גבעת אולגה - פרשת ויצא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫כן, אנחנו נדבר קצת מפרשת השבוע, ‫וגם מהנושאים שהייתם רוצים לשמוע ולברר.

‫בפרשת השבוע כתוב ויפגע במקום ‫וילן שם קיווה,

‫השמש,

‫וישכב במקום ההוא,

‫רש״י אומר,

‫אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן,

‫וזוהי קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חודין, ‫שבה בית המקדש לקראתו עד בית אל,

‫וזהו, ויפגע במקום.

‫ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש, ‫מדוע לא עיכבו שם?

‫היהו לא יאהב ליבה להתפלל ‫במקום שהתפללו אבותיו, ‫ומן השמים יעקבוהו,

‫יאיב דעתה למעדר וחזר עד בית אל ‫וקפצה לו הארץ.

זאת אומרת, על ידי יאיב דעתה זה, ‫זכה לכל המעמד ההוא.

‫ביאיב דעתה יש את כל ההבטחות,

‫כל העתיד עד האחרית,

‫בוודאי שלא היה זה עניין ‫של עמידה בתפילה בלבד,

‫היה זו התאזרות אומץ לגשת ‫לכל העסק הענקי ‫של בניין כלל ישראל,

‫ולבישת אומץ זה זכה לכל ריבו ‫רבבות תוצאות מזו הגישה.

זאת אומרת, ברגע שאדם נותן על ליבו ‫לעשות משהו,

דבר שבקדושה,

‫כל עשייתא דשמיא מונחת שם,

‫ומתחילה ועד גמירה הוא יכול להשיג הכול,

‫הכול בתנאי שייעיב דעתן.

‫כל זמן שלא ייעיב דעתן,

‫אז לא מעוררו אותו מן השמיים לעניין.

‫אבל אם הוא ייעיב דעתן מעצמו,

‫אז כבר נותנים לו להשיג הכול עד תכלית.

‫בעד כמה צריך אדם לאזור אומץ ‫בשביל

לקבל על עצמו עניינים כאלה, ‫שהם בפרט רמי המעלה, ‫ועוסקים בכל העניין

הכללי של כלל ישראל?

‫כתוב אצל משה רבנו ואהרון, ‫ויאמר משה לאהרון קרב אל המזבח,

‫וברש״י,

‫שהיה אהרון בוש וירא לגשת.

‫אמר לו משה, למה אתה בוש?

‫לכך נבחרת.

‫זאת אומרת, אהרון היה מתבייש, ‫ומשה מזרז אותו ואומר לו, ‫לכך נבחרת. ‫אז מה מקום לבושה במקום כזה?

‫הרמב'ן מבאר יותר, וזה לשונו. ‫ויש אומרים, אהרון רואה את המזבח כתבנית שור, ‫והיה מתיירא ממנו.

‫נכנס משה אצלו, אמר לו, ‫הגס דעתך ובוא,

‫קרב אליו.

‫בעבור שהיה אהרון קדוש ה' ואין בנפשו, ‫החטא זולתי מעשי העגל, ‫היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, ‫כי עניין מחטאתי נגדי תמיד.

‫וכך אמר לו, הגס דעתך, ‫שלא יהיה שפל רוח כל כך.

‫זאת אומרת,

החטא הזה של עוון העגל ‫היה כל הזמן מתנוסס

לעיני אהרון,

‫וכשהוא רואה את המזבח, ‫הוא רואה בעצם את העגל.

‫והוא מרגיש שפלות.

‫איך הוא יכול להתקרב ולשמש ‫לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ‫כשהוא רואה מול העיניו את העגל?

‫אז אומר לו,

משה, הגס דעתך.

‫תגביה את עצמך, תנסה את עצמך.

‫אל תהיה במצב שאתה נמצא.

‫זאת אומרת, הוא אומר לו, תוכחה בעצם.

‫האהרון נטבע על שהיה בוש.

‫נו,

אז מה צריך להיות אחרת?

‫הרי הבושה זה עניין של קדושה.

‫שאדם מתבייס זה דבר טוב מאוד.

‫אפשר להתקרב לעבודה, ‫לעבודת מלך מלכי המלכים בלא פחד.

‫מאיפה לוקחים אומץ כזה ‫לגשת לעבודת ה' משרת המלך פנימה?

‫אבל רואים שנטבע אהרון על זה, ‫שהרי דורשים אמיצות גדולה,

‫וצריכים לרכוש עזות במידה מרובה ‫להיות מוכן לקבלנות הכי גדולה,

‫ושום דבר לא יפחיד אותו ‫מלבצע את כל מאוויו.

‫זה הסוד של האבות הקדושים,

‫שהם היו בעלי רוח לקבלנות הכי גדולה,

‫ומי יכול לתאר ענקיות זו,

‫לבנות את כל כלל ישראל? ‫הרי זה ממש בריאה.

‫והם אמיצי הרוח, אשר שום דבר ‫לא יכול לעמוד נגדם, ‫רכשו את מידת העזות האפשרית,

‫ובה כבר הכול נגמר ונשלם,

‫כמו ביעיב דעתי הזה של יעקב אבינו, ‫שאזר כוח ואומץ,

‫מתאזר

בכל מידת העזות להיות עושה ופועל ‫להשלים את הבניין הגדול הזה,

‫בניין כלל ישראל עד תכליתו ואחריתו.

‫ומעת שקיבל על עצמו לתת דעתו לשוב,

‫כבר נשלם הכול, קפצה לו הארץ,

‫יש ה' במקום הזה,

‫זה בית אלוקים וזה שער השמיים.

‫ברגע שאדם מחליט,

‫הוא כבר משיג בעצם את הכול.

‫הקדוש ברוך הוא, כשברא את עולמו, ‫ברא אותו על דרך של שותפים.

‫כמו שאנחנו רואים הרבה מאמרי חז'ל, ‫פזורים, חכמים זכרונו לברכה, ‫שפזורים בשס,

‫שכל אדם דין אמת נעשה שותף ‫לקדוש ברוך הוא מעשה בראשית, ‫כל האומר ויכול על שמיים ‫נעשה שותף לקדוש ברוך הוא מעשה בראשית.

‫מה זה שותף לקדוש ברוך הוא מעשה בראשית?

‫הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ‫על דרך של שותפים.

בעסק כללי,

יש בעלים, יש שותפים, יש פקידים, יש פועלים.

מה החילוק בין שניהם?

שפועלים, כל אחד מסתכל על העבודה הספציפית שלו.

לא מעניין אותו כל העסק, כל המפעל, כל הארגון.

אבל בעלים ושותפים דואגים על כל פרט ופרד במכלול הגדול של כל העסק,

ששום דבר, שום חוליה שמה לא תהיה רפויה.

מי שמרגיש הוא שותף, דואג לכל העסק.

מי שלא, דואג רק למה שהוא צריך לעשות, גומר את השמונה שעות והולך הביתה.

האבות הקדושים הם היו שותפים בבריאה.

אברהם אבינו קיבל את המפתחות של הבריאה. אחרי שנהיה נאמן לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אמר לו, ויהיה ברכה, נתן לו את כל המפתחות ביד.

אלה תולדות השמיים והארץ בעיברהם, אל תקרה בעיברהם אלא באברהם.

כל תולדות השמיים תלויים באברהם,

והוא לוקח אחריות על כל הבריאה כולה.

אז הוא לא עושה דברים באופן מקומי,

הוא מפיץ את האמונה בכל העולם כולו,

ויקרא בשם השם. כל מקום שהוא מגיע קורא בשם השם.

והעבודה הזאת היא עבודה כללית

והאחריות שלו היא אחריות של בעלים, של שותף,

ולכן כשמגיע הזמן שהוא צריך לברך את יצחק, הוא לא מברך אותו.

למה הוא לא מברך את יצחק?

כי מיצחק יצא עשר.

אז הוא לא לוקח אחריות, הוא אומר, יבוא בעל הברכות ויברך.

אני לא לוקח אחריות על זה.

אחרי זה אנחנו רואים שאברהם אבינו,

שהקדוש ברוך הוא מברך את יצחק אבינו,

אבל לא מברך אותו.

לא בזכות עצמו.

אז פורנה אומר שעקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי,

אז זה נאמר בדיוק אחרי הברכות שמתברך יצחק על ידי הקדוש ברוך הוא,

וכל זה תולה הקדוש ברוך הוא עקב אשר

שמע אברהם בקולי.

זאת אומרת כל הברכות אני נותן לך יצחק בזכות אברהם אביך, לא בזכותך.

ואחר כך עוד קצת בכמה פסוקים,

אנחנו רואים עוד פעם שמברך אותו הקדוש ברוך הוא ואומר לו בעבור אברהם עבדי,

ולא מברך אותו בזכות עצמו.

הוא אומר אספורנו שכל זמן שהוא לא הקריא את שם ה' בפי הבריות,

אז הקדוש ברוך הוא

לא הסכים לברכו בזכות עצמו.

ואנחנו מדברים על יצחק שהוא עולה תמימה,

רגל במרכבה.

איך יכול להיות,

אם אתה עדיין לא מרגיש את הבעלים על הבריאה,

אתה לא ראוי להתברך בזכות עצמך, רק בזכות אחרים.

מרגע שכתוב לאחר מכן מיד,

ויקרא בשם ה',

אז פתאום רואים שהשלים איתו אבי מלך ופי כל שר צבאו, ובאים ואומרים לו, ועתה, עתה, ברוך השאב.

עכשיו כן.

קודם לא.

זה דבר מדהים שיצחק אבינו עם כל מעלתו וכל עבודתו ומידתו המיוחדת לו,

בכל אופן, כל זה עדיין לא היה ראוי לברכות עד שהקריא בפי כל.

וכך עשה גם יעקב אבינו עם 12 בניו שהיו הולכים ופותחים בתי הוראה בכל מקום,

ומפיצים

את דעת ה' בכל מקום.

זאת אומרת,

האבות הקדושים לקחו אחריות על כל העולם ולקחו קבלנות על כל העולם.

וכשיעקב יעיב דעתה,

הוא כבר זכה לכל בעצם זה שהוא חזר בחזון.

על תמר אמרו חכמים זכרם לך ותשע בפתח עיניים ופתחת עיניים ופתחו של אברהם אבינו עולם השלום, שכל העיניים צפות לראותו.

תמר שעליה אמרו חכמים זכרם לך שכיסתה את פניה כשהייתה בבית המא הייתה צנועה,

וגודל צניעותה לא נראתה מעולם ליהודה. עכשיו החליטה העלובה הזאת לשבת בבית העיניים,

שכל העיניים רואות אותה.

וכמה ייסורים סוברת הצנועה מההפקרות של המעשה הזה בלבד.

המעשה הזה לבד, הרי הוא קשה לה יותר מללכת לכבשן האש.

והכל היא סבלה בחוזק רצונה להיות מעמידה מלכים מצדיק זה.

זאת אומרת, המסירות נפש

להפקיר את הכול,

את כל מה שאתה חושב

בשביל המטרה הנעלה להעמיד

מלכים מיהודה,

אז היא מוכנה להגיע להתבזות כזאת שתעמוד בפתח עיניים,

וזו עזות בלי גבול וקבלנות הכי גדולה, וזו הייתה הצלחתם של אבותינו הקדושים,

וכל אלה שמסרו את נפשם להעמיד את האמת בכל מחיר.

אבל היא לא משנה מה האמת.

האמת שלה

זה שהמלבין פני חברו זה חמור ביותר, וכדאי לסרב בכבשן האש.

אז כל מה שעשתה והתאמצה והשפילה את עצמה, ועשתה את המעשה בשביל שהיא, אבל אם היא צריכה

להגיע למצב שהיא תלבין את פני יהודה,

אפילו שלכאורה,

ומה בכך, אם הוא מוכן למסור אותה לשרפה והוא יודע שזה היא,

ושהוא עשה את המעשה,

אז בשביל אדם כזה צריך למסור את הנפש ולמות?

אם הוא מסוגל למסור אותה לשרפה, לכאורה הייתה צריכה להגיד, מה זה?

הוא זורק אותי כשהוא אשם?

לא מלבינה את פניו.

אם זה מה שצריך להיות,

אז כל העתיד שנמצא לה בבטן, הכל יישרף,

אבל היא לא תשנה כהוא זה ממידותיה הטרומיות.

חכמים זיכרונם לברכם מראים לנו עוד דוגמה.

הם סמכו את מעשה

אשת פוטיפרה למעשה תמר,

לומר לך מה זול שם שמים, אף זול שם שמים,

וזה מבהיל שכוונת שתיהן הייתה השבה,

אלא תמר, שהייתה זכה,

נזרה לנצח את העבודה עד הסוף

בכל החוזק והגבורה הדרושה,

על כל העכולי ופשורי המתרחשים על הדרך.

היא מוצאת לסרב, והיא רואה שכל רצונותיה פורחות לעיניה והכול יהיו בטלין,

אבל היא לא עוזבת את מצבה והיא מתגברת כארי לעשור רצון המין שבשמים ולא התלכלכה בכלום.

לעומת זאת, אשת פוטיפרה,

גם היא לא חסרה כלום בקבלנותה.

עשתה מאמצים עילאיים,

כל יום מחליפה בגדים שלוש פעמים,

מתבשמת מחדש,

רוצה להשיג את מטרתה וכוונתה לשם שמיים, אומרים חכמים, זיכרונו לנוכחם.

היא השתדלה עד תום כמעט,

אבל היא לא נזרה מכל העכולי ופשורי שבדרך, ועל כן איבדה את כל השתדלותה

ומסרה את יוסף

לבית הסוהר, וענינה עליו עלילות,

כי היא לא ידעה מגבורת הארי הדרושה כדי להוציא כל דבר לפועל.

זאת אומרת, המבחן זה עד גמירה.

האם בן אדם מחזיק מעמד עד הסוף, או לא מחזיק מעמד עד הסוף?

והתנא הקדוש אומר לנו,

הביא עז כנמר וקל כנשר וגיבור ורץ כצבי וגיבור כארי.

כל תחילת עבודת האדם צריכה להיות בעזות לקדושה,

דהיינו שאדם יהיה עז כנמר.

וזה לא מספיק להיות עז כנמר,

צריך להיות גם קל כנשר וגם רץ כצבי,

וזה טרחה יתרה והסיום זה הכי חשוב, להיות גיבור כארי, לסיים את העניין עד הסוף.

לעשות רצון אביך שבשמיים.

זאת אומרת, המבחנים שאנחנו נמדדים בהם במשך החיים שלנו,

אז הם מבחנים גדולים.

אבל לא כולם יודעים לפתוח את הניסיונות ולבדוק אותם ולמשמש אותם.

אצל אברהם אבינו למשל אנחנו רואים שהוא היה מוכן בניסיון של

עקדת יצחק.

היה לו ניסיון גדול מאוד.

הוא לא הקשה שום קושייה על הקדוש ברוך הוא

מעצם זה שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו ללכת לעקוד את בנו.

אז מילא שאתה מוכן לעקוד את הבן,

אבל מה עם כל העבודה שאתה עשית?

הרי הוא העמיד עולם ומלואו של אנשים שהם גרים,

ואתה אמרת והטפת להם שאסור ואסור ואסור ואסור לעקוד אנשים.

ושאין חפץ לקדוש ברוך הוא בדברים כאלה.

ופתאום אומרים לך לקחת את הבן שלך, ואתה בלי שאלות לוקח אותו והולך, מה קורה פה?

ומה יהיה עם כל הדיבורים שיהיו ומה שיגידו וכו' וכו'?

מה יהיה?

לא יודע, הקדוש ברוך הוא אמר ככה, אמר.

היום הוא אומר ככה, אמר. לא, הוא אומר, לא מתווכח.

כשהקדוש ברוך הוא אומר משהו, עושים.

אה, אבל יש חשבונות.

יש חשבונות.

אתה תפסיד את הכול.

אין חשבונות.

מישהו אמיתי, אין חשבונות.

מישהו לא אמיתי, הוא כל הזמן עם חשבונות.

האלוקים עשה את האדם ישר,

והמה ביקשו חשבונות רבים.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו ישרים, אנחנו ישרים.

לשפוט את השני, אנחנו עדיין ישרים.

אבל לשפוט את עצמנו עקומים לגמרי.

האלוקים עשה את האדם ישר.

אומר בעל מדרגת האדם, הסבא מנוורדו,

שהיצר נלחם באדם מלחמות גדולות,

יש לו תכסיסים רבים,

אבל הוא אומר איך ניצלים ממנו?

הינצל כצבי מיד.

מה עושה צבי? רודף אחריו אריה,

אז הוא רץ.

הכוח שלו לא מספיק חזק בשבילו להתאפס על ידי אריה, אבל כשיש לפניו ג'ונגל,

אז אם הוא ירצה לברוח לג'ונגל זה המקום הכי טוב, כי הוא יותר מתמרן מאשר האריה.

אבל יש לו בעיה, יש לו קרניים.

יש לו קרניים והוא יילפת.

אז מה הוא עושה? דבר ראשון, כשהוא מגיע לעץ הראשון הוא משבר את קרניו,

ואז הוא נכנס ונמלט.

ינצל כצבי מיד.

הבעיה שהאדם נברא ישר,

רק הוא מצמיח לעצמו קרניים.

אומר בעל מדרגת האדם

שהעולם לא מעכב את האדם מאומה.

כל העולם זה כלים לעבודת הבורא.

כל העולם כולו זה כלים. נתנו לך ארגז כלים גדול,

עולם ומלואו,

שכל זה משמש אותך.

אתה לא צריך לבקש רשות, זה שלך.

השמש מאירה לך, ירה לך,

הכול בשבילך, האוויר, הכול, מים, כל מה שיש בעולם זה בשבילך.

אם תהיה חכם ותשכיל,

תוכל להשתמש בכל האמצעים העולמיים,

לשמש אותך בתפקידך.

אז העולם לא מעכב מאומה.

הוא אומר יותר מזה, סבבה ברדוגה,

שגם הקיר לא מעכב.

אם אדם יודע שהקיר לא מעכב ואין דבר מאומה בעולם שמעכב, הוא יכול לעבור גם דרך קיר.

אנחנו גם אנחנו לא מאמינים שנעבור דרך הקיר.

לכן אנחנו נתקעים בו.

זאת אומרת, אם אדם מאמין שאין שום עיכום מצד העולם ושום מניעה,

פירושו של דבר שאדם יכול להשתמש בכל העולם.

מה הבעיה?

שהוא מצמיח לעצמו קרניים. איך הוא מצמיח?

השם עשה את האדם ישר.

אז מה הוא היה צריך לעשות? כל דבר, להגיד ישר.

אבל הוא לא עושה כך.

כי אם הוא יגיד ישר את מה שיש לו להגיד,

אז ההוא יגיד, עליו, מה קרה לך? מה, אתה כזה חוצפן?

מה שאני אגיד, מה, אתה, אין לך דרך ארץ?

והשליש יגיד, אתה לא חושב שאתה

עדיין קטן בשביל להגיד דברים כאלה?

והרביעי יגיד ככה,

הוא מצמיח לו קרניים וזהו.

אם אני אעשה ככה, אז יגידו לי ככה, ואז יכולים להגיד לי ככה, ויסלקו אותי משם, ויגידו לי זה, ואז ישמרו לי את זה בלבם,

ואחר כך יגיד, עזוב, עזוב אותי, אתה לא מתערב, לא מעניין אותי, ראש קטן,

אני בפינה שלי, ארבעה עמות שלי, אני מסודר,

למה אני צריך את זה?

ומצמיח קרניים, קרניים, קרניים, בסוף הוא לא יכול לזוז בכלל.

למה? כל חשבונות. מלא חשבונות.

זה מותר, זה אסור, זה אסור, זה מותר, זה כדאי, זה לא כדאי, כל החיים שלו חשבונות.

עכשיו, הוא לא יכול להשתחרר מהם.

למה הוא לא יכול להשתחרר מהם? כי הוא כבר בנה אותם,

והיחסים שלו בין האנשים כבר נהיו על בסיס זה.

והם גם יודעים ומרגישים

ממה הוא חושש, ממה הוא לא חושש,

מה הוא עוזב, איפה הוא לא מדבר, איפה הוא כן,

וכן הלאה.

אבל אם אדם רוצה להינצל,

אז הוא צריך לשבר את הקרניים.

לשבר את הקרניים ולחזור למידת היושר שברא אותו הקדוש ברוך הוא, ואז אין לו שום בעיות.

משה רבנו

שובר את הלוחות.

מי יכול להעיז לעשות כזה דבר? לשבור את הלוחות?

מה ראית?

מה ראית?

נו העם

רוקד במחולות.

אז מה יש? ריקודים ערבים.

מה יש?

אז תרד, תקרב אותם, תסביר להם, תגיד להם לא יפה, אתם יודעים, אני באתי ואתי גם את התורה עכשיו, יש בה הרבה רווחים וככה.

מה שובר? מה, אתה עצבני? מה קרה? מה אתה שובר?

מה אתה שובר?

מה אתה שובר דיסקים? מה קרה לך?

אז משה רבנו,

כנראה שיש לו שיקולים קצת יותר ממה שחושבים אלה בעלי החשבונות.

והקדוש-ברוך-הוא אומר לו, על זה יישר כוחך, יישר כוחך ששיברת.

ואת מה הוא שובר?

הוא שובר את כל עמלו.

זה תכלית הבריאה.

הוא הנציג היחידי עלי אדמות שיכול להביא תורה לישראל.

כל העולם עומד רופף עד מתן תורה.

אם אין תורה, העולם חוזר לתוהו ובוהו.

40 יום ו-40 לילה הוא צם, מתענה,

זו התעודה שלו לעולם.

זהו, שיא השיאים, הוא הוריד את התורה.

היום אנשים בשביל גביע נוסעים,

רצים, לא נוסעים,

רצים 42 קילומטר כל יום

בשביל לקבל איזה גביע כזה קטן.

ומשה רבנו מביא את הלוחות

שזה כל קיום העולם,

ובהם אין שכחה, ובהם אין שליטה לאומות, ואין מוות לישראל.

והעולם מגיע על תיקונו, והכול בסדר, אז מה אם ככה רוקדים?

מה הבעיה שלך? שירקדו.

תן עונש לאלה שמגיע להם, ונגמור את הסיפור.

משה רבנו מבין שהם הגיעו לעיקשות לב, כי עם כשהעורף הוא.

אם זה עם כשהעורף,

אם הם לא רוצים להשתנות,

חביבי, פה אין מה לעשות, רק לשבור הכול.

שוברים את הכול,

ואז מה?

מיד העם בוכה,

וחוזרים בתשובה.

בלי זה אי אפשר לעשות.

בלי זה,

בלי לערער אותם לגמרי, אי אפשר.

לדוגמה,

אם אני הייתי נכנס עכשיו למועדון שרוקדים שם בתערובת, בפריצות, עם אורות, כמו שואקה וכל החבר'ה וזה,

ואני נכנס לתוך המועדון הזה, ואני בא ואומר להם,

רבויסאי,

זה איסור,

וגדולי ישראל אמרו כך וכך,

ויש חתימות

מאשכנזים וספרדים ותימנים.

היו אומרים, בואו, בוא תרקוד, בואו, בואו.

הם מצרפים אותי לריקודים.

זה לא היה משפיע עליהם כל כך.

לא היה משפיע.

אבל אני אתן לכם ציור שכן משפיע.

אבל אם הייתי נכנס לשם

ומביא ספר תורה

ואומר להם, כתוב בתורה כך וכך,

אתם שומעים מה שהתורה אומרת או לא?

הם אומרים לא.

ואז הם אומרים, אתם לא שומעים לתורה, נכון?

ואני קורע חס ושלום את ספר תורה לפניהם.

כולם בורחים.

ציור כזה, לראות קריאת ספר תורה בגללם,

בתוך המועדון,

הם בורחים כולם.

זאת אומרת, אם אתה לא עושה מעשה

שכולם מבינים

שזהו, נגמר, זה סוף העולם,

נגמר.

אם לא,

לא יעזור שום דבר.

אתם יודעים כמה זמן ניסו לבטל את העניין של השירים והזה?

אלף שנה.

ועוד לא הצליחו.

אלף שנה.

הפלא יועץ אומר,

אלף שנה.

מאתיים שנה אחרונות כולם עובדים, מנסים, פה, שם,

לא עוזר.

למה?

זה היצר הרע הכי גדול שהצליח היצר הרע להשתיל

על בני האדם.

זה כל יום חוטאים מיליונים.

מיליונים.

צניעות זה בעיה חמורה,

אבל זה לא כולם.

20%, 30% לוקים בצניעות, אני מדבר

בציבור שלנו.

נגיד,

נו,

זה בר-תיקון,

אפשר לתקן את זה, זה לא עד כדי כך שזה...

אבל זה?

אי אפשר. אין חתונה, אין בר-מצווה, אין ברית, אין רדיו,

אין אוטו,

אין מטבח, אין זה, בלי מוזיקה.

מיליונים כל יום, מהבוקר עד הערב, משועבדים

לזמרים הרכובים והפסולים,

מחטיאי רבים,

שכתבו עליהם גדולי ישראל שהם מחטיאי רבים,

שאין להם חלק לעולם הבא,

גיהינם קלה והאם אינם קלים.

הם לא מצטרפים למניין, הם פסולים לעדות.

אנשים הכי שפלים שיכולים להיות, שהם

הולכים במרד ובמעל נגד התורה וגדולי ישראל.

וחלק מהם קראו להם גדולי ישראל ודיברו איתם,

ולא עזר.

מה לנו יותר משועקה, שהיה חביב ביתו של הרב עובדיה יוסף,

ולא נשמע להוראותיו,

למרות שהוא חתם לו בכתיבת ידו ועשית ככל אשר יורוך וכל מה שיורן עם ארן אני עושה.

ושבועיים אחרי זה הוא הופיע בארצות הברית

עוד פעם בתערובת אנשים ונשים.

בערב דוד יוסף

הלך אצלו לדיל במיוחד

בשביל להשפיע עליו, הוא לא קיבל אותו אפילו,

עז פנים,

לא קיבל אותו.

ולא רק שלא קיבל אותו,

הוא היה צריך לגרור את הרב שואקה שהוא פוסק ודיין שם,

וגם את הרב ויינרוט שהוא פוסק וראש הכולל שם,

ושלושתם ביחד ישבו עליו לדבר על ליבו

ולא עזר.

מה הטענה שלו?

פרנוסה,

פרנוסה,

ככה הוא עושה להם.

תורה,

איסור,

פריצות,

פרנוסה,

פרנוסה.

נו, אז זה צריך איסור בשביל לשמוע אותו?

זה צריך לשבור לו את כל הדיסקים מול הפרצוף שלו,

ולהוקיע אותו ולסלק אותו מהחברה,

ולהגיד לאדם הזה, רשע מרושע,

ולא ייכנס בקהל השם עד שישוב בתשובה אם בכלל.

וכמוהו כולם.

רק הוא אמר להם את זה במפורש.

האחרים בלי פירוש עושים את זה בכל ערב.

אז גדולי ישראל צעקו כבר הרבה, זה לא היום. אתם חושבים שהיום זה התחיל? זה לא התחיל היום. זה התחיל מזמן, מזמן, לפני אלף שנה.

ואם נדייק, לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, במחולות של משה רבנו.

למה גדולי סקואל לא סילמו אצלם בגדל מקורו הספר תורה במועדות?

זו שאלה יפה, אני הייתי שולח אותך אליהם לשאול,

אבל אני עושה את זה.

אני לא מקדולי ישראל, מקטני ישראל.

אבל אני עושה את זה. אתה יודע, לפעמים הילד צועק, המלך ערום.

יש אנשים שמתביישים להגיד שהמלך ערום.

רואים אותו ערום ולא אומרים.

אבל אני עושה, ולא רק עושה, גם שאלתי את הרב שטיינמן.

למה ידעתי שאני עושה מעשה חריג?

שלא מקובל אצל הליטאים לפחות.

ספרדים אולי יותר עצבנים, ככה יכולים לעשות דברים כאלה.

ואמרתי לו, כבוד הרב,

הוא קצת הסתפק אם זה יכול להועיל.

זאת אומרת, הלוואי שיועיל, הלוואי שיועיל,

כי נלחמו בזה הרבה שנים. אמרתי לו שאני חושב שכוחי

יכול לאפשר את זה, והרבה נשמעים לי.

ואמרתי לו שאני שובר דיסקים,

אני חייב לנקות את האורוות.

אז הוא אמר לי...

טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד, שלוש פעמים.

אמרתי לו, הרב מברך אותי על זה. אמר לי שתצליח, תצליח.

אז אני שליח לעשות את זה.

והרב אוירבך

כתב שאני עושה שליחות בשם כל ישראל לעשות את מה שאני עושה.

בכל הגדולים, הרב אלישיב, הרב אוזנר בתחילה, אחר כך הרב אליושיב,

הרב שטיינמן, הרב קניבסקי, הרב אוירבך,

הרב נסים קרליץ ועוד, הרב יהודה עאדס ואחרים, וספרדים, הרב שלום כהן

ועוד רבנים, כולם חתמו.

לא רק זה, אלא שאין לשמוע את השירים של הזמרים בחתונות ואפילו בסעודות מצווה וכיוצאים בזה.

מה נשמע?

נשמע תורה,

קול רנש לתורה.

מישהו התיר לנו בכלל לשמוע?

איפה מרן שליטה בעניין?

מרן שליטה כבר לפני שנתיים-שלוש חתם

שכל אלה שמופיעים בנפרד אפילו מערבי שירה הם פסולים לבוא בקהל ואין לזמינם אפילו לאירועים כשרים.

אפילו לאירועים כשרים.

אז למה מזמינים אותם לאירועים של ש״ס והרב עובדיה נמצא שם?

קודם כול, זו בעיה חמורה שאני ניסיתי להתמודד אתה לפני שלוש שנים, כשהזמינו את ש״ווקה״ בתרמית,

ומי שעשה את זה ייזכר לרעה, שמחיוף.

פניתי אליו לפני ואמרתי לו לא לעשות את הדבר, כי איש מחטיא רבים,

מכיוון שהיה לו חשבון שלא אפרט פה ועל המבין יבין

למה לעשות את זה דווקא אתו,

והוא לא שמע לי כל כך, למרות שהוא החזיק ממני מאוד,

אפילו הוא

ביקש ממני כמה פעמים ברכות שיישאר בתפקידו,

כי רצו להדיחו פעמיים.

ומכל מקום,

בסוף הוא אמר לי עצה, ומה יקרה אם ש״ווקה יחזור בתשובה?

אמרתי לו, אל תעשה את התרגיל המלוכלך הזה,

כי הוא לא יחזור בתשובה,

ואל תגיד לרב דבר כזה.

והוא לא שמע כן.

אני יכול להמשיך רגע?

ואז מה קרה?

הוא הלך אליו

והוא הצליח,

אבל ביקשו גיבוי לזה,

והגיבוי היה המכתב.

מה פתאום מבקשים משווקה אם הוא כשר מכתב

שהוא התחייב שהוא שומע לדעת מרן?

וממתי הוא היה שומע על דעת מרן?

עד אותה תקופה כל העולם, חוץ מהספרדים שידעו,

כולם חשבו שהוא בכלל אשכנזי.

ופתאום הוא הודיע שהוא מרן.

אוקיי, שיחקת אותה.

אבל יש לי הקלטה

איך הוא עבד על כולם,

שאם יבוא הזמן אני אצטרך לפרסם אותה, אני אפרסם אותה, איך הוא עבד על כולם בקטע הזה.

מכל מקום,

זה היה הסיפור וככה היה.

אבל אחרי זה שראו

שהוא בעצם עשה את מה שעשה,

והוא נסע לחוץ-לארץ, והבאנו תמונות

שהבן-אדם הופיע מעורב,

לא בכדי יצא הרב דוד אליו לדיל בעקבות זאת,

שיפסיק

ממעשיו המקולקלים.

השיחה של הרב דוד יוסף אתי

נכתבה בגינסי המלך בדף האחרון, באחד מהאחרונים,

ואפשר לשאול את הרב דוד בעצמו

שזה היה הסיבה. זאת אומרת, הבן-אדם הונה את כולם וממשיך.

זה נגמר שם? זה לא נגמר.

שקרן נשאר שקרן.

הוא הגיע עכשיו לקיסריה, היה פעמיים. שלחתי לשם אנשים, צילמנו את התערובת,

אנשים ונשים, ואף שלחתי אישה שתמחה בו בפניו באמצע ההופעה.

והיא נכנסה לבפנים ואמרה לו, תתבייש לך איך שיקרת את מרן

ועשית את המעשה הזה.

ורואים אותו על המסכים,

איך הוא מסתכל עליה נדהם,

בשעה שהיא מוכיחה אותו.

עכשיו יצאנו נגדו בהפגנות,

פרסמנו עליו פרסומים, והוא החליט שהוא מגיע לרחובות.

ברחובות פנינו לרב קוק,

ולרב רובין ולאחרים,

והם אכן עזרו חיל, ו-20 רבנים

מקומיים

כתבו מכתב נגד ההופעה ונגדו.

הרב קוק גם פנה אליו אישית

ואמר לו שהוא מבקש שהוא לא יופיע בעירו,

בתערובת הנשים ונשים.

דרך אגב, הוא מקפיד על זה מאוד,

בתערובת הנשים והנשים.

אז הוא ביקש ממנו,

ואז אמר לו, יש לי היתר מהרב ראובן פיינשטיין מורי וריבי.

אז הרב קוק

סיים את השיחה,

הרים טלפון לארצות-הברית,

דיבר עם הרב ראובן פיינשטיין ואמר לו,

כבוד הרב התיר לזמר שואקה

לשיר במעורב?

אמר לו, אני לא מכיר אותו ומעולם לא דיבר אתי.

השיחה מוקלטת של הרב קוק ונמצאת באתר שופר,

ואפשר לצלצל לרב קוק, הוא יספר לכם את הסיפור.

אז מה קרה לפני שנתיים? מרן היה מרן,

ועכשיו מי נהיה הרב ראובן פיינשטיין?

מה קרה העריקה הזאת?

אלא מעולם לא היה זה וגם לא זה, ריבותיו.

ריבותיו

זה מאני מאני מאני,

make me funny,

זהו.

זה מה שיש לו, זה הרבה שלו,

זה האלוקים שלו,

וזה מה שמניע אותו ואת האחרים.

במקרה האחרון

שוב פעם נחלצתי להגן

על כבודו של הרב עובדיה יוסף. לצערי הרב, אני היחידי שעושה זאת.

וכששמעתי שמזמינים את ציון גולן,

בהיותי מכירו מתחילתו,

ולפני 25 שנה כבר אני פניתי אליו אישית ואל כל הזמרים התימנים דאז

שהיו מרקידים מעוריו,

וביקשתי ממנו להפסיק את זה,

יש לי קלטת שאני מדבר עליו קשות, זה נקרא זנב לעריות ולא ראש לשועלים,

ודיברתי אל לבו שיפסיק,

ואני אתמוך בו ואעזור לו להכניסו לציבור החרדי.

אבל הוא ענה לי תשובה, כמו שלא,

כסף,

פרנסה.

אמרתי לו, אין בעיה, יש לך את הציבורים שלך ואני אכניס אותך גם לציבור שלנו, רק תשמור

על הגדרים.

הוא לא הסכים.

צלצלתי לכל הזמרים האחרים שהיו דאז

ואמרתי להם, במידה שאתם לא תשמעו למה שאני אומר,

אני אוציא 100,000 קלטות נגדכם.

נתתי להם ארכה של חודש,

הם לא שמעו והפצתי 100,000 קלטות.

מאז, בכל מקום שיכולתי לדבר עליהם, על איסור ריקודים מעורבים, משירה וכל הדברים האלה, דיברתי. זה מפוזר בהרבה קלטות.

ואחרי זה הייתה תקופה, לפני כעשר שנים, שציון גולן הבטיח ביד אליהו שהוא יפסיק להרקיד מעורב,

וכמובן הוא לא עמד בזה.

אחר כך הוא הבטיח לרב ברדה,

וגם לא עמד בזה.

בפעם האחרונה הוא צלצל אלי לפני שבועות האחרון

ואמר לי שהוא מכניס ספר תורה.

הוא רוצה לבשר אותי בשורה טובה, שהוא החליט להפסיק להרקיד ריקודים מעורבים,

וחשוב לו מאוד הגיבוי שלי שאני אבוא על הכנסת ספר תורה.

אז אמרתי לו, אני מאוד מצטער, אבל אתה מחטיא רבים 30 שנה,

אז בשביל שאני אאמין לך צריך שלוש שנים שאתה תעמוד בדברתך,

ואחר כך נראה.

לא, זה חשוב לי? אמרתי, מה שחשוב לך לא חשוב לי, וברגע שתהיה כזה אנחנו נדבר.

וסגרתי את הטלפון.

והנה פלא, אחרי שבועיים בקול בעורמה

הוא יושב שם ומראיינים אותו,

ומה הוא אומר? שהוא קיבל את ברכתי.

הוא משקר לקהל כאילו אני תומך בו ונתתי לו את ברכתי.

והנה אני רואה שהוא מוזמן לאצטדיון יד אליהו.

ואז אני אמרתי שאם מזמינים אותו ורוצים להושיב אותו עם הרב עובדיה יוסף, אני מבין את התרגיל.

אז לכן אני אומר שאין להזמינו,

ואם מזמינים אותו אני אצא נגד הזמנתו,

לא נגד האירוע, נגד הזמנתו.

אם לא יזמינו אותו ויקחו מישהו אחר,

אני אתמוך באירוע ואני אפרסם שכולם יבואו.

אבל מה לעשות שאלה שעמדו בראש האירוע רצו אחרת,

והמשיכו בעיקשות לב לעשות כן.

בינתיים הוא היה במשא-ומתן,

אפשר להפסיק את זה פה?

בינתיים היה משא-ומתן עם הרב רצבי,

שציון גולן החליט שהרב רצבי יהיה ריבו.

ונכתב על זה כתב,

והתנאים שהוא מקבל על עצמו.

ואחרי שהוא קיבל את הכול,

זהו, רק הרב רצבי, לא הרב ברדה.

אחרי יומיים הוא שולח מכתב לרב רצבי.

יוזמתו בחתימתו

עם חותמת

שהוא קיבל על עצמו לא להרקיד יותר ריקודים מעורבים עד פת לחם

זה גם התפרסם בגנזה המלך

ולא עוד אלא שהוא יישמע ויסול למרותו של הרב רצה בי בלעדית

ולגבי כל השירים הפסולים שלו יש לו המון שירים שהם של עגבים

כל אלה אז מה שלא ניתן הוא יפסול דרך אגב זה גם הרב ברדה אמר לו שאתה לא יכול להשאיר

רק הרב ברדה התיר לו אותם כי הוא לא ידע בכלל תימנית

אבל מכל מקום

זה היה הסיפור והוא כתב עוד כמה דברים וראובן פנחס גם חתם שהוא ודאי רואה שכוונתו אמיתית ונכונה וכו' וכו' והכול בסדר

אבל במוצאי שבת

כשכבר הרב עובדיה אמר

לבוא לאירוע

אז הוא הביא

אכשר דרא הוא מוכשר הוא לא צריך כבר את הרב רצה בי

אז הוא צלצל כבר לרב רצה בי שהוא לא עומד בתנאים הקודמים והוא לא מוכן לקרב אחד שני רבנים

וגם הוא יקבע איזה שירים כן מותר לשיר ואיזה לא בקיצור הוא הפך להיות דעת תורה

ממילא

הרב רצה בי הוציא לאחר חודש ימים שהוא התיש אותו במשא ומתן

הוציא פסק נגדו שהוא לא יכול לבוא בקהל וגם

מי שמזמין אותו זה מקח טעות ויכול לחזור בו

כי הוא לא עמד בתחייבותו משבועות

משבועות זה עוד לפני

עוד לפני האצטדיון

ומשבועות עד האצטדיון

הוא ארבע פעמים הופיע במעורב ובריקודים מעורבים

כשכולם מתועדים אצלי באתר

הוא היה באצטדיון

והוא הבטיח

וואי מה הוא הבטיח, הוא הבטיח ארבעה דברים

אחד שהוא מפסיק להרקיד ריקודים מעורבים

שתיים

שהוא יופיע רק בהפרדה

שלוש

שהוא ישיר

רק על טהרת הקודש

ארבע שהוא יופיע רק בקדושה ובטהרה

ארבע לשונות הזהב של ציון גולן

וארבע פעמים אחרי זה תפסנו אותו עובר על כולם

ממשיך להרקיד

ולהופיע מעורב

ובחציפות בלי מחיצה ואפילו באולפן השקוף

הוא שר למרגלית צנעני

ישקף אלוקים ממעון קודשו

ולא עוד

שבה כשהיו פרסומות

אז הוא חשב שלא רואים, כי בפרסומות רואים את הבן אדם ששר

במקרה הזה זו הייתה שרה

אבל בפרסומות מקטינים את התמונה בקטן למטה

הוא חשב שלא רואים, נכנסה אישה מהצוות שהיא חשופה בזרועותיה לחלוטין והוא קם לכבודה כאילו גדולה דו הגיעה

ונשק לה על זרועותיה

בטלוויזיה לפני כולם

החוזר בתשובה של אצטדיון טדי.

וראובן פנחס, בריאיון ליום-יום בדף הראשון, מגיע לו,

אמר במפורש, כל מה שאנחנו עושים זה רק על דעת מרן,

וגם שאלנו אותו לגבי ציון גולן אם להזמינו.

ומה הוא אמר?

שאם הוא חוזר בתשובה, כן.

אבל אני אמרתי שהוא לא חוזר בתשובה,

וצדקתי.

צדקתי מלפני וצדקתי מאחרי, כי אני יודע מי האיש.

אני מכיר אותו הרבה שנים.

אבל לא נתנו לי להשמיע את דברי

אצל הרב, ועד היום אני מבקש להיכנס,

ולא נותנים לי.

כי אם הרב יראה מה שאני יכול להראות לכל אחד,

הוא יבקע, אני מכיר את הרב,

אולי קצת יותר מכמה.

אני הייתי אצלו כמה פעמים,

ויש סרט שאני יושב לידו, בטח שמעתם או ראיתם.

והוא רואה חוזרים בתשובה והוא בוכה דמעות מאושר ומתרגש.

וכשהוא רואה רשעים, אני לא אגיד לכם מה הוא אומר.

וזה אצלו בן רגע, ככה, בן רגע.

כשהרב רואה משהו,

הוא מתחבר אליו מייד.

אם הוא יראה את חילול השם שעושים הפושעים האלה,

הוא ישר מוקיע את כולם,

וגם מחרים אותם.

אבל לא נותנים לראות, ויש להם סיבות.

אחת מהסיבות זה קול בעורמה.

כי אם ייפסלו הזמרים,

לא יהיה רדיו.

כי רדיו לא נוצר בשביל דברי תורה.

אם זה היה בשביל דברי תורה, אז הולכים לבית המדרש.

אתם לא רדיו, נכון?

אתם בית המדרש, פה לומדים תורה.

רדיו זה קצת ליצנות, קצת פה, קצת שם, והרבה מאוד זמרים.

זה רוב הזמן.

כן.

שתי שאלות יש לי לכבוד הרב.

שאלה ראשונה,

איך באמת אפשר שיד ימין עושה כך ויד שמאל עושה ככה?

מחד,

כבודו אומר

שמרן מוקיע אותם.

יוקיע אם יראה. שנייה. ומהידך,

את קול ואומה שהרב אומר, הוא כותב שאין מצווה,

וראוי לשמוע, ויש לזה קלטות וכו'. אגיד, אגיד, אגיד. זה הדבר הראשון. דבר שני,

רב משה שמואל שפירא, זכר צדיק לברכה,

כששאלו אותו למה בישיבה של רבי יעקב אוכלים לנדו,

ולא את ההכשר הידוע שמתאים להם לעזרים,

אז אמר, אני מעדיף לאכול עוף כשר עם השקפות טרפות, מאשר עוף טרפה עם השקפות שואה.

זאת אומרת, יש לי מדרשיות של 200 בני נוער.

ופתאום אני רואה אותם שומעים קובי פרץ, או משה פרץ, ואני אומר להם, למה? אמרו לי, כי הרב אמנה יצחק אמר לשבור את שוייפין.

זאת אומרת, לפעמים החשבון על מה זה בא.

האם אנחנו נמצאים בדיוק במקום הזה שצריכים להילחם נגד זמר,

שאולי אין לו את הרבנים, אולי באמת הוא חצוף,

אבל אני בטוח שלפריד יש את הרבנים שלו שמתירים לו, כמו חב״ד וחבריו,

וורדיגר ואחרים. אני בטוח שיש לכל אחד את הרב שלו שאומר, תשמע,

יש מוסד שכמו שיש אתרים חרדיים שנצרכים, אפילו שהרבנים יצאו נגד האתרים החרדיים,

ובכל אופן,

יש אדם שאומר, שמע, אני צריך את האתר הזה כי לא אליי התכוונו.

יכול להיות שגם אצלם זה... בוא, אני אסביר.

קודם כול,

איך יד ימין אומרת כך מאחרת

ואומר כך?

הרדיו, אם מתחילה,

היו עם כוונות לשם שמיים,

כי הציבור הספרדי רצה להביע את דעתו ולהביע את התורה,

והם חשבו שהרדיו הזה יהיה מכשיר שאיתו אפשר להפיץ תורה בכמויות לרבים, נגיש לכל בן אדם,

באמצעים דלים. לא צריך הרבה, כמה זה משדר, וכמה זה פה, וכמה זה שם, ואם תגיד גם משכורות של כמה אנשים.

זה הרבה יותר זול מסמינר והרבה יותר זול מכל פעילות.

וככה זה התחיל, ובאמת בהתחלה

היו אז הרדיו עם הפיראטים רובם תורה,

רובם תורה, תורה, תורה, והרצאות, וקלטות,

והשמעות, והיה אפילו ערוץ אחד רק תורה.

אחר כך הם הבינו את הפוטנציאל הממוני,

והתחילו לעשות התרמות, התרמות, התרמות, עד שאנשים הקיאו כבר מרוב התרמות.

ובסוף זה,

מי שמכיר את הסיפורים מאחורי הערוצים יודע גם מה התרחש שם בסופו של דבר,

שלא לדבר גם מה קורה בפנים,

כולל קול בעורמה, שאני אגיד לך אחר כך בארבע עיניים

כמה דברים שתדע.

אבל זה היה בהתחלה,

ובאמת זה עשה גם שירות לשס,

כי אפשר היה להביא את המסר של הרב עובדיה יוסף, של הרבנים הספרדים,

והכול להביא לקהל הרחב, איך אפשר היה?

לא לכולם היה לוויין, ולא לכולם הייתה אפשרות לראות ולשמוע,

ופתאום זה הביא תאוצה.

אבל בסך הכללי

זה לאט לאט יתמסחר,

והרדיו, קול בעורמה, הוא בעייתי. למה?

הוא לא, הוא רדיו ממלכתי,

הוא לא רדיו שאתה עושה מה שאתה רוצה.

ואלה שהעמידו אותו,

הם מחפשים את הפרנוסים ממנו, יש פרסומות, יש קידום זמרים, יש כל מיני דברים.

יש פה עסק,

זה לא רק לשם שמיים.

אבל מההתחלה,

כשהתכוונו, התכוונו תמיד, תמיד בהתחלה מתכוונים,

גם אשת פוטיפר התכוונה בהתחלה כמו שצריך, אבל הסוף היה לא טוב.

היום זה ברור שהם עושים להכעיס.

עכשיו הרב ודאי שנתן בהתחלה את הסכמתו וברכתו.

וגם יכול להיות שעכשיו הוא יגיד ברכתו והכול, וזה רק בגלל שאומרים

להגיד ואני לא אגיד לך, אתה יודע, אלפת,

מי אומר ולמה אומר ומה אומרים.

אבל כל זה, כל זה צריך להבין

שזה כמובן אם הכלי היה בסדר,

אבל אם אני אוכיח שהכלי לא בסדר,

אם אני אוכיח, אז מה קשור מה שאומרים למה שזה?

אם אני רואה לפניי טרפה,

בוא נגיד שיש הכשר על בית יוסף, כן?

ואני כרגע רואה טרפה, אני מבין, אני מבין, זה טרפה.

אומרים, מה אתה מדבר?

אמרנו, אוכל את זה?

כולם אוכלים בית יוסף.

מה אתה אומר?

טרפה, ואני אומר הנה זה,

את זה תראו למרן שיגיד לי שזה לא טרפה,

זה תראו לו.

אומרים לא מראים לו, המרן לא טועה.

מה קשור?

כרגע נפלה טרפה.

מישהו אמר שאם יש

חותמת או חתימה של הרב לנדה או של הרב זה או רב...

אז לעולם לא יכול לצאת תקלה, מה זה מלאכים?

אבל אם יש טרפה צריך לבדוק, אני צועק טרפה.

צריך להזמין אותי, לא?

למה לא מזמינים אותי?

יכולים לסתור את כל דברי, יכולים להגות

שטויות והבלים, כל מה שאתה רואה זה קקה חיוורי,

זה מחוז,

זה למהדרין,

אבל תגידו לי את זה אחרי שתראו.

אבל אם אתם לא מכניסים אותי,

ברור שאתם רוצים להעלים את המציאות

ממי שאני רוצה להגיע אליו.

יש לך שזה לא רחב.

אני יודע, אתה מספר לי?

זה ברור.

הנה אני אומר לכבוד הרב,

שדואג לכבודו של מרן

ולא רוצה שתצא תקלה משום צד, גם לא ממני, אני מאמין,

בוא תכניס אותי אליו.

תן לי את הזמן שלי.

אני אשב איתו לא יותר מחצי שעה,

אני אבוא עם המחשב הזה,

אני אראה לו.

מה אני יודע?

תראה, הרב.

הנה יובל טייב החזן

שר אללה וכבור עם זמר ערבי בג'רבה

מול קהל מעורב.

מה זה, מסגד?

מה זה?

מופיע מעורב בכל מקום.

מה זה?

הוא פסול להיות חזן.

זה לא אני פסקתי.

זה הרב עובדיה, זה השולחן ערוך, זה הרייף,

זה הרב מוצפי, זה כל גדולי ישראל.

חזן כזה פסול.

הוא מופיע מעורב, אין בעיה.

איך נהיה שאין בעיה?

עוד יומיים בין ראש השאלה הוא מופיע.

אני אומר,

זה לא רק הוא.

השבת די, חיל נהרי אומרים לי, אצל הרב עובדיה הוא מופיע מעורב.

אבל הרב, כבוד הרב,

חתם שאסור להזמין אותו אפילו לאירועים כשרים. הרב בעצמו, לא אני. אי-אפשר להגיד שהרם לא יודע את מה שלם יודע לגביו.

אני לא יודע.

אם הוא יודע זה חמור.

מה הפירוש?

בהלכה יש מערוף.

מה אתה רוצה להגיד לי?

שלי הוא פסק שאסור לי להזמין אירועים כשרים את יחין נהרי,

אבל אליו מותר?

אפשר להגיד את זה על גדול הדור שהוא עושה איפה ואיפה?

אלא מה?

אומרים, אתמול היו אצלי ישיבה שלמה עד שתיים בלילה.

עד שתיים בלילה היו אצלי ישיבה שלמה.

וישבו אצלי לשמוע את כל הדברים, כל השאלות שאתם רוצים לשאול והכול הם שאלו, ותחנו ימינה ושמאלה.

ובסוף אמרו לי, כמו שאתה אומר, חבושה, חבושה.

אמרתי להם, תשמע,

אני לא אגיד לכם כלום, אני יודע רק דבר אחד, מציאות.

הבן-אדם הופיע מעורב

בפני אנשים ונשים ושר בפניהם.

זה הרב עובדיה אמר, אסור, וכל הפוסקים אמרו אסור.

תראה לנו.

אסור לשיר בפני נשים בגדר?

אפילו אם הם לא חוזרים? אסור בפני נשים וגברים בשיר בערך.

אפילו הם יושבים.

אפילו הם יושבים.

ערב שירה, פסק הרב עובדיה,

ערב שירה,

אפילו בנפרד,

עם חומה, אבל זה שני דברים. יש את הדין שמה שהרב דיבר אלף שנה לא לשמוע? אני יכול רגע לדבר?

ערב שירה,

אפילו בנפרד,

עם מחיצה,

אסור לשיר בכלל.

נקודה.

אפשר?

כן, אפשר.

יש הלכה, מה?

זמר, כשר, רק, אם הרב עובדיה יוסף ישיר

בפני גברים ונשים בנפרד, עם מחיצה,

זה אסור.

לברמית זה מותר להזמין זמן?

מה?

מותר להזמין זמן? מותר להזמין זמן למקום של מצווה, כן.

סעודות מצווה, חתונות. למרות שיש שם גברים ונשים.

אבל זה סעודת מצווה שהתירו חכמים.

כל מה שאסרו חכמים,

היו,

גבר תורה עושה מבחת מצווה. לא, זו הבעיה.

תשמעו עכשיו, כבוד הרב,

הם הזמרים חכמים מחוכמים.

תשמע,

יש אחד שקוראים לו קליפשמלצר.

הזמר הזה

מורד בגדולי ישראל.

יש מכתב, פרסמתי בגינזל לפני שבועיים, מי שראה, ראיתם?

60 או 60 גדולי דור יצאו נגדו.

הוא הופיע ב-Medison Square Garden.

זה אולם ענק,

20,000 איש.

והם אסרו את ההופעה שלו ערב שירה,

הם קוראים לזה קונצרט.

אצלנו הספרדים קוראים לזה חפלה.

אבל זה אותו דבר. או ערב שירה, זה שם ככה

מודרני, מתייוון.

בכל אופן,

אז אמרו לו שאסור, והוציאו פסק נגד הדבר הזה כל גדולי אמריקה.

מה הוא עשה?

הוא הופיע.

לא, הוא מתחפש כל הזמן.

הוא האיש בעל אלף התחפושות.

כל שיר הוא מחליף בגדים ומשקפיים.

והוא שר שירים שאם אתה שומע את הסגנון והכול זה שלקושים הכי מטועמים,

הכי מגעילים.

שירים של ראפ, שזה של זימה וטינופל.

והוא שר את הכול שמה,

ואומר אבינו מלכנו כמובן, מילים של קודש.

ואחרי כל זה,

כשיצא הדיסק,

כשיצא הדיסק,

הוא לקח את הדיסק

והוא מראה את ההופעה,

וכל פעם הוא מראה את האיסור של הגדולים.

אההה,

ניצחתי אתכם.

עוד פעם, רואים את הזה, ואהה, עוד פעם,

ועוד פעם, שמעת את זה קליפה.

ואיתו היה גם מרדכי בן דיוויד,

שוודאי יש לו רבנים שמתירים לו לעבור על דברי כל גדולי ישראל.

והוא מופיע איתו במדיסון באותו אירוע.

אבל הוא ליצן אמיתי קליפה.

מה הוא עשה בסוף?

בסוף הוא מודיע ברדיו, אחרי שגמר את כל ההופעה המכוערת,

אז הוא אומר, והיות

וגדולי הרבנים אמרו שצריך, אסור לעשות ערבי שירה,

אבל מותר לעשות מקום שיהיה סיום מסכת,

קרא לאיזה אחד, אמר לו, בוא, סיים מסכת.

אהה, הוא אמר כמה מילים, אמרו קדיש, וגמרנו.

הבנת?

נגמר הערב, היה סיום מסכת.

כל הערב היה בשביל סיום מסכת.

סיפר לי אחד הרבנים, סליחה, סיפר לי אחד הרבנים, תשמעו, תשמעו, אתם חושבים שזה קליפה? בואו אני אספר לכם סיפור.

בכולל של הרב מאיה שליטה,

שיש אחד האברכים החשובים, הוא מבוגר מאוד כבר,

הוא מגיד שיעורים בכל אזור כפר שלם, הסביבה, יש לו שתי ישיבות.

פעם בכולל הוא ראה שבירושלים עושים ערב שירה המשווקה.

אז הוא ניגש למודעה

וכתב להם, שולחן ערוך, סימן טקס, מי התיר לכם?

ככה כתב על הפתק.

כולם נחרדו שם, האברכים התחילו לדבר, מי כתב את זה, מה כתב זה, ואז הם התחילו לפתוח.

בעיה,

בעיה, מי התיר?

אז מה עשו?

יצאו מודעות בירושלים.

כל מי שיש לו שבע ברוכס

וכל מי שיש לו זה מוזמן לאירוע.

שמעת?

אז אם השיטה ככה, זה לא בעיה. בכל מקום אפשר לעשות את כל העבירות, לעשות סיום מסכת, והכול יהיה בסדר.

אבל גדולי ישראל אמרו שזה אסור,

ואפילו בערבי התרמה,

ואפילו בדינר.

זאת אומרת, זה איסור גמור, ואין לזה היתר.

עכשיו,

זה שמשתמשים בזה עם כל מיני וריאציות בשביל להגיד

איך ש״ס עושים ואיך ש״ס עושים,

ש״ס עושים גם הרבה דברים,

לצערנו הרב, שהם לא בדיוק על-פי ההלכה, מה לעשות.

אבל זה לא ש״ס, ניסי לדבר אחד. לא, הזכרתם ש״ס, אז אני עונה ש״ס. בגמרא יש מושג, אתה שומע את חמושה באופן אישי. זהו. יש מושג של מעשה רב.

מעשה רב, בגמרא זה הדבר שהכי,

אסביר עוד פעם.

מעשה רב זה טוב.

אבל אני שואל,

מותר לי להיכנס לשאול את הרב שאלה?

אני רוצה לשאול שאלה כיהודי פרטי,

ואני רוצה להיכנס לרע, לשאול אותו כאדם שאחראי על ציבורים הכי גדולים בעולם היהודי.

מותר לי?

אם ראש ישיבה וראש כולל יכול להיכנס לשאול בשביל הציבור שלו, 20, 30,

50, 100,

אני בשביל כמה מאות אלפים יכול להיכנס לשאלה?

אותי שואלים, אני צריך לענות, נכון?

אומרים לי שהרב עובדיה עושה מעשה רב, אני רוצה לשאול אותו. מותר לי?

תן לי לשאול אותו,

אני אגיד לו, הנה, כבוד הרב, זה חבושה,

ככה הוא הופיע.

מה אני אומר לציבור מאות אלפים?

מעשה רב, מותר.

שואלים אותי אחרי זה שאלה,

אבל הרב אמר שאסור,

ולא על חבושה, על כולם. האם חבושה שונה מכולם?

מה כבוד הרב אומר? מה אני אגיד להם?

שיגיד לי, מה שיגיד לי אני אגיד. אז הרב אומר דבר מזעזע.

הרב אומר שבסופו של דבר יכול להיות שהרבה הלכות שנכתבו שם באים מחוסר מידע, שיכול להיות שאם הוא היה יודע, זה היה משנה את ההלכות.

אין לזה סוף, זה לא דווקא משנה. קודם כל, תקשיב רגע על דבר אחד.

הלכות לא פוסקים מהאוויר.

רואים ספרים, נטע, ספר ונחזה.

פה מדברים על עובדות.

כשבאים לרב יש...

נאמני בית, בכל מקום, זה לא רק אצל הרב עובדיה, זה סיפור ידוע, זה לא, אני לא מחדש חידושים.

אנחנו לא תמימים הרי.

ואתה יודע שמי שרוצה להעביר משהו, מעביר

בצורה כזאת, לא נגיד שישקרו לגמרי, בסדר? גם במקרה הזה לא שיקרו.

אמרו שציון גולן חוזר בתשובה.

בשביל זה שאמר את זה,

גם אם הוא יפסיק להרקיד ריקודים מערבים, בשבילו זה נקרא חוזר בתשובה.

אבל הרב עובדיה לא אמר ככה, הוא אמר,

אם הוא יחזור בתשובה,

לא אמר אם הוא יחזור מריקודים מערבים.

מה גרוע עוד?

שיצרו מלחמה כביכול מדומה ביני לבין הרב.

מה עשו?

אמרו לו, כבוד הרב,

יש זמר שקוראים לו ציון גולן,

הוא רוצה מאוד להתקרב,

והוא חוזר בתשובה.

אפשר להזמין אותו, אם הוא חוזר בתשובה, כן.

אבל

הרב אמנון יצחק מתנגד.

נו, איזה תשובה הזמינו? איזה תשובה הזמינו?

שמה הרב יגיד?

לא,

אם הרב עמל יצחק מתנגד, אני ישר מבטל דעתי.

תשמעו לו.

זה מה שהם ציפו שהוא יגיד.

רגע.

הרב ידע מי זה הרב עמל יצחק, הוא מבדוק את העניין.

על זה,

על זה,

על זה, מי הוסי?

אני אסביר.

אני אגלה לכם סוד שהוא נכון אצל כולם, ברית כרותה ללשון.

כשבאים, לא אחד ולא שתיים,

כשבאים רבים,

זה בעיה.

אז יכול להיות שאמנון יצחק, אולי אתה יודע,

התחיל לעלות לו לראש כל מיני דמיונות שהוא כבר, אני יודע, מרא דאתרא דעלמין, או אני לא יודע.

רגע, רגע, שנייה, שנייה. תקשיב, תקשיב. אני הקשבתי לך, תקשיב לי.

אני לא נכנס להבין את הראש של הרב עובדיה יוסף. קטונתי מלפרשן אותו,

אבל אני יודע לשאול שאלות טוב, ואני גם יכול לענות תשובות טוב.

אני לא מפרשן אחרים,

אבל ברור לי שמה שאני אומר זה נכון. מה פירוש?

ראוי שאני אכנס, לא ייתכן בעולם. ואני אגיד לכם יותר מזה,

עשיתי ניסיונות בלתי נדלים בשביל להגיע לרב.

שתלתי אנשים שייכנסו אליו,

ולא הצלחתי.

לדוגמה,

נכנס אליו אחד עם גנזה המלך, שהיו בו את הפסקים ואת כל הדברים,

וצביחקק הוציא מידו של הרב עובדיה יוסף את גנזה המלך, ולא נתן לו לראות.

זה היה כבר בידו.

והוציא את הבן-אדם החוצה.

אני יכול להביא לכם את האנשים שהיו.

היה בן-אדם שהלך אצל הרב במנחה והמתין עד שהרב יוצא,

וגם בשחרית.

וזרקו אותו ברגע שראו שהוא ניגש והזכיר את השם שלי, צ'ינג, החוצה.

הוא עשה תרגיל נוסף.

כשליוו את הרב במוצאי שבת למעלית,

הוא צעק ארבע פעמים,

מרן, מרן, הרב אבנון יצחק רוצה לפגש איתך, רוצה לפגש איתך.

צועק, דחפו אותו, כמעט הרביצו לו מכות, זרקו אותו משם.

דבר נוסף,

שמו לרב עובדיה יוסף

בסידור שלו, במנחה, איפה שהוא פותח,

פתק,

הרב אבנון יצחק רוצה לפגש איתך.

הוציאו את זה.

ניסיתי הכול. שלחתי אנשים אל הרב.

יש פה אחד מהם, איפה הוא? יעקב פה?

איפה יעקב? הנה, שם הוא, שם זה.

זה חתני.

שלחתי אותו עם עוד שלושה אנשים.

הם הלכו, המתינו מחוץ לביתו

של הרב משה ויהודית.

ומזלם היה שיהודית בדיוק יצאה.

וכשהיא יצאה, הם אמרו שהם באו עם שליחים שינים,

רוצים לדבר, וזה פה ושם.

היא אמרה, אמנון יצחק, מה חוק אצלי?

לא קורה כלום, נכון? ישראל דה-מרחק זה לא כל כך גרוע. נכון.

זה לא שכיח, אתה אומר, או שזה שכיח.

אבל אני אסביר לך.

רגע, רגע.

היה קשה לדבר עם הרב דוד יוסף.

כשהוא רוצה להיכנס, הוא יכול. נכון. אז אני אגלה לך סוד

שהוא לא אמר לי לגלות,

אבל זה לא סוד כזה שמסכן כל כך.

ואתה עכשיו נעשה את הטלפון ונדבר איתו עכשיו אם אתה רוצה.

לא, אין בעיה.

אני אחרי כל מה שדיברתי איתו,

והוא יגיד לך, אם אתה קרוב כל כך, הוא יגיד לך גם מה הוא דיבר איתי.

בסוף אמרתי לו, תעשה לי רק טובה אחת, בסדר?

הוא כל יום נכנס לרב בבוקר בעניין הלכון, נכון? זה הוא סיפר לי, אני לא יודע לבד.

והוא אמר לי, אמרתי לו, תעשה לי רק טובה אחת.

תגיד לרב עובדיה שאני אוהב אותו אהבת נפש.

זה כל מה שתגיד לו.

עזוב אותי, אל תסבך אותי,

עשה לי טובה,

אני לא אומר שום דבר.

זו הלשון שלו, תשאל אותו. אולי הוא יודע שהרב עובדיה כועס.

אוי, שתהיה בריא. אם היה אומר, הוא אומר, תשמע, יותר טוב שאני לא אתערב, כי הרב כועס. מה?

לא משנה,

אני אסביר לך אחר כך אם אתה רוצה.

אבל הנקודה, רק שנייה, שנייה, שנייה.

זאת אומרת,

יש בעיה.

הבעיה היא בעיה ידועה.

הרבה, רגע, אני אתן לכם לדבר. אני לא הלכתי.

הבעיה ידועה.

אני רוצה, אדרבה, תביאו לי את הבן-אדם שמוכן להכניס אותי לרב. אני מוכן לקבל גם מכות,

הצלפות,

ביזיונות,

מה שאתם רוצים.

תכניסו אותי, לא מפחד.

אני את האמת אגיד, ומה שמגיע לי לקבל אני אקבל.

אבל את האמת אני רוצה להגיד.

מה שיגיד הרב, אני אפרסם ברבים.

יגיד לי, אל תפרסם, לא אפרסם.

אבל מה שיגיד,

אני אגיד. אין לי שום בעיה.

אם הרב יאמר לכם שחבור שעה בחינה, הוא רוצה לשנות, כבודו ישנה את דעתו, מפני שהוא דולדון? לא, לא.

אני אגיד את זה ברבים שככה הוא אומר,

ואני לא אשנה דעתי.

אני אסביר.

אני מסביר, אני אסביר, רגע, אני אסביר, אני אענה לך,

אני אענה לך.

מיכל הרב בשביל ללדת מאוטובוסקס מחבר. ברור, אני אענה, אני אענה.

אני אענה.

אני אענה.

תראה,

אני בן-אדם שיודע מה כתוב

ואני יודע מה אומרים.

ואני יודע גם לחשבין חשבונות גם בין הכתוב לבין מה אומרים.

גם את זה אני יודע.

אני אומר לך במפורש.

אני החלטתי

שכל מי שלא

חזר בתשובה

בנושא הזה,

גם אם יהיה היתר,

והיתר, לא סתם, אני אומר לך,

לא מעשה רב,

בוא אני אראה לך בהלכה ובשולחן הראשון ובכל הפוסקים,

זה מותר לכתחילה.

אני לא אשמע את המשוקצים האלה.

כי אתה יודע,

הם הביאו לי פעם, נגיד, אני מצייר ציור, הביאו לי פעם, נגיד,

עוף.

והעוף הזה הוא כשר ובהכשר מהודר, ואין בו טריפה, ואין בו כלום, ואין שום חשש, והוא מצוין.

והרב עובדיה יושב פה והוא אכל,

והרב אלישיב יושב פה והוא אכל,

ואני יושב באמצע,

ואני לא אוכל.

שניהם שואלים אותי,

למה אתה לא אוכל?

יש איזה חשש, ראית?

הוא אומר, לא,

אז למה אתה לא אוכל?

הוא אומר, כשגבהתי את העוף,

הוא היה מסריח.

ועוף מסריח, אני לא אוכל אפילו שהוא כשר.

מישהו יכול להגיד לי, לא, אתה חייב לאכול?

מה שמסריח אני לא שומע.

אני לא אוכל,

זה ג'יפה.

ג'יפה אני לא נוגע.

האנשים האלה מג'ייפים.

אתה יודע מה זה מג'ייפים?

אנשים כאלה שיכולים למרוד,

שיכולים לעשות את כל זה,

אפילו ייתנו להם אלף היתרים, יגידו קרבהו, ויגידו אל תרחקהו, ויגידו אלף ואחד דברים.

בשבילי, לטעמי,

זה ג'יפה.

אם אמרו לנו חכמים, מסתלק מן הכיעור ומן הדומה לו,

יש פה יותר מכיעור, יש פה איסור.

איסור וכיעור וג'יפה וכל מה שאתה רוצה.

והבן-אדם עומד במרדו ולא רוצה לחזור בו.

אז אני צריך

להגיד שאני מוכן לשמוע אותו בגלל שאחרים שומעים? וכי כל מה שאחרים שומעים אני שומע?

מה, אין לי טעם משלי?

להגיד שזה אסור אני לא אגיד.

אני אגיד שהרב עובדיה אומר, מותר לכתחילה.

אתה שומע, ישאלו אותי, אני אומר, לא.

למה?

ג'יפה.

מותר לי להגיד או אסור לי?

עכשיו, הרב מוצפי אומר,

מי שמצפה שהרב עובדיה יענה על כל דבר,

לא אגיד מה הוא אמר.

אבל הוא אמר, זה דבר פשוט.

אם בן-אדם רואה דבר שזה אסור,

מה שייך לשאול על כל דבר? מה יש פה להגיד עד שהרב יגיד לי?

אתה בעצם מחפש את ההיתר, אתה לא מחפש את מה שאתה רואה.

אתה מנסה לסדר את מה שאתה רואה,

שיסתדר לך עם מה שאתה רוצה.

זה הקרניים.

זה החשבונות.

מותר או אסור?

מסריח או לא?

תחליט!

יש שם וידאו שרואים את הרב, כמו שחרושה, מציג לרב את המכתב שהוציאו נגדו,

הרב עובדיה בוחד ואומר לו אל טעם, נכון.

ראיתי את זה.

ראיתי את זה ואני אגיד לך.

והרב עובדיה המשיך.

הרב עובדיה, אני לא אסגיר אותך? אתה לא אצלי בימים הנוראים? אני יכול לדבר?

לא כך הוא אמר.

הוא אמר,

הוא אמר,

אתה הלא ירא שמיים,

שאם לא היית ירא שמיים

אני הייתי לוקח אותך חזן אצלי בראש השנה,

מייקה משמעלן.

ואם אתה לא ירא שמיים אתה לא יכול להיות חזן.

והרב פסק שמי שמופיע בתערובת הוא לא ירא שמיים אלא הוא מחטיא רבים.

אז עשה שיקול לבד, אתה יודע חשבון, אני חושב.

אולי זה הם הביטוחים יכולים להיות רבים?

אדוני, אני יודע, הפסק כתוב בלי חשבונות.

הפסק כתוב

שמי שמופיע בתערובת, אפילו בנפרד,

אפילו בזה בערב שירה,

אסור להזמינו לרועים כשרים,

עד שהרב עובדיה לא יבוא, והוא,

רק הוא, יפו. זאת אומרת שבראש השנה הוא לא יהיה חזן שם.

אני קובע מה יהיה בביתו של הרב, בחיית עיונק.

אני קובע לרב,

אני אומר מה כתוב, תקראו איתי,

זה מה שכתוב.

אנחנו אוהבים את הרב דור.

בשבילנו הרב גדול מזכה רבים בארץ, אתה יודע מה, ב-20 שנה האחרונות. ככה נראה לי, לפחות זה נראה לי, בעולם, רבנו.

שם אנחנו נמצאים.

כן, הענה, הענה, הענה, הענה. אנחנו יודעים מה הבעיה של אותו,

הענה, הענה, הענה,

כבודו אמר בשאלה השנייה שיש לך 200 בנות,

וה-200 בנות האלה

התחילו לשבוע קובי פרץ,

וכבודו אמר, 200?

כולם שומעות קובי פרץ?

לא משנה, הפרזה יתרה.

אבל 200 שומעות קובי פרץ, ואתה שאלת, כבוד הרב,

מדוע אתם שומעות קובי פרץ? אמרו הרב, אמרו לי, יצחק, אמר לי, שבור שווקס, מה נשמע קובי פרץ?

אז אנחנו לא נגיד, אם נמצא בשר לא כשר.

למה אם, נגיד, ככה יאכלו חזיר?

אז מה, ניקח על הצוואר שלנו את החזיר?

אז שיאכלו לא כשר.

איזה מין חשבון זה?

מותר או אסור? הרב אלישיב יודע מה הוא חתם?

יודע.

הרב קניבסקי יודע מה הוא חתם? חתם.

כל אלה חתמו, כל גדולי ישראל, לא מבינים את הקושייה.

מה, הם לא יודעים מי קובי פרץ וההשלכות?

הם לא יודעים איזה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

הם לא יודעים אם הנחליים מישראל מוטב שישוגים עליהם בזדים. הם לא יודעים את כל ההלוכס.

נתעלם מהם כל השאס.

רק אני,

רק אני, לא הם,

רק אני פתאום החלטתי, אני?

הם חתמו.

הם.

אם לא הם, אני הייתי מדבר. הם חתמו גם שאסור שיהיו אתרים חרדיים באינטרנטים. אענה לך.

אענה לך.

אני שמח שהזמנתם אותי.

סוף סוף אתם תוכלו לדעת באמת מה.

הם באמת יוצאים נגד האתרים.

אבל אלה שעושים את האתרים המופקרים, כן, כמו חדרי חרדים,

כמו כיכר השבת, כמו כאלה,

ששם מביאים דעות והשקפות פסולות ונמבזות וכל,

כל, כל, כל, כל מה שהם רוצים,

וחבל על עצמנו.

אז כנגד זה הם יצאו ולא רצו שיהיה. אכן כמה הם הצליחו ככיונים, ואלה מחזיקים

מה הם עשו.

חדרי חרדים אמרו, הבעלים זה לא אנחנו.

זה לא אנחנו, זה חילוני בכלל.

אז אתה לא יכול לסגור את זה.

מה, אתה יכול להגיד לחילונית לסגור? לא.

אז הם פרשו, אחד פרש,

דוב פוברסקי פרש לתקופה מסוימת,

ועכשיו הוא חזר.

השני נשאר, וחשבו שהוא עזב.

ובקיצור, וככה זה מתנהל תמיד,

ביתך רואה.

אז הגדולים לפעמים יודעים איפה הם יכולים ואיפה הם לא יכולים,

והם מגיעים לשיפור עמדות, מה שנקרא.

קודם כול, אתרים של מחזירים בתשובה,

זה מותר לכתחילה.

אתרים של חזרה בתשובה, זה מותר לכתחילה.

כמו שמותר למרצה שמחזיר בתשובה להופיע אפילו בקהל מעורב,

בשונה מאדם אחר.

ומותר אפילו לחלל שבת בשביל להציל אדם שעומד להשתמד.

ומותר לרופא במלאכתו לגעת באישה אסורה.

יש היתרים שהם מותרים על פי ההלכה, זה לא חידוש.

עכשיו,

לגבי אלה שהם לא זה,

אלא הם סתם סוחרים,

ביזנסים, כל מיני דברים, רוצים להיות קובעים,

השקפות וכו' וכו'.

על זה הגדולים ניסו להילחם ומנסים.

זה עוד לא אומר שהם הפסיקו.

זה עוד לא אומר. כרגע יש מערכה א', מערכה ב', ולפעמים זה ממשיך.

הנה, המערכות עם הזמרים היו מערכות מינוריות בהתחלה,

ועכשיו בא מי שהרים את זה, אתה מבין למעלה, ולקח את זה פרויקט.

וגדולי ישראל כולם תומכים.

הרב אוירבך כתב לי מכתב תמיכה,

שאם תראה אותו אתה לא תאמין.

וואי, גם שמואל.

וכל גדולי, רגע,

אז זאת אומרת, לא הכול אני מפרסם.

יש דברים שבינתיים הצנעה טובה להם.

ויכול להיות שיהיו הפתעות גם בימים הקרובים.

אבל בסך הכללי צריך להבין,

המהלך הזה הוא מהלך שקול ומדוד.

תדע לך, הרב אוזנר לא חתם על המכתב כל כך מהר.

לקח לו זמן,

ואחרי שהוא חתם, הוא חתם.

הרב אלישיב לא חתם מייד,

לקח לו שלושה ימים,

והוא בדק את כל מה שרצה לבדוק,

ובסוף חתם.

וכן ככה, הרב שטיינמן, וכל אחד, כל אחד, זה לקח זמן.

זה לא בא אוטומטית, טרר, כל אחד חתם והלך. לא.

כל אחד רצה לשמוע מה, מו, מי, מה.

ואחר כך אתה.

זאת אומרת, הדבר הזה נעשה עם שיקול דעת גדול מאוד, ואני אומר לך בבירור, בבירור,

אם אין שום לחצים,

ואני יכול להיכנס והרב יראה את החומר שאני מראה,

אני לא יכול להראות לכם פה, אני לא יודע אם אתם רוצים לראות, אתם מסוגלים לראות,

אבל אם אני אראה לכם מה שיש פה, אתם בעצמכם תקבלו על עצמם. כל הבחורים שהיו אצלי אתמול בבית,

קיבלו עליו, בהתחלה הם היו ספקנים, אתם מכירים את החבר'ה הצעירים וזה וזה,

ובסוף כשהם ראו את הכל,

הם יצאו בכפיפות קומה,

ואמרו שמקבלים עליהם יותר לעולם לא לשמוע את הזמרים העניין בכלל.

ובישיבות זה הכי קשה.

הרב דיבר על לפני אלף שנה שהפסיקה,

שיצאו נגד המוזיקה, לשמוע מוזיקה.

הרב אמר את עימן תקס שאומר לא לשמוע מוזיקה, זה לא נגד זמר מסוים, זה כללי, אסור לשמוע מוזיקה, כמו רב בית המקדש,

וזה לאו דווקא שואקי, זה גם זמר כשר, נגיד כמו ארז יחיאל.

נכון. אסור לשמוע מוזיקה בכלל.

נכון. זה דין אחד.

אז זה לא קשור, רק אם אני משתתף, אם אני רוצה לשמוע דיסק,

אני לא יודע אם אסור לי לשמוע דיסק בגלל אדם שהופיע ועבר על האיסור הזה של השולחן העורך בדף קופציה. אז בוא בורות. רגע, רגע, אני אסיים.

ויש תשובה לרב עובדיה ויחווה דעת, אני חושב, ראיתי, מכיר.

שהוא מתיר לשמוע, והיה ידוע, והוא לא כתב וונקלתום, אבל היה ידוע שהוא שומע את וונקלתום למרות שהשמיע מעורב. שמעת. מה שאני שומע זה לא... שמעת. זה לא המעורב.

אז קודם כל, הרב בן ציון מוצפי ענה על התשובה של הרבי חווה דעת, תקריא אותה, ואמר, מי שקורא ולא מבין מה הרב עובר,

אומר,

אז יש לו בעיה.

הרב עובדיה לא מתיר לשמוע מרדיו ולא מתיר מרשם קול.

הרב אומר,

המקלים לשמוע מרדיו ורשם קול,

יש להם על מה שיסמוכו,

ואחר כך הוא אומר,

והוא אומר גם, לשמוע הלל ותשבחות לקדוש ברוך הוא,

הלל ותשבחות לקדוש ברוך הוא, רגע,

רגע, רגע, חכה קודם לאט, אנחנו קודם נדבר מה כתוב.

ואנחנו להם ישראל, מוטב שיהיו שגיגים. ולמדת מה הוא כותב,

ואנו אין לנו אלא דעת מרן שפסק כהרמב״ם.

זאת אומרת, הרב אומר,

אנחנו אין לנו אלא דעת מרן, הריף,

הראש, הרמב״ם ומרן פסקו,

אין היתר.

עכשיו הרמב״ם,

אומר הרב ווזנר בסימן סט בחלק ו',

אומר

שהרמב״ם סגר לנו השער,

לא נתן לנו שום מקום, שאסר גם משמיעי קול.

מה זה משמיעי קול? כגון גרמופון, פטיפון,

דיסקים, טייפים,

כל משמיעי קול, ולאו דווקא קול עצמו.

אז אסר עלינו את הקול בכל צורה שלא תהיה.

והוא אומר שם, הרב אוזנר,

שאלה שהם שוגים ושומעים בבוקר וזה פה ושם,

אז אלה שרגילים ברדיו, זה אפילו לפי הרמו שהוא אומר שזה רק מי שהם כמו מלכים, שרגילים לשמוע בשכבם ופקומם

לשמוע תלמיד מנגינות, אז עלינו נאסר.

אז הוא אומר, אני שומעים רדיו, אתם יודעים כסדרן, זה לא על זמר, זה על זמר. שמעתי.

אז קודם כל אין היתר.

אז אין היתר בכלל לשמוע, נקודה.

עכשיו, מה אתה אומר לי?

כן, אבל זה על מוזיקה בכלל ולא על הזמר.

זמר זה עוד סוגיה, יותר גרוע. בסדר. אחרי, רגע,

אחרי שמוזיקה אסור לשמוע בסתם, רק בסעודות של מצווה,

המותרות,

אז רק במקרה כזה יהיה מותר.

עכשיו, מה יהיה מותר?

איזה זמר?

איזה זמר יהיה מותר עכשיו?

עכשיו אנחנו נכנסים לעולם המצוות.

מקיימים מצווה, שמחת חתן וכלה,

בין תלמיד חכם לבת תלמיד חכם.

איזה זמר מותר להזמין?

הרב עובדיה אומר שאת שווקה ופריד ובן דיוויד, עם הרבנים שלהם אסור להזמין.

למה?

כי הוא אומר שמי שמופיע בערבי שירה בימות החול שלא בסעודות מצווה המותרות על פי ההלכה,

ומופיע אפילו פעם אחת במקום כזה,

הרי הוא בכלל מחטיאי ערבים ואין להזמינו אפילו לאירועים כשרים.

בראשו של דבר, האנשים האלה פסולים על פי מרן.

נקודה.

עכשיו, מה נשאר לך?

נשאר לך

או להזמין אחד שיעשה לך עם אורגן רק מוזיקה ומוזיקה מותרת.

שתיים, להזמין תזמורות כגון של החסידים

שהם שרים שירים של פעם,

שאין בהם שום דבר מהחדשנות והסגנונות הפסולים והטמעים

וההעתקות של הגויים וכו' וכו'.

ושלוש, זה להזמין אם יש כאלה שהם כשרים,

כגון אלה שמוכנים לחזור בתשובה או חזרו בתשובה.

או אברכים. יש אברכים לפעמים שבאמת לא יוצאים,

זה לא עבודתם ולא מלאכתם,

אבל בעלי ניגון יודעים לפייט,

יודעים לוקחים מביע רננות ויודעים משם לעשות שמחה של מצווה אמיתית.

אז מה הבעיה?

אז אנחנו צריכים להביא את המקולקלים שבדור,

שיהיו המאור שלנו.

להביא לו עברה, אין בעיה. אז אמרתי,

זה מה שכתבו כל הפוסקים עכשיו.

אז אמרנו,

כתוב למטה,

אין לשיר את השירים של הזמרים הללו אפילו בחתונות ובסעודות של מצווה וכיוצא בזמן.

תביא אותי אל הרב, הוא יפסול אותם לגמרי,

אבל תביא אותי.

כל זמן שהוא לא מחק את מה שהוא אמר קודם,

מה שהוא אמר קודם נשאר.

גם הרב שמעון אמר שאי-אפשר להצליח בזה.

הוא לא אמר שאי-אפשר.

הוא לא אמר, אסור לך להגיד ככה.

הלוואי שיועיל,

וזה מועיל,

עשרות אלפים שוברים דיסקים.

רגע,

אני קיבלתי דיווח מאחד המזמינים שלי לאמסטרדם להרצאות.

הוא היה מזמין את שווקה ואת מרדכי בן-דויד,

והוא היה מביא אפילו גויים לקהילה שישירו.

ובגלל שורת המערכה הזאת הוא קיבל על עצמו יותר לא לארגן שום ערבי שירה בכלל.

עכשיו, בצרפת, נלחמים לבטל את האירוע של שווקה,

רבנים שם שקיבלו את הדיווח מה מעשיו

וכן הלאה.

זה לוקח זמן עד שזה מתפשט.

לא כולם מבינים את הסוגיה.

אני דיברתי לפחות 60 הרצאות.

כל הרצאה תקפתי מזווית אחרת עם דברי תורה.

אתה יודע מה זה 60 הרצאות רק על הנושא?

וכל זה בשביל להקיף את הכול.

אתה יודע שהיה לאברהם אבינו שני בנים שקראו להם זמרן ויוקשן?

והוא זרק אותם.

למה הוא שילח אותם?

אחד היה זמר ואחד היה מתופף.

זמרן ויוקשן.

תקרא את המדרש רבה, כן? בשביל זה הוא הרחיק אותם על יצחק בנו,

עם התזמורת הזה ג'ננו,

שלח אותם.

תקראו מדרש רבה, לא אני אומר.

הרב, מדובר?

כן.

הרב, רוצים לשאול, אבל אתה עונה רק למי שקופץ. מה?

אני רוצה לשאול כבר חצי שעה, אבל אתה עונה רק למי שקופץ.

אתה מנומס, מגיע לך.

ראשית, כבוד הרב, נעליתי מאוד מהנעימות של השיחה שלך.

הדבר הראשון, על הקטנה, לדברי תורה,

משה רבינו לא שברת לו בכל תורה בגלל של הריקודים.

למורה גם עגל.

נכון. זה יותר חמור מאשר אנשים ששרים. אז תן לי לענות על זה. לא, לא, תן לי רק לדבר, אני לא הפרעתי לך.

אני רוצה לשאול את השאלה, תרשום, אני רשמתי.

אבל אני לא מתכוון להפריע לך. לא, לא, תן לי לענות. אני רק מתכוון, צריך, לא, לא, לא, לא, להערה גם צריך לענות. בסדר. אז רק שנייה קצרה.

חפצון של הזמרים שלנו זה עגל. כל העניין של המחולות זה העגל. עגל בלי מחולות זה לא עגל. מסכים איתך.

כן.

אני שמעתי את הרב ונהניתי מאוד, אבל כמה שהרב התעמת

לשכנע את הקורא הזה שהוא ספרדי,

ואנחנו, גדולתו שלנו זה הרב עובדיה יוסף,

אין חילוקי דעות פה.

ושמעתי שהרב קיבל עשרות ומאות מכתבים מכל גדולי הדור האשכנזי,

אבל לצערי, סלח לי הרב, אני עוד לא שמעתי שום גדול דור אשכנזי,

שחוץ מאשר לכתוב לרב מכתבים,

לא קם וצעק נגד הזמרים האלה. יתרה מזו,

אני עולה עם רכבים של האנרכים האשכנזיים, שומע את שוויקי ואת בן דוד ואת כל אלה, אני לא מכיר את כולם,

ושומע אותם.

ואני גם הייתי רוצה לראות את הרב שייכנס לישיבות אשכנזיות ויידבר שם גם כן, אני לא יודע אם ייתנו לך,

כי אם לא נותן לך להיכנס לרב עובדיה, אז למה חשבתי לכן את זה ככה?

זה נראה לי כאילו יש פה איזה ליקוי מאורו,

שהרב רוצה משהו שלא ניתן להשיג,

ולעומת דברים שאפשר להשיג,

הוא לא הולך לזה.

ויש פה עוד ישיבה בחדרה של הרב ורנר, רב העיר.

אדרבה, מחר אני רוצה שהרב ייכנס לשם,

אם ייתנו לך להיכנס.

ואני רוצה לראות שרב העיר האשכנזי שיש לו פה הרבה מהלכים,

אם הרב עם כל הרבנים האשכנזיים יצאו, במקום לכתוב מכתבים, יצאו בקול קורא,

אני בטוח שלא צריך לשבור דיסקים. אנשים יחליטו. די, שמעתי, תודה.

עכשיו תשמע אותי רב קשר.

אחד,

בשום מערכה גדולי ישראל לא יצאו כמו שאתה מתאר.

הם רק כתבו מכתב.

אין יותר.

יותר מזה זה היה שזה הופיע עוב יתד או במודיע בסיכום ביניהם,

וזה הופיע שלום. בזה נגמר כל מערכה.

יכול להיות שהם יוצאו את המכתב שלוש פעמים, ארבע פעמים, חמש פעמים.

יכול להיות.

במקרים נדירים ביותר, יכול להיות שיעשו אספה. אם זה נוגע לכלל ישראל,

מישהו ידונו, כמו בעניין החינוך,

עכשיו העצמאי, והליבה, וכל מיני דברים שהם... זה יותר גרוע. רגע, רגע, רגע. חכה, חכה, חכה, חכה. אם אתה חושב שזה לא נעשה במקרים האלה, אז אני אגיד לך, זה נעשה.

כי כל רב לפני שחתם ביקש קודם כל שהרב אלישיב יחתום שהוא יעיין בכל מכלול הזה,

ואז ככה, ויוצאים שליחים מפה לשם שמדברים בנעים, אם אתה לא יודע,

בתוך הבתים.

ובקיצור, התגבשה הדעה וזה. עכשיו יש מהלך נוסף, אני לא אגיד אותו,

אבל בימים הקרובים יכול להיות שנתבשר על עוד פאזה נוספת בתוך העניין,

שמתחוללת בתוך בתי הגדולים.

ביתד לא פרסמו.

לא פרסמו, אני לא בקשתי שיפרסמו, ולא שום דבר. עכשיו, יתד, אם אתה לא יודע גם מה שאני אעשה, תמיד לא יפרסמו.

אני אף פעם לא נמצא ב... גם כשהגדולים שלהם, לפעמים, אתה יודע, היתד לא מפרסמים דברים. נראה לי שמוע שאב אמר שרק יתד יתמוך. רגע, אני אמרתי?

נגד השבוענים, נגד השבוענים. סליחה לשבוענים, אמרת את זה,

אבל תראו לי.

בגילדי המלך האחרון היה משהו. נכון,

אבל קודם כל זה חוצפה להגיד דבר כזה.

אי אפשר לעשות לומדס עליי.

רק רגע, רק שנייה, שנייה, שנייה.

מאותה סיבה שאני לא אומר לרב עובדיה יוסף אם נזמין את חבושה, אני לא אומר גם לרב שטיינמן אם יהיה יתד, ואני לא אומר לרב ליאש אם יהיה יתד, ואני לא מדריך את כולם.

אני אומר רק מה שצריך להגיד.

עכשיו, הנקודה היא ככה.

אני עושה את מה שיש בידי לעשות.

אני, אם אתה מכיר אותי, אני 32 שנה פועל בקרב הציבור היהודי,

ולא הנחתי מערכה אחת שלא סיימתי אותה לשביעות רצוני, ואני אומר לך שאני לא מניח את המערכה הזאת עד שאני מגיע לאן שאני רציתי להגיע,

שבסוף כולם יקבלו על עצמם עול מלכות שמיים,

שישמעו רק שירים המותרים והאסורים לא. נקודה.

אז זה קודם כל שתדע,

וזה לא משנה אם יעמדו לימיני או לא יעמדו אשכנזים או ספרדים, גם לא מעניין אותי. מעניין אותי דבר אחד, האמת נר לרגלי, ואיתה אני הולך.

מי שרוצה להגיד אחרת ממני, זכותו להגיד. מי שרוצה לצאת נגדי,

זכותו לצאת. מי שרוצה לתמוך, זכותו לתמוך.

אין לי שום בעיה.

מעולם לא עשיתי חשבונות ואין לי קרניים חוץ מהאנטנה.

זהו. זה הדבר היחידי שאני מאשר לעצמי.

מכל מקום,

אני הולך דוך אל דוך ישר למטרה שלי, מי שמתלווה אליי, מי שמוכן לתמוך בדרך שאני...

לקחתי לעצמי,

אז אנחנו שותפים באותו מפעל גדול בשביל להציל את עם ישראל.

כשאתה אומר שיש דברים יותר בוערים, אני חושב שלא.

אני חושב שפה יש כניעה לאלילות.

זה הפך להיות אלילות.

נוער היום, ההפך ממה שכבוד הרב אמר,

בחורי ישיבות שומעים היום שירים של גויים בזכות שווקה ובזכות פריד.

למה? כי הסגנונות של הרוק

והסגנונות של ראפ

שלא היו בישיבות נכנסו דרך הזמרים האלה.

וממילא כשפתאום מבחינים בני הנוער שיש סגנונות חדשים שלא היו ידועים,

ופעם זה היה יותר כינורות,

תשמע את השירים של פעם, יותר כינורות, יותר כלים כאלה, היום זה נהיה יותר הקשה,

יותר גיטרות חשמליות,

זה יותר אורות, זה יותר נחשים,

זיקודים ככה ותנועות, והם לומדים ריקוד ומאפילים עליך ומאירים אותך ובצבעים.

תסגור את הווליום ותסתכל על ההופעה, זה גוי.

אז קודם כול זה דבר שנכנס, ואתה רואה גם איך קופצים היום בני ישיבות או אחרים בריקודים בחתונות.

כשאתה נכנס אתה רואה את החתונה,

תכניס בעל תשובה, הוא אומר לך זה דיסקוטק.

זה דיסקוטק.

החבר'ה פה רוקדים את הרצון מהדיסקוטק.

מה הבעיה? ולא רק זה,

אין שום בעיה.

ניקוד נפרד, שירים כשירים, מה הבעיה? אתה צודק, קודם כול אין בעיה.

עכשיו יש חזן בניזמן,

שאושר, איך קוראים לו?

בטראנס, סליחות?

אדון, איך הוא שר?

טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, אדון, עושה לי איכות...

טה, טה, טה, טה, טה, על טראץ? כן.

פעם הבאה יזמינו אותך, אתה מבין?

למועדון, ושם אתה תבוא לסליחות,

כי זו המוזיקה של שם.

אתה מבין?

מכל מקום אתה צריך להבין, המצב הידרדר לחלוטין.

בני הנוער היום, בשבילם זה אלילים.

תסתכל בחתונה, כמה עומדים ליד הבמה, מסתכלים על המתופף ועל הזמר ועל התנועות ועל הזה.

במקום לבוא לשמוע חתן וכלה, הם באים לשמוע בעצמם. מי רואה את החתן?

אולי כמה מנפנפים עליו ככה,

אבל נגמר. מי הולך בכלל?

והאנשים היום מתמצים בדיוק מי הוציא תקליט, איזה שירים, מה זה, כמה,

מי המעבד שלו.

נגמר. היום מוקד ההתעניינות של כל בני הנוער, שלנו אני מדבר.

בעלי התשובה,

בעלי התשובה,

עשרות מונים יותר טובים מהחרדים.

כי אצלם, כשאומרים להם לא,

זה לא.

ואצל בני תורה,

זה לומדס.

מי אמר, איך אמר, עד שיגיד, אם יאמרו, לא אמר. ולמה אמר, הם אמרו?

זה לא נגמר.

כל דבר של ספק, כל דבר של ספק.

ספק דאורייתא דחומרא. כל דבר של ספק,

אדם צריך להרגיש, קודם כול אתה מסתפק. יש כל כך הרבה גדולים,

כל כך הרבה גדולים שאומרים שלא.

ונגיד שיש כמה שלא התבטאו, לא שאמרו כן,

שלא התבטאו.

אז מה? אז קודם כול תראה את אלה. מה הם אין?

זה לא מספיק שיראו אותך?

בוא נגיד עכשיו שהרב עובדיה יוסף לא רוצה לדבר בנושא.

דרך אגב, הוא לא רוצה לדבר בנושא.

מאות זמרים פנו אליו בתחינה,

פנו ליהודית, פנו לכולם, תצילו אותנו מאמנון יצחק.

לא עוזר, הוא לא עונה.

לא רוצה להיכנס לסוגיה, ויש לו את הסיבות שלא.

הוא יודע, אם הוא יגיד, תהיה בעיה.

הוא פסק.

אז אולי המשכיל בעית ההיא איתו, מי? כמו הרב עובדיה. זה מה שהוא עושה, הוא ינודד, זהו. אז למה גם כבודו לא יעשה כמוהו? הפוך, הוא מאפשר לי להמשיך.

מי אמר?

בגלל שהוא לא אומר כלום.

מעשה רב, אם הוא שותק, נשתוק גם עליו. לא הבנת.

עכשיו אם הוא יתעטש, נתעטש כולם? לא.

זאת אומרת, אם הרב עכשיו, אם הרב עכשיו,

אם הרב עכשיו לא מדבר, יש לו סיבה למה הוא לא מדבר.

ואתה צריך להבין את הסיבה למה זה. אני לא צריך לפרש הכול.

אתה מראה איך שהמדעות קרה איזה משהו, נכון.

הוא ראה את זה יפה.

יש זמר אחד ידוע, ספרדי.

יש זמר ספרדי ידוע,

קוראים לו ינין בן משיח,

שהיה ידוע עליו שהוא מקפיד מאוד מאוד שאם זזה המחיצה,

ישר הוא מפסיק להחזיר את המחיצה.

ולא עוד, אלא שאשתו שומרתו,

שלא יהיה חלילה שום דבר.

וריבו זה הרב בניהו,

ככה הוא אומר.

טוב,

אנחנו עקבנו אחרי היהודי הזה והוא מרקיד מעורב.

לא רק שהוא שר בתערובת, הוא גם מרקיד מעורב.

ולפני שבועיים, פחות קצת,

בדימונה,

הוא הופיע,

שמה, ירד לקהל,

גברים ונשים,

אתו ביחד,

רוקדים ניידו, יחלהו לאו ככה, ככה, לחניו,

והוא שר, חביבי, בטירוף,

בטירוף,

מוואלאט.

נו, מה זה?

פלוס,

פלוס.

הוא חשב שבדימונה לא מצלמים.

אבל אנחנו מצלמים בכל מקום,

לא רק זה.

אני מקבל דיווח קבוע,

נמצא פה הזמר כך וכך, לצלם עוד רוב,

לצלם את ה...

זאת אומרת, רגע, שנייה, שנייה.

אז עכשיו,

תקשיבו, תקשיבו.

אז הודענו לרב,

הודענו לרב בניהו,

ועמדנו לרב בניהו

שהוא מופיע במעורב.

הרב, שמע את הדברים,

ומחה בו והזהיר אותו.

אמר לו, אם עוד פעם אני אשמע דבר כזה,

כך וכך.

אחרי שהוא הזהיר אותו,

הבאנו את דימונה.

עכשיו נראה מה יעשה הרב בניהו.

אבל הבן אדם,

אין, מי ששקוע בזה, תבינו.

לא בכדי המשנה אמרה,

כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין מידו לעשות תשובה.

זה לא רק כסף,

זה כבוד,

זה הערצה.

שלושת הכאפים כבר. כן, בדיוק. וזה גם, איך קוראים לו,

חוץ מכמותכם, זה,

לעלי שפיץ. יש, כן.

הרב,

הרב,

הרב, הרב, רגע, רגע. כן. רגע, רגע, כן.

אין דבר כזה.

הוא ישיב כמו כולם, הוא יצביע. רק הרב יראה,

מרן יראה את הרב, מרן יצא. מרן יצא. מרן יישמע יפה.

גם אם ולו ילך, יש עוד משהו.

הרב ייקח שני אוטובוסים מול הבית של הרב, שם ברחוב של הרב, יעשה קצת רעש ברמקולט. מרן ייצא. מרן יישמע יפה.

חשבתו את הישיבה, עכשיו תקבל גם הזכאות.

הם יזמינו את המשטרה שהרב ישן, ומעירים אותו.

מה?

אז אם ככה, למה כשמתנשאים לחתונות, כל השאלים שמשמירים זה רק ישנים לאלה? מה, אתה לא שומע מה שאני אומר?

זה דברים שצריכים לחלחל.

אני יכול להסביר, גדולי התורה, תקשיב, לא הולכים לחתונות.

אני הייתי. אתה היית. מי היית?

הרב יישן. מתי?

תודה.

תקשיב רגע, מתוק. תקשיב. אף אחד לא ידע שהוא כזה, אתה לא מבין? אף אחד לא ידע שהוא כזה.

כשאני נכנסתי לרב שטיינמן,

הוא אמר לי, הוא חילוני?

הוא בכלל לא ידע את המשך.

כן.

רציתי לשאול הבהרה.

אני פשוט פונה את ההצעות של הרב,

וחושב אחר כך הרבה,

וכל הזמן הרב עסק בעניין של החברה בתשובה,

ובתוך מסגרת החברה בתשובה,

תקשיבת הרבה על המלחמה הקרובה בקיץ, בקיץ.

פתאום עזבת את זה ועברת על הזמרים.

אבל הוא מפתיע למה היום ההתקפה כולה רק על הזמרים, כשעברת כאילו את נושא התשובה.

לא,

אבל אין מלחמה.

יש לי עוד שאלה אחת.

אצל הפרוקאים,

של יהדות ספרד,

יש בקשות.

בסיום הבקשות יש פייטנים,

ומשתתפים שם גם נשים וגם דברים יחד,

ועובר ערב של פיוטים עם נגנים, עם פייטנים, עם הכול. השאלה היא אם גם זה פסול.

טוב.

קודם כל, לגבי השאלה על המלחמה, אני אמרתי שיהיה קיץ חם, ואתם רואים, הוא ממשיך כל הזמן.

הוא גם חם, הוא גם

על חשבון החורף.

ואם אתם לא יודעים המצב מבחינת המלחמה,

הוא ממש או-טו-טו,

כי מי שקורא בדיוק מה שקורה,

מחכים רק לפסק עם חרירי.

אם חזבאללה מקבל את הרשעה, הוא כבר איים, הוא יכבוש את לבנון.

ואם לבנון תיכבש, ישראל לא תסכים.

ויש אזהרה לסורים וללבנונים, שלא ייתנו שהחזבאללה ישתלט.

רגע, רגע, רגע, שנייה, לא משנה, בסדר.

הצבא עשה את כל האימונים.

גם באימון האחרון שנהרגו שניים זה היה חלק מהאימון לקראת ההתקפה על איראן.

גם המסוק שהיה ברומניה זה הכנה להתקפה באיראן.

כל הדברים נעשים מוכנים.

קיצור, ישראל מוכנה לתקוף בכמה חזיתות.

צריך את הסיבה,

את העיתוי המתאים ואת ההסכמה של ארצות הברית.

כל הדברים כמעט נמצאים, נשאר רק דבר אחד,

זה ארצות הברית שתאפשר.

לכן היא משדרת את כל מה שהיא משדרת למדינות הסביבה,

וברגע שזה יקרה,

היא תגיד שלא הייתה לה ברירה, היא לא יכלה להשתלט על ישראל,

וישראל תקפה, וזה כמו שהיה בסוריה,

כשתקפו את כור הפלוטוניום שהיה שם.

מכל מקום,

אני מנסה לבלום את הפגיעות שלנו מהמלחמה,

וזה מה שאני עושה. שני דברים עשיתי.

אחד, הפצתי מיליון ושבע מאות חמישים אלף דיסקים,

אנציקלופדיה בכל רחבי הארץ.

עשיתי סקר גיאוקרטוגרפיה לפני שבוע וקיבלתי את התוצאות, שבשליש מהחלוקה למעלה מ-150 אלף בתי אב הושפעו מן הדיסק.

זאת אומרת קרוב לחצי מיליון איש.

עשיתי עוד סקר.

כמה יהודים חזרו בתשובה בזכות הפעילות שלנו?

קרוב למיליון איש.

סקר גיאוקרטוגרפיה.

אז הפעילות ממשיכה במקביל. תקשיב, הפעילות ממשיכה במקביל.

אני אומר את הדרשות כרגיל, אני נותן שאלות ותשובות,

ואני מתמקד גם בנושא של הזמרים.

אני אומר לך שהקטרוג הכי גדול שיש לעם ישראל זה עצם זה שמורדים ולא מוחים.

אחד הדברים...

הבנתי.

אז קודם כל אני אגיד לך דבר אחד.

הבנתי.

אבל אני אסביר לך, אני מצטער.

ההלכה מאוד משעממת.

כי ההלכה אומרת שצריך להכריז עליהם ואפילו לקלל אותם ולבזות אותם בכל מקום

כשהם עוברים על דברי שמיים.

זו הלכה מאוד משעממת שלא הרבה אוהבים אותה.

ויש הוכיח תוכיח את עמיתיך.

וההוכיח תוכיח את עמיתיך אומר שזה ההלכה ומה אני יכול לעשות

שזה מה שצריך לעשות.

אז אני חוזר על דברי הרמב״ם

שאומר כל הזמן להוכיח.

וכמה כתוב?

יכול יוכיחו אפילו מאה פעמים, נכון?

אז אני מוכיח, לא הרבה אוהבים את זה,

ואני עושה את זה בחפץ לב,

ואין לי בעיה עם זה.

מי שמפריע לו שהוא שומע כל הזמן אותו דבר,

אז באמת הוא לא צריך להתפלל גם, כי זה אותו דבר כל הזמן.

הוא חוזר על הדברים.

ועל זה נאמר, מסיר אוזנו משמועת תורה, גם תפילתו תועבה.

ואם צריך להוכיח מהבוקר עד הערב,

אז צריך להוכיח מהבוקר עד הערב.

אתה מבין, עיוני?

יש להם עמדים של סיבוב אחרונים לגבי השלילה הפייטנית.

כן,

פייטנים.

פייטנים צריך לדעת ככה.

קודם כל,

הרב עמאר, כשדיברתי איתו, אמר

שאם יש פייטן שמפייט רק לגברים,

אז זה מותר.

זה הלשון של הרב עמאר, ששאלתי אותו מה יהיה הדין של אלה שארגנים,

אפילו בימות החול,

לא רק בשבתות,

לשמוע פיוטים או דברים כאלה.

אז הוא אמר שזה רק לגברים מותר.

לדוגמה, בשנה שעברה, כשהיה, רצו לעשות

רדיו קול בעורמה באלעד,

לעשות בסוכות,

לעשות שם שמחת בית השואבה,

הרב עבדיה יוסף פסק להם שאין לעשות רק לגברים.

רק לגברים.

והם התחכמו ועשו גם לנשים.

איך עשו? הרחיקו שתי רחובות, שם היו הנשים ופה היו הגברים,

אבל זה מה שלא רצה הרב. למה?

כי התערובת נעשית ברחובות בדרך, אלפים נוהרים לכל מקום,

וזה העניין, וכל כבודה בת מלך פנימה.

והרב שטיינמן, שאלתי אותו השנה, אז הוא אמר, אין מצווה כזאת בכלל,

ויתרה מזאת, כל מקום שיש חשש איסור קל,

אסור לקיים את האירוע.

ובמקרים האלה ידוע מה התקלה.

השאלה האחרונה, רבנו, שהיא חשובה. כן, בבקשה.

אדם דיבר לפני, אלא היא שבעים, שבעים ושעים.

אני חושב שלדבר בפני בני תורה זה הכי קשה. נכון. כי אם כבודו עכשיו יבוא ויגיד מי לא ישמע את שווקי,

מאבני תורה אני לא בטוח שתהיה אצבע.

אני אומר לך שיהיה עכשיו 20. מי לא ישמע מהיום את שווקי?

20. בבקשה, תסבור. גבוה, גבוה, גבוה, תסבור יותר מ-20. רגע, רגע, רגע, רגע.

הוא אומר לא בעלי תשובה.

הוא צודק, בעלי תשובה צדיקים, הוא רוצה לשמוע את הלא-צדיקים.

מי מהבני תורה,

מי פה בן תורה בכלל שירים את היד?

אין בכלל בני תורה. כולם בעלי תשובה.

בלי ישיבות.

מי בן ישיבה תמיד? שרד בעולם הישיבות הקדושות?

כן. שבעקבות ההרצאה לא ישמע שם. לא, לא ככה.

קודם כול, מי בני הישיבות שהיו פה?

מבני ישיבות, שגדלו כל הזמן בישיבה. רגע, תרימו, תרימו רגע.

רגע, די, תורידו.

מי מכם לא ישמע שואקה?

הנה שניים יש, שלושה, ארבעה, רגע,

ארבעה, רגע,

חמישי, הנה חמישי.

מה?

לא משנה.

רגע, רגע, רגע, אני רוצה להגיד לכם שנייה, שנייה,

שנייה, רגע, אני רוצה להגיד לכם, שנייה.

אני רוצה להגיד לכם,

אני צדקתי, אני צדקתי שבעלי תשובה יותר צדיקים,

ואיזה בושה שבני תורה שהיו צריכים למעשה להבין,

רגע, רב, רגע, רגע,

שג'יפה זה ג'יפה,

אפילו אם זה מותר,

אז רק בשביל לעזור במאבק

הם היו צריכים להצטרף.

רק, רגע, שנייה.

רק לעזור במאבק.

הרי מה זה?

אתם רוצים להעמיד את מחטיאי הרבים מול גדולי הדור

ולהמשיך לשמוע את מחטיאי הרבים ולא לשמוע לגדולי הדור?

זאת אומרת, מה עומד על המשקל?

גדולי הדור בקשתם ותביעתם, וכתבו פסק הלכה, זו הכותרת,

שאין לשמוע.

ובני התורה לא שומעים לגדולי התורה.

מה אתם שונים ממחטיאי הרבים

שהם גם לא שומעים לדברי תורה?

מה ההבדל?

גדולי התורה אמרו דעתם ברור, ברור מליל הוא,

לא לשיר.

בבסיס של השאלה הזאת,

כמה מבדיקים כאן טלפון מאושר?

אני אמרתי, זה משמעותי, זה משמעותי.

אמרו לא להשיג את הטלפון הזה. אבל גם את זה הם אמרו.

בטלפון הזה יש שמונה שוואקים.

אבל גם את זה אמרו.

גם את זה אמרו. אז למה זה לא?

אז למה זה לא?

כי זה המחולות.

זה המחולות, זה הבעיה, זה היצר הרע התלבש על כולם,

כי פה הוא מחטיא את כולם בקטנה.

כולם זקוקים,

אם הרב עובדיה יגיד כולם לא יחטיאו. תודה, תודה, תודה. זה ההבדל. זה ההבדל. לא נכון. אני אגיד לך לא נכון. אני אגיד לך למה לא נכון.

הרב עובדיה, הרב עובדיה, סליחה.

הרב עובדיה.

ניחא!

הרב עובדיה.

הרב עובדיה.

הרב עובדיה, תקשיבו.

הרב עובדיה.

מתיר לבטל תורה?

לא.

כולם פה לא עוברים על ביטול תורה?

אין, מה שמתאים,

מה

שמתאים...

אומרים מה שמרן אומר, אומר.

מה שלא מתאים,

אז לא יודע, עד שהוא יגיד ועד שבו, עד שבו, עד שבו.

אתה יודע מה זה,

עושה רצונו?

שאתה יודע מה רצונו של החכם בנושא האסון.

אתם יודעים, אחרי המחולות

שהיו בעגל,

משה רבנו קרא קריאה אחת, מי לה' אלי,

והוא לא אמר לשבור את הדיסקים,

הוא אמר איש חרבו על ירחו

ולהרוג את בני המשפחה.

ורק שבט לוי בא אליו,

ומה הם זכו?

הם הצטרפו למלחמה הצודקת, זה הכול.

ברגע שאדם

עומד מול ה...

גדולי ישראל אמרו לעשות כך וכך.

אפילו אם אתה עומד מן הצד ומשקיף ואתה לא תומך בדבריהם, להעמיד את דבריהם,

אתה בבעיה.

זה בעיה של יראת שמיים.

אל תסתתרו מאחורי הגלימה של מרן כל הזמן. אין פה מה להסתתר. דבריו ברורים.

האנשים האלה פסולים.

נקודה. זה הוא כתב כבר לפני שלוש שנים.

אתם רוצים על כל דבר שיכתוב מחדש. כל דבר יביע. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

זה רוח הדברים,

זה רצונו,

וככה צריך לקיים, ולא רק הוא,

כל גדולי ישראל.

אז לכן זו נקודה של יראת שמים. אין פה הלכה.

יראת שמים. מי שיש לו יראת שמים,

ירא שמים יצא את כולם. זה פסוק.

אדם שיש לו יראת שמים מחפש לצאת דעת כולם.

אם זה לא מפריע, זה לא סותר, זה לא נוגד.

זה לא נגד ההלכה, זה תומך. למה שאני לא אעשה?

מה אני נמנע?

שאני מקריב קורבן, שאני לא שומע אדם מטונף?

אז אני לא שומע אדם מטונף. מה קרה? מה הפסדתי?

מה הפסדתי?

אני אומר לכם שיתבעו את בני האדם.

כל מי שיכול ללמוד תורה ולא למד, יתבעו אותו.

כל מי שיכול ללמוד בשעה ששמע שירה,

יתבעו אותו, כי יש דין וחשבון.

יש דין על העבירות וחשבון על הזמן שיכולת לעשות מצוות בזמן שעשית עבירה.

ואפילו אם עשית דבר היתר,

ובאותה שעה יכולת לעשות דבר מצווה,

דבר רשות ודבר מצווה, דבר מצווה קודם.

אז אם בן-אדם יכול ולא עושה,

יש לו בעיה בירת שמים, זה הכול, פשוט, קצר וקולע.

תסבירו את זה איך שאתם רוצים, זו המסקנה.

אני הייתי בשמחה, הרב משה סבסה היה שם,

ולפני עשר שנים הוא היה את מודעות תום שני על ידי רב שיצאו נכדו.

הוא היה חתום במודעות.

כלומר, חבר שלי שאל אותו,

האם הרב, אני שומע את הרב, אותו רב, האם אפשר לשמוע אותו? הרב חתום במודעות. הוא אמר לו, גם אני לא מכיר את המודעות.

ככה שפסק ההלכה ממודעות אי אפשר להוציא. טוב, זה קצת ליצנות,

משום שלא לומדים מסיפור כזה לסיפור כזה.

יכול להיות, לראות את פסק ההלכה?

כן, אם כותבים, כן, זה לא פוצ'קאביב.

אם אני הייתי אישית,

אם אני הייתי אישית

וחתמו לי גדולי הדור,

זה לא פצ'קוויל,

פצ'קוויל זה בחילום שם,

פצ'קוויל זה מטרה, אתה מבין? לגנות איזה מישהו ולזרוק את זה ברחובות.

פסק הלכה שחתום הרב ווזנר, הרב אלישיב, הרב קנייבסקי, הרב שטיינמן וכל הגדולים,

הרב שמעון כהן, הרבנים הגדולים הספרדים חתומים,

כולם חתמו במו ידם, לא על ידי שליח ולא כלום, ואתה יכול לברר אצל כל אחד מי חתם ומי לא.

זה פסק הלכה לרבים על מנת לקיים.

הרב מראה מודעות שחתמו, הוא לא אצל הרב, אני לא מדבר שהרב הלך.

מודעות הרב מראה לפני כמה שנים, שרבנים חתמו.

ודאי, מודים אלה שחיים מודים שזה מה שהם חתמו על אותו פסק. אמרו לרב קנייבסקי, למה אתה לא יוצא

נגד שמועות שאומרים בשם הרב? הוא אומר, כי אם אני יוצא, אני צריך לצאת נגד כל השמועות.

נכון, אבל מה אתה מדבר עכשיו על שמועות?

אנחנו מדברים איתך על מכתב שכולם יודעים.

בוא, בוא, תקשיב מתוק. אני הייתי אצל הרב יעקב יוסף.

הרב יעקב יוסף הוציא לי מודעה מלפני 83 שנה,

ופרסם אותה בשיעור שאני והוא היינו ביחד

בבוכרים,

והראה לכולם והקריא קטע מתוך המודעה

של איסור לשבת בסעודת

שבע ברכות המשפחות.

אסור, כל אחד בחדר אחר לגמרי, לא באותו חדר.

בחדר אחר לגמרי,

וכל גדולי העולם, אשכנזים, ספרדים ותימנים דאז,

חתמו על המודעה והוא הקריא אותה שם.

אז מה תגיד, זה מודעות?

זה פצ'קביל?

זה דברים ידועים,

זה לא חדש.

רק מה,

כשנזקקים לפעמים להוציא את זה על הכתב עוד פעם, זה בגלל חולשת הדור,

שהיום

טמן עצל ידו בצלחת נלאה שיבה אל פיו.

כבר יש לנו שולחן ערוך,

ואנשים לא פותחים אותו לקרוא,

צריכים להוציא להם דף

מתוך זה, והיום כותבים ספר על מצווה.

למה?

כי העצלות באה לעולם,

אנשים לא רוצים להבין מה שברור.

רבינו, נכון מאוד, יש טוענים שהזמרים האלה, לדוגמה, כל התנועה הזאת של רבי נחמן,

השלושים, ארבעים אלה שנגיד לאומן, יש להם זמרים,

יש להם טרנד של קופצנות,

זה מושך אנשים.

עכשיו, ידוע וידוע שהיהדות היא לא גוף שהמטרה מקדשת את האמצעים. האמצעים זה מטרה קדושית כמו המטרה.

אבל היום בדור הזה מסתבר שהאמצעים לא צריכים להיות כל כך קדושים בשביל לקרב את הרחוקים. לא, לא, לא, לא, לא מסכים. רגע, רגע. שמעתי. אז אומרים לך, הזמר הזה לא מיועד לבני תורה. שמעתי, שמעתי, שמעתי. על הדרך לומדים אותך ללילה. שמעתי, לא מסכים, ואני אסביר לך. זה מה שנעשה. אסביר לך.

פעם שאלתי את מורי ורבי

לגבי החסידות ברסלב,

לא באופן כללי, כאילו,

אמר לי, תשמע, יש דרכים שונות ביהדות אבל לא משונות.

ברגע שזה משונה, זה בעיה.

יש שיטות שונות ביהדות, איך מסתכלים על זה ועל זה.

אנשים שקופצים באמצע הרחוב, יורדים ועוצרים את התנועה ושרים טראנס וקשקושים כאלה, זה חילול השם של כדוגמתו,

let man de pali.

אז זאת אומרת,

מזה לא לומדים. אז הוא יכול להגיד לך שהוא מקרב?

גם דוקטור ברג שהוא כופר גם מקרב.

הוא אפילו קרב זמרת שאני לא רוצה להגיד מה שמה.

אז מה?

אז נגיד שזו השיטה?

יש אנשים שפותחים שיעורי קבלה להמונים ויושבים גברים ונשים ביחד,

והם אומרים שהם חזרו בתשובה מהשיעורים.

אז מהיום נגיד,

הנה היום השיטה לעשות את זה בתערובת של נשים ונשים ושוב יעד.

הרפורמים בארצות-הברית אומרים שהם מקרבים ועושים אחדות.

מה הפירוש?

כי אם הם לא יעשו בית-כנסת שביום כיפור אוכלים ביחד

ונוסעים לבית-כנסת ביחד, אז תהיה התבוללות.

היהודים יתבוללו כי לא תהיה אחדות.

אז לפחות כדי לאחד אותם, עושים להם ארוחה ביום כיפור.

אז זו גם שיטה.

אז בואו נגיד שגם זה בסדר, אין גבול לדברים.

לכן צריך לדעת, יש דרך הסלולה.

הדרך הסלולה זה מה שגדולי הדור אמרו. בינתיים יש את הפסק הזה,

ירא שמאי מצטרף אליו,

ומי שצריך חיזוק ילמד מוסר.

תהיו בריאים.

רגע, אני פה, אבל הרב רוצה שאני אסיים.

טוב, בוא נשמע אותו. נשמע אותו.

אתה לומד פה?

לא, לא, אני גם פה, ליאז.

קודם כול, אשריך על מה שאתה עושה.

אתה אומר שסף המדיון, אני עם קצת מהאיש שירותו.

באמת, זה מקצת שאני יכול לשבח אותה בגמרי הבא.

שתיים, אני לא מחזיק מ...

הרב דיבר על זה כרגע,

אני לא מחזיק בבן אדם של עמוד שחור לבן,

ויש לו כיפה בעשרה שקלים, אני מחזיק מעדיין מידות.

אני, ואני רציתי שומרת לפני השנה, לא יודעת. אבל אני יכול להעיד, ואני יכול להעיד בדבר אחד, שקודם כל אדם שיהיה אדם.

ויש הרבה אנשים שאיבדו להיות אדם, גם במצב הזה.

אני רק שנה שומר מצוות לא יותר, אני יכול להגיד לך.

אבל יש דברים שאני לא מבין מה כל דבר, הלכה, הלכה. מה, לא, אני לא אמרתי את זה בהתחלה.

אם בן אדם מחבר עולה לאוטובוס,

נמצא באוטובוס, אז מה, צריך שהרב עובדיה יגיד להם,

הלכה, לרדת מאוטובוס? זה ברור, צריך לרדת מאוטובוס.

אני לא מבין כל דבר, הלכה, הרב, הרב. ואני יודע, אני יודע, אני קצת מכיר את העולם הזה עוד מלפני.

אני לומד אצל הרב ליאור שנים, אצל הרב ליאור כחלון,

מורי ורבי, אני לומד איתך הרבה שעמים, אני רק בשנה האחרונה בייצחון באופן קבוע שם. אני אומר לך, שאם תבוא לשם מול 400 בעלי תשובה כל ערב,

אני חושב שהקול שלך לפחות שם יהיה הרבה יותר חזק ויותר ברור ובלי תמימות, כי סוד הכל פה כולם בסדר, אני לא רוצה לתת רגע לאף פעם, אבל אני לא מבין את העניין של

הרב אמר, הרב אמר, מה, מחבל באוטובוס, בוא נתרוצץ, אם הרב לא אמר לרדת?

צריך להנחה בשביל זה, כאילו, הוא נניח.

תודה.

חבר הכנסת

לא החסידות כולה, דברים שהם משונים.

למה לתייחס אנשים שקופצים ברחוב לחסיד במרצל?

ולמה לקחת את המבטקים בחסיד במרצל?

הרב ברו, שרב ברלנד,

שחופצים מפעל חיים, ולא למדו תשובה,

והשיגו הרבה ממה שהציגו והשיגו אמת. הם קופצים ברחובות? לא.

אני דיברתי על הקופצים.

לא אמרו, לא אמרו. לא שמעת?

אמרתי בהתחלה לא על הכלל, אמרתי על תופעות שיש.

הם הבינו כולם מה שצריך לעבוד.

תודה רבה.

תודה רבה.