ירושלים - ירושלים - ברכות משה למקבלי התוכחה

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואת אליעזר בן אורה נדרה, לעילוי נשמת אברהם בן ניסים, ניסים בן יחיא, מנשה בן אורה נדרה ואברהם, מנוחתם עדן. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל מעבר לירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ובין לבן וחצרות ודי זהב".

"אלה הדברים", מלמד שהיו דברי תוכחות. משה היה מתיירא להוכיח ישראל והמתין כל הארבעים שנה עד לפני מותו. למה? למה דווקא לפני מותו הוכיח אותם בכל הדברים האלה?

 יש לנו ללמוד בדבריהם בפסיקתא וזה הובא בילקוט:

כתוב בפסוק במדבר לג: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם".

הקב"ה מצווה את עם ישראל להוריש את יושבי הארץ, שבע עמים שנמצאים בארץ, שהם נכנסים לארץ ולא להותיר מהם. "לא תחיה כל נשמה". ואם יותירו מהם, אז הם יהיו לשכים בעיניהם. שכים כמו סיכות, יתדות המנקות את העיניים. ואם תותירו מהם הם יהין לכם לרעה והם יהיו לצנינם כמו קוצים המזיקים. ומלשון צינין ופחים.

"וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישובים בה", זאת אומרת לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו וישבתם בו וצרו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר "קמו צאו ממנו".

בדיוק כמו היום. שאומרים שאנחנו פה הכובשים והם אומרים לנו לצאת מפה. גם במקומות שאנחנו אוחזים ואפילו שאינם כבושים.

אז זאת אומרת, כך ציוה הקב"ה והוא אומר אם לא תעשו כן, אז הם יהיו לשכים בעינכם ולצנינם בצדכם וצררו אתכם.

אמר הקב"ה לישראל: "אני אמרתי ונתנם ה' אלוהים לפניך והכיתם אחריהם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם". זאת אומרת, הקב"ה הוא מבטיח שהוא נותן אותם לפני העם ישראל שינצחו אותם ועם ישראל יכו אותם ויחרימו אותם והוא אוסר לכרות איתם ברית ולא לחון אותם.

"ואתם לא עשיתם כו", אלא כתוב בספר יהושע: "ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע. ותשב בקרב ישראל עד היום הזה כי החביאה את המלאכים אשר שלח יהושע לרגל את ירחו".

מבני בניה של רחב היה ירמיה הנביא. והוא עושה לכם דברים של שכים ושל צנינם בצדכם. לפי כן צריך הכתוב לומר: "דברי ירמיהו בן חלקיהו". "דברי" זה לשון תוכחות. כמו שמשה רבנו כתוב בפרשה: "ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", "דברים" זה לשון תוכחות, דברים קשים כגידים.

מה ביאור של מה שנאמר כאן? ודאי שאין תביעה על יהושע עלזה שהוא החיה את רחב שהיא עשתה חסד עם המרגלים והם נשבעו לה שהם לא יפגעו בה ובני משפחתה. אבל התביעה הייתה על עם ישראל. התורה אמרה "אחריהם תחרימו לא תחנם", זאת אומרת לא תחיה כל נשמה. והם הותירו אותה ואת בני משפחתה.

אז ודאי שאין תביעה על יהושע בן נון שהחיה את רחב, כיוון שהיא עשתה חסד עם ישראל, דהיינו, עם המרגלים, והם נשבעו לה. אבל התביעה הייתה על ישראל שהם הוזקקו לכך. שהרי המרגלים ששלח משה לא הוזקקו לחסד של מישהו מיושבי הארץ, אלא ערכו כרצונם את כל הארץ מאורכה ורחבה ואיש לא נגע בהם ברעה.

זאת אומרת שמשה שלח מרגלים היו 12, והם הסתובבו בכל הארץ לארכה ורחבה ארבעים יום, ולא היו צריכם חסד של אף אחד. אף אחד לא התקרב ולא הבחין בהם ולא נגע בהם. לעומת זאת הם רק נכנסו המרגלים של יהושע בן נון לארץ, כבר היו צריכים להסתתר בביתה של רחב שתסתיר אותם.

כי ישראל לא עמדו במעלה הזו. אלא מיד שבאו לארץ, באו אל בית רחב שהייתה בחומה יושבת, כלומר על יד הגבול. וגם שם הם כבר היו מתייראים. והייתה צריכה להצפין אותם על הגג ולמסור נפש עליהם עד שהיא זכתה בשביל החסד הזה שיחיו אותה ואת כל בני משפחתה.

אבל זו הייתה התביעה. מה התביעה? כי ישראל גרמו לעצמם שהם יהיו זקוקים לחסד של רחב. ולכן הם נשבעו והתחייבו והוזקקו להחיות את משפחתה שהיא משבע אומות שה' אמר "לא תחיה כל נשמה", מה היה העונש שלהם? שירמיה בא מבני בניה ועושה להם דברים של שכים בעיניהם וצנינם בצדיהם. הוא יגיד להם דברים קשים כדורבנות, בגלל שהם לא קיימו את מה שה' ביקש.

מה זה הדברים האלה של ירמיה הנביא? הלא הם רק דברי תוכחה, דברי תוכחה, שהוא הוכיח אותם, את ישראל. ככתוב: "דברי ירמיהו בן חלקיהו". "דברי". אז מה רואים מכאן? שעם ישראל כל כך חביבין בעיני המקום ברוך הוא, שלא רק העונשים עצמם, אלא גם הדברים שמנבאים אותם, את העונשים שיקבלו, אלה בעצמם הם עם כשכים וכצנינם. הם כמו מדקרות וכמו קוצים הדוקרים. זאת אומרת זה כבר יסורים. עצם זה ששומעים את הנביא אומר דברים קשים, דברי תוכחות, בלי העונש, זה כבר עונש גדול מאוד.

והאיום הזה שהתורה מאיימת שאם לא תורישו, אם תותירו מהם משבעה עמים, אז זה יהיה לכם לדכים ולצנינם בצדיכם, איך זה יתקיים? זה יכול להתקיים ע"י הדברים שמדברים על העונשים. בלי העונשים. רק עצם הדברים.

זה כמו אם תודיע לבן אדם פתאום, ביום בהיר נכנס לבדיקה, אומרים לו עשינו צילומים ואנחנו רואים יש לך את המחלה. זהו. לא עשו לו ניתוחים, לא התחיל טיפולים, לא שום דבר, עצם זה שהודיעו לו הוא נהיה חצי בן אדם.  הוא כבר רואה את המוות בעיניים. הוא כבר נהיה חצי בן אדם. הוא כבר רואה את המוות בעיניים. הוא כבר מרגע זה מתחיל לא לחיות.

זאת אומרת, דברים קשים, דברי תוכחות, ובפרט שהם באים מפי הנביאים, שזה דברים אמיתיים, זה גבר בעצמו יסורים גדולים.

כי דברי תוכחות שהם מכוונים אל הבשר החי, לא אל בשר המת, זאת אומרת אדם שהוא מקבל, לא אדם שהוא רשע, הם דוקרים כמדקרות, מכאיבים את הלב, ודי בכאב הזה ובדיקה הזו להינצל מהעונשים עצמם. בתנאי שיתנו ליבם לשוב ולהיטיב דרכם.

זה מה שאני אומר לאנשים ששואלים, אומרים שפלוני חלה, לזה יש ככה ולזה יש ככה, אומר להם "רבותיי זה רק איתות". גם אם יש ואומרים שיש, זה לא סופי. הקב"ה דוחק את הבן אדם לפינה כדי שישוב אליו. ואם הוא שב אז הקב"ה מסיר את האיום. המטרה היא לקרב את האדם אל הבורא. "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". זה המטרה.

אתה לא מקשיב לו? לא שומע? כל החיים אתה רץ, חשוב שאין משיהו למעלה, אז הוא יזכיר לך שיש. שהרופאים אומרים שלא יכולים לעשות כלום, אז אתה נזכר שהוא קיים, אתה פונה אליו. זה מאוחר כבר או לא? לאו דווקא. אם תעשה תשובה אמיתית ב-100% אתה יכול להסיר את המחלה כלא הייתה.

משל למי שמקבל מחברת חשמל נייר ורוד או אדום, "התראה אחרונה", לפני ניתוק, הם לא רוצים לנתק, הם רוצים שתשלם ואם תשלם יבטלו את הניתוק. גם ה' שולח מחלה זה לפני ניתוק. הוא עומד לנתק אתך מהעולם. זה כבר ברור, כי המלה נמצאת. אבל אם תשוב בתשובה, אם תשלם את החובות. הקב"ה יסיר את הניתוק. אבל זה צריך להיות תשלום מלא. לא אתה עושה לו טובה, תתחיל להדליק נרות חנוכה, שבת. ותעשה ככה וככה. לא, לא. לא. תשלום מלא! תשובה שלמה. אם תעשה תשובה שלמה, אין בעיה! זה המטרה, שתשוב.

אני חוזר: התוכחות הם דוקרים כמו מדקרות, הם מכאיבים את הלב ובדקירה הזו, להינצל מהעונשים עצמם. בתנאי שיתנו אל לבים לשוב ולהטיב את דרכהם. כי אז יתקיים בהם השכים והצנינם. וכיון שהם כך דברי תוכחות בעיני המקום, הרי לא לחינם תוכחה היא מהדברים הקשים ביותר, שגם משה רבנו, רבן של ישראל, שנשא את ישראל כאשר ישיא יונק האומן את היונק, היה מתיירא משה רבנו להוכיח את ישראל. והמתין לומר את כל שיש לו לאחרית ימיו. כי אז הדברים גם מתקבלים יותר.

אבל בואו נראה דבר פלא: כמה אנחנו מעונגים בעיני הקב"ה. תראו כמה ה' אוהב אותנו, זה לא יאמן כי יספור! אם הוא כבר מביא לבן אדם חולי, זה שאדם כבר לא נתן לו שום אפשרות אחרת. כי הקב"ה אף פעם לא פוגע באדם. בהתחלה נותן לו איתותים, נותן לו רמזים, מראה לו על אחרים. אח"כ הוא פוגע לו בממון, אח"כ ברכוש, רק אח"כ, אח"כ, הוא מתקרב אליו אל הגוף וגם זה לא דחוף, וכשזה גם הוא לא מבין כל מיני מכות בגוף וכל מיני חששות שעולים, אז הוא מביא לו חס ושלום דבר שהוא נראה סופני.

אבל בואו תשמעו עוד לפני כן, לפני כו, לפני כן, איך ה' מתחיל עם בן אדם בכלל. איך, תשמעו:

גמרא בערכין דף טז: עד היכן תכלית יסורין? שואלת הגמרא עד היכן הקצה של יסורים. כלומר, מה עדיין נכלל בגדר יסורים. האם יסורים זה רק אחד שנפל שבר רגל, אחד קיבל מכה בראש, אחד יש לו מחלה או זה, מה מהקצה? כמה זה, כמה זה המינימום שנחשב עדיין יסורים?

אמר רבי אלעזר: "כל שארגו לו בגד ללבוש ואין הבגד מתקבל עליו". אחד הזמין בגד, הלך לחייט, דוד החרטט ונכנס. מדד אותו, אמר שאין חייטים בעולם, רק הוא. מודד אותו, הכל בסדר. בא למדידה הראשונה ולא קרב זה אצל זה, שרוול אחד ככה, שרוול אחד ככה. והוא אומר לך "אין בעיה, אפשר לתקן, מה הבעיה?". זה נקרא יסורים. מה. כל שארגו לו בגד ללבוש ואין הבגד מתקבל עליו. כלומר, לא מתאים לו הבגד בדיוק.

מתקיף לה רבא זעירא, מקשה על זה רבה הקטן: "ואיתא מה יש אומרין שהקשה זאת רבי שמואל בר נחמני, והוא אומר לו אתה אומר שתכלית היסורים הקצה זה אם אחד בא למדוד בגד וזה לא מתקבל עליו, לא עולה עליו מתאים, זה? אומר לו: לא! הרי גדולה מזו אמרו. אפילו נתכוונו למזוג לו כוס מים במים חמים ומזגו לו בטעות בצונן. או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין. הזה נקרא יסורים.

ואתה אומר שכל זה שבגד שארגו לו אינו מתקבל עליו? פשוט! בן אדם מזמין כוס משקין חם מביאים לו קר, במקום קר הביאו לו חם. זה קרא ייסורים! מה יותר גרוע? יותר גרוע אם בן אדם הולך למדידות ומודדים ואח"כ בא ומצטער וזה לא מתאים ולא דומה ולא מסוכם. או שאדם מבקש ממישהו שהוא יכין לו והוא הכין והביא לו לא בדיוק כמו שהוא ביקש. נו, איזה יסורים יש לו בזה? שהוא צריך להמתין שיכינו לו עוד פעם מחדש ויש לו איזה צער שיכינו לו עוד פעם מחדש. ושי לו איזה צער עלז ה שלא הביאו לו בזמן מה שהוא רצה.

 מר בריה דרב הנא, הבן של רב הנא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו, דהיינו, שאדם לובש חולצה או בגד הוא לבש אותו הפוך, צריך לחזור ולהפוך אותו. לבשת גופיה, פתאום התברר שהגופיה הזאת הפוכה, אתה פושט אותה מחדש, זה גם ייסורים. זה בכלל הייסורים ששולחים משמים. זה יסורים

רבא ויש אומרים שאמר זאת רב חסידא ויש אומרים שאמר זאת רב יצחק, ויש אומרים במתינתדאלה 20:51, זאת אומרת, בברייתא שנו את זה, עד היכן תכלית יסורים? אפיו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות ועלו בידו שתיים. גם זה יסורים. אתה רוצה להוציא שלוש מטבעות מהכיס, הוצאת, כמה יצאו? שתיים. מה אתה צריך לעשות? להכניס את היד עוד פעם לכיס, להוציא עוד מטבע. זה גם יסורים!

שואלים וכל כך למה? לשם מה צריך לדון מה עדיין נכלל בגדר יסורים? למה צריך לדון בזה? אתם ידועים למה? לא תאמינו!

בתנא דבי רבי ישמעאל כך שנו את הברייתא בבית המדרש של רבי ישמעאל: כל שעברו עליו 40 יום בלא יסורים, קיבל עולמו. כלומר, זכה לקבל את השכר כבר בעולם הזה.

אם יהיה למישהו מכם 40 יום ולא יהיה לו אחד מהיסורים האלה שאמרנו, שזה הכי קלים, הכי קלים, ודאי שיש יסורים יותר קשים: אדם שכח את המפתחות, עולה עוד פעם להביא את המפתחות, מחפש את המשקפיים והם על הראש והוא לא שם לב. כל מיני דברים. כל הדברים האלה אם יעברו עליהם 40 יום דבש, איך אומר המרצה ההוא "תותים", חיים של תותים. אם יעברו עליכם 40 יום ולא יהיה לכם שום ייסורים אפילו כאלה קלים, זה אומר שקיבלתם כבר כל השכר של עולם הבא, אין לכם עולם הבא. כבר קיבלתם הכל כאן.

בארץ ישראל אומר במראה ואמרי: מי שעברו עליו 40 יום בלא יסורים, פורענות מזדמנת לו. אבל אם יבואו עליו בתוך 40 יום פעם אחת בתוך 40 יום שהוא רצה להוציא את המטבעות ויצאו לו פחות ויכניס עוד פעם, כבר לא תבוא עליו פורענות. אתם שומעים כמה ה' אוהב אותנו? זה לא יאומן כי יסופר! אחת לארבעים יום שבן אדם לא יהיה לו שום יסורים, אוי ואוי לו! או שהוא מאבד את עולם הבא או שפורענות תבוא עליו. אבל אם יהיה לו אחת מאלה, זה מבטל פורענות שהייתה צריכה לבוא עליו. איזה רחמנות! איפה נמצא אהבה כזאת?!

ולפנינו סוגיה שלמה בגמרא ששקלו ותרו התנאים והאמוראים במידת הייסורים. נוסעים ונותנים עד איפה תכלית יסורים. והם אומרים את זה בשיעור כזה שאדם מתבייש לעלות על דעתו שהוא כזה מעונג שזה יחשב לו יסורים. שמעתם דבר כזה? זה יחשב לו יסורים. זה לא יאומן כי יסופר!

אבל מה שרחוק בעיני האדם קרוב הוא בעיני המקום. אם הייתי בא אומר לבן אדם: "תשמע, אתה יבואו עלייך יסורים ה' ירחם! כמו שכתוב בערכין טז, תזכור מה שאני אומר לך! ". יו! איזה פחד הוא יקבל.  והוא לא יודע מה אני מדבר. ומה אני מדבר? שאולי הוא ילבש חלוק הפוך והוא יצטרך להפוך אותו. אולי יהיה מטבעות שהוא יצטרך להכניס עוד פעם. הרי עצם זה שאני מאיים, כבר אדם בפחד. ומה איומים שמאיים ה'? אתם שומעים איזה איומים? והוא אומר אבל אם תקבל אחד מהיסורים האלה פעם בארבעים יום, אתה מסודר. לא יאומן! תסביר לבן אדם שיכול להיות כזה דבר שזה נחשב יסורים, הוא יצחק עלייך. הוא יגיד "זה לא נכון, לא יכול להיות. זה ייסורים. זה בילויים, זה תענוג. אבל אצל הקב"ה זה נחשב יסורים. אם פעם אחת בארבעים יום יבואו על האדם יסורים מהמין הזה, כבר נחשב לו שעברו עליו יסורים שעל ידיהם הוא מבוטח שתהיה לו מנוחה לעולמים וינצל מהפורענות שהייתה עלולה לבוא עליו.

אין אב בעולם אוהב את בנו יחידו שישמור אותו כל כך מייסורים כאלה. אין אמא רחמנייה שחומלת על פרי בטנה שתטפל בו בטיפול כזה. רק הקב"ה! ואהבתו הרבה שהוא אוהב כל אדם מישראל ובחמלה הגדולה והיתרה שהוא חומל עליו, שומר אותנו בשמירה מעולה כזו ומגן עלינו ביסורים קלילים כאלה.

אם נכיר את מידת האהבה והחמלה של הקב"ה לישראל, אזי נעמוד ונבין כמה קשים לפני המקום.לא רק העונשים, אלא גם הדיבורים. גם הדברים שמדברים על עונש. מה זה הדברים שמקבלים על העונש? זה התוכחות. התוכחות, אדם שמקבל תוכחה, זה במקום יסורים. אם הוא מקבל את התוכחה, כבר הדברים עצמם נחשבים יסורים שמכפרים עליו.

ואלה שידעו דרכי ה' האלה שלמדנו עכשיו הם היו מתייראים להוכיח. מתייראים להוכיח. ומי לנו יודע דרכי ה' יתברך יותר ממשה רבנו, שהוא ביקש ממנו "הודיעני נא את דרכיך". ונתמלאה בקשתו. מה הורה לו הקב"ה? י"ג מידות של רחמים. כמה ה' מרחם! "ה' ה', אל רחום וחנון ארך אפים רב חסד ואמת..", 13 מידות של רחמים שהקב"ה מרחם עלינו! תקראו ספר "ותאמר דבורה",. תראו כמה, כמה רחמיו של הקב"ה עלינו. לא יאומן! לכן היו מתייראים מאוד, מאוד, המבינים היודעים שגם דיבורים זה יסורים. לכן אין לך מי שיתיירא יותר ממנו, ממשה רבנו, להוכיח. וכשהוכיח את עם ישראל אחרי שנתמלאו כל התנאים הנדרשים לזה, כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, בכריזה התור העל זה: "אלה הדברים אשר דיבר משה". "דברים", לשון קשה. שאמר להם תוכחות ברמז. לא פתח את העבירות, רק רמז על המקומות או על הדרים שיבינו מתוכם מה הוא מתכוון.

מה יש לנו ללמוד מזה, אנחנו? דבר ראשון: שנתעלה בהכרת האהבה של הקב"ה לישראל ונקיים את המצווה שנצטווינו וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך ייסרך". אבא אוהב מייסר את הבן לטובתו. אבא שבשמים עושה כן. אותו דבר. אתה צריך לדעת את זה בליבך, כי אבא לא נותן בשמים על האדם, רק בלית ברירה ורק אחרי אזהרות והתראות ומשלים ודוגמאות. ואז לאט לאט הוא מתקרב אלייך.

תראו, יש אנשים מחללים שם שמים, מחללים שבת ועוברים את כל העבירות שבתורה וה' ממתין להם. שנה , שנתיים, מגיל 13. 3,5, 10, 15, 20, 30, 40, 50. בגיל 50 הם מתחילים להרגיש ככה קופ"ח, תרופות, טיפולים, עניינים ולא מבינים. ולאט לאט ככה וככה. כמה חיכה להם, כמה המתין להם, כמה סבלנות והם מורדים. הוא נותן להם כח, נותן להם בריאות, נותן להם כסף, נותן להם הכל והם משתמשים בזה נגדו. והוא ממתין בשקט, בשקט, בשקט. אז צריכים להתעלות, להכיר את אהבת ה' לישראל ולקיים את המצוה: "וידעת עם לבבך כי כאשר יסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך".

וכמו שבארנו שאי אפשר להמשיל את הדבר באהבת איש בנו, מפני שזו האהבה עולה על כל המשלים והדמיונות. אין אבא ואמא אוהבים בן, בת, כמו הקב"ה שאוהב את הבן הכי רשע שיש. הכי רשע שיש!

דבר שני, שאנחנו צריכים ללמוד, זה להתעלות בהכרת אהבת רעים, חמלה יתרה עליהן, זהירות מלנגוע בהם לרעה ואפילו נגיעה קלה ביותר. זאת אומרת, שלא לפגוע איש ברעהו. כי גם דברי הנביאים שהם היו אוהבי ישראל והם אהבו את ישראל כדרכי האהבה של הקב"ה, אם היו דבריהם דברי תוכחה, אפילו שהם נבעו מאהבה מלאה, אצל הקב"ה  הם כבר נחשבו לשכים ולצנינם. כמו מדקרות, כמו קוצים דוקרים בעיניים. למה? כי הקב"ה החשיב את הדיבורים להם כאילו ישראל כבר עונו, נתייסרו.

אז כמה יש לנו להתרחק בתכלית הריחוק מלהכאיב את הלב של מישהו מישראל. ובמקום שנאת חינם שהחריבה את מקדשנו, תבוא האהבה ותבנה אותו מחדש בניין עולמים.

אומר רש"י: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן משה רבנו את כל המקומות שהכעיסו לפני הקב"ה, לפי כך סתם את הדברים והזכיר אותם ברמז מפני כבודן של ישראל.

והפסוק אומר: "ויהיה בארבעים שנה מלמד שלא הוכיח אותם אלא סמוך למותו בהיותו בין 120 שנה. ממי למד ככה משה רבנו לעשות? מיעקב אבינו. שלא הוכיח את בניו, אלא סמוך למותו.

תשמעו מה אמר יעקב אבינו לראובן: "ראובן בני", ראובן זה הבכור, "אני אומר לך מפני מה לא הוכחתך כל השנים הללו? כדי לא תנחני ותלך ותדבק מעשו אחי". שמעתם? שמעתם דבר כזה? יעקב אומר לראובן אני פחדתי שאם אני אוכיח אותך אתה תעזוב אותי ותלך לעשו ותדבק בדרכיו. לכן הוא הוכיח אותו לפני מותו.

יש להתבונן במאמר הזה? מה זה חשד כזה נורא של יעקב אבינו כלפי ראובן הבן? הוא בעצמו אמר על ראובן "ראובן בכורי אתה כוחי בראשית אוני". הוא יצא קדוש מרחם, בן 84 הוליד אותו יעקב אבינו, והוא ראשית כוחו ואונו. יעקב אבינו לא ראה קרי מימי חייו. קדוש וטהור יצא מרחם.

והוא אומר שאם הוא היה מוכיח אותו והיה עוזב אותו והולך ומדבק בעשו. זה לכאורה גוזמה למעלה מהתפיסה שלנו. אדרבא, היה ראוי להוכיח אותו שלא ימשיך את חייו בטעות. והרי יש מצות תוכחה. וכל שכן שמדובר בראובן שהוא בעצמו הראה דרך שתובה שהיה טרוד בשקו ותעניתו. ויעקב אבינו ידע שהוא נזהר מלהיכשל מלצער את אביו. כך ראובן בעצמו אמר: "ואני אנא בא", פירושו חכמים?: היכן אלך מצערו של אבא. זאת אומרת, ראובן מעולם לא רצה להכעיס את אביו. אז איך הוא חושד אותו בחשד כזה שיעזוב אותו וידבק בעשו?

אלא רואים מכאן שקיימת סכנה גדולה, כמה שאדם הוא יותר בעל מעלה גבוהה, מצבו יותר מסוכן. כשמדובר בתוכחה יש צורך בזהירות כפולה ומכופלת. כי כל אדם הולך במחשבה שהוא צדיק ומושלם ואפילו שלפעמים אנחנו רואים שמישהו מודה בפנינו על אי חשיבותו.

כמו שידוע פתגם: כל אחד מסוגל לומר "לעניות דעתי". מה זה "לעניות דעתי"? הוא אומר שדעתו ענייה. זה לא שאני חכם גדול, אבל אם תשמעו לדעתי אפילו שהיא ענייה, לעניות דעתי, אז אנחנו שומעים שיש אנשים שאומרים "לעניות דעתי". אבל אם משיהו יעיז לומר לו "לעניות דעתך", הוא כבר לא יסבול את זה. וככל שהוא יהיה בעל מדרגה, אז סכנה יותר גדולה.

מי שאיננו בעל מדרגה והוא רגיל שתמיד מוכיחים אותו כל הזמן, הוא כבר אל מתפעל מהתוכחות ולא מקפיד ולא כועס, אבל לא כן מישהו בעל מדרגה באמת. הוא לא חושד את עצמו שעשה דבר לא טוב, הוא רואה כל הזמן רק את מעלותיו והשגותיו בכבוד הם יותר גדולות. קוראים לזה חשיבות. יש לו חשיבות.

ואם הוא מרגיש שאחרים חושבים עליו אחרת, או כל שכן אם מוכיחים אותו אז הוא נעשה מוטרד מאוד מזה, קשה לו לשכוח או לעבור על זה בשקט, לפעמים הוא אוכל את עצמו במשך זמן רב והדברים מלווים אותו כל מהלך היום, זה כבר מפריע לו ללמוד, הוא לא יכול להתמסר לשום עניין, הוא עצבני, הוא יכול להגיע מזה עד ועד בכלל.

אז לכן, אנחנו צריכים לחנך את עצמנו ללמוד לבטל את הכבוד. לא לטפח לעצמנו רגישות לכבוד. כי כמה שנרצה יותר כבוד, הביזיון יהיה יותר כואב. ואז אדם לא ירצה לקבל תוכחת. ואז הוא יהי נעול מן התשובה.

מביזיון אחד יכולים ליפול מרוח חיים של תורה. ואז מרגישים שאין שום חשק ללמוד ולא רצון לשום דבר. וזה יכול חלילה להתפתח למה שפחד יעקב אבינו: לוותר על כל ההשקפה של יעקב אבינו ולעבור לדפוק בהשקפתו של עשו הרשע. כמו שעשו כמה אנשים מקפ"ז.  

עובדה היא שאהבת הכבוד אצלנו היא זו שמולידה את שנאת חינם לזולת ומשם עד לחורבן הדרך כבר ידועה. אבל לא כן יהיה אם נתקן נטייה לכבוד, נוותר, ואז נשיג מנוחת הנפש ונרגיש סיפוק נפשי וגופני. כי אם אתה לא חש למה שאתה מבוזה, לא יהיה לך עינויים, לא יהיה לך דכאון, תרגיש משוחרר, וזה הגדיל את החשק להמשיך לעבוד את ה' עוד ועוד בדווקא. כי זה ניסיון שיצר הרע משלח בך.

אנשים מדנים. לפעמים בצדק, הרוב בלי צדק. אבל אם אתה תתרגל לא לחוש לכובד, אלא לחפש את האמת בכל נקודה, זו הדרך. צריכים לדבוק לקבל תוכחה. להתגבר על הבזיון, לבטל את הכבוד המדומה, וזוהי ערובה שנוכל להישאר דבקים בדרכו של יעקב אבינו, אנחנו וזרענו ולא לעבור לצד של עשו ו"קרייזי סטייקי".

אמר רבי אחא: יכולים היו ישראל לומר לו, לשמה רבנו, תשמעו עכשיו דבר מדהים! היו יכולים להגיד עם שיראל למשה רבנו שהוא הוכיח אותם...

 אני אשאל שאלה לפני: מה אתם אומרם משה רבנו כשהוכיח את עם ישראל באחרית ימיו כמו שאמרנו, הוא היה צודק בתוכחת שהוא הוכיח אותם או לא? הוא היה צודק או לא צודק?

(תשובות מהקהל)

זהו שלושה משתתפים? הוא היה צודק או לא צודק?

תשובות מהקהל: צודק)

מה היו יכולים להגיד לו בני ישראל על התוכחת שלו? מה היו יכולים להגיד לו?

(תשובה מהקהל: היו עייפים)

היו עייפים... הבנתי. ומה עם ענן שנשא אותם, לקח אותם, כמו על כנפי נשרים. והיה להם מיזוג שמה משבעה ענני כובד והיה להם מים מבארה של מרים שמי ששתה אותם היה חכם גדול, היה להם מן שיורד ולא מכביד, הם גם לא היו צריכים לשירותים, חוץ מכבודכם, 40 שנה. לא היו צריכים בכלל. זה היה מתעכל בלי יציאה. לכן הם קראו "זה הלחם הקלוקל". אבל בכל אופן, מה הרע להם? איזה עייפות? ריח גן עדן.

את רוצה לעשות משהו היום במטבח, כמה עבודה! כמה טרחה! כמה ריח, כמה עשן, כמה בדיקות את צריכה לפני כן עד שתאכלי. הם היו מקבלים את המן, מתכוונים לטעום תירס? תירס. חומוס? חומס. אנטריקוט? אנטריקוט. מה שהם רצו הם טעמו. איזה עייפות? ממה התעייפו? מה עשו כביסה? מה עשו? היו גדלים כמו חלזון. הם בבגדים שלהם. תינוק גודל עם הבגדים שלו. כמו חלזון. מה עייפות? איזה עייפות? מה הם עבדו בטוריה? מה היה להם גן עדן עלי אדמות!

(תשובה מהקהל: לא היה להם מים)

לא היה להם מים שלושה ימים, נו? אחרי שזה וזה אז היה להם. נו? אז ניסיון קטן שלושה ימים. נו, מה קרה? מה קרה? ה' עשה להם ניסים ומפתים כאלה שהשכל לא מבין! זה ביראה מחדש עשה להם. בראשית מחדש. אז יש בעיה שהוא יביא להם מים? מה הוא הביא אותם למדבר למות באמת? בשביל זה הוא הוציא אותם? מה הבעיה?!

(תשובות נוספות מהקהל)

הבנתי.., שמעתי. הבנתי. אז איך את סובלת תשעה חודשים תינוק? זה לא שעה, זה 24 שעות כפול 9 חודש. איך את סובלת ואת יודעת שככל שתגיע י לרגע, יגברו הצירים יותר ויותר. אז מה את יודעת שבסוף תחזיקי בייבי. ואחרי זה הוא יבכה ויעיר אותך בלילה ולא יתן לך לישון ועד שתגדלי אותו, הוא לא יחזור בזמן ותדאגי והכל, ואת מוכנה! מוכנה להביא ילדים, לסבול לשאת שק מלט, שק מלט! תשעה חודשים בסוף תקבלי עוד ילד שיתחצף. זה בחלק הקל. ואת לא מביאה אחד, שרייה! איך זה? אז מה זה שלושה ימים בלי מים? ואם צריך למות, נו, אז מתים. מה אתה יכול למנוע את זה? אז מה התלונות? על מה התלונות?

אבל אתם ידועים מה היו יכולים להגיד לו ישראל? תשמעו, לא תאמינו!

(תשובות נוספות מהקהל)

אתם יודעים מה הם היו יכולים להגיד לו? "סליחה אדוני, לא, טעית בכתובת. זה לא אנחנו בכלל! זה אבותינו!". אלה שמתו עכשיו, האחרונים, הרי שישים רבו שיצאו ממצרים מתו במדבר בגלל שהאמינו למרגלים וכל תשעה באב הם מתו, מתו, מתו, מתו, עד שמתו 600 אלף. עם מי הוא מדבר עכשיו לפני שנכנסים עכשיו לארץ? עם הבנים שלהם שלא חטאו! שהם היו פחות מגיל 20. הם בכלל לא חטאו! אז היו יכולים להגיד לו ככה, אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו? וקבלנו תוכחותיך, קיבלנו. שתקו! לא אמרו לו מילה! לא אמרו לו את זה. לא אמרו. יכלו להגיד לא מאמרו. שתקו!

לפי כך מה כתוב? שהוא מברך אותם! מה הוא מברך אותם משה רבנו? "ה' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". והוא אומר להם "יוסף עליכם ככם", שיהיו ככם צדיקים שמקבלים תוכחות ושותקים. עם ישראל קיבלו את התוכחות שלו ושתקו. לא אמרו מילה.

אתם יודעים שקשה לו לאדם לקבל תוכחה אפילו בשעה שהוא ראוי לה, אפילו שמצאו אותו אשם בסר. בין אם הוא חטא להקב"ה, בין אם הוא חטא בין אדם לחברו, קשה לאדם לקבל תוכחה אפילו שהוא אשם. קשה לאדם להודות על החטא. וקשה לו אפילו לשמוע על דבר חטאו והוא איננו מנסה לאכוף את ראשו לפני המוכיח.

אבל עוד יותר קשה לאדם לקבל תוכחה בשעה שהוא צודק באמת. הוא בכלל לא חטא. כמו שקורה לפעמים שהמוכיח טועה. טועה. אני לא עשיתי שום דבר בבחירות וכולם יצאו נגדי. כלום לא עשיתי! וכולם עליי, עליי, עליי. עליי. ושותק! שנתיים שותק. ובאים ומטילים על בן אדם אשמה בשמן שאחרים חטאו ולא הוא. אומרים איך הוא פוגע ברבנים? מי פוגע! שחטו אותו! שחטו, לו אותו בכיכר העיר, הוא רק מתגונן. זה לא אני, לא נכון! לא, לא, זה אתה, זה אתה, ככה החלטנו לתלות אותן. זהו.

ובידי המואשם להוכיח בראיות ברורות למוכיח שהוא לא אשם, בכל זאת שותק, לא מגיב כלום, לא דוחה את תוכחת המוכיח, שולט על עצמו, בולע את הגלולה המרה. הרי בודאי שאדם כזה ראוי לשבח! הוא נמנה עם הצדיקים השותקים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. רק אחרי שנתיים אמרתי "רבותיי, די! אתם כבר מגזימים, קורעים מודעות, מקללים, מגדלים דור שלם של עקומים, מעכשיו אני כבר לא אשתוק, אני אהיה חייב להגיב. די!". אז אומרים: "היי, למה הוא מגיב? חשבנו שהוא מת כבר. מה הוא חי ועוד מדבר?". וואי!

כאלה היו בני דורו של משה רבנו. זה היה הדור אחרון במדבר, שכל התוכחה שהוכיח אותם משה אלה חטאים שהוא צריך לייחס אותם לאבותיהם ולא להם. כי הם לא חטאו. בידם להוכיח שהם לא חטאו. והתגובה שלהם הייתה מתקבלת, אבל הם שתקו, קיבלו את התוכחה של משה ריבם ומשה רבנו ידע את סוד שתיקתם. הוא ידע שמוך צדיקות הם שותקים ולא עונים לו. הוא שמח על מעלתם וסגולתם הנעלה והתפלל עליהם שירבו כמותם בישראל. הוא איחל "הלוואי ויתרבו צדיקים כמותכם", שיקבלו תוכחה וישתקו בזמן שהם מנוקים מכל עוון.

עכשיו תשמעו מה כתוב: בפסקי התוספות במסכת תענית, כתוב: "תלמידי חכמים כל אחד מודה לחברו בין על אמת בין על השקר". להודות על השקר? שמעתם?  עוד פעם: "תלמידי חכמים כל אחד מודה לחברו בין על אמת בין על שקר". מה פירוש? אפילו שהמוכיח טעה פעם בתוכחתו והטיח בפניו על עוולה שלא נעשתה על ידו,ז ה שקר, בכל זאת הוא שותק ומאזין לתוכחת ומרוצה לקבל את עלבון התוכחה, כי זה מועיל לריכוך הלב ולהכנעתו. זה טוב לנפש, מועיל לנשמה, למעט בהנאת הכבוד בעולם הזה.

שמעתם מה הרווח? הרווח: שתלמידי חכמים מודה לחברו אפילו בשקר! ומה זה השק? שהוא בטעות אומר לו: אתה עשית כך וכך, וכך, והוא נהנה לשמוע את התוכחת כי הוא מרוויח מזה ריכוך הלב, הכנעה, טוב לנפש ומועיל לנשמה, ממעט בהנאת הכבוד בעולם הזה. תודה רבה לך! מודה לו.

מדובר שקר!

(הערה מהקהל)

מה זה לא נכון? שקר! בודאי! שקר.

ולכן אני אמרתי שכל אלה שיוצאים נגדי, אני כל כך מעריך אותם. כי אין אוהבים יותר גדולים מזה בעולם! אין מי שאהב אותי בעולם יותר מהשונאים שלי. למה? משום שהם מתקנים אותי, מעבירים לי את כל העוונות, כי מי שמבזים אותו ואין בו, מוחלין לו על כל עוונותיו. יש לך סקוצ'ברייט כזה שמנקה את העוונות יותר טוב מזה? אין! יותר מזה, הם כבר מעבירים לי את כל הזכויות שלהם. כל מה שהם לומדים, כל המצוות, כל מה שהם עושים. איזה אהבה! מי באהבה שלו מוותר על העולם הבא, מנקה אותם, מצחצח אותך. אמא לא עושה לתינוק עם ג'ונסון ככה.

(הערה מהקהל)

ודאי! זה לא שקר, זה אמת. מה פירוש? זה ודאי. היא אומרת מה מפיצים עליי שקרים שיש לי אייפון, אני אומר לה מה פתאום, זה האמת, יש לי אייפון. מה את לא יודעת שבמד"א מחזיקים אייפון? והצואילם 54:04 מחזיקים אייפון? את יודעת או לא?

(תשובה: שמה?)

מה שמה? שמחזיקים אייפון. למי שאסור, נכון. למי שאסור, למי שלא צריך להשתמש בכלום. אבל מי שצריך להצלת נשפות, אז הוא צריך. מה לעשות?! היית פעם אצל רופא?

תשובה: לא...

הרב: מה לא? לאף פעם לא היית אצל רופא? ילדת היה רופא? היה אח? אף פעם לא היה רופא? אבל היה רופא. היה. פעם בדק אותך רופא.

תשובה: בכלל לא. אולי פעם.

הרב: אולי פעם. אני שואל אותך מותר לרופא לגעת באשה? שואל מותר או אסור?

תשובה: לצורך...

הרב: מה זה לצורך? מה זה טיולים? זה מדובר לצורך רפואה. מותר או לא?

תשובה: לפי ההלכה....

הרב: עדיף רפואה, אבל לא כל רפואה מומחה בכל תחום שהרופא נגיד וצריך רופא, אז מה? מתים? לא מתים. אז הוא נוגע ועושה מה שצריך. וזה התפקיד שלו מה לעשות? לי אסור, לו אסור, לרופא מותר. לך אסור אייפון, לו אסור, לי מותר.

מצינו אצל בני אהרון שקצף עליהם משה רבנו, הבנים של אהרון הכהן היו צדיקים, אלעזר ואיתמר, וכתוב במפורש שמשה רבנו כעס עליהם, חרה אפו. כתוב: "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אליעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמר", נדב ואביהוא מתו, נשארו שניים, אלעזר ואיתמר, והוא קוצף עליהם. למה? הם היו צריכים לאכול  את החטאת, כדי שה' ישא את עוון העדה על מעשה העגל והם שרפו. אבל לא ניתנה להם לשרוף אלא לאכול. כדי לשאת את עוון העדה. וזה קודש קודשים, וזה בזיון גדול שהיא תישרף בחינם ולא עשו בה את המצוה.

 לכן דרש דרוש משה, שתי דרישות. אמר להם: אם שחטתם למה לא אכלתם? אם לא הייתם עתידים לאכול, אז למה שחטתם? שתי דרישות. מיד כתוב: "ויקפוץ על אלעזר ואיתמר".

בא אהרון אחיו ותיקן את הטעות של משה ואמר לו: "היום מתו בניי, נדב ואביהוא מתו, והיום אקריב קורבן". עכשיו הוא אונן, אונן פטור מן המצוות. היום מתו והיום אוכל בקדשים? אז הוא אומר למשה אחיו ואם מעשה רק קל אסור לאונן, כהן לא אוכל את המעשר, מעשר שהוא קל, אסור לאונן, חטאת שהוא חמור, אינו דין שיהיה אסור לאונן? קל וחומר.

מיד כתוב: "וישמע משה וייטב בעיניו". הוציא כרוז לכל מחנה ואמר "אני טעיתי את ההלכה ואהרון אחי בא ולימד אותי". שמעתם דבר כזה? טוב, תשתוק, הייתה טעות, תגיד להם סליחה, מי שברך ונגמר. לא! הוגיע לכולם אני טעיתי את ההלכה! יו! אם אתה אומר, משה רבנו, שאתה תעית בהלכה, אז עכשיו כל הליצנים יכולים להגיד "אה, הוא מסוגל לטעות בהלכה, אולי גם בזאת טעה? הוא לא חושש בכלל ועושה על פי הבנתו, מודיע לכולם וכו', וגם אומר מי לימד אותו, אחי אהרון לימד אותי.  

חכמים אומרים, תקשיבו טוב! אלעזר ידע את ההלכה ושתק. איתמר ידע את ההלכה ושתק. שניהם ידעו גם את ההלכה, לא אמרו מילה לשמה. הוא קוצף עליהם, איך אומרים היום "פתח עליהם,,. והם שותקים. מה שותקים? בגלל שהם חשובים שהוא צודק? הם יודעים שהוא טועה! הם יודעים את ההלכה ולא אומרים לו כלום. ולכן הם זכו ונתייחס הדיבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם.

זה שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואהרון לאמר עליהם, למי עליהם? תנא רבי יחיא: לאלעזר ואיתמר. זכו שהקב"ה ידבר אליהם פרשת מאכלות אסורות בזכות זה שהם שתקו.

והנה נשאלת שאלה: אם אלעזר ואיתמר ידעו את ההלכה, למה שתקו? למה לא הגיבו מיד? למה לא אמרו שהם ידועים את הדין והם לא טעו? למה הם לא מנעו ממנו שיקצוף עליהם ויוכיח אותם בחינם? אתם יודעים למה? לא תאמינו!

הם לא רצו להפסיד את התוכחה של רבן של כל ישראל. חבל להחמיץ הזדמנות וזכות לשמוע את קולו של איש האלוקים איך הוא נותן תוכחה.

רבי פינחס ורבי ירמיה קראו עליהם את הפסוק: "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין". אלו בניו של אהרון הכהן. אלעזר ואיתמר. בגלל שהם שמעו את תוכחת משה ריבן והיה בידם להשיב לו, אבל לא עשו כן, זכו שהדיבור נתייחד אליהם. הקב"ה פנה אל משה ואהרון לומר להם, לאלעזר ואיתמר. נתייחד הדיבור אליהם במיוחד. ולא רק להם, אלא הם זיכו גם את אביהם בדיבור ה' והתגלות השכינה של הקב"ה לכולם.

עכשיו תשמעו סיפור מהחיים ועל שפת אמת, זכרונו לחיי עולם הבא, שהיה ילד למד עם חבר כל הלילה בהצמדה, כל הלילה. משמר, מה שנקרא. ורק לפנות בוקר שכב לישון וישן עד עיצומו של יום. נכנס אליו הסבא, בעל חידושי הרי"ם והטיף לו שעה ארוכה דברי תוכחה ומוסר על שהוא מרבה בשינה ולא משכים ללמוד תורה.

השפת אמת, הנכד, לדברי המוסר הקשים במשך שעה בתשומת לב מרובה, לא הפסיק את הסבא אפילו במילה אחת. לא ניסה להתנצל ולהצטדק. והחבר שלו באותו מעמד משתומם ושואל אותו "הייתכן? למה החרשת? למה לא אמרת לסבא שהיית ער כל הלילה ולמדת תורה?".

אתם יודעים מה השיב לו השפת אמת? "לא רציתי להפסיק את הסבא באמצע דבריו כדי שאשמע מפיו עוד ועוד ועוד דברי מוסר". ולקח את החומש והראה לחבר שלו: תראה מה כתוב פה, תראה: " ויגישו אליו בני גד ובני ראובן ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל".

בני גד ובני ראובן שבאים לארץ ורוצים להנחיל לכל אחד את הנחלה שלו,הם מבקשים להישאר מעבר לירדן כי יש שם מקום מרעה למקנה שהיה להם רב מאוד. אז הם נגשים אליו, אל משה, ואומרים לו: "גדרות צאן נבנה פה". פה. פה אנחנו רוצים לבנות למקננו. ואת ערים לטפנו ואנחנו נחלץ חושים", אנחנו נהיה הראשונים, לפני בני ישראל.

שואל השפת אמת: אם מלכתחילה היה בדעתם של בני גד ובני ראובן לעבור את ירדן ולהיחלץ למלחמה ראשונים, היו אומרים את זה מיד שהתחיל משה רבנו להטיף להם מוסר. ואמר להם משה: האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? מה אתם רוצים להשתמט? תישארו פה והם יכנסו, הם ילחמו ואתם כבר פה? "ולמה תניאון את לב בני ישראל"? הם יחלשו, הם יראו שני שבטים השתחררו. לא הולכים למלחמה. "כה עשו אבותיכם". והוא נותן להם בראש משה רבנו.

והם המתינו, המתינו, עד שיסיים את התוכחת הגדולה שהיא הייתה מלאה ביטויים חריפים ביותר! הוא אמר להם: "תרבות אנשים חטאים". איזה מילים! הוא נענש על זה. למה הם לא אמרו לו? הרי הם אמרו במפורש שהם יחלצו חושים, הם יהיו הראשונים, למה לא הפסיקו אותו? אתה מתנפל על דלת פתוחה! אנחנו לא אמרנו שלא נכנס ולא נלחם, למה את הצועק עלינו? למה אתה מוכיח אותנו. לא אמרו! אתם יודעים למה? חבל היה להם להפסיק את דברי התוכחה של משה רבן, כי רצו להוסיף ולשמוע דברי תוכחה ומוסר מפיו הקדוש.

ראיתם? שלושה מקרים למדנו. כל התוכחה :ואלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", כולם לא היו ראויים אל התוכחה והקשיבו לו עד הסוף! לכן הוא ברך אותם: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". צדיקים כאלה שמקבלים תוכחת ולא מגיע להם.

אח"כ עם הבנים של אהרון, אח"כ עם גד וראובן וכולם עם ישראל בדור ההוא מקשיבים לתוכחת, שומעים אותה, לא מפסיקים את הרב הגדול, שיתן להם בראש, והם נהנים לשמוע דברי מוסר, אפילו שהם בכתובת הלא נכונה. אין לה בעיה!

ונסיים: כתוב: ה' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". מה זה  "ויברך לכם"? אמרו לו למשה: משה, אתה נותן קצבה לברכותינו? כבר הבטיח הקב"ה את אברהם "אשר לא יוכל למנות את עפר הארץ", אנחנו נתרבה, נתרבה, נתרבה, כמו עפר הארץ, למה אתה נותן קצבה פי אלף? למה רק פי אלף? למה לא פי אלפיים? למה לא פי שלוש?

איך אומרים לנכד? "אתה אוהב אותי? כמה? שתיים או ארבע". "אלף!" "רק אלף? לא אלפיים?". "אלפיים". לא אלפיים, מיליון? "מיליון".

הם אומרים לו למה אתה עושה קצבה? למה קצבה? למה קצבת? הקב"ה לא קצב, אמר "אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ". מה ענה להם משה? "לא, לא, הפי אלף זה משלי. זה מהברכה שלי, זה ממני, זה מתנה שלי. אבל הוא, הוא יברך אתכם "כאשר דיבר לכם", אני לא פוגע בברכה של ה', אני  מוסיף על הברכה של ה' פי אלף!

אדם   המברך את רעהו ואפילו קרובו, אינו יכול לחזור לברך אותה ברכה עצמה. נגיד אחד בירך את השני: "מי שברך אבותינו.. הו איברך.. ויתן לו...", אומר לו "ועוד משהו", הוא לא התחיל עוד פעם "מי שברך", הוא יגיד "ו". עוד פעם יתחיל מחדש? לא יתחיל מחדש. ואם ישנה גם את נוסח הברכה, גם אז אחרי שיברך כמה פעמים, כבר ילאה ויתעייף.

תראו חזנים בדר"כ אומר "וכן יברך". לא חוזרים. "וכן יברך". למה? זה מעייף. מעייף. אתם לא יודעים כמה זה מעייף. ואם יוסיף עוד כמה ברכות, אז הם כבר תהנה מספהאולחות 1:08:54, אין לו כח! אין לו כח. כבר די, בסדר, בסדר, אוקי, אוקי. מקבל הברכה כבר לא ימצא בהם שוב טעם.

אבל ליבו של משה רבנו היה שונה לגמרי. מלא אהבה כל כך בברכה לעם ישראל, עד שהוא לא יכול להוריק אותם, אלא שאפשר לעשות מהן אלף ברכות! וברכתו טמון משקל של ממש. זאת הייתה הברכה שלו, בלב שלו זרמה אהבה שמגיעה לידי אלפי, אלפי ברכות. דעתו של משה רבנו לא נתקררה במספרים קטנים. הוא מצא את הסיפור רק בברכת האלף.אחרי האלף זה רק כפולות. כפולות של אלפים.

כה הייתה נשמתנו של משה רבנו עשירה ונדיבה, עד כדי כך שמדד באהבתו את עם ישראל, שכל ברכה וברכה התלהב התלהבות חדשה. כל ברכה הייתה שונה מחברתה ובאהבתה בכל ברכה הייתה לו שירה ותהילה מיוחדת לטובת עם ישראל, כל ברכה הייתה מיוחדת בפרטות.

שכן הברכות של משה רבנו כתובות בתורה, הוא מברך כל שבט ושבט, וכשהיה מברך אותם היה מתעלה באהבתו ברכתו מעלה, מעלה, והברכה אחרונה לא הייתה חלושה לעומת הברכה הראשונה, אלא באותה עוצמה, אותו חוזק כמו בברכה האחרונה כבראשונה.

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו". קוראים לו "איש האלוקים", אתם יודעים למה? "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו". למה צריך לציין מתי הוא ברך? לפני מותו, למה הוא מת? הואט לא נכנס לארץ. למה הוא לא נכנס לארץ? בגלל ישראל. מי גרם שהוא לא יכנס? ישראל. אז לפני מותו שהוא מתחנן להקב"ה 515 תפילות, שונות, שונות! ומבקש ממנו "ויתחנן לה' בעת ההיא לאמר תכניס אותי לארץ, תכניס אותי לארץ, בכל מיני וברציות. ה' אומר לו "אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה", והוא לא נכנס. הוא יודע בגלל מי הוא לא נכנס? ושאי שהוא יודע. "לא תבואו אל הארץ". בגלל המים. המים. המן הסלע הזה נוצי אלכם מים והכה את הסלע במקום  לדבר אל הסלע, "לא תבואו אל הארץ". מי גרם לו? הכעס שהיה לו על ישראל. אז הוא לא נכנס בגלל ישראל.

אז אם הוא זוכר שבגלל ישראל הוא לא נכנס, מה הוא צריך? לברך אותם או לקלל אותם? והוא מברך אותם! "וזאת הברכה אשר ברך איש האלוהים", זה לא אנושי! לא אנושי שאתה יודע שאתה הולך לקבל עונש בגלל מישהו, אתה אומר לו: "רגע, לפני שאני נכנס לכלא 'מי שברך אבותינו, הוא יברך את מי שהכניס אותי לכלא'". זה לא אנושי! זה איש האלוהים!

זה משה רבנו. אמר רבי אלעזר בן יעקב: להביט בברכתו של משה? יש בה מסוף העולם ועד סופו. מה כתוב? "אלף פעמים" לא אלף פעם, לא פעם אחת, אלא פעם פעמים. הברכות של משה נובעות כמעיין מהלב הטוב והרחב. והברכה שלו צפונה יותר אהבה ממה שיכול לתת ביטוי בפיו. בדבריו המצומצמים צפון לב טוב ואהבה מסוף העולם ועד סופו. כשם שנשמתו אינה מוגבלת, כך ברכתו אינה מוגבלת עד אין סוף.

כמו שאמרו זכרונם לברכה: "ברכותיו של משה אין להם קצבה". משה רבנו מרגיש כי הברכה עליונה, אין לה סוף ואין לה קצבה. והוא אומר כי ברכת האלף הוא מספר קטן וזה משלו היא. כי לו אין את הסגולה להוסיף יותר. רק הקב"ה ברכתו אין לה סוף ותכלית. אי אפשר להגדיר אותה במספר.

נשאלת השאלה: למה ברך את עם ישראל בתוספת? "יוסף ה' עליכם ככם", למה אמר בתוספת? למה הוא אמר בתוספת? תשמעו למה:

התוספת של הקב"ה היא תמיד יותר מן העיקר. תשמעו מה שכתוב פה. התוספת שהקב"ה מוסיף לבן אדם תמיד היא תהיה יותר מן העיקר.

תשמעו דוגמאות, אבל לפני כן, בנוהג שבעולם, אדם לוקח מחברו ליטרא בשר. כמות ליטרא בשר. ואומר לו "תוסיף לי". כמה יוסיף לו? אונקיה. כמה זה אונקיה? זה 1 חלקי 16 מליטרא.  אז כמה הוא מוסיף? מעט. אומר לו "תוסיף לי?" מוסיף לו מעט. נגיד אתה עכשיו יושב באולם חתונות, אסור לאכול שם, אבל נגיד ישבת ואתה אומר "תן לי איזה תוספת", הוא יתן לך עוד פעם מחדש את כל המנות? או שהוא יתן לך עוד  משהו קטן? עוד כנף, עוד עוף, עוד משהו, עוד תפו"א, עושה. מה הוא יתן ל? הוא לא יתן לך את כל המנות מחדש. תוספת.

אצל הקב"ה לא. התוספת יותר מהעיקר. כיצד? תשמעו:  

יצחק היה עיקר לאברהם. מי היה הבן העיקרי? יצחק. מה הוסיף לו יותר מהעיקר? מה ה' הוסיף יותר? לאברהם אבינו. היה לו יצחק והיה לו ישמעאל, נכון? מי היה עיקר? יצחק. מה הוסיף לו עוד? הוא הוסיף לו תוספת על העיקר. מי היה התוספת? ממי היה ישמעאל? מהגר. ממי היה יצחק? משרה. מי היה עיקר? יצחק. ממי הוא היה? משרה.

עוד פעם: לאברהם הייתה שרה, הולידה את יצחק. הייתה הגר שפחתה, הביא את ישמעאל. נכון? מי היה העיקר? יצחק. ממי הוא בא? משרה. מי לא היה עיקר? ישמעאל. איפה הוא נמצא? בהר הבית. ואח"כ כתוב שהתוספת שה' מוסיף היא יותר על העיקר, מה הוסיף לו? "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה כתורה". מי זאת קטורה? זו הגר. למה נקראת קטורה? כי היו מעשיה כקטורת. היא חזרה בתשובה מעבדה זרה. וכשהיא עזבה שמה אתה בית והלכה למדבר, חזרה לגלולי אביה. אח"כ היא חזרה אז הוא החליף לה את השם "קטורה", שמעשיה היה כקטורת. ומה היא ילדה לו? תוספת. מה התוספת? "ותולד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח" עוד חמישה בנים. שישה עמים. מעצמות. זה תוספת. רואים שהתוספת יותר מהעיקר.

יוסף היה עיקר לאמו. מי הייתה אמו? רחל. בנימין היה תוספת. נכון? שנאמר: "יוסף ה' לי בן אחר". אז הבן האחר הוא תוספת. מי זה היה? בנימין. מי היה עיקר? יוסף. מה כתוב? ובני בנימין, בלע ובכר ואשבל, גרא ונעמן, אחי וראש, מופים וחופים, וארד". עשרה ילדים! מהתוספת. אז התוספת  יותר מהעיקר, נכון?

חזקיה המלך עיקר מלכותו כמה הייתה? 14 שנה. ה' הוסיף לו יותר מן העיקר. שנאמר: "הנני יוסיף עליך חמש עשרה שנה". היה צריך חזקיה למות, שלח לו את ישעיה הנביא ואמר לו: "כי מת אתה ולא תחיה", מת בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. כמה הוא מלך? 14 שנה. והיה צריך למות, הוסיף לו חיים, כמה הוסיף? תמיד התוספת יותר מהעיקר. עוד 15 שנה.

קין עיקר, הבל ע"י שהוא תוספת, מי נולד ראשון? קין. מי היה התוספת? הבל. הבל היה התוספת. אז איך הוא נולד הבל? עם שתי תאומות. קין נולד עם תאומה אחת, והבל שהיה תוספת, הוא נולד עם שתי תאומות.

ער, הבן של מי הוא? הבן של יהודה. הוא היה עיקר. ושלה היה תוספת. והוא העמיד עשרה בתי דינים. כמה עיקר שנותיו של איוב היו?

 כמה חי איוב בעיקר שנותיו? כמה היו עיקר שנותיו? 110 שנים עיקר שנותיו. כמה הוסיף לו? 140. כמה חי בסה"כ? 250. אז כמה הוסיף לו? יותר התוספת מהעיקר.

אז מה ראו כל הנביאים? ראו הנביאים שהקב"ה תמיד התוספת שלו יותר על העיקר. אז התחילו מברכים את ישראל בתוספות. משה אמר "יוסיף ה' עליכם ככם אלף פעמים". מה דוד המלך אמר: "יוסף ה' עליכם ועל בניכם"." יוסף". הכל תוספת. תוספת.  הכל תוספת.

ברכת ה' זה המציאות מציאותו יתברך. ברכת ה' זה שפע בלתי נפסק. כשם שה' הוא אין סוף, כך דברו לנצח קיים. גם ברכתו, גם חסדו, גם טובו, שנאצל על הבריות הם אין סופיים. כי אין התחלה ואין סוף.

החוכמה העליונה נובעת במעיין המתגבר. כל מה ששואבים ממנה יותר, היא מתמלאת מחדש. וכאשר מסתיימת ההתחלה באה התחלה חדשה. כמו מבואה. התוספת זה מתאחד בדבקות והדבקות היא תמיד בהתחלה. כל הזמן. ברכת ה' היא תעשיר. למה היא תעשיר, תעשיר, תכשיר? כי זה ברכת ה'. שזה ברכת ה' זה ללא הפסקה. הברכה בעצמה היא מתעשרת ומתוספת. היא משתרשת ומתרחבת. וכל מה שמרקים את הברכה, היא נובעת יותר. נכפלת ומתמלאת יותר ויותר.

אנחנו אומרים "ברוך אתה", לא שאנחנו מברכים את הקב"ה. אנחנו נברך אותו ונאמר שהוא ברוך? אנחנו מציינים שהוא מקור הברכות. "ברוך אתה", אתה משפיע את הברכה למטה בלי הפסקה. אנחנו מציינים רק שאתה ברוך, לא "ברוך" שאנחנו מברכים כמו אחד "ברוך תהיה", לא! "ברוך אתה", אתה מקור הברכות. אתה! זה בלי הפסקה.

מתי זה נספק? שאנחנו טמבלים, עושים חטא, אז "עוונותיכם היו מבדלים ביניכם לבין ה'". זה כמו שהשמש זורחת, אבל אם אקח משקפיים כהות, אז אני אראה אותה פחות. ואם אשים מסווה, לא אראה אותה בכלל. החטא הוא גורם להסוואה והברכה נפסקת. תסיר את העוונות המבדילים ותקבל שפע מחדש. תחזור בתשובה, אז כל המחלות יסתלקו. הכל חוזר להתחלה.

ברכת התוספת מגלה לנו את סוד הנצח. הנצחיות עולה ומתעלה, הולכת וגדלה. את ברכת התוספות למדו הנביאים מהקב"ה האינסוף, ומשה ודוד עומדים ומוסיפים בברכתם. כי גם הם הגיעו לאהבה ולערכה לעם ישראל בלי קצבה למאות ואלפי פעמים.

למדנו שיעור כשאחד אומר לך" "שבת שלום", אתה צריך להחזיר לו בכפל. תמיד שמברכים אותך אתה צריך להחזיר בכפל. "שבת שלום ומבורך", "שבת שלום עלייך ועל בניך", "שבת שלום לך ולכל משפחתך". תמיד להוסיף. ברכו אותך, תוסיף בכפל. תמיד התוספת יותר על העיקר.

זוהי מהות וצורת הברכה לאין סוף. כך צריכה להיות ברכת האדם. יוצאת מלבו ומנשמתו הטהורה. שהתוספת יהיה מרובה לעיקר. שרגש השמחה והאהבה לישראל יהיה עולה ומתגדל. מתרחב משעה לשעה, מרגע לרגע. כי בליבו אהבה ושמחה יותר, יותר, יותר ממה שמוציאים מפיו, כי הפה הוא צר מכדי שהוא יוכל לבטא את הפנימיות שבלב.

כתוב על אברהם אבינו, עליו השלום, בזכות שהוא נתן למלאכים לאכול אצלו לחם, אז הקב"ה הבטיח לעם ישראל בזכותו, שהוא ימטיר להם מן מן השמים. מן זה הלחם, המזון שהאכיל הקב"ה. אז בזכות הלחם שאברהם האכיל, כמה הוא האכיל? שלושה. כמה הם אכלו? אכלו כמה כזתות כל אחד. נו, נגיד נתן לכל אחד קילו, שתי קילו, בסדר? כמה נתן להם שש קילו? כמה צריך להחזיר לו הקב"ה? כתוב שמידה טובה פי 500. אז אם נתן 6 קילו, אז אתה חייב לו 3,000 קילו. נגיד, לפי 6 קילו.

לא! כתוב שהוא המטיר מן, 40 שנה למיליונים! כל יום נתן להם לאכול מן. זה כמויות אדירות! גובה המן היה 60 אמה, 30 מטר. ראו את זה כל אומות העולם, את ערימות של המן. שהמן היה נמס, זה היה מתערב עם הנחלים, היו שם נחלים, אתם יודעים? במדבר, והם היו עוברים בין כל השבטים והיו באים צבאים ושותים מן המים והבשר שלהם מתעדן והיה בטעם של המן ושהיו אוכלים אותם, איזה טעם!

איך היחס? איך יכול להיות שהקב"ה נתן כל כך הרבה פי כמה לאין ערוך? איך זה יכול להיות? אתם יודעים איך זה יכול להיות? פשוט מאוד! אברהם אבינו היה נימול ביום השלישי, כואב, פתח האוהל לאורחים שיבואו. אחרי ניתוח. בן 100. והא ממתין. ה' מרחם עליו, שיכנס לאוהב, הוציא חמה נרתיקה, 1,500 מעלות (כמו שעתיד להיות עוד מעט, "הנה יום בא בוער כתנור"), בשביל שיכנס והוא לא נכנס. כי צדיקים כתוב יושבים כמו עגלי מרבק. שה' מוציא חמה מנרתיקה, זה מזג אוויר נעים אצל הצדיקים. אצל הרשעים, הם הופכים להיות פחמים.

אז מה קרה? ה' בלית ברירה, אין אנשים שיכולים להלך בחום כזה, שלח לו מהשמים שלושה מלאכים. שיירגע, שיכניס אורחים. הוא לא יכול בלי להכניס אורחים. אז הוא שלח. באו שלושה, כמה הוא יכול לתת להם? 2 קילו הוא נתן לכל אחד, כמה הוא יכול לתת? אבל בלב שלו הוא רצה לתת? גם אם יעמדו פה מיליונים, אני אשב כל היום ואני אאכיל אותם. אבל לא היו מיליונים. אבל הלב כמה? והוא נתן לו לפי הלב.

רואים שהוא האכיל 40 שנה הקב"ה את עם ישראל, זה לפי הלב של אברהם אבינו. אתם שומעים? שמשה רבנו ברך, הפה קטן מלהגיד את הברכות, קטן, צר, אי אפשר. אז הוא אמר "פי אלף פעמים". כמה אני יכול להגיד?! אני לא יכול להגיד, יכלו החיים עד שאני אגמור לברך. אבל הוא אמר את זה בכוחות שלו, "אלף פעמים, פעמים, פעמים, אלף. זה הברכות של משה רבנו שבגללם לא נכנס לארץ. והוא מברך אותם ברגעים האחרונים ברכה אמיתית.

אתם שומעים? וה' ביקש ממנו שיעלה להר ויביט על ארץ ישראל, כי בעיניים שלו, עין טובה הייתה לו, עין טובה. "טוב עין הוא יבורך", אל תקרא "יבורך", אלא "יברך". עין טובה הייתה למשה. תסתכל על ארץ ישראל. וארץ ישראל, מהסתכלות שלו נתברכה! זה היה משה רבנו. אתם מבינים מי זה הרועה הנאמן?

בקיצור, יהודים יקרים,למדנו פה דברים גדולים, גדולים מאוד. שתוכחת קשה לקבל, בפרט אם אתה לא זה שצריכים להגיד לו את התוכחת, אבל זה טוב לקבל תוכחת. מצוין! מתברכים, זוכים לגילוי שכינה, דברים נפלאים! מברכים יהודים צריך לברך אותם מכל הלב, צריך להיזהר בכבודם, צריך לדעת איך להתנהג, צריך לראות איך התנהגו הדור ההוא. הדור ההוא! שאנחנו חושבים עליהם מה אנחנו לא מבינים אפילו עד כמה הם היו דור חשוב.

רבי שמעון אמר שזה דור דעה לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם ועד! והם חטאו רק עשרה חטאים. וגם זה לא חטאים אמיתיים, כי מי שילמד בדיוק, זה לא היו חטאים ממש. הם חשבו כל הזמן שהם לא זכאים ולא ראויים ולכן הם ימותו במדבר. לכן הם רצו לחזור.

הם ראו שכינה הולכת איתם, כל סטייה קלה מתים אלפים. סטייה! ה' איתך אי אפשר לטעות. זה כמו אתה עומד בחדר כולו חשמל, אתה רק נשאר, הופ! חשמל! מתחשמל.  הם אמרו אנחנו לא יכולים ברמה הזאת להחזיק מעמד, תחזיר אותנו! תחזיר אותנו, עם שום ובצל, עזוב! לא יכולים אנחנו נמות!

עם כל זה, זה דור שארבעים שנה, רבותי, חטא רק עשרה חטאים ולא כולם של הכלל. חלק היו פרטים. כמו מרים, היא חטאה לבד, כמוש אומרים, עם אהרון. אבל מי בארבעים שנה רק עשרה חטאים? כמה חטאים אנחנו חוטים ביום? ביום! לא כולם, כל אחד! והם כל הדור בארבעים שנה רק עשרה! אתם מבינים איזה דור זה? "אשרי הדור שעוונותיו מעוטים". אין דור כזה יותר מועט. אין!והנה מקבלים תוכחת שלא מגיע לאלה ששמעו, שותקים. איזה חינוך! איזה דרך ארץ ואיזה זכות.

עד כאן רבותיי! תהיו בריאים!

שאלה:

שואלת: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: ככה: אני עוקבת אחרי הרב כבר למעלה מעשר שנים, באמת שהייתה תקופה מאוד קשה כל העניין של הבחירות שהרב דיבר עליהם.

הרב: שהרב לא דיבר עליהם. עד שדיבר!

שואלת: עד שדיבר. אני רוצה יותר להתרכז בכותרת של הערב "גוג ומגוג בדרך".

הה: כן...

שואלת: זה קצת נראה לי כבר מגוחך.

הרב: נכון.

שואלת: למה? כי בגיל שבע אומרים לי שהמשיח צריך להגיע, ואני חוגגת יום הולדת מחר 34..

הרב: קודם כל את נכנסת מאוחר. אם את לא יודעת הנביא אומר את זה לפני אלפיים שנה. בספר יחזקאל לח ולט, ובזכריה יג ו-יד. אז כבר אלפיים שנה שיהיה  גוג ומגוג. את נכנסת מאוחר מאוד.

שואלת: כן, אבל אומרים גם שבשנת 6,000 העולם נחרב, נכון?

הרב: לא נכון!

שואלת: אז מה זה העניין של ה-6,000? שזה כמו כנגד שבת, כניסת שבת, 6,000...

הרב: 6,000 זה כנגד ששת ימי השבוע.

שואלת: נכון.

הרב: והאלף השביעי זה כנגד שבת.

שואלת: נכון.

הרב: ולפני כניסת השבת יבוא משיח ואז יהיה את המלחמות ותבוא הגאולה ויהיו אלף שנה ימות משיח. לפני כן יהיה גוג ומגוג. בלי גוג ומגוג לא יהיה. חייב להיות גוג ומגוג שהקב"ה ישלם לכל האויבים. והנה הוא מתחיל לפרוע, ביומן, עכשיו אנחנו ביומן. הוא פורע מכל העמים מסביבנו השונאים אותנו והמכחישים אותנו והנלחמים נגדנו. אין אומה מוסלמית מסביבנו שלא מכה איש את אחיו, "חרב באחיו תהיה". רואים את זה. זה לא היה לפני כמה שנים.

שואלת: כן, כבוד הרב, אבל בכל הרצאות שהייתי, את המשפטים שאתה עכשיו אומר, אמרת בעבר.

הרב: נכון. ואני אמשיך להגיד.

שואלת: ולפני ארבע שנים לצורך העניין היה גם הרצאה על גוג ומגוג בדרך או בקרוב. ולפני שש שנים היה גם משהו על גוג ומגוג.

הרב: נכון.

שואלת: והרב מרדכי אליהו, זכרונו לברכה, היה סיפור של שעון, שברגע שהשעון שלו נעצר, אז המשיח צריך להגיע.

הרב: אני לא אחראי לשעונים.

שואלת: בסדר, לא משנה. כל רב בא עם סיפור כזה ואחר.

הרב: לא! לא! הסיפור שלי כתוב בנביא.

שואלת: בסדר! אבל גם כבודו דיבר כל כך הרבה פעמים על גוג ומגוג, לפני עשר שנים, 8 שנים, 6 שנים...

הרב: את לא שומעת כנראה מה מדברים.

שואלת: אני שומעת שיש את כל הערבים שבאים נגדנו וזה כל פעם חוזר הפזמון הזה.

הרב: לא, זה לא חוזר.

שואלת: חוזר הפזמון.

הרב: מה פתאום!

שואלת: זה כבר מרגיש כמו...

הרב: מה פתאום! "דז'ה- וו" כזה, שלא נגמר.

הרב: "דז'ה- וו". אז בואו רגע! אני שואל אתכם יהודים יקרים: איזה פרשה השבוע? "דברים". אני שואל אתכם שאלה, יהודים יקרים, שנה שעברה למדת פרשת דברים? אמרתם? (תשובה מהקהל: כן) אמרת גם הפטרה של הנביא? (תשובה מהקהל: כן) לפני שנה אמרתם? (תשובה מהקהל: כן) לפני שנתיים? (תשובה מהקהל: כן) שלוש? (תשובה מהקהל: כן)

הגזמתם! דז'ה- וו!  כל הזמן אתם אומרים אותו הדבר.

שואלת: זה לא אוצו הדבר!

הרב: רגע!

שואלת: זה לא אותו הדבר....

הרב: רגע! כל שנה אתם חוזרים ואומרים אלפיים שנה כמה? לא! 3,300 פלוס אתם אומרים אותו הדבר! לא נמאס לכם להגיד? הרי בפרשת "האזינו" כתוב על גוג ומגוג. עוד לפני הנביא יחזקאל. אז כבר לפני 3,300 פלוס, כל שנה חוזרים וכל הרבנים אומרים דרשות על פרשת "האזינו", שיהיה בסוף גוג ומגוג. 3,300 שנה הם אומרים!

שואלת: אבל גם החגים חוזרים ואין לי בעיה עם זה...

הרב: לא הבנת!

שואלת: העניין זה עם גוג ומגוג.

הרב: אבל  מה נעשה שכתוב?

שואלת: כתוב ולא קורה כלום!

הרב: את יודעת מה? תימנים היו בתימן אלפיים שנה מלפני חורבן בית ראשון, היה להם שיר "נעלה לארצנו ...", את יודעת כמה הם שרו את זה? אלפיים שנה! הייתה אחת שמה אמרה "די! הגזמתם! כל שנה 'נעלה לארצנו', ואתם עולים רק על החמור וחוזרים הביתה! כמה פעמים נעלה לארצנו?!". ובסוף היה "מבצע כנפי נשרים" והם  לא עלו על חמורים, הם עלו על מטוסים והגיעו לארץ ישראל. איך הם הגיעו לארץ ישראל? אחרי אלפיים שנה! אבל כל שנה הם שמעו את המורי אומר "נעלה לארצנו", נמאס להם! אבל בסוף הם עלו. גם זה! "גוג ומגוג בדרך!", עד שזה יבוא, ואת לא תהיה מוכנה!

שואלת: אבל אומרים ש...

הרב: אבל את לא תהיה מוכנה!

שואלת: למה אני לא אהיה מוכנה, אם זה לא אמור להגיע?

הרב: זה חייב להגיע! כי כל רגע שזה עובר, יותר זה הכי מגיע.

שואלת: איפה מגיע?

הרב: מה את לא מבינה...

שואלת: אני זוכרת שאז דיברת על "אומבמבה".

הרב: מה את לא שומעת עברית?

שואלת: אובמה או אומבמבה...

הרב: אני שואל אותך שאלה...

שואלת: זה שיהיה גוג או מגוג, אני יודעת...

הרב: תגידי את פעם הרית?

שואלת: עוד לא.

הרב: אז שתדעי לך כשתהיה בהריון, אז ישאלו אותך: "בהריון? איזה חודש?", כל פעם. "איזה חודש? נו, נו? אמרת שאת בהריון, מתי תלדי?" ,נו, נו, נו, נו... בסוף יגיע, בסוף תשעה חודשים, בסוף יצא שיצא עובר, בן נולד לנו. ככה כתוב על המשיח.

שואלת: אבל בינתיים הדור מתכלה ואנחנו כבר 5,770 שנה....

הרב: מה את רוצה שאני אעשה?

שואלת: נו, ומה נישאר עוד 200 שנה?

הרב: לא,לא.

שואלת: אנחנו בגולה, אנחנו לפני המשיח 5,770 שנה...

הרב: לא!

שואלת: בשביל 200 שנה.. זה אומר שגם אם הוא בא עכשיו זה לא שווה!

הרב: לא!

שואלת: למה לא?

הרב: לא!

שואלת: למה?

הרב: ככה!  אמרנו כל שנה, כל יום בשבוע זה אלף שנה, אלף שנה זה 6,000 שנה. 6,00 והאלף השביעי ימות משיח. שלום. עכשיו את יודעת שמקבלים שבת לפני, והחרדים עוד יותר לפני והמדקדקים עוד יותר לפני. אנחנו היום לפני התאריך העולמי, אחרי חצות יום של יום שישי...

שואלת: את זה כבר שמעתי לפני שש שנים.

הרב: יופי שאת שומעת, אני שמח. אבל צריך גם להבין.

שואלת: אני גם מבינה, אבל כלום לא קורה.

הרב: תגידי, מה את רוצה שאני אעשה?

שואלת: לא, אני רוצה להבין...

הרב: אם היה לי פצצת אטום...

שואלת: אז באמת דיברת על פצצת אטום של אירן...

הרב: אבל חכי, תשמעי, אם לי היה פצצת אטום והיו מתירים לי לשלוח אותה, אז הייתי מחיש את הכל. צ'ק צ'אק הייתי גומר על העניין, כי אז כולם לוחצים על הכפתורים ומי שנשאר, נשאר. זה מה שיהיה עוד מעט. עוד מעט. אבל תקשיבי! שאת כל פעם אומרת "אוי, אוי", עובר, מפסיקה להאמין, תדעי לך שאת תהיה המופתעת. אלא שמחכים ומצפים ויודעים, אז הם יודעים שזה יגיע. מתי? אני רק הכוונה שלי זה רק להראות איך זה מתקדם בדיוק. מה אני עושה? אני לא חוזר על הנבואה כל פעם מחדש. היא כבר ידועה. אני רק מראה איך הקב"ה לאט לאט מצמצם את האפשרויות להתחמק מגוג ומגוג. תראי איך הוא סיבך את כל העולם עכשיו.

שואלת: כל הזמן מסובך.

הרב: לא היה ככה! מיום ליום...

שואלת: כל הזמן הוא מסובך, יש כל הזמן סיפורים חדשים.

הרב: אבל כל אחד רואה היום שהמצב העולמי הוא הרבה יותר גרוע מיום ליום. בין האומות יש יותר בלגן. חוסר אי הסכמה. יותר הסכמה שעולם נגד ישראל. כמוש אמרנו שיראל תהיה מבודדת. וכל אומות העולם ילחמו בה בסוף. כולל ארה"ב, כולל כולם. זאת אומרת, היום רואים, הנה לדוגמה: בסוריה , רוסיה וארה"ב, שהן שתי אויבות כרגע בבחינה הקרה, פתאום מסכימות שהרוסים ישארו שמה את הטנקים ואת החיילים ולא שואלים את ישראל. והם נמצאים שמונה קילומטר מאיתנו! מה שמפריע לנו להתנהל כמו שאנחנו חשובים בסוריה במידה ונרצה לתקוף את מה שהאיראנים מכינים לנו מתחת לאדמה, את כל הטילים, את כל הדברים. אז זאת אומרת, לאט לאט צעדנו מוצרים. המצב אבקת שרפה פזורה מסביב. צריך רק לשפוך את הנפט ולהדליק. ואת רואה מכל דבר קטן, מגנומטרים, מלחמת דת. כבר כולם לעלות, ארדואן אומר כולם לעלות לבית, כולם זה, כולם זה. את יודעת ברגע בשביל שלושה חיילים שחטפו, היה מלחמת לבנון. בשביל שלושה יהודים שרצחו, היה את המבצע בעזה.

שואלת: כן. ותמיד אנחנו מאמינים שיש מבצע או יש מלחמה, אז זהו! זה עכשיו.

הרב: הלוואי! לא!

שואלת: זה מגיע...

הרב: לא, לא מאמינים.

שואלת: זה הזמן, זהו! זה עכשיו הולך להיות.

הרב: לא,זה יכול להיות.

שואלת: אבל בסוף לא קורה כלום.

הרב: נותנים לך עוד צ'אנס.

שואלת: איזה צ'אנס?

הרב: לא צריך! אל תקחי! אבל...

שואלת: מה יש לקחת? זה. כלום לא קורה!

הרב: להיות מוכנה. כי אם לא תהיה מוכנה...

שואלת: מה מוכנה? למה? מה אני צריכה ללבשו בגדים לבנים?

הרב: אם לא תהי עם כיסוי ראש...

שואלת: אין לי כיסוי ראש, אני לא נשואה.

הרב: לא משנה, את צריכה להתחתן. אם את לא תהיה עם כיסוי ראש, לא תהיה לך הגנה! מה תעשי? תצעקי, לא יהיה לך אפילו לתפוס את הבעל.

שואלת: רווקה לא צריכה לכסות את הראש.

 הרב: נכון...

שואלת: אבל רגע, עוד שאלה כבודו.

הרב: כן.

שואלת: אומרים שצריך לחכות למשיח כל יום, נכון?

הרב: נכון.

שואלת: אבל מצד שני אומרים שאין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת.

הרב: נכון.

שואלת: אז איך זה מסתדר?

הרב: אף אחד לא מחכה לו ברצינות.

שואלת: אוקי.

הרב: כן.

שואלת: תודה רבה!

הרב: לדוגמה: אם יגידו לאנשים היום אתה מוכן שהוא יבוא היום? הרבה אנשים יגידו "לא היום! לא היום! אני צריך לסגור את העסקה שבוע הבא, אחרי זה", "אני בדיוק פתחתי חנות...", אני בדיוק... יש לי בדיוק כרטיס טיסה לארה"ב ושי לי ככה, לא מתאים עכשיו. כי אם הוא יבוא...

שואלת: אז רגע! מתי הוא בא?

הרב: היום! מה זה!

שואלת: לא, ברצינות עכשיו.

הרב: כתוב: "היום אם בקולו תשמעו".

שואלת: בסדר, בקולו הם לא שומעים וגם אני לא, אז מה?

הרב: אני שומע, את לא.

שואלת: בסדר. הרוב לא.

הרב: נו, בגלל זה הוא לא בא.

שואלת: אין צדיקים,.. נו, אז מתי? אחישנה? בעתה?

הרב: הנה את יודעת!

שואלת: נו, אני יודעת, אבל מה...

הרב: אז אחישנה לא, בינתיים, כי אנחנו לא מחשים.

שואלת: אז בעתה.

הרב: בעתה. אז מחכים. מת...

שואלת: ואז מה אומרים? מי שיודע לא אומר. איזה חוכמה?

הרב: נכון. אז מה רצית שהוא יגיד?

שואלת: כן! שיגיד!

הרב: לא הבנת, אם הוא יגיד מה יקרה?

שואלת: סוף סוף נדע!

הרב: לא הבנת, נגיד שהוא יגיד.

שואלת: אז סוף סוף...

הרב: בואי נגיד השוא יגיד בעוד שנה. נגיד שנה בתאריך א' באלול.

שואלת: מעולה!

הרב: ואז מה יגידו? "אה, יש לי זמן, עד אז יש לי זמן, אני אעשה כך, ואני אעשה יום לפני תשובה".

שואלת: בסדר.

הרב: לא! ה' לא רוצה!

שואלת: העיקר שיבוא.

הרב: לך זה העיקר שיבוא...

שואלת: העיקר שיבוא.

הרב: אבל אם ימותו הרבה זה לא טוב לה', הוא לא רוצה...

שואלת: בסדר, יש תחיית המתים.

הרב: למי שראוי רק.

שואלת: אה...

הרב: למי שראוי. האחרים ישארו למטה שוחים שמה בלבה.

שואלת: טוב.

הרב: תהי בריאה.

שואלת: תודה רבה!

שאלה:

שואלת: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: רציתי בקשה אם הרב יכול להמחיש את איסור של שחיטה פסולה.

הרב: כן...

שואלת: פשוט יש את האנשים שלא כל כך משוכנעים בזה.

הרב: מה יש להשתכנע? הבעיה היא בעיה חמורה שהחזרנו וחזרנו וחזרנו. בעיות הסכינים,

 אף אחד לא שוחט בשחיטות עם בדיקת סכין ביבש, עם הרגש,וטהרת הלב כמו שצריך, אף אחד לא משלם לו בשביל שימצא פגימות, הוא נמצא שם בשביל לא למצוא, בשביל שאפשר יהיה להעביר כמה שיותר, כי סוף יום צריך לספק מיליון וחצי עופות, וכך וכך אלפי ראשי בקר ביום. אין אפשרות לשבת ולדקדק ולעצור את המהירות, לא יהיה הספקה שוטפת. לכן אף אחד לא מתכוון למצוא באמת פגימות. וגם אם מוציאים אז אומרים שזה ככה וככה, הרגש קטן, זה לא כל כך... והם מעבירים. כי אם לא, יצטרכו להוריד את הכל עד לרגע שמצאו את הפגימה, ואז יאבדו המון ממון. המון! המון! אם אנחנו בשחיטה של 100 ראשי בקר מצליחים להוציא שניים, אם זה מה שאפשר להוציא אחרי שאנחנו מביאים בקר הכי טוב ומביאים את השוחטים הטובים ביותר, ואת הבודקי סכינים הכי טובים. זה מה שאפשר, אז יאכלו בסה"כ כמה משפחות כל יום, כי אין אפשרות. אבל כולם אוכלים! בלי הגבלה, כמה שתרמו. גם אם ישראל יהיו היום לא 7, 8 מיליון, יהיו היום 50 מיליון אני מבטיח לך שמחר יהיה בשר ל-50 מיליון. ואם יהיה 100 מיליון פה, יהיה בשר ל120 מיליון! איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות. הרי יותר מ-60% יותר מ-60%, 80% זה טרף לגמרי לפני שחיטה. לפני. אחרי שחיטה יש פסלות של סכין, של בדיקות, של כל מיני צרות. ואחרי כל זה יש עוד מליחה שלא נעשת כדין, מולחים ערבים. ואח"כ יש בשר שנעלם מן העין ויש החלפה של בשרים עם בשרים ופתקאות עם פתקאות של "כשר", ו"חלק" ו"טרף". סבטוחה גדולה שאין כדוגמתה. מי שמכיר את זה מבפנים, יודע. ונודע לי שבימים הקרובים עומד לצאת הספר על השוחט המפורסם, התימני, שבו יתבררו כמה סוגי עבירות יכול בן אדם אחד לעשות. במשך 50 וכמה שנה, להטעות את הציבור ולהטריף  להם את כל המטבחים. זה התברר ואז יבינו בדיוק מה הולך להיות. יהיה רעידת אדמה. כן תודה.

שואלת: יש פה אשה ששואלת אז מה אוכלים?

הרב: קודם כל אוכלים כל מה שמותר. מה שמותר זה טבעי, זה טבעי,פירות וירקות וצריך כמובן לעשות בדיקות לכל הדברים, כמו שמופיע באתר שופר. אפשר לאכול דגים שאין בהם בעיה. כגון פורל, לברק, נסיכת הנילוס ומושט. יש עוד כמה כאלה שאין להם חששות, אבל צריך לקנות, עדיף דגים טריים עם עור שביל לראות שיש סנפיר וקשקשת ולא לקנות קפוא בלי עור, כי יכול להיות שזה מתחלף עם טרף. למה? כי בטונה יש יותר מעשרים סוגים של טונה והרוב הם טרף. והם דומים מאוד מאוד בבשר שלהם. מי שיראה את הבשר, לא ידע להבחין. אבל זה צריך לדעת. לכן מי שיקשיב לדיסקים שאנחנו חילקנו פה, יוכל לדעת הרבה בנושא וידע להיזהר.

שואלת: כבוד הרב, רק תברך בבקשה את רונית בת ברכה בלה  לזיווג.

הרב: רונית בת ברכה בלה זיווג הגון מהרה! תלמד חצי שעה "שערי תשובה", שלשוה חודשים.

שואלת: וגם ברכה לאה בת אסתר,

 בבקשה.

הרב: ברכה לאה בת אסתר זיווג הגון מהרה!

שאלה:

שואל: כבוד הרב אפשר רגע?

הה: כן.

שואל: מארגן ההרצאה נקרא אליעזר צוברה, הוא ארגן את ההרצאה בעקרון לרפואתו, והוא כתב לי פה כמה דברים שאני רוצה שאני אעביר לכבוד הרב ולקהל עצמו. קודם כל, חשוב לו להגיד לכבוד הרב שהוא רואה את כבוד הרב חמש שעות ביום, כל יום. מאוד אוהב את כבוד הרב. הייתה לו את המחלה בגב, המחלה עצמה עברה, אבל היא יצרה חלבון בגוף שהועבר למח ופגע פגיעות מוחיות, פגיעה מוחית ובעקבות כך זה גרם לו לחוסר תפקוד ברגליים, בידיים, באוזניים ובדיבור. הדיבור שלו לא ברור, הוא לא יכול ללכת ומרותק לכיסא ומאוד מוגבל. הרופאים אמרו לו שאם בכלל תהיה החלמה זה יהיה רק אחרי הרבה זמן והחלמה חלקית ושזה בעיה שקורית אחת למיליון. הוא מאוד, מאוד ירצה שכבוד הרב יברך אותו, אומנם ברכת אותו בהתחלה, אבל הוא רוצה שכבוד הרב יברך אותו וכל הקהל יענה אמן חזק. אם זה אפשרי.

הרב: מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את אליעזר בן אורה נדרה בתופסת על הבריאות שהייתה לו קדימה! שיהיה בריא אולם, יעמוד על רגליו מהרה! אמן! מי מהציבור מוכן ללמוד שתי הלכות לרפואתו במשך חודש כל יום. שתי הלכות, לוקח מס' דקות, אפשר להעמיד בן אדם על רגליים. מי מוכן? להרים גבוה. כל אלה שהרימו יד ויעשו כך, יתברכו ושלא יצטרכו ברכות!

שואל: אמן!

הרב:תודה!

שואל: תודה רבה כבוד הרב.

שאלה:

שואל: כבוד הרב אני מבקש ממך סליחה.

הרב: ככה? זהו? בוא תעמוד, תרשיע את עצמך קודם. מה קרה? מה עשית?

שואל: לא צריך מיקרופון.

הרב: עם מיקרופון חייבים. חלק מהתשובה זה בזיון. לא תתבזה, לא נמחל.

שואל: אין לי עצבים.

הרב: הוא, אין לך עצבים.

שואל: לא, לא זה הוא!

הרב:  אה, עזוב אותו. תרים את המיקרופון, דבר. מה היה?

שואל: מה היה? על כל הרבנים שדיברת...

הרב: אני? אתה מתחיל איתי? קודם דבר על אלה שדיברו עלי!

שואל: אני לא יכול לעשות את זה פורום. בארבע עיניים...

הרב: למה אתה לא יכול ? עשית את זה בפורום שאתה דיברת עלי. למה לא?

שואל: זה לא...

הרב: לא, אתה צריך להגיד מה היה ולמה היה. בשמים זה יותר קשה, תאמין לי!

שואל: עוויתי, פשעתי, הרב, אני לא מסוגל לזה!

הרב: אתה מסוגל! אתה מסוגל! אם היית מסוגל להגיד עליי, אתה מסוגל.

שואל: אני באתי לפה בכלל בטעות.

הרב: אין טעות. יש השגחה. אין טעות.

שואל: אוטעהע 1:53:36 שזה טעות.

הרב: נו?

שואל: אני מבקש סליחה מהרב.

הרב: אהה, ככה זה? זרקתי בלוק על מישהו "סליחה, מה קרה לך". קשה הא?! לדבר יותר קל.

שואל: אני יכול להמשיך לדבר, אבל זה לא.. איך אומרים? לא הכנתי את עצמי לזה. באתי לפה ככה בשביל הפנאן.

הרב: אז שב. שב. ותחשוב איך להגיד ועוד מעט ניתן לך.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני רציתי לשאול, בגלל שאנחנו בתקופה לא טובה...

הרב: תקופה למה לא טובה?

שואל: בגלל הפיגועים....

הרב: הפוך, כל מה שיש יותר צרות, זה סימן שאנחנו מתקרבים לסוף. כמו שהיא הבינה.

שואל: האם המוסלמים בהר הבית וברשות הפלסטינית ימותו וילכו...?

הרב: למה שימותו?

שואל: כי יותר פיגועים וזה...

הרב: שיחיו ויסבלו!

שואל: אמן! ועוד דבר: רציתי שתברך אותי הרב בשידוך הגון.

הרב: איך עברת ישר מהמוסלמים לשידוך? טוב. בן כמה אתה?

שואל: 31

הרב: בסדר גמור. יש לך כתובת?

שואל: כן.

הרב: איפה?

שואל: בירושלים. ב...

הרב: אתה רוצה שהכלה תבוא או לא?

שואל: כן.

הרב: נו, מה הכתובת?

שואל: גבעת זאב.

הרב: גבעת זאב. ויש לך בית?

שואל: כן.

הרב: שלך?

שואל: לא.

הרב: לא?

שואל: עם ההורים.

הרב: ואיזה הכלה תבוא בלי בית?

שואל: כן...

הרב: יש לך אפשרות להביא בית?

שואל: להשכיר. אני יודע.. לא.

הרב: להשכיר. טוב. אתה רוצה אישה בקבוע או בשכירות.

שואל: בקבוע.

הרב: טוב. מה השם שלך?

שואל: ניר בן אביגיל.

הרב: ניר בן אביגיל, ה' יזכה אותך לאביגיל שביחד תעשו ניר ותבנו בית נאמן בישראל!

שואל: אמן!

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ער בטוב.

שואל: קוראים לי אלירן, אני עוקב אחריו כבר...

הרב: כולם עוקבים אחרים.

שואל: איך אפשר שלא?!

הרב: כן...

שואל: מ"תנו גב למג"ב".

הרב: אוהו! מאז?

שואל: מאז ועד היום. לפני שנתיים הרב בירכת אותי בזיווג, התחתנתי, ברוך ה'. עכשיו נאי רוצה גם תאומים, ילד, שלישיה.

הרב: ישר ככה.

שואל: מה ישר? שנתיים!

הרב: שנתיים. טוב. אתה לומד כל יום.

שואל: כן.

הרב: כמה אתה לומד ומה?

שואל: הלכות.

הרב: כמה?

שואל: ארבע, חמש. ועוד שתיים שלקחתי שלו.

הרב: ארבע, חמש הלכות?

שואל: כן.

הרב: חשבתי שעות. תלמד שעתיים כל יום תורה, שלושה חודשים רצוף. כולל חגים ושבת. תקשיב...

שואל: עשיתי את זה כבר, אמרת לי בשידוך. לא רוצה עוד אחת.

הרב: אז למה אתה שואל אותי עוד פעם? אבל התחתנת בזכות זה. עכשיו אתה רוצה ילידים, אז מה בלי זכות? תלמד שעתיים בתענית דיברו, שלושה חודשים רצוף. רצוף אבל. ואשתך תלמד חצי שעה ספר "שערי תשובה" של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף. רצוף. כולל שבת וחגים. ועכשיו אם תקיימו את זה, אני מברך. מה השם?

שואל: שנייה רגע, לפני השם. כל הנשוא הזה  שיצאת איתו...

הרב: מה עכשיו, קודם נגמור את הברכה.

שואל:רגע, זה זכויות. שגם הם יעמדו לי.

הרב: טוב.

שואל: כבר שנתיים גם אני לא אוכל בשר ועופות בכלל.

הרב: אבל הבטן לא מראה את זה. מה אתה אוכל במקום?

שואל: תשמע, 30 שנה אין לאן לרדת.

הרב: אתה עוד בירידה. הבנתי. כן?

שואל: ורוצה שגם הזכויות של זה יעמדו לי, גם לרפואתי, גם להתחזקות של אשתי.

הרב: אין בעיה! תגיד לי מה השמות.

שואל: הילד שלי גם רוצה שתברך אותו להצלחה בלימודים. אלירן אליעזר בן עליזה.

הרב: קודם אתם!

שואל: אני! אני! אלירן אליעזר בן עליזה

הרב: אלירן אליעזר בן עליזה, ו...?

שואל: בן עליזה.

הרב: אמרתי. ואשתו?

שואל: סאלי בת יהודית.

הרב: סאלי בת יהודית. סאלי?

שואל: כן.

הרב: צריך להחליף את השם. מה זה סאלי?

שואל: קראו לה סאלינה. אני קצרתי.

הרב: לא! אל תעשה קיצורים. בסוף היא תלד בשבעי.

שואל: לא, לא. כולם קוראים לה סאלי.

הרב: תגיד את השם המלא!

שואל: סאלי. סאלי קוראים לה. ככה מהלידה קראו לה מהסאלי.

הרב: אז תוסיף לה באבא.

שואל: ומה יצא?

הרב: באבא סאלי.

שואל: והיא בדרגה שלו? לא יכול להיות.

הרב: היא לא אוכלת בשר, זה הדרגה שלו.

שואל: על המזל שהיא לא פה.

הרב: טוב. סאלי בת?

שואל: יהודית.

הרב: יהודית. ה' יזכה אותכם לזרע חי וקיים. תאומים שלא אוכלים עופות ובשר.

שואל: אמן! וגם לקנות דירה.

הרב: ה' יזכה אתכם לישוב טוב מהרה ויברך את הבן שלך ששמו?

שואל: אמן! נתנאל אברהם בן חנה שרה.

הרב: נתנאל אברהם בן חנה שרה...

שואל: שיצליח בלימודים

הרב: איך בן חנה שרה.

שואל: לא. זאתי, זה סיפור ארוך. זה גרושה.

הרב: לא הבנתי. אתה רוצה להביא ילדים מהגרושה?

שואל: לא! תקשיב, הוא מהגרושה.

הרב: הוא מהגרושה.

שואל: ולפני שנתיים ברכת אותי על רווקה.

הרב: אה, הבנתי. סליחה. טוב. עוד פעם מה השם שלו?

שואל: נתנאל אברהם בן חנה שרה.

הרב: נתנאל אברהם בן חנה שרה, יזכה להיות צדיק, תלמיד חכם ירא שמים.

שואל: אמן! עכשיו הרב, הבאתי איתי עוד שתי חברים פה שגם התחזקו ורוצים לשאול אותך...

הרב: לא הבנתי! שתי? הם החליפו מגדר?

שואל: שני חברים!

הרב: שני חברים. כן?

שואל: אז הנה, תראה מה הם רוצים.

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: קרואים לי יוסי. רציתי בבקשה לקבל ממך ברכה, כי במשך השלוש השנים האחרונות, חוותי חוויה לא נעימה. תחושות בבטן, מחשבות אובדניות. חזרתי בתשובה בזכות זה, בזכות זה גידלתי זקן, לקחתי על עצמי. תתן לי בבקשה ברכה.

הרב: בסדר. וציצית אתה תשים?

שואל: אני שם ציצית.

הרב: יופי! צמר?

שואל: לא. בשבת אני שם צמר.

הרב: לא. כל השבוע. מה השם?

שואל: אוקי. ואם אפשר לברך גם את אשתי.

הרב: עוד לא התחלנו איתך. מה קורה אתכם, תגיד?

שואל: לרפואה.

הרב: ראשון ראשון, מה השם שלך?

שואל: יוסף בן גרציה.

הרב: יוסף בן גרציה, רפואה שלמה בלי מכאובים!

שואל: אמן! ואם אפשר גם את אשתי.

הרב: שם?

שואל: הודיה בת דיאנה.

הרב: הודיה בת דיאנה, ה' יזכה אותה בריאות שלמה וסבלנות.

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום וברכה.

שואל: אני רוצה שתברך אותי לרפואה שלמה.

הרב: מה יש לך?

שואל: שאני אוכל ללכת.

הרב: מה יש לך?

שואל: גידול ברגל.

הרב: הבנתי. כמה שנים זה?

שואל: שנה.

הרב: מה אומרים הרופאים?

שואל: עשו לי ניתוח והוציאו את זה. אבל רוצים לעשות לי עוד ניתוח בברך.

הרב: הבנתי. בן כמה אתה?

שואל: 10

הרב: ההורים שלך שומרים תורה ומצוות?

שואל: כן.

הרב: אתה הולך עם ציצית?

שואל: לא.

הרב: לא. אני אביא לך עכשיו ציצית. תלך איתה תמיד, בסדר?

שואל: טוב.

הרב: ואני מברך אותך. אבל תלמד כל יום חמש משניות. בסדר? אתה יודע מה זה משנה?

שואל: אני אנסה.

הרב: מה יש לנסות? לקרוא אתה יודע.

שואל: כן אני יודע.

הרב: נו,  אז מה הבעיה? מה לנסות?

שואל: רק לקרוא או ללמוד?

הרב: לקרוא את המשניות, אבל להשתדל להבין. אבל העיקר לקרוא את המשניות. חמש משניות. תתחיל מברכות ותמשיך הלאה.

שואל: טוב.

הרב: יופי! תן לו. תברך שהיינו.

שואל: ברוך אתה.. שהחיינו וקיימנו והגענו ליום הזה.

הרב: אמן! מה השם שלך?

שואל: ניתאי בן אזיתה.

הרב: אזיתה?

שואל: ניתאי חיים בן אזיתה.

הרב: באל"ף או בעי"ן?

שואל: אל"ף.

הרב: מה זה אזיתה?

שואל: שם פרסי.

הרב: מישהו יודע פרסית פה? מה זה אזיתה? לא עזיז. אזיתה.

(תשובה מהקהל: לא שמעתי...)

גם אני לא שמעתי אזיתה. שמעתי פסח, פורים, חנוכה. טוב. עוד פעם מה השם שלך?

שואל: ניתאי בן אזיתה.

הרב: לא, שכחת שם. ניתאי..

שואל: חיים.

הרב: חיים בן אזיתה, ה' ירפא אותך ברפואה שלמה!

שואל: אמן!

הרב: אתה מתחייב לא לשחק כדורגל? אתה תהיה בריא.

שואל: אבל אני לא יכול לשחק כדורגל.

הרב: שתהיה בריא!

שואל: בעזרת ה'.

הרב: אתה לא תשחק כדורגל?

שואל: טוב.

הרב: קשה לך, אני רואה. אתה לא תשחק שתהיה בריא אמרתי. בסדר?

שואל: טוב.

הרב: טוב. והקב"ה יעתיק את המחלה ממך לרגליים של ח'אמנאי. תהיה בריא!

שואל: אמן!

שאלה:

שואל: התורם מבקש לברך גם את אחיינית שלו. תמר בת ציונה ואברהם. לזיווג הגון.

הרב: תמר בת ציונה ואברהם זיווג הגון, בזכות שלתמד "שערי תשובה" חצי שעה.

שואל: וגם את הבן שלו. יצחק בן אליעזר.

הרב: יצחק בן אליעזר...

שואל: זיווג הגון.

הרב: זיווג הגון בזכות שילמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים.

שאלה:

שואל: הרב, אם אתה יכול בבקשה לברך את אמא שלי, היא קצת חולה בנפש. כאילו...

הרב: קצת. בסדר.

שואל: יש לה בעיות בנפש, דמיונות, דכאון, דברים כאלה.

הרב: כן. היא דתיה או לא.

שואל: היא דתיה. היא חזרה בתשובה לפני כמה שנים, שאני נולדתי.

הרב: מתי התחיל לה הדכאון?

שואל: כבר שנה. היא הייתה בבית חולים באיתנים איפה הקסטל שם. ובגלל זה עברתי גם לגור אצל דודה שלי, אחותה. וגם היא קיבלה סרטן בשד. עכשיו היא לפני שעה הלכה לשערי צדק, חזרה, לא יודע, יש לה...

הרב: מה אתה מוכן לעשות בשביל אמא?

שואל: אני לא יודע. אני הולך ארבע, חמש פעמים לשיעורי תורה. אני שם ציצית כבר איזה שבוע, אני שומר שבתות, אני עושה הרבה דברים. אבל...

הרב: אתה מוכן להסיר את העגיל ולהימנע מחיבור לעריות?

שואל: מה זאת אומרת?

הרב: לא לצאת עם חברה.

שואל: זה עגיל שאי אפשר להוציא אותו. חברה אין לי.

הרב: למה אי אפשר להוציא? מה שנכנס יוצא. מה הבעיה?

שואל: אין. זה...

הרב: תעזרו לו.

שואל: אני לא מצליח.

הרב: אתה לא. הם יעזרו לך. שב רגע, יעזרו לך.

שאלה:

שואל: שלום עליכם.

הרב:ש לום.

שואל: אני ראיתי ספר שכתב אותו אחד מחכמי הגוים, לפני 800 שנה בערך. הוא עיצב מפת העולם שהיה אז, ואיפה שהיום המדינות של צפון קוריאה ודרום קוריאה, הוא כותב שם הגוג ומגוג. מה כבוד הרב אומר על הדבר הזה?

הרב: תראה, אנחנו לא יודעים איפה זה הרי חשוך בדיוק. יש כמה סברות שזה באזור סין, במקומות כאלה, איפה שיש נהר סמבטיון, ויש שמה איזה נהר בסין שהוא גם כן פולט אבנים ויש שמה מקום שלא נותנים להכנס שמה. אומרים שיש שבטים קדומים. יש כל מיני שמועות. ונכתבו על זה כמה ספרים. אבל ברגע ש"יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", אנחנו נדע איפה הם עשרת השבטים, לכשיגיעו. אז הספר לא יעלה ולא יוריד. וגם אם נדע, מה זה יעזור? עד שלא יבוא מלך המשיח והם יבואו, אז לא נדע.

שואל: טוב.

הרב: תהיה בריא!

טוב, ירד העגיל סוף סוף! אז עכשיו...ירד?

שואל: יש עוד אחד שקצת...

הרב: עוד אחד קטן, בסדר. הגדול ירד, הקטן נשאר.

שאלה:

שואלת: אלה שמדברים נגד כבוד הרב, לצערנו זה לא פשוט.

הרב: נכון.

שואלת: אז אומרים שכבוד הרב יוצא נגד רבנים אחרים...

הרב: לא! חס ושלום! מעולם לא יצאתי נגד.

 שואלת: נגיד הרב זמיר כהן.

הרב: אני יצאתי נגדו או שהוא יצא נגדי?

שואלת: גם וגם.

הרב: אחד ירה על מישהו וההוא מגן על עצמו. אומרים לו: "לא, גם וגם". גם וגם. זאת אומרת, רציך לחכות עד שיפילו אותך ושלא תקום יותר. חייב אדם להגן על שמו. "והייתם נקיים מה' מישראל". עכשיו "הזמיר" הזה תשביני, אני בניתי אותו. אני הפצתי את החוברות שלו, אני פרסמתי אותו בעולם. והבן הזה החזיר לי רעה תחת טובה תמורת ממן. הבן אדם מימן אדם רשע בשם "קרייזי", ממן אותו כמו שהוא כותב והתפרסם עכשיו בסרטון, מימן אותו נגדי. בן אדם שמקום יכיר טובה על מה שבנו אותו ואת שמו, הוא מחזיר רעה, ודיבר עליי דברים קשים ואיומים, ואני לא רוצה לחזור עליהם בכלל, אבל הם מופיעים אצלו. את יכולה לראות אותם בדיוק. על זה עניתי.

שואלת: אתה יודע כבוד הרב, שיש שמועות חזקות בציבור ואני לא סתם אומרת...

הרב: אני יודע מה את מחדשת לי?!

שואלת: שאומרים שכבוד הרב, הוא יהיה מלך המשיח!

 הרב: שטויות והבלים!

שואלת: אתה לא תרצה?

הרב: איך יכול להיות מלך המשיח? אם כל אלה אומרים שאני רשע וישו ושבתאי צבי וכל הדברים? איך יכול להיות מלך המשיח אדם כזה? יכול להיות?

שואלת: שלא יודעים עד שלא יהיה.

הרב: זה ברור שלא יודעים עד שזה יהיה. אז לכן צריך להמתין. אבל מה שאני מבטיח לך שזה לא יהיה "הזמיר".

שואלת: מה שאתה לא תהיה המשיח?

הרב: לא! שזה לא יהיה "הזמיר". גם לא זה שעושה הרצאות על תותים. זה מצב של צחוק. אנשים שרק צמחו אתמול, יצאו, רק צמחו, בעקבות הפעילות שלי, למדו מאצלי וצמחו, יוצאים נגדי. למה יוצאים נגדי? כי הם רוצים להישאר לבד. אז לא דיברתי. אבל כיוון שהם כבר נושאים את השם שלי בפיהם ומדברים ברורות, אז אני קצת מחזיר להם. מקטין אותם. קת, קצת, קצת. ממש קצת. כי אם אני אפתח את הפה באמת, הם לא יוכלו לצאת מהבית. זהו.

שואלת: טוב, תודה רבה.

הרב: אדם שהוא לא אמת, שהוא שקר, אסור לשמוע אותו. התורה שלו היא שקר. זה לא בעיה לדבר יפה. מה הבעיה לדבר יפה? אני יכול לדבר עכשיו רק בדיחות. אני יכול לספר רק בדיחות ואתם תתעלפו מצחוק, תרצו לבוא עוד פעם ועוד פעם, כי זה מבדח. רוב המרצים זה בדיחות, זה סיפורי בדים. זה אהבה, אהבה, זה תותים, תותים, אני יודע. שטויות! תכבד את אשתך, תגיד לאשתך "אין! את ירח, את שמש, את הכל", היא אומרת לו מה אתה מדבר? אני לא ירח, אני לא שמש", "מה אכפת לך?! אני אגיד, להפסיק? להפסיק? לא להגיד לך?". "לא, לא, תגיד". סיפורים של מרצים, נו. זה לעביר שיעור של תורה. מה זה קשור לתורה בכלל? מה זה קשור לתורה? תגיד מצוות מהתורה, תחנך את הציבור, תוכיח אותם, תגיד להם איך עובדים על המידות והכל. מה אתה מספר סיפורים? בשביל שאנשים יצחקו לך "איזה מרצה! איזה מרצה! אני חולה עליו". זה מה שהם רוצים. או הפרשות חלות. הפרשת חלה בלי תרומות. רק דולרים. בלי תרומות, רק דולרים. אפשר לשים את הכסף בבצק, אף אחד לא יודע.

(תגובה מהקהל: בגלל שנאת חינם בית המקדש חרב)

נכון! שנאת חינם אסור.

(תגובה מהקהל: שנאת חינם בין הרבנים הגדולים)

נכון!

(תגובה מהקהל: אז לא יבוא המשיח)

הוא יבוא! אבל אני אגיד לך יותר מזה, שנאת חינם זה באמת אסור, אבל שנאה שחייבים זה מותר. לשנוא את הרע, חובה! לשנוא את הרשעים, זה הלכה. אז איך אומרים שנאת חינם? אבל אם אדם מטיב לישראל ובא מרצה ואומר זה ישו, זה שנאת חינם! על מה ולמה? אתמול גידלתי אותך ואתה היום אומר כך? למה. קיבלת כסף? זה שנאת חינם! הבנת? אבל לפרסם את הרשעים זה חובה! מצוה לפרסם את החנפים. זה לא שנאת חינם, זה הלכה.

שאלה:

שואלת: תודה! זה היה מאוד יפה יפה! אני לא מדברת עברית כל כך טוב, אבל...

הרב: את מארה"ב.

שואלת: כן, אני מאמריקה.

הרב: טראמפ, טראמפ.

שואלת:תודה רבה. רציתי ברכה מהרב. אני רוצה לעשות, סמינר בשביל ילדות מאמריקה, שהם צריכים חיזוק הרבה. באמריקה זה קשה, קשה להיות כל כך חזק.

הרב:  איפה את רוצה לעשות? שמה או פה את רוצה לעשות סמינר?

שואלת: פה.

הרב: ואיפה הם יבואו? והם יבואו משם לפה?

שואלת: כן, כן.

הרב: למה אי אפשר לעשות שם?

שואלת: כי א"י הכי טוב בעולם?

הרב: ויש לך כסף להטיס את עולם ולעשות להם...

שואלת: ההורים יעשו את זה.

הרב: ההורים ישלמו?

שואלת: כן.

הרב: כן. ומי ידבר איתם?

שואלת: הרבה....

הרב: זה הבעיה "הרבה", מי?

שואלת: יש לי ....

הרב: "יש לי", מי?

שואלת: אני לא יכולה להגיד בעברית.

הרב: בעברית.

שואלת: יש לי אנשים שרוצים לגרום לזה להתקיים, אבל אני רוצה ברכה...

הרב: רגע! אבל אנשים את גם תביאי אותם גם מארה"ב או שהם מפה.

שואלת: לא, הם מפה.

הרב: מי זה "הם"?

שואלת: מורן סבא, אתה יודע מי זה?

הרב: מורן סבא, מי זה מורן סבא?

שואלת: רק ברכה שתהיה בהצלחה שאני אעשה סמינר בשביל לחזירם בתשובה.

הרב: קודם כל, שהסמינר יצליח מאוד!

שואלת: אמן!

הרב: עם מרצים יראי שמים!

שואלת: אמן! אמן! תודה! איזה בכות אני יכולה לעשות את זה? מה יכול לעשות את... אם זה תהילים או זה...

הרב: לא, לא, לא. מספיק שאת רוצה באמת, זה מספיק.

שואלת: כן?

הרב: כן.

שואלת: תודה! תודה! לילה טוב!

הרב: לילה טוב.

שאלה:

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אני באתי ואני רוצה להוקיר תודה לכבוד הרב. אני חייבת לכבוד הרב את החיים שלי, את המשפחה שלי. כבוד הרב בירך אותי לזיווג ואמר לי לקרוא ספר "שערי תשובה,, של רבנו יונה ובדיוק איך שסיימתי את השלושה חודשים, הזיווג בא אליי הביתה!

הרב: ברוך ה', לכן אמרתי לו שיתן כתובת.

שואלת: דבר נוסף, כבוד הרב, אני רוצה להודות לכם על כל החסד שאתם עושים איתנו. יום יום, בלי הפסקה. וללמד אותנו הלכות, ללמד אותנו לחיות נכון, לאכול נכון. כל הבית השתנה. אם זה תבלינים, אם זה בשר שאנחנו לא אוכלים כבר שנים! ואני מאוד, מאוד מבקשת מכבוד הרב, שיברך גם את ההורים: ירדנה בת אסתר ואליהו בן אסתר שיחזרו בתשובה שלמה!

הרב: ירדנה בת אסתר ואליהו בן אסתר, ישובו בתשובה שלמה!

שואלת: אמן! ומישהי בשם קרן בת ציפורה, ביקשה ברכה לרפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף.

הרב: דתיה?

שואלת: והצלחה במטבח. היא מהקהילה.

הרב: קרן בת ציפורה תצליח בבריאות שלמה ובמטבח.

שואלת: אמן! ואם אפשר ברכה לבעלי, שיזכה לשמש אתכם, כבוד הרב, כמו שיהושע בן נון, עליו השלום שימש את משה רבנו, עליו השלום.

הרב: צריך להיות דבק!

שואלת: בעזרת ה' שיהיה!

שואלת: אולי אני ארגיש יותר מידי חנוק?

שואלת: בעזרת ה' שהכל יהיה לשביעות רצונך!

הרב: מה שם הבעל?

שואלת: יעקב בן ירדנה.

הרב: יעקב בן ירדנה, יזכה לכל מיני דמיטב ולעשות הנכון והראוי לפני ה' יתברך!

שואלת: אמן!

הרב: תהי בריאה!

שואלת: תודה רבה, כבוד הרב!

שאלה:

הרב: לא, אני אמחל לך אחרי שאני אשמע.

שואל: אני מכיר את הרב, דרשות של הרב כבר מגיל, לפני עשר. תמיד שמעתי אותך עוד בקלטות אלה שמסתובבות, תמיד שמעתי אותך. עד ששמענו אותך מדבר על הרבנים וירדת לי מהעיניים.

הרב: אבל מאז אתה לא שמעת אותם מדברים עליי? איפה היית?

שואל: לא שמעתי אותם.

הרב: אה, לא שמעת.

שואל: לא!

הרב: ושמעת שאני אומר שהם אומרים עליי?

שואל: אפילו רציתי לבחור בך בבחירות, לא עלית מה אני אעשה?!

הרב: הוא לא עונה. שמעת אבל שאני אומר שהם מדברים עליי?

שואל: שמעתי שהם מדברים עלייך.

הרב: אז מה עשית?

שואל: ניסתי להתגונן, הם הוכיחו לי אחד, שתיים, שלוש...

הרב: מה יש להוכיח? שמעת או לא שמעת?

שואל: אני לא יכול להכנס לפרטים קטנים. כבוד הרב!

הרב: אז למה לא אמרת...

שואל: מה אתה רוצה מהחיים שלי??? בחייאת, תגיד מחול.

הרב: אבל למה לא אמרת להם "אתם לא מתביישים! איך אתם מדברים על בן אדם שלא עשה שום דבר". בגלל בחירות...

שואל: לא שאני מצדיק אותם , מציק אותך. אני רוצה שתחל לי. דיברת בגנותי.

הרב: למה שאני אמחל לך על סתם?

שואל: חטאתי, פשעתי! סתם באתי לפה, בטעות, אני מבקש סליחה!

הרב: אין בטעות! אתה צריך להבין מה עשית, עשית פשע נורא! שמאבדים את העולם הבא. "המלבין פני חברו נכנס לגהנום ולא עולה".

שואל: לא הלבנתי אותך! דיברתי עלייך ואתה לא יודע מזה בכלל, באתי לפה, אני מגלה לך את הסוד הזה, אבל אני רוצה שתסלח לי. את הצריך להגיד וואלה איזה צדיק אני, וואלה אני מוחל לך, אבל לא, אתה ממשיך...

הרב: אתה יודע מה? תן לי שנה לדבר עלייך בסתר ואחרי זה אני אגיד לך גם כן אותו הדבר. מה השם שלך שאני אפרסם?

שואל: קוראים לי מאיר.

הרב: מאיר מה המשפחה?

שואל: חסידים.

הרב: חסידים? אתה קשור לחסידים של הרב בניהו?

שואל: לא, לא.

הרב: לא קשור.

שואל: אולי חברים וזה...

הרב: אולי חברים. טוב מאיר, תשמע, תשאיר את זה ככה, אני אדבר עלייך שנה אחרי זה אנחנו נפגש עוד פעם, נבקש אחד מהשני.

שואל: אבל אתה צריך להיות.. מה הרב נוקם ונוטר? אני לא מבין את זה.

הרב: קודם כל כתוב שצריך להיות נוקם ונוטר..

שואל: על התורה! לא ככה! מה את הרוצה לעשות...

הרב: הלכה! בסימן רנג, ביורה דעה, כתוב: "תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר אינו תלמיד חכם,. כתוב. מה אני אעשה.

שואל: אבל בתורה, לא בא ככה...

הרב: מה זה  בתורה בא ככה בא ככה?

שואל: רק בתורה נוקם ונוטר, לא עכשיו בן אדם עשה לך רגל, תעשה לו רגל שתשלח אותו לבית חולים.

הרב: לא, אני רק אמרתי בשביל שאתה תרגיש חארטה. איך אתה תרגיש חארטה?

שואל: אני לא מבין את זה.

הרב: לא מבין את זה.

שואל: אני רוצה שתסביר לי.

הרב: טוב, בגלל שאתה לא מבין, אני מוחל לך.

שואל: תודה רבה, הרב!

הרב: תהיה בריא!

שואל: אני מבקש בליחה מכל הלב. 

הרב: תודה מותק!

שאלה:

שואל: מחילה הרב, בגלל שאנחנו ממהרים, אז  הבן שלי לא מרים את היד גבוה, אז אני רוצה לתת לו לשאול אותך שאלה.

הרב: רגע, שימתין. תן לי את הבחור עם העגילים שהוריד אותם. ברכה לאמא, מה השם?

שואל: לילי לאה בת רחל רבקה.

הרב: לילי לאה בת רחל רבקה...

שואל: ואסתי...

הרב: רגע! ה' ירפא אותה ברפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף!

שואל: אמן!

הרב: ואסתר?

שואל: בת רחל רבקה.

הרב: תזכה...?

שואל: לבריאות.

הרב: בריאות שלמה ואיתנה. ואתה לחזור בתשובה שלמה בשמחה!

שואל: אמן!

שאלה:

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: קודם כל, אני רוצה לבקש ברכה לאח שלי.

הרב: כן?

שואל: עמיאל בן איריס, שיהיה לו...

הרב: שמו?

שואל: עמיעד בן איריס.

הרב: עמיעד בן איריס, יזכה ל...?

שואל: יראת שמים.

הרב: יראת שמים טהורה!

שואל: אמן! ויש לי שאלה: כמה זמן לעשות ספורט שזה לא יהיה ביטול תורה.

הה: חצי שעה ביום, אבל למטרות בריאות.

שואל: בסדר. ואם אתה יכול לברך אותי שיהיה הצלחה בלימוד התורה.

הרב: תצליח בלימוד התורה ותתעלה!

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

שאלה:

שואלת: הרב, אני מבקשת בבקשה ברכה להצלחה בלימודים שלי.

הרב: נפלא! מה את לומדת?

שואלת: אני לומדת כל מיני דברים.

הרב: ברור! מה?

שואלת: הנדסה, חשבון, תורה, נביא.. כל מה שלומדים בלימודים של בנות.

הרב: מה יותר חשוב לך?

שואלת: תורה, זה הכי חשוב.

הרב: אז למה אמרת קודם הנדסה.

שואלת: כי.. אתה שאלת אותי הרגע מה אנחנו לומדים, אז ני אמרתי לך כל מה שאנחנו לומדים...

הרב: אתם תמיד לומדים קודם הנדסה?

הרב אז למה התחלת עם ההנדסה.

שואלת: בכיתה א'. אנחנו התחלנו הנדסה בכיתה א'...

הרב: בא' כבר הנדסה?

שואלת: כן.

הרב: פשש! זה למחוננים בטח. תגידי לי, בת כמה את היום?

שואלת: תשע.

הרב: ואיזה כיתה?

שואלת: השנה אני אמורה להיות בכיתה ג', אבל שנה הבאה אני עולה לכיתה ד'.

הרב: מה את רוצה להיות כשתהיה גדולה?

שואלת: אני לא יודעת. אני לא..

הרב: עוד לא חשבת על זה?

שואלת: לא.

הרב: מה אמא מעדיפה?

שואלת: אני לא יודעת, מה שאמא מעדיפה.

הרב: ואם אמא תעדיף משהו, את תלכי בעצתה?

שואלת: כן.

הרב: היום את אומרת כן.

שואלת: אני לא יודעת, מתי שאני אהיה גדולה. אם זה משהו שיתאים לי, זה כבר משהו אחר.

הרב: אין דבר כזה שמתאים. את מתאימה את עצמך למה שאת רוצה. אל תחכי שמשהו יתאים לך.

שואלת: אוקי.

הרב: תתאימי את עצמך.

שואלת: בסדר.

הרב: אז בואי אני אתן לך משימה, בסדר?

שואלת: אני אשתגל שאני אעמוד בזה.

הה: בעזרת ה'. אז תקשיבי טוב! את תקחי בחשבון שאת הולכת להיות בעזרת ה' יתברך, רבנית שתצילי יהודים.

שואלת: אני לא יודעת.

הרב: אני יודע.

שואלת: זה יותר מידי בשבילי.

הרב: זה לא גדול בכלל, זה קטן מאוד. אם את תלמדי תורה באמת, ותזכרי מה את לומדת, בעזרת ה' כבר מבעוד שנה תוכלי לתת דרשות בבית ולהכין חומר ולהגיד להם על השולחן דברי תורה ולספר להם סיפורים מן התנ"ך וכל פעם על אישיות אחרת. פעם על שאול, פעם על דוד, כל פעם על משיהו אחר, וככה את תכירי את התנ"ך, תלמדי כל יום רבע שעה. רבע שעה תנ"ך. כל יום רבע שעה. תתקדמי. כל פעם, בתוך כמה זמן תגמרי את כל התנ"ך. מה כולם לא יודעים כלום, את תדעי.

שואלת: תודה רבה!

הרב: ואז זה יתן לך המון, המון, המון חומר לדבר. בסדר?

שואלת: כן. תודה רבה!

הרב: מה שמך ושם האמא?

שואלת: נעמי בת מרים.

הרב: יופי! בפעם הבאה שאני אהיה בירושלים, תבואי עוד פעם ותכיני איזה סיפור שלמדת על אחת מהדמויות שאמרתי, ותספרי בהרצאה. בסדר?

שואלת: אני אשתדל. בעזרת ה'.

הרב: ברור. מה שמך ושם האמא עדו פעם?

שואלת: נעמי בת מרים.

הרב: נעמי בת מרים, תזכי להיות צדיקה!

שואלת: אמן!

הרב: צנועה, יראת שמים ורבנית חשובה!

שואלת: אמן! אמא שלי רוצה לדבר.

שאלה:

שואלת: שלום עליכם, כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואלת: רציתי רק לספר לך שהמשפחה.. אני חזרתי בתשובה דרך הקלטות מכבודו, ולא רק חזרתי בתשובה, זכיתי להתגייר ולבנות בית בישראל, וזה התוצאות שלך.

הרב: תהי בריאה!  את נראת תימנית, מה את הודית?

שואלת: מסרית.

הרב: מסרית? היית מסרית, מסרית?

שואלת: גזעית.

הרב: מה את אומרת?!

שואלת: אני שלחתי לך בזמן הבחירות את המכתב מהגיורת מירושלים, פרסמת את זה באתר.

הרב: והיום את נשואה למי? תימני?

שואלת: לא. לפרסי.

הרב: פרסי. אז את ניסת להסביר לי מה השם הזה שאמרת?

שואלת: הוא פרסי.

הרב: בסדר גמור! יופי! אשריכם ישראל!

שואלת: תודה רבה הרב!

הרב: כל טוב! בריאות והצלחה!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: כן....

שואל: אני רציתי להכיר לך תודה רבה מכל הפעילות שאתה עושה, בזכותך הבן שלי לומד בישיבה.

הרב: ברוך ה'!

שואל: ועל כל העבודה בשם כל בעלי תשובה, באמת, תודה רבה! על כל מסירות נפש! מגיע מחיאות כפיים לרב, רבותיי!

הרב: תודה!

שואל: באמת מכל הלב תודה! תודה שחלק מחוכמתו ליראיו וישר כח גדול להגדיל תורה ויאדיר! ישר כח!

הרב: אמן! תהיה בריא!

 

שאלה:

שואל: שלום, ערב טוב כבוד הרב. קודם כל, אם הרב יכול לברך את הרב מהעיר שלמה בן עדה. שנמצא במצב מאוד קשה, על ערש דווי. שתהיה לו רפואה שלמה.

הרב: מאיר שלמה בן עדה, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה!

שואל: אמן! יש איזה משהו שאני יכול לקבל על עצמי לרפואתו?

הרב: אם תוכל, 40 יום תענית.

שואל: 40 יום תענית?

הרב: כן.

שואל: מעלות השחר עד צאת...

הרב: מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. כן.

שואל: ממתי לקבל את זה?

הרב: אם תרצה, ממחר.

שואל: מיום חמישי?

הרב: ואם מגיע הצומות אז אתה לפני הצום מפסיק, אוכל את הסעודה מפסקת וממשיך.

שואל: הבנתי. אז אפשר לקבל עוד ברכה? אני אקבל על עצמי בעזרת ה'.

הרב: ברכתי כבר. פעמיים לא מברכים אותו הדבר.

שואל: אבל הפעם השנייה יותר גדולה.

הרב: לא, לא. הפוך.

שואל: אבל אתה אמרת.

הרב: לא. מחליש.

שואל: מחליש. אוקי. עוד שאלה בקשר לכשרות, אנחנו תמיד מדברים על הכשרות, על השחיטה וכו', ומסופר רבי יהודה הנשיא שבא עגל והרכין את ראשו בין ברכיו, ביקש רחמיו שלא ישחטו אותו. ואמר לו "לך, לכך נוצרת". וקיבל יסורים על זה 13 שנה. השאלה שלי: הוא יודע שזה יהיה השולחן של צדיק ושחיטתו תהיה שחיטה כשרה והוא יקבל את התיקון שלו. ובכל זאת הוא נענש שלא ריחם מספיק. וגם לגבי שילוח הקן, שאם לוקחים את הגוזלים והיונה מקננת, אז אומרים שהקב"ה מבטל גזרות על עם ישראל ומרחם על עם ישראל רק בזכות זה. זאת אומרת שמחוץ מהכשרות יש את העניין של צער בעלי חיים. אז בוא נגיד שכל הכשרות באמת היא כשרה וטהורה למהדרין, איך אפשר להתיר דבר כזה, ובוא נקרא לזה "לעשות מסחרה", מהחיות, שאנחנו נאכל ונהנה.

הרב: טוב. קודם כל, התורה אומרת במפורש: "וזבחת ומותר לנו בשר להנאה ובזה אין בעיה וזה מסחרה מה שאתה אומר, ולא התורה אמרה "מסחרה". זה אחד. שתיים, אתה צריך להבין: מה שהוא נענש זה על חוסר רחמים. לא על עצם השחיטה. על חוסר רחמים. ואח"כ הוא תיקן את זה שהוא ריחם על הגזולות, ואז הוא תיקן בזה "כי רחמיו על כל מעשיו". להגיד לך, כי לכך נוצרת", זה לא מצפים מצדיק, ולכן הוא נענש. אבל לא על עצם השחיטה. ואל תלמד מזה לעצם השחיטה כלל וכלל. וגם מה שאנחנו משחררים את קן הציפור, זה מי שאומר שזה רחמים של הקב"ה, האדם הזה טועה ומטעה! אין זה, אלא גזרותיו יתברך, כמו שכתוב בגמרא. ולכן צריך לגעת: אין מצוותיו של הקב"ה רחמים, אלא גזרות. מאיתנו מתבקש רחמים. רחמים פירושו של דבר במקום שצריך לרחם. אבל את הגזרות צריך לבצע. מה יש לך יותר גדול מזה שאנחנו מצווים להרוג יהודים בארבע מיתות בית דין. מה אין רחמים? אי אפשר להמיר את זה בכופר? התורה אומרת אין כופר. "ובערת הרע מקרבך", אז מה? צער בעלי חיים יותר גדול מצער הבריות? שאדם צריך להרוג יהודי על מעשה עבירה שהוא לא עשה את מה שצריך לעשות? זה בדיחה שממציאם עכשיו כל אלה שהם מהאוגדות ועמותות שמקבלים כסף לשמור על החיות. תנו לחיות לחיות, ותהרגו את היהודים. אז תרד מזה.

שואל: לא, אני מסכים עם הרב העניין הזה, לא אמרתי שלא לשחוט.

הרב: כן....

שואל: אמרתי אבל ששוחטים כדת וכדין...

הרב: אין מסחרה.

שואל: לעשות את זה...

הרב: אין מסחרה. המסחרה שלא שוחטים כדין, זה המסחרה. ששוחטים את הבהמה ולא מתקנים אותה, אלא גורמים לה עוד יותר קלקול. שאם באה בזה גלגול, הם יתגלגלו כל השוחטים האלה בפרות שישחטו אותם כך וכך לפעמים. אסור לשחוט שלא כדין. אם שוחטים שלא כדין, אז עוברים עבירה חמורה! מנבלים את הבהמה. ואם יש בה גלגול, הם יענשו בעונש איום ונורא. ועיין במעשה מהבעל שם טוב, על אותו שוחט שעמד על גגו שלוש שנים! בגלל שהסכין שלו הייתה פגומה. אז זה לא דברים קלים.

שואל: מכיר את המעשה. אבל אם לוקחים את הגוזלים מהיונה והקב"ה מרחם על עם ישראל...

הרב: זה שהקב"ה מרחם זה מסיבות אחרות. הוא רוצה שאנחנו נבצע נגד הרחמים שלנו מעשה שהוא רוצה.

שואל: אמרתי זה מהבחינה שלא...

הרב: אבל זה קשור לרחמים!

שואל: אבל שלוקחים את העגל מהפרה ולא מרחמים, ואתה שומע אותם צורחות...

הרב: אין פה לקחת! היא נבראה בשביל זה. מה זה לוקחים?

שואל: מה בשביל שהיא תמליט ויקחו לה את העגל?

הרב: בודאי! לכן אומרים ששור לא תשחט שור, בן ואמו ביחד ביום אחד. זה נאמר, אתה מבין, בגלל הרחמים. אבל לשחוט, לשחוט.

שואל: אין בעיה לשחוט...

הרב: ודאי!

שואל: אבל לא בצורה של עינוי.

הרב: איזה צורה? איזה צורה זה עינוי? מי מענה?

שואל: כל משחטה...

הה: עזוב את המשחטה! התורה אמרה איך שלחוט. מי שעושה אחרת, זה לא קשור מסחרה. זה קשור שהבן אדם עובר עבירות. מה פירוש? אדם מחנך ילד, במקום לחנך אותו, רק מתעלל בו. אז מה? התורה אמרה שצריך לחנך ילדים, היא לא אמרה להתעלל. אז מה זה אומר שכל התלמודי תורה זה מסחרה? זה לא מסחרה. מי שעושה ככה, הוא פושע וצריך לקבל את העונש. זה לא קשור בכלל. לא קשור למצוות ולא קשור לה' ולא קשור לתורה, זה קשור לאדם.

שואל: "חנוך הנער על פי דרכו", זה על פי דרכו של הנער או של ה'?

הרב: זה דרכו של הקב"ה. "חנוך לנער", על פי דרכו של ה', שגם "כי יזקין לו יסור ממנה".

שאלה:

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב. אני מתרגשת. באתי לבקש ברכה לנכדה שלי שעומדת להכנס לסמינר שנה הבאה.

הרב: מה שמה?

שואלת: שמחה בת מרים.

הה: שמחה בת מרים תצליח בסמינר!

שואלת: וזיווג לנכדה הגדולה יותר...

הרב: שם?

שואלת: נעמי בת יהודית.

הה: נעמי בת יהודית, ה' יזכה אותה בעזרת ה' בריאות שלמה ואיתנה וכל מיני דמיטב.

שאלה:

שש: כבוד הרב, אני יכולה לקבל ברכה בשביל שאח שלי יחזור בתשובה שלמה?

הרב: שם?

שואלת:  יגאל בן ברכה בלה.

הה: יגאל בן ברכה בלה, ה' יזכה אותו לשוב בתשובה שלמה מהרה!

שואלת: וזיווג לנעמה בת ברכה.

הרב: נעמה בת ברכה, זיווג הגון מהרה, תלמד חצי שעה שערי תשובה.

שאלה:

שואל: שלום הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני רוצה ברכה ליראת שמים?

הרב: מה שמך ושם האמא?

שואל: שאול הן יפית.

הרב: שאול בן יפית, תזכה ליראת שמים, לחוכמת התורה, בריאות וזיווג הגון!

שואל: אמן! והרב אני יכול ציצית.

הרב: כן, בשמחה!

שואל: ויש לי עוד משהו, הרב, אפשר....

הרב: גם לחברים.

שואל: ברכה לזיווג הגון לנועם בן שושנה.

הרב: נועם בן שושנה זיווג הגון מהרה!

שואל: אמן!