קווינס - הרצאה בקווינס - הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בערב יהיה לחזרה בתשובה לחנה בת שלום וכל צאצאיה ולעיתן בן רזיאלה.

רפואה שלמה בגוף ובנפש, לחנה בת שלום וכל צאצאיה.

ינון בן יוסף, נורית אפרת בת ציביה,

ורד בתיה בת חיה.

זיווג הגון לגל אור,

בת נחמה, ולישראל מאיר בן דוד נטע.

לעילוי נשמת, מיכאל בן מסעודה, יניב בן חנה,

שלום בן חיים, דינה בת שמעון,

שמעון בן סעיד, יונה בת שמואל, חיים בן אברהם.

יונה בת שרה, סעיד בן סלימן, מרגלית לולואה, בת שרה, בת שבע, בת שמעון, שמעון בן יצחק.

ולעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן.

יש אומרים שאין סיכוי להיות בן תורה למי שלא גדל בבית חרדי.

זאת אומרת, הסיכוי שאדם שבא מבית חילוני שיהיה גדול בתורה,

או אפילו בן תורה,

אז יש אומרים שאין סיכוי.

אומר החתם סופר,

זכר צדיק לברכה, טועים טעות מרה.

והראייה מספר תורה.

ידוע שבהמה

היא סמל וביטוי לשפלות, לגסות.

בהמה.

על הפסוק, אדם ובהמה תושיע אדוני,

אומרים חכמים בחולין ה',

אלו בני אדם שמסיימין עצמם כבהמה.

אין דבר בזוי יותר מבהמיות.

אבל ממה עושים ספר תורה?

מעור של בהמה.

פושטים את העור שלה,

עושים ממנו קלף,

ומעבדים אותו לשם ספר תורה.

הסופר מתחיל לכתוב עליו את הפרשיות של התורה,

ואומר לשם קדושת ספר תורה,

והקלף מקבל קדושה,

בכתיבה מקבלת קדושה,

נכתב הספר תורה, עוד יריעה,

עד שהוא מושלם.

ואז הקדושה שלו עצומה,

והרמב״ם אומר,

ספר תורה כשר,

נוהגים בו קדושה יתרה בכבוד גדול.

אם חלילה נפל ספר תורה,

צריך לצום.

ויש עוד דינים חמורים של קדושת ספר תורה.

אומר החתם סופר,

אם בהמה יכולה להפוך מדבר בזוי ושפל

לספר תורה קדוש.

אם לבהמה יש תקווה,

על אחת כמה וכמה שליהודי יש תקווה.

גם מי שלא עסק מעולם בתורה,

יש לו תקווה ויכול להשתנות מן הקצה אל הקצה

ולקבל חשק לתורה ולהפוך מעם הארץ גדול

לתלמיד חכם מופלג.

לכן כמה טיפשים האנשים כשרואים ספר תורה הם קמים,

אבל כשרואים תלמיד חכם לא קמים.

אז תסתכלו איך בהמה הפכה להיות ספר תורה.

למה אתם לא מאמינים שהאדם יכול להפוך להיות גדול בתורה?

כל אדם מישראל יש לו קדושת ספר תורה.

ישראל זה ראשי תיבות,

יש 60 ריבואותיות לתורה.

600 אלף.

כל יהודי יש ניצוץ קדוש,

גם יהודי שלא קשור לתורה כעת,

הניצוץ קיים בו.

כרגע הוא רחוק מתורה,

אבל לדוגמה, אם הוא יראה תהלוכה של ספר תורה,

מתעורר בו הניצוץ הקדוש שבתוכו.

ותראו זה פלא, מי שמכיר את הנהגים בארץ ישראל,

אין בשום מדינה עצבים כמו נהגים ישראלים.

קצת הוא מחכה,

בשורה של אנשים מצפצפים, אין סבלנות.

אבל כשיש תהלוכה של ספר תורה,

וזה תוקע ל-20 דקות, לחצי שעה,

אין צפצופים ואין שום דבר.

עוזבים את המכוניות, יוצאים ללוות את הספר ולנשק אותו.

חילונים גם.

זה לא משנה אם זה בתל אביב, בחיפה, בכל מקום.

ושאלו את אחד השוטרים, תגיד לי, מה ההסבר? הוא אומר, אני לא יודע להסביר, אבל זו המציאות.

כשאנחנו צריכים לשמור

מתי שיש תהלוכה של ספר תורה,

אין לנו בעיות כאלה של צפצופים וכולי, ועצבים.

היה מעשה, בזמן השואה הנוראה,

שיהודי התחנן לנאצים, מה שמו בזכרו,

שלא יהרוג אותו.

אז הוא אמר לו, אני כבר שישה דורות לא יהודי.

אני גרמני ממש.

אמר לו, לא יעזור לך שום דבר, השורש שלך יהודי, אני הורג אותך.

התחנן, התחנן.

אמר לו, אתה יודע מה?

אני אביא לך ספר תורה.

לא הסכים.

הוא אמר שאני אחיה על חשבון זה שאני דורך על זה. הוא לא דתי, הוא לא שומר שום מצווה.

לא הסכים,

והרג אותו הנאצי.

זה קידוש ה' ברגע האחרון של חייו,

קנה עולמו.

אז יהודי שמבין את מה שאמרנו,

שספר תורה שמוליכים אותו בשירה וריקודים,

ההתחלה שלו זה מבהמה,

אז גם אתה שרוקד ושר יכול להפוך להיות מאיש בהמי,

לאיש תורה,

כמו ספר תורה.

ולכן יש התרגשות כשמכניסים ספר תורה.

ומנהג ישראל,

בליל יום הכיפורים, בשעת כל נדרי,

בתי הכנסת מלאים וקדושים,

פותחים את הארון קודש, מוציאים ספרי תורה,

ומתחילים להסתובב עם הספרים בידיהם,

וכל הקהל מנשק בחיבה את ספרי הקודש.

למה עושים זאת?

משום שהספר תורה נותן תקווה לאדם.

את כל העולם הבא שלנו,

זה תלוי בספר תורה. אם אנחנו נשמעים לו,

אנחנו בני העולם הבא וגם בעולם הזה.

זה שפע בריאות והצלחה והכול.

אז אדם לא יתייאש אף פעם

כי הוא יכול להתהפך ממצב של בהמה למצב של תלמיד חכם גדול.

בסוף הימים הקדושים, בתשרי, יש לנו את שמחת תורה.

מה המעלה הגדולה של השמחת תורה?

כולם רוקדים, ריקודים, ריקודים ושירים

וכל אחד משתדל לעשות

הקפה עם ספר תורה.

גם כאלה שאין להם קשר, נדבקים ורוצים ומשלמים ונודרים ועושים כל מה שהם יכולים.

מה קרה?

אתם יודעים שאם אדם עומד ליד יהודי

והיהודי נפטר לידו,

הוא חייב לקרוא קריאה,

כמו שקוראים על ספר תורה שנשרף.

זה הדין.

זאת אומרת,

יהודי נפטר ואתה עמדת ליד, ראית ביציאת הנשמה,

צריך לקרוא כמו ספר תורה שנשרף שחייבים לקרוא.

ובשמחת תורה יהודי מחזיק את הספר ורוקד,

רוקד, רוקד. אבל יש בעיה.

מה הבעיה?

בבית הכנסת של רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק לברכה,

הגבאי כיבד

עם הארץ להיות חתן תורה.

אמר רבי יונתן אייבשיץ, לחתן תורה.

אתה חתן,

אבל שנה שלמה לא פגשת את הכלה.

הכלה זה הספר תורה.

פגשת אותה,

למדת תורה,

קיימת מצוותיה.

העיקר חתן תורה. חתן בלי כלה, איך זה?

כולם מפזיזים ורוקדים לכבוד התורה.

אבל אם לספר תורה היה פה,

הוא היה אומר לנו ככה.

בבקשה, אל תיגע בי.

איפה היית כל השנה?

כמה למדת בי?

כמה שמרת את המצוות שכתובות בי?

עכשיו אתה רוקד איתי? אל תיגע בי.

אל תיגע בי.

איך אפשר להתמודד?

מול טענה וטביעה חמורה של ספר תורה כזה מולנו.

יש לו טענה.

ספר תורה אומר, אני מכיר אותך,

לא ראיתי אותך מתעסק בי, לא לומד אותי, לא מקיים את מצוותיי.

מה הריקודים האלה? על מה אתה רוקד בעצם?

אז בואו תראו איזה תקווה אני נותן לכל יהודי ויהודי,

באשר הוא.

כתוב בספר מלכים א', פרק ג',

שלמה המלך עליו השלום נגלה אליו בחלום הלילה, הקדוש ברוך הוא, ושאל אותו,

מה אתן לך?

זאת אומרת, הוא יכול לבקש מה שהוא רוצה.

לא עד חצי המלכות,

מה שהוא רוצה, מה אתן לך?

שלמה יכול היה לבקש עושר, אריכות ימים, גבורה.

לא.

הוא בחר להקריב את חייו למען כלל ישראל,

ביקש דבר אחד.

ונתת לעבדיך לב, שומע,

לשפוט את עמך,

להבין בין טוב לרע.

זהו.

ביתה בדבר בעיני אדוני.

כי שאל שלמה את הדבר הזה,

ומה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

יוען אשר שאלת את הדבר הזה,

הנה עשיתי כדבריך.

הנה נתתי לך לב חכם בנבון,

אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך.

וגם אשר לא שאלת נתתי לך.

גם עושר,

גם כבוד,

אשר לא היה חמוך איש במלכים כל ימיך.

ויתעורר שלמה והנה חלום.

ויבוא ירושלים,

ויעמוד לפני ארון ברית ה'

ויעל עולות,

ויעש של עמים,

ויעש משתה לכל עבדיו.

אומר על זה המדרש.

קהלת רבה, א' א'.

אמר רבי יצחק,

מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה.

זאת אומרת, אדם שמסיימת

מסכת,

גומר את השס,

לומד

ומגיע לגמר,

עושה סעודה לגמרה של תורה, מה שאנחנו קוראים סיום מסכת.

אבל נשאלת השאלה,

איך שלמה המלך עושה סעודה לגמרה של תורה?

הוא רק קיבל עכשיו הבטחה לחוכמה.

הוא לא הספיק לעשות שום דבר.

בעתיד הוא ינצל את החוכמה.

ואז צריך לעשות סעודה לגמרה של תורה.

הוא בעצמו אמר בקהלת,

לכל זמן ועת לכל חפץ.

אז גם שמחה לגמרה של תורה צריך להיות בזמן שגומרים.

למה כשקיבל את ברכת החוכמה מצא לנכון לעשות משתה

לגמרה של תורה?

אז תשמעו עכשיו דבר מדהים,

לא הרבה יודעים אותו,

וזה סוד ההצלה של כל היהודים.

סוד ההצלה של כל היהודים.

הגמרה בשבת, כף יח אומרת,

אמר רבייה,

תתה לי,

דכי חזינה צור בה מרבנן, דשאלי מסכתה,

עבדנה יומה תבה לרבנן.

אומר רבייה,

מגיע לי,

יבוא לי שכר.

כשאני רואה תלמיד חכם שגומר מסכת, למד מסכת שלמה בגמרה,

אני עושה יום טוב לרבנן לחכמים.

אבל רש״י לא אומר ככה.

רש״י אומר, אני עושה יום טוב לרבנן לתלמידים.

וראש ישיבה היה,

אבאייה היה ראש ישיבה,

והוא אומר, כשאחד היה מסיים,

הוא היה עושה יום טוב לתלמידים.

הוא היה עושה.

למה רש״י מדגיש שהסעודה הייתה לתלמידים ולא לכלל החכמים ותלמידי החכמים?

מה הוא רוצה להשמיע אותנו?

אומר הגאון מווילנה,

האותיות של המילה סיום,

הגלוי והנסתר שלהם, שווים.

איך כותבים?

לסיום

סמך

יווד

ווו

מים

איך כותבים סמך?

סמך מים כף

נכון? סמך סמך מים כף

האות הראשונה כמה היא? סמך שישים

מים וכף

גם שישים

החיצוני והפנימי שווים.

יווד,

איך כותבים יווד?

יווד וווד,

האות הראשונה החיצונית

עשר וווד עשר

ווו איך כותבים?

ווו החיצוני והפנימי שווים.

איך כותבים?

מים-מים.

מים חיצוני, מים פנימי.

זאת אומרת, סך

האותיות החיצוניות

כסך האותיות הפנימיות.

אז זאת אומרת,

יש את האותיות הגלויות כשכותבים סיום,

כשכותבים סיום זה האותיות החיצוניות הגלויות.

אבל בתוך המילה סיום מופיע עוד פעם סיום,

כי זה אותו סך אותיות.

אז יש סיום וסיום, סיום חיצוני וסיום פנימי.

הגלוי זה אלה שלמדו את המסכת,

והפנימי הלא גלוי, הנסתר,

זה אלה שלא למדו את המסכת,

אבל מקבלים שכר כמו מי שלמד.

לכן כל מי שמשתתף בסיום מסכת,

נחשב לו שהוא סיים את המסכת.

מה זה, דבר מדהים.

איך יכול להיות שאדם שלמד,

לקח לו חודש, חודשיים, שלושה,

למד, למד, למד,

והוא עושה את הסיום, והוא מביא את הסעודה,

ובאים אנשים לסעוד,

והם נחשבים בדיוק כמוהו, שהם גם סיימו?

איזה מין דבר זה?

איך משווים בין מי שלומד בפועל לבין מי שבא רק לאכול?

אלא,

על ידי זה שאדם מקבל על עצמו בהתרגשות.

מזה שהוא רואה שחברו...

תראה מה זה, לא היה עצלן, ישב ולמד,

לא משנה אם זה דף היומי, הוא למד לבד או בישיבה,

למד,

תראה איזה עושר, הוא גמר מסכת.

בא אני בטלן, לא למדתי, לא עשיתי שום דבר, לא כלום,

אני באתי רק לאכול.

אז הוא מחליט לקבל על עצמו שגם הוא ילמד מסכת,

והוא יעשה גם כן סעודה והוא יזמין את זה שיזמין אותו.

כשאדם מקבל על עצמו קבלה,

באותו הרגע הוא נהפך כמי שסיים ממש בפועל.

זאת אומרת, אם הוא נפטר רגע אחרי זה,

בשמיים הוא מגיע,

הוא סיים את מסכת מה שהוא קיבל על עצמו,

אם הוא קיבל שהוא יסיים את השס.

נחשב לו שהוא סיים את כל השס?

ממש ככה.

זאת אומרת, קבלה שאדם מקבל באמת,

מאותו רגע זה כאילו כבר התקיים.

איפה אנחנו מוצאים יסודות לזה?

רבנו יונה,

בשער השני של שערי תשובה,

מעריך להסביר לנו כמה המעלה של קבלה שאדם מקבל על עצמו.

קבלה של מצווה או של עול תורה ומצוות או חיזוק ביראת שמיים.

מביא שש דרכים

שאדם יכול להתעורר כדי לשוב לשם,

ובתוך הדברים הוא אומר, יש דרך שלישית.

כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים,

כמו עכשיו,

כאשר ישמע

מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע וייכנע ויחזור בתשובה ויקבל בליבו כל דברי התוכחות,

ושלא יגרע דבר מדבריהם אלא יקיים הכול,

הנה האיש הזה ברגע קטון יצא מאפלה לאור גדול.

כי עת אשר יאזין ויקשיב ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שומעו דברי המוכיח,

ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורו תופסי התורה מן היום ההוא ומעלה,

להיזהר כאשר הזהירו

יודעי מינה לעיתים,

עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר.

ומעת אשר קיבל כזאת במה חשבתו וגמר עליו ככה בלבבו,

קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים,

באשריו כי צידק את נפשו בשעה קלה.

זאת אומרת אדם נגיד עכשיו החליט

אני מקבל עליי בכל הלב שלי לקיים את כל התורה

והוא מתכוון ברצינות וממחר הוא מתחיל

נחשב לו כבר שקיים את כל התורה כולה, נחשב לו בשמיים ממש.

דהיינו אם הוא נפטר כמו שאמרנו בשמיים הוא קיים את כל התורה.

זה לא יאומן כי יסופר איך הקדוש ברוך הוא נותן לאדם אפשרות

שברגע אחד יצא מאפלה לאור גדול,

אדם נהפך לאיש אחר וקונה זכות ושכר על כל המצוות והמוסרים העתידיים כבר עכשיו.

מאיפה יש לו ראיה אבל רבנו יונם, איפה?

התורה מגלה לנו זאת.

הפסוק בשמות יב כח אומר, וילכו ויעשו בני ישראל.

מה מדובר?

הקדוש ברוך הוא ציווה אותם לעשות קורבן פסח.

שאלה,

וילכו ויעשו בני ישראל, וכי מיד הם עשו?

מתי הם עשו? בארבעה עשר לחודש.

מתי היה הציווי?

בראש חודש ניסן.

והיו צריכים לקחת את השה בעשרה בניסן,

והשחיטה בארבעה עשר בניסן, זאת אומרת בעוד חצי חודש.

ומה כתוב?

וילכו ויעשו.

אבל הם לא עוד לא, יש עוד ארבע עשרה יום.

כן, אבל הקדוש ברוך הוא מחשיב להם כבר,

כיוון שקיבלו עליהם לעשות,

נחשב שעשו.

זהו, התורה אומרת,

כשאתה מקבל על עצמך לעשות משהו בלב שלם,

בשמיים נחשב שעשית.

עוד מקור, המשנה באבות.

כל שמעשיו מרובין מחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

כל אדם עושה דברים מחוכמתו.

איך יכול להיות שהמעשים יהיו רבים יותר מן החוכמה עצמה?

אלא כשאדם מקבל על עצמו בלב שלם, שימו לב,

לשמור ולקיים את דברי התורה,

וודאי שהוא לא יודע את כל המצוות.

הוא עדיין לא יודע את כל המצוות,

אבל אם הוא קיבל על עצמו לעשות את כל המצוות,

נחשב לו כבר גם אלה שלא ידועות לו, כאילו קיים אותם כבר.

ולכן מעשיו מרובים מחוכמתו, בחוכמתו הוא לא יודע את המצוות עדיין.

והמעשים יותר, איך נהיו יותר?

פשוט קיבל על עצמו את הדבר הזה.

זאת אומרת, אדם שלא יודע עדיין את המצוות

יכול לחשב לו שהוא כבר קיים את כולם והוא יקבל מראש שכר על כולם.

זאת המעלה של עם ישראל כשאמרו לקדוש ברוך הוא, נעשה ונשמע. קודם כל אנחנו מקבלים על עצמנו לעשות.

אחר כך נשמע מה צריך לעשות, אנחנו לא יודעים מה אתה רוצה להגיד.

אבל אנחנו מוכנים לעשות מאותו רגע נחשב שהם קיימו את כל התורה כולה.

כל השכר עוד בטרם ידעו בכלל מה כתוב בתורה.

עכשיו תקשיבו דבר שקשה יהיה להאמין,

אבל רבנו ירוחם ליבוביץ', המשגיח מיר,

כותב בספר דעת חוכמה,

ייתכן איש,

עם הארץ,

שלא למד תורה,

שהוא יהיה במעלה גדולה מתלמיד חכם גדול.

איך?

אם

עם הארץ יקבל על עצמו קבלה שהיא יותר גדולה ויותר חזקה ממה שיודע תלמיד חכם ולמעלה ממנו.

שמעתם? הוא עוד לא עשה כלום, הוא בור ועם הארץ.

אבל הוא החליט להיות תלמיד חכם וללמוד את כל מה שצריך ללמוד ולקיים כל מה שצריך.

ברגע הזה ובדרגה יותר מה תלמיד חכם שכבר מלא וגדוש בתורה ומעשים טובים.

זאת אומרת, מי שהקבלה שלו חזקה ואמיתית יותר, המעלה שלו גדולה יותר,

כבר עתה.

כל מה שהוא עתיד ללמוד,

כל מה שהוא עתיד לעשות,

הכל כבר נכלל לרגע בשעת הקבלה.

יותר מזה,

כשאדם מקבל על עצמו קבלה,

הוא גם משנה את הטבע הגופני שלו.

לא רק משתנה מאזן הזכויות שלו והחובות,

גם הטבע הגופני.

המעשה ידוע עם ריש לקיש,

שהיה ראש הגנבים,

ורבי יוחנן ראה אותו כשהוא צולח את הירדן,

קופץ מצד לצד את כל הירדן,

ראה שהכוח שלו כל כך גדול,

אמר לו חילך לאורייתא.

הכוח הזה צריך להיות לתורה.

אם תקבל על עצמך לחזור בתשובה, גנב, ראש הגנבים,

אם תקבל על עצמך לחזור בתשובה, נותן לך את אחותי.

הוא היה יפה תואר ואחותו עוד יותר.

נותן לך את אחותי.

ריש לקיש חזר בתשובה ונהיה חברותא של רבי יוחנן.

ביקש לקפוץ בחזרה, להביא את הבגדים שלו,

לא יכול.

לא יכול. השתנה הגוף שלו.

לא יכול.

למה התורה תושייה, מתש את כוחו של אדם?

למה הוא לא יכול?

אומר רשי,

הוא לא יכול לקפוץ כמו בהתחלה,

כי קיבל עליו עול תורה, תשש כוחו.

הוא עוד לא למד כלום.

שום דבר.

אבל ברגע שהוא קיבל,

זהו.

השתנה הגוף.

לא יכול לקפוץ את אותה קפיצה שקפץ קודם.

רואים קבלה משנה מציאות אם הקבלה היא אמיתית.

זאת אומרת,

עכשיו, כשאנחנו יודעים את הדבר הזה,

ברגע שאדם אומר על עצמו, אני מקבל על עצמי כך וכך וכך,

הכול כבר מונח בתוך הקבלה,

וכל המעשים העתידיים ושכרם

נחשב לו מרגע זה.

הגמרא בכתובות סג מספרת על כלבא סבוע,

שהיה עשיר גדול גדול גדול בירושלים,

והוא הידיע

עשיר את ביתו ואת חתנו רבי עקיבא מכל נכסיו. עשיר גדול. אמר, אם את תתחתני, רחל,

עם העם הארץ הזה, בן 40, שלא יודע קרוא וכתוב, לא יודע כלום,

אם תתחתני איתו, לא תראי ממני גרוש.

זהו.

רבי עקיבא עזב את הבית למשך 24 שנים,

וחזר עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים,

גדול הדור.

שמע כלבא סבוע שהגיע תלמיד חכם עצום לעיר,

הלך לבקש ממנו שיתיר לו את הנדר שהוא נדר.

הוא לא ידע שזה רבי עקיבא,

הוא רק שמע שמגיע מישהו גדול מאוד.

אמר לו, אני רוצה להתיר נדר שנדרתי.

אמר לו, תגיד לי, נדרת על דעת זה שחתנך יהיה גברא רבא?

אתה גם נדרת שאפילו שהחתן שלך יהיה תלמיד חכם,

אתה לא תיתן לו מהנכסים שלך?

הוא אומר, מה פתאום?

אם הוא היה יודע אפילו פרק אחד או הלכה אחת לא הייתי מדיר אותו מהנכסים.

אבל הוא היה כזה עם הארץ,

בגיל 40, לא יודע כלום.

לא הסכמתי שהבת שלי תתחתן איתו.

אני יכול להביא לה את הבן אדם הכי מוצלח שיש.

לא הסכמתי, לכן הדרתי אותם.

אז הוא אמר לו, אבל לקחת בחשבון גם אם הוא יהיה תלמיד חכם אז אתה לא תיתן לו. הוא אומר, מה פתאום?

מה פתאום אם היה יודע פרק אחד הלכה אחת

הייתי מסכים.

אמר לו, רבי עקיבא, אני החתן שלך.

כשהדרת אותו מן הנכסים.

נפל על פניו,

נשק אותו ובאותו רגע נתן לו מחצית מנכסיו.

הוא היה עשיר אדיר, אדיר.

היו שלושה ארבעה בסך הכל גדולים עשירים שיכלו להחזיק את ירושלים 22 שנה,

כן? עם מצור.

והיו יכולים לפרנס את כל תושבי ירושלים בכסף שהיה להם.

הוא היה אחד מהם.

חצי מהנכסים נתנו על המקום.

נו, משתלם להיות תלמיד חכם, לא?

‫הרב קנייבסקי, הרב שטיינמן,

‫אף פעם לא עבדו, כל החיים שלהם ‫למדו, למדו, למדו, למדו.

‫לא הייתה להם משכורת, ‫אף פעם לא ראו משכורת, ‫לא קיבלו לוקש. ‫לא יודעים מה זה בכלל.

‫ובסוף מה היה?

‫גדלו, גדלו וצמחו,

‫וכל עשירי העולם באו אצלם ‫לתת להם מיליונים ‫שיחלקו למי שהם מבינים. ‫הם לא נהנו מזה.

‫והם נתנו שיהיו ישיבות ‫ויהיו כוללים ‫ויהיה הכול והכל והכל.

‫מי שזוכה להיות תלמיד חכם,

‫הקדוש ברוך הוא שולח אליו הכול.

‫הכול.

הכול.

‫כתוב במשנה,

באבות,

‫בין שלוש עשרה למצוות.

‫קבלת עול מצוות של בן שלוש עשרה ‫מתייחסת אל כל המצוות כולן,

‫על כל כללותיהן, פרטותיהן ודקדוקיהן ‫וכל הדינים התלויים בהן.

‫מאחר שכבר בקבלה נכלל הכול,

‫מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. ‫זאת אומרת,

בר מצווה

שמקבל על עצמו ‫לקיים את כל מצוות התורה,

‫באותו רגע יש לו שכר ‫על כל התורה כולה.

‫אז תדעו, כשמזמינים אתכם ‫לסיום מסכת,

‫אז זה נחמד.

אבל תנצלו את זה ‫בשביל שהאותיות החיצוניות והפנימיות ‫יהיו שוות סיום-סיום.

‫תקבלו על עצמכם גם כן לסיים מסכת,

‫ובאותו רגע שאתם מקבלים ‫נחשב כבר שסיימתם.

‫אז אתם שותפים ממש בסיום מסכת הזה,

‫כי גם אתם סיימתם באותו רגע.

‫מי הרבה שלימד אותנו את כל זה?

‫שלמה המלך.

‫כשרק אמר לו הקדוש ברוך הוא ‫שהוא ייתן לו חוכמה ‫כמו שהוא ביקש,

‫הוא כבר הלך לירושלים ‫והביא עולות והכול,

‫ועשה גמרא של תורה.

‫כאילו הוא כבר דרש ואמר וידע והבין.

‫וואי וואי וואי וואי.

‫עכשיו, שאלנו...

אם ידבר איתנו הספר תורה בלחש ויגיד אל תיגע בי,

אל תיגע בי, לא ראיתי אותך, לא שמעתי ממך,

לא קיימת שום דבר, תעוף מפה, לך, לך מפה.

מה אתה יכול להגיד לו? רגע, אני מקבל על עצמי עכשיו לקיים את כל מה שכתוב בספר התורה, מלעשות את מה שכתוב וכולי,

ומרגע זה נחשב לך שאתה סיימת את כל התורה וקיימת את כל מצוותיה.

אבל זה בתנאי, כמובן, שהקבלה היא אמיתית,

ככה זה יהיה.

אני,

בתחילת התשובה שלי,

השם פקח את עיניי להבין מה זה תשובה.

והלכתי לבקש ברכות מצדיקים,

שאני אוכל להחזיר בתשובה.

זה הכול, לא ביקשתי משהו אחר.

וקיבלתי ברכות.

אחד מהבבא סאלי,

ואחד מהרבי מיללוב, זיכרונם לחיי העולם הבא.

ויצאתי לדרך, התכוונתי.

והנה הצלחתי, ברוך השם, בסיעתה דשמיא.

מי שדבק במטרה,

הקדוש ברוך הוא לא מונע,

מסייע לו מה שהוא רוצה. אפילו דברים שהם בקצה העולם, מה שנקרא, לא שייך להשיג.

אין דבר כזה.

אצל הקדוש ברוך הוא אין מגבלה.

מה שאתה רוצה, תשיג.

עכשיו אני אתן לכם כמה דוגמאות,

בשביל שתבינו שגם בן אדם שחושב,

אני מוגבל,

אני רוצה ללמוד תורה,

הלוואי אם הייתי יכול ללמוד תורה, אני לא יכול. ישבתי, ניסיתי, אני סתום, סתום.

לא יכול לתפוס שום דבר.

בואו תשמעו.

מי ששמע מכם על המהרם שיק,

הוא היה מגדולי תלמידי החתם סופר, ולסוף בסוף היה מגדולי הפוסקים של הונגריה.

הוא סיפר לתלמידי הישיבה שלו מה היה בהתחלה.

כשהוא התחיל ללמוד גמרא הוא היה קשה הבנה מאוד.

היה חוזר על אותו עניין שוב ושוב יותר מארבעים פעם ועדיין מתקשה לקלוט.

הוא לא התייאש.

התחנן לקדוש ברוך הוא.

אמר לקדוש ברוך הוא, גם אדם שהוא חלוש בהבנה חייב ללמוד תורה.

תעזור לי להבין את התורה.

אחרי ימים רבים,

בחזרות שהוא חוזר על הלימודים, בתפילות,

כשכבר היה גאון מפורסם,

סיפר לתלמידים שלו שלא התייאשו.

והוא כותב בהקדמה לדרשות שלו, ככה הוא כותב, בתחילת כניסתי לגמרה הייתי קשה הבנה עד למאוד,

בכלל לא קלטתי את המדובר.

זאת אומרת,

גם ילד שלא מבין כלום,

אם חוזר עשרות פעמים,

יכול להיות גדול דור ופוסק גדול.

הוא לא סיפר את זה שהתפעלו מגדולתו,

אלא להציל ילדים חלשים שהם מתייאשים.

תלמיד החתם סופר,

הוא שכח אפילו משנה שלמד מאה פעמים.

נער,

כבן 16,

הגיע לחתם סופר, ביקש ללמוד תורה.

תלמידי הישיבה צחקו עליו.

בגיל כזה,

הוא עדיין לא למד גמרא?

מה יכול כבר להבין?

החתם סופר גער בהם וקיבל את הנער וקבע לו חברותות.

התברר אבל שהנער סובל מקושי גדול.

לומדים איתו משנה אחת מאה פעמים, והוא שוכח.

למחרת, כאילו לא למד כלום.

אבל הוא המשיך.

עם השנים,

נעשה למדן מופלג והתמנה לדיין ומורה צדק

במטרסדורף.

אחר כך היה רב בשליינינג,

בסוף היה אב בדין בנייזץ.

זאת אומרת, הבחורים שצחקו עליו

ראו בחור שלא מסוגל לזכור משנה אפילו מאה פעם,

אבל חתם סופר הנשמה שרוצה תורה.

והשנים הוכיחו מה היה טמון בילד הזה.

הנשיא מבולוג'ין,

ההורים שלו חשבו לשלוח אותו למלאכה.

למה?

כי הוא היה לומד, לומד, לומד, ולא מצליח כלום, כלום.

אמרו, די, חמש שנים, הילד לומד, לא מצליח כלום.

לפחות שיהיה בעל מלאכה.

הוא שמע את זה ובכה.

והבטיח שהוא יתאמץ.

ומה קרה בסוף?

נהיה גדול דור, ראש ישיבת וולוז'ין,

מחבר ספרים, מעמק דבר, מעמק שאלה, חיבורים נוספים,

ומגדולי ראשי ישיבות.

זה ילד

שהיה לא יוצלח, וההורנים כבר אמרו די,

סתם להחזיק אותו בישיבה,

והוא לא יצא ממנו כלום.

אין דבר כזה.

רבי מנחם ריקנתי בספר שלשלת הקבלה.

רבי מנחם ריקנתי מגדולי המקובלים ומפרשי התורה,

בצעירותו היה קשה תפיסה.

הלימוד לא בא לו בקלות,

אבל אהבת התורה שלו הייתה גדולה, הוא לא ויתר.

לימים הוא נעשה חכם גדול, פוסק ומקובל,

והפירוש שלו על התורה, ריקנתי אחד מספרי היסוד של תורת הסוד.

יש אדם שההבנה באה לו במהירות.

יש אדם שצריך לעמול הרבה יותר.

מה שקובע זה לא המהירות של התפיסה,

אלא דבקות בתורה.

היה אדם שנקרא רבי ראובן דוד נאווי.

הוא היה בצעירותו תלמיד שעמל קשה מאוד בלימודו,

ולא הצליח להגיע לבירורים של סוגיות.

הוא לא הסתפק בקריאה שטחית,

הוא לא ויתר על הרצון להבין, למד ולמד והתפלל.

עם השנים נעשה אף בית דין בבגדד.

זאת אומרת, לא תמיד רואים תוצאות

של העמל מייד,

אבל אם נאבקים,

משיגים.

רבי עמרם אזולאי בצעירותו לא ניחן בכישרונות מיוחדים,

לא ראה הצלחה מרשימה,

אבל לא נשבר.

עם הזמן הפך להיות שקדן מתמיד מופלא בישיבת פורת יוסף.

המסר הוא,

הצלחה בלימוד לא נמדדת במהירות שמבינים,

אלא להמשיך בהתקדמות איטית.

ועכשיו לא תאמינו לסיפור הבא,

בחור נשאר שבע שנים באותה כיתה.

ובסוף...

נעשה ראש כולל

תלמיד בישיבה קטנה, כשהבנה מאוד מסבירים ומסבירים לא קולט

הצמידו לו תלמיד סבלני

שילמד עמו לא ישתפר

בסוף השנה כולם עולים כיתה הוא נשאר שנה ועוד שנה שבע שנים איזה אומץ יש לו להישאר

הרי זה ביזיון גדול להישאר עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה

זה כותרת טמבל

והוא לא מבטר

הגיע לגיל 20 נשבר הלב שלו והוא זעק לקדוש ברוך הוא

מאותה שעה התקדם בהדרגה עלה לכיתה הבאה המשיך לישיבה גבוהה

בסוף נעשה ראש כולל

לא יאומן כי יסופר

בחור שהתבייש לשאול

בחור עלה מחוץ לארץ נכנס לישיבה ולא מבין את הלימודים

פוחד לשאול שלא יצחקו עליו

יום אחד

עזר אומץ ושאל את הרב שאלה

והשאלה העידה כמה הוא קשה בהבנה

הרב לא בייש אותו

התייחס לשאלה ברצינות

השיב לו בכבוד

הוא המשיך ללמוד ללמוד ללמוד

עד שנעשה בעצמו ראש ישיבה

והרב חיים קנייבסקי

אמר על עצמו

כשקבוצת בחורים מישיבה בנהריה באו אליו

הוא סיפר

הרב שלהם

שהבחורים האלה קשה להם ללמוד שעות ארוכות

חייך רבי חיים וסיפר גם אני

כשהייתי ילד

לא תמיד היה קל ללמוד בהתמדה

וסיפר להם מעשה ששמע מאבא שלו, הסטייפלר

בחור שעזב ישיבה

שהלימוד היה קשה לו יותר מעבודה גופנית מפרכת

ורבי חיים הסביר נכון

הלימוד בהתחלה קשה אבל כשעמלים ומתמידים זה מקל בהמשך

אז מי שהקיף את כל התורה כולה כל שנה

זה רבי חיים קנייבסקי

הוא ידע כמה קשה ללמוד בהתחלה

וגם הוא היה צריך לחזור עשרות פעמים עד שהבין מה שכולם קלטו צ'יק צ'אק

וכשהוא בא לאבא שלו ואמר לו, אבא, אני לא מבין.

אמר לו, לא צריך להבין, צריך ללמוד.

אז הוא חזר ללמוד עד היום האחרון, בלי הפסקה.

בלי הפסקה.

ותראו מה נהיה ממנו, גדול דור.

ועוד יהודי,

שמעתם עליו.

רבי יהודה פתיה,

זכר צדיק וקדוש ברכה,

המקובל האלוקי תלמיד, הבן איש חי,

הוא גדל בבגדד במשפחה ענייה,

איש תוקק ללמוד תורה,

שמע דרשות של הבן איש חי,

גם דברים מתורת הסוד.

פעם בחה בלילה

שהוא לא מצליח להבין דברים עמוקים שהוא שומע בדרשה.

אבא שלו שאל אותו למה הוא בוכה,

סיפר לו על מה הוא מצטער.

ולימים הוא סיפר,

רבי יהודה פתיה, לתלמיד שלו, רבי סלמן מוצפי,

אבא של הרב בן-ציון,

שאותן הדבעות

הן היו ההתחלה של ההתעוררות שלו לעסוק בתורת הקבלה.

והוא נעשה אחת מגדולי המקובלים בדורות האחרונים,

וחיבר ספרים חשובים בתורת הסוד.

רואים שמי שבוכה

ורוצה באמת,

הקדוש ברוך הוא פותח.

זאת אומרת, אתם רואים

שגם אם בן אדם יבוא ויגיד לנו,

אני לא מוכשר,

זה לא מתאים לי, אני זה, זה, זה, זה, אין סיפורים.

כל בן אדם יכול להצליח אפילו.

מאה פעמים אתה לא קולט,

אין ייאוש.

לרבי פרד היה תלמיד שארבע מאות פעם לא היה מבין.

והיה לומד איתו כל יום ארבע מאות פעם.

ארבע מאות פעם. איזה רב יכול ללמוד ארבע מאות פעם

כשיש לו תלמיד סתום כזה.

איך?

ומסופר שפעם אחת

נכנס מישהו אליו באמצע,

ואז התלמיד לא הבין.

נגמר ארבע מאות, לא הבין.

שאל אותו הרב, מה קרה?

מה קרה היום? אומר, בשעה שזה נכנס,

אמרתי, בטח אתה כל רגע תקום,

תקום, תקום. לא נתתי דעתי, אז אני לא מבין.

חזר איתו עוד ארבע מאות פעם,

כי הוא פחות מארבע מאות לא מבין.

זה מספר סגולי.

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה לו,

אמרי רבי פרדה, תגיד לי מה אתה רוצה?

שאני אוסיף לך 400 שנים לחיים שלך?

או שכל הדור שלך יזכו לחיי העולם הבא?

אמר שכל הדור שלי יזכו לחיי העולם הבא.

אמרו לו, תקבל את שניהם.

בערך ימים 400 שנה.

וכל הדור שלו זכה.

אתם שומעים?

אז למה על 400 הראשונים הוא לא קיבל ולא יצא בת-קול?

אתם יודעים למה?

כי מלמד חייב ללמד את התלמיד עד שיבין.

אם זה 400, אתה לא עושה טובה.

אתה חייב ללמד,

כמו שאמר הקדוש ברוך הוא משה רבנו.

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אתה חייב להסביר להם הכל עד שהם יבינו.

אז על 400 הראשונים זה פשיטה שהוא צריך ללמד אותו עד שהוא יבין.

400 נוספים בגלל שהוא הסיח את דעתו וזה וואי וואי וואי. זה כבר מעלה שאין כדוגמתה.

בדרך כלל בן אדם מתפוצץ.

עד שאני לומד לך 400 אתה עכשיו תוקע אותי לעוד 400. מתי נגמור? מתי נלך? מתי נתחיל?

אתם שומעים את זה במספרים אבל אתם

צריכים להבין.

לדוגמה,

הוא אומר לו משנה, תשמע, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר,

ועמך כולם צדיקים וכו'.

הבנת?

אומר לו, לא.

אומר לו, אני אסביר לך עוד פעם.

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא שנאמר,

ועמך כולם צדיקים וכו'.

הבנת?

הוא אומר לו, לא.

עוד פעם,

כל ישראל,

יש להם חלק לעולם הבא.

הבנת?

לא.

עוד פעם,

כל ישראל,

עם כל ההסברים בתנועות ומה שאפשר בשביל שהוא יבין,

הבנת?

לא.

איפה אנחנו?

82 פעם כבר.

הלאה, ממשיכים.

כל ישראל.

הבנת? לא.

אתם מעקלים דבר כזה?

הוא לומד איתו 400 פעם, כל פעם.

אין ייאוש.

תראו מה זכו, דור שלם זכו לעולם הבא בזכות זה.

הקדוש ברוך הוא משנה.

הקדוש ברוך הוא לארג' נותן נותן אבל תראה לי שאתה מוסר נפש

אם אני רואה שאתה מוסר נפש אתה רציני אתה לוקח ברצינות מה שאתה אומר זהו

עכשיו אני מסיים לכם סיפור

סיפור ממש

לא מעבר מעכשיו

קראתי את המעשה

שלרב כהנא

היה ילד

והילד הזה קראו לו סליק סליק.

רב כהנא היה אדם גדול הוא עלה מבבל והזהירו את רבי יוחנן ריש לקיש אמר לו תשמע עלה ארי מבבל מחר תכין את הדרשה כמו שצריך למה הוא מקשה קושיות פצצות

אתה צריך להיות מוכן

היה לו בן קראו לו סליק

הילד גדל

הגיע לגיל חמש

תפס אותו ביד ויוצא איתו מהדלת שואל את האימא לאן אתה לוקח אותו

אמר אני לוקח אותו ללמוד תורה אמרה לא תשכח מזה הילד הזה לא יוצא מפתח הבית

אני לא יכולה שאתה תיקח אותו

אמר לה אין בעיה

אין בעיה הגט שלך מוכן

זהו משחרר אותך

אמרה מה עשיתי כאילו מה מצאת מום בי מה קרה אמר לה אם הבן שלי לא ילמד תורה

ואתה מונעת

אין לנו שום המשך

אמרה רגע בוא נחשוב מה לעשות

בסוף אמרה לו תשמע תביא מלמד שילמד אותו בבית

אמר לה בסדר הלך מצא יהודי

אמר לו אני רוצה שתלמד איתו שימו לב

עשרים וחמש שנה רצוף ואני משלם לך אלף כתרים זהב

הסכים

מגיל חמש עד גיל שלושים לא יצא סליק מהבית וישב למד תורה רצוף

כמובן שסיפרו לו את מעלת התורה את קדושתה בהיותו ילד

ומה הוא יכול לקבל ולהרוויח מהתורה הקדושה וכולי טוב בגיל שלושים הוא יוצא פעם ראשונה לשוק

רעב,

ניגש לאיזה מקום, ביקש לאכול,

אמר לו צריך לשלם ככה וככה, אמר לו מה אתה מדבר?

אתה יודע מי אני? אני למדתי תורה,

אני אגיד לך עכשיו תורה וזהו מספיק,

אמר לו אדוני אם חכמת חכמת לך אני צריך כסף,

ראה שלא כלום מה עשה? רוצה לשתות,

הלך לעוד מקום,

אומר לו תן לי לשתות בבקשה, אומר תשלם, כך וכך,

אמר לו לא אני למדתי משנה זה, זה, זה,

שום דבר, חזר הביתה קרע את הבגדים,

אמר לו לא רוצה יותר שום דבר,

כאילו עבדתם עליי, מה הנה התורה למדתי, אני חכם גדול, מבין זה, זה, זה,

הולך רוצה טיפה לאכול משהו, זהו, רוצים כסף,

מה?

אבא שלו היה חכם,

לא כעס עליו ולא כלום, אמר לו תשמע,

יש לי אבן טובה למטה במרתף,

קח אותה,

חצי לך וחצי לי ולאמא,

לך לשוק,

תבדוק מה השווי שלה,

אל תמכור,

רק תבדוק את השווי ותחזור,

מה לא בסדר?

הלך למוכר אבטיחים, אבן יפה, סגולה,

אמר לו

אני רוצה למכור את זה, כמה אתה מוכן לתת לי? אמר לו אני אתן לך אבטיח גדול,

זה אבן קטנה, סגולה, אני אביא לך אבטיח אדום, כזה גדול.

אמר לו, מקבלים משהו גדול בשביל,

הולך ל... הוא לא מבין בשביל... כמו שהרב קנייבסקי לא יודע מה זה שטרות, הוא לא יודע מה זה, זה אותו דבר.

הלך למישהו אחר, אמר לו, תגיד לי, חנות רהיטים,

מה תתן לי? אמר לו, שולחן ושש כיסאות.

בקיצור, הלך לזה, כל אחד אמר לו את מה שיש לו לפי התחום שלו.

בסוף אמרו לו שלאבנים כאלה צריך ללכת לבורסה, לבורסות, תלך לבורסה.

הלך, עלה קומה ראשונה, בן אדם בחן את האבן, אמר לו, תשמע,

זה שווה מיליון דולר.

וואו.

עלה לקומה שנייה, חמש מיליון.

עלה קומה אחרונה, עשר מיליון.

חזר לאבא שלו.

אמר לו, אבא, תראה איזה פערים, מאבטיח הגענו לעשר מיליון.

מה זה?

אמר לו, זהו זה, כשלא מבינים מה הערך של האבן, אז כל אחד אומר מה שהוא זה.

אלה שבשוק לא מבינים מה הערך של תורה, לכן הם רוצים כסף, אתה מבין, אתה קונה פלאפסקי.

רוצים כסף, לא מעניין אותם מי אתה, מה אתה, מה למדת, מה אתה שווה, מה זה.

אז מפה אתה רואה שאל תחשוב שאתה, הערך שלך לא שווה, הערך שלך שווה לאין שיעור, רק לא כל אחד יודע להעריך.

אז אני אומר לך עכשיו משהו, יש

מעמד של ארבעת אלפים אמוראים שמתכנסים במקום פלוני,

תלך לשמה, תהיה ביניהם.

הלך.

איכשהו מגיעה לשמה, הגיע בן אדם

שהביא בעל חי מכוסה בסדין ואמר לחכמים, קחו,

תשחטו ותאכלו.

טוב, מסירים את הסדין מעל הפנים, מה רואים?

רואים שזה נראה כמו פרה,

אבל הראש של כלב.

לא ידעו, זה מותר או אסור?

כל החכמים יושבים,

בודקים, מוכנים, מה הם יודעים, מה, מו, מי, מי, אף אחד לא יודע להגיד אם מותר או אסור.

הוא שמע את הקול, אמר להם, אני אגיד לכם,

אני אגיד לכם.

אמר להם, תשמעו,

אתם תשימו

את הבהמה הזאת

בתוך עדר של פרות.

אם היא תשב בתוך העדר של פרות,

אז היא פרה.

ואם היא תלך לקצוות כמו הכלבים,

אז היא כלב.

הלכה הפרה, הבהמה הזאת,

ישבה פה,

אמר אבל הבעל של הבהמה הזאת, שפעמים היא יושבת כאן, פעמים היא יושבת כאן.

אמר להם, תשמעו, תקשרו אותה ותדחקו אותה.

אם היא תעשה קול של פרה, מו, אז היא פרה.

ואם היא תעשה ווא, אז היא כלב.

אז תדעו,

אומר הבעל של הבהמה,

פעמים היא עושה קולות כאלה, פעמים היא עושה קולות כאלה.

בקיצור, הוא הביא להם שבע אפשרויות לבחון.

כל השבע נפסלו על ידי בעל הבהמה,

שהוא אומר, פעמים היא ככה, פעמים היא ככה.

אמר להם, הניסיון האחרון הוא פשוט.

תביאו פרה ותביאו כלב.

‫תשחטו את הבהמה הזאת.

‫אם הבשר שלה

כמו סטייק נהיה ומצטמק,

‫זה פרה.

‫אם זה יהיה רצועה ארוכה ‫עם חור באמצע, זה כלב.

‫עכשיו תבחנו,

‫תשחטו את הפרה האמיתית,

‫תשחטו את הכלב,

‫שימו על האש ותיקחו חתיכה ‫מהפרה המסופקת הזאת ונראה.

‫חתכו מזה ומזה,

‫הבשר הצטמק.

‫ושל הכלב, כמו שהוא אמר, ‫היה רצועה, אמחור.

‫אמר להם, זו פרה, תאכלו.

‫נישקו אותו, חיבקו אותו, ‫ועשו אותו ראש עליהם,

‫על ארבעת אלפים אמוראים.

‫שמעתם? ברגע אחד קנה את עולמו.

זהו. פלאפל צריך לשלם,

‫אבל אצל החכמים אתה מעל כולם.

טוב,

‫אני קראתי את המעשה הזה.

ישב לפניי בבית כנסת

ילד בן 11 וחצי.

‫שאלתי אותו, תגיד,

‫אתה רוצה להיות כמו שהוא?

‫מה אתה אומר? ‫אתה יכול לשבת 25 שנה ‫ואבא שלך יבטיח לך שהוא קונה לך דירה ‫והכול וזה וזה וזה, אתה מוכן?

‫שאלתי את האבא, ‫אתה תקנה לו דירה? ‫אם הוא יישאר לעצמך, הוא אמר כן.

‫אז הוא ככה הסתפק. 25 שנה היה בבעיה.

‫ראיתי שזה הולך להסתבך, ‫אמרתי לו, תשמע, אתה בן 11 וחצי. ‫עד גיל 13 אתה מוכן שנה וחצי ‫להסתגר בחדר,

‫ואתה לומד בלי הפסקה מהבוקר עד הערב, ‫מותר לך להירדם ככה על הסטנדר.

זהו.

בלילה אתה ישן,

‫בבוקר אתה מתחיל תפילה והופ, הופ, הופ, ככה, שנה וחצי,

וזהו.

אתה מוכן או לא מוכן?

‫אמר, אני אחזיר תשובה מחר.

‫טוב,

חיכינו למחר, חזר,

‫אמר, אני מוכן.

‫וואי, וואי, וואי, קפצנו כולנו,

‫קנינו לו חליפה, ‫הבאנו לו סטנדר, ‫הבאנו לו ספרים, הבאנו לו... בקיצור, ‫כולם התנדבו לתת לו, לתת לו, לתת לו, לתת לו.

זה פתיחה.

זהו.

הילד הזה הלך,

‫הוא כבר שלושה חודשים ‫בלי הפסקה לומד.

בלי הפסקה.

כל יום כותב לי מה הוא לומד,

אם אתם שומעים מה הסדר שלו אתם משתגעים.

והוא החליט שהוא בתענית דיבור גם,

אז הוא גם לא מדבר.

לחדר שלו, אחים שלו לא נכנסים,

אף אחד.

הוא יושב ולומד, וסידרתי לו שלוש חברותות שילמדו איתו,

והוא לומד, לומד, לומד רציני. הילד הזה סיים.

שמונה עשרה פעם את כל המשניות,

סיים את כל הגמרא בגרסה,

יודע את כל המשניות של שבת בעל פה,

יודע תיקון פורים בעל פה.

שילמתי לו חמשת אלפים שקל שהוא ידע את זה בעל פה, יש סרטון על זה, שומעים אותו, הוא אומר את הכל בעל פה בלי טעות.

בקיצור, הולך להיות לנו גדול דור.

ילד.

במקום לשחק קשקושים,

יושב ולומד בלי הפסקה, בלי הפסקה, ועושה סיכומים.

כל מה שהוא לומד, כל שעה הוא מחליף משהו,

ומסכם לי בכתב, בכתב, מה הוא לומד,

וכן הלאה.

שלושה חודשים כבר.

לא יאומן כי סופר.

זהו.

אין לו יצר הרע, ולא מפריע לו, ולא שום דבר.

זהו.

לא, אתם מסוגלים לעשות כזה דבר?

אה?

אה?

אתם יכולים להתדבק בקדוש ברוך הוא ככה?

לא, אתם לא יכולים.

נכון שאתם לא יכולים?

אין דבר כזה שאתם לא, אתם לא רוצים.

איי, איי, איי, כתוב, ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם, חיים כוליכם היום.

אתה יכול להתדבק בקדוש ברוך הוא, ואתה תזכה לחיי נצח,

נצח, נצחים.

תהיה במעלות קדושים, עראלים, למעלה, בעולמות העליונים.

העולם הזה חרטא ברטא, זה נגמר צ'יק צ'אק.

צ'יק צ'אק זה נגמר.

מה אתה לוקח? כלום.

מה שיש לך פה, זה מה שיש לך. מה שאין לך פה, אין לך כלום.

כלום. אין לך כלום.

וכל מה שמילט את הראש בשטויות והבלים,

זה לא שווה שום דבר שם. על זה מקבלים עונש.

אתם יודעים, מראש השנה האחרון קיבלתי על עצמי לא לשמוע חדשות, לא לקרוא, לא לראות, לא לדעת, לא שום דבר.

יש לי 24 שעות להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, אף אחד לא מפריע לי, לא מבלבל לי את המוח, לא שום דבר. איזה יופי זה.

ניסיתם פעם? לא ניסיתם. תנסו.

תעשו שבוע,

מנותקים מהכול, זה הכול.

ותראו איזה חיים נפלאים אפשר.

לחיות באותו עולם.

אבל אנשים לא רוצים,

רוצים את העולם הזה, כי יצר הרע דוחף

לעולם הזה.

מפסידים את העולם הבא, זה הכל על חשבון.

אין דבר כזה גם וגם.

או שאתה שייך לפה, או שאתה שייך לפה. אתה שייך לעולם הזה, אז אתה בעולם הזה. אם אתה שייך לעולם הבא, אתה שייך לעולם הבא.

אם התפילה זה רק,

כאילו מפריע לך באמצע היום לכל התוכניות והכל, יואו, עוד פעם מנחה, מנחה, עוד פעם מנחה, מאירי, מאירי.

כל הזמן אתה רץ ככה, ככה, ככה.

היית מעדיף שלא יהיה, נכון?

נו, אז זה אומר שאיפה אתה שייך?

בעולם הזה, אתה לא שייך לעולם הבא בכלל.

זה הפרעות, יש לך הפרעות.

אבל מי שמבין שיש לו הזדמנות לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא,

לבקש ולקבל גם

לכל קוראיו אשר יקראו באמת, אם אתה מבקש באמת,

זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, דבר איתי באמת ואני עושה לך את כל מה שאתה מבקש.

ואם אתה מבקש ברוחניות,

ברור שאני אתן לך, הרי זה מה שאני מבקש.

אז מה, אני אמנע ממך?

יש אבא שרוצה שהבן שלו יהיה גאון, לא יעזור לו,

הוא לא ישקיע בו.

ודאי שישקיע בו.

אז אם הקדוש ברוך הוא רוצה...

טוב, לעצלנים,

מאלה שלא עוזר להם גם כל מה שאמרנו, יש עוד עצה.

ידוע שעמי ארצות לא קמים בתחיית המתים.

כי טל אורדת לך וארץ צפאים תפיל. רק מי שהוא

למד תורה,

אז הוא יקום בתחיית המתים.

אפילו אם הוא היה צדיק.

הוא יישאר בגן עדן, אבל הוא לא יקום בתחיית המתים.

תחיית המתים זה דבר נפלא, כי אתה תוכל לראות את אברהם אבינו,

את יצחק, את יעקב, את נוח,

את אדם הראשון, אתה תיפגש עם כולם, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר, כולם, כולם, כולם, כולם, כולם יהיו ביחד, פה,

בתחיית המתים.

כשתהיה בגן עדן, אז אתה תהיה לפי המדרגה שלך,

כמה שאתה הספקת לעשות משהו,

שמה תהיה במרחק

אלפי שנות אור, כמו שאומרים, מהצדיקים האמיתיים.

אבל בתחיית המתים תוכל להיות עם כולם, פה, פה.

יהיה מכון לצדיקים וכו' וכו'.

אז אם אדם לא זכה ולא למד, יש עוד עצה.

העצה זה להשיא את ביתו לתלמיד חכם,

או.

או לעשות פרקמטיה לתלמיד חכם,

או להטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים.

זאת אומרת,

אם אתה מוכן תתבלת שלך לאחד שרק ילמד תורה,

אתה שותף בתורה שלו,

ואז יש לך זכות לקום את חטא המתים.

אם אין לך בת או שאתה לא מוכן,

ואתה מוכן לעשות פרקמטיה,

זאת אומרת, אתה עושה משא ומתן, מלאכה, בשביל צדיק,

תלמיד חכם, בשביל שהוא יוכל ללמוד תורה ולא יסתובב בשביל פרנסה,

אז אתה גם זוכה בתורה שלו שהוא יושב ולומד.

או אם אתה נותן לו כסף,

זאת אומרת, אתה מחזיק אותו נגיד כמו יששכר וזבולון,

אתה מחזיק אותו, אתה שותף בכל התורה שלו, בצל התורה, בצל הכסף.

אתה יושב איתו למעלה בגין עדן ביחד.

אם אתה נותן לו סכום של כסף.

זהו, זו העצה שיש למישהו, עם הארץ, ולא למד תורה כמו שצריך ללמוד,

ואז הוא יכול לקום בתחיית המתים.

זהו.

עכשיו אני אגיד לכם עוד דבר.

אנחנו עברנו לירושלים לפני שלוש-ארבע שנים,

ועכשיו אנחנו מנסים לבנות בניין בירושלים.

ובינתיים אנחנו שכרנו מקום עכשיו להעביר לשם בית כנסת, בית מדרש,

ואת המשרדים של שופר מבני ברק.

העלות כרגע היא 21,000, שזה 7,250 דולר,

שזה 560 דולר לחודש, ב-12 תשלומים.

ואדם יש לו זכות, זכות,

של החזקת

בית כנסת,

בית מדרש ומשרדי התשובה של כל העולם כולו.

בסכום הזה 560 דולר לחודש, 12 חודש, זה חודש שלם

ששווה 7,250, שזה 21,000 שכירות לחודש.

הפלא יועץ אומר שהאדם צריך זכות די רבים,

זכות שתתקיים לדורות.

זאת אומרת, כשאדם יצא מן העולם,

שיהיה לו זכויות של דורות.

לכן הוא כתב ואומר את הפה ליועץ.

הוא אמר, מה אני משאיר אחריי שיהיה לדורות?

אז מה הוא עשה? כתב את הספר, פה ליועץ. והיום הפה ליועץ נמצא בכל קהילות ישראל,

לומדים בו, ויש לו זכויות שעולות כל הזמן בלי הפסקה.

אם אדם קונה זכות של חודש, של תורה,

של כל אלה שלומדים שם, וכל המתפללים,

וכל הפעולות שנעשות לחזרה בתשובה בכל העולם כולו,

זאת אומרת, זה יכלול.

גם את ההרצאות ואת הכל והכל שהוא שותף

בזה שהוא מאפשר את העיסוקים האלה,

אז לפחות בדרך הזאת, אם הוא לא יכול הוא או היא לשבת וללמוד, כי גם אישה צריכה לקום בתחיית המתים.

אם אין לה בעל

שהוא לומד תורה והיא לא שולחת אותו ללמוד תורה,

היא לא תקום בתחיית המתים.

מה תעשה מסכנה, אלמנה או גרושה או רבקה?

היא לא תקום בתחיית המתים.

אז היא יכולה לתמוך

בתלמידי חכמים, או כמו שאמרנו,

אז תהיה לה זכות של תורה ואז היא תקום בתחיית המתים. זה לא אני אומר, זה הגמרא אומרת.

זו התקנה.

כתוב, נשים במאי זכיין,

אז בזה שממתינות לבעלים שישובו מבית המדרש,

בזה ששולחות את הילדים שלהם לתלמודי תורה.

טוב, זה טוב למי שיש כזה מצב, אבל יש כאלה שיש להם בעל שלא לומד,

ויש כאלה שהילדים שלהם לא לומדים.

אז מה יהיה עם הנשים האלה?

ויש כאלה מסכנות שהן לא התחתנו עדיין, התבגרו אפילו,

ויש כאלה שהן אלמנות ולא הספיקו, או גרושות ולא הספיקו, מה יעשו? זה העצה.

בקיצור,

כל מי שיקבל על עצמו קבלה באמת,

ולא משנה מה היא,

בשביל להתקרב לבורא יתברך,

לעשות את רצונו מרגע זה והלאה, נחשב לו שכבר קיים את הכול.

זאת אומרת, גם אם אחרי חס ושלום דקות הוא נפטר,

הבן אדם עולה לשמיים עם כל העשייה שהוא התכוון לעשות.

יפה או לא יפה?

אני חושב שזה יפה.

כן.

תודה רבה על ההקשבה.

אם יש שאלה שתיים, אשמח לענות. תן ליהודי שם, בבקשה.

שלום וולכם, ערב טוב, כבוד הרב, ברכה, ברוך הבא לגבוהה רבה.

למעלה מעשר שנה

התחלת להתריע ברצינות על מצב השחיטה בארץ ובעולם.

האם מאז המצב השתפר או הפוך, המצב הידרדר יותר,

ואם יש נתונים חדשים?

אין אפשרות שישתפר מהסיבות שבנינו,

כשעובדים במהירות וצריכים לספק כמויות קבועות,

לא מתייחסים לתקלות, מתייחסים לאספקה.

וזאת הבעיה,

ולכן אין מה לעשות.

כן, שאלה נוספת.

יש עוד מישהו? הנה, תן לבחור פה.

שלום, כבוד הרב.

קודם כל, תודה רבה שאתם באתם.

יש לי כמה שאלות נוגע לשיעור שאתם כרגע הבאתם.

השאלה הראשונה זה,

דיברתם על עם הארץ שלא יקום בתחילת המתים.

מי נחשב עם הארץ?

אחד שלא לומד תורה.

והאם יש מינימום כביכול של שעות שצריך ללמוד ביום שלא להיחשב כעם הארץ?

מינימום שעתיים תורה כל יום.

אוקיי, ולימוד תורה, נגיד, ועכשיו אני נוסע, נגיד, בשבילי ספציפית, יש לי שעה נסיעה כל יום לעבודה, הלוך וחזור.

אם אני מקשיב לשיעור התורה ביוטיוב, זה נחשב? או שזה חייב להיות מול ספר? בלית ברירה, כן.

אוקיי, תודה רבה.

תהיה בריא.

כן.

שאלה יש עוד?

אין.

יש? נו, תן לה, תן לה.

רגע, לא לצעוק, רגע.

זה אח שלי.

כל הכבוד. שלום, ערב טוב. ערב טוב.

הוא רוצה שהבן שלו יתחתן בקרוב.

אתה יכול בבקשה לברך אותו?

הבן שלו דתי או לא?

הוא לא דתי.

נו, אז מה?

אז הוא יתחתן עם אישה, לא ישמרו שבת, לא, לא. ולא טהרה, ולא כשרות, ואני אברך אותו?

איך אני אברך אותו? שעושה עבירות אחר כך עם עוד אחת?

צריך שיחזור בתשובה, והקדוש ברוך הוא יברך אותו.

אנא. אוקיי. בהצלחה.

בהצלחה. כן. בואו לפה ואני אתן לכם כמה דברים טובים. תודה רבה.

תודה רבה.

כן. עוד שאלה? כן, גברת.

תן לה.

תן לה.

כן.

תן לה.

ברוך הבא שאתה, כבודו.

כן.

אני רוצה ברכה לבעלי, שהוא חולה מרעות ולב.

יש לו כל הזמן עם החמצן.

הוא היה פה קודם, הוא לא היה פה.

מה השם?

אברהם בן זוהרה.

אברהם בן? זוהרה.

זוהרה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה.

החלמה מהירה.

אמן. שכל החול יעבור לארדואן. אמן. ועוד ברכה אני רוצה לאחי,

הבן דודה שלי בארץ, באשדוד.

יש לו את המחלה.

דתי?

דתי.

חרדי. אהלן, מה השם?

יגאל בן אסתר. יגאל בן אסתר, השם ירפא אותו ברפואה שלמה ויעביר את המחלה לסיסי.

אמן. ואני רוצה ברכה לנכד שלי שייקפד בבן זכר, בעזרת השם. מה השם?

יונתן בן עמליה.

בן עמליה, יזכה להתקבל איפה שאת רוצה.

אמן.

וזיווג לעדן בת עמליה במהרה.

אמן ולאמן. בואו נגיד.

בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו

בואו ולפניו דיר נאנה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו ולפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו ולפניו, דיר נאנה.

בואו ולפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו ולפניו, ביר נאנה.

היי! עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

היי! עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה

בואו ולפניו אל אלפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה

איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה, בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה,

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, הי! עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה,

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה,

עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה היי עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה

בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה