חומת המגן של עם ישראל

בס"ד, פרקי הכוונה והדרכה בבית הכנסת, דרך בית ה׳, 

הרה"ג בן ציון הכהן קוק שליט"א, קדושת בית הכנסת ומידת הזריזות

אברהם אבינו קבע מקום קבוע לתפילתו, שנאמר (בראשית יט, כז) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'" מפסוק זה נקבעה הלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ', סעיף י"ט) "יקבע מקום לתפילתו".

ועל תלמידי אברהם אבינו אמר רב הונא (מסכת סוטה דף ג'): "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, וכשמת סופדים לו ואומרים אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו".

אברהם אבינו התפלל באותו מקום בקביעות, ואף כשראה שלא מתקבלת תפילתו הוסיף והתחנן מתוך תקווה לרַצות את הקדוש ברוך הוא שייענה לתפילתו. וכשהתפלל שלא תיהפך סדום עמד במקומו והתפלל שוב ושוב מתוך ניסיון להתרצות לפני ה'.

סמל הענווה;

קביעות מקום לתפילה נלמדת דווקא מאברהם אבינו, סמל הענווה.

במשנה באבות (פרק ה משנה יט) מבואר שהדרך שהנחיל לתלמידיו היא רוח נמוכה.

וביארו הרשב"א ורבינו יונה מגירונדי (מסכת ברכות ו:) שקביעות המקום לתפילה מראה שאוהב את התפילה ומוסיף יראה וענווה בליבו.

כשעסק מורי ורבי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל בשיעורו בסוגיה זו, הוסיף בדרך צחות שבדרך כלל כשאדם מתפלל בקביעות במקום אחד, עולות בליבו טרוניות ומענות כלפי הגבאי שלא כיבד אותו כראוי וכן כלפי שאר המתפללים, אך כאשר מתגבר על מידותיו וממשיך להתפלל באותו מקום בקביעות ואינו פונה לעסוק בענייני הכבוד, הוא־הוא הסמל לענווה ולהידבקות במידותיו של אברהם אבינו (שיעורי מורי ורבי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, מסכת ברכות דף ל"ח).

כתלמידיו של אברהם אבינו עלינו להתחזק ולרומם תדיר את כבוד וקדושת בית הכנסת. כאשר חידשו את בית הכנסת בפראג נשא מרא דאתרא רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל דרשה ארוכה בגאונות עצומה, ובה עורר על כבוד בית הכנסת (יערות דבש דרוש ט), ובסיום דבריו אמר: "נתאר לעצמינו כאשר חידשנו בית הכנסת נקי מפואר... אם יבוא איש וישליך עליו טיט ועפר עד שיהיו בו כתמים, הרי בוודאי יחרה אפכם בו. דעו לכם כי האיש אשר מדבר דברים בטלים בבית הכנסת וכל שכן דברים האסורים, הבל זה היוצא מפיכם בבית הכנסת מנבל את כל בית הכנסת בכתמים ונגעים וכו' ועל יד כן סר צל השכינה חס ושלום מאיתנו... לכן התפללו לה' בכוונה ועִבדו ה' בכל לבב במקדש מעט, ואולי נזכה לראות מקדשו בנוי לנס עמים, אז יגל יעקב וישמח ישראל ויהי נועם ה' עלינו".

כאשר היחס למי שמדבר בבית הכנסת יהיה כמי שמלכלך את בית הכנסת ומשליך בוץ ורפש על הארונות הבוהקים והנברשות העומדות לתפארה בהיכל בית הכנסת – יחס של המדבר כלפי עצמו כשיחשוב כן בליבו על מעשיו, ויחס של האחרים כלפיו - בוודאי לא יצטרכו עוד חיזוקים והתראות ממרומים על חובת הזהירות בקדושת בתי כנסת ובתי מדרש, וכפי שכתב רבינו יונה גירונדי (שערי תשובה ב): "אם האדם לא יעורר עצמו, מה יועילוהו המוסרים... לכן צריך האדם בשומעו המוסר לעורר נפשו, לקחת את הדברים אל ליבו ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח ומליבו יוציא מילים, ויתבודד בחדרי רוחו... עד אשר תקבל נפשו המוסר ותטהר".

[מתוך: שואלין ודורשין].

הרה"ג מאיר דוד מאיר דוד שמואלי שליט"א, מקדש מעט, מעלת בית הכנסת ובית המדרש

אין העולם מתקיים אלא בזכות בתי כנסיות ובתי מדרשות, דתנא דבי אליהו (אליהו זוטא פ"ה ד'), בכל יום ויום מלאכי חבלה יורדין מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את העולם כולו. שאלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהן יושבין ועוסקין בהן בתורה ובמצוות, היו מחבלין אותו מיד, שנאמר (ישעיה נ, ב): "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה".

גדולה קדושתם של בתי כנסיות שהם חשובים כבית המקדש, כעניין שנאמר (יחזקאל יא, טז): "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" ואמר מר (מגילה כט.) אלו בתי כנסת שבבבל.

גדולה קדושתם של בתי כנסיות, לפי שהשכינה שרויה שם, כעניין שנאמר (תהילים כב, ד): "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל".

ולפי הזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף נ"ט עמ' ב' וכו'), בניית בית הכנסת היא בכלל מצוַת עשה של "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) ויש חולקים.

גדול כֹח המתפלל בבית הכנסת, שכך אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (ירושלמי ברכות פרק חמישי עמ' א'), כל המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקיפו חומה של ברזל, ותפילתו מתקבלת ברצון.

הזהיר במצוַת מורא בית הכנסת ובית המדרש זוכה ש: 

1. ה' שומע תפילתו, ומצילו מיד האויב, שלא יעשה בו כליה. 

2. בא לידי יראת חטא.

3. יראֶה זרע.

4. יאריך ימים.

5. חפץ ה' בידו יצלח ולא ימות לשחַת.

6. לא יחסר לחמו.

7. תנוח נפשו לשכון בטח, 

8. ולא יירקבו עצמותיו וגופו.

[נ.ב. כך גם בשלט חומרת עוון דיבור בבית הכנסת - שיצא לאור בס"ד ע"י 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר.]

כתב רבי דוד קמחי זיע"א (על המובא ביחזקאל כב, ד) שכֹחם של בתי כנסת הם: כשהם יתפללו שם אני מצילם מיד אויביהם, שלא יעשו בהם כליה.

הובא במסכת פסחים (פז.) על הפסוק "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת" (שיר השירים ח, י): "אֲנִי חוֹמָה" זו כנסת ישראל, "וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שמגינים על הדור.

והובא בפתיחתא דאיכה רבה על הפסוק "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב) שכל זמן שקולו של יַעֲקֹב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".

עובדות והנהגות יקרות מחייהם של גדולי ישראל, הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל ה'סטייפלר' לא נרדם כל הלילה

באחד מביקורי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל בביתו של חמיו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זיע"א, סיפר רבינו סיפור על אביו מרן הסטייפלר זיע"א:

היה זה בערוב ימיו של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל. תלאות וייסורים רבים פקדוהו. גופו היה מדוכא בחולאים שונים, בקושי מסוגל היה להלך ברגליו (ל"ע) המסלול הקצר מביתו שברחוב רשב"ם 10 עד בית הכנסת 'לדרמן' היה בעבורו דרך ארוכה מאוד. כל פסיעה דרשה מאמצים רבים. ספסלים קטנים הותקנו ברחוב רשב"ם, כדי שיוכל גדול הדור לנוח מדי כמה פסיעות.

הגיע יום הכיפורים. למרות חלישותו וחוליו, רצה לקיים בכל כֹחותיו את ציווי התורה "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא כג, לב).

חיפשו בני ביתו דרכים איך להקל מעליו את המאמץ הקשה, עד שמצאו בעבורו חדר בקומת העלייה של בית הכנסת 'לדרמן'. החדר נוצר לאחר שיפוץ בית הכנסת ושינוי מבנהו הישן לצורתו כפי שהיא כיום.

לאחר התפילה עלה הרב קנייבסקי ל"חדר" שהוקצה לו. עם היכנסו לחדר התעורר אצלו ספק אם מותר לו לישון בו, שכן לפני השיפוץ היה חדר זה חלק ממבנה בית הכנסת. מתוך יראת שמיים ופחד החטא לא נרדם כל הלילה...

אם לא די בכך, הרי במשך היום עצמו חש מרנא ורבנא הסטייפלר שהגרב רטוב... להסירו לא היה יכול, שכן חשש שייסחט תוך כדי ההסרה. גם לדרוך על הקרקע לא היה יכול, שכן ביראתו הבוערת והנוראה חשש מסחיטה... משום כך אחז את רגלו תלויה במשך שעתיים, עד שנתייבש הגרב...

כל זאת בשנת חייו האחרונה, כשהוא תשוש כליל ואפוף חולאים, לאחר לילה שלם שלא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו...

לאחר שסיים הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל את ביקורו, התבטא הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זיע"א ואמר: "אכן, לעמוד כך ברגל תלויה במשך שעתיים תמימות זה מופת! אולם אם בסטייפלר הדברים אמורים, אין צריך להגיע לסיפורים כאלו. אצל הסטייפלר התרחשו בכל יום ובכל רגע מופתים גדולים בהרבה ממופת זה!"

המשיך רבינו והתבטא: "המופת הגדול ביותר של הסטייפלר היה שלמרות היותו מיוסר בייסורים ואף שהתקשה להתרכז בלימוד בימי זקנתו, היה מייגע עצמו ללמוד בעיון ולהבין כל תוספות שלמד".

[מתוך: אמרי משה מועדים]

 - - - 

לתרומת שלט איסור דיבור בבית כנסת ישירות דרך אתר שופר לחץ כאן, לפרטים נוספים – נא ליצור קשר בטל' 03-6777779 בימים א-ה בין השעות 8:30 עד השעה 18:00 או במייל [email protected] נציגינו ישמחו לעזור גם ב: WHATSAPP במספר 055-932-6868 (להודעות בלבד).

 - - - 

לכתבה הקודמת: חלום ונשמה: הסיפור המזעזע של הדיבור בבית הכנסת והצלת נשמה - לחץ כאן - בסיפור מזעזע זה, מתואר כיצד דיבור בעת שירת 'לכה דודי' בבית הכנסת גרם לידיד להיענש בעולם העליון. בזכות פעולותיו של המספר, שהלך ועורר יהודים לשמור על קדושת בית הכנסת, זכה ידידו למנוחה ולתיקון נשמתו.