מעלות - 90 מעלות תגובה ל-360

ערב טוב!

בהנ"ו והעב"י!

הצלחה… זיוג… רפואה שלימה… מהרה! יופי נפלאים אתם

שבת

היום, בשונה מפעמים קודמות ואחרות, בפרשת השבוע יש לנו את ענין השבת הקדושה, ואנחנו נראה עכשיו: מה מעלתה של השבת של מי שזוכה, ונראה גם קצת כמה מהלכות שהרמב"ם מביא בענין השבת.

"מצות עשה מן התורה: לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו" כלומר זוכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזוכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה.

4 דברים נאמרו בשבת; 2 מן התורה ו-2 מדברי סופרים, והם מפורשים על ידי הנביאים שבתורה "זכור ושמור" ונתפרשו על ידי הנבאים כבוד ועונג שנאמר: "וקראת לשבת עונג ולקדוש השם מכובד"

איזהו כבוד?

זה שאמרו חכמים: שמצוה על האדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית, ויושב בכובד ראש, מיחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך! וחכמים הראשונים היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ומתעטפים ואומרים: 'בואו ונצא לקראת שבת המלך!'"

לכן נוהגים התימנים עד היום בליל שבת גם להתעטף בטלית

"ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת, ואם אין לו להחליף, משלשל טליתו כדי שלא יהיה מלבושו כמלבוש החול.

ועזרא תיקן: שיהיו העם מכבסים בחמישי מפני כבוד השבת.

אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב"

הכונה ביום שישי

"מפני כבוד השבת, ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך. ואף על פי כן, מכבוד השבת, שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול.

מסדר אדם שולחנו בערב שבת, ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שלחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו.

וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושלחן ערוך ומיטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הם.

אף על פי שיהיה אדם חשוב ביותר! ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו! שזה כבודו.

חכמים הראשונים, מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהם, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר, או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהם מי שהיה יוצא וקונה דברים שהם לצורך השבת ממאכל ומשקה, אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה - הרי זה משובח!

איזהו עונג?

זה שאמרו חכמים: 'שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר, ומשקה מבושם לשבת', הכל לפי ממונו של אדם.

וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים - הרי זה משובח! ואם אין ידו משגת אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת - הרי זה עונג שבת! ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת,

על זה אמרו חכמים הראשונים: 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות'

מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת, צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול. ואם אי אפשר לשנות, משנה זמן האכילה; אם היה רגיל להקדם - מאחר, ואם היה רגיל לאחר - מקדים.

חייב אדם לאכול 3 סעודות בשבת; אחת ערבית, ואחת שחרית ואחת במנחה.

וצריך להזהר ב-3 סעודות אלה שלא יפחות מהן כלל ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד 3 סעודות ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור מ-3 סעודות וצריך לקבוע כל סעודה מ-3 על היין ולבצוע על 2 כיכרות וכן בימים טובים.

אכילת בשר ושתית יין עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת. ואסור לקבוע סעודה על היין בשבתות ובימים טובים בשעת בית המדרש.

אלא כך היה מנהג הצדיקים הראשונים: מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת, ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה, וילך לבית המדרש יקרא וישמע עד המנחה ויתפלל מנחה, ואחר כך יקבע סעודה 3 על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת".

זה מה שנוגע לדרשה שאני הולך להגיד לכם עכשיו. אז שמענו שצריך לענג את השבת וכו' וכו' וכו'

עכשיו, בסוף אומר הרמב"ם:

"השבת ועבודה זרה - כל אחת משתיהן; שקולה כנגד שאר כל מצות התורה! והשבת, היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם!! לפיכך; כל העובר על שאר המצות - הרי הוא בכלל 'רשעי ישראל'.

אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים לכל דבריהם!

לפיכך, משבח הנביא ואומר: "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו",

הכוונה מלחלל אותו

"וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כוחו, כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה, יתר על השכר הצפון לעולם הבא!

שנאמר: "אז תתענג על השם, והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך - כי פי השם דיבר".

עד פה ברור?

אז הרמב"ם, אני חוזר מה אמר:

"כל השומר את השבת כהלכתה, ומכבדה ומענגה כפי כוחו, כבר מפורש בקבלה: שכרו בעולם הזה, יתר על השכר הצפון לעולם הבא!

שנאמר: "אז תתענג על השם, והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך - כי פי השם דיבר"

"מדגיש הרמב"ם: שמלבד השכר הצפון לאדם לעולם הבא, אחרי שקיים האדם מצות 'עונג שבת' בא לו השכר בעולם הזה של "אז תתענג על השם"!"

 - שזה השיא של השיאים שהאדם יכול להתענג על השם.

"היינו שנותנים לו את האפשרות והכוח לבוא למדרגה נעלה כזו של 'להתענג על השם' ואנו רואים: כמה עזר מן השמים הבטיח הקב"ה על קיום דבר זה"

מי ששומר שבת;

"נותנים לו כלים מיוחדים 'נשמה יתירה' כדי שיהיה לו הכח; לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג בשבת בשתיית היין - כדי להתענג על השם ב'עונג שבת'. והרי ידוע כי בכל דבר הובטח לאדם: ש'הבא להטהר - מסייעין אותו' מן השמים! וזוהי הבטחה כללית בכל ענין.

אבל כאן בא בקבלה"

כך מביאים הנביאים

"הבטחה: על שכר מיוחד! של "אז תתענג על השם" ולא שכר לעתיד לבוא, אלא מיד בעולם הזה!! מפני שזה לא מילה קטנה; להגיע למדרגה גבוהה כזו להתענג על השם - שזה ענין של קדושה!

קדושה, זו מעלה של שלימות שמגיעים אליה אחרי ההשתלמות בכמה מידות, כמו שמבואר בכל ספר 'מסילת ישרים', שזו עבודה מחושבת מראשה ועד סופה! עד שמגיעים לאותה דרגה עליונה שעליה אומר ה'מסילת ישרים': ש'תחילתה - זה עבודה, וסופה - גמול מתנה מן השמים'"

זאת אומרת אנחנו כל שבידינו לעשות, זה להשתדל, אבל באמת בסופו של הדבר בדרגה הזאת הקב"ה נותן גמול על ההשתדלות המקסימלית מצידנו נותן לנו מתנה מן השמים להגיע לדרגה הזאת של הקדושה.

"והנה, בשבת קודש, אנו מדלגים על כל המדריגות של שלימות שה'מסילת ישרים' אומר, וכל אחד יכול להגיע לידי שלימות זו ביום שבת קודש! - שהרי הובטח עזר מן השמים ביצירת נשמה יתירה".

ובואו תשמעו גמרא מדהימה!

"הגמרא בשבת י' עמ' ב': "תניא, תניא נמי הכי: "לדעת; כי אני השם מקדישכם"

הפסוק אומר: "לדעת; כי אני השם מקדישכם"

"אמר לו הקב"ה למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי! ו'שבת' שמה ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם"

אתם יודעים מה זה "מתנה יש לי בבית גנזי"?

תחשבו רגע;

אדם עשיר! אדם עשיר, יש לו הרבה כסף, איפה הוא שם את הכסף? בבנק! נכון? נכון, ו… הבנק מכיל את כספו. לדוגמא,

לדוגמא; עכשיו עיקלו למועמר קדאפי 50 מליארד!!! זה הרבה כסף! לא? ואיפה זה נמצא? בכל מיני בנקים, זה רק מה שתפסו… וזה נמצא בשויץ, בחלק מהמקומות,

ובשויץ יש מרתפים ענקיים של מטילי זהב!!! אז זה אוצרות על אוצרות של אוצרות, אתה נכנס; מחסנים אדירים!!! הכל זהב!!! - זה בנק אחד!!!

2 בנקים, 3… קח את כל הבנקים בעולם - עם כל הכסף - יה' חביבי! זה מלאןת'לפים הא?

 - מה זה אצל הקב"ה?

אפילו לא גרגיר חול!

העולם הזה הוא רק אחד מיני אין ספור עולמות שברא הקב"ה!! וכל אלה זה גלוי לעיני כולם, הנה אנחנו רואים, רואים את עולמנו, רואים בטלסקופ רואים שם רואים פה רואים שם רואים עולמות גלקסיות הכל! כל זה - כלום! זה גלוי, זה גלוי, זה 'כסף שמוציאים מהארנק' כמו שאומרים…

אבל, מגלים לנו חכמים: שיש לקב"ה "בית גנזיו!" בית גנזיו!! יעני, מה זה בנקים?! - כל העולמות כולם; זה הגלוים, זה אפס לעומת בית הגנזים, אז מה יש לו בבית הגנזים? אם כל העולמות האלה שגלויים זה ככה, מה יש לו בבית הגנזים??

אז הוא אומר בתוך הבית גנזים שלו יש לו מתנה אחת גנוזה עוד בתוך כל הבית גנזים יש מתנה שהיא בגנזי הגנזים גנוזה!

מה זאת המתנה הזאת?

שבת שמה!

ואו ואו ואו

מה מחביא שמה הקב"ה ! מחביא את המתנה הגנוזה ביותר בבית גנזיו, לא של שויץ… של הקב"ה!!

איך קוראים לה?

שבת!

הוא אומר למשה רבינו: "תשמע משה, יש לי מתנה גנוזה בבית גנזי, ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם" לך תודיע להם.

מה זה "לך והודיעם"? מה זה "לך והודיעם"?

 "מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: 'הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו'"

שמעתם?

מי שרוצה לתת פת לתינוק, צריך להודיע לאמו.

למה צריך להודיע לאמו?

יש כמה טעמים, אבל תכף נעמוד עליהם.

ממשיכה הגמרא ואומרת: "מאי עביד ליה?" מה הוא עושה, מה הוא עושה לו, מה הוא עושה לו לתינוק?

"אמר אביי: "שף ליה משחא ומליה ליה כוחלא"

מה עושה?

שם לו שמן פה על המצח לילד, ככה מורח לו פה, או שם לו כחול, כן, צבע מסביב לעין.

נו, אומרת הגמרא: "איני, והאמר רבי חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחבירו - אין צריך להודיעו' ? שנאמר: "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"

השם נתן לו מתנה קירון עור פניו, הפנים שלו זרחו בצורה מדהימה! והקב"ה לא הודיע לו.

אתה אומר שהרוצה ליתן מתנה לחבירו צריך להודיעו, והנה אנחנו שמענו שרבי חמא ברבי חנינא: שהנותן מתנה לחבירו - אין צריך להודיעו' ומאיפה הוא לומד? מפסוק אחר! "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" אז לא הודיע לו.

אומרת הגמרא: "לא קשיא, כאן מדובר בדבר שעשוי להתגלות, וכאן מדובר בדבר שלא עשוי להתגלות"

זה שהקב"ה נתן לו קירון עור זה דבר שעשוי להתגלות כי ברגע שקרן עור פניו - כולם רואים ! אז נודע לו שהוא קיבל דבר כזה.

אבל יש דבר שמה, שהוא לא עשוי להתגלות. דבר שלא עשוי להתגלות - צריך לגלות!

אז שואלת הגמרא: "והא, שבת, דעבידא לאיגלויי?"

בכל אופן שבת זה גם כן דבר שיתפרסם, אם נותנים לנו מתנה שקוראים לה שבת, וכולם יראו שאנחנו שומרים שבת, אז זה יתפרסם שאנחנו קיבלנו את המתנה!! "אות היא ביני וביניכם" הנה! התגלה?

מתרצת הגמרא: "לא! מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי"

זאת אומרת את המתן השכר הוא לא גילה! את השבת הוא נתן, כן. אבל את מתן השכר; כמה השכר על שמירת השבת ועונג שבת - זה לא גילה!

לכן כשאמר הקב"ה למשה: "לך והודיעם" זה לך תודיע להם את השכר של השבת שהם יקבלו!

איזה שכר?

תכף תשמעו…

פירש רש"י: "להודיעם, שאני רוצה לקדשם"

תודיע להם שאני רוצה לקדשם, כמו שלמדנו, לקדושה של המסילת ישרים בלי כל המדרגות, ישר! בזכות השבת.

אז כתוב: "שייף ליה משחא" ישפשף לו בשמן בין עיניו דבר שנראה ניכר,

ותשאל אותו אמא שלו: "מי עשה לך ככה?"

ויאמר לה התינוק: "פלוני השכן עשה לי ככה, והוא נתן לי גם לחם!"

"והוא הודיעם על ידי משה בעל פה מה שכרה!"

אז אנחנו רואים שאנחנו מקבלים הסבר, מה זה שצריך להודיע לאם כשהוא נותן פת כמו שאמר רבן שמעון בן גמליאל, וגם למדנו שהקב"ה אמר למשה בעל פה: 'מה השכר' לא פרסם את השכר, לא פרסם בכתוב, אבל אמר למשה בעל פה: 'תגיד להם, תודיע אותם; מה השכר שאני נותן להם על שמירת שבת!' כמו שדיברנו.

טוב, עכשיו בואו נראה:

"הענין הוא נפלא! אם לא אמר זאת רבן שמעון בן גמליאל, האם אפשר היה להעלות ללמוד דבר צדדי מתוך עומק הדברים שנאמרו כאן?"

רבן שמעון בן גמליאל, אחרי שאנחנו שומעים את הדברים, שהשם אמר למשה כך וכך, אומר רבן שמעון בן גמליאל: 'הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו' מה, אתה לוקח את כל קדושת השבת, ואת כל המתנה הגנוזה, ובגנזי הגנזים, וכל מה שהוא מסר למשה, מה השכר!!! ומזה אתה עושה לימוד כזה קטן כאילו, כזה קטנצ'יק כזה, ומה אתה אומר? אתה אומר: "מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: 'הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו'" ?

"אפשר להעלות על הדעת ללמוד דבר צדדי מתוך עומק הדברים שנאמרו? הרי פסוק זה פירשו חז"ל בענין שבת, שהשם יתברך מקדש את ישראל בקדושת השבת !

אלא, בואו נלמד קצת מסוד החכמים…"

תראו מה זה החכמים, חכמי ישראל! זה לא יאומן כי יסופר!

קוראים ככה פשוט מלמעלה ועוברים הלאה, אמר, מכאן לומדים, שלום, ממשיכים, יש הלכות, תיק תק עושים, והולכים הביתה, נגמר השיעור!

אבל בואו תשמעו סוד של חכמים:

"רבן שמעון בן גמליאל הבין, שמלבד מצות השבת וקדושתה, יש בה משום 'מתנה טובה' שהקב"ה נתן לישראל במצות השבת"

אז יש לנו מתנה חוץ מהשבת, יש לנו עוד מתנה שהיא במצות השבת!

"ומהי המתנה הטובה?

ביארו בגמרא: שזה מתן השכר של השבת, והמתן שכר הוא שיכול אדם מישראל להגיע לשיא המעלות בזכות השבת עד 'להתענג על השם'"

זאת אומרת להגיע בשיא השיאים שאדם יכול להגיע בימי חייו!!!

"זה מלבד שכל השומר כהלכתה מוחלין לו על כל עונותיו, זה מלבד השכר לחיי העולם הבא"

זה פה בעולם הזה מה אפשר להשיג!

"אבל כל זה, אם מתענג בכל אפשרותו בעונג השבת והיה שכרו בעולם הזה להשיג את העונג העליון שהוא הסוף במדרגת הקדושה"

מישהו מבין בכלל מה אני מדבר?

שיא השיאים של הקדושה שאדם יכול להגיע בעולם הזה - אפשר לקבל משבת!

זה הבטחה!!

"אז תתענג על השם" - ממש!

טוב, איך משיגים את זה?

תשמעו, לא תאמינו! לא תאמינו, לא תאמינו;

עם עגבניות, עם סלסה אפשר להגיע לזה, עם חמין אפשר להגיע, עם ג'עלה אפשר להגיע לזה - לא להאמין!

תשמעו,

"העונג מצד האדם באופנים גשמיים; בדגים גדולים או קטנים, אם עשאן לכבוד שבת, שבזה יהיה מתענג על השם בתכלית השלימות - זה הדבר שמקנה לו את הכל!"

שמעתם?

אם זכית לקנות דג גדול דג בינוני דג קטן סרדינים לפי היכולת שלך והכוח,

אבל, שימו לב!

אם אתה "מתענג על השם בתכלית השלימות" בכל מה שיש לפניך על השלחן, כל מה שטרחת והכנת, ומה שיש ביכולתך, ובכיסך, ועשית לכבוד שבת, וטרחת והכנת, ואתה נהנה ומתענג על השם! לא מתענג על הדג… אוכל את הדג אבל מתענג על השם בתכלית השלימות - אז זוכים!

שימו לב!

"נמצא כי 3 מיני עונג הם;

א- העונג שבפעולת האדם.

ב - העונג העליון של "אז תתענג על השם"

ג - חוץ מהעונג שיהיה לו לעתיד לבוא כשיגיע לעולם האמת!"

3;

א. העונג הממשי פיזי שהוא נהנה מהאוכל מהשתיה מהבשר מהחמין מהכל, והוא נהנה, הוא מתענג על השם.

ב. העונג שיוצא מזה הוא זוכה להתענג על השם ברמת הקדושה הגבוהה!

ג. ועוד שכר זה אחרי 120 שנה כשהוא יגיע לחיי העולם הבא!

"ואחרי 3 העינוגים האלה שזוכים מן השבת, מלמד אותנו רבן שמעון בן גמליאל עוד דבר, ומוסיף… דבר שלא היינו מעלים מעולם!"

מה הוא אמר?

"מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: "הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו"

פיש!

שמעתם על מה דיברנו קודם? איזה שכר ואיזה דברים… ומה הוא יצא לו? שמי שנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו, מכאן אמרו חכמים…

"אבל הוא כולל לנו דבר שלא היינו מעלים על דעתנו לעולם!

הקב"ה ציוה למשה שילך ויודיע לעם ישראל שהקב"ה רוצה שישראל ידעו כי רוצה הקב"ה לתת להם מתנה זו כדי שמתוך זה תבוא האהבה בליבם להיות אוהבים את השם יתברך!! שהוא כל כך משתדל באהבתו לענג אותם עונג שלם בתכלית השלימות!

מחייב אותם לקנות לעונג שבת את המאכלים הכי טעימים, כל אחד לפי כוחו, נותן להם עונג להתענג עליו בעולם הזה ברמת הקדושה הכי גבוהה, ונותן להם עונג בעולם הבא בעונג שאין לו מיצרים"

והוא מבקש להודיע לנו את זה!

למה?

שיראו כמה הוא אוהב אותנו, שהרי מבית הגנזים שלו! המתנה הכי גנוזה!! - הוא נתן לנו לעם ישראל!!! והוא רוצה שנדע! שנדע: מה הוא נתן לנו!!! כמה אהבה יש לנו, "כדי שנהיה אוהבים את השם יתברך; שהוא כל כך משתדל באהבתו לענג את ישראל בעונג שלם בתכלית השלימות

יוצא מזה, שמלבד שאנו צריכים לאהוב את השם יתברך בכל לב ונפש, יוצא מכך, שאנחנו צריכים גם 'ללכת בדרכיו'"

אומר רבן שמעון בן גמליאל.

מה למדנו? שהשם יתברך רוצה שנדע, מה נדע? שהוא אוהב אותנו! כדי שנאהב אותו.

אומר רבן שמעון בן גמליאל: 'מכאן! מכאן, הנותן פת לתינוק - צריך להודיע לאמו'

בשביל מה?

בשביל שיראו כמה הוא אוהב את השכנים! כמה אכפת לו מהילדים של השכנים, כדי שתהיה אהבה בין כל השכנים ובין כל ישראל וכל הידידים.

"מכאן אנחנו צריכים ללכת בדרכיו, להתנהג ככה עם ידידים ושכנים ולבקש שלום עמהם, לחפש דרכים; לתת פת לתינוק, ליצור ידידות, שיוודע לאמו - כדי להרבות אהבה ורעות בישראל!"

שמעתם? איזה לימוד אדיר!

מי היה חושב על דבר כזה?

הגמרא שואלת: כיצד יעשה כדי שתדע אמו?

"אומרים חז"ל: כוחלין לו לתינוק סביב העין בצבע כחול, והאמא תראה ותשאל: 'מי כחל לך סביב העין?'

והוא יספר לה: שהשכנה הטובה שגרה כאן, היא גם נתנה לו פת! והיא היא שעשתה לו את הכחול"

ולמה אמרו זאת? למה אמרו זאת בתחבולות כאלה, למה לא לגשת ולתת לה שהיא תתן לתינוק, או לגשת לתת לתינוק בפני האמא, למה צריך לתת לו בסתר ולעשות סימן שישאלו, ואחרי שישאלו - הילד יגלה… למה זה?

מה אתם אומרים: למה זה? למה זה?

אתם עוד לא נתתם לתינוק פת, לכן אתם לא יודעים…

אבל, "למה אמרו שהיא תעשה את זה בתחבולות? למה לא הסכימו שימצא את אמו ויאמר לה שנתן לתינוק שלה?" הוא יגיד לה ישירות.

"עתה מובן בפשטות!

צריך לדעת גם איך להודיע שנותנים פת לתינוק!!!"

אם הוא סתם יודיע לאמא שהוא נתן לילד שלה פת; יתכן שהאמא תגיב: "אנחנו לא עניים, ואנחנו לא מקבלים צדקות…" ואולי היא גם עלולה להקפיד, ואולי גם תבוא לידי תרעומת מצידה, כי איננה צריכה שירחמו אחרים על התינוק שלה, והיא גם תכעס על התינוק, למה לקח מאחרים: "מה, אתה ילד רעב?!" - יהיה בלאגן!

"אז לימדו אותו חז"ל לגלגל את הדבר בדרך של חכמה, והאמא תדע מעצמה על ידי התינוק עצמו שיספר לה, ואז היא תראה שהנותן לא עושה מזה ענין, ולא רוצה להודיע", ולא חושב שהם עניים, הוא פשוט מאוד אכפת לו, ראה את התינוק הנחמד ונתן לו, כמו עוגיה כמו איזה משהו טוב סוכריה או ארטיק וזה…

"והוא איננו מוצא לתת לדבר כל חשיבות או ביטוי - ורק אז מזה המעשה יהיה אהבה ושלום ורעות!"

כן, זה הגמרא.

מדהים!

ואתם לא תאמינו!!

השבוע קרה מקרה כזה, קרה דבר מדהים!…

34:53. [ביבי נתניהו איכר מגושם עם לב רחב…]

…

38:07

בדיוק כמו שהגמרא חששה הא! חכמים יודעים!! מה? את תהלוכות נפשם של האנשים,

אז "ענינים שלימים מלמדים אותנו בסוגיה הזאת, עד היכן מגיע עונג שבת, כשהוא נעשה עם הכרה ושכרו בעולם הזה, וממנו מגיעים בנקל למדרגה שלהתענג על השם בתכלית השלימות ועד כמה יש לנו לאהוב את השם על המתנה הטובה שנתן לנו וביותר שהודיע לנו מקודם, הודיע לנו מקודם! למה? כדי שנדע לאהוב אותו בחזרה על אהבתו המרובה! שזה אות עד כמה הקב"ה משתדל לקרב אותנו, וגם ללמד אותנו את הדרכים שלו בכל ענין וענין שיהיה בינינו שנלמד!

ולהשתדל באהבה וריעות עם שכנים בכל לב ונפש ובהתענינות רבה! בחכמה עליונה איך להודיע לחברו בעקיפין ובחכמה איך שהוא אוהב את חבירו, וכך גם תרבה אהבה והחיבה והרעות בעם ישראל!"

מדהים! מדהים!!

היה כדאי להגיע עד 'מעלות', לעלות במעלות של השבת!! מדהים!

כשאדם הראשון, בפתיחת התורה, אומר לאדם הראשון: "איכה?!" וכי הוא לא יודע איפה הוא?

אלא, ללמד דרך ארץ לבריות: שאדם לפני שנכנס בבית מכחכח בגרונו… שלא יבהלו! שהוא נכנס, פתאום הוא מופיע במטבח… - האשה נבהלת! "למה אתה לא אומר? למה אתה לא מצלצל? למה אתה לא מודיע?!"

הקב"ה מלמד אותנו;

אהרון הכהן היה משכין שלום! איך הוא היה משכין שלום? רואה שנים שהם שונאים זה לזה, הולך לאחד

אומר לו: "אילו היית יודע כמה אוהב אותך חברך! - לא היית ממשיך עם השנאה הזו, רק הוא מפחד לגשת אליך, לומר לך את אהבתו, הוא פוחד איך תגיב ומה תענה"

והיה הולך לשני ומספר לו אותו סיפור: "אילו היית יודע…" וזהו!

כשהיו נפגשים אחר כך, ההוא מסתכל על ההוא, מסתכל על ההוא, מחייך לו ככה… מחייך לו ככה… מושיט לו יד, אהלן אהלן אהלן, חיבוקים "תהיה בריא! שלום…" נגמר.

צריך חכמה! צריך חכמה! צריך לדעת: איך לעשות את הדברים.

אבל, לצערינו הרב, לצערינו הרב, זה לא תמיד כך, זה יפה! חכמים מלמדים אותנו, התורה מבקשת מאתנו, אבל אלה שלא למדו את התורה: לא יודעים שום דבר, מסכנים! לא יודעים, הם יודעים רק להתסיס… ושנאה! והכל, לא מבררים דברים!