החושך שהפך לאור: סוד הניסיון שהציל את התורה בעולם

ספר לכתחילה, כרך נסיונות, מעשה השודדים וארבעת גדולי ישראל, פרק כב, החושך סיבת האור, עמוד פז' הערה 4.

סעיף ב. הרמח"ל כותב, כי כך גזרה חכמתו יתברך, שלפני שיקבל האדם את האור הגדול - צריך הוא לעמוד תחילה בחושך, לראות האם גם כשחשוך לו - הוא משבח את ה' יתברך, או חלילה מתמרמר (ראה לכתחילה, קרבת אלוקים).

סעיף ג. מאחרי כל קושי מסתתר 'מטמון', מאחרי כל חושך מסתתר 'אור גדול'. הבוטח באמת - יגלהו במהרה (שם).

סעיף ד. כשחז"ל אומרים 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס, א) - אין הכוונה לטוב צדדי, כי חז"ל אמרו 'כל', 'כל מה דעביד רחמנא לטב', 'כל', לרבות הקושי והחושך.

למפרע מתברר שכל הרע היה סיבה וגורם לטוב, כל החושך היה כדי להכין את האדם לקראת הטוב, ונמצא כי גם הרע הוא בעצם טוב 'כל דעביד רחמנא לטב'.

רבנו יונה (שערי תשובה שער ב): 'יש על הבוטח בה' להוחיל במעוף צוקתו, כי יהיה החושך סיבת האורה, כמו שכתוב (מיכה ז, ח): "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מזמור כב): "אלמלא "נָפַלְתִּי" לא "קָמְתִּי" אלמלא ישבתי "בַּחֹשֶׁךְ" לא היה "אוֹר לִי".

רבינו הראב"ד כותב בספר יוחסין (במאמר רביעי - סדר הרבנים) שבסוף תקופת הגאונים (עת נפתחה תקופת הראשונים הקדמונים) גרם הקב"ה שבישיבות במדינת איטליה ישרור מחסור בכסף, זאת כדי שארבעה חכמים גדולי תורה יאלצו לנדוד משם ויפיצו תורה בכל רחבי תבל.

על מה מדובר, איך קרה הדבר! הסכיתו ושמעו.

היה זה, כאמור, בעקבות המחסור הכלכלי ששרר באיטליה. ארבעה גדולי תורה הפליגו יחדיו בספינה לגייס כספים: רבי חושיאל אביו של רבינו חננאל ז"ל (מבעלי התוספות הקדומים) רבינו משה אביו של ר' חנוך עם ר' חנוך בנו, ור' שמריה בר אלחנן, והרביעי לא נודע שמו.

באותה תקופה שלט בארץ ספרד מלך ישמעאלי ושמו עבד אל-רחמן אלנאצר, אשר שיגר צבא של שודדי ים לכבוש ספינות ועיירות סמוכות לספרד ולהביא את שללם לבית המלך. השודדים נדדו עד חוף ימה של יון, שם תפסו את האנייה בה שהו תלמידי החכמים הגדולים מאיטליה ולקחו אותם בשבי לעבדים.

תלמידי החכמים לא סיפרו לאף אדם מה טיבם ומה חכמתם. אניית השודדים המשיכה לחופי אלכסנדריה של מצרים, שם מכרו את הגאון ר' שמריה. לא עבר זמן רב עד ששמו התפרסם בקרב יהודי מצרים ששמוהו עטרה לראשם.

השודדים המשיכו לחופי אפריקה שם מכרו את ר' חושיאל. לא עברו הימים עד שהוא הגיע למדינת אלקירואן (תוניסיה) שהייתה בימים ההם חזקה מכל מדינות ישמעאל אשר בארץ המערב, ושם היה ר' חושיאל לראש, ושם הוליד את רבינו חננאל בנו.

בהמשך הגיעו השודדים לקורדובה שבספרד ומכרו שם את רבי משה ורבי חנוך בנו.

רבינו הראב"ד מספר על השתלשלות הדברים, איך שרבי משה ובנו רבי חנוך נעשו לגדולי התורה בספרד. ומעשה שהיה כך היה:

כשהשודדים הגיעו לספרד, מיהרו אנשי קורדובה לפדות את רבי משה עם בנו רבי חנוך, זאת מבלי לדעת שמדובר באדירי תורה, כסבורים היו שמדובר בשני יהודים פשוטים. בקורדובה היה בית הכנסת ששמו 'כנסת המדרש' והיה שם דיין ושמו רבי נתן שהיה חסיד וגדול בתורה.

דא עקא שאנשי ספרד לא היו בקיאים אז בכל דברי הגאונים והתורה שבבבל, ובזמן שהדיין ר' נתן דרש לפני התלמידים בבית הכנסת, שמע ר' משה שאיננו בקי בכל הביאורים של דברי הגאונים שבבבל. רבי משה הקשה לו קושיות על מה שאמר, וביאר לו את מה שלא ידע. 

באותו יום יצא הדיין ר' נתן לפני כל התלמידים ואמר להם: 'אני איני דיין אלא זה הלובש השק והאורח הלא הוא רבי, ואני תלמידו אהיה מהיום, ואתם מנוהו לדיין על קהל קורדובה!'. וכן עשו, ושילמו לו משכורת גבוהה וכבדוהו במלבושים יקרים ובמרכבה של השרים. עד כאן דבריו.

והנה, במבט לאחור, מתבררת לעינינו תמונה מרעישה. בשלביו הראשונים של המעשה הזה בוודאי סברו כולם שמדובר באסון עולמי, ארבעה גדולי תורה נודעים נתפסו בידי שודדי ים ונמכרו ברחבי העולם כשבויי חרב. מזעזע. מבהיל.

אבל החושך הוא היה סיבת האור! כי בכך נפוצו מרכזי התורה על פני תבל והאירו לדורות מאות בשנים, ועד שלא שקעה שמש התורה בבבל שבימי הגאונים, כבר דאגה ההשגחה העליונה לאור, שמתוך החושך זרח והאיר אור מעתה בארבע קצות תבל בתקופת הראשונים: במצרים, בצפון אפריקה, בספרד ואשכנז (משכני אחריך, עמוד 68).

סעיף ה. הרע דומה לחיסון רפואי, שהוא פעולה שלילית בעלת תכלית חיובית: בשלב ראשון מחדירים לגוף האדם נגיפי מחלה מוחלשים. בשלב השני מפתח הגוף נוגדנים כנגד נגיפים אלו ומחסן את עצמו (שערים אל הפנימיות, עמוד פב).

סעיף ו. יש לזכור בכל יום תמיד, כי לא אחרי ה'חושך' יבוא ה'אור', אלא החושך עצמו הוא סיבת האור' (שערי תשובה, שער ב' א''ב).

סעיף ז. "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל, ז) לא רק שאחרי הצרה תבוא הישועה, אלא שהישועה תבוא מתוך הצרה "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (הרבי מטאהש, הטוב הטוב הטוב, עמוד 549).