חדרה - חדרה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מוזיקה

מורי ורבותי,

מקדמים בברכה את גדול מחסירי התשובה בדורנו,

מזכה הרבים,

הרב הצדיק רבי אמנון יצחק שליטא!

ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור,

ימים על ימי מלך שנותיו כמו דור ודור,

ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור,

על ימי מלך תוסיף שנות אף כמו דור ודור.

אין צורך לצאת.

רבותי, אין צורך לצאת. זה יגרום להמולה. אין צורך לצאת. האחראים מסדרים הכול.

לשבת.

רבותי, לא לגרום להמולה. לשבת.

הרב נכנס, רבותי.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

אדוני היושב-ראש, רבותי, נכנסים לצאת.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר הערב יהיו להצלחה ורפואה שלמה לדוד ונעמי,

נגר הלוי והילדים יניב בן-דוד וכלנית ומשפחתם,

אופיר וכלנית ביטון ומשפחתם, דניאל ואילנית נגר ומשפחתם,

חיים בן-דוד, חזרה בתשובה וזיווג הגון,

רפואה שלמה ללאה בת שרה.

תודה לרבי בועז ביטון מהמחלקה למורשת ישראל, חדרה.

ערב טוב לכם.

כן, אנחנו נלמד קצת חומר קשה בהתחלה,

אבל אני סומך על האינטליגנציה החדירתית,

ואחרי זה ניתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות.

יש לי גם התייחסות

לעיתון המקומי זמן חדרה,

וצריך להיות ערב מעניין.

ובכן,

ביצב אותם לאמור, כה תאמרנו לאדוני, לעשו, כה אמר עבדך יעקב, אם לבן גרתי והאחר עד עתה.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים שיעקב מצווה את המלאכים לומר,

כה תאמרון לאדוני, לעשו, קורא לו אדוני,

כה אמר עבדך יעקב,

אם לבן גרתי והאחר עד עתה.

בשערי תשובה רבנו יונה אומר,

היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך.

כל מי שנברא בבריאה זה לכבוד השם יתברך.

והדבר ידוע,

שמדרכי קידוש השם יתברך

זה להודיע בכל מבטא שפתיים,

בכל אשר ירמזון העיניים,

ובכל הנהגה ופועל ידיים,

כי יסוד לנפש האדם זה עבודת השם יתברך ויראתו ותורתו.

זאת אומרת, אדם כל הזמן, בכל אשר יבטא בשפתיו, ירמוז בעיניו,

ינהיג בידיו,

הכל זה לעבודת השם ויראתו ותורתו,

ולא די שייראה זה יסוד מזמן לזמן,

אלא צריך שייראה מכל תנועה ממש של האדם,

כי האדם נברא לכבוד השם יתברך.

וזו הדרך של קידוש השם.

ואמר שלמה המלך עליו אשלו,

מעין נרפס ומקור מושחת צדיק מט לפני רשע.

בספר משלי, החכם מכל אדם אומר,

כמו שמעין נרפס,

הכוונה שהוא עכור ברגליים,

ומקור מושחת,

שהמקור הושחת.

ככה זה גם צדיק כשהוא מט

לפני רשע.

זאת אומרת, כשהצדיק מט לפני רשע וירא להוכיח אותו על פניו,

על דרכו הרעה,

שנוא הדבר כמעין נרפש ומקור נשחט.

זאת אומרת, מחובתו של הצדיק

להוכיח את הרשע.

הרלב״ג מסביר, מעין

שמהימיו נובעים שנטנף ברפש

עד שנשחט המקור שמשם נובעים מהמעין מטינוף הרפש,

ידמה אותו לצדיק כשהוא מתמוטט לפני רשע ונכנע תחתיו,

כי הרשע משחית את הוד הצדיק ומטנף אותו בדרך שירחיק האנשים מלכת בדרכו,

כמו שמרחיק

ענוף הרפש את השתייה ממי המעיין.

אם אתה רואה

שהמעיין נרפס

ואי אפשר לשתות ממי מיו,

ככה צדיק, כשאתה רואה שהוא מת בפני רשע,

אף אחד לא ירצה ללמוד ממנו שום דבר.

מה זה נוגע אלינו?

אלא בואו נראה מה קרה עם יעקב אבינו.

כל היצירה מצד בריאתה נבראה שיתראה כבוד השם יתברך מכל וכול.

וכשצדיק מת לפני רשע, זו מהפכה בעיקר היצירה.

וזה ממש עולם הפוך.

חכמים זיכרונם לברכה הקדושים,

כולם בסגנון אחד תפסו על יעקב אבינו, עליו השלום,

שאמר, כה אמר עבדך יעקב,

כה אמר עבדך יעקב,

רבי יהודה ורבי סימון פתח מעין נרפס ומקור מושחת.

כשם שאי-אפשר

למעין להירפס ולמקור להישחט,

כך אי-אפשר לצדיק

למות לפני רשע.

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב,

אתה מהלך,

והיית, יעקב,

הולך לדרכו,

ואתה אומר, כה אמר עבדך יעקב.

למה אתה צריך להגיד את זה, כה אמר עבדך? מי הכריח אותך להגיד, כה אמר עבדך יעקב?

ולהלן במדרש, באותה שעה שקרא יעקב לעשיו אדוני,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה השפלת עצמך וקראת אדוני לעשיו שמונה פעמים?

חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך.

אתה קבעת בפה שלך שאתה תהיה עבד לפניו

והוא האדון שלך.

אז שמונה מלכים מזרעו

ימלכו לפני בניך.

שמונה פעמים, הוא אמר.

הנה, תפסו עליו ביקורת חמורה כזאת, על שקיבל

בעד זה עונש רע ומר.

וזה מפליא,

כי אנחנו רואים מהגמרא, מהמדרשים,

אנחנו רואים אחרת.

פה אנחנו שומעים שיש עונש חמור,

ומצד שני כתוב שרבנו הקדוש

אמר לרבי אפס,

תכתוב מכתב אחד משמי למרן מלכה אנטונינוס.

הקיסר אנטונינוס,

תכתוב לו,

לאדוני,

לאדוני המלך אנטונינוס.

טוב, הוא כתב את מה שאמר לו,

לקח ממנו את המכתב, ראה מה כתוב, קרע את המכתב.

אמר לו, סליחה, תכתוב עכשיו

עבדך יהודה למרן מלכה אנטונינוס.

תכתוב שאני הכותב, עבדך יהודה, תציין את המלה עבדך.

קודם לא היה כתוב כך.

אמר לו, רבי, מפני מה אתה מבזה על כבודך?

אמר לו, מה, אני טוב יותר מסבא שלי,

מיעקב אבינו?

לא כך אמר עבדך יעקב?

אז רואים שהוא למד מהפסוקים בתורה שכך נכון וראוי לנהוג כלפי הקיסר,

כמו שיעקב פנה אל עשיו.

עשיו,

הזרע שלו זה הרומיים והקיסרים היו מרומא, אז הוא עשה בדיוק אותו דבר.

הנה סובר רבנו הקדוש

שכך צריכה להיות הנהגה וכך הוא נהג למעשה.

אומנם חכמים, זיכרונם לברכה,

קראו את הפרשה הזאת, פרשת הגלויות,

כל המפגש של עשיו עם יעקב

וכבר באר הרמב״ן, זיכרונו לברכה,

ויש בה עוד רמז לדורות,

כי כל אשר אירע לאבינו יעקב עם עשיו אחיו,

יאירע לנו תמיד עם בני עשיו.

אתם יודעים שהיום אנחנו נמצאים תחת שלטון של עשיו.

עכשיו מי ששולט בעולם זה מלכות אדום.

האמריקנים

הם אדומיים, האירופאים הם אדומיים.

כל אלה אדום.

מלכות אדום זה המשך של רומיה העתיקה,

והיום אנחנו נמצאים בגלות אצלם.

אז בואו תראו מה כתוב כאן.

אומר הרמב״ן שיש רמז לדורות שכל מה שאירע לאבינו יעקב עם עשיו אחיו,

יאירע לנו תמיד עם בני עשיו.

וראוי לנו לאחוז בדרכו של הצדיק,

יעקב אבינו,

שנזמין את עצמנו לשלושה דברים שהוא הזמין בעצמו.

איך הוא יצא לקראת עשיו עם שלושה דברים?

תפילה,

דורון

והצלה בדרך מלחמה.

לברוח ולהינצל.

וכבר ראו ריבותינו את הרמז הזה מן הפרשה הזאת.

באמת הוא הצליח להכניע אותו, יעקב אבינו, עם הדורון

בזה שהוא נתן לו את הדורון, הוא כופף אותו,

כי הוא היה חמדן עשיו.

וכשנתנו לו את השוחד הזה

אז הוא התכופף ונשק אותו,

ממש אהבה, סוגה בשושנים.

זו החוכמה שהיתה ליעקב אבינו.

אבל צריך להיות מוכנים תמיד, גם תפילה בנוסף,

וגם להיות מוכנים למלחמה.

הרי לנו בקבלה שהפרשה הזאת היא פרשת הגלויות, ושתמיד נתנהג על-פי זו הפרשה.

וחכמים, זיכרונם לברכה, מספרים לנו,

ויאמר לו עשיו, הציג הנע עמך,

ביקש ללוותו,

לא הסכים, יעקב לא הסכים שהוא ילווה אותו.

רבנו,

כשהיה הולך למלכות, היה מסתכל תמיד בפרשה הזאת,

ולא היה לוקח אתו רומאי.

לא היה לוקח מישהו רומאי שיתלווה אליו.

למה לא היה לוקח?

פעם אחת הוא לא הסתכל בפרשה הזאת של

יעקב ועשיו, ולקח אתו רומאי,

ולא הגיע לעכו עד שמכר את הפנס שלו, את המעיל שלו.

למה? הוא היה שודד.

הוא רוקן אותו.

אם הוא היה מסתכל עליו בפרשה כמו תמיד,

הוא היה רואה. מה היה רואה?

שיעקב לא הסכים שעשיו ילווה אותו.

אז אנחנו צריכים ללמוד מה עשו האבות הקדושים.

וכמו שהוא לא רצה שהוא ילווה אותו,

היה צריך רבנו הקדוש שלא ילוו אותו.

תמיד הוא הקפיד על זה. פעם אחת הוא לא הסתכל בפרשה,

ונתן לרומאי להצטרף. מה עשה? רוקן אותו.

הרי לך שלא הלך בשום פעם למלכות, אם לא היה מסתכל לפני כן בפרשה של יעקב,

להתנהג כמוהו.

אז אם כן נשאלת השאלה, מה התביעה על יעקב?

הרי אם לומדים ממנו כל כך הרבה,

מאיך שהוא התנהג,

מה כאן החטא על זה שקיבל עונש כזה,

ששמונה מלכים הלכו מעשיו

בגלל שהוא אמר,

מעבדך לאדוני, מעבדך לאדוני.

והנה, אפשר היה לומר,

אולי העונש היה בגלל שהוא החניף לו יותר מדי.

אבל הפוך, מפה לומדים חכמים, זיכרונם לברכה, שמותר להחניף לרשעים בעולם הזה.

מקום שיש סכנה, מותר להחניף לרשעים בעולם הזה.

הרי הוא אמר לו,

כראות פני אלוקים ותרצני,

זאת אומרת, אמרנו שהוא רואה אותו כמו פני אלוקים.

ואם כן, עדיין השאלה עומדת במקומה,

מה הטענה על יעקב אבינו?

אלא, אנחנו רואים מזה הערה נוראה.

העניין הזה של צדיק מט לפני רשע,

העניין הזה הוא נורא כל כך.

זה ההיפך מהבריאה,

התרפסות המעיין והשחטת המקור.

עם כל החשבונות הצודקים שהיה ליעקב בזה,

סוף-סוף היתה עליו תביעה בעד שפלות

יותר מדי.

אתה השפלת את עצמך.

אתה עכרת את המעיין ונתת את הרשע אלוף לראשך.

אז מה תאמר כי יפקוד עליך?

אין זה עניין של עונש לבד,

אלא, מצד עצם המידה כן הוא, אם תשפיל עצמך תחתיו,

הוא יהיה לך אלוף לראש.

זאת אומרת, זה לא מצד עונש,

זו המציאות. אם אתה מחליט שאתה למטה, אז הוא למעלה.

ואם החלטת שאתה עבד ואמרת את זה שמונה פעמים, אז הוא יהיה אדון עליך שמונה מלכים.

ככה זה עומד.

אם אתה מנמיך את עצמך,

אז אתה שם אותו לראשך.

והרמב״ן כותב על זה דבר מדהים.

ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום.

הרמב״ן אומר ש...

אנחנו אשמים שאנחנו מסורים היום תחת שלטון אדום.

כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומאים,

והיא היתה סיבת נפילתם בידם.

וזה מוזכר בדברי ריבותינו ומפורסם בספרים.

עד כאן מביא

רבנו הרמב״ן.

ואני אספתי לכם את החומר והבאתי לכם אותו מוכן.

זה דבר היסטורי שלא הרבה מכירים אותו ולא מלמדים אותו בבתי-ספר בישראל.

ובכן, כתוב בגמרא ככה,

כשבא רב דמי אמר,

32 קרבות,

אני מתרגם מארמית,

עשו הרומאים עם היוונים,

ולא יכלו הרומאים ליוונים

עד ששיתפו לישראל אתם ביחד.

זאת אומרת, אם אתם זוכרים,

היינו תחת שלטון היוונים בזמן חשמונאי,

עד שבאו בני חשמונאי עוד מעט חנוכה,

והצילו אותנו מידם.

זו היתה הגלות השלישית,

גלות יוון.

אחרי זה הרומאים רצו לשלוט בעולם,

והיו 32 קרבות בין הרומאים לבין היוונים.

והם לא הצליחו להכריע את המלחמה

עד שהם שיתפו את ישראל אתם, הרומאים.

וככה התנו אתם הרומאים עם ישראל.

אמרו לישראל,

אם מאתנו מלכים, אתם שרים,

אם מכם מלכים, אנחנו שרים.

זאת אומרת, יהיו החלפות,

מחליפים קדנציה.

כשאנחנו נהיה מלכים אתם תהיו שרים,

כשאתם תהיו מלכים אנחנו נהיה שרים.

טוב, הסכימו.

זה מה שטוען

הרמב״ן כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומאים, וזו היתה סיבת נפילתם בידם. עד היום אנחנו נפולים בידם בגלל זה. תשמעו מה קרה.

שלחו להם הרומאים ליוונים,

אמרו להם, עד עכשיו נלחמנו בקרב,

עכשיו אנחנו נילחם בדין.

אנחנו לא יכולים להכריע האחד את השני. חבל שימותו חיילים משני הצדדים,

אז בואו נעשה דין.

טוב,

שאלו אותם שאלה.

מרגלית ואבן טובה,

איזה מהם יעשה בסיס לחברו?

מה יותר חשוב, המרגלית או אבן טובה?

אמרו להם, מרגלית לאבן טובה.

המרגלית היא פחות מאבן טובה,

לכן היא תהיה הבסיס שעליו תשב האבן הטובה.

שאלו אותם, אבן טובה ואינך? אינך זה נופך?

איזה מהם יעשה בסיס לחברו? זאת אומרת, מה העיקר ומה הטפל?

אמרו, אבן טובה היא פחות מנופך,

ולכן היא תהיה בסיס.

שאלו עוד שאלה,

אינך

לספר תורה?

אינך בספר תורה מה?

איזה מהם יעשה בסיס לחברו?

אמרו שאינך הנופך

יהיה הבסיס לספר תורה, כי ספר התורה חשוב.

ככה ענו היוונים.

שלחו להם הרומאים,

אם כן, אנחנו, יש לנו ספר תורה אתנו,

וישראל עמנו.

אז זאת אומרת, ניצחנו אתכם בוויכוח ובדין,

כי אתנו ספר התורה של היהודים, וגם היהודים אתנו,

וככה כפו להם.

והרומאים שלטו במקום היוונים.

26 שנים

עמדו באמונתם הרומאים כלפי ישראל.

מכאן ומאילך השתעבדו פתאום,

הפכו את הקערה על פיה,

והרומאים ביטלו את ההסכם

ושלטו על ישראל עד היום.

מה קרה?

מה קרה שהם השתנו?

תשמעו,

מההתחלה מה הם דרשו, מהסוף מה הם דרשו.

למה בהתחלה נתנו לישראל להיות

למעלה 26 שנים ואחר כך השתעבדו בהם?

ובכן,

בהתחלה הם למדו מהפסוק.

תקשיבו מאיפה לומדים הרומאים.

למדו מהפסוק שכתוב, ויאמר נישאה ונלכה לנגדיך.

עשו מציע ליעקב,

בוא, בוא נישא ביחד ואני אלך אתך לנגדיך,

דהיינו אני ואתה, יעקב ועשו שווים בגדולה.

זה בהתחלה,

ככה כתוב.

אבל בסוף מה כתוב? שיעקב אמר לעשו,

יעבור נא אדוני לפני עבדו.

דרך השר ללכת לפניהם. מה עשו הרשעים הארורים, הרומאים?

השתמשו בכתר של התורה לרצונם ולתאוותם.

ניצלו את דבר האמת כדי לחזק את רשעתם.

דרשו בתורה רק לטובתם ולצורך מידותיהם המושחתות.

והדרשה שלהם היא רק למראית עין.

מכסים את נפשם ומידותיהם הנשחטות ומסתמכים על הפסוקים.

מה לבסוף הם דרשו? יעבור נא אדוני לפני עבדו.

ביטלו את התנאים שהיתנו עם ישראל.

מה קרה?

בהתחלה היתה הצעה שעשו ילך עם יעקב שווים בגדולה.

אז הם נתנו לעם ישראל להיות שווים אתם בגדולה. אבל בסוף מה אמר יעקב?

הם אמרו, בסוף הוא אמר,

יעבור.

אדוני לפני עובדו.

אז מה אתם רוצים?

אנחנו למדנו מאבא שלכם.

אבל תסתכלו איזו כפיות טובה.

הם ביטלו את כל ההתחייבות שלהם לעם ישראל להיות שווים,

ומכל שכן שלא לפגוע בהם,

ושכחו שרק בזכות ישראל הם ניצחו את היוונים.

הרי בקרבות הם לא יכלו.

הם ניצחו בדין שהסכימו ישראל להשתתף אתם.

ואז הם אמרו, ספר תורה אתנו ועם ישראל אתנו.

חיפשו ומצאו בכתובים סמך לדרוש כאוות נפשם.

לא יכלו יותר לעמוד בפני הלחץ הטבעי של שחיתות הנפש, ביטלו את ההבטחות

והחלו לשעבד את ישראל.

הם הכחישו את תכונתם הטובה של עם ישראל,

ואת העובדה שתודות להם עלה בידם לנצח את היוונים,

ובמקום שיכבדו וינשאו את עם ישראל,

באו לדכאם ולהשפילם ולשעבדם.

ועוד הצדיקו את זה בפסוקים מן התורה ומצאו סעד בדברי הראשונים

הקדושי העליון כדי לאמת את מעשי העוול שלהם.

רבותי, אנחנו נמצאים באותו מצב היום.

אדום יודעת שהידידים האמיתיים שיש להם פה במזרח התיכון זה ישראל.

המדינה שהם מבינים שהכי יציבה

זה ישראל.

היותר מתאימה לתרבות שלהם על-פי הישראליות זה ישראל.

ואף-על-פי-כן,

את מי הם סוחטים יותר מכול?

את ישראל.

מה יש להם, הפלסטינים? שום דבר.

פעם, כמו הפלסטינים, מה שהם ביקשו? כלום.

תמיד עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

בישראל מבקשים מהם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם להיסחט, להיסחט, להיסחט, להיסחט.

זה לא ישתנה.

ככה זה.

הנה, זה כתוב בתורה במפורש, ככה עשה עשיו אביהם,

ככה עשו הרומאים,

וככה עושה היום אובמבה.

ככה עושים כולם.

כולם עושים אותו דבר.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים להיות ערים לדברים.

אבל בואו תשמעו,

יש דרך גם להינצל מהם.

תשמעו.

דוגמה נוספת,

שאלו את מרדכי הצדיק,

למה אתה עובר על מצוות המלך ולא קורע ולא משתחווה להמן?

רבי לוי אמר,

אמר להם מרדכי,

משה רבנו הזהיר אותנו בתורה,

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה.

ברשע הזה המן עושה את עצמו עבודה זרה, אז אני לא יכול להשתחוות לו.

וישעיה הנביא הזהיר אותנו,

חדלו לכם מן האדם אשר נשמע באפו, כי במה נחשבו?

אז אני אשתחווה בפני בשר ודם?

במה נחשבו?

בסך הכול בן-אדם עם נשמה.

אם יסתמו לו את האף הוא לא שווה כלום.

ולא עוד,

אלא שאני יליד מיוחס

שכל השבטים נולדו בחוץ-לארץ,

וזקני בנימין נולד בארץ-ישראל.

זאת אומרת, אני לא שייך להשתחוות להמן.

טוב, הלכו להגיד להמן את מה שהוא אומר.

אמר להם, תגידו לו...

וזקנו יעקב השתחווה לזקני עשיו.

ראיתם? גם אמן יודע תורה.

כולם יודעים תורה? כל הגויים באים עם התורה.

הרי כתוב בפסוק בבראשית, ותיגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחווהנה,

ותיגש גם לאב ילדיה וישתחוו,

ובאחר ניגש יוסף ורחל וישתחוו.

אז הנה, הם השתחוו. למה אתה לא משתחווה?

השיב מרדכי,

עדיין לא נולד בנימין, בנימין לא השתחווה.

אני מזרעו של בנימין, אני לא משתחווה.

הם השתחוו, נכון, למדת טוב מהפסוק.

אבל אני יצאתי מבנימין שעוד לא נולד והוא לא השתחווה,

אני לא משתחווה.

הרשעים הללו מבקשים סעד למעשי הרשע שלהם,

לאכזריות, ורוצים לתת צביון לתעלולים הנפשעים.

אילו לא היה יעקב אבינו קורא לעשו שמונה פעמים, אדוני,

לא היה להם מקום להתגדר בו.

לא היו יכולים להתלות באילן גדול לחפות על מעשיהם הגסים.

ומובא בדעת זקנים מבעלי התוספות,

לפי שקרא לו, אדון נענש.

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא.

אני אמרתי,

ורב יעבוד צעיר.

מה פירוש רב? עשו הוא יותר גדול, הוא יצא ראשון.

הוא, הרב, יעבוד צעיר.

ואתה קראת לו אדון שמונה פעמים?

חייך שימלכו שמונה מלכים מעשו קודם שימלך מלך על ישראל.

ובעל הטורים כותב,

בשביל שיעקב ירא מעשו וקרא לו אדון,

גרם לבניו שנעשו גרים בין האומות.

בגלל הביטוי הזה של יעקב, שהתבטא מתוך כוונה טובה,

גרם לכך שהרשעים יהיו להם על מה לסמוך את מעשי הרשע שלהם.

ועוד הם מדמאים לקדושי העליון

לעשות כאבד נפשם הרעה.

ואילו לא אמר יעקב,

יעבור נא אדוני לפני עבדו,

לא היה נותן לרשעים אסמכתה טובה.

אומנם ליעקב היה סיבה,

הוא רצה להיפטר ממנו שלא ילך עמו עשו בשווה,

שירגיש עשו את עצמו עליון

ולמטה מכבודו להיות יחד עם יעקב. הוא נטע בו את ההרגשה שהוא מעליו.

אבל הוא גרם רוחה לישראל, שתלו הרומאים את מעשיהם הנוראים בבחיר האבות,

ודרשו את הכתוב הזה לטובת עצמם.

מה הלקח מזה?

שעלינו ללמוד וללמד לדורות הבאים.

קודם כול, להיזהר מביטויים נחפזים, שלא יבואו התלמידים

וידרשו לטובת עצמם.

ועוד דבר,

כל גלות אדום זה מתוך זה שצדיק היה מת לפני רשע.

יש לנו ציור בעונש הגדול, הנורא הזה,

אלפי שנים אנחנו סובלים גלויות רק בגלל זה שיעקב אבינו מט התכופף בפני רשע,

והעונש הוא מצד מידה כנגד מידה.

אתה עשית אותו אדון,

ממילא נעשית עבד.

אמרו זיכרונם לברכה, תראו עד איפה הדברים.

הגמרא בסותם הם א' אומרת, כל המחניף לרשע,

סופו נופל בידו.

מאיפה למדו את זה? מירמיה הנביא.

הוא נענש על כך שאמר,

כן יעשה השם.

מה היה הסיפור?

חנניה בן עזור היה נביא שקר,

שהבטיח לעם

שהשם ניבא אותו,

שיישבר עול נבוכדנצר מעל ישראל,

והם ישובו מהגולה לארץ.

אבל הוא היה נביא שקר.

וסופו, שנפל ירמיה הנביא ביד בן בנו והביאו לבית-הכלא.

כל המחניף לרשעים,

מה הוא אמר לו? כן יעשה השם.

עצם זה שהוא אמר לו כן יעשה השם על נבואת שקר,

החניף לו,

והוא גם צחק עליו.

מה צחק עליו?

שהוא יאכל קודשים.

והוא היה חנניה בן עזור, גבעוני, אז הוא יהיה משרת שם.

שואב מים וחוטב עצים.

אבל מכל מקום, הלשון הזה שאמר, לשון של החנפה,

והוא סבל, שנכלה בכלא.

אז זה מבהיל ונורא הדבר.

כך היא עצמה של המידה,

עם מעט השפלה, עם מעט התמוטטות לפני ראשה,

כבר נופל בידו,

ובמשך הזמן גם יראה את זה בפועל,

ואז יראה שהוא סובל על כל צעד ושעל מהשפלתו יותר מדי,

עד שיעשו אותו שמש פשוט ויצוו אותו לקחת הכלים לבית המרחץ.

אז אם כן,

זה מצד עצמה של המידה. חוץ מעונש שמים,

מידה כנגד מידה,

מי יכול להכיל דבר זה?

ולסיכום,

אנחנו רואים בכל המשא-ומתן שהיה לו לאברהם אבינו, עליו השלום, עם בני חטא,

כשהוא היה צריך להם

בשביל

מערת המכפלה,

עם כל ההשתחוויות

שהיתה מצד דרך ארץ והכרת הטוב,

אף פעם לא קרא להם אדוני,

אלא אדרבה,

הם אמרו לו, שמענו אדוני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

אשרי האדם שאינו מת לפני רשע,

והוא המצליח באמת.

אבל אצלנו, בשפלותנו, זה להיפך.

כשאדם יוצא לרחוב, הוא מרגיש תיכף שכולם אדונים עליו,

ונעשה באמת

עבד לעולם.

זאת אומרת, אתה קובע בעצם איך יתייחסו אליך ומה יהיה גורלך.

אם אתה מת בפני רשע, ככה יהיה.

אבל אם אתה יודע את ערכך ואת שווייך,

ואתה יודע מה מעשיך בעולם ומה מטרתך,

ואתה עובד לקדש את שמו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם,

אז אתה לא מתכופף ולא משתחווה לסוף כולם שישתחוו לך.

זאת אומרת, זה כלל,

זה לא רק עונש שיש על זה שצדיק מד בפני רשע,

אלא זה מידה כנגד מידה. אתה קבעת את המציאות.

אתה מתכופף, אז קבעת שהוא מעליך.

לכן, אדם צריך לזכור תמיד.

אתה עובד את השם, אתה צריך ללכת בגאון,

ויגבה לבו בדרכי השם.

אתה לא מת לפני שום אדם,

שום אדם בעולם.

היות ואתה הבן של הקדוש-ברוך-הוא, בנים אתם לשם אלוקיכם,

אז אתה צריך ללכת בגאון ובעוז

ולשמוח בחלקך שאתה בן של הקדוש-ברוך-הוא.

סיפרתי באחת ההרצאות

שאחד הרבנים החשובים,

הרב בן-דוד,

הלך בדרום-אמריקה,

ושם ראה אותו גוי,

ועצר אותו ושאל אותו, תגיד לי, אתה יהודי?

אמר לו, כן.

אמר לו, זו פעם ראשונה בחיי שאני רואה את הבן של אלוקים הולך ברחוב.

הוא קורא תנ״ך הגוי הזה והוא תיאר לעצמו איך נראים יהודים. רק הפעם, ראשונה, יהודי הולך ברחוב

ושאל אותו שאלה ישירה.

אבל איך הוא מכנה אותו?

בן של אלוקים.

אז הוא אומר לו, יש לי שאלה אליך,

כשאני הולך ברחוב

אני יודע על מה אני חושב שאני הולך ברחוב.

אתה בן של אלוקים.

כשאתה הולך ברחוב, על מה אתה חושב?

הרב,

נהיה כזה קטן

בעיני עצמו.

השאלה שלו הבהירה לו מה חושבים הגויים שצריך להיות יהודי כשהוא הולך ברחוב,

ואיך אנחנו הולכים ברחוב?

כמו גויים.

מישהו חושב שהוא הבן של אלוקים?

מישהו זוכר את זה?

מישהו מבין בכלל מה החובות המוטלות עליו כבן של הקדוש-ברוך-הוא, בן של מלך שהולך ברחוב?

איך הוא צריך להתנהג?

איך הוא צריך לדבר?

מה הוא צריך לעשות?

מה שאיפותיו צריכות להיות?

מי חושב על זה?

זה נקרא שצדיק מט בפני רשע.

ממילא הוא מרגיש פחות

וכל אחד נמצא מעליו.

על כן, אדם צריך להבין,

יש לנו מטרה, יהודים. אנחנו לא באנו לעולם הזה סתם כשאר אומות העולם.

אנחנו לא באנו לעשות פאנן,

לא באנו לבלות, לאכול, לשתות, לנוח, לעבוד ולמות.

זו לא המטרה.

זה טוב לבעלי-חיים,

זה טוב למקקים, לנמלים,

זה לג'ירפות טובות, לכבשים.

אבל בני-אדם יהודים

הגיעו לעולם לא למטרות האלה. יש עולם המשך.

אתה רק פה בהכנה,

כמו שהיית בבטן, בהכנה לקראת היציאה.

גם פה אתה בהכנה לקראת היציאה.

רק מהבטן, כשיצאת...

אז נברא לך הגוף,

אבל כשאתה יוצא מן העולם הזה,

אז הנשמה שלך נבראת לחיי העולם הבא.

הגוף שלך נוצר תשעה חודשים.

לאחר מכן הנשמה שלך שהתחילה ממצב של אפס,

אתה מתחיל להטעין אותה

בכל החוויות, בכל הלימודים, בכל המושכלות.

כל מה שעובר עליך בימי חייך נרשם בנשמתך.

וכשאתה יוצא מן העולם הזה, זה אתה.

שולפים אותך מהגופה,

והנשמה שלך תעמוד לפני בורא עולם,

ויבדקו מה יש בה,

זכויות או עוונות,

מעשים טובים או עבירות.

כל אחד צריך להבין שכל רגע שעובר בחיים,

או שאתה ממלא את החיים שלך תוכן,

או שאתה מאבד את החיים.

כי רגע שעבר בלי תוכן, הוא לא נשאר.

אבל רגע שאדם לומד, לדוגמה, עכשיו אתם יושבים פה, כל רגע שאתם יושבים פה אתם ממלאים ומטעינים את הנשמה שלכם

בדברי תורה,

שדברי תורה זה שקול כנגד כל מצוות התורה.

זאת אומרת, כל אות שאני מוציא מפי אתם מקבלים תרי״ג מצוות.

כמה שאני אדבר יותר ותחזיקו מעמד,

ככה אתם זוכים כפול תרי״ג מצוות.

זה השכר שמקבלים על לימוד תורה.

זאת אומרת, כל בן-אדם

שממלא כל רגע בחייו, אשריו אשרי חלקו,

הוא יצא מפה בימים מלאים ושלמים.

אבל מי יכול לעשות את זה?

מי יכול באמת למלא כל רגע?

הרי רוב האנשים, רוב היממה שלהם

זה הבל וריק.

כמה אנשים לומדים תורה ביום?

כמה מצוות הם כבר עושים ביום?

תאסוף, תאסוף, תאסוף, תטחן הכול ביחד. כמה? אם תגיע לארבע השעות אתה מאושר.

למה הם עוד 20?

לא חבל?

זאת אומרת, אם אתה חי 60 שנה,

אז רק עשר שנים ניצלת ו-50 שנה זרקת.

אם אתה לומד רק שעה ביום ואתה חי 70 שנה,

אז אתה שלוש שנים ניצלת

והשאר זרקת.

אז בשביל מה קיבלת חיים?

סתם להיות זקן עם קמטים?

אדם צריך להבין, יש ערך לחיים. כולם מבינים שיש ערך לחיים. מתי? כשהם הולכים למות.

אז הם נזכרים, הם רוצים לחיות.

פתאום הם מבקשים חיים בכל מחיר.

אבל אז כבר אין מאיפה לתת לך.

מאוחר אתה כבר זקן, כמה ייתנו לך עוד?

אז אדם צריך לנצל את החיים.

שלא החיים ינצלו אותו? לא חבל?

אבל אדם רואה את כל מה שיש בעולם

וצדיק מט בפני רשע.

מה הוא רואה?

תפאורה גדולה,

אורות, בניינים, גורדי שחקים, מכוניות פאר, סלבריטי.

מה הוא רואה?

טמבלוויזיה.

מה הוא רואה?

אינטרנט, פייסבוק, טוויטר, חרטוט, הכול יש לו.

בפלאפון, דור ארבע,

חביבי ומחובר.

לאן?

לגיהינם.

עם זה לא בונים עולם הבא, עם זה מפסידים עולם הבא, עם זה מבזבזים חיים,

כי מזה לא יישאר לך שום דבר.

לא יישאר.

איך אני יודע?

ראית תוכניות לפני שבועיים, אתה זוכר מה היה? לא.

לפני חודשיים בטח לא. קראת עיתון, אתה זוכר מה היה כתוב? לא.

שמעת חדשות לפני כמה ימים. מה היה? לא זוכר.

אז מה נשאר מכל מה ש... כלום.

אכלת? כן. איפה זה?

יצא.

מה נשאר? כלום.

אז מה אתה עושה? אתה מתקדם כל יום, כל יום לבית קברות.

זה הכול.

בדרך אתה הולך חף לפה, חף לשם,

שומע זה, רואה זה,

וזהו. אבל אתה בדרך לבית קברות.

אין הפסקה, אפילו כשאתה ישן אתה בדרך.

אבל עם מה אתה תגיע לשם?

עם כלום?

עם חוויות?

אם אדם ממלא את עצמו רוחניות,

הרוחניות נשארת לנצח.

הגוף נגוף, זה ברור לנו.

הדבר היחידי

זה האני-הנשמה.

זה הדבר היחידי.

אז כדאי להשקיע במה שנשאר,

לא במה שלא נשאר.

וזאת, הטעות של בני-האדם.

הם מתפתים, מתפתים,

מתפתים.

אני אתן לכם רק משל על זה, לדוגמה.

היה אחד

ששמע שהמלך מכריז

שמי שעושה כך וכך, עד כך וכך, יקבל כך וכך

כסף וזהב.

במשך חמש דקות יפתחו לו את אוצר המלך.

וכמה שכך ייקח, אם יעשה כך וכך.

והוא עשה כך וכך,

והיה מגיע לו.

והמלך אמר, מגיע לו, תביאו אותו.

אבל שר האוצר

חמל על הכסף ואמר, חרב, ניתן לבן-אדם, עכשיו יאסוף לנו, יביא שקים,

ימלא זהב, זהב, זהב, זהב, וילך.

לא חבל.

אמר לו המלך, אבל אני לא יכול לשנות בדיבורי

איך אני אשנה בדיבורי.

אני אמרתי, אני מלך, אני לא יכול לשקר.

אמר לו, יש לי עצה.

אמר לו, מה העצה?

אמר לו, אל תדאג,

תזמינו אותו.

חקר עליו, ראה מה המומי,

הבין שהבן-אדם הזה אוהב מוזיקה, חבל על הזמן.

סידר לו תזמורות

מכל הגוונים, מכל הסוגים.

את כל הזמרים הפסולים הוא הזמין.

שם את כולם,

ואיך שהוא נכנס,

ישר התחילה המנגינה.

והוא שומע את המנגינה נדהם, משתוקק,

מביט, מתלהם,

וממנגינה למנגינה ומנגינה למנגינה, והבן-אדם לא שם לב, ופה תזמורת ושם תזמורת, זאת מפסיקה, זאת מתחילה, וואו,

ושואו, ועשן, ורוקדים.

והשתגע הבן-אדם, לא יכול להעתיק את עיניו, מסתכל,

מסתכל, מסתכל, ופתאום הוא נזכר.

יא חביבי, אני צריך לקחת כסף.

רץ לכיוון האוצר.

בא אליו בן-אדם, תפס אותו בגב ואומר, עבר זמנך,

חמש דקות עברו, החוצה.

היתה לו הזדמנות להיות עשיר אדיר, היה קונה את כל הלהקות,

והיו מנגנים לו כל החיים.

אבל הוא התפתה.

פשוט מאוד שמו לו את מה שהוא אוהב,

ומרגע שהוא שמע את מה שהוא אוהב, לא יכול היה להפסיק.

מה עושה את סררה? אותו דבר.

איך שאתה בא לעולם,

ישר מתחיל להרגיל אותך.

כבר כשאתה קטן, סקייטים,

אחר כך אופניים,

אחר כך אופנוע,

אחר כך מכונית,

אחר כך זה,

אחר כך יכתא,

אחר כך חרטא,

אחר כך בוכתא,

אחר כך שחתא,

אחר כך זה.

וואו,

כל הזמן מוביל אותך, אתה יודע, מעניין לעניין, מעניין לעניין, הופ, אומרים לך, החוצה, נגמר הזמן.

לא חבל?

יצר רע נותן לך להנות, להנות,

hold time, ואתה עובר מהנאה להנאה, מה נעשה הערב?

לאן נלך?

מה נעשה?

כל הזמן אתה מחפש ריגושים, הנאות וכו',

והחיים עוברים ועוברים ועוברים את המתבגר עוד שנה, עוד שנה,

עוד ספרה, עוד ספרה, עוד ספרה,

ביי ביי,

ביוצא מהעולם, בלי כלום.

אז כל אחד צריך לעשות חשבון.

אני רואה פה הרבה צעירים.

צריך לעשות חשבון. אתם עוד בזמן טוב.

אפשר להתחיל.

יש מספיק זמן לעשות הרבה. אתם יודעים מה אפשר להספיק?

אתם יודעים מה אפשר להספיק?

יש לכם מושג מה אפשר להספיק?

רבי עקיבא התחיל בגיל 40,

כשהיה עם הארץ,

התחיל ללמוד תורה, ובתוך 24 שנים רצופות הוא נהיה רבן של כל ישראל.

ורחל אשתו,

רחל אשתו, מה זכתה? יא חביבי, ששלחה אותו והסכימה שהוא ילך.

איזה צדקת. הוא הלך ל-12 שנה,

12 שנה ללמוד.

וכשהוא חזר,

כשהוא נכנס בחצר, בדיוק הוא שומע רשע אחת שאומר לה, תראי, בעלך,

איך השאיר אותך ככה, אלמנה חיה,

השאיר אותך, לא כותב, לא שולח, לא כלום, שום דבר.

מצריכה אותו.

אז היא אומרת לו, אם היה שומע לי,

היה הולך עוד 12 שנה.

הוא שמע, הסתובב והלך עוד 12 שנה.

חזר אחרי 24 שנה,

רבן של כל ישראל,

עם 24,000 תנאים קדושים, תלמידים שלו.

שהתלמידים שלו,

רבי שמעון בר יוחאי,

רבי מאיר בעל הנס,

וכאלה תנאים קדושים שהקטן שבהם חיה מתים.

כל זה הוא הספיק ב-24 שנה.

גם אנחנו יכולים אם נרצה.

אבל מי יש לו רצון?

אנשים רוצים דברים קלים.

פותחים מכשירים, רואים צבעים, נהנים וזהו.

מישהו מוכן להשקיע?

מישהו מוכן לעמול?

מישהו מוכן למלא את הבטריית, את הנשמה שלו לחיי עולם? לא.

רוצים את החיים בחפיף.

וזה חבל.

יהודי זה בן של מלך.

בן של מלך.

בנים אתם לשם אלוקיכם, אתם מבינים בכלל מה זה?

כל העולם שונא אותנו. אתם יודעים למה?

בגלל שמקנאים בנו

קנאה שאנחנו העם הנבחר.

3,300 שנה הם מנסים להרוג אותנו, כל דור ודור,

כולל הדור הזה.

הכריזו עלינו השמדה.

לפני 60 שנה היתה השמדה בפועל, ועכשיו המדים מודיע השמדה.

כל דור ודור עומדים עלינו וכנותינו.

מי מציל אותנו? הקדוש-ברוך-הוא.

בזכות מה?

שאנחנו הבנים שלו.

אם לא היינו הבנים שלו,

ראיתם מה קרה בהאיטי?

האיטי.

קו הרעידות, וזהו, אין כלום.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא מציל אותנו מידם.

מידם, אנחנו כבר בידם. מצילנו מידם.

מושך אותנו מידם.

3,300 שנה.

אתם יודעים כמה פוגרומים, כמה הצהרות, כמה אינקוויזיציות, כמה שעות.

מה עבר העם היהודי? תראו בספר תולדות ישראל.

יש ספר שנקרא סדר הדורות.

כתוב שם כמה אסונות, כמה שחטו יהודים בערים, כמה שרפו אותם.

מה לא עשו ליהודים?

אלפי שנים.

אחד מההיסטוריונים הגרמנים אמר,

מי שרוצה הוכחה שיש אלוקים, יראה את עם ישראל.

עם ישראל זה הוכחה שיש אלוקים.

האלוקים שהבטיח להם

לא עזבתים ולא מאסתים לכלותם עומד בדברתו 3,300 שנה.

גם כשחטאנו ופשענו לו ועבדנו עבודה זרה ועשינו כל הרע,

עדיין הקדוש-ברוך-הוא עומד בהבטחתו.

מה יותר פשוט לנו, רבותי, אחרי כל כך הרבה שנים, כמעט 6,000 שנה,

מה הבעיה שלנו לעשות סוויץ' ולהחליט שאנחנו רוצים להיות טובים,

ולעשות את רצון הבורא, ונקבל מה?

עולם מתוקן.

כל אומות העולם משתחוות לישראל,

כמו שמובטח לנו בתורה.

כולם יביאו דורונות למלך המשיח.

לא יהיו מלחמות בעולם,

יאריכו ימים עד אלף שנה,

אישה תלד בכל יום,

כיף, אה?

כמו תרנגולת. בק, בק, בק.

לחמניות ולחם על העצים,

חליפות על העצים,

הכול צומח מוכן.

הכול.

כל מה שתרצה, מעדנים מצויים כעפר.

שלום, שלווה, מנוחה.

כולם יעסקו בחוכמה.

אושר שאין כדוגמתו, אין יצר הרע.

אין יצר הרע.

אפשר להביא את זה בצ'יק-צ'ק, אם מחליטים רק.

אם עם ישראל מחליט לחזור לאביב שבשמים,

הקדוש-ברוך-הוא מחכה לרגע, הוא אומר, שובו,

שובו אלי,

ואשוב אליכם. זה הכול. תראו לי.

תעשו צעד לקראתי, אני אראה לכם מה אני אעשה.

לא יצאתי לקראתכם בהר-סיני לתת לכם את התורה?

יצאתי לקראתכם כחתן

לתת לכם את התורה.

הפלאתי אתכם מכל האומות.

עשיתי אתכם עם הנבחר.

נתתי לכם את הארץ הקדושה.

מה אתם עוד רוצים?

הכול נתתי לכם.

תעשו רק מה שאני מבקש. הרי כל הברכות טמונות

במה שאני אומר.

אם אתם עושים,

הכול יהיה לכם.

אתם לא עושים, אתם מביאים צרות לעצמכם.

בשביל מה?

כולם מחפשים טוב,

אבל לא במקום הטוב.

למה ללכת עקום אם אפשר ללכת ישן?

ובכן, יהודים יקרים, אל תהיו צדיק

מט בפני רשע.

עם ישראל ועמך כולם צדיקים.

לעולם ירשו ארץ.

נצר מטעי,

מעשה ידי להתפאר. אל תזלזלו בעצמכם.

אתם שווים הרבה יותר ממה שאתם חושבים על עצמכם.

לאין ערוך.

יהודי אחד שווה אומה שלמה.

מאיפה אני יודע?

ב-70 נפש

ירדו אבותינו למצרים.

וכמה אומות היו?

70 אומות.

יהודי אחד שווה אומה שלמה.

אז כל אחד שיעריך את עצמו ויתחיל לזוז.

מי שרוצה לדעת מה צריך לעשות, חילקנו לכם אנציקלופדיה,

400 שעות של סרטים בתוך הדיסק הזה שקיבלתם,

ויש שם מנוע חיפוש,

שאתם מכניסים את זה למחשב,

מתקינים, שואלים שאלה. כל שאלה שאתם שואלים, אני עונה לכם תשובה בסרט.

אז אתם יכולים לשבת 400 שעות בבית ולשמוע ולצפות ולראות

ולברר כל מה שאתם רוצים.

ואם תרצו,

יש טלפון 03-6-5x7-9, ארגון שופר,

מה שתרצו בעניין חזרה בתשובה, נברר, נתקדם,

נשתדל לעזור.

עד כאן הפתיחה שלי למי שיש שאלות, יקביע את אצבעו וניתן לו מיקרופון לשאול שאלה.

בחלק הראשון יהיו שאלות,

בחלק האחרון, ברכות.

כן, הנה, יש פה שאלה אצל הבחור בשורה השלישית.

לגבי העיתון, אל תדאג, אני לא אשאיר את הכתבת

בלי תגובה.

בבקשה. שלום לכבוד הרב.

שלום וברכה.

קטונתי מלדבר אל הרב.

אני מחזיק מהרב תלמיד חכם,

וקשה לי לחלוק על הרב.

התחלה טובה.

אבל רציתי לדבר על כמה היבטים שהרב מדבר על המוזיקה של הזמרים החרדים.

תציג את עצמך בדיוק מי אתה ומה הקשר שלך לזמרים.

קוראים לי אורי כהן. אין לי שום קשר לזמרים חוץ מזה שאני שומע אותם.

כדי ללכת להופעות שלהם

לא הייתי צריך לשמוע את הרב. זה ברור מאליו שאסור ללכת להופעות.

יש שם פריצות, זה מעורב. לא צריך לשמוע את הרב כדי

לא ללכת להופעות האלה.

לא הבנתי את הנקודה שאסור לשמוע אותן.

אם הבעיה מתחילה בזה שראיתי את הסרטונים של הרב,

ששוואקי מופיע עם אורות ועשן,

שזה נקרא לרב טכנולוגיה,

אני חושב שהטכנולוגיה של הרב פה לא מביישת את שוואקי בכלל.

אבל אם ראיתי גם בסרטונים שהרב מדבר על סליחות בטרנסים,

הלכתית, אני לא חושב שיש עם זה בעיה.

אולי זה השקפתית.

זה לא דבר מכובד, אבל אם ככה, אולי הרב יצא גם נגד קהילת ברסלב,

שיצא לי להתפלל כמה פעמים שם, וראיתי שהם עושים סליחות.

הטרנסים יותר טובים.

תן לי לענות לך על השלוש הראשונות.

טוב, יש לי עוד הרבה.

בטח שיש לך הרבה. בסוף אני לא אענה כלום, אז תגיד, לא ענית לי.

לגבי המכשור שאני משתמש בו,

אכן אני משתמש עם מכשור, לא כמו של שוואקה, כן? לא להגזים.

אבל בכל אופן, המכשור הזה משרת מטרה קדושה, להחזיר יהודים בתשובה.

לזכות את הרבים

הוא משתמש עם מכשור להחטיא את הרבים אז אחי ההבדל הקטן

מה עושים עם המכשור

זאת אומרת כרגע אני מדבר בשידור ישיר לכל העולם

והעולם צריך לראות אותי עם תאורה לא בחושך הנה אם אני אכבה את האור אז אני אהיה ככה

אז לא יראו אותי

אז צריך להדליק את האור בשביל שיראו אותי וצריך מצלמות שיצלמו אותי וגם אותך

זאת אומרת, המכשור הזה מיועד לקדש שם שמים. לא, הרב מציג את זה שהוא משתמש בטכנולוגיה מתקדמת. לא, אני מדבר על זיקוקים שזה אסרו חכמי ישראל.

יש 20 רבנים שאסרו את זה, לא אני,

והבאתי את זה כמה פעמים בגין זה המלך.

ביניהם הרב משאש, זכר צדיק לברכה, הרב כדורי, הרב צדקה, זכר צדיק לברכה,

מלפני 20 שנה, ואחרוני-אחרונים הרב בניהו שמואלי, הרב ראובן אלבז,

הרב מזוז וכו' וכו' וכו'. כל אלה אסרו את מה שאתה ציינת, שאתה לא רואה בזה שום בעיה.

לגבי הטרנסים,

לשמוע סליחות בטרנס,

יש לך את זה אולי שנשמע?

יש לך.

בוא נשמע ונראה מה הציבור אומר, אם זה מתאים או לא מתאים להגיד סליחות בטרנסים.

אולי נכניס את זה לתפילות שבת. מה הבעיה ההלכתית בזה? אולי נעשה נשמת קול חי בטרנס.

מה הבעיה ההלכתי? תיכף נראה.

מה הבעיה ההלכתית? תיכף נראה. תיכף נראה.

תראה את הנוער.

תראה את הנוער. הם אוהבים את זה. הם אוהבים את זה. בטח, למה לא?

זה מוזיקה של מועדונים.

מה הבעיה ההלכתית לשמוע סליחות בטרנס אם הרב לא עונה? תיכף אני אענה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכניסי.

תודה. חודש אלול נגמר.

עכשיו,

זה,

אני אמרתי שבשנה הבאה יזמינו את כולם לסליחות בהנגר,

ובאומן 17,

שיבואו לשם לעשות סליחות,

כי זו מוזיקה של ג'יפה.

זה ג'יפה.

אומות העולם עושות את זה,

והמוזיקה הזאת נועדה לפעול על גופו של האדם

שהוא יהיה נטול החלטה.

יש במוזיקה הזאת

כוחות מיוחדים שגורמים לאדם להיות נשלט

על-ידי ה-DJ.

מדוע הרב עובדיה לא יוצא נגד זה? להיפך, הוא כותב שמותר להשתמש במנגינות חילוניים לתפילה.

קודם כול, אתה צריך לדעת דבר אחד,

הרב עובדיה לא התיר טרנס, כי הוא לא שמע את הטרנס. אם הוא היה שומע את זה,

אם היה חזן ששר לו בכזה קצב, הוא היה זורק אותו עם בעיטה.

דבר שני,

אף אחד לא אמר שאסור לשמוע מוזיקה של גויים שהיא מכובדת.

בחוברת שחילקנו לכם זה על מוזיקה.

ושם תקראו שמותר לשמוע מוזיקה של גויים, אבל מכובדת.

אבל מוזיקה

שהיא או לעבודה זרה או שהמוזיקה הזאת היא מוזיקה של כישופים כמו הטמטם והוודו מאפריקה או שזה רוקנרול או שזה ראפ או רגע או דברים כאלה,

אלה מוזיקות פסולות, כי הן פונות לנקודות הנמוכות ביותר שבאדם

וגורמות לו למה שכתוב בחוברת.

עשו מחקרים לגבי המוזיקות האלה,

עשו בבני-אדם, עשו בעכברים ועשו בפרחים.

אז לדוגמה, פרחים ששמעו מוזיקה קלאסית,

מוצרט, בטהובן וכאלה,

אז ההתפתחות שלהם היתה יותר מהירה והם נטו הפרחים לכיוון המוזיקה,

בעוד שברוקנרול, לדוגמה,

הם ברחו מהכיוון של המוזיקה, הפנו את עצמם לכיוון השני ומתו תוך פרק זמן קצר.

כשעשו את זה עם עכברים והכניסו אותם למבוכים,

אז נתנו לעכברים, השמיעו להם מוזיקות שונות,

והכניסו אותם ל-40 דקות להסתובב במבוך.

הרגילים,

תוך עשר דקות, רבע שעה בערך, הגיעו ויצאו מהמבוך.

אלה ששמעו מוזיקה קלאסית יצאו תוך חמש דקות, זה עזר להם.

אלה ששמעו מוזיקת רוקנרול, אחרי חצי שעה

לא המשיכו יותר את הניסיונות אחרי כמה שבועות,

משום שהעכברים ששמעו רוקנרול הרגו האחד את השני מאטרף.

הזמרים בעצמם,

ששרים והתחילו לשיר את המוזיקה הזאת בארצות-הברית והביאו אותה מאפריקה,

הם אמרו שהם הביאו את המוזיקה הזאת לעשות את מרד הנעורים של שנות ה-60.

ואייזנאואר, הנשיא הראשון, הנשיא שהיה בשנות ה-50 בארצות-הברית,

יצא במסע לעם לומר עד איפה ארצות-הברית הידרדרה מבחינת מוסריות וצניעות שהכניסו את הרוקנרול.

ואם תשמע מה פרנק סינטרה אומר על המוזיקה הזאת, והוא היה באותה תקופה,

אז תבין עד כמה זה מחריד ומה הכוח של זה.

ניסו לזרוק את זה מאמריקה,

כל המחנכים,

השלטון, זה לא עזר.

למה?

הם הצליחו. זה עובד על הנוער ועל כולם. ראית?

כולם רק שמעו, אתה יודע, אי-אפשר לזה, אין, מה לעשות?

תעשי בן-אדם דיכאון, הוא רוקד במיטה.

למה?

זה פועל עליו בלי שירצה, וזאת הבעיה.

הבעיה היא שאין פה שום דבר על תמין

שהוא מפנים.

זה אוטומט, זה לא קשור.

אין שכל, אין רגש, אין הבנה, אין כלום.

תשאיר עם זה מילים של גועל כמו ששרים בראפ,

אין בעיה. תשאיר עם זה קודש,

אין בעיה.

לא המילים יעשו את זה.

אבל המטרה מקדשת את האמצעים. לא. כמו שהרב משדר על-ידי טכנולוגיה כדי להגיע לזכות ערבים, פה הוא שר על-ידי טראנס כדי לזכות ערבים. לא. זה שעשו מחקר וזה נגע למקומות אחרים, לא, לא, לא. זה משהו אחר. לא, לא, לא. קודם כול, גדולי ישראל לא מסכימים

עם המוזיקה הזאת כלל,

והם כתבו במפורש שצריכים להיות ניגונים יהודיים וקדושים,

ניגונים שאין בהם, אתה מבין, לא הוללות, ולא שייכים לסגנון הזה,

ולא שייכים לגויים האלה. גויים, כן.

כמו שאמרנו, מוזיקה קלאסית, דברים שמכובדים,

כן, למה לא?

אף אחד לא אמר שלא.

אבל מה שזה, מהסוג הזה,

זה כולם אומרים במפורש, בלי שום קשב.

זה גם אמר הרב

שדיבר עכשיו בקול בעורמה,

החתן של הרב עובדיה, שאמר שמוזיקות כאלה ודאי זה פסול.

אלא מאי?

צריך להבין,

יש עניין, הרי קול המותר בכלל במוזיקה

זה רק בסעודות של מצווה,

זה רק במקום כזה.

בימות החול אסור לשמוע מוזיקה.

זה עכשיו חורבן הבית,

וחורבן הבית בסימן תקס אסור.

אז מה אתה מדבר אתי?

מתי לשמוע?

קודם כול, הרב עובדיה לא פוסק ככה. ככה הוא פוסק. שאסור לשמוע מוזיקה?

ודאי. הבן שלו אתמול אמר שאפשר לשמוע מוזיקה. אני מצטער, אז הבן שלו אומר מה שאבא שלו אמר. הרב עובדיה אומר שאפשר לשמוע מוזיקה. הרב לא אומר. אין בעיה בלשמוע מוזיקה. לא, אז אני אגיד לך מה הוא אומר.

הרב עובדיה אומר בחווי דעת,

למקלים

לשמוע מרדיו מרשם קול,

למקלים עצמם,

לא שהוא מתיר,

למקלים לשמוע מרשם קול או מרדיו,

יש להם על מה שיסמוכו.

אז הוא נותן להם איזה סמך מהמאירי וכו' וכו'.

הוא אומר, יש להם על מה שיסמוכו ואנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.

מוטב שיהיו שוגגים זה עבריינים קטנים, לא מזידים, עבריינים גדולים. אבל זה עבריינים.

אבל לא רק זה הוא אומר.

הוא אומר, בכל זה מדובר בהלל ותשבחות.

בכל זה מדובר לא עם מוזיקה, עם תזמורת,

אלא, אם זה מדיסק או מרשם קול, יש להם על מה שיסמוך ושים לב.

אבל בסוף הוא אומר, והמחמיר תבוא עליו ברכה, נקודה.

ומלמטה הוא כותב,

ואנו, אין לנו אלא דעת מרן שפסק הרמב״ם,

שהרמב״ם אוסר מקול וכול,

כולל משמיעי קול,

גרמופון, פטיפון, דיסקים, טייפים, כל מה שאתה רוצה.

זה פוסק

הרב עובדיה יוסף, כחבריו. אז למה הוא לא מסכים עם מה שהרב אומר, שאסור לשמוע שווקי? מי אמר שהוא לא מסכים? איפה? בכל המכתבים של הרב. הוא לא מכניס אותו. בכל המכתבים של הרב לא ראיתי בכתב אחד,

שהרב עובדיה אמר לא לשמוע שווקי. אתה לא יודע, קודם כול.

אתה לא יודע מה קרה בכלל.

לפני שלוש שנים יצאתי נגד שווקי והכניסו אותו בכוח,

אף-על-פי שהרב אמר לא להזמין אותו.

והרב עמאר דיבר אתו

דרך הרב אליהו שטרית,

ודיבר אתו, והרב אמר, לא טוב הדבר להזמינו.

אני מדבר על לשמוע בבית. אני מדבר כרגע על מה שהיה עם שווקה. שאלת על שווקה למה הוא לא פסל, אז אני אומר לך שהוא כן פסל, ותשמע.

אז הוא אמר לא להזמין אותו.

אחר כך לחצו ואמרו שהוא חוזר בתשובה.

ואז

החתימו אותו על מסמך. מה פתאום צריך לחתים אותו על מסמך שהוא אומר

שהרב שלו זה הרב עובדיה והוא יעשה הכול על-פיו ככל אשר ירוחם? למה הוא צריך לחתום על מסמך?

אם הוא דתי ובסדר, מה פתאום שהוא יחתום על מסמך?

אלא ידעו שהוא לא בסדר,

אבל בשביל לגבות את זה שהביאו אותו מסיבות שאני לא אפרט כרגע,

אז לכן החתימו אותו על מסמך.

הוא הופיע, ואחרי שבועיים הוא עבר על המסמך והופיע בתערובת.

לא רק שהופיע בתערובת, הוא כל הזמן מופיע בתערובת.

הוא היה בקיסריה עכשיו פעמיים רצוף,

ועכשיו הוא בא עוד פעם לקיסריה ולבנייני האומה

ולהיכל התרבות עוד פעם להכעיס.

עכשיו תשמע מה קרה.

הרב דוד יוסף, הבן של הרב עובדיה יוסף,

נסע לדיל ארצות-הברית, לדבר אתו, להגיד לו, תתבייש לך, איך אתה עושה עבירות כאלה,

ונכנס אצלו עם שווקי הדוד שלו שהוא פוסק ועם הרב ויינרוד שהוא ראש הכולל שלו,

וישבו אצלו והטיחו בו את כל מה שצריך להטיח. ומה הוא אמר להם?

פרנוסה,

פרנוסה.

אמרו לו, איך?

נשים שולחות לך נשיקות ואתה לא אכפת לך ואתה שר?

פרנוסה.

ככה הוא עונה להם, פרנוסה.

ולא הסכים.

מאז פסלו אותו.

ומה הוא עשה עכשיו כשהוא היה בפעם האחרונה כשיצאתי נגדו?

הוא היה ברחובות.

הרב קוק ו-20 רבנים ברחובות יצאו נגדו בכתב,

ופנה אליו הרב קוק בעצמו ודיבר אתו,

ואמר לו, אני מבקש שלא תופיע בעירי בתערובת.

אמר לו, יש לי פוסק שאני הולך על-פיו,

ומה שהוא אומר אני עושה.

אמר לו, מי זה?

אמר לו, הרב ראובן פיינשטיין.

אה, איפה הרב עובדיה?

עכשיו יש חדש,

הרב ראובן פיינשטיין.

טוב, צלצל הרב קוק לרב ראובן פיינשטיין.

אמר לו, כבוד הרב, אתה התרת לו להופיע במעורב?

אמר לו, אני לא מכיר אותו ולא דיברתי אתו מעולם.

אני שמעתי רק מהבן שלי, שהוא זמר ספרדי שיש לו קול נעים שקוראים לו שוויקה. מעבר לזה אין לי שום קשר לאיש.

פרסם הרב קוק את דבריו שדיבר עם זה.

יש הקלטה אצלי באתר.

יש הפסק שאמר הרב דוד יוסף על מה שהוא עשה אצלו בדיל,

והוא שקרן שמשקר ומושחת שהולך ממקום למקום ועומד על כולם.

יצאתי עליו בכל מקום.

אז שוויקה הזה פסול לחלוטין, ועומדים להוציא נגדו חרם עכשיו.

מה האיסור בלשמוע אותו? לא הבנתי, מה האיסור בלשמוע? מי שמחטיא רבים והוא רשע, הוא פסול למניין אפילו.

פסול. מה ההגדרה של מחטיא רבים?

אני אסביר לך. כל דבר, גם אגד זה מחטיא רבים, גם אסוכה זה מחטיא רבים. אני אסביר לך.

וגם האינטרנט זה מחטיא רבים, אני אסביר לך. וגם הטלפונים הלא-כשרים זה מחטיא רבים. אסביר לך, אם אתה שואל אני אסביר לך.

קודם כול, את הגדר של מחטיא רבים לגבי הזמרים הפסולים פסקו ככה.

הרב עובדיה יוסף,

הרב אלישיב, הרב שטיינמן,

הרב לפקוביץ,

הרב נסים קרליץ, הרב גרשון אידלשטיין והרבנים,

הרב בן-ציון מוצפי, הרב שלום כהן ועוד רבים, ספרדים ואשכנזים,

כולם פסקו על כל הזמרים שמופיעים

אפילו בנפרד

בערבי שירה או חפלות או קונצרטים,

בימות החול, לא לצורך מצווה שמוגדרת בהלכה,

מחטיא הרבים,

שאין לפרסמם ואין להזמינם אפילו לאירועים כשרים.

ועכשיו יצא מכתב

שאין לשיר את השירים של הזמרים הללו אפילו בחתונות ובסעודות מצווה, וכיוצא בזה,

כשחתומים על זה כל הסוללה,

למעט הרב עובדיה, שעדיין לא נתנו לנו להיכנס,

להסביר לו ולהראות לו את כל מה שקורה.

זה לא סתם זמרים,

זה זמרים שחוטאים, מחטיאים ומורדים בתורה ובגדולי הדור.

אז אם יש מישהו, אפילו אם לא היתה הלכה ולא פסקו הפוסקים ככה, זה תחת הכותרת פסק הלכה.

הנה, פסק הלכה.

אם זה לא היה ככה,

אז פשוט מאוד גם מהג'יפה שלהם, מהחוצפה שלהם,

אי-אפשר לשמוע אותם.

זה הרבנים, אתה רואה, שחתמו,

הרב ווזנר, הרב אליאשיב, הרב שטיינמן,

הרב חיים קנייבסקי,

הרב יסוחר מאיר, הרב מיכאל יהודה לפקוביץ, הרב נסים קרליץ,

ועוד שמה שיש.

ויש אחרי זה עוד נוספים שנוספו. ומה כתוב למטה, אתה רואה?

אין לשיר את שירי הזמרים הללו אפילו בחתונות ובשמחות של מצווה,

וכיוצא בזה.

זה הנוסח של הרב ווזנר, שאחריו חתמו כולם,

וגם הספרדים.

זה פסק הלכה.

זה פסק הלכה.

אני עדיין לא קיבלתי את הרב שלי,

שזה הרב עובדיה, יושב, זה פסק שאסור לשמוע.

לא ראיתי את זה. נו, מה לעשות?

אתה יודע, כשאמר אחד, אז שהרב עובדיה יפסוק, אנחנו נפסיק לשמוע. אין שום בעיה, אז תחכה עד שהוא יפסוק.

היה אחד בכולל פה, בגבעת-אולגה,

אמר לכל האברכים, אני לא מבין מה אתם מקשקשים.

אם עכשיו מודיעים שיש פצצה באוטובוס, לרדת, לרדת.

אחד לא יורד.

למה אתה לא יורד? אומר הרב עובדיה, לא אמר.

עד שהוא יגיד, אני ארד.

כשיש ג'יפה לא צריך אף אחד.

כשהדברים ברורים, יש דעת תורה,

זה דעת תורה, דעת תורה, זה לא של אחד.

דעת תורה של תימנים זה לא לאכול בשר בגישת הימים.

הסוהדים לא עושים את זה. אז מה, תימנים טועים, לא? אני אסביר לך.

זו הדעה שלהם, זו הדעה שלהם. אתה צריך להבין דבר אחד,

הרב עובדיה לא אומר אחרת.

בינתיים הוא אמר שהם אסורים ומחטיאה רבים.

כשהוא יגיד, הוא בעצמו, לא אנשים אחרים שאומרים בשמו,

הוא יודע לדבר, נכון? נגד אמסלם הוא ידע לדבר במוצאי-שבת.

אם הוא יגיד שהוא מתיר לשמוע בשופי נגד מה שהוא כתב, נגד מה שהוא כתב ביחווה דעת,

אני מוכן לשמוע.

ואם הוא יגיד שהוא אוסר בשופי לשמוע, אני אפסיק לשמוע. תודה רבה, גם אני.

אבל אני הפסקתי גם לפני.

אין שום בעיה.

אתה יודע, בדברים כאלה גם אם היה ספק,

היית צריך להפסיק. למה?

כי אם בגוף, כשאדם אוכל איסור, אם אדם אוכל איסור בגוף, אז בנפש זה עוד יותר גרוע.

ההשפעה של המוזיקה,

המוזיקה משפיעה על הגוף.

אתה יודע, כתוב,

כתוב ושומע שיר של עגבים, תינוק,

אני יכול להסביר?

שירי אהבה וחשק. זה בדיוק הרב, הרב זה זימה, לא חשק.

עוד פעם, המוזיקה היא של זימה, אתה לא מבין?

אם זו מוזיקה של זימה, גם בלי מילים.

עוד פעם, גם בלי מילים.

אם המוזיקה היא של חשק, לא צריך מילים.

המילים רק עוד יותר גרוע.

אם אני שואל, אהה, אהה, אהה, אהה, מה מבינים?

אז זאת אומרת שאדם מבין שאת זה לא יכולים לשמוע, לא צריך בשביל זה מילים.

ואם שמים על זה שמע ישראל, עוד יותר גרוע.

אז מבזים את הקודש.

תודה רבה, תמשיך ככה.

אין שום בעיה, תמשיך ככה.

אין שום בעיה.

תדחף לך באוזן אחת, פריד, באוזן השנייה, בן דוד,

אודרוב, ותלמד גמרא על העיינים.

כן, תן לבחור פה.

תן לבחור פה. בבקשה.

כן.

כבוד הרב, ערב טוב.

תכיני בבקשה את יובל טייב, בסדר?

עם אללה וכבר.

כן.

כבוד הרב, ערב טוב. ערב טוב.

רציתי לשאול,

הרי אנחנו יודעים בתורה וגם בדברי חכמים שאסור להתפלפל אתם, ואסור לבוא ולשאול על דברי חכמים.

ובאמת, לפני 200 שנה נפטר צדיק שאמר עליו, על עצמו.

אני באתי לעולם כדי להחזיר את היהודים בתשובה,

והוא העיד על עצמו שיש לו ענווה דמשה, והוא הגיע לדרגה של יחידה דיחידה.

והוא בא ואומר, אני הצדיק הדור,

עד ביעד גואל צדק.

עכשיו, לא שהוא פסל אף אחד, וחס ושלום אני לא בא לסטול אף צדיק,

אבל אם אנחנו הולכים בתמימות ובפשיטות עם מה שחכמים אמרו,

אנחנו חייבים גם לבדוק את העניין הזה.

עכשיו, לפי מה שאני רואה,

אין בעיה שאנשים מדברים מליקוטי מוהרן או מדברים שרבי נחמן אמר,

אבל להגיד שהוא גם אמר שהוא הצדיק של הדור, פה כבר אנשים לא רוצים לקבל.

ופה אנשים, וגם גדולי הדור, שאני, חס ושלום, מי אני קטן שבקטנים,

אני לא מדבר על אף אחד רע,

אבל אני אומר, אז מה אתה רוצה? נראה שכאילו אנשים עוצמים את העיניים בעניין הזה. זאת אומרת, אתה אומר, הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב עובדיה, כולם לא מבינים מה שאתה מבין.

אז אני בא כדי לבדוק את האמת, לשאול את הרב,

שהוא יודע הרבה יותר ממני. אז אני עונה לך.

מי שרוצה לקבל את הדברים כפשוטם, יקבל, מי שירצה לקבל אותם כמו שהוא מבין אותם, יקבל.

ואם אתה מדבר בגדולי ישראל, תאמין לי שהם יודעים. אם לא כולם הפכו להיות ברסלב, אז הם מבינים שיש עוד דרכים ועוד שיטות בעבודת השם,

ולא שיטה אחת.

הבנת?

קשה לי להבין. קשה לך, מה לעשות? הרמב״ם כתב בהקדמה לספרו שמי שיקרא את הספר שלו לא צריך לשום ספר נוסף,

והרעבד יצא עליו וכתב עליו גם דברים והשמצות קשות מאוד,

שקשה לסבול באוזן,

שדיבר, וזה בשביל להקטין אותו בעיני הבריות לטובתו,

בשביל שחס ושלום לא יבינו כאילו הרמב״ם, אתה מבין, מחזיק מעצמו שהוא האחרון שיכול ללמוד תורה,

ואחריו כולם לא יכולים ללמוד תורה. כאילו המבין הפשוט שיבין ככה,

ובאמת גם לא התכוון הרמב״ם ככה.

אבל בכל אופן הלשון היא כזאת, שניתן להבין כך,

אז על זה יצא הרעבד כנגד.

ואף אחד לא אמר שהרעבד עשה משהו לא טוב.

גם הרמב״ם כתב טוב, וגם הרעבד יצא טוב, והכול טוב.

וככה לומדים.

ובכל זאת, כבוד הרב, אני הקטן לא מבין שצדיק שמעיד על עצמו שהוא צדיק יסוד עולם, יש דברים ברורים שהוא אומר.

ברורים הם ממש.

דברים ממש לא ברורים. תקשיב, להבדיל, להבדיל. בוא, אני אסביר לך סיפור. להבדיל, להבדיל, להבדיל, בסדר? אלף פעם להבדיל.

להבדיל, בסדר? עוד פעם להבדיל? להבדיל.

היה אחד בדימונה, אני חושב, שהייתי בפעם האחרונה,

שרמז כל מיני רמיזות שהוא זה וזה וזה. בקיצור, אמרתי לו, אתה המשיח? אמר כן.

והוא אומר שהוא המשיח.

אז שאלתי אותו, טוב, אז למה אתה לא גואל אותנו אם אתה המשיח? יאללה, בוא נגמור העניין.

הוא אמר, לא, זה ייקח לי קצת זמן, למה אני צריך להתחיל לעשות מה שאתה עושה, להחזיר אנשים בתשובה והכול וזה?

אמרתי לו, אבל זה כבר עשיתי ועוד לא הגיע המשיח, אז אתה רוצה להתחיל עכשיו ואתה כבר המשיח.

נו, אז הוא אומר. אז מה אם הוא אומר?

זה להבדיל, כן?

אז אתה חושב שכל מי שאומר,

אז זהו, צריך להבין את זה כמו שהוא אומר?

יש גם מעבר להבנות של כל מה שהוא אומר.

אתה יודע כמה צדיקים הבטיחו שהם יעלו למעלה בפטירתם מהאדמו״רים,

והם יביאו את הגאולה ולא ייכנסו לגן-עדן עד שהם יביאו את הגאולה,

אתה יודע כמה כאלה אמרו?

נו, והגיעה הגאולה.

אז זה שהרצון שלהם כזה וההבנה שלהם היא כזאת והיכולת שהם חשבו שיש להם היא כזאת,

הכול טוב ויפה.

אבל דברים שאומרים,

צריך להבין אותם בקנה המידה,

ומי שיכול לאמוד אותם זה הגדולים באמת וביותר.

תודה רבה, כבוד הרב. אם אפשר, ברכה קטנה לתינוק

שהוא בן חצי שנה שיש לו בעיות של קשיי נשימה ואכילה, קוראים לו יוסף אור. ההורים שלו שומרים תורה ומצוות, הם אמרו שהם מוכנים לקבל על עצמם.

יוסף אור בן עדי.

יוסף אור בן עדי, רפואה שלמה מהירה, ושילמדו שעתיים וחצי, אתה יודע למה אני מתכוון.

כן, יש לך את יובל טייב?

רק שנייה, אני אתן לכם לשאול שנייה.

בואו אני אראה לכם דוגמה של חזן, חזן

שהוא מפורסם ומהולל,

חזן,

נמצא בג'רבה ושר עם ערבי,

שניהם שרים, ומה הוא שר?

מה שר החזן היהודי? תקשיבו.

זה הערבי. לא מתחיל?

מה הבעיה?

לא שומע.

לא, אני בארמונה עד שני, הוא מובן האחר המקציבי.

מההתחלה.

כנראה בגלל העומס שיש על הקו,

יש עשרות אלפים כרגע שצופים, זו בעיה.

כן, אתה יכול?

אפשר שאלה בינתיים, הרב?

מי זה אני?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני רוצה קודם כול לחזק את הרב על מלחמת הקודש נגד הזמארים.

רק שנייה.

טוב, יש עומס. נו, הוא שר אללה ואכבר, ועונה לו החזן היהודי, אללה ואכבר גם כן,

בתערובת הנשים והנשים,

ואחר כך החזן הזה עולה על ספר תורה.

הוא פסול לעלות על ספר תורה ולהצטרף למניין.

זה יובל טייב.

משה חבושה הופיע פעם אחת בתערובת, לפחות מצולמת ומתועדת,

ומה הוא עשה אחרי זה אני לא יודעת. תשאל אותו.

אז מה? גם יובל טייב היה, וגם,

אני לא יודע, תשאל בבית.

אל תשאל אותי.

אני יודע מה שאני יודע. אותך זה לא ישנה, כי אתה תמיד אומר, הרב עובדיה.

אין בעיה, תשאל את הרב עובדיה.

רגע.

הרב, תראה, אני, ברוך השם,

16 שנה כבר חוזר בתשובה,

ואני הולך ומתחזק.

את הציצית הראשונה קיבלתי מכבוד הרב, ומאותו יום לא הורדתי אותה.

כן.

שאלה, אני יודע שכתוב בשיר השירים

שאם אתה פותח פתח כחודה של מחט,

הקדוש-ברוך-הוא פותח לך,

כתוב שעגלות וקרוניות

נכנסות בו.

כן. אני שואל, אני 16 שנה חוזר בתשובה,

ואני מתפעל לקדוש-ברוך-הוא כדי לזכות להתחתן.

ובא עם איזה מישהו,

לא שאני מזלזל, אבל מוריד קוקו,

וההוא שם ציצית אחרי חודשיים מתחתן.

ואני 16 שנה רק מתחזק, ואני היום יושב בכולל ולומד.

בן כמה אתה? 38. הבנתי, ואתה רוצה להתחתן.

מאוד.

מאוד.

למענו יתברך, לא ביקשתי איזה משהו.

בסדר, אין בעיה, אולי נמצא מישהו שגם למענו יתברך.

עכשיו, אתה מוכן ללמוד ארבע שעות בתענית דיבור? אני לומד בכולל. ואין לי לדבר.

ארבע שעות בתענית דיבור כל יום, שלושה חודשים.

שמעת מה שאני מבקש? אני שמעתי, אבל אני שואל רגע שאלה. רק על זה תענה. אני לומד חצי יום תורה.

אני לומד חצי יום תורה. אפילו 12 שעות אם אתה לומד. אני מבקש ארבע שעות רצופות בתענית דיבור כל יום. וזה יעזור יותר מ-16 שנה חוזר בתשובה?

כן. שהולך ומתחזק? כן.

כן.

ארבע שעות רצוף בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

כל יום גם בשבת?

כן. שבת זה גם יום.

אתה רואה שיותר קשה ארבע שעות שלושה חודשים מ-16 שנה? אני, אין לי בעיה, אבל, אין לך בעיה? טוב, אני מסכים, כן. תודה. אבל לא שתפספס.

לא, לא. ארבע שעות.

אבל הרב נותן לי ברכה. מה חשבת? מה, סתם אני אומר לך? טוב.

מה השם בשם האמא?

חיים בן מתנה.

רגע, והקהל יצעק אמן.

חיים בן מתנה,

השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה השנה. אמן.

תודה רבה, כבוד הרב.

תן לי את המיקרופון.

תן לי את המיקרופון.

רגע, תן לי את המיקרופון.

שם הגברת למעלה.

הגברת למעלה.

שומעים?

שומעים, שומעים. טוב. אז, הרב, יש לי שאלה.

תקשיב,

אני מבינה את כל, באמת, הרב, אני לא מנסה להוריד מהערך של אף אחד ומהדעות והכול,

אבל שווקי זה באמת הפרנסה שלו,

ומי שלא רוצה לבוא להופעות שלו, שלא יבוא.

כאילו,

הוא לא בא במטרה להחזיר בתשובה, הוא בא במטרה,

כאילו, לשיר. זה ההנאה שלו, זה כל הכיף שלו.

אני חושבת שהיחס שנותנים לו, ההשפלה הזאת, שאומרים לו שהוא שקרן ושהוא מתועב,

כאילו, הרב, זה משפיל אותו מול כל העם שלו בערך. זה דבר שאסור לעשות.

הבנתי.

אז את יותר גדולה מהרמב״ם, אני רואה. זאת אומרת, הרמב״ם אמר שמצווה ל...

להפיל אותו ואפילו לקלל אותו כיוון שהוא לא חוזר בתשובה על מה שהוא עשה.

אבל את צריכה להבין דבר אחד,

מי שהגדיר אותו חרדי זה הוא.

והחובה שלנו להתריע בציבור החרדי היא שאסור לשמוע אדם כזה בגלל שהוא מחטיא את הרבים.

אם הוא היה מוריד את הכיפה והולך,

אז אנחנו לא מדברים נגד ליאור נרקיס

או נגד קובי פרץ.

אנחנו יודעים, כולם יודעים, הם חילונים,

והם שרים ועוברים עוד עבירות.

אבל כשאחד בא עם כיפה, כאילו, ובא כאילו הוא אברך של לכוד,

ועושה עבירות בפרהסיה,

ומזלזל ברבנים,

ומרמה את הרבנים,

הרי זו בושה.

אתה חותם לרב עובדיה ומשקר,

אתה אומר שהרב פיינשטיין ואתה משקר,

אתה משקר לרב קוק,

אתה עובד על הרב דוד יוסף,

אתה עושה את כל הדברים האלה, ומה אתה מצפה?

נגיד שאתה צדיק, כי אתה אוהב לשיר. תשיר באמפתיה.

אבל גם יש, נגיד, שולי רנד,

לפי מה שאני הבנתי, אותו דבר, מחטיא רבים. לא, אבל הוא לא, אבל דווקא בגלל זה. אל תקבעי לי.

אבל אנשים יושבים בקהל ממורא, אל תקבעי לי.

הוא הופיע בקיסריה עם עמיר בן-עיון,

והם שרו שירים לא לעניין,

והם שרו בתערובת אנשים מנשים,

וזה איסור גמור על-פי התורה. נקודה.

אז מה את רוצה, להמציא תורה חדשה? בסדר.

אם יש לך תורה חדשה,

לפי התורה שלך זה אין בעיה.

לפי תורת ישראל, תורה של היהודים,

זה אסור.

אם הוא חילוני,

בסדר, חילוני עובר הרבה עוברות, מי מדבר אתו?

אבל אם אתה דתי, כאילו, אתה עוד חוזר בתשובה,

אתה עם מלא זקן,

מלא מלא זקן,

ואתה הולך ועושה חילול לשם כזה,

זו בעיה חמורה.

שולי רנדמן, כן, לפני שזה מעורב.

כאילו, אולי שווקי לא, אבל שולי רנד אומר.

שווקי גם מעורב.

כן, אבל הוא לא אומר את זה. אנשים באים, מה הקשר אם הוא אומר? תעצור ותלך. תגיד, הוא לא מופרד כאן. אסור להשאיר בכלל, נקודה, בימות החול. הוא שר בימות החול, הוא עובר עבירה על גזירת החורבן.

שתיים, הוא מופיע בפני אנשים ונשים מעורבים שזה אסור,

זה ערב של הוללות וקלות ראש.

אסור להיות שם. שלוש, הוא שר שירים שלא קשורים בכלל להלל ותשבחות לשם,

שזה ההיתר היחידי.

ארבע, הוא שר גם עם כלים ותזמורות שאסורים בימות החול.

מה עוד את רוצה?

יעני ונושיח מוטב.

גרוע ביותר, מרכיד מעורב.

מרכיד מעורב.

תשים אותו בדימונה, שיראו את האטרף. אני מקווה שזה יעבוד, כי הלחץ גדול. אתה צריך לשים אייקונים,

לא לסמוך על האתר. לשים את הכול, להוריד.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב. תזוז, אתה מסתיר לי.

כן.

אני פשוט עמומה מחוסר היושר של אנשים.

צריך רק שכל ישר,

להקשיב לחכמים. לא צריך להתפלסף,

לא צריך לחפש כל מיני כולות.

מה צריך את זה? בשביל מה?

אשרייך, אשרייך. כבוד הרב, כששמתי כיסוי ראש,

שמעתי קלטת שלך, הייתי פעילת מרץ,

שמעתי קלטת שלך שדיברת על חובתה של האשה לשים כיסוי ראש.

אני בכיתי, אבל אמרתי, זהו, זאת האמת,

וצריך לשים כיסוי ראש. מה מחפשים פה?

מה כולות? מה כולות?

מה מכשירים את הטמא?

למה דתיים מכשירים את הטמא?

למה לא שומעים לדרך חכמים?

הם לא מבינים שזה פוגע בנו? זה פוגע בנו?

יפה מאוד.

אשרייך, אשרייך, אשרייך.

כל דבר לפי חכמים, ודאי.

כל דרך של הנהגה לאדם שירא שמים,

יש לו דרך של חכמים.

זה כתוב, עשה לך רב.

עשה לך רב.

יפה מאוד. אשרייך, אשרייך.

אני רואה שממפלגת מרצ נשאר לך מרצ.

יפה מאוד.

כן.

רגע, הנה, תעביר את המיקרופון פה, פה.

פה על הבחור פה.

שקט.

אפשר להגיע לשאלה הבאה? אפשר, אפשר.

כן?

ביקשתי להעביר את המיקרופון פה.

רק שנייה. הוא פה, הוא פה. איפה?

מה, אתה מחליט על המיקרופון גם? למה לא אמרנו כלום?

יואו, איזה פעם. יואו, מה יואו? יואו.

הלואו.

יואו.

מתחיל לבסס.

כן, דברי, דברי.

טוב, רצינו לשאול כמה שאלות.

נפלא.

קודם כול,

לשיר ולרקוד זה הדבר הכי שמח.

נכון.

יפה. שתיים.

טוב, אבל שקט.

כשיש חינש תימני לא רוקדים?

התימנים כל הזמן שרים ורוקדים. האסור להשאיר ביום חול?

אם יש מצווה,

כמו נגיד שיש עכשיו הכנסת חתן וכלה, מותר.

ואם כל יום רוצים לשמוע את ציון גולן וכו',

ורוצים להיג'יר?

מה קרה? קודם כול, את יכולה לעשות לולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולולול

לא במועצה. התכוונתי מה מותר ומה אסור. התימנים מחליטים, יש להם גם חוקים חדשים.

לא לשיר בכלל ביום חול.

ממתי?

מתמיד.

מדוד? מתמיד. אה, מתמיד.

חשבתי,

חשבתי דוד, אני יודעת.

אני כבר לא יודעת מי נגד מי, כמה חוקים.

כל הרבנים יש להם חוקים חדשים. תגידי. זה אסור? זה מותר? זה לא. תגידי, תגידי. לא, מה שחשוב הוא,

תנו לנו לשמוח, גם לשיר ולרקוד, זה עושה באמת שמח. תגידי לי רק משהו, את אחות של מרגלית צנעני?

היא הייתה מתה להיות כמוני.

אני הרבה יותר ממנה, תאמין לי. עם הקול שלך אני מפקיד. ואני מחזיקה מעצמי בגדול, לא קטן.

יפה. טוב, עכשיו תקשיבי, אני רוצה ברכה. ואני אתן לך כיסוי.

ואתה חייב לענות לי, חייב.

איזה סבבה שצוחקים יותר ממה שאתה מצחיק, סבבה לי.

אז אולי אני אעמוד.

שכולם יראו אותי. היי, אל תפחידי את כולם. שמי. לא, אני רוצה ב... מה הוא אמר? מה הוא אמר?

אל תזכר שבאתי לך לג'יפ בשנה שעברה ואמרת לי, איפה היית עד עכשיו?

אז זאת אני.

זוכר? איזה ג'יפ?

אה, עם הנהג שלך.

אין לי ג'יפ. אוי, נו, עם הנהג שהיית בארמות-דוד.

יש לי ג'יפ? לא.

נו, הנהג מרחובות.

אתה לא נהגת, כששאלתי אותך על הטוסטוס אם זה אמת או לא,

מה שהיה בסרט.

אה, אתה שחקן גם, כן? כאילו אתה לא זוכר.

טוב, נעבור לענייננו.

כן. יהיו כולם מתעלפים. ברכה. יאללה, שישלמו לי כסף, אני רואה צוחקים.

טוב, אני רוצה ברכה.

קודם כול, לבריאות, לכרמלה שיבם.

מי זאת?

כרמלה שיבם. אני, זו אני.

כן. בת שרה.

ותקשיב טוב, אני רוצה לשמוע אמן גדול.

זה בריאות, שאני מבקשת. זה שאנחנו צוחקים כולנו מסכות.

אבל רוצים בריאות, סימן שיש בעיה. את רואה מה יש לי ביד?

כן, עם צ'קים?

זה בלי כסף. איזה סבבה. את שמה על הראש והברכה תופסת.

לא, אני אקפוץ לשם אליך עכשיו.

לא, לא, אני נותן לך. הנה, אה.

וואלה!

אין, אין עלייך. אין. חבל על הזמן.

טוב, עכשיו, בקיצור, עוד אחד. איזה סבבה.

שימי על הראש קודם.

אוקיי, שמתי על הראש.

מה?

לא עם הניילון, בלי הניילון.

הלאה, הצגת חצות פלוס.

בלי הניילון.

אה, לא אורית.

נו, גברת שיבם, יאללה. רגע, מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?

תשימי את הכיסוי ראש על הראש. שלא תעלית בשביל שאני אשנה לכם כיסוי ראש. למה לא? לא, לא מהיום. לא מהיום, מהערב.

מתי שאני אחליט.

בסדר גמור, מהרגע. יאללה.

קדימה, שימי לה יפה, שימי לה יפה.

שימי לה יפה. לא נורא, נו. מצלמים אותך, שיהיה יפה.

מי מצלם?

כל העולם רואה אותך. יופי, גרי. יופי, גרי. נו, מה עכשיו? יופי, גרי. נו, נו.

מהר, תעביר את הזמן מהר. מה השם?

עוד פעם מה השם, אם אתה לא זוכר את השם שלך. עפרה שיבם. לא עפרה ולא שיפרה, כרמלה.

איך הוא מסתלבט?

כרמלה שיבם, בת זרה, זיכרונה לברכה. זרה.

השם יזכה אותך לבריאות איתנה, תשובה שלמה, בנחת ושמחה, בלי זמרה.

אמן.

ועכשיו לנופר בת כרמלה.

נופר בת כרמלה, זיווג הגון.

ובריאות והכול. ובריאות והכול.

כן, המפקד, עכשיו לשאלה הבאה, תיקח את העבירה שלי.

יאללה.

ערב טוב.

ערב טוב. ערב טוב. ערב טוב. ערב טוב, כבוד הרב.

מה, את לא צועקת?

רציתי לשאול

שתי שאלות.

לא, לא, אני לא רוצה להמוד.

כן.

כן, דברי, דברי. רציתי לשאול שתי שאלות.

לפני כמה זמן מישהי באה, מישהי בחורה עם רעלם,

באה ואמרה לנו שהעלם עבד קליני,

ושהמשיח יבוא ממש בקרוב, ורק 6,000 נשים שהולכות עם רעלות יינצלו.

שטויות. נו, חבל על הזמן שתמשיך. רגע, רגע, עיינה מבוות קליני, היא נורא הביאה אותנו. לא לבעל, לא לבעל.

מה?

לא לבעל.

אוקיי, ועכשיו רציתי לשאול, מתוך השאלה הזאת, לשאול,

יש תופעה שיש לך עכשיו נשים הולכות עם רעלות, רדידים וכל הדברים האלה. אז רציתי לשאול, מה, אנחנו צריכים ללכת עם רעלות, כאילו?

לא, את לא צריכה ללכת עם שום דבר. את צריכה ללכת בצניעות, כמו שהלכו כל בנות ישראל, וזה הכול. תמיד אמרו אותו, יש לי את הדפים, עוד דפים. אבל הן אמרות שאמותינו הלכו ככה,

והוציאו חוברות על זה.

הוציאו חוברות,

והבנתי שזה היה עם הסכמות של רבנים.

אז רצינו לשאול, זה נורא הביא אותנו.

אל תבעלי,

לא צריך שום דבר. את יכולה ללכת בצניעות מלאה ותו לא.

מה, זה לא?

לא, זה לא חיוב.

ומה שהיא אמרה זה שטויות?

זאת שקמה מהמתים?

לא, זאת שהיא היתה עם מעלה, אה, כן.

כן, היא קמה משם.

אז אין להתייחס למה שהיא אומרת.

תגיד לה שלא תפחד מהם, אני פה.

מה יש לה לפחד?

מה קרה?

טוב.

רגע, לא סיימתי. נו, בבקשה.

כן, בשאלה אחרונה. מה קרה? תן על זה. מה קרה? הרב, אפשר עוד שאלה? נו, קדימה.

רציתי לשאול, נכון, יש מצב, דוגמה, שאם פוגעים בבן-אדם, אז התורה אומרת שצריך לשתוק.

עכשיו, רציתי לשאול עד איזה גבול זה צריך להיות ככה. אני מכירה מישהי שהרבה פוגעים בה והיא שותקת ושותקת, וממש זה עושה לה לא טוב.

השאלה היא אם באמת בן-אדם צריך לשתוק וישירמסו אותו, או שהוא צריך להגן על עצמו.

תלוי.

אם הפגיעה היא אישית והיא יכולה לסבול את זה,

וזה לא פוגע לה בדברים אחרים,

נגיד אם מאשימים אותה בדברים שהיא צריכה לנקות את עצמה, שלא יחשדו אותה בדברים שמאשימים אותה,

אז היא צריכה להגיב בשביל להיות נקייה מאשר מאדם.

אבל אם זה סוג פגיעה אישית,

צריכים להיות עוד דפים.

אם זה מלים קשות,

אנשים ציניים. לא משנה. אם הם מבזים אותה רק והיא יכולה לסבול את הדבר,

זו זכות גדולה, כי תולה ארץ על בלימה.

אוקיי, ואם זה משהו שזה קבוע והיא סובלת מזה וזה גורם לרגש של נחיתות, אז היא צריכה לראות בחזרה?

אמרתי, זה לא תלוי בפגיעה, אם פוגע בה וכו'. אם זה מזיק אותה

והיא צריכה להגן על כבודה מפני זה שיבינו אחרת,

נגיד מאשימים אותה בדבר שאין בה, לדוגמה אומרים שהיא גנבת,

אז היא צריכה לא לשתוק בשביל להוכיח לאנשים שזה לא כך, כי אחרת,

אם תשתוק, יגידו,

שתיקה כהודאה,

אבל אם זה סוג של דבר שמחליבים אותה טיפשה, נגיד,

והיא מוכנה לסבול את הדבר הזה, מה זה מוכנה לסבול? מוכנה. אומרים עלי הרבה דברים ואני שותק. למה? אבל הראיתי שאתה תבעת.

אתה תבעת. אני תובע את אלה, אני אגיד לך, שמשתמשים אחר כך עתק-הדבק

במה שאני עושה. מה זה אתה אומר? זאת אומרת,

אם עכשיו אחד אומר, לדוגמה, הכתבת שכתבה,

אני מחפש רק את הדפים, משום מה לא מביאים לי מהאוטו.

צריך להיות שם.

מכל מקום,

אם כותבים עלי שאני אומר על הרצל והיטלר, שהם אותו דבר וכל מיני דברים כאלה, ומפיצים את זה ומעבירים עתק-הדבק ממקום למקום כל הזמן,

אז זה בעיה.

הנה כתבה שהיא כתבה עכשיו.

מירית

כתבה לא בכבוד רב

ביקורת חריפה כלפי עיריית חדרה בשל הגעת המטיף החרדי השנוי במחלוקת,

אמנון יצחק, להרצות

בערב מדובר באדם שמזלזל בעולם החילוני ולועג לו.

הרב אמנון יצחק נחשב לאחד המחזירים בתשובה הבולטים בארץ,

נוקט, שימי לב, קו אנטי-ציוני קיצוני ומשווה בין הרצל להיטלר.

עכשיו, היא,

אנחנו אמרנו לה במפורש, היא האשימה בהתחלה שיש אצלכם ישראל, ישראל פנחסי? יש כזה דבר?

בעירייה ישראל פנחסי?

כן, כן. כי הסופר הזה הוא, זה לא יהודי, זה בוגר ישראל, בוגר ישראל.

הבנתי. אז זה בן-אדם שהיא אומרת שאמר עלי את הדברים האלה וכו',

אז שלחנו לה תביעה ישר, שהיא תגיד לו שהוא נתבע ב-200,000 שקל על זה שהוא אומר עלי דברים שהם שקריים לגמרי.

אז מה היא אמרה?

היא אמרה, לא, לא הבנתם, לא כן, כן,

לא, זה לא הוא, היא חוזרת בי כל מיני קשקושים וכו' וכו'.

ובקיצורו של דבר,

היא מתחרטת.

אבל מה היא עשתה?

היא בעצמה כתבה את זה, מה שקראנו עכשיו,

שאני משווה בין היטלר לבין הרצל.

אז גם היא מקבלת הערב תביעה של 200,000 שקל,

ואני אשמיע לך את השיחה שהעורך-דין שלי שלח לה עכשיו, שלח לה את התגובה למה שהיא שאלה אותו,

והיא תראי איך היא מנסה להפוך את הדברים בחזרה,

כי היא מבינה שעשתה טעות.

אבל היא ביקשה מאתנו תגובה,

ונתנו לה תגובה, ובכתבה היא לא פרסמה בכלל את התגובה שנתנו.

בשביל מה ביקשת מאתנו?

זה היא תסביר בבית-המשפט.

היא 200 ו-200, נחמד, אולי נקנה ג'יפ.

כן, בבקשה.

בבקשה.

שלום, זה חיים כפיר. אני שלחתי לך את התגובה שלי.

אוי, כותב אתה עסק שלי המסגר?

הלו, תגובה מרשי לכן אמרו אותך? שימי לב, יש שם מכתב שמיועד אלייך,

כן?

כן.

וגם צירפתי לך את מכתב ההתראה שיוצא אליו היום,

למר פנחסי, על הדברים המלהיבים שהוא כתב על מרשי.

אז אם את רוצה, את יכולה גם לפרשן את המחקר.

בסוף לא הכל פורסם, אבל זה לא יקרה.

זה משנה, הוא אמר לך את מה שאמר,

בשבילי זה כבר מספיק, אם זה מה שהוא טוען.

טוב, קיבלת את זה?

כן, תרד ממנו, הוא דיבר איתי, הוא הוריד את זה.

לא. הוא התלבט... לא, לא, תרד מזה, זה בכלל לא נכנס, תקשיב.

אז אני אומר רק לך, חס וחלק, הדברים האלה לא נכנסו,

וישראל בעצמו אמר לי שזה ממש ירד.

אל תוציאו את זה בכלל.

זה לא ייכנס.

תשמעי, הדבר הזה. זה לא ייכנס, וישראל לא עומד מאחורי זה, הוא פשוט תתרד מזה. נירית, נירית, ככל שהצענה כזאת כלפי מרשי, ואת כתבת את זה שזה מופיע באתרי אינטרנט שונים,

וגם כתבת את זה כאילו זה ציטוט מיטיב,

אז הוא יכתוב מה שיכתוב ויתייחס לזה. אני לא משאיר את זה פתוח,

כי אני כבר נמאסתי לקבל פה כל מיני שאלות כאלה של עיתונאים חוכמולוגיים שמצטטים לאתרי אינטרנט.

אז לפני שאתם כותבים כתבות, תעשו בדיקה ותראו שיש תביעות נגד כל מי שכותב דברים לא נכונים.

אני לא מתכוון לוותר לבן אדם שכותב כזה דבר. תקשיב, ישראל ירה, זה טעות, וממש תרד מזה. ישראל לא עומד מאחורי זה, זה טעות.

אז אני כבר אומרת לך, זה טעות.

לא, סליחה, את לא מייצגת את ישראל, עם כל הכבוד. שלחתי לי שאלה, אני עניתי,

ואני מחויב לאינטרסים של הלקוח שלי, לא האינטרסים של ישראל, עם כל הכבוד.

אוי, בסדר, אל תכנס עלייך. לא, לא כועס עלייך.

אנחנו עובדים, אני לא מכיר אותך.

אני מייצג את הלקוח שלי, לא מייצג את ישראל, עם כל הכבוד.

אוי, באמת. אה, אתה רוצה ממנו כבר 100,000 שקל עכשיו?

וואללה.

טוב. לא, באמת, אני קוראת ברצינות עכשיו חיים. לא, אני לא יודע למה זה מצחיק אותך, זה עצוב. לא, אני שואלת.

לא, זה חמור מאוד שאת גם צוחקת, אז זה כאילו זה 100,000 שקל. בטח שיש שתיים. גברתי, לבוא לדבר. אין מה להתאורסם אותי, זה לא נכנס.

זה לא משנה, הוא אמר לך את הדברים האלה, זה כבר לשון הרע. אני לא מבין מה את רוצה לומר לך. יש פה טעות, זו טעות שלי. תרד מזה.

תרד מזה, זו טעות שלי, עליי. תרד מזה.

תרד מזה.

מה זה תרד מזה? תרד מזה, באמת, זה לא נכנס. מה זה תרד מזה?

מה זה תרד מזה? תעשה מה שאתה רוצה, חיים, אין לי, אני לא נכנסת לעניינים.

הוא לא אמר את הדברים האלה?

הוא אמר את הדברים האלה, נכון? אחרת לא הייתי כותב תוכן.

מה, אם זה... תקשיב, אני עכשיו לא יודעת אם אני מוקלטת או לא מוקלטת. אני רגישה לא נוח בכל כמה שגורים. אני לא באה בגישה כזאת בכלל. אף אחד פה, לפחות הגישה שלי, היא ממש ממש לא נגד. בסך הכל בן אדם בא ומרצה ללא תשלום בחדרה.

אז זה הכול. הייתה פה טעות.

ניחה. אני לוקח את הטעות הזאת עליי. אז מה הטעות? הוא אמר או לא אמר?

תראה, בני... לא, אני שואל. הוא אמר או לא אמר?

אני לא רוצה עכשיו להנות לך בצורה כזאת. אני לא רוצה בצורה כזאת כמו כשאתה מקליט איתי ואתה מנסה להפחיד בצד שלך. אז בואי נסיים את השאלה.

לא נעים לי בצורה כזאת. מה את רוצה שאני אגיד לך? תקשיבי.

אני אומר לך שהדברים האלה לא נכנסים לקצבה.

אז אני שואל אותך, אמר או לא אמר? את לא רוצה להשיב? זכותך, אל תשיבי, ואת לא בחקירה ולא כלום. אני מרגישה לא נעים.

אתה צועק עלי באמצע הלילה. אה, אני צועק?

אתה מרימה לי את הקול, אני לא מרימה לך, אני מנסה להיות מאוד נעימה. אני לא שומע אותך, לכן אני צועק.

אה, נכון.

אני לא צועק, אני גם דיברתי איתך מקודם באותו טון, אם לא שמת לב.

תקשיב, נפלה פה טעות,

ואני לוקח את הטעות עלי,

ותרד מישרד. באמת, אני... יותר מזה אני לא יכולה להגיד, אבל אני לא משנה לך את זה, וזה לא נכנס בכל מקרה.

זה לא נכנס.

אנחנו נראה איך תפרסם הכתבה, ונראה מה... זה לא נכנס, כי אני לא העברתי את זה. מה את?

אני לא העברתי את הדברים האלה. נפלה פה טעות, והכול. אבל יש לי שאלה עלייך.

את כותבת לי שאת רוצה תגובה שלי על מה שאומר ישראל... נכון, אבל לגבי הדברים האלה נפלה טעות.

באמת נפלה טעות, וזה גם לא עזר בכתבה.

אבל מה זאת אומרת נפלה טעות? הוא לא אמר את הדברים.

אתה מנסה עכשיו להוציא ממני אמירות?

לא, אני לא מרגישה נוח. אני מרגישה בחקירה. אני אומר לך, באמת נפלה כאן טעות, ואני לוקחת את הטעות הזאת עלי,

וזה לא נכנס. מירי, גם לי לא מאוד בכיחה הזאת. אנחנו, איך אומרים, תודה רבה, ואני הגבתי לך, ואני מבקש לתחזן את הדברים שלי כמות שהם.

תודה רבה ויום טוב.

קודם כול,

להאשים אין להם בעיה. כשהם מריחים שהם צריכים לשלם כסף, אז טעות, נפל, טעות. מה הם אמרו?

תקשיבו.

לכבוד מר ישראל פנחסי, רחוב העלייה 15 חדרה, נדון הוצאת לשון הרע,

כנגד כבוד הרב אבנון יצחק שליטא.

פנייה טרם נקיטה בהליכים משפטיים.

בשם מרשי, כבוד הרב אבנון יצחק שליטא, להלן מרשי, הנני לפנות אליך בדברים כדלקמן.

א. זה מכבר נודע למרשי כי במסגרת תגובה אישית שמסרת מטעמך לכתבת מירית אזרחי,

להלן הכתבת,

בעניין כתבה אשר צפויה להתפרסם בעיתון זמן חדרה.

אגב, הרצאתו של מרשי אשר עתידה להתקיים בעיר חדרה ביום א' הקרוב,

ציינת ביחס למרשי בין היתר את הדברים הפוגעניים כדלהלן.

על בנימין זאב הרצל אמר הרב אמנון יצחק

שני פושחים גדולים היו בתולדות העם היהודי,

היטלר והרצל.

היטלר רצה להרוס את הגוף של העם היהודי,

הרצל רצה להרוג את הנפש, היא הרבה יותר חשובה מהגוף.

זה ציטוט שהיא אמרה, שהוא אמר שאני אמרתי.

על זה צריך לשלם.

כל העיתונאים עושים העתק-הדבק, העתק-הדבק.

זה אמר, מוצאים העיתון וממשיכים וממשיכים להפיץ

את הדיברה הזאת.

יש כרגע תביעה אחת שנדונה במודיעין כנגד עיתון שאמר את אותו דבר,

והם יצטרכו לשלם,

וכל מי שמוציא דיבה כזאת יצטרך לשלם, מה לעשות.

אבל מייד כשהיא הבינה שאנחנו מגישים כנגדו תביעה על סמך דבריה,

אז היא התנערה.

עכשיו מה,

או שהוא אמר והיא רוצה להגן עליו,

או שהוא לא אמר והיא אמרה בשמו עוד יותר גרוע.

אנחנו נברר את זה בבית-הדין ונראה מי צדק.

אבל מכל מקום,

בכתבה עצמה היא המשיכה לכתוב את זה, אף-על-פי שהיא ידעה

שיצאה כנגדו תביעה,

והיא כן כתבה.

אז אין לה תום לב ואין לה אמת דיברתי ואין לה שום הצדקה.

ועיתון זמן חדרה כבר קיבל תביעה כזאת בעבר

נגד מיכל כהן הכתבת ונגד חגית מהלה וכנגד מעריב קבוצות, וכולם חויבו.

מה הם חויבו?

השופט פסק

שבעצם אין להם תום לב

ולא אמת דיברתי,

וחייב אותם ב-35,000 שקל פלוס 15,000 הוצאות

על הוצאת לשון הרע.

אז העיתון צריך להיות זהיר, זה ארוך,

אבל הוא נותן להם בראש להסביר איך עיתונאי צריך להיות

כשהם מגיעים לבית-משפט,

פתאום הם לא זוכרים, לא יודעים.

הוא אומר, מה זה, אבל יש לכם חובה להקליט,

יש לכם חובה לכתוב.

מה זה אתם באים ככה? ככה זה מקור נאמן אמר,

ולא מביאים אפילו את הבן-אדם להביא את הראייה.

ואתם טוענים אמת דיברתי?

תביאו את הראייה.

עכשיו הם צריכים להביא את הראייה,

איפה אני אמרתי דבר כזה?

ואם אין דבר כזה, צריך לשלם.

אם לא תעשה את זה,

כל עיתון כותב אותו דבר.

לא רוצים שאני אבוא, חבר'ה מקדימה, חבר'ה ממרצ,

עושים כתבה.

הם חשבו שלא יבוא אף אחד, כי אם הם כותבים,

ודאי שומעים להם.

אבל היה פה פיצוץ, לא היה מקום בחוץ, אנשים עמדו מסכנים, רצו להיכנס.

אז זאת אומרת,

מי שחושב שהוא גיבור בכתב או בדיבור,

שישלם על זה.

הבנת? אז אנחנו מתגוננים מפני אלה שהם ממש משקרים,

אבל לא סתם, לא אומרים לי את זה בשקט בארבע אמות,

אומרים את זה בפרהסיה לכולם. אם אני אשתוק, מה יגידו?

שזה מה שאמרתי.

נכון. אז חובתי לנקות.

זה רק בצרות עין וקנאה.

גם נכון.

זה הכי נכון.

פה אתה מנקה את עצמך משמע, אבל אני מדברת לגבי התעללות מילולית.

יש אנשים, דוגמה, שמדקלים להם בעבודה ומשפילים אותם, או גיסה עם גיסתה או בעל, אז אמרתי, כבר עניתי לך. לא. אם זה באופן האישי שהיא יכולה לסבול,

מה זה יכולה לסבול? אף אחד לא רוצה לסבול. נגיד שיש כאלה שאתה, אמרתי לך שאני כן סובל. את לא שומעת?

אבל אתה פועל.

מה זה אני פועל? לא בכל מצב. לא אתה פרטיס, לא בכל מצב.

יש אנשים שמגיעים לאולמות

בשביל להקנית אותי ואומרים מההתחלה,

חלילה, אני חס על כבודך, על כבודך במקומך, אבל,

והם מתחילים בהכפשות.

יש כאלה דברים, ואני לא עושה להם שום דבר. זכותם להגיד, זכותי לענות.

אבל אם הם משקרים עלי, אומרים דברים שאני לא עושה,

ואומרים את הדברים, הם צריכים לשאת באחריות.

אם אתה חושב שאני לא חכם,

מותר לך לחשוב שאני לא חכם.

אם אתה חושב שאני לא צדיק, מותר לך לחשוב מה שאתה רוצה.

אין בעיה, זכותו של אדם לחשוב על חברו מה שהוא רוצה.

זה מוצדק או לא?

בשמים יגידו.

אבל אם אתה אומר על אדם עלילה,

אז תעמוד מאחוריה עם ארנק מלא,

כי אם אתה אומר עלילה, תשלם.

שיגנג'ים.

בדיוק.

תודה.

הנה, פה. תן למוריס. מוריס רוצה לשאול שאלה. בבקשה.

אין שני מיקרופונים? למה צריך לחכות לאחד?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. ערב טוב, קהל קדוש.

ככה, יש לי כמה דברים, נעשה את זה קצר.

הכי טוב. כן, הכי טוב. קודם כול, בקשר לתקליטור החדש שהרב מוציא,

יש לי כרגע שתי הוראות קבע של שתי אנציקלופדיות.

רציתי לעשות איזושהי עסקה קטנה עם הרב.

אני מוכן, אם הרב מסכים לזה,

כי כרגע אני לא יכול לקחת תקליטור,

אבל לעשות הוראות קבע פתוחה,

קבוע, לכל הזמן,

ושאני אהיה כלול בתוך הדברים האלה,

אם הרב מסכים לדבר הזה.

ואת הנושא של הזמרים,

כי רציתי לשנות את זה לזמרים, בקשר לזמרים כבר נביא תרומות אחרות מכיוונים אחרים לדברים האלה,

אם זה מקובל על הרב.

אם אתה רוצה, אני לא אסרב.

בסדר.

דבר שני, אני עוקב אחרי ההרצאות של הרב כל הזמן,

ודווקא אני רואה דבר שזה לא כל כך מסתדר בראש,

שדווקא בני ישיבות,

אברכים, אתה מתכוון. כן. אברכים,

הם אלה תמיד שיוצאים נגד הרב בנושא של הזמרים.

ואני רוצה להגיד, סליחה, אתה דיברת לא קטנה,

אני רוצה להגיד משהו.

כתוב שיעקב אבינו למד תורה 60 שנה,

ואחרי כן הקדוש-ברוך-הוא סיבב שהוא ילך ללבן,

וכל הסיפור הידוע.

השואלים שאלה,

בעצם הקדוש-ברוך-הוא, אתה אוהב תורה,

יעקב ישב ולמד תורה בארבע עמות שלו. מה עכשיו סיבבת את כל זה?

להוציא אותו ללכת לעבוד עם ערמומי ושירמה אותו וכו' וכו'.

אז המפרשים עונים דבר מאוד יפה.

הם אומרים, הקדוש-ברוך-הוא שם אותך בארבע אמות ועילונות, אף אחד לא רואה, אין ניסיונות, היושב לומד תורה, הכל טוב ויפה.

עכשיו אני רוצה לראות מה אתה תעשה בחוץ.

וזה, כל אלה המתנגדים עם הציציות והכיפות וכל זה, שהם קוראים לעצמם בני תורה ואני לא יודע מה הם.

אז עכשיו יצא בזמן האחרון שכל הפוסקים של הדור,

וזה גדולי דור שיוצאים נגד כל הזמרים,

אז עכשיו זה הניסיון כמו של יעקב אבינו.

אז הקדוש-ברוך-הוא אומר, טוב, למדת עד עכשיו? בוא נראה אם אתה מממש.

רק תשמע לפחות למה שגדולי דור אומרים.

זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. ביום שישי,

לא עליכם ולא על כל עם ישראל, אח של אשתי נפטר.

צעיר בן 39 נפטר ביום שישי על השולחן, ערב שבת.

וההודעה הגיעה אלינו הביתה.

אשתי עולה חדשה מרוסיה, היא 14 שנה, 15 שנה,

ולא היתה לה שום קרבה לדת. כיום, ברוך השם, אנחנו חוזרים בתשובה.

וקיבלנו את ההודעה ב-02 לפנות בוקר,

וזה אח מאוד אהוב על אשתי,

וראיתי שהעיניים שלה מתחילות לדמוע.

אמרתי לה, ואני לא גדול תורה ולא פוסק ולא כלום, אני בעלה וזהו. אמרתי לה, תשמעי,

תשתדלי לא לבכות, למה יש בעיה עם לבכות בשבת?

ואני נשבע בעין-צדק.

כל השבת היא לא הורידה דמעה,

היא רק צחקה,

שיחקה עם הילדים, נענתה אתם עד שיצאה שבת.

מה אני בא להגיד בזה?

שכל אלה שמתנגדים לרב,

ויוצאים, וכל מיני חרקע, שלמה, ואיך וכמה,

שיבואו לאשתי,

לבחורה, ללמוד מה זה אמונה,

אבל אמונה בתורה ואמונה במה שצריך לעמוד. תודה רבה.

עזרק וברוך.

אני אגיד לך מה הבעיה. אני אגיד לך מה הבעיה.

הבעיה של האברכים, שקשה להם שמחזיר בתשובה,

הם מגדירים, מחזיר בתשובה אומר להם הלכות.

הם לא מוכנים לקבל הלכות

ממחזיר בתשובה. הבנת?

אם אברהם אבינו היה מגיע לישיבה,

היו אומרים לו, מה אתה? מי אתה בכלל? אתה רק מגייר גרים. מה אתה עושה? למדת בישיבה? באיזה ישיבה למדת?

מה אתה מסתובב עם סל ומחזיר אנשים,

מגייר אותם, מחלק אוכל.

זה מה שהיה קורה.

אנשים, אין להם הערכה ואין להם אפילו הבנה שמי שזוכה להחזיר יהודי אחד בתשובה, אתמול.

השבת הזאת סיפר לי אחד מהיהודים שהוא נזכר

כשהייתי ברכסים

והייתה שם הרצאה,

ואחרי ההרצאה היה שם אחד מגדולי הדור, הרב דב יופה,

והוא עמד שם והמתין.

שאלו אותו, למה כבודו עומד? אמר, אני רוצה לקבל ברכה מהרב אמנון.

אמרו לו, כבודו מבקש ברכה מהרב אמנון?

אמר להם, אתם יודעים,

אני ראיתי פעם את הרב לופיאן,

זכר צדיק וברכה, שהוא רץ אחרי יהודי ומבקש ברכה.

שאלו אותו, למה אתה מבקש ממנו ברכה?

אז הוא אמר, זה יהודי שהחזיר יהודי אחד בתשובה.

אתם יודעים מה זה יהודי שהחזיר יהודי בתשובה?

מוציא יקר מזולל כפי תהיה.

אז הרב לופיאן הצדיק רץ אחרי אדם פשוט,

שיחזיר יהודי אחד בתשובה.

אז הוא אומר, אם הוא רץ אחרי אחד,

אני לא אעמוד בתור אצל הרב אמנון ניצחק, קבל ברכה.

אבל אצל האברכים זה קטן עליהם, הם בפה מחזירים את כל העולם בתשובה, אין להם בעיה.

הם בפלפול של התורה עושים ככה,

כל העולם חזר בתשובה.

ואם הם עושים עוד הפוך, כולם חזרו בשאלה.

אין להם בעיה.

אין להם כבוד לא לתורה,

ואין להם כבוד, אתה מבין, למי שעוסק בתורה.

יש להם בעיה.

אתה דיברת כבר מספיק, אתה לא תקבל לענות לו.

אתה לא תקבל לענות לו.

דיברת כבר מספיק,

לקחת רבע מהערב, מספיק. די.

יש אנשים, לא, אתה תגיד אותה בכולל.

עכשיו תן לי בבקשה את המיקרופון. איפה הוא?

הנה, פה היהודי.

תן לו.

אנשים תכף, אנשים תכף.

כן, בבקשה.

תודה רבה.

ערב טוב. ערב טוב. רכשתי מניה לזיכוי ערבים לרפואת אשתי.

כן.

אני מאוד מבקש, כבוד הרב, לברך את האשה שמאושפזת בבית-חולים כרמל בחיפה,

משמע. במצב קשה מאוד.

יש לה מחלת הסרטן, סרטן השד שמפושט בכל, מה שמה?

גילה חיה בת מרים.

גילה חיה בת מרים, השם ירפא אותה ברפואה שלמה, מהירה ויעתיק את המחלה ממנה לאסד.

אמן. תהיה בריא.

תן לבנות שם למעלה.

בינתיים אני מברך את אלה שתרמו למניה. מי שלא יודע מה זה מניה,

אנחנו הולכים לחלק עכשיו תקליטור תורני,

שיהיה בו מאות ספרים, כולל הש״ס וחברותא וכו',

ב-1,750,000 עותקים חינם בכל בית יהודי,

ואלה שתרמו 4,000 שקל בעשרה תשלומים

מקבלים ברכה.

ציוויה בת סיליקה, אברהם בן סיליקה, יוסף חיים בן ציוויה,

הצלחה בכל מעשי ידיהם.

לרפואת התינוק, אברהם נתן בן שולמית ושולמית בציוויה,

פרנסה טובה מהרה.

כן, בבקשה.

מה השאלה? שלום, כבוד הרב. שלום.

אם אני חוזרת בתשובה,

וזה גורם לבן-אדם מאוד יקר שלי להיות נגד הדת בצורה מאוד מאוד קיצונית, מה אני אמורה לעשות?

מי זה הבן-אדם היקר מאוד מאוד?

חברה מאוד מאוד טובה שלי.

נו, והיא לא רוצה שתחזירי בתשובה.

היא לא רוצה וזה גורם לה להיות נגד, כאילו לשנוא ממש ולהחזיר אנשים בשאלה וכאלה. הבנתי. אז תגידי לה, ביי-ביי,

חייך קודמין.

ברור, אבל אני לא צריכה כאילו לנסות גם, לא, לא. אם היא כזאת קיצונית והולכת הפוך,

יכול להיות שאולי אם ביניכם שוררת אהבה,

אז אולי אם אתם תתרחקי ממנה לגמרי, אולי היא תתעשת בבוא היום.

אבל במצב הזה את רק מעמידה את עצמך בסכנה,

כי היא נחושה בדעתה לקלקל.

תודה.

אם היא ביקשה שתברך את שלמה בן-תמר לזיווג הגון. שלמה בן-תמר, זיווג הגון. שאלה נוספת, כן.

שאלה נוספת. הנה הבחור פה באמצע.

פה, פה, בחור באמצע.

כן?

תיכף, כן.

שאלה.

כן, שאלה. נו, דבר.

תן לו לדבר.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני לא רוצה יותר מדי לשאול שאלות כמו הבחור הראשון וזה שדיבר.

מי אנחנו בכלל שנפנה אליך ונדבר?

אז אומרים תמיד ימין מקרבת, ואם הוא היה פה הייתי אומר לו עוד משהו שיעקב לא קירב ותמנע וממנע עצה עמלק, ואנחנו סובלים מזה עד היום.

רק דבר אחד אני רוצה לבקש ממך, כבוד הרב הקדוש, הגאון של ישראל,

אם תוכל לברך אותי, ברכה אחת, מה שתחליט, וזהו.

ויש לך תסיסית?

כן, ודאי. אשריך.

מה השם?

אלעד בן ז'קלין.

אלעד בן ז'קלין תזכה להגות בתורה תמיד

ביראת שמים,

ותמצא זיווג הגון לבנות בית נאמן בישראל, בהצלחה מרובה.

כבוד הרב,

רק עוד מישהו פועל, כמוני, גם מתחזק על זה, שעושה זיכוי רבים, באמת מוסר נפי. שמו?

סתיו בן רחל.

שמו? סתיו בן רחל.

השם יזכה אותו להצלחה, לעבודתו יתברך בכול.

אבל שיחליף את השם.

אין שם כזה סתיו.

נתנו לו נתנאל.

נתנאל, זהו. נתנאל זה טוב. נתנאל בן רחל.

רחל, השם יזכה אותו להצלחה בכול. תן ליהודי.

אחר כך הגברת.

כבוד הרב, רק שאלה.

למה הדת,

הרבנים, אוסרים שאנשים, שכל העם ילמדו קבלה?

משום שקבלה זה לא שייך לעם הרגיל שלא למד תורה והתעסק בה במשך עשרות שנים.

זה הטופ של הטופ.

אי-אפשר להגיע לטופ של הטופ לפני שלומדים את היסודות.

אי-אפשר להגיע ללגוריתמים לפני שלמדת פלוס-מינוס.

למי שלא יודע את התורה,

אז איך הוא רוצה להגיע לקבלה?

אז אם ככה, מה שהרב לייטמן עושה הוא למעשה,

אסור ופסול.

אסור ופסול.

זאת אומרת, אין טעם ללמוד את זה ואין טעם, אסור ופסול.

תודה. תהיה מריא.

שם הגברת כבר מחזיקה מיקרופון? כן.

אז תעביר את זה למעלה לבנות שם.

כן, בבקשה, שאלתך.

שמי רחל, אני אלמנה כבר שמונה שנים, מאז שבעלי נפטר מהמחלה.

אני עוברת ייסורים,

כשאתה היית לפני שנתיים כאן וניסיתי להגיע אליך ולדבר אתך, לא הצלחתי. היום רשמתי את הדברים.

חללתי שבעזרת השם תעזור לי בתפילה שאני גר ברחוב הגיבורים, מעלי גרים גויים ומתחתי גויים.

בשעות שאני נמצאת בעבודה נכנסים, פורצים, הורסים.

מה שמך?

רחל בת אסתר. רחל בת אסתר, השם יכה את הגויים בסנוורים, יסלק אותם ממך ולא יאונה לך כל רע. אמן.

ורינת הבת שלי, שהיא גרושה פעמיים, תזכה לזיווג הגור. רינת בת?

רחל,

תזכה לזיווג הגון מהרה.

ומשה דוד הבן שלי, שיחזור לישיבה, בעזרת השם. משה דוד בן רחל, תזכה לשוב לישיבה מהרה.

ובקשה האחרונה שלי,

שיהיה שלום בכליהם, שעלווה בהמונותיהם של בניהם ובנותיהם וכל יוצאי חלציהם של אבי דוד בן רינה ואמי אסתר, בת פלורה. אמן.

בבקשה, שאלה שם?

ערב טוב, כבוד הרב.

האמת שזו לא כל כך שאלה,

כי אני יודעת מה אסור ומה מותר ומה טוב ומה רע, ברוך השם.

אני הייתי עם כיסוי ראש

והורדתי אותו לא בגלל שאני כבר פרקתי, אלא בגלל שמאיזשהו צידור גם, את לא מרגישה שלמה כשאת הולכת עם זה,

לאור המצב שהתחדש עלייך.

לא, לא שאני לא מרגישה שלמה. פשוט אני נשואה פעם שנייה,

ברוך השם,

עם חמישה ילדים מהראשון,

ועוד ילד מהשני, ברוך השם.

אני לא יודעת אם מישהו יודע, אבל זה לא קל.

יש הרבה ניסיונות עם הילדים.

ממש זה מגיע למקומות מאוד קשים,

ממש לחס ושלום חורבן בית.

בשנתיים האחרונות לא היה קל, התפרץ לי פסוריאזיזיס בגוף

וניסיונות מאוד קשים עם הילדים.

וגם בעלי שיהיה בריא,

קשה לו, אני מבינה אותו באיזה מקום.

והכול קשה, הרב, הכול, ממש קושי, צער, בכי.

הילדים שלי בתלמודי תורה, ברוך השם,

וכבר עוברים לי מחשבות על הבן שלי, הגדול פה, שיעבר, אני לא רוצה להרחיב,

אבל כל מיני מחשבות מה לעשות עם הילדים על מנת שהניסויים יצליחו.

הרב,

תציע לי מה לעשות.

מה זה קשור כל זה עכשיו לכיסוי ראש או רת?

נכון, זה לא קשור, אבל בעקבות הבסוריאזיס, שזה גם היה בקרקפת.

הכול בא ביחד.

הפוך.

זה יוריד את החולי.

בעזרת השם.

אני אברך אותה. קודם כל, את תפחדי. אם כל הילדים הולכים לתלמוד תורה, אז את מאושרת צריכה להיות. הם לא מסתובבים ברחובות.

כן, ברוך השם, אבל... אז מה הקושי? מה הפחד? מה הפחד?

לא, אין לי פחד. זה פשוט קשה.

מה קשה? מה? קשה עכשיו בבית, עם הניסויים השניים. מה הקושי? מה הקושי? קשה, כי הם לא הכי מקשיבים לו,

והם בכל זאת תמיד הולכים נגד, ויש להם גיבוי מאבא. בסדר, לאט-לאט. והכול קשה. הכול מוביל לחורבן בית. אז אל תהיי סבלנית. לא יביא כלום. את תלכי בסבלנות, ואת תפנקי אותם, ותתני להם חמימות ותשומת לב.

ואל תילחמי אתם, והכול לאט-לאט, ובעצה אחת אתו.

וככה לאט-לאט תבנו מוויכוחים ולעמוד באינטריגות אחד מול השני. לא תגיעו לכלום.

רק בהרבה הרבה סבלנות.

סבלנות, סבלנות, זה מה שאת צריכה להעניק בבית,

והכול ילך על מנוחות.

כל הילדים שונים.

כולם, יש ניסיונות עם ילדים לכולם.

אין הילדים שווים.

אבל צריך לעמוד בזה. נתנו לנו את המתנה הזאת, נתנו לנו את האחריות הזאת, ואנחנו צריכים לעמוד בזה.

כל אחד כפי כוחו.

לא צריכים להתייאש מזה.

אני אתן לך כיסוי ראש עכשיו עוד פעם,

שתחזירי למה שצריך להיות,

ותהיי כמו בת ישראל כשרה, ובעזרת השם יתברך. זכות המצווה הזאת תגן עלייך

ושתעיר לך

מה השם שלך.

שרון מיכל בדינה. שרון מיכל בדינה ובעלך.

מניב נסים בן ז'נט. איך? מניב? מניב. מה זה מניב?

קראו לו יניב, וכשהוא חזר בתשובה הוא שינה ל'מניב'.

אני לא יודע, אין שם כזה.

צריך להחליף עוד פעם.

אבל יניב מניב בן, מרסל. לא.

מניב נסים.

מניב נסים בן? ז'נט.

ז'נט.

השם יזכה אתכם.

שיהיה לכם, בעזרת השם, חיים משותפים

לאורך ימים ושנים, ולגדל את כל הילדים

על דרך התורה בנקל.

אמן.

רגע, אני נותן לך כיסוי ראש ולעוד נשים, וגם לחבר'ה, בסדר?

הרב, גם ברכה לבריאות ונחת מהילדים. השם יזכה אותך לברכה ובריאות, לעבודתו יתברך.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש,

אדוני היושב-ראש,

אדוני היושב-ראש,

רנא שני והגברת אמירה משה יזכו לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה.

תודה רבה.

תודה רבה.