וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַגּוֹיִם - שורש המלחמה עם יון

וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַגּוֹיִם - שורש המלחמה עם יון

פתח דבר:

כאשר עוסקים אנו בעניני דיומא - חנוכה, מה ראוי ונכון להרחיב הדיבור על נושא חמור אשר רבים נכשלים בו - הנחיצות הגדולה להיות מובדלים מהגויים בכל הענינים בבחינת "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (במדבר כג, ט). 

עלינו להפנים שזהו רצונו של הקב"ה שנהיה שונים לגמרי - בין במה שנוגע למנהגים, ובין במה שנוגע למלבושים מאכלים ושפת הדיבור. להלן נבאר שזהו אחד מן היסודות של חג החנוכה.

על כל זה והמסתעף, במאמר שלפנינו בעזרת השי"ת.

חושך - זו מלכות יון

על הפסוק (בראשית א, ב): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם"

דרשו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית רבה פרק ב, ד): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" - זו מלכות מדי, "וְחֹשֶׁךְ" - זו מלכות יון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיהם, שהיתה אומרת להם: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל". 

עוד איתא במדרש (שם פרק מד, ב) על הפסוק (בראשית טו, יב): "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו", "חֲשֵׁכָה" - זו יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיה".

ויש להבין מדוע מלכות יון מסמלת דוקא את החושך - היפך האור?

היונים רצו לבטל שבת ראש חודש ומילה - ייחודיותו של כלל ישראל

הביאור בזה, הנה ידוע שהיונים רצו לבטל מכלל ישראל ג' (3) מצוות - שבת ראש חודש ומילה, ויש לעיין מדוע בחרו דוקא בג' מצוות אלו, ולא בשאר מצוות מכל התרי"ג (613)? 

וראיתי שבספר עוללות אפרים (מאמר תסא) ביאר כי שלוש מצוות אלו מבדילים ומייחדים את עם ישראל משאר אומות העולם, ואלו דבריו בתוספת תבלין:

"שבת" - כתיב (שמות לא, יג): "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם".

ואין לגויים חלק בו כלשון התפילה "וְלא נְתַתּו ה' אֱלהֵינוּ לְגויֵי הָאֲרָצות. וְלא הִנְחַלְתּו מַלְכֵּנוּ לְעובְדֵי פְסִילִים. וְגַם בִּמְנוּחָתו לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים. כִּי לְיִשרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּו בְּאַהֲבָה".

ואיתא בגמרא במסכת סנהדרין (דף נח:): "גוי ששבת - חייב מיתה". הרי שאין להם חלק בה כלל. 

(נ.ב. 10 מאמרים נפלאים! על שבת קודש מהספר 'פורים דיליה' - לחץ כאן)

"ראש חודש" - כל ענינו הוא - על ידי קביעת ראשי החודשים בכוחם של ישראל לשלוט על הבריאה כולה, וכמו שדרשו רז"ל בירושלמי (כתובות פרק א הלכה ב): "אמר רבי אבין: "אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי" (תהלים נז, ג)- בת שלש (3) שנים ויום אחד (1), ונמלכין בית דין לעוברו - הבתולין חוזרין, ואם לאו - אין הבתולין חוזרין". ונמצא שכל מערכת טבע העולם כפופה למה שיחליטו בית הדין, וכיון שבאו לכלל החלטה שעדיין לא הגיעה העת לקדש את החודש, התברר שעדיין אינה בת ג' שנים, וגם טבעה משתנה. ועוד כי המנין לחודשי הלבנה הוא ייחודי לכלל ישראל אשר נמשלו לה, ואילו אומות העולם המשולים לחמה - מונים את החודשים על פיה.

(נ.ב. הסגולות בזכות מצוות קידוש לבנה מתוך סדרת השיעורים 'הפלא ופלא' - לחץ כאן)

(נ.ב. סגולת סעודת ראש חודש עם הקליפ "בָּרֲכִי נַפְשִׁי" - לחץ כאן)

"מילה" - זו המצוה המבדילה בין גופות ישראל לאלו של אומות העולם, והיא המסמלת יותר מכל את הברית שנכרתה בין הקב"ה לבני ישראל - בניו חביביו. והלוא נכרי אף אם מל עדיין קרוי ערל כמבואר וכלשון המשנה בנדרים (דף לא:): "קונם שאני נהנה לערלים - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים... שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים, שנאמר (ירמיה ט, כה): "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב".

יש להטעים בזה עוד: הנה ידוע שהיונים פרצו י"ג (13) פרצות בסורג שהקיף את בית המקדש, וכלשון המשנה במידות (פרק ב משנה ג): "לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן; חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת".

והטעם לזה מבואר שם בתוספות יום טוב: שזהו המקום עד אליו יכולים נכרים הבאים לבית המקדש להניח את כף רגלם, ועל כן בכדי לבטל את ההבדלה וההפרשה של עם ישראל פרצו היונים דוקא בחומה זו המייחדת אותם משאר אומות העולם.

מי שאינו מבדיל עצמו מהגויים - גם לא ישמור תורה ומצוות! 

זו היתה תמצית מלחמת היונים - לבטל מכלל ישראל את צורתם הייחודית המאפיינת אותם משאר כל העמים. כי הרי בפורים המן ביקש: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד" (אסתר ג, יג) את הגופים, אבל בחנוכה המטרה לא היתה הרג הגוף, להיפך לא איכפת היה ליונים עצם קיומו של עם ישראל, אלא עיקר רצונם היה לעקור מהם את תכונת "העם הנבחר" - אשר בחר בנו מכל העמים, הם רצו שעם ישראל יהיה ככל אומות העולם, וכל מי שהתייוון הם הניחו לו לחיות כאוות נפשו. 

היונים ידעו שאם בני ישראל יתנהגו ככל הגויים - ממילא ישכחו גם מהתורה והמצוות, והרי "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג) ואם אין תורה ומצוות - אין לך חושך גדול מזה. 

זהו אם כן החושך ש: "החשיכו את עיניהם של ישראל בגזירותיהם". וזו הסיבה שמשנכנסו היונים להיכל הם לא שפכו את השמנים, כי אם טמאום, מפני שלא את עצם עבודת המקדש והדלקת המנורה באו לבטל כי אם את קדושתה וטהרתה, אדרבה אמרו היונים - הדליקו את המנורה, אך דעו לכם אין אתם קדושים ומובדלים, ולכן הדליקו אותה בשמן טמא! 

ולכן גם הנס של חנוכה היה "נס פך השמן" שמצאו הם פך שמן טהור החתום בחותמו של כהן גדול. 

השמן אינו מתערב - כך ישראל אינם מתערבים

בדרך רמז אפשר להסמיך לנקודה זו את דברי המדרש רבה (תצוה לו, א) על הפסוק: (ירמיה יא, טז) "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ"

ושאלו חז"ל: "מה ראה ירמיה למשול ישראל כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים".

זאת ללמדנו שנס פך השמן הטהור נעשה בזכות העובדה שכלל ישראל נלחמו על נפשם ולא התערבו בין הגויים, אלא שמרו על המרחק מהם.

מי מעכב? - "שעבוד מלכויות"!

נתחיל עם כמה מקורות לחשיבות הגדולה להיות מובדל ומופרש מהגויים.

איתא במסכת ברכות (דף יז.): " וְרַבִּי אָלֶכְּסַנְדְרִי בָּתַר דִּמְצַלֵּי אָמַר הָכִי: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּמִי מְעַכֵּב? — שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִיָּדָם, וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חוּקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם״. 

והביאור הפשוט של "שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת" - היינו ההשפעה של הגויים עלינו בכל תחומי החיים, באורחותיהם, במנהגיהם ובמלבושם וכיוצא בזה. וזה חלק מן הגלות בה אנו שרויים, שהם מכריחים אותנו להתנהג כמותם והדבר מונע מאתנו לעבוד את הקב"ה כראוי. 

ההבדל בין ישראל לעמים - כמו ההבדל בין האור לחושך 

בכל מוצאי שבת קודש אנו אומרים בהבדלה: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחוֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים" כלומר: ההבדל בין ישראל לעמים אמור להיות דומה להבדל בין האור לחושך ובין הקודש לחול, כשם שאלו אינם מוגדרים כמציאות דומה עם "הבדל" ביניהם, אלא מדובר בשתי מציאויות מובדלות ונפרדות לגמרי זה מזה, כמו שקודש שונה לחלוטין מהחול וכן האור מהחושך, באותה מידה בדיוק צריכה להיות ההבדלה ביננו לבין הגויים. עלינו להבין שעם ישראל הם מציאות אחרת לגמרי!

יהודי - בריאה שונה לחלוטין!

וכבר ידוע מה שכתב בספר הכוזרי (סוף מאמר החמישי): כשם שמצינו ד' מינים בבריאה - דומם צומח חי ומדבר, שאלו אינם דומים זה לזה עם "חילוקים" ביניהם, אלא כל אחד מהם הוא בריאה בפני עצמה, שונה לחלוטין מרעותה. 

כמו כן, אומר ספר הכוזרי, יהודי הוא במדרגה חמישית למעלה מכולם, היינו - דומם צומח חי מדבר יהודי, כי ישראל הוא בריאה שונה לגמרי מנכרי, ואיש ישראל הפחות ביותר הוא במעלה בעלת אופי אחר לחלוטין לעומת הגוי המכובד ביותר בעולם. זאת מפני שהקב"ה בחר את כלל ישראל כעם סגולתו, ועל ידי זה נהפכו ונעשו למציאות אחרת שאין לה כל קשר עם שאר בני אנוש ברחבי תבל. 

בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים, החתם סופר זצ"ל כותב באחת מתשובותיו (יורה דעה סימן קע"ה) שאי אפשר להביא ראיה מגופות הגויים לגופי ישראל כי הם שונים לגמרי!...

וכן כתב גם בחידושיו (עבודה זרה דף לא:): "מימי תמהתי אחר שבעו"ה אין לנו מדרש חכמות הרפואות, וכל רופאי ישראל לומדים בבית מדרש לאומים וחכמיהם וכל חכמתם בנוי על טבעי גופים דאכלי שקצים ורמשים ולא דאיגי במצות, ואיך ישפוט מזה על גופי ישראל דלא אכלי שקצים ודאיגי במצות".

ההבדל בין יהודי לגוי - בכל תחומי החיים

ובמעלה זו השתבחו בני ישראל, וכמו שכתוב בפרשת בלק (במדבר כג, ט): "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", היינו - כלל ישראל אינם מתערבים עם הגויים אלא יושבים בינם לבין עצמם ואינם נטמעים בין האומות. וכלשון הילקוט שמעוני (פרשת בלק רמז תשסח): "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" - מובדלין הן מן העובדי אלילים בכל דבר, בלבושיהן ובמאכלן ובגופיהן ובפתחיהן".

כעין זה יש במדרש רבה (במדבר פ"י, א): "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ, כו) - אמר רבי לוי: כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם - בחרישתן ובזריעתן, בקצירתן ובעומרן, בדישתן בגרניהם וביקביהם, בתגלחתם ובמניינם".

מבואר אם כן כי ההבדל אמור להיות ניכר בכל הנהגת האדם במשך עשרים וארבע (24) שעות היממה, ולא די בכך שיהודי חובש כיפה על ראשו והגוי מתהלך גלוי ראש...

כיצד בירך החפץ חיים זצ"ל את ברכת "שלא עשני גוי"?...

ומסופר שפעם ראו את החפץ חיים זצ"ל מברך ברכות השחר, וקודם ברכת "שלא עשני גוי" המתין בשתיקה כעשר (10) דקות. כאשר נשאל הח"ח זצ"ל לפשר הנהגתו, ביאר: כי רצה לבדוק את עצמו בתוך תוכו שאין בו שום נקודה של גוי בכל מהלך חייו והנהגותיו, ורק כשראה שאין לו שום שייכות לגויים - במנהגם, במלבושם ובכל אורחות חייהם - בירך ברכת שלא עשני גוי!

מי ינצל במלחמה האחרונה קודם ביאת המשיח?...

ויש בידינו קבלה מאת מרן החפץ חיים זצ"ל (כן אמר הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל), כי המלחמה האחרונה תהיה אתחלתא דגאולה, ורק בן תורה אמיתי אשר יהיה מובדל ומנותק מן הגויים - לא תהיה עליו שום שליטה.

וכן אמר המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל שיש עמו קבלה מהמהרי"ל דיסקין זצ"ל, שבמלחמה האחרונה קודם ביאת המשיח, כל ה"ערליכער אידן" ינצלו. ומה זה "ערליכער איד"? מי שהינו מובדל מהגויים ואין לו שום שייכות עם העיתונים שלהם, המוזיקה והספרות שלהם - הם הם ה"ערליכער אידן" אשר ינצלו במלחמה האחרונה!...

אפשר להביא סימוכין לכך מדברי רש"י זצ"ל בפרשת קדושים על הפסוק (ויקרא כ, כו): "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", והביא רש"י זצ"ל מתורת כהנים (כ, קכח) בזה הלשון: "אם אתם מובדלים מהם - הרי אתם שלי, ואם לאו - הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו"...

עיקר אזהרת משה רבינו ע"ה - לא להתערב בין הגויים!

המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל כותב בדעת חכמה ומוסר (חלק ב מאמר פ"ט) דבר נפלא: "כשנסתכל במבט היסטורי ונתבונן לראות על איזה ענינים הזהירה התורה ביותר, ועל מה היה עיקר אזהרותיו של משה רבינו ע"ה, הנה כשנדפדף בתורה דף על דף נראה כי עיקר אזהרה היתה שלא יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם!

...הרי מבהיל מאוד, מאין זה בא לכלל ישראל דברים כגון משחק "הפוטבול" (כדור רגל) או "הכח", איזה שייכות לזה עם ישראל. בשלמא אצל הגויים אין זה חידוש, כשנסתכל בהיסטוריה שלהם, אצלם כמעט שלא נשתנה אלא הצורה, כי הלוא היה זה אצלם מקודם כמו משחק האיצטדיון ומשחק השוורים וכדומה, אבל מאין זה לכלל ישראל? אין זה כי אם (תהלים קו, לה): "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם".

עוד הביא שם את דברי הסבא מקלם זצ"ל (חכמה ומוסר מאמר קכא) על הפסוק (ויקרא יח, ג) "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" - "כי יש חוקים ומשפטים, ומשפטים זה דברים שיש בהם טעם ולכן אם עושים כמשפטם יש עוד איזה הצטדקות, אבל "חוקות" הם דברים בלי טעם אלא כגזירת מלך, ולכן התורה הזהירה: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ"! כי מי שעושה כתועבותיהם בלי טעם רק כגזירת מלך, זהו נורא מאוד! 

ממשיך המשגיח זצ"ל וכותב: והנה רואים אנו שעתה נעשה אצלם לחוק שבכיס העליון משימים מטפחת אדומה, וזה בלא טעם כלל, וכל העולם מחקים את זה. ולדעתי כשאנו רואים בתורה אזהרה של "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" אני שומע אזהרה מזה שלא יהיה אצלכם "פוטבול" וכדומה, שלא תעשו כמעשה הגויים"!

מדוע אסר ה"נודע ביהודה" זצ"ל צידת בעלי חיים?...

כעין זה מצינו תשובה שהשיב הנודע ביהודה זצ"ל (יורה דעה תנינא סימן י) על אשר נשאל מאדם האם יכול הוא לצאת לבלות ולצוד "ציד",

השאלה היתה: האם יש לחשוש בזה לאיסור "צער בעלי חיים" או "בל תשחית" וכדומה.

ענה לו הנודע ביהודה זצ"ל: אף אם ננקוט שאין לחשוש בזה מצד איסורים הנ"ל, מכל מקום "אבל מאוד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשיו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב"...

הרי שהגאון בעל הנודע ביהודה זצ"ל כותב שאין ראוי לעסוק בדבר שאינו מדרכם של בני ישראל!...

כל גזירות הגויים עלינו - על מנת להבדיל בין העמים!

בהיסטוריה ובדברי הימים ידוע כי בכל פעם שהיהודים רצו להתבולל ולהתערב בין העמים, מיד נגזרו עליהם גזירות קשות ורעות וזאת בכדי להבדיל אותם מהם.

וזה לשון הבית הלוי זצ"ל בפירושו על התורה (שמות א, ח): "מה שאנו רואין בחוש אשר בגלות הארוך הזה במדינת הגר ומדינת ראמניע אשר בכל יום מתרבית השנאה ונתוספת יותר משלפניו... והסיבה האמיתית לזה הוא כמו שנתבאר, דכל מה שישראל ממעטים בהבדלים שנתנה להם התורה הקדושה על ידי קיום התורה והמצוה - הקדוש ברוך הוא מוסיף שנאה בלבם לפי ערך תכלית המבוקש כדי שישארו ישראל מובדלים", עיין שם שהאריך.

המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל (לקט רשימות - חנוכה עמוד מב) הביא את דברי חז"ל (עיין שמות רבה ה, יח, ובמדבר רבה טו, כ) המתארים כיצד החל השעבוד של בני ישראל במצרים, בתחילה היה זה "בפה רך" - פרעה בכבודו ובעצמו נטל עמו לבנה ויצא לעבוד, ובראות עם ישראל את זאת יצאו עמו מפני כבודו לעבודה, הוא הבטיח להם על עבודתם שכר טוב וכל אחד מהם עבד במלוא המרץ, אחר כך העבידם ב"פרך" - בעל כורחם אך לפי אותה מתכונת של עבודה בה עבדו מרצון. 

ואמר המשגיח זצ"ל: התביעה על עם ישראל היתה על שיצאו "לראות את המלך", הלוא מדובר בגוי ומה צורך יש לראותו?! ומה בכך שיש לו כתר על הראש...

זו הסיבה ששבט לוי אשר לא התפעלו ממנו ולא יצאו לראות את המלך אלא המשיכו בעיסוקם, ולא התפעלו מהגויים (עיין דעת זקנים שמות ה, ד) אלא הבדילו את עצמם מהם, שלכן לא היתה עליהם כל שליטה ושעבוד.

כך היה גם בגזירת פורים: מבואר בגמרא במסכת מגילה (דף יב.): "מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו דור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע".

וביאר המשגיח זצ"ל, האוכל בסעודה היה כשר למהדרין וכדכתיב "כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (אסתר א, ח) וביארה הגמרא שם "כִּרְצוֹן מרדכי ואסתר", ובהכרח שהתביעה עליהם היתה על הרצון שלהם ללכת לסעודה של אותו מלך גוי המולך על מאה ועשרים ושבע (127) מדינות, וסברו שכבוד הוא להם להיענות להזמנתו ולהשתתף "בסעודתו", ובכך הראו בפניו קירבה - על זה יצא הקצף. 

כי יהודי באשר הוא אין לו להתערב בין הגויים, גם כאשר הגוי החשוב ביותר על פני תבל מזמין אותו באופן אישי, אם ייענה להזמנה - הרי הוא מבזה את כבודו שהוא בעשרות מונים לעילא ולעילא מכבודו של אותו גוי.

אם איננו עושים "קידוש" - הגויים עושים "הבדלה"...

ידוע ליודעי העיתים כי השואה האיומה שהתרחשה על ידי הנאצים ימ"ש, החלה דוקא בתקופה בה היהודים הרבו ללמוד באוניברסיטאות שלהם והתרחשה התבוללות המונית של יהודי אירופה בקרב הגויים, ההיטמעות התבטאה בין בסגנון הלבוש, בין בהשקפה ובהשכלה. 

וכבר אמרו על כך גדולי הדור שהכרח היה שהגרמנים ימ"ש יעשו הבדלה והפרדה בינם לבין היהודים, מפני שאנו בעצמנו לא ידענו לעשות זאת.

משפט נוקב נשתמר אצלנו מפי החפץ חיים זצ"ל: אם בני ישראל אינם עושים קידוש, אז הגויים עושים הבדלה...

ובספר החינוך (מצוה רסב) בבארו את שורשי המצוה של "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" סיים שם בזה הלשון: "והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נימוסיהם, שישים כל לבו ומחשבתו אל השם ובמצוותיו היקרות - "נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" (תהלים כה, יג)".

מי ניצחה לבסוף - השמש או הרוח?... 

יש בנותן טעם להביא משל נפלא מהחתם סופר זצ"ל:

ביום אחד התנהל לו ויכוח קולני בין השמש לרוח מי מהם כוחו רב יותר. והנה אדם אחד צועד לו בנחת ברחוב כשהוא לבוש במעיל.

אמרה הרוח לשמש: בואי ואראה לך כי אני חזקה ממך, ובקלות אני מסירה את המעיל מעל גופו. 

הרוח החלה לנשוב עזות בניסיון להוריד ולהעיף את מעילו של האיש מעליו, אך ככל שהרוח התגברה, כך האיש הידק והצמיד את המעיל לגופו בחוזקה, עד שהרוח חדלה. או אז יצאה השמש ובמאור פנים חיממה את האויר, מיד הוריד האיש את מעילו מעליו, ונשאו בידיו...

כך אמר החתם סופר זצ"ל - במשך הדורות, בכל שנות גלותנו בין הגויים, מול כל הרוחות העזות אשר השתוללו וניסו להטותנו מן הדרך, עמדנו אנו עטופים ב"מעיל" - התחזקנו בתורה ובקיום המצוות יותר ויותר. אך כאשר באו הגויים עם "חום" - עם אהבה ואחוה, עם ידידות והתקרבות, חיש במהרה פשטו היהודים את מעילם רח"ל...

"ברוך השם, לא הייתי צריך לתת יד לגוי"!...

המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל אף הפליג בהנהגותיו בשמירת הריחוק בין היהודי לגוי. 

הדבר היה בשנת תשנ"ח בנסיעה לרוסיה עם משלחת רבנים ביניהם המשגיח הג"ר שלמה וולבה זצ"ל, במטרה להציל את בית החיים בו נטמן הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל. במהלך המסע הם נפגשו עם שלטונות המקום, ולאחר השתדלות מרובה הקב"ה הצליח דרכם, והם זכו להבטחה שבית העלמין לא ייהרס, כמובן שכולם שמחו שמחה גדולה על ההצלחה בסייעתא דשמיא... 

אמנם המשגיח רבי נתן זצ"ל הביע את שמחתו באופן אחר, וכך אמר: 

ברוך ה', לא הייתי צריך לתת את ידי לגוי! 

והוסיף ואמר: כשאין צורך - אזי אסור לתת יד לגוי!... 

מאידך גיסא, יש לציין כי בכל עת שיצא לו לפגוש בגויים היה מאיר להם פנים ודיבר עם כל אחד מהם בנעימות, והודה על כל דבר שעשו עבורו, בכדי לא לגרום לחילול ה'. אבל יותר מהצריך לא עשה...

נקודה נפלאה מאת הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל

נעמיד עוד נקודה אחת בנושא המדובר.

כתוב בתורה (פרשת אחרי מות יח, ב-ג) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".

ופרש"י זצ"ל: "אני הוא שאמרתי בסיני: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי".

מקשה הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל קושיא עצומה: מדוע הוצרך הכתוב לכתוב "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" כזירוז לקבלת גזירת המלך, ועוד מהו הצורך המיוחד להזהיר אותם כשמדובר על דברים מהסוג הגרוע והמתועב ביותר?

הגר"ש בירנבוים זצ"ל הסביר: בהכרח למדנו, שאם מעשה - אפילו מתועב ביותר, נהפך ל: "מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" ונעשה ל"קולטור" ולחלק מתרבותה של המדינה - ממילא כבר לא נתפס הדבר כמעשה רע! ולכן הוצרכה התורה לצוות לנו על ההיבדלות מהם באופן של גזירת "חוק" ולא כחיוב שכלי, זו הסיבה שהוצרך הכתוב להקדים ולכתוב "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - מאחר שקיבלתם עליכם מלכותי, עליכם לקבל את גזרותי.

ונתן לזה משל - כל משחקי הכדור ותחרויות הספורט למיניהם, וכך אמר: לפני בואי לאמריקה הייתי משוכנע שמשחקי כדור מיועדים רק לילדים, אבל באמריקה נוכחתי לראות שהדבר הפך לנחלת הכלל ואף המבוגרים מכורים להם, וגם אנו היהודים, מרוב ההרגל כבר איננו רואים את הרע שבדבר כי הינו חלק מ"תרבותה" של אמריקה, ועל כן באה התורה ואוסרת את הדבר - "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - מעתה קבלו גזרותי.

נקודה זו צריכים להתבונן בה ביותר, כי בעוונותינו הרבים מאחר ואנו חיים בין הגויים כבר הורגלנו להכניס בתוך חיינו מנהגים הלקוחים מתרבותם, עד שכבר אין אנו מבחינים מה רע יש בדבר. ועל זה צריכים זהירות יתירה להיבדל מהם ולהרחיק מאורחות חיינו כל דבר אשר הוא מ"חוקות הגויים".

"אין הולכין בחוקות הגויים" - בכל הענינים

הרמב"ם זצ"ל (הלכות ע"ז פרק יא, הלכה א) כותב: "אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶן לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג) "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹי". וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ג) "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". וְנֶאֱמַר (דברים יב ל) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם". הַכּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר שֶׁלֹּא יִדְמֶה לָהֶן. אֶלָּא יִהְיֶה הַיִּשְׂרָאֵל מֻבְדָּל מֵהֶן וְיָדוּעַ בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מֵהֶן בְּמַדָּעוֹ וּבְדֵעוֹתָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. לֹא יִלְבַּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶן. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלֵּחַ מִן הַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וְזֶה הַנִּקְרָא בְּלוֹרִית. וְלֹא יְגַלֵּחַ הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע מִלְּאַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הֵן. וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן רַבִּים כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין. וְכָל הָעוֹשֶׂה אַחַת מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לוֹקֶה:'

ובמדרש רבה (ויקרא לב, ה) איתא: "בשביל ג' (3) דברים נגאלו ישראל ממצרים - על שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם".

ונביא בענין זה כמה דוגמאות הנוגעות מאוד לחיי המעשה.

"לא שינו את שמם"...

ראוי לא לתת לילדינו שמות של גויים. אומנם כאשר יש בדבר משום "כיבוד אב ואם", וכמו שנהוג פה במדינתנו לקרוא לבנים הראשונים על שם האב והאם - לא בזה אנו עוסקים, אבל בשמות שאנו בוחרים יש לדעת כי נכון לבחור בשם יהודי מן המקורות, או לכל הפחות בשם בו עשו היהודים שימוש במהלך הדורות - למרות שאין לו מקור בתורה. אבל מנין לנו ההיתר לקרוא בשמות של גויים?!... וזה דבר שנוגע מאוד למעשה.

ויעויין בשו"ת מהר"ם שיק (חלק ו סימן י) שסובר שיש בזה איסור דאורייתא. ואומנם שיש חולקים עליו (עיין שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן לה) אבל בודאי ראוי לא להשתמש בשמות הגויים.

"לא שינו את לשונם"...

ראוי להשתמש בלשון הקודש, וכדאיתא בירושלמי במסכת שבת (פרק א, סוף הלכה ג): "כל מי שמדבר בלשון הקודש מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא"! 

וסוד הענין בזה הוא כמבואר כבר בזוהר הקדוש ובדברי הראשונים ביניהם הרמב"ם זצ"ל, וכן בדברי האחרונים - השל"ה הקדוש ועוד, ויסוד אחד לכולם: "לשון הקודש", הלשון עצמה היא קדושה - כי אין באוצרה מילים שיש בהם מן הכיעור וכיוצא בו כמו שמצינו בשאר לשונות. 

ולכן עלינו לזכור שאנו מובדלים מהגויים, והדבר צריך להיות ניכר גם באופן ובצורת הדיבור, לא לדבר ב"גוייש שפראך" - היינו הביטויים ו"הסלנג" מה שקרוי שפת רחוב, אלא לשמור על טהרת הפה והדיבור, הלוא בזכות זאת הקב"ה גאל אותנו ממצרים!

"לא שינו את לבושם"...

יש להקפיד לא לשנות את סגנון הלבוש ולא להימשך בזה לפי צעקת האופנה האחרונה. 

הלוא כולם שמים לב כי אנו נמשכים אחרי ה"מודע" אשר מובלת ונשלטת בידי גויים טמאים וערלים במדינת צרפת או שאר מדינות אירופה וכדומה, וראוי להפעיל מעט היגיון ודעת בבחירת המלבושים, לדעת מהו בכלל "מלבושי הגויים", וראוי לנו להתלבש כמו יהודים, ולא להיגרר אחרי חוקותיהם.

אם כי לפעמים אין פגם או איסור בבגדים אופנתיים, דרך משל - אם כולם לובשים חליפה בת שלושה (3) כפתורים, אחר כך "המודע" השתנתה וכרגע אופנתי יותר ללבוש חליפה בת שני (2) כפתורים, ואי אפשר למצוא בנקל כרגע חליפות בנות שלושה כפתורים בכל החנויות, האם עלינו "להשתגע" על מנת למצוא באיזה חור נידח חליפה שאינה לפי ה"מודע"?... בודאי שלא! כי מה שלובשים לפי המודע הוא בגדר "לית ברירה"...

כמו כן פשוט שאינו נכון לרוץ להחליף את בגדיו רק בגלל שהגויים החליטו לשנות את האופנה כל זמן שעוד יכול למצוא הלבושים כסוג שלבש עד עתה. ומה צורך להחליפם? וכי בגלל שגוי החליט לשנות הצורה של הבגדים אני צריך לגרור אחריו?!

עיקר הנקודה היא - לא לרוץ כמו כבש בתוך עדר אחר אופנת הגויים, ובכלל ראוי לא לעשות "עסק" מדי גדול מהנושא של הבגדים. הדבר נוגע להרבה פרטים מעשיים - כגון באיזה צבע לבחור, ובהרבה פריטי לבוש למיניהם כמו נעליים, חליפה סוודר גרביים וכיו"ב. 

מאוד צריכים להיזהר בנושא זה כי הלוא ידוע שהחיצוניות משפיעה על הפנימיות.

אופי צורת הבית

יש נקודה נוספת עליה המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל היה מעורר את החתנים. 

מצינו שיעקב אבינו ע"ה אמר ללבן (בראשית לא, לז): "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ ", ופירש המשגיח זצ"ל בדרך צחות - יעקב אבינו ע"ה אמר ללבן: תראה שכל הרהיטים שברשותי אינם דומים לרהיטים שברשותך... 

ועל כן כל זוג הבונה את ביתו ידאג לכך שכל מי שנכנס לביתם יבחין שמדובר בבית יהודי - אם זה על ידי רהיטים, ספרי קודש, תמונות רבנים, או אפילו להניח על המקרר פתקים בנוגע לחומרה של איסור לשון הרע וכדומה. כמה כואב לראות כאשר נכנסים לבית והוא נראה כמו בית של גוי! ועוד דואגים ל"מעצב" מיוחד שיטמיע לשם את כל ה"מודע" והאופנה של הגויים בתואנה כאילו מדובר ב"יופי". 

עלינו לדאוג שלבית תהיה צורה ואופי יהודיים מובהקים!

חתונה יהודית

עוד ראיתי לעורר בנוגע לחתונות המתקיימות בקרב מחננו. 

ראוי להקפיד על סגנון השירים המושמעים וכן על האופי שנושא הריקוד בחתונה וכדומה, שלא תיראה חלילה כמו חתונה של גויים. על המוזיקה להיות בסגנון רגוע או שמח אך חלילה לא כמו של הגויים, וכן על הריקודים להיות כמו של בני תורה ולא באופן של השתוללות וקפיצה בהמית. 

וזה דבר שבעוונותינו הרבים הרבה נכשלים בזה, מתוך רצון להידמות לגויים רח"ל.

אכילה - כמו יהודי

עתה נעסוק גם בנושא של המאכלות. 

הנה הרמב"ם זצ"ל בספרו יד החזקה בסדר "קדושה", היינו מה שמבדיל ומקדש אותנו משאר אומות העולם, והרמב"ם זצ"ל מעמיד בזה באריכות את פרטיהן ודקדוקיהן של שני גופי הלכות. 

א) הלכות איסורי ביאה. 

ב) הלכות מאכלות אסורות. 

כי בכל ענין ה"מאכלות" מאוד מאוד צריכים להקפיד לא להידמות בזה לגויים.

אין אנו מדברים כאן על אוכל "כשר" לעומת "טרף" וזה אין צריך לפנים, אלא עלינו לדעת כי ישנן מאכלים השייכים לגויים ואין להם שום אופי יהודי. 

היום לדאבוננו נפוצים מאוד מאכלי גוים, ואנשים רבים רצים ולהוטים אחריהם - כגון אכילת "סושי" או דגים בצורת חגב רח"ל, או אכילת קציצות בשר עם גבינה פרווה (ובזה יכול להיות עוד איסור של "משום מראית עין" ואכמ"ל) וכל כיוצא בזה. והנהגות אלו נובעות מתוך רצון להידמות לגויים בכל עניני האכילה. עד שיש משפט נפוץ השגור בפי רבים לדאבוננו: כל מה שיש להם, צריך שיהיה גם לנו עם הכשר! 

יש לדעת שהדבר מאוד מקרב אותנו לגויים רח"ל, וכל קדושת עם ישראל תלויה בזה! 

הדברים אמורים לא רק מה אוכלים ואיך אוכלים, אלא גם היכן אוכלים. לא ראוי לאכול ברחוב או לצאת כל יום ראשון למסעדה וכדומה, כי יש לדעת שכל זה הוא ממנהגי הגויים ולכן שומר נפשו ירחק מזה. 

וכמובן להשתדל לאכול אוכל יהודי ולא דמוי חגבים וכדומה, אפילו עם "הכשר". 

בטוחנו שאם ניזהר בזה ונבדיל את נפשנו מהגויים בעניני אכילה ובכל אורחות חיינו - נזכה לגאולה שלימה, וכמו שכתוב (ויקרא כ, כו): "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים - לִהְיוֹת לִי"! (אמן).

- - - 

[קרדיט: מאמר 5 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! חנוכה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, ארחות דיליה, הראנו בבנינו, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: חנוכה חיזוק בגמילות חסדים [לחץ כאן] כתב המג"א בהלכות חנוכה: נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים. ומדוע? ולמה דוקא בחנוכה. והמג"א הזכיר המנהג כהקדמה להלכות חנוכה משמע שזה עיקר בחנוכה, וצריך ביאור. והפרי מגדים ביאר שהמנהג כדי לתקן החטא שמחמתו באה גלות יון שהתרשלו בעבודת השי"ת; ג' עמודי העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים!...