אור יהודה - אור יהודה

אור יהודה 1-9-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
הפסוק בפרשת השבוע אומר, "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם".
חכמים ז"ל בגמרא בנדרים ס"ב אומרים, שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם, ז"א אני הולך ללמוד והאינטרס שלי שיקראו לי חכם, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, אדם כשלומד צריך ללמוד מאהבת הבורא ולא לשום מטרה אחרת, וסוף הכבוד לבוא. הרי שנטלה התורה את אחד מתענוגי החיים העיקריים, ואחת ההנאות הגדולות בחיי אדם שזהו הכבוד, ודחתה אותו לקרן זוית, ז"א התורה לא מחשיבה את הכבוד כלל, ומרחיקה ממנו מאד, ואומרת, אתה תלמד תורה מאהבה, לא בשביל כבוד, לא בשביל שיקראו לך חכם, וסוף הכבוד לבוא, אבל לא כשאתה מחפש אותו ועמל בשבילו.
משל למה הדבר דומה, לשניים שהקימו בנינים, האחד הקים בבקעה בנין גבוה של כמה קומות, והשני הקים בנין במקום גבוה, נמצא שמה שאצל האחד נקרא גבוה אצל השני זה עדיין התחלת הבנין. זוהי השקפת התורה בניגוד לדעת העולם, כי מה שהעולם נוטה לראות כדבר גדול הביקורת של התורה אינה מתחשבת בזה.
אז אם אחד בנה בנין בבקעה והבנין הוא גדול, גבוה מאד, והשני בגבעה בנה בנין, אז הבנין הגבוה מסתיים איפה שזה רק מתחיל. מה שמחשיבים האנשים כגדול התורה רואה את זה בבקעה, זה שום דבר, זה אפילו לא מתחיל איפה שמתחיל בגבעה החכם האמיתי, ז"א השקפת התורה היא בניגוד לדעת העולם.
אנשים מחשיבים אנשים מפורסמים, אנשים מחשיבים אנשים עשירים, אנשים מחשיבים ספורטאים, יש כאלה אפילו מחשיבים פוליטיקאים, התורה לא מחשיבה אותם. הביקורת של התורה אינה מתחשבת בזה, האדם לא נקבע לפי המעמד או הסטטוס בעיני החברה, מה הוא שווה בעיני ה', זה הכלי מדידה.
חכמים ז"ל נתייראו מאד מן הכבוד. ידוע לכולם שהקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם אבל אף אחד לא נזהר בזה, אבל חכמים ז"ל מאד ברחו ונתייראו ממידת הכבוד ומהרושם שהכבוד משאיר אצל האדם.
הגמרא בסנהדרין ז' אומרת, רב כי חזה אמבו אבא תרי היה אומר אם יעלה לשמים סיעו, ז"א כשהיה רואה רב שהולכים אחריו גדודי בני אדם לכבודו ללוותו, היה אומר פסוק באיוב "אם יעלה לשמים סיעו סוף כגללו לנצח יאבד", ז"א מה זה האדם בסופו של דבר, כמו גלל שמתגלגל בחוצות, אז מה שהוא מקבל עכשיו כבוד ושיאו בשמים הוא מרגיש למעלה הוא מורם מעם, אז הוא היה אומר פסוקים שמביעים כמה צריך לברוח מהכבוד שלא תזוח דעתו עליו מרוב הכבוד שחולקים לו.
מר זוטרא חסידא, כי הוי מקטפי לי בשבתא חסידא, היה אומר כי לא לעולם חוסן. מר זוטרא היה זקן מאד, והיו נושאים אותו באלונקה, לא אלונקה של חיילי צה"ל אבל אפריון כזה, ונושאים אותו בכתפיים בבית המדרש כדי לא להטריח את הציבור לקום מפניו. אז הוא היה אומר כי לא לעולם חוסן, הכבוד לא ילווה את האדם תמיד, בשביל שלא תזוח עליו דעתו.
מבהילים הדברים הללו, הרי כבוד הוא מן הדברים שכל העולם כולו רודף אחריו ואינו מגיעו, אפילו המן שקיבל הכי הרבה כבוד בעולם, היה רק אדם אחד בעולם שלא כיבד אותו, קראו לו מרדכי, שלא זע מפניו ולא השתחווה ולא כרע לפניו, ומיליונים מיליונים מיליונים מכל העמים השתחוו לפניו כמו שטיח פרסי, והוא אמר שכל זה איננו שווה לי, כל מה שכל העולם משתחווה לו לא שווה בגלל שיש יהודי אחד שאינו משתחווה לו. אי אפשר למלא את מידת הכבוד, כי מידת הכבוד זה חלום, זה רצון, זה משאלה שהיא תלויה באחרים, לא בך, וממילא איך אתה יכול לכפות את כולם שיכבדו אותך? אתה לא יכול, וממילא יש כאלה שלא מכבדים אותך, אז אם אתה רודף כבוד אתה נפגע. בקיצור רודף הכבוד הוא עבד נרצע למכבדים אותו, ולכן כל הזמן הוא עושה מעשי חניפות, למצוא חן בעיני הציבור, בעיני החברים, להרשים אותם, להבליט את עצמו, הן בשיחתו, הן בבגדיו, הן בכל דבר ודבר. אבל חכמים ז"ל בעירובין י"ג אמרו, כלה רודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, אבל כל אחד עושה כל מיני אמתלאות כדי להגיע לכבוד, והאנשים האמיתיים, האנשים השלמים, מושכים את ידיהם מן הכבוד בבהלה.
הרב שלי המנוח הרב שפירא זצוק"ל היה הולך רגלי גם בימיו שהיה מבוגר מאד מכולל חזון איש עד לביתו ברחוב רשב"ם שזה מהלך די ניכר לאדם מבוגר, ומידי פעם היו מלווים אותו שני אנשים, מה זה מלוים - שאולים אותו שאלות בלימוד תוך כדי שהולכים. הוא היה עומד עד שהם גומרים את השאלות ואח"כ הולך לבד. אז שאלו אותו כבוד הרב, אנחנו לא רוצים לעכב את כבודו, נתקדם ונשאל את השאלות, הוא אמר להם אני לא רבי, רבי מלווים אותו, אני לא רבי, והוא היה אחד מגדולי ישראל, והיה הולך לבד ברחוב. כל כך התרחק מן הכבוד, רצו למנותו ראש ישיבה, אחד מהגדולות והחשובות בירושלים, הוא לא הסכים לקבל אתה מינוי. הוא ברח כל ימיו משמץ של כבוד.
חכמים אמיתיים יודעים את האון שיש בכבוד ואת ההפסד הגדול, כי אם זה נחשב אצלך שכר אז זה על חשבון העולם הבא גם, מה שאתה נהנה פה לא יישאר לך הרבה לשם כי כבר קיבלת את מה שרצית.
שאלו חסיד אחד, איזה יום היה היום המאושר בחייך? אמר להם פעם נסעתי בספינה וביזוני בזיון גדול, וחי ה' שלא דאבה נפשי כלום. הרי שבמקום שאנשים הפשוטים שמחים ולבבם רחב מן הכבוד שמכבדים אותם, ואם רק נדמה להם שאין מכבדים אותם לפי ערכם, נפשם עגומה עליהם והם שבורים ורצוצים מחמת הצער, אצל האנשים השלמים הם אינם מצפים לשולחנם של האחרים, כי הם עשירים בעושר שלהם, וכל שמחתם היא כשאינם זקוקים לאחרים. אה, כמה אנשים לא יודעים איזה אושר זה שאדם הוא בלתי תלוי בדעתם של אחרים, בהסכמתם, בריצוים, בפיוסם, בכיבודם, כמה אנשים לא יודעים איזה אושר ואיזה עשירות שאדם יכול לחיות בלי להתחשב בדעת אחרים מה חושבים עליו. ממתי בני אדם נהיו קריטריון לבדיקה מה אתה שווה? הכלי מדידה מה אתה שווה זה מה ה' מחשיב אותך, אם ה' מחשיב אותך אתה שווה, אם ה' לא מחשיב אותך וכל העולם יחשיבו אותך, זה לא שווה למאומה.
אתם רואים, העולם כביכול מחשיב את האומה הגדולה בעולם אמריקה, והאיש שעומד בראשה - אובמבה, האיש הזה אוהב כבוד מאד, אבל הוא גם חסר חינוך וחסר תרבות. הוא תמיד יושב עם הרגליים על השולחן ומצלמים אותו, הוא מרים רגל על השולחן ומדבר, משהו מוזר, הוא נולד בקונגו, לא מפתיע. מכל מקום האיש הזה אומר מילה וחוזר בו, מבטיח הבטחה ולא מקיים, מאיים ומפחד, אז נהיה לו בושות עכשיו, בושות, איזה מילה, הבן אדם מספר אחד של העולם כביכול, עושה טעויות ושטויות, כל יום משנה גרסה, מזגזג כמו ברק. נו, אז במקום כבוד מה נהיה לו - בזיונות, האיראנים מלגלגים עליו, הסורים חוגגים עליו, העולם מסתכל עליו ואומר, זה אדם רציני? זה ראש אומה? אז מה עלה לו עכשיו מכל הכבוד? בגלל שהוא כל כך מכובד וכל כך מצפים ממנו שהמילה שלו תהיה שווה, הרי הוא לא מדבר בשם עצמו, הוא מדבר בשם האומה האמריקאית, מעצמת העל, ואם אתה לא יודע מה אתה מתכוון כשאתה מדבר, אין לך בזיון יותר גדול מזה, אז כפי הכבוד שהיה ראוי כך הבזיון שהוא ראוי.
אנשים לא יודעים כמה אושר ועושר יש כשהם לא תלויים באחרים, והם לא זקוקים לאחרים, והם יכולים לחיות גם לבד עם ספר. והם והקב"ה בלבד, וזה מספיק, זה יותר מידי.
אמרו חכמים ז"ל במסכת ברכות י"ז. מורגל בפיהם של חכמים, חכמי יבנה, אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, כשם שהאיש הפשוט שאינו מכיר את דרכי התורה והשלמות אינו מתגדר כלל במלאכת התורה, ונפשו גם אינה חושקת בה, ואפילו הוא לא מתפאר על ידה, כך חייב מי שעובד ה' לאחר שהוא מכיר בפחיתות של העולם הזה ובהבליו, שלא להתאוות כלל לחיי אחרים ולא להמצא בגבולות העולם הפחות הזה. אז כמו שכל אחד אינו מתגדר במלאכת חברו, הנפח לא מתגדר במלאכת האינסטלטור והאינסטלטור לא מתגדר במלאכת החשמלאי, ככה כשם שהאדם הפשוט לא מתגדר ומשתבח בתורה ובמצוותיה, כך בן התורה לא צריך להשתבח בהבלי העולם הזה של האנשים הפשוטים.
והתנא באבות אומר, אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד, ואל תתאווה לשולחנם שם מלכים, כלומר לא זו בלבד שלא יהיה מיצר על זה שאין לו שולחן של מלכים, גם לא יעלה בו הרצון כלל לשולחן מעין זה, וזאת לא בגלל שיש לו כל הדברים הטובים, שהרי נאמר, כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ובכל זאת, למרות העניות שאתה נמצא בה אל תתאווה לשולחנם של מלכים, כי שולחנך גדול משלהם, וזאת משום שיש לך רוח עילאית וחיי נעימות של נצח.
קשה לאנשים להבין את הדברים האלה כיון שהם לא קרובים לה' והם לא מספיק אוהבים אותו והם לא מספיק רוצים לעבוד אותו, ממילא קשה להם להבין את זה, כי כל החיים שלהם זה סביב ההישגיות, להשיג דברים בעולם הזה, להתרחב, לקנות קנינים, לחיות ברווח, אז לכן חיי הרוח אצלם הם לעיתים מזומנות אבל לא יותר, אין בזה השקעה, הם לא רואים בזה את החיים. למרות שחלק מתפללים ואומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" קשקושים, הם לא מתכוונים והם לא עושים, הם רק אומרים. זה כמו אחד שאומר, אני אהיה עשיר, אתה תראה שאני אהיה עשיר. שואלים אותו במה אתה עובד? אומר אני לא עובד, אז איך תהיה עשיר? אל תדאג אני אהיה עשיר, זהו. וככה חמישים שבעים שמונים שנה הוא חוזר על אותו תקליט, וכמובן שהוא לא עשיר. אבל הוא עדיין אומר "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" יום ולילה ממש, הוא לא מפסיק להגות בתורה, ממש. וכל יום הוא חוזר על המנטרה הזאת, ובהם נהגה יומם ולילה, כי הם חיינו ואורך ימינו.
מכל מקום התנא באבות אומר לנו, אל תתאווה לשולחנם של המלכים ששולחנך גדול משלהם. אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד.
עוד צריך אדם לדעת, כי מלבד שהתורה מספקת לאדם חיי רוח, היא נותנת לו גם חיים גשמיים, מי שחושב שחיי הרוח הם בלבד וחיים גשמיים זה לא הולך עם תורה טועה.
חכמים ז"ל אומרים בגמרא בשבת פ"ח, "ויתייצבו בתחתית ההר" במעמד הר סיני כתוב על עם ישראל ויתייצבו בתחתית ההר, מה זה בתחתית? מתחת להר ממש, מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית. בימי אחשוורוש קיבלו את התורה בשמחה, במעמד הר סיני קיבלו את התורה בכפיה, שה' כפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אבל בימי אחשוורוש עם ישראל קיבלו את התורה מחדש בשמחה מאהבת הנס שהיה להם שהם ניצלו מגזרת המן להשמיד להרוג לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד.
אבל יש להבין, למה בשעת קבלת תורה בסיני קיבלו את התורה מתוך כפיה, ובימי אחשוורוש קיבלו משמחה? מהו ענין הכפיה? ענין הכפיה הוא שהשכל כופה על הטבע, ואמרו חכמים ז"ל, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, והקב"ה שצפה בתורה וברא את העולם הכניס בתורה את התרופה לכל המכות האלה שנקראות קנאה תאוה וכבוד, שהן מקלקלות את החיים החומריים. אם אדם חושב שבקנאה שלו הוא ישיג משהו, בתאוה שלו הוא יתמלא ובכבוד שהוא רודף ישיגהו, אלה המכות הכי גדולות שהוא בחר בהם, ואלה יעכירו ויקלקלו את חייו החומריים שלא תהיה לו הנאה ולא סיפוק. כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, ואין אדם מקבל כבוד מה שהוא חושב שמגיע לו, והקנאה ודאי שלא מביאה לו את מה שיש לזולתו, אז זה רק מקלקל לו את החיים, כי יש לו צער וצרות עין וסבל, ואיפה נמצאת התרופה למכות האלה? רק בתורה, והקב"ה דאג שרק התורה תוכל לרפא את המידות המקולקלות הללו.
ואמר ה' בראתי יצר הרע, ואני אומר לכם שקוראים לו ה-רע, אין יותר רע ממנו. אבל בראתי תורה תבלין לו, התורה מתבלת אותו והופכת את המר למתוק, את הרע לטוב, אבל רק התורה יכולה לעשות זאת, שום דבר אחר.
יד ה' לא תקצר שהמידות המגונות לא יקלקלו את העולם, אם הקב"ה רוצה אז המידות הרעות לא יוכלו לקלקל את העולם, אתם רואים לדוגמא פוטין הוא ממש לא סופר את אובמבה, ממש לא סופר אותו, וכל פעם שאובמבה אומר איזה משהו אז פוטין מחזיר לו, מאיים, אנחנו לא נשתוק, זה לא יעבור כך, ואובמבה מפחד, הוא פחדן, הוא לא רוצה להסתבך. מכל מקום מה זה בעצם רוסיה מעצמה, ארה"ב מעצמה, יש שני בני אדם שם, אבל אם רוסיה וארה"ב יסתבכו במלחמה, זה רק בגלל שני אנשים, שאם זה דיבר לזה לא באופן שהוא מרגיש ראוי והגון היה שידבר איתו, הוא יעשה שריר, כשהוא יעשה שריר ההוא יבטל את מה שסוכם, זה יבטל את מה שסוכם אז ההוא יעשה שריר חוזר ויראה לו שגם הוא יכול לשלוח עכשיו נשק מה שהוא התחייב לא לשלוח לסורים, וככה מארג הכוחות בין שניהם יכול להביא את העולם לחורבן, וזה כלול בקנאה תאוה וכבוד. אלה שלשת השורשים שמחריבים את העולם ומוציאים לא רק אדם אחד מן העולם, הרבה בני אדם מן העולם.
כל המלחמות כרגע מסביבנו בארצות ערב והאסלאם זה הכל בגלל אגו מנופח, רציחות יומם ולילה בגלל אגו מנופח, וזה החורבן של העולם. אבל הקב"ה רצה להוכיח שהתורה היא התרופה למידות המקלקלות, לפיכך כשיצאו עם ישראל ממצרים והם היו עובדי עבודה זרה, לא היו ראויים מצד המעשים שלהם לכל הניסים הגלויים והנוראים שעשה להם הקב"ה, כמו שמלאכי השרת אמרו לקב"ה, רבונו של עולם, הללו - המצרים עובדי עבודה זרה, והללו - בני ישראל עובדי עבודה זרה, מה נשתנו הללו מהללו? הם לא ראויים, על מה אתה עושים להם ניסים? אז היה צריך הקב"ה לתת לעם ישראל שתי מצוות שיעשו - דם ברית ודם פסח, קרבן פסח ולעשות ברית. אבל הקב"ה למרות הכל התנהג עם עם ישראל במידת הטוב, ולכן בשעת מתן תורה אפילו שהשכל קיבל אתה תורה, ועם ישראל אמרו נעשה ונשמע לבד, מכל מקום מצד החומר שלהם, החומר עדיין לא היה משוכנע לגמרי והיה צריך כפיה, צריך היה לכפות עליהם את ההר, השכל הבין, הגוף עדיין לא הסכים כי הוא עדיין היה רגיל, לכן עשו גם את העגל, כי עדיין היו קשורים בחומר למה שהיו רגילים מאות בשנים במצרים. אבל לא כך היה בימי אחשוורוש, שם הרגישו בחוש את הנהגת הטוב של הקב"ה שהיא הולכת לפי הנהגת התורה. כשיצאו ממצרים עוד לא היתה תורה וה' עשה להם טובה שעשה ניסים, אבל הם לא ראו שהתורה עושה להם ניסים, בעוד שבזמן אחשוורוש הם נהנו מהסעודה של אחשוורוש והיו מקושרים למכובדים, הצטרפו לסעודה. מרדכי היהודי אמר להם לא, יהיה קטרוג בשמים על זה, הם לא שמעו לו וחשבו שהוא מגזים, שהוא קנאי מידי. אח"כ הם לא הבינו איך הוא לא משתחווה להמן ומסכן את כל ישראל, ובסוף מרדכי ואסתר אומרים להם לצום שלשה ימים לילה ויום ולחזור בתשובה, ורק בזכות זאת תבטל הגזרה וכך היה, ואז הם ראו שרק התרופה של התורה יכולה להציל. על פי טבע היה צריך להחניף לאחשוורוש, על פי טבע היה צריך להתכופף להמן, למה להסתכן? אבל זה לא דרכה של התורה, כך הורה להם מרדכי היהודי. ובסוף מי צדק? מי הביא את ההצלה לעם ישראל? מרדכי, מי גרם לגזרה? עם ישראל שהחניפו לגויים, שהתחברו אליהם. אז לכן כשהם ראו שהתורה הצילה אותם הם קיבלו את התורה בשמחה לא כמו במעמד הר סיני. ולמדו מכאן ולהבא שיש דרך בטוחה להצלחה בחיים - זו שיטת התורה הקדושה.
כמובן שהדבר מצריך עבודה רבה והתאמצות יתרה לחתור תמיד לשלמות אמיתית שזוהי דרך התורה בלבד. אבל כבר אמרו חכמים ז"ל על משה רבינו, שהיה לו קשה להקים את המשכן בכוחות עצמו, אמר לו הקב"ה, עשה ואח"כ הוקם המשכן מעצמו, איך אדם אחד יכול להרים את המשכן? אי אפשר. אבל ה' אמר לו אתה תעשה, אז הוא עשה, אפשר להקים? אי אפשר. אבל אמר לו עשה, עשה, ובסוף הוקם המשכן מעצמו, כך בדרך שאדם רוצה לילך מסייעין לו מן השמים, אתה לא יכול, אבל תתחיל, תעשה את ההתחלה ובדרך שאתה רוצה לילך בה יוליכו אותך. ז"א הבא להטהר מסייעין לו, גם הפוך, הבא להטמא פותחין לו, משחררים לו.
ז"א בעצם מה דורשים מאיתנו? אל תלך פתי אחר העולם הזה, אל תלמד מאנשים מצליחים, כי מה שאצלך נחשב הצלחה שלהם התוה מגנה ואומרת, אפילו אם הם מלכים ויש להם שולחן של מלכים ועשירות מופלגת וכבוד מופרז, אל תתאווה לשולחנם כי השולחן שלך שולחן התורה שלך גדול משלהם, ותזכור מיד מה אתה חשוב ומה אתה נחשב - זה לא בעיני הבריות, אלא בעיני הקב"ה.
פנחס היה אדם אנונימי, "ויקום איש מן העדה", לא מפורסם, וראה שכולם עומדים ולא עושים כלום כשזמרי בן סלוא בא על המדיינית לעיני כל ישראל, אז הוא לא עשה חשבון מי אני, מה חיי, קנאת ה' פעפעה בו והוא נכנס לאוהל ודקר את שניהם והציל את כל עם ישראל מגזרת כליה, בגלל שכולם ראו את חילול ה' הגדול ואף אחד לא דיבר. ופנחס הוא אליהו, והוא זכה לברית שלום וחיים מאת ה' יתברך והוא לא מת, והפך להיות מלאך, למה? כי הוא לא התחשב במה יאמרו, והוא הלך על דעת גם למות במסירות נפש, ולגלגו עליו לאחר מכן, לא הודו לו שהצלת את עם ישראל, אמרו לו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה הרג נשיא מישראל, ז"א הוא עוד ספג בזיונות, רק הקב"ה העיד עליו "בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל", הוא, בזכותו אנחנו חיים היום, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, קנאי אמיתי לכבוד ה' יתברך, היה לו רק חשבון אחד - הקב"ה.
מי שיש לו חשבון כזה זוכה לגדולות, זוכה לגדולות, זוכה להיות קרוב לה' יתברך ואין דבר יותר גדול מזה, שהרי דוד היה מלך על ישראל ועל העולם כולו, ומה אמר דוד "קרבת אלקים לי טוב". שום דבר אחר לא טוב רק קרבת אלקים, אם אני זוכה להיות קרוב אין יותר מזה.
גם ה' - "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", למי מתקרב הקב"ה? למי שהוא באמת, מי שקורא לו באמת, לא תקנה לי בית תקנה לי אוטו תקנה לי זה, תן לי כוחות לעבוד אותך, תן לי כלים רוחניים, להשיג אותך, להבין אותך, להתקרב אליך, קרוב ה', רק תקרא לו באמת, וכל דבר שאדם מבקש מהקב"ה ברוחניות הקב"ה נותן לו אם זה באמת.
אז לכן יהודים יקרים, כשאנחנו נמצאים יומיים לפני ראש השנה תשע"ג, צריך לזכור את זה, לברוח מהקנאה מהתאוה ומהכבוד, ולהתקרב אל ה' יתברך באמת, ולא לחשבן חשבון של העולם הזה, כי אם תעשה חשבון של העולם הזה יבואו איתך חשבון על זה, כי חשבון צריך לעשות מה חייבים לבורא יתברך. ואנחנו חייבים הכל לבורא יתברך, אבל אנחנו לא מחזירים לו אפילו כהוא זה ממה שראוי.
אז ראש השנה הזה מן הסתם יהיו גזרות יותר קשות ממה שהיו בשנה שעברה, כי כך זה צריך להיות עד שתבוא הגאולה, כי חבלי משיח הם כחבלי יולדה, וככל שמגיע זמן ההריון להיתום אז הצירים נהיים תכופים וקשים עד לציר האחרון, אבל אתם רואים שמשנה לשנה המצב נהיה יותר מסוכן מסביבנו, והיום אנחנו ממש יושבים באמצע מדורה מסביבנו, כל מסביבנו, מצרים וסוריה ולבנון וחיזבאללה ועירק ואיראן, גם הסעודים לא אוהבים אותנו כל כך, בקיצור המצב לא טוב. אבל העם שלנו ברוך ה' רגוע, רק ראו שהטילו פצצה כימית בושה וחרפה, כל הגיבורים של תל אביב אחד על השני כמו ארבה לקחת מסכות, כאילו אסאד כבר הפציץ פה, אסאד שפן יותר מהשפנים שיש בגן חיות, ישראל תקפה אותו כבר שלש ארבע פעמים והוא לא החזיר, כי הוא יודע שהוא יאבד הכל, והוא מבין שישראל מתכוונת לא להשאיר אותו בשלטון ובחיים, והעלאווים זה קבוצה קטנה של כעשרה אחוז מכלל הסורים, הם לא אהובים, אבל הם שולטים עשרות שנים שמה על האחרים. ולכן הוא מבין שאם הוא מפסיד בקרב עם המורדים אז ישחטו את כל העלאווים, אז הוא לא כל כך ימהר לזרוק פה כימי כי זה ברור שיתן לנו כל הלגיטימציה להפוך אותם לגיהנום. אבל התל אביבים כמובן אוהבי ההצגות והתיאטרון, הם לא יכולים במצב של הצגה לנשום גז סארין, אז הם חייבים מסכה. הם לא צריכים מסכות, הם עם מסכה כל השנה, כי ככה לא נראה יהודי, יהודי זה מי שמחובר לשורשים שלו, השורשים של היהודי זה אברהם יצחק ויעקב, ומהם יצאו בני ישראל שנים עשר שבטים, והם קיבלו את התורה במעמד הר סיני, והם התחייבו לקיים את התורה, זה היהודים. מי שלא הולך בדרך התורה הוא מזוייף עם מסכה.
לכן עוד מסכה זה באמת לא מרגש את מלאך המוות, שמלאך המוות בא לפי כתובת לקחת מישהו הוא מזהה גם מתחת למסכה. אז הרבה זה לא יעזור וגם לא יהיה נצרך. אבל זה רק מראה מי פוחד ומי לא.
החילונים גם יודעים שהדתיים לא צריכים מסכות, לכן הם לא עושים מסכות דרדס לבעלי זקנים. הם מתכוונים כמובן שדתיים אם יהיו יותר או פחות לא נורא, העיקר שהמגולחים יישארו. אבל הקב"ה שוחק והוא קובע מה יהיה, עם מסכה, בלי מסכה, העיקר זה מה יהיה עכשיו בראש השנה. אתם זוכרים שאמרנו את הנוסח בשנה שעברה, "ובמדינות בו יאמר איזו לחרב, איזו לרעב, אז כשאמרו איזו לחרב כל אלה שסביבנו חשבו שהם יהיו בחרבודרב ככה? ושלמעלה ממאה אלף סורים יירצחו, מישהו חלם שיהיה ככה במצרים? מישהו חלם שיהיה ככה עם מועמר קדאפי, מישהו חלם שיהיה ככה עם סאדם, כל העריצים שהיו מישהו חלם שזה יהיה כזה דבר? אנשים שכהנו ארבעים ושלשים ושבע ועשרים וארבע שנים רצוף, אף אחד לא יכול לזוז בלעדיהם, מורסי חלם שיעשו לו את מה שעשה למובארק? את מובארק שחררו ואותו הכניסו, מישהו חלם שבראש השנה יעשו ככה מהפכה הפוכה? אף אחד לא יודע. אבל בראש השנה זה נגזר, ואשריו של מי שמנסה להתקרב לקב"ה, הקב"ה אומר תעשה את הצעדים הראשונים, אני אעזור לך, אני אדחף אותך בעליה, אל תדאג, אם אתה בעליה אני אדחף אותך, אם אתה בירידה לא צריך לדחוף אתה תתדרדר לבד. מכל מקום ראש השנה הזה הוא קריטי, אז כל אחד יעשה חשבון נפש, המצב לא משתפר, לא בטחונית, לא חברתית, המצב במדינה על הפנים מכל הבחינות, אנשים קשי יום בקושי גורמים את היום, אברכים עשו מהם אומללים, פעם ראשונה בהיסטוריה, הרב שטינמן קילל את לפיד ימח שמו רשע, פעם ראשונה בהיסטוריה, רודף את היהודי שומרי תורה ומצוות מה שלא היה מעולם רשעות כזאת, להשאיר לאברך בעל משפחה כשלש מאות שקלים בלבד? ועם זה להתפרנס חודש? להוריד את קצבת הילדים והכל העיקר שלא יביאו ילדים, שיהיו פחות יהודים, להביא סודנים כן, לממן אותם כן, לאזרח אותם כן, אבל יהודים שהם היהודים האמיתיים - לא. והוא עוד לא גמר כי כל יום הוא קם מול המראה, שם ג'ל, עושה קוצים, וחושב מחשבות זרות מה לעשות עכשיו, את מי להפתיע. איך יכתבו עליו ואיך הוא ישב עם השריר הנפוח ככה ויגיד את מה שהוא רוצה ויכינו לו טקסטים ויביא אפילו פסוקים ויגיד אני אוהב אתכם, זה לטובתכם, אני פשוט רוצה שתעבדו, תהיו נורמלים. אני פשוט מגייס אתכם שיהיה לכם כושר, הוא ממש דואג לחרדים. הוא גם דואג למעמד הבינוני, הוא דואג שלא יהיה להם כלום, בקיצור מחרית שעבד על כולם. אבל זה מה שמגיע לעם הזה. אם זה מה שקיבלנו זה מה שמגיע.
כשאני הצעתי לחם בשקל צחקו, היום אין לאנשים אפילו שקל בשביל לחם. אין מה לאכול, לאנשים אין מה לאכול, מקררים ריקים, לא רק חרדים, מקררים ריקים. אתם יודעים כמה אנשים מתאבדים בחודש, עשרות עשרות מתאבדים בגלל הבושה של חרפת הרעב, עשרות כל חודש. מי שמחובר לזק"א ויש לו את הביפר שלהם יראה כמה קריאות מתאבד ברמת גן, מתאבד בחיפה, מתאבד מתאבד, מה הסיבות? חרפת רעב. לא יאומן כי יסופר. ולאף אחד לא אכפת.
השנה הזאת לא תהיה קלה. אז כל אחד יעשה חשבון נפש, הוא רוצה להמשיך במסלול הרגיל, המצב לא יהיה יותר טוב, משום שהקב"ה כשנותן הזדמנות לחזור ולבקש מחילה וסליחה באמת, והוא לא מנצל את זה, סימן שהוא מורד בקב"ה ומבזה את כבוד ה' ועל זה יש עונש חמור.
החכם עיניו בראשו וכבר בראש השנה הוא צופה מה יהיה בסוף השנה, ולכן כל שנה שהיא רשה בתחילתה מעשרת בסופה, אם בהתחלה בא אדם לקב"ה כדלים ורשים באנו לפניך, בא לפני ה' בהכנעה, אם הוא בא אליו בהכנעה בסוף השנה תהיה מאושרת אצלו בכל המובנים. אבל אם הוא נכנס לראש השנה ככה עם ראש גבוה, כאילו הכל בסדר, השנה צריכה להיות בסופה רשה. מי היה חולם שדנקנר יגיע לאן שהגיע עכשיו, מחזר על הפתחים, מתחנן לרחמים, אחד משבע עשרה המשפחות הכי גדולות בישראל בעשירותן, ברגע אדם יכול לרדת מנכסיו, ברגע אחד.
היה אדם אחד אתם כבר שכחתם, אני אזכיר לכם, קראו לו דודו טופז, הראשון בבידור, אה, איך הוא היה אוהב את עצמו, אבל לא נתנו לו פרגון, לא הזמינו אותו יותר לתכניות, לא החזירו אותו לטמבלויזיה והוא התאבד, כי היה חסר לו מנה של כבוד. בן אדם הכי מפורסם שהלך לו ג'וקים על הגב, בכל מקרה כמה כבוד הוא קיבל, אף אחד לא קיבל בארץ כבוד כמו שהוא קיבל, אבל כבוד חרתה, לא אמיתי, סופו של דבר הוא התרגל לזה, וכשהוא לא קיבל זה כמו מנת סם, כשלא מקבלים את המנה נכנסים לאטרף, והוא התאבד, כשלא כיבדו אותו הוא אפילו פגע באנשים עד כדי כמעט הריגה, כי לא נתנו לו כבוד. וזה נקרא בן אדם לכאורה מתורבת, הוא בא מהברנז'ה, הוא היה מהסוסייטי, אבל ככה זה רבותי, הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, וזו משנה לפני אלפי שנים, היא לא תשתנה לעולם. מי שרוצה להרויח את החיים שיברח משלשת הליקויים והלקונות האלה ואז חייו יהיו חיים.
מכל מקום, תשובה צריך לעשות, בין אם אתה דתי או לא דתי, בין אם אתה מאמין או לא מאמין, כשמגיע ראש השנה זה לא משנה לקב"ה אם זה מעניין אותך או לא מעניין אותך, אם לא תעשה מה שאתה אמור לעשות ידונו אותך לפי מה שאתה אמור לעשות, ולא משנה מה אתה חושב לעשות. אז לכן גם אדם שמצפצף על החוק ונוסע שלא כחוק, אבל ברגע שיתפוס אותו השוטר כמובן שעם כל הצפצוף הוא יצטרך לשלם וייפרעו ממנו. שוטר אולי אתה יכול לעקוף שהוא לא יראה אותך, אולי, אצל הקב"ה הכל מצולם ומתועד, אי אפשר שאדם יברח מסקירתו של הקב"ה. גם כולם עוברים לפניו כבני מרון כמו כבשים שעוברים בסך ואז ממספרים אותם מי יהיה מעשר, וגם הקב"ה סוקר את כל העולם בסקירה אחת, ברגע אחד את כל העולם הוא סוקר. אז צריך לדעת רבותי, ביום הדין זה, ראש השנה, כל אחד מאיתנו עומד לדין לבד, לא משפחה, לא קרובים, לא ילדים, לא תומכים, לא אוהדים, לא מכרים, אף אחד לא יכול להליץ עליך כי גם הוא עומד למשפט. אבל כל אחד עומד לבד, אז צריך לקחת בחשבון רבותי, אם אתם כבר הכנסתם מספיק מספיק מספיק זכויות לבוא לדין ולומר לקב"ה רבונו של עולם, תראה תראה תראה כמה יש לנו, תראה, "כדלים ורשים באנו לפניך", כמה שאדם יעשה, כמה שישתדל עדיין, עדיין יש מקום להוסיף לאין שיעור. אבל אלה שבכלל לא מתאמצים ודאי הם חושבים שזה כמו שנה שעברה, הם לא השתנו הרבה והם האריכו ימים הנה עוד שנה ועוד שנה.
אז אני אזכיר לכם רק דבר אחד שזה לא נכון, כתוב שרשעים נידונים לאלתר למיתה, אבל אנחנו רואים שרשעים מאריכים ימים לכאורה והם לא מתים לאלתר, אז יש כמה סוגי מיתה, אחד זה קיצור ימים, שגוזרים על האדם לקצר את ימיו, ובראש השנה מחליטים שיורידו לו כך וכך שנים, בשנה הבאה הוא לא חזר בתשובה מחליטים להוריד לו עוד סך שנים, שנה לאחר מכן עוד כך וכך שנים, בסוף בן אדם נפטר בן עשרים פלוס, שואלים כולם מה קרה? תאונת דרכים, לא, מה פתאום, זה לא תאונת דרכים, זה כל שנה מגיל 13 עשו לו חשבון, הוא לא חזר בתשובה הורידו לו, והורידו והורידו והורידו, רק בסוף הסיבה הטבעית שסיימה כביכול את חייו זה תאונה, מחלה, החלקה, לא משנה מה, לא זה מה שגרם, הגזר דין שהיה שהוא ימות - זה קרה. איך? זה לא משנה זה יכול להיות כך או אחרת, כמובן שיש לקב"ה חשבון למה זה כך ולא אחרת, אבל לא זה מה שגורם למות, כי למות מתים מאלפי סיבות, אלא הגזרה היא גזרה שנגזרה בכל שנה, לא בשנה האחרונה רק, בכל שנה. לכן כתוב רשעים לא יחצו ימיהם, ז"א הם לא מגיעים למחצית הימים שהיו ראויים לחיות. איפה זה נעלם יותר ממחצית? כל שנה הורידו להם לפי מעשיהם. ויש עוד מיתות שהם בלי למות ממש, אבל הן שקולות כמיתה, עיוור חשוב כמת, חשוך בנים חשוב כמת, עני חשוב כמת, בעל יסורים חשוב כמת, מצורע חשוב כמת, אז יש ציורים שהחיים של הבן אדם הם בעצם כמיתה ויש כאלה אפילו מבקשים את המוות במטמוניות ואיננו, שהם בעצמם אומרים זה לא חיים ולא רוצה לחיות ונמאס לי מהחיים וכו' וכו', לא כאמירה סתם, אלא יש כאלה באמת עד כדי שליחת יד בנפשם. מי גרם? מה שהם לא עשו תשובה בראש השנה.
אז הנה שוב ניתנת לנו הזדמנות ובראש השנה אפשר למחוק את כל העוונות, לא רק של שנה שעברה, של כל ימי חיינו, ולא רק, אלא גם של גלגולים קודמים שלנו אם עדיין לא תיקנו, ואדם בהחלטה אחת אמיצה יכול לצאת מן המיצר אל המרחב. ההחלטה כרגע נשארת בידכם, ולמי שיש שאלות בבקשה. תן לו פה שאלה.

ש. שלום ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. לגבי שהזכרתם לגבי הרב, הרב שפירא שסירב ללכת עם מלוים, ידוע שהרב צריך, בן אדם חשוב צריך ללכת עם מלוים, למה הוא סירב?

הרב: הוא לא החזיק מעצמו רבי, אדם פשוט. זה שהוא למד הרבה תורה זה חובה של כל יהודי ללמוד הרבה תורה.

ש. ועוד לגבי פנחס, כולם ידעו שהוא הציל את עם ישראל, למה ביזו אותו?

הרב: הם לא ידעו שהוא הציל את עם ישראל, רק ה' גילה לאחר מכן. הם ביזו אותו בגלל שהם ראו אתה מבין שהמשפחה שלו מ איפה הוא בא, מה פתאום לא יכול להיות שיש לו מידות כאלה טובות שהוא התכוון להציל, הוא בא ממשפחה שזה לכאורה מידות לא כל כך טובות אז איך זה יכול להיות שהוא בא להציל? אתה לא מכיר את האנשים שהם שופטים אותו לפי הרקע שלו ולא לפי מה שהוא.

ש. לא נתקלתי

הרב: מה אתה לא נתקלת, אתה לא רואה שמבזים עדות מסוימות? שמעת פעם שמבזים עדה אחרת, אומרים הוא כזה הוא כזה, למה אומרים את זה? בגלל הרקע שלו. אז כאילו ברקע שלו יש כך וכך, הבנת?

ש. ועוד, אמרתם שלשה דברים שמוציאים את האדם מן העולם, איך אפשר להוציא, איך אפשר להתגבר עליהם, על ידי מה?

הרב: פשוט מאד, קנאה עוזרת לך?

ש. זה מידות שאצל כל אחד

הרב: שואל, היא עוזרת

ש. אה, אם היא עוזרת

הרב: אם אתה מקנא נגיד במישהו שיש לו משקפיים יפות, סתם דוגמא, זה עוזר לך?

ש. לא לגבי קנאה, לגבי נגיד דברים אחרים, האגו כל הדברים

הרב: תאוה, כבוד, כבוד

ש. בדיוק, איך אפשר להנצל מהם?

הרב: אם אתה מכבד את עצמך פירושו שאתה מכיר ומזהה ומכיר את מקומך מה אתה באמת נחשב אצל הקב"ה, מה אתה צריך בכלל הסכמה מאחרים? נגיד אתה מחזיק בכיס שלך עכשיו עשרים אלף שקל, ואתה אומר לאחד שמע אני יש לי עשרים אלף שקל בכיס, והוא מלגלג עליך ואומר לך איזה שטויות, אתה לא שווה לירה בכלל, נמו, אתה צריך להתקוטט איתו עכשיו כן יש לך ולהוציא ולהראות לו שיש לך? הרי זה טפשות שאין כדוגמתה, אם יש לך אז יש לך, למה אתה צריך שהוא יסכים שיש לך? ראית פעם את הסרט האוניברסיטה שהייתי פעם?

ש. כן

הרב: ראית את התרגיל שעשיתי להם?

ש. כן

הרב: ראית איך עבדתי על הכבוד שלהם, ובגלל שהם בעלי כבוד וגאוה שהם חושבים שסטודנט זה משהו חשוב, אז אמרתי להם אני לא מאמין תראו לי את התעודות, אז הטפשים האלו הוציאו תעודות והראו לי הנה הנה הנה הנה אני סטודנט סטודנטית, אז מה אמרתי להם, עכשיו אני יודע שסטודנטים מתנהגים ככה. נו, איפה תפסתי אותם? בכבוד שלהם. מה עשיתי להם עם זה - יו-יו. אדם שיש לו מידות לא טובות קל מאד לפגוע בו, לנער אותו, מה שאתה רוצה אתה יכול לעשות איתו.

ש. באמת איך אפשר לצאת מהם

הרב: אז נתתי לך דוגמא, אם אתה מחשיב את עצמך על פי מה שאתה באמת כלפי הקב"ה אתה לא צריך כבוד מאף אחד, מה אתה צריך שמישהו יגיד לך פלוני אלמוני או ישבח אותך, מה זה עוזר? זה ישנה במהות שלך? אם אתה חכם, אם הוא יגיד לך חכם הוא לא הוסיף לך כלום, אם הוא יגיד שאתה טיפש הוא גם לא הוסיף לך כלום, הוא לא גרע ממך כלום, אז מה אכפת לך מה אומרים עליך? אם אתה הולך ברחוב, וכלב נובח כלפיך, אתה עוצר ושואל אותו מה אמרת? אכפת לך מה הוא אמר? למה לא אכפת לך, אולי הוא אמר לך משהו חשוב, ואולי הוא התפעל מהחגורה שלך ורצה להגיד לך האוה או האוה או, מאיפה אתה יודע? זה לא מעניין אותך, נכון? ככה אתה צריך שאנשים מדברים עליך לא מעניין אותך מה הם אומרים, טוב או רע, הרי לעולם אמרו חכמים יחזיק אדם עצמו כרשע, שאם יאמרו לך צדיק אתה תחזיק מעצמך רשע, למה? כי אם יגידו לך צדיק אתה כבר תתספק, זהו העולם מכיר בי צדיק לא צריך לעבוד. יש לי כבר את התואר. אדם לא יחזיק מעצמו כי באמת אנחנו לא יוצאים ידי חובת עבודת הבורא כלום כמעט, אז על מה תחזיק את עצמך צדיק? מה עשית שאתה צדיק? הבנת?

ש. כן, ואם אפשר ברכה לחכמה

הרב: ה' יעניק לך חכמה בינה ודעת.

ש. אמן, וגם חתימה טובה

הרב: כתיבה וחתימה טובה.
שאלה נוספת. תן פה לבחור שורה ראשונה.

ש. שלום הרב

הרב: שלום וברכה

ש. מה הכתובת של הבית כנסת שאתה נותן שם שיעורים

הרב: רחוב מתתיהו 10 בני ברק.

ש. ואיפה משיגים את הספר חכמת המצפון?

הרב: בבני ברק אצל הרב בעל המחבר הרב איבגי, תצלצל למשרד שופר ויתנו לך את הכתובת.

ש. אוקי, ולמה צריך להיות טוב לבריות ולמה צריך הכרת הטוב?

הרב: צריך להיות טוב לבריות כי כך הקב"ה רוצה שנהיה טובים, וגם על פי החברה זה טוב להיות טוב לבריות כי הם מחזירים בהתאם. והכרת הטוב זה חובה משום שאם אין לאדם הכרת הטוב כלפי אדם גם לא תהיה לאדם בסוף גם הכרת הטוב כלפי הקב"ה, כי זו מידה שצריכה להיות מושרשת באדם תמיד - להכיר טובה על כלד בר שהוא קיבל, מי שהעניק לו, מי שנתן לו, מי שסייע לו, צריך להכיר טובה כי בלעדי זה לא יושתת העולם, אנשים פשוט ינצלו רק אחד את השני ואף אחד לא יבנה את השני ולא יסייע לשני, וחברה לא יכולה להתקיים בלי שאחד יכיר טובה ויתן גם בהתאם.

ש. אתה יכול להסביר לי את יחוד ה'?

הרב: אתה כבר ראית את זה בהרצאה קודמת בטח

ש. לא יודע על מה אתה מדבר

הרב: אז מאיפה בא לך הענין של יחוד ה'?

ש. פה כתוב לי, זה חובת הלבבות

הרב: אה, שער הראשון אתה התחלת ללמוד ישר?

ש. כן

הרב: זה שער שאסור ללמוד אותו, מתחילים מהשער השני.

ש. אבל עדיין אני לא מבין את זה

הרב: אתה לא תוכל להבין את זה, רק אחרי שתלמד הרבה מאד תורה אולי ואפשר וגם אז לא מומלץ ללמוד את השער הזה. מכל מקום בקצרה אני אגיד לך, לא את כל הענין, אתה צריך לדעת שהקב"ה אחד היה הווה ויהיה, אין עוד מלבדו בעולם, הוא ברא לכל הברואים והוא משגיח על כולם בכל עת ובכל זמן ואין שום דבר יוצא מתחת גזרת הבורא שלא ברצונו ובידיעתו.

ש. טוב.

הרב: ואם אתה לא זוכר מה אמרתי

ש. אני אסתכל בשידור חוזר

הרב: בדיוק.
כן, שאלה נוספת. פה הילד הנחמד בשורה ראשונה.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום וברכה

ש. רציתי לשאול אותך שאלה למה ה' עושה לעם ישראל נסיונות?

הרב: הקב"ה מנסה אותנו כדי שנקבל שכר על הנסיונות, בלי הנסיונות לא נקבל ציון. נכון שאתה נמצא בבית הספר יש לך מבחנים?

ש. נכון

הרב: למה מנסים אותך

ש. כדי לראות איך אני

הרב: בדיוק כך עושה ה' יתברך.

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת. כן, תן לו שם למעלה.

ש. שלום וערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. באתי מירושלים לפה, אני היום 34, כ"ו אלול יום הולדת, אז כבוד גדול להיות עם כבוד הרב, אני עדיין לצערי לא מתחתן, פונה ליהודים פשוטים גם, לא רק רבנים, לא רק, כל מי שרק יכול זה להפגש, ולצערי לא מתחתן, הם אומרים אין לך מספיק כסף כסף, עכשיו בכלל הגזרות אברכים כוללים, הם אומרים לי בכלל לא, אני לא מצליח לצערי, לא נפגש לא זה, ואני מרגיש את החיים עוברים, הזמן עובר, יותר צעירים ממני מתחתנים, יש להם ילדים, אני ממש, אני מתפלל הכל, אני יודע שהפרנסה זה משמים והכל, ושידוך הכל, ומתפלל, מרגיש שאני זהו, אני פשוט כאילו אין תקוה.

הרב: קודם כל זה לא נכון, ברכתי אותך מספר פעמים אבל כנראה שמן השמים ממתינים לאיזה מישהי שצריכה להתבשל מספיק בשבילך, אבל אם תגש אלי בהזדמנות אני אתן לך כמה עצות.

ש. אני אשמח מאד מאד. ושנה טובה לרב.

הרב: תודה.
שאלה נוספת. תן לו שם לידו.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני מאחל לך שנה טובה, הרבה כח, הרבה שמחה, הרבה הצלחה, וכמה שיותר אנשים ישמעו אותך וידבקו לה', יש לי שאלה בקשר לההוא שעם הג'ל עם השריר נפוח, אומרים שצריכה לבוא מלחמת גוג ומגוג, אז יש מחשבה כזאת, הרי הוא כבש את התקשורת, התקשורת המהות שלה זה דמגוגיה, ז"א אולי זה המגוג, וכתוב מצפון תפתח הרעה, אפשר לקרא מצפון תפתח הרעה, המצפון מי משרת מה משרת וכמה משרת, מה דעתך?

הרב: נחמד.

ש. תודה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת. למעלה.

ש. אפשר לא לעמוד?

הרב: כן, אפשר.

ש. רציתי לשאול קודם כל מה אומרים לאנשים שהם מדברים על זה שהם מאמינים בכח עליון אבל בעצם הם לא אומרים שהם מאמינים שמישהו קיים כאילו שה' קיים, אז איך אני עונה להם להגיד להם שזה מישהו ולא משהו

הרב: תראי, לא צריך להתווכח על המהות כי המהות זה לא מישהו ולא משהו, ה' יתברך זה מופשט גמור שאין לנו בזה אחיזה, מישהו ומשהו זה דברים מוגבלים, והקב"ה לא מוגבל, אז אי אפשר להגדיר אותו לא במישהו ולא במשהו. ממילא לא צריך להסביר לך

ש. כן, אבל נראה לי שהם כאילו גוררים את זה לכיוון של יותר של גורל וכאילו משהו לפי הטבע, לא שזה מישהו שמנהל את ה

הרב: כן, אבל מה אנחנו נעשה שעם ישראל יצא ממצרים ונעשו שמה עשר מכות וזה לא אנחנו רק בתנ"ך אומרים, זה גם המצרים בהיסטוריה שלהם, וזה כל העמים יודעים, ועל זה מושתתות הדתות הגדולות, ז"א אם הקב"ה בחר בנו להיות העם שלו והביא אותנו למעמד הר סיני והאכיל אותנו מן ארבעים שנה, זה לא גורל, זה לא טבע, טבע לא מוריד לחם מהשמים, טבע לא מוציא באר מסלע במשך ארבעים שנה למיליונים, זה לא טבע, טבע זה לא שנקרע הים ל-12 גזרים ועוברים 12 שבטים, זה לא טבע, אין טבע כזה, אין טבע כזה שימותו כל הבכורים של מצרים רק ברגע אחד, אין טבע כזה, וכן על זה הדרך, אם היה העולם מתקיים על פי הטבע עם ישראל לא היה נמצא, אם לא היתה השגחה פרטית על העם הזה שרודפים אחריו בכל שנה ומכריזים אומות העולם שרוצים לחסל אותנו, כמו שאת שומעת היום מהאיראנים והאחרים, כל שנה כל החיים מאז היות העם הזה לעם, כל העולם נגדנו לחסל אותנו, והם לא מצליחים, כי ה' הבטיח שהם לא יצליחו. אז זה אומר שאין פה טבע ואין פה גורל.

ש. אז איך בכל זאת מתקדמים שלב אחד קדימה אם רוצים כאילו

הרב: לצאת לדרך?

ש. לא, להסביר לאנשים כאילו להכניס אותם קצת יותר שלב קדימה

הרב: יש לי דיסק שקוראים לו מבראשית שהוא מקיף את השאלות היסודיות ביהדות לחילונים מהתחלה, יש לי אנציקלופדיה אינטראקטיבית ששואלים אותי שאלה ואני עונה בסרט, יש באתר שופר מדור שנקרא הכה את המומחה שיש שמה 1700 שאלות שכבר נשאלתי בנושאי אמונה ובכל הנושאים, ויש שמה את התשובות בסרטונים קצרים, על כל שאלה תשובה שאני עונה. מי שילמד את זה ועדיין יישאר כמות שהוא הוא יקבל תואר בהמה.

ש. אפשר עוד שאלה?

הרב: כן.

ש. ולגבי שבת, כולם יודעים שאסור לפי התורה למשל להדליק אש או למשל להתניע מכונית כי זה יש ניצוץ שזה כמו אש, אבל נגיד איך מסבירים למישהו שהוא שואל למשל על מאוורר שזה עם אלקטרונים ואין שם אש, איך אני מסבירה לו שאסור להפעיל את זה בשבת?

הרב: איסור מלאכה הוא האיסור, "לא תבערו איש בכל מושבותיכם" זה לאו דוקא אש, אלא כל דבר שיוצר מקור חום לדוגמא, או דבר שהוא מקושר לחשמל שהוא יוצר ניצוץ בעצמו, או מלאכה נוספת אסורה לפי החזון איש זה מלאכת בונה שזה משלים פלוס ומינוס שמתחברים יוצרים מצב חדש שזה נקרא מצב בונה, גם זה אסור. אז יש מלאכות שאסורות בתורה והם 39 במספר, ואם עוברים על אחת מהן זה נקרא חילול שבת, וזה לא קשור לא למאמץ ולא לעבודה ולא לשאר דברים שחושבים אנשים, צריך ללמוד מהם הל"ט מלאכות ואז לדעת מה אסור ומה מותר.

ש. אבל למה להדליק מאוורר זו מלאכה, זה דוגמא, כן סתם

הרב: אמרתי לך, שתי סיבות אמרתי, אחת זה את משתמשת בחשמל, כמו שמשתמשים במנורה בחשמל, וכמו שמשתמשים במקרר מחשמל

ש. אבל אין אש, אין אש

הרב: לא צריך להיות אש, לא צריך להיות אש

ש. זה שאלה של סטודנט מהנדס ששאל אותי

הרב: אז אני עונה לך, עצם יצירת החשמל פלוס ומינוס, זה יוצר קצר, הקצר הזה ניצוץ, הניצוץ הזה זה החשמל, החשמל הזה זה אש, לא צריכה להיות להבה, אפשר עם זה להתיך חוט, איך מתיכים חוט עם זה? איך יש ליבון במנורה? ממה זה נהיה? מהחשמל. אז אם החשמל לא מתנגש דוקא במקום שצריך ללהט אותו אבל בחשמל יש את הכח הזה, זה אחד. שתיים אמרתי לך יצירת המעגל שהוא השלמת דבר שזה נקרא בונה, אז מלאכת בונה היא גם אסורה.

ש. תודה.

הרב: כן, שאלה נוספת. תן לבחור שם.

ש. ערב טוב לך, חג שמח שנה טובה שיהיה לכל עם ישראל, כבוד הרב הייתי אצלך בהרצאה קודמת שלך פה באור יהודה, אם אדוני זוכר אותי, זה דיברתי אצלך נתת לי זכות דיבור, ושמה אני דיברתי קצת על מהות הדברים על החברה בכלל איך שאנחנו מתנהלים פה בחברה, דיברתי על שלשה נושאים, יהודים, ספרדים ומזרחים, וראיתי את הקלטת הזאת ואת השידור, אבל לא היה שמה את ההמשך, את המשך דברי, השאלה למה לא היה המשך לכל מה שאמרתי?

הרב: אין לי מושג, לא יודע מה עשו עם הקלטת, אני לא עורך אותם ואפשר לברר את זה במשרדי שופר.

ש. איך אני מברר את זה?

הרב: מצלצל ושואל

ש. עם מי אני מדבר, עם מי אני יצלצל שם?

הרב: תדבר עם מי שיענה שמה והם יעבירו את זה לעורכים.

ש. הרי יש קלטת ביוטיוב, יש את הסרטון הזה ביוטיוב, אבל אמרו שההמשך יבוא ולא היה שמה המך, אני עוקב ולא היה המשך

הרב: עניתי.

ש. לצלצל לשופר

הרב: בדיוק

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת. מי מחליט מהציבור פה בעזהי"ת השנה לחזור בתשובה באמת ולצאת לדרך, יש פה מישהו כזה שמקבל על עצמו? כן, הנה אני רואה שניים, הנה עוד אחד שלישי, הנה רביעי וחמישי, יפה מהנשים לא חוזרות בתשובה? הנה שביעי, הנה אשה אחת כבר שתיים, כן יופי, זהו? הנה עוד אחד פה, כן. זהו, השאר מסודרים, כן? ז"א יש לכם קשר ישיר עם הקב"ה, אתם לוקחים את החותמת וחותמים לבד את הפסק דין והכל בסדר. אז טוב, כעשרה חוזרים בתשובה באור יהודה זה בכלל לא רע. כן, אבל זה מעודד לגבי עשרה אבל מאד מאד לא מעודד לגבי השאר, אז גם מי שמתכוון לעשות תשובה ולא מרים את האצבע זה בעיה, למה הוא מחליש את האחרים, או דוד הבין את זה סוף סוף. יפה. אז לכן הנה נוספו עוד כמה, זה לא בושה לחזור בתשובה, גם אני מתכוון לחזור בתשובה בעזרת ה' יתברך, אז מה אתם מתביישים, אני לא מבין. בתפילת שמונה עשרה אנחנו אומרים, הקב"ה ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, מכל 19 ברכות שיש יש רק אחת שכתוב מה ה' רוצה, הרוצה בתשובה, זה הדבר שהקב"ה רוצה, ואם נזכה לעשות את רצונו יתברך אשרינו ומה טוב חלקנו.
אני מאחל לכם ולכל בית ישראל שנזכה לתשובה שלמה, ושנזכה לראות את האמת סוף סוף בגילוי, ושהקב"ה יבער את השקר מבינינו, ושנזכה שאומות העולם יכרסמו אלו באלו ויניחו לנו אמן.
מי שרוצה ציצית אפשר לקבל ומי שרוצה כיסוי ראש אפשר לקבל. אני רק אגיד קדיש.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.