אילת - אילת - זה גבר! (116)

   116 - זה גבר בוידאו

(03:01) קליפ פתיחה מקטע 1 :

(06:46) האם נוצרנו כדי לאכול פיתות? מקטע 2 :

 ערב טוב בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח כשהיינו במטוס לפה הודיעו שיש 38 מעלות של חום באילת ואני יורד עם מעיל וצעיף, אני פשוט לא מרגיש טוב ובאתי למרות זאת. שלושה שותפים באדם - הקב"ה האבא והאמא כל אחד נותן את חלקו. הקב"ה נותן את הנשמה, האבא והאמא נותנים בשר עצמות וגידים, שותפים. יום אחד מחליט הקב"ה ליטול את חלקו זה הנשמה, חלקם של ההורים מוטל לפניהם - זו הגופה, הקב"ה נתן נשמה ונטלה, ההורים נתנו גופה - היא מונחת לפניהם, ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך. האדם מורכב משניים - גוף ונשמה. "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", מי זה האדם? האם אדם זה הגוף או אדם זו הנשמה? אדם זה הנשמה! אדם מת - הנשמה יוצאת ממנו. אדם מת - יש לו עיניים אבל אם נפקח לו אותם הוא לא רואה. מה חסר לו? נשמה. כשהיתה נשמה הוא ראה, יצאה הנשמה הוא לא רואה. אדם מת - יש לו אזניים, נצעק לו באוזן - הוא לא שומע, כשהיתה נשמה הוא שמע, יצאה הוא לא שומע. אז מי שומע? הנשמה. אני רואה אותך, אני שומע אותך, מי זה אני? אני זה הנשמה. כל הישות שלנו זה נשמה רוחנית שבאה מהעליונים והיא הוכנסה בתוך גוף. הגוף זה רק משכן לנשמה. לנשמה יש את הצרכים שלה ולגוף יש את הצרכים שלו. הנשמה היא רוחנית לכן היא מתפרנסת מרוחניות, מקדושה, מטהרה. הגוף - בא מן העפר, יסודו מן העפר, הוא צריך אכילה ושתיה ושינה, דברים ששייכים בגוף כמו כל בעלי החיים. בחלק של הגוף אנחנו דומים לכל בעלי החיים. בחלק של הנשמה אנחנו נבדלים מכל ברואי עולם ואנחנו כמו מלאכים, כי הנשמה היא בדיוק כמו מלאך בלי גוף. המדרגה של האדם גבוהה אפי' משל המלאך. האדם הוא היה בראשית המחשבה של הבריאה, המלאכים נבראו ביום שני של הבריאה, אדם נברא ביום שישי לבריאה - כמלך שנכנס לאחר שכולם יושבים, כך אחרי שהבריאה היתה מוכנה בא האדם ביום השישי לבריאה. המלאכים נבראו לשרת את האדם, "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך" אם כן המעלה של האדם היא הגבוהה בכל תכלית הבריאה שיש ושברא הקב"ה. האם יתכן שיחסרו פיתות או לחמים באילת, מישהו יקח רכב ליסוע לטבריה שם נמצא פיתות ולחמים כדי להביא לחם? אנשים יסתפקו בתפוחים, לא? מישהו ייסע מרחקים גדולים, אין בארץ להשיג לחם, הוא ייסע לאירופה להביא לחם? הוא ייסע לתאילנד להביא לחם ויחזור בחזרה, כל זה בשביל לחם? לא מסתבר, נכון? אם זה לא מסתבר לנו, האם מסתבר שהקב"ה יוריד את הנשמה מהעליונים למעלה להכניס אותה בתוך גוף בשביל שהאדם - זה הנשמה יאכל פיתות ולחם וינגב חומוס? בשביל זה הוא בא לעולם, האם זה ייתכן? אדם אוכל הרבה למרות שאמרנו שהוא לא ייסע לטבריה בשביל פיתה, אבל הוא אוכל ביום בערך שלש קילו, עם שתיה לפחות שלש קילו ביום, בשנה 365 יום, כפול שלש - יותר מטון, טון הוא אוכל בשנה. אם הוא יחיה מאה שנה זה מאה טון, מאה טון זו אניה, זה לא יאכטה כמו בחוץ, זה אניה, אניה עוברת דרך הפה, וכמה הוא נפטר? בקושי חמישים קילו, זה לא בזבוז? מאה שנה לחיות לטחון, אבלה, אטחן לפלף, ובסוף חמישים קילו אדם נפטר ואי אפשר למכור את זה אפילו, לא קונים. האם זה התכלית? ואם הוא יחיה מאה שנה, ויחיה טוב ויהיה לו קרקעות ובנינים ומלונות וכל טוב, וגם כמה מכוניות, נו... ובסופו של דבר הוא לא יוצא מכאן? הוא לוקח משהו? מברשת שיניים נותנים לו? גם לא. מה כן? כלום! וכשמספידים אותו - על מה מדברים? מה היה הגובה שלו, מה היה הנפח שלו, כמה הוא אכל? מדברים על האישיות שלו, מה זה האישיות שלו? הרוחניות שבו - היה אדם טוב, אדם צדיק, לב טוב, רחמן, עושה חסד, דברים ששייכים לנשמה. נמצא שהאדם בעצם זה נשמה והגוף זה בית, השאלה אם אדם צריך להשקיע כל הזמן בבית או להשקיע במי שבתוך הבית? יש כאלה שהם באמת עבדים לבית, ויש כאלה שהם עבדים למכונית, אתם רואים אותם מזיעים, טורחים ווקס על המכונית כל שבוע, זה חשוב להם - זה מה שחשוב להם, הם משועבדים לממון שלהם.

(03:39) תחכומו של גוף האדם  מקטע 3 :

 כשאני מסתכל על צריף - צריף דל, סדוק, ואני יודע שיש שם דייר, מה עלי לחשוב, שהדייר שם בעל נכסים, עשיר או דל? מן הסתם הוא דל. אם אני רואה אדם שיושב בתוך וילה אני מאמין שזה אדם אמיד. אם אני רואה ארמון או בעקבה ארמון אני מבין שיש שמה איזה מלך, וכן הלאה. חשיבות האדם נמדדת לפי הבית שבו הוא נמצא, ככה זה בעולם, לכן אנשים משתדלים להשקיע בדירות, בנכסים, אבל אני שואל אתכם שאלה, אם אנחנו נגיע למקום שאנחנו נראה שיש שמה את המיכשור הכי הכי הכי, יקר ערך, חדשני, טכנולוגיה בשיא, שמירה מעולה, דברים מדהימים, אז נבין שמי ששומר סביב הבית הזה שומר על אדם שהוא חשוב ביותר ומאד. אם נסתכל איפה הוכנסה הנשמה של האדם נבין את חשיבות הנשמה. גוף האדם זה הבית הכי משוכלל בעולם, יותר מהעולם כולו. נהרות ונחלים של דם, משאבות כמו לב של דם, כבד, טחול, מערכת מנופים, בלי גריז בלי שמנים, בלי רעש, מיקסר הכי משוכלל - שבעים שנה טוחן בלי להחליף, מדהים. מוח - אין מחשב כזה בעולם, גם מחשבי על לא מגיעים. ממה הכל עשוי? מנוזל. 67 אחוז זה נוזל, קצת דם, קצת בשר - מח. עיניים - דבר הכי משוכלל שיש בעולם הכל חיקוי עלוב לו. נשימה - מערכת נשימה, מנוף של הריאות לקרר את הלב, דברים מדהימים, שערות - איזה חכמה יש בשערה, אפשר להכניס למעבדה שערה ולדעת על כל האדם מה חסר לו, איזה ויטמינים, A.N.D מה שאתה רוצה בתוך שערה הכל טמון. גוף האדם כ"כ משוכלל, אין שיעור. כמה שלומדים לא מגיעים לתכלית האדם ואפי' לא להבנת החלקיק הקטן שבאדם - מולקולה. כל המבנה הזה בשביל מה? בשביל הדייר. כי ברגע שהדייר - הנשמה יוצאת הוא מתפרק לחלוטין והופך להיות עפר. מעפר באת ואל עפר תשוב. מבנה כזה משוכלל בשביל מה? סתם? רק בשביל לטחון ולאכול וללכת? לא הגיוני. אלא מה? יש ייעוד לנשמה.

(03:10) האם המוות הוא חידלון?? מקטע 4 :

 גוף האדם כ"כ משוכלל, אין שיעור. כמה שלומדים לא מגיעים לתכלית האדם ואפי' לא להבנת החלקיק הקטן שבאדם - מולקולה. כל המבנה הזה בשביל מה? בשביל הדייר. כי ברגע שהדייר - הנשמה יוצאת הוא מתפרק לחלוטין והופך להיות עפר. מעפר באת ואל עפר תשוב. מבנה כזה משוכלל בשביל מה? סתם? רק בשביל לטחון ולאכול וללכת? לא הגיוני. אלא מה? יש ייעוד לנשמה. מי שברא את הבריאה ייעד לנשמה חיים, אבל לא זמניים כמו שאנחנו חושבים ולא חולפים כמו שאנחנו מכירים. השבעים שנה שאנחנו פה, שמונים שנה, מאה שנה, מאה עשרים שנה, זה רק מעבר. זה לא התכלית. מה שייעד הקב"ה לנשמה זה חיי נצח. כיון שהנשמה היא נצחית היא חלק אלוקה ממעל. וכיון שהנשמה נצחית אז היא ממשיכה, היא לא מתה, אין מיתה לנשמה, יש פטירה לנשמה. הערב הזה הוא לעילוי נשמת, למה לעילוי נשמת? הנשמה קיימת והערב הזה והזכויות שיצאו ממנו יעלו את הנשמה של ז'קלין. ז"א הערב אפשר ליצור זכויות לנשמות גם של אלה שאינם כאן, אדם לא מת. אחרי המיתה הוא רק נפטר, פטירה זה לשון עזיבה. היה אדם עובד בבנק לאומי פטרו אותו עבר לבנק דיסקונט. הוא לא מת - הוא רק נפטר מהבנק הזה הלך לבנק ההוא. גם הנשמה נפטרת - עוזבת, הגוף מת. הגוף לא מת בתום השבעים, הגוף מת גם עכשיו, הגוף שלי מת, עכשיו, מה שאתם רואים אותו כביכול חי זה מכח הנשמה, אם היא תצא הופ הוא נופל, תן לו פטיש חמש קילו - לא מרגיש, ראיתם פעם שנותנים מכה לשניצל והוא עושה אי? לא, אין רוח חיים - אין איי. ז"א האדם זה הנשמה, הגוף הוא דומם, כמו שהמעיל הזה דומם, למה הוא זז עכשיו? הוא חי? הוא לא חי! מי מזיז אותו? אני, מי זה אני? זה הנשמה. אותו דבר - מי מזיז את היד שלי? אני - הנשמה. אני מזיז גם את הגוף, גם את המעיל. שניהם דוממים, אם הנשמה תצא - שניהם לא זזים, דומם. בשר זה דומם ומעיל זה דומם. חי זה רק נשמה. אדם זה נשמה - נשמה נצחית רוחנית, מה המטרה שהיא באה לכאן?

(02:55) יעוד הנשמה בעולם מקטע 5 :

 אדם זה נשמה - נשמה נצחית רוחנית, מה המטרה שהיא באה לכאן? הקב"ה רצה לזכות את בריותיו וברא נבראים כדי להיטיב להם, וכדי להיטיב להם הוריד אותם לזה העולם, הכניס אותם בגוף שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים והאדם נברא דווקא ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מצוות עשה שיש בתורה ושס"ה מצוות לא תעשה שיש בתורה בדיוק, שביחד הסך הכולל זה תרי"ג, תרי"ג מצוות - 613 מצוות. אז האדם וגופו נבראו בדיוק ובהתאם לתורה. התורה קדמה לבריאת העולם. התורה היא התכנית לעולם. כתוב בזוהר הקדוש: קב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא - הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. ז"א התורה היא התכנית שעל פיה נברא העולם. ז"א עצם זה שיש משהו פה בעולם - מקורו בתורה. אין חדש תחת השמש כי הכל נאמר כבר מראש ונברא עפ"י מה שכתוב בתורה. והקב"ה רוצה שהבריות יעשו את מצוות התורה. מצוות התורה הם ציוויים, אדם דתי - דת זה חוק, "ודתיהם שונות" זה חוקיהם שונים. אדם דתי זה אדם חוקי. אדם ששומר על חק, איזה חוק? חוק אלוקי. האלוקים נתן דת - חק, "אש דת למו" והדת הזאת היא החוק האלוקי שמחייב את כל הברואים. וכשהקב"ה רצה ליתן את התורה, מי שהסכימו לקבלה זה היה העם היהודי. העם היהודי הסכים לקבל את התורה וזכה. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", זו ירושה לקהילת יעקב, אומות העולם לא הסכימו, היו בה מצוות שלא מצאו חן בעיניהם. ההבדל בין יהודי לבין גוי - שיהודי אומר נעשה ונשמע, וגוי אומר נשמע ואולי נעשה, וזה ההבדל. לכן קבלנו את התורה, קבלנו את התורה והיא תנחיל לנו גם עולם הזה וגם עולם הבא.

(01:01) משרתיו אש לוהט מקטע 6 :

 בכח התורה לשנות את הטבע, אע"פ שהטבע נברא עפ"י התורה ו"חוק נתן ולא יעבור" ויש חוקיות בטבע, אבל זה מכח מה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, אם ירצה לסלק את הטבע - ברגע אחד יסלקהו, אם ירצה לשנותו - בן רגע ישנהו. "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט". ראינו את הרוחות עכשיו, את ההוריקנים במיאמי במקומות אחרים, מה הם מסוגלים לעשות, זה מלאכים של הקב"ה - מלאכיו רוחות, משרתיו אש - שולח אש והם משרתים את המטרה שהקב"ה רוצה.

(01:38) חמש העולמות ו - 3 ימי דין  מקטע 7 :

 אדם ששומר תומ"צ זוכה גם לעולם הבא, והעולם הבא זה עולם נצחי, עולם שיש בו הנאה לאין גבול ולאין שיעור. מה זה עולם הבא? יש חמישה עולמות: עולם הזה הנוכחי שבו אנחנו נמצאים, עולם שני זה עולם הנשמות - גן עדן וגיהינום, עולם שלישי זה עולם ימות משיח שזה גם בעולם הזה, עולם רביעי זה עולם תחיית המתים שזה גם בעולם הזה, והעולם הבא זה עולם החמישי שעליו אנחנו מדברים - עולם הבא שהוא עולם נצחי לנצח נצחים. ויש שלשה ימי דין, שלשה ימי דין. יש יום דין של ר"ה שבהם נידונים כל הבריות - מי לחיים מי למיתה, מי לבריאות מי לחולי, מי לעושר מי לעוני, יש יום דין השני - זה בשעה שיוצאת הנשמה מן העולם הזה ואז היא מוסרת דין וחשבון על כל ימי חייה, ויש יום דין שלישי ואחרון - זה יום דין הגדול באחרית הימים שבו הקב"ה דן את כל הנשמות שהיו בעולם מאז הבריאה ועד אותו זמן, מה יהיה מדרגתם הסופית לנצח נצחים בין לטוב בין למוטב. המשך פרוט במקטעים הבאים...

(05:14) העוה"ז  מקטע 8 :

 עכשיו, הקב"ה רוצה בטובתן של בריותיו. "ורחמיו על כל מעשיו". אבל הקב"ה הנהיג בעולם טבע, מהו הטבע? הטבע הוא כך: "וראה אנכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע ובחרת בחיים". אומר הקב"ה, משעה שנתתי תורה בסיני המצב שלכם נקבע על ידכם, אין עונש לעושה רעה - אתה עושה רע אז מן השמיים נותנים עונש, אין טובה לעושה טובה - מי שעושה טוב נותנים לו טוב מן השמיים, זה אוטומט עובד בבריאה. ז"א ראה אנכי נותן לפניכם - זה כבר לפניכם ביד שלכם, את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, הכל מעורב ביחד. משל למה הדבר דומה? נותנים לפנינו פירות ואומרים לנו: אלה מתוקים, אלה מרים, אלה מלוחים, אלה חמוצים, אני מציע - ובחרת במתוקים, לקחת מתוק טעמת מתוק, לקחת חמוץ - חמוץ לך, מר - מר לך. מי גרם? אתה שבחרת במה שלקחת. אני אמרתי לך מה טוב ומה רע, עכשיו מה שתעשה פועל עליך. עשית טובה - תבואך טובה, עשית רעה - תבואך רעה. אבל זה לא הולך רק דבר כנגד דבר באופן מיידי אלא זה הולך במיקס. מה זה מיקס - כשאני נותן תבלין בתוך תבשיל אני לא מקבל את כל רושם התבלין בתבשיל כי אם יש עוד תבלינים - אז תלוי כמה אני מכניס מזה ביחס לאחרים ככה הוא יתבטא, ככה אני ארגיש, ככה אני אטעם. המיקס הזה של המצוות והעבירות שאדם עושה משפיע על תהלוכות חייו במשך כל יום ויום במשך כל השנה. בראש השנה ועד יום הכיפורים עושים סיכום שנתי, ובשמיים מחליטים לאור התבשיל שבישלת - זה יהיה המאכל שלך לשנה הבאה. קובעים איך תראה השנה הבאה שלך, מה יהיו הכלים והאמצעים, הסיעתא דשמיא שתקבל או הפוך לשנה הבאה בגין זכויותיך או חובותיך בשנה שעברה. אבל לפני שפוסקים לאדם מה יהיה מצבו הקב"ה נותן אפשרות והזדמנות לשוב בתשובה. על הזכויות לא צריך לשוב בתשובה, על העבירות צריך לשוב בתשובה. ואם אדם שב בתשובה על העבירות הרי הוא נחשב צדיק והוא יוצא צדיק בדין ולשנה הבאה הקב"ה יתן לו את מלוא הס"ד - סיוע מן השמים לשנה הבאה, וזה יכול להיות בהרבה מובנים או בחלקם. אם זה ברווח, אם זה בנחת, אם זה בבריאות, פרנסה, כל מה שרק אפשר לתת, תלוי עד כמה עשית תשובה. אם התשובה היא אמיתית אין גבול לכלים שאתה עתיד לקבל, אם היא לא כל כך - בהתאם, אם בכלל לא - אתה עתיד לסבול ולקבל הפוך. כשיש מקרים חריגים - שאתה תקבל יותר טוב, אבל בבחינת האכילהו לרשע וימות - פירושו של דבר אדרבה, נותנים לו את מלוא שכרו בעוה"ז כדי לסלקו לחיי העולם הבא, וזה כבר דבר יותר גרוע. כשנותנים לב"א כמו שנותנים ארוחה אחרונה ומשאלה אחרונה אז נותנים לו קח, סוגרים אתך חשבון זהו, ואחרי זה הגזר דין הוא כבר קשה. בכל אופן ביום דין הזה הראשון - בר"ה יכול אדם לשנות את מצבו ולא רק לתקן את השנה האחרונה, אלא לתקן את כל משך חייו עד עתה וגם לא רק זה אלא גם גלגולים קודמים שלו, ויכול להיות צדיק בדינו. גם אם חלילה אדם אחרי ששב בתשובה גמורה ואמיתית נכשל וחטא בהמשך השנה לאחר מכן, אז הוא עושה תשובה על החלקים שהוא נכשל בהם לאחר מכן. אבל האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אדם שמתכנן - עכשיו אני אחטא ומחר אני אשוב בר"ה, וכן הלאה, זה לא מועיל, אין זו תשובה, זו רמאות. האומר אחטא ויום הכיפורים יכפר - אין יום הכיפורים מכפר. תשובה צריכה להיות אמיתית.

(03:18) גן עדן וגיהנם תחנת ביניים מקטע 9 :

 מצב שני זה כשיוצאים מכאן. כשיוצאים מכאן יש יום דין שבו דנים את סך ימי חייו של האדם, מה עשה זכויות מה עשה עוונות ואז נגזר עליו האם הוא ראוי להיכנס לגן עדן או לגיהינום. גן עדן זה מקום הכנה והכשרה, מקום שיש בו נחת ועונג אין סופיים, אבל הוא רק תחנת ביניים כהכנה לקראת עולם הבא שיהיה העולם החמישי, ששמה צריך להרגיל את הנשמה לקבל את הטוב. אדם לא יוכל לסבול את הטוב מרוב טוב בעולם הבא, עד שצריך להרגילו. אתן דוגמא: פה בעולם הזה אדם לא יכול לרוות נחת יותר מידי - הוא יכול לקבל שבץ, אדם לא רגיל לקבל נחת בצורה מקסימלית. היו מספר פעמים שאנשים שזכו בגביע ומתו משבץ מרוב שמחה. אדם שיכול לקבל זכיה גדולה בבת אחת יכול למות. אדם לא יכול לסבול טובה במקסימום כמו שלא יכול לסבול רעה או שבר או צער, ברמה מסויימת הוא עלול למות, הגוף פשוט לא מחזיק אותו. אותו דבר הנשמה עצמה - כשהיא תגיע לעולם העליון והיא תראה את האור האלוקי ואת הרוחניות בעיצומה - לא תוכל. עמ"י במעמד הר סיני כשהיה גילוי של הקב"ה כולם מתו, ורק אח"כ הקב"ה נתן להם טל תחיה וחזרו לחיים, אבל הם מתו מהאושר מה שהם ראו, הם לא יכלו לסבול. גם אחיו של יוסף בשעה שהתוודע להם יוסף ואמר להם "אני יוסף אחיכם" - פרחה נשמתם, הבהלה שהיתה להם - הם מחפשים אותו בכל מצריים ופתאום מתברר להם שהמושל שנראה להם מצרי העומד מולם זה אחיהם שמכרו אותו, ברגע שהוא התוודע להם ואמר להם אני יוסף אחיכם, פרחה נשמתם. אדם לא יכול לסבול - לא הנאה ולא צער בבת אחת. גם הגן עדן זה הכנה - תרגולת והתלמדות לקראת העונג הגדול שיהיה בעולם הבא. מה ההפרש בן גן עדן לעולם הבא? הדרגה הכי גבוהה בגן עדן - זה רק ההתחלה בעולם הבא. ואדם יוצא מן העולם הזה נידון מה יהיה עם נשמתו - גן עדן או גיהינום, כשהגיהינום תפקידו לנקות, לצרף ולהכשיר את האדם לאחר מירוק העוונות שנדבקו בנשמתו לעלות לקבל את זכויותיו בגן עדן. כמה יהיה משך הזמן שהוא יצטרך להצטרף ולהתלבן ולהתנקות - תלוי בגודל עוונותיו. אפשר לחסוך את כל זה עם התשובה, אבל מי שלא עשה כן יצטרך לעבור את המסלול הזה. נגמר המצב הזה ואז קובעים לאדם את מקומו, את מדורו- היכן הוא נמצא.

(01:46) עולם ימות המשיח  מקטע 10 :

 עולם שלישי זה עולם ימות משיח שאנחנו סמוכים אליו וקרובים כיון שאנחנו כבר בסוף האלף השישי בכניסת שבת לגאולה. עולם ימות משיח זה עולם שאחרי מלחמת גוג ומגוג שיהיה הנקיון הסופי מכל רשעי אומות העולם ומה שהצרו וציערו לעם ישראל במשך אלפי שנות גלות, וזה חשבון של הקב"ה עם אומות העולם, בימות משיח לאחר מכן לא יהיה יותר מלחמות, לא יהיה צער, גם לא תהיה מיתה, אדם יאריך ימים, נער יקרא בן מאה, צוציק. מעדנים מצויים כעפר, אין מחלות, אין צרות, אין ייסורים, כולם חכמים וכולם לומדים את התורה למקטנם ועד גדולם ולא צריך מלמד. אמנם יהיו רמות כל אחד כפי מה שהוא, אבל כולם יתענגו בעונג גדול ביותר בחיי העולם הזה. מלך המשיח זה יהיה האדם השלם ביותר עלי אדמות, יותר מכל גדולי הדורות והצדיקים, הוא יהיה יותר חכם משלמה המלך, והוא יהיה קרוב למשה רבינו בנביאות. וכל העולם יכירו במעמדו ומעלתו ויביאו דורונות אליו, וכל העולם יכירו במלכותו של הקב"ה, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

(02:36) מעלת תק' תחיית המתים  מקטע 11 :

 אחרי ארבעים שנה מגילוי משיח תהיה תקופה שנקראת תחיית המתים, בתחיית המתים יקומו הצדיקים מכל הדורות ויחיו בעולם הזה יחדיו, וכל מי שיקום בתחיית המתים יהיה במדרגת האדם הראשון לפני החטא, כמו שהיה בגן עדן. ולמה צריך תחיית המתים? כי בתחילת הבריאה הקב"ה רצה לברוא אדם נשמה וגוף, וכיון שהגוף היה גם חלק מתוך המטלה והמטרה הזאת - לקיים את רצון הבורא, הקב"ה לא מקפח את שכר הגוף אע"פ שהוא עפרורי והוא יקום בתחייה כדי ליטול שכרו גם כן. הנשמה שהיתה למעלה עברה זיכוך והיא ראויה כבר לרדת למטה, בין אם היא נכנסה ישירות לגן עדן בין אם היא עברה דרך הגיהינום, הגוף נקבר באדמה בשביל שיתפורר, ורושם החטא שהיה באדם מתפורר, אדם שלא חטא או שחזר בתשובה שלמה - גופו לא נרקב והתולעים לא שולטים בו, אבל מי שכן - אז הוא נרקב, הופך להיות עפר, אין רושם של חטא, ואז כשנבנה גופו שוב פעם כמו שהקב"ה גיבל את גופו של אדם הראשון, אותו דבר יש גוף נקי וזך שהנשמה זכה יורדת אליו, ואדם קם כמו אדם הראשון לפני החטא בגן עדן. מעלת עולם תחיית המתים גדולה מגן עדן, כיון שבגן עדן כל אדם זוכה להיות רק כפי מדרגתו, אבל לא סביר שאדם מדורנו יזכה להיות במדרגה של האר"י הקדוש ולהגיע לשם לעולמות הגבוהים שהוא נמצא, בודאי שלא לרבי שמעון בר יוחאי, שלא לדבר על הנביאים, שלא לדבר על משה רבינו והאבות הקדושים. אבל בתחיית המתים - מי שיזכה לה יקום ויהיה עם כולם ביחד. עם אדם הראשון, עם מתושלח, עם נח, עם שם, עם עבר, אברהם יצחק יעקב, שנים עשר שבטים וכו' עד סוף הדורות כל הצדיקים יחדיו. זה תקופה שאין כדוגמתה.

(00:46) העולם הבא מקטע 12 :

 ולאחר מכן - אלף שנה עולם הבא, עולם הבא זה עולם הנצח, יום דין הגדול שהקב"ה בעמק יהושפט כונס את כל הנשמות ואומר: מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, וכל אדם שעשה למען כבוד שמים יקבל שכר לנצח נצחים. נחזור בקצרה: היום יכול אדם עדיין לתקן את כל עברו - דהיינו שנה חייו וגלגוליו ע"י תשובה, אם זכה אשריו ואשרי חלקו - הוא בן העולם הבא, הוא יזכה לגן עדן וגם בעולם הזה ייטב לו.

(02:06) לעזור לקרובים שנפטרו מקטע 13 :

 נחזור בקצרה: היום יכול אדם עדיין לתקן את כל עברו - דהיינו שנה חייו וגלגוליו ע"י תשובה, אם זכה אשריו ואשרי חלקו - הוא בן העולם הבא, הוא יזכה לגן עדן וגם בעולם הזה ייטב לו. אם הוא לא זכה ולא זיכך את עצמו ונפטר בלא עת - כמו שכתוב "רשעים לא יחצו ימיהם" - אפי' למחצית שקצבו להם לא מגיעים, כי מפחיתים להם כל שנה בר"ה מקצת מחייהם בגין עוונותם שלא חוזרים בתשובה, אז אם הוא נפטר - האם יש לו תקנה? שם כבר אין בחירה, שם א"א לעשות מצוות, כתוב במתים חופשי, אדם נהיה חופשי מן המצוות רק כשהוא מת, כשהוא לא מת הוא לא חופשי, יש עליו עול מלכות שמים ועול מצוות, אבל הוא יכול לבחור ברע - לא לעשות. אם הוא נפטר כך מישהו יכול לעזור לו? כן. אם הניח בנים אחריו שהולכים בדרכי ה' או שבו בתשובה יכולים לעלות את נשמתו גם מגיהינום לגן עדן. אם השאיר תלמידים טובים בעולם אז יכולים גם להעלות את נשמתו, ואם לא יש גם אנשים טובים שיכולים לעשות למענו, לדוגמא הערב הזה נעשה לעילוי נשמת ז'קלין, כל הזכויות, כל דברי התורה, כל ההתעוררות שתהיה אוטומטית נזקפת לזכות הנשמה, כמו שאני יכול להיכנס היום לבנק ולהפקיד לטובת חשבון של פלוני אפי' בחו"ל סך כסף ויעבירו את זה תוך יום-יומיים לחשבונו והוא יזוכה, לא צריך לבקש רשות בשביל להעביר זכויות, אותו דבר אנחנו יכולים לתרום זכויות מפה לנשמות של אנשים מהעולם העליון. אז עדיין אדם יש לו סיכוי ומניח לו הקב"ה אפשרות שאם מישהו מחשיב אותו, מעריך אותו, רוצה לפעול למענו - יכול לפעול למענו בעולם העליון.

(01:18) "אלישע אחר" מקטע 14 :

 אלישע - 'אחר', אלישע בן אבויה שהיה צדיק גדול, היה רבו של רבי מאיר, ויצא לתרבות רעה בסוף ימיו, נפטר ככופר ואפיקורוס, לא הכניסו אותו לגיהינום בגלל התורה המרובה שהיתה לו, לא הכניסו אותו לגן עדן בגלל ההתפקרות שלו, והיתה נשמתו משוטטת בעולם, עד שהתפלל בעבורו רבי מאיר תלמידו והכניסו לגיהינום כי בגיהינום יש לפחות את ההכרה של החרטה. שנאמר "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו" אלא שעוברים בעמק - בגיהינום - עמק הבכא - כי כולם בוכים שם מכירים את האמת, מעיין ישיתוהו - ממלאים אותו כמעיין מרוב דמעות. אז לפחות הכניסו אותו לגיהינום. רבי יוחנן אמר להכניס אותו רק לגיהינום, צריך להכניס אותו לגן עדן, ופעל עד שהוציאו מגיהינום והכניסו לגן עדן, ז"א אפשר להביא אדם אפי' שהיה כופר ואפיקורוס עד כדי הוצאתו והגעתו לגן עדן. ואם כן במשך כל הזמן הזה עדיין אפשר לתרום ולפעול גם לנשמות שנמצאות שם.

(01:54) למה אדם בא לאילת? מקטע 15 :

 יש עוד דרך שהקב"ה נותן אפשרות לאדם לתקן ברוב חמלתו, שהוא מביא את האדם לעולם בגלגול נוסף, נותן לו הזדמנות נוספת, הוא נכנס בגוף חדש על מנת שעוד פעם תינתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו ומעשיו. אם הוא תיקן בפעם השניה הנה מה טוב, אשריו ואשרי חלקו. ואם לא - פעם שלישית יכול לבוא עוד כאדם - לגוף אדם ולתקן, אם גם בפעם השלישית הוא לא השלים ולא תיקן הוא יתגלגל בדומם או בצומח או בחי כפי שיעור שיקבעו בשמים כדי להשלים את תיקונו, כל זה כדי שלא יידח ממנו נידח ושכולם יזכו לטובה. השאלה מה התהליך הארוך שיצטרך לעבור כל אחד במסכת הייסורים המיותרת שאדם בוחר באווילותו ובטיפשותו? הקב"ה אומר אני נותן לך הזדמנות, שוב בתשובה. יש לך הזדמנות. אבל כיון שבני האדם נמשכים אחרי גופם ולא אחרי נשמתם, מי שבא לאילת לא בא בשביל להתחזק, לא להתחזק ברוחניות, הוא בא לפה בשביל להתחזק בגשמיות, בתי מלון, לטייל, להינפש, ריוויירה ישראלית, אז הוא מחשיב את הגוף, הוא מחשיב את הגוף והוא מתרחק מן הרוח והוא מתרחק מן הנשמה, ואדם יכול כך להתבוסס כל ימי חייו, הוא יגיד שהוא חי חיים טובים, הוא מאושר, הוא מסודר, הכל טוב, אבל הוא שכח את המטרה שבשבילה הוא בא. כל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא לוקח לכיוון של הגוף הנגוף שאין ממנו שום תועלת. למה הדבר דומה? ראה במקטע הבא

(05:31) צידה לדרך (משל המלכים) מקטע 16 :

 הקב"ה אומר אני נותן לך הזדמנות, שוב בתשובה. יש לך הזדמנות. אבל כיון שבני האדם נמשכים אחרי גופם ולא אחרי נשמתם, מי שבא לאילת לא בא בשביל להתחזק, לא להתחזק ברוחניות, הוא בא לפה בשביל להתחזק בגשמיות, בתי מלון, לטייל, להינפש, ריוויירה ישראלית, אז הוא מחשיב את הגוף, הוא מחשיב את הגוף והוא מתרחק מן הרוח והוא מתרחק מן הנשמה, ואדם יכול כך להתבוסס כל ימי חייו, הוא יגיד שהוא חי חיים טובים, הוא מאושר, הוא מסודר, הכל טוב, אבל הוא שכח את המטרה שבשבילה הוא בא. כל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא לוקח לכיוון של הגוף הנגוף שאין ממנו שום תועלת. למה הדבר דומה? היתה מדינה אחת שהיו מכריזים מלך לשנה ואף פעם לא מבני המקום. איך בוחרים את המלך? יוצאים לשערי העיר רואים אדם שעובר מזדמן בשעה מסויימת, שמים לו כתר על הראש ואומרים אתה המלך. תפסו אחד שמו לו כתר על הראש, הכניסו אותו לכרכרה אמרו יחי אדוננו המלך, זה קיבל פחד אמר אלה קניבלים, יאכלו אותי, מה זה? לוקחים בן אדם מכניסים לכרכרה אומרים לו אתה המלך? משהו פה מוזר. איך שהוא נכנס למדינה הוא רואה שדרות של בני אדם עומדים וכולם צועקים, יחי אדוננו המלך. עוד יותר פחד - מביאים אותו לככר העיר הוא אומר בטח יש עמוד תלייה. לא! לוקחים אותו לארמון, מכניסים אותו לטרקלין שמים אותו על כסא מלכות, וכולם מחכים למוצא פיו. והוא תמה היתכן? יש פה איזה תרמית. אז הוא פוחד אפי' לדבר, הוא פוחד לשתות, פוחד לאכול, פוחד. אבל אחרי כמה שעות, אין ברירה הבן אדם הולך למות, אז הוא שואל אם אפשר לקבל אולי טיפה מים, טיפה מים. כן אדוננו המלך מיד מביאים לו מגשים עמוסים במשקאות מכל הצבעים מכל המינים, הוא שותה טיפה מים, רואה שזה עובר בסדר, רעב, אפשר לקבל אולי ביגלה קטן? מביאים לו ביגלה קטן. אבל לא ביגלה קטן - מגשים עמוסים עם כל מיני מאכלים טובים מטעמים, הוא לוקח ביגלה קטן שלא יתפסו אותו על שקר. אבל אחרי כמה זמן, מה כל פעם הוא ישתה קצת מים וביגלה? אז הוא שואל אם אפשר לצאת להינפש קצת, לנשום אוויר, כן אדוננו המלך, כרכרה, סוסים, רצים לפניו, הוא רואה שהוא באמת הוא מלך, באמת מלך. הבן אדם ראה מלך, חביבי התחיל לבקש. תביאו לי פה טבחים, ותביאו לי פה תזמורות ותביאו לי פה בילויים ותענוגים ומה לא? ניצל את המלכות עד הסוף כל מה שרק עלה בדעתו עשה, הכל בכל מכל כל. עברה שנה, באו אליו, אדוננו המלך רד מהכסא הכניסו אותו לכרכרה, הביאו אותו לשערי המדינה, הורידו לו את הכתר, שתי בעיטות והעיפו אותו. תפסו אחד אחר, שמו לו כתר, יחי אדוננו המלך, הכניסו לכרכרה, שדרות אנשים כולם יחי המלך, מרכז העיר לתוך הזה, זה היה חכם, פיקח. אמר אני המלך? אמרו לו כן. אני המלך? כן. תביאו לי את שר הפנים, שר האוצר, שר החקלאות, את כולם תביאו. הביאו את כולם. אני המלך?! אתה המלך! תגיד לי מה המצב במדינה? מה התקציב? כמה יש כסף? נותנים לו דו"חות, יופי. כמה יש לנו פה יבול, תבואה, כל הדברים? נתנו לו דוחות, כמה יש לנו זה וזה, הכל מסרו בפניו. אני המלך? כן. תקנו לי אי על השם שלי, קנו. תעבירו את הבנקים לשם, העבירו. תעבירו את כל האופים, העבירו. כל התזמורות לשם, התחיל להעביר את הכל, כל הפיסחים והעילגים והכל השאיר במקום, כל השאר העביר לאי. העביר לאי, תשעה חדשים ניקה את המדינה, מחכה שלשה חדשים על הכסא. נגמרת השנה, באים אליו ואומרים לו אדוננו המלך ירד מכסאו, לוקחים אותו לכרכרה, מביאים אותו לשערי העיר, מורידים לו את הכתר, שתי בעיטות מעיפים אותו החוצה. לאן הוא הלך? לאי. מי החכם, הראשון או השני? השני. ואתם הראשון או השני? אתם באילת, אתם לא השני, אתם באילת, אתם הראשון. רוצים ליהנות, ווי ווי, בעולם הזה ליהנות, לאכול, לטייל, לבלות, אתם תעשו חיים טובים באילת, ווי ווי, אבל יום אחד יבוא מישהו ויגיד לכם הופ הופ, בא רגע, בא רגע, תק שתי בעיטות ואתם מחוץ לאילת. החכם - מעביר, מעביר מה שאפשר לעוה"ב, הוא עוד מעט יוצא אז הוא מעביר, מעביר זכויות, מעביר מצוות, מעביר מעביר מעביר מעביר, יום אחד גם אותו יוציאו מכאן, אבל לאן הוא הולך? למה שהוא הכין! הוא הכין אי שהעביר אליו את כל מה שהוא רק היה יכול. זה חכם! זה מבין שהנשמה באה והיא עתידה לצאת, השאלה עם מה היא תצא? היא לא תצא מפה עם חומר, היא לא תיקח מכאן כלום, היא תצא מכאן, ומה יהיה לה? מה שהיא הכינה וטרחה. לכן אמרו חכמים: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת יאכל אותה בשבת.

(01:08)  מדוע נמשל העולם לערב שבת? מקטע 17 :

 לכן אמרו חכמים: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת יאכל אותה בשבת. העולם הזה דומה לערב שבת, למה אמרו חכמים שזה דומה לערב שבת? כמו שבערב שבת אנשים מזדרזים מאד מאד להכין את השבת לפני שהיא תכנס, ומה שהם יספיקו להכין על השלחן לסעודה והתבשילים והמאכלים והסלטים והחלות, כל מה שהם יכינו זה מה שהם יאכלו בשבת, אותו דבר מה שאדם מזדרז בעולם הזה שהוא כמו ערב שבת, להכין להכין להכין, זה מה שהוא יאכל כשהוא יגיע למעלה, מה שהוא הספיק להעביר - רק זה מה שיהיה לא. אבל אם הוא לא טרח ולא הכין כי הוא חשב שיש עוד זמן, התברר לו שהוא הפסיד את הסעודה, הפסיד את הארוחה. ולהתענות בשבת זה לא כל כך נעים, שבת אחת זה לא נורא אולי, אבל שמה שבת ארוכה, ארוכה ארוכה, שבת לנצח.

(02:43) משמעות הנצח מקטע 18 :

 אתם יודעים מה זה לשבת בנצח בתענית? אתם יודעים מה זה להיות למעלה, כולם נהנים בגן עדן ואתה בחוץ, לא בגיהינום בחוץ. תארו לכם מה זה. תארו לכם בן אדם שנמצא לא בגן עדן, בכניסה לגיהינום, ולא נותנים לו עונש גדול, לא עונש גדול, נותנים לו רק כאב של שן אחת, כואבת לו השן אבל אין רופא שיניים, אאאאא... לנצח, לנצח. זהו, לנצח. אתם מתארים לכם דבר כזה? לא צריך כאב, אתם יודעים מה שמים לידך אחד לבט שהוא נדבק אליך והוא כל הזמן מלטף לך את הפרצוף למטה ולמעלה, ככה ומורח עליך את הכל, ואתה רוצה להוריד לו את היד ואי אפשר, והוא עוד עושה לך ככה ולנצח אתה איתו, זהו, אתה לא יכול להשתחרר ממנו, איזה עונש. תחשבו, כל דבר שהוא מצער הכי קטן, הכי קטן אבל לנצח, לנצח. אתם יודעים מה זה נצח? מיליארד שנה זה אפי' לא שניה בנצח. ואפשר להיות בגן עדן לנצח, בגן עדן לנצח. ותקחו רק טובה קטנה אפי', אבל לנצח. אתה יושב במרפסת מול הים, איזה כיף זה הכל. רע לך? לא רע. יש פירות לידך, יש שתיה, מבסוט, לא צריך הרבה, לנצח פנאן... אין חובות, אין צרות, אין בעיות, איזה כיף. ואם יש לך עוד הנאות יותר גדולות ווי ווי ווי, ולנצח... איזה אושר. וכל זה אתה יכול לקנות פה בהחלטה אחת: חוזר בתשובה או לא חוזר בתשובה. אין דרך אחרת לקנות, אין! אין פטנטים, לא יעזור שום דבר, יש חשבון, זכויות עבירות, ועל פי זה נידונים. לא יעזור, אתה יכול לחשוב שאתה אדם צדיק וטוב, ובעיניך אתה איך כמוך, והלואי והיו כמוך, כולם יהיו כמוך, ואם יהיו כמוך בטח המשיח היה בא, רק לא מסכימים להיות כמוך משום מה, אבל החשבון נמדד לפי התורה. אדם שזוכה ומבין את מה שאני אמרתי בקצרה, זוכה לחיי העולם הבא, פשוט, פשוטו כמשמעו: זוכה לחיי העולם הבא.

(04:02) יוסף משיתא והרומאים - מצמרר מקטע 19 :

 אתם יודעים מי יכול לזכות? אפי' מי שנמצא בשפל המדרגה. שפל של שפל המדרגה, כמו שכתוב בגמרא על יוסף משיתא, אתם יודעים מי זה היה משיתא? כשבאו השונאים לבית המקדש הרומאים, ורצו להחריב את בית המקדש, הם פחדו להיכנס לבית המקדש כי כתוב הזר הקרב יומת. הם ידעו את זה, יוסף משיתא היה אפיקורוס שזלזל בקודש, והם לקחו אחד מישראל - אם ימות שימותו. והוא הסכים להיכנס מכל היהודים הוא הסכים להיכנס - יוסף משיתא. ואמרו לו כפיתוי, דבר ראשון שתוציא מבית המקדש יהיה שלך, הוא נכנס הוציא את המנורה, מה אמרו לו הגויים? אמרו לו אין הדיוט כמוך ראוי להשתמש בזו, תכנס עוד פעם ומה שתוציא יהיה שלך. אתם שומעים? הם ידעו מה שהוא לא הבין, מנורה? אתה רוצה להשתמש במנורה, במנורה שהיתה בבית המקדש, שמאירה לכל העולם כולו? זה לא בשביל אדם פשוט, זה אתה לא יכול, זה אפי' השונאים הבינו. הוא לא הבין. מה הוא אמר להם באותו רגע? - אמר להם אני לא נכנס. לא דיי שהכעסתי את בוראי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שנייה. פתאום הוא קלט מה הוא עושה, הגויים מלמדים אותו מוסר, הם לא הסכימו להיכנס, הם אומרים לו מנורה זה לא מתאים לך, אתה אדם הדיוט, אתה אדם פשוט. פתאום הוא תפס והיה לו חרטה והוא לא הסכים והוא אמר לא דיי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, שאכעיסנו פעם שנייה? מה עשו השונאים? הכניסו אותו בחמור של חרשים, חמור של חרשים זה מין מכשיר בדמות אדם שמכניסים את הבן אדם וסוגרים את זה עליו, כשהוא מחורץ חריצים חריצים, והיו מתחילים לחתך מגופו חתיכות חתיכות כדי שיקבל על עצמו את דינם מה שהם ביקשו ממנו, והוא לא מסכים, והוא לא צועק והוא לא מתלונן, והוא רק אומר: אוי לי שהכעסתי את בוראי, אוי לי שהכעסתי את בוראי, עד שנפח נשמתו, חותכים אותו חתיכות חתיכות חתיכות וזה מה שהוא אומר. לאן הוא עלה? מייד לגן עדן. יצחק אבינו כשנכנס עשיו אליו, כתוב וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. כבר יצחק אבינו התפעל מהבוגדים שיהיו בעמ"י כמו יוסף משיטא. אפי' יורד יהודי לשפל המדרגה בטיק הוא יכול להשתנות ולחזור בחזרה. זה מעלה של יהודי, כי בתוך הנשמה היהודית מקננת בחינה קדושה, בתוך הלב פנימה, שלא מאסתים ולא געלתים לכלותם. נקודת הקדושה של יהודים מהאבות הקדושים - אברהם יצחק ויעקב מפעמת בליבו של כל יהודי, ולפעמים זה חיבור וכלי קטן והאדם מתעורר לתשובה מיד. ואנחנו רואים את זה ב"ה בארץ ובעולם בכמויות אדירות. היום יש מיליון בעלי תשובה בישראל, זה לא יאומן כי יסופר,

(02:12) התרבות התשובה בדורנו  מקטע 20 :

 היום יש מיליון בעלי תשובה בישראל, זה לא יאומן כי יסופר, ז"א עמ"י מתעורר. ולמה דווקא עכשיו? למה בדור הקודם זה לא היה? למה לפני שני דורות? למה מאז חורבן הבית זה לא היה? כיון שאנחנו נמצאים לפני הסוף. וכמו שכתוב בפרשת ניצבים: "ושבת עד ה' אלקיך" מצות התשובה. והגאון מוילנא אמר, שאחרי פרשת כי תבוא יש פרשת ניצבים וילך, יש 11 פרשיות ששתיים מחוברות: ניצבים וילך, זה עשר פרשיות בספר דברים, והם כנגד האלף שנה של האלף השישי, וכל פרשה היא כנגד מאה שנה, ובעצם בה רמוזים כל התהליכים שיהיו במאה השנה ההיא. ופרשת כי תבוא זה היה השואה הנוראה, כמו פרשת התוכחה, ומיד אחרי השואה פרשת נצבים "ושבת עד ה' אלקיך" מה שאנחנו רואים היום. ז"א אנחנו נמצאים בתקופה, לכן יש התעוררות מן השמים שעמ"י מתקרב לבוראו וחוזר לצור מחצבתו. לא יאומן כי יסופר אבל זה לא רק אצלינו. אם תשימו לב הקנאות הדתית אצל אומות העולם גם כן פורחת. למה? גם הם יונקים קצת מהקדושה שיש בעמ"י. גם הם יונקים קצת מזה. ואתם רואים שהם מוסרים את נפשם אפי' על האמונה שלהם, והם מוכנים למות ולהזכיר שם שמים בפיהם. זה לא היה אצלהם קודם. אבל כיון שאנחנו נמצאים לפני הסוף כל כוחות הטומאה נלחמים בכוחות הקדושה כדי שהקדושה לא תצליח.

(01:49) כדורגל בראש השנה  מקטע 21 :

 אבל כיון שאנחנו נמצאים לפני הסוף כל כוחות הטומאה נלחמים בכוחות הקדושה כדי שהקדושה לא תצליח. לכן גם הדור הזה הוא הדור הכי קשה, פריצות איומה ונוראה, כפירה, לשחק כדורגל בר"ה, עם גרמניה, ביום הדין, ה' ירחם לאיזה שפל מגיעים, כמדינה - מדינה של יהודים, אנחנו לא מכירים ביום הזה כיום חשוב. יום הרצחו של רבין יותר חשוב, שמה מבטלים את המשחקים. יצחק רבין - כן. יצחק אבינו שנעקד ובזכותו אנחנו חיים - לא. זה מלחמה של הטומאה בקדושה. וזו המלחמה שאנחנו רואים אותה בכל קנה מידה בשביל שאנחנו לא נזכה להתקרב, אבל ב"ה גם זה לעומת זה עשה האלקים והקב"ה ככל שהטומאה עולה גם הקדושה עולה, וככל שהקדושה עולה גם הטומאה עולה, אז לכן צריך לדעת שגם כנגד כל הטומאה שאנחנו רואים צריך לדעת שהקדושה עלתה גם כן. וזה רואים בחוש. כל אחד מאיתנו צריך להיות ער איפה הוא נמצא, אתה רוצה להיות במחנה של הקדושה, או חלילה של הטמאים אתה רוצה להיות בגן עדן או אתה רוצה להיות בגיהינום? אתה רוצה לזכות מייד, או אתה רוצה לחזור בגלגולים? אתה רוצה לקום בתחיית המתים, או שאתה רוצה להיות לנצח לדראון עולם, במה זה תלוי? החלטה אחת.

(04:29) מי באמת כאן גבר? מקטע 22 :

 עכשיו אני שואל אתכם שאלה פשוטה, אם בן אדם נמצא בפני שופט והוא נתפס על רציחה, והשופט אומר לו: גזר דינך 25 שנים, אבל אני נותן לך הזדמנות, אם אתה מוכן לקום עכשיו לפני כל הקהל בבית המשפט, לבכות רבע שעה ולומר: אני מתחרט על הרציחה, אני בוש במעשי, ואני מקבל על עצמי לעולם לא לפגוע, לא להזיק ולא לרצוח שום בריה, אם תעשה כן ותבכה רבע שעה אני מוציא אותך זכאי בדין ואתה משוחרר לביתך. מה אתם אומרים הוא צריך לבכות או לא צריך לבכות? צריך לבכות. הוא באמת מתחיל לבכות, מתחיל לבכות, בוכה... אני מצטער, אני מצטער על מה שעשיתי... התחיל לבכות, בוכה בוכה בוכה, פתאום מתוך כל הקהל החברים שלו, החבר'ה הג'אמה מתחילים לצחוק, אומרים מה קרה לך, ז'קי, איזה פדיחות, מה קרה לך? מה קרה? תהיה גבר, תאכל אותה, אל תעשה לנו בושות, מה אתה אשה? פתאום הוא מפסיק, מפסיק, השופט אומר לו תראה, התחלת טוב, תמשיך עוד שבע דקות אתה מסיים, הוא אומר לו לא בוכה, לא בוכה, גבר, לא בוכה. לא בוכה, זהו לא בוכה, לא בוכה. עברו שבע דקות שולחים אותו 25 שנה לכלא לבכות. והחבר'ה צוחקים, וואל'ה יצא גבר ז'קי, גבר, איזה גבר. וואלק אני אומר לך איזה גבר. זה חכם או טיפש? טיפש. מה החבר'ה אומרים לבן אדם, בן אדם רוצה לחזור בתשובה, הוא מתחיל לחזור בתשובה, אומרים עזוב אותך, וחיאדילק, מה אתה מה אתה דתי? מה אתה פנאטי? מה קרה לך? תהיה גבר, תעשה חור באוזן, תעשה בלשון, תעשה בבטן בקורקבן, ברגל, באצבע, מה קרה לך? תעשה חורים. תתמלא חורים, מה קרה לך? תעשה קוצים. קוצים תעשה, צבע את הראש, לא הכל - חצי, חצי זהב חצי ירוק, מה קרה לך? קרע את המכנסיים, מה זה? תהיה גבר, ג'ינסים קרועים, תשלם הרבה, לא בזול. תלך כמו אהבל, לך גבר תהיה על הכיפאק, תהיה גבר! איזה מין דבר זה, זה גבר? זה גבר? ככה נראה גבר? תהיה יהודי, תהיה צדיק, תהיה ירא שמים, תהיה בעל מידות טובות, תהיה בעל חסד, זה גבר! אתם יודעים מה זה גבר? עמ"י יש להם שלש מידות שאין באומות העולם והם ר"ת: גב"ר. מה זה גב"ר? - גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים. זה עמ"י. גומלי חסדים, ביישנים רחמנים. זה יהודי! זה גבר! אבל אדם עושה חורים, נתנו לו פרצוף יפה, נתנו לו לשון מלאה, הולך עושה חורים, מה זה? מה זה הדבר הזה? איך אדם מגיע לדבר כזה? זו טומאה, זה כוחה של הטומאה, לשנות את הבן אדם, להפוך אותו, לא לתת לו מנוחה, היום זה כך, מחר זה סרט, מחר זה קעקוע, מחר זה... כל מיני שטויות, אין לו מנוחת הנפש, הוא לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה הוא רוצה, הוא לא יודע גם למה, עושים - גם הוא עושה. תחשוב, דחילאק, לא תוכל לסתום את החור הזה אח"כ. לא עושה חשבון, לא עושה חשבון. התורה מלמדת אותנו דרך ארץ, מלמדת אותנו תמונה, איך משיגים עולם הזה, איך חיים בין הבריות טוב, ואיך זוכים לעולם הבא.

(03:31) מעלת הענוה (האבות)  מקטע 23 :

 אתן לכם דוגמא: כעס, כמה אדם כועס. למה אדם כועס? הוא בעל גאווה. מי שלא בעל גאווה לא כועס. אדם שהוא ענו לא כועס, דרכו עליו - הוא אומר סליחה. הוא אומר סליחה. זה עניו. "ונפשי כעפר לכל תהיה", כמו עפר דורכים עליו - לא צועק, אותו דבר. איפה אתם מכירים כאלה באילת? ז"א אדם צריך להכיר את מעלתו, המעלה שלו זה לא הגבהות אלא השפלות. מי היה האדם הגדול? משה רבינו, מה הוא היה? "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". אדם שזכה להקרא מלאך, איש האלקים, אדם שזכה להוריד תורה מן השמים, אדם שנלחם עם מלאכים, אדם שדיבר עם הקב"ה פנים אל פנים, אדם שזכה לנבואה בכל רגע, אדם שהאריך ימים 120 שנה, שלא נס ליחו ולא קהתה עינו. מלאך אלוקים. יש לו על מה להתגאות או לא? הכי עניו. הכי עניו! אברהם אבינו גם היה עניו, דוד המלך גם היה עניו, אבל הוא היה יותר משניהם, לכן כתוב "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", למה מאד? אם תגיד עניו מכל האדם זה גם אומר הכל, אין יותר עניו מזה. למה מאד? מאד ר"ת - משה, אברהם, דוד. משה בראש. מה אמר אברהם? ואנכי עפר ואפר. אברהם לא החשיב את עצמו מאומה - עפר ואפר. מי זה היה אברהם? העולם הכיר בו "נשיא אלקים אתה בתוכנו", "ונברכו בך כל גויי הארץ", כל אחד מברך את הבן שלו שיהיה כמו אברהם, הוא היה מקור הברכות בעולם ה' ברך אותו "והיה ברכה" ממנו נהיה ברכה בעולם. ראש המאמינים בקב"ה, מי שגילה את הקב"ה לכל העולם כולו א"א, חי 175 שנה, שלם, אומר על עצמו "ואנכי עפר ואפר". דוד - אומר "ואנכי תולעת ולא איש", מי זה דוד? שולט בכל העולם כולו, לא רק מלך על ישראל, נוצח את כל אויביו, שולט בכל העולם כולו - דוד, בחיר ה', דוד המלך שלא נפתחו שערי ההיכל אפי' כשבנה שלמה עד שהזכירו את שמו, "זוכרה לחסדי דוד עבדך", רק אז נפתחו שערים. דוד המלך - מה הוא אומר? "ואנכי תולעת ולא איש". אבל משה רבינו גדול מהם, מה הוא אומר? "ונחנו מה", עפר ואפר זה עוד משהו, תולעת זה גם משהו, אבל "ונחנו מה" לא יודע משה רבינו אפי' למה לייחס את עצמו. מה? זה מידה של יהודי. זה התורה מחנכת.

(02:12) החורים נשארים מקטע 24 :

 היה אבא אחד שהיה לו בן עצבני, מה זה עצבני. אמר לו אתה יודע מה, יש לי עצה, אני יכול לרפא אותך ממחלת העצבים. אמר לו איך? אמר לו תשמע, כל פעם שתכעס תצא לחצר על המחסן יש דלת, תיגש לשם, קח פטיש ומסמר - דפוק מסמר. כל פעם שאתה כועס - מסמר. הסכים. ביום הראשון תקע 47 מסמרים, כל כמה דקות הוא רץ לחצר לוקח פטיש מסמר, תך תך תך תך חוזר בחזרה, מתעצבן עוד פעם למה הוא תקע מסמר, חוזר בחזרה תך תך תך תך, תוקע 47. ביום השני התעייף, 35 מסמרים. לאט לאט התחיל לרדת, יורד יורד יורד, אחרי כמה חודשים - בא לאבא שלו אמר לו אבא, יותר אני לא תוקע מסמרים, התרפאתי ממחלת הכעס. אמר לו עוד לא, עוד לא. אומר לו עכשיו כל יום שיעבור ולא תכעס תלך ותוציא מסמר אחד, זה כבר היה מעצבן לא? אתם יודעים כמה מסמרים יש לו להוציא? שנתיים. אמר לו כל יום שלא תכעס תוציא מסמר אחד. אחרי שגמר לא נשארו יותר מסמרים, בא לאבא שלו אמר לו, אבא רפאת אותי מכל וכל אני יותר לא כועס, לא כועס. זהו. אמר לו רק רגע, עכשיו בוא איתי לחצר, לקח אותו לחצר אמר לו, אתה רואה את הדלת? הוא אומר לו כן. מה יש בדלת? הוא אומר לו חורים. אומר לו מה היה בה? הוא אומר מסמרים. מי הוציא אותם? הוא אומר אני. מה נשאר בה? אומר חורים. אומר אתה רואה? ככה זה האדם, אתה כועס אתה תוקע מסמר בשני, יום אחד אתה מתחרט מוציא את המסמר, אבל חור נשאר, החורים נשארים. מה שפגעת באנשים, אפי' יבקש סליחה ומחילה ותתחרט - חורים נשארים.

(01:45) "ולבן שיניים מחלב" מקטע 25 :

 ז"א אדם צריך לדעת - לכל מעשה שאתה עושה יש השלכות עליך ועל אחרים. העולם הזה הוא בר חלוף, אין לנו הרבה זמן, עשרות שנים ויוצאים. שמונה שעות אנשים עובדים, שמונה שעות אנשים ישנים, שמונה שעות מה עושים? אפשר לצבור זכויות לאין שיעור. אתם חושבים רק שבשמונה שעות הנותרות? לא. גם בעבודה אפשר לעשות חסדים. "ולבן שיניים מחלב", אדם שמלבין את שיניו לחברו יותר ממשקהו חלב. לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, לחייך, להגיד מילה טובה, לפרגן, זה דברים שבונים את חייו של האדם. החברה תקבל אותך אחרת. אל תעמוד על שלך כל הזמן, טענות, אתה רוצה מגיע לך, לא, בדיוק הפוך. תתן, תעניק, תקבל יותר. אבל בני אדם לא הורגלו כך, לא חונכו כך, למה? לא למדו תורה. אם אדם היה לומד תורה חייו היו נראים אחרת. אדם למד להיות רכושני, רק להשיג ואפי' על חשבון אחרים, התורה מחנכת אחרת. נתון תתן, פתוח תפתח, הענק תעניק, תרומות, מעשרות, צדקות, לתת, לתת, אין שום מצוה בתורה לקבל. רק לתת. מחנכת התורה לתת כמו שהקב"ה רק נותן ככה אנחנו צריכים להיות דומים לאלוקים בבחינת לתת לתת לתת, ומי שנותן נותנים לו משמים עוד לתת. אבל ככה אדם צריך להתחנך.

(03:41) זוגיות נכונה מקטע 26 :

 אנחנו חושבים שאנחנו אוהבים, אנחנו לא אוהבים, הדבר היחידי שאנחנו אוהבים זה את עצמנו. לאהוב את הזולת זה מעלה שקשה מאד למצוא אותה בבני האדם. אפי' בעל ואשה שחיים ביחד והם חושבים שהם אוהבים אחד את השני - הם אוהבים אחד את עצמו. כן! אתן לכם דוגמא: אשה, בשעה 2:30 בעלה מעיר אותה, שושי, תעשי לי כוס תה. ב-2:30 אתה מעיר אותי? מה התחרפנת? לפני שאתה הולך לישון תיקח ג'ריקן, מה אתה מעיר אותי ב-2:30? שושי, תעשי לי כוס תה. אז היא אומרת, תעשה לשנינו. אז הוא מתפלא הוא אומר לה, אבל שושי, לפני חצי שעה התינוק בכה ואת קמת נתת לו חלב, הוא רק בן חודש, אני שלושים שנה מפרנס אותך, לא מגיע לי כוס תה? הוא רק חודש פה. שושי אוהבת את התינוק שלה אבל את בעלה היא לא אוהבת, היא אוהבת את עצמה לכן רוצה להמשיך לישון. לאהוב זה להעניק. אמא מעניקה לילד כן, היא אוהבת את הילד, היא מעניקה והיא קמה והיא נותנת והיא מטפלת והיא מחליפה והיא מפנקת והיא מצחיקה והיא רוקדת ועושה תנועות ומשמיעה קולות והכל כי היא אוהבת את הילד. אבל הבעל? היא תעשה את כל זה בשבילו אם הוא בא ככה לא במצב רוח? מה קרה לך אתה תשעה באב? מה קרה לך? תראה איך אתה נראה? רגע, תצחיקי אותו תעשי לו ככה ככה, ציצי פוצי, ציצי ציצי, כמו לילד, נו תעשי. לא, מה פתאום? השתגעה? אנחנו אוהבים אחד את השני? לא, את עצמנו אנחנו אוהבים, היא תתן אני אתן. הוא יתן - אני אתן. בדיוק הפוך אומרת התורה, אתה תתן אתה תקבל, תן - תקבל. אדם שנותן לזולת יקבל. לא עכשיו עוד שנה, אבל אל תעמוד עם סטופר אתה תראה. כל מי שדעת הבריות נוחה הימנו דעת המקום נוחה הימנו. כל מי שדעת הבריות נוחה ממנו - אוהבים אותו, מרוצים ממנו, שידע אם זה מצבו בעולם הזה הקב"ה גם כן אוהב אותו. דעת המקום נוחה הימנו. כי בשביל שיאהבו אותו הוא באמת צריך להיות אחד כזה שנותן, ואחד שנותן זה מה שהתורה אומרת, רחמנים גומלי חסדים זה המידות של עמ"י. אדם צריך לראות איך להשתנות, אפשר להרוויח את העולם הזה ובגדול, לחיות חיים טובים ומאושרים, גם בגשמיות, אבל עם ברכות. אפשר לאכול מאכל טעים ולברך עליו, לשתות מהמשקה טעים ולברך עליו, אפשר ליהנות, אפשר לרקוד, אפשר לשמוח, אפשר הכל, והכל עם ברכות, הכל מצוות. ואפשר מכל דבר אפי' הגשמי ביותר לעשות מצוה.

(05:33) מעלת החינוך התורני מקטע 27 :

 כשאברהם אבינו מארח אורחים, הוא עומד בן 99, כחום היום אחרי ברית מילה ביום השלישי שזה הכי כואב, הוא מחפש אורחים, והקב"ה בשביל להכניסו לאהל בחזרה מוציא חמה מנרתיקה והוא לא נכנס, והוא רואה שלשה ערביים שהם היו המלאכים שבאו אליו ונדמו לו כערביים עובדי ע"ז, הוא מכניס אותם לביתו, הוא רץ אל הבקר, הוא שוחט עושה הכל בשביל לעשות הכנסת אורחים, גומל חסדים, זה יהודי. מה הוא מאכיל אותם? שלש לשונות בחרדל, מכל שור הוא מוציא לשון. טוב תיקח לשון אחת תחלק לשלש, היא גדולה, לא! גמילות חסדים במאה אחוז. אתם יודעים מה היה באותו שעה? בשעה שבאו הערביים הקב"ה היה איתו. "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא פתח האהל", וכשהוא רואה את הערביים מה הוא אומר לקב"ה? "אל נא תעבור מעל עבדך" סליחה, אני לא יכול לדבר איתך כרגע, יש אורחים, אני הולך לאורחים. אתם שומעים דבר כזה? זה מדרגה של יהודי. זה אבותינו הקדושים. ככה צריך להיראות עמ"י. והתורה מחנכת אותנו. ואיזה חיים מאושרים זה כשאדם רוצה להעניק ולתת. כולם רוצים להיות במחיצתו, כולם אוהבים אותו, כולם מרעיפים עליו שבחים, חיים טובים ומאושרים. וגם בשמים שמחים בו, ויעניקו לו יותר ויתנו לו יותר. אבל החיים פה הרגילו אותנו בדיוק הפוך, התרבות שאנחנו גדלים בה פה בארץ היא תרבות של גויים, לא של יהודים. כשמלמדים חינוך לילדים זה השגיות, זה אמביציה, רחפנות בקיצור, לא מלמדים לערכים אמיתיים, ערכים של "ואהבת לרעך כמוך", לא! רק בבתי ספר של שומרי תורה ומצוות שם מלמדים. יש בית ספר חילוני שמלמד "כבד את אביך ואת אמך" עפ"י ההלכה? אין דבר כזה. אין דבר כזה! וזה אל"ף בי"ת. אתם יודעים מה מלמדים ילדים בגן דתי? מהדברים הראשונים שמלמדים אותם זה שאם הם מוצאים אבידה צריך להכריז עליה. ובציבור החילוני מה מלמדים? המוצא בשבילו. ז"א דבר ראשון שילד שיצא מגן דתי מוצא מטבע או מוצא משהו מכריז של מי זה. אתם יודעים מה לומדים בבית ספר דתי? שתאווה זה לא דבר טוב, איך יודעים אם ילד דתי באמת נגמל מתאוה? היה אחד שהיה בסמינר אמר שהוא חזר בתשובה לא בגלל המרצים שהיו בסמינר אלא בגלל ילד קטן. למה? הוא אומר הבאתי סוכריות וחילקתי לילדים, וראיתי ילדים של הדתיים - של המרצים רצים לאבא ואומרים לו אבא, זה כשר? הוא אומר ילד בגיל קטן שיודע מה זה טעמה של סוכריה יכול לבלום את עצמו ולעכב את עצמו מלאכול ולשאול אם זה כשר, ז"א אם לא הוא לא אוכל, אם ילד יכול לגבור על התאוה אני מאמין בתורה הזאת שיש לה כח לשנות בן אדם. וילד שאומרים לו זה לא כשר משליך את זה בפח. זה ילד! וכשמחנכים ילד מקטנות כך כשהוא יגדל מה הוא יהיה? שליט! יהיה לו כוחות אדירים, כשהוא יחליט משהו הוא יצליח לעמוד בזה. אבל אם אדם הפוך, כל סוכריה חוטף לא רק קטן, קטן? עורכי דין, אלה אתם יודעים שהולכים עם עניבה השחורה ועם התיק אלה שקשוחים, כאילו שחצי מלאך המוות אצלהם. פעם היתה ישיבה, דיון של עורכי דין על שולחן, היה שמה מלצר, היה ככה ערמומי, ראה כמה יש - עשרה עורכי דין, אמר הוא עושה להם תרגיל. למה, כולם מהוקצעים, כולם ככה שמים את החומר לפניהם, הכל מסודר טיפ טופ מדברים גבוהה גבוהה. נתן להם עוגה - אחד עשר פרוסות, הם עשרה. כל אחד לוקח את העוגה לצלחת שם את הזה וכולם לוטשים את עיניהם לעוגה האחרונה. מה יהיה עם העוגה האחרונה, אבל זה לא יפה לקחת את האחרונה, נכון? זה גרגרן, לא יפה, לא יפה. כולם גמרו את העוגות, גמרו גמרו, אחרי כמה זמן הם יושבים כבר שעה ארוכה, נגמר הקפה רק העוגה שמה. הוא כיבה את האור, כיבה את האור פתאום הוא שומע אאא... פותח את האור מה הוא רואה, תשעה נועצים את המזלג ביד של זה שנעץ בעוגה. זה דרך ארץ.

(02:36) "פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" מקטע 28 :

 אבל כתוב שאדם צריך לקדש שם שמים אפי' בחדרי חדרים. וחילול שם שמים זה גם בחדרי חדרים. ההתנהגות להיהודי שומר תורה ומצוות לא מתבטאת רק כשהוא נמצא בחברה, אלא כשהוא נמצא בביתו לבד. שמה רואים אם הוא מולך בעצמו או לא מולך בעצמו, זה המבחן. ז"א כל אדם שהוא מחונך באמת הוא מחונך לאורך כל הדרך גם כשהוא נמצא לבדו, אבל אם לא - אז זה רק בחוץ. לכן "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" יש שתי מחלקות: יש יראי ה' ויש חוסים בך. מה ההבדל? אלה שהם יראי ה', איפה היראה מונחת? בלב, אדם שהוא ירא שמים הוא ירא את ה' בלב. הקב"ה צופן לו את השכר גנוז לעולם הבא. "מה רב טובך אשר צפנת" למי? ליראיך! אבל "פעלת לחוסים בך נגד בני אדם", יש כאלה שהם חוסים בה' רק נגד בני אדם, כשהם ליד בני אדם צדיקים, אה, שומרים הכל עושים הכל, זה רק נגד בני אדם, לאלה הקב"ה משלם שכרם בעולם הזה, לא בעולם הבא, לכן אצלהם נאמר פעלת, שם כתוב צפנת, צפון ושמור, פה פעלת. הבחינה של אדם יהודי זה איך הוא באמת בפנימיות שלו. והתורה הקדושה מגלה לנו שבפנימיות שלנו אנחנו טובים, רק החומר שלנו משתלט עלינו. במקום שאדם ישעבד את גופו לנשמתו גופו משעבד את נשמתו לו. במקום שהרוכב ירכב על הסוס הסוס רוכב על הרוכב, זה ההבדל. ואדם צריך לתקן זאת, ואין יום יותר מתאים מאשר עכשיו יומיים לפני יום כיפור. חתימה ביום כיפור - חותמים אותנו מי לחיים מי למיתה, מי לחולי מי לבריאות, מי לעוני ומי לעושר.

(21:58) הנס של חגית חולת הדיאליזה מקטע 29 :

 ואני רוצה לומר לכם יהודים יקרים, אני לא אומר דברים כדרשה מתוך ספר, אני חי אותם. אני עצמי בעל תשובה, בגיל 24 זכיתי לשוב בתשובה מתוך קריאה בספר בלבד. והתחלתי לקיים את מה שכתוב ונוכחתי לראות לאורך כל הדרך שמה שהתורה הבטיחה - נתקיים. לא רק נתקיים, נתקיים בי ובאלה שסביבי. וכח התשובה, כמו שאמרתי בתחילה, הוא להפוך גם את הטבע, ולתת סיעתא דשמיא לאין שיעור. ובעל תשובה שחוזר בתשובה זוכה, כמו שאומר רבינו יונה, מה שאין יד טבעו משגת. בטבע הוא לא יכול להשיג את הדברים האלה, מן השמים רק יזכו אותו. ואני יודע כמה חולים נתרפאו בזכות תשובה, רופאים הרימו יד ואנשים שעשו תשובה אמיתית ובכו לפני הקב"ה, כמו שאמרתי, זוכים והקב"ה משנה בשבילם את הטבע. ואני רוצה לפני שנעבור לשלב של השאלות ותשובות להזכיר לכם מעשה שהיה פה בפעם האחרונה שהייתי. היתה פה אשה בשם חגית. וחגית הגיעה להרצאה חילונית גמורה, גמורה תרתי משמע, לא רק בחילוניות אלא גמורה גם מבחינה בריאותית, והיא לא ראתה שום תקוה למצבה, והייתי צריך לשכנע אותה שכדאי לה לחיות. רציתי לתת לה ברכה היא אפי' לא הסכימה בהתחלה, כי היא אמרה אין תועלת, אין טעם, תן את זה למישהו אחר. עד כדי כך היא היתה מיואשת. אבל ב"ה אמרתי לה מה לעשות, והציבור קיבל על עצמו מצוות לרפואתה, וכמה אנשים התחזקו בגללה, ופלא פלאות, הקב"ה ריחם עליה ברחמים גדולים והחלימה והבריאה לחלוטין, והיא נמצאת פה היום איתנו. ואני רוצה להראות לכם את הקטע כמו שהיה כשהייתי פה בפעם האחרונה איך זה נראה ואחרי זה תראו אותה, בבקשה. כן הנה שם מאחורה ש. אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בבקשה ברכה שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת כליה ולבלב? הרב: בעז"ה יתברך, מה שמך ושם האמא? ש. חגית, האם בתיה הרב: חגית בת בתיה, ה' יזכה אותך שלא תצטרכי לא השתלת כליה ולא לבלב קהל: אמן המחלה היתה כליות, אי ספיקת כליות סופנית, זה היה לפי הגדרת הרופאים, אין סיכוי להחלמה אלא ע"י השתלה. בנוסף היתה לי מגיל 27 סכרת נעורים שזה סכרת היא מחלה קשה ידועה לכולם, אבל היא מחלה הרסנית, הורסת כל חלקה טובה בגוף, ובין היתר זה גם הרס לי את הכליות, זה גרם לי למחלה של הכליות. היות ואני הייתי חולה מאד, ורציתי להגיע להשתלה במהרה, בקשתי מהרב שיברך אותי שאני אגיע להשתלה במהרה. מראיין: השתלה של מה היית צריכה? חגית. השתלה של כליה ולבלב. כליה לתקן את המחלה של הכליות ולבלב כדי לתקן את הסכרת. הרב: אם תחליטי בעז"ה יתברך לחזור בתשובה אמיתית, ללכת בצניעות, לכסות את הראש כמו שאבא רוצה מבת ישראל כשרה, הכל תלוי בדבר אחד, האם מתחברים לקב"ה במאה אחוז או לא, אם מתחברים במאה אחוז אין סיבה שיהיה קטרוג, אם לא מתחברים במאה אחוז יש למקטרג אפשרות לקטרג. יותר קל לחזור בתשובה מלעבור השתלה ולחפש כליה, יותר קל, יותר קל פי אלף אלפים, יותר בריא גם, לכן יש לך את האפשרות אם תחליטי בעז"ה אני אתן לך גם כיסוי ראש, תצאי לדרך, אתן לך ברכה עם כל הקהל ואני מקווה שלא תצטרכי בכלל ותהיי בריאה ושלמה, את מוכנה? מוכנה או לא מוכנה? בבקשה. חגית. משהו עבר עלי בצורה פשוט מדהימה, כמו ריחפתי. ברכת שהחיינו. בחור: היום אני יעשה דבר שאני אתקרב בעז"ה, אולי זה בזכותך כי אני בחיים שלי לא בכיתי והיום הדמעה ירדה לי בעין וזה בזכותך, כי כאב לי לשמוע מה שיש לך שיהיה לך רק בריאות. הבחור שם ציצית, ברכת שהחיינו. חגית: הרב ביקש ממי שמוכן לשים ציצית או מטפחת לרפואתי, שיקום ויעלה לבמה ויקח, וישים לרפואתה של חגית בת בתיה, הרב: ואני בטוח באמונה שלמה שכח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה, בכבוד, בא. הנה עוד אחת כיסוי ראש. בבקשה. תזכה לכל טוב, בבקשה, תהיה בריא, לשים עליכם, בבקשה, אשריכם ישראל, עמ"י חי, עמ"י חי אשריכם ישראל. חלוקת כיסויי ראש וציציות. חגית: הוא החליט את כל הקלטות לתרום במתנה לכל הקהל שקם ושם מטפחות וציצית. הרב: אני תורם בעז"ה יתברך את הסטים האלה לכל אלה ששמו ציציות וכיסויי ראש, בבקשה. חגית: זה היה מאד מאד מחווה יפה מצידו וזהו, אני הלכתי הביתה, וחודש אני חושבת, או שלושה שבועות לקח לי לעכל מה עבר עלי. עוד הייתי הולכת במכנסיים וחולצות קצרות, לא כיסוי ראש, התביישתי, פשוט היה קשה, דווקא תפסו אותי בחורות דתיות, זה היה מין כמו שליחים של הקב"ה, אני הייתי הולכת ברחוב פתאום אני פוגשת אשה שאני בכלל לא מכירה, והיא אומרת לי: את לא מההרצאה, אני לא מכירה אותך מההרצאה של הרב אמנון יצחק? אמרתי לה יכול להיות כן, אני אותך לא מכירה. היא אומרת לי אני הייתי שם בהרצאה, ונו מה קורה איתך, את מתכוונת לעשות מה שהבטחת כאילו, מה שרצית? אמרתי לה אני מאד רוצה, אבל קשה לי, כ"כ היה אכפת לי אז מה יאמרו, מה יעשו, היום זה אחרת אבל בזמנו זה היה נורא קשה. ואותה האשה מאד צדיקה אומרת לי, תשמעי חגית, זה הכל תלוי פה, הכל תלוי איך את משדרת, אם תלכי לדיאליזה ותאמרי, תרגישי טוב עם זה ותאמרי כן, חזרתי בתשובה, אל תתביישי, את לא יודעת כמה כוחה של תורה, ברגע שאת תשימי כיסוי ראש ואת תלכי בראש מורם, כולם יגידו לך שזה בסדר וזה יפה וזה נחמד, זה לא מה שאת חושבת. אני באתי כולי רועדת לדיאליזה עם כיסוי ראש והחלטתי זהו אני פה, אם כבר באתי אני לא מורידה, ומהרגע שאני שמה זה לתמיד. ונכנסתי לדיאליזה, ולא יאומן כי יסופר, אנשים התחילו פשוט להגיד לי חגית, איזה יופי חזרת בתשובה, כל הכבוד, תצליחי, הנה, קבלתי את האוקי מהחברה החילונית. ומפה התחלתי, ואז כשהתחלתי פשוט התחלתי לרוץ, זה התחיל ממטפחת אחת וזה לא מתאים כבר לבגד הזה וצריך עוד אחת ועוד אחת, קניתי המון מטפחות, הלכתי בקצב של כובעים וזה פשוט עשה לי טוב, הרגשתי שאני יותר שלמה עם עצמי כשאני בצניעות. יותר נכון, הרגשתי פתאום שאני מתחילה לחיות, אני מתחילה להרגיש בריאה מבחינה נפשית. איפה שהיה לי עצוב תמיד התחלתי לראות שמחה, הבנתי שהישועה צריכה לבוא רק מהקב"ה. כי אם הרב אמנון יצחק בירך אותי אז הוא צדיק, ואם הוא אומר - הקב"ה מקיים, ככה למדתי. הבנתי שאני צריכה לבקש מאבא שבשמים גם בזכותי כי זה לא מספיק רק לחכות שאחרים יעשו, אני צריכה גם לעשות לבד. היה לי נורא קשה לבקש על עצמי. בד"כ תמיד הייתי מבקשת בשביל אחרים או מתפללת תהילים לאחרים, על עצמי או על כל עם ישראל, אבל על עצמי היה לי קשה. אותו יום הייתי כל כך מיואשת, שהגעתי הביתה זה היה למחרת, ערב יום שישי, לפני הדלקת הנרות, חשבתי שאני לבד בבית, ולמעשה הבת שלי היתה בבית ואני לא ידעתי, ופניתי לאבא שבשמים, והרגשתי שאני כבר לא יכולה. התחננתי אליו, התחלתי לצעוק, ולבכות בקולי קולות, אמרתי לו אבא, תקשיב, אבא שבשמים, תקשיב לי, לחגית בת בתיה, תקשיב לי ותשמע אותי, תן לי בבקשה בריאות. אני לא יכולה יותר להמשיך ככה, תן לי בריאות, או שתתן לי להיות כאחד האדם, או פשוט תיקח אותי אליך, אני לא יכולה לחיות באמצע, אי אפשר. זהו. התחלתי לבכות, וזה היה אני לא רוצה לצעוק, אבל זה היה הכל בצעקה גדולה, והתכוונתי לכל מה שאני אומרת, אני לא רוצה להמשיך ככה, אי אפשר. אם הוא היה לוקח אותי אז הוא היה לוקח אותי, השלמתי עם הכל, כי כבר זה הגיעו מים עד נפש עם הבריאות הזאת. לא יכולתי יותר. הבת שלי כן היתה בבית והיא שמעה אותי והיא חשבה שאמא השתגעה, ככה נודע לי אח"כ, טוב, אני אמרתי את מה שאמרתי, עברה שבת, הדלקתי נרות, עברתי שבת רגילה עם חברות, שבת יפה, רגיל. יום ראשון בבקר, מתקשר אלי פרופסור גפטר שזה הפרופסור שבעצם אני חייבת לו הרבה הרבה תודה, שהוא הציע לי לעבור גם השתלת כליה וגם לבלב, כי הוא אומר שזה יהיה לי יותר לטובתי. הוא מתקשר אלי בשבע בבקר, ואומר לי: יש לי בשבילך כליה ולבלב, אתה מבין? יומיים אחרי שאני בקשתי מאבא שבשמיים! מראיין: תוך כמה זמן זה היה אמור להגיע בצורה הזאת ש. יכולה היה להגיע גם אחרי שלש שנים, מראיין: שלש שנים לחכות? ש. בוודאי, אני חושבת שיש אנשים שמחכים חמש שנים ועשר שנים, אף פעם אי אפשר לדעת, זה מזל, זה תלוי ברקמות, זה תלוי בסוג דם, זה תלוי בתור, תלוי מתי התור שלי, יכול להיות עוד אנשים עם אותם נתונים והם לפני בתור, הכל גזירה של הקב"ה. אני מאמינה פה שקרה נס. לא יכול להיות כל כך מהר. יום שישי אני מבקשת, יום ראשון בבוקר יש לי השתלה, זה דבר שגם אם אני לא מאמינה הנה אני מאמינה, זה לא יכול להיות שזה קרה ככה, זה יותר מידי ניסי, יותר מידי נס, ואם זה נס זה רק נס משמים. ואמרתי לאבא שבשמיים תודה! והתחלתי לבכות מהתרגשות, צלצלתי לאמא שלי, אמא! יש לי תור להשתלה, תכינו את הרכב, תסעו לקחת אותי משדה התעופה. הוא אומר לי, אם את מוכנה, אבל מה היפה פה, שדוקטור גפטר, פרופסור גפטר אומר לי: את מוכנה לגשת להשתלה? כן או לא? אמרתי מה זה? קורה לי פה דז'וו, הרב: מוכנה או לא מוכנה? ש. זה בדיוק כמו שכבוד הרב אמנון יצחק שאל אותי: את מוכנה לחזור בתשובה, כן או לא? מוכנה לשים כאילו לבוא, פה אומר לי: את מוכנה לגשת להשתלה? כן או לא? זה בדיוק הרגשתי אותו דבר באותו רגע, התרגשות, ריחוף, אמרתי מה קורה פה, ועכשיו המלחמה להשיג לי כרטיס טיסה, איך משיגים כרטיס טיסה ביום ראשון שכל כך הרבה אנשים חוזרים מאילת לצפון, איך משיגים כרטיס טיסה שלא השגתי מראש, ועוד אני רוצה לנסוע עם הבת שלי. כשהקב"ה רוצה הכל מסתדר. השיגו לנו שני כרטיסים, והבת שלי ישבה לידי, וטסנו לבית חולים בלינסון. ובבלינסון הכל התנהל במהירות רבה, בדקה התשעים צריך להכין הכל, והגענו להשתלה. כמובן אני זוכרת את עצמי רק איך שהתעוררתי בטיפול נמרץ, הייתי שם יום אחד. אחרי זה עברתי למחלקה שבה הייתי כחודש ימים אח"כ, והייתי בחדר נפרד אבל לא הייתי לבד, הייתי רק כל הזמן עם הקב"ה, כל הזמן דיברנו ביחד, כל הזמן דיברתי איתו. כל התקופה הזאת ב"ה אני בלי דיאליזה, אני בלי זריקות שהייתי לוקחת יום יום פעמיים ביום, דיאליזה הייתי עושה שלש פעמים בשבוע, שלש שעות כל פעם, וזה לדקור שני מחטי עשר, כמו מסמר עשר כאלה ענקיות, שתי מחטים בוריד, זה כאבים, וזה לא נעים, וזה שלש שעות צמודה לכסא, וסכרת יש לי מגיל 27, עכשיו ב"ה אם אני הולכת עושה בדיקת סוכר שבדיקת סוכר היתה נגמרת אצלי בחמש מאות, בשש מאות, היה נורא, או 16, 20, כשהייתי מגיעה מעולפת, מחוסרת הכרה בקומה לבית חולים, ממש ככה, לאישפוז. מראיין: והיום כמה זה? ש. היום הסוכר 95 ב"ה, מראיין: זה נורמלי? ש. נורמלי. הנורמלי זה 70-110. לשלושה אני צריכה להגיד תודה, ראשון - זה לקב"ה. זה הראשון רופא כל בשר ומפליא לעשות, זה קודם כל הוא. שתיים - זה לרב אמנון יצחק ששימש לנו כצינור לקב"ה, ושלש - שהוא גם אדם יקר לי מאד, זה פרופסור גפטר, שהנחה אותי לכיוון השתלה. גם לו אני חייבת תודה. הבקשה... אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בבקשה ברכה שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת כליה ולבלב? העצה... אם תחליטי בעז"ה יתברך לחזור בתשובה אמיתית, ללכת בצניעות, לכסות את הראש כמו שאבא רוצה מבת ישראל כשרה, תקיימי מצוות באהבת הבורא, הקב"ה יכול לשנות הכל. הקבלה... בא"ה אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. הברכה... חגית בת בתיה, ה' ישלח לך רפו"ש בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן. התשובה... מי מוכן בעז"ה לשים ציצית שיהיה גם לרפואתה, ומיהי האשה שתהיה מוכנה לשים כיסוי ראש שיהיה לרפואתה, ואני בטוח באמונה שלמה, שכח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה. בכבוד, בא, הנה, עוד אחת כיסוי ראש, בבקשה, תזכה לכל טוב.... הישועה לא אירחה לבא... כל התקופה הזאת ב"ה אני בלי דיאליזה, אני בלי זריקות שהייתי לוקחת יום יום פעמיים ביום, דיאליזה הייתי עושה שלש פעמים בשבוע, אם אני הולכת עושה בדיקת סוכר שבדיקת סוכר היתה נגמרת אצלי בחמש מאות, בשש מאות, היום הסוכר 95 ב"ה, קריאטנין היה לי 6.7 בדיאליזה, והיום הקריאטנין הוא 1.0 שזה מצב הלוואי הלוואי בעז"ה הקב"ה כל החיים שלי. המסר... אם אני בזכות האמונה הבראתי, כל אחד יכול. תודה. חגית: מה שאני מבקשת יהודים יקרים, קחו את החיים לא כדבר מובן מאליו, לא כדבר מובן מאליו, אתם לא קיבלתם שום דבר כדי להעביר אותו סתם ככה, קחו אותם בכובד ראש. אני חושבת שהיום זכיתי לא רק בבריאות אלא גם בחיים חדשים, היום אני מאושרת, מאושרת במלא מובן המילה. פעם אם לא היה לי חשק לקום בבוקר היום אני קמה בשמחה, והבית שלי פוקד חברות ואני פוקדת ביתן של חברותי, כי זה פשוט כיף, אנחנו הולכים לשיעורי תורה ביחד, ואילת התחזקה ב"ה, ויש פה המון המון הרצאות, רבנים באים לאילת ואנחנו לא מפספסים אף כנס, זה פשוט נפלא. וב"ה אנחנו זוכים לחיים שונים לגמרי. יש תכלית בעולם הזה, ואנחנו נהנים ואני לא רוצה להאריך אבל זה בעצם רוב התכלית. תודה לכבוד הרב.

(03:47) ילדה חולת לוקמיה מקטע 30 :

 יש פה ילדה קטנה חמודה שחולה בלוקמיה והיא רוצה ברכה מכבוד הרב, ויש פה גם ילד חמוד להבדיל מבחינה רפואית הוא בסדר, אבל הוא רוצה להסתפר ע"י כבוד הרב הוא הגיע לגיל 3. ואמא שלו בעז"ה אני מאד מקווה בעז"ה, אני מקווה שהיא תסכים לפני כל הקהל הגדול הנפלא הזה לשים עליה מטפחת ראש. תודה רבה. הרב: רק לגבי הילדה, את האמא? האבא לומד תורה? הוא פה? הוא לא שומר תורה ומצוות? את שומרת? הוא אנטי? ת. בעלי היה בתשובה ופה הרב גם נתן לו לשים ציצית וכעבור זמן הבן שלי היה לו מחלה סרטן, והיה קם בבקר לתפילות ולנץ, ולפני שנה הבת שלי גם חלתה בלוקמיה בר"ה, ופשוט מאד בעלי ירד מזה, אחרי שהבן שלו נפטר והיה קם לנץ, ומהישיבה הוא בא ישר לבית חולים של הבת שלי בשניידר, ובמשך שנה אני רק מתפללת עליו שיחזור בתשובה ועל הבת שלי, היא כבר עברה את כל הטיפולים אנחנו במעקב. הרב: תראי, אם הוא יקבל על עצמו בעז"ה ללמוד שעתיים תורה ביום בתענית דיבור. ש. כבוד הרב, אני לא אומרת לו שעתיים בתענית דיבור, שישים כיפה ושיעשה, הוא מנסה לשמור שבת והוא לא יכול. הרב: טוב זה את אומרת, ואני אומר שעתיים תורה בתענית דיבור, אני מוכן גם לדבר איתו, אבל אם הוא יקבל שעתיים בתענית דיבור בעז"ה יתברך אני מאמין שאפשר שהילדה הזאת תבריא. אמן. הרב: מה השם שלה? ש. אביגיל הרב: אביגיל בת? ש. בת לאה. בעבר היא היתה נופר עשינו אביגיל עכשיו, הרב: נופר אביגיל בת לאה, ה' יזכה אותה ברפו"ש ובישועה קרובה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן. הרב: בשורות טוב. אם הוא לא יסכים תצלצלי אלי אני אדבר איתו. ש. הלוואי, תודה. הרב: כן, איפה הילד? ואיפה האמא? את מוכנה גם לשים כיסוי ראש בעז"ה? בואי בכבוד. תניחי אותו, תניחי, בא מותק בא, בא, בא חמוד, בא ילד טוב. ברכת שהחיינו. אמן. הרב: זה הקוקו הראשון הערב. תזכה להיות צדיק ת"ח וירא שמים. חזק וברוך.

(17:58) הנס הכביר של נסים התותח מקטע 31 :

 טוב, ולפני שאנחנו נמשיך אתם רוצים לראות עוד משהו מרגש? רוצים להתחזק באמונה? עוד משהו מרגש? כן או לא? קהל: כן. הרב: אז אני אראה לכם את ניסים התותח. ניסים: אני הייתי בכל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר, הייתי קרוב למאה, מאה ועשר קילו, הייתי ישראל שעבר שנת שמונים וחמש, שמונים ושש, והייתי בנ"א שפחדו ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים הכירה אותי, הייתי בנ"א מפלצת מהלכת, גדול מאד מבחינה פיזית וגם גדול מאד מבחינה גאוותנית, עם אף למעלה, הרבה גאוה היתה לי, הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים, התגרשתי, התחתנתי עם בחורה צעירה, אשה נפלאה, אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, לא ידעתי מה כואב לי. האשה: התחתנתי עם מדריך כושר מפורסם מאד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו, שם דבר פה. ובאמת היינו, חיינו שנתיים כמו.. היה נהדר והכל היה טוב ויפה. ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, הוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון, בעצם הזנב בגב והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה טחורים וחשב שזה פיסורה והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא. ואני רואה שהבנ"א את כל המשחות כבר קניתי וכבר עוברת חצי שנה כמעט ואני אומרת לניסים בא נלך לרופא, יש לך דימומים, בא נלך לרופא, בנ"א כואבת לו השן הולך לרופא, כואב הראש הולך לרופא הוא לא היה מוכן בשום אופן, ואני מדברת על בנ"א מאה קילו שרירים, גופיות טייצים, האגו שלו בשמים בנ"א שאני ורופא? ועוד להראות את האזור הזה לרופא? כאילו אין מצב, תשכחי מזה. זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהריון, חודש שישי, הריון מתקדם וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג כאילו חצי גוף למעלה, כי הוא לא יכל כבר לשבת, הוא לא יכל לאכול, הוא היה נראה רע מאד, הצבע שלו הפך צהבהב, מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קטסטרופה, זה היה גוויה, פשוט גוויה מהלכת. אני קמתי בארבע לפנות בוקר, פשוט הלך עשרים אלף פעם לשרותים, הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים. בפעם השלושים אני פשוט החלטתי שבאותו לילה אני לא משתפת איתו פעולה שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות, קמתי בארבע לפנות בוקר, אמרתי תשב, לו שאני אוהבת אותך ואתה יקר לי אבל לא רופא אז יש רבנות, אחד מהשתים, תחליט, אני ככה לראות אותך לא מסוגלת. ניסים: בסופו של דבר הלכתי, גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם, הוא אמר לי אתה אני לא יודע איך אתה חי, יש לך סרטן בגודל 15 ס"מ במעי ארבעה גרורות בכבד, אתה צריך למות, אתה גבר? אמרתי לו כן, אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך? אמרתי לו כן, אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע שבועיים, יש לך אפס סיכויים. אמרתי סליחה? התמוטטתי, האשה שלי התמוטטה, כל המשפחה התאספה, באנו הביתה. באתי הביתה התחלתי עוד לא לעכל את זה, התחלתי לבכות האשה: ומאותו רגע חרב עלי עולמי, אז הוא אמר לי תשמעי, יש לבעלך גידול סרטני. כששמעתי את המילה הזאת לא יכולתי. אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש... לא יודעת, זה משהו שא"א, אני לא יכולה לתאר אותו במילים את הפחד, פחד, פשוט פחד, אמרתי לו אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסי לפני יומיים, אז הביופסי, אז הוא אמר לי תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע, יש לו גידול סרטני ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 ס"מ גידול, אני לא יודע אם הוא יחזיק. נטע, הבת של ניסים: ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה וסיפרה לי מה שיש לה, שגילו לו גידול, אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס לראות מה מצבו, כמובן שהזעקתי גם את אמא שלי וסבא שלי ודודות שלי והזעקתי ככה את כולם כדי להיות איתו. הוא היה מטושטש לגמרי, לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת. אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק שמאד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו ופתאום ראיתי שבר כלי, לא לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי. ניסים: מתוך משקל של מאה קילו שרירים ירדתי תוך חודשיים וחצי לארבעים ושבע קילו, תת משקל, ירדתי חמישים ושלוש קילו, הגוף התמוטט לי, לא יכלתי לאכול, לא שסרבתי לאכול, לא יכולתי לאכול, זו המחלה הקשה, אני מאחל אותה לאף אדם עלי אדמות, לאף אדם האשה: הסתכלתי על השמים, אמרתי כאילו למה, למה? כאילו כ"כ חיכיתי להריון וללידה ולמה? כאילו זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים ועושים את הבדיקה וגומרים עם הסיפור וזהו, ופתאום המחלה הארורה הזאת. נכנסתי אליך הביתה, היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו תשמע, ניסים אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל כדי לחשוב אם אפשר לתת לך איזה טיפול בשביל להאריך את החיים בשבילך למשהו כמו כמה חודשים. אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום, הגידול מאד גדול, דבוק לאברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך הניתוח, אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום ניסים: הייתי במצב אנוש, אני שכבתי במיטה, אנשים, המבקרים שלי היו באים בשביל שתי דק', לא יכלו לראות אותי ונעלמים, מאות חברים ירושלמים כי אני הייתי מדריך כושר פעם בחילוניות שלי ומאות חברים, אלפים, היתה פה עליה לרגל, היו רואים היו בוכים כי אמרו שאני צריך למות והמשפחה הכינה קבר, הרופאים נתנו, לא נתנו לי סיכוי אמרו אפס סיכויים ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בנ"א, א"א לתת טיפול לחצי בנ"א אם הוא לא יעלה במשקל והם בכו לי המשפחה ואשתי בכתה לי והילדים בכו לי כולם אמרו שאני אוכל, אמרתי אני לא יכול לאכול, אין לך תאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב של חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמין שיתנו לך טיפולים, אתה לא יכול לאכול האשה: אני פשוט ישבתי ודברתי עם בורא עולם, אמרתי אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת, תן לו לפחות רק לראות אותה, משהו, ובאמת אני פשוט הייתי יושבת וזהו, זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה שככה זה, זה המצב, והבעל שלי פשוט הולך לי ואני הייתי רואה אותה נגמר לי בין העינים, הוא היה יושב הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל, היו לי מלחמות איתו על האוכל תאכל, תשתה, את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת, והכל היה לי מלחמות, הייתי פשוט נלחמת בו וראיתי שאין עם מי לדבר בכלל, וכל יום, כל יום, כל בוקר שהייתי קמה ורואה אותו לידי הייתי אומרת תודה לך, אלו-הים, תודה שהוא איתי, תודה שהוא חי, תודה, תודה, תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה... כל בוקר הייתי מי היה ישן בכלל? הייתי כל, כל חמש דק' מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר נטע: דבר ראשון שהיה לי בראש זה ואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן, איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה? עוד שלושה חודשים חתונה ו... לא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכל ולחכות עוד שנה וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך... האשה: ואז באתי למבשרת אמרתי לניסים תשמע, לא נותנים לך סיכוי, אין לך הרבה לחיות, אני אוהבת אותך, אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה, תעשה משהו ניסים: אמרה לי האשה שלי, תראה כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי ואני רוצה ללכת לסיכוי לכוון של הקב"ה דרך רבנים מסוימים. אמרתי אני לא מעונין בזה, אני אדם מאד חילוני, לא מאמין לדברים האלה, אמרה לי מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים. בא נלך, איך אומרים בציפורניים הצ'אנס האחרון שלנו, בא נלך, אמרתי אני מסכים, טוב הסכמתי האשה: שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספריה הגדושת קלטות שלו והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר סיפרתי את הסיפור נורא נסערת, הייתי ממש היסטרית ניסים: הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק, הוא ראה אותי אבל הוא חשב שאני נרקומן או משהו כזה, הוא הסתכל עלי במבט שהוא לא הבין מה זה, חצי אדם בא מולו, מה אתה רוצה ממני? הכבוד הרב הזה הוא דבר... הוא משה רבינו של ימינו, חבל על הזמן של כולנו, ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה, כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי קלה כקשה אני דורש ממך ותתחבר להקב"ה כמה שאתה יכול. מאז שהתחברתי להקב"ה כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחט ששמו לי לא קיבלתי את זה, התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת ואני כ"כ שמח ומאושר מאין כמוני, המשפחה כולם, חברים לא האמינו איך שאני קם על רגלים כולם אמרו שימות, הכינו כבר קבר, לא הבינו, ופתאום אני בעצמי הרגשתי מה זה גדולה של הקב"ה, יומיים אחרי זה ביקשתי מהאשה שלי לאכול, היא לא האמינה, היא קיבלה הלם, לאכול? אתה רוצה לאכול? אמרתי כן, הרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סרוב לא לאכול, הרגשתי פתאום צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול, הרגשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי, בשבוע שלם עליתי ארבע קילו, בשבוע אחד ארבע קילו, אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו, הרופאים היו בהלם שאני מתחיל לעלות, איך קרה שהוא מתחיל לעלות? אפשר להתחיל אולי טיפול או שתים להתחיל לראות איך זה עובד ואז נתנו לי כימותרפיה. האשה: בהתחלה הוא קיבל סידרה של הקרנות, 25 הקרנות רצופות, 10 טיפולים כימותרפים, מדובר על שלושה ימים כל טיפול, שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחלוטין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול, שבוע כזה מאד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש שוב טיפול, עד שהוא כבר ככה הוא מגיע לשבת שוב טיפול ניסים: אבל, סליחה, אני אפריע לך, מאז התשובה שלי הכל השתנה, שום כאב האשה: אנשים היו המומים. קודם כל הוא אמר להקב"ה יום אחד הוא אמר, אתה יודע אבא שבשמים? אני לוקח זקן, הוא אמר לי אכפת לך? אמרתי לו אשריך, הוא אמר אני לא אכפת לי להיות קרח שלא יהיה לי שערה בגוף, את הזקן תשאיר וככה היה ניסים: אמרו לי הרופאים בכימותרפיה האשה: והרופאים היו המומים כאילו כל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מגיע עם יותר שיער וזה זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפים כי בטיפולים כימותרפים ידוע ששערות הן נושרות והרופאה שלו היתה אומרת במקום להקריח אתה משעיר, זה מצחיק והוא לא הקיא והוא לא שלשל וזה הפך להיות יותר ויותר נח, עושה טיפול וזהו כאילו, מקבל את הטיפולים שלו ניסים: ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, איזה שמחה מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, קם ממיטת חוליי ופתאום בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף שבהתחלה אמרו שזה נקי הסי.טי ושמחתי, וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי ורצה לבדוק נסיון, העמיד אותי הקב"ה בנסיון, אמר ניתן לו קצת רע, בא נראה, הנה הוא חזר עכשיו בתשובה, נתת לו טוב טוב טוב טוב, בא ניתן לו קצת משהו לא טוב נראה איך הוא יגיב, ואני קצת כעסתי כשבבית חולים בישרו לי שקיבלתי, שפתאום גילו לי משהו בבלקטרום, משהו נוסף שורש סרטני קטן. אמרתי לעצמי רבונו של עולם, הרי מה אני עושה, לא יכול פתאום כמעט כמעט התאכזבתי כמעט. אשתי צעקה עלי ואמרה לי נסיון, תזהר, אם יש לך נסיון תעמוד בו. אז אמרתי עד יום מותי אני אהיה עם הקב"ה לא מוותר, לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת. המשכתי, קיבלתי את הבשורה, אמרתי אני אקבל אותה בשמחה, באהבה, יסורים מהקב"ה זה רק באהבה האשה: כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי קרן תשמעי, אני רוצה לשוחח איתך לבד. ניסים הגיע לנו עם אפס אחוז סיכוי, היום הוא בעשרים אחוז סיכוי לעבור את הניתוח, עשרים אחוז, שמונים אחוז שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה ושאין מה לעשות, אני נותנת לו אם אני לא טועה היום שנתיים לחיות. היא אמרה שהסיכוי שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להעריך אבל יש סיכוי כזה כמו בכל ניתוח ואצלו קצת יותר כי הגידול הוא בעייתי מאד. זה היה שלושה שבועות מטורפים, לא היה רב אני חושבת שלא דיברתי איתו, מהרבנים הגדולים של דורנו, באמת, אני דיברתי והתיעצתי ניסים: אני דיברתי גם עם הקב"ה, בכיתי לו יום ולילה עם כל התפילות שאני יעבור את הניתוח בשלום האשה: זה היה שמונה שעות ניתוח, שמונה שעות הכי ארוכות בחיים, אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים, אנחנו ישבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו ואחרי זה קראנו כולנו תהילים ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם ואת מדברת את אומרת לו אבא שבשמים, את מדברת איתו כמו בנ"א רגיל, פשוט את יודעת שהוא אבא שלך, יש לך יראה ממנו והוא מלך מלך כל העולם ושיש בו, בידו את הכח לעשות את הכל, ואם תהיי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" באמת, "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע" כי ככה "ויושיעם", ואת מדברת איתו ואומרת לו אבא שבשמים, בבקשה ממך, אנחנו לא זכאים, לא על הזכויות שלנו אנחנו מבקשים, מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך, תרחם עלינו, תעזור לנו, אין לנו זכאות, זכויות אין לנו, אנחנו כאלה קטנים, כ"כ הרבה עבירות עשינו, אני יודעת שאב רחמן, אני יודעת שרק אתה יכול לא הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידים ואתה מזיז להם את זה לאיזה כוון שרק תרצה, בבקשה ממך תן לי סימן. הרופא שהמנתח עבר בחוץ, באמצע ניתוח בנ"א באמצע ניתוח מה אתה עושה בחוץ? אני פשוט הסתערתי ואמרתי כאילו, קפצתי ואמרתי לו מנתח, מה אתה עושה בחוץ, כאילו ד"ר פיקרסקי מה? הוא אמר אל תדאגי, הכל בסדר, אנחנו הוצאנו את הגידול, ושלחו את הביופסיה והראש שלו נקי ולא לא היתה מאושר, אני לא חושבת שהיה בעולם מאושר ואסיר תודה להקב"ה ממני באותו רגע, פשוט אני מרגישה תחושה עילאית, קרובה שהנה, הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, פשוט ענה לי, ואני חייבת לו, אני חייבת להקב"ה הכל, הכל אני חייבת לו את החיים שלו, הוא החזיר לי את הבעל שלי במתנה, הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש. נטע: ופתאום עוד לא, עוד לא עיכלתי את המחלה שלו וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה, שקרה נס ניסים: תודה לא-ל אני בריא ושלם, אין לי כלום, לכל מה שהם ציפו שחור זה נהיה ורוד, והקב"ה הוא נותן חיים והוא לוקח חיים, לא הרופאה שלך לא תגיד לי אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים, למות, וב"ה הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בנ"א בריא ואני החיים שלי מקדיש רק להקב"ה. האשה: השבוע שהיינו אצל הרופאה והיא אמרה לנו אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי, אז הוא אמר לה זה לא נס רפואי, זה נס אלו-הי, אז היא אמרה לו אתה יודע מה ניסים? נס אלו-הי, כנראה שהתפילות עזרו ניסים: הרופאים היו המומים מכל הסיפור שלנו האשה: אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו אני לא מעכלת והוא אומר לי גם אני רופא וגם אני לא ניסים: הוא גם הגיע למסקנה והוא אמר זה מלמעלה האשה: הוא אמר הדברים רק משמים. אני רק רוצה באמת להגיד תודה מכל ליבי לרב אמנון יצחק ניסים: ושיבדל לחיים ארוכים הרב הזה, כבוד הרב הזה, מאז ועד היום אני מאושר מאין כמוני. אנשים לא מבינים את זה, אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה, ובסוף אתה מוצא את זה תרופה שזה קוראים לו אבא שבשמים, זה התרופה הכי טובה לכל עמ"י שעמ"י צריך להאמין את זה, במיוחד אנשים חילונים כמוני וכל החילונים שנמצאים שהם חושבים שהכל מובן מאליו. רבונו של עולם, תסתכלו לשמים ותראו שיש לנו אבא, תנו לו טיפה, תקבלו הרבה, אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעברתי אותו והיום אני אדם מאושר מאין כמוני, עצם חזרתי בתשובה, ואני גאה שאשתי, אני שמח שתבדל לחיים ארוכים, שדחפה אותי לכוון הדת והיום אני בשיא האושר, ואני מאחל לכל עמ"י ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי שהייתי על סף מוות, שעכשיו יחזרו לאבא שבשמים, שלא רק יבקשו יבקשו, יבקשו, שיתנו לו קצת. "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" וזה הפתגם הכי יפה שאני אוהב אותו וצריך להתקרב אליו וזהו, זה מה שאני מספר על עצמי, והיום אני גבר חדש, אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח וכל חיי עד יום מותי וזקנתי רק הקב"ה, אין עוד מלבדו!

(02:32)  חולה אפילפסיה מקטע 32 :

 ש. כבוד הרב יש לי שתי בקשות, אחת ממני ואחת מחבר שלי, אני הייתי חולה מכיתה ו', הייתי חולה במחלת אפילפסיה, במחלת הנפילה, וכאילו השנה ביום הולדת שלי, יומיים אחרי היום הולדת שלי הרופא הודיע לי שכרגע אני מפסיק את הטיפול התרופתי וכרגע אני בשנה של שמירה, רציתי רק דבר אחד, כאילו לא ממש בקשה גדולה, רציתי רק לקבל ממך ברכה להצלחה ובריאות. הרב: אתה לומד תורה? ש. לומד, מתחזק, מניח תפילין קורא תהילים, היום קראתי תיקון הכללי. הרב: שומר שבת? ש. לא כל כך, ומתחיל. הרב: לא כדאי לנוח בשבת עם הקב"ה, להיות איתו ביחד? ש. כדאי, כדאי, הרב: מהשבת מתחילים? ש. בעז"ה כן. הרב: ושעה ללמוד תורה כל יום? ש. כן. הרב: אל תגיד מהר סתם, תחשוב מה אני אומר, שבת ושיעור תורה כל יום שעה. ש. כן, הרב: מוכן? ש. מוכן. הרב: ועוד דבר קטן, איך אמרת לי משהו קטן, לא רציני. ציצית? ש. בכיף. הרב: בכבוד. ברכת שהחיינו. אמן. הרב: מה השם? ש. טל. הרב: ואמא שלך? ש. אריאלה הרב: טל בן אריאלה ה' ישמור עליו בריא ושלם לעבודתו יתברך וזיווג הגון מהרה. אמן. הרב: תהיה בריא. אתה השני? בכבוד בא, אתה רוצה לשאול? להגיד, תן לו להגיד

(03:41) כוס רעל ממותק מקטע 33 :

 ש. כבוד הרב, לפני ארבע שנים אמא שלי חלתה בסרטן, לא היה לה הרבה סיכוי, היא הבריאה מהסרטן פעם ראשונה, אחרי שנתיים חלתה בו שוב, כרגע היא בשלבי הבראה של הפעם השניה, עברה את כל הטיפולים, כל הבדיקות מוצלחות, ומקווים לטוב, אני רוצה רק דבר אחד, שתהיה לי סוף סוף אמא בריאה. הרב: יפה, יפה, יפה, רגע, רגע, אני מבין שהכיפה על הראש שלך זמנית. ש. זמנית ביותר. הרב: או, ש. אני לא אשקר, אני אגיד את האמת, הרב: נכון, אולי אתה תהיה סוף סוף הבן של הקב"ה בלי להתבייש? ש. אני לא אגיד לך סתם כן, קשה לי, הרב: בטח שלא סתם... ש. קשה לי, אני אגיד לך את האמת קשה לי. הרב: מה קשה? שאני אלמד ש. מה קשה? פיתויים. הרב: פיתויים... על פיתויים משלמים, ואתה מוכן לשלם? ש. תשמע אני לא מודע למה שיהיה, אני מודע למה שאני עושה, אני נהנה מהרגע הזה מה שאני חושב. הרב: זה הבעיה אתה מבין, אדם שותה כוס רעל ממותק אבל בסוף זה גורם למיתה, השאלה אם להמשיך בשעה שיודעים שהממותק הוא רעיל? ש. לא יודע מה להגיד. הרב: אני אגיד לך אם אתה לא יודע. אפשר ליהנות מהעולם הזה בהיתר, בהיתר, לא חייבים לעשות את הנאות העולם הזה באיסור. אפשר בדיוק ליהנות. יש דברים שהם אסורים, אז לא עושים דבר אסור. זה כיף לנסוע על 140 אבל זה אסור. כשממהרים להכנס באין כניסה זה קיצור דרך אבל זה גם קיצור דרך לשלילה, יש הרבה דברים שנוח לנו לפעמים לקצר או לעשות איך שאנחנו רוצים, אבל התשלום מגיע לפעמים. בעולם הזה לא תמיד, כי רואים שאפשר להתחמק מהמשטרה או מדברים כאלה ואחרים, בסוף כולם נתפסים, אבל אצל הקב"ה שום דבר לא עובר, הכל מצטלם, הכל נרשם ועל הכל משלמים. אתה בחור צעיר, חייך לפניך ואתה עוד יכול להרוויח, כל מה שאתה חולם היום תקבל עוד שנה שנתיים מלא, בהיתר, אז למה אתה צריך לקחת באיסור אם אתה יכול להשיג בהיתר? בא נתחיל, קח עליך שבת ושיעור תורה כל יום שעה, אתם חברים? ש. אחים. הרב: אחים? ש. חברים אחים, הרבה שנים כל הזמן ביחד, כל היום ביחד. הרב: נו, אז תלך איתו גם תלמד תורה, תשתדל להתפלל כל יום, תשתדל אני אומר, אם לא תצליח אפי' בציבור אפי' ביחיד זה לא לוקח הרבה זמן, ותראה איך החיים שלך ישתנו לטובה לאין ערוך, ובזכות זה נתפלל על אמא. ש. אני אגיד לך משהו, אני יודע שלהתפלל אני יכול, להניח תפילין אני יכול, אני עושה גם, לשמור שבת יהיה לי מאד קשה. המשך במקטע הבא!

(04:09) יכול לשמור הכל חוץ משבת מקטע 34 :

 לשמור שבת יהיה לי מאד קשה. הרב: למה למה? כי כולם הולכים לבלות? ש. כי... הרב: אז מה למה, למה קשה? לנוח זה קשה? לעבוד קשה. ש. את האמת? את האמת? כדורגל, שבת. הרב: מה יש בכדורגל? ש. יש מכבי תל אביב, מכבי חיפה, פועל ת"א, ביתר ירושלים, הרב: הבנתי, בסדר, בסדר, בסדר, אבל אפשר לשמוע את התוצאות במוצאי שבת. ש. אפשר, אבל אני יותר אוהב לראות. הרב: ואם אתה רואה אתה משפיע על התוצאה? ש. לא אני במתח, והמתח זה הכיף, אתה מבין? הרב: הבנתי, אבל אתה יודע שעל המתח הזה בסוף תשלם, בשביל מה? בשביל מה מתוק? למה הקב"ה נותן לך שבת מנוחה ואתה מנצל אותה בדיוק הפוך - למתח. מתח מאיסור, לא מתח מהיתר. זה נכון, זה פיתוי של יצר הרע, השאלה אם זה שווה. ש. להתחיל מקטן יותר טוב? הרב: קטן. ש. התפילות אני יכול אמרתי לך, הרב: מצויין. ש. הבית כנסת אני יכול הרב: מצויין. ש. כל מה שקשור זה, לשמור שבת - על ההתחלה יהיה לי קשה. הרב: למה? ש. למה, אמרתי לך למה - פיתויים. הרב: הבנתי, שמעתי אותך, כשיש פגרה מה אתה עושה? ש. יורד לים. הרב: בקיצור אתה מחפש בעיות. אם לא כדורגל אתה יורד לים. ש. יש גם מה לעשות בים. הרב: אבל בא תתרגל, יש לך ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, מוצ"ש - לעשות חיים טובים, דוקא בשבת שהקב"ה ביקש שתהיה איתו ביחד? פעם אחת שתודה שיש בורא לעולם, יום שישי שבת אתה מודה יש בורא לעולם. למה אני לא רואה כדורגל? אני מאמין שהבורא ברא את העולם בששה ימים ובשביעי שבת. למה אני לא יורד לים בשבת? כי הקב"ה ברא את העולם בשישי שבת. למה אני לא עושה נגד הקב"ה? כיון שבאותה שעה שאני עושה הוא נותן לי חיים, נותן לי נשמה, נותן לי בריאות, נותן לי לראות, לשמוע, אני משתמש עם הכלים הטובים שהוא נתן לי נגדו? למה? זה פייר? ש. לא. הרב: אז בא נפסיק. שישי שבת לשבת. ש. את התפילות אני בטוח שאני יעשה אמרתי לך הרב: זה שמעתי, ש. מוכן לנסות, אני אנסה. הרב: ואת התפילין אתה עושה? ש. אני אנסה. הרב: או, אני אנסה זה כבר טוב מאד. ש. אני לא מבטיח שאני אצליח. הרב: ברור, אני מבטיח שתצליח אם תנסה. אם אתה תנסה אתה תצליח, אם אתה לא תנסה אתה לא תצליח, כי בנסיון הוא יעזור לך. החבר שלך שומר שבת? אתה שומר? מהשבת נכון? ש. ישמור. הרב: מה אתה תעשה איתו? תיקח אותו איתך? אתה תשמור עליו שהוא לא יחלל שבת? ש. הולכים לים. הרב: אתה מבטיח? אתה מבטיח? מילה זה מילה חבר'ה, אמא שלך אני נותן לה ברכה בזכותך. אחד מהקהל: השבת זה כיפור זה לא בעיה. הרב: בסדר, אין בעיה, קודם כל, קודם כל יש כאלה לצערנו הרב שגם כיפור אצלהם זה בעיה. ש. לא זה לא. הרב: שבת אנחנו מדברים, לא רק על כיפור, שבת, בסדר? ש. מוכן. הרב: מוכן בעזר ה'. מה השם של אמא? ש. חנה בת רחל הרב: חנה בת רחל ה' ימלא משאלתך שתהיה בריאה תמיד ברפו"ש אמן. אמן. ש. אני רוצה לשים ציצית הרב: בכבוד, אשריך, אשריך. ברכת שהחיינו. אמן.

(02:39) זכותו של אדה"ר לגה"ע?  מקטע 35 :

 תן לו מיקרופון. ש. יש שתי דברים שדיברת עליהם בהתחלה שלא כל כך מסתדר לי. אמרת שהקב"ה ברא את העולם, ברא את האדם ואמר שהוא רוצה להיטיב לו בזכות לא בחסד, אז הוא נתן את התורה, יקיים את המצוות, יכנס. לא יקיים - לא יכנס. אז למה דוקא את האדם הראשון שהוא ברא הוא הכניס ישר לגן עדן למרות שלא היתה לו אפי' מצווה אחת. זה חסד זה לא זכות. הרב: קודם כל אתה צריך להבין דבר אחד, שזה המצב שהקב"ה רצה שאדם ישאר תמיד. עצם הבריאה עצמה היא חסד, מזה שהאדם הראשון לא יעשה עבירה הוא ישאר במצב הזה, מה שרצה הקב"ה, זה הראיה שהוא רצה להיטיב, להיטיב - הראיה הכניס אותו ישר לגן עדן. ש. לא, אני לא מתווכח, הרב: שמעתי, תקשיב מה אני עונה. הקב"ה ברא את האדם בחסד, סתם הבריאה של האדם זה בחסד, הוא חייב לו משהו? לא. הוא היה קיים? לא. אז עצם הבריאה היא חסד. איפה הוא שם אותו? בגן עדן. הזכות להשאר בגן עדן, הזכות זה אם אתה לא עובר על דברי, "מכל עץ הגן אכול תאכל, מעץ הדעת לא תאכל", אם תשמור על זה זה הזכות שתשאר, ברגע שהוא עבר הוא סולק משם. ז"א הזכות היתה בשב ואל תעשה זה גם מצווה, הבנת? לא רק לעשות מצווה, גם שנמנעים מעבירה זה מצווה, ועצם זה שהוא אמר לו לא לעשות, אם הוא היה נמנע זה מצוה שהוא מקיים והוא זכאי להיות בגן עדן. ש. קבלתי. אם זה נכון אבל, לפי ההגיון שלי מה שאני מבין, אז כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון, לא היום שזה גלגולים, כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון היו צריכים ישר להכנס לגן עדן, ואז אם הן היו עוברות עבירה מביאים אותם לעולם הזה למבחן, אם זה נכון. הרב: עד פה גמרת? יפה ש. לא יש לי עוד. הרב: לא לא, בסדר, אדם הראשון הביא צאצאים, הם לא יכולים להכנס כבר ישר לגן עדן, רק אחד נברא כזה זה אדם הראשון, אחרי זה כבר צאצאים שלו, שבאים מרחם אשה והם נולדים כבר לעולם איפה שההורים נמצאים, הקב"ה לא בורא את העולם כל פעם מחדש ומתחילים אדם ראשון. אדם ראשון יש אחד, ממנו יש צאצאיו והם באים כל אחד במקום שהוריו נמצאים. הבנת? ש. הבנתי. הרב: טנק יום.

(03:44)  מדוע התעכבה התורה 2000 שנה? מקטע 36 :

 ש. עכשיו רגע, הרב: שאלה שלישית? ש. כן. שאלה שלישית. יש לי עוד אחד אחרי זה וזהו. הרב: אין בעיה. ש. גן עדן שמדובר עליו בבראשית, זה גן עדן רוחני, עולם השכר שאליו מגיעים אחרי המוות? הרב: לא. ש. זה לא זה? הרב: לא, זה גן עדן תחתון, יש שני גן עדן, יש גן עדן תחתון בעולם הזה ויש עליון בעולם העליון. ש. אוקי. הרב: שלישית רביעית. ש. רביעית: ראיתי באחת ההרצאות שלך שאמרת שאדם זה כאילו המוצר, נתת משל כזה, האדם זה המוצר והתורה זה ההוראות יצרן, ככה כאילו המוצר צריך להתנהל, עכשיו מה שאני לא מבין זה למה אלפיים שנה אחרי שהמוצר נברא רק הוא נתן את ההוראות יצרן. ולא רק זה, למה הוא נתן את ההוראות יצרן רק לחלק מהמוצר, מה עם כל השאר? מה הם לא צאצאים של אדם הראשון שבראת והתורה שקדמה לבריאת העולם גם לא צריכה כאילו, צריכה להיות גם לו. הרב: יפה מאד, שאלות יפיפיות, הציצית מחכה לך. עכשיו אני אסביר לך, היו הוראות יצרן גם לאדם הראשון וגם לצאצאיו עד שנת 2448 שניתנה התורה. מה היו ההוראות? שבע מצוות בני נח. ז"א נצטוו לקיים רק את זה. כשהעולם הוכשר והיה ראוי ומוכן לקבל תורה - הבשיל כדי לקבל תורה זה לוקח זמן, כמו שעמ"י לא היו בשלים לקבל את התורה עד שהיו בשעבוד מצריים - 210 שנה, ורק אחרי זה שהגיעו למדבר היו ראויים לקבל תורה, אז לכן רק אז ניתנה תורה והוצעה לבני האדם כולם, כולם, כולם, כמו שאתה אומר - למה לא כל המוצרים, ה' אמר כולכם מוצרים קבלו, לא רצו. וכיון שהקב"ה ברא את עולמו על צד הבחירה ולא על צד האונס, לכן חלק סרבו, כמו שיש פה חלק מהקהל לצערנו הרב שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, הם מסרבים, יש להם אפשרות, הם לא רוצים. לא רוצים זה בחירה, על הבחירה יש שכר ועונש. אבל הקב"ה נתן הוראות יצרן מתחילה ומה שהוא מצווה צריך לעשות. אמר מצווה אחת - מצווה אחת, שבע - שבע. תרי"ג - תרי"ג, כמה שהוא אומר צריך לעשות, זה ההוראות לקבל את הטובה. ש. ציצית הרב: ציצית, ציצית. ברכת שהחיינו. אמן. הרב: רגע, רגע, הבחור הזה עם שאלות כאלה יכול להיות מגיד שיעור. אם הוא בעז"ה יתברך ילמד תורה, תורה כמו שאתה שואל ככה צריך ללמוד תלמוד, אתה תלמד תורה, תלמד תלמוד, בעז"ה תהיה מורה הוראות בישראל. אמן. הרב: מה השם שלך? ש. ליאור בן שושנה. הרב: ליאור בן שושנה תגדל בתורה וביראת שמים וזיווג הגון מהרה. אמן.

(06:36) משפחה שלמה בתשובה  מקטע 37 :

 כן ש. מה שלומך כבוד הרב? הרב: ברוך ה' על הכיפאק. ש. אני כבר הרבה זמן בהרהורים, למה כי אני רואה את אבא שלי שומר שבת והכל והוא רוצה לחזור בתשובה אבל הוא צריך משהו, אני לוקח על עצמי היום ציצית אם אתה מצליח להחזיר אותו - שהוא ישים ציצית. הרב: את אבא? ש. את האבא. הרב: איפה אבאל'ה? ש. הנה אבא. הרב: איפה אבאל'ה? ש. בא בא, הרב: בא, בא, אבאל'ה. ש. כבוד הרב, כבוד הרב, חזרנו לפני יומיים מאומן. הרב: אה, הוא היה איתך? ש. כן הוא לקח אותי. הרב: ווי ווי, על הזכות הזאת הוא חייב לחזור בתשובה. ש. מי שנוסע לאומן תשובתו מובטחת לו, נכון? אני אמרתי אני ידעתי שזה יקרה פשוט לא ידעתי מתי, אז אם זה בזכותי מה טוב, הנה בכבוד, אם אתה מצליח אותו אני איתך. הרב: אני מכיר אותך כבר מאיזשהו מקום לא? ש. עושה לי פדיחות. הרב: לא לא, בד"כ אני מכיר את המצב הפוך, שאבא מבקש ומתחנן שהבן יזכה לגן עדן, פה אני רואה הפוך - הבן מתחנן שהאבא יזכה להיות בגן עדן, בעז"ה יתברך, אתה שומע לבן? שומע, חזק וברוך, בכבוד. תן גם לבן, אשריהם ישראל. מי היה מאמין באילת יומיים לפני כיפור ככה. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. שהחיינו. האב: ברכת שהחיינו. הבן: ברכת שהחיינו. אמן. הרב: איפה האמא? איפה האמא? בכבוד האמא. האמא, ווי ווי ברכות שהחיינו. הרב: מה השמות? ש. גדעון בן משה, רונית בת ג'קלין, אלירן בן רונית, הרב: גדעון בן משה, רונית בת ג'קלין, אלירן בן רונית, תזכו לבנות בית יהודי כשר על אדני התורה בנחת בריאות ופרנסה טובה אמן. אמן. כן, עוד כיסוי ראש? בכבוד, עוד כיסוי ראש, אשריכם ישראל. ב"ה, תן לה בבקשה. מוזיקה יש, תן לה. בכבוד ציצית. ברכת שהחיינו. אמן. הרב: תזכי למצוות, כן, הנה משפחה שלמה, בכבוד, משפחה שלמה בכבוד, תברך שהחיינו. ברכות שהחיינו. אמן.