אהבה אמיתית בשלום בית – להיות נאהב ולא רק אוהב, טעימה מהשיעור במוצ"ש
אהבה אמיתית אינה רק רגש אלא מציאות של בניית יחס, הכרת הטוב ותיקון המידות. לא די באהבה פנימית – נדרש להיות ראוי לאהבה. כך נבנה שלום בית יציב, עמוק ומתוקן לאורך זמן.
פורסם בתאריך: 05.05.2026, 10:10 • מערכת שופר
ב"ה השיעור מתקיים במוצאי שבת קודש בשעה 21:30 בבית מדרש 'קהילות פז' רחוב מתתיהו 10 בני ברק, גם בנושא שלום בית וחינוך הילדים, עם אופציה לשאלות ותשובות, עזרת נשים פתוחה
מוקדשת כאן ברכת תודה לכבוד הרב אורי יצחק שליט"א המטריח עצמו לענות גם בטל' בשעות ארוכות בנושאים הנ"ל ומכתת רגליו בכל מוצאי שבת קודש - יה"ר שהשי"ת ימלא כל משאלותיו לטובה ולברכה שפע ברכה והצלחה עד בלי די, התודה מכל הנהנים משיעוריו באתר 'שופר' ואו במערכת שופרקול 8724* בשלוחה 5 ואז 8 ואז 2.
- - -
להלן הטעימה מתוך השיעור המלא: שלום בית וחינוך ילדים - ט"ו | הרב אורי יצחק, בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 14.07.2019.
- - -
נאמר במסכת אבות בפרק ו’: “כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה… ונקרא רע אהוב, אוהב את המקום ואוהב את הבריות.”
יש כאן נקודת עומק מיוחדת בסדר המילים: קודם “אהוב” ורק אחר כך “אוהב”.
כלומר, לא רק מה האדם מעניק לאחרים, אלא גם ובעיקר – כיצד הוא נתפס בעיני אחרים, ועד כמה הוא מעורר אהבה כלפיו.
בברכת שבע ברכות נאמר: “שמח תשמח רעים האהובים” – לא נאמר “האוהבים”, אלא “האהובים”. מכאן יש לימוד יסודי: שורש האהבה נמדד גם ביכולת להיות אהוב.
רבי חיים מוולוז’ין, תלמיד הגר”א, מדגיש רעיון עמוק: אין די בכך שאדם אוהב את הקב”ה בליבו, אלא יש צורך להיות נאהב על ידו – באמצעות קיום מצוות והליכה בדרכיו. אהבה שאינה מתבטאת במעשים, אינה שלמה.
מכאן ניתן להשליך לעולם היחסים בין בני זוג:
אהבה חד־צדדית, גם אם היא קיימת בלב, אינה מספיקה. אהבה שלמה נוצרת כאשר כל צד גם אוהב וגם נעשה ראוי לאהבה מצד השני.
כך גם ביסוד השלום בית: לא די בהצהרות של אהבה, אלא יש צורך ביצירת מציאות של אהבה. התנהגות, יחס, הקשבה, כבוד והכרת טובה – הם אלו שבונים אהבה יציבה.
הסטייפלר זצ”ל מבאר בדברי חז”ל על “אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו”, שאין הכוונה לאהבה רגשית בלבד, אלא לשותפות עמוקה של חיים. בני זוג אינם רק אוהבים, אלא שותפים המעניקים זה לזה חיים של יציבות, תמיכה והכרת הטוב.
יסוד מרכזי נוסף הוא הכרת הטוב. כאשר אדם מתבונן במה שיש לו – הוא מבין כמה גדולה הטובה שניתנה לו. עצם הקיום המשותף, הבית, המשפחה – כל אלו אינם מובנים מאליהם. מי שמאבד את תחושת הכרת הטוב, מאבד גם את בסיס האהבה.
חז”ל מלמדים: “הכופר בטובתו של חברו – סופו לכפור בטובתו של מקום”. לכן הכרת הטוב בין בני אדם היא יסוד רוחני עמוק, לא רק נימוס חברתי.
לעיתים קיימת תפיסה מוטעית לפיה אופי האדם קבוע ואינו ניתן לשינוי. אך המציאות שונה: האדם עובר שינויים מתמידים לאורך חייו – דרך חינוך, ניסיון, סביבה ולמידה. אם כך, גם המידות אינן דבר קבוע, אלא חומר שניתן לעיצוב ולתיקון.
לכן אין מקום לקיבעון מחשבתי של “כך אני”. אדרבה, עבודת המידות היא חלק מרכזי מחיי האדם, ובמיוחד בתוך מערכת זוגית שבה נדרש תיקון מתמיד של היחס, התגובה והגישה.
כאשר התנהלות נעשית מתוך כפייה ולחץ, היא אינה מחזיקה לאורך זמן. אך כאשר קיימת הבנה פנימית שמדובר בערך עליון – השלום, הבית והקשר – אזי גם מאמץ קשה הופך לבר ביצוע ואף ליציב.
בסופו של דבר, אהבה אינה רק רגש פנימי, אלא מערכת יחסים שנבנית על ידי מעשים, תיקון עצמי, הכרת הטוב ויכולת להיות נאהב. כאשר שני הצדדים פועלים בכיוון זה – נוצרת אהבה שלמה, יציבה ומאירה.

