יום השנה הרב עזרא עטיה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף יט' אייר

להלן תקציר מדברי הרב יעקב יוסף זצ"ל ביום השנה של מרן ראש הישיבה הרב עזרא עטיה זצ״ל – דמות מופת של גאונות בהלכה ובעיון, דיוק בלשון הראשונים, סלידה מפלפולי סרק, והעמדת תלמידים מורי הוראה ודיינים. הוזכרה דרכו החינוכית: לימוד יסודי מן המשנה והראשונים עד פסיקת ההלכה למעשה, ענווה ומידות תרומיות, ודאגה להרבצת תורה בכלל ישראל. יום זה מעורר להתחזק בדרכו – בעיון ישר, בפסיקה אחראית, ובהודאה תמידית לבורא עולם על חסדיו.

לשמיעה לחץ כאן או בקובץ המצורף, מתוך השיעור: ברכת הגשמים בזמן הזה והלכות שהחיינו: בין סכנת חיים למציאות המודרנית – עם הדרכה בהלכות הגרלות ופיס, נקודת זמן 31:05 דקות.

 אמת עד הפרט האחרון – גם בתאריך!

כתיבת אמת אכן, כמו שאמרנו לא רק שצריכים לדקדק שכל דיבוריו יהיו אמת וגם מחשבות לבו יהיו אמת אלא גם הכתב שלו צריך להיות כתב אמת! ומעשה שהיה כך היה: סיפר אחד מתלמידי הישיבה: אחרי שנבחנתי אצל הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בהלכות איסור והיתר, שו"ע ונושאי כלים, ביקשתי לקבל ממנו תעודת סמיכה והורמנא דרבנן "יורה יורה", כפי שהיה נהוג בישיבה. הלכתי תחילה אל הסופר שיכתוב וישרטט עבורי את התעודה, ואחר ניגשתי אליו שיחתום עליה. מתחילה סירב, מרוב ענוותנותו, לחתום ראשון לפני הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. הלכתי, איפוא, אל הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ואישר לי את התעודה בחתימתו, חזרתי שוב אל רבינו זצ"ל, והנה הוא מבחין פתאום שכתוב בתעודה התאריך: כ"ו מנחם אב. מיד אמר לי: לא אוכל לחתום, מפני שהיום אינו כ"ו אלא כ"ז באב. תמהתי: ומה בכך, וכי יש פה חשש כלשהו כמו בשטרי חוב המוקדמין?... למשמע שאלתי, הרצינו פני רבינו זצ"ל, ואמר לי הסכת ושמע! פעם אחת בא תלמיד מישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה אל הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, כשהוא יושב במעונו בעיר החדשה, בכדי להחתימו על מכתב מסויים. העביר ראש הישיבה זצ"ל את עיניו הטהורות על המכתב והבחין שנאמר בו "אנו החותמים מטה פה ירושלים העתיקה", וסרב לחתום: "איך יכולני לחתום עליו בזמן שאני יושב בעיר החדשה"? הפציר בו התלמיד שיעשה מבוקשו, המכתב נחוץ לו מאוד, הענין דחוף ואינו סובל דיחוי. התעשת ואמר לו: "בוא עמי ונלך מיד לעיר העתיקה, שם אחתום לך"... סוף דבר היה, שאילצני רבינו זצ"ל לגשת שנית אל הסופר כדי שיתקן את התאריך באופן מדוייק, רק אז נאות לחתום על התעודה. 

מתוך הרצאה: לונג איילנד - מהי אמת? 22.08.2023.

מורשת הדורות – לשמור ולא לשנות

הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל פעם היה בישיבת 'פורת יוסף' אני הייתי שם משגיח, בישיבה קטנה. באנו לאיזו הצעה, אמר לי: 'תקשיב, ויקשיבו כולם...' אמר את זה לכל הצוות. אמר לי: 'תשמעו טוב! קיבלנו את הישיבה מפי מורנו רבי עזרא עטיה עם המתכונת הזאת ועם הסדר הזה. אנחנו מצווים להמשיך באותה דרך, ועם הדרך הזאת נחזיר אותה לבאים אחרינו!'. אותו הדבר אנחנו בכל דור ודור צריכים לדעת שאנחנו מופקדים לשמור על הצניעות, על הקדושה ועל הטהרה של עם ישראל שלא תיפגם כהוא זה. אסור לנו להסתכל ימין ושמאל ולא לוותר, כי אחר כך נצטרך לתת דין וחשבון לפני אבינו שבשמים ולפני אבותינו שישאלו אותנו 

מתוך: האם יציאת הרב נגד הזמרים מרחיקה אנשים מהדת 28.06.2012.

מסירות אם ואש התורה – סוד הגדלות

 אמא של הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, היתה יושבת בלילות, בליל שבת, לשמור עליו כשהוא לומד שלא יטה את הנר. כי הוא היה יתום מאביו. פעם נרדמה, אז הוא סגר את הגמרא, כשהתעוררה היא מאד הצטערה, והוא שכנע אותה שתלך לישון, והיא בשום אופן לא הסכימה, על מה היא הצטערה? - שבגללה הוא סגר את הגמרא כי היא נרדמה. זוהי אש של תורה ומסירות נפש של אם יהודיה, להחדיר את אש התורה בלב ילדיה. 

מתוך הרצאה: תקוע - חג שבועות - מה הדבר הקל ביותר? 10.10.2010.

אין שמחה בלי צניעות – כך קבעו גדולי הדור

 כך למדנו מדברי ספר חסידים. הוא אומר: 'אם ישבו ביחד אנשים ונשים ולא היתה הפרדה, אין אפשרות בזימון לבוא ולומר: 'נברך אלוקינו שהשמחה במעונו'. אין שמחה במעונו של הקדוש-ברוך-הוא כשיושבים ביחד, יש תערובת אנשים ונשים?! אלה דברי הרב, וכך הסכימו גם שאר האחרונים. הדברים האלה פורסמו לפני כמאה (100) שנה על-ידי חכמי ירושלים, הדגישו את ההלכה הזו, ועל הכרוז הזה חתמו כל גדולי הדור, ובראשם הגאון רבי חיים שאול דוויק הכהן, הוא היה ראש המקובלים כאן, בעל כף החיים (הרב יעקב חיים סופר זצ"ל, יום השנה...) גם חכמי הספרדים וגם חכמי האשכנזים. הגאון רבי עזרא עטיה, אב בית-הדין רבי יהודה שערב, רבי חיים זוננפלד ועוד, כולם הסכימו פה אחד לדבר הזה. ואכן, ברוך השם 'איכשור דרא' והיום אנחנו הולכים לשמחות. ברוך השם, יש הפרדה נוראה. 

מתוך השיעור: שמחת בר־מצווה והפרדה בשמחות – יסודות ההלכה וגודל מעלת מזכי הרבים.

סמוך על שולחן אביו – עד החתונה אינו מברך על נר חנוכה

 עד החתונה הוא סמוך על שולחן אביו, אסור לו לברך על הדלקת חנוכה, אפילו שהרבה ימים הוא בישיבה אף על פי כן לא מסתכלים על העבר מסתכלים על העתיד ולכן הוא נחשב כסמוך על שולחן אביו ואסור לו לברך, את ההגדרה הזו שהוא נקרא 'סמוך על שולחן אביו' כך הסביר ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה והוא למד את זה מהגמרא במסכת כתובות מז'.

מתוך השיעור: הלכות חנוכה למעשה – הדלקה, ברכות ומנהגים בבית ובבית הכנסת.

בחורי ישיבה בפנימיה – אין חיוב ואין ברכה בנר חנוכה

 ראש ישיבת 'פורת יוסף' הגאון רבי עזרא עטיה נשאל לפני 60 שנה על ידי תלמידי הישיבה שהיו אז בקטמון שאלו אותו: 'האם אותם התלמידים שנמצאים בפנימיה ואינם מגיעים חזרה לבית באותן הלילות אלא נמצאים רק בישיבה האם יש עליהם חיוב להדליק? האם יכולים לברך?' הוא הוכיח להם מדברי רש"י במסכת כתובות מז' שאותם הבחורים לא חייבים בהדלקת הנרות וממילא אסור להם לברך, הברכה היא ברכה לבטלה! 

מתוך השיעור: הלכות חנוכה למעשה – סעודות, כשרות הסופגניות והדלקת הנר.

נתינה כפולה – שלמות במצוות צדקה

 כך פירש מורנו ראש הישיבה מרן הגאון רבי עזרא עטיה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) את הפסוק: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים טו, י) פעמים כשאדם נותן צדקה, בפעם הראשונה (1) יתכן שזה משום שכואב לו על מצבו של העני. נמצא שהוא לא קיים את המצווה בשלמות. לכן התורה מצווה "נָתוֹן תִּתֵּן" כלומר תן פעמיים (2) אחרי שנתת והשקעת את המצפון תן עוד פעם והפעם יהיה לשם שמים. ובגלל זה "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ". 

מתוך השיעור: מצוות צריכות כוונה - חלק כז' | בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 26.03.2023.

מסירות על הפנימיות – סיפור השידוך וברכת הגדלות

 היה בישיבת 'פורת יוסף' תלמיד, קראו לו מנצור. אבא של הדיינים, משפחת בן שמעון המפוארת, הרב מנצור בן שמעון הזה. 

הגיע יום אחד, אדם מאוד גדול, והוא חיפש שידוך לבת שלו, אבל היה בה חיסרון אחד (1), היא צולעת (ל"ע). וכשהסתיים השיעור, קודם תפילת מנחה הוא הגיע לרבי עזרא עטיה ואמר לו: 'יש לי בת, ברוך השם, אז לא היה סמינרים. בת בית אורגינלית. יראת שמים, כסף לא חסר, אני חייב, לא רוצה, אני חייב תלמיד חכם מובהק שמתאים למידות שלה, יש לה מידות טובות והכול! האם יש לך בחור כזה פה בישיבה? אני אשמח!'. 

אמר לו ראש הישיבה: 'בסדר. זה המעלות שמעתי, מה החיסרונות?' 

הוא אומר: 'יש חיסרון אחד. היא צולעת. אחת מהרגליים כנראה קצרות, היא צולעת'. 

אמר לו ראש הישיבה: 'בסדר, אין שום בעיה, בעזרת השם, אחרי תפילת מנחה יש שיעור, נמצא לה חתן טוב!'. 

והיו בישיבה המון בחורים. המון. אז זה היה מאוד מאוד קשה. הם מסרו נפש. רעש, טילים היה שם. אמרו, מה לא היה שם? - מסרו נפש שם בישיבה! ואז הוא מציע להם קודם השיעור, 

הוא אומר: 'רבותיי, יש פה מחותן שממתין בחוץ לחתן שלו. מי מכם רוצה להיות החתן המיועד של אותו אדם? אבל תדעו, אני אמיתי איתכם. יש חיסרון אחד להכלה, היא צולעת!'. 

כולם: 'לא! מה פתאום?! כבוד הרב, מה, אני מתאים לה? אני לא מבין את זה. איך אתה חושב שאני מתאים?...' 

והיה אחד שקם ואמר: 'אני מוכן!'. מי זה היה? - הרב מנצור בן שמעון. הוא אמר: 'אני מוכן להתחתן איתה, אין שום בעיה. אז מה אם היא צולעת?!' 

מה קרה? על מה הוא הסתכל? על הקליפה או על התוכן? על האגוז. הוא הסתכל על האגוז. הוא אמר: 'אם המידות טובות, בת טובים, משפחה טובה, מידות טובות, יראת שמים, צניעות, זה מה שאני צריך. לא אכפת לי מהקליפה, קצת חצויה, קצת שבורה, קצת סדוקה, טיפה רגל, שום דבר!'. 

אמר לו רבי עזרא עטיה: 'בגלל שאתה מסרת את הנפש שלך, ולכאורה זה פגם לכל החיים, הוא הולך איתה והיא הולכת ככה ברחוב. אה, צולעת. לפעמים זה צליעה, השם ישמור ויציל. זאת אומרת, בגלל שאתה מסרת את הנפש שלך ואתה מסכים להתחתן עם אישה כזאת, ואתה מסתכל על הרוחניות, אני מברך אותך: שכל הילדים שלך, הבנים שלך, יהיו תלמידי חכמים גדולים!'. 

זה באמת ככה; הרב מסעוד בן שמעון, הרב מרדכי בן שמעון, שהוא כבר לא בין החיים, נפטר בתאונת דרכים (ל"ע), הרב שלמה בן שמעון, הרב ניסים בן שמעון, כולם דיינים. אבות בתי דין, כולם תלמידי חכמים מובהקים. מובהקים. אני אומר לכם, מובהקים, וגם הילדים שלהם ככה. מובהקים ממש. וכל זה למה? - בזכות המסירות נפש. לא מסתכלים על חיצוניות, מסתכלים על הפנימיות. יש את הנקודה שאני צריך אותה, שאני יכול לפנות איתה לבורא עולם ולהקים בית לתפארת, כל השאר מבחינתי שולי. 

מתוך השיעור: בנתיבות החיים - ב | הרב שמעון משה חי רחמים 26.08.2020.

בקיאות הש"ס והערכת גדולי הדורות

ומעשה שהיה עם הגאון רבי עזרא עטיה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) בא לפניו חכם אחד, ביקש לכתוב כתב המלצה חיוני בעבור תלמיד חכם פלוני. בתוך הדברים הוא ציין: 'שהלה בקי בכל ששת (6) הסדרים של מסכתות הש"ס!' נתן לו רבי עזרא את ההמלצה המבוקשת, החכם הלך לדרכו. 

אבל לאחר לכתו אמר, בואו נראה מה כתב הריב"ש "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" בתשובותיו בסימן שע״ה, על הרב שלו. הרב שלו היה הר"ן "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" מריבותינו הראשונים. וכך כותב הריב"ש: 'לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד, דבר אחד לדור, מנהיג אחד לדור, ומורנו, הרב הגדול רבנו ניסים, ניסים רבנו, היה כאחד מהם, מריבותינו הראשונים, זיכרונם לברכה, לדעת טוב חוכמה ודעת בקיא בשלושה (3) סדרים ודמי עליה כמאן דמנח בכיסתיה. דומים היו שלושת הסדרים כמונחים בכיסו, מתוך שישה סדרים של המשנה, שלושה הוא היה בקיא בהם ומונחים כמו בכיסו. ודעתו רחבה מיני ים, ושכלו זך וישר, אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל!'. ככה כותב הרב הריב"ש. הריב"ש מספר מה השבח של הר"ן, שהוא בקיא בשלושה סדרים, והיום כולם בקיאים בשישה סדרים?!... 

המשיך ואמר: 'בספר צמח דוד, מובא הספד על מרן הבית יוסף "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" ובו הוא מעיד שמרן סיים את הש"ס - מאה ואחד (101)!'. 

מתוך השיעור: אינפלציה ברבנים גאונים | בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 26.02.2017.

הבכי של רבי עזרא עטיה על עומק הגלות!

 היו אלה אנשי הג'וינט שזיק היהדות שבוער בליבם התעורר, והם נענו לבקשת הרבנים ונטלו חלק נכבד בשיקום הישיבות בארצות הנכר. על זה הם אספו סכום גדול של כסף לתרום. גדולי תורה וראשי ישיבות כיבדו את המעמד בנוכחותם, בנשיאת דברי הכרת הטוב כלפי אותו עסקן ונדיב, והם העריפו עליהם שבחים כנים, אמיתיים, שנטלו חלק במשימה כה חשובה להחיות את עולם התורה. מזכיר ועד הישיבות דאז היה רבי משה דוד טננבוים "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" הוא הזמין את הגאון האדיר רבי עזרא עטיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, מראשי ישיבת פורת יוסף, לעלות לדוכן הנואמים. 

עלה ראש הישיבה לדוכן ונשא את דבריו. הוא התחיל לפתוח בדברים אך קולו נשנק והוא בכה בקול חרישי, והעיניים שלו דמעו. הכול ציפו לשמוע את הדברים, אבל הוא לא מצליח להוציא שום הגה מהפה שלו, רבי עזרא עטיה. לא מצליח. 

עלה במהירות לבמה המזכיר של ועד הישיבות, הרב טננבוים, ושאל את רבנו: 'כבוד הרב, מה קרה שאתה בוכה? אולי אתה לא חש בטוב משהו, למה אתה בוכה?' 

אמר ראש הישיבה: 'אני חש בטוב, אבל כשעליתי לשבח את הנדיבים חשבתי עד כמה אנחנו בגלות. כי, אילו קרן התורה הייתה מורמת, הייתה כבר הגאולה, ולא היינו צריכים להודות לנדיבים שמסייעים ולעשות להם מסיבה על שזכו לקחת חלק, כי לא היה צריך, כי בימות המשיח קרנה של תורה תהיה גבוהה, גדולה. אמנם הכול, האמת תהיה נעדרת, אבל הכול בסופו של דבר יהיה הכול. כסף יהיה על העצים (זה רק משל, כן? לא שבאמת יגדל דולר על העץ. לא ראוי שהדולר יגדל בכלל על העץ...) כי הכול יהיה חולין, אנשים ירדפו אחרי מצוות "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה" (עמוס ח, יא) עוד דבר תורה רגע, תברך רגע. אבל אני לא, לא, תברך תברך רגע. עוד מצוות פה, עוד שם, זה אנשים ירדפו. לא ירדפו אחרי הבלי העולם הזה. 

הוא אומר: 'הרעפת השבחים על הנדיבים הזכירה לי התחשכות הקהילה ושהמשיח טרם בא. אם אנחנו צריכים להגיע לפה כדי להודות לתורם, כדי להודות לנדיב, אנחנו בחושך נמצאים, לא באור!'. אבל הוא עושה דבר טוב, כן? אבל אם המשיח אמר לו, צריך את זה. כי כולם רק יעסקו בתורה, אז גם הנדיב לא יצטרך לכסף, הוא יעסוק בתורה. כי הקדוש ברוך הוא ייתן את השפע מאיתו יתברך מלמעלה, לא יצטרכו לכל. אז גם כשאנחנו נמצאים במצב, במעמד שכזה, שהוא כולם משבחים והכול, זה חשכה הכי גדולה...! (רח"ל) 

מתוך השיעור: פרקי דרבי אליעזר - ז' | הרב שמעון משה חי רחמים בית מדרש 'קהילות פז', חולון 25.05.2016.