פתח תקוה - פתח תקווה

פתח תקוה 1-6-11

ברוכים הבאים לישיבת מנחת יהודה, בשם הנהלת הישיבה, ראש הישיבה, הרבנים ועמותת נחשוב ונבין אנחנו מקדמים בברכה את כבוד הרב, זה כבוד גדול לנו שהרב הגיע לישיבה, לפני שהרב נכנס סיפרתי לו קצת על הפעילות של הישיבה, שב"ה מעבר לפעילות שנמצאת כאן, גם של קירוב תלמידים חדשים שמתקרבים לתורה ואברכים שב"ה זכו להקים בתים, וגם שבשנה האחרונה הישיבה פתחה סניפים ברחבי העיר שבהם מקרבים עוד בחורים לאבינו שבשמים ואנחנו מברכים את הרב שב"ה הזיכוי הרבים שלו זה בקנה מידה שדורות, מימות עולם אולי לא היה כזה דבר שקרב רבבות מעם ישראל ואנחנו מאחלים לו שבעז"ה ה' יתן לו כח וס"ד להמשיך ולקרב עוד ועוד יהודים לאבינו שבשמים עד ביאת הגואל אמן ואמן.

"ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבן חודש ומעלה ושא את מספר שמותם". בילקוט שמעוני מובא, זה שאמר הכתוב "שישים המה מלכות... אחת היא יונתי". משל לפרגמתות אחד שהיו לו אבנים של זכוכית והיה מוציאם לשוק ולא היה מבחין במניינם ולא היה מוציאם במנין ולא היה מניחם במנין, לפי שהיו של זכוכית ולא היה משגיח עליהם, והיה לו מרגלית אחת נאה והיה נוטלה ומוציאה במנין, כך אמר הקב"ה, לעובדי אלילים לא נתתי להם מנין לפי שאין חשובים לפני כלום, שנאמר "כל הגויים כאין נגדו", אבל אתם - בני אתם, העמוסים מיני בטן הנשואים מיני רחם, וכך אני מונה אתכם בכל שעה, וכך נאמר "פקוד כל בכור זכר". ז"א מפה אנחנו רואים כמה מחשיב הקב"ה את עם ישראל ביחס לאומות העולם, שאומות העולם אין להם מנין בכלל, למרות שהם שש מיליארד אין להם מנין בכלל והם כאין וכאפס וכתוהו נחשבו לו, ולעומת זאת עם ישראל, הקב"ה פוקד אותם כבר מבן חודש, כל אחד ואחד להוציא אותם במנין. ועליהם נאמר "העמוסים מיני בטן ומצויים מיני רחם" הקב"ה נושא אותנו ומעמיס אותנו עליו, לשמור אותנו מכל משמר כבר מטרום הלידה.

ויש להתבונן מה המשמעות וההדגשה הזו שהגויים הם כאין נגדו, למה צריך להגיד את זה? הלא המטרה היא להדגיש את החיבה של ישראל, אז למה צריך ביטול קיצוני כזה של אומות העולם להגיד שהם כאין וכאפס כנגדו? אפילו בישיבה כשמחנכים את התלמידים לביטול העולם, לבטל את העולם הזה, לבטל את ההשפעה של העולם, כדי לא להיות מושפעים ממנו ומהתופעות שלו, אעפ"כ כשנפגשים עם איזה נסיון או כשיוצאים לרחובה של עיר, כמה אנחנו מתבטלים ומתעלמים מכל מה שלמדנו. ז"א הרחוב מצליף בנו הצלפות, וכל מה שאתה לומד לא להיות מושפע מן הרחוב, הרחוב עושה את שלו ואתה מושפע ואתה נכנע ונכפף מפניו. כי סוף כל סוף ניצבים מול מציאות שקשה להתעלם ממנה, אבל ביטול קיצוני כזה לאמר, שכל הגויים בלי יוצא מן הכלל הם כאין, הם לא קיימים אין להם מציאות, אין אפילו ממה להתעלם, זה צריך בירור.

מספרים פעם על אחד מהעובדים, אתם יודעים, בחבורות של תלמידי חכמים, בני ישיבות מצטיינים יש מושג של "עובדים" אלה שעובדים את ה' אבל ככה כמו שצריך, זה הפרוייקט של החיים שלהם, הם נקראים עובדים, מספרים על אחד מהעובדים החזקים שהיה מבטל את כל העולם ואת כל העולמיות כעפרא דארעא בלימוד המוסר, ופעם אחת ישבו בני הישיבה, בני החבורה בועד וכל אחד אמר את הרגשתו בנושא ביטול העולם. אז כל אחד התחיל לגנות את העולם, להגיד כמה העולם לא חשוב, כמה לא צריך להתייחס, והוא שתק, כולם יודעים שהוא אחד מהעובדים הכי גדולים והוא שותק. מה אין לו מה להגיד? מה הוא לא מכיר את העולם? שותק. הגיע תורו לדבר והוא שותק. כל החברים תמהים למה הוא שותק, ציפו ממנו לשמוע דברים כדורבנות נגד העולם, וכמה שאין לעולם חשיבות וכמה שהוא לא משפיע, אבל הוא בשתיקתו. אז פנו אליו שאלו אותו למה אתה שותק? והוא ענה להם, כך הוא ענה להם: האם ראיתם אנשים שמתאספים לדבר אודות דבר מאוס ומגונה? מי מתאסף לדבר, עושים נושא שיחה מדבר כזה. אם מדברים על זה סימן שמחשיבים את זה. ככה הוא הענין של העולם הזה, הוא כלא קיים בכלל וממילא אין על מה לדבר. זה שאנשים מושפעים מן העולם, זה בגלל שהם לא מושפעים מן התורה. אם היו מושפעים מן התורה העולם היה בטל. יש מושג שאומרים העולם אומר, "העוילם" העוילם אומר, מי זה העוילם? זה עולם התורה, לא העוילם, זה לא העוילם, זה אין. העולם אומר אין עולם חוץ מעולמה של תורה. הכל תלוי בעולמה של תורה ובלומדי התורה "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", אבל לצערנו הרב אנחנו כל כך כל כך שפלים מול העולם החיצוני, עד כי כמה שאנו משתדלים לדבר ולבטל, בכל זאת אנחנו מרגישים להיפך, מרגישים שאנחנו לא קיימים כלפי העולם. וכאילו אנחנו כלום לעומת העולם, ומה אנו ומה חיינו, ואנחנו מבטלים את עצמנו ומחשיבים כל כך את העולם, ואילו תורתנו הקדושה כאן להיפך, כל כך מחשיבה, "פקוד כל בכור זכר" כל בכור זכר, כמה כל יהודי חשוב מבן חודש ומעלה שיצא מגדר נפל. ומצד אחד אנחנו רואים את זה ומצד שני אנחנו רואים שכל העולם כאין נגדו, אז התורה שמה לנו את החשיבות האמיתית, ומבטלת מה שלא חשוב, ואומרת במפורש, מה שחשוב זה עם ישראל ומה שלא קיים בכלל זה אומות העולם.

אנחנו מתפעלים מכמויות, מטנקים, ממטוסים, ממעצמות, מסיפורים, מטלויזיות, מכל מיני שטויות מתלהבים, ומבזבזים את החיים על התבוננות ושמיעה והאזנה וצפיה וכל השטויות וההבלים שלנו. ומאבדים את הזמן היקר שלנו שאנחנו בעצם בונים את חיינו ואת העולם כולו. האדם נגרר אחרי העולם במקום שיגרור אותו אחריו.

רואים מכאן כמה גדול המרחק בין דעת תורה לדעה שלנו. כל ההתפעלות שלנו היא מערכים חיצוניים, אבל שלמה המלך מכריז ואומר "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", ודרשו על זה חז"ל, שקר החן זה דורו של משה ויהושע בינון, הבל היופי זה דורו של חזקיה המלך, אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי עילאי, שהיו ששה מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. אז דור מקבלי התורה - משה ויהושע בינון, שקיבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע, דור דעה, במדרגות הכי גבוהות שזכו לראות שכינה בגילוי, וזכו למשכן בתוכם, וחיו בגן עדן עלי אדמות, כל זה נאמר עליהם שקר החן. דורו של חזקיה שהפך את כולם  ללומדי תורה תוך שלש שנים לא היה נער ונערה שלא היו בקיאים בסדר טהרות, כל אלה - הבל היופי, מי כן? יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי עילאי. רבי יהודה ברבי עלאי בדורו היה עוני גמור, והיו עוסקים בתורה. עד כמה היה העוני? שששה היו צריכים להתכסות בשמיכה אחת. לא היה. אבל היו לומדים תורה עם כל העוני היו לומדים תורה, לא אומרים מה התנאים לישיבה, יש מזגן? איזה ספסלים יש, איזה שולחנות, אין שאלות, מתוך עניות ודוחק שאין כדוגמתה היו יושבים ועוסקים בתורה. זה הדור שנאמר עליו "אשה יראת ה' היא תתהלל".

רואים שהדור הזה של רבי יהודה בר עילאי היה לו ביטול העולם הזה לגמרי. ביטול גמור. איפה נשמע דבר כזה עוד בדורו לפני ואחרי כשהיו ששה מתכסים בטלית אחת מרוב עוני? מה היה אפשר להציע, שואלים אתה רוצה שאני אבוא לישיבה, נו, מה יש שם? אומרים אין כלום, כלום אין. יש מיטה? גם זה לא. יש מה להתכסות? בטח, ששה מתחת לשמיכה, נו, אפשר למשוך ככה אנשים ללמוד תורה, וכל הדור - זה נקרא דורו של רבי יהודה בר עילאי, הם כל כך השפיעו עם התורה שלהם על כל הדור. כל הדור. בדור המדבר זה גן עדן עלי אדמות, דור של חזקיה זה דור של מלכות, לא חסרים כלום, אבל דור של רבי יהודה בר עילאי, אין כלום, כלום, ביטול העולם הגמור. פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, זה גן עדן לעומת רבי יהודה בר עילאי. זה "אשה יראת ה'" מה שהביא אותם ללמוד זה היה יראת שמים. היראת שמים שלהם, זה ה"תתהלל", זה לא החרם של חזקיה המלך, וזה לא כפה עליהם הר כגיגית, זה אנשים שבאו מרצון עם אפסיות של העולם הזה וידיעה של גודל ויקרת מעלת התורה הקדושה.

רואים מכאן כמה גדול המרחק בין דעת התורה לדעה שלנו, כל ההתפעלות שלנו היא מערכים חיצוניים, אבל שלמה המלך מכריז ואומר, "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" ההשגות וכלי המדידה הם כה שונים משלנו, אנשים שמחים מהישג גשמי כלשהו, מתכופפים מלוא קומתם מול בעל חכמה או עשיר, כל מי שהשיג הישגים  ניכרים וחשובים מהעולם הזה, זה מפני שאנו כל כך רחוקים מההשקפה האמיתית של תיקון המידות. ז"א אנשים מתפעלים מהמעטה החיצוני של אנשים ולא מהפנימיות שלהם. ז"א הערכה של בן אדם נעשית אם יש לו בית יפה, אם יש לו רכב יפה ואם יש לו כסף הרבה ואם יש לו שדות ואם יש לו, שמה מעריכים את הבן אדם, זה נקרא סלב, סלבריטי ולשמה כולם נדבקים וכולם רוצים להיות קרובים וכולם מסתכלים וכולם מתפעלים, על הפנימיות לא מסתכלים, יכולים לראות בן אדם שיש עליו שרשרת זהב גדולה וטבעת גדולה ושעון במאתיים חמישים אלף דולר עם הרבה יהלומים וזהב, פששששש וזהו מעריצים אותו, ויכול להיות שהבן אדם הזה הוא סתום ובלום ואין לו דעת ואין לו בינה ואין לו שום דבר. למה? כי אנשים מתפעלים מהעולם הזה. וזה מפני שאנחנו רחוקים מההשקפה האמיתית ומתיקון המידות. ואם אנו משיגים כמה רגעים של התעלות ושל התרגשות בלימוד המוסר, אז זה גם כן ענין רגעי עובר וחולף. אבל התורה מכריזה שזוהי בעצם המציאות התמידית, זאת המציאות התמידית, לא רגע חולף של התעוררות והתרוממות הנפש. וכך היה אומר רבי ישראל יעקב, הסטייפלר זצ"ל, שאם מציירים לעצמנו חזיר מצורע, גם חזיר גם מצורע, מה עוד יש יותר הרחקה מדבר, אומר זה העולם הזה, שאין לרדוף אחריו ואין לרצות אותו. ככה הם הרגישו בזמנם, כל העולם בטל, לא קיים בכלל שום דבר. וכל שכן בימינו שהעולם כל כך ירוד והתורה מתמעטת.

וכך רואים גם בקרב עם ישראל, הקב"ה מצווה על מנין מיוחד לבני לוי, כמה זה נראה זלזול בשאר השבטים, אך רואים שהתורה מתפעלת ביותר מן האיכות. שבט לוי היו מסורים לעבודת ה', הם נמנו הכי מעט, וגם מתוך השבט בעצמו יש משפחות שכל אחת יותר חשובה לפי מידת התקרבותה לעבודת ה' שנמסרה לה, וזהו קנה המידה האמיתי, האיכות ולא הכמות. כל העולם מסביבנו מתפעלים רק מכמות, מברק חיצוני, אבל כל זה חולף, והחכמה היא שלא לחכות עד שיחלוף ואיננו ורק אז להרגיש בזה, אלא כבר מעשיו צריך להבין זאת. וזה מה שהתורה אומרת, שכל הגויים כאין כבר מעכשיו, לא לחכות למסקנה זו עד שנראה שכל הערכים שלהם מתערערים ומתבטלים, אנו צריכים להתחזק במידת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" ולא לנהוג בשפלות מול העולם הזה וכל השפעותיו, כי הכל כאין נגדו יתברך ורק אנו המרגלית הנאה שהקב"ה מכניס ומוציא במנין להראות חשיבותה בעיניו.

אז ז"א אם הקב"ה אומר שאנחנו המרגלית שלו בעולם, וכל העולם זה כאין, איך אנחנו יכולים להחשיב את העולם בשעה שהעולם בטל ומבוטל אצל הקב"ה ואנחנו חשובים?! איך אנחנו מגיעים למצב כזה שאין לנו הערכה עצמית עד כדי כך, עד שאנחנו לא מוקירים ומעריכים את המעלה והסגולה שלנו. וזה לא יאומן כי יסופר, ואני חוזר על זה כבר מספר הרצאות, ונראה לי שעוד אני אצטרך לחזור על זה הרבה פעמים עד שהדבר הזה יקלט, כמה אנחנו לא מודעים למעלה שלנו.

הרב אליעזר בן דוד סיפר שהוא הלך בדרום אמריקה, ברחובה של עיר, וכנגדו הגיע גוי שעצר אותו ואמר לו, תגיד לי אתה יהודי? אז הוא אמר לו כן, איך אתה יודע? אז הוא אמר לו אני קראתי עליכם בתנ"ך, אמר לו מה קראת עלינו בתנ"ך, אמר לו כתוב בתנ"ך שאתם הבנים של הקב"ה, אמר לו נו, אמר לו מה זה נו? אני כל החיים שלי קורא על הבנים של הקב"ה, ואני מצייר לי ציור איך צריכים להיות הבנים של הקב"ה, מה הם מדברים, מה הם חושבים, איך הם נראים, ואני סוף סוף רואה יהודי הולך לפני - בן של הקב"ה ואתה רוצה שאני לא אתפעל? נו, שואל אותו הרב אליעזר בן דוד, כן, ומה רצית לדעת? אמר לו, כל הזמן שהייתי קורא בתנ"ך הייתי חושב, אני גוי ואני יודע כשאני הולך ברחוב על מה אני חושב ועל מה אני מסתכל, עכשיו שאני פוגש את הבן של הקב"ה ברחוב אז עולה לי השאלה, על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל בתור הבן של הקב"ה כשאתה הולך ברחוב. אמר הרב אליעזר בן דוד, הגוי הזה אמר לי בעצם מה זה יהודי. ואיך צריך להרגיש יהודי כשהולך ברחוב, על מה צריך לחשוב, על מה להתבונן. האם אנחנו זו כרים שאנחנו בנים של הקב"ה בהליכתנו? במחשבותינו? האם אנחנו יודעים את ערכנו, אנחנו יודעים מה מצפה מאיתנו הקב"ה? או שאנחנו, כן, י הודים. מה זה יהודים? מה אתה יודע להגיד על יהודי? יהודי בגלות עדיין, אין בית מדרש, יהודי סובל צרות, יש לו מלחמות, יש לו הרבה אויבים בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, הרבה אתה יודע על היהודי, ומה השבח של היהודי? איפה השבח של היהודי? לא לספר עליו, לחיות אותו, להרגיש אותו, לבטל את העולם מפני המעלה שלך, כמה יש אנשים כאלה שמסוגלים לעשות כזה דבר? אדם לא מכיר בערכו. זה הדבר הכי נורא. הכי  נורא.

הרב חיים קרייזוירט זצ"ל סיפר ששנים רבות הוא היה מתחבט ולא מבין, מה היתור שיש במשנה באבות. המשנה אומרת "חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלקים ברא את האדם" חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם"", והוא שואל, מה זה התוספת שכתוב "חיבה יתרה נודעת להם"? אם אני אגיד חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", חסר משהו? מה התוספת "חיבה יתרה נודעת להם"? לא מצא ביאור שישביע את רצונו. עד שהוא סיפר שהיה מקרה שממנו הוא למד את הפירוש של היתור של המשנה.

טרם פרוץ מלחמת העולם השניה, כשאבק השריפה כבר היה באויר העולם, ניגש אליו יום אחד אדם זקן והגיש לו שקית עם מסמכים ואמר, כבוד הרב אני חושש שאני לא אעבור את המלחמה ובמידה שאכן כך יהיה אני מבקש שאת הירושה והצוואה שלי, שיש בשקית, תמסור לאחד מצאצאי. וכך היה. הוא חיפש אחד מהצאצאים 25 שנים ולא הצליח לאתר. הוא מספר שפעם אחת הוא נסע ברכבת, ובאחת התחנות עלה יהודי זקן מבוגר, התיישב לידו והתחיל לתנות את כל תלאותיו וצרותיו שעברו עליו, בסוף השיחה שואל אותו הרב, מי כבודו, מאין, מה שם המשפחה, והנה הוא מזכיר את שם המשפחה של האדם שנהרג. אמר לו האם אתה מכיר את פלוני אלמוני ממקום כך וכך? אמר לו מה השאלה, זה אבי. אמר לו אם ככה יש לי ירושה לתת לך. וידא שאכן זה האיש וזה אכן המשפחה, ונתן לו. והנה הוא פותח את המסמכים והוא רואה שיש אוצר גדול בבנק בשויץ, אז הוא אומר כבוד הרב אפילו כסף לנסיעות אין לי. אמר לו אני אלווה לך ותחזיר לי. הגיע לבנק, מצא שם שלשת רבעי מיליון דולר, נכון לזמן ההוא המון כסף. שאל הרב חיים קרייזוירט זצ"ל, האם האיש הזה היה עני או עשיר? מה אתם אומרים? האם הוא היה עני או עשיר? עשיר, עשרים וחמש שנה הוא הסתובב אבל עני, כי העשירות היתה איפה? - בבנק. למה הוא היה בעצם עני ולא עשיר? משום שלא נודע לו שהוא עשיר. לא נודע לו שהוא עשיר. ז"א אדם היה יכול להתהלך בעולם בעצם שהוא עשיר, וכשזה לא נודע לו אז הוא בעצם עני. הוא אומר כאן הבנתי בדיוק מה שהמשנה אומרת, המשנה אמרה, "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" כל זה בתנאי, חיבה יתרה שנודעת להם, אם זה נודע להם שהם חביבין, שהם נקראו בנים, אז יש לזה חשיבות, זה החיבה יתרה שנודעת להם, אבל אם לא אנחנו מתהלכים ככל גויי הארצות. ז"א אנחנו בעצם לא מודעים לחשיבות שלנו, האם אנחנו באמת יודעים שאנחנו בנים של הקב"ה? אם כן מה זה מחייב אותנו, איך  צריך להתנהג, מה צריך לעשות, מה צריך לפעול.

ניתן דוגמא, אם אנחנו כמה אחים לאבא טוב, יהודי טוב, ואחד הבנים מבזה בפנינו את אבא, האם עלינו לשתוק, להעיר, למחות, לפעול, למנוע, מה עלינו לעשות? שומעים את אחד הילדים מבזה את אבא, מה עלינו לעשות? למחות. וזה לא עוזר? לא עוזר מה עושים? לא עוזר?

ש. צריך לשמוע את ההרצאות שלך בשופר אז אולי יקבל שכל.

הרב: מה אתם אומרים על אפשרות לתקן אותו? לקחת אותו לשיחה, להסביר לו את המעלה של אבא, להסביר לו שיום אחד הוא גם יהיה אבא ואם יבזו אותו הילדים ככה אז מידה כנגד מידה והגלגל חוזר ומה שהוא עושה יעשו לו, ולהתחיל לדבר על ליבו, להשיב אותו ככה ליישב את דעתו, אבל ודאי שאי אפשר להניח את המצב שכל יום הוא יחזור ויבזה ויבזה ויבזה. יש לנו אבא - אבינו שבשמים, יש לו בנים - כל ישראל אחים, אז כולנו בניו של הקב"ה, ויש חלק שמכבדים את אבא ויש חלק שמבזים את אבא. יש כאלה שמבזים את אבא בגלל שלא מכירים בכלל שיש להם אבא, לא מודעים בכלל שיש להם אבא, לא רק שלא מודעים שהם בנים, לא מודעים שיש אבא.

פעם אחד אמר לי, תגיד לי, אתה מרגיש שאני אחיך? אמרתי לו זה תלוי, אם יש לנו אבא משותף אז אנחנו אחים, אבל אם אין לנו אבא משותף מאיפה נהיית אחי? אחי זה כשיש אבא משותף. אז ז"א אנחנו צריכים לדאוג שכל הבנים של הקב"ה יכירו באבהותו, "ואהבת את ה' אלקיך" פירושו של דבר שלא תאהב אותו מכאן, אלא שתהא מאהיב את הקב"ה על הבריות. אז זה לא רק על הבנים, זה על הבריות בכלל, על העולם כולו. מכל מקום, יש לנו חובה, החובה שלנו - אם אנחנו אומרים ב"עלינו לשבח" שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תרע כל ברך, אנחנו צריכים לדאוג לדבר כזה, אז עוד לא התחלנו בשכונה, כמו שאומרים, ואנחנו כבר אומר בעלינו לשבח הבטחות מכאן עד להודעה חדשה, אז צריך לראות מה עושים ואיך עושים, ז"א אי אפשר להשאר שאנן. למה? כי עלולים לחייב אותנו על מה שלא פעלנו אצל אחרים. אם אנחנו חושבים שאנחנו פטורים מלפעול בכל העולם כולו, יש לנו טעות. אנחנו חייבים לפעול בכל העולם כולו בכל הכוחות, ואם אדם חושב שהוא לא יכול יותר ממה שהוא יכול, ומה שהוא עושה כרגע זה המקסימום, הוא טועה טעות מרה שהוא יצטרך לשלם עליה, משום שחז"ל לא הניחו לנו ברירה ואמרו מפורשות, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, ז"א יש לנו  מודל לחיקוי, אנחנו צריכים להסתכל, לשים את התמונה שלהם מולנו, לדעת מה היו מעשיהם ולמה חשק ה' בהם יותר מכולם, צריכים להשתדל לעשות מה שעשו האבות הקדושים. ז"א אף אחד לא יכול להגיד אני עשיתי דיי, אין דבר כזה, עד כלות הנשמה אדם צריך להעפיל מעלה מעלה גם בעבודתו העצמית וגם בעבודת הכלל. אדם לא יכול לעבוד רק בשביל עצמו, למה - כי אדם נברא מדיני, חברתי, אנחנו לא כמו פרות שכל אחת לא אכפת לה מהשניה, הם רק בגדר עדר אבל כל אחת חיה לעצמה, והיא לא מרגישה בצרת חברתה. אנחנו קומה אחת, כל ישראל זה קומה אחת, זה כמו שבגוף האדם אם האצבע למטה קיבלה מכה אז הראש מרגיש מיד, ככה עם ישראל אם חלילה קורה אסון ליהודי אנחנו צריכים להרגיש כולם, אם אנחנו לא מרגישים סימן שאנחנו מנותקים מן הגוף. אנחנו תלושים אם אדם לא מרגיש.

ז"א חובה עלינו לפעול בכל מה שאפשר בתור בנים של הקב"ה להרבות כבוד אבינו שבשמים ולמעט את הבושות. למה - זה חילול ה', וצריך לגרום לקידוש ה', אז "ונקדשתי בתוך בני ישראל" זה מצוה, "ולא תחללו את שם קדשי" זה גם כן מצוה, וצריכים לפעול בזה.

והיות ויש פה מטרה בישיבה לפרוש כנפיים כמה שיותר מסביב סביב במעגלים גדולים ומתרחבים, וכבר יש פעולות כאלו שמניבות פרי, והולכים מבית כנסת לבית כנסת ומארגנים שיעורים, ומארגנים תהילים, ועוד כהנה וכהנה דברים, צריך כל אחד לדעת מהי המעלה הגדולה הזו שבעצם הוא מתעסק בה. יש כאלה שחושבים שעדיף להם רק ללמוד תורה ולא לעשות שום דבר, יכול להיות שבשלב מסוים כשאדם עוד לא מלא וגדוש, והוא עדיין לא מספיק יודע מה כן ומה לא, יתכן שצריך שיקול הדעת בכל אחד ואחד, אבל מי שודאי הוא אברך שיושב וספון בתורה ויודע כבר צורה של שמעתא, היות וגדולי הדורות האחרונים אמרו שצריכים לצאת לפעילות ולעשות למען הכלל, אז בואו אני אגיד לכם מה כותב אור החיים הקדוש על הפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". אומר כך אור החיים הקדוש, זה בפרשת ויקרא היאור על הפסוק הזה. עוד ירמוז לצוות את אנשי חיל להשתדל לקרב לבבות עם בני שראל לעבודת ה'. אז יש בני חיל, אנשים שמרגישים שהם בצבאו של הקב"ה ויש להם משימה ותפקיד, אלה נקראים בני חיל להשתדל לקרב, לא אמר להצליח, להשתדל לקרב לבבות עם בני ישראל לעבודת ה'. ולזה יקרא קרבן לה'. זה נקרא קרבן לה'. אין בית המקדש היו, מי שרוצה להקריב קרבן הכי נעלה והכי נרצה לפני הקב"ה, אם הוא יצליח לקרב נפש אחת מישראל, זה קרבן לה'. כי על ידי חטא האדם יפרד הדבקות של ישראל עם אביהם שבשמים. כשאדם עושה חטאים, אד נפרדת הדבקות. כי החטא מפריד בין עם ישראל לבין אביהם שבשמים. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם". אז ז"א יש דבקות, וכשעושים חטא נעשה פירוד, "ויהיו נבדלים ומרוחקים מן השכינה, כי השכינה בשעה שעושים חטא מסתלקת מעל האדם. והאדון ב"ה, הקב"ה יקפיד כביכול על הדבר ויתאווה לקרב אותם אליו. אתם שומעים? הקב"ה מאד מאד מקפיד על הדבר הזה, שנפרדו ממנו כמה יהודים בנים שלו, והוא מתאווה לקרב אותם אליו. אתם שומעים? ה' מתאווה לקרב אותם אליו. וציוה, להוכיח לכל הרחוק ולקרב ליבו. יש מצוה בתורה, "הוכח תוכיח את עמיתך", ה' ציוה בציווי שאנחנו נוכיח כל מי שרחוק, ולקרב את ליבו לאביו שבשמים. ומי שלא מוכיח, גם העניש למעלים עין מהדבר. הקב"ה גם מעניש את מי שמעלים את עינו, אומר מה לי ולהם, מה אכפת לי מהם, אני חי את חיי, אני עושה את מצוותי, מה אני צריך לעשות אני עושה וזהו. איך אתה עושה מה שצריך, כתוב "הוכח תוכיח", מה עם זה? למה אתה מעלים עיניך? זה אחד ממצוות התורה. והמעלים העניש אותו, מה זה העניש אותו, ה' ירחם איזה עונש. וזה לך האות, מביא אות ומופת האור החיים הקדוש להוכיח שה' מעניש, אשר ציוה ה' להתחיל ממקודשיו, ז"א בזמן בית המקדש היו חוטאים והצדיקים לא הוכיחו אותם ומידת הדין קטרגה וה' לימד זכות על הצדיקים, ומידת הדין לא הרפתה, וה' הודה לה, והרג את הראשונים המקודשים ביותר. למה? למרות הטענה שהקב"ה אמר, אני יודע שגם אם היו מוכיחים אותם לא היו שומעים לה', ה' אמר אני יודע, אמרה מידתה דין כן, לפניך זה גלוי, אבל לפניהם זה לא גלוי, הם לא ידעו שלא ישמעו להם, חובתם היתה להוכיח, אם ישמעו או לא ישמעו זה לא עניינם, הם צריכים להוכיח. ולא ויתרה והקב"ה חזר בו, חזר בו פעם אחת ויחידה, חזר בו מההבטחה להתוות תו של דיו על מצחות הצדיקים להחיותם, וחזר להורגה בראשונים. אז הקב"ה גם מעניש למי שלא מוכיח.

ומצד שני, הגדיל הקב"ה שכר המזכה את הרבים, כמו שאמר התנא "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו". כי ה' ישמרנו משגיונות, חטא זה בשגגה, עוון זה במזיד, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, חטא זה שגגות, ה' שומר עליו משגיונות. אין שום צדיק בעולם שהקב"ה שומר עליו משגיונות חוץ ממזכה הרבים. כיון שהוא רוצה לזכות את הרבים כל הזמן, והוא עלול לעשות טעויות, עלול לעשות שגגות, ה' שומר אותו מהשגגות. והם הדברים הנאמר כאן.

עכשיו הוא מסביר בפירוט את הפסוק, "אדם כי יקריב מכם קרבן", אדם - למה דקדק לומר אדם? לומר לשון חשיבות, לשון חשיבות, מי שמתעסק בזה, הוא חשוב מאד אצל הקב"ה. הוא נקרא אדם. אדם אתם, זה המעלה הכי גדולה. אדם כי יקריב, אתם מי יקריב? פירש הכתוב ואמר מכם - מן הפחותים שישנם בכם אשר פשעו בה' ויאמרו לאל סור ממנו ונתרחקו מדבקותו יתברך, את זה יקריב. שמעתם איזה אנשים צריך להקריב? אנשים כאלה שהתרחקו, ומה זה התרחקו? עם הפחותים שיש בעם ישראל, והם אומרים, "ויאמרו לאל סור ממנו, לדעת דרכיך לא חפצנו" עזוב אותי בחיאת מה אתה רוצה ממני, לא רוצה לשמור שבת לא רוצה כלום, לא רוצה, רוצה לאכול בכיפור, כן, מה יש, יש לך בעיה? אלה צריך להקריב. ולזה יקרא קרבן לה'. למה זה נקרא קרבן לה'? כי יקריב נצר מטעיו קודש לשרשו. נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, ה' נטע נטיעות בעולם, נשמות קדושות והם נפלו בתוך הקליפות, והקליפות שאבו אותם והם נמצאים שמה במצולות וצריך להוציא אותם. מי יכול להוציא אותם? אומר זה שעושה זאת יקרא אדם, והמעלה שלו גדולה לאין שיעור, למה - כי הוא מקריב את נצר מטעיו קדש לשרשו. אדם כזה אומר האור החיים הקדוש, אין צריך להביא לו לא נדר ולא נדבה, גם אין מציאות להביא לו חטאת ולא אשם, כמו שאמרו ז"ל, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואם אין שוגג אין קרבן, הוא לא צריך להביא קרבן חטאת ולא אשם כי הוא לא שוגג, הוא לא צריך להקריב נדר ולא נדבה. יש יותר נדבה מזה שהוא מביא לקב"ה בן? מה עוד אפשר להביא? מה תביא לקב"ה סל ביכורים? את הפירות שלו, זה מה שאתה מביא? תביא לו את הבנים. תביא לו את הבנים.

אחר שגמר אומר ומעשה קרבן הנכבד והמעולה, אחרי שזה הפירוש האמיתי שזה הקרבן שה' רוצה, אמר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. למי אמר? למי אמר? דבר זה ישנו בכל אדם, כי לא כל ישיגו בחינת רבים השיב מעוון. אז שאר בני האדם שלא מצליחים לעשות דבר כזה, אלה צריכים להביא באמת בקר וצאן, להקריב קרבן ממש. למה - כי לא כולם השיגו את הבחינה "ורבים השיב מעוון" אז רואים גודל ומעלת ויקרת המחזיר בתשובה, ומזכה את הרבים, שאין למעלה הימנו.

ואמר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש, מאן דמזכי לחייביא אין קץ לשכרו, אין קץ לשכרו. תגיד כמה מגיע לו? כמה שתגיד תוסיף עוד, וכמה שתגיד עוד תוסיף עוד, עד כמה? עד אין קץ. אין קץ לשכרו. מה זה? איזה אומדן זה? אין קץ לשכרו. שמעתם דבר כזה? אין קץ לשכרו.

אם היו אומרים לכם שיש עסק שבעסק הזה אין קץ לכסף שתשיג. אין קץ. לא ביל גייטס, לא סלים, אין קץ. כל הבנקים של העולם וכל הממון של כל האנשים בעולם, של כל הדורות הכל חרטה ברטה. אין קץ. מי לא יתעסק בזה? מה שיגידו לו לעשות בעבודה הזאת הוא יעשה. אז איך אנשים לא קופצים להיות מזכי הרבים ומצילים יהודים? אין קץ לשכרו, מי אומר? רבי שמעון בר יוחאי. נגיד שעכשיו הוא היה חי, היינו הולכים למירון והוא חי, היינו הולכים לרבי שמעון והיינו נכנסים אצלו ואומרים כבוד הרב, מה התיקון שלי? מה עלי לעשות? הוא אומר אתה תהיה מזכה הרבים. אבל אני לא יודע, אני לא מוכשר, אני לא זה, אני אגיד לך את השכר ותמצא את הדרך, אין קץ לשכרך, עכשיו חפש את זה, יאלה נראה אותך אם אתה לא תמצא. יכול להיות שמישהו לא ימצא דרך ועצה? איך יכול להיות? אז אתה לא מבין, אז בשביל מה אתה עובד?

ז"א אנשים באמת לא מבינים, לא מבינים שאנחנו בנים של הקב"ה, לא מבינים מעלת היהודי, לא מבינים את התפקיד שלנו, לא מבינים, לא מבינים אפילו מה זה שכר, לא מבינים, מתפעלים מחתיכות גשמיות, מתפעלים מציורים שרואים ברחוב, זה ההתפעלות. בן אדם תלוש לגמרי מהשורש.

עכשיו בואו אני אגיד לכם סיבה אחת שרק בשבילה, רק בשבילה, סיבה אחת שרק בשבילה אדם חייב לתפוס יהודי אחד להחזיר אותו בתשובה בכל מחיר, בכל מחיר, בכל מחיר. אם כל אחד מאיתנו יעבוד על עצמו וישאף למאה אחוז, למאה אחוז, כמה יכולים להגיע אנשים למאה אחוז? מאה אחוז, שימו לב, זה לא רק עבודת ה' לעשות כל מה שצריך, אלא זה שכל מצוה, כל תפילה, כל הרהור, כל מחשבה, כל מעשה, כל דיבור, הכל יהיה מאה אחוז. לא רק לעשות כללית, מאה אחוז, איך אומרים את זה באידיש - מיליה במיליה, מאה במאה אחוז. ז"א אדם צריך להגיע למאה, מישהו  יכול לעשות את זה? מישהו יכול להתחייב על זה? כנס למערה ואל תצא, אז אתה תוכל לקיים הכל פיקס פוקס בלי שום, מאה אחוז? קשה מאד, נכון? אבל חסד ה' עלינו, חסד ה' עלינו, יש עצה לעשות הכל מאה אחוז, מאה אחוז. איך עושים מאה אחוז ויותר ממאה אחוז, ויותר ממאה אחוז, איך עושים? אם אני מחזיר יהודי אחד בתשובה, קודם כל כל המצוות שהוא עושה הם שלי, גם שלו, אבל קודם כל שלי, שלי, כי אני המפעיל שלי, אני הפעלתי אותו, הוא פועל מכוחי, אני ילדתי אותו, אני יצרתי אותו, אני עשיתי אותו, אני הורדתי לו נשמה חדשה. הוא הבן שלי, בשמים הוא הבן שלי. אלה תולדות משה ואהרן, נקראו הבנים אלעזר ואיתמר של אהרן של שמו של משה, אלה תולדות, למה הוא התפלל עליהם והציל אותם, הוא גם לימד אותם תורה, כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ועוד, מחזיר בתשובה זה ממש, "ואת הנפש אשר עשו", עשו - אתה עושה נפש חדשה כמו שאומר הזוהר הקדוש, מביא לבן אדם נשמה חדשה.

עכשיו, כל מה שהוא עושה זה שלי, מה זה שלי? הוא עושה עכשיו מצו תפילין, הוא לא יודע בדיוק להניח תפילין, בעל ת שובה, אז הוא שם פה שם שם ירד לו קצת, לא שם לב, ירד פה ירד שם... אז נגיד שהמצוה שלו שווה עשרים אחוז, כמה אני מקבל? הוא מקבל עשרים אחוז, כמה אני מקבל? אני מקבל מאה אחוז. על כל מצוה שהוא עושה אני מקבל מאה אחוז, מאה אחוז מאה אחוז. לתקוני שדרתיך, אני נתתי לך את האופציה לעשות מאה אחוז, זה שאתה עשית פחות אני לא אפסיד. אשה ששלחה את בעלה ללמוד והוא התנמנם היא מקבלת שכר של לימוד, לא של נמנום. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול אלו הנשים. אז אני קודם כל הנה כבר יש לי מצוות, שבת מאה אחוז, תפילין מאה אחוז, טלית מאה אחוז, כל דבר יש לי מאה אחוז, ויש לי גם כן איזה שישים אחוז, כבר יש לי 160 אחוז. אז קודם כל אני מסודר לעולם הבא. מה אתה רצית ממני הקב"ה, מאה אחוז. הבאתי לך 160 אחוז, טוב או לא טוב? זה בראשון. בראשון. וההוא עשה עוד אחד, התחתן, נהיה לו ילדים, התחתנו, הביאו ילדים, נהיה דור, דור, דור, דור, דור, דור, וכל אחד עושה מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז, מאה אחוז.... איך אמר רבי שמעון בר יוחאי, אין קץ לשכרו. גם אם אתה עולה למעלה אחרי 120 שנה, הדורות האלה ממשיכים, ממשיכים, ממשיכים ממשיכים ממשיכים ממשיכים, אתה ישן, עושים עושים עושים עושים, שומעים שומעים שומעים.... כמה כמה כמה.

עכשיו מה קורה, אנחנו חזרנו בתשובה, ונגיד חיללנו שבת חלילה, ולא שמרנו מאכלות כראוי, ולא שמרנו כך, ולא שמרנו כך ולא שמרנו כך ולא עשינו כך ולא עשינו, אז זה אבוד, זה חור חור חור, חור בחיים שלנו, חסר חסר חסר. לא חסר, לא, לא לא לא לא לא לא, לא. אם אני עשיתי אותו שומר שבת, כל השבתות שלו עכשיו נחשבות אצלי, אז כמה שבתות אני שומר? כל שבת אני שומר שתיים, אז יש לי ספיר. יש לי ספיר. יש אנשים שומרים שבת אחת, אני כל שבת שומר מאות אלפי שבתות. אני הולך עם מאות אלפי ציציות. מאות אלפי. הולך. לא כבד לי ולא כלום, כולם סוחבים בשבילי את הציציות וזה שלי. אין קץ לשכרו. אין קץ לשכרו. תביא רק אחד, אומר הקב"ה, אתה מסודר. אחד.

על כן אמר המרח"ו - רבינו חיים ויטאל, תלמידו של הארי הקדוש, כדאי לאדם לרדוף שבעים שנה אחרי רשע להחזירו בתשובה. מה זה לרדוף שבעים שנה? מה עם החיים שלי? מתי אני אחיה? כולה שבעים שנה, אז אם אני רודף אחריה מה ביטלתי חיי בשבילו? זה הפרנסה שלך הכי טובה שיכולה להיות בעולם. אם תעבוד אתה על השבעים שנה שלך לא תגיע למה שתשיג אם תעשה בעל תשובה אחד. ומה יקרה אם הוא חזר בתשובה וחזר בו? הפסדת? לא הפסדת. התור המעידה על אברהם אבינו "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ובפרקי דרבי אליעזר כתוב שאחרי שני דורות לא נשאר בעל תשובה אחד מכל הדורות שהעמיד אברהם אבינו. לא נשאר. חזרו לסורם. מה התורה כותבת? "את הנפש אשרו עשו", זה שהם התאבדו אח"כ, זה לא אומר שלא עשו. יצירה לרגע זה יצירה, הדלקה עושה מצוה. הדלקת את הנשמה עשית מצוה, כבתה מאליה לא נצרך לה, ז"א בן אדם יכול לעשות נפשות.

עכשיו יותר מזה, אדם ניסה להחזיר אנשים בתשובה ולא הצליח, שנה אני מדבר עם הבן אדם, שנתיים, שום דבר לא זז, שום דבר לא. אתה הפסדת? לא הפסדת. אני היה ספר שהייתי מסתפר אצלו שבע שנים ניסיתי להחזירו ועוד לא עלתה בידי, רק שבת ככה אחרי כמה שנים הוא לקח שבת ותפילין משהו ככה, אבל לא לגמרי. כל מי שהיה בא להסתפר אצלו הייתי מחזיר אותו בתשובה והוא לא. עד היום הוא לא בתשובה גמורה, בתשובה כללית כזאת ככה בסדר. אני חושב שרק מהצער שהצטערתי עליו הקב"ה פתח לי חבל על הזמן. צריך עקשנות לרדוף אחרי בן אדם שבע שנים, יחביבי זה לא פשוט. זה לא שבעים שנה כמו שאמר המרח"ו, אבל שבע שנים זה גם כן משהו, לא? מכל מקום, גודל המצוה הזו היא לאין שיעור. עכשיו תשמעו, אם בן אדם מסית את חברו לעבוד עבודה זרה, מה דינו? דין מסית ומדיח. דינו סקילה. ואם זה שהוא ניסה להסית אותו לא ניסת, לא שמע לו, אמר לו עזוב את המשוגע אתה? מה אתה רוצה שאני אעבוד עבודה זרה? אין לך שכל, ועזב אותו, היו עדים והתראה, המסית הזה סוקלים אותו באבנים. מקיימים בו בפועל את העונש אפילו שהוא לא הצליח להסית. רק על עצם ההסתה. מידה טובה מרובה פי 500, ניסית להסיט בט' את החבר שלך לדרך הטובה ולא עלתה בידך, אומר לך מה אתה השתגעת, מה אתה רוצה שאני אהיה דתי כמוך? אתה מקבל בפועל שכר פי 500. שמעתם דבר כזה פעם? ז"א אין קץ למי שמשתדל, זה מה שאמר פה האור החיים, דייקתי בלשונו, להשתדל לקרב את לבבות עם בני ישראל, זה הקרבן הנבחר, זה. זה. זה מה שמתאווה הקב"ה. איך יכול להיות שהבנים, הבנים - אחים שלך נמצאים בסביבתך ולא אכפת לך מהם, ועוד יותר גרוע, לא אכפת לך מהאבא, הם מבזים את האבא בזיון לעיני כולם, ורובם לא יודעים בכלל, לא מבינים בכלל.

והנה רואים שבדור הזה, דור התשובה, מה שלא היה אלפי שנים מתרחש לעינינו. אתמול פגש אותי אחד מהאברכים שלמדנו ביחד בכולל חזון איש, ועוצר אותי ככה ליד בית כנסת, ואומר לי אתה - אנחנו מחויבים להאמין בביאת המשיח. אבל אתה רואה אותו. מה הוא אומר? הוא אומר, אנחנו מאמינים בביאת המשיח, צריכים להאמין, מה גורם שיבוא מלך המשיח? זה שעם ישראל חוזרים לאביהם שבשמים. אין ישראל נגאלים אלא בתשובה. אומר אתה רואה אותו, מה זה רואה אותו? אתה כל ערב רואה אנשים חוזרים בתשובה, זה לראות ממש את ביאת גואל צדק תוך כדי המהלך של התשובה של עם ישראל. זה לראות בחוש, לא להאמין, זה לראות בחוש לא להאמין. אתם שומעים מה מדברים? אדם יכול להיות חלק מהגאולה של עם ישראל. אדם יכול לעשות בחינה של משיח, על ידי זה שהוא מקרב ומקרב יהודים לאביהם שבשמים, ואין אדם שלא יכול. בבית, במשפחה, אצל קרובים, שכנים, בעבודה, בכל מקום יהודי יכול לקרב יהודי. אמירה טובה, מילה טובה, "ולבן שיניים מחלב" אפילו הלבנת פנים, הלבנת שיניים הכוונה, אם אדם מלבין שיניו לחברו, מאור פנים, חיבוק, מילה טובה, אתה יכול להפוך בן אדם לגמרי. ז"א זה ענין גדול מאד אצל הקב"ה.

עכשיו תשמעו את לשון רבינו בחיי בספר חובת הלבבות פרק שישי שער האהבה. הוא אומר כערך כך, שאפילו אם יגיעו זכויות המאמין באלקים לדרגת הנביאים, יש גרסה אחרת המלאכים, אם יגיעו זכויות המאמין שמגיע בדרגתו לדרגת הנביאים, בטהרת המחשבה, במידותיהם הטובות, בעבודתם הכנה, בכל המעלות שרק אפשר שאדם יגיע, לא יגיעו זכויותיו למי שיורה את הרשעים את הדרך הטובה. באשר זכויותיו נכפלות בכפלי כפליים בכל הזמנים ובכל העיתים. שמעתם? קחו עכשיו את הנביא, איזה נביא שאתם רוצים שהיה בעם ישראל, ונגיד שבדור שלנו הגיע מישהו למדרגה שלו, הגיע למדרגה שלו, הוא אומר הזכויות שלו לא יהיו כמו מי שמחזיר את היהודים בתשובה. למה? הזכויות של הנביא זה הזכויות שלה דור שלו, הזכויות בעצם של מה שהוא עבד בעבודת האלקים, ואילו זה שמורה את החטאים לדרך הטובה, הזכויות שלו נכפלות בכל הזמנים ובכל העיתים, ז"א כפי מספר האנשים שהוא עשה בכל הזמנים בכל העיתים, כמו שתיארתי לכם קודם, אין קץ לשכרו. אין קץ לשכרו. ז"א אדם צריך להבין אין מעלה יותר גדולה מזאת.

עכשיו אנשים שזכו ללמוד תורה, ודאי שהם ראויים לעשות ולעסוק בפעילות כזו, כי אם למדת תורה בשביל מה? בשביל מה למדת תורה, רק לעצמך? אדם לא לומד תורה רק לעצמו, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. אתה צריך להשפיע על אחרים, יגדיל תורה ויאדיר, התפקיד שלך להגדיל את התורה ולהאדירה. ז"א חובה על כל יהודי לפעול בקרב הרבים לקרב אותם לאביהם שבשמים. אז זאת מעלה גדולה שאין לה שיעור. וכמה שאדם זוכה יותר, זה תלוי בכמה הוא מוסר נפשו יותר. כמה שאדם מוסר נפשו  יותר ככה הקב"ה פותח לו שערי סיעתא דשמיא. בהתחלה זה קשה, שום דבר לא בא קל בקדושה, אבל אסור להתייאש, אסור להתייאש. צריך להשתדל ולפעול ולפעול ולפעול ולפעול. והיות אתם נמצאים כרגע בישיבה כולל שלקחו משימה כזאת, והחלה פעילות כזאת בקרב השכונה פה וסביבותיה, ויש תוצאות טובות ואנשים באים ושומעים ומקשיבים ומתחזקים, קודם כל כשהישיבה כולה והכל זה אורגן אחד אז כח החבורה הוא גדול לאין שיעור מכח היחיד. והס"ד שמקבלים הרבים שפועלים בשביל הכלל, הוא בהרבה הרבה יותר גדול ממה שיכול להשיג היחיד. לכן כח החבורה הזאת יכול לעשות מהפך גדול. והיום אין שום בעיה להשפיע, כי יש מספיק חומרי הסבה מוכנים, קונטרסים ודיסקים ושיעורים וסמינרים, ואפשרויות מה שלא היה בשום דור. אין דבר כזה שאתה לא יכול להשפיע על בן אדם,  על אחד ישפיע זה ועל השני זה ועל השלישי זה, אבל משהו חייב להשפיע, ואת כל הכלים האלה המציא הקב"ה בדור האחרון, כדי שנוכל להשתמש בהם ולגמור את המלאכה. ואפשר לגמור את המלאכה. אפשר לגמור את המלאכה. כי המלאכה לא צריכה להגמר לגמרי, צריך להגיע סך כזה שהקב"ה יודע שזה הסך המספיק הן באיכות והן בכמות, בשביל להביא את הגאולה. כמו שאמר רבי אליעזר לרבי עקיבא לשאלתו, אם חוזרים בתשובה כאן שם לא חוזרים ואם כאן שם לא חוזרים, איך תבוא הגאולה? אמר לו לא צריכים שכולם יחזרו בתשובה, אפילו כנישתא חדא חוזרים בתשובה יכולה לבוא הגאולה. אבל כנישתא חדא זה כנראה מסובך, כי הנה אתם רואים עד עכשיו זה לא בא. כנישתא חדא זה קבוצה אחת שהם כולם כמו גוף אחד. והיה כבר מעשה כזה שכמעט באה הגאולה ע"י כנישתא חדא, בזמן הארי הקדוש שהיו רגילים לצאת להקביל פני שבת המלכה היו יוצאים לשדה עטופים בטליתות והולכים לקבל שבת המלכה, איפה הם היו - בצפת. פעם אחת אמר הארי הקדוש לבני החבורה, רצונכם שנקביל שבת בירושלים הקדושה? זה היה סמוך לשבת, חלק מהם אמרו נשאל את נשותינו. אמר להם, אוי לנו שאיבדנו את הגאולה. אם היו מסכימים איתו בדעה אחת - כנישתא חדא, יש ראש ויש גוף והגוף נשמע לראש, כנישתא חדא היו נגאלים עם ישראל.

יצר הרע יודע לעשות פירוד, יודע לעשות מחלוקות, יודע לעשות דעות, שאף אחד לא יסכים עם אף אחד. מתי זכינו לקבל את התורה? כשהיה נס גדול, "ויחן שם העם" בדעה אחת, בלב אחד. זה פעם אחת בהיסטוריה היה. אתם יודעים מהזה מיליונים, אף אחד לא אומר ממממ נראה, מממ מממ... כולם בלב אחד. אתם יודעים מה זה, זה נס, הרי איך אומרים שני יהודים שלש דעות, זה נס. נס. אבל לא צריך אפילו את כל ישראל בשבילה גאולה, כנישתא חדא, אם יש חבורה אחת קדושה שבלב ונפש מוסרים את נפשם לעשות את רצון הבורא. פעם רציתי לעשות כנישתא חדא, לא הצלחתי. החבר'ה שבחרתי לא היה מספיק בשביל כנישתא חדא. קשה. קשה מאד. הארי הקדוש היו לו חבורה של קדושים, קדושים עליונים, וברגע אחד פספסו, נשאל את נשותינו. הרב אומר, אומרים רגע אבל נשאל את נשותינו, מה הרב לא לקח בחשבון שיש לכם נשים בבית, מה הוא לא יודע? אם הרב אומר, מה יש לשאול? אז הם חוששים לשלום בית והפסידו את שלום ישראל - את הגאולה.

ז"א, אפשר לעשות מהפכה בעם ישראל. לפני שנתיים כבר התחלתי, וביקשתי והפצרתי, אמרתי דחילקום כל אחד מהבעלי תשובה יעשה רק אחד, אז אם כל אחד תוך שנה יעשה אחד מיליון יעשו עוד מיליון, אם יהיה מיליון תוך שנה נגאל בטוח, בטוח, אתם יודעים מה זה להביא לקב"ה מיליון בנים בבת אחת? הרי תשמעו את הפסוק פה, "אדם כי יקריב מכם" אחד אפילו, כמה הקב"ה משתעשע ואוהב ומאושר ומתאווה וכו', אחד, אחד. אחד. ומיליון אפשר היה לעשות ככה, אם כל אחד היה לוקח על עצמו תוך שנה מתחייב להביא אחד. אם עובדים על זה ברצינות זה לא בעיה בכלל, מה זה בעיה? מה אתה רוצה שאני אביא לך, דיסק שניים חמש, מה ספר, ספרים, מה אתה רוצה עוד, נביא לך, כמה השקעת בו? חמישים שקל, מאה שקל, במשך שנה הפכת אותו, אין לך כסף קח אותו לשיעור, תביא לו אברך, תעשה משהו, תזיז את הענין, קח לך פרויקט, אל תעזוב אותו. חילוני אחד רוצה שהחבר שלו יבוא לסרט, אוווו שניות הוא משכנע אותו, כרטיס עלי, קונה לך זה, מזמין אותך למסעדה.... אפילו הוא לא רוצה לראות את הסרט הוא מכניס אותו לבפנים. מה הבעיה? מה הבעיה? אבל כל אחד "ונהי כחגבים בעינינו" אנחנו מי אני, מה כוחי, מה יכולתי, הלואי שאני אחזיר את עצמי, אני יכול להחזיר אחרים, מה לי ולזה, יותר קל להחזיר את השני מאת עצמך, אולי בזכותו תחזור בתשובה. כשתראה שהוא רק התחיל היום הוא כבר עקף אותך, אולי תתעורר. אבל אף אחד לא יכול למנוע את עצמו מהדבר הזה, וזה משימה קדושה שאין כדוגמתה.

יהודים יקרים, אני אומר לכם את זה מקצת נסיון. אני פעלתי בשכונה קשה מאד בכרם התימנים בתל אביב, היו שמה הרבה פושעים, פושעים במלוא מובן המילה. בשכונה היו זורקים רימונים על ניידות שנכנסים לשכונה, מרוב שאהבו אותם, והצלחנו לנקות את כל השכונה מהפשיעה, עד שקיבלנו תעודת הוקרה מהמשטרה. אין פושעים. במקום למכור סמים התחילו למכור סידורים, תפילין. אפשר, אם רוצים אפשר. אפשר. אבל צריך למסור נפש על זה. להשקיע זמן, להחליט זה הזמן שאני מפריש, אמרו גדולים בישראל, עשירית מהזמן תפריש בשביל דבר כזה, מעשר תתן מהחיים שלך בשביל לעשות למען כלל ישראל, חביבי, לך תדע מה יהיה בגורלך ומה תצליח. גם אם לא תצליח  מהתחלה, אחרי זה תצליח. תצליח בגדול, אי אפשר לא להצליח. לא ראיתי אנשים שניסו ולא הצליחו לגמרי, אין דבר כזה. אין דבר כזה. אני רואה אנשים שאני מתפעל, אין להם לא את הכישורים ולא את הכשרונות ולא את היכולות, והרבה דברים שכאילו אתה אומר נו צ'אנס- אין סיכוי, אין דבר כזה. חוץ מזה שיש דבר גדול שצריכים לדעת, כל בן אדם הוא מחובר לשורש נשמה מסוים, וכמוהו יש עוד כמה שמחוברים לשורש שלו, ומי שנמצא מאותו שורש שלו הוא יכול להחזיר אותו בקלות, בעוד שמישהו אחר שהוא לא משרשרו, אפילו שהוא יהיה הכי מוצלח, הכי מבריק, הכי חכם, לא יכול להשפיע עליו מאומה. אפילו הוא יסלוד ממנו, לא יכול לשמוע אותו, כי הוא לא משרשו. אז כל אחד יש לו שרשים וענפים וכו' וכו', הוא קשור לאנשהוא, אז ודאי שהוא יכול להשפיע. וגם הקב"ה מזווג זיווגים, גורם שיפגשו אלה עם אלה, הכל בחשבונות מן השמים, רק צריך לצאת, כמו שאומרים, לקראת, ואז זה בא לקראתך.

כן, מה רציתי לשאול, תן לו בבקשה מיקרופון שם.

ש. שלום כבוד הרב, אני מאז שלשים שנה אני מכיר אותך, מהתחלת הקלטות והקסטות והדיסקים, זה עשה בי שינוי אדיר. היום אני רוצה להיות שותף לכל הפעילות לקרב יהודים, ויש לנו קבוצה גדולה של צדיקים שמגינה על עם ישראל שחתומים על המסמך, על הענין של הזמרים, ומי שלא רואה אתז ה ומי שלא רואה את כל מה שאתה מראה בארגון באתר של שופר פשוט לא יכול לדעת על מה אני מדבר, הוא יכול ללמוד תורה כל היום, אבל בנושא הזה, שהצדיקים החליטו  לגדור את הפרצה הזאת שמפילה חללים מעם ישראל, וה' ישמור מה שרואים שם זה פשוט זוועה, עם כל השיט של האניות וכל הזמרים וציון גולן והכל הכל הוכחות חבל על הזמן, אי אפשר להשאר אדיש. כל הצדיקים עומדים מאחריך, אתה החלטת להרים את הכפפה והיא לא קלה בכלל, ואתם לא המצאתם שום דבר, למעשה זה הלכה מחורבן בית המקדש שאסור זה ואסור זה ואסור זה, וקמים רבנים צעירים מאד בגילם, שהצדיקים האלה היו גדולים בני עשרים או שלשים, למשל הרב קניבסקי והרב אלישיב, הם אפילו עוד לא נולדו, ובמקום לעזור, אני מדבר מעצבים כבוד הרב, אני מדבר מעצבים כי כואב לי, במקום לעזור אני שומע רבנים עם זקן מפה עד הברכיים, שמע, כבוד הרב אמנון יצחק מגזים וזה לא ככה וזה מותר וכל אחד מוציא לך פסק הלכה כזה, קודם כל הם מוציאים פסק הלכה נגד התורה, ונגד הצדיקים ונגד מה שאתה אומר והצדיקים שעומדים אחרי חתומים. עכשיו יש לי חברים טובים בכולל, הם לומדים כל היום תורה, ואת האמת אני אומר לך הרב יש לי אינטרנט בבית, ואם יש לי אינטרנט זה רק בשביל לשמוע את שופר, ואני לומד הרבה, ואני מנסה לשתף אותם בחויות שלי, אם פותחים את העלון הזה שכתבת על הנושא, איפה חסר פה חתימה, למה אין פה חתימה, אה, זה לא שווה, כל הצדיקים האלה לא אומרים להם כלום. כואב לי הרב, זה מעצבן אותי, אתה דיברת להחזיר ולקרב, ואני מנסה לשתף, להיות שותף איתך במה שאתה עושה, אז אני מנסה להחיות נפשות במקום שאני נמצא, הם כל היום לומדים תורה, וכולם צדיקים גמורים פה, בנושא הזה יש להם בורות שנובעת מחוסר ידיעה, ומי שגבר שיכנס לשופר ויראה את כל מה שהלך בשיט באניות, את כל ההופעות של ציון גולן, את כל מה שקורה בקיסריה, ה' ישמור, פשוט מדביקים כמו חזיר מושיט ידיים תראו טהור אני, שמים מודעה הופעה חרדית, זמר חרדי, ולך תראה אני מגיע לשם, גיהינום, עשן של גיהינום, אש של גיהינום, מרחיק משיח, אין משיח, משיח לא יכול לבוא אם לא היה את הבלגן, איפה הרבנים, אני לא שומע אותם. למה לא כולם חתומים על הפסק הזה, כולם צריכים להשמיע את הקול. ואני פשוט רואה אותך, את כל מה שאתה עושה, ואת כל מה שאתה עושה, לא רק בארץ בכל העולם כולו, ואני מקבל עצבים הרב שאנשים בכלל יוצאים ואומרים דברים הפוך, זה אחד.

אני שונא את כל האלה הכלבו בלק כל האלה השקרנים האלה, וחוץ מזה גם הראית הוכחה בטלויזיה איזה בלגן הם עשו באיזה משרד של עזר מציון, איפה המשטרה? מה עושים? ההוא בריש גלי רוצה לפרסם את עצמו מפיץ עליך שקרים, עד עכשיו לא שומעים עליו כלום, ממשיך לתת תכניות, ממשיך זה וכולם חבורה של שקרנים, בקיצור הרבה דברים קורים, אני רואה אני לומד הרבה תורה ממך, אבל ביחד עם זה אני מתעצבן, אני מתעצבן על רבנים שפעם שמעתי אותם הם קצת לימדו אותי תוה פתאום דעך כוכב העם, ופתאום בשביל כאילו להיות בולטים אז רוצים להיות מיוחדים, לא, הרב אמנון מגזים ואפשר ככה, וזה נותן פרסום לאיזה הופעה של מרחיק משיח, כל אחד והטבע שלו, הרב אני  נהיה עצבני מזה. אני אומר לך, אני לא יכול ללמוד תורה, אני נהיה חולה מזה. אני לא מבין למה לא כל הרבנים חתומים, כל הצדיקים חתומים, אז אתם בכלל באים, ונתת את הסיפור של הדפוס סלובקה, משהו כזה, עקיצתם עקרב, קשה לי לחזור, הוצאתי את זה הדפסתי אותו פה, הרב של הישיבה גם ביקש שאני אצלם בשבילו, זה בדיוק הדוגמא הכי טובה, תזכיר לי את השם של הצדיק

הרב: לא חשוב

ש. בדיוק שזלזלו במה שאמרו, אמרו סנילי זורקים לו מילה ככה ולא יודע מה הולך, עושה ככה פוסק ככה, הם יש להם המח שלהם עובד יותר חריף מכל בחור אחר, ותראה מה שקרה. תראה מה שקרה, והסיפור הזה ואנשים לא יודעים אותו. ואני חושב שצריך להוציא פסק הלכה שבן אדם צריך שעתיים ביום להכנס לארגון שופר וללמוד תורה משם ולדעת מה קורה בשטח. אני אומר לחברים מה, איפה החתימה, אין חתימה לא מכיר, לא מאמין לא צדיקים לא כלום בשבילי. זה מה שיש לי להגיד כבוד הרב

הרב: תהיה בריא.

כן, שאלה נוספת. כאן.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. הרב דיבר הרבה על נושא של בטחון בה' והביא סדרה של שיעורים בחובת הלבבות, עכשיו יש לי שאלה, לדעת מה הגדר של בטחון מה גדר של נס. אם אדם עכשיו רוצה ספר מסוים שיהיה לו בלי שהוא יגיד לאף אחד, הוא יבטח בה' שיתן לו, זה בגדר של בטחון או בגדר של נס? או הוא רוצה לנסוע למקום מסוים, בלי שהוא יגיד לאף אחד שהוא רוצה לנסוע לשם, הוא ישב ילמד תורה פתאום יבוא מישהו  יציע לו שהוא יסיע אותו לשם, זה נס או שזה בטחון?

הרב: קודם כל, אדם לא צריך לחכות עד שהספר יגיע אליו, הוא צריך לקום לספר. אדם לא צריך לחכות עד שמישהו  יבוא לקח אותו בדיוק לאן שהוא רוצה ללכת. אדם צריך לבטוח בה' שכל מה שה' רוצה שיעשה זה יעשה, וכל מה שה' לא רוצה שיעשה לא יעשה. גם אם יעשה השתדלות, לא יעשה. ז"א צריך לבטוח בה', שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחד, ומה שה' גזר שאכן יהיה זה מה שיהיה. ז"א גם אם הוא עושה פעולה או השתדלות, הוא צריך לזכור שאין בכוחו לעשות שום דבר מבלעדי הסכמת ה' ורצונו. גם בלקיחת הספר, אדם יכול לבקש ספר ופתאום הוא לא רואה אותו. הספר נמצא, הוא ימצא אח"כ, אבל הוא יעבור על הספרים ויחזור ויחזור ולא מוצא. למה הוא לא מצא, הוא נמצא, ה' החליט שהוא לא יראה. כמו הגר, הגר נמצאת ליד הבאר והיא לא רואה אותה, עד שכתוב "ויפקח ה' את עיניה ותרא והנה באר", הבאר היתה, מה היה חסר? פקיחת עין. לא שהיא הלכה עם עיניים עצומות, היא הלכה, חיפשה, מה בעיה להסתובב, אז איפה מחפשים מים, לידך לא? והיא לא ראתה. ז"א יכול אדם להיות במצב של עיוור למרות שהוא רואה, כי כך רצון ה'. ויכול להיות עיוור שהקב"ה יהפוך אותו רואה, ז"א הוא בכלל לא חיפש משהו והוא ימצא משהו. הלך שמואל לחפש אתונות ומצא מלוכה. אז אתה צריך לעשות מה שעל פי טבע צריכים לעשות והקב"ה צריך לבטוח בו שהוא מנהיג אותך על הצד הטוב ביותר לפי שקלול של מעשיך ה טובים והרעים.

בעיקר מה שאנחנו מדברים על בטחון, זה על הבטחון בה' לדעת שהקב"ה זן ומפרנס את הכל במקום שכולם נכשלים בו, שכולם חושבים שבלי כוחי ועוצם ידי אי אפשר שיגיע המזון. ופה יש בעיה של אפיקורסות, כי מי שמרגיש שכוחי ועוצם ידי ואם לא אפעל ולא אעשה לא אוכל לאכול, זה אפיקורסות. על זה אנחנו מדברים בעיקר.

עכשיו שלא תחשוב שמה שאמרת הוא לא מן הנמנע. לדוגמא, מי שיהיה בדרגה מאד מאד מאד גבוהה אכן יתכן שמה שירצה יגיעו בלי שום השתדלות. לדוגמא, עולה בדעתו לנסוע לירושלים לכותל המערבי, פתאום הוא יקבל טלפון, אני נוסע לירושלים, מה אתה אומר אתה רוצה לנסוע איתי? בעברי היו לי הרבה מקרים כאלה, לא דווקא לירושלים לכל מיני ענינים. מי שדבוק בה' באמת ורוצה לעשות את רצונו הקב"ה חוסך לו זמן של השתדלות. כיון שאתה משתדל אצלי, אומר הקב"ה, אני אשתדל בשבילך. משנה מפורשת: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועל דרך ארץ", מעבירים, אז איך הוא יסתדר? מעבירים, אל תדאג, תסתדר. תקבל עליך את העול שלי, אניא סיר מעליך עול של בני אדם. אתה מעביר את העול שלי, אני אעמיס עליך את העול שלהם. כל המתבטל מדברי תורה יש לו בטלים הרבה כנגדו. אין בעיה, אתה רוצה להתבטל, אני אביא לך מה לעשות, אתן לך הרבה השתדלות, אתה תחשוב שאתה לא יכול להסתדר, אוי ואבוי תאר לך אם לא הייתי נמצא בכולל לא הייתי  מסתדר, איך הייתי סוגר את כל הענינים. אה, אבל מי הביא לך את כל אלה? זה כמו שפחמי אחד פעם התפאר ואמר, איזה מזל שלא הלכתי כמו חברי להיות צורף זהב, איזה מזל. הוא נפח, פחמי כל הזמן בפיח בפחם בכל, יושב כל הזמן עם המכוש וזה, והוא מבסוט מאושר שהוא לא כמו החבר שלו הצורף שהוא עשיר גדול, הוא תפרן והוא עשיר גדול והוא מבסוט שהוא לא נעשה צורף. אז שאלו אותו למה? למה אתה מבסוט? הוא אומר, פעם אחד לא בא אלי לסדר  טבעת מישהו, תאר לך שהייתי צורף, אחד לא היה נכנס אלי. אתה מבין? אתה עובד בנפחות אתה רוצה שיבואו אליך אנשים לסדר להם טבעת או לקנות להם טבעת? אדם בחר להיות עובד, פועל, אז איך אתה רוצה שהתורה תחזר אחריך או מישהו יבוא לשאול שאלה בהלכה? אם היית צורף היית מצרף לכסף, היית יושב ובוחן את התורה ומזקק אותה והכל, היו באים אצלך כולם לשאול אצלך שאלות, כולם היו דורשים אותך, אבל אתה החלטת להיות פועל, אז מה אתה מצפה? מה יהיה? אדם לא יודע בגלל שהוא לא מנסה, אז ממילא הוא מפסיד.

מי שרוצה לחיות בבטחון, לומד בטחון, לומד לומד לומד, וזה כמו התעמלות, כמו אדם שהוא חלש מרים  משקולות מתחזק, ואז הוא יכול להרים משאות. אדם מתעמל בשכלו, מכניס לעצמו עוד בטחון, עוד בטחון, עוד דוגמא עוד סיפור עוד מעשה עוד מופת עוד דבר עוד דבר עוד דבר, מתחיל להתבונן בחיים ולראות שבעצם הכל זה השגחה, קל לו יותר להקל מעליו את משא הטרחה וההשתדלות ולאט לאט עד שהוא יגיע להיות בעל בטחון.

ש. אם הרב יכול גם בבקשה לברך את אשתי לרפואה שלמה ליבת בת חבצלת

הרב: מה שמה?

ש. ליבת בת חבצלת

הרב: מה זה ליבת? זה שם מחו"ל?

ש. לא, ככה אמא שלה קראה לה - לי בת

הרב: אז זה לא שם, אני מצטער, צריך להחליף את זה

ש. אז מה לעשות?

הרב: אפשר לקרוא לה לביבה, סופגניה, אין דבר כזה ליבת. ליבת לי בן לי אח לי אחות. לי אור לי חושך לי לי לי, היום כולם עושים לי לי לי לי, או עם אל אל אל אל, שיראל בית אל, ליבת זה לא שם, צריך להחליף, תלך לרב קניבסקי והוא יגיד לך מה השם.

ש. תודה רבה

הרב: ליבת בת חבצלת ה' יזכה אותה בעזרת ה' לידה קלה על דרך הטבע

ש. רפואה שלמה הרב

הרב: אתה לא רוצה לידה קלה על דרך הטבע?

ש. היא לא בהריון

הרב: היא תהיה

ש. עכשיו נולדה לנו בת  ב"ה

הרב: בעזרת ה' עוד פעם, רפואה שלמה מהרה

ש. אמן אמן, חזק וברוך.

הרב: תהיה בריא.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. יש אנשים שמבינים שכשאדם עושה עבירה אז בדיעבד ה' רצה שהוא יעשה את העבירה הזו, אבל אפשר לומר שה' רצה שאדם יעשה עבירה אם הוא כתב בתורה לא לעשות את העבירה?

הרב: אלה שמבינים כך לא מבינים כלום, ומבינים מה שנח להם להבין. אין דבר כזה שהקב"ה רוצה בעבירה.

ש. אבל אדם עשה את העבירה וזה כנראה היה רצון ה' כי הוא עשה

הרב: לא, לא לא זה לא רצון ה'

ש. אז איך קרה משהו שה' לא רצה? ככה הם שואלים

הרב: אז אני אסביר

ש. תודה

הרב: הקב"ה נתן בחירה, כשהוא נתן בחירה לאדם פירושו של דבר שהו אנתן לו אפשרות גם לחטוא וגם למרוד בו. ה' אמר אני לא רוצה שתעשה ככה, אבל אני נותן לך את האפשרות לעשות מה שאתה רוצה. הקב"ה יכול למנוע גם את החפץ לעשות עבירה, הוא יכול לא למנוע, אבל זה לא שהוא רוצה. הוא לא מונע, זה לא רוצה, הוא אמר לא תרצח, אז הוא מתכוון לא תרצח. אבל הנה הוא אפשר לקין לרצוח את הבל, אז ה' לא רצה אבל הניח לו, כי יש בחירה, ואם הקב"ה ישלול את כל מה שאדם רוצה לעשות נגד רצונו אז אין בחירה. אז מה תבחר, הרי הבחירה היא או לעשות רצונו או לא לעשות רצונו, ואם הוא יכפה אותנו לא תהיה לנו בחירה. אז ודאי כשהוא אומר שהוא לא רוצה הוא לא רוצה, אבל הוא יכול להניח לבן אדם לעשות גם כשהוא רוצה לעשות עבירה ולא למנוע אותו, אבל הוא ישלם על זה עונש. ויש פעמים שהקב"ה לא יתן לו גם לעשות את העבירה, למה? בגלל חשבון של זה שהוא רוצה לעשות כנגדו, אם לא ראוי ולא מגיע לו אז הוא ימנע, אבל במקום שיש לו חשבון אחר הוא לא ימנע, אבל הוא לא רוצה. לכן מגלגלין חובה על ידי חייב, ומגלגלין זכות ע"י זכאי. תהיה בריא.

כן תן  לבחור פה

ש. הרב, אני ראיתי אותך לפני כמה שנים, אם אתה זוכר אותי, אני אומר בכ"ז בסיון עוד חודש קצת, פחות מחודש אני צריך לעבור ניתוח בעין שמאל, זה ניתוח, שכך הרופאים טוענים, שיש סיכוי טוב שאני אוכל לראות בעין שמאל, אז קודם כל רציתי לשאול שאלה וגם אם תוכל לברך אותי אחרי זה, מה ההבדל בין יראת שמים ליראת ה', יש הבדל בכלל?

הרב: המילים הן מילים דומות זהות, ביראת שמים יש מדרגות שונות, יש מיראת חטא עד יראת הרוממות הרבה הרבה מדרגות. עכשיו, כשאתה אומר יראת שמים, זה יראה מה' בדיוק כמו שאתה אומר יראת ה'. אבל המילים שונות. כשאנחנו אומרים כללית יראת שמים, אז אנחנו מתכוונים שאנחנו לא נעשה דברים שהם נגד השמים, נגד מה שה' ציוה. יראת ה', כשאנחנו אומרים,ז ה כשהאדם רואה כל הזמן אתה ' מסתכל עליו, "שויתי ה' לנגדי תמיד", יראת שמים זה כאילו לשון יותר כללי, ויראת ה' זה מה שאמרתי. אבל בסך הכללי זה תלוי מי אומר ומה מתכוון. המשמעויות יכולות להתחלף לפי ההבנה של האדם, אבל בסך הכללי יש מן הדרגה הפחותה ביותר שהיא יראת החטא, עד הדרגה הגבוהה יותר של יראת הרוממות.

ש. אם הרב יכול לברך אותי לרפואה שלמה שאני  צריך לעבור ניתוח

הרב: מה שמך?

ש. לירון בן זהבה

הרב: ה' יזכה אותך בעזרת ה' להצליח בניתוח במאה אח וזים

ש. אמן.

הרב: כן, פה יש שאלה.

ש. שלום

הרב: שלום

ש. נכון שתינו מסכימים שאם האדם שומר שולחן ערוך הוא הולך לעולם הבא ואם הוא לא אז חס ושלום להיפך, נכון, ויש את הבחירה לבחון בין לשמור לבין לא, נכון?

הרב: תמשיך

ש. כן, עכשיו יש לי שאלה, יש פסוק אני לא זוכר אותו כל כך טוב, שלצדיקים נתת ליראיך נס להתנוסס, ואילו לרשעים אבד מנוס

הרב: אבד מנוס מיניהם

ש. מיניהם, כן, עכשיו אני הבנתי שזה הנסיון שיש לצדיקים ולרשעים שאיןא ותו, מה זה אבד מנוס, זה נכון

הרב: לא בדיוק.

ש. זה לא כאילו

הרב: הקב"ה נתן לצדיקים נס להתנוסס, דהיינו נתן להם את הנסיונות בשביל להתרומם על ידם כמו נס ודגל, ואצל הרשעים הם לא עומדים בנסיון ממילא אבד מנוס מיניהם, הנס גם נותן  מנוס, הנס זה  מלשון מנוס לא רק נס ודגל, אז הם נסים מהעונש ומהגיהינום, הצדיקים ע"י הנס שהם עומדים בו, דהיינו הנסיון והם עולים איתו למעלה, בעוד שהרשעים שלא עומדים בנסיונות אז "אבד מנוס מיניהם" והם לא מצליחים לנוס מהגיהינום

ש. אז ז"א אבל הרשע כן יש לו נסיון, עצם העובדה שהוא רשע זה נסיון בשבילו לשנות דרכו

הרב: אם הוא צריך לקיים את השולחן ערוך כמו שאמרת והוא לא מקיים, אז הוא לא עמד בנסיון.

ש. אבל זה הנסיון שלו ולכן לא עמד בו

הרב: כולנו עומדים בנסיון אם אנחנו נשמע בקול ה' או לא נשמע בקולו

ש. ז"א זה פשוט דרגה של נסיון כאילו הצדיק יש לו נסיון  יותר גבוה וכן הלאה

הרב: ודאי שכל מי שעולה בנסיון מעלים אותו עוד יותר בנסיון, ודאי שהנסיונות רק

ש. גם לרשע יש את הנסיון ההתחלתי כאילו

הרב: לכל אחד יש ממקום שהוא מתחיל עד מקום

ש. אז למה אבד מהם מנוס, יש להם מנוס הם פשוט לא משתמשים בו

הרב:  נכון, בגלל שהם לא משתמשים כתוב אבד מנוס מיניהם

ש. אה, זה הם עושים את זה, זה לא שזה התחלק מהם כאילו

הרב: ודאי, כל מה שאדם מחליט בגלל שהם קרויים בפסוק רשעים, פירושו של דבר שהם נשארו רשעים, ממילא הם לא חזרו בהם אז אבד מנוס מיניהם.

ש. ומה זה צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

הרב: באותה תורה אפשר ללמוד אותה בשביל ללמוד את התורה יש כאלה שרוצים להגיד שהתורה אומרת מה שהם אומרים. לדוגמא, יש אחד מחפש בתורה מה היא אומרת לו, ויש אחד שמחפש בתורה שהתורה אומרת כמוהו. אז הוא מסדר את התורה לפי עצמו והשני רוצה להתבטל בפני התוה. צדיקים ילכו בם - מה שהתורה אומרת הם עושים, בלי שום ספק ופקפוק, ואילו הרשעים יכשלו בם, הם מביאים ראיה מהתורה הפוך ממה שהתורה מתכוונת בשביל לצדד בדרכם הנלוזה. לדוגמא, בני אלבז עכשיו נמצא בהיכל הפדיחה והבושה ומופיע שמה עם נשים שהנשים האלה רח"ל, יצא שמה איתם ביחד חודש ימים, לא מתפלל במנין ולא כלום והוא חושב שהוא מקדש שם שמים. אני הכרתי פעם מישהו שהלך להגיד תהילים בשפת הים. בחוף מעורב כמובן. לברור ניצוצות. אז זה מסוג האנשים האלה - פושעים יכשלו בם. הבנת, הם מהתורה מבינים קידוש ה' זה קידוש ה', הבנת? זה קידוש ה' הם קוראים לזה, הבנת? זהו.

ש. אז מה התקנה שלו בעצם, כי הרי ככה השכל שלו בנוי כאילו, לא?

הרב: השכל שלו לא בנוי, היצר שלו, היצר הרע שלו בנה אותו עקום, ואמר לו אתה ישר באדם, אין יותר ישר ממך, כל הזמרים האלה הם ממש מצדיקי הרבים. הנה יש אחד חיים ישראלה, שהוא שם שפתון ורוד ככה בתמונה שלו על התקליט, שעכשיו הוא מחליף את מרגול צנעני בתפקיד והוא יהיה בכוכב נולד של הרדיו קול בטומאה, ששמה עכשיו יעשו כוכב נולד ויקלקלו את בני הישיבות, יעשו מהם זמרים, לא צריך רבנים, זמרים עכשיו, למה יש בזה חסויות והם ירויחו כסף על חשבון הנפשות. אנחנו מחפשים כסף לאסוף בשביל להציל יהודים והם מחפשים כסף בשביל לקלקל יהודים, וקוראים לזה קול בערמה. עכשיו זה כבר קול בטומאה. הבנת? יש עוד אחד שמה, יקים, יקה, יקום, יקום, לא יודע איך קוראים לו, אדם קר, משהו כזה, שהוא יהיה המנחה של הכוכב נולד, בחור טיפש בן 21, עוד לא יצא מהביצה, מקולקל ורוצה לקלקל את כולם. הבנת? נהיה מאן דאמר. כותב פה מדבר שם, עושה מה שהוא רוצה. וכמה נפשות ילכו בגללו. כן. ויש עוד אנשים שמקשיבים לרדיו הטמא הזה, יש אנשים שמקשיבים. כל בטומאה, כן. כן. אין השגחה, אין פיקוח, אין כלום, ליצני הדור יושבים שמה מברברים מה שהם רוצים, עושים תכניות מה שהם רוצים ויש אנשים מקשיבים. עוברים על ביטול תורה, על צחוק ולצון ומה שאתה לא רוצה ושירה נגד גזירת החורבן וכו' וכו', מה לא, אין לך דבר יותר נתעב מהדבר הזה.

ש. לא שומעים

הרב: אמרתי בשיעורים האחרונים שמי שמשתתף שמה בתוך הרדיו הזה, חבר הוא לאיש משחית.

ש. לא שומעים

הרב: שנמצא ברדיו הזה ומדבר אפילו דברי תורה

ש. לא שומעים

הרב: אם הרדיו הזה משמש למטרות כאלה וכאלה זה כמו שיתוף עבודה זרה. אתה שומע, זה כאילו אתה משתף עבודה זרה. יש שמה איסורים גמורים, יש שמה כאלה שמדברים דברי תורה ואי אפשר לערבב את זה בבית המדרש. אי אפשר, אם זה בית מדרש, זה בית מדרש. אם זה משהו אחר זה משהו אחר. לא מערבבים דבר בדבר, ואם לא מעירים אלה שמופיעים שמה ומדברים ולא אכפת להם אפילו להתבונן באיזה כלי מתועב הם מדברים זה בעיה. כשביקשו ממני פעם להגיש תכנית, בהתחלה בהתחלה כשהיו הרדיו, אז הלכתי לרב שלי זצ"ל הרב שפירא, אמרתי לו כבוד הרב, רוצים שאני אזכה את הרבים ואני אדבר שעה כל יום, מה הרב אומר? אז הוא אמר לי, בן תורה לא מדבר ברדיו. בן תורה לא מדבר ברדיו! אתה שומע מושג? רדיו זה לא בשביל בני תורה, יש בית מדרש, יש בתי כנסת, יש מקומות לתורה, יש אכסניה לתורה, לא מכל ביוב אפשר להוציא תורה. ובפרט שהכלי הזה נועד לביזנס, למסחר, זה לא נועד בשביל תורה, כמה אחוז תורה יש שמה? עשר אחוז, עשרים אחוז הלואי, מה עם השמונים אחוז? פטפוטים של ליצנים וקטני הדור שבבניקים שמבלבלים את המח כל היום. מה יש שם? איך אפשר לשמוע בכלל? בן אדם ילך לאכסניה כזאת? מילא היו מצילים את הדור נגיד, נגיד שיש פה איזה פטנט שמצילים את הזה, זה מיועד לציבור החרדי, זה לא פונה כאילו לחילונים שזה גם בעיה, אבל נגיד היה פונה רק לחילונים ויש להם היתר מכל גדולי הדור שזה מה שצריך, זה לחרדים כאילו. ויושבים אנשים ומקשיבים ועד שמגיע איזה רב לדבר בינתיים שומעים את כל השטויות שלהם. ויושב שמה אחד שוומנפלד מבלבל את המח כאילו הוא דעת תורה באיזה ענינים ודברים ונותן דרשות למה כן ולמה לא, מה שהוא רוצה אומר ימינה ושמאלה. מי שמך? יש איזה רב שמסכים עם מה שאתה מדבר, יש מישהו שביקש, שבחן, שבדק? יש מישהו שמקשיב בכלל? מה ההתכסות הזאת מסביב לזה שכאילו כאילו הרב עובדיה הרב עובדיה הרב עובדיה, משפילים את הרב עובדיה שמזכירים את שמו בכלל שכאילו הוא נותן גושפנקא לרדיו כזה. זה בושה וחרפה שאין כדוגמתה. אם אני רק אוציא כמה קטעים ואני אעשה דיסק ואחלק לכל בית ישראל, הרי הפדיחה תהיה גדולה כנגד אלה שאומרים שהם נותנים אישור. אני לא עושה את זה רק בגלל חילול ה'. אבל יש גבול לשגעון. ממליצים על האנשים הכי מושחתים שיש בציבור החרדי כאילו הם האנשים הכי גדולים. מביאים אחד כמו בני אלבז, אדם שעוקר את התורה, עושה מה שהוא רוצה, נהיה בעל הבית, אומר מה שהוא רוצה, משקרים שמה, מביאים אותו שכאילו בנו לא מופיע מעורב, וחוזרים על זה וליצנות ומתלוצצים, והוא מופיע מעורב ובנו מופיע מעורב ומחטיאי הרבים שאין כדוגמתם, וממשיכים להגיד ונותנים לו עוד פעם במה ומה אתה אומר ומה אתה לא אומר, הוא ומרחיק ומשיח וכל אלה, בושה וחרפה. עושים שותפות בכסף בשביל לעשות הופעות, מקבלים כרטיסים. שלא לדבר מה קורה בתוך התחנה בפנים, יש שמה גם נשים שעובדות. ומי שישמע את הסיפורים מאחורי מה שקורה שמה אוי ואבוי. אבל יושבים אנשים ומוכרים להם סחורה כל היום מהבקר עד הערב מה שהם רוצים הם אומרים, ואין פוצה פה ואין מצפצף. למה יש אינטרס, אינטרס כלכלי ואינטרס פוליטי ואינטרס אחר, כל מיני אינטרסים, וזה איום ונורא. צריך לזעוק את הזעקה הזאת ולהזהיר את בית ישראל, לא ליפול, לא לרדת לשחת איתם. מי יכול להאמין דבר כזה בכלל? אנשים עוד יכולים לדבר משהו שבח על הדבר הזה? הרי כל הרבנים שמביאים זה רק הצידוק, אפילו הטמבלויזיה הישראלית עשתה את אותו תרגיל, היתה מביאה בליל שבת רב רפורמי שיגיד פרשת השבוע. להראות שהטמבלויזיה היא גם כן מבינה שהיום שבת וצריך להגיד פרשת השבוע, מי הביאו - רפורמי שעקר את התורה. אז מה, זה חכמה להביא רבנים? זה הקישוט. ואחרי הקישוט מה? עושים מה שרוצים. שישארו הרבנים כל הזמן, כל העשרים וארבע שעות בתחלופה ויקשיבו ויגידו אני מאשר, תגמר התכנית - אני חותם שמה שאמרו פה הכל בסדר. בסדר, אם אתה לוקח אחריות עליך בא נשמע. אף אחד לא לוקח אחריות, ואני שמעתי את הרב אבוטבול, אפילו שהוא אוחז בצורה אחרת שגם הוא אומר שיש דברים שהם פסולים ואסורים גם ברדיו הזה. אבל מה לעשות, זה הרדיו שיש לציבור הזה. אז מה הם יוותרו עליו? יוותרו על התורה ולא יוותרו עליו, תתבטל התורה חס ושלום ולא יתבטל הרדיו. צריך לעקור את הרדיו הזה מהשורש או לעקור את האנשים משם. ואם רוצים להשתמש בכלי כזה אפילו שהוא לא כלי שרת ולא כלי קודש, צריך להביא רק כאלה שהם רבנים ותו לא. ליצני הדור, לא יאומן כי יסופר. ואנשים עוד מתווכחים אם זה כן או לא, אבל יש שמה אבל יש שמה, אבל אמר ככה אבל אמר, מה זה הקשקושים האלה? אין דעת, אין תורה, אין הבנה, אין שום דבר? כל אחד עושה איש הישר בעיניו? כסף. כמה כסף עשו שמה התרמות, אתם יודעים לאן הכסף היה הולך בכלל? תשאלו את אלה שעבדו בתחנה, תדעו קצת מה קורה, לאן הכספים הולכים. דברים איומים. כן.

רק רגע אני רוצה רק להגיד שהשיחה היום היתה לרפואת מורן חיה בת שושי רחל, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

ש. אני רוצה להגיד במקום זה שאם רוצים לשמוע דברי תורה יש שתי אפשרויות, יש דרך ללמוד תורה לעבור דרך מזבלה או לעבור דרך חדר של נשים לא צנועות, או דרך מזבלה בקיצור, או שדרך נקיה פתוחה ללמוד תורה, לא צריכים את הערוץ הזה בשביל לשמוע תורה, אפשר להכנס במקומות נקיים ולשמוע דברי תורה. שם הם משחקים אותה, שמים קצת דברי תורה כמו שאתה אומר קישוט, אבל כשאני עליתי טמרפיסט ושמעתי את השידור הזה בעל כרחי, פשוט זה רדיו חילוני  חולני לכל דבר.

הרב: תודה רבה לך

ש. כן, אני לא סימתי, אז אני מבין שזה תלוי בעצם ברצון של האדם, בגישה שלו ללימוד

הרב: נכון

ש. וזה לא תלוי בחכמה כאילו

הרב: לא.

ש. הבנת,י ורבן יוחנן בן זכאי ידוע לך אם הוא עסק בזיכוי הרבים, אם אתה יודע יש על זה איזה משנה משהו, אני יודע, זכר לדבר

הרב: הוא העמיד תלמידים הרבה, זה זיכוי הרבים גדול מאד

ש. אז למה כשהוא בא להיפטר מן העולם הוא אמר אני לא יודע באיזה דרך מוליכים אותי, לגן עדן או לגיהינום

הרב: בגלל שהוא לא ידע אם הוא עשה מספיק עם התלמידים

ש. הבנתי. אתה יכול לברך אותי לחכמה ולדעת נבונה

הרב: למה לא, מה שמך?

ש. איל בן אסתר ודוד לוי

הרב: איל בן אסתר ודוד לוי, ה' יזכה אותך בעזרת ה' יתברך לחכמה בינה ודעת

אמן.

כן, תן לבחור שם.

ש. כבוד הרב, שלום רב

הרב: שלום וברכה

ש. הרב, לפני מספר חדשים ראיתי ששמת באתר סרט שיצא, לפני מספר שנים של פענוח יציאת מצרים, סרט שעוסק באיזה בימאי מאד גדול שלקח איזה מפיק יהודי, הם נסעו למצרים והם חקרו האם יציאת מצרים זה מיתוס או לא מיתוס, ובסרט האמת רואים באופן ברור שכל הממצאים מוכיחים שהיתה יציאת מצרים, אז הרב, אתה שמת באתר את הקטע הזה, אבל כל הסרט עוסק בענינים של הוכחות של יציאת מצרים, עכשיו אני ועוד חבר פה, לפני ששמת אותו, כבר שנה שלמה דרך הרב זמיר כהן ניסינו לתת תרגום לסרט, ישבנו ימים ולילות עד שראיתי ששמת קטע עם תרגום, אז הרב אם יכול, אני ניסיתי לחפש תרגום הרבה פעמים ולא הצלחתי למצוא, פשוט לשים את כל הסרט באתר, והסרט הזה את האמת זה קומם אותי כשאני במקרה אני למדתי באוניברסיטה, אז היה קורס ליציאת מצרים שהיה שמה את הפרופסור הכי מומחה בעולם, מג'יקטולוג מספר אחד בעולם, שאמר שאין ממצאים שמוכיחים שהיתה יציאת מצרים, ואני כל הזמן הייתי מתווכח איתו, עד שהסרט הזה יצא בכלל דרך גוים שעשו אותו, והוכיחו שהיתה יציאת מצרים. אנחנו לא צריכים הוכחות שהיתה יציאת מצרים, אבל בטח ובטח אם חילונים שרואים את האתר מסתכלים זה דבר שנותן כבר שעושים ליל סדר אז מקבלים אחרי זה אורות נוספים מי ש

הרב: טוב, נשתדלה

ש. עוד משהו קטן הרב, קיבלתי שש דיסקים של האנציקלופדיה שאף אחד מהם לא עבד לי במחשב

הרב: צריך לשים קודקים נוספים שחסרים לך כנראה ובגלל זה. צלצל למשרד שופר דבר עם רוברט, הוא יגיד לך לפי הנתונים של המחשב שלך מה חסר

ש. ואפשר ברכה?

הרב: שם

ש. ירון בן יוסף

הרב: ה' יזכה אותך לגדול בתורה ויראת שמים וזיווג הגון הראוי לך מהרה

אני מודה לכל הקהל, ברוכים תהיו לה', ותזכו להפיץ תורה בכל אתר ואתר.