פתח תקוה - הנסיון הכי גדול - פרנסה משמים!

פתח תקוה 21-1-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

נדבר היום על אחד הדברים הקשים בעבודת הבורא, "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו". אומר המדרש, הדא הוא דכתיב "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" אז הפסוק אומר שה' מדבר אל משה, ואומר לו שהוא ממטיר לחם מן השמים, "הנני ממטיר לחם מן השמים", ועל זה אומר המדרש, זה מה שאמר הכתוב "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

כשקרא הקב"ה לאברהם, בנסיון העשירי, "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני", אז אברהם אמר הנני, אמר לו הקב"ה חייך, בא אני משלם שכר לבניך בלשון הזה הנני, כמו שכתוב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים".

וצריך להתבונן, מדוע השכר לאברהם אבינו דווקא באופן הזה, איפה המידה כנגד מידה? שהוא אמר הנני אז ה' שילם לו בהנני - הנני ממטיר. ומה מונח ב מילה הזאת הנני, ומה הקשר בין זה לזה? ומה שייך בכלל ל"שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" שאומר המדרש, הדא הוא דכתיב. ועוד מצויין במדרש, איני אומר לכם הנני אלא בזכות אברהם ויעקב שאמרו הנני.

אבל אם נתבונן בדברים, הדברים פשוטים. כי הנסיון הכי גדול שאדם מרגיש בו יותר מהכל הוא, איזה נסיון הכי גדול שאדם מרגיש בו? פרנסה. בכוללים כולם יודעים מה הנסיון הכי גדול - פרנסה. לא, זה לא הנסיון הכי גדול. אמונה זה נסיון, נכון, אבל לא הכי גדול. מה הנסיון הכי גדול? איך? לדעת שהכל מה'? בסדר, זה לא נסיון אני חושב. אם אחד לא יודע שהכל מה', אז במה הוא מאמין, בעצמו? איזה נסיון, מהו הנסיון? בטחון. יש דבר אחד שאף אחד לא מזכיר כמעט בשום מקום שאני שואל, זה נקרא ההתמסרות. להתמסר לקב"ה במאה אחוז. "הנני", הנני מוכן ומזומן בכל רגע בכל עת רק לה'. התמסרות טוטאלית. זה נסיון הכי גדול. זה לא רק פעם אחת, בפרט שזה צריך להמשך כל ימי חייו. בגדר האמיתי זה נקרא עבדות, אבל התמסרות לקב"ה מא' ועד ת' בכל מכל כל בכל עת ובכל זמן זה הנסיון הכי קשה בחיים. התמסרות. מה זה התמסרות, הרי אברהם אבינו לא רק התמסר, גם מסר את הבן שלו לעקידה, התמסרות טוטאלית, אין לך כלום, אין לך שלך, אין שום דבר רק השי"ת, וכל מה שלי זה שלו ומה שהוא רוצה ממני הריני מוכן ומזומן. התמסרות. זה הדבר הכי קשה, ואדם חושב שזה למעלה מהכוחות שלו, ולא תאמינו למה, לא תאמינו למה. למה באמת קשה לאדם להתמסר, הרי זה דבר הכי פשוט, ה' נתן לך חיים, בשביל מה הוא נתן לך חיים? בגלל שהוא מבין שטוב שתחיה כדי שתצא מכאן עם הרווח הכי גדול שהוא ייעד לך. אז אם הוא יודע בדיוק כמה טוב לי והכין לי את כל צרכי ואת כל הכלים הראויים שאשתמש בהם כדי לעשות את רצונו כדי שאקבל את מה שהכין לי, מה יותר פשוט להתמסר לקב"ה במאה אחוז ולהשיג את כל ההבטחות האלקיות בתורה בעולם הזה ובעולם הבא, מה יותר פשוט? מה מפריע לנו להתמסר? לא תאמינו, מה מפריע לנו להתמסר? לפעמים האשה יותר חזקה מהבעל, חביבי, בזכות נשים צדקניות, אם הן לא היו כאלה לא הייתם פה. לא הרגל ולא בחירה ולא האשה ולא הכסף ולא יצר הרע, יצר הרע הוא לא אשם בכלל,

ש. לא שומעים

הרב: טוב, זה סוגיא בפני עצמה אבל אנחנו שואלים כרגע מה הדבר שמונע ממנו להתמסר? גאווה זה נכון, יש מידה שקוראים לה גאווה אבל היא נובעת גם ממשהו. אני אגיד לכם משהו, אני אתן לכם רמז. יש לכם שכל? לא להתבייש זה לא גאווה, אם יש יש אין אם אין, יש לכם שכל? לא, ברצינות, יש לכם שכל? יש לכם שכל? ב"ה זה מה שיש זה מה שדופק אתכם. בדיוק, זה דופק אתכם, השכל. שכל. שכל במילים של החילונים זה נקרא רמת האינטליגנציה של האדם שהיא מנביעה את היכולות שלו בכל מיני תחומי החיים. שכל זה ההכרה, ההבנה, הידיעה, החכמה, הכל ביחד זה נקרא שכל. שכל זה החלק הרוחני הגבוה בנשמה. אבל בסך הכללי השכל דופק אותנו, למה? כי השכל מעכב אותנו מלהתמסר, השכל. השכל אומר, אם אתה מתמסר לגמרי אז אתה בטל ומבוטל לחלוטין. אה, אם אתה מתמסר פירושו שאין לך דעת, אתה לא יכול להתעכב על משהו, לחשוב, לחשוש, להבין, אין דבר כזה, אם אתה מתמסר, אסור להשתמש בשכל, משתמשים בשכל אז הוא מפיל אותך, כי השכל דואג כאילו לעצמך ואומר לך, בא הנה, אתה תהיה אפאטי, אתה לא תעשה כלום, מה פירוש, מה אין לך שכל? מה אנחנו טוענים לבן אדם, מה אין לך שכל? איפה ההתקפה שלנו - על השכל שלו, אין לך שכל?

אחד החליט להתמסר, בא לאכול, לא מעונין, חבל, אפשר ללמוד עוד. אתה תהיה חולה, מזהירים אותו כבר בעל השכל מזהירים אותו, אתה תהיה חולה, אתה תהיה ככה, ישר השכל שלהם מתחיל לדאוג לו. התמסרות. השכל מפריע. למה? יש מצוות שאדם מוכן לעשות אותם ואין לו שום בעיה איתם, מתי? כשזה לא נוגד את השכל שלו, על פי ההבנה שלו זה מסתדר, זה הגיוני, זה גם תלוי כמובן ביראת שמים כמה הוא מוכן, אם יש לו יראת שמים יותר קל לו לקבל הרבה מצוות אפילו אם יש ככה השתמשות בשכל קמעא, אבל דברים שמפריעים לו והשכל לא מקבל, הוא לא יעשה. אם יגידו לו אל תעבוד בכלל ואל תדאג בכלל, הוא ישר יתקומם עם השכל. אז מי יביא לי אוכל? מה ירד לי מהשמים? זה מה שכתוב בפסוק "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", כן, ירד לך מן השמים, מה הבעיה, כן מפורש כתוב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" זה במדבר, נכון, בארץ ישראל, נכון, אז למה הקב"ה נתן לנו את התורה במדבר? למה הקב"ה נתן לנו את התורה במדבר? שאתה צריך לקיים את התורה בכל מקום ובכל זמן, מה פירוש? אפילו הזמןה מדויק מתי ניתנה התורה אנחנו לא יודעים, זה היה ביום שישי או ביום שבת, מחלוקת שישי או שבת, למה יש מחלוקת? שזה לא משנה איזה זמן. תורה זה בכל ז מן, יום שישי שבת, מתי שאתה רוצה. באיזה מקום? באין מקום, בשום מקום, בשום מקום מוגדר, תורה זה בכל מקום ובכל זמן. אם אתה נמצא בארץ ישראל אתה יכול להרגיש גם במדבר, החזו"א אמר שהישיבות ובתי המדרש זה המדבר, כי במקום שאין יראת שמים צריך לברוח למדבר, אומר הרמב"ם, ואיפה המדבר? מדבר זה המקום הזה. תראו איזה מדבר יפה, איזה מרצפות בלי עין הרע, איזה רווח, איזה אור, איזה לבן, אחלה מדבר.

ז"א אדם צריך להבין, אומרים לו משהו שזה לא מסתדר עם השכל, יש קופצות הקושיות וזהו. השכל מעכב אותו. אבל יש דברים שקשה לו, כי בלי תכנית, בלי תכלית, כשהוא לא רואה סוף לענין, אפילו אם זה נסיון אז הוא אומר טוב אבל הנסיון כמה זמן, כמה? כמה? קשה לו. אני מבקש מאנשים ללמוד שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף וקשה להם, מי קשה להם, אני מדבר על אברכים ומדבר על בני ישבות, בעלי תשובה קל להם. איך קשה, אבל אתה יושב תשע שעות, 11 שעות, 14 שעות, אז איך קשה לך, אז מה אתה עושה, מה אתה לא יכול לשתוק שעתיים וללמוד באמת? קשה לו. איך קשה? קשה לו. הוא צריך לדבר הוא צריך להתבטא, הוא צריך להגיד, הוא צריך להביע את דעתו, הוא צריך הוא צריך, הוא לא יכול לסתום את הפה כי זה התמסרות, להתמסר שעתיים רק לקב"ה? בלי שאני אהיה מעורב במשהו להביע דעתי, להגיד מה, קשה לו. התמסרות לשעתיים קשה לו, לארבע? מאן דכר שמיה. אז ז"א התמסרות זה דבר קשה. אבל מדרגת האבות הקדושים היתה ויתור על השכל. לא היה להם שכל? אין שכל כמו של האבות הקדושים. אם בן שלש הכיר אברהם את בוראו והצליח לשכנע עולם שלם של מפגרים שעובדים עבודה זרה להפך דעתם, להאמין אמונה באל יחיד, ולשבור להם את כל הפסלים, צריך להיות שכל ענק. לכן יהושע בינון קורא לו האדם הגדול בענקים, אין הגדרה כזאת למישהו נ וסף. אז הוא היה בעל שכל גדול, אבל הוא ויתר על שכלו וביטל את שכלו ברגע שה' רצה משהו. "הנני". "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ועלהו לעולה", "הנני", לא, הא רגע אתה אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע", אז איך אתה רוצה שיתקיים מה שאמרת לי קודם אם אתה אומר לי העלהו, איך השכל לא קפץ? איך השכל לא קפץ? וגם אם לא היתה הבטחה, אז רבש"ע, אתה יודע מה אתה עושה, כל מה שעשיתי כל ימי חיי הכל בטל ומבוטל. אני אמרתי שהקב"ה לא רוצה קרבנות אדם, ואתה אומר לי עכשיו תקריב אדם, אז כל עבודתי בטלה, יהיה חילול ה'. ושכל כזה אם היה אצל מישהו אחר בכלל היה אומר, אולי טעיתי כל ימי חיי. כמו  להבדיל יתרו, שעבד עבודה זרה, ראה שאין בה ממש, בישר בה ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, עזב. אם היה רואה שזה הולך בדיוק הפוך ממה שהוא חשב היה צריך כאילו לזרוק ולהגיד טעות, טעיתי. השכל לא התנגד בכלל, השכל אמר אני הולך ולוקח את הבן, שלשה ימים יש לו  מספיק זמן שהשכל יבלבל אותו, אתם יודעים, השכל עובד בלי הפסקה, שלשה ימי, ויצר הרע בא ואומר לו אין לך שכל? מה קרה לך, אתה לוקח את הבן הזה שגידלת 37 שנה והולך לעקוד אותו? איפה השכל? אתה השתבשת? הוא דוחה אותו, ודוחה אותו, ודוחה, כל טענה הוא דוחה, ואפילו המלאך שצועק לו "אברהם אברהם", הוא דוחה אותו, איפה השכל, תחשוב רגע, תעצור רגע, ביטול גמור. התמסרות טוטאלית. ואיך יתקיים שיצא ממך עם ישראל אם אתה שוחט את הבן היחיד שממנו יהיה זרע? ה' אמר, לא מעניין אותי שום דבר. התמסרות טוטאלית כשהתורה אומרת שיש מצוה, אין שכל. אין שכל. זה היה הכח של האבות הקדושים באמירתם "הנני". וזה מה שכתוב במדרש, מה כתוב? "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", מישהו יכול להסביר לי פשט, לא דרש, לא משל, לא דוגמא, לא השאלה, פשט על הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", פשט. אמרתי לא משל, לא דוגמא, פשט, כן. פשט אבל. יפה מאד, אמרת בדיוק מה שאמר הפסוק אבל מה הפשט? איזה הצעה זאת? אתה אומר לי "שלח לחמך על פני המים", ז"א קח לחם, שים על המים, ואני מבטיח לך שברוב הימים, שנה שנתיים חמש עשר מאה תמצאנו. אפשר להגיד דבר כזה, פסוק כזה, החכם מכל האדם אומר דברים כאלה? הרי אם אני אשים את הלחם על המים הדגים יאכלו אותו, וגם אם לא יהיה דגים אז הוא ימחה, ואיך אני אמצאנו אם הוא ימחה? ולא עוד, אתה מבטיח שברוב הימים תמצאנו ודאי, אז זה כל אחד שיעשה ככה, אפשר להגיד פסוק כזה? אפשר להגיד פסוק כזה? כן,

ש. לא שומעים

הרב: לא מצוות דוגמאות, זה עם הלחם אני מדבר. הפסוק הזה רבותי, בדיוק אמרתם זה פסוק בלי שכל. עם שכל אי אפשר להבין אותו, זה פסוק בלי שכל. מה פירוש? אם משתמשים בשכל השכל דופק אותנו, כי אי אפשר להבין, אתה תהיה לא מאמין, אתה תגיד מה זה השטויות האלו, אתה אומר לי שלח לחמך, אתה מבין, כי ברוב הימים, בשביל מה אני צריך לעשות את זה? סליחה, בשביל מה אני צריך לעשות את זה? יש לי כבר את הלחם פה, למה אני צריך לחפש אותו בעוד כמה ימים? יש לי פה את הלחם, מה, איזו הצעה זו? אומר "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" הוא אומר בלי שכל זה מובן, עם שכל לא מובן. בלי שכל פשוט עושים מה שהפסוק אומר וככה יתקיים. זה הכל. אתה לא מאמין, כן מאמין, תעשה כמו שהפסוק אומר ואתה תמצא. מה פירוש?

מה עשה אברהם אבינו? אמר לקב"ה "הנני", מתי הוא מצא את זה? ברוב הימים "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", נכון? מה עשה? לקח את הבן והלך לעקוד אותו, עפ"י השכל אם הוא עוקד אותו יהיה עם בני ישראל שיזונו במדבר? לא יכול להיות דבר כזה, איך יזונו במדבר אם אתה הורג את הילד שממנו צריך לצאת הכל, אבל הוא עשה מה שכתוב בפסוק בלי שכל, "שלח לחמך על פני המים" לקח את הילד על מנת לשחוט. ה' אמר לו אמרתי לך והעלהו, לא אמרתי לך שוחטהו, עכשיו תורידהו. אז הילד התקיים וההבטחה התקיימה, "וברוב הימים תמצאנו" ושלח לחמך, הנני ממטיר לך לחם מן השמים. יורד לחם מן השמים ארבעים שנה, כמו שהפסוק מבטיח.

ז"א אם אדם יש לו בטחון בהשי"ת והוא מתמסר טוטאלית, והוא מאמין גם שהפסוק הכי לא ברור הוא ברור כשעושים אותו כלשונו, בלי הבנה, עם הבנה, מה הפסוק אומר ככה תעשה. אדם כזה יזכה לראות נגד הטבע. למה? כי כשאתה אומר "הנני", אתה מבטל את ה טבע שלך, כי הטבע שלך תמיד רוצה לשתף את השכל, השכל תמיד משתתף בדיון אם לעשות איך לעשות כמה לעשות, באיזה רמה לעשות, תמיד השכל משתתף. אז אתה עכשיו מבטל את זה, אז פירושו אתה הופך את הטבע שלך, זה נגד הטבע. אם אתה מתנהג עם הקב"ה נגד הטבע גם הוא משנה בשבילך את הטבע. לכן "הנני" "הנני", אותו דבר, בד"כ לחם צומח מן הארץ וטל בא מן השמים, מה היה לבנים שלו? טל מן הארץ ולחם מן השמים, אז הקב"ה שינה את הטבע, אתה שינית את הטבע שלך - אני משנה את הטבע בשבילך. מי שרוצה לחיות מעל הטבע "וברוב הימים תמצאנו", כל דבר שעשית נגד הטבע אז תבטל את השכל ותעשה מה שה' אומר בדיוק בלי שכל. בלי שכל. ואז אתה תראה שה' ישנה לך את הטבע כל הזמן.

אם אתה לא תעשה כך, ותשתמש בשכלך, הוא יגרור אותך כבר למחוזות שה' יגיד, או אני רואה שיש לך שכל אז תסתדר לבד, יופי, יש לך רעיונות יפים, תסתדר, נחמד נחמד, רעיון יותר טוב משלי, נכון נכון, תמשיך. אבל אם בן אדם מבטל את שכלו "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", הוא אוהב אותך יותר ממה שאתה אוהב את עצמך, הוא דואג לך יותר ממה שאתה דואג לעצמך, הוא מכיר אותך יותר ממה שאתה מכיר את עצמך, הוא יכול להעניק לך מה שאתה לא יכול להעניק לעצמך, הוא היחיד שהוא מבטיח והוא מקיים, עליו רק אפשר לסמוך ואין בלתו, שום דבר לא תוכל להזיז בלעדו, ממילא אז על מי אתה סומך, על השכל שלך? הרי הקב"ה יהב עצה למקני נכסין, הקב"ה נותן לך כח לעשות חיל, אז הוא גם את העצה נותן לך, הוא יכול לתת לך עצה טובה ועצה לא טובה. אתה אומר יש לי רעיון פצצה, ובאמת התפוצץ הכל. ויש פעמים בשביל מה יש שכל? למה צריך שכל? או, שכל צריך בשביל לעשות ולקיים את רצון הבורא אחרי ההתמסרות. לדוגמא, בא יצר הרע מפריע לך, אומר לך מה אתה השתגע, אתה הולך לעקוד את הילד, אתה צריך עכשיו שכל למעט בדיבור ולומר כמו אברהם, ואעפ"כ לא להכנס לדיאלוג, ואעפ"כ עוד טענה, ואעפ"כ, תוסיף עוד טענה, ואעפ"כ, הוא לא נותן לו צ'אנס להתווכח, לא תראה הוא הסביר לי, אני מאמין זה, שום דבר. אין כניסה. ואעפ"כ, צריך שכל בשביל זה.

ז"א אדם ישתמש עם שכלו למה שה' מצווה אותו, בשביל שיוכל לקיים ולבצע את רצון ה' יתברך. אז אם בן אדם זוכה להתמסרות טוטאלית אצל הקב"ה, אז הקב"ה יכלכל אותו בכל, בכל, לא רק פרנסה, בכל מכל כל. ינחה אותו, ינחה אותו.

פרעה היה בעל שכל, הוא היה פיקח גדול, היה חכם אמרו חכמים, היה אדם משכמו ומעלה, למרות שהשכם שלו היתה בגובה של פפסי קולה, כל הגובה שלו. מכל מקום העזאר הזה שלט בעולם, זה לא צחוק, בן אדם כזה קטן שאפשר לשחק איתו סטנגר והוא מחזיק עולם ומלואו, סימן שהיה לו שכל בשביל להפחיד עולם ומלואו, אף אחד לא התעסק איתו. מכל מקום, הוא חשב שהוא פיקח, ואחרי המכות שהוא קיבל, ואחרי שהוא אמר "קומו צאו מתוך עמי" ואחרי הכל, עדיין נשאר לו שכל. ואז הוא אמר, רגע, החבר'ה הבטיחו שהם חוזרים אחרי שלשה ימים, איפה הם? "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל", איך עולה בדעתך אחרי כל המכות, אחרי שראית את היד החזקה, אחרי שראית מה שה' עשה לך, איך עולה בדעתך לרדוף אחרי בניו הגאולים שרצה להוציא אותם ובעל כרחך שילחת אותם, איך אתה רודף אחריהם עכשיו? אתה נורמלי? השכל אמר ארדוף אשיג כי לי יש מרכבות, רכב ברזל, אני אשיג ואחלק שלל. כל מה שהם לקחו אני אחלק שלל. והקב"ה אמר לו, בעל שכל בא, בא פוצי  מוצי, בא בא בא בא בא בא ואני אחלק את השלל שלך לעם ישראל שגדולה ביזת הים יותר מביזת מצרים. מה השכל שלו גרם? שכל האומה שלו שקעה בים. זה השכל.

ומה עם ישראל? עם ישראל יצאו גאולים למה? אמרו, אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם. יש גדול הדור, מה שהוא אומר לא יודעים חכמות. עם ישראל יוצא למדבר בלי שאלות, מה עם אוכל? קונטיינרים, משאיות, רכבות, משהו, אוכל,  יוצאים מיליונים עם ילדים, הולכים למדבר, שמשיה משהו, לשמש, מימיה משהו, כלום הולכים, מה זה? מאיפה הבטחון הזה? התמסרות, כמו האבות הקדושים, התמסרות. "זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", אין אוכל, אין הבטחת הכנסת, אין שום דבר, לצאת ישר למדבר. עם ישראל יוצא למדבר ואומר אנו, להבדיל מפרעה, אין לנו אלא דברי בן עמרם. אתם שומע ים דבר כזה? זה נקרא התמסרות, זה נקרא בטחון בה'. אז מה הם זוכים? אומר הפסוק "תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישודם", עם ישראל שיצאו תמימים הקב"ה הנחה אותם ולא נחם דרך ארץ פלישתים אלא נחה אותם דרך ארץ שהבין שזה ראוי, אז הקב"ה לקח אותם, דאג להם ועשה להם גן עדן במדבר, גן עדן: מיזוג אויר, ענני כבוד, אין הרים ואין גבעות ואין בקעות ואין גאיות ואין כלום הכל ישר, אין נחש אין שרף אין עקרב, לא חם, אפשר ללכת יחפים, סבבה כיף, הרגל לא בצקה מרוב שהיא שוקעת בחול, השמלות הבגדים הכל נשאר אותו דבר, מתאוורר, יש להם ניקוי יבש עם העננים שפים אותם יש להם ריח יש להם פירות יש להם הכל, שכינה הולכת איתם. מה אתם רוצים עוד, לחם ירד מן השמים, מים זכים מתוקים יותר משויץ, מחכימים. מאיפה זה בא? מ"הנני". אתה מתמסר טוטאלית אז גם אני אתמסר טוטאלית. גם אני.

אומר עוד פסוק שלמה המלך "בטח בה' בכל ליבך ואל בינתך אל תשען", עוד פעם מתקיף שלמה המלך, השכל משבש אתכם, אומר תבטח בה' בכל הלב, בכל הלב, לא ישאר מקום של ספק, בכל הלב תבטח, מאה אחוז בטחון, אבל עוד אזהרה אומר הגאון מוינלנא, ואל תקח אפילו את השכל שלך למשענת, תזהר, אפילו להשעין את ההבטחה שלך שאתה בוטח בה' אל תשעין על השכל, אלא זה ראה וקדש, בטח וזהו. התימנים אומרים, בטח באחד ואל תפחד, זהו. אם אדם בוטח במאה אחוז הוא לא צריך את השכל, השכל יסבך אותו, אל תשען, "ואל בינתך אל תשען", בבטחון לא נשענים על שכל, כי אם אתם מתחילים אם השכל ואם לא יהיה לי אז מה אני אעשה, טוב אז אני אצא לעבוד, אה? אתה מתחיל להשען, הא. יש לי דוד באמריקה, הא, אתה מתחיל הא, לא מותק, לא, "אל בינתך אל תשען" איך אתה עושה את זה? בוטח בה' במאה אחוז.

ואנחנו בוטחים בה', ולא יודעים כמה אנחנו בוטחים, אבל זה לא נחשב לנו זכות, כי אנחנו אף פעם לא דאגנו שלא ננשום בבוקר, גם עכשיו אנחנו לא פחדנו שנכנס לשיעור ולא ננשום, ואין לנו חשש שלא נראה, למרות שיש מקרים, ואנחנו לא מפחדים שלא נשמע, ועוד הרבה דברים שאנחנו בוטחים במאה אחוז שזה פשוט, הפוך אם זה לא יהיה אנחנו אומרים מה קרה? מה קרה? ומה זה? אם הקב"ה קצב לנו חיים, אם הוא קצב לנו חיים אז הוא ודאי קצב לנו כלכלה ופרנסה, ודאי אם הוא רוצה שנחיה נחיה. ואם הוא רוצה שנהיה כמו אליהו ארבעים יום ללכת הליכה בלי אכילה ושתיה זה מפריע לכם, אם אפשר גם בלי לאוכל מה הבעיה? אם לא צריך ואתה לא רעב והכל בסדר ואתה יכול ללכת בכח האכילה ארבעים יום, מה לא טוב? מה לא טוב? אלא מאי, אין בטחון ואין התמסרות.

החפץ חיים אומר שהקב"ה היה לו ספק שקול, מה הספק השקול? "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים", למה לא נחם? "פן בראותם מלחמה ושבו מצרים", אז היתה בעיה, מה היתה הבעיה? יש דרך קצרה לארץ ישראל דרך פלישתים, אבל יש סכנה רוחנית, מה הסכנה הרוחנית? הרי רק עכשיו יצאו מהעבודה זרה של מצרים, עכשיו עברו דרך הפלישתים יש עבודה זרה שלה פלישתים, אז עכשיו עוד פעם יראו את הרחובות שלהם והשווקים ואת כל הדברים ואת כל הבלגנים, את כל זה, אז מה עשינו? הם עוד לא הספיקו להתנקות מזה כבר מכניסים אותם עוד פעם דרך הטומאה שלהם? אבל מצד שני יש גשמיות בארץ פלישתים, יש אוכל יש שתיה יש הכל, יש בסטות יש ביגלה טרי עם זעתר עם שומשום, הכל, אפשר לעבור. אז לא צריך לעשות ניסים ומופתים והכל, אפשר לעבור בדרך הטבע, הקב"ה לא מחפש לשנות את הטבע בכל מקום רק כשאין ברירה. אבל יש אפשרות אחרת, יש אפשרות ללכת במדבר שאין שמה כלום, אין שמה מים, ציה, צחיח, כלום, אבל שמה זה מדבר טהור, אין שמה לא עבודה זרה ולא טומאה ולא שום דבר, עוברים - אי אפשר להדבק בדבר רע. אז עכשיו השיקול הוא שקול, אומר הח"ח, פה סכנת הרוחניות לעומת מציאות הגשמיות, פה יש סכנה של גשמיות כי להאכיל מיליונים במדבר, לך חפש להם איזה עשבים אני לא יודע מה, איפה ימצאו, או בקר שיש להם קצת וכו' וכו', מה, כמה יחזיק. ומצד שני, אין סכנה ברוחניות. מה עשה הקב"ה? הכריע בספק וזה הוראה לכל הדורות. מקום שיש סכנה רוחנית וסכנה גשמית, עדיפה הסכנה הגשמית מהרוחנית. לכן יצאו למדבר, סכנה גשמית טוטאלית, זה מוות כאילו, לצאת על מנת למות, אין אוכל. אבל אין סכנה רוחנית, יופי. עכשיו אני אדאג, אם אתה עושה ככה ואתה מוותר על הסכנה הרוחנית ומכניס את עצמך לסכנה גשמית, אני אדאג לך אומר הקב"ה. אם צריך להפוך את הטבע ולהוריד גם לחם מן השמים אני אוריד לך. אם צריך מים אני אתן לך שיתלווה אליך כל הזמן. מה אתה רוצה, שיהיה לך מיזוג אויר, הינה תראה איזה כולל ממוזג הכל, איפה היה דבר כזה פעם?

התנאים והאמוראים למדו במערות, במערות. אנחנו רואים שרבי שמעון כשברח מהרומאים מפני הבחירה של הגוי להרוג, ברח, אבל לא לקח אוכל. אז איך תחיה? מה זה מועיל שאתה בורח, אז תחזיק יומיים שלשה וזהו, מה זה מועיל שברחת למערה? לא. מזונות קצובים. אם ה' רוצה אותי חי הוא ידאג לי, בעיה שלי? בעיה שלו. לי אין בעיה, הוא רוצה אותי חי - הוא ידאג לו. דאג לו או לא? כן. מה נתן לו? עץ חרובים ומעיין מים, זה אוכל בחיאת, זה אוכל? מנגו, דברים ככה אתה יודע עסיסיים, תפוזים, עוד לא היתה את ההרכבה אבל כל מיני דברים טובים מועילים, קצת ירקות, לחם, כמו לעתיד לבוא. חרובים, כל היום רעש פחחח פחחח פחח, אין בשר יבש יבש יבש, מים, לא פפסי משהו, זה, כלום, יבש יבש יבש. 13 שנה! 13 שנה זה אוכל? זה מאכל בהמות,ה גמרא אומרת חרובים כחרבות הגוף, והוא אוכל מזה ויוצא לו הזוהר הקדוש. הוא לא דאג לאוכל, הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה להם, ורבי שמעון עלתה לו ועוד מעטים שהיו כמוהו, בטחון מלא, אל תדאג, כנס למערה אל תפחד. מי שזן את כל הבריות, נותן לנמלים לאכול, נותן לג'וקים,  נותן לסנאים, נותן לפילים, נותן לבונה, נותן לדגים, לעופות לכולם הוא נותן אוכל בעיתו, מה אתה מפחד? אין לך בטחון ואתה לא מתמסר.

הגמרא מספרת על רבא שבא אליו יום אחד עני ונכנס, אמר לו במה אתה סועד? אמר לו בתרנגולת מפוטמת ויין ישן. אמר לו אתה לא חושש לטרחא דציבורא? מה זה, אתה מטריח את האנשים, אמר לו וכי אני סועד משולחנך? אני סועד משולחנו של הקב"ה, ככה הוא אומר לו. בבית שלו. אתם שומעים? בן אדם דופק, אתה מכניס אותו, מה אתה אוכל? פתאום מוציא לך הוצאות, רבא אוכל קטניות והוא רוצה תרנגולת מפוטמת ויין ישן, לך חפש לי עכשיו כאילו בשכונה, לך תביא. ומה עוד, ברוב חוצפתו מה הוא אומר לו, אני סועד משולחנך? אני סועד משלחנו של הקב"ה. מה הקב"ה אמר, בעיתם? לא, בעיתו. בעיתו הוא נותן לכל אדם את האוכל בעיתו. מספרת הגמרא, פתאום דפיקות בדלת, מי בדלת? אחותו של רבא שלא ראה אותה 13 שנה, ועם מה היא באה? עם תרנגולת מפוטמת ויין ישן. רבא בהלם, אומר לו נעניתי לך קום אכול, מה אני יכול לעשות, לרבא לא היה דרגת הבטחון שלה עני הזה, רבא השתומם, איך הוא מעיז לבקש כזה דבר, איך הוא מטריח את הציבור? אומר לו אני לא אוכל  משולחנך, אני לא אוכל משולחנך חביבי, אני אוכל משולחנו של הקב"ה. והקב"ה מביא לו כמו שהוא אמר בפיו בעתו תרנגולת מפוטמת וכו'.

עכשיו צאו וחשבו, אחותו של רבא גרה בשכונה? לא. בעיר? גם לא. במרחק, לא? כי אם 13 שנה היא לא באה משמע שהיא לא קרובה נכון? אז היא יצאה לדרך לפני כמה ימים, נכון? ומתי היא הגיעה? בעיתו. אז עוד לפני שהוא יגיע כבר הקב"ה הכין לו את הבעיתו. כי מי שיש לו בטחון בה', לא חושש בכלל מכלום, כלום. זה לא בעיה שלי. יש בורא לעולם ומנהיג. אתם חושבים שהקב"ה הכין לו את הסעודה הזאת כמה ימים לפני רק? כל מה שנאכל עד סוף ימינו כבר כתוב בשמים, הכל מסודר, הקב"ה יודע בדיוק. לפחות המזונות של השנה אתם יודעים שזה נכתב, נכון? אין אפשר להוסיף עלז ה, אי אפשר להוסיף עלז ה, ואי אפשר לגרוע מזה, אי אפשר. מה שהקב"ה קצב זה מה שיש. אבל אנשים בוטחים בביטוח לאומי יותר מהקב"ה. ביטוח לאומי בד"כ מכניס בעשרים לחודש וזה יודעים, מה אתה מרויח בכולל מקבל כך, ביטוח לאומי אני מקבל בך, וככה אני מקבל מכך וזהו, זה הדברים. אתם יודעים שהבטחון שלנו בנהגי מוניות יותר גדול מהקב"ה, אתם יודעים? אדם מגיע לניו יורק, טקסי, אמרו לו טקסי צהוב תקח, זה לא חאפר, יושב כושי, נותן לו את הכתובת, אומר לו כמה זמן זה עד המקום, אומר לו שעתיים, נו טוב תעיר אותי רבע שעה לפני הולך לישון. בוטח בנהג מונית שיביא אותו אל מחוז חפצו. בוטח או לא בוטח? מי עולה למונית? מי שלא יודע את הכתובת מה אומרים לו? תשאל נהג מונית. אז נהג מונית אם אמר משהו או לקח אותך לאנשהו זה בטוח שהוא יביא אותך לשם, נכון? איך אתה סומך על נהג מונית כושי ולא על הקב"ה שאומר אם תעשה כך וכך תקבל כך וכך? שמעתם פעם דבר כזה? נהג מונית זה בטוח. וגם אם יהיה לו בלבלה קצת בגלל הג'י פי אס, אז הוא ודאי יביא אותנו לשם כי אחרת הוא לא יקבל כסף. אז אנחנו רגועים. אבל הקב"ה, תראה, אז מאיפה הוא יביא, אז אם אני לא אלך ואני לא אעשה ואשתי לא תעשה וכלום לא נעשה, אז מה, מאיפה יבוא? מה אתה צריך לתת עצות להקב"ה? ומאיפה הוא ברא אותך? מטיפה סרוחה, נו, ומטיפה סרוחה יכול להיות בן אדם שמקשה קושיות על הקב"ה? וזה אתה כן מבין איך הוא עושה את זה? איך הוא עושה את זה, שנהיה עצמות מנוזל ונהיה גולגולת ונהיה עיניים ונהיה, זה אתה מבין, זה פשוט לך, לא? ורק המזון חסר הסנדוויץ', כאילו שיגיע אליך הסנדוויץ, יש לו בעיות, יש לו פקקים, יש לו פקקים בדרך עם משאיות נתקעו, מה אתה חושב שזה אנג'ל? אלא מה, בן אדם יש לו שכל, והשכל דופק אותו. אם בן אדם מבטל את המסר התמסרות טוטאלית הוא יגיע.

אתם יודעים, אחד הדברים הראשונים שאני למדתי זה היה בטחון. בטחון לבטוח בה', בטחון בטחון, אבל אני כשלמדתי למדתי על מנת לקיים, תמיד למדתי על מנת לקיים. אז כתוב משהו אז אני עושה מה שכתוב, כמו הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" בלי קושיות בלי בטיח, כתוב זהו. מי אמר את הכתוב? ה'. אם ה' אומר לי עכשיו בשיחת טלפון, אני לא אאמין לו? אני אשאל עליו שאלות? הרי אנחנו יודעים, אברהם שאל אותו ארבע מילים "במה אדע כי אירשנה", ארבע מאות שנה אמר לו ידוע תדע, כל מילה מאה שנה עונש. ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", מה הוא שאל - במה אדע, אמר לו ידוע תדע, אתה רוצה דווקא לדעת, זה עולה הרבה, 400 שנה. למה - יאמרו הגויים, אנחנו היהודים - נעשה ונשמע, מה אמר ה' - עושים. לא עושים ככה אז אנחנו כמו הגויים,ש ואלים שאלות, מקשים קושיות.

אם אתה רוצה לשאול שאלות אין בעיה, מותר לשאול שאלות אבל אתה צריך, כמו שאומר החתם סופר על פרשת שמות, אומר שאנחנו צריכים להאמין בתורה ובקבלה במאה אחוז. אין שום ספק. זה שעם השכל אנחנו רוצים לברר משהו, להקשות קושיות, לעיין בדברים זה נפלא, לא כל מוחא סביל דא ולא כולם מכוונים לנקודה, אבל אם לא יצא לך בדיוק מה שהפסוק אומר או ההלכה, תבטל דעתך ותקבל את זה בסתמות הדבר כמות שהוא בלי ערעור ובלי פקפוק.

איפה נפל אלישע אחר? אומר החתם סופר פה. ארבעה נכנסו לפרדס והוא קיצץ בנטיעות. למה? אומר בגלל שהירושלמי אומר שנפלו ספרי מינים וספרים חיצונים מתחת חיקו. ז"א הוא היה מעיין גדול בנושא פילוסופי והיה מעיין וקושיות וטענות של הגויים מול התורה וכו' וכו', אבל אומר החתם סופר כשהוא היה קורא את זה היה קורא את זה כמסתפק. לא כמי שמאמין במאה אחוז בתורה הקדושה, אלא כמסתפק, לכן הוא נכנס לפרדס וברגע שהוא ראה את המלאך מ"ט ולא קלט בדיוק מה שקורה שם, קיצץ בנטיעות. זה נקרא שאדם מסתפק, מי גרם לו? השכל. ולכן אותו דבר, כשהוא אמר שמעתי מאחורי הפרגוד שכולם יכולים לחזור בתשובה חוץ מאחר, אז הוא לא חזר בתושבה. אבל מי ציוה אותך לשמוע לשמיעה ולראיה שלך, איפה יש ציווי לשמוע לאוזן, מי אמר? זה ששמעת אז מה אם שמעת? אז מה אם שמעת? יוצאת בת קול ואומרת הלכה כרבי אליעזר בכל מקום, אז מה אם היא אומרת? לא בשמים היא. התורה אמרה "ושבת עד ה' אלקיך ומצאת", אז אתה צריך לשוב בתשובה נקודה. בלי קשקושים, שמעתי מאחורי הפרגוד, מי אמר לך? ואם זה הטעיה, ואם זה נסיון. יש תורה, התורה אמרה ככה, זהו. תעשה. אבל הוא נשען על השכל, לכן הוא איבד את עולמו. שמעתם? וזה מדבור על תנא קדוש, תנא קדוש.

היתה לו עוד בעיה, זמר יווני לא פסיק מפומיה, השומע זמר יווני, מה שאסור היום, כן? אז מזה הוא יצא לתרבות רעה. אז היה לו כמה חיבורים של כמה דברים, אבל החתם סופר אומר שהשכל שלו היה שכל גדול אבל הוא היה מסתפק בשכלו. ז"א היה לוקח צדדי הספק וכשזה לא מסתדר לו לכן הוא קציץ בנטיעות. אבל אם הוא היה מאמין באמונה תמימה לא היה נופל. מכל מקום, מכל מקום, הבטחון שאנחנו צריכים שיהיה בטחון באנשים.

עכשיו אני אצייר לכם ציור, אדם שקרא ספר חובת הלבבות והבין שצריך לבטוח בה' בכל מכל כל, שער הבטחון למד חזק, נו, בן אדם הזה אין לו במקרר כלום, שום דבר. יום שישי, הוא יכול להזמין אורחים? מה? אין שכל. לפי השכל הוא לא יכול להזמין, נכון? ואם הוא יזמין יש לו שכל או אין לו שכל? אין לו שכל, כי על פי שכל לא מזמינים אורחים כשאין אוכל, נכון? כן, שיזמין מלאכים, נכון. נכון. אבל זה עוד יותר חסר שכל. למה? כי אם הוא חושב שמלאכים יבואו, אז באמת אין לו שכל.

אבל מכל מקום, מכל מקום לא רק זה, הוא נוסע לשוק עם סלים ואין לו כסף פרוטה, ביום שישי ועובר בין הבסטות ומאמין שהוא חוזר עם סלים מלאים לו ולארבעים אורחים, לא שני אורחים. יש דבר כזה? הא? יש דבר כזה. ככה אני הייתי עושה. לא היה לי כסף שבע שנים, עני תפרן יותר מאברך, גם לא היה לי תמיכה, גם לא אלף ומשהו או אלפיים, כלום. אין כסף. אין עבודה. עולה לשוק עם סלים מסתובב, שואלים אותי תגיד, למה אתה מסתובב כל הזמן? אני אומר אני רוצה לקנות? אז למה אתה לא קונה? אין לי כסף. אז איך תקנה? הקב"ה רוצה שאני אעשה שבת? אני הולך עם הסלים, זה לא בעיה שלי. היה פעם שחזרתי בלי סלים מלאים? תמיד מלאים. וארבעים אורחים בממוצע כל שבת, כל שבת, כל השכונה בכרם התימנים עולים אלי, לומדים תורה, אוכלים ושותים וסועדים חבל על הזמן. איך זה קורה? פתאום אחד אמנון אמנון בא בא בא, בחיאת תשיג לי שתי מזוזות, אתה רוצה שתי מזוזות אין בעיה תן כסף, נותן כסף הולך קונה צרכי שבת. עוד פעם ככה עוד פעם ככה עוד פעם ככה, כל פעם סיפור אחר, כל פעם סיפור אחר וככה חייתי וככה בטחון המשיך הלאה הלאה הלאה הלאה הלאה.

ז"א אדם שיש לו בטחון במאה אחוז בקב"ה, לא עוזב אותו הקב"ה. לא עוזב אותו. מה פתאום שהקב"ה יעזוב את מי שבוטח בו? הרי אם אתה יש לך בן והוא סועד על שלחנך, אז אתה דואג לו, נכון? כי הוא תלוי בך, אז קודם כל אתה דואג לבן שלך, נכון? הקב"ה אם אני סועד על שולחנו ואני אין לי אפשרויות משלי, אני סועד על שולחנו, הוא לא ידאג לי? בטח שהוא ידאג לי, ובפרט אם אני עושה רצונו, ואני לומד תורה ומקיים מצוותיו, אז הוא ימנע ממני את מה שהוא רוצה? הוא חייב לספק לי את צרכי.

אבל זה רק אם אדם זוכה להתמסרות. אם אדם מתמסר להקב"ה הוא זוכה בכל. אתם צריכיך להתחיל לעבוד עכשיו על הנקודה הזאת, ללמוד בטחון חצי שעה, שעה כל יום רק בטחון, שום מידה אחרת, כי במידה הזאת יש את כל מעלות המידות. לא יהיה לך גאוה, לא יהיה לך קנאה, לא יהיה לך תחרות, לא יהיה לך אכזבה, לא יהיה לך ספק, אתה תהיה מאושר, לא יציקו לך, הכל אתה יודע זה מאיתו יתברך, הכל לטובה, בטחון גמור, שום דבר לא ישפיע עליך לרעה, הפוך אתה תחייך, יבוא נסיון חחחח זה כמו אחד שרוצה לעבוד עליך, ישר אתה קולט אותו. כשבא נסיון - אתה מחייך לקב"ה, הא אני כזה בעל מדרגה, אתה מנסה אותי? למה לא, נסיון זה נס להתנוסס אתה רוצה להרים אותי עוד אני רואה, למה לא אני מוכן לעלות. הנני מוכן ומזומן לכל נסיון בכל מצב. אנחנו נמצאים פה בנסיון מרגע שנולדנו עד הסוף. אם אברהם אבינו בגיל 75 שנה אחרי שהוא הפך עולם ומלואו, התגלה אליו הקב"ה, וכשהתגלה לא נתן לו אות הוקרה ולא צל"ש, התחיל לנסות אותו, עד גיל 137! עשרות שנים נסיונות, ורק בגיל 137 אמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". אז מה אנחנו? אדם צריך להיות שמח ומוכן שהוא הבן של אברהם אבינו והוא יכול לעמוד בנסיונות.

כתוב שבעשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, עד לפה לא נאמר אבינו, כתוב מנח ועד אברהם עשרה דורות, אבל לא כתוב אברהם אבינו, למה פה נאמר אברהם אבינו? כי מהנסיונות הוא נהיה אבינו, כמו אב מלאכה שיש תולדות, הוא נהיה אבינו בנסיונות ואנחנו בניו בנסיונות. הוא נתן לנו את הכח לעמוד בנסיונות, הוא אבינו בדבר הזה. אז לכן חכמים קראו לו אברהם אבינו מהמקום הזה. אז יש לנו על מי להשען, ואנחנו חייבים לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. כשאני קראתי את זה, אמרתי לכם שמה שקראתי זה על מנת לקיים, אז אמרתי אני צריך להיות כמו אברהם, מה עשה אברהם? גייר גרים, נכון? קרב אנשים לאמונה, מה עשיתי? אמרתי אותו דבר, חייב אדם להגיע למה שעשו אבותיו, נכון? אז צריך להתחיל כל בן אדם צריך לקחת לו פרויקט ולהתחיל ולהמשיך, אבל צריך התמסרות, כי אם לא לא זוכים. אם אתה רוצה שישתנה לך הטבע תתמסר, תתמסר.

רבי פנחס בן יאיר בא לנהר גינאי אומר לו חלוק מימיך, מנצח אותו, למה? הוא מתמסר להקב"ה, הוא הולך לקיים מצות פדיון שבויים, מי אתה שתעצור אותי? תחלוק, אם לא אני אייבש אותך, נחלק. אתם שומעים? בפסוק כתוב השבת, "והייתם לי סגולה", סגולה, למה לא משבחים פלא עצום וגדול שרבי פנחס בן יאיר עושה מה שנעשה למשה ואהרן, ואהרן ומיליונים יהודים, למה לא פרסמו את הנס יותר מקריעת ים סוף, ושמה זה זכות היחיד והכל והכל והוא יחיד? אין התפעלות מיחיד, כי צדיקים יוצאי דופן בכל דור ודור יש, אז ליחיד לעשות אות ומופת זה לא כל כך דבר גדול, אבל לעשות לעם שלם שכולם סגולה, שבשביל כולם נקרע הים, הרי שמונים אחוז לא היו סגולה והם מתו, ואלה שנשארו היו סגולה, אז שכל כך הרבה אנשים הם סגולה, "והייתם לי סגולה" זה דבר גדול ביותר. זה צריך פרסום, שהרבים הם בעלי מדרגה של סגולה, אוצר נחמד של הקב"ה.

ומכל העולם כולו היהודים זה סגולה, ומכל היהודים כולם אלה שלומדים הם הסגולה, שאין להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה. אז אדם לפעמים מתבכיין על עצמו, היה רוצה יותר כסף, היה רוצה הרווחה יותר כלכלה, יותר יותר יותר יותר, הקב"ה נתן לך את הזכות להיות רבי שמעון בר יוחאי. אתה יושב במערה, אתה לומד תורה שהקב"ה רוצה, וזה מה שמחזיק את העולם, נו, זה לא מספיק טוב, זה לא מספיק הגון? אז מה אתה דואג? הקב"ה לא יתן לשרים שלו את מה שהם צריכים? אבל אתם יודעים, הקב"ה מנסה גם את השרים מידי פעם, האם באמת עומדים למשמעתו או לא, פעמים הוא מרחיק אותם ורוצה לראות אם שמה הם שומרים על כבודו כמו שהם לידו, כשהם לידו יש להם חשש, כשהם רחוקים נעלמים מן העין אין חשש. אז לכן יש נסיונות, לפעמים הוא לא נותן להם מה שמגיע להם כביכול, ואז הוא רוצה לראות אם יתמידו, האם יפרשו, האם יגידו אנחנו מתמסרים או לא. "למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך", האחרית ודאי תהיה טובה. אתם יודעים, מי שזכו לחיות ככה במשך שנים רבות, כשמסתכלים אחרי שנים רבות שהם עמדו בנסיון הם מתעלפים מצחוק על הנסיונות שהיו להם, כי הם רואים איזה דרגה הם זכו להשיג ובמחיר כל כך  מועט, בהשקעה כל כך מועטת.

היה רב אחד גדול, הרב דויטש, בכולל חזון איש. והיהודי היקר הזה היה המתמיד של הכולל, הוא נפטר לפני עשר שנים בערך. היהודי הזה חיבר ספרים, ושקד בתורה, הבית שלו היה למטה, וכל חייו הוא היה למעלה, רק לישון היה יורד. הכל בכולל, זה היה הבית שלו. אשתו אף פעם לא ביקשה ממנו לצאת לעבוד ולמרות שהיה דוחק ורעב בבית, ויש לו כמדומני 11 ילדים. הוא לא דאג אף פעם לפרנסה, לא עניין אותו, אני לא יודע אם היו מראים לו שטרות אם היה יודע בכלל מהם. הגיע הזמן של הילד הראשון שהגיע לפרקו וצריך להתחתן, צריך להביא כסף, מאיפה הוא יביא? הוא לא דאג בכלל, שום דבר. וראה זה פלא, נפטר אדם עשיר, יהודי בחו"ל, והוריש את כל הונו לרב דויטש. מיליונים מיליונים מיליונים דולרים. איך זה קרה? פעם הוא בא לביקור בכולל חזון איש, והסתובב שאל מי זה? אמרו לו זה הרב קניבסקי, מי זה? ר' יודל שפירא זצ"ל, מי זה? הרב ניסים קרליץ, מי זה? הרב זה, מי זה שמה בפינה? הרב דויטש. מה הוא עושה? זה הכולל, זה הכולל, כל החיים שלו פה. זהו, הלך הביתה, רשם צוואה לרב דויטש. הוא לא הכיר אותו, לא אמר לו 'שלום עליכם', הוא לא ראה אותו, שום דבר. רשם הכל על דויטש. חיתן את כל הילדים, הוציא את כל הספרים, נשאר להם עוד עודף. ויש בעיה להקב"ה לעשות דברים כאלה? אין לו שום בעיה. מי שראוי ובוטח בו במאה אחוז, יש הבטחה במשנה, "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". למה? כי אם הוא עמד בנסיון של עוני ולא בעט ה' לא פוחד לתת לו כסף כי הוא לא יבעט. אם בעוני הוא לא בעט גם בכסף הוא לא יבעט, אז הוא יתן לו עושר. אבל צריך לבטוח בקב"ה ולהתמסר במאה אחוז. אז כבר אתם יושבים ב"ה באהלה של תורה, כבר אתם זוכים להיות הסגולה שבסגולה, אז רק להשים את השכל, תוותרו על השכל עם הקושיות שלו ובלבולים, ותגיעו להתמסרות אמיתית שזה כבר לא הרבה בשבילכם, זה כבר לא הרבה, כבר עשיתם את כל הצעדים, נשאר רק את השכל בענינים האלה לבטל, ואז אתם פותחים להקב"ה את האפשרות להמטיר לכם לחם מן השמים ארבעים שנה לפחות.

אלה הדברים שאני רציתי להגיד לכם, לעודד את רוחכם, להחזיק את ידכם, לשמוח בזכייתכם, ומה שאתם מעמידים את עם ישראל עם כל בני התורה, ואנחנו מכוחכם פועלים ורצים וממשיכים להגדיל חיילים לתורה ולהביאם אל משכני התורה, שזה העיקר העיקרים, לשבת באהלה של תורה ולעסוק בתורת אלקים חיים, כי בגן עדן לא משחקים משחקים, עוסקים בתורה, ומה שאדם למד שמה פותחים ומרחיבים עד בלי גבול. אז לכן אדם צריך להשקיע כמה שיותר, ומי שלא למד את שפת התורה גם אם יהיה בגן עדן מסיבות כאלה ואחרות, יהיה לו עונש, כי הוא לא יבין מה מדברים. זה כמו להכניס בן אדם לקבוצה של סינים וכל הזמן מציצים לו בראש גגגג.... הוא ישתגע, זה גן עדן? ואם הוא ישמע כל הזמן אתה מבין, ר"ן תוספות, מהרש"א, זה, לא מבין, לא מבין מה מדברים, קושיה סברות חילוקים, מה, לא מבין מה מדברים, מה אתה, דבר בסוף מה אתה רוצה, לא מבין, לא מבין, לא יכול לתפוס ראש, לא תופס, אבל אם אדם משפשף את עצמו ומשפשף ומשפשף  ומשפשף, כשמגיע לשמה אין אושר יותר גדול כי פותחים את הכל, אין מסך יותר, אין שכל. שכל זה מסך, שכל זה מסך, למה? המסך הזה גורם שכל מחשבה נכנסת אחת אחרי השניה, אדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. הגאון היה יכל, הגאון היה כותב בשני ידיים שני נושאים שונים, לא אבא אמא, גדי זיוה, לא, היה כותב ענינים עמוקים בסברה ביחד, ביחד, אבל זה נדיר, אבל בן אדם לא יכול שתי מחשבות בבת אחת, מחשבה מי עושה את זה? המסך, אם לא - היה יכול לקבל שפע בבת אחת. כמו שהיום אתם רואים שיש USB שמכניסים למחשב ושופכים ג'יגות שלמות של חומר, מיליונים ספרים אפשר ככה בהטענה אחת מכניסים, לוחצים נשפך, זהו, הכל בפנים. אתם יודעים איפה ראינו דבר כזה? אצל האר"י הקדוש. האר"י הקדוש ישן ומתקרבים שומעים שהוא מדבר, מתעורר מה? אומר עכשיו אני שמעתי פירוש על פי האתון שאם אני אצטרך להגיד את מה שלימדוני כרגע בפרק הזמן הזה על פי האתון, יקח שמונים שנה להגיד. אז איך יכול להיות שבדקות ספורות הוא הספיק לקבל שמונים שנה? כשאין מיסוך של השכל בשעה שאדם ישן, אפשר להכניס לו יחביבי ג'יגות. טרנננ לבפנים. כל המחשב זה חיקוי עלוב של המח. אז לכן יש מציאות, שכמו שאתם רואים שיש במחשב, כן, יש דליט יש אסקייפ יש את כל הדברים האלה, הכל נמצא במח, רק בלי ללחוץ, ככה זה אוטומט, אתה רוצה ככה וזה נהיה ככה. זה אפילו יותר טוב ממגע, מטאצ', בלי טאצ', לא צריך לעשות ככה, ככה, לא צריך, אתה מחליט וזה טרינ דליט -  נעלם.

הקב"ה זיכה אותנו להיות בניו, עם סגולה, השבת קיבלנו את התורה, אתם יושבים ועוסקים בה חביבי בלי הפסקה, אין אושר יותר גדול מזה.

ה' יזכה אתכם לעלות ולהתעלות ושלא יחסר לכם כל, וש"ההנני של אברהם ישפיע על ההנני ממטיר לכם שפע ברכה והצלחה אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.