רעננה - חינוך ילדים על פי שלמה המלך

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמיו ירוויח.

הערב לרפואת צבי בן תמרה,

מפנחס אליהו, חיים בן מרים, רפואה שלמה מהרה.

יראת שמיים, בריאות, פרנסה, בשפע והצלחה למשה בן מזל ומשפחתו.

הסאונד לא נשמע טוב.

זרע חי וקיים לפטריסיה בת אביגיל.

הצלחה לכל התורמים המסייעים לארגון ההרצאה

ברוחניות ובגשמיות ולעילוי נשמת יקיריהם

ולעילוי נשמת הורי וחמים ומנוחתם עדן.

זה נשמע כמו מתוך צינור.

Hello?

הסאונד לא טוב.

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב איש ואתו באו.

הפסוק במשלי אומר, חוסך שבטו, שונא בנו.

כל המונע בנו מן המרדות

סוף בא לתרבות רעה ושונאהו.

מי שחוסך שבטו, אומר שלמה המלך,

שונא בנו. סופו לשנות את הבן שלו.

כי כל המונע את בנו מן המרדות

סוף

בא לתרבות רעה,

ואז הוא שונא אותו,

שכן מצינו בישמעאל.

זאת אומרת,

ישמעאל יצא לתרבות רעה

בגלל שאביו אברהם לא רידהו

כיוצא בו

בא יהב יצחק את עשיו,

לפיכך יצא לתרבות רעה, על שלא רידהו.

כיוצא בו

דוד המלך.

לא ייסר לאבשלום בנו,

יצא לתרבות רעה.

ככה עם אדוניה.

אבל אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו,

ויצחק

ייסר את יעקב,

ולימד אותו תורה וייסרו בבית תלמודו,

וגם יעקב אבינו ייסר את בניו ולימד אותם

שלא יהיה בהם פסולת.

ועל זה נאמר הפסוק שהתחלנו,

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה,

את יעקב, השווה את כולם ליעקב שכולם צדיקים.

מי שהצליח בחינוך

זה היה יעקב אבינו שהעמיד שבטי יא.

אבל אברהם ויצחק

יצא מהם ישמעאל ויצא עשיו,

בגלל שמאהבו אותם, ויאהב אברהם את ישמעאל, ויאהב יצחק את עשיו,

ולא רידו אותם,

לא נתנו להם מכת מרדות,

אז הם יצאו לתרבות רען.

אני נשמע גרוע.

יש מקום לשיפור או לא?

כן?

איך אתם שומעים אותי?

כמו צינור. כמו צינור, זה מה שאמרתי.

בכל אופן, דברי המדרש סתומים.

איך אפשר לומר על אברהם אבינו שהתורה העידה עליו

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו?

התורה מציינת לשבח את אברהם אבינו

שהוא היה מצווה את הבנים ואת הבית שלו,

את כולם בני ביתו,

מצווה אותם על החינוך.

איך זה שהוא נתרפא בחינוכו של ישמעאל?

אתה לא שומע שזה שרוץ.

ובפרט שמצאנו שדווקא כן עסק בחינוכו.

מצאנו שהוא כן עסק בחינוכו.

איך מצאנו?

מצאנו את זה

וייתן אל הנער.

מדובר על ישמעאל.

להכין

לפני המלאכים שנראו כמו ישמעאלים שהתארחו אצל אברהם אבינו,

נתן לו את הבקר לטפל בו

כדי לזרז אותו במצוות.

אז זאת אומרת, רואים שהפסוקים מחידים

שהוא טיפל בישמעאל ולקח אותו לכל מיני מצוות לקיים ולחנך אותו.

גם מצאנו בילקוט בקהלת על הפסוק, הבל הבלים אמר קהלת,

שהשבעה הבלים שאמר קהלת

זה כנגד שבעה עולמות שאדם רואה.

אחד מהם זה כשהוא נושא אישה,

כאילו ניתן עליו, הוא כף ונעשה חמור.

ואז הוא נעשה בעלמום לתורה.

למה יש לו עול לפרנס את הבית?

מכיוון שהוא טרוד למזונות,

נעשה בעלמום לתורה. אין לו מספיק זמן לשבת לעסוק בתורה.

ומה קורה כשנולדו לו בנים?

נעשה ככלב.

למה נעשה ככלב?

כי הוא צורח על המזונות שלו ועל המזון של בניו.

ואז הוא כבר נהיה בעלמום למצוות.

לא רק תורה הוא לא יכול,

כבר מצוות אין לו זמן לעשות.

אז במה דברים אמורים?

ברשעים.

אבל בצדיקים כתוב המלך דוד זקן.

אפילו זקן

עדיין הוא מלך.

לא נופל ממדרגתו.

מזה רואים שהרשעים נכשלים בניסיון הבנים

ונעשים פגומים לתורה ולמצוות. זאת אומרת, הוא אומר, שמע, אני מטופל בילדים, אני אין לי זמן, הלוואי והייתי יכול.

אם הייתי רווק והיית אומר לי אז, אז יכול להיות שכן, אבל עכשיו די, אני כבר נשוי, יש לי אחריות וכו'.

הצדיקים

נשארים על מצבם ועומדם

לכלכל את בני משפחתם באופן שזה לא מפריע להם מעבודת השם.

הם לא עושים את זה על חשבון עבודת השם.

אבל מי שהוא לא צדיק, הוא מתפרע בשביל להביא פרנסה,

ולא אכפת לו כל כך מתורה ומצוות.

אבל הוא יצא מפה תפרן.

הוא ידאג לילדים שלו, שיהיה להם כל טוב.

בעולם הזה,

אבל הוא יהיה ריק לחיי העולם הבא. ולא באת בשביל הילדים,

באת בשביל עצמך וגם לחנך את הילדים.

אבל איזה חינוך אתה נתן להם?

שאפשר להפקיר את התורה והמצוות?

מה הם ילמדו? כמוך.

אז מה חנכת?

הראיה מדוד המלך,

שדוד המלך

לא התבטל מעבודת השם, היה צדיק גמור ושלם.

אז גם שאלה, איך ייתכן

שדוד המלך לא חינך את בניו כראוי וגרם,

כמו שאמרנו בהתחלה,

שיצא לתרבות רעב, שלום, ואדוניה.

ותשמעו דבר מדהים.

המדרש אומר שאברהם ודוד, שני אלה שעכשיו אמרנו טענה כלפיהם,

הם אמרו אותו דבר.

אברהם התפלל עבור בנים,

אבל אמר כך,

ריבונו של עולם,

אם עתיד אני להעמיד בנים

ולהכעיס אותך,

מוטב לי ואנוכי הולך ערירי.

אם הילדים האלה לא ילכו בדרך השם,

וזה יגרום שאני מכעיס אותך,

אל תביא לי ילדים,

תשאיר אותי לבד.

ודוד המלך, מה אמר?

ריבונו של עולם, אם אני עתיד להביא בנים ולהעציב אותך,

מוטב לי ונחני ונחני בדרך עולם.

שימותו הבנים וילכו בדרך עולם.

אז זאת אומרת, הם לא חיפשו חלילה להקל ראש

בגידול הבנים, בחינוכם,

ולהשקיע בהם.

ואפילו אמרו, אל תביא,

או אם כבר הבאת, קח אותם.

רק שלא הם ולא אני נצער אותך.

אז כל מטרתם להעמיד דור של ישרים יבורך.

איך אפשר להאשים אותם

שהם לא הדריכו את זרעם?

אמנם כדי להגיע לביאור העניין, ענינו להבין שיש כאן כמה נקודות שכרוכות.

ראשית כל, הניסיון הגדול בגידול הבנים הוא

במה שנוגע לרגשות הטבעיים

שהאדם מרגיש כלפי בניו.

אין אדם שאינו דורש

עושר לצאצאיו.

אין אדם שלא מוכן למסירות רבה להבטיח את עושרם.

השמחה הכי גדולה של בני אדם

שהם רואים את בניהם ובנותיהם מצליחים,

מאושרים,

שלא חסר להם כלום.

אבל שונים הם זה מזה בהבנת המהות מהו האושר האמיתי

של זרעם.

אם אדם ילך

אחרי הרגש הטבעי

ללא הבחנה,

הוא עלול להיאחז בטעות נפוצה שההורים מקדישים את מיטב שנותיהם

לצבור הון

עבור הבנים כדי שלא יחסר להם מאומה.

אבל הם טועים במה שחושבים שהצלחת הבנים

תלוי בכסף

שהם יכינו להם.

וגם, מה שהם מאמינים

שהאהבה והמסירות שהם מעניקים

ומראים לבנים

תעורר בהם, בבנים,

אהבה ומסירות דומה לגבי ההורים.

כל זה טעות בהנחה מן היסוד

כל העמל

להבל וריק

ומבזבזים את החיים ללא עיל.

קודם כל, מי אמר שיתקיים הממון?

מי אמר שלא יביא קללה במקום ברכה?

וגם,

אם יתעשרו הבנים,

לא מכירים לו טובה לזה.

ידועה האמרה,

אף אחד יכול לפרנס עשרה בנים, עשרה בנים

לא יכולים לפרנס אף אחד.

ואפילו אם יכירו טובה,

מי אמר שיוכלו לעזור לו? מי אמר שירצו לעזור לו?

וכל ימיו הוא הדריך את מנוחתו בשבילם

ברדיפת ממון לטובתם

והסיח את דעתו מחיי העולם הבא,

ומה יצא בסופו.

רבי מאיר לא הניח לבניו כלום. רבי מאיר בעל הנס.

אמר, אם הם רשעים, חס ושלום שאני אתן לרשעים.

ואם הם צדיקים,

ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש להם.

מי שמפרנס אותי, יפרנס אותם.

למה אני צריך לתרוע בעבורם?

זאת אומרת, ההסתכלות היא,

האם יש לי חוב עד כדי כך,

או שהחוב הקודם זה שאני,

אני קודם כל,

אקיים את הרצון האלוקי

שהביא אותי לעולם בשביל לעבוד אותו.

הוא לא הביא אותי בשביל לעבוד את הילדים.

והילדים יעבדו את הילדים,

והילדים יעבדו את הילדים. אז מי יעבוד אותו?

אז מי יעשה את רצונו?

אז מי יזכה לחיי העולם הבא?

וכך אמר מונבז המלך,

אחרי שהוא פיזר את כל האוצרות שאבותיו השאירו לצדקה

שנו חכמים.

מעשה במונבז המלך

שבזבז פיזר את האוצרות

שלו והאוצרות של אבותיו

בשנים של בצורת. היה בצורת, לא היה מה לאכול.

רעב.

אז הוא ריחם על הקהל, על הציבור.

והוציא את הכספים, כל האוצרות,

והתחיל לחלק לאנשים שיהיה להם מה לאכול.

נתאספו עליו כל

האחים שלו,

כל בני ביתו, כל המשפחה, וטענו לו.

אבותיך גנזו והוסיפו

על שלבותם, ואתה מבזבז?

אבותיך גנזו אוצרות,

הוסיפו על האוצרות, ואתה בא ומבזבז את הכול?

אמר להם, אבותיי גנזו למטה,

ואני גנזתי למעלה.

אמת מארץ תצמח,

וצדק משמיים נשכב.

משמע שהצדק שאני עושה

נמצא בשמיים.

אז אני גונז למעלה.

אבותיי גנזו במקום שהיד שולטת בו.

זאת אומרת, אפשר לגזול מהם

את מה שהם גנזו.

מה שאדם גונז,

זה לא רעייה שיישמר.

יש עושר שמור עליו לרעתו.

אבל אני גנזתי במקום שאין היד שולטת,

שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך.

זאת אומרת,

מישהו יכול לקחת את הכסף והצדקות שאני כבר עשיתי מלמעלה, להוריד אותם, לגזול ממני? אף אחד.

אבל הנה, אני משתמש במה שגנזו אבותיי, לא שואל אותם.

משתמש בזה לטובה,

לרצון האלוקי.

אבל מה שאני גונז למעלה, אף אחד לא יכול לגזול ממני.

זה למעלה כבר.

כלומר, הצדק נמצא תחת כיסאו של הקדוש ברוך הוא,

ולשם בוודאי אדם לא יכול להגיע.

עוד הוא אומר להם, אבותיי גנזו דבר שאינו עושה פירות.

אם אתה שם

בגנזך

הרבה מאוד כסף,

זה לא מרבה פירות,

זה לא מתרבה, זה נשאר. כמה ששמת, זה נשאר.

אבל אני גנזתי דבר שעושה פירות.

אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו.

זאת אומרת,

אני עשיתי פירי פירות מזה.

נתתי צדקה לאחרים,

ומי שנותן צדקה זוכה לצדקה

לאורך ימים, בחיים טובים, בזכויות.

אז עשיתי פירות מכל מה שהם גנזו.

אבותיי גנזו אוצרות ממון,

ואני גנזתי אוצרות נפשות,

שנאמר, פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם.

מה פירוש?

מה הם גנזו?

הם גנזו ממון.

ואני מה הפכתי מהממון? נפשות. הצלתי אנשים ממוות, מרעב.

וכתוב, לוקח נפשות מהעולם הזה לעולם הבא, חכם.

אני גנזתי לעצמי,

שנאמר, ולך תהיה צדקה.

ואבותיי גנזו לעולם הזה,

ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר, והלך לפניך צדקיך,

כבוד אדוני יאספך.

אז רואים,

מי זה החכם?

מי שגונז ממון והכול, ומאכיל את הילדים שלו בלבד, ומלביש אותם יפה, ודואג להם זה,

וזהו.

ומה עם העולם הבא שלך? למה באתר? אתה עומד לצאת.

עם מה תצא? עם סיפורים.

אדם שלא מסתפק בקנייני העולם ורוצה לגדל את הבנים ואת הבנות בעשירות,

זה משעבד אותו לאבלי העולם,

זה פוגם אותו בתורה ובמצוות.

בסופו של דבר הוא מגדל ילדים מפונקים

שאינם גורמים נחת

לאביהם.

ואני שמעתי מאחד,

בן של אדם חשוב,

שאבא שלו זכה

ועושים לו כבוד, מכבדים אותו,

מלווים אותו.

בקיצור,

מאוד מכובד,

יש לו אמצעים והכול.

אז הבן לא רוצה כל כך, כל כך,

להתחבר לתורה ולהתמסר אליה,

הוא אומר,

אני גדלתי וראיתי איך אבא שלי, אז אני רציתי להיות כמו אבא שלי.

אז אני שואף שיהיה לי מיליארדים, מיליארדים,

ככה הוא רוצה, שיהיה לו מיליארדים,

לא פחות ממיליארדים.

זאת אומרת, ילד מסתכל על ההורים. אם ההורים כל היום משועבדים לחומר, גם הוא יהיה משועבד.

אם אבא שלו עובד ביהלומים, מן הסתם הוא יהיה גם כן בתחום.

אם אבא שלו יהיה עורך דין, מן הסתם הוא יהיה כזה.

השאיפות של הילדים יהיו בהתאם למה שהם רואים מההורים.

אבל אם ההורים נותנים דוגמה אחרת,

מן הסתם שהם יהיו ככה.

לכן,

מי שמלמד את בן חברו תורה,

זוכה לשבת בישיבה של מעלה. מי שמלמד בן עם הארץ תורה,

אז אפילו שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה,

יש בכוחו לבטל אותה.

שנאמר, מוציא יקר מזולל כפי תהיה.

למה זה?

אומר המרשע, כיוון שהילד הזה של עם הארץ,

על פי טבעו הוא צריך ללכת אחרי אבא שלו להיות גם עם הארץ.

הוא מתעסק בענייני הארץ, גם הבן שלו יהיה, הוא אינסטלטור, הבן שלו אינסטלטור, ממשיך את ה...

אבא שלו יש לו מאפייה, גם הוא יהיה במאפייה.

אתה בא עכשיו ומשנה טבעו, כל המלמד בן של עם הארץ תורה,

זאת אומרת אתה מוציא אותו מהטבע שלו,

הטבע שלו להיות אדם חומרי, כמו אבא שלו.

אתה משנה לו את הטבע,

אז השם אומר, אני אשנה בשבילך גם את הטבע,

מידה כנגד מידה.

אתה הוצאת יקר מזולל, הוא היה צריך להיות זול ועשית אותו יקר,

אז גם אני,

אני אשנה את הטבע בשבילך,

ואם הייתה גזירה רעה,

אתה תבקש ממני לבטל אותה, אני אבטל. כמו שביטלת את טבעו של הבן הזה,

אני אבטל בשבילך גם כן.

זאת אומרת, זה קשה מאוד אם ההורים לא מהווים דוגמה לדרוש מהילדים.

אבא שבא ואומר, למה אתה לא לומד? למה אתה לא יכול לשמורים? למה אתה לא עוזב?

הילד מסתכל, האבא לומד, פעם תפס ספר, האוטו בכלל עושה משהו, זה.

איך אתה מברך ברכת המזון? למה אתה לוקח את הברכון?

אבא שלו בפעמים קם ובכלל לא מברך.

איך הוא התייחס אליו ברצינות?

הרי מה שאתה משדר זה מה שהוא קולט.

אז סופו של דבר מגדלים ילדים מפונקים והם לא גורמים נחת להורים.

עכשיו תשמעו סיפור ממש מדהים עם לקח.

הגמרא מספרת שרב הונא מצאה תמרה שמנה.

זה לא תמרים של היום, קטנים.

פעם, התיאורים שיש בגמרא, מה שהיה בזמנם,

פעם הלכו בדרך ומצאו שזיף, שזיף,

שלושה אנשים.

הלכו, מצאו שזיף,

אכלו ממנו שלושה ימים, שלושה אנשים, ועוד נשאר.

אז כשכתוב פה שהוא מצא תמרה שמנה, מי יודע איזה גודל?

אבל מצא תמרה שמנה, לקח אותה לעצמו, רב הונא.

אחר כך פגש את רבה הבן שלו.

אריח את התמרה,

וואו,

נתן לו.

הבן שלו נתן לו.

כשבא הבן של רבה,

הנכד של רב הונא,

לקח רבה את התמרה שעשה, וואו,

ונתן אותה לבן שלו,

את התמרה שקיבל מאביו.

מה אמר לו רב הונא,

האבא?

אמר לו, בני,

שימחת את ליבי

והקהית את שיניי.

רש״י אומר,

שימחת אותי שהארחת את התמרה.

וואו,

איך הייתי שמח שהנעתי אותך,

שאתה נהנית.

זה מראה על טהרה,

שאתה מריח.

אה, זה מראה על טהרה?

אבל הקהית את שיניי

במה שלקחת אותה ממני ונתת לנכד.

מה עשית?

הראית שאהבת הבן שלך יותר גדולה מאהבת אביך.

מסיימת הגמרא,

זה מה שאומרים הבריות,

שאהבת האב

אומנם על הבן,

אבל אהבת הבן היא על הבן שלו.

אין בן

שאוהב את האבא יותר מהבן שלו.

זו המסקנה.

אבל כל זה מדובר ברשעים

שאינם מבינים

ואינם מטיבים להבין מה העושר האמיתי.

אבל הצדיקים משתדלים להדריך את בניהם בדרך

התורה ולהעמיד אותם בקרן עורה ולא דואגים להשאיר להם ירושות גדולות,

שזו סכנה גדולה.

בטח שמעתם על כל מיני מקרים של ירושות,

איזה ויכוחים, איזה מחלוקות, איזה משפטים, איזה דברים, איזה סכסוכים,

איזה ניתוקים נעשים במשפחה.

בגלל שנשארה ירושה,

לא משנה מה גודלה,

ככל שהיא יותר גדולה,

האסון יותר גדול.

ריש לקיש,

אתם יודעים מה השאיר לבן שלו?

ירושה,

חבילה פטרוזיליה.

ומה הוא אמר?

אמר עוד פסוק,

ועזבו לאחרים חילם.

את כל הכסף השארתי לאחרים.

איך זה יכול להיות?

מה, הוא היה קמצן?

חלילה? מה הרעיון? מה הרעיון?

הרעיון הוא,

מילא עבדת בחיים ואכלת מה שאתה עבדת,

אז לא הוצאת לריק את הכוח שלך ואת הזמן.

זה מה שהיית צריך.

היית צריך לעבוד בשביל לאכול,

אכלת מצוין.

אבל אם השארת משהו,

פירושו שעבדת,

איבדת זמן ולא אכלת, לא נהנית.

אז הזמן הזה, ישאלו אותך למה איבדת אותו.

למה השכחת יותר מדי זמן

בדבר שאתה לא נהנית ממנו?

אז לכן הוא אומר את הפסוק, ועזבו לאחרים חילם.

חשוב לצדיקים

הזמן שלהם, כיוון שהוא קצוב מן השמיים.

והם לא רוצים להפסיד את הזמן בשביל דברים חסרי ערך.

שהרי אמר לנו שלמה המלך שהיה לו הכול,

ורק לא מתאים להגיד לנו.

אבל הבלים.

אמר קהלת, אבל הבלים הכל האבל, והיה לי הכל.

הכל.

והוא מסיים את ספר קהלת, אחרי שהוא מפרט את הכל, מה שהיה לו, מה שהוא ראה,

מעשה.

הוא אומר, סוף דבר הכל נשמע את האלוהים יירא ואת מצוותיו ישמור, כי זה כל האדם.

בשביל זה באת, לא משהו אחר.

אל תפספס את המטרה.

אז זאת אומרת, צדיקים לא רוצים לבזבז את הזמן

על רדיפה של קנייני העולם.

הם יודעים שהנחת האמיתי מהבנים

זה כשהם רואים אותם ממשיכים בדרך הישר.

היות ובן מזכה אב,

אז גם אם האבא יהיה חסר קצת,

כשהוא יגיע למעלה, אם הוא ישאיר ילדים שהולכים בדרך הישר,

הם יקפיצו אותו למעלה למעלה. לא רק אותו, גם את האימא.

אז זאת אומרת, הבנים מזכים את ההורים.

אבל אם הילדים נשארו כאלה שהם לא לומדים ולא עושים מצוות,

אז כתוב שאפילו אם ההורים בגן עדן מוציאים אותם לגיהינום.

לכן אומר הגאון מוילנא על הפסוק שאמר שלמה המלך,

יסר בנך ויניחק ויתן מעדנים לנפשך.

אם תייסר את הבן שלך פה בעולם הזה, תיתן לו מוסר, תדריך אותו, ואם לא, גם צריך לפעמים רצועת מרדות.

אם תעשה כך, ויניחק,

אתה תנוח על משכפך בעולם האמת, הכל בסדר.

וגם ייתן מעדנים לנפשך, יכניסו אותך לגן העדן.

לזכות הבנים האלה.

אבל אם לא,

הוא לא יניחק ולא יהיה לך מנוחה ולא תהיה בגן העדן.

רק אם תייסר בנך.

מתי תהיה טענה על ההורים? מתי שהם לא עשו כן.

עכשיו,

אומר המדרש,

כל מי שיש לו בן שיגע בתורה,

ומתמלא עליו רחמים.

פירושו, כל בן כזה שהולך בדרך הישר, האבא ישתדל לעולם

להעניק לו את המרב, כל מה שאפשר, להקל עליו בעבודת השם.

שלא יצטרך לבזבז זמנו לריק,

בשביל שיוכל לקיים את מצוות השם.

זו השמחה הכי גדולה.

אז אחרי שהגענו להבנה הזאת,

עכשיו נוכל להבין מה הייתה התביעה

על גדולי עולם שאמרנו,

אברהם ויצחק ודוד ועלי לא הזכרנו ועוד.

מה התביעה עליהם לגבי החינוך של הילדים?

לא מדובר שהכוונה שלא היה חשוב בעיניהם עניין החינוך,

או שהם לא הדריכו את בניהם כראוי,

אלא באו לומר לנו במדרש

שלא הספיק כל החינוך

כל זמן שלא ייסר אותם בשבט מוסר דווקא.

אם אתה משתמש רק בכלים של אהבה,

הילד,

סביר,

סביר שלא יקבל לעולם לא מרדות.

לא תוכחת משום אדם,

הוא יגדל מפונק,

מה שבא לו הוא יעשה,

ואתה כבר לא תוכל לייסר אותו יותר,

אתה תאבד את הילד.

מה כתוב בפסוקים?

ויההב אברהם את ישמעאל, ויההב יצחק את עשיו.

זאת אומרת, האהבה מקלקלת את השורה, את דרך היושר.

אז זאת אומרת, יש ילדים שאתה בהסברה,

בחיוך, בחיבוק, בלטיפה, בנשיקה,

מבין.

יש ילדים

מטבעם כבר, מקטנות, מרדנים,

לא שומעים,

בעלי גאווה, לא מקבלים.

אי אפשר להתנהג עם כולם אותו דבר.

כמו שהאצבעות לא שוות, ככה הילדים לא שווים.

ואין מצוות חינוך בתורה כתובה מפורש איך מתנהגים עם כל ילד וילד. אין שטנץ.

כי כל הילדים שונים, וגם כל ההורים שונים,

וכל הרקע בבית הוא שונה,

וכל החברה והסביבה שונים,

ואיפה שהם לומדים זה שונה.

אז אי אפשר, צריך פה מיומנות של ההורים,

איך לשבת ולטכס עצה,

איך מתנהגים עם כל אחד בהתאם למה שהוא.

אבל אי אפשר שיטה אחת להגיד, אני לא מייסר את הבנים שלי, אני רק אוהב אותם נשיקות,

נשיקות, נשיקות.

אתם יודעים, אני ראיתי, יצא לי לראות,

שילדים שוכבים על הרצפה קטנים,

וצורחים.

באמצע המקום, רחוב, משהו.

וההורים מאבדים את העשתונות, לא יודעים, פדיחות לפני כולם, מה יעשה עכשיו? מה, ייתן לו מכות לפני כולם? אוי ואבוי, משטרה, משטרה. הוא הכה את הילד.

מה יעשה?

והילד למד את הפטנט, וזהו.

מה עושים?

אז הכול מתחיל בבית, צריך לשבת,

לטכס עצה,

צריך ללמוד ספרים שמדברים על החינוך,

ואז מגיעים להחלטה איך מטפלים בילד הזה. צריך ללכת איתו או ככה, או ככה, או ככה ככה,

או זה וזה, או רק זה, או לא זה.

צריך לבדוק איך עושים.

אי אפשר שטאנץ,

ואי אפשר להגיד פקודות רק.

פעם, פעם, פעם, פעם.

זה אומנות.

חינוך זה אומנות.

הנה, אתם רואים, כל המדינה.

יש מאות אלפי,

אולי 160,000, אם אני זוכר את המספר נכון,

160,000 מורים ומחנכים בכל המדינה, שמחנכים קרוב ל-2 מיליון תלמידים,

וכמה יוצאים מהם מתוקנים.

איך החברה שלנו נראית?

איך החברה שלנו נראית?

אז איפה החינוך? איפה ההצלחה?

פעם הזמינו אותי לבית ספר מקצועי דתי,

בתל אביב,

לתת שם דרשה.

זה היה לסיום

הכיתה יב'.

ובאתי, אחרי שעה וחצי,

התלמידים שמו ציציות וקיבלו עליהם מצוות והכול.

בא אליי המנהל ואומר לי, אני עובד עליהם ארבע שנים, לא שמעו לי מילה. אתה באת שעה וחצי, שמו כולם ציציות.

מה זה?

מה עשית?

אתם יודעים מה זה שיש לך מישהו לטפל בו ארבע שנים?

כל יום, שמונה שעות, שש שעות, ארבע שעות.

אתם מבינים כמה זה זמן? אתה יודע מה אפשר לעשות ממנו?

אפשר לעשות אותו גאון הגאונים.

מה, איך יכול להיות שאנשים מפספסים?

אבל מי שבא למלא שעות,

כן?

נתנו לו דפים, מה הוא צריך להקריא להם?

אז הוא עושה את התפקיד,

הוא חושב מתי הוא מסיים, צריך ללכת, יש לו בית, יש לו ילדים,

יש לו... זהו.

הוא בא לעבוד.

כמה אנשים באים לחנך?

יש מורים,

אבל לא מחנכים.

כי אם המורה אין לו חינוך,

את מי יחנך?

אם הוא אין לו דוגמה טובה.

אני לא רוצה לתאר לכם את המורים,

איך הם נראים,

והמורות.

אז רק כשרואים אותם כבר מבינים שפה חינוך לא יהיה.

בתלמודי תורה אומרים, באיזה תלמוד תורה לשים? איפה שהמחנכים הם

יראי שמיים.

זאת אומרת,

תנאי ראשון,

לפני שהוא יודע בכלל על מה הוא מדבר,

שתהיה לו יראת שמיים, שהוא ישדר יראת שמיים.

אז אם יש לו יראת שמיים, יכבדו אותו בכלל.

אבל אם אין לו יראת שמיים,

הוא סתם צעקן, כעסן וזה ופה ושם.

מי יעריך אותו?

מי ירצה ללמוד ממנו?

מה הדוגמה שהוא נותן?

זה כמו שהחפץ חיים, באו אליו זוג שנולד להם בן קטן.

הוא קטן.

שאלו אותו, ממתי

חלה עלינו חובת החינוך?

הוא אמר להם, אתם כבר באיחור 20 שנה.

אתם צריכים להיות מחונכים קודם,

ואם אתם מחונכים זה ישפיע על החינוך.

ויותר ממה שתחנכו,

החינוך שלכם משפיע על הילדים יותר ממה שתגידו, כי הם מסתכלים מה אמרתם ומה אתם עושים.

אז חייב אדם לדעת

שצריך להתחיל להתחנך לבד קודם ואחר כך לחנך.

זה מה שאמרו לנו חכמים, קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

נאה דורש,

נאה מקיים.

טוב,

אז ראינו שהדרך היא שמי שיגע בתורה,

האבא שלו מתמלא עליו רחמים.

ואנחנו שואלים,

מה הייתה התביעה על גדולי עולם?

ברור שהכוונה שלהם הייתה לחנך,

ברור שהיה חשוב בעיניהם העניין של החינוך וההדרכה,

וברור שהם הדריכו את הילדים כראוי.

אבל מה הבעיה?

שלא הספיק כל החינוך כיוון

שהם לא ייסרו אותם בשבט.

או שבט מוסר,

או שבט ממש.

כל הרצון הטוב של לעבוד וכל ההדרכה

לא היו מספיק כדי שייקלטו בלב הנער בלי הרצועה שצייע בתימן.

אבא שלי סיפר לי

שהיה מורי,

והמורי היה מלמד, נגיד, עשרה ילדים, שמונה ילדים, כל מקום לפי הכמות.

לא היה שם הרבה ספרים, ידוע, היה ספר אחת במרכז, וכולם קוראים מכל צד.

חלק קוראים רגיל,

חלק מצדדים וחלק קוראים הפוך,

ויושבים מסביב.

והייתה לו רצועה של עור על הכתף,

ומי שלא היה לומד כמו שצריך,

אז פעם ראשונה זה בא האוויר,

סלח, שומעים ככה,

חיתוך של האוויר,

ואם צריך, הוא גם היה נותן להם על האצבעות וכולי.

הוא אומר, אין דבר כזה שם היה לפספס את הלימוד. כולם ידעו כמעט את כל התנ״ך בעל פה.

אבא שלי עצמו, מנוחתו עדן,

היה יודע תנ״ך בעל פה.

היה אומר כתר מלכות בעל פה.

תיקון פורים בעל פה.

דברים שהם לא רגילים, שזה פעם בשנה.

ככה למדו.

יותר מזה,

הוא אומר שהיה להם אמורי לפעמים כשכבר היו שובבים, כבר די, לא יכולים. הילדים, כמה יכולים שעות לשבת?

היו מחזיקים אותם

מהבוקר עד הערב.

כמובן באמצע היו נותנים להם לאכול וכו'.

הוא אומר, היה שם אמורי

אבן על הראש

ואבן פה.

והם עושים ככה וקוראים.

עכשיו, אם הוא שמע שאבן נפלה,

סימן שמישהו הזיז את הראש או עשה זה.

זה היה הסימן. הוא לא צריך אפילו לחפש מי שובב מלו.

מי שנפלה לו האבן.

והיה להם,

היה להם, אני לא יודע אם זה בדיחה או רצינות,

אבל החבר'ה התיבנים פה יודעים.

היו אומרים לו, יום אל חמיס

אוכלוס אל גמיס.

יום חמישי

מורידים את הבגד העליון ויש הצלפות לפי מה שמגיע.

בכל אופן,

המדרש אומר, כיוון שלא ייסרו אותם בשבט,

משמע מהמדרש

שאפילו בנים

שלא היו כל כך מעולים כמו ישמעאל, עשיו ואבשלום,

בכל זאת היה מועין להם המוסר

לכל הפחות,

גם אם לא היו שומעים להורים,

שלא יצאו לתרבות רעה,

שלא יצאו לתרבות רעה לפחות.

אבל איפה שהם כן ייסרו את הבנים,

כמו אברהם שייסר את יצחק,

ותראו את פלא,

יצחק היה ילד טוב,

יצחק היה מותק,

יצחק היה עולה תמימה,

אבא שלו לוקח אותו לעקדה והוא מסכים,

וילכו שניהם יחדיו.

האב לזבוח והבן נזבח,

כזה ילד טוב,

שמוכן שאבא שלו יעקוד אותו, לא אומר לו, אבא, השתגעת? מה, אתה רוצה לשחוק אותי? איזה אבא אתה? מה קרה לך?

הוא הולך איתו,

ואותו הוא ייסר. למה? הוא הסכים לקבל מוסר.

ילד טוב היה, ילד טוב. וילד טוב...

אברהם קיבל מוסר אבל ישמעאל לא היה מקבל מוסר

אז היה צריך לתת לו קצת

אבל ויאהב אברהם את ישמעאל

באהבה מקלקל את השורה

יצחק

ייסר ליעקב

יעקב היה אשתם יושב אוהלים כל הזמן לומד צדיק

בחיר שבאבות

ולכן יעקב הצליח עם כל הבנים שלו

שנים עשר שבטי אה

אבל עשאיו יצא לתרבות רעה היה לו ציד בפיו והיה צד את אביו בפיו כל פעם שואל אותו שאלות כאלה ואחרות

ומראה שכאילו גם כן כמו האחיו יעקב וכולי

ויצחק היה אוהב אותו

ורבקה הייתה מכירה את מעשיו

ואביו לא היה מכירו אביו כבר היה סומא לא רואה

אז יצא לתרבות רעה

ועוד הוסיפו הבנים הטובים האלה כבוד להורים שלהם

יצחק לאברהם

ויעקב

ויצחק

והשבטים ליעקב וכיבדו את ההורים מאוד מאוד מאוד

אבל אנחנו צריכים לקחת מוסר השכל שאם גדולי עולם כאלה

שהיו כל כך דבוקים בקדוש ברוך הוא

וניסיון הבנים לא הפריע להם לרדת ממדרגתם

הילדים האלה שלא יצאו כל כך טוב, ישמעאל ועשיו

לא הפריעו להוריהם לרדת כהוא זה מהמדרגה שלהם

וכל מטרתם של ההורים האלה זה להעמיד דור ישרים מבורך

בכל זאת, המדרש אומר

כיוון שנמנעו מלייסר את הבנים יצאו לתרבות רעב

מכאן אנחנו לומדים בינתיים

שאנחנו צריכים לפקח בשבע עיניים

על חינוך הבנים

וצריך לייסר אותם כראוי, דהיינו ללמוד איתם מוסר,

להוות דוגמה טובה

ואם צריך

מדי פעם איזה גאבסה קוראים לזה ביידיש גאבסה

זה צביטה קטנה, צביטה קטנה ככה

אז יש מקום גם לעשות זאת

כדי שלא יימשכו אחרי הבלי העולם וכזביו

ואז יכול להתקיים תחת אבותיך יהיו בניך אם אתה רוצה שהבנים שלך יצאו מוצלחים

אם אתה מוצלח

אז אם תרצה שילכו בדרך הישר הנה מה טוב ומה נהי

המדרש אומר גם חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר כמו שאמרנו

אבל תקשיבו מה כתוב

כתוב במדרש

בנוהג שבעולם

אם יבוא אחד להורה

ויגיד לו

תכה את הבן שלך

יורד עמו לחייו

מה אתה בא אליי? מה אתה רוצה ממני? שאני ארביץ לילדים שלי?

אתם יודעים שיש כאלה שלפעמים עולים הבן שלך עשה לבן שלי למטה בגן

וזרק לו את הזה ועשה לו זה תרביץ לו מכות וזה פה ושם

האבא שומע כזה דבר

מתרגז מאוד איך אתה אומר לי דבר כזה

אבל מה כתוב חוסך שבטו

שונא בנו חוסך שבטו זה מי שמונע את השבט מהבן שלו

סופו שהוא ישנא את הבן שלו כי יצא לתרבות רעה

כמו שאמרנו קודם

אז לכן

אוהבו

אתה רוצה לאהוב את הבן שלך? שחרו מוסר מהשחר נעוריו

אתה צריך להכניס לו מוסר

הקדוש ברוך הוא אומר עלינו

אהבתי אתכם אמר ה'

למה הוא אוהב אותנו?

הקדוש ברוך הוא רודה אותנו בייסורים

כשאנחנו לא שומעים עם ישראל

הוא נותן לעם ישראל ייסורים, גלויות, צרות, בעיות, מלחמות, בלאגנים

אנחנו לא בסדר

אבל הוא אוהב אותנו על זה שאנחנו מקבלים את הייסורים

מבינים

וחוזרים בתשובה אליו, מתקרבים

אבל בלי הייסורים

וישמן אישורון ויבעט

ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך

אדם שיש לו הכל, מה הוא צריך את הקדוש ברוך הוא? הוא לא מסתכל למעלה בכלל, אני מסודר

מתי שהקדוש ברוך הוא מתחיל לעשות לו ככה צביתות קלות ואחרות

בהתחלה הוא פוגע לו בממון

נותן לו הפסדים, ריצות, תלאות, רפורטים, דוחות

כל מיני בעיות, מס הכנסה, מע״מ, ב... ב... ב...

מטריד אותו,

לא הבין?

מתקרב אליו בגוף

מתחיל ייסורים

אם זה שכנים, אם זה פה, חברים, בלאגן, שותפים,

ילדים

עוד יותר בגוף

חולי, כאבים, דלקות, שפעת, בירוש

לא מבין?

חס ושלום, מחלה

זאת אומרת כבר הופ, איתות

לפני האחרון

תהיה מוכן, לא הבנת עד היום

תסתכל אחורה מה עשיתי איתך

לא קלעת?

הבאתי לך יותר, התקרבתי אליך יותר

לא הבנת?

התקרבתי עוד יותר, לא הבנת?

הנה אני כבר נוגע לך בגוף, לא הבנת?

עכשיו זה כבר בפנים, מה עכשיו?

אתה מבין או לא מבין?

אז זאת אומרת, בלי זה הקדוש ברוך הוא לא יכול.

הקדוש ברוך הוא המחנך הדגול, לא יכול.

בשביל זה יש פרשת בחוקותיי, כי תבואו והאזינו.

שם נאמרים דברים קשים ביותר, שאם לא שומעים,

לקדוש ברוך הוא

מקבלים ייסורים.

אז זאת אומרת

שהייסורים הם נצרכים.

אם הם באים על ידי התוכחה,

הנה הם הטוב,

אבל אם לא, צריך למצוא עצות

איך להביא את הילד להכרה ולהבנה.

אבל יבוא בן אדם ויאמר, רק רגע, רק רגע.

תשמע, תשמע, תשמע.

מדברי המדרש,

אנחנו מבינים משהו.

רגילים לחשוב שיעקב אבינו היה צדיק מבטן אמו.

עשו היה רשע מבטן אמו.

מה אתה רוצה בעצם?

יש ילד נולד ככה ויש ילד נולד ככה, מה אני יכול לעשות?

אני לא בחרתי את הילדים.

זה לא נכון.

קודם כל, שתדעו, אם אתם רוצים ילדים טובים, זה תלוי במעשים שלכם הקודמים.

אחר כך למשוך נשמות מלמעלה,

זה כל אחת תלוי מה הזכויות שלו וגם הכוונות שלו בשעת המצווה.

אני לא נכנס לזה, אבל יש ספרים על זה.

שאם אדם מכוון בשעת המצווה

לדברים שכתוב בספרים,

יכול למשוך נשמה מיוחדת מלמעלה.

אז מי אתה מלפני?

מה אתה עושה בשעת המצווה?

ואחרי זה מה שיורד, יורד.

אבל אם אתה חושב שאחד נולד

צדיק ואחד נולד רשע,

אתה טועה.

המדרש אומר הרי מפורש, אם היה מייסר יצחק לעשו,

כמו שייסר את יעקב,

שניהם היו צדיקים.

אם כן,

מבואר שלא היה רשע מבטן אימו,

אלא רק מחמת חסרון הייסורים

נעשה רשע.

אז מה זה שחשבנו תמיד

שיעקב צדיק מבטן אימו ועשו רשע מבטן אימו?

הרי יש לנו מדרש מפורש על הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה.

כתוב שאחד מרוצץ את גולגולתו של השני בתוך הבטן.

שני האחים מריבים

בתוך הבטן כבר מרוצצים אחד לשני

את הראש.

או למי שאומר,

ויתרוצצו לשון ריצה,

בשעה שהייתה עוברת על בתי עבודה זרה,

עשו רץ ומפרכס לצאת.

וזה נאמר, זורו רשעים מרחם.

בשעה שעוברת על בתי כנסיות,

יעקב רץ ומפרכס,

רוצה לצאת.

בטרם את צורך בבטן, ידעתיך.

אז מה מבואר במדרש כאן?

שעשו רשע מבטן אימו,

ויעקב צדיק מבטן אימו.

אז איך ניישב את המדרש הקודם,

שאם היה מייסר אברהם לישמעאל ויצחק לעשו,

לא היו יוצאים לתרבות רעב?

איך ניישב את זה?

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה,

לפני שהוא ימות,

אין מזכירים לו שוב רשעו.

כי על ידי תשובה נהפך מרשע לצדיק.

אפילו שכל ימיו

עשה מעשה רשע,

נהפך לצדיק.

והוא כמו תינוק שנולד.

נקי.

וכך אמרו גם ביום הפעם.

מי שעושה תשובה מאהבה נהפכים כל העבירות

הזדונות לזכויות.

שמעת? העבריין הכי גדול

עשה מאה מיליון עבירות,

חזר בתשובה מאהבה,

כל העוונות זכויות.

אחד היה מינוס

מיליארד דולר בבנק,

אמר למנהל אני חוזר בתשובה,

מאהבה הכל נהיה פלוס.

איש אדם.

יש בנק כזה.

אצל הקדוש ברוך הוא יש.

אז זה לא קל לעשות מאהבה, צריך ללמוד מה זה מאהבה, זה לא השיעור.

אבל מי שרוצה בפרק עשירי,

בעלקו תשובה של הרמב״ם, שמה מבואר באריכות.

אבל מכל מקום רואים שיש פה אפשרות להפך מן הקצה לקצה.

במסכת סוכה יד כתוב, אמר רבי אלעזר,

למה נמשלה תפילתן של הצדיקים כעתר?

עתר זה קלשון.

לומר לך מה העתר הזה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום.

מכניסים את הקלשון מפה,

מרימים איתו את התבואה ושופכים בצד השני.

איך יכולים?

איך יכולים הצדיקים להפך בתפילתם?

גזר דין.

הצדיקים מצליחים להפך את דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות למידת רחמים.

למה?

כי אין רע מוחלט.

אין דבר כזה אחד נולד רשע וזהו, יישאר עד הסוף.

אין דבר כזה.

איוב רצה לטעון דבר כזה,

והוא אמר,

ריבונו של עולם, אתה בראת בהמות טמאות ובהמות כשרות.

אתה בראת צדיק ורשע.

זה כאילו, מה שבראת ככה זה נשאר עד הסוף.

מה אמרו לו חבריו של איוב? אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפניהם.

מה אתה מדבר? אתה מפר יראה? כאילו אתה אומר שאין פה בחירה ואדם לא יכול לשנות את עצמו והכול?

כאילו הקדוש ברוך הוא גזר על כולם, אז מה זה רובוטים?

כאילו אין פה מה לעשות.

אבל בשביל מה התורה?

בשביל מה כתוב תעשה זה ולא תעשה זה?

אם זה לא בחירה שלי ואני נולדתי רשע,

אז איך אני אעשה את מה שהשם רוצה?

ואם אני צדיק,

אז אני יכול לשנות לרשע? לא.

כך אתה אומר, זה לא ייתכן.

אלא ברור,

אין רע מוחלט.

ואדם יכול להפך את עצמו מרע לטוב.

אפשר גם הפוך לצערנו.

מצינו אצל לאה.

כתוב בעיני לאה רכות.

רש״י אומר שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו.

והיא בכתה.

למה?

היו שני בנים לרבקה.

היו שתי בנות ללבן.

הגדולה לגדול והקטנה לקטן.

לפי זה לאה היא הגדולה.

היא תהיה לה גדול, לעשיו.

והקטנה זה רחל.

תהיה לה קטן, יעקב.

ובאמת ככה היה צריך להיות.

שלאה תיכנס לחלקו של עשיו.

אבל היא בכתה, בכתה, בכתה, בכתה, עד שעיניו נעשו רכות.

ובזה היא ניתקה את עצמה מחלקו של עשיו ועלתה בחלקו של יעקב.

לפני רחל.

זאת אומרת, רואים

שבכוח התפילות

לעקור

אפילו מצב נתון,

אפילו מצב גזור מן השמיים.

אותה לאה,

בכוח התפילה שלה,

היה לה בן שביעי בבטן.

בן שביעי בבטן.

היא ילדה שישה,

היה לה בן שביעי בבטן.

אבל

היא עשתה חשבון. אני הבאתי שישה

רחל משתי השפחות, כל אחת שתיים, שתיים, שתיים.

ואם יש לי שביעי בבטן,

היא גרה חלקה של אחותי רחל

משתי השפחות, מבלעה וזלפה.

אז מה אני אצער אותה עד כדי כך?

התפללה שהתהפך העובר הזכר לנקבה. ומי יצאה? דינה.

אז התהפך.

זאת אומרת, יש כוח בתפילה של כל בן אדם

להפוך גזרות

מצד לצד.

בוודאי שיש כוח באדם להפך את בחירתו

ולהחליט שהוא יהיה צדיק ולא רשע.

עוד דוגמה, הגמרא בברכות יוד.

בא ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך

והוא אומר לו נגזר עליך למות.

למה לא נשאת אישה?

אז הוא אמר,

אני יודע ברוח הקודש יצאו לי בנים לא הגונים.

אמר לו, למה אתה נכנס לחשבון של הקדוש ברוך הוא? אתה תעשה מה שמוטל עליך. כתוב פרו ורבו, תקיים פרו ורבו.

והקדוש ברוך הוא יעשה מה שהוא רוצה.

למה אתה מתערב?

שומע את זה חזקיה המלך שאומר לו שמן השמיים

קבעו שאתה מת כי מת אתה ולא תחיה.

מת אתה בעולם הזה וגם לא תחיה לעולם הבא.

איזה גזרה, רחמנא לצלן.

לא יחיה, ימות פה, וגם שם לא יהיה לעולם הבא.

מה אמר לו לישעיה הנביא?

כלה נבואתך וצא.

המלך מגרש את הנביא.

ומה הוא אומר לו? קח מקובלני מבית אבי הבא.

מי זה?

דוד המלך.

אפילו חרב חדה

מונחת על צווארו של אדם,

אל יתייאש מן הרחמים.

אז זאת אומרת, חזקיה המלך שומע נביא אמת, שבא ואומר לו בשם השם שהוא מת,

ושנגזרה כבר הגזרה מן השמיים,

מכל מקום הוא אומר לו זה לא כלום.

כל הדבר יכול להתהפך מרע לטוב, ממיתה לחיים,

ובאמת,

וייסף חזקיה את פניו אל הקיר והתפלל,

הוסיפו לו עוד חמש עשרה שנה לחייו.

אז זאת אומרת,

אם יש כוח בתפילה של אדם, אם היא מעומק הלב,

מקירות ליבו,

לא תפילה סתם דמעות של תנין,

אמיתית,

לא דמעות של דרעי עם בצל,

דמעות אמיתיות מעומק הלב.

אם יש דבר כזה,

יכולים לבטל גם גזרה שנרשמה.

וכך מצינו גם ברבי אלעזר בן דורדיה.

זה היה בן אדם

שהיה הולך לנשים לא עגונות

כל ימיו,

ובסוף אחת מהן זלזלה בו ואמרה לו, אין לך חלק לעולם הבא.

והוא פתאום תפס, מה היא אמרה לו?

ונתן ליבו לעשות תשובה.

נתן ראשו בן ברכיו וגאה בבכייה עד שיצאה נשמתו מרוב הבכי.

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

אשריך רבי אלעזר בן דורדיה שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

שמעתם דבר כזה? בן אדם חוטא בג'יפה של הג'יפה.

כל החיים שלו,

כולו מלא תאווה,

איום ונורא.

ופעם אחת רק שהוא שמע תוכחת בליצנות, היא צחקה עליו.

הוא נפגע והבין מה היא אמרה.

הניח ראשו בן ברכיו,

לא הרים את העיניים, לא יכול לשאת עיניו אפילו למעלה.

בכה, בכה, בכה מתוך חרטה גמורה ותשובה אמיתית,

ונפטר מתוך התשובה.

מן השמיים יצאה בת קול

והודיעה

שהוא מזומן לחיי העולם הבא

בלי דין ובלי משפט.

ישר לעולם הבא.

ומה אמר על זה רבי,

רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא?

אמר, יש קונה עולמו בשנים הרבה,

ויש קונה עולמו בשעה אחת.

זאת אומרת,

אין פה מצב שאתה תקוע לכל החיים ולא ישתנה ואין סיכוי,

וניסיתי וזה לא הולך,

ומה אני אעשה? אני לגיהינום, שלום.

אני נולדתי ככה, מה אני אעשה? אין דבר כזה שקר וכזב.

אין דבר כזה.

אפשר להתהפך

מרע לטוב

אפילו בשעה אחת.

לפעמים בשעתיים,

לפעמים בשלוש. תלוי מה אורך ההרצאה.

כלומר, ראינו מיליון יהודים כאלה שחשבו שהם לעולם לא יחזרו בתשובה,

והם חזרו בתשובה.

ואפילו עבירות החמורות ביותר,

וגם אם אדם אדוק בעבירות, זאת אומרת דבוק בהן, לא יכול אפילו להתנתק,

מכל מקום יכול אדם להתהפך לטוב גמור מרע גמור.

ועכשיו נבין מה שאמרו לנו חכמים.

כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו,

הדור הזה למשל,

מעלה עליו הכתוב כאילו החריבו.

אנחנו יתבעו אותנו, למה לא הקמנו את בית המקדש?

במעשים הטובים

ובתשובה.

למה?

כיוון שאפשר להפוך את הרע לטוב,

וכל דור שלא נבנה בימיו,

כאילו החריב.

מה זה כאילו החריב?

אם היה בנוי בית המקדש,

במעשים שלנו היינו מחריבים אותו,

כמו שהיה בדורם.

כי אותה שנאת חינם נמשכת כבר אלפיים שנה.

לא רק שנאת חינם,

יש שונאי דת ושונאי תורה ועוקרי תורה,

גם חרדים.

אז איך רוצים שייבנה בית המקדש?

אבל אפשר להשתנות אם רוצים.

נכנסת לי רשעים, אתה מכניס לי רעשים.

ולפי זה יש לבאר את דברי המדרש שעמדנו בו קודם,

שבאמת אין דבר מוחלט בעולם.

לכן,

אף על פי שעשיו היה לו נטייה לרע מהבטן.

ולכן כשעברה רבקה,

בדרך שהיה עבודה זרה,

הוא התחיל לפרכס, רוצה לצאת.

אבל אין רע בהחלט,

כי אין החלט מוחלט,

החלטיות בעולם.

אבל אם היה שומע תוכחה מיצחק אביו,

היה משנה את מעשיו מרע לטוב להיות צדיק כמו יעקב,

כי זאת הסגולה של התוכחה

להפוך אדם מרע לטוב.

וזה בגלל שאין רע מוחלט.

וגם ישמעאל, אם היה שומע תוכחה מאברהם,

היה נעשה צדיק.

אבל גם הפוך.

יעקב

הייתה לו נטייה לטוב מהבטן של אימא,

ולכן כשעברה רבקה

נגד בית מדרש,

אז הוא פרקס לצאת.

אבל אם לא היה שומע תוכחה ומוסר מיצחק,

היה יכול להיות גם רשע.

כי גם אין טוב בהחלט, מוחלט.

אין דבר כזה. אחד נולד רשע, אחד נולד טוב,

זה המצב לעולם. אין דבר כזה.

לכן, אומר שלמה, החכם מכל אדם, שאימא שלו,

איך חינכה אותו?

קשרה אותו לעמוד,

לקחה את הנעליים

והצליפה לו בפנים.

כן, ככה הוא נהיה, חכם מכל אדם.

ככה הוא נהיה.

והייתה אומרת לו, מה בירי? מה בר בטני? מה בר נדריי?

בשביל מה אני? סחבתי אותך תשעה חודשים.

על מה נדרתי נדרים?

בשביל שאתה תלך בדרך אביך.

אביך זה דוד המלך.

מה אתה רוצה להיות?

וככה הייתה מצליפה לו.

ועל האימא הזאת

הוא אמר, אשת חיל מי ימצא?

ברחוק מפנינים נכרע,

בטח בא לבעלה ושנה לא יחסר.

גמלת אותו והכל על אימא שלו.

כל המזמור הזה שבית ישראל אומרים

בליל שבת זה שלמה המלך אמר על אימא שלו.

זאת אומרת,

כתוב

נאמנים פצעי אוהב

ונעטרות נשיקות שונא.

מי שאוהב אותך באמת, פוצע אותך.

לא פציעה ממש,

אבל מעיר לך, אומר לך,

וזה, זה כואב לבן אדם לשמוע תוכחת שמישהו אומר לו, אה, תעשה ככה, אתה לא עושה ככה, אתה לא עושה את זה.

אנשים לא אוהבים,

לא חכמים.

לא חכמים.

מי שאוהב תוכחת הוא חכם.

אבל נעטרות נשיקות שונא.

שונא, מה אומר לך?

מעתיר עליך נשיקות. אה, אתה מאה אחוז. עזב אותך, באמת, הם מגזימים.

הלוואי כולם כמוך, מה אתה מדבר?

זה, הוא מעתיר עליך שפע של ברכות, נשיקות והכול. אבל הוא שונא אותך, מה אכפת לו? הוא רוצה לתקן אותך?

תשאר ככה, עזוב אותך.

אבל מי שאוהב אותך,

אז הפצעים שהוא פוצע אותך כאילו הם נאמנים, מתוך נאמנות לך. הוא דואג לך, הוא רוצה שתשתפר, שתהיה יותר טוב,

שלא יראו בך מום וחסרון.

זה אוהב.

אז אמרנו שגם יעקב, אם לא היה מקבל תוכחת ומוסר,

יכול לצאת לתרבות רעה כמו עשיו.

לכן אומר שלמה, החכם מכל אדם, חוסך שבטו,

שונא בנו.

אם לא מוכיח את הבן,

יהיה עשה רשע.

אבל מי שאוהב אותו,

שחרו מוסר.

משחר נעוריו, שהוא עוד קטן,

כבר נעשה צדיק

וחנוך לנער על פי דרכו,

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

תוביל את הבן, תוביל אותו,

תראה איך הוא,

ותמצא את הדרך איך אתה מוליך אותו, אבל שיישאר במסגרת, שיישאר ישר.

אני, לדוגמה,

הנכדים שלי שיחיו ויאריכו ימים,

הם ילדים טובים,

אבל הציונים לא מצאו חן בעיניי,

לא כל כך מתאמצים.

אני גם, כשהייתי קטן, בכלל לא התאמצתי.

הבנתי, אבל אני לא אהבתי לשבת, להכין שיעורים וזה וזה.

אבל אמרתי, אני לא רוצה שהם יהיו כמוני.

אז אמרתי להם, ילדים, תקשיבו טוב,

מי שמביא 100 מקבל 100 שקלים.

99 לא מקבל.

100, 100. תביא חמש מבחנים, 500. כמה שתמיד תקבל.

יש לי נכדים, מספיק בראשים.

אפשר להוציא את המשכורת עליהם.

אבל,

רבותיי,

תוך ימים ספורים התחלתי לשחרר כסף.

כל אחד בא לי, סוף שבוע, סבא,

חמש מבחנים, ארבעה.

התחילו להביא לי כבר בוחנים, לא רק מבחנים.

אחר כך שיעורים, גם שהם הכינו את השיעורים וקיבלו ככה ציון טוב.

רצו גם כסף.

כן.

והיו כאלה עושים דילים עם המורה, שיסדר את ה... שזה לא 98, שיהיה 100. בכל אופן,

זה עזר.

כולם מצטיינים בלי עין הרע.

אז מה, ב-100 שקל. במקום להוציא את זה,

אחר כך לרדוף אחריהם ברחובות, דלק וזה, איפה הוא, איפה הוא, איפה הוא.

אז יותר טוב בהתחלה להקדים את הכסף הזה, ואחר כך לא תצטרך לרדוף אחרי אף אחד.

אז צריך למצוא את הדרך

איך לחנך את הילדים.

אבל מי שלא ישקיע בזה

ויחשוב שרק עם ליטופים והכול,

חבל על הזמן.

הילדים מגלים חולשות,

ולכן כתוב,

בבן סורר ומורה איננו שומע בכל אביו ובקול אימו.

התורה חוסכת במילים.

יכלה להגיד, אינו שומע בכל אביו ואימו.

למה אמרה בכל אביו ובקול אימו?

כי אם יש שני קולות בבית,

אחד אומר ככה והשני מקל, אומר ככה,

אז הילדים בורחים למי שמקל,

ואז הוא נהיה בן סורר ומורה. לא צריך, לא צריך. אמא, אמא, אמא.

אבא, אבא.

זהו, ואז לחפש. ואז ההורים רבים, בום, מבסוט.

זהו.

אז לכן חייבים לתאם איך מחנכים,

מי נותן את הטון ומי זה.

אפשר גם לעשות אחת רכה ואחת מכה, כמו שאומרים.

זאת אומרת,

שאחד יגיד את הטון היותר, והשני ירגיע ויגיד, עזוב, עזוב אותו, אני אטפל בו, וזה כל מיני דברים יפים.

והעיקר שהילד יבין שיש אחידות דעים בין ההורים.

עכשיו,

צריכים לדעת עכשיו לגבינו,

עד עכשיו דיברנו על ילדים והורים, עכשיו נדבר על ההורים.

צריך לדעת, כמו שיש תוכחה מאחרים,

אדם צריך גם להוכיח את עצמו.

אדם צריך ללמוד מוסר בעצמו, לעצמו, לחנך את עצמו.

אמרנו כבר,

שאם האבא והאימא לא מחונכים,

זו התשדורת הכי טובה לילדים.

אז לכן צריך לחנך את עצמו

ולהוכיח את עצמו.

ועל ידי כן יכול לקבל...

להיכנס גם הוא לדרך טובה ולהיות צדיק

אבל אם אדם מונע את עצמו מתוכחה

אז גם הוא בסכנה

בוא נגיד שמן השמיים יצא לך ילדים סוכר

אבל אתה מה איתך?

אתה חושב שאם הילדים סוכר אז אתה מסודר?

אתה צריך גם כן להיות, אתה גם תעמוד לדין

מסקנה כללית עכשיו

אין ייאוש בכלל משום ילד

ומשום הורה ומשום אדם

כיוון שאין רע מוחלט

ואין טוב מוחלט

ואפשר לשנות מצד לצד

ואף אחד לא מונע ממך את הטוב להשיג

אף אחד.

ראינו חילונים גמורים

שחזרו בתשובה

והחילונים האלה אחרי שחזרו בתשובה

הפכו להיות צדיקים גמורים

וראינו צדיקים שנחשבו בעיני הציבור ונהיו פושעים גדולים ורשעים גמורים

גם בדור הזה וגם בדורות קודמים

אבל מי שמתייאש מחינוך עצמו,

מחינוך בני ביתו

הוא עושה טעות

ולכן העצה היא לקבל תוכחה, לאהוב תוכחה,

ללמוד מוסר, לשמוע שיעורי מוסר

ואז לקבל גם מאחרים

וגם מעצמו

כי איזה הוא חכם,

הלומד מכל אדם.

שלא אגיד זה אני יודע, זה אני יודע, זה אני יודע.

גם אם אתה יודע, תשמע,

כי אף פעם לא תשמע אותו דבר ולא אותו טון ולא אותו צליל ולפעמים הצליל אפילו אם שמעת אותו דבר כבר יכול להוסיף לך.

אין בית מדרש

ללא חידוש.

אפילו אם אתה שומע אותו דבר.

עד כדי כך

שכתוב המסיר אוזנו משמו התורה גם תפילתו תועבה.

יש אחד אומרים לו, תשמע, יש הרצאה,

תבוא.

לא, אני יודע, הוא כל הזמן מדבר אותו דבר, זה פה שם, מה, איזה שבוע, אני כבר מכיר את זה ו...

מה אומר הקדוש ברוך הוא?

הוא מתחיל להתפלל. הוא אומר, אה, זה, אני שומעתי אותו, כבר מתפלל אותו דבר,

זה לא רוצה לתמוך אותו שום דבר.

מי שמסיר אוזנו משמו התורה, גם תפילתו תועבה.

אתה מתעב את התורה של פלוני,

השם אומר לך, גם אני מתעב את התפילה שלך. מה אתה אומר כל יום?

יושב שפתי ותעבי,

עושה שלום בגרומיו,

אותו הדבר אתה אומר.

אז אם אני שומע אותך כל יום,

אפילו שאתה חושב על דברים אחרים,

אז למה אתה לא הולך לשמוע דברי תורה? דברי תורה, לשמוע אפילו אותו דבר כל היום, אותה משנה.

כל היום אותו דבר,

אתה מקבל שכר,

אתה מקיים מצוות תלמוד תורה,

גם אם לא היה חידוש.

אז מה?

מה, אנשים לא אומרים אותו מזמור תהילים כמה פעמים בחיים?

אז למה אתה חוזר על אותו דבר?

כן, אני אומר, אז למה אתה לא חוזר?

למה אתה חוזר? זה אותו דבר.

מה זה הוסיף לך?

בטח, זה זכויות, זה דברי תורה, זה תפילה.

זה הרבה עניינים.

אז לכן בן אדם צריך לקבל תוכחת

וצריך לשמוע מאחרים וגם מעצמו.

עכשיו בעניין התוכחה כותב המאירי,

אחד מהגדולים הראשונים בקידוש יל נמות,

לעולם

יהא אדם נותן לב תמיד

להשגיע על ענייני הבנים ולהתמיד בתוכחתם.

בין גדולים, בין קטנים. לא לחשוב שילד גדול כבר לא צריך לחנך אותו ולא צריך להגיד לו ולא צריך כלום.

אני סיפרתי כמה פעמים.

החינוך שאני ספגתי מאימא שלי לא יסולא בפז.

לא ספרים ולא כלום ולא שום דבר.

לא היה לי כלום, כלום.

מה הייתה עושה? הייתה חכמה.

מכינה לי אוכל,

חזרתי מבית הספר,

אחרי שהכינה לי את האוכל,

היא יושבת לידי.

אני אוכל והיא מדברת איתי. מה נשמע? איך היה? איך זה? לא שואלת על השיעורים.

איך החברים?

זה

יא בני, תיזהר, אתה יודע, יש חברים ככה, ויש כאלה. נותנת לי מוסר.

לא, מספר, לא מכלום.

פה מילה, שם משפט.

וזה חלחל וחלחל וחלחל וחלחל.

זה עזר לי שאני לא אסתבך בחיים שלי.

בזכותה, לא שותה בירה, לא קוניאק, לא יין.

לא נגעתי אף פעם במה שנוגעים, יש כמה אנשים שכבר נוגעים.

לא נוגע, כלום, כלום. שמרה עליי, היא לא איימה עליי, ולא זה.

רק, יא בני, תשמע לי, יש לי ניסיון.

עברתי ככה, והיא מספרת לי מה הייתה, שהייתה קטנה, ואיך היה ככה,

וממה צריך להיזהר. והיה מקרה עם פלוני, שמעת, היה ככה, וזה ככה.

הייתה מחדירה לי את זה ככה בסעודות.

לא כל יום ישבה, אבל מדי פעם שהיא ראתה שאני במצב שמתאים לחדיר,

אז היא ישבה.

לא תמיד מתאים לדבר עם ילד.

כשהוא זועף או משהו, תגיד, הכל הפוך תקבל.

צריך קודם כל לפייס אותו, לתת לו איזה משהו, להעניק לו משהו,

לנשק אותו, לחבק אותו, תקנה לו, תפתיע אותו, אני אקח אותך, וזה.

כשהוא קשוב,

אז עכשיו האוזן פתוחה, תתחיל להחדיר.

צריך חוכמה, זו חוכמה גדולה, חוכמה גדולה.

אז אומר המאירי,

לעולם יהיה אדם נותן לב תמיד להשגיע על ענייני הבנים,

ולהתמיד בתוכחתם, בין גדולים בין קטנים.

ומכל מקום הזמן הראוי להשתדל בתוכחת

עד תכלית, זאת אומרת, לא לעשות חצי עבודה,

עד שתגיע לתכלית,

או משעה שהדעת מלבלב ויוצא,

או שיעשה פרי והוא מ-16 עד 24. זאת אומרת,

אתה צריך להשתדל,

מתי שכבר דעתו של הילד מתחילה, הוא מתחיל כבר לקלוט דברים ומסרים,

עד שהוא יעשה פרי.

אז זה מגיל 12 עד גיל 24. זה,

זמנים שעוד אפשר להחדיר, והילד כבר מבוגר, בוגר וכו'.

כמובן

שעל ידי תרגולים

בהיותו קטן,

שמקבלים פרס,

מקבלים זה, מקבלים מענק, מקבלים כל מיני דברים על דברים יפים,

עזרה בבית.

אימא שלי מגיל עשר,

אני בן, זכר, בכור,

שמה לי סינר,

הכניסה אותי למטבח ולימדה אותי את כל הבישולים,

ואיך מנקים, ואיך בודקים, ואיך עושים, והכול.

הכול למדתי, הכול אני יודע לעשות.

ממה?

כשהיו לי זמנים פנויים,

הייתה לקוחת אותי, בוא תלמד, שיהיה לך לחיים, שתדע שאף פעם לא תיתקע.

כל דבר, כמעט כל מה שהיא ידעה, העבירה לי.

היה לה זמן, הייתה לה סבלנות.

אבל להורים היום אין להם זמן.

קח את המחשב, צא מפה,

לך שמה, שב שם. לא, סגור את הדלת, זהו, שלום.

תרדו למטה, תרדו למטה.

לא לחזור לפני שש.

לא לחזור.

והיום בכלל נשים שרוצות קריירה מקרקרות את הילדים.

חבל על הזמן.

אז זאת אומרת, אם רוצים לחנך ילדים, צריך להשקיע בהם, מה לעשות? זה הפירות שלכם,

זו התוצאה שלכם, וזה מה שיעניק לכם

לחיי הנצח.

אבל,

לפני 12 ילד לא כל כך מקבל, ובפרט שיש לו יצר רע מגיל 0 עד 13. אל תצפה שהוא יהיה צדיק כבר,

כי יצר רע שם נמצא.

בגיל 13 רק מגיע היצר הטוב.

בגיל 13. שתדעו את זה.

אבל אחרי 24,

אם הילד לא כל כך, זה כבר לא שומע כל כך.

הוא כבר עומד בזכות עצמו. יש לו ארנק.

ארנק. הוא כבר עובד.

וזה, יש לו אפילו כרטיס, אשראי, בטח.

הוא שולף אותו כמה כרטיסים.

יש לו זה.

יש לו פלייקארט.

כן, הוא רוצה לטוס לאול.

מכל מקום,

אומר המאירי, תהיה תוכחת בהדרכה.

בזמנים האלה

מזומנת יותר לבן לקבל תוכחה.

עכשיו תשמעו פסוק מפחיד.

גם שלמה המלך.

אל תמנע מנער מוסר,

כי תכנו בשבט לא ימות.

יאבא ביי, מה הכוונה?

אל תמנע מנער מוסר.

איזה מוסר?

בפה?

או מוסר ברצועה.

ההמשך אומר כי תכנו בשבט. זה כבר שבט ממש. זה כבר לא מדובר על מוסר.

אם תכה אותו בשבט, לא ימות.

אז מה פירוש? עד שהוא ימות ולא ימות?

או שמה הכוונה פה? מה?

אם נער מבצע פשעים לא לרחם ולא למנוע ממנו איסורים ואפילו אם זה היה בשבט

במקום שמותר ואיך שמותר אז ייתכן

שהוא יפסיק לפשוע ולא ימות.

זה הכוונה.

הכוונה כי תכנו בשבט אתה תרוויח שהוא לא ימות בסוף

כי אם הוא ימשיך בפשיעות

יכולים להרוג אותו.

רצחו היום ילד בן 17

וכל פעם רוצחים צעירים כאלה.

למה הם נכנסים לעולם הפשע או לכל מיני מקומות

והם חושבים שהם מספיק חזקים להתמודד ושלא מדריכים אותם,

רוצים לעשות רווחים קלים.

אתם יודעים, היום יש כל מיני שיטות להרוויח בקלות מיליונים.

כל ילד יודע את זה.

אתם יודעים, כאלה שמגדלים חממות.

אתם יודעים, חממות לכל מיני

בירגרג חורוס.

אז זה עושה הרבה כסף,

אבל כשנתפסים אז זה לכלא, ואם לא נתפסים אז מחוסלים.

יש תחרות.

וזה לא פשוט.

אז לכן אומר שלמה המלך,

אתה בשבט תכנו, עוד פסוק,

ונפשו משאול תציל.

יכול להיות שזה יכאב,

אבל זה יהיה לטובתו,

כי את נפשו אתה תציל מלרדת לשאול

בגלל העוונות.

עכשיו, בואו תשמעו דבר מדהים.

הפסוקים האלה שאמר שלמה המלך בעצמו,

בעצמו,

יוצא שהם מתייחסים גם לדוד אביו.

שלושה מהבנים הגדולים של דוד,

אמנון,

אבשלום

ואדוניה

עשו מעשים רעים שהיו ראויים למכות.

אז היה מותר לו את הבעיה,

ואפילו ליותר מכך.

ודוד ריחם עליהם

וחסך מהם את השבט,

וסופם שנהרגו. שלושתם.

אמנון,

אנס את תמר ביתו החורגת של דוד.

שמואל ב', י״ג.

כתוב, והמלך דוד שמע

את כל הדברים האלה

בייחר לו מאוד.

אבל!

לא רידהו.

בסוף אבשלום,

אחיה של תמר נקם בו והרג אותו.

אבשלום,

הבן השני,

עשה לו מרכבה וסוסים,

וחמישים איש רצים לפניו,

והתנהג כמו מלך

מול עיני אביו דוד,

ודוד לא עשה כלום.

וכשאבשלום ביקש רשות

ללכת לחברון,

לעיר המלוכה הקודמת,

ויאמר לו המלך, לך בשלום,

ויקום הילך חברונה.

אבשלום הלך לחברון,

ושמה פתח במרד שבסוף

אבשלום נהרג.

מזמור לדוד,

ובורחו מפני אבשלום בנו.

אבשלום רדף אחרי אביו להרוג אותו,

והאבא בורח מהבן.

אם היה מרדה אותו,

לא היה מגיע למצב כזה.

גם אדוניה,

בדיוק כמו אבשלום,

עשה רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו.

מלכים א'-א'.

כתוב עליו ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית.

דוד המלך לא אמר לא לאדוניה הבן שלו

מדוע ככה עשית ולא העציב אותו פעם אחת.

ובסוף שלמה המלך, שהיה יורש העצר,

שהוא רצה לקחת את המלכות במקום שלמה שהובטח לו

על ידי אביו דוד,

הרג אותו.

אז שלושה בנים מתו.

כי תכנו בשבט

לא ימות.

אם היה מכה אותם בשבט,

אפשר שהיה מציל אותם, לא היו מתים.

אז זאת אומרת, רואים מפה שחינוך

זה לא דבר כל כך פשוט, יש בו גם סכנות.

הוא באמת

מצער מאוד לראות

שיש הורים שהשתדלו בשביל הבנים,

השקיעו,

אבל טעו ונכשלו בחינוך.

לא עשו יותר ממה שהם חשבו,

ויותר ממה שחשבו יכול להיות שהיה מציל את הילדים לא לצאת תרבות רעה ולהיהרג ברחובות.

כל אלה שנהרגים ברחובות,

זה בגלל חינוך לא כן.

זה לא תמיד שההורים לא מחנכים טוב,

אבל הזנחה בחינוך

היא גם כן חינוך רע.

אם אתה מרגיל את הילד כבר מגיל קטן,

לתת לו מחשב,

לפטאפ,

טאבלט,

אייפון,

שישחק משחקים.

רק משחקים.

אתה הורס לו את המוח,

הילד הזה לא ימושמע,

כי הטכנולוגיה היא ממכרת,

והממוצע של ילדים זה בין ארבע שעות לשש שעות כל יום שהם מבזבזים על שטיפת מוח בלתי פורייה.

הם רק מקבלים-מקבלים,

והם לא יכולים

להתמודד עם המידע שבא אליהם בטונות.

למה החינוך החרדי מצליח לעומת החילוני?

למה אלה שהם בחינוך החרדי שפיצים?

למה?

אתם יודעים למה?

כי הם לא לומדים ממחשבים,

הם יושבים אחד מול השני, חברותות,

שניים.

אז יש סיעור מוחות כל הזמן.

אני אומר משהו, הוא מתנגד למה שאני אומר, הוא אומר סברה אחרת. אני אומר ככה, עונה לו, הוא עונה לי.

אני עונה. אתה כל הזמן מחדד את הראש כמו שחמד.

הוא עושה מהלך, ואתה צריך לחשוב מה הוא עשה ומה הוא מתכוון, ואתה צריך להתגונן ולתקוף

כל הזמן סיעור מוחות.

אבל אם אתה יושב אפתי, רק שומע, שומע, נתונים, מידע, מידע, מידע, מידע, אתה שטוף מידע.

אתה לא יכול להתגונן, אתה לא יכול להתווכח. עם מי תתווכח?

מה תגיד לי? אתם בטלוויזיה? לא נכון, לא נכון.

סגור, סגור.

ואם תסגור זה לא נכנס.

נכנס עם עצבים.

אתה לא יכול להתמודד. אדם שהוא מכור למחשבים, לצעצועים,

לאיך קוראים לזה היום? פורטנייט? פורטנייט?

כן? כל מיני דברים כאלה,

שכל הזמן משחקים, משחקים.

הילד נהיה טמבל, טמבל.

חייבים לפנות זמן, זמן איכות,

לשבת עם הילדים, גם לטהות על קנקנם,

לשמוע מה הם מושפעים מהחברה, מהסביבה, מהבית הספר, מהמורים,

מה הם קולטים, מה הם אוהבים, מה לא.

חתם סופר שהיה לומד תורה בלי הפסקה, בלי הפסקה,

פעמים היה ניגש לדלת, באמצע הלימוד חדר הילדים,

מקשיב מה הם מדברים.

מה הם מדברים?

לדעת מה הם מדברים.

מה הם קלטו?

מה בחוץ?

הוא לא כל הזמן איתם.

צריך לדעת מה הם קלטו.

וככה, אתה שומע, יודע,

אז אתה בחוכמה,

כאילו,

יכול לדבר בעקיפין על דברים ששמעת שהם מעריכים והכול,

צריך להוריד אותם מזה. איך אומרים? לא אסור בזה וזה.

להראות כמה דברים, צדדים חיוביים יש באלה שנגד זה, הפוך מזה,

וכמה שלילי בזה, וכמה נכשלו בזה, וכמה הפסידו מזה, וככה.

חוכמה, חוכמה.

לא לבוא ישירות דווקא.

אפשר בחוכמה.

אפשר לקלוט מה אמר, כאילו לא שמעת,

ועוד יום,

עוד שעה, עוד זה.

נתחיל ככה בכיוון איך

להוריד את זה.

הכול צריך חוכמה.

המון חוכמה.

אין הלכות בחינוך. אין.

אין.

אבל כל אבא ואימא ייתבעו על החינוך.

וגם של עצמם.

והנה אנחנו רואים את התוצאות עם גדולי עולם, אברהם,

יצחק,

דוד,

עלי, גם בניו של עלי מתו,

גם הוא מת בגללם,

שלא הוכיח אותם,

ועוד כמה מתו מישראל בגללו, שהוא לא חינך אותם כראוי.

אל בניי,

אל בניי תרעו.

זה לא מספיק, זה תוכחה, אבל עדינה זה לא יפה,

לא יפה, זה לא מספיק, לא מספיק.

צריך להראות, אם ילד משקר,

ילד משקר

על שקרים לא לוותר,

כי אם ילד משקר, אתם אבודים והוא אבוד.

אין לשקר.

תגיד את האמת, אפילו אם היא קשה.

אני לא אעניש אותך אפילו על הדבר הקשה,

אבל תגיד את האמת.

תזכרו את זה, זה יסוד גדול.

בלי אמת,

אדם יהיה שקרן כל ימי חייו,

והוא ישקר גם את עצמו,

שהוא בסדר, הוא טוב, הוא אף פעם לא יתבונן בפנימיותו,

אף פעם לא יבדוק את עצמו.

הוא יהיה תמיד בסדר.

יש דברים שהם עקרוניים, יש ספרי חינוך,

חנוך לנער על פי דרכו, כדאי ללמוד, כדאי להפנים,

כדאי להתייעץ.

וזה לא רק אתם שכבר גידלתם ילדים, יש לכם נכדים,

יש לכם גם צאצאים.

וכל מי שיכול להועיל בעצה טובה,

אשריו אשרי חלקו. עד כאן דבריי, מודה לכם על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, יש שם, מישהו מצביע, כן, באמצע.

צריך להדליק את זה? כן, כן. מה שלומך, הרב? שומע אותי? ברוך השם, מה שלומך, אתה? ברוך השם, אני הבאתי סידור, יש לי כמה שאלות.

בבקשה.

אוקיי, העיקר השלישי.

אומרים שלבורא אין גוף, אין דמות הגוף, ולא ישיגו אותו משיגי הגוף.

כן.

עכשיו, למי אתה מתפלל אם אתה לא יודע, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף? למי אתה מתפלל? מה אתה מדמיין?

אתה צריך לדמיין משהו.

מי סיפר לך שצריך לדמיין?

רבנים בכולל, שאני לומד בו.

לא, אז תגיד להם שהם לא מבינים כלום.

זה מחשבה של ילדים קטנים.

שצריך לדמיין.

לא יודע, אמרו לי לדמיין אבא, לדמיין איזה דמות צמחה.

לא, פתאום. הם חשבו שאתה ילד קטן, ולכן הם אמרו לך שתדמיין אבא. לא, כי זה קשה.

אוקיי, בסדר. לא, לא, אני אסביר לך.

כן. אני אסביר לך.

רגע, חכה אני אסביר לך. בסדר, סליחה.

יש לך נשמה?

ככה אני מרגיש.

יופי. דמיינת אותה?

כן. מה, תתאר לי אותה.

זה כמו משהו שקוף שמקיף את הגוף.

משהו שקוף. כמו עילה כזאת, כן. כמו עילה. אז לא רואים כלום.

אבל משהו קיים. עוד פעם, זה חייב להיות משהו חומרי, כי אם זה לא משהו חומרי... לא לא חומרי, נשמה זה לא חומרי.

אבל יש ממשק חומרי.

לא, הממשק יכול להיות חומרי, אבל הנשמה היא לא חומרית. יש לך סכל?

כן.

אתה יכול לדמיין לי אותו? כן? כן, בבקשה.

כמו החומר האפור. מה, מה שרואים...

זה חומר אפור, חומר אפור זה חומר אפור. אני שדיברתי על השכל, לא על החומר האפור.

ככה אני מדמיין את השכל. לא הבנתי, אם אתה... אני בן אדם מאוד חומרי. לכן אמרו לך שתסתכל עליו כמו אבא.

הם הבינו שאתה כמו תינוק, אז הוא צריך לדמיין, אז אמרו לך.

עוד שאלה.

עוד שאלה. מעולה.

השגחה פרטית מול השגחה כללית. השגחה כללית קל להבין, אבל השגחה פרטית באמת? יש כזה דבר?

ודאי.

הקדוש ברוך הוא משגיח על כל בן אדם ובן אדם, רואה במעשיו ונותן לו כפרי מעללה.

לא יודע, חלק מהרבנים אמרו שרק על היהודים יש השגחה פרטית של הגויים. נכון, נכון.

היהודים יש עליהם השגחה פרטית,

ואומות העולם יש השגחה על המין הכללי.

זהו, תודה.

יפה, קצר וקולע.

כן, תן לה גברת פה.

תן לה, תן לה, כן.

ערב טוב.

כן.

רצה הקדוש ברוך הוא,

והגעתי לכאן היום, פעם ראשונה שאני רואה את הרב.

אמנם ראיתי אותך במחשב הרבה,

וברוך השם אני כבר שייכת לקהילת, קהילות פז, ו... אושרייך.

ברוך השם, כן.

ואני,

אני כבר ממש ברוך השם. אבל עכשיו יש לי בעיה,

מאוד מורכבת, אבל אתה דיברת הרבה, ככה שההשגחה הפרטית יצאה שברוך השם על נושא חינוך ודברים שמאוד נגעו ללבי, ובאמת

היה לי ריב עם בעלי לפני חודשיים,

משהו בנושא הילד,

וכרגע אני ובעלי פרודים, חודשיים.

בגלל הילד?

הריב היה בגלל הילד, זה כאילו,

וזה גרם לאיזשהו פיצוץ שכנראה לא יודעת מה,

ומאז אנחנו לא ביחד.

אז מה הוא הרוויח אם הילד לא איתו עכשיו? עכשיו הבן שלי איתי בבית, בהתחלה הוא מאוד מאוד כעס, הבן, ועכשיו הוא יותר טוב,

אני מסתדר שזה יותר טוב.

אני לא יודעת מה גזרו עליי מלמעלה ומה נגדר עליי, אם הקשר שלי עם בעלי ימשיך או לא ימשיך.

אני מבחינתי עושה הרבה מאמצים,

רוחניים.

בטוח שזה רק בגלל הסיבה של הילד והוויכוח.

לא,

לא.

אני אספר, שנייה. אז זה בקיצור, זה הקש ששבר את גב הגמל. כן.

טוב, אבל זה לא הילד, לא?

כן, כן, בגלל הילד. אפשר היה להתווכח על החוויתה גם. נכון.

כן.

אבל אתה צודק.

עשיתי את ה...

גם בזמן הזה שבעלי עכשיו ולא בבית, אני, ברוך השם, זרקתי את הטלוויזיה ושברתי אותה.

יפה.

וגם עשיתי את הטענט 40 יום. מצוין.

ועדיין אני לא רואה שום תוצאות.

מי אמרת שצריכות להיות תוצאות כמו שאת חושבת?

אני לא יודעת מה יהיה, אני כרגע לא יודעת מה נגדרה עליי. מה אכפת לך מה יהיה, מה שיהיה יהיה? בינתיים אני כאילו לבד, ו... מה זה לבד? לא קיבלת גט. לא, לא, לא, אין לי גט. בסדר, חכה עוד קצת. יש לי את הבית שלי, אני גרה, הכל בסדר. את רוצה שאני אדבר איתו?

עם בעלי? כן.

הוא חילוני.

אה, זה בעיה.

וגם הבן שלי חילוני.

טוב, זה פחות בעיה, הוא עוד ילד.

הוא כבר עוד בת מ-15.

15 זה עוד ילד.

אני מתפללת עליו הרבה. איפה הוא נמצא? בעלי? הילד.

הילד עכשיו? כן.

אולי בבית, אני לא יודעת. לא משנה, אם את רוצה תביא אותו, נדבר איתו. את הבן שלי? למה?

שאני אשכנע אותו שלא יהיה חילוני.

אבל הוא שחקן כדורגל, הוא לא יכול לוותר על הכדורגל שם. מי אמר לך שהוא לא יכול לוותר?

יש מרצים היום, שבגלל שאמרתי להם שיפסיקו, יפסיקו, ונהיו מרצים.

הם כבר מחלקים גן עדן וגיהינום לכולם?

כן, אני יודעת.

בן שלי באמת הוא ילד צדיק מאוד.

הוא אפילו אמר לי השבוע, אני צדיק.

הוא אמר לי ככה.

והוא כאילו מרגיש... אם יש לו הרגשה כזאת זה מצוין. הוא מרגיש שהוא, כן, אבל הוא מחלל את השבת והוא... תביא אותו, חבל עליו.

להתקשר אליו? לבן שלי?

לא עכשיו. תביאי אותו אלינו.

אה, הוא לא ירצה לבוא. מי אמר לך?

תגידי טלפון, נו.

של הבן שלי? אז בשביל מי?

מה זה לחבר?

תשיג אותו אתה. אל תגידי את הטלפון.

תשיגו את הטלפון.

תשיגו את הטלפון.

תשיגו את הטלפון.

הלו. ערב טוב, אדר.

הלו, מי זה? אמנון יצחק.

כן.

מה שלומך?

בסדר.

שמעתי שאתה משחק כדורגל.

כן.

אתה רוצה לחבור לקבוצה שלי?

נתק.

אל תתייאשי.

הוא כנראה לא קלט בדיוק מי אמא, מה אולי.

הוא יודע מי זה, אמנון יצחק. אוקיי, אז תראי לו בשידור חוזר את מה שאני דיברתי.

תגידי לו שאני מזמין אותו,

שיבוא לדבר, זה כדאי לו, הוא רק ירוויח.

אל תפחדי, יהיה בסדר.

להביא אותו ללכת לשופר?

כן, כן. בני ברק? כן. בלי נדר.

בהצלחה.

בעזרת השם, אבל רגע, עוד דבר. אז לגבי בעלי, אז כאילו לחכות?

לחכות להמתין? לחכות, כן. אם הוא ירצה לדבר, גם אני מוכן.

בעלי מאוד מאוד מאוד מאוד חילוני.

זה ברור. זה הסיבה לחיכוך ביניכם.

לא רק.

לא רק. אז עוד יותר גרוע.

יש עוד הרבה דברים. בסדר.

אם את רוצה עם כל הדברים שהיו להמשיך, בסדר.

אני לא יודעת.

לא יודעת, אז תמתיני.

תודה. תודה. כן. בבקשה, שאלה נוספת.

כן.

מי זה אני?

אה.

תן לה בחור שם, בסוף שמה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

רציתי לשאול, למה לא בונים בית-מקדש בעמנו?

למה לא בונים?

כן.

צריך שיבוא נביא ויגיד לנו שצריך לבנות את בית-המקדש. זה לא בניין פרטי,

זה בניין של האומה כולה.

ואם יבוא הנביא ויגיד לנו שצריך לבנות, אז אנחנו נבנה בשמחה רבה.

אני מוכן להיות הראשון.

תודה.

כן. שאלה?

שאלה לידו. לידו יש אחד עם שערות יפות.

שלום.

אני פועל בכל מיני תנועות של בית-המקדש.

מה אתה?

אני פועל בתנועות למען בית-המקדש.

אתה מהתנועה לבית-נוער המקדש.

כן. נוער המקדש, כן.

וסתם כתוב ברמב״ם, בהלכות בית-המקדש,

מצווה על כל בן-אדם לבנות אותו.

אין בעיה. נו, אז בניתם כבר...

אנחנו צריכים את כל עם ישראל, לא רק אני. אז מה אתה רוצה ממני?

על מה שהרב עכשיו אמר, שצריך נביא. הרמב״ם כותב בדיוק ההפך. אני אומר שצריך נביא.

אבל אם אתם יכולים לבנות, אני אשמח לבוא אחר כך.

אנחנו נשמח שהרב ידבר עם כולם.

אני אדבר? איך אני אדבר?

אתה אומר שהרמב״ם כבר אמר, אז מה צריך יותר מזה? הרמב״ם אמר, עם ישראל צריך דרבון.

כן. הם בקושי בונים בית, אתה יודע,

המשכנתה כמה עולה.

אתה רוצה שהם יבנו?

ועוד שאלה, בנוגע להר הבית, מה דעת הרב?

דעתי שלא לעלות להר הבית בגלל שאנחנו לא יודעים בדיוק, אפילו שאומרים שיודעים בדיוק,

מצד זה ולא מצד אחר.

זאת אומרת... נטו מהצד הזה.

מה?

נטו מהספק, לא... כן, מקום שיש ספק למה. כרת, חס ושלום, מי צריך לסכן את החיים שלו.

אם יגידו לי ללכת בשדה מוקשים,

יגידו לי שבתוך

אלף דונם יש מאתיים מוקשים.

אז זה אחוז קטן, כאילו, בתוך ה...

אני אלך בתוך שדה כזה?

אפילו שבטוח שאני אלך קילומטרים ואני לא אתקל עד שאני אתפוצץ.

למה אני צריך את זה? בשביל מה אני אכנס? מן הסתם שלא, אבל לתי מוקשים אין מצווה להיכנס.

נכון, אבל גם אין מצווה להיכנס לסכנה. סכנה אפילו מתחת לסולם רעוע אסור לעבור.

מי שעובר מתחת לסולם רעוע אז גם כן הוא יכול להתחייב. למה? מי אמר לך לעבור מתחת לכותל, מת לנפול? הרמב״ם כותב שיש חמש מצוות עשה ועלייה להר.

נכון, מצוין, אבל כשאנחנו נדע בדיוק איפה ההר, מאיפה עד איפה והכול.

יש דעות לכאן ויש דעות לכאן,

ובכרת לא כדאי את המין לסמוך על דעה אחת ולהתפוצץ, כמו שאומרים. תודה רבה. תהיה בריא.

כן, תן לגברת פה.

כן, בבקשה. אפשר לא לעמוד.

אפשר לעמוד.

לא, לא לעמוד.

אה, לא לעמוד. טוב, בבקשה.

ערב טוב, ברוך השם, באור העולם זיכה אותנו להגיע.

באנו מעתים לתורה שלו, לכאן.

בדיוק הרב גם דיבר על חינוך ילדים,

אז אני ובעלי נשואים כבר הרבה שנים,

ולא זכינו.

וקיבלנו על עצמנו לאכול בשר מכשרות,

זה שחיטה פרטית.

ואם הרב יכול לברך אותנו לילדים. קודם כל זה לא מספיק שחיטה פרטית, כי אני לא סומך על שום שחיטה פרטית. לא, מהשחיטה שלך אנחנו מתכוונים לקנות. אה, ברוך השם. כן, אני בדיוק גם... טוב, טוב, טוב, טוב.

עכשיו, מה המצב? שלוש שנים? ארבע שנים? כמה? מעל חמש שנים.

מעל חמש שנים. ומה עשיתם? בדקתם? התברר משהו?

עשינו, עשינו הכול.

סגולות, טיפולים. ואומרים שיש בניעה גופנית?

אני לא מואר מספיק, לא? אתה מסתכל עליי, אתה רואה?

חשוך.

חשוך מאוד.

אותם אני רואה עם אור פנן, ואני...

דארקנס.

כן, נו.

כן?

מה שאלתי? לא, אל תעשה בגן.

לא, לא.

כן.

אני הפסקתי טיפולים. אני לא מתכוונת להמשיך. לא משנה. אמרו שיש בעיה אצל מישהו. לא משנה מי. יש בעיה. יש בעיה. הבעיה היא בלתי הפיכה, לפי מה שהם אומרים. לא.

מה לא?

לא, אפשר לטפל, אבל עובדה, עדיין לא.

לא עובדה, לא עובדה לטפל בלקחת ולעשות מ... לא.

בגוף של בני האדם, של שניכם,

לבד, בלי אמצעים חיצוניים,

אפשר לפי הרופאים או אין סיכוי? לא, אין סיכוי. אין סיכוי. זאת אומרת, צריך נס.

כן.

אוה, עכשיו את מדברת עברית.

אוי, שטרי מיגנדו, חונדרי מיו.

אז תשמעי.

בעלך ילמד שעתיים תורה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף.

אוקיי. את תלמדי חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף. כל יום.

כולל שבת וחגים, שניכם.

לא לפספס יום.

ותעשו תענית ארבעים.

ארבעים יום להיות בתענית.

אם תצלצלי לארגון שופר, הסבירו לך מה זה תענית ארבעים, כי יש אפשרויות גם לעשות

או שלושה ימים רצוף שבעים ושתיים שעות, או ארבעים ושמונה שעות פלוס שלוש עשרה יום,

או ארבעים יום.

ארבעים יום זה בלי שבתות, ראשי חודשים וחגים,

וזה אומר שלא אוכלי, מה זה אומר תענית? כמה זמן? הנה אני מסביר. זה אומר שמהבוקר,

מעמוד השחר,

עד צאת הכוכבים,

כתוב בלוח השנה,

לא אוכלים ולא שותים.

אחרי זה בלילה את יכולה לאכול ולשתות כמה שאת רוצה.

ארבעים יום כאלה.

תעשו את זה ואת זה,

ובעזרת השם אזכיר אתכם עכשיו לטובה.

אם תעשו,

בעזרת השם אפשר שהקדוש ברוך הוא יושיע.

מה השמות?

רחלה בת לאה.

רחלה בת לאה.

ומרדכי בן רינה.

ומרדכי בן רינה,

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה בזכות זכר.

אמן.

כן, שאלה נוספת.

תן לבחור בצד שמאל שם.

כבוד הרב, ערב טוב.

תודה שזיכיתנו.

ערב טוב.

להגיע לרעננה?

מאיפה באת?

מפה.

להגיע לרעננה?

כשאני הגעתי, אתה מתכוון.

כשאתה הגעת הייתי פה, אבל... כן, אוקיי, שזכינו. טוב.

תודה רבה.

שאלה שהתעוררה אחרי השאלות ששמעתי ששאלו לגבי

בית המקדש.

שאלה שיש לי הרבה זמן בראש ואני לא מקבל עליה תשובה.

אני לא מצליח להבין איך.

הרי אנחנו יודעים שכלי בית המקדש

היום נמצאים מתחת לוותיקן.

יש אומרים, כן. יש אומרים. לא בטוח?

אני לא יודע. אני לעם ברורה.

יש אומרים ויש אומרים.

אם אנחנו בטוחים שהם לא שם, אז לא בטוחים, כמו שאמרת.

אבל אם בטוחים, איך יכול להיות שכל עם ישראל,

ואנחנו פה כעם,

ואף אחד לא עושה כלום בשביל ללכת לקחת אותם חזרה?

לראות שזה לא שם, ולהוציא את זה משם, ולקחת...

זה שלנו.

אה, יפה.

יש בחורה עכשיו שנמצאת ברוסיה בשם נעמה,

שרוצים להחזיר אותה, קיבלה שבע שנים,

וראש הממשלה משתדל, ועוד כמה משתדלים, והמשפחות עשו והכול.

אולי פוטין עכשיו שיבוא, יבשר משהו,

שחרור מוקדם, שחרור מוחלט,

או שחרור מאוחר,

אבל אי אפשר לבוא בכוח לקחת את מה שהם החליטו,

שמגיע להם שהיא תישאר שם.

הוותיקן אוסף הרבה דברים, מהרבה אומות, מהרבה זמנים,

וגם לא כל דבר הוא נותן לראות.

יש לו גנזכים שהם מסתירים, ואף אחד לא יודע אפילו מה יש שם.

רק מה, יש כאלה שפעם אמרו שראו, ויש כאלה שאומרים שיודעים, ויש.

אבל לקחת מהם, לבוא ולקחת, אתה יכול מקסימום לתבוע, לבקש והכול, אבל מי יתייחס אליך?

אבל כשהם מבקשים, לדוגמה, שטח אצלנו בירושלים,

המדינה ישר נותנת להם.

ישר.

אנחנו טובים, אתה יודע, אנחנו מוותרים.

כן.

אז אין לנו אפשרות בכלל לדעת שזה שם, להיות בטוחים?

אנחנו לא... אמרתי שלא.

אני בינתיים רואה את המציאות, זו המציאות כרגע.

תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

כן.

שאלה נוספת?

הנה הבחור עם הכיפה.

תן לו.

תן לו את תימני עם המסר.

כן, תעמוד.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

בקשר למה שאתה אמרת, מה ששלמה המלך אמר על העניין שחנוך הלך לפי דרכו,

חוסר שבטו, שונא בנו,

העניין הוא, מה שלא מסתדר לי בהבנה פה,

שאני יודע שבתניא כתוב שמשביעים אותו שיהיה צדיק ולא יהיה רשע,

ושמלאך מלמד אותו תורה עד שיוצא מבטן אמו.

אז איך היה המקרה עם עשו ויעקב,

שכל אחד רצה, אחד לצאת לבית כנסת, לבית מדרש,

ואחד רצה לצאת לעבודה זרה?

איך זה מסתדר עם המדרש הזה, שיש מלאך שמלמד אותם?

אני אסביר לך.

מסבירים את זה חכמים כך.

הם היו שניהם שמה.

למה זה רוצה בכלל לצאת לבית מדרש,

ולמה זה רוצה לצאת לעבודה זרה?

היות ויש מלאך שמלמד אותם תורה,

אז למה הם רוצים לצאת?

אז על עשו אין שאלה, כי הוא לא רוצה ללמוד מהמלאך.

מה אתה מבלבל לי את המוח? אני לא רוצה ללמוד. אני רוצה עבודה זרה.

אז זה ברור, אין שאלה על עשו.

אבל למה הוא רוצה,

אני שומע את הרחשים שלו באוזנייה שלי.

אז למה יעקב רוצה לצאת? יש לו מלאך. איפה הוא ימצא בבית מדרש

מלאך שילמד אותו את כל התורה?

מקסימום הוא יכול למצוא שם מעבר וילמד משם, אבל הם יכולים להיות כמו מלאך שילמד אותם כל תורה?

אז אומרים, אם יושבים בישיבה

והרב הוא מלאך

אבל יש לידך תלמיד רשע כמו עשו,

עדיף לצאת החוצה.

הבנת?

זהו. לא להשאיר את הילדים במקום שיש רשעים.

כן, שאלה נוספת.

תן לבחור שם.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול שאלה, זו קצת שאלה גדולה, אבל

ביקשתי הרבה תשובות מהרדיין אנשים, ואף תשובה לא הניחה את דעתי.

בדרך כלל זה ככה.

אז השאלה שלי היא פשוט,

לשם מה בעצם נברא העולם?

הרי הקדוש ברוך הוא כל-יכול

והוא מאה אחוז טוב.

אז בשביל מה בעצם נברא עולם כזה שיש בו דברים רעים ושיש בו... אין בעולם שום דבר רע. אין. אפשרות לעשות עבירות ושהעבירות האלה יגרמו לנו רע?

למה העולם הזה לא פשוט מסיבה אחת מתמשכת?

קודם כל, אין דבר רע בעולם.

הרע זה חסרון הטוב.

פירושו של דבר,

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם טוב, והנה טוב מאוד. אחרי שהוא הסתכל על כל מה שהוא ברא,

והנה טוב מאוד. אפילו המוות נקרא טוב מאוד.

אפילו המוות, אפילו יצר הרע נקרא טוב מאוד.

למה?

יצר הרע הוא הגורם שתזכה לגן העדן

בעולם הבא.

כי אם לא תהיה לך התמודדות על מה תקבל אחרת יהיה אוכל חינם.

אז הוא מביא אותך לפה להתמודד.

כן, זאת בעצם תשובה מפורסמת, תשובה של נעמדי כיסוף, על זה ערבי מתכוון. אפשר להמשיך?

לא, אני חושב שלא.

כאילו, אני כבר הבנתי את התשובה. אבל עוד לא גמרתי.

אה, אוקיי.

וגם המיטה היא טובה,

כיוון שאם אדם חטא,

אז צריך לתקן.

ואיך מתקנים? במיטה.

איך מתקנים במיטה?

היות שהוא חטא, אז הוא חטא בגוף ובנשמה.

ושניהם צריכים להתנקות.

הגוף מתנקה על ידי המיטה כשהוא מתפורר,

ואז לא נשאר רושם החטא.

הנשמה עולה למעלה מזדככת בגיהינום ועולה לגן העדן.

ובאחרית הימים, בתחיית המתים,

נשמה טהורה תיכנס לגוף טהור,

ויעמדו בתחיית המתים כמו האדם הראשון לפני החטא.

אז לכן גם המיטה זה טוב מאוד.

בעצם, הרב יתאר פה איזשהו מצב של סבל כלשהו שצריך לעבור,

כדי להגיע... לא, אין שום סבל שצריך לעבור. אוקיי, זו בחירה של מילים אחרת, אבל בעצם,

לא, לא, לא בכלל לא. הכל טוב מאוד.

כן, אבל לקרוא למשהו טוב מאוד, זה בעצם לשים עליו טיקט של טוב מאוד, לא הופך אותו לטוב.

הכל טוב מאוד. כשאנחנו מדברים על מחלה ועל סבל ומרע. לא, מחלה זה טוב מאוד, ייסורים זה טוב מאוד.

למה זה טוב?

אם אין תיקון זה רע מאוד. אבל הקדוש ברוך הוא קוסם, הכל יכול. הוא יכול לתקן את זה ככה, נכון?

לא, הוא רוצה לתקן בדרך שהוא הבין שכך ראוי לתקן. אני מבין שיש לך עצות לקדוש ברוך הוא איך לתכנן את העולם בפעם הבאה,

אבל בינתיים בפעם הזאת הוא תכנן אותו מושלם

והוא החליט שככה.

אם אני אומר לכם... זאת אומרת ככה זאת התשובה? ככה?

לא.

אני אומר ככה, אומר הקדוש ברוך הוא.

אם בחוקותיי תלכו תקבלו רק טוב מאה אחוז עם כל הברכות מעל לבעטיו.

אם לא תלכו,

היות והאדם רק חושש

אם הוא יקבל פגיעה בגוף, אם יפסיד איברים,

אם יקרה לו אסונות,

אז לכן הקדוש ברוך הוא משתמש בדיוק בכלים המתאימים לבן אדם.

עכשיו,

להגיד לו עוד פעם את הפרשה שאם בחוקותיי תלכו ולהגיד לו עוד ברכות זה לא עוזר.

עובדה שבן אדם, כיוון שהוא קרוץ מחומר ויש את היצר הרע,

והיצר הרע תפקידו להתנגד

כדי שתהיה בחירה בין טוב לרע,

אז לכן הוא מציע לך הצעות מצד אחד מפתות.

יצר הטוב מציע לך הצעות מצידו, אבל הן יותר מאוחרות,

כי זה בעיקר לעולם הבא, כי באיה עלמא לקהגרא,

כי לא רוצים למנוע ממך את הטוב ולהפסיד לך אותו, שלא יהיה לך שכר לעולם הבא.

אז לכן יש התמודדות,

וההתמודדות הזאת היא מצוינת,

והיא תביא את הבן אדם להישגים שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אז לכן כל דבר, גם מה שבעיניך נקרא רע,

הוא טוב מאוד.

גם המוות

וגם יצר הרע, וכל ההשלכות מזה.

עכשיו,

אם אתה רוצה להביא עליך את חסרון הטובה, לא רעה, אין רעה,

חסרון הטובה,

אם אתה רוצה להחסיר מעצמך ולהאדיר ממך את הרעה, אין בעיה, אל תשמע לשם,

ממנה הוא יסיר ממך את הטובה,

ותבוא הרע, כמו שהוא מסיר את האור, נהיה חושך. זה קצת כמו התעממות כזאת לומר את זה, כי בעצם הקב'ה מאפשר לנו לעשות מה שהוא רע, והוא אומר, אתם עשיתם, אני לא עשיתי שום דבר.

אבל הוא יצר את הדרך הזאת, והוא יצר את הפיתויים ללכת בדרך הזאת. ברור, אז מה?

חברת חשמל עשתה שקעים,

היא אמרה, תכניס שם תקע, ותראה, הנה יש עוד... הבדל אדיר בין חברת חשמל לקדוש ברוך הוא. לא, זה אותו דבר.

ואם תכניס את הסיכה בשביל לבדוק אם זה מדגדג,

אז תהיה פחם.

אז זאת אומרת, מה, חברת חשמל ידעה שילדים יכולים להכניס את הסיכה, וכמה מתו.

אז למה היא לא עשתה חסימה?

למה היא לא עשתה איזה פטנט שאם ילד מגיע לשם, התנתק החשמל לבד,

היא יכולה לעשות, היום יכולים לעשות הכול,

אז למה לא עושים?

יש גלאים, גלאי נפח, גלאי משקל,

שיעשו.

אם משהו קטן מתקדם,

טאק, תהיה הפסקה.

אז לא אכפת להם שימותו, העיקר שיהיה חשמל, שיקחו חשמל ויעלו את החשמל.

זה הכול.

לא.

הם מתכוונים לטוב, ואתה תשמר.

תגיד לילד, תשים פקקים מפלסטיק, תעשה אתה.

הם נותנים לך חשמל, אני מספק חשמל.

וכן, על זה הדרך.

נהגי המוניות במכוניות לא יודעים שיכולות להיות תאונות?

הם שומעים כל יום כמה אנשים נהרגו במכוניות שהם ייצרו.

למה הם ממשיכים?

שיחזירו אותנו לחמורים. לא היו תאונות עם חמורים.

למה הם עושים?

הם יודעים.

אז מה, אז אתה תגיד שהם אשמים? לא. תנהג נכון.

בשביל זה עברת תאוריה וטסט,

ותנהג נכון. ההבדל הוא פשוט שחברת חשמל,

היא מתעסקת עם חשמל, שזה דבר שיש לו גם תכונות מסוכנות.

ולכן יש להם אילוצים.

אז הם חייבים לעשות כל מיני דברים כדי שאנשים מצד אחד ייהנו מהחשמל ומצד שני לא ייפגעו, ולפעמים יש נזקים, כי יש להם אילוצים.

לא, אין להם שום אילוץ. נתתי פתרון, נתתי פתרון.

אבל הפתרון הזה הוא שאין לו התכנות כלכלית, או שאין לו התכנות צריכית. נתן, מה פירוש? אבל חיי אדם קודמים לכל, מה פירוש? נכון, אבל אי אפשר לסכם על החיים יש לזה. אני היום נכנס לחניה שלי, נדלק האור לבד.

אני לא אומר לו כלום. הוא שומע, אני חושב שאני בא, הוא נדלק.

אני יוצא ונחבא. מה פירוש? חברת חשמל יודעת לעשות הכל, אין שום בעיה.

אבל הקדוש ברוך הוא, אם הוא ימנע מראש שאתה תעשה טעויות,

אז אין בחירה.

זה בסדר, שלא תהיה בחירה. אה, לך? בסדר. שום בעיה. אמרתי לך. אני בטוח שכל אחד ואחד מהקהל, הצעות, אתה צודק, הוא יסכים לוותר על הבחירה שלו לתורת חיים טובים. הצעות התקבלו בחפץ לב,

בתא ההצעות לקדוש ברוך הוא,

לבניית עולם מחודש,

על פי תוכניתך.

אין בעיה, אני לא אומר שהתוכנית שלך לא טובה.

אבל מה?

אני מבין שהקדוש ברוך הוא מבין שאחרי זה שאנחנו נקבל הכל בחינם,

כי לא עשינו כלום וקיבלנו הכל מאוחר,

אז נהיה פרזיטים,

כמו שאומרים החילונים על החרדים.

נהיה פרזיטים.

והאדם שעומד כל הזמן ואומר, תן לי,

תן לי, בעל הקיוסק,

תן לי, אפשר לקבל סופגניה? אפשר לקבל את זה?

הוא מרגיש לא טוב.

ואחד שולב את הכרטיס, גאיץ, גאיץ.

אה, הוא מרגיש. למה דקיסופה? אז התשובה הזו מאוד פשוטה. מי ברא אותנו בצורה כזאת שנתבייש לקבל דברים בחינם?

הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא יכול לתכנן אותנו בדיוק הפוך. לא, אתה לא. שכאים לקבל בחינם יהיו יותר מבסוטים. למה לא? לא, גם זה אתה לא מבין.

כי אתה לא קראת את הרמחל. אם היית קורא את הרמחל, היית מבין. קראתי אותו, האמת. קראת? אז בוא תראה מה שאתה לא מבין.

הרמחל אומר למה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו באופן כזה. נו, תגיד, בלי נעמה כסופה. למה?

אבל זה מה שהוא אומר. לא, לא, לא. זה אחד מהדברים שהוא אומר.

אבל דילגת על כמה שונות. הוא אמר שטוב היה טוב להיטיב. באמת? זאת המטרה של בריאת העולם. לא, זה אתה מדקלם אותי. אבל למה הקדוש ברוך הוא עשה?

בגלל שהקדוש ברוך הוא טוב.

מה זה טוב?

ומדרך הטוב להיטיב, מה זה אומר?

שטוב הוא לא מקבל.

טוב הוא רק נותן.

נותן זה טוב.

מקבל זה לא טוב.

נותן.

מדרך הטוב להיטיב הוא נותן.

היות והוא טוב והוא הכי טוב ואין יותר טוב, הוא רוצה שהברואים שלו יהיו הכי טוב

שיכול להיות בדומה לו, הכי קרוב.

לכן הוא אומר,

ובוא תדבק, שתהיה דומה לו. מה, הוא אף אתה.

אז הוא רוצה שנהיה נותן ולא נוטל.

איך זה יהיה?

אם אני רק אקבל,

אז אני אהיה כמו כלב, האב-האב,

האב-האב.

רק לקבל, בחינם, לא עושה כלום.

לא, הוא רוצה שאני אהיה כמוהו.

לכן אני הבירייה היחידה בעולם שהוא נתן לי בחירה.

למלאכים אין בחירה, לבעלי חיים אין בחירה.

אני יכול לבחור בדיוק כמו שהוא יכול לבחור.

כמו שהוא יכול לעשות כך או כך,

גם אני יכול לעשות, כך או כך.

הקדוש ברוך הוא נתן לי להיות דומה לו. בצלם אלוקים ממש.

אני אמרתי, אלוהים אתם.

אני אמרתי.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני רציתי אתכם אלוהים.

אבל

כאדם תמותון, בגלל שאתם לא הולכים בדרך שאני אמרתי,

ואתם עושים טעות כמו האדם הראשון שלא שמע בקולי,

אז אתם תמותו כמוהו.

אבל אני אמרתי, אתם תחיו לנצח,

כאלוהים.

אבל אתם זייפתם.

השם ברא את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים.

אם אדם וחבל לא היו עושים חשבון כזה ואחר,

אז באמת היו מגיעים לתיקון השלם כאלוהים ממש, עם בחירה,

והיו מקבלים את הטוב בגלל שהם עשו טוב.

בגלל שמגיע להם

שזה העושר הכי גדול, וזה לא הבנת ברמחל,

וזה החלק החסר לך,

והוא מסביר את הכול.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא.

כן, שאלה נוספת, אין למחור שם, כן.

ברוכים הבאים, כבוד הרב, השם ישמור אותך, ייתן לך כוח בכל המלחמות שלך, וכל מי שנלחם נגדך לא יודע מה,

באמת לא יודע כלום,

אז אני מברך אותך,

ויזכו אתה והמשפחה שלך והקהילה, לכל הברכות כולם.

אמן.

רציתי להגיד תודה לכל מי שהגיע, ורציתי עוד שאלה. אתה ארגנת את ההרצאה?

זכינו, ברוך השם. אשריך, אשריך. בזכות חברים טובים ואנשים טובים, אז הם גנו.

דרך אגב,

היה פה בית כנסת סמוך, זכור לברע, כן, כן, כן.

שגירשו אותי בגלל שאתם לא תלכלכו את הבית כנסת, הוא אמר. כן, אני ניהלתי את העניינים שם. הגבאי אמר שאתם תלכלכו, אני לא רואה שלכלכתם.

שמתי לב?

הכל נקי.

לא נכנסתם עם ארטיקים ולא ביסלי ולא גרעינים. יפה, כן.

רציתי לשאול, יש איזה רב אחד, הוציא עכשיו שיר, בוא תכיר את אבא.

כן, מכיר אותו, כן, שכן שלי.

הוציאים איזה זמר פסול, זמר שמכתיר מעורב. ברור, ברור.

עכשיו,

אנשים שעכשיו ישמעו את השיר הזה, בוא תכיר את אבא, שיר קדוש כביכול. כן.

יחפשו את הזמר הזה אחר כך,

בעצם זה מחטיא אותם, כי שירי אגבים.

הרב הזה בעצמו מחטיא רבים, אז אתה שואל על הזמר?

לא, אני אומר, למה כל השקר הזה?

לא הלך זרזיר אצל עורב,

אלא שהוא מינו. זרזיר זה עוף טמא,

ועורב זה עוף טמא, והטמא הולך לטמא. זה דברים פשוטים.

שם ואיך אותה בכל ובכל בתורה. תהיה בריא, תודה.

כן, שאלה, גברת עמדה שמה.

והיא שעמדה, והיא

ערב טוב. ערב טוב. רציתי לשאול

אם

מותר לקרוא לנכדים על שם ההורים בעודם בחיים,

ועוד שאלה,

האם מותר לקרוא לנכדים על שם אדם שנפטר צעיר?

אז קודם כול,

בתימן היו קוראים סעיד בן סעיד,

ואימא שלי קראו לה רומיה בן טרומיה,

על שם אימא שלה, בדיוק בחייה.

אין בעיה בקהילות מסוימות.

אבל יש בזה מנהגים.

אז צריך לשאול מה המנהג של העדה שלכם,

את הפוסקים שלכם.

לגבי לקרוא על שם אדם שנפטר צעיר,

אז ככה, בדרך כלל אם קוראים על שם מישהו צריך שהוא יהיה צדיק,

ולא יהיה חלילה רשע או מחלל שבת וכו',

ובפרט אם הוא נפטר צעיר זה עוד יותר גרוע, כי זה מראה שהוא לא בסדר, ואם קוראים על שמו זה יכול להשפיע על הילד שיקראו לו.

אז לכן זו לא שאלה.

הארי הקדוש הוא נפטר צעיר בגיל 38,

אבל מי שיקרא על השם שלו אין בעיה,

כי הוא היה צדיק.

אז לכן צריך לראות

מה המשקל של כל אחד.

תודה רבה.

שאלה אחרונה. הנה, הגברת פה.

כן,

שורה ראשונה. אחרי זה אני אחלק לכם את התאמים.

כבוד הרב, ערב טוב.

רציתי לשאול, אם ההורים חזרו בתשובה והילדים היו כבר בגיל,

אם ההורים

היו בגיל מבוגר כבר,

והיה קשה להם לשמור שבת, מה ניתן לעשות לילדים? למי קשה לשמור? אבל אמרת שהם חזרו בתשובה. ההורים חזרו בתשובה. אבל הילדים... הילדים היו כבר גדלים. כן.

ועכשיו הילדים קשה להם לשמור שבת?

בסדר, יש קלטות שלנו, יש הרצאות, יש כל מיני אפשרויות לקרב אותם, לא להתייאש. יש חברים שלהם שאולי יתחזקו, להצמיד אותם אליהם,

להשמיע כל מיני דברים.

יש פטנטים מספיק.

אבל צריך לחפש אותם ולעשות אותם, ואז בעזרת השם

אפשר להצליח.

כן.

רגע,

הוא רוצה לדבר? רגע, אבל לפני כן אני אזכיר לכם.

יש לנו את הדבר החדש שיצאנו עכשיו,

דיסק און קי שיש בו אלף שעות,

שכל השיעורים שלי בנושאים מסוימים, פרשות שבוע,

מוסר, שאלות ותשובות, חוברת שלמה,

אלפיים שאלות ותשובות בכל נושא.

אתם יכולים בדיסק און קי, באוטו, במחשב,

לראות את הכול.

כל שאלה אני עונה בסרטון.

אנחנו הצלחנו להדפיס את זה בעלויות קטנות של 50 שקל,

וזה מכיל למעלה מ-1,000

שעות של שיעורים.

זאת אומרת

שאדם ב-50 שקלים יכול לזכות לקבל מאגר עצום

של כל השאלות בנושא יהדות.

עכשיו,

מי שרוצה לזכות במניה, כי אנחנו הזמנו עכשיו 12,000 ראשונים של הדיסקים האלה, ורוצים להפיץ אותם בחינם,

בחינם לאנשים,

מי שרוצה שתהיה לו הזכות הזאת להיות שותף,

יכול לקחת 100 כאלה,

5,000 שקלים בתשלומים, יש פה הוראות קבע,

ויהיה שותף בזיכוי רבים.

כמובן שהוא יכול לקבל את 100 הדיסק אונקי האלה,

כולל החוברות.

גם שמו יירשם בסוף החוברת

שהוא תרם מניה,

ויוכל לחלק אותם לבני משפחה, קרובים, חברים,

שכנים ועוד, או שאנחנו נחלק בעבורו בהרצאות, כמו שאנחנו נחלק לכם.

הערב ספרים שאנשים תרמו,

ודיסקים, וכל הדברים שאנחנו מחלקים, זה אנשים שתרמו.

כל ערב אנחנו ממלאים את האנשים במה שאפשר.

עכשיו אנחנו רוצים גם לתת להם אפשרות להתמודד עם שאלות שכל הזמן צומחות,

ואנשים לא יודעים תשובות.

הנה, היום יש את התשובה בכיס, בקטן,

דיסק און קי, לא תופס מקום,

לא נפח בכיס ולא כלום.

בנסיעה או בבית יכולים לקבל את כל התשובות.

אז מי שירצה יוכל לעשות פה הוראת קבע או להעביר בכרטיס אשראי.

הזכות שלו תהיה גדולה, ואני אברך אותו, כמובן,

שיתמלאו משאלות ליבו לטובה.

כן, תן לו אחרון.

אמרו לי שצריך להגיע לפה מישהו שהוא לא מרגיש טוב.

כן, זה בדיוק, אני על זה רוצה לדבר. אבל איפה הוא? הוא פה?

לא, הוא בטלפון, והוא נמצא כרגע עם אשתו בבית חולים,

והיא

חלתה במחלה.

היא חלתה?

כן. זה ההוא שהיה בנס, או לא נס?

בנס, לא, לא, לא.

איפה הוא עם הנס?

לא בא?

טוב, תן, תן לי, מה? תן לי, תן לי. הוא רוצה לדבר איתך בשידור חי.

אבל למה בשידור חי אפשר לעשות את זה אחרי השיעור?

הוא רוצה שזה יהיה קידוש שם שמיים. קידוש שם שמיים. בואו נראה קידוש שם שמיים.

הלו?

שלום רבנו. שלום וברכה.

מה יש לאישה?

האישה, לצערי הרב, גילו לה ביולי שמונה עשרה לפני בערך שנה וחצי גידול מאמיר בראש ומוח.

רצינו, כבוד הרב שיסר, להערכ אותה להחלמה מהירה. יש לנו ארבעה ילדים.

רצינו לעשות קידוש שם שמיים, להודות לבורא עולם.

מה אומרים הרופאים?

הרופאים אומרים שהם עושים כל מה שהם יכולים, ואיך אומרים?

ניתנה להם רשות, רפו יירפא,

ובעזרת השם גם זקוקים להרבה תפילות. מה הם עושים?

מה הם עושים? ניתוח או כימותרפיה?

הם עשו לה כבר שלושה ניתוחים,

ועשו כבר כימותרפיה,

ועכשיו התחילו טיפול של ביולוגיה.

וזה לא קטן?

לא.

וזה רק בראש?

נכון.

והיא הייתה צנועה קודם עם כיסוי ראש?

לא.

לא.

והיום היא שומרת שבת ומצוות, או שעוד לא?

עדיין לא.

אז מה אתה מבקש שתהיה בריא? אז מה אתה מבקש?

תחזרו בתשובה מיד, איתותים כאלה בראש זה פטישים. פטישים בראש, ובן אדם לא מבין?

אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יירפא,

ואתה לא עושה שום דבר בשביל לתקן.

שניכם חייבים לקבל על עצמכם מיד

לחזור בתשובה שלמה. זה אומר שאתם חרדים,

חרדים.

לא מוותרים על מצווה קלה כחמורה,

ואז, בעזרת השם, ייתכן נס.

כי אם יש שינוי זהות,

אז יכול להיות שהדין יתבטל.

כמו שמשנים תיק במשטרה,

תעודת זהות של פלוני, כך וכך,

מישהו החליף את התיק,

שינה את תעודת הזהות, לא ימצאו אותו.

אם אתם עושים תשובה, זה כמו תינוק שנולד,

אבל אין מציאות אחרת שתוכל להציל אותה.

מוכנים או לא מוכנים?

אנחנו באמת, באמת, באמת, באמת משתדלים, באמת משתדלים. משתדלים זה כלום. גם הרופאים משתדלים, זה כלום.

תמשיכו להשתדל, לא יעזור כלום.

רק תשובה שלמה.

השם העניק לאדם חיים בשביל שיעשה מה שהוא אומר.

אם הוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה,

אז שיבקש את החיים ממישהו אחר.

אין.

לא הבנתי, בתחילת השיחה אמרת שאתה רוצה לעשות קידוש השם. מה קידוש השם?

שתישארו חילונים ויהיה קידוש השם?

לא, שנמשיך להתחזק בעזרת השם. מה זה נצליח? מה הבעיה?

יש לך ראש, תשים תפילין. יש לך יד, תשים תפילין. אין ראש, אל תשים תפילין.

יש שבת, תשמור שבת.

מה הבעיה? זה אני עושה בוקר-בוקר. ברור, אני אומר, חרדי, חרדי,

אתה יודע מה זה חרדי?

כמוני.

בטח, בכל מקום דבר, יכול לברך?

זה לא יעזור, סתם שאני אשקר?

מה אתה רוצה שאני אגיד לקדוש ברוך הוא? עזוב אותך מהתורה, בחייאת. תן להם עכשיו ככה, סדר להם משהו בשבילי.

מה, אתה חושב שאני חבר שלו?

אני נותן לך את העצות.

רופא נותן לך את העצות הכי טובות שהוא יכול לתת על פי הרפואה.

אני נותן לך את העצות הכי טובות על פי התורה.

אני לא יכול לתת עצות שהתורה אומרת אסור

או לא מותר.

אבל אם אתה רוצה, תחשוב,

והוא יודע להשיג אותי עוד פעם. אם תחליטו באמת,

אז יכול להיות שיהיה נס. לא מזמן, לפני כמה חודשים,

הייתה מישהי שגם כן באה ואמרה ככה-ככה,

ולא ויתרתי לה, ואמרתי לה, צריכה לעשות א', ב', ג', ד',

והיא קיבלה על עצמה, ותוך חודש עף לה סרטן.

ראיתי את זה. יופי. אז אם תעשה, ראית, לא ויתרתי לה,

אבל זה עזר.

אתה רוצה, בבקשה. אתה לא רוצה,

זה לא יעזור, זה סתם שטויות.

ובכל זאת, כבוד הרב, בבקשה, בבקשה. לא, זה לא, אני לא עושה הונאה. אני לא מונה את האנשים.

אין הונאה.

חס וחלילה.

אז תחליט מתי שתרצה, אני בעזרת השם פנוי, הוא יפנה אליי, ואני אגיד לכם ואתן לכם ברכה.

אם לא, מחר אני בהרצאה בקריית אתא,

אם לא, מחרתיים אני בראשון,

אם לא, שבוע הבא בראש העין.

מתי שתרצה, וולקאם.

בסדר?

תודה רבה, כבוד הרב. ערב טוב.

תודה.

כן.

מי שרוצה, בעזרת השם, מלא הוראת קבע, נשמח. מי שרוצה מתנות, שיבוא לפה.