אור יהודה - מה זוכים המודים לשם יתברך?

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

פרק י: מדרגות בהודיה

א. - קיימות מדרגות רבות ב'הודיה': יש הודיה על נס. למעלה מכך: הודיה על כל ישועה שהיא. למעלה מכך: הודיה על ישועה עתידית (- למטה מכך: הודיה על טובה עתידית מבלי שהאדם נתון בצרה.) למעלה מכך: הודיה על עצם הצרה.

הודיה על הצלה

ב. - ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא, חבוש שהשתחרר. מן הדין הם היו צריכים להביא קרבן תודה, ובזמנינו הם צריכים ללמוד דיני הקרבת קרבן תודה. - חפץ חיים (צפית לישועה פ"ג הגהה שניה).

ג. - מי שמסופק אם עליו לברך ברכת 'הגומל' על הצלתו מסכנה, יכוון לצאת ידי חובתו בברכת 'הגומל חסדים טובים לעמו ישראל' שבברכות השחר. 

- ומה טוב אם יאמרוה בפני עשרה ותרי מינייהו רבנן. ואם עשה כן, גם אם יתברר לו אח"כ שהיה מחוייב בודאות לברך הגומל, לא יברך שנית. הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פכ"ג ה"ח). ועצה זו עדיפה על אמירת ברכת הגומל ללא שם ומלכות, שהרי ללא שם ומלכות אין זו ברכה כלל, אלא רק מראה בזה רצונו להודות לה', אבל 'הגומל חסדים טובים' – ברכה גמורה היא.

וכן קטן הרוצה לברך על הצלתו, או אב הרוצה לברך על הצלת בנו - יעשו כן.

ד. - נשים שנוהגות שלא לברך ברכת הגומל על חיובים שונים, ראוי ונכון שיכוונו בברכת 'הגומל חסדים טובים לעמו ישראל' לצאת ידי חובת ברכת הגומל. - הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פי"ג דבר הלכה הערה 10).

ה. - מי שניצל מסכנה כל שהיא, אף אם אינו מחוייב בנוסח של ברכה, מכל מקום אינו נפטר מן הצורך להודות לה' על חסדיו, ולכן ראוי ונכון שיכוון הרבה באותן מקומות בנוסח התפילה שמוזכר בהם ענין הודאה. - הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פכ"ג ארחות הלכה הערה 32).

ו. - מי שנעשה לו נס, יתן צדקה כפי השגת ידו ויחלקה ללומדי תורה, ויאמר: 'הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש', וראוי גם לומר פרשת תודה (פרשת צו, שלישי). 

- משנ"ב (סרי"ח סקל"ב). 'וטוב וראוי לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום זה יתבודד להודות להשי"ת ולשמוח ולספר חסדו' (המשך דברי המשנ"ב). בפס"ת (סרי"ח הערה 92) מובא בשם אמת ליעקב ורוח חיים, שישתדל בהוצאה לאור של ספר בדבר שהוא צורך הרבים להאיר עיניהם.

ז. - אדם שנעשה לו נס, תשועה או השגחה פרטית - יאמר את מזמור 'בבוא הזיפים' (מזמור נד) מעומקא דלבא ומתוך התבוננות בנאמר בו. - תהלים תתקבל (שם) בשם פירוש שבסידור השל"ה ויער הלבנון.

ח. - יש נוהגים לעשות סעודת הודיה לבורא עולם על הנס שאירע עמהם ולספר למסובים את חסדי השי"ת, - חו"י (סימן ע); פמ"ג (מ"ז סתמ"ד סק"ט); חיי"א (כלל קנה סמ"א).

אך יש סוברים שאין לפרסם את הנס לאחרים, אלא בעל הנס יודה לה' בינו לבין עצמו. - כה"ח (סרי"ט סקל"ט) בשם הזוה"ק (פ' בא רמא, א).

ט. - סעודת הודיה להצלה מאסון נחשבת לסעודת מצוה, שכל סעודה שעושים לזכר נפלאות ה' היא סעודת מצוה. - משנ"ב (סתרצ"ז סק"ב).

הודיה על העבר

י. - אדם שעבר תקופות קשות בחייו וכעת חי בשלוה, ראוי ונכון שיזכיר מידי פעם את ימי הרעה, ויודה לה' על אשר גמל עימו והביאו לימים טובים ושלווים. - רבנו בחיי (פרשת וישלח עה"פ 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה').

יא. - 'מצוה על כל אדם באחרית ימיו לבחון כל אשר עשה ה' עמו מראשית צמיחתו עד אחריתו, ואיך נתגלגלו סיבה וענינים, ולספרם לבניו אחריו, גם הם יבחנו ויכירו מעשי ה' הגדול אשר יעשה עמהם'. - חת"ס (תורת משה פר' אמור דף צט, א).

יב. - כאשר אדם פותח בדברי הודיה לה' על נסים שנעשו לו בעבר, בו ברגע הוא מעורר את אותם נסים וישועות שיחזרו וישפיעו עליו אף עתה. - ישועות ה'.

הודיה על העת 

יג. - קיימת מדרגה גבוהה יותר: להודות לה' לא רק על העבר, אלא גם על הדברים הטובים שיקרו בעתיד, מחמת התחושה שה' ימשיך להושיע אותו. - סתרי תורה.

הודיה בעת צרה על הישועה העת 

יד. - ב'מידת הבטחון' כלול, שהאדם ידמה בלבו כאילו כבר נעשתה הישועה, והוא מוכן כבר לשיר שיר חדש על הישועה שכבר הגיעה. - רשב"א. ראה של"ה (תורה שבכתב פרשת בשלח).

טו. - צדיקים גדולים הגיעו לדרגת בטחון כזו - שבטחו בה' שיושיעם, וכבר השתא, עוד בטרם בוא הישועה, עוד בעת הצרה, הם ראו לפניהם את ישועת ה', ויגל לבם, כנאמר: 'ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך' (תהלים יג, ו). 

- של"ה (תורה שבכתב פרשת בשלח): 'מידת הצדיקים היא – מיד שהובטחו לדבר טוב, לומר שיר ושבח להש"י, מיד, אף שעדיין לא נתקיים, כי זה הוא מצד האמונה שמאמינים בדבריו ברוך הוא וברוך שמו'.

טז. - וכך נהג דוד המלך - להודות לה' על הישועה עוד לפני הגעתה, לפי שהוא בטח שהיא בוא תבוא.

- ראה רש"י (תהלים יח, ד) עה"פ 'מהולל אקרא ה'': 'בהילולים אקראנו ואתפלל לפניו תמיד, כלומר אף לפני התשועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שאיושע מאויבי'. וכן מצינו בדברי הימים (ב, יג, יד): 'ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו לה', והכהנים מחצצרים בחצוצרות, ויריעו איש יהודה', ומפרש המצודות דוד: 'ויריעו איש יהודה – תרועת נצחון, כי בטחו בה' שינצחו במלחמה'.

יז. - מי שנמצא בצרה, ומקוה ומצפה לישועת ה' מתוך שיר ותהילה לה' יתברך - 'הרי הוא מעורר יותר את רחמי ה' למלא את מבוקשו'.

- רמח"ל (דרוש בענין הקיווי). וכן נאמר בתהלים (קיח, כא): 'אודך כי עניתני' – בזכות שהודתי לך בעת שעינית אותי – 'ותהי לי לישועה'. וכבר דרשו דורשי רשומות את הפסוק (תהלים קו, מד) 'וירא בצר להם בשומעו את רינתם': אימתי 'וירא בצר להם', מתי ה' רואה בצרתם? 'בשומעו את רינתם', כאשר הם מרננים ומודים לו על הטובות והישועות העתידיות. וז"ל האוהב ישראל (ליקוטי נ"ך שיר השירים): 'על ידי האמונה אנו יכולים לבטוח בה' יתברך שיעשה עמנו נסים ונפלאות ולטובה, ולשיר בקול נעים אף קודם שנעשה הנס, כי בכח האמונה בו יתברך שמו – אומרים את השירה אף קודם הנס, כאילו כבר נעשה הנס'.

יח. - השמחה המציפה את הלב מחמת הישועה הקרובה לבוא - ממשיכה את כל הישועות, שנאמר: 'קול רינה וישועה באהלי צדיקים' - ואמר 'רינה' קודם 'ישועה', כי על ידי שאדם מודה ומרנן לה', על ידי זה מגיעה ה'ישועה'.

- כך גם היה בתקופת יהושפט מלך יהודה, שהנביא יחזיאל הודיע לעם ישראל שה' יעשה להם נס והם ינצחו במלחמה נגד מואב ועמון. מיד העם החל להודות ולהלל 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' – עוד לפני צאתם למלחמה; ובזכות זה הם נושעו ולא נשאר מהאויבים שריד ופליט, כמבואר בדברי הימים (ב, כ).

הודיה על הצרה

יט. - ראוי לאדם להלל את ה' על כל מה שהוא עושה עמו. הטיב עמו - יודה לו על הטובה. ייסר אותו - יודה לו שזיכה אותו להיות בכלל 'אשר יאהב ה' יוכיח'.

- פלא יועץ (ערך הילול). זאת הסיבה שספרו של דוד המלך נקרא ספר 'תהלים', מלשון תהלה והודאה, כי גם צעקותיו ותחינותיו היו בדרך מזמור, הודאה, שיר ושבחה לה' יתברך.

כ. - אחת המדרגות הגבוהות באמונה - היא: 'מידת ההשתוות', שענינה: 'אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי', כלומר: 'בכל עת תמיד' להודות לה', על הטוב ועל הרע, מתוך ידיעה ברורה כי 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'.

- כתב סופר (פרשת צו). אמרו חז"ל (מד"ר ויקרא ט, ז): 'כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל'. וצ"ב: הלא לעתיד לבוא לא תהיינה צרות, ועל מה יביאו קרבן תודה? אלא, בעבר הביאו קרבן תודה על מה שיצאו מצרה לרווחה, אבל לעתיד לבוא יוסיפו ויביאו גם קרבן תודה על הצרות והסבל שעם ישראל עבר במשך הדורות, שרק אז יבינו שגם הצרות עצמם והסבל שעברו, וחשבו כי רעות הם, בעצם היו אך ורק לטובתם, וכיון שבעבר חשבו שהם רעות בשבילם, לא הודו עליהם, ועתה יודו וישבחו לה' על שהיטיב עמם אז. ראה צל"ח (פסחים נ, א).

כא. - אדם שמודה לה' על יסוריו מתוך אמונה ש'כל דעביד רחמנא לטב עביד' - ה' מעכב את יתרת היסורים מלבוא עליו.

- שנאמר (תהלים עו, יא): 'כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור', כלומר: כאשר ה' מביא על האדם יסורים ('חימה'), והאדם מודה לה' עליהם ('תודך'), אזי מבטלים ממנו את מה שהיה עתיד לבוא עליו ('שארית חימות תחגור'). רבנו יונה (שערי תשובה שער הרביעי אות יב).

כב. - מי שמודה לה' על כל מידה ומידה שהוא מודד לו, על הטוב ועל הרע, יזכה אף לראות ולהבין כיצד תצמח לו טובה אמיתית מתוך הרעה המדומה. - כתב סופר (פרשת צו).

כג. - כל עוד האדם אינו מודה על הצרה, אלא רק מבקש שה' יסיר אותה ממנו, הרי זה סימן שאותו אדם עדיין לא אוחז בדרגת 'רצה באשר ירצה יוצרך'. - יסוד האמונה.

כד. - לעולם אין לאדם להתלונן על מצב גופו או על שאר מקריו ועניניו - 'כי כל הנבראים כולם נבראו בחפצם ורצונם, וה' הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כולם, וכל המקרים העתידים לבוא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם, ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם ברווח אם בצער - והכל רצו וקיבלו'.

- לשון רבנו בחיי (דברים כב, ח). וכן כתב הרמ"ע מפאנו, שלפני שהנשמות יורדות מהעולם העליון לעולם הזה, מכניסים אותם למדור מסויים ומראים להם את הגוף שהם יכולים לבחור לרדת עמו לעולם, והגופים תלויים שם כמו בגדים בארון, ועל כל גוף רשום מה הוא יעבור בעולם הזה, וכל נשמה בוחרת לה גוף שאופן חיותו בעולם יתאים לתיקונה. וכ"כ החיד"א (מערכת י אות כג): 'כאשר האשה מתעברת, גבריאל שולח ולוקח הטיפה והקב"ה אומר לנפש אחת שתכנס בטיפה זו, ומלאך מוליך הנפש לאוצר הצלמים שתבחר צלם כרצונה, ארוך או קצר, שלם או בעל מום, חלש או גיבור, יפה או מכוער, ואומר לה: בעולם שאת הולכת הוא חיי שעה, ואחר התחיה – חיי עולם, ואם כן, אין שום אחד יכול להתרעם על השם יתברך, כי הוא בחר כך'. ופשיטא שהנשמה לא בוחרת סתם, אלא בהתאם למה שהיא צריכה לתקן בעולם הזה, על פי זה היא בוחרת את הכלים הנכונים ביותר ואת הנתונים שיועילו לה באופן המושלם ביותר, כגון עניות או עשירות, גוף מכוער או יפה, וכיו"ב.

פרק יא: אושרו של המודה לה'

א. - בעת שאדם מודה לבורא עולם - זוהי עת רצון גדולה מאוד, ואפשר לפעול גדולות ונצורות.

- בסדר היום (ברכת שים שלום) מבואר שמסיבה זאת נתקנה ברכת שים שלום לאחר ברכת ההודאה (ולא בברכות האמצעיות ביחד עם שאר הבקשות) – 'אחר שהסדרנו שבח והודאה הראויה לנו לתת לאשר גמל עמנו חסדים וטובות ומספק לנו כל צרכינו כרחמיו וכרוב חסדיו, והיא עת רצון, אנו מתפללים לפניו שיתמיד אהבתו עמנו וישים שלום טובה וברכה'. ולכן קבעו גם את ברכת כהנים לאחר ברכת הודאה, לפי שההודאה גוררת אחריה ברכות וישועות.

ב. - המודה לה' על דברים קטנים - יזכה להודות על דברים גדולים. המודה לה' על ישועות חלקיות - יזכה להודות על ישועות מושלמות.

- אמרי אינשי: 'תסתכל על חצי הכוס המלאה ולא על חצי הכוס הריקה'. וצ"ב: הלא יש גם חצי כוס ריקה, וכי אומרים לאדם להיות עיור ולא לראותה? אלא – מנחים את האדם: תחילה תסתכל על חצי הכוס המלאה, ותודה לה' עליה, ואז תזכה שכל הכוס תהיה מלאה. 

בספר הפלא ופלא (עקכ"ח) מובא: 'במזמור לתודה – יש מג מילים. במזמור קג, על ארבעה שצריכים להודות – יש מג פסוקים. ענין הודאה לה' ע"י מאה ברכות – מופיע במסכת מנחות דף מג, א. הגדרת עם ישראל כעם שמהותו תהלה והודיה – מופיעה בספר ישעיהו פרק מג בפסוק 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. מספר 43, שחוזר על עצמו כמה פעמים בענין הודאה, בא לרמוז, שכדי להודות לה' צריך להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, שכן 'כוס' בגימטריה פ"ו, וחצי כוס – מ"ג. הנוהג כן, הוא חכם אמיתי. 'חכם' – ראשי תיבות: חצי כוס מלאה. ואמרו חז"ל 'איזהו חכם – הרואה את הנולד', ו'הנולד' הוא: כוס שכולה מלאה, שכן כל המסתכל על חצי הכוס המלאה – יזכה שכל הכוס תהיה מלאה.

זוכה לחסדים תמידיים

ג. - מי שרגיל להודות לה' על חסדיו עמו - יזכה שה' יוסיף לעשות עמו חסדים בכל עת שיזדקק לכך.

- של"ה (פסחים ביאור ההגדה ג) בשם הזוה"ק: "מובן ממאמר הזוהר, כי כשמשבחים להשי"ת בחסד שעשה, אז בא התעוררות שיושפע עוד, על כן התחיל בלשון יחיד – 'יודו לה' חסדו', ומסיים בלשון רבים – 'ונפלאותיו', כי כשיודה על החסד שעשה, אז יבוא מצד התעוררותו עוד השפעה להוסיף על הראשון".

ד. - 'הודו לה' כי טוב' - אם תודו לה' על הטובות שגמל עמכם, תזכו ל-'כי לעולם חסדו', שחסדיו יתמידו עמכם לעולם. - כסף מזוקק (תהלים קז, א).

זוכה לפרנסה בשפע

ה. - אדם שרגיל להודות לה' על הטובות שהוא עושה עמו, אפילו אם אין בו תורה ומעשים טובים, הוא יזכה לפרנסה בשפע. - תנא דבי אליהו זוטא (פרק ו אות ג) כמבואר להלן.

ו. - ה' גילה למשה רבנו סוד נורא: 'רשע וטוב לו' - הוא אדם רשע אלא שרגיל להודות לה'; 'צדיק ורע לו' - הוא אדם צדיק אלא שאינו רגיל להודות לה'.

- בתנא דבי אליהו (פרק ו אות ג) מובא, כי על השאלה ששאל משה רבנו את השי"ת מפני מה יש 'רשע וטוב לו' – ענה לו ה': 'הריני מודיעך מקצת מידותי: כשאני רואה בני אדם אע"פ שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעש"ט, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבותיהן, אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין תחנונים לפני, אני נזקק להם וכופל את מזונותיהן'.

זוכה לניסים

ז. - מי שאומר שירה על נס שנעשה עמו - יזכה שה' יוסיף לעשות לו נסים בכל עת שיזדקק לכך.

- פלא יועץ (ערך הלול): "אמרו: כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, הנה שכרו שעושים לו נס אחר, שנאמר (תהלים נ, כג): 'זובח תודה... אראנו בישע אלקים', היש חיך מתוק מזה, לכן 'הודו לה' כי טוב - כי לעולם חסדו'".

זוכה לשמירה מיוחדת

ח. - בזוהר הקדוש (וישלח קעט, א) מבואר, כי מעצם דברי השבח וההודיה לה' נבראים אורות שמקיפים את האדם לשומרו מכל צרה.

- לדעת הזוה"ק זאת כוונת דוד המלך בתהלים (לב, ז): 'אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני סלה'. דוד המלך ביקש שהרינה שלו היא בעצמה תסובב אותו כשמירה מכל צרה וצוקה, וכביאור הזוה"ק: 'כי הדיבור של שירות ותשבחות נעשה אור המקיף סביב לאדם לשומרו מכל מסטין ומקטרג ומכל גזירות רעות'. בספרי הקדמונים מובא, כי מזמור 'למנצח בנגינות', (שנאמר בו 'יודוך עמים אלוקים יודוך עמים כולם') היה חקוק על גבי מגינו של דוד המלך, ובזכותו היה נוצח במלחמות ואוייביו היו נופלים לפניו. צפורן שמיר (ב, ח); מדבר קדמות (ד, כב); אבודרהם.

ניצול מצרות

ט. - אדם שמקפיד תמיד להודות לה' על הטובות שהוא עושה עמו - מובטח לו שה' יראה בצרתו ויושיעו.

- כפי שנאמר (תהלים קו, מד): 'וירא בצר להם בשומעו את רינתם'. מתי 'וירא בצר להם', מתי ה' פונה לראות בצרתם? 'בשומעו את רינתם', כאשר הם מודים ומרננים לה' על כל הטובות שגמל עמם.

י. - אדם שמודה לה' על מאורעותיו - יזכה להנצל מצרות אחרות שהיו ראויות לבוא עליו.

- שנאמר (תהלים עו, יא): 'כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור', כלומר: כאשר ה' מביא על האדם יסורים ('חימה'), והאדם מודה לה' עליהם ('תודך'), אזי מבטלים ממנו את מה שהיה עתיד לבוא עליו ('שארית חימות תחגור'). רבנו יונה (שערי תשובה שער רביעי אות יב).

ניצול ממוות

יא. - כח עצום יש לדברי הילול ושבח. הם משתיקים כל קטרוג על האדם, מחלצים אותו ממצבים קשים ומצילים אותו מרדת שחת.

- ראה מדרש תנחומא (סוף דברים) שמלאך המוות בא למשה ואמר לו: 'אתה מסתלק ביום הזה'. אמר לו משה: 'לך מכאן שאני מבקש לקלס להקב"ה', והלך לו. המדרש מוסיף לספר מעשה בשני אנשים שהלכו בדרך ופגעו באדם אחד שהיה סומא בשתי עיניו. אחד נתן לו סלע, והשני לא נתן. בהמשך דרכם הם פגשו את מלאך המוות, ואמר לזה שנתן סלע: 'אתה נפדה ממוות', ולשני שלא נתן – אמר לו: 'סופך בידי'. אמר לו: 'המתן עד שאלך לספר בשבחו של מקום על מה שעשה עמי'. אמר לו: 'מאחר שאתה מבקש לספר בשבחו של מקום – יוסיפו שנותיך'.

זוכה למחילת עוונות

יב. - 'כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה - בידוע שמוחלים לו כל עוונותיו ונעשה בריה חדשה'. - מדרש תהלים (יח).

כאילו הקריב קרבן תודה

יג. - אדם שאומר 'מזמור לתודה' ומתכוין באמירתו ליתן שבח והודיה על הנסים והנפלאות שה' עשה עמנו בגלות המר הזה - יוצא ידי חובת הבאת קרבן תודה. - קב הישר (פרק ח).

יד. - כה נשגבה מעלתו של 'מזמור לתודה', עד שאמרו חז"ל: 'כל השירות עתידות להתבטל חוץ ממזמור לתודה'. 

- שו"ע (או"ח סימן נא סעיף ט). ראה אוצרות אחרית הימים (פי"ב עקי"א) ביאור נפלא בזה בשם הגר"י מלר.

תפילותיו מתקבלות

טו. - אדם שרגיל להלל את בורא עולם על כל דבר ודבר - תפילותיו מתקבלות במרומים.

- כפי שאומרים בתפילה: 'רפאינו ה' ונרפא, הושיענו ונושעה, כי תהלתנו אתה', כלומר: אנו מבקשים רפואה וישועה, משום ש'תהלתנו אתה', שתמיד אנו מהללים אותך.

זוכה לקרבת אלוקים

טז. - ההודאה והשבח לבורא עולם - מביאים לקרבת אלוקים ולהשראת השכינה.

- מד"ר (בראשית מח, ז): 'על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה – משרה שכינתו עליהם'. בזוה"ק (פר' בא דף מא) מובא, שכאשר אדם מישראל מודה ומשבח לה' – כל פמליא של מעלה מתאספים ובאים לשמוע את שבחיו; וכשפמליא של מעלה מגיעה – הוד והדר עמה, אור של נצח עמה, ואותו האור מסלק את החושך האופף את האדם.

יז. - 'כל הקרבנות יהיו בטלים לעתיד לבוא חוץ מקרבן תודה', כי ההלל וההודיה מביאים ל'קרבת אלוקים', וזה מקור כל התענוגים. - ויק"ר (ט, ג).

רואה פני שכינה

יח. - אדם שמודה לה' ומשבח אותו - נחשב כעומד לפני ה', רואה את פני השכינה ומדבר עמה.

- בשעה שחזקיהו מלך יהודה הבריא ממחלתו, הוא התפלל (ישעיה לח, י): 'מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו, אני אמרתי בדמי חיי אלכה, בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי, אמרתי לא אראה יה, בארץ החיים לא אביט'. והקשה הרד"ק: מה כוונת חזקיהו באומרו 'אמרתי לא אראה יה' (שהוא חשב שימות ולא יראה יותר את הקב"ה), וכי כשאדם חי הוא יכול לראות את ה', הלא 'לא יראני האדם וחי'? והוא משיב בשם רבי סעדיה גאון: 'ונכון הוא, כי ראות האל הוא ההודאה והשבח לפניו והתבונן בדרכיו'. תדע, שהברכה היחידה שמסתיימת בלשון נוכח היא: ברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', זאת משום שע"י ההודאה האדם עומד ממש לפני השכינה ומדבר עמה.

זוכה לקבלת פנים בעולם העליון

יט. - אדם שאומר את פסוקי דזמרה מתוך 'תשבחות והודאות' לבורא עולם - אזי 'כשתעלה נשמתו למעלה, יזכה שכל פמליא של מעלה - חיות, מרכבות, מחנות מלאכים קדושים, אופנים ושרפים. פורסים כנפיהם בשמחה ובניגון לקבל את נשמתו'. - מעבר יבוק.

שאלות ותשובות...