אין הדבר תלוי אלא בי

אין הדבר תלוי אלא בי

פתח דבר:

המאמר הבא עוסק בתכונה אולי החשובה ביותר אותה צריך כל עובד השם לאמץ ולקנות בנפשו, וניתן לקבוע כי היא משמשת כמנוע עיקרי בסולם העבודה. 

עד כדי כך שמפאת נחיצותה הרבה, היצר הרע משקיע את כל כוחו ומרצו בכדי שהאדם לא יתבונן בדברים ולא ישכיל להבין כי זהו המפתח להצלחתו בכל דבר רוחני ולהגשמת שאיפותיו להתעלות מעלה מעלה במעלות התורה, עבודת המידות ויראת שמים טהורה.

"צריכים חיזוק" - שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו

דברי הגמרא הבאים מפורסמים מאוד ואין כמעט מי שאינם שגורים על פיו, אמנם מועטים הם הלומדים מהם את הלימוד העצום אשר מונח בעומקם.

וכך איתא במסכת ברכות (דף לב:): "ת"ר: ארבעה צריכים חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ".

לנוכח דברים אלו, לבטח כל אחד שואל את עצמו: אומנם נכון כי אלו טעונים חיזוק, אבל מהו השיעור - באלו מן הזמנים יש להתחזק בזה, האם די בפעם בחודש, או שמא פעם בשבוע או שלוש פעמים בשבוע, ואולי פעם ביום וכדומה. וכן יש לשאול עד כמה צריך האדם להתחזק - ואלו כוחות עליו להשקיע בחיזוק זה. 

על זה בא רש"י זצ"ל (ד"ה צריכים חיזוק) ואומר על אתר: "שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו"!

כלומר - החיזוק לתורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ, עליו להיות "תמיד" ו"בכל כוחו".

זהו הדגש הנראה לעין בדברי רש"י זצ"ל, אך ישנו דגש נוסף נסתר הקיים במילותיו של רש"י הקדוש זצ"ל: "ארבעה דברים צריכים חיזוק" - מי הוא המחזק? ובאיזה מין חיזוק מדובר? התשובה היא: "שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו" - האדם בעצמו עם עצמו הוא זה שצריך להוסיף חיזוק בלבו ובנפשו.

וזהו יסוד גדול מאוד בעבודת השם והוא: על האדם ללמוד לעבוד לבד! וצריך הוא לדעת שהחיזוק היחיד אשר מועיל לו הוא החוזק והאיתנות הנפשית שלו בעצמו, ואף אדם אחר בעולם זולתו - לא יועיל לו על מנת להתחזק אם לא יעשה זאת בעצמו!

עזרה מבחוץ - "ארגז כלים" להתחזק

ואם ישאל השואל, הלוא מצינו פסוקים רבים המדגישים את החיזוק והדחיפה שהאדם מסוגל לשאוב מרעהו - כגון הפסוק בישעיה (מא, י): "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", וכן בספר יהושע (א, ו) כאשר הקב"ה מבשר ליהושע כי הוא יעבור את הירדן להנחיל את העם את הארץ, הוא אומר לו: "חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ", וכהנה עוד רבות. 

כמו כן נהגו ישראל קדושים מדורי דורות לשמוע דברי חיזוק והתעוררות מפי משפיעים ומגידים למיניהם הראויים לומר דברי מוסר ותוכחה. ועד היום ניתן למצוא בכל אתר ואתר שיחות מוסר, ועדים או דרשות בכל מיני ענינים. 

ידוע כי אפילו הגר"א זצ"ל נהג לקרוא למגיד מדובנא זצ"ל על מנת שיגיד לו דברי מוסר וחיזוק. 

הלוא אמרנו כי המושג "חיזוק" הוא רק כאשר אדם מחזק את עצמו, אם כן לשם מה כל אלו?...

אמנם לאחר העיון נראה כי אין בזה כל סתירה, אלא אדרבה כל ה"חיזוקים" הללו מטרתם לגרום ולסייע לאדם להיות מסוגל להתחזק בעצמו. 

למה הדבר דומה? למי שעוסק בעבודה של שיפוץ ותיקון בתוך ביתו, הרי לא די בכך שיש בו את הרצון לבצע את אותה עבודה, אלא זקוק הוא גם ל"ארגז כלים" - כלי עבודה, כי בלי פטיש מסמרים ושאר חומרי עבודה - לא ניתן לתקן מאומה... 

כן הוא גם בעניינינו, למרות שהאדם רוצה ושואף להתחזק בעצמו, אבל הלוא לפעמים חסרים לו ה"כלים" המתאימים על מנת לעשות את התיקונים הדרושים לנפשו, "כלים" אלו הם - מאמרי חז"ל שאיננו מכיר עדיין, או דברי מוסר וחכמה שאינם מונחים בתודעתו. 

ולכן על מי שבא לשאת דרשה ודברי חיזוק לציבור שומעים, הדגש שעליו לתת בדבריו הוא להעניק להם את ה"כלים" הדרושים להם בכדי לאפשר להם לגשת לעבודת בוראם. אבל ברור כי אף אחד אינו יכול להתחזק בעבודה עבור זולתו, כי את ה"ניצוץ" יש להבעיר כל אחד בתוך לבו! 

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר - חזק"!

כך יש לפרש את הפסוקים אשר ציטטנו, אם נעיין היטב נראה כי הדברים מכוונים בדיוק נמרץ לאשר אמרנו.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" - המכוון הוא כי כאשר האחד רוצה לסייע לחבירו, אז הוא אומר לו - "חזק", כלומר אתה בעצמך עליך להתחזק ולהיות חזק! אבל ברור שמקור החיזוק מגיע מהאדם עצמו פנימה.

זוהי גם כונת הקב"ה באומרו ליהושע "חזק ואמץ", וכפירושו של המלבי"ם זצ"ל שם שאמר לו הקב"ה: "צריך שתתחזק ותתאמץ - התחלת התעוררות הגבורה תקרא בלשון "חיזוק", וקיומה והתמדתה שהוא אומץ הלב תקרא בלשון "אימוץ", עכ"ד. אך ברור כי על החיזוק להישאב מהאדם בעצמו.

זהו העומק הנלמד מטוהר לשונו של רש"י זצ"ל: "שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו".

"וחזקת והיית לאיש" - בזה נכלל כל ההצלחה!

בספר דעת חכמה ומוסר (ח"ג עמ' רעו) מופיע מכתב נפלא של המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל בו הוא מביע את שמחתו והתפעלותו מבני החבורה אשר מטרתם היתה להתחזק על מנת להישאר "בני ישיבה", בין השאר כתב להם את הדברים הללו: 

"דוד המלך ע"ה צוה לבנו החכם מכל אדם לפני הפרדו ממנו צוואה קטנה בכמותה אשר נכלל בה כל הטוב באיכותה - "וחזקת והיית לאיש" (מלכים א' ב, ב) וזו היא כל הצוואה לפני הפרדו ממנו, ואם כן צריכים לומר שנכלל במילה זאת כל ההצלחה"!

לפי יסוד דברינו מובן מאוד, כי משפט זה הוא משפט בעל משקל סגולי גדול עד למאוד, מפני שהאדם צריך לדעת: אם רוצה הנך להצליח בחיים, האופן היחיד בו תוכל לזכות להצלחה הוא באמצעות העבודה והעמל שלך עצמך!

הפסיעה הראשונה - רק לבד!

המשגיח דלייקואוד הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל היה מרבה לדבר על ענין זה (עי' לקט רשימות בעניני תפילה עמ' קכח) והוא נהג לומר: למה הדבר דומה? לתינוק קטן אשר הוריו מלמדים אותו לצעוד בפעם הראשונה בחייו, והם מחזיקים לו את היד, מוליכים אותו, מעמידים כסאות סביבו - אך כל התכלית היא, שהוא עצמו יפסע את פסיעתו הראשונה לבד!

כמו כן ברוחניות - כל ההכנות מסביב וכל המסייעים - ישיבה טובה, אווירה טובה, חברותא ראויה, וסביבה מתאימה - הכל הוא כדי לאפשר לאדם ללכת לבד בכוחות עצמו, בלי סיוע.

האדם הוא אשר עליו ללמוד מוסר, להתעורר מעצמו להתפלל ולשפוך שיח לפני קונו, ולקנות בינה וחכמה בתורת השם וביראתו - אין מי שיחליף אותו! 

כל הדברים מסביב משמשים רק כקרש קפיצה וכהזדמנות על מנת שהאדם יוכל לעשות את הדברים לבד.

מדוע אנשים נופלים ברוחניות?

מאידך גיסא, אמר המשגיח זצ"ל בכאב גדול: ראיתי בחיי עשרות בני תורה אשר הלכו לאיבוד בעולם, כי כאשר יצאו ממסגרת הישיבה ושינו את תנאי הסביבה, הם נאבדו! והסיבה לכך היא כי גם בשעה שהיו בישיבה הם לא למדו לעמוד על רגליהם לבד בבחינת ש"תהא שלהבת עולה מאליה"!

זאת הסיבה שמיליוני יהודים חרדים אשר הגיעו בזמנו ליבשת אמריקה נאבדו רח"ל מבחינה רוחנית, מפני שהסביבה הטבעית שהתרגלו אליה באירופה היתה חסרה להם, וכיון שלא ידעו ללכת לבד, הכל נפל ולא החזיק מעמד!

שמא תרצה לשאול ולהקשות: מהיכי תיתי לומר יסוד זה שכל העבודה מוטלת על האדם עצמו, ומה שהינו שומע מאחרים דברי חיזוק - אין אלו מועילים מצד עצמם רק בבחינת סיוע, מנין לנו לומר דבר כזה?!... 

"אם האדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים"?...

אך כדאי לצטט מדברי רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער שני אות כ"ו) שדבריו הם כקילורין לעיניים, וז"ל: 

"היה הלל ע"ה אומר (מס' אבות פ"א מי"ד): אם אין אני לי - מי לי? ביאור הדבר: אם האדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים, כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו, ישכחם היצר ויעבירם מלבבו. אכן צריך האדם בשמעו המוסר לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו, ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח, ומלבו יוציא מלין, ויתבודד בחדרי רוחו, וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו. ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו".

מבואר מדבריו זצ"ל כפי שאמרנו, והם הם הדברים.

יצה"ר מיוחד הגורם ל"חיזוק" לא לחלחל פנימה!

ויש יצר הרע מיוחד אשר תפקידו להשכיח מהאדם את דברי המוכיח ששמע, שלא יכנסו אל לבו ולא יתעורר מעצמו להתחזק בעבודתו יתברך, וכלשונו הטהור של רבינו יונה זצ"ל: "כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו, ישכחם היצר ויעבירם מלבבו". 

וראיתי שבפירוש משיבת נפש על ספר שערי תשובה ביאר כי שורש הדבר על פי היסוד הידוע של רבינו החזון איש זצ"ל, כי ישנו יצר הרע מיוחד הנקרא "יצר הרע שלאחר הנס". הלוא כל נס נגלה - בכוחו להשפיע לטובה על האדם עד שתתבטל ממנו אפשרות הבחירה. ועל כן נוצר יצר הרע המיועד לבטל מהאדם את הרושם העצום של הנס על מנת שיוכל להיוותר כבעל בחירה. 

על דרך זו יש לומר גם בענייננו, כי יש כח מיוחד ביצר הרע להשכיח ולבטל את רושם ההתעוררות שנוצר בלב האדם מדברי המוסר והחיזוק שחדרו אל אוזניו ואל רעיוניו בכדי שלא יעשו עליו כל השפעה מעשית אלא אם כן יאזור בנפשו אומץ וישתדל בעצמו להחזיק ולאצור בלבו את אותו רושם והתעוררות כבתחילה עד שיחלחלו הדברים ויגרמו לו לשנות את דרכו אל דרך הטוב והישר.

הפלא ופלא!

"אין הדבר תלוי אלא בי"!

יש מעשה בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז.) המלמד אותנו יסוד נפלא, וזה לשון הגמרא: 

"אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות, בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה".

ממשיכה הגמרא ומתארת: "הלך וישב בין שני הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

לומד מכאן המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים מועדים ח"א עמ' ח) יסוד גדול בכוחות הנפש של האדם: כל עוד שהאדם תולה את אפשרות תיקונו באחרים ובסיבות שונות חוץ ממנו, לא יוכל להצליח!

כי זהו טבעו של האדם, כאשר אינו שבע רצון ממצבו הרוחני נוהג הוא להשקיט את מצפונו, ולתלות את הדבר בסיבות שונות. "אילו היה לי חבר טוב, חברותא מתאימה, שכן טוב, אוירה תורנית - הייתי לומד טוב יותר", אך באמת אין אלו אלא "תירוצים"... 

ומצב זה מסוכן הוא עד למאוד, כיון שכך מאבד הוא כל דחף ורצון לשינוי עצמי, שהרי לדעתו מצבו הרוחני הירוד תלוי בסיבות שאינן בשליטתו ואין הוא יכול לעשות מאומה.

וזה מדרכי היצר שבכך הוא מרגיע ומרדים את האדם, כי סבור הינו שאין הדבר תלוי בו, והוא עצמו אינו יכול לפעול דבר בנידון.

שומה עלינו לדעת: אין לומר "אילו היה לי" או "אילו הייתי", כי מחשבות מסוג זה משתקות את האדם ומפריעות לעלייתו הרוחנית, אדרבה צריך הוא לשנן שוב ושוב, כי הישועה הנכונה בוא תבוא כאשר יגיע להכרה ש"אין הדבר תלוי אלא בי", ואז כבר יווכח בעצמו שכל התירוצים - תירוצי שוא הם.

וכאשר יכיר שהכל תלוי בו ואין תקוה בכל ה"מסביב", אז האדם נאלץ לעזור לעצמו, ולפתע הוא יגלה בתוכו כוחות נפש אדירים שלא היה מודע קודם לכן לקיומם.

לימוד נורא זה לומדים מהמעשה של רבי אלעזר בן דורדיא, כי כל זמן שקיווה וביקש את עזרת הברואים השונים - לא התאמץ לשוב אל בוראו, ורק כאשר נוכח לדעת כי אין לו כל עזרה מאף אחד והגיע למסקנה - "אין הדבר תלוי אלא בי" אז הצליח עד שנהפך לבן העולם הבא!

"ואיש כי לא יהיה לו גואל - והשיגה ידו"...

ועל דרך הדרש יש לרמוז זאת בפסוק (ויקרא כה, כו): "ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו". כלומר, מי שיכיר שאין לו על מי לסמוך ואין מי שיכול לגאול אותו, רק אז - "ומצא כדי גאולתו". כי ההכרח יביא אותו להתאמץ ואזי יראה שיכול הוא להצליח בכוחות עצמו.

"ועשיתם אתם - אתם תעשו את עצמכם"

יסוד זה ניתן להוכיח מעוד מקורות. נביא את הגמרא במסכת סנהדרין (דף צט:) שם דרשו חז"ל על הפסוק (דברים כט, ח): "ועשיתם אותם" הנכתב על קיום המצוות, אמנם מילת "אותם" כתובה בלא וי"ו - אתם - ודרשו חז"ל: "ועשיתם אתם - אתם תעשו את עצמכם".

מכאן היה אומר הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל (עיין אור עולם ח"ה עמ' 306): על האדם לעבוד לבד בכדי "לעשות את עצמו" - לייצר את אישיותו הרוחנית, כי אם ימתין למדריך ומורה דרך, הוא עלול להישאר עם ההמתנה זמן רב... אם הוא יתעורר בזמן הוא יוכל לאמץ לעצמו את החיזוק וההדרכה המתאימה לו. 

על כל אחד ואחד לאמץ את לבו ולחזק את עצמו!

"לעולם ירגיז אדם" - האדם בעצמו!

על פי הדברים הללו ניתן לפרש את הגמרא במסכת ברכות (דף ה.): 

"אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר (תהלים ד, ה): "רגזו ואל תחטאו". אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכיר לו יום המיתה".

ויש לדקדק מהו הלשון "לעולם ירגיז אדם" (יעשה מלחמה עם יצר הרע -רש"י זצ"ל) שמשמעו כי כל העבודה מוטלת על כתפי האדם עצמו. וכן יש לעמוד על הלשון המופיע בכל העצות המופיעות שם במאמר חז"ל - כולם מעשים אשר האדם עושה אותם רק בעצמו ללא כל עזרה מאחרים - "יעסוק בתורה", "יקרא קריאת שמע", "יזכיר לו יום המיתה". 

הדבר בא ללמדנו - כדי לנצח את יצרנו הרע צריכים אנו להטות שכם ולחלוץ כתף על מנת ללחום לבד, בלי להמתין לסיוע ועזרה.

עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם!

עוד מקור ליסוד זה, מדברי הירושלמי במסכת ברכות (פ"ט ה"ה): "תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה - עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם".

למדנו אפוא כי בעת של רפיון כללי, העצה היחידה כנגד זה היא - "עמוד והתחזק בה", היינו, עמוד אתה בעצמך ואל תצפה לאחרים, אל תמתין שהמצב ישתפר, אל תחכה עד לחיזוק הכללי. אלא מיד אתה לבדך עמוד והתחזק בה - ואז "אתה מקבל שכר כולם"!

"ויותר יעקב לבדו"

יש בנותן טעם להביא שיחה נפלאה (ספר עבודת חיים עמ' קמו) מאת ראש ישיבת אופקים הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל:

נאמר בפסוק (בראשית לב, כה): "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", ודרשו חז"ל במדרש (בראשית רבה עז, א) בענין דרגתו של יעקב אבינו ע"ה, דאיתא בפסוק (דברים לג, כו): "אין כאל ישורון" - "אין כא-ל, ומי כא-ל? ישורון - ישראל סבא". ופירשו מפרשי המדרש כי לדרשה זו נקרא הפסוק בב' חלקים: דרך כלל "אין כא-ל", אבל "ישורון" הוא כא-ל. וסיימו שם חז"ל: "מה הקב"ה כתיב בו (ישעיה ב, יז): "ונשגב ה' לבדו", אף יעקב אבינו ע"ה כתוב בו "ויותר יעקב לבדו". 

כלומר: חז"ל דייקו לישנא דקרא "לבדו" - ללמד על מעלתו של יעקב אבינו ע"ה. כי כשם שנאמר על הקב"ה "ונשגב ה' לבדו", כך נאמר על יעקב אבינו ע"ה "ויותר יעקב לבדו" - היא המעלה אשר יעקב אבינו ע"ה רכש במלחמה זו עם המלאך.

ובאמת ידוע בשם הבית הלוי זצ"ל, וכך ביאר לפניו הכלי יקר זצ"ל, כי במלחמה זו של יעקב אבינו ע"ה עם שרו של עשו, תלוי היה כל העתיד של עם ישראל.

אלא שיש לעיין אם כן כיצד יתכן שדוקא בשעה זו של מלחמה מכרעת לעתידו של כלל ישראל, מהלך ההנהגה היה להשאיר את יעקב אבינו ע"ה לבדו...

תשובה לדבר: ללמדנו, שקניניו הרוחניים של האדם הופכים להיות לחלק ממציאותו ולקנין נצחי עבורו, רק כאשר הוא קונה אותם ביגיעה ללא כל עזרה ושותפות.

מציאות זו של קנין מכח עמל עצמי, היא אשר גרמה למעלתו של יעקב אבינו ע"ה. וכלשון הפסוק (בראשית לב, כט): "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". המלחמה התייחסה רק אליו, "כי שרית" - נלחמת בכח עצמך, ובכך זכית לעלות לרום המעלה עד שנחקקה בשמו "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל".

וכבר פירש רש"י זצ"ל גם על המלחמה עם האנשים - היינו "לבן ועשו", כלומר גם באותן שנים ארוכות שהתגורר בבית לבן, הצליח לשמור את דרכי התורה בלי להיכשל במאומה. וכלשון רבותינו ז"ל: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" (רש"י זצ"ל בראשית לב, ד), נמצא שזכה להכל מכח ה"לבדו" - שהשכיל בדעתו ואזר אומץ ברוחו לעבוד את בוראו לבד, למרות שהתנאים הסביבתיים לא עזרו במאומה, אלא אדרבה היו לו מניעות קשות ומפריעים רבים.

זה מה שכל אחד מאתנו צריך להשריש בלבו: הדרך לקנין המעלות הרוחניות היא, כאשר האדם עומד בפני חומות ומחיצות של מונעים ומעכבים לעבודת בוראו, ולמרות כל זה הוא ממשיך ולוחם לבדו - רק כך תהיה לו האפשרות להשיג מעלות ולהצליח בכל דרכיו.

הגר"א זצ"ל: "במלחמת היצר - רק לעשות תחבולות מעצמו"

מציאה נפלאה מצאתי בדברי הגר"א זצ"ל בספרו אבן שלמה (פ"ד אות כ"ב), וז"ל: 

"בדרכי השם צריך לדרוש אצל החכמים, אבל במלחמת היצר אין די לו בעצה לבד, רק לעשות תחבולות מעצמו".

על האדם להחליט: "אם אין אני לי - מי לי"

לאחר שהארכנו לבאר את ההכרח שיש לאדם להתחזק ולעבוד לבדו בעצמו, בלי להמתין לעזרתם של גורמים מן הצד, השאלה המתבקשת היא: כיצד עושים זאת? איך ניתן להתחזק בעצמו בלי כל עזרה מבחוץ?

אמנם הדרך היא פשוטה וקלה, וכל אדם יכול להשיגה, כי אין הקב"ה מצפה ממנו לעשות דבר שאיננו מסוגל בכוחותיו שלו. 

הדבר העיקרי הנדרש להצלחה במשימה זו - הוא החלטה חזקה, היינו לקבוע את רצונו להתחזק, להיות מוכן ומזומן לעבוד ולהתייגע - רק כך יוכל האדם לעזור לעצמו, וזהו - "אם אין אני לי מי לי".

מה הדמיון ל"גן המבוכה"?

וראיתי הערה נפלאה בקטע ידוע במסילת ישרים (פרק ג'), יתכן שכל אחד ואחד כבר עבר עליו עשרות פעמים או מאות פעמים, אף על פי כן יש בו דגש מיוחד שלא כל אחד שם אל לבו - אותו מלמדנו הרמח"ל זצ"ל:

"והוא מה שאמרו ז"ל (במסכת בבא בתרא דף עח:) "על כן יאמרו המושלים באו חשבון" (במדבר כא, כז) - על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. וזה כי העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת ידי יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש. והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם.

הא למה זה דומה? לגן המבוכה - הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. 

ואמנם ההולך בין השבילים, הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית, שהוא האכסדרה. 

והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם, לומר, זה הדרך לכו בו!

והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. כן הדבר הזה, מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם, אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו, "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם! כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה", עכ"ל.

שואל הגאון רבי בן ציון ברוק זצ"ל (הגיוני מוסר ח"ג) שאלה נפלאה: מהו הדמיון בין המשל לנמשל? הלוא במשל, הנבוכים מקבלים עצה של ממש - מראים להם את הדרך הנכונה שבה ילכו. אולם מה אומרים המושלים ביצרם לאותם אנשים התועים בחשכת העולם הזה, ומה העצה שהם נותנים להם - "בואו חשבון", בואו ונחשוב... הרי הם אינם מספקים להם עצה ברורה והדרכה, כי אינם מצביעים על הדרך הנכונה, ולכאורה אינם מוציאים את האדם מן המבוך, אלא, רק אומרים לו "בואו חשבון", וכי בזאת יוושעו השואלים בעצתם?!...

משל למה הדבר דומה? לאדם שנקלע למצוקה כספית ובא אל חבירו לבקש ממנו עצה כיצד להיחלץ מן המיצר, והלה עונה לו "אתה צריך לחשוב לבד מה לעשות". וכי לזו תיקרא עצה?!...

היציאה מה"מבוך הרוחני" - דרך ה"בואו חשבון"!

אך באמת לימוד עמוק יש כאן, הרמח"ל זצ"ל מחדש לנו כי הדרך הנכונה לצאת מכל המבוכות - תלויה אך ורק באדם עצמו. משום שבסופו של דבר רק ההתעוררות של האדם להתגבר נגד טבעו ולמשול ביצרו היא שיכולה לעזור לו, כי אין מי שמכיר את האדם כמו הוא בעצמו, הוא היודע את נגעי לבבו ומכיר את רצונותיו וחולשותיו, לכן אך ורק הוא יכול למצוא את הדרך כדי להתגבר עליו.

וזהו מה שמייעצים "המושלים ביצרם", אלו שנחלצו כבר ממאסר טבעם, הם נותנים עצה לאדם, "עצור וחשוב" תחשוב אתה בעצמך, ואז תראה אור גדול ותצא מהאפילה!

מי יכול לנקות תרנגולת?

יש להוסיף על זה את המשל הידוע: תרנגולת אשר מתנערת מעפרה ומהלכלוך שדבק בה, אם ינסה האדם לנקותה, לא יעלה הדבר בידו, כי כשירצה להעביר לכלוך אחד הוא רק יגרור אותו למקום אחר, אך כאשר התרנגולת מתנערת בעצמה, יכולה היא בניעור אחד להסיר את כל הזוהמה שדבקה בה. 

כמו כן הוא בענייננו - תוכחת האחרים לא תעזור לאדם אלא אם הוא בעצמו יתעורר ויפעל בכוחותיו שלו. 

"אתה צריך להתחיל לעבוד לבד"!

לסיום נביא מעשה שאירע עם המשגיח הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל: 

אחד ממכריו נעשה חולה אנוש, עד שכבר היה במצב של יאוש רח"ל והיה בסכנה מחמת יאושו. המשגיח זצ"ל נסע אליו ושהה עמו שעות ארוכות והוא העניק לו כמה עצות מועילות עד שעלה בידו לחזקו ולאמצו ולעודד את רוחו. 

אך למחרת היום הודיעו החולה כי הוא חזר לזרועות היאוש. הלך אצלו שוב המשגיח זצ"ל וישב איתו שוב זמן רב, וכך אמר לו: יאוש זה שיטה חדשה! התיישבתי בענין וגמרתי בדעתי, כי אין לי סכין לחתוך מלבך את היאוש, אתה צריך להתחיל לעבוד לבד!

וכך סיפר לו המשגיח זצ"ל ואמר לו: הייתי אצל החפץ חיים זצ"ל פעם אחת, ושמעתי ממנו יסוד גדול - האדם צריך לעבוד ולעמול לבד, רק זה מה שיעזור לו בחיים! החפץ חיים זצ"ל שינן שוב ושוב: צריכים לעבוד לבד, להתפלל לבד, ללמוד לבד, אליין! (לבד!) - אין עצה אחרת!

יסוד זה שביארנו אם נצליח ליישם אותו כראוי ונחליט ונקבע בדעתנו כי עלינו להתעלות ולהתחזק לבד בלי שינוי של נסיבות וסביבה, כמו חברים, חברותא וכיוצא בזה, אז נראה בחוש התרוממות רוח ונגלה בעצמנו כוחות כבירים אשר לא הכרנו.

ויקויים בנו בעזרהשי"ת הפסוק - "וחזקת והיית לאיש"! אמן

 - - - 

[קרדיט: מאמר 22 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד [לחץ כאן] עלינו להתרגל לחשוב ולומר על כל הקורה לנו: כל מה שעושה ה' לטובה עושה' גם אם לא מבינים את הטובה כעת, חובה להאמין בכך. לעיתים נבין זאת רק בעוה"ב, ולעיתים אף נזכה לראות את הטוב כבר בעוה"ז אם נתרגל להתבונן על העבר, ההווה והעתיד מתוך אמונה עמוקה שהכל לטובה.