פתח תקוה - חובות הלבבות - שער הבטחון

פתח תקוה 2-11-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

אנחנו נתחיל שער הבטחון בחובת הלבבות מה שאנחנו לומדים כל יום בשעה ארבע וחצי בבוקר ברחוב עוזיאל 41 בני ברק, אתם מוזמנים להצטרף וגם המאזינים, אחרי זה יש תפילה בנץ.

אחד הדברים שצריך יותר מכל דבר עובד האלקים, זה הבטחון בהשי"ת בכל דבריו, להיות בוטח בה' בכל הענינים, הן בענינים הרוחניים התורניים והן בענינים הגשמיים, עניני העולם.

מה התועלת למי שבוטח בה' בעניני התורה? אז מהן תועלת של מנוחת הנפש, והבטחון על שי"ת כמו שעבד חייב לבטוח על אדוניו. ז"א הבטחון צריך להיות בדרגה כזאת שאדם יהיה לו מנוחת הנפש לגמרי, זה המתנה הכי גדולה שאדם מבקש,  נחת רוח. מנוחה, שלוה, רגיעה, חוסר דאגה, אנשים יוצאים לחופש בשביל לנוח קצת, קצת, לנוח, להרגע מהחיים מה שנקרא, מהלחץ, מהלחץ. מי שבוטח בה' בעניני התורה והרוחניות הוא זוכה למנוחת הנפש. והבטחון שלו על האלקים הוא כמו העבד שבוטח באדונו. מי שהוא עבד אצל אדון, עבד ממש, אז הוא לא דואג ולא מודאג אם יחסר לו אוכל או שתיה או לינה או ביגוד, הוא לא דואג, האדון דואג לו לכל מא' עד ת', כל מה שהוא צריך להיות זה מסור לעבודת אדונו וזהו, יותר מזה אין לו שום דאגה לשום דבר בעולם, והוא בטוח שהאדון שלו יספק לו את כל צרכיו, וזה בסתם אדון, ואם זה אדון עשיר אז ודאי שהוא בכלל רגוע, אין שום ספק שמשהו יפסק ממצבו. אז לכן מי שבוטח בה' יש לו מנוחת הנפש לגמרי, והבטחון שלו על הקב"ה צריך להיות כבטחונו של עבד על אדונו. מפני שאם איננו בוטח באלהים בוטח בזולתו, ומי שבוטח בזולת ה' מסיר האלהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביחד מי שבטח עליו. יש פה דיבור קשה מאד, מי שבוטח בזולת ה', ז"א הוא בוטח או באנשים, הוא בוטח בעצמו שזה זולת ה', מי שבוטח בזולת ה', דהיינו איננו בוטח באלקים אלא בזולתו, הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו, אומר לו אתה לא בוטח בי אין בעיה, תסתדרו אתה וההוא, ואם לא תסתדרו זבש"ך - זו בעיה שלך, אז זה צריך התאבדות שמישהו יבטח באדם או באנשים או בדבר מסויים, ולא יבטח רק בה', כי אז יסיר ממנו השגחתו.

ויהיה, אומר רבינו בחיי, כמי שנאמר בו כי שתיים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, אז ירמיה הנביא אומר שתי טענות קשות על עם ישראל, אותי עזבו מקור מים חיים, בציור אני אגיד, יש שיבר גדול שממנו יוצאים המים להרבה הרבה בורות, בארות, והמים נמצאים שים, והבורות האלה לא יכולים להכיל את כל המים משום שאם ישאירו את השיבר פתוח כל הזמן אז זה ישפך וישפך, יהיה שפע יותר מידי, ויש חסרון גם בבורות שהם יכולים להשבר, ואם הם ישברו אז גם המים שיגיעו לשם יכלו, אז איך אתה הולך לסמוך על בור בשעה שיש לך את השיבר? אז אותי עזבו מקור מים חיים, אני המקור לכל החיים וכל הענינים, עוזבים אותי וסומכים על בורות בורות נשברים על זולתי - על בני אדם, על הבטחות, על קשקושים, על עצמם, על כוחי ועוצם ידי, זה שתיים רעות שעשה עמי. ואמר "וימירו אות כבודם בתבנית שור אוכל עשב", בעגל כשעם ישראל חטא, הם המירו כבוד שמים אלהים חיים בעגל שהעגל הזה אוכל עשב, אתה מחליף אלקים חיים בעגל שאוכל עשב? איך אנחנו  מסתכלים בעבודה זרה שאנשים משתחוים לפסל שהם בנו במו ידיהם? אתה בראת אותו עכשיו סיימת אותו והרגע הוא נהיה אלהים שלך שאתה משתחווה אליו ומבקש ממנו עצה, ואתה מבקש ממנו ברכה ופריון והכל, אתה מבקש ממנו, יש מפגר יותר מזה? אז איך אתה יכול לעשות כזה דבר? אמנם דור המדבר התכוונו לעשות את העגל עם כוונה, שהכוונה היא שכמו שה' השפיע על ידי משה רבינו שהיה שליחו, והוא בן מוות, כיון שראו את מיתתו מרחפת, אז הם רצו שההשפעה תהיה על דבר שהוא אל-מוות, כגון שור העגל שהם ראו דמות שור בכסא הכבוד, אז לכן הם אמרו אם שמה זה בסדר אז פה ה' ישפיע. כמובן שהם שגו וטעו ולכן נענשו, אבל אדם שהולך במו ידיו להמיר את כבוד ה', את הבטחון באלהים, באדם אחר שבעצמו צריך את האלקים, אז מה הוא עדיף ממך, למה אתה לא תלך למקור, הרי אנחנו היום יודעים שאם אנחנו יכולים לקנות ספה במקום לקנות מהחנות ושירויחו עלינו בדרך כל אלה שהם בדרך, סיטונאי קמעונאי וכו', אם נ וכל להגיע לבית חרושת ונקח משם את הספה אז נחסוך את כל פער הרווחים שבאמצע, אם אדם יודע לאן ללכת במקור עדיף לו, נכון, יותר זול, יותר משתלם והמבחר גם יותר גדול. אבל פה הענין שגם אין אפשרות להשיג שום דבר מאף אחד שלא השיג את זה באותה דרך שאתה היית ראוי לקבל גם, אז למה אתה צריך להתלות במישהו אחר?

ואמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, גבר זה מי שמתגבר על יצרו, וברוך הגבר, יש לו ברכה, ברוך הגבר אשר יבטח בה', בזה שהוא בוטח בה' ורק בה' כי אין בלתו ואין בלעדו ואין עוד מלבדו, אם הוא בוטח בה' והיה ה' מבטחו, אז ודאי שה' יהיה מבטחו כמו שאמרנו בתחילה ולא יסיר השגחתו ממנו ולא יחסר לו כל.

תינוק שנולד, כשהוא בבטן אמו הוא אפילו לא יודע ממצבו, והקב"ה דאג לו לכל צרכיו, הוא מתפתח מטיפה סרוחה, ושם אותו במזרון מים, מוקף בשרירים ועצמות להגנה, אוכל תמצית הטוב שהאמא אוכלת, ומתפתח, לא מטריחים אותו לאכול וללעוס ולהוציא, והכל הוא מקבל דרך הטבור והוא מתפתח. הוא דאג שם? הוא דואג שם? לא. סידרו לו מלאך שילמד אותו את כל התורה, אתם זכיתם פה לחברותא כזה בכולל? לא. ומלמדים אותו את כל התורה כולה, הספקתם כבר את כל התורה כולה? לא. ושמה הוא יושב והוא כל כך חשוב, הוא כל כך חשוב, הוא אפילו עוד לא יודע מהחשיבות שלו, שאם אמא שלו עולה לאוטובוס אז כולם קמים מפניה ואומרים בבקשה גברת תשבי, מפני מי הם קמו מפניה או מפני התינוק? מהתינוק, אם היא תעלה בלי בטן היא תעמוד, ראו שיש בטן - יש שמה תינוק לומד עם מלאך חברותא, צריך לקום, קמים, אז כל העולם דאוג לו, ואיך שהוא יוצא אפילו שהוא עדיין מלוכלך, איזה חיבוקים איזה נשיקות איזה שמחה איזה איזה. וה' מכין לו צרכיו מיד, אין הפסקה, כי אם תהיה הפסקה והוא לא יאכל בזמן והכל אוי ואבוי, הוא ימות. ואז הוא מתחיל לאכול בכוחות עצמו, אז הוא מכין לו את האפשרות שיאכל מדדי אמו, ודואגים לו שהפתח יהיה לא רחב מידי שלא יחנק ולא צר מידי שלא יוכל לאכול, שזה לא יהיה חם מידי, שלא יכווה ולא יהיה צונן מדי שזה לא יצא, שזה לא יהיה חמוץ מידי שהוא לא יאכל ולא יהיה מתוק מידי שהוא לא יקיא, והכל פיקס פוקס בטבע איך שהוא יוצא, וואו וואו, ישר נותנים לו לאכול,כ לול שתיה בפנים כבר הכל באותו תעריף וחביבי אחרי זה הוא הולך לישון כמו  מלאך, הוא מחייך או לא מחייך, וככה חולם לו חלומות, מבסוט וככה הוא גדל. כל פעם שיש לו איזה בעיה רוצה החלפה, וואו בלי לדבר הכל, כולם רצים מחליפים לו, חביבי, נפלא. גדל גדל אח"כ קונים לו כל מיני דברים וצעצועים וזה ומשחקים, מה לא, מה לא עושים לו, רק שיגדל ויתפתח, מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה. הוא דואג? לא דואג. מי דואג לו? אבא שבשמים שהביא לו הורים כאלה שדואגים לו, ואם הוא יתום, דואג לאחרים שיקחו אותו, וככה הוא גדל וגדל וגדל, ומלמדים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו וקונים לו. מי יש פה נשוי, נשוי יש פה מישהו נשוי? למי יש פה ילד בן עשר בערך, 12, 13, יש כאן מישהו? יש? אין? כולם רווקים פה? יש או אין? אבל כשהם היו קטנים היה לך ילד בן עשר? בן עשר, פעם אחד מהילדים שלך שמעת שאלה, אבא מה קורה סוף החודש, יש כסף, יהיה מה לאכול? מובן מאליו הוא מבקש, תמיד הוא אומר אבא תקנה לי תביא לי תקנה לי תביא לי, למה קנו לו למה נתנו לו. למה הוא לא מודאג אם יש לך בכלל, למה הילדים לא שואלים מה המצב הכלכלי כדי לדעת אם לבקש או לא לבקש, אתה אבא שלו ואבא צריך לדאוג, זה מושכל ראשון אצל ילד, אז למה כשהוא מגיע לגיל הטיפש עשרה, הוא פתאום אומר תשמע, צריך לעבוד, ללמוד מקצוע, איך אני אתפרנס איך אני אחיה איך אני זה, רגע רגע, עד עכשיו מישהו דאג לך? עד עכשיו לא דאגת, למה לא אמרת את זה בגיל שלש, ארבע, שבע, תשע, 12, למה לא דאגת? עכשיו יש לו שכל? עכשיו הוא קיבל דרגת אהבל, זהו. אם היה לו שכל היה מסתכל עד עכשיו מי פרנס למה שיפסיק, למה שיפסיק. אם אתה סמוך על שולחנו של אביך אז אבא שלך דואג לך. אבל אם הילד יוצא לעבודה האבא כבר מבקש הלוואות, אומר עד עכשיו אני פרנסתי, אז תעזור בבית, אתה מרוויח קצת תשים יד.

על אותו פרנציפ, אתה סומך על אבא שבשמים. אתה סמוך על שולחנו הכל הוא יתן לך, אתה מתחיל להתפרנס לבד אתה מסתדר, אתה יודע להסתדר, מסיר השגחתו אומר יופי ב"ה הילד יודע להסתדר, שיסתדר. והוא מסדר את עצמו במקום להסתדר. אז לכן, וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ואמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, ואמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, יש הרבה הטעיות בעולם שמסטים את האדם לדרך שקר, ואדם חולם חלומות שזה יושיעו. ואמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם" ארור זה קללה גדולה שהוא בוטח באדם ושם בשר זרועו, הוא חושב שבכח הזרוע הוא יביא את כל צרכיו, אם אין אני לי מי לי, אתה עובד? בטח, אם אין אני לי מי לי, מי יאכיל את הילדים שלי? מי ידאג להם? אם אין אני לי מי לי, אתה לומד? ה' יעזור ה' יעזור. ואיך היה צריך להיות? אתה לומד? בטח, אם אין אני לי מי לי. מי יתן לי שכר לעולם הבא אם אני לא אלמד? אתה עובד? ה' יעזור, ה' יעזור. הכל מוחלף.

אומר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור ליבו" שאדם תולה בטחונו בעצמו או בזולתו, הוא מסיר את ליבו מאת ה', וזה נקרא ארור. וכל אחד יש לו שאלה, מה אם אני לא אעבוד אז מה יהיה, ואם אני לא זה אז איפה יבוא.... ומה היה עד גיל 17? ה' סידר לך את הכל, הוא יודע לסדר עד 34 ועד 68 ועד בכלל, מה אתה דואג? מי זן את הנמלים, מי זן את הג'וקים שאוכלים אצלך בבית על חשבונך, מי זן את הפילים, את הג'ירפות, את הדגים, מי זן?

דג גדול רודף אחרי דג קטן, רוצה לבלוע אותו, רוצה לבלוע אותו, בסוף הוא בולע, תפתח את הדג הגדול תראה שהדג הקטן שהוא בלע נמצא הפוך, לא כמו שהוא רדף אחריו ובלע אלא הפוך, איך הוא עשה סלטה? הוא לא עשה, אלא הדג הגדול שרדף אחרי הקטן בסוף הוא בלע את זה שבא כנגדו. אומר הפסוק "ותעש אדם כדגי הים" כמו שהדג רודף אחרי הטרף וחושב שזה מה שהוא יאכל בסוף הוא אוכל משהו אחר, כך האדם, חושב שהוא יתפרנס מזה בסוף מתפרנס משם. אבל אנשים טיפשים.

תשמעו עד כמה היצר הרע עובד על האדם, הרי אתם כולכם יודעים שצריך לעשות השתדלות, השתדלות, והשתדלות, מה זה חייבים לעשות השתדלות, בלי השתדלות מאיפה יבוא, זה כל הברכות שאמרנו פה זה על אלה שאומרים את זה, הברוך זה על מי שלא אומר והארור על זה שאומר.

יהודי אחד עני דכמך הולך ברחוב מספר ימים לא אכל, וניכר עליו שהוא עומד להתעלף, פוגש יהודי, איפה אפשר לאכול? לשתות משהו, אומר לו יופי אתה נמצא לא רחוק ברחוב יפו מספר 18 שמה יש גמ"ח אכילה ושתיה וביגוד חינם. שמח שמחה גדולה, הלך, אבל מרוב הטשטוש התבלבל במקום 18 דפק ב-16. פתח לו אדם, בית מרווח, אומר לו שלום פה וכלים בחינם, שותים בחינם ומתלבשים בחינם? אמר לו תשמע, פה מקבלים את כל מה שאמרת אבל לא בחינם, צריך לעבוד, צריך השתדלות, בלי השתדלות לא מקבלים, אין בחינם, צריך להשתדל. אז הוא אמר אולי אני  מטושטש לא שמתי שהוא אמר בחינם, אולי הכוונה עבודה בחינם, לא יודע מה. אמר לו טוב, אני מוכן הכל רק בסוף אני אוכל ואני אשתה ותלביש אותי? אמר לו כן. שיעבד אותו, איך אומרים באידיש - קרע אותו, בגינה, בבית, בגג, בחצר, שלח אותו לשדה, ניקושים בשמש, מה לא עשה, ניצל אותו כראוי. סוף היום ההוא כבר זהו, אם זה לא מגיע עכשיו אין עם מי לדבר, אומר לו עם מה שמגיע לי? אמר לו הבטחה זה הבטחה, בבנין השני מספר 18 תקבל הכל חינם. מצחיק, הא? זה עליכם הסיפור. למה? הקב"ה אומר אני נותן בחינם, הזן את כל העולו כולו בחן בחסד ברווח וברחמים, חינם אני נותן, בא יצר הרע פותח את הדלת אומר לך מה השתגעת בחינם? צריך לעשות השתדלות, לך תעבוד, אתה עובד ועובד ועובד בסוף כשאתה בא לקבל את הכסף מי משלם? הקב"ה בסוף משלם. מי מאכיל? מי זן? מי מפרנס? יש מישהו בלתו? אין. אז מה יוצא, שאתה רק עובד פראייר אצל יצר הרע שנותן לך לחשוב שבאמת, בלי עבודה יתנו בחינם? הרי זה עולה משהו למישהו, לא, זה לא עולה. לקב"ה יש את כל המשאבים ואת כל הצרכים לזון ולפרנס את כל העולם, ביליונים ביליונים ביליונים בעלי חיים מכל הסוגים אוכלים חינם, לא ראינו שועל חנווני ולא פיל אינסטלטור ולא אריה רצף, הם אוכלים בחינם! למה אתה צריך לעבוד? כי עבדו עליך. מה העצה כבר בהתחלת השיעור, חכה לאט לאט, חכה, סבלנות.

מכל מקום צריך לדעת, שהבוטח בה' במאה אחוז, אני מדבר על דרגת המאה אחוז, לא יצטרך לעולם לזולתו, יצטרכו אותו. כי בסוף למי הולכים? לצדיקים שיש להם בטחון בה', ואצלהם מבקשים את הברכות, הישועות הכל, אצלהם בסוף, ואין להם כלום, לא אין להם כלום, יש להם הכל בכל מכל כל כל. כשאתה עובד יש לך רק את מה שאתה השגת, כשאתה לא עובד יש את כל מה שה' יכול לתת לך, כי את זה לא מנעת, כי אם אתה עובד אז הוא מסיר השגחתו ותסתדר מה שאתה יודע להסתדר תסתדר. אבל אם אתה סמוך על שולחנו, מה שהוא רוצה ליתן לך אין מניעה, בן רגע הוא יכול לתת לך כל צרכיך מכל סיבה שבעולם. כשאתה עובד באיזה מקצוע אז רק מהסיבה הזאת אתה יכול להרויח, אתה הגבלת את עצמך לסיבה מסוימת.

היו שני חברים שלמדו ביחד, אחד הלך להיות פחמי, עובד בפחם, בפחם זה עבודה קשה עם ריח לא טוב מתלכלכים ומרויחים מעט, כמה עולה שק של גחלים לקומזיץ? לא הרבה, כמה עשרות שקלים, נכון? חבר שלו בחר מקצוע צורף, טבעות, זהב, יהלומים, כמה מוכרים באיזה רווח  מוכרים טבעת? מאות אחוזים, מאות דולרים, אלפי דולרים, מאת אלפי דולרים, זה עבד שלשים שנה וזה עבד שלשים שנה, אחרי שלשים שנה נפגשו ההוא עשיר אדיר אדיר אדיר, וההוא בסדר, מעמד הביניים, שביתת אוהלים. אז הוא שואל אותו הצורף את החבר שלו הפחמי, תגיד לי למה בחרת במקצוע פחמי? הוא אומר שמע, אני הלכתי לפי הרגש, אני הרגש שלי היה שאם אני אהיה צורף אני לא אצליח, ככה אני הרגשתי, אני לא בנוי לזה, זה עבודות עדינות וזה וזה, ואם יאבד לי אבן, ואם אני זה ואם אני זה.... הרגשתי פחמי. ואתה יודע איך אני יודע שצדקתי? שלשים שנה אני עובד בפחם, פעם אחת לא ניגש אלי בן אדם וביקש טבעת! תאר לך שהייתי בוחר להיות צורף מי היה בא אלי? הייתי מת מרעב. הבנתם את הקוקו הזה? זה לא הוא, זה אנחנו. אחד אומרים לו היית יכול להיות תלמיד חכם, ללמוד, אני לא בנוי, אני הרגשתי, אני לא בנוי לזה, אני חייב לעבוד, אם אני לא עבוד ואני לא זה וזה וזה, מה הראיה, אף אחד לא בא לשאול אותו הלכות אף פעם, אתה בשכל שלך? כמו שהחבר שלך הלך להיות צורף גם אתה היית יכול להיות צורף, כמו שהחבר שלך הלך להיות בן תורה ולהיות גדול בתורה גם אתה יכולת, התורה ניתנה לכולם בשווה והתורה לא סיווגה את האנשים, לא לפי רמת משכל, לא לפי מעמד, לא לפי בית, לא לפי שום דבר. כל יהודי יכול להגיע לדרגה הכי גבוהה כמשה רבינו או הפוך כירבעם בן נבט. אתה יכול להיות יעקב ואתה יכול להיות עשיו, שניהם יצאו מאותה בטן, מה שאתה רוצה אתה יכול להיות, וגם אם נולדת כעשיו אתה יכול להתהפך להיות כיעקב וגם יעקב יכול להתהפך להיות כעשיו, אתם מחליטים. אז אל תבוא עם טענות ותספר סיפורים שאני לא בנוי לזה לא יכול, אתה לא רוצה, אתה לא מעוניין, אתה לא בוטח. אתה רוצה משהו ביד, כאילו אתה רוצה זהו, על זה אתה סומך, על כוחי ועוצם ידי.

ממשיך רבינו בחיי, ואם יבטח על חכמתו ועל תחבולותיו, למה צריך חכמתו ותחבולותיו? לפעמים עובדים לפי קו הישר, לפי החכמה הרגילה ואי אפשר להשיג את מה שרוצים, אז עושים תחבולה איך להשיג, מה שנקרא אצלנו היום קומבינה, מתקמבנים, אז ז"א אם בן אדם לא מצליח בחכמתו הוא משתדל בתחבולותיו. ואם יבטח על כוחו, כח גופו והשתדלותו, ז"א לפעמים כח גופו לא מספיק אז הוא משתדל ע"י עוד עזרים, כלים, אנשים, אז אם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו, מה שרוב בני האדם עושים, יגע לריק ויחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו, הקב"ה יראה לו בדיוק הפוך, שהוא יגע לריק ויחלש כוחו מרוב המאמצים והתחבולות, ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו, והוא לא יצליח להשיג את חפצו. כמו שאמר הכתוב באיוב "לוכד חכמים בערמם", החכמה שלהם תהפוך להיות המלכודת שלהם.

תראו, האחים עופר נפטרו, הראשון השאיר עשר מיליארד דולר, אה, לא חבל? ריש לקיש השאיר חבילה פטרוזיליה, קבא דמוריקא, ועל זה הוא אמר "ועזבו לאחרים חילם", יוואו יווואו, כמה השארתי, כמה השארתי, יבבבבבי, כמה אז מה הוא היה קמצן, מה הוא היה? לא, לא על הקבא דמוריקא, לא על הפטרוזיליה, לא על זה, הוא אומר הזמן שהשקעתי בזה ולא נהניתי מזה זה זמן שהלך לאיבוד. אז בזה "ועזבו לאחרים חילם" השארתי את הממון והפסדתי את הזמן. וזה השאיר עשר מיליארד דולר! עכשיו האלמנה שלו תובעת מהחברה שיתנו לה 13 מיליון קצבת שארים, למה בעלה הרויח 340 אלף שקל בחודש, כמה שניצלים הוא אכל? עם כמה מכוניות הוא נסע? מה זה נתן לו חוץ מההרגשה שהוא עשיר? אבל זה הבן אדם הכי תפרן. זה הבן אדם שעבד בשביל אחרים, כי את העשר מיליארד דולר הוא השאיר לאחרים. הוא לא אכל בימי  חייו, הוא לא אכל ונהנה בימי חייו אפילו בחצי מיליארד דולר. אז בשביל מה הוא אסף כל כך? אם היה עכשיו רוצה לזכות לחיי העולם הבא הכי גדול, היה יכול להחזיק את כל עולם התורה בארץ ובעולם לכמה שנים. ואם היה רוצה להחזיר יהודים בתשובה בקצת מהכסף הזה היה יכול להחזיר את כל היהודים בתשובה, היה נותן אלפיים דולר לכל מי שישב ללמוד ויעזוב את העבודה, היו עוזבים את כל המפעלים ורצים לכולל להיות חכמים וגם עשירים, וחביבי, היה לו שכר לאין ערוך. היה משקיע בחזרה בתשובה, בהפצת דיסקים בכל העולם, נותן את כל התורה לכל הבתים. אבל אין שכל, אוהב כסף לא ישבע כסף והוא לא מבין אפילו למה. אח שלו היה בלוויה ובשבעה, מה הוא חשב באותו זמן? הרי מקרה אחד יקרה את כולם, והם בני אותו גיל פחות או יותר, אז הראשון הלך, תתעורר, תמרור אדום, תעשה אתה עם המיליארדים משהו, גם הוא חשב שהוא יחיה בלי סוף, שלשה חדשים אחרי זה הוא הלך, וגם הוא השאיר. נו, "ולא ישליטנו לאכול ממנו" אומר שלמה המלך. ולעשיר נתן ענין לאסוף ולכנוס, אבל למה - להשאיר לאחרים. "ולא ישליטנו לאכול ממנו".

אדם חושב שיש לו את כל הזמן שבעולם, כמו שאומר הזוהר הקדוש, אדם חושב שהוא ילך מהעולם הזה ויחיה אלפי דורים, לא דור, אלפי דורים. אז לכן אם אדם חושב שהוא יסמוך ויבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו יגע לריק ויחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו כמו שאמר הכתוב "לוכד חכמים בערמה" ואמר "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ" שלמה המלך ישב והתבונן, ובחן את כל האנשים בעולם, וראה שלא לקלים המרוץ, כמו לדוגמא עשהאל שהיה קל ברגליו והיה רץ על ראשי השיבולים, על השערות שיש על השיבולים, היה רץ עליהם ולא מכופף אותם מרוב מהירותו כמו פרפר, כמו צבי רץ בין בצעי המים. ובסוף הרג אותו אבנר בן צרויה, אז לא לקלים המרוץ.

פעם היה מתאגרף, קראו לו קסיוס ליה, אחרי זה הוא התאסלם, קרא לעצמו מוחמד עלי, והיה פלספן, פפפהפה כל הזמן זה, אי אם זה קינג..... כל הזמן זה פפה.... הוא היה אלוף העולם. ומה קרה בסוף? קיבל פרקינסון. היה יושב ככה...... אתה עושה לו ככה הוא עף, אלוף העולם. אבל כשהוא היה בשיאו הוא נכנס פעם לאיזה מועדון, הוא תלה את החליפה שלו שעולה אלפי דולרים תלה אותה, אבל יש גנבים, מועדונים זה לא אברכים, אז הוא כתב פתק, אלוף העולם באגרוף, גמר יצא אין חליפה, מצא פתק - אלוף העולם בריצה. תקצר חכמתו תחבולתו, אין כוחו אין בטיח שום דבר הכל קשקוש.

ז"א לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה, אבנר בן נר היה גיבור גדול ויואב בן צרויה הרג אותו, ולא נתאר כרגע את כל הגבורות והכל, וגם לא לחכמים הלחם, שלמה המלך שהיו מכינים לו ארוחה כמויות אדירות אדירות אדירות של אוכל, וכל אשה מהאלף היתה מכינה לו כל יום את הכמויות האדירות, שלשים כור סולת ושישים כור קמח ועוד עזים ושוורים ותרנגולים מפותמים ועוד ועוד ועוד ועוד, והכל היה מוכן פי אלף כל יום כי לא ידעו אצל מי הוא יסעד היום, זו היתה הסעודה שלו, וכשאשמדאי מלך השדים הוריד אותו מכסאו ושלש שנים הוא היה מסתובב כמו עני, היה אוכל ומחזר על הפתחים קטניות. אתם יודעים מה זה ממלך כזה, אז לא לחכמים לחם. והוא היה חכם שהיה יודע כל פרי וכל דבר שבעולם מהיכן השורש שלו, כדי להצמיח כל שורשי האדמה של כל הזרעים והפירות והאילנות הכל, הוא היה יודע מוצאם ומובאם והיה יודע לעשות זאת.

אתם יודעים איזה חכם הוא היה, איזה כסא היה לו, מעליות, כסא עם מעלית, עם מעלית, מדרגות נעות של היום הוא כבר עשה את זה, תראו את התיאורים במדרשים.

אתם יודעים שהיה לו מכונית? לשלמה המלך לא ידעתם שהיה לו מכונית, היה לו מכונית, שדתה, אומר בניהו בן יהוידע, היה לו שדתה, והשדתה הזאת זה היתה עגלה שנוסעת מהר. אבל הוא לא גילה את הסוד הזה לאחרים כי הוא פחד שיעתיקו אח"כ את הפטנט, לא היה אז רישום פטנטים גם, ואומות העולם יוכלו להחיש כוחות להלחם בישראל, ככה המרחקים היו שאם ישראל נלחמו עם אויב והיכו בהם, אז אם היו רוצים לשלוח תגבורת היו צריכים סוסים ללכת להודיע ועד שיבואו אז מחליפים כח, מתארגנים והכל, אבל אם לא - כמו שהיום, מזרימים כוחות בשניות. אז ז"א הוא היה חכם גדול, אבל החכם הגדול לא היה לו לחם. "לא לחכמים לחם".

רוטשילד מת בתוך כספת, אם היה עשיר קטן לא היה לו, אבל היה לו כספת, חדר גדול מלא לבנים, בלוקים של זהב, אבל נסגרה הדלת ואף אחד לא חשב לעשות ידית לצאת, כי מי נכנס? והיא נסגרה והוא מת מרעב, אבל הוא הספיק לכתוב פתק שהעשיר הגדול בעולם מת מרעב. להיות ליד הכסף ולמות מרעב.

יש אחת המאפיות הגדולות היום בארץ שצה"ל אוכל מהמאכלים שלה והבעלים שלה לא טועם לחמניה עוגה לחם שום דבר, כי הוא אוכל דרך הצוואר בגלל שיש לו מחלה. אז הוא לא טועם שום דבר. "ולא ישליטנו לאכול ממנו". כמה אתם צריכים להודות לה' שאתם אוכלים וטועמים ושומעים ואוכלים והכל, איזה עשירות - עשיר - עיניים שיניים ידיים רגליים, עשירים גדולים. אבל לא מסתפקים, להוטים אחרי הממון, דמיונות, אני אהיה עשיר יהיה לי ככה רכוש ככה זה, אתה תהיה מקסימום עופר, ותשאיר לאחרים הכל. אז כל החיים שלך היית עבד עבדים לאלה שאתה לא יודע אפילו שיקחו לך, אז מה יצא? אבל מה שאתם עושים כל רגע עולה למעלה שלכם מלא מלא מלא, כמובן שלמדתם מלא, לא פיהקתם ו, מלא, מלא עולה, מלא עולה, מלא עולה.

אז לכן אומר כאן שלמה המלך בקוהלת "ושבתי וראות תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם ואמר כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם", אריה מלך היער, הכפיר הוא הצעיר, אז הוא יכול להשיג בקלות כל נתח בשר שהוא רוצה, לכאורה, לא נכון, הכפירים שואגים לטרף, לא לאחר שביעה אלא לבקש מאל אכלם, הם בעצמם יודעים, מלכי היער שהם זקוקים לאלקים. ואתה כולה מטר שבעים עפר, ואתה חושב שאתה תזון ותזין ותזיז את העולם. ובא לבן אדם כריש דם אחד בראש, שטף דם קטן ופתאום משותק חצי גוף וזהו. ועכשיו הוא צריך להיות מחובר לאינפוזיה וזונדה וזה וזה וזה, ושמים לו איזה שקית מים נוזל עם אנטיביוטיקה וככה הוא חי.

מה זה בן אדם? מה זה בן אדם? מה זה בן אדם? אתם יודעים מה זה בן אדם? אתם מכירים את המשחק כדורגל? מכירים? הרב אליעזר בן דוד מסביר מה זה משחק כדורגל. כדור מעור מנופח אויר, מיליארדים מרותקים למשחק הדבילי הזה, מיליארדים, כדור עור מלא אויר, ורודפים אחריו 22 איש. ויש מגרש ויש שערים, בשער שמים שוער, והתפקיד שלו לא לתת לכדור להכנס, והשער גדול, שבע מטר שלשים ושתיים, קשה לקפוץ מצד לצד וקל להבקיע את השער, אז הוא לא יכול לשחק לבד, אז יש לו עוד עשרה שחקנים שיעזרו לו להרחיק את הכדור ולבלום שלא יכנס, ומיליארדים רוצים לראות מה יקרה עם הכדור, מיליארדים. ויש שמה שופט רץ בשחור והוא מודיע אם זה חוקי או לא חוקי, חוקי או לא חוקי, יש לו כרטיסים, צהוב ואדום, ואחרי שמתחיל המשחק העיקר העיקרים עכשיו לא להסית את המבט ואת הריכוז מהכדור, אז כל ה-22 והשופט  מסתכלים על הכדור, איפה הוא זז לאן הוא יזוז מה התכנית מה עושים וזה וזה, ומיליארדים בעולם מסתכלים גם על הכדור, מה זה כדור? עור עם אויר. זהו זה כדורגל. אומר הרב אליעזר בן דוד, הכדורגל זה משל לתפקיד שלנו בעולם, רק הטפשים החליפו את המשחק במשחק האמיתי, המיליארדים מסתכלים רק על המשל ולא על הנמשל.

מה הנמשל? אדם ממה הוא עשוי - עור ואויר, ויש כאלה ממש כמו כדור ויש כאלה כמו כדור רוגבי, אבל כדור, ויש מגרש זה כדור הארץ, ויש שני שערים, "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" ויש שער לגיהינום, ויש שוער, השוער לא יכול לבד לשמור על השער, אז מביאים לו מנין, עשרה שיהיה איתו מנין, אחרת איך הוא יכול להתמודד, אתה מבין, בשביל להכנס לשער לה', ויש אחד בשחור רב, שהוא אומר אם זה חוקי או לא חוקי, מותר אסור, אסור מותר, חייב להיות רב בתוך הענין, אם לא - זה לא משחק חוקי, והעיקר - לא להסיח את הדעת מהכדור, לדעת מה צריך לעשות בשביל להבקיע שער ל"זה השער לה' צדיקים יבואו בו". אז כל המשחק הזה הוא משחק אמיתי, רק אנחנו הכדור, והם אומות העולם הבינו שיש איזה רעיון כזה, אבל לא הבינו מהו, אז לכן הם מרותקים למשחק הזה, וה' עשה לנו חסד, מה החסד? אמר את זה הרב חיים נגר, מה אמר? אמר מה הם מטומטמים כל העולם מיליארדים יושבים ככה ומסתכלים על כדור, וברצינות ובדחילו ורחימו וצעקות והשתוללות וזה ואכזבה. וכאילו לקחו להם את האבא והאמא בערב אחד... מה זה? אומר זה חסד שהבורא עשה, שאומות העולם יהיו עסוקים בשטויות ולא יתפנו לטפל בנו. אם את כל הכעסים שלהם והמידות הרעות שהם מוציאים שמה לא יהיה להם לאן להפנות את זה, אם הם לא היו דוקרים שוורים, אם הם לא היו משחקים את כל המשחקים, אם לא היו עושים אולימפיאדות, אם לא היו עושים את כל הקשקושים, אם לא היו מנסים להיות דומים לדגים ולקנגרו ולכל זה, הם היו פנויים ואז את מי היו מחפשים - אותנו. אז ככה הם מתעסקים בהבלים, כל שבוע יש להם מחזור חדש, שכל השבוע ידברו על מה שהיה ומה שעתיד להיות וממילא אנחנו יכולים להתעסק בתורה ובמצוות ולהמשיך, אבל אוי ואבוי אם הם היו מתפנים, היינו בבעיה.

מכל מקום, אנשים מחליפים עולם בעולם. יש תכלית לעולם, לא באנו סתם, יש בורא לעולם, ואין בלתו, אז למה אדם נתלה בהבלים? תסתכל מה התכלית, תראה מי האדון לעולם. "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא והוא היה והוא הווה והוא יהיה לתפארה", אז ז"א הקב"ה הוא מנהיג את הברואים והוא נותן להם כל צרכם ולמה אתה צריך להיות דואג, הרי הוא הביא אותך, אם הוא הביא אותך הוא רוצה שאתה תעשה את מה שהוא רוצה, אם תעשה מה שהוא רוצה למה שלא יתן לך? למה אבא כן יתן לך? למה בכולל  נותנים לך כסף? כי הם רוצים שתלמד והם נותנים כסף. כמה הם יכולים לתת? קצת. אבל אם אתה סומך על הקב"ה זה לא יגמר כאן, תקבל עוד.

הקב"ה אצלו אין בעיה של השלמת הכנסת, לא צריך אף אחד, הוא יכול להשלים הכל בכל מכל כל.

ואם יבטח ברוב עשרו, אדם כבר התעשר, עכשיו הוא בטוח בעשרו, ואם יבטח ברוב עשרו יוסר ממנו וישאר לזולתו. ה' יראה לו שהבטחון, הבטחון בכסף לא יעזור, יוסר ממנו ויעבור ויועתק וישאר לזולתו, כמו המקרים שאמרנו ואחרים. כמו שאמר הכתוב "עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו", ואמר "אל תיגע לעשיר מבינתך חדל". לא כדאי לך להתייגע לעשיר, ומבינתך חדל, ז"א אל תנסה לחשוב שום מ חשבה איך להעשיר. אל תיגע בכלל לעשיר, אז איך אני אהיה עשיר? "מבינתך חדל", זהו, בזה שאתה לא תחשוב יש לך סיכוי להיות עשיר. אתם רוצים הבטחה שאדם יהיה עיר? הבטחה ממש, משנה מפורשת: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. אם בן אדם בוטח בה' ומקיים את התורה מעוני ולא מחפש קומבינות ולא מחפש השלמות ולא מחפש כלום, והוא יגע בתורה מתוך אמונה שה' זן את הכל ה' יעשיר אותו.

שאלו אחד מהעשירים, שועי עולם, איך הגעת לעושר כזה גדול בפרק זמן כל כך קצר? אז הוא אמר אני אגיד לכם את האמת, 95 אחוז זה היה מזל, 5 אחוז זה היה שכל. אומרים לו מה אתה אומר, עד כדי כך? כן. ומה אתה, איזה משאלה יש לך, יש לך משאלה בכלל, אתה הרי כזה עשיר, יש לך איזה משאלה, הרי לכאורה כל דבר הוא יכול להשיג בכסף, נכון? הכסף יענה את הכל. אז הוא אמר כן, יש לי משאלה, מה? אמר שגם החמישה אחוז יהיה מזל. כי השכל לפעמים דופק את הענין.

הקב"ה מנהל את העולם, אומר שלמה המלך החכם מכל האדם, אומר עשיר אל תיגע לעשיר מבינתך חדל, ואמר אל תעיף עיניך בו ואיננו, עוד לא בשניה אחת בן אדם הפסיד את הכל, שמעתם בטח על מיידוף, מאה מיליארד דולר גנב אנשים, חי עשרים שנה עם הכסף שלהם מבסוט לא דואג, פתאום יום אחד באו אליו והכניסו אותו מאה שנה לבית סוהר. תעיף עיניך בו ואיננו, כמו בעפעף אתה עושה זט בשניה אתה אבוד.

ואמר ירמיה הנביא "בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל", יש אנשים שעושים כסף אבל לא במשפט, כמו שכתוב "קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל", קורא זה עוף ממין זכר, דגר, מה דגר, הוא לא נקבה אז איך הוא דגר? קורא דגר ולא ילד, הוא לא יולד, הולך יושב על ביצים מוכנות של מישהו אחר. ככה עושה עושר ולא במשפט, אחד לוקח כסף של אחרים בדרך לא דרך, אז מבטיח לו הפסוק, "בחצי ימיו יעזבנו" את הממון הזה, או שהוא ימות וככה הוא יעזוב את הממון, או שהוא ישאר והממון יעזוב אותו, "באחריתו יהיה נבל". אי אפשר לעשות קומבינות נגד השי"ת. אפשר לאורך זמן מסויים עד שיתקיימו כל הפסוקים האלה.

או תמנע ממנו הנאתו בו, יהיה לו את הכסף אבל ה' ימנע ממנו את ההנאה, לא יוכל ליהנות מן הכסף. כמו שאמר החכם "לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו" ויהיה אצלו פקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו. בסוף הוא עבד את הרע לבעל של אשתו. נו, אז מה החכמה? מה אדם מתייגע על לא לו?

כמו שאמר קהלת "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים". בסוף יבוא מי שראוי לפני האלקים לקבל שכר מושלם בלי עמל, בלי יגיעה, שימו לב, מישהו הכין וטרח בשבילו והוא לא יודע.

וסיפרתי פעם, אני למדתי עם הבן של הרב דויטש זצ"ל בכולל חזו"א, והוא כל החיים שלו היה יושב בבנין של כולל חזון איש, למטה הוא היה גר בדירה, כל היום מהבקר עד הלילה שהוא הלך לישון הוא היה בכולל, גם אכל שם, לא ירד בכלל הביתה, בחיים שלו הוא לא עבד. היה כותב ספרים מחבר ספרים וכו' וכו', אבל לא הי הלו כסף להוציא ספר אחד, קונטרס אפילו לא, ולא היה כסף לחתן את הילדים, והיו לו למעלה מעשרה ילדים, והגיעו לפרקם וצריכים להתחתן, והרבנית היתה מצירה על מצבה אבל מעולם לא אמרה לו תצא לעבוד, ויום אחד לפני שהתחתן הבן הראשון מודיעים לו שהוא קיבל בירושה מיליונים מיליונים דולרים. איך? פעם אחד ביקר בכולל בן אדם מחו"ל, שאל מי זה מי זה מי זה מי זה, וראה אותו יושב שמה בפינה, שאל מי זה, אמרו לו זה - זה הכולל, זה נר התמיד, אף פעם לא זז כל ימי חייו עשרות שנים רק יושב ולומד רק ישן למטה. כל החיים זה למעלה. הוא לר אה אותו אפילו בפנים ואפילו לא לחץ לו את היד, הוא לקח את הפרטים שלו, הלך הביתה, הכין צוואה שכל ממונו לאיש הזה. הוא נפטר בזמן כמו שאומרים, הכסף הגיע בזמן כמו שאומרים, והוא חיתן את כל הילדים וסידר את כולם והוציא את כל הספרים ונשאר עודף.

ז"א הקב"ה לא מפקיר אף אחד, הוא רואה, רק צריך סבלנות אצל הקב"ה, כמו שהוא סבלן אצלנו כשאנחנו עושים עבירות והוא לא נותן מכות מיד, אוי ואבוי אם הוא היה נותן מיד, אז יש לו סבלנות גם לנו צריך להיות סבלנות, אם יהיה לנו סבלנות אנחנו נראה בישועתו ובגדול, אבל בלי פקפוק, בבטחון גמור שמה שה' הבטיח בתורה ובפסוקים בנביאים בכל, הכל יקויים במלואו. רק אל תפריע לו, אל תשתדל, תשתדל רק לבטוח בו, תשתדל כל הזמן אם היצר הרע אומר לך בטח פה עובדים צריך השתדלות ואח"כ ישלח אותך לדירה שניה, תגיד לו שמע, למדתי עליך כבר, עזוב אותי עם השטויות שלך, אני מחכה מתי אדון עולם הוא יזון ויפרנס וידאג לי. ואין על זה שאלות איך איך איך איך, איך - יש לו את כל הסיבות בעולם לעשות, מה זה איך? אני צריך להגיד לקב"ה סיבות? לא צריך להגיד לו סיבות. את כל העולם הוא זן בסיבות שונות.

תשאלו את כל האברכים שחיתנו ותשאלו את כל אלה שקנו דירה ותשאלו את כל אלה שזה, כל אחד יש לו סיפור אחר אבל סיפורים שלא יאמנו, אם תספרו אותם בחוץ אנשים לא יאמינו. לא יאמינו. אני לבד הייתי יכול להוציא אנציקלופדיה של סיפורים מה היה איתי מאז שחזרתי בתשובה עד היום, רק בבטחון באלקים מה הראני הקב"ה שלב אחר שלב, יום אחר יום, רגע אחר רגע, כי מאז שאמרתי לו אני רוצה להיות עבד שלך ולא עבד לאדם, אני חי רק בניסים. ניסים  ניסים, נושם ניסים, רואה ניסים, מדהים.

ולחוטא נתן ענין לאסור ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים, ואמר יכין וצדיק ילבש, רשע מכין וצדיק ילבש, וכסף נקי יחלוק. ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואובדן נפשו, לפעמים הכסף הוא הגורם שאדם יאבד נפשו. שודדים אותו, מלשינים עליו, הרשויות באות עליו, היגיעה שהוא מתייגע להשיג את הממון נותנת לו בסוף חס ושלום סטרוק והלב מפסיק לעבוד וכן הלאה, לפעמים העושר הזה והרדיפה אחרי הממון היא הגורמת למיתתו ולאבדנו. כמו שאמר הכתוב "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש", אומר שלמה המלך, "עושר שמור לבעליו לרעתו", שבסוף העושר הזה יהיה גם לרעתו אצל אותו אדם שטרח ויגע בעבורו.

ועכשיו אני אגיד לכם את הקטע שאני הכי אוהב בחובת הלבבות בשער הבטחון, ואני חושב שצריך לעשות על זה שיר. שיר. בשביל שאנשים ישננו את זה. כל הזמן אני השתדלתי לעבוד על הקטע הזה ולחיות על פיו, ומי שמשיג את הקטע הזה הוא מסודר בחיים, מסודר בחיים, תשמעו אותי, קודם אני אקרא אותו אח"כ אני אבאר.

ומהם שהבוטח באלהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו ולא יקווה לאיש ולא ייחל לאדם ולא יעבדם להתרצות עליהם ולא יחניף להם, ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלהים, ולא יפחידהו ענינם, ולא יירא ממחלוקתם, אבל יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם, ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם לא יהיה באשמהם, ולא ייפה להם השקר. איזה כיף לחיות ככה יבבי יבבי יבבי. לא עושה חשבון לאיש חוץ מהקב"ה, ואומר את האמת בכל מצב, בלי פחד, בלי חשש, לא מפחד מבושות, לא שום דבר, לא חייב לאף אחד, יכול להגיד מה שהוא רוצה בכל עת, לא מייחל ולא מקווה ולא מצפה, כלום. הוא והקב"ה. אין אנשים בעולם. יש אנשים לעבודת הבורא, למטרות האלקיות, צריך אנשים, אל תפרוש מן הציבור, אבל עם בטחון כזה.

נבאר, הבוטח באלקים יביאנו הבטחתו עליו, זה שהוא בוטח יביא אותו למדרגה כזאת שלא יעבוד זולתו, שום דבר הוא לא מוכן לעבוד זולת עבודת הבורא, אם זה עבודת הבורא אני עושה, אם זה לא עבודת הבורא לא עושה. דבר שהוא לא משמש לעבודת הברוא או שעבודת הבורא מחייבת לעשותו, לא עושה, לא יעבוד זולתו, ולא יקווה לאיש, אל תבטיח לי ולא מאמין לאף אחד לא מקווה לאף אחד, שום תקוה, אומר לא לא תשמע, הוא הבטיח לי תהיה בטוח, זה בן אדם רציני, אם הוא אומר, לא מקווה לאף אחד ולא מייחל לאף אחד, לא בזמן הקצר ולא בזמן הארוך. ולא יעבדם להתרצות אליהם, לפעמים אדם עושה טובות כאלה ואחרות, או עוזר למישהו משהו בשביל קונקשן - לשמור על קשרים, אתה יודע, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, אתה יודע, צריך קשרים, צריך יחסים, צריך פה, אז הוא ככה עובד אחרים בשביל להתרצות אליהם, לא, כי זה מראה שאתה לא בוטח בה', כי אתה אומר אם אני לא אעשה ככה וככה וככה בסוף אף אחד לא יסתכל עלי. לא, אם אתה עושה זה רק מה שצריך, מה שה' רוצה, בשמחה, תעשה למה לא? אבל בשביל להתרצות אליהם זה מראה חוסר בטחון. ולא יחניף להם, זה אחת המחלות הקשות שכת חנפים לא רואה פני שכינה, אם הוא מחניף לאחרים הוא גם מגיע אח"כ לרשעים, למה - כי החניפות שומרת שאח"כ הוא יהיה חייב לי, או אני תמכתי בו ואמרתי דברים כאלה עליו וכו' אז הוא יתמוך בי לכשאצטרך וכו', אדם שבוטח בה' לא מחניף, ה' שונא חניפות, אחת מהסיבות גם זה חוסר הבטחון, ז"א אתה עושה שתדלנות יתרה במקום שהוא לא מועיל. כי אם ה' לא יגזור עליך שתסתייע מאדם מסויים גם אם הוא ירצה לסייע אותך הוא לא יוכל. ואם ה' לא יגזור על מישהו שהוא יוכל להזיקך, גם אם הוא ישלח טנקים אליך אתה לא תהיה שם. ז"א אתה לא צריך להחניף.

ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלקים, כל דבר שהוא לא עבודת האלקים הוא לא יסכים בשום הסכמה עמהם, כי כל דבר שהוא לא עבודת אלקים על מה אתה מסכים? אתה מסכים על מה שהוא לא עבודת האלקים?

ולא יפחידהו ענינם, לא מפחד, שמע הוא יכול להזיק לי, הוא יכול לעשות לי, הוא יכול להלשין, הוא יכול לעשות ככה, הוא יכול לעשות ככה, הוא ישלח לי אנשים, הוא יעשה, לא יפחידהו ענינם! כי יש בורא לעולם, בלי רשותו אי אפשר להזיז דבר בעולם.

ולא ירא ממחלוקתם, הוא לא מפחד יהיה לו מחלוקת, יצאו עליו, יכתבו עליו פשקוילים, קשקושים, לא יירא ממחלוקתם, וגם אם יעזבו אותו ולא ידברו, תודה רבה, תהיו בריאים, ביי ביי.

אבל מה כן הוא מרויח כבר, יתפשט מבגדי טובתם, כי אם הוא היה עושה את כל הדברים האלה הוא היה צריך להחזיר להם טובות על טובות, ככה הוא מתפשט  מבגדי טובתם, לא חייב טובות לאנשים, עשיתי לך טובה, בא הנה תחזיר לי טובה, עשיתי לך טובה, ראית, עשיתי לי טובה הוא לא מחזיר לי טובה, יתפשט, לא חייב לאף אחד, אם התורה אומרת לי שאני אעשה, גם בלי שאני חייב לך אני אעשה, אם התורה לא אני לא חייב לך שום טובה, בודאי שאם היא לא על פי דרך טובה. וגם טורח הודאתם, לא צריך להודות לו על דבר, כיון שהוא לא עשה בשבילו שום דבר. אז צריך אדם לטרוח בהודאה כל הזמן, כי אם בן אדם אתה לא אומר לו כל הזמן תודה תודה תודה תודה אז הוא סוגר מעגל, והבוטח אין לו בעיה כזאת, אין לו טורח של הודאות ואין לו גם חובת תגמולם, הוא לא צריך להשיב להם גמול, כי הוא לא לקח כלום.

היום אנשים עושים חשבון, אם אני לא אלך לחתונה שלו אז הוא לא יבוא לחתונה שלי, אם אני לא אביא לו ככה היום הלוואה אז מחר אני אצטרך הוא לא יתן לי, אם אני לא אגיד לו ככה אז הוא לא יגיד לי ככה, אם אני לא אגיד במקרה הזה שהוא ביקש ממני ככה אח"כ אני אצטרך שהוא יגיד לי ככה אז הוא לא יגיד לי ככה.... כל הזמן אדם מלא חישובים וחשבונות, הוא לא חי. יותר קל שתהיה מחובר לאחד מאשר לאלף ואחד או מיליון ואחד. האחד הזה יכול לתת הכל, כל אלה המיליון ואחד לא יכולים לתת דבר אחד בלי האחד, אז מה אני צריך את כולם?! אם זה בעבודת האלקים צריך כמה שיותר, אם זה לא בעבודת אלקים מה אתה צריך? מה חסר לך? אלקים יש, אז מה אתה רוצה עוד? יש לו הכל, מה אתה רוצה עוד? מה, אתה רוצה פחות? הרי אם תעזוב אותו תסתדר רק עם מה שאתה סומך עליו.

פעם אחד היה אדמו"ר תפרן, ובא אליו אדמו"ר עשיר לביקור והוא ראה את מצבו, ואז הוא השאיר לו את הגלימה שלו, חדשה שעוד לא השתמש בה, השאיר לו ככה על השולחן בהפתעה, וההוא ראה האדמו"ר העני, פתח את זה ורץ אחרי האדמו"ר, עצר אותו והחזיר לו את זה. שאל אותו למה כבודו מחזיר, אני רציתי לתת מתנה לכבודו, אז הוא אומר לו, וכי אתה רוצה שאני אדחה את מתנתו של הקב"ה מפני מתנת בשר ודם? ה' נתן לי מתנה להיות עני, ואתה רוצה שאני אדחה את המתנה שלו ואני אקח מתנה מאדם? שמעתם? גם כשהקב"ה בוחר לאדם להיות עני, זה מתנה. יתכן שהוא פודה אותו בזה ממוות, יתכן שהוא מנסה אותו להגדיל את זכויותיו, יתכן שהוא רוצה שהוא ישמש דוגמא לרבים ויהיה מזכה הרבים, יתכן שזה חוב על גזל מהעבר מגלגולים קודמים, יתכן הרבה דברים, אז אם ה' נתן לך מצב כזה, מתי שהוא ירצה להוציא אותך מהמצב הוא יכול להוציא אותך, אין בעיה. אז מי שהוא בדרגה העליונה ביותר, שונא מתנות יחיה. המתנה היחידה שהוא מוכן לקבל זה מהשי"ת שזה הולך בדרך של תורה, מה שהתורה מתירה האדם הזה מסודר. אבל יש דרגות הרבה בבטחון ותלוי כל אחד איפה הוא, אנחנו רק בשיעור הראשון, כמו שאומרים, אז צריך להתחיל להפנים את זה לאט לאט, וציורים להתחיל ככה ולראותא ותם בחיים איך זה מסתדר ומה, וכל דבר לנתח ולהגיד רגע, עכשיו אני כן או לא זה בטחון לא בטחון, מה זה עכשיו, איזה פה שם, ולשמוע מה היצר הרע אומר מרחוב יפו 16, מה הוא מחרתת אותנו וזה וזה. צריך לעשות חשבונות.

ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם, אדם כזה שהוא צריך להוכיח מישהו, הוא לא עושה חשבון של כבוד, למה - אין חולקים כבוד לרב במקום שיש חילול ה', אין כבוד, יש רק כבוד לאלקים. אם אין חילול ה' אין כבוד, כי אם לא מכבדים את ה' לא חולקים כבוד למי שלא מכבד את ה', אם יש חילול ה' אז איזה כבוד אתה מחלק, למי אתה נותן כבוד, למי שמחלל את ה'? אז לכן מי יכול אבל לעמוד בזה? רוב בני האדם יגידו מי אני מה אני, אני יכול להוכיח אותו? מי אני מה אני, זה יגיד לי ככה יגיד לי ככה, זה גם לא עניני, מה אני אחראי, מה אני אחראי על כולם? לא לא מותק, אם אתה בוטח בה' אז אתה יכול להוכיח ולא תזהר בכבודם.

ואם יכלימם לא יבוש מהם, לפעמים ההלכה מחייבת להכלים אנשים, כמו שאמרנו, כשאדם עושה נגד רצון הבורא ומוכיחים אותו פעם פעמיים ושלש והוא לא עוזב את הדברים, אז מצוה להוכיחו להכלימו לקללו, כמו שאומר הרמב"ם. אז אם יכלימם אז הוא אומר שמע, אם אני אכלים אותו הוא יבייש אותי, הוא יקלל אותי גם, הוא יחזיר לי יהיה לי פדיחות, אז לא כדאי, הוא אומר לא! ואם יכלימם לא יבוש מהם. לא מתבייש. למה כי הוא עושה מצוה. אחד שלפעמים עובד בניכוש עפים עליו כל מיני אבנים, אז מה הוא יפסיק את העבודה? הוא לא יפסיק מהעבודה, זה חלק מהעבודה שניתזים עליו כל מיני גרגרים, נכון? אדם שעובד באינסטלציה והוא ככה חותך את הקרמיקה אז זה משפריץ עליו אבק, נכון? נו, מה לעשות, אז זה מכלים אותך קצת, נכון? ישים מסכת מגן, כן. פה לא צריך מסכות, פה אם אתה בוטח בה' אתה מוכן לקבל את כל הבזיונות בעולם לכבודו, אין שום בעיה.

ואם יכלימם לא יבוש מהם, ולא ייפה להם את השקר - יש אנשים שאומרים איזה דבר, זה לא בדיוק, לא בדיוק, אז הוא אומר כן כן נכון, אפשר אפשר כן, נכון, מה אתה מחרתת? מה? מה אתה מיפה את השקר? זה שקר, אם זה שקר אז זה שקר, מה אתה מייפה אותו? תגיד לא נכון. אומר לא רוצה להתערב, אז מה אתה עושה? אתה ניח את זה כמו שזה, אתה לא מברר את האמת, מניח את זה, יודע את התשובה ולא רוצה להכנס לעובי הקורה, למה, מה יצא לי מזה, רק צרות בעיות מחלוקות זה עזוב, זה כל אלה שאין להם בטחון בה'. אם היה להם בטחון בה' לא היה להם את כל החששות האלה.

ואמר הקב"ה לנביאים, לישעיה אמר, "וה' אלהים יעזור לי על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש", ואמר ליחזקאל "אל תירא מהם ומדבריהם אל תחת", ואמר עוד פעם ליחזקאל "מדבריהם אל תירא ומדבריהם אל תחת", ואמר לירמיה הנביא, "אל תירא מפניהם" ואמר עוד לירמיה "אל תחת מפניהם" ואמר ליחזקאל הנביא "כשמיר חזק מצור נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם". זה בעל בטחון, אנחנו רק בהקדמה, עוד לא סיימנו אפילו את ההקדמה, ההמשך זה מחר בארבע וחצי בבוקר ברחוב עוזיאל 41 בבני ברק, כל יום, ואחרי זה תפילה בנץ. ויכול להיות שיהיה גם בורקס בסוף, למי שיש בטחון.

אז לכן יהודים יקרים, אנחנו פתחנו פתח להתבוננות, אותם יכולים להמשיך לבד, אתם אברכים יכולים ללמוד לבד, ללמוד בעיון שער הבטחון, אם תסיימו אותו ותפנימו אתם תהיו כמו מלאכים בעולם הזה, ויהיה לכם מנוחת הנפש ולא יהיה לכם פיזור הנפש ולא דאגות ולא טרדות, מה אתה צריך להעמיס על ראשך, מה יהיה מה יהיה, כאילו אם אתה חושב אז הקב"ה אומר כן כן, בדיוק מה שחשבת עכשיו, עכשיו אני מביא לך כן, יש לקב"ה כבר גזור מראש מה מגיע לך לשנה הזאת, תשפר את המעשים שלך כל הזמן, תבטח בו יותר, שנה הבאה הוא יסדר לך שנה יפהפיה. תכין את עצמך כל הזמן, תשתלם בבטחון, תעשה את הדברים, תחיה אותם, כל זה נקודות זכות. מי שבוטח בה' ה' הוא מבטחו, לא יעזוב אותו, הקב"ה לא עוזב, אנחנו רואים אמא אם היא משליכה את הבן שלה מה אנחנו מסתכלים עליה, ה' ישליך את הילדים שלו? אנחנו ילדים שלו, אז למה אנחנו מודאגים, הרי כל הרחמים שיש לאמא ושיש לאבא מאיפה הם קיבלו? ממנו, אז אם הוא בעל הרחמים אנחנו חוששים ממנו שהוא לא ישים לב אלינו? יש לי סיפורים למכביר על אנשים שחשבו שהקב"ה לא שם לב אליהם וכו' וכו' אבל זה לא העת והזמן. אבל מכל מקום צריך לדעת, בורא עולם רוצה לתת ולהעניק לנו נחלה ללא מיצרים, בלי גבולות בלי גדרים, אין לו בעיה לתת לבן אדם כל מה שהוא רק רוצה, אבל הוא רוצה לראות שהוא באמת רוצה, ושהוא גם מאמין בוטח וסומך עליו. זאת העבודה. יושב בכולל זה יושב בבית ה' מה שדוד המלך איווה למושב לו, דוד המלך אמר "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", והוא מלך ועשיר ולא חסר לו כלום ולמרות זאת הוא אומר זהו, ותמיד רגליו הוליכו אותו לאן? לבית המדרש. ועל מה הוא דיבר עם המלכים? לא על מלחמות ונצחונות אלא בדברי ה'. זה העבודה האמיתית, עבודת האלקים, אבל צריך בטחון, כי יצר הרע מיפו 18 בא כל פעם, אתה צריך לחתן אתה צריך זה, עכשיו זה והבעל הבית ביקש כסף ואין לך, זה נסיונות, נכון, ההשתדלות צריכה להיות להשתדל בבטחון בה'. כמה שאדם מפקיר את עצמו ביד ה' הוא זוכה יותר.

אתן לכם משל, נגיד אדם נמצא בלב ים, יש סערה, אז כמובן שכל אחד רוצה להנצל, ויש לו סירת משוטים, והוא בלב ים, תוך כמה חתירות הוא יגיע לחוף? הוא לא יגיע לחוף, איך הוא יגיע לחוף, הוא רק יתעייף ואולי ימות מעייפות. אז מה עושה אדם במצב כזה, שוכב, ואומר לה' אני ביד שלך. וככה ה' אמר, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" אם את הכל אתה משליך על ה' אז הוא יכלכלך, אם אתה לא משליך את הכל, הוא אומר אתה מסתדר, תמשיך לחתור, תחתור תחתור תחתור תחתור, זה לא מקרב כי גל אחד יכול לבוא ולהחזיר אותך כפליים לעומק, את הגלים הוא מסדר. אז ז"א כל גליך ומשבריך עלי עברו, אבל אני קיים, עלי עברו ואני עדיין כאן. אז יכולים לעבור גלים, משברים הכל, העיקר אתה קיים, ואם אתה קיים זה סימן שזה מה שרוצה הקב"ה והרווח הוא גדול מאד מעצם זה שאתה עברת גלים ומשברים כי זה מתקן אותנו, מזכך אותנו, זה נותן לנו שכר כי כפום צערא אגרא, זה הכל בחשבון של הקב"ה מה טוב לכל אחד, ואל תקנא בחבר שלך, אל תקנא במצבו. היום אתה מקנא בו שהוא עשיר מחר מתברר שיש לו מחלה, ואתה נשארת בריא, אתה עוד מקנא בו, עדיין או כבר לא? לא לא כבר לא, כבר לא. אתם מכירים את המושג אני קונה ואתו עם כל מה שיש לו, אל תקנה ואל תתחלף ואל תעשה שום דבר, מה שה' נתן לך אין לך יותר טוב במאה אחוז ממה שהוא נתן לך, לזמן הזה, לעת הזאת, למחר למחרתיים, הכל מסודר על הצד הטוב ביותר. ואל תתלונן גם אף פעם על מצבך, הקב"ה כל כך מתפעל ממי שלא מתלונן, אין לכם  מושג. תאר לך אתה נותן משא על הבן שלך שירים, אז יש בן שירים איי, יו, אוי אבא כואב לי, אבא אפשר להוריד, אבא, אה או איי, אז נכון שהוא שומע בקול האבא אבל הוא מלחיץ כאילו, האבא כבר מתחיל להוריד לא להוריד, אבל יש אחד האבא רואה שהוא מתכופף ועוד יותר, לא מוציא מילה ולא כלום, איך זה בעיניו עכשיו? מה הוא יתן לו ומה יעניק לו על זה שכל הדרך הוא עשה. איך נחשב אברהם אבינו, למה זכה אברהם אבינו בזה שהוא אמר הנני לעקידת יצחק, וכל הדרך הוא לא אמר איי, יו, לא יהיה לי בן, אה. לא. בדיוק הפוך, הלך עד הסוף ולשחוט ולקיים ולעשות וברצון, וההוא מיפו 18 ליוה אותו בתור זקן ואמר לו תשמע, תשמע, זה אתה מה אתה משתטה הולך לשחוט את הבן שלך, מה קרה לך, התחרפנת וזה וזה וזה, והלך ליצחק אמר לו אבא שלך הולך לשחוט אותך איפה השה, אין פה השה, ושניהם הולכים יחדיו והכל, איך הקב"ה מבסוט, מי הדוגמא שלו בעולם? אברהם אוהבי, מילה הוא הוציא? הבטחתי לו ביצחק יקרא לך זרע, אמר לי את הטענה הזאת, ואיפה ההבטחה, איפה הקיום? לא שאל, לא הרהר אחר מידותיו אף מילה, מה זכה? להיות אבי האומה הישראלית.

דוד המלך, שמעי בן גרא מקלל אותו לעיני כל ישראל, והוא מלך, זה מורד במלכות, הוא יכול להרוג אותו והוא שותק, הוא אומר ה' אמר לו קלל, שותק, ה' אמר לו קלל, הוא יודע אם ה' נתן למישהו לקלל זה ה' שלח אותו לקלל, מה הוא זכה באותו רגע? להיות רגל רביעית במרכבה.

אם יש לך בטחון אין טרוניה, אין תלונה, שום דבר, אתה מקבל הכל בגזירת מלך לטובה. אין מעלה יותר גדולה מזו, ושפע לאין גבול הקב"ה נותן, רק סבלנות.

ש. לא שומעים

הרב: שאלות כאלה זה רק ברחוב יפו 18, אין בעיה תמשיך לעבוד ביפו 18. כן. כן. כן.

ש. לא שומעים

הרב: תנו לו בבקשה מיקרופון ונסיים אחרי זה כי אני רץ לעוד פעילות, כן, שם בסוף בריצה. דרך אגב יש לי תשעה דיסקים בנושא בטחון, אפשר להשיג אותם בשופר או באתר

ש. הרב, ברשותך, אני ביום שני לא הייתי פה בסדר שני בישיבה, היה לי איזה ענין אישי שהייתי צריך לצאת, אז כמו שאמרתי לך, אתה כבר מכיר אותי כמה פעמים שאתה היית פה, אני כבד ראיה אז הבטחתי ללכת לתפילת ערבית, הייתי צריך ללכת לערבית ולא היה אף אחד בבית, טוב, מי יקח אותי מי יחזיר אותי, אז התקשרתי לאיזה חבר, הוא אמר לי תשמע אני יכול לקחת אותך רק לערבית אבל לא להחזיר אותך כי אני צריך ללכת אחרי זה, אמרתי לו טוב, בסדר תבוא תקח אותי, לקח אותי לתפילת ערבית בשכונה, אז הוא אומר לי אחרי זה תשמע, מה יהיה, אבל איך תחזור וזה, אמרתי לו המשך לשאלה, בורא עולם רוצה שאני אתפלל או לא? אמר לי כן, אמרתי לו שהוא ידאג להחזיר אותי, טוב, בסדר, הלכתי לערבית, סיימתי ערבית אני בד"כ הולך עם אחי, אז סיימו תפילת ערבית, יוצא בן אדם אומר לי תגיד לי איפה אח שלך? הוא מכיר אותנו בשכונה, אמרתי לו לא לא פה, אמר לי ואיך אתה חוזר, אמרתי לו שבורא עולם ידאג לזה, אני לא יודע, ככה אמרתי לו, טוב הוא אומר לי תשמע, אתה רוצה שאני אקח אותך הביתה? אמרתי לו אני לא יודע, לא רוצה להפריע לך, לא אני אקח אותך, אתה רואה בורא עולם סידר שתקח אותי, הוא לקח אותי עד הבית, אתה רואה זה שאתה מדבר על בטחון אז באמת אני שמעתי לפני זה את הדיסק של, אני מאד אוהב לשמוע את הדיסק של הרב ניסים יגן ע"ה, אז הוא דיבר על בטחון וזה ממש בפנים מתוך הלב שהוא אומר, "בטח בה' בכל ליבך ואל בינתך אל תשען" אני שמעתי את הפירוש הזה אמרתי תשמע, אם בן אדם כל כך צריך להגיע לדרגת בטחון הוא אומר הבוטח בה' חסד יסובבנו, אז הגאון שואל למה הבוטח, לא כתוב הצדיק החסיד, מה זה הבוטח? הוא אומר אפילו הרשע יבטח בה' ויקבל בטחון, אז אמרתי מה, רשע יקבל בטחון, אני ב"ה לא רשע אבל גם לא צדיק, אז למה שאני לא אקבל בטחון, אז גם אני התחלתי וזה חיזק אותי מאד בדיסק, אז אמרתי שמע, טוב אז זה יחדיר לי קצת בטחון וב"ה.

הרב: יש גנבים שיש להם בטחון יותר מכמה אברכים. גנבא אפו מחתרתא רחמנא קרי, הוא אומר יאלה שלא יתפסו אותי, והוא בוטח בה' שהוא יצליח לעלות לקומה שלישית ולרדת, ורק עם הבטחון הוא מצליח, אז איך אנשים שיושבים פה על הקרקע ויושבים בכולל ויש להם מיחם ויש להם מים ויש להם שתיה ויש להם הכל הם פוחדים, ממה פוחדים? הם לא מטפסים על עמודים ולא כלום, לא מסתכנים, לא קופצים מקומות והכל

ש. אמרתי אני אספר את זה כי דיברת על בטחון שלפחות יהיה קידוש ה'

הרב: אשריך ואשרי חלקך, אני אגיד לך יותר מזה, אני רק אסיים בדבר אחד, תקשיבו טוב, אחד מהתנאים הקדושים, רבי שמעון בן חלפתא פעם אחת הוא הלך בדרך ובא לפניו האריה רעב, חושף את שיניו, מה אתה עושה במצב כזה שהאריה עומד בפניך ואתה ביער? "שמע ישראל" זה מה שנשאר אתה אומר, אז הוא החליט להגיד פסוק אחר, הוא אמר להקב"ה "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם", אני לא ארוחת בוקר. הכפירים שואגים לטרף, הם רוצים מהקב"ה אוכל, אני לא, מה, אז הקב"ה שלח לו חתיכת בשר מהשמים לאריה, והאריה התעסק בבשר, אכל אכל אכל והותיר, ורבי שמעון בן חלפתא לקח את הבשר ה נותר והלך לבית המדרש. הלך לבית המדרש נכנס, הוא שאל את החכמים, אמר להם, הבשר הזה מותר או אסור? אמרו לו מותר. הלך הביתה, ועשה לו אומצה ואכל.

אנחנו אם היה לנו מקרה כזה, ערוץ שתיים, ערוץ עשר, כל העיתונים, כל הזה תבואו תראו מה קרה פה, תראו איזה נס היה לי, תראו מה זה, תראו את הבשר תצלמו אותו מכל זוית, תטעמו כולם מעבדה תבדקו זה פה שם. מישהו היה משתמש עם זה? היה מקפיא את זה לנצח בהקפאה מיוחדת והיה שם את זה בסלון והיה עושה מוזיאון והיה מביא אנשים והיה תיירים והיה עושה כסף בלי סוף. מה הוא הלך לשאול מותר או אסור ואכל את זה כאילו הוא קיבל את זה מהאטליז, כאילו הוא קנה את זה היה לו ספיקא האם זה בסדר או לא בסדר, מה זה? אלא רבי שמעון בן חלפתא ידע שבשר שבא מהשמים ובשר שקונים באטליז זה אותו בשר שבא מהשמים. יש רק אחד שמביא את הבשר בעולם, הוא יכול להביא אותו מהאטליז, הוא יכול להביא אותו במשלוח, יכול להביא אותו מהשמים, בדיוק אותו דבר, אצל רבי שמעון בן חלפתא זה בכלל לא היה הפתעה, לכן הוא אמר לקב"ה סליחה, האריה הזה כנראה לא זוכר את הפסוק "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם" והקב"ה מיד שלח אוכל. הבן שלי לא יהיה ארוחת צהריים ארוחת בוקר, זה בטחון, שאתה יודע שמה שאתה משיג כאילו בהישג יד ומה שאי אפשר להשיג זה בדיוק אותו דבר בהישג יד, וזה לא נתן לך כוחך אלא זה נתן לך מי שיכול לתת לך את מה שלא ניתן להשיג בדיוק אותו דבר, הנס והטבע הם בדיוק מאותו  מקור. אז לכן ההשתדלות ואי ההשתדלות זה בדיוק אותו דבר.

ורבינו בחיי אומר שהגנב הוא טיפש מטופש, למה? זה כמו אדם שגונב מכיס אחד שלו, מכבה את האור ומעביר לכיס השני, מה שמזומן לך יגיע גם בלי גניבה, אבל אתה טיפש, אתה הולך לגנוב את מה שמגיע לך. גם אם לא היית הולך לגנוב זה היה מגיע לך, רק אתה כמו הפחמי שחושב שאם לא היית בוחר במקצוע גניבה הפחמי אז לא היית מתפרנס מצורפות כי אף פעם לא באו והביאו לך כסף, כי מעולם לא נתת צ'אנס לבדוק שזה ככה, אם היית נותן לעצמך צ'אנס, זמן סביר לבדיקה היית רואה שכך זה עובד. אבל אתה חובליצקי ואתה לא מבין שאתה המפסיד הגדול.

תודה רבה,

ש. הרב יכול לברך אותי רק?

הרב: רגע, אני רוצה לסיים רק את השידור קודם, רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.