ירושלים - עבד עברי ופועל ישראלי
- - - אין זה התמלול, אלא עיקר הדרשה מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! 2 מאמרים; מאמר א 'דין תורה' מאמר ב 'עבד עברי' (לגומא לכתבה מהספר 'טו בשבט' לחץ כאן, לעוד הרצאה מהספר: 'נתניה - גלגולי עמרם יוכבד ומשה' לחץ כאן)- - -
תוכן עניינים: פרשת משפטים: מאמר א] דין תורה / מאמר ב] עבד עברי.
פרשת משפטים: מאמר א] דין תורה
א] מדוע המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל מיד לאחר מתן תורה היתה מצות דינים?
ב] בבמה לאוין ואזהרות הוזהרו דייני ישראל שלא להטות משפט וכיצד אזהרות אלו קשורות לעשרת הדברות?
ג] במקרה ששני הצדדים גם התובע וגם הנתבע מסכימים לדון בערכאות האם יש היתר לכך?
ד] מהי הסיבה לכך שהעונשים תמיד קבועים לדוגמא הגנב נדרש בכל מצב לשלם כפל ואילו הגזלן משלם קרן בלבד? האם לא ראוי היה להתחשב יותר בנסיבות שהרי אינו דומה עני שגונב מעשיר שגונב ובפרט שהיה לכאורה מקום להתחשב במצבו המשפחתי של הגנב באשתו ובילדיו.
ה] מה ענין משפטים לגלגולים?
עשרה לאוין הוזהרו הדיינים כנגד עשרת הדיברות ;
במדרש מכילתא הקשה רשב"י על הפסוק ואלה המשפטים מדוע מצוות דינים קדמה לכל המצוות שבתורה והטעם כיון שכאשר יש דין בין אדם לחברו ועודם נתונים בעיצומו של המשפט הרי שקיימת תחרות ביניהם ורק ברגע שנפסק הדין בא שלום לעולם ומכאן חשיבותו הרבה של דין אמת שמביא שלום בעולם וזהו שאמר יתרו למשה רבינו שיעמיד דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום ובמדרש השכם הדגישו כל כך את חשיבות העמדת דין תורה שכן מנה הקב"ה עשרה לאוין לא תכירו פנים לא תגורו לא תעשו עול במשפט לא תטה משפט לא תכיר פנים לא תקח שוחד לא תשא פני דל לא תהדר פני גדול לא תטה משפט אביונך ודל לא תהדר בריבו.
ומטעם זה הסמיכה התורה את פרשת משפטים לעשרת הדברות לפי שהזהיר הקב"ה על עשית משפט בעשרה לאוין עשרה כנגד עשרת הדברות.
והם הם הדברים במדרש רבה ל' ט רבי אומר כשם שהזהיר הקב"ה על עשרת הדברות כך הזהיר על הדין ומדוע לפי שבו העולם תלוי שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ ובו יבנה בית המקדש שנאמר ציון במשפט תפדה.
ולפיכך במדרש תנחומא ה' אמר רבי אליעזר אמר הקב"ה אם יקיימו בני ישראל את הדין למטה לא יהיה עליהם דין למעלה ולא תשלוט בהם מידת הדין.
בדיון בערכאות כלול נם גזל וגם חילול ה';
והנה רש"י הקדוש הביא את דברי הגמרא במסכת גיטין דף פ"ח אמר רבי טרפון ואלה המשפטים אשד תשים לפניהם לפני בית דין של ישראל ולא לפני דיינים גויים לפני שבעים זקנים כלומר דיינים תלמידי חכמים ולא לפני עם הארץ.
והוסיף הרמב"ן שאפילו אם שניהם מסכימים הן התובע והן הנתבע אסור לדון בפני ערכאות ואף על פי שמותר לדון בפני הדיוטות אם שניהם מסכימים לכך כלומר מותר להם לעשות פשרה לפי החלטה של בני אדם שאינם מומחים בדיני ממונות אבל מכל מקום לא בערכאות כיון שהיא מערכת חוקים שלא על פי התורה ואסור להתדיין שם בשום אופן.
וחידש התשב"ץ שו"ת ח"ב סי' ר"צ שאפילו מי שיש לו דין עם גוי אסור לו לדון בבית דין של גויים.
והוסיף התשב"ץ חוט המשולש טור א' סי' י"ז שכל כך חמור הוא האיסור לדון בפני ערכאות שהוא כאיסור עבודה זרה ממש וכתבו הראשונים שאף מנדים את מי שהלך לדון בערכאות.
ומדוע כל כך החמירו בענין זה?
תירץ התשב"ץ וכן כתב גם רבינו בחיי כיון שכלולים בעבירה זו שתי עבירות מהחמורות ביותר עוון גזל ועוון חלול ה' שהם חמורים אפילו יותר מאיסור רציחה!!!
כי גזל חמור מבחינה מסוימת מן הרציחה שהרי הרוצח אף על פי שעבר על איסור חמור ביותר שהינו אחד מעשרת הדברות ואיבד אדם שצלמו צלם אלוקים ובנוסף גם את יוצאי חלציו וכאילו איבד עולם מלא למרות הכל ישוב בתשובה נמחל לו ואילו הגזלן לא תועיל לו שום תשובה שבעולם עד שישיב את הגזלה אשר גזל ולכן רבים שבים בגילגול על עוון הגזל.
וכן חילול ה' אמרו חז"ל בסוף מסכת יומא שחמור איסור זה הרבה יותר מכריתות ומיתות בית דין שכן יום הכיפורים וייסורים יחדיו מכפרים אפילו על עבירות שחייבים עליהם מיתת בית דין ואילו עוון חילול ה' אף אם באו עליו ייסורים ועשה תשובה ועבר יום הכיפורים אין הם מכפרים לו אלא רק תולים ולא יכופר לו העוון עד מותו רח"ל.
והאדם שדן בערכאות גם גזל וגם חילל את ה'!
שהרי ודאי דיין גוי או עם הארץ לא ידון כפי דין התורה ואם כן ההולך לדון בערכאות גוזל הוא את חבירו וגם חילול ה' יש בידו שכאשר נותן כבוד לבית דין של גויים או עמי הארץ הרי שח"ו מזלזל בבית דינו של הקב"ה.
הדיינים נקראים שלוחי ה';
על כן מרן השולחן ערוך חו"מ סי' כ פסק שכל הבא להתדיין בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף את הבורא יתברך והרי הוא מרים יד בתורת משה רבינו ע"ה וראוי שינדוהו ויחרימוהו.
ומאידך צא ולמד עד כמה חשובים דיינים תלמידי חכמים בפני הבורא יתברך שאמרה התורה והגישו אדוניו אל האלוקים וכתב הרמב"ן כך הוא שמם של שלוחי ה'.
והוסיף רבי אליהו לופיאן זצ"ל נופך לדברים:
לכאורה יש לתמוה מדוע תמיד העונשים קבועים הגזלן משלם את קרן הגזילה הגנב משלם כפל וכי לא ראוי היה יותר להעניש את העבריין בכל מקום באופן שונה האם לא מתאים היה לתת לדיין שיקול דעת היכן יש להקל בעונש והיכן ראוי להחמיר?
כדוגמא לדבר ניתן לצייר אדם עני שהרעב תקף אותו ולא היה ברשותו דבר וחצי דבר להכניס לפיו ולהשביע רעבונו עולליו שאלו ללחם ואין לאל ידו להושיע והנה כאשר הכביד הרעב מאד גבר עליו יצרו ולא הצליח לעמוד בפניו וכך הלך וגנב קצת כסף על מנת להביא מעט פת לבני ביתו במקרה זה הרי יש מקום למידת הרחמים לסנגר על אותו אביון שכל חפצו היה להשביע מעט את רעבונם של עולליו לעומת זאת אדם עשיר שביתו מלא בכסף וזהב וכל מחמדים אם יכנס לחנות ויגנוב ממנה תכשיטים רק בכדי להרבות את ממונו עוד ועוד הרי שנטיית הלב הינה למצות איתו את הדין בכל חומרתו.
כיצד ידון אותם הדיין וכי ראוי לדון את שניהם בדין שווה הרי לכאורה יש להקל בדינו של העני ולהחמיר בדינו של הגנב העשיר יתר על כן צריך להתחשב בשיקולים נוספים כגון אדם שיש לו אישה וילדים שיפגעו אם יענש בחומרה רבה לכאורה יש מקום להקל בדינו יותר ממי שאינו מטופל במשפחה.
אלא אומר הקב"ה אכן יש שיקולים הכרוכים בפסק הדין אבל לעולם לא יתכן שבשר ודם יצליח לפי מידת היושר שבו לקבוע פסק דין אמיתי.
לכן מצווה עלינו התורה עשו כפסק הדין שכתוב בתורה והקב"ה עצמו יפחית או יוסיף כפי הראוי לכל חוטא וחוטא וזהו נימוק נוסף על הצורך לדון בדין תורה כדי שבורא העולם ישלים את חלקו בדין!
יש דינים שבאים לתקן דבר מגלגול קודם;
ועל פי זה ניתן יהיה להבין את דברי הזוהר הקדוש דף צ"ד שאמרו על הפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלו הם סדרי הגלגול דינים של הנשמות שנידונות כל אחת לקבל את עונשה הראוי לה וממבט ראשון תמוהים הדברים מה ענין דיני תורה לגלגולים הכיצד נלמד מפסוקים אלו העוסקים בגניבה חבלה דיני שומרים ועוד לענייני גלגולים ונשמות?
וראיתי בספר שיח פינו שהביא ביאור נפלא מהראשל"צ הרה"ג רבי שלמה עמר:
פעמים רבות אדם מגיע להתדיין בפני בית דין ומרגיש שהדיינים עשו לו עוול לפעמים קורה שאדם יוצא חייב בדינו בו בזמן שהוא יודע ללא שום ספק שעל פי ההלכה הינו זכאי ותוהה האדם לעצמו איך ח"ו יתכן שיטעו בית הדין בפסקם הלא נאמר אלוקים ניצב בעדת א-ל?
ועל זה תירצו בזוהר הקדוש אם ברי לך שחייבו אותך שלא כדין דע לך שיש כאן תיקון על גלגול קודם!
וביאר על פי מעשה שהיה שאל המגיד ממעזריטש זי"ע את רבו הבעל שם טוב זצוק"ל את אותה השאלה מה עניין גלגולים אצל משפטים השיב לו הבעל שם טוב לך נא אל היער הסמוך לעירנו שם תחפש אילן עבות שתחתיו זורם נחל שוקק התחבא היטב בין ענפי האילן והמתן שם בשקט עד הלילה ועוד זאת אבקש ממך שכל מה שתראה בעיניך תרשום.
עשה המגיד אשר היה נאמן לרבו ללא כל פקפוק ככל אשר ציווהו הבעל שם טוב הגיע ליער והסתתר היטב במקום אשר הורה לו.
לפתע הופיע אדם רכוב על סוס עצר בסמוך למקום מסתורו של המגיד קשר את סוסו לעץ והלך להרוות צמאונו במי המעיין לאחר ששתה פנה לשכב מעט על גבי הדשא הסמוך למעיין עצם את עיניו ונמנם קלות.
כעבור מספר דקות התעורר האיש קם בזריזות עלה על סוסו והמשיך לרכוב עליו לדרכו אולם ברוב חפזונו לא חש כיצד ארנקו התפוח והגדוש נשמט מכיסו ונותר מושלך על הדשא.
לא חלפו מספר דקות והנה הגיע עובר אורח נוסף למקום שתה הלה מאותו המעיין ולפתע התנוצץ אל מול עיניו ארנק גדול ושמן שכל כולו קורץ אליו ואומר לו טול הביט אנה ואנה וירא כי אין איש שמח על מציאתו והלך לו.
זמן קצר לאחר מכן הופיע איש עני ועייף שתה גם הוא מהמעיין נשכב על הארץ ונרדם אך הנה בעודו נם את שנתו בשלוה חזר ההלך הראשון אשר איבד את ארנקו והחל לחפש אחריו בקדחתנות בכל מקום משלא מצאו התעורר מייד חשדו כלפי אותו עני אשר ישן לו בנחת ליד המעיין.
קום מיד החריד קולו הרם את שנתו המתוקה של העני היכן ארנקי?
אינני יודע דבר השיב לו העני זה עתה הגעתי לכאן הרוויתי את צמאוני ממימי המעיין ונרדמתי.
אך העשיר כלל לא האמין לא יתכן הוא טען בזעם הן רק לפני דקות ספורות איבדתי כאן את ארנקי.
החל העשיר להכות את העני המסכן מכות נמרצות אולם העני שאמת דיבר וידו כלל לא היתה במעל צעק ובכה ונשבע לו שאינו יודע דבר.
אך כל זה לא הועיל לו העשיר לא אבה להאמין לדבריו של העני ולא זז ולא מש משם עד שהכה אותו מכה הגונה והותירו שוכב על הדשא פצוע וחבול.
חובה לדון דין אמת כדי שלא להטריח את הקב"ה להשיב את הממון לבעליו;
שקעה החמה והמגיד חזר נפעם לרבו הבעל שם טוב ושאלו בתימהון רב מה פשר המעשה שראיתי?
השיב לו הבעל שם טוב בעל הסוס שאיבד את ארנקו גזל בגלגול הקודם סכום כסף גדול מחברו וכדי שהמילה תשוב לבעליה נאלצו שניהם לחזור בגלגול הנוכחי ולכן מוצא הכסף קיבל סכום זהה בדיוק לזה שנגזל ממנו וזכה למעשה בשלו.
ומי הוא אותו עני שהוכה על לא עוול בכפו?
העני הסביר הבעל שם טוב למגיד הקדוש הוא השופט שבגלגול הקודם דן אותם וחרץ דין שקר לא חקר ולא בדק וכך גרם לאותו אדם לאבד את ממונו ומסיבה זו השיב לו ה' כגמולו והוא הוכה על לא עוול בכפו.
וזהו העומק בדברי הזוהר הקדוש שהמשפטים הם סדרי הגלגולים!
ועל כן במסכת סנהדרין דף ו' הוזהרו העדים והדיינים להעיד ולדון דין אמת שאם יטעו הרי הם מטריחים את הקב"ה להחזיר את הממון הגזול לבעליו!
יתר על כן הוסיפו בגמרא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו את נפשו שנאמר במשלי כ"ב אל תגזל דל וכו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש ועד כדי כך שמחויב הדיין להרגיש כאילו גיהנם פתוחה תחתיו אם ח"ו יטעה בדינו!
אסור לדון כאשר אחד מן הצדדים לבוש כעני והשני בחליפה מהודרת;
ולסיום תובא פנינה מוסרית מרהיבה:
בספר אור יהל מביא הגרי"ל חסמן את דברי הגמרא במסכת שבועות דף ל"א מנין לשניים שבאו לדין תורה אחד לבוש סמרטוטין וחבירו לובש חליפה יקרה שאסור לדיין לדונם כך אלא אומרים לעשיר או שתתלבש כמוהו או שתלביש אותו כמוך?
שנאמר מדבר שקר תרחק ופירש רש"י שלא יגרום העשיר שישאו לו פנים מחמת עושרו.
ורק כאשר יצאו שניהם ויחזרו בלבוש שווה או אז אפשר להתחיל לדון את הדין.
ונשאלת השאלה אטו בשופטני עסקינן וכי הדיין שוטה הוא והלא אך לפני דקות מספר ראה את העשיר בחליפה מהודרת ואת העני בסמרטוטים וכי שכח מי העשיר?
אלא אכן הראש זוכר אבל העין כבר לא רואה וכל כך יכולה העין להשפיע אפילו על דיין תלמיד חכם ירא שמים שיודע שנפשו בסכנה אם יטעה בדין.
בא אחריו רבי שלום שבדרון תלמידו והוסיף על כך פרק מוסר שמתאים לכל אדם ואדם:
בתוך כל אדם קיימים שני בעלי דינים היצר טוב ויצר הרע והוא האדם הדיין שאמור להכריע ביניהם.
מה טוען היצר הרע? כדאי לך לשמוע בקולי כל תענוגות העולם הזה פרושות לפניך כשמלה היצר הרע בא בחליפה מהודרת!
לעומתו היצר הטוב בא כולו לבוש סמרטוטין ואומר לו אסור אסור אסור גיהנם כל היום תעבוד קשה תלמד תורה וכי אפשר כך לעשות דין והלא על זה נאמר מדבר שקר תרחק?
יזכור לו יום המיתה כדי להלביש את יצר הרע סמרטוטין;
על כן אמרו חז"ל בגמרא במסכת ברכות דף ה אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו אם נצחו מוטב ואם לא יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם נצחו מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם נצחו מוטב ואם לא יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה.
ומבאר רבי שלום שבדרון זצ"ל בטוב טעם ודעת את דברי הגמרא:
אדם מנסה ללחום ביצרו הרע ואיננו מצליח ומדוע כיון שיש כאן דין שקר היצר הרע לבוש חליפה מהודרת והיצר הטוב לעומתו בסמרטוטין.
אם כך חייבים להלביש ליצר הטוב גם כן חליפה מהודרת הכיצד יעסוק בתורה על ידי מתיקות התורה שיתענג מאורה ויתבשם מזיוה שעליה אמר דוד המלך בתהילים י"ט מתוקים מדבש ונופת צופים רק אז יוכל לשפוט בין שניהם כששניהם בלבוש מהודר האחד מציע הנאה רגעית ואילו חברו הנאה לנצח!
נצחו מוטב.
אבל אם לא כנראה חסר משהו שהרי איך יתכן שכלי הנשק היחיד שנברא כנגד היצר הרע אינו מועיל אלא ודאי חסרה כאן יראת שמים טמטום הלב מה יעשה?
יקרא קריאת שמע - יקבל עול מלכות שמים!
ואם גם זה לא עוזר כנראה מצבו גרוע במיוחד ויצר הרע שולט בו לגמרי עד שכבר אין לו הנאה משום דבר רוחני.
אז מה עושים? יזכיר לו את יום המיתה!
כי אם האדם אינו מצליח להלביש את היצר הטוב בחליפה מהודרת אין מנוס אלא להלביש את היצר הרע בסמרטוטין שיעלה בדעתו כיצד נראה אדם שהולך לקבר!
ואז יוכל לדון דין אמת האם מבכר הוא הנאה רגעית שאחריתה אבדון או שמא בוחר הוא בדרך הישר בדרך האמת!
כך הצליחו ענקי הרוח להפוך את היוצרות מחד להלביש את היצר הרע בסמרטוטין ומאידך להלביש את היצר הטוב בחליפה מהודרת.
למען נצליח לדון דין אמת בנפשותינו!
מאמר ב] עבד עברי
א] מה עניין הדיברה הראשונה אנכי ה' אלוקיך למצוה הראשונה בפרשת משפטים העוסקת בדין עבד עברי?
ב] אוזן זו ששמעה בהר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע והדבר תמוה מדוע לא ירצעו את אוזנו מיד כשגנב? למה ממתינים שש שנים ורק אז נרצע?
ג] ועוד קשה שהרי לא תגנוב עוסק בגונב נפשות ולא בגונב ממון?
ד] מהי הסיבה לכך שלא רוצעים את אוזנו של בל אדם שחטא בבל אחת מתרי"ג המצוות למה רק על גניבה רוצעים והלא כל המצוות נאמרו בסיני?
ה] מפני מה נקרא עבד עברי ולא עבד ישראל?
ו] מאיזו סיבה רוצעים את האוזן דווקא בדלת ובמזוזה? וכי מה ענין דלת ומזוזה שמופיעים במכת בבורות לאוזן שלא שמעה בהר סיני?
ז] והתמוה מכל כיצד הותר לעבד עברי להתחתן עם שפחה? והרי בה מאוס בעיני הקב"ה לישא נכרית!
ח] כיצד יתכן שהקב"ה לוקח את בניו של האדם להיות ערבים שישמור את התורה וכי אבות יחטאו ובנים יענשו?~ ומידת הצדק מה תהא עליה?
מצוות עבד עברי היא המצווה הראשונה כיון שקשורה ל: "אנכי" הדברה הראשונה;
מן הראוי לחקור מדוע פתחה התורה לאחר עשרת הדיברות דווקא בדין עבד עברי?
ומבוארים הדברים במדרש רבה ל' ה' והובאו גם ברמב"ן הנה בדיברה הראשונה נאמר אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואם כן היא מבוססת על כך שהיינו כולנו עבדים במצרים לפיכך פתחה התורה בדין עבד עברי שכך אמר הקב"ה לעם ישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשרת המכות וכעת עבדיי אתם וכיון שכך הריני מצווה אתכם שלא לשעבד עבד עברי לעולם.
והנה רש"י הביא את דברי הגמרא במסכת קידושין דף כ"ב אמר רבי יוחנן בן זכאי במה נשתנתה האוזן מכל האיברים שרוצעים דווקא אותה?
ומבאר רבי יוחנן שני טעמים לרציעה אצל שני סוגי עבדים מוכר עצמו שמכר את עצמו לעבד מחמת עניותו כדי להביא פרנסה לביתו ומכרוהו בית דין שגנב ואין לו מה לשלם ומכרוהו בית דין לעבד כדי שיהיה מהיכן לשלם את הגניבה.
מוכר עצמו נרצע כיון שאוזן זו ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע.
מכרוהו בית דין נרצע כיון שאוזן זו ששמעה בהר סיני לא תגנוב וגנב ירצע.
ותמוהים הדברים שכן אם נרצע על כך שלקח לעצמו אדון אחר מלבד הקב"ה הרי ראוי היה לו שירצע מיד ומפני מה ממתינים שש שנים ורק בשעה שבאים לשחרר אותו ואילו הוא מתעקש להשאר עבד אז רוצעים את אוזנו.
יתר על כן קשה עבד שמכרוהו בית דין שנרצע על כך שגנב ודאי שהיה צריך להירצע מיד לאחר שגנב ולמה גם אצלו ממתינים שש שנים?
ועוד תמוה שהרי כל המצוות כולן ניתנו בהר סיני ואם כן לכאורה הדין נותן שכל אדם שחטא ירצע?
וקושיא אחרונה לא תגנוב שנאמר בעשרת הדיברות עוסק בדיני גונב נפשות ולא בדיני גונב ממון ואם כן מדוע הביאוהו לענין עבד שנמכר בגניבת ממון?
כשהעבד רוצה להישאר עבד הרי הוא מוכיח שפנם בכל המצוות כולן;
מבאר בספר המקנה ביאור נפלא:
הדבר פשוט שלכל עבירה ועבירה יש את העונש הראוי לה ולכן אין רוצעים על כל עבירה ועבירה ובעצם אף הגנב נענש במכירתו לעבד ואין כל סיבה שירצע וזה הטעם שמי שמכרוהו בית דין אינו נרצע מיד בתחילה וקל וחומר שמוכר עצמו שהיה אנוס ומחוסר פרנסה מכר את עצמו לעבד ודאי שאף הוא לא ירצע.
אבל לאחר מכן...
כאשר יכול העבד להשתחרר ובכל זאת אומר אהבתי את אדוני וכו' לא אצא לחופשי כאן הוא בוחר ביודעין להיות עבד לבשר ודם ולא לקב"ה!
ומבאר הרמב"ן כ' ב' שהדיברה הראשונה היא אנכי מכיון שקודם כל עליכם לקבל את מלכותי ורק אחר כך לקבל את גזרותי ומוכר עצמו שרוצה להיות עבד לבשר ודם פוגם באנכי ואם כן פוגם בכל המצוות כולם ולכן חמור הוא מהכל!
ולפי זה מוסיף העין יעקב נופך נפלא שאין כוונת רבי יוחנן בן זכאי באומרו אוזן זו ששמעה לא תגנוב שעכשיו יענש על שגנב ונמכר לעבד שכן על גניבה כמו על שאר המצוות לא נענשים ברציעה יתר על כן הגניבה שבעשרת הדיברות עוסקת בגונב נפשות אלא העומק הוא שכאשר אדם יכול לצאת לחירות ובכל זאת רוצה להישאר עבד הדי הוא גונב את נפשו שלו!!!
שהרי כשהאדם נשאר עבד הרי הוא משועבד לבשר ודם ואינו פנוי דיו לעבודת ה' ואם כן גנב נפש אחת מכלל עם ישראל ומכרה לכן ירצע רק עכשיו לאחר שש שנים על גניבת נפשו!
ועל כך אמרו חז"ל בירושלמי ברכות ג' ג' שעבד אינו קורא קריאת שמע וזאת למה משום שאינו יכול לומר ה' אחד כי יש לו אדון אחר ממילא פרק מעל עצמו עול מלכות שמים עבד עברי.
כיון שהוציא את עצמו מכלל ישראל;
ובהתאם לכך יובנו דבריו של רבינו בחיי שהקשה מה טעם נקרא עבד עבדי ולא עבד ישראל?
אלא הטעם שהשם ישראל הינו מעלה עצומה שקיבלו עם ישראל רק לאחד מתן תודה בשעה שקיבלו על עצמם להיות עבדי ה' אולם קודם לכן נקראו עברים.
כמו שמצינו קודם למתן תורה שיוסף נקרא נער עברי שפרה ופועה אמרו לא כמילדות המצריות העבריות ובתיה אמרה מילדי העברים זה.
אולם עבד זה אשר הלך ולקח אדון לעצמו הסיר מעליו חובת אנכי ה' אלוקיך וכיון שכך פקע ממנו שם ישראל וחזר ונקרא עבדי חזר להיות עבד במצרים!
ולכן והגישו אדוניו אל הדלת רמז לנו הפסוק לאות דל"ת שבשמע ישראל
--- אחד!
וכאשר פוגם באחדות ה' ובמלכותו רוצעים את אוזנו.
ובספר תפוחי חיים ויגש הוסיף על כך פנינה נפלאה כאשר יהודה ניגש אל יוסף נאמר ידבד נא עבדך דבר באזני אדוני אוזני לשון רבים ואילו אצל עבד עברי נאמר שמגישים את אוזנו לשון יחיד וההבדל פשוט יהודה רצה שיוסף ישמע בשתי אוזניו אבל העבד ששמע בהר סיני באוזן אחת ולא הקשיב כל הצורך לכן ירצע כיון שלא נכנסו הדברים אל ליבו אלא נכנסו מאוזנו האחת ויצאו מהשניה...
בדלת ובמזוזה נתנו דם במצרים;
ולפי האמור ניתן להעמיד נדבך נוסף לבנין:
הקשה עוד בספר המקנה מה ענין דלת ומזוזה שפסח הקב"ה עליהם במכת בכורות לענין רציעת העבד דווקא בדלת ובמזוזה הרי לכאורה אין כל קשר בין האוזן שלא שמעה בהר סיני בו' בסיון לבין הדלת והמזוזה שפסח עליהם הקב"ה בט"ו בניסן חמישים יום קודם לכן?
אלא יתבארו הדברים להפליא שכן בפרשת שמות ד' כ"ב אמר הקב"ה למשה כבר בשליחות הראשונה ששלחו אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל וכו' שלח את בני ויעבדני הווה אומר המטרה היא שהבן הבכור עם ישראל יעבוד את הקב"ה!
"ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך" במכת בכורות.
ובמכילתא בא ו' מבואר שההזאות של הדם על המשקוף והמזוזות היו עבודה של פסח ועל זה נאמר מה העבודה הזאת לכם ובנוסף מלו את עצמם שהרי ברית המילה היא אות בגוף האדם שהוא עבד ה'.
ועל כן מפורש במדרש ששלושה מזבחות היו במצרים המשקוף ושתי המזוזות!
ובנתינת הדם על המשקוף והמזוזות יצאו מעבדות פרעה והפכו לעבדי ה'!
ואם כן מאירים הדברים שבזמן הריגת בכורי מצרים היו עם ישראל בעיצומה של עבודה באמצע הזאת הדם על המשקוף והמזוזות וזאת כדי לצאת מעבדות פרעה ולהיות לעבדי ה' ולכן אין מתאים יותר מדלת ומזוזה שיפרעו ממי שאינו רוצה להיות עבד ה'!
ומפורשים הדברים בירושלמי קידושין א' ב' דבי אליעזר בן יעקב אומד מדוע נרצע דווקא בדלת כיון שעל ידי הדם שנתנו על הדלת יצאו מעבדות לחירות ולא נתן למלאך המשחית להזיק וכיון ששעבד את עצמו ירצע בדלת שרומזת לחירות!
ובתוספות הביא את דברי הירושלמי מדוע דווקא ירצע במרצע כיון שמרצע בגימטריה ארבע מאות כנגד שנות השעבוד לרמז שמי שאינו רוצה להיות עבד של ה' ראוי לו להשתעבד לאומות העולם ארבע מאות שנה כפתור ופרח.
חירשו נותן דמי כולו;
ועל פי הדברים הללו בנה רבי חיים שמואלביץ זצ"ל יסוד נפלא:
בהמשך הפרשה מבואר שאדם שהזיק את חבירו משלם חמישה דברים נזק צער ריפוי שבת בושת.
וכיצד שמים את הנזק שמים אותו כמה היה שווה להמכר לעבד לפני הנזק וכמה שווה להמכר לעבד לאחר הנזק ואת ההפרש ישלם והנה בגמרא מבואר שמי שחירש את חבירו משלם דמי כולו!
והדבר צריך ביאור מפני מה בכל שאר המומים שאדם עושה בחבירו אינו משלם לו אלא כפי שנפחת ערכו ואילו אם חירשו חייב לשלם לו את דמי כולו וכי החרש אינו שווה מאומה?!
יתר על כן הלא יש מומים קשים מחרשות שהרי ארבעה חשובים כמת עני סומא מצורע ומי שאין לו בנים ואם כן היה ראוי שהמסמא את חבירו כאילו הרגו והוא זה שיתחייב לשלם דמי כולו?!
מבאר רבי חיים יסוד נפלא עבד שלא שומע איננו עבד!
כשהקב"ה הציע את התורה לגויים שאלו אותו מה כתוב בה ואמר להם אולם לכל אומה ואומה היתה מצוה אחת שלא הסכימה לקבל ויש לעיין וכי מה בכך יעשו את כל השאר תרי"ב מצוות?
אלא אמר הקב"ה עבד הוא אדם שעושה הכל לא יתכן שעבד יחליט שדבר פלוני הוא מסרב לעשות!
ואם כן רצון ה' הוא להדגיש כמה חשובה האוזן תשמע לצווי תהיה עבד ה' כי בלי אוזן אין שום ענין שיחיה האדם ולכן דווקא כשעשאו חרש משלם דמי כולו!
ומשום כך גם רוצעים דווקא את האוזן כי בה עיקר העבדות שמע מה שמצווים אותך!
וכמה מעלות טובות למקום עלינו שבמקום שנהיה עבדי פרעה בעבודת פרך בחומר טיט ולבנים במקום לקבל מלקות ולראות ילדים טובעים ביאור ועינינו כלות תחת זאת אנו עבדי ה' אוכלים ומתענגים בשבת בבשר ודגים ומתבשמים מדברי תורה משועבדים להביא שלום בן איש לרעהו גמילות חסדים ומאור פנים שפע רוחני וגשמי היש עבדות טובה מזו?!
העבד עובר תהליך שיקום;
ומאחר שנתבאר עד כמה חמור בעיני הבורא יתברך להיות עבד לבשר ודם אם כן תמוה מדוע הותר לעני למכור את עצמו מפני מה מוכרים גנב לעבד ולמה לא אסרה זאת התורה מכל וכל?
כדי לרדת לשורש הדבר יש להתבונן מי הוא אותו גנב:
במסכת קידושין דף י"ח דרשו חז"ל ונמכר בגנבתו ולא בחצי גניבתו.
כלומר אדם לא נמכר אלא כאשר ערך המכירה שווה לערך הגניבה אבל אם שוויו גבוה מערך הגניבה לא ימכר.
למעשה מחושב שוויו של הגנב לפי שכר עבודה של שש שנים.
לשם המחשה והבהרה במושגים של ימינו ניתן לצייר את הגנב כפועל פשוט אשר משתכר למחייתו כארבעת אלפים שקלים בכל חודש כאשר מכפילים סכום זה בשנים עשר חודשים ובשש שנים מקבלים כשלוש מאות אלף ש"ח זהו לכל הפחות הסכום שגנב!
והנה מתברר שמכל הסכום הזה לא נשאר בידו מאומה אפילו חלק קטן אין באפשרותו להחזיר את הכל הוא בזבז!
אין ספק שאדם כזה שהעז לגנוב סכום כה גדול ולבזבז את כולו יענש בחומרה על ידי השופט וישלח אחר כבוד אל בית האסורים!
אך במחשבה שניה מה יצא מכך? מאומה.
כי הלא אף אם גנב זוטר היה הרי שבבית הכלא יזכה להיפגש עם טובי הפושעים ילמד תחבולות מחוכמות שיסייעו לו לגנוב עוד ועוד מבלי להיתפס וירכוש ידידים ושותפים לגניבה!
הבאה אולם זוהי דעת בעלי בתים - היפך דעת תורה!
התורה איננה נוהגת כך עם הגנב אלא להיפך מסייעת לו להשתקם!
כך היא דרכה של תורה: היא שולחת את הגנב להיות עבד בבית הגון לראות להביט וללמוד פרק מוסר מאדונו השומר תורה ומצוות כיצד הוא מתייחס בכבוד לאשתו להביט באיזה אופן הוא מחנך את ילדיו ולהתבונן בהדר בו מתנהל שולחן השבת שלו לא יום ולא יומיים אלא שש שנים תמימות של לימוד והפנמה פרק נכבד בחיים.
אך לא רק על הגנב אלא גם על האדון חלות מצוות רבות לא תדדה בו בפרך אם יש לך כרית אחת תן אותה לעבד ומדוע כדי שהעבד יראה עד כמה האדון מכבד אותו אותו אדון צדיק וישר על אף ששילם עליו ממיטב כספו מכבד אותו למרות שהינו בסך הכל גנב שפל!
וכך בדרך פלא ישתנו מידותיו של העבד במקום לגנוב וליהנות על חשבון הזולת אולי יתחיל להשתפר ולתת משלו לזולת!
וזהו תהליך שיקום עצום שאין כמותו!
במתן תורה הבנים נהיו ערבים שלנו;
אבל אם העבד לא למד את הלקח ונשאר בתאוותו ישנה תוכנית נוספת:
הנה בחז"ל האריכו כל כך עד כמה חמור להתחתן עם גויה שאסור באיסור חמור להכניס ברית קודש למקום טומאה ובלשון הזוהר הקדוש הרי זה כהוצאה מרשות לרשות כהוצאה מרשות ה קב ה לרשות הס"מ!
ועד כדי כך שאפילו הנושא עריות בנו נשאר יהודי ממזר אבל יהודי מה שאין כן הנושא גויה בנו נעשה גוי הוא לא קשור לכלל ישראל!
ואם כן תמוה מאוד כיצד התירה התורה לעבד לישא שפחה כנענית? גויה??
אלא מבארים בעלי המוסר יסוד עצום:
אמרו חז"ל בשעה שנתן הקב"ה לעם ישראל את התורה ביקש ערבים חיפשו עם ישראל ערב ניסו להציע את השמים והארץ את אברהם יצחק ויעקב והקב"ה לא הסכים!
עד שאמרו בנינו יהיו ערבים אמר הקב"ה זה ערב טוב!
ותמוה וכי הקב"ה יעניש את הערב אם אביו חטא אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה אלא ודאי שאין מדובר כאן בעונש ברור ופשוט שהקב"ה לא יעניש את הבן בגלל חטאו של האב.
אלא מפני מה הבן נקרא ערב אומר הקב"ה לאדם שחטא הן אתה בני תראה כמה התרחקת מאביך!
בחרת דרך קלוקלת דרך ההפוכה מדרכו של אביך וכיצד נוכל להראות לך כמה התרחקת רק על ידי שיקחו את הערב את הבן שלך!
וחס ושלום לא מענישים את הבן שכן הוא לא חטא כלל אבל כאשר האבא רחוק מתורה ומצוות בדרך הטבע כבר אין חיי משפחה תקינים אין קיום מצוות בבית וגם אין מצוות כיבוד אב הבן מזלזל באבא ומתרחק ממנו!
והאב רואה ועיניו כלות ושואל בני יקירי מדוע אתה מתרחק ממני מפני מה בחרת בדרך חיים והשקפת עולם כל כך שונה ממני?!
ורק אז מרגיש האב אוי כמה אני התרחקתי מאבא מהקב"ה בדיוק כמו שבני התרחק ממני!
וזהו העומק ביסוד ערב הבן יהיה ערב והקב"ה ידאג שהבן יתרחק מאביו כמו שהחוטא התרחק מאביו שבשמים!!!
על ידי שנושא שפחה ומוליד בנים מבין את הצער של ניתוק אב מבנו;
וכך גם העבד שלנו נושא גויה נקשר לאשה חדשה ונולדים לו גם ילדים וכאשר מסתיימת תקופת העבדות העבד יוצא לחורין בשש שנים או ביובל.
וכשהוא יוצא הוא משאיר משפחה מאחור אשה וילדים.
ילדים שכל כך נקשר אליהם נשארים עבדים לאדון!
ואז הוא מרגיש...
הוא מרגיש כמה הבן מתרחק ממנו עכשיו פתאום הוא רואה במוחש את עומק הדברים שאמר הקב"ה בני בכורי ישראל שלח עמי ויעבדוני"!
בני! התרחקת ממני שקעת בתאוות גנבת ראה עד כמה התרחקת מאבא! איך תבין? איך תדע את עוצמת הצער של הקב"ה עליך?
רק אם נתיר לך לישא שפחה ותראה את בניך שלך מתרחקים ממך!
כמה איום הצער הזה ורק אז יוכל העבד הזה לשוב אל אבינו שבשמים כבן החוזר לזרועותיו של אביו!
מאמר ג] מדבר שקר תרחק
- - - שאלות ותשובות - - -