חשבון הנפש

ידוע שמדובר בהנהגה הנצרכת לכל הרוצה לעבוד את ה' ולעשות רצונו כראוי. נבאר מהו הצורך בעריכת חן' הנפש ואלו תועלות ורווחים שמורים לאומרים "בואו חשבון" מאידך תוצג הרעה של המשתמטים מלעסוק בחשבונו של עולם. נעסוק בפרטיו של חן' הנפש - הזמן והתדירות הראוי לו, כיצד יש לעשותו... וכן מסכת חייהם של גדולי ישראל!!

חשבון הנפש

פתח דבר:

מילותינו יתמקדו במאמר זה במושג "חשבון הנפש". וכבר ידוע כי מדובר בהנהגה נצרכת לכל מי שרוצה לעבוד את ה' ולעשות רצונו כראוי. 

נבאר בעזרת השי"ת מהו הצורך בעריכת "חשבון הנפש", ואלו תועלות ורווחים שמורים לאומרים "בואו חשבון". מאידך תוצג רעתם של אותם המשתמטים מלעסוק בחשבונו של עולם. 

נעסוק בפרטיו של "חשבון הנפש" - מהו הזמן והתדירות הראויים לו, כיצד יש לעשותו ועוד. בסוף המאמר נעמיד בפני הקורא ממסכת חייהם של גדולי ישראל כיצד נהגו בנושא של עריכת חשבון הנפש לעיתים קבועות.

"חשבון הנפש הוא עיקר העיקרים"

בכדי לקבל מושג מהו המשקל הראוי והחשיבות העצומה שיש בעריכת חשבון נפש לעתים קבועות, נצטט כמה פנינים קצרים מדברי גדולי הדורות.

מטו משמו של רבינו החפץ חיים זצ"ל שתמה: כיצד ניתן להיות יהודי בלי להקדיש לפחות שעתיים ביום להתבוננות עצמית ולחשבון הנפש!

במקום אחר כותב רבינו זצ"ל: אין לנו שום עצה כי אם שיקבע האדם בכל יום, או על כל פנים בכל שבוע עת לנפשו, להתבודד בחדרו ולהתפנות מטרדותיו, ולחשוב עצות בנפשו אודות עניני אחריתו, באיזה אופן לתקן את עצמו.

והמשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל כותב בענין זה בספרו דעת תורה (פר' כי תשא): חשבון הנפש הוא עיקר העיקרים.

הסבא מקלם זצ"ל אמר: בלעדי חשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה וכו', אין אנו יכולים לבוא ולהיות מושלים ביצרנו.

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל תימצת את הדברים במשפט אחד: זה כלל גדול בחיים - אם מנהלים חשבון - מרויחים!

הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל כותב במשנת רבי אהרן (ח"ב עמ' ז): אל נחשוב שמדובר בענין שהוא נחלת רבים, כי רוב אנשי העולם אינם שייכים כלל ל"חשבון הנפש" והולכים במרוצתם נמשלו כבהמות נדמו, והמתחזק בזה נוטל שכר כולם.

"האי עלמא כבי הילולא דמיא"...

מי שעורך חשבון נפש תמידים כסדרם יש לו ריוח נפלא מכך, ומאידך מי שלא ישים על כך דגש ולא ישקיע מכוחותיו וזמנו לערוך חשבון נפש, עלול לעבור כך כל ימיו, והפסדו - אין לשער ואין לתאר!

המשגיח דלייקוואוד הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל השתתף פעם בשמחת נישואין, ורבים באו אליו בכדי לקבל ממנו עצה ולבקש ברכה. המשגיח זצ"ל קיבלם בחמימות כדרכו. כשיצא מן השמחה נזכר כי מחמת טירדת הרבים הוא לא אמר "מזל טוב" לאחד המחותנים.

מיד נענה המשגיח זצ"ל ואמר: כעת התחדש לי פשט בדברי הגמרא במסכת עירובין (דף נד.) "האי עלמא כבי הילולא דמיא" - עולם הזה דומה לאולם חתונות, כלומר - אדם יכול להשתתף בחתונה ולשכוח את עיקר התכלית שעבורה הוא שם. וכך "בהאי עלמא" - אדם יכול לעבור את העולם הזה ולא להיזכר מהו עיקר תפקידו בעולם!

כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה מוכרחים לערוך חשבון הנפש, יומי, שבועי, או אפילו חודשי, אבל בלי חשבון נפש כלל - החיים יעברו במרוצה בלי להתמקד בעיקר.

באלול יש לומר "שלום עליכם" לעצמו!...

מספרים כי פעם אחד בא אדם אל המשגיח הגאון רבי נתן זצ"ל בחודש אלול, ואמר לו: "שלום עליכם המשגיח"... 

השיב לו המשגיח זצ"ל: כל השנה אתה יכול לאחל לכולם "שלום עליכם", אבל באלול על אדם להגיד קודם כל "שלום עליכם" לעצמו, להתבונן אל תוך תוכו פנימה...

אם גדולי ישראל הוצרכו ל"חשבון נפש" - ק"ו אנו!

ועצם הדבר שרואים אנו כיצד אפילו גדולי ישראל הקפידו בעצמם לערוך חשבון נפש באופן קבוע - מכך למדנו שקל וחומר אנחנו זקוקים לחשבון נפש.

המשגיח הגאון רבי דן סגל שליט"א התבטא פעם: מי לנו גדול ממרן החפץ חיים זצ"ל, ועם כל מעלותיו, גדולי תלמידיו העידו אודות חשבון הנפש הנוקב למאוד שהיה עורך עם עצמו בכל עת ועת - ומה נענה אנן אבתריה...

אין תחום בחיים שניתן להשיג בו תוצאות ללא חשבון מדוקדק!

מרן הרב שך זצ"ל אמר באחת משיחותיו: הרי אפילו סוחר אשר מוכר בצלים, אם לא יערוך בפנקסו מאזן של הכנסות והוצאות קרוב לודאי שיפשוט רגל, ק"ו כשמדובר בענייני רוחניות חובה על אדם לעשות מאזן של שכר והפסד בכדי לא "לפשוט את הרגל" חלילה.

ניתן להיווכח כי בכל תחום כמעט בחיים לא ניתן להשיג תוצאות בלי חשבון מדוקדק. 

ויפה המשיל בזה הגאון רבי ניסים יגן זצ"ל: אדם בעל ממדים רחבים אשר בריאותו התרופפה מחמת שומן יתר. תוך מאמצים כבירים הצליח להגיע למשקל תקין ועתה הוא מבקש לשמור על משקלו, מן הסתם יערוך חישובים מהו ערכו התזונתי והקלורי של כל דבר מאכל טרם הוא מוכנס לפיו, בודאי גם יקפיד להישקל מדי יום ביומו בכדי לוודא כי משקלו לא עלה חלילה. וכאשר יגלה תנודה בלתי רצויה במשקל כלפי מעלה, התגובה תהיה בהתאם באמצעות שינוי תפריט התזונה עד אשר ישוב המשקל המאוזן אל כנו.

ובכן כך בדיוק צריך לנהוג כל מי שנכשל אי פעם בדבר עבירה או במידה לא טובה, כאשר הוא שב בתשובה והוא משיל מעליו את משקל עוונותיו, צריך לשמור על עצמו היטב בכדי שלא יחטא שוב, ולכן עליו להתנזר לחלוטין ממעשים העלולים לגרור אותו שוב להעמיס עוונות על נשמתו.

חשבון נפש מדי יום ביומו דומה למשקל רוחני אשר מתפקידו לבדוק כראוי האם משקלם הרוחני של חטאיו לא עלה חלילה... והיה ויבחין בתנודה במשקלו, עליו לברר מה הן הסיבות שגרמו זאת, ומכאן ואילך יתאים את מעשיו עד שמפלס עוונותיו יעבור להיות בירידה מתמדת, וחלילה לא יעלה אפילו במעט!

הלכה למעשה: על אדם לנהל רישום מסודר בפנקס בו יכתוב באופן ברור במה נכשל, וכמה פעמים אירע דבר זה או אחר, ואז יוכל לערוך חשבון נפש עם עצמו בכדי להסיק כיצד יוכל להיערך בהתאם על מנת שלא יחזור הדבר שוב.

"ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת"?

וכבר כתב הרמח"ל זצ"ל בזה דברים נוקבים בספרו דרך עץ החיים, וז"ל: 

"הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקב"ה? ומה יהיה סוף כל עניניו"?

"וכל מעשיך בספר נכתבים" - חשבון הנפש

בנותן טעם להביא בזה את דבריו הנפלאים של בעל ההפלאה זצ"ל בספרו לחמי תודה (עמ' מא) בפירוש דברי המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"א): "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים", שהדברים אמורים על הצורך בידיעה תמידית מהו חשבון הנפש הנדרש מן האדם, ואלו דבריו שם:

"עין רואה ואוזן שומעת" - רצה לומר עבירות התלוים בראיה שהוא בכל עת ורגע כמו הסתכלות באשה ואפילו בבגדים צבעונים, וכן עבירות התלויים בשמיעה כמו קול אשה, וכן שמיעת לשון הרע וליצנות שהם בכל עת ורגע. ואם תאמר שאין אתה מוכשר ובקי כל כך לחשוב חשבונות כאלה בכל יום, הלא "כל מעשיך" - דהיינו עסקי מקח וממכר שלך שהם רק עסקי הנאת גופך, "בספר נכתבים" - בפנקס מיוחד בכל עת. ואם כן מכל שכן בחשבון עסקי הנשמה שהיא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שצריך אתה לחשוב עמך בכל עת חשבון צדק. עכ"ד.

"ויחשוב בענייניו" - פסק הלכה!

כתב הרמ"א זצ"ל (או"ח סימן קנה ס"א): "אף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע, ויחשוב בענייניו ויכניס בלבו יראת שמים". 

וכתוב שם במשנה ברורה (סק"י): "פירוש שיראה ויבדוק בשבתו קצת פנוי בבית המדרש אם יש צד עבירה במשא ומתן שלו, גזל ואונאה וריבית וכדומה ויפרוש ממנה".

הרי לנו שנפסק להלכה כי ישנו צורך לערוך חשבון נפש תמידין כסדרן, ואין ספק כי רק כך מובטחת לו הצלחה בענייניו הגשמיים וכל שכן הרוחניים.

התועלת שיש בחשבון הנפש

עתה נבאר מהי התועלת המופקת מחשבון הנפש, ואלו הן המעלות אותן קונה לעצמו מי שעורך חשבון נפש תמידי.

נקדים דבר ידוע: במבט שטחי נראה כי כאשר סוחר יושב בחנות ועוסק במסחרו, מוכר וקונה - הוא עושה משהו מועיל ורווחי, אבל הזמן שהוא מקדיש לעריכת החשבונות בכדי לדעת מה עליו לשנות, להחליף רכש, לשפץ מחלקות חדשות, אלו מחלקות כדאי לסגור וכו' - זהו זמן לא רווחי כלל. 

כמו כן ניתן לטעות ולחשוב כי מי שלומד תורה, כל רגע ורגע מלימודו הוא בעל כדאיות עצומה, ומכל מילה ומילה של תורה נבראים תיקונים עילאיים, אבל זה המקדיש את רגעיו לעריכת חשבון הנפש, לכאורה מבזבז את זמנו לריק.

ולא היא! כפי שכל סוחר מתחיל מכיר היטב את התועלת העצומה בעריכת מאזנים תקופתיים ותכנון נכון של בית העסק, כך גם כל צורב צעיר אמור לדעת מהו הריוח הטמון בקיומו של חשבון נפש תמידי. 

ואכן גדולי ישראל ידעו וגם הכירו זאת ולכן השקיעו רגעים יקרים מזמנם, והקדישו מחשבה וכוחות נפש בכדי לערוך חשבון הנפש, כי הם ידעו נאמנה מהו הריוח הטמון בזה.

באמצעות עריכת חשבון נפש זוכה לסייעתא דשמיא!

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל עומד בדבריו על התועלת בעריכה של חשבון הנפש: 

חשבון נפש פירושו אכפתיות, וכשאדם מגלה אכפתיות לרוחניות הרי הוא זוכה לסייעתא דשמיא, כי מן השמים מסייעים למי שאיכפת לו ממצבו הרוחני.

ביאור הדברים: ידוע ש"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" כמבואר בגמרא במסכת ברכות (דף נח.), ואין לך דבר בעולם המקרב את הלבבות בין הבריות יותר מאכפתיות והשתתפות בכאבו ושמחתו של הזולת. 

דבר מפורסם הוא ביחסים בין אדם לחבירו ובחיי משפחה, הדבר הנחוץ ביותר לקיום תקין של היחסים, זה האכפתיות והרגישות לתחושותיו של הזולת. ומאידך, אדישות היא דבר מרגיז ומרחיק כאחד. לדוגמא: אדם נופל ונפצע, ובן זוגו מפגין כלפיו אדישות, הוא לא מראה אכפתיות למצבו או כאביו - אין לך דבר המרחיק יותר את הלבבות!

כך גם בדיוק ביחסים בין אדם למקום, אדם שיושב ומחשב את מעשיו הרוחניים, הדבר הראשון שהוא מבטא בכך זוהי אכפתיות מכל ה"עסק" של התורה והמצוות. הוא מראה כי מדובר בדבר חשוב לו ולכן הוא מברר מה קורה ב"עסק", כיצד הוא מתנהל, אולי הוא ב"הפסדים" חלילה. ואם אכן יראה שהמאזן הוא שלילי - יתור אחר רעיונות כיצד ניתן לשנות את המצב.

האדישות לעומת זאת היא יסוד חורבן האדם! אדם אדיש לעולם לא יתקדם! מי שעובד את השם אמור להיות אכפתי, שיכאב לו אם רצון השם לא נעשה. אדם שכואב לו, ימצא כבר עצות ורעיונות כיצד לסלק את סיבת הכאב!

וכאשר איכפת לאדם מרוחניותו, צר לו שהוא לא מתפלל כראוי או לא לומד די הצורך, בזה הוא מראה על קירבה ושייכות בינו לבין בוראו, וממילא יזכה לסייעתא דשמיא ולהצלחה בכל אשר יפנה!

"הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים"!

זהו גם הריווח העצום הטמון בלימוד המוסר. 

הגם שלפעמים אדם איננו מבין מהי התועלת בכך, והוא לא חש שהדברים נכנסים אל לבו... לו נניח שתחושתו אמיתית, אבל עליו לדעת כי עצם הדבר שאיכפת לו ממצבו, הוא משתדל, לומד ורוצה להשתנות, גם אם כל ההשתדלות עולה בתוהו, בזה הוא זוכה לסייעתא דשמיא מופלאה. 

"הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים"!

"כשיש דין למטה אין דין למעלה"

ישנה עוד תועלת עצומה בעריכת חשבון הנפש. 

איתא במדרש תנחומא (משפטים ה): "אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למטה יש דין למעלה, כיצד? אם יעשו התחתונים דין אין דין למעלה". 

הגאון רבי חיים ברים זצ"ל ביאר כי "דין למטה" הכוונה היא עשיית דין וחשבון, היינו מדידת המעשים בפלס ובמשקל בכל רגע ושעה משעות היום, כי כאשר האדם "מטפל" בעצמו ועושה חשבון הנפש במה עליו להשתפר אזי אין כל צורך שיהא עליו דין למעלה. 

וכעין זה מובא בשמו של החפץ חיים זצ"ל: משל לאדם הנושה ברעהו חוב ישן. יום אחד פוגשים הם זה את זה באקראי, ותיכף ומיד הלוה מציג בפני נושהו פנקס בו החשבון המדויק של החוב, והוא אף מביע את צערו בפניו על כך שעוד לא פרע את חובו ומסיים את דבריו בהבטחה שהוא עושה כל מאמץ על מנת לפרוע לו בהקדם. הלוא ברור שהמלוה על אף שהוא לא קיבל עדיין את הכסף הוא רגוע יותר, שכן אם הלוה שומר תמיד על החוב בזיכרונו, הוא טרם אבוד.

כמו כן מי שעורך חשבון נפש על חובותיו הרוחניים, בזה הוא מראה לבוראו וקונו שיש תקוה למצבו, חשבון הנפש הוא האות והסימן שלמרות שעוד לא הצלחנו לתקן את נפשנו, אבל הדבר עומד לנגד עינינו, וכאשר יתאפשר נשתפר.

ניתן אולי לומר: גם כאשר רובץ חלילה גזר דין על ראשו של אדם, ברגע שהקב"ה יודע שהוא שואף לתקן ולהשתפר, אזי מניח לו ונותן לו שהות לחזור. 

וזה מה שאמרו חז"ל: כשיש דין למטה אין דין למעלה!

הדרך אשר ילך בה - עריכת חשבון הנפש!

בוא וראה מה שכתב רבינו יונה זצ"ל ביסוד התשובה, וז"ל: "וזו הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה להרגיל עצמו להישמר מכל חטא, בבוקר בעת הקיצו משנתו יחשוב בדעתו כי ישוב ויפשפש במעשיו ולא יעוות לפי כוחו אפילו פסיעה אחת".

מבואר מדבריו זצ"ל כי מי שעורך לעצמו חשבון הנפש בזה הוא מרגיל עצמו להישמר מכל חטא! האם יש ריווח גדול מזה?!

"זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה נגד היצר"!

ואי אפשר שלא להזכיר את דבריו הנפלאים של הרמח"ל זצ"ל בספרו דרך עץ החיים שם הוא עוסק בצורך ובתועלת הגדולה בעריכת חשבון נפש, וכתב כלשון הזה: 

"זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, פעולתה גדולה ופריה רב - שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו, מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם"...

ממשיך הרמח"ל זצ"ל ומסכם את דבריו: "כלל הדברים - האדם שאינו חושב על זה קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלימות, והאדם החושב על זה קרוב אליה מאוד", עכת"ד.

עלינו לשנן שוב ושוב את לשונו הזהב: זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה ופריה רב!

כמדומני שאין מה להוסיף על הדברים. 

הפלא ופלא!

"חשבתי דרכי - ואשיבה רגלי אל עדותיך"

גם המציאות מלמדת: עריכת חשבון הנפש נושאת פירות רבים!

וכבר התבטא אחד מהגדולים זצ"ל: החפץ חיים זצ"ל לא הגיע לעולם חפץ חיים, אלא רק חיים מלאים וגדושים בחשבון נפש, הפכו אותו לחפץ חיים זצ"ל!

ניתן להוסיף על כך את פירושו של הגאון רבי חיים ברים זצ"ל לפסוק בתהלים (קיט, נט): "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך", היינו: כפי כמה שמשקיעים ב"חשבתי דרכי" - חשבון הנפש - כמידה זו ניתן לזכות ל"אשיבה רגלי אל עדותיך".

כפתור ופרח!

עיקר מגמתו של היצה"ר - למנוע מאדם עריכת חשבון הנפש

ודוקא מפני שחשבון הנפש הוא כל כך חשוב ומועיל ופריו רב, היצר הרע משקיע את כל כוחותיו על מנת למנוע מאדם לערוך חשבון הנפש.

וכבר אמר החפץ חיים זצ"ל: עיקר תכונת היצר הרע היא להשכיח מהאדם ולגרום לו טרדות שלא יעשה את חובתו - חשבון עם נפשו. זוהי באמת הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על האדם, שכן מי שלא עושה חשבון הנפש עלול להפסיד חיי נצח!

וכעין זה מצינו אצל פרעה הרשע שרצה לבלבל את כלל ישראל שלא יתבוננו בדרכיהם ולא יהיה להם זמן ללמוד ולהתפלל, וכמו שכתוב (שמות ה, ט): "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", כי כל מגמתו היתה להכביד להם העבודה כדי שלא יהיו פנויים לעבודתו יתברך. 

כך גם היצר כל השתדלותו היא להעסיק את האדם ולהטרידו על מנת שלא יהא פנוי לערוך חשבון הנפש.

"מארי דחושבנא"

ואכן הזוהר הקדוש מכנה את אותם אלו שעושים לעצמם חשבון הנפש בכינוי מיוחד: "מארי דחושבנא" - כלומר אנשים בעלי חשבון. 

זאת משום שאדם העורך חשבון נפש באופן תמידי הוא אדם במדרגה אחרת לגמרי!

מה גודל כח רגע אחד של חשבון נפש 

ראינו לנכון להביא בזה גמרא מופלאה ממנה ניתן ללמוד ולהבין עד כמה חשוב הדבר ומהו כוחו הנשגב של רגע אחד של חשבון הנפש, עד שאפילו רשע גמור יכול באמצעות חשבון עם נפשו לשוב למוטב מן הקצה לקצה.

במסכת גיטין (דף נז:) מספרת הגמרא על נבוזראדן שהרג אלפים ורבבות בני אדם אנשים נשים וטף. היה זה כאשר נכנס לעזרה וראה את דמו של זכריה הנביא שהיה רותח, ושאל: מה זה? אמרו לו: דם זבחים שנשפך. הביא דם זבחים וראה שהם שונים זה מזה, אמר להם: אם לא יאמרו לו מהיכן הדם הוא יסרוק את בשרם במסרקות של ברזל. אמרו לו: זה דם של נביא שהיה רגיל להוכיח אותם ולכן הרגוהו, וזה כמה שנים שדמו לא נח מרתיחתו.

אמר נבוזראדן: "אני אפייס אותו". מה עשה? הביא סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה והרג אותם - ולא נח ולא שקט הדם, הביא בחורים ובתולות והרגן - ולא נח. אמר ליה: זכריה זכריה, טובים שבהם איבדתים, האם אתה רוצה שאאבד את כולם? רק אז נח הדם ושקט על מקומו.

באותו הרגע נבוזראדן חשב לעצמו ואמר: ומה על נפש אחת כך (דמו של זכריה הנביא לא התכפר בכל אותם נפשות שנהרגו עליו) אותו אדם (הוא עצמו) שהרג כל כך הרבה נפשות על אחת כמה וכמה. 

מתוך רגע אחד של מחשבה הוא בא לידי יראת העונש, ומתוך כך הלך והתגייר!

ראש ישיבת מנצ'סטר הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל עמד על כך באחת משיחותיו: הלוא הדבר הוא פלא פלאים! מדובר כאן באדם שפל ורוצח, אכזר נורא שהרג מיליוני אנשים וגודל אכזריותו הוא עד אין שיעור, וברגע שעשה חשבון נפש לעצמו ודן ק"ו לעצמו: "ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דהרג כל הני נפשות על אחת כמה וכמה" ומיד חזר מדרכו הרעה והתגייר. על אחת כמה וכמה אדם מן היישוב אם רק יעשה לעצמו חשבון הנפש ודאי וודאי שהדבר יסייע בידו כדי לתקן מעשיו וליישר אורחותיו!

זוהי התועלת העצומה בחשבון הנפש!

לימוד נפלא מהמשל של "גן המבוכה"

ובאמת עשיית חשבון הנפש מצד עצמה היא התועלת הגדולה, והיא כוללת בתוכה ברכה והצלחה במלחמתנו עם היצר הרע.

וראיתי הערה נפלאה על קטע ידוע במסילת ישרים (פרק ג'), אשר על אף שמן הסתם רבים מאיתנו כבר עברו עליו עשרות או מאות פעמים, אף על פי כן נעמוד כאן על דגש מיוחד שהרמח"ל זצ"ל מלמדנו ולא כל אחד שם אל כך את לבו:

"והוא מה שאמרו ז"ל "על כן יאמרו המושלים באו חשבון" (במדבר כא, כז) - "על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה". וזה כי העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת ידי יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש. והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם.

הא למה זה דומה? לגן המבוכה - הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. 

ואמנם ההולך בין השבילים, הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית, שהוא האכסדרה. 

והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם, לומר, זה הדרך לכו בו!

והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. כן הדבר הזה, מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם, אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו, "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם! כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה", עכ"ל.

שואל הגאון רבי בן ציון ברוק זצ"ל (הגיוני מוסר ח"ג) שאלה נפלאה: מהו הדמיון בין המשל לנמשל? הלוא במשל, הנבוכים מקבלים עצה של ממש - מראים להם את הדרך הנכונה שבה ילכו. אולם מה אומרים המושלים ביצרם לאותם אנשים התועים בחשכת העולם הזה, ומה העצה שהם מספקים להם - "בואו חשבון" - בואו ונחשוב, הרי לכאורה אין כאן עצה ברורה והדרכה, והם לא מצביעים בפניהם על הדרך הנכונה בה ניתן לצאת מן המבוך, וכי באמירת "בואו חשבון" יוושעו השואלים בעצתם?!...

משל למה הדבר דומה? לאדם שנקלע למצוקה כספית ובא אל חבירו לבקש ממנו עצה כיצד להיחלץ מן המיצר, והלה עונה לו: "עליך לחשוב בעצמך מה אתה אמור לעשות". וכי לזו תיקרא עצה?!...

היציאה מה"מבוך הרוחני" - דרך ה"בואו חשבון"!

אך באמת לימוד עמוק יש כאן, הרמח"ל זצ"ל מחדש לנו כי הדרך הנכונה לצאת מכל המבוכות - תלויה אך ורק באדם עצמו. משום שבסופו של דבר רק ההתעוררות של האדם להתגבר נגד טבעו ולמשול ביצרו היא שיכולה לעזור לו, כי אין מי שמכיר את האדם כמו הוא בעצמו, הוא היודע את נגעי לבבו ומכיר את רצונותיו וחולשותיו, לכן אך ורק הוא מסוגל למצוא את הדרך כדי להתגבר על יצרו הרע, והדבר אפשרי באמצעות - "בואו חשבון" - עשיית חשבון הנפש!

זה מה שמייעצים "המושלים ביצרם", אלו שנחלצו כבר ממאסר טבעם, הם נותנים עצה לאדם: "עצור וחשוב"! תערוך בעצמך חשבון, ואז תראה אור גדול ותצא מהאפילה!

ולא בכדי אמר המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל: זו הסיבה שהרמח"ל זצ"ל עשה עסק כל כך רם מהענין של "על כן יאמרו המושלים באו חשבון", רק חשבון! כי זהו העיקר.

מי שלא עורך חשבון הנפש רעתו קרובה מהצלתו!

מאידך גיסא, מי שלא עושה חשבון הנפש לעצמו, קרוב לודאי שלא יעלה בידו לתקן מעשיו. 

וכמו שכותב הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים (פרק ב'): "וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו".

אפשר אף לומר יתירה מזו: מדובר בסכנה ודאית! 

כך מצינו אצל רחבעם המלך שכתוב (דברי הימים ב' יב, יד): "ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ה'". ופירש הנצי"ב זצ"ל (ספר מטיב שיר פ"ה פ"ב): רואים מכאן שמבלעדי "הכין לבו לדרוש" - ההתעוררות ל"בואו חשבון" בכל עת - לא ימלט מכך שמעשיו מקולקלים!

החשבון הגדול - מדוע הוא חי בלי חשבון?!...

וזו הסיבה כנראה לדברי רבינו החפץ חיים זצ"ל: ה"דין וחשבון" הגדול ביותר שיצטרך האדם לתת בעולם האמת - מדוע הוא חי בלי חשבון?!...

הגאון רבי אברהם יפהן זצ"ל אמר בשם חמיו הסבא מנובהרדוק זצ"ל: יכול אני לסבול אדם צדיק הרבה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות אדם שהוא רשע הרבה, אך את מי שהולך במהלך החיים בחוסר תכלית ובלי התבוננות - אותו אינני יכול לסבול...

האופנים השונים לעריכת חשבון נפש

לאחר שנתבאר הצורך ב"חשבון נפש" והתועלת העצומה המופקת ממנה וגם נוכחנו לדעת את הפסדיו של מי שחי בלי חשבון, מה שנותר לנו לפרש הוא, את האופן הנכון לעריכת חשבון נפש.

והאמת היא כי ישנן דרכים ואופנים רבים בזה, ולא ראי זה כראי זה. אך למרות שיוצגו כמה מהם בפני הקורא, צריכים לדעת, שהכל תלוי בכישרונות וכוחות הנפש של כל אחד ואחד, בגילו ובמצבו - רק על פי זה ניתן לקבוע מהו האופן הראוי עבורו ל"חשבון הנפש". 

רצונו של אבינו שבשמים הוא שכל אחד יעשה כפי המתאים לו - לאחד קל יותר לנהל חשבונות בכתב וכמבואר כבר בספרי הראשונים זצ"ל, ועל דרך שהיה מדריך הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל את תלמידיו שכל אחד יכתוב על פנקס קטן את קורות היום, מה עשה ומה לא וכיצד יכול לתקן את אורחותיו. מאידך לאחרים קל יותר לעשות חשבון נפש בעל פה. 

לזה נוח יותר מוקדם בבוקר ולזה בשעת לילה מאוחרת. לאחד מתאים לפני לימודיו וסדריו הקבועים, ולרעהו לאחריהם. לזה מסתדר הדבר כל יום ביום, ולמשנהו רק פעם בשבוע וכדומה.

הכלל בזה הוא - שיש הרבה חילוקי נפשות, וכל אחד עליו לעשות מה שנאות לו לפי טבעו ותכונותיו ותו לא.

אם הוא בא לעצבות - לא זו הדרך!

ראוי להדגיש:

חשבון הנפש המביא את האדם לידי מתח ועצבות, לא זו העיר ולא הדרך! בשום אופן לא! 

אנו עוסקים בחשבון נפש המעניק לו לאדם שמחה, סיפוק, תקווה ומרגוע, ומי שעורכו חש את התועלת העצומה הגלומה בו. ועל כן מי שאיננו מרגיש כך, עליו להתייעץ עם רבותיו כדי שיורו לו את הדרך הנכונה.

מה נקרא חשבון נפש "תמידי"?

כתב בספר חובות הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ה): "אחי, עליך להתרגל לעשות לעצמך חשבון הנפש בכל שעה ובכל רגע, אודות חובותיך כלפי האל יתברך".

ומבואר מזה כי על אדם לחיות מתוך חשבון נפש תמידי. ואם ישאל השואל: היאך יתכן לחיות כל שעה וכל רגע מתוך חשבון הנפש, והרי הדבר עלול להביא את האדם ללחץ, עצבות וכיוצא בזה?! 

להבנת הדברים יש להביא על כך את המעשה הנפלא עם הגאון המהר"י ט"ב מסאטמאר זצ"ל, ויתכן שגם בענין חשבון הנפש יש לפרש כך את דברי בעל החובות הלבבות זצ"ל, או שעל כל פנים זוהי ההנהגה הנכונה לאנשים רבים בדורנו - דור חלש...

היה זה כאשר נכנס אל הגאון זצ"ל אדם שהביע בפניו צערו, הוא מאוד רוצה לקיים את הפסוק: "וחטאתי נגדי תמיד", אלא שהמחשבה על כך כמעט מעבירתו על דעתו, כי איננו יכול לסבול להעלות בדעתו כל רגע ורגע את עוונותיו, מפני שזה גורם לו מרירות רבה...

ענה לו המהר"י ט"ב מסאטמאר זצ"ל: הנה מצינו בבית המקדש שהקריבו בכל יום "קרבן תמיד", כמה זמן נמשכה הקרבת התמיד? בסך הכל שעה קטנה, ועם כל זה הוא נקרא "תמיד", והיינו משום שהיה קבוע בשעתו בכל יום ויום. ואם כן הוא הדין בעניינך, עליך לקבוע זמן מה בכל יום ויום בעקביות ובתמידות להתבונן על עוונותיך, ובזה תקיים הפסוק: "וחטאתי נגדי תמיד". 

אין מן הצורך לחשוב כל היום כולו על העוונות...

גם בנושא דנן ניתן לומר שמי שרגיל וקבוע בעריכת חשבון נפש לעצמו, דבר יום ביומו - אזי נחשב הדבר כאילו עושה חשבון תמידי, למרות שהדבר נעשה פעם בשבוע וכדומה. וכפי שכבר הבאנו מדברי החפץ חיים זצ"ל.

הנהגת מרן הרב שך זצ"ל 

מסופר על מרן הרב שך זצ"ל: 

מנהגו היה ביום השבת להתפלל מנחה גדולה ולאכול מיד סעודה שלישית, וסמוך לשקיעה, בזמן שכולם סעדו סעודה שלישית, היה עולה למקומו בבית המדרש ויושב בחשכה בלא שמונח לפניו שום ספר, והיה מתבונן במחשבתו על דרכיו תוך כדי שפיזם בפיו ניגון של לימוד מוסר ובכי. וזה מלבד הזמנים הקבועים בהם היה עורך לעצמו חשבון הנפש.

לילה - הזמן המתאים לחשבון הנפש

וראיתי במשנה ברורה (סי' רל"ט ס"ק ט) שמביא בשם "ספרים", וכן מצאתי לשל"ה הקדוש זצ"ל במסכת חולין ובעבודת הקודש להגאון הרב חיד"א זצ"ל ועוד ספרים: בלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום, ואם ימצא שעשה עבירה יתוודה עליה ויקבל על עצמו שלא לעשותה עוד, ובפרט בעוונות המצויים כגון חנופה שקרים ליצנות לשון הרע, וכן עוון ביטול תורה, צריכים בדיקה ביותר.

הרי שלפי ה"ספרים" הזמן הראוי והמתאים לחשבון הנפש הוא בלילה קודם השינה. אמנם כפי שכבר התבאר, הכל לפי אופי ותכונות נפשו והמצב האישי שלו.

מדוע שר הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל קודם השינה?

הגאון רבי חיים ברים זצ"ל סיפר על רבו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל:

בכל לילה טרם שעלה על משכבו היה שר ומפזם סביב מיטתו שיר מלא שמחה וערגה, מקורביו שבאותה עת ראו את דמותו ושמעו את שירתו אמרו שכל המחזה נראה היה כאילו נלקח היישר ממתיקותו של ה"גן עדן"...

ומדוע באמת היה שר ושמח?

משום שערך את חשבון הנפש שלו בסוף היום, וככל הנראה הוא תאם להפליא לציפיותיו, ובהחלט היה לו על מה לשיר...

חשבון לפני המעשה ואחריו 

עוד יש לציין באופן עשיית חשבון הנפש הנוגע לכל מעשה ומעשה, וכמבואר בספר מסילת ישרים (פרק ג'): 

לפני עשיית המעשה, על אדם לחשוב אם מדובר ברצון השם, ולאחר המעשה צריך לשקול בפלס ולבדוק האם היה קלקול במעשהו, וזאת כדי שלא יחזור שוב על המעשה הקלוקל.

מהי המחשבה הנכונה בעת חשבון הנפש?

מהי המחשבה הנכונה באותם רגעי עריכת חשבון הנפש? 

יש גדולים שהיו חושבים על שכרן של מצוות ועונשן של עבירות, ועל דרך המבואר בגמרא במסכת בבא בתרא (דף עח:) "על כן יאמרו המושלים באו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. 

והאמת היא כי ניתן לחשוב ולהתבונן בזה רבות, ומי שיחשוב על כך יבחין כי הדבר ישמש לו כמקפצה של ממש לעלות במעלות התורה והיראה, ויוכל להצליח בשליחותו בעולם הזה.

דרכו של החפץ חיים זצ"ל 

דרכו של החפץ חיים זצ"ל בעריכת חשבון נפשו ידועה: 

הוא נהג לסקור כל מעשה ומעשה שעשה במשך היום ולשקול אותו האם נעשה כהוגן או לא. 

ועד היכן הגיע דקדוקו? תלמידי ישיבת ראדין שמעו אותו פעם עורך חשבון הנפש לעצמו, והוא צעק בזה הלשון: "ישראל מאיר! מה עשית מעשר דקות לפני ארבע עד לשעה ארבע"?!

וניתן היה להאריך בזה עוד רבות, אבל במקום שאמרו לקצר אי אתה רשאי להאריך ואנו רק להעיר ולעורר באנו.

דוגמאות מחייהם של גדולי ישראל

נסיים את מאמרנו עם מספר דוגמאות מגדולי ישראל שהיו עורכים לעצמם חשבון הנפש תמידין כסדרם, מתוך תקוה שהדבר ישמש לנו כדוגמא, על דרך כזה ראה וקדש!

בקבלותיו של הסבא מקלם זצ"ל מצאו קבלה בהאי לישנא: "לחפש ולעיין על מעשיו שעשה כל היום, קודם השינה".

וכן העיד על עצמו הסבא מנובהרדוק זצ"ל שלא עובר עליו יום שאינו עורך בו חשבון נפש נוקב, לראות האם דרכו נכונה, או שנטה חלילה מקו היושר ועליו לשנות מסלול...

"מה כבר נעילה? אני רק בחנוכה"!...

כמו שכבר הזכרנו, דרך שיטתו של החפץ חיים זצ"ל מן המפורסמות היתה, והוא דבק בה לאורך חייו, כל ימיו עסק בתיקון נגעי עצמו, והיה מתבודד בכל יום שעות ידועות בכדי להתבונן ולערוך חשבון הנפש.

תושבי ראדין סיפרו כי בעודנו צעיר בימי ראשית התיישבותו במקום, הרגישו בו התושבים שהוא מתחמק לעתים קרובות מעיני הבריות. כשהחלו לעקוב אחריו, גילו שהוא יוצא לשדות מחוץ לעיר, שם היה מדבר אל עצמו בעניני יראה ומוסר ותוכחה עצמית.

לפרקים היה מסתגר בעזרת נשים של בית המדרש, ולעתים בעליית גגו בביתו שם היה לו מקום מיוחד לערוך לעצמו חשבון הנפש.

חשבון הנפש שלו היה מדוקדק להפליא. פעם האזינו לו בסתר ושמעו כיצד הוא מונה כל שעה ואפילו את הרגעים של יומו, בכדי להתבונן האם לא בזבז את זמנו לבטלה. לדוגמא: הוא נשמע מחשב את הזמן שארך לו לארוז חבילת ספרים אשר היתה מיועדת למשלוח!

כאשר בעיצומו של יום הכיפורים הכריזו בבית הכנסת על "תפילת נעילה", הזדעזע רבינו זצ"ל ואמר: "מה, כבר נעילה? אני רק בחנוכה"!... כלומר: הוא העביר במחשבתו את הרגעים של השנה שעברה עד לחנוכה...

חשבון הנפש של הרב מבריסק זצ"ל - עם כל הדקדוקים! 

ומי לנו גדול מהרב מבריסק זצ"ל אשר העיד על עצמו כי בימי צעירותו היה עורך חשבון מפורט על כל רגע ורגע של חודש אלול, ובשנים המאוחרות יותר הוא ידע מה עשה בכל רגע של השנה כולה.

ונוסיף על כך את דברי הגאון רבי חיים ברים זצ"ל: כשהגרי"ז זצ"ל אמר שהיה לו חשבון, הכוונה: חשבון עם כל הדקדוקים והדיוקים, וכדרכו בקודש בכל מצות עשה של קום עשה, כך היתה דרכו בשב ואל תעשה.

עובדה מאלפת מהגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל 

נסיים את המאמר עם עובדה מאלפת בינה כיצד חיים עם חשבון הנפש.

לעת זקנותו בשנות הגבורות, השתילו הרופאים בלבו של הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל קוצב לב, והדבר גרם לו יסורים גדולים. הנוכחים בחדרו הבחינו כי הוא תפוס במחשבותיו, ולפתע אמר: "פשפשתי במעשי מה חטאתי בחיי שבאו עלי יסורים כאלו ולא עלתה בידי, עד שהבנתי מדוע אני נענש... בימי נעורי כאשר למדתי ב"חיידר", המלמד שאל שאלות והתירוצים שלי היו טובים יותר משל חבריי, ונגרם להם מזה בושה".

הרי לנו דבר מבהיל על מרן זצ"ל כיצד עשה חשבון נפש על תקופה של קרוב לשמונים שנה בה בא במגע עם כל העולם, והנהיג כל כך הרבה מוסדות והיה ראש המדברים בכל הכינוסים, ולא מצא לעצמו שום חטא, שמץ גאוה או התנשאות אשר מחמתם ראוי שיבואו עליו יסורים, עד שמצא את אותו "חטא" בהיותו ילד רך בשנים. 

את הסיפור הנ"ל סיפר הגאון רבי גרשון ווייס זצ"ל משגיח בישיבת סטאעטן איילנד בהספדו על מרן זצ"ל, והוסיף כי למדנו מכך שכל חייו היו בחשבון, ולפיכך חישב לעצמו מה חטא, ולא פטר עצמו בענוותנותו הגדולה לומר שייסוריו הם כפרה עבור הדור.

ואכן מי ששהה בקרבתו של מרן זצ"ל לא יקשה עליו להאמין לסיפור מדהים שכזה.

הראנו לדעת אם כן את הצורך הגדול בעריכת חשבון הנפש, התועלת העצומה שבזה. וכן נתבארו כמה אופנים של חשבון הנפש, והבאנו גם מהנהגת הגדולים שערכו חשבון נפש בקביעות ובתמידות.

הקב"ה יעזור לנו שנזכה להיות מהאומרים "בואו חשבון" ועל ידי זה נוכל להיות תמיד במצב של עליה ולהצליח בכל דרכינו.

- - - 

[קרדיט: מאמר 13 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: ימי אהבה וימי שנאה [לחץ כאן] נושא מרכזי בעבודת ה', תופעה שעוברת על כל אחד וצריך להכיר טבעה ודרכי ההתמודדות עמה: עליות ומורדות או משבר, לא הולך, אין לי חשק וכיו"ב, שרז"ל כינוה: 'ימי אהבה וימי שנאה' ויתבאר כי התופעה הכרחית והיא חלק מחיי האדם. וכל העליה תלויה בירידה והיא מושפעת מהנהגתו בתקופה הזו. ונעסוק בדרכי היציאה מהמצבים הקשים.