ירושלים - ירושלים

ירושלים 15-1-12

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

הדברים שנאמר יהיו להצלחת ישיבת תיבת נח, והרב הגאון הרב זריפי שיצליח להעמיד תלמידים הרבה בבריאות שלמה ואיתנה ובשפע רב לאין ערוך ויקים מגדל אור בירושלים.

אמן.

"ה' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור". הרמב"ם ז"ל מחדש שכל מהותו של שכל הוא חיבור ודיבוק, מה זה שכל? שכל זה הממוצע בינינו לבין האלקים וכל המהות שלו זה ליצור חיבור ודיבוק עם האלקים. ומונה הרמב"ם כמה בחינות ודרגות בחיבור. אז יש דרגות ובחינות בחיבור כמה כל אחד זוכה להיות מחובר ודבוק באלקיו, יש מי שמחובר רק בפסוק ראשון של קריאת שמע בשעה שהוא אומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אז כשהוא מייחד את ה' רק בפסוק הזה הוא מסוגל להתחבר ולדבק את שכלו לאלקים.

ויש מי שמחובר יותר, ומהם שרק במעשה העבודה הם מחוברים אבל בעת עסקם עם בני אדם כבר נפסק החיבור. ז"א יש כאלה רק בשעה שהם עובדים את הבורא באמצע עבודת הבורא, אם זה בלימוד התורה או בקיום מצוותיה אז הם מחוברים להשי"ת, אבל בשעה שהם עוסקים עם בני אדם נפסק החיבור, יצאו לשוק החיים, עוסקים במו"מ, נפסק החיבור, אין דיבוק. עד הדרגה הכי גדולה שמדבר עם בני אדם ועוסק בעניני הממון וליבו ומחשבתו לא יסור מלפני ה', אז אפילו שהוא עוסק בכל הענינים הגשמיים לכאורה, ליבו לא יסור מלפני ה', ז"א הוא רואה את ה' לנכחו, "שויתי ה' לנגדי תמיד" בכל מצב, בכל ענין, גם כשהוא עוסק במו"מ ממון וכו'.

וכתב הרמב"ם, שזוהי דרגת הנביאים, ולא כל הנביאים, אלא רק משה רבינו והאבות הקדושים שהם לבדם זכו לדרגה הזו, והאחרים - כולם דרגתם פחותה מזו. הרמב"ם מונה ואומר, מהות השכל זה דיבוק וחיבור, ויש דרגות ויש בחינות שונות. מהמינימום שבן אדם יכול לדבק עצמו ולהתחבר אל ה' בפסוק ראשון של שמע ישראל, כשהוא מכוון ליחד את ה' באמת ויודע מה עושים, זה המינימום, ויש אחרים שזה עולה בדרגה דרגה דרגה עד שזה מגיע לדרגה המקסימלית שאין ניתוק ואין הפסק לעולם כל ימי חייו, ואפילו בשעה שהוא עוסק בממון, בגשמיות, משא ומתן עם בני האדם, תמיד לנוכח פני ה' ועוסק לפניו, ואין לו התנתקות כלום כלום כלום מהשי"ת. לפני כן, יש אנשים שבשעת העבודה שעובדים את השי"ת בתורה ובמצוות הם מחוברים בלשמה, אבל הם יוצאים החוצה להתעסק בעניני העולם הזה, נוצר הפסק וניתוק. מי הארבעה שזכו למדרגה המקסימלית? משה רבינו ושלשת האבות. זהו. כך קובע הרמב"ם.

אנחנו לומדים ומשתוממים מדברי איש קרב ובעל מלחמה, ומתפעלים איך הוא מדבר בדייקנות ובזהירות נוראה, ואיך ערך את הדרגות ביודעו היטב את צורתן ומהותן של הדברים. הרי צריך להיות מי שמבין בזה, לא? איך אפשר להגיד את זה ולעשות חילוקים אם אתה לא מבין בזה.

כשאומרים לי לפעמים שהמדענים אמרו, אז אני שואל שאלה, המדענים אמרו? מאיפה אתה יודע שמה שהם אמרו זה נכון? אומר הם אמרו, אז אם הם אמרו מאיפה אתה יודע? בשביל לדעת אתה צריך לפחות להיות מדען כמותם ולבחון את עבודתם ואז אתה יכול לאשר אם זה נכון או לא נכון, אבל אם לא אין לך הבנה. אם הרופא אומר משהו, אז אם אתה מאמין אתה אומר הוא צודק, מאיפה אתה יודע שהוא צודק? אתה מאמין שהוא צודק, אתה יודע שהוא צודק? אתה דוקטור כמוהו? אתה פרופסור? לא. אז מה אתה אומר שהוא צודק? אין לך הבנה בזה, אתה מאמין.

הרמב"ם כשאומר הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר, זה לא שייך להאמין או לא להאמין, אתה קובע דרגות, אתה אומר מי הגיע בכל דרגה, אתה קובע מי הגיע ורק הוא הגיע ואחרים לא הגיעו. אתם יודעים איזו אחריות זו? ולא מדברים מדוקטור ופרופסור, זה מדברים מהרמב"ם. והוא לא הפריז במעלות וייחס אותם אך ורק ליחידי סגולה, ואפילו לישעיה הנביא הוא לא ייחס זאת. ואנחנו לעומתו, בדרגה שלה גאון מוילנא כבר תכלה השגתנו, לפני 250 שנה אנחנו כבר לא מסוגלים להבין למעלה מזה. ומה גם בדורות ראשונים של אמוראים ותנאים, האם נוכל ליתן ערך לדרגתו של רבינו הקדוש לומר שהוא עוד חסר משהו? הגאון מוילנא בגיל חמש ידע את כל הש"ס, בגיל עשר הוא ידע ספר יצירה, בגיל 13 לא היה לו כבר מה להוסיף, אנחנו יכולים להבין דבר כזה? בגיל 13 הוא הגיף את התריסים ולא רצה לראות את הרחוב, והיה לומד לאור הנר, ולא רצה ליהנות מהעולם, והיה שולק לחם בתוך מים ושותה את זה כמו יונים ששמים להם מים ולחם, כך הוא היה עושה, זרפ לבפנים בשביל לא ליהנות. שחרית וערבית. ומלאים היו רוצים לבוא ללמוד איתו, ותנאים קדושים, ו הוא לא הסכים, הוא רצה להשיג הכל בכח עצמי. והוא אמר על עצמו, שאת כל התורה הוא ידע חוץ משלשה דברים, ואחד מהם זה היה פרה אדומה, ועוד שניים. כל השאר הוא ידע. הוא אמר אם אין קמח אין תורה, מה זה אם אין קמח אין תורה? אם התורה אצלך לא כמו קמח כל גרגר בנפרד, שאתה יודע כל דבר בפני עצמו זה עדין לא תורה, אם יש לך דברים מדובקים שאתה לא מבין, פלונטר מה שנקרא אצלנו, זה עוד לא תורה. זה מלאך אלקים. אנחנו משיגים למעלה מזה? אנחנו יכולים להבין את הארי הקדוש? את מרן הבית יוסף ולמעלה בקודש, נגיע לרבינו הקדוש מה נגיד?

אז הרמב"ם מגיע עד משה רבינו והאבות הקדושים ואומר זהו, רק הם הגיעו לדרגה של "שויתי ה' לנגדי תמיד" בכל עסקם אפילו בגשמיות דיבוק וחיבור להשי"ת ללא הפסק פעם אחת.

אברהם בא לפני ה' זקן בא בימים, אם זקן למה בא בימים? זקן בן 175 ובא בימים מלאים ושלמים לפני הבורא, רגע אחד לא חסר מ-175. ז"א הדיבוק שלהם זה משהו שבלתי נתפס אצלנו, לכן כתוב שהאבות הם הם המרכבה, מה זה המרכבה? יש מרכבה ויש רוכב, ורוכב יושב על המרכבה, אין לך דיבוק וחיבור יותר מזה, אין הפסק ביניהם כי על מה יושב הרוכב? על המרכבה. איזה רוכב? השי"ת, השכינה, על מה יושב? על המרכבה, מי הם המרכבה? האבות הקדושים. אין הפסק.

הרמב"ם ז"ל ידע היטב מהותו של חיבור, הוא ידע וערך כל אחד ואחד לפי מעלתו ובחינתו, וייחס לכל אחד ואחד אך ורק את המעלה שלו שהגיע עדיה, מאין ידע הרמב"ם שלדרגה זו זכה רק משה רבינו לבדו? מנין הוא ידע? משום שדרגה זו מכיון שהיא סוף כל הדרגות, מוכרח שזוהי דרגת משה רבינו ע"ה. למה מוכרח? כיון שהכתוב אמר "לא קם כמשה" אז מי היחידי? משה. וכמוהו - אין, למה? "ולא קם כמשה", אז רק משה הגיע אל המדרגה הזו, וישעיה הנביא לא הגיע למדרגה הזו. מכיון שאמר הכתוב "לא קם כמשה" הרי שכל הנביאים לא הגיעו לדרגה זו, והרי גם אנו בלי שנדע מהותן של דברים מוסכם לנו שרק משה רבינו ע"ה עלה בגופו השמימה, שהלא רק בו נאמר זאת כי זיכוך גופו של משה רבינו היה ביטול הגוף לגמרי מכל וכל עד כדי לעלות לשמים ארבעים יום וארבעים לילה ללא אכילה ושתיה שלש פעמים, סך הכל 120 יום. וזו היתה אך ורק מדרגת משה רבינו וכל הנביאים לא הגיעו לדרגה זו. חוץ מאליהו, שהצליח פעם אחת ארבעים יום גם הוא לא לאכול ולא לשתות רצוף, רצוף! עד שהביאו לו עורבים לאכול.

הדרגה הזו שמזכיר הרמב"ם, להיות מדבר עם בני אדם במשא ומתן והכל, ולהיות מחובר בדיבוק גמור עם הקב"ה, הרי זו דרגה של ביטול הגוף והתפשטותו מכל וכל, אין גוף פה, יש רק נשמה. אין גוף, הגוף זה כמו פיג'מה. זה לא מושך את משה רבינו, לא יכול לסחוב אותו, אין לו תאוות, אין לו שום דבר, הגוף לא פועל בכלל והוא נגרר אחרי הנשמה, לא כמו אצלנו - הנשמה נגררת אחרי הגוף. הגוף אפילו לא משמיע סריטה, אתם יודעים כמה אנחנו חומריים? אם יפול כוס עכשיו כולם יסתכלו, למה? למה אתה לא יכול להיות מחובר ומדובק, "והיו עיניך רואות את מוריך" בלי הפסקה? כי הגוף מושך אותך. כל דבר קטן, מישהו עובר כולם מסתכלים עליו עד שהוא ישב, למה זה? אין, אתה לא יכול להתנתק, אתה לא יכול להתחבר ולהיות מנוטרל מכל הסביבה, כאילו אם יפול משהו, יהיה רעש, אתה נשאר דבוק, אין דבר כזה. קשה לאנשים. להיות עסוק עם בני אדם ובכל זאת שלא ישמיע הגוף שריקה וכל קול שהוא, על כן באמת ייחס הרמב"ם אך ורק למשה רבינו וכן לאבות, שעליהם נאמר האבות הן הן המרכבה.

ועיין בהרמב"ם שביאר את ענין המרכבה שהוא חיבור ודיבוק תמידי, אז גם הרמב"ן מסביר שהענין של המרכבה זה חיבור ודיבוק תמידי, כמו שאמר הרמב"ם שהשכל זה הדיבוק והחיבור התמידי, שלא תתפרד מחשבתם ממנו גם בעת התעסקם בדברים הגשמיים עד שיהיה דבריו עם בני אדם בפיו ולשונו וליבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה'. מדבר עם אנשים ואיפה הלב שלו? אצל הקב"ה. אצלנו זה בדיוק הפוך, "בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני", בדיוק הפוך, אצל הצדיקים האלה הלשון והפה מדברים עם בני אדם והלב בל עמם, מחוברים למעלה, אבל אנחנו לצערנו הרב - הכל הפוך. וכיון שנאמר שזה רק באלו הארבעה, במשה רבינו, "ולא קם עוד נביא כמשה" ובאבות שהן הן המרכבה שזה הדיבוק והחיבור התמידי, אז רק ארבעה אלה אמר הרמב"ם וכל השאר לא זכו לזה.

אם רוצים להשיג את המהות של חיבור, נתבונן בדברי הרמב"ם. זו הדרגה שייחס הרמב"ם אך ורק למשה רבינו האבות, והאחרים חוץ מהם העמיד הרמב"ם תחת הדרגה שהם היו מדובקים בו יתברך רק בעת התעסקם בעבודתו, אבל בעת עסקם בעניני גופם כבר נפסק החיבור.

נתבונן ונרד לתוכן ועומק הדברים, ואל נביט עליהם בעין של בעל חי, האם הפירוש שנפסק החיבור שלהם הוא לפי מושג של יילוד אשה? על רב אמרו "קדנאי ושכיב רב אמר להא שמעתא", כשרב היה מנמנם ושוכב אמר שמעת, הלכה, ושמעת בעי צילותא, בשביל להגיד הלכה צריך צלילות הדעת, ורב בשעה שהיה נאי ושכיב אמר להא שמעתא. ז"א דבר ברור כהלכה היו שומעים אצל רב כשהיה שוכב ומתנמנם, אז מה אצל התנאים ומה אצל הנביאים? אבל עדיין הם לא הגיעו למדרגה של משה ושלשת האבות. אלא כיון שחלוקה נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, כמו שכתוב שמשה ראה באספקלריה מאירה ושאר הנביאים באספקלריה שאינה מאירה, וחילוק זה הוא מצד דרגת החיבור שלהם, שלא היה אצלם ביטול הגוף כל כך כמו משה רבינו ע"ה, ומזה היה להם אספקלריה שאינה מאירה, שדרגת החיבור שלהם היתה בדרגת נפסק, שהיתה נפסקת אצלהם המדרגה של החיבור, אם כן תתבונן בזה מהי המהות של חיבור, ומהי הדרגה של אלה שזכו לחיבור השלם.

אני אסביר רגע מה זה אספקלריה מאירה ושאינה מאירה. אספקלריה זה מראה, יש מראה שקופה, ומראה שהיא נקיה ושקופה רואים את מהות הדברים שמעבר בבירור גמור, חד וחלק. אבל אם יש אספקלריה מראה שיש עליה אבק, כבר לא רואים חד וברור, ואם יש טביעות אצבעות או כתמי שומן קטנים, כבר מתחילים לראות בנקודות האלה מטושטש, ואם יש טיפות מים על זה אז כבר לא רואים ברור, צריך קצת לנחש קצת. מה גורם? משה רבינו לא היה לו הפרעה מצד הגוף, כיון שהוא היה מנוטרל מכל המידות הרעות, לא היה לו מידות רעות. איך אנחנו יודעים? כיון שהוא היה עניו שלם, והענוה, אז אין מידות אחרות שיכולות לבצבץ, והוא היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ממילא הוא רבן של כל הנביאים, והוא רואה באספקלריה מאירה הנקיה והזכה. אבל אתם יודעים שיש מראה שיש עליה טיפה אבק אז היא כבר לא מאירה מצד לצד, ויש כבר השתקפות שלך במראה, וכשיש טיפה לכלוך על המראה היא הופכת להיות זכוכית, היא הופכת להיות כבר שאתה רואה את עצמך בגלל הלכלוך שיש, ז"א שיש כבר חלק שלך בתוך המראה. אז הצד של המידות הוא גורם לזה, הוא מפריע.

כתוב "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה", "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פניו האדמה", לא מספיק להגיד מכל, למה צריכים להגיד מאד? מאד זה ראשי תיבות - משה אברהם דוד. מה אמר משה? ונחנו מה, מה, הוא לא יודע למה לייחס את עצמו בכלל, מה, מה אמר אברהם? "ואנכי עפר ואפר", אז יש קצת משהו ממשות, עפר ואפר זה משהו. דוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש", אבל זה יש פה משהו, אז הענווה שלהם לא היתה כמו של משה, אז אצל משה לא היה שום הפרעה, מראה צלולה וזכה שהוא רואה מעבר, אבל אף אחד לא הגיע לדרגה שלו. לכן שום  נביא, ואברהם לא היה בדרגה של נביאות של משה, אף אחד לא הגיע לדרגה שלו, הוא היה רואה באספקלריה מאירה וכולם בשאינה מאירה. אז כמה שאדם מזכך את החומר שלו יותר הוא זוכה יותר לפחות הפרעות ויותר חיבור ודיבוק.

מי שמבין קצת בנגרות יודע שאם רוצים להדביק משטח עם פורמייקה ורוצים שלא יהיה בועות, שזה לא יתנפח אח"כ זה אפשר להתלש, צריך לדאוג שלא יהיה אפילו גרגר חול אחד, אם יהיה גרגר חול אחד במשטח ואתה תדביק, יהיה לך בועה קטנה שאח"כ תתנפח. כשאתה רוצה להדבק לה' אסור שיהיה משהו אפילו גרגר של משהו כדי שלא יהיה הפסק בחיבור. "ואתם הדבקים ב' אלקיכם חיים כלכם היום", דיבוק גמור.

והנה, כשנתבונן ונעמיד מערכה מול מערכה, דרגתם הם בחיבור כל כך חזק עד ששום דבר בעולם לא היה בכוחו להפסיק, ואח"כ דרגה אחר דרגה עד שבאנו לידי דרגה כזו ששריטה בכותל כבר מפריעה ומפסיקה את המחשבות. כשרואים אנו מצד אחד חיבור כל כך חזק ועצום, ומצד שני הפסק שכזה, לומדים אנחנו מזה איזה נרגן מפריד אלוף. איך היצר הרע יודע להפריד אותנו מאלופו של עולם - הקב"ה, שעם שריטה קטנה הוא יכול להסיח את דעתנו.

לומדים מזה שהעולם הזה הוא סכין חד ומלוטש, ובכוחו לעשות פירוד כל כך נורא בחיבור עצום כזה. אדם הראשון קודם החטא היה מחובר ודבוק בה' בלי שום פירודים, והחטא הפריד והפסיק את הדבק, חטא אחד, מזה לומדים מהותו של חטא, שזה אבק מפוצץ שבכוחו להפריד מהותו של העולם הזה וכל עניניו הם סכינים שמפרידים ומפסיקים. כל הנסיונות שאנחנו עוברים המהות שלהם זה קרדומות וגרזינים המנתקים ומפסיקים את החיבור, ואין בעולם הזה מכונה מחבלת יותר מהחטא שיש בכוחו לנתק ולהפסיק את החיבור מהשי"ת. עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין ה' אלקיכם. מהו המבדיל הגדול שגורם? זה העוונות. אין דבר יותר גרוע מזה.

הגדלות של הראשונים היתה, ששום דבר לא היה בכוחו להפריד ולהפסיק את החיבור, שום סכין לא היה בכוחו לנתק את הקשר ולהפסיק את הדבקות.

על האבות הקדושים כתב הרמב"ם ששום דבר לא היה יכול להזיז אותם ממקומם, סכין כל כך לטוש כעולם הזה לא היה בכוחו להחליש את חיבורם. וחיבור כל כך חזק היו האבות הקדושים.

בואו תראו, כתוב שאברהם אבינו בא בימים שלמים לפני הקב"ה. אתם יודעים מה הסוד אם אדם רוצה להיות בא בימים? זה שאדם ידע לחיות את ההווה כל רגע ורגע בהווה ולמלא אותו. מה זה חיים? ימי שנותינו בהם שבעים שנה, מה זה בהם? אדם חושב שהוא חי סך שבעים שנה, לא, בהם שבעים שנה, מה זה בהם? אדם חי רגע, מה עם הרגע הקודם? מת. מה עם הרגע הבא? עוד לא בא. אז כמה אתה חי? רגע. אם יהיה לך עוד רגע, מה עם הרגע הקודם? מת. מה עם הבא? עוד לא בא. כמה אתה חי? רגע. אם יהיה לך עוד רגע, מה עם הקודם? מת. מה עם הבא? עוד לא בא. כמה אתה חי? רגע. אז איך אתה אומר לחבר שלך חכה לי עוד רגע, מאיפה יש לך עוד רגע? אתה חי רק רגע. אם מילאת את הרגע - הרגע קיים לנצח, אם לא מילאת את הרגע - הרגע מת. לא יחזור, לא תמלא אותו, אבוד, התאבדת, איבדת עצמך לדעת.

אברהם אבינו, 175 שנים מלא פול, לא איבד רגע, כי הוא חיה כל רגע, כל רגע, כל רגע. מה הטעות שלנו? הרגע אנחנו מתכננים את העתיד, כיון שאני חושב מה יהיה מחר אני לא חי את הרגע, אני חי את המחר, המחר עוד לא הגיע, ועד מחר אני מתכנן את המחר, מגיע מחר ואני מתכנן את המחר, אבל אין לי את הרגע, וככה אנחנו חיים עם תכניות לעתיד ולא חיים את ההווה. אז איך נבוא בימים מלאים?

עכשיו בואו תראו, אברהם אבינו אמר לו הקב"ה לעקוד את בנו, אז הוא הולך לעקוד את בנו, באיזה שעה הוא קם? "וישכם אברהם בבוקר" זריזין מקדימין למצוות. אתה יכול בסוף היום ללכת, בינתיים תרויח את יצחק אבינו עוד קצת, לאן אתה הולך? לשחוט. אז למה לא להשאיר אותו עוד קצת? למה להשכים בבוקר? זריזין מקדימין. רגע, מזה שכתוב וישכם מה זה אומר? שהוא ישן בלילה, ישן בלילה? אבא שהולך מחר לעקוד את בנו ישן בלילה? לילה אחרון! שב, דבר, חוויות, משהו, תכניות, צוואות, משהו, כלום - ישן. למה? לילה - זמן שינה, בוקר - זמן השכמה, אח"כ זמן העקידה, כל דבר בזמנו בהווה, הוא חי את ההווה לכן הוא בא בימים מלאים.

איך אנחנו חיים? עם תכניות, שבוע הבא אתה יודע מה יש לי, ועוד שבועיים אני זה, ועוד שלש אני טס ועוד זה אני חוזר ועוד זה זה במשך השנה יש לך שבעה אירועים, פשש מבסוט. מה עם כל רגע? לא, זה רק בדרך לאירועים. לא יודעים לחיות, לא יודעים מה המתנה, לא יודעים איך לזכור, לא יודעים איך להעביר רגע לנצח. רגע - נצח. רגע - נצח, רגע נצח, לא השתמשת - מת מת מת מת מת, הולך הזמן. "ויהי  מקץ שנתיים ימים" למה ויהי? לשון צער. ווי. מקץ - שתמות תגיע לעולם הבא, יגידו לך שחיית שנתיים ימים. איך זה יכול להיות? אני חייתי מה זה, אני הייתי שבעים שנה, שבעים שנה אני חי, אומרים לו הלו, כמה למדת? דף ליום, כמה זמן? שלשת רבעי שעה, תכפיל, תראה כמה יצא, שנתיים ימים. אתה בן שנתיים.

אדם צריך להתלבש בחלוקא דרבנן, כל התורה והמצוות שהוא עשה בימי חייו זה חלוקא דרבנן שמלבישים אותו ועם זה הוא מתהלך בארצות החיים. כשהוא מגיע לבית דין של מעלה אומר לו בבקשה, תכנס למלתחה, תלבש את בגדיך אשר הכינות לך, מחכים והבן אדם לא יוצא, גלינג גלנג גלינג גלנג, נו, לא יוצא. מה קרה? פדיחות, איך הוא יצא? הוא הלך למלתחה יש לו רק גרביים, זה מה שהוא עשה כל החיים- גרביים עם פפיון, כמו התינוקים. מה יצא? לאן יצא? אז אם בן אדם לא רוצה את הפדיחות הוא צריך להתחיל למלא זמן, רגע ועוד רגע ועוד רגע, למה כשיגיע לשמה אין מאיפה להביא, אין, רק מה שעשית קיים, מה שלא עשית לא קיים, אין. "כי הם חיינו ואורך ימינו", רק עם זה אתה בא, אין משהו אחר, סיפורים אין, לוקשים אין, כלום, אתה בא - יש מציאות מה אתה העברת, מה שהעברת קיים, מה שלא עבר נשאר פה אין. אין. נמשיך.

גדלותם של הראשונים ששום דבר לא היה בכוחו להפריד ולהפסיק את חיבורם, שום סכין לא היה בכוחו לנתק את הקשר להפסיק את הדבקות, על האבות הקדושים כתב הרמב"ם, שום דבר לא יכול להזיזם ממקומם, העולם הזה הוא סכין לטוש, ולא היה בכוחו להחליש את החיבור שלהם, חיבור כל כך חזק היו האבות הקדושים. והרמב"ם שב, וזאת גם כן מדרגת האבות אשר הגיע קרבתם אל השי"ת, עד אשר נודע שמו בהם לעולם. אני הולך להגיד לכם סוד גדול בחיים שלכם לא זכיתם לדעת את הסוד הזה עד עתה. הכל בזכות הרב זריפי שליט"א. תשמעו דבר מדהים, אתם מתפללים כל יום לא יודעים מה מתפללים, זה מבהיל מה שאני אומר כעת, מבהיל. היה כדאי לרדת לעולם לחיות לשמוע את החידוש הזה ואחרי זה להתראות. תשמעו מה שהולך להיות פה.

אומר הרמב"ם, וזאת גם כן מדרגת האבות אשר הגיע קרבתם אל השי"ת, עד אשר נודע שמו בהם בעולם. עד שנודע שמו בהם בעולם. עד שהם הפכו להיות מציאות אלקית שנודע שמו בהם לעולם. מה אנחנו אומרים? אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב. זה שמי לעולם. זה שמי לעולם. אלהי אברהם זה שמי לעולם. אלהי יצחק, זה הולך ביחד, זה לא שני דברים, זה אחד. זה שמי לעולם. הדבקות שלהם בהשי"ת שזה שמי, ה' ושמו אחד, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" אז הוא ושמו אחד, נכון? הוא ושמו אחד. והוא אומר, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב - זה שמי לעולם. מהות אלקית בעולם, שמעתם פעם דבר כזה? אנחנו מבינים מי זה האבות הקדושים? זה חיבור ודיבוק אין נפרד, אין נפסק, כל הסכין של העולם הזה עם כל החטאים בעולם לא הצליחו ליצור סדק קטן, הפסק קטן בין ה' לאבות הקדושים. שמעתם פעם דבר כזה?

יתבונן כמה מתוקים דבריו ומתפרשים כמין חומר, הוא קיים ושמו קיים, בין הקב"ה ושמו כביכול אין חילוקים, ה' אחד ושמו אחד, כן האבות הקדושים היו כל כך מחוברים בבורא יתברך ומחיבור זה זכו להיות נצח לעד ולעולמי עולמים זה שמי לעולם. לא יאומן כי יסופר מה זה מדרגה של האבות.

כתוב בתורה "זה אלי ואנווהו". אמרו חכמים - הוי דומה לו, זה אלי ואנווהו, והלכת בדרכיו מה הוא אף אתה, מה הוא אף אתה, מה הוא אף אתה! זה אלי ואנווהו - ואני הוא. אנחנו צריכים להגיע למדרגה שאני הוא - מה הוא אף אתה, כמו האבות הקדושים. זה שמי - אלהי אברהם, זהו, אחדות ודיבוק וחיבור לא נפרד. יש לכם עבודה. תיכף אני אראה לכם איך מתחברים בעזרת ה'. תיבת נח עכשיו יצופו מעל הבריאה.

תראו איך קדוש עליון הרמב"ם זצ"ל עשה פסוק זה קילורין לעיניים, תנופה ורפואה לעיניים. מי לא יודע את הפסוק הזה, והאם מישהו עמד על ביאור הפסוק הזה פעם? הלא עוברים עליו כמעט בהבלעה, ורואים איך שגילה הרמב"ם בו סודות כל כך נוראים ורזין דרזין, שמעלתם של האבות הקדושים למד הוא מזה דכתיב לעולם, לעולם מורה על החיבור שלהם שהיה חיבור נצחי. והקב"ה נקרא "אלהי ישראל", אלהי ישראל, אנחנו ישראל. השאלה אם אנחנו זוכים להיות בחיבור כזה כמו שראוי? יש אלהי עולם ויש אלהי ישראל, ה' מתייחד בשמו על ישראל בייחוד גמור. ומה זה ישראל? עם שמע-אל, "ושרית עם אלהים ותוכל". להשתומם איך צריכים לדקדק בדברי תורה, וזה היה סוד האבות והם הגיעו בהתאחד דעותם והשגתו עד שכרת עם כל אחד מהם ברית קיימת, כי אלו הארבעה - האבות הקדושים ומשה רבינו התבאר בהם מן ההתאחדות בה'. ז"א השגתו באהבתו הם השיגו את השגת הבורא ואהבתו מה שהעיד עליו הכתוב. וכן השגחת ה' בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם להרבות ממון, ומשתדלים במקנה ובכבוד, והוא אצלי ראיה שהם כשהיו עושים המעשים ההם לא היו עושים אותם רק באיברים לבד וליבותם ודעותם לא יסור מלפני ה'. למה? שאפילו בעת התעסקם להרבות ממון רוצה לומר בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית, זה היה מפני שתכלית כוונתם היתה בעת המעשים ההם להתקרב אל השי"ת קרבה גדולה כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם זה להמציא אומה שתדע את ה' ותעבדהו. "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו", התבאר לנו כי כוונת כל השתדלותם היתה לפרסם את ייחוד ה' בעולם ולהיישיר בני אדם לאהבתו ומפני זה זכו לזאת הדרגה כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה. כל פרט ופרט היה מכוון לקרב לעבודת הבורא. צריך להתעסק בממון, אז אין הכוונה מון אלא הממון זה היכי תמצי להפגש עם אנשים ולעשות להם הנחות ולעשות קידוש ה' בממון ולעשות ככה וככה. צריך מקנה, אח"כ סוחרים מוכרים עדרים אח"כ עושים ככה וככה, עושים שחיטה, עושים פה ושם, שואלים שאלות, מה זה למה אתה עושה ככה, ואז מסבירים ואז ככה. כל פעולה ופעולה היתה מכוונת להישיר את כל העולם להקמת אומה מאמינה באלקים ולקרוא בשם ה' בכל אתר ואתר. ממילא כל חפציהם ועסקם בעולם הזה זה היכי תמצי לאותה כוונה.

גם אנחנו צריכים לעשות כן, ואני רוצה להגיד לכם תיכף דברים שיחייבו אתכם מאד. האבות הקדושים אם היו עוסקים במשא ומתן, זה לא היה שייך לעניני הגוף, משאם ומתנם היה לשם עבודה גמורה, עסקם במקנה ועבודת הבית היה אותה עבודה כמו הנחת תפילין. עושים ספונג'ה - זה כמו הנחת תפילין. שלא יהיה חילול ה' יבואו בית ככה מלוכלך ולא זה, ואין הטהרה שורה אלא במקום שנקי, ואין ה טומאה שורה אלא במקום מלוכלך, אז הכל זה היה "פניתי הבית" בשביל שהכל יהיה הכל עבודת ה'. הכל זה תפילין. כל עבודתם זה תפילין. ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, כל מה שהם עושים. שלא היה אצלהם שום מעשה שהיה שייך לגוף, כל מה שעשו אך ורק בשם ה'. וממילא כל מה שעשו היתה עבודה גדולה גמורה, וזה סודם של האבות הקדושים. בכל מה שזכו הוא אך ורק מזה, שכל מעשיהם היו רק לשם שמים. וזה מה שאנחנו אומרים "אלה אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" הן הן המרכבה. כמו שאין הפרד בין המרכבה לרוכב והרוכב הוא על המרכבה ויש דיבוק וחיבור בלתי יפסק, כך הם, אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב - חיבור ודיבוק, זה שלי לעולם. יבבי, יפה או לא יפה? מדהים.

עכשיו אני אומר לכם דבר חשוב, אם אתם רוצים אני אקריא לכם את זה מתוך הכתובים, שניה. מי למד פה פעם אחרונה שער הבטחון ברבינו בחיי? הא? כל הישיבה? ב"ה. מי יכול להגיד לי מי זוכה לחיי העולם הבא? מי זוכה לחיי העולם הבא? אחרי שלמדתם שער הבטחון תגידו לי, מי זוכה לחיי העולם הבא? מה? האלחימאי, כן, זה נכון אבל מי כן זוכה? מי מי מי זוכה? מי זוכה? יבבי. מי זוכה? יבבבבבי. נו, מי זוכה? אתם לא זוכרים? לא זוכרים? מי זוכר? לא זוכרים? זוכרים או לא? יאלה נו תגידו לי. תעזרו לי. כן, גם לא. גם לא. גם לא. גם לא. נו, מי זוכר? מי זוכה? מי? מי זוכה? מי זוכר? אתם לא זוכרים? אתם זוכרים משהו והוא שיגביר בעבודת ה' ולא יפק בהבלי העולם ולא יטה אל השלווה ולא יבעט במנוחה, זוכרים משהו כזה? מה זוכרים? בואו תשמעו יהודים יקרים, קודם כל יש גזירה שהיא נקראת גזירת ההשתדלות, כולם מכירים השתדלות השתדלות, מי שרוצה לעבוד יש השתדלות צריך לעשות השתדלות, כולם אוהבים את ההשתדלות. אמרתי הרבה אנשים באים ומבקשים ברכות, תברך אותנו שיהיה לנו פרנסה טובה בשפע,ש נמצא עבודה טובה שזה, אף אחד לא מבקש ברכה שאני לא אצטרך לעבוד. רוצים שיהיה עבודה, עבודה טובה ופרנסה טובה, למה אתה צריך לעבוד? בקש ברכה שלא תצטרך לעבוד.

אבל לפני שאני אומר לכם מי בן העולם הבא, יש שתי סיבות למה בכלל אנשים צריכים לעבוד. אחד - כיון שיש מבחן, כשאדם יוצא לעבודה או למלאכה או לעסק יש לו מבחן, האם הוא יעבוד את הבורא במלאכתו בעבודתו ובעסקו או ימרה את פיו, ז"א בעניני העבודה אפשר לעשות דברים שהם נגד הבורא, אפשר לעשות את מה שהבורא, ז"א גם בעבודה עצמה אם הוא הונה את הלקוחות או לא, יהיה שר או לא, משקולות וכו', כל מיני דברים, ויש גם אפשרות שהוא יעבוד במקום שאין לו בעיות כאלה אבל הוא נמצא בסביבה לא טובה, מקולקלת, מראות אסורים, כל מיני דברים, הוא ימרה את פי ה' בשביל פרנסה, וזה לא התירו. אז יש מבחן כשאדם יוצא לשוק החיים האם הוא יעבוד את הבורא או  ימרה את פיו, זה דבר אחד, זה סיבה שבה בוחנים אותו איך הוא. סיבה שניה למה הוא צריך לעבוד? כי אם בן אדם יקבל הכל מזומן לביתו ולא יצטרך לטרוח כלל, אז הוא יכול לבעוט, "וישמן ישורון ויבעט" ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך, יש לו זמן יש לו כסף יש לו הכל, וילך לטייל לאכול ולשתות וליהנות, אכול ושתה כל היום. אז לכן תכבד המלאכה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר, נרפים אתם נרפים מטילים עליהם עבודה, ותורה ודרך ארץ יגיעת שניהם משכחת עוון, אז כדי להשכיח את האדם מהעוון מטילים עליו עבודה וכו'. אבל כתוב "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", וכל מי שמעביר ממנו מביאים עליו, אז זה שתי סיבות שבן אדם צריך לעבוד. ואם הוא לא רוצה לעבוד, והוא רוצה להיות בטוח שהמזון יגיע אליו עד הדלת, עד הדלת. יש ספר גן הסכלים, נקרא בוסתנא לעגול של רבינו סעדיה גאון, ששמה שואל אחד את החכם ואומר לו, כבוד הרב, אם אני אהיה בחדר סגור ואני אנעל אותו, האם יגיע אלי טרפי? אמר לו כן. אמר לו כיצד? הכל סגור, אמר לו כשם שישיגך מלאך המוות בחדר סגור כך המלאך של מזון  ישיגך בחדר סגור. מי ששולח את זה שולח את זה. עכשיו, תשמעו מה רבינו בחיי שלמדתם אומר, איך זוכים לא לעבוד, ולא צריך להבחן ואין חשש שאתה גם תבעט.

אומר רבינו בחיי, ואם הוא מגביר עבודת האלקים, בן אדם שכל הזמן מגביר, לא נח, עוד עוד עוד עוד מעמיס כל הזמן מעמיס, ואם הוא מגביר עבודת האלקים ובוחר ביראתו, הוא ירא את ה' וסר מרע, בוחר בו - בקב"ה בעניני תורתו ועולמו, כל בטחונו זה "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" בכל הבחינות, וסר מן הדברים המגונים, וכוסף למידות הטובות, כל הזמן הוא רוצה רק להשתפר להשתפר במידות טובות ובורח מן המגונות, לא יבעט במנוחה, פירושו אם תהיה לו מנוחה אז הוא לא יבעט, פן שבעתי וכיחשתי, הוא לא יבעט כשיהיה לו מנוחה והוא לא יטה אל השלווה, אם ה' העניק לו שלוה הוא לא יחפש, לא דיין של הצדיקים מה שמזומן להם לחיי העולם הבא, הם עוד רוצים לישב בעולם הזה בשלוה? לא. הוא לא יטה אל השלוה, הוא לא מחפש שלוה, הוא רוצה עבודת הבורא כל הזמן, לא ישאיהו יצר הרע, ולא ייפת בכשפי העולם, לא מתפתה, העולם הזה זה מכשף גדול, יש לו אורות וצבעים וכל מני צורות שמטיילות ברחוב וכל מיני ענינים, אומר והבן אדם לא יתפתה, יצר הרע לא יצליח עליו, אחד כזה זה תשעה דברים שכתובים פה, יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב והבאת טרפו, לא יצטרך להתגלגל בסיבות הטרף להביא טרף לביתו, יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב והבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים מעליו, הבחינה - הוא לא צריך להבחן כי אחד כזה שהוא כבר מגביר לבד וכוסף למידות טובות מסתלק מהרעות, לא מתפתה, לא נוטה אל השלווה, לא זה לא זה לא זה, אדם כזה לא צריך לבחון אותו, הוא מצויין לבד, לבד הוא במטפו כל הזמן קדימה קדימה קדימה, אז לא צריך לבחון אותו. ודבר שני, הוא גם לא יבעט בטובה, כי הוא לא נוטה אל השלווה, והוא לא בועט במנוחה. זה יבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי סיפוקו ומזונו, כמו שאומר ה' לא ירעיב ה' נפש צדיק. אז הנה יש לכם את הסיסטם איך לא לעבוד. לא צריך השתדלות, תשתדל בזה ואז לא תצטרך להשתדל לעולם. הכל יגיע אליך. הכל בכל מכל כל.

טוב, זה עוד לא עונה איך זוכים לחיי העולם הבא. איך זוכים לחיי העולם הבא? הא? זוכרים איך זוכים לעולם הבא? רק שניה, איך זוכים לחיי העולם הבא. לא מספיק מותק, לא, לא מספיק. לא מספיק.

ומהם שגמול לעולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלהים לשני דברים, אחר המעשה הטוב, יש שני דברים שגורמים שאדם יזכה לחיי עולם הבא, אחרי שהוא עושה את המעשה הטוב, אחרי שהוא צדיק, אחרי שהוא צדיק, כדי לזכות לחיי העולם הבא אחד משני הדברים, האחד - שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמו שאמר דניאל "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", ואמר "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב", וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו את האחרים עם גמול צדקתו שלו, רק בהצטרף ובהתקבץ יחדיו, מה שהוא הצדיק אחרים ומה שהוא היה צדיק בעצמו, וגמול אמונת לבו וסבלו, שהיה מאמין גדול בה' והיה מוכן לסבול כל מה שעבר עליו בעולמו, יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. זה אחד שזוכה. והשני - חסד מאלהים ונדבה וטובה. זהו. יוצא שהיחידי שבטוח שיש לו עולם הבא, אפילו אם הוא צדיק ומקיים את כל התרי"ג והוא עושה מצוות כחול הים, זה עדיין לא מקנה לו עולם הבא. רק אם הוא יורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה, וינהיגם לעשות הטוב, שמעתם? אם כל אחד ידאג לעצמו אני, אני ורק אני, לא יהיה לו עולם הבא אא"כ ה' יתן לו נדבה וחסד, חכה בתור. אבל אם אתה רוצה להיות בטוח זה רק אם תעשה את מה שכתוב, שיורה בני האדם עבודת הבורא כמו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וינהיגם לעשות הטוב, וכל שכן אם הוא מחזיר בתשובה, וכל שכן, שנאמר "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" והשני זה רק חסד מאלקים ונדבה וטובה, כמו שכתוב "ולך ה' חסד כי אתה תשלם כמעשהו" זה רק חסד. למה זה? והעילה, מה ההסבר? והעילה, למה זה כך, והעילה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר, לא יהיה שקול בטובה אחת מן הטובות של הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא אוי ואבוי. ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה שהוא חייב לו, יהיה כל מעשהו, כל מה שעשה, נכחד ונשקע בקטנה, איך אומרים החבר'ה, בקטנה שבטובות של הבורא עליו, ומה שיהיה מגמול הבורא לא על מעשהו הוא רק מחסד הבורא עליו. אז אתה יכול לבוא ולהגיד אתה יודע מה אני עשיתי, מה מה מה מה, אומר הלו, הורית אנשים לעבוד את הבורא, הנהגת אותם לזה, לא עשית כך, לא מגיע לך. חסד וטובה נראה, תעמוד בתור. מפחיד. מפחיד.

רבי עקיבא, בשעה שקבר את בנו אמר בהספד בבית הקברות, מובטח אני שבני זה בן העולם הבא, שזיכה את הרבים. למה אתה צריך להגיע לזה, הוא היה תנא קדוש, למד תורה, בעל מידות תרומיות, למה צריך להגיע לזיכה את הרבים, מה, אם הוא למד תורה הרבה זה לא מספיק? אם היה בעל מידות טובות והגונות לא מספיק? מה עוד? אומר לא, זיכה את הרבים זה אני יודע שהוא בן העולם הבא. למה? כי תורה יכול להיות זה בשביל כבוד, מעמד, ממון, תפקיד, שררה, אני יודע מה יש בליבו של האדם, למה הוא. זיכה את הרבים, אומר רבי עקיבא, ראויים היו ישראל להגאל ממצרים לולא משה ואהרן, גם אם לא היו משה ואהרן היו  נגאלים ישראל ממצרים, שנאמר "ואחרי כן יצאו" אז היתה הבטחה לאברהם אבינו שבני ישראל יצאו ממצרים, "ואחרי כן יצאו", מי יוציא אותם? הגואלים. מי היו הגואלים? משה ואהרן, למה היו הם דווקא? כי מגלגלין זכות ע"י זכאי. מי היו הכי זכאים בדור? משה ואהרן. ומן השמים מגלגלים זכות על ידי זכאי. מי קובע שהוא זכאי? השמים קובעים. איך הם קובעים, הם יודעים מי זכאי, ואיך נדע אנחנו שהוא זכאי? שגלגלו זכות על ידו, כי מן השמים מגלגלים. אז זה סימן שהוא זכאי, זכאי הוא בן העולם הבא. אז אומר רבי עקיבא מובטח אני שבני זה בן העולם הבא שזיכה את הרבים דווקא, כי מגלגלים זכות ע"י זכאי משמע שבשמים הוא זכאי והוא בן העולם הבא.

אז עכשיו חבר'ה, אתם יש לכם פחות בעיות. למה? כי הרב זריפי הוא מזכה הרבים. כל דבר שארגון שופר צריך הרב וישיבת תיבת נח עומדים לימין למסעד ועושים גם אם צריך להוציא ממון. עיין כל ערך המבצעים והחלוקות וכל מה שנעשה והטמבלויזיות, הכל הכל הכל כהרף עין. אם תתמידו בדרך הזאת ותזכו את הרבים, תצא הכרזה מן השמים - זכאים. ואם מגלגלים זכות ועוד זכות ועוד זכות ע"י הישיבה, משמע שיש פה זכאים. מה שנשאר זה רק להיות בטוח שהזכויות יהיו גם מן הסוג שנורה את האנשים לדרך ה', ומה שאתם מחלקים דיסקים וחומרים כאלה ואחרים, ולפנינו המשימה הגדולה - איצטדיון רמת גן, 40-50 אלף יהודים, במעמד של חיבור עולם התורה ועולם התשובה יחדיו, שזה יעשה רעש בשמים שאין כמוהו, שעל זה נאמר הפסוק שלום שלום לרחוק - זה בעל תשובה, ולקרוב - זה מי שחרד מימי עולם, "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו", זה הרפואה של עם ישראל. לכן "לך כנוס את כל היהודים, בפתח מלחמה, היה צריך להיות תרגיל עכשיו גדול בין ארה"ב וישראל להגנה אוירית כנגד טילים, בוטל, כי ישראל רוצה לתקוף יותר מהר ממה שהאמריקאים, ועכשיו יש סכסוך בין גורמי הבטחון, וביבי ממהר לקראת הפעולה כי הוא אומר, אין מספיק זמן והפצצה בדרך, למרות שאנחנו אמרנו שכבר יש להם, ויש מומחים שאומרים שיש להם, אבל אם הם כבר מעשירים מעשרים לתשעים אורניום, אנחנו נמצאים בברוך. אז הוא רוצה למהר, ואנחנו רוצים להספיק. אז לך כנוס את כל היהודים, מה עשה מרדכי ומה עשתה אסתר? כינסו את כולם לפני שתצא גזרת המן אחמדניג'ד לפועל, לפני, ואז בעזרת ה' יתברך יש לנו סיכוי שהכל יבוא על ראשיהם של אויבי ישראל כמו שאנחנו רואים כעת, מצרים הורגים מצרים, לובים הרגו לובים, כורדים הורגים תורכים, סורים הורגים סורים, עיראקים הורגים עיראקים, תימנים הורגים תימנים, כולם הורגים את כולם, ואנחנו באמצע, והם הורגים את כולם מסביב, אבל כל זה איתות, זה יכול שהאביב הערבי יהפוך לחורף ישראלי, אז צריך להזהר. זה איתותים אחרונים. לכן אנחנו צריכים להיות בחיבור ובאחדות יחדיו.

אז אני ביקשתי מהחבר'ה שלי אחרי שלמדנו את המאמר הזה, שאלו אותי תגיד, האם אנחנו שייכים גם כן למדרגות כאלה? אמרתי להם ודאי, כתוב "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" בלי חילוק, כל ישראל הם ממלכת כהנים וגוי קדוש, בנים אתם לה' אלקיכם בלי חילוק, עם סגולה בלי חילוק, כולנו שווים. והרמב"ם פוסק, יכול אדם להטות את עצמו ולהיות כמשה רבינו, ויכול להטות עצמו ולהיות כירבעם בן נבט, תחליט מה אתה רוצה.

אמרתי לחבר'ה, חבר'ה, משה רבינו התפשט מהחומר, עלה למדרגה של מלאך, לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה, אמרתי להם בואו אנחנו נתחיל ארבעים יום תענית, שלשים חבר'ה קיבלו על עצמם. היום זה היה היום הראשון מתוך ארבעים. מה אתם אומרים זה קשה או לא קשה? תענית ארבעים יום, בלילה אוכלים, אחרי צאת הכוכבים עד עמוד השחר, ביום לא אוכלים 12 שעות, קשה או לא קשה? חרית ברית. לא קשה. אם רוצים - לא קשה. ארבעים יום תענית בשביל הצלת עם ישראל, בשביל אחדות עם ישראל, בשביל לבטל גזירות מעם ישראל, שווה או לא שווה? ולהתיש את החומר, להתיש את היצר הרע, אל תגיד לי לפתוח את המקרר, שמעת? אל תציע לי לנשנש, הבנת? אל תגיד לי תעשה תה, שמעת? 12 שעות אני אייבש אותך, אל תדבר איתי בכלל, לא מעוניין, כל ההצעות נדחו, דבר איתי בעוד ארבעים יום, ביי. מדהים זה. סוף סוף אתה גבר, יכול להגיד לו, לא כמו זה שבא לבית דין והדיין קלט, סליחה לפני חודש אני לא קידשתי אתכם? אז הוא אמר כן, מה אתה עושה פה? אומר באנו להתגרש, והוא ראה אותו מפוחד, אז קרא לו בצד, תגיד מה מה קורה? מה מה היא מרביצה לך? מה קרה? אומר לו כן, כבוד הרב היא מרביצה לי, היא רודפת אחרי עם הנעליים, מאז שהתחתנו אני רק מקבל מכות. אמר לו ואתה אף פעם לא הצלחת להחזיר? אומר איזה להחזיר, אתה יודע מה זה אכזרית. ואף פעם לא הצלחת כלום? אמר לו פעם אחת הצלחתי, פעם אחת. היא רדפה אחרי לחדר ואני התחבאתי מתחת המטה והיא אמרה לי תצא החוצה, ואני אמרתי לה לא יוצא! זה היה הפעם היחידה, ומשמה ברחתי לבית הדין. אז להגיד פעם אחת לאשה לא, זה גבורה.

אנחנו  יכולים להגיד ליצר הרע ארבעים יום לא, אל תדבר איתי ביום, תדבר איתי בלילה, בלילה אין בעיה, תציע לי סטיקים צ'יפסים מה שאתה רוצה, ביום  12 שעות אני רוצה שקט, לא לדבר איתי. כמה חבר'ה לוקחים עליהם ארבעים יום תענית? הנה הראשון, הנה השני זה נהג משאית זה קשה לו, אבל הוא לוקח. שניים יש, אחד מפה ואחד מבני ברק. מי עוד לוקח על עצמו? הנה כבוד הרב זריפי אשריך ואשרי חלקך, אם ראש הישיבה לוקח מי לא לוקח? הנה השני תבורך מפי עליון, הנה השלישי בעזהי"ת, מי עוד לוקח יהודים יקרים, אתה לא יכול, מי עוד לוקח רבותי? אני צריך להגיע לארבעים לפחות שעושים ארבעים יום. הנה עוד יהודי, כמה זה כבר? חמישי נכון? אתה גם? מה אתה מפחד, לא מתים מזה אני מבטיח לך, אתה תהיה צעיר וחזק ואתה תראה שאתה גבר כשאתה מחליט משהו כל דבר שתרצה בחיים זה, שכחתי להגיד לכם משהו, שבתום הארבעים אנחנו נעשה תפילה ביחד, וכתוב בספרים הקדושים שאחרי תענית ארבעים מה שמבקשים מן השמים מקבלים. אז כדאי. ועוד בתפילת רבים בשביל עם ישראל אני בטוח במאה אחוז שהקב"ה יענה לתפילותינו. מי עוד? יש לנו שישה, הנה שביעי תבורך מפי עליון, שביעי שלוקח פה בתיבת נח. מי עוד? אתם יודעים איזה מנין קדוש יהיה לכם, ממחר יחביבי, אריות. מי עוד? שבעה כבר יש. הנה עוד יהודי יקר, אשריך ואשרי חלקך, שמונה יהודים שלקחו על עצמם תענית ארבעים יום. מי חלם שהוא יכול להעז דבר כזה, וזה כל כך קל, קל, קל. הבאבא סאלי היה בגיל 13 מתענה תענית הפסקה, ממוצ"ש עד יום שישי בלי אוכל ובלי שתיה כלל ביום ובלילה, בלי שבת, בלי ראש חודש, בלי ט"ו בשבט. בלי שבת. רק בימות השבוע, ראשון - שישי וחוזר בלי שני ימי ראש חודש וראש חודש וט"ו בשבט, בעזרת ה' ארבעים יום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, אחרי זה אפשר לאכול מה שרוצים. שישי צמים עד אחרי התפילה יש לך תאבות יו יו יו, איך זה טעים, אתה לוקח ופל אפילו מלפני חודש זה טרי. אתם לא יודעים מה הטעם שיש אחרי זה, תענוג, לאט לאט אתה אוכל, יש לך את כל הזמן בעולם, זה מדהים, זה מדהים, מדהים מדהים, אתה לא תלוי בכלום, אין לך שום טרדה, אתה פנוי לשבת וללמוד, אף אחד לא יכול לבלבל אותך, כלום. כמה יש לנו שמונה, הנה תשיעי, אשריך לחיי העולם הבא, אשריך התשיעי, מי העשירי קודש? עשירי קודש הנה 11 ישתבח הבורא, אשריכם, אני הייתי ה-11 במוצ"ש, אמרתי אם יש עשרה אני אפתיע אתכם, היו עשרה אמרתי גם אני נכנס, ולי קצת קשה, לא בגלל שקשה לי לצום, אתם יודעים, הנה אני בא לתת הרצאות ואני נוסע מקצה הארץ לקצה הארץ, צריך לטפל בהרבה ענינים אבל לא קשה בכלל, לא קשה אני אומר לכם. מה שאלו את הבאבא סאלי? איך זה לצום שבוע ימים ככה, אמר להם שלשה ימים ראשונים - קשה קשה קשה, אחרונים - קל קל קל. שמעתם? כשבן אדם מתרגל קל קל קל. והוא בלי אכילה ושתיה כלל. תענית הפסקה, שנים הוא עשה. מגיל 13, ובירושלים בדור הקודם רבים היו עושים. אפילו נשים, נשים היו עושות. ואנחנו מפחדים 12 שעות לא לאכול. אז לא תעשה גרפסים ביום, מה קרה? מה קרה? אשריך 12, זה גם מומלץ לשמנים, זה כבר הזדמנות. 12 יהודים, אשריכם ואשרי חלקכם. זה נקרא ללמוד למעשה, צריך לצאת מהשיעור למעשה. נו, אני רואה שאתה רוצה ומתחבט, אתה לא תתמוטט, אתה תחיה. תחשוב על זה. 12 יש. אם יש אנשים בשידור שרוצים שישלחו לי באימייל מכל העולם, אלה שמעוניינים או באס אם אס לשלוח ל-0506500666, מי שרוצה לקבל על עצמו תענית ארבעים יום כמו שאמרנו, יכול לצלצל, אני בסוף אברך את כל אלה שקיבלו על עצמם פה הערב לברכה שיתמלאו כל משאלות ליבם לטובה. אז מי שמעוניין בבקשה, מי עוד כאן? יש לנו 12, נכון? מתי מה? כן, מהבוקר, ומחר במנחה אתם אומרים לפני יהיו לרצון השני, לפני עושה שלום במרומיו יש יהיו לרצון, שמה יש נוסח תסתכלו. הנה יש יהודי בשם ניסים עטיה מאיפה הוא? מעמנואל מקבל על עצמו תענית ארבעים, אשריו ואשרי חלקו, אז אומרים מחר שהריני מקבל על עצמי בלי נדר תענית ארבעים יום למעט שבתות וימים שאסור בהם להתענות, ולמעט אונס אם חס ושלום יהיה אונס, וכתוב שמה שאם אתה רוצה להפסיק את זה מסיבת אונס או משהו כזה אומר מזמור לדוד ה' רועי וכו', כתוב לכם בסידורים הספרדיים, ושמה אומרים את זה ובעזרת ה' יתברך אין לכם מושג אפילו כמה צילותא בלימוד יהיה לכם. יום ראשון שני, יש חששות כי הם פוחדים, שלישי והלאה לא זוכרים בכלל שמתענים.

יש אצלי יהודי שהוא שוטף בתים בנינים, כל היום, עבודה סזיפית קשה, והוא בתענית ארבעים יום, הוא כבר שמונה ימים. הבן אדם שאלתי אותו תגיד איך אתה מחזיק מעמד? אומר בכלל לא מרגיש שום דבר. קל. עכשיו אתם רוצים שאני אראה לכם כמה זה קל? זה דוגמא לא טובה אבל מה לעשות חייבים לתת, איך המוסלמים שלשים יום רמדן ועובדים בבנין בשמש ואיך זה? לא יש כאלה נכון, יש כאלה נכון, פעם תפסו ערבי אחד שותה ברמדן אז אמרו לו איך זה? רמדן וזה, אמר אני מזרחי. מי יהיה 13 בעזרת ה' יתברך? אחד אהבה, אנחנו התחלנו אל תדאג, נחכה לכם, אנחנו נחכה לכם אין בעיה. וגם אם אני אצטרך להתפלל עליכם בנפרד אני אתפלל עוד פעם בנפרד, אין שום בעיה, אני - מה שאני מבטיח מקיים, אנחנו נעשה אחדות ביחד, אל תדאג.

ש. לא שומעים

הרב: לא, אתם תתחילו כמו שאנחנו התחלנו יום לפני וזה יחזיק לכם רטרואקטיבית גם יום אחד, אל תפחד, ואם צריך שנוסיף אנחנו עוד יום אחד לכבודכם נוסיף, כבר לא בעיה, התרגלנו. 13, מי יהיה ה-13 בעזהי"ת? יש אחד שמסתפק בינתיים באתר, אל תסתפק עיוני, תהיה עם החבר'ה, כדאי, זכות גדולה אני אומר לכם, אתם לא יודעים כמה ישועות מקבלים מזה. אתם יודעים, בספרי המוסר כתוב שאם מישהו ניצח את יצרו בדבר קטן, צריך להיות מאושר על דבר קטן לנצח בן אדם בתענית, אתם יודעים מה זה? מה גודל השכר. ארבעים יום תענית זה רק הצדיקים של פעם קראנו עליהם בספרים, ופתאום אתם רואים שכל אחד יכול להיות, למה להרחיק את זה ולהגיד שרק הם יכלו? למה אנחנו לא יכולים? מה אנחנו לא אותו חומר? אותו חומר. בדורות קודמים לא ידעו לעשות תשובה כמו שאנחנו עשינו, והדור הזה הצליח להעמיד מיליון וחצי בעלי תשובה, אז יש לנו כוחות או לא? אם אתה יכול להפקיר את הכל, את המשפחה קרובים ידידים עבודה הכל ולהתחיל מחדש, א' ב' ג' ד' ללמוד מחדש זה הצלחת, לסתום את הפה 12 שעות קטן עליך. קטן עליך. להיות בעל תאווה זה לא עושה אותך יותר בן אדם יותר מעולה, כל בעל חי אוכל כל הזמן. החכמה - עד שאתה מכניס תורה לתוך מעיך תבדוק מה אתה מכניס לתוך מעיך - באכילה ושתיה. 13 מי יהיה? אשריך אסף יבבי יבבי יבבי, אתה תהיה בחור צעיר וצנום, חזק וברוך. אסף עוזר לנו באצטדיון עכשיו בעזרת ה' שנרים את הפרויקט הזה, הוא סייע לנו להרים את כל הטמבלויזיות לבפנים חבל על הזמן, אתם לא הייתם שם, אני לא יודע אם ראיתם את הסרט אבל זה משהו מדהים, אתה ראית? אשריך. מדהים, לא שמתם פה מסך? אין. מי עוד, יש עוד מי שרוצה להיות היד החזקה? 14, מה עם המסתפק שלנו, מאיפה הוא המסתפק? מבאר יעקב? מה שמו? באנגלית, תן לו לקרוא. 14 מי יהיה? 14, עוד יהודי אחד שלוקח על עצמו ארבעים יום. שחר דדשב אל תדשדש. קדימה. מי עוד? 14 מי פה עוד גבר יכול להלחם נגד יצרו? אתה ישן לו והוא ער לך. אמרנו אתה ישן והוא ער לך, אז באידיש אומר הארליך האיד - אתה ישן והוא הער לך - ארליך הוא משחק אותה אתה מבין הארליך האיד לידך כזה. בשביל להפיל אותך. אתה ישן והוא ער, למה הוא ער? שתמשיך לישון. הנה ממושב בקועה יחיה בראך קיבל על עצמו ארבעים יום תענית, אשריו ואשרי חלקו, אז יש לנו 15. עוד חמישה אנשים מחוץ לארץ, עוד חמישה אנשים צלצלו לטלפון שנתנו מחו"ל, אז יש לנו עשרים כבר הערב בזכות ישיבת תיבת נח. רגע. מה? מה קשה לו? קשה לו עם הנס של הבוקר, עליו לשתות לפני עמוד השחר שלש כוסות. ובעזרת ה' הוא יעבור. הנה גם שלמה חלק קיבל על עצמו 21, אשריו ואשרי חלקו. סוכן נסיעות, תיירות. חביבי יקבל את התיירים בתענית ארבעים יום. חזק וברוך, 21. אתם רואים מה זה? איזה זכויות יש לכם, מגלגלים זכות ע"י זכאי.

עוד אחד, עוזיאל בן לאה, 22 שקיבלו עליהם ארבעים יום תענית, אני צריך ארבעים כנגד ארבעים, יחביבי. תזדרזו. 22 הברכה שלי ככל שמתרבים האנשים תהיה יותר חזקה, לא חוזרת ריקם. לא חוזרת ריקם. עם זכויות כאלה לא חוזרת, 23 אשריך לחיי העולם הבא, פה בתוך הישיבה, 23  יהודים. אל תערבב, בני ברק לחוד ירושלים לחוד, יש זכויות, זה ברית אחיות תאומות. אל תדאג. כמה שיהיה לנו יותר רק נרוויח, 23 יש לנו בינתיים, 24. אשריך. ישיבה שלמה כולם בתענית ארבעים יום, ישתבח הבורא מה זה? הישיבה הראשונה בעולם אני חושב שיש בה כל כך הרבה שמתענים ארבעים יום ביחד, 24. 24 יהודים יש פה, הנה עוד אחד, 25 תבורך מפי עליון. הנה מאיפה? מאיפה? מרחובות, 26, איפה מחיאות כפיים? שם הויה. נו. מי היה מאמין, זה אלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב אלקי שלמה אלקי יוסף אלקי כל השמות, זה שמי לעולם. להיות דבק בקב"ה צריך להוריד מהחומר, כשמורידים מהחומר הנשמה עולה וקל לה להתדבק בהשי"ת, פחות תאוות, יותר חיבור ודיבוק. כל קוקה קולה מפריד אלוף. אז כל היום עבודת הבורא. בלילה - זה שעת החיצונים. 26 יש לנו, ישתבח הבורא ויתעלה שמו מלך מלכי המלכים, אני בטוח שהקב"ה קורא לפמליא של מעלה ואומר ראו בני חביבי, תראו כמה הם מוכנים, יש להם תאוות, יש להם רצונות, והם מוותרים. רוצים להתחבר ולהדבק באבינו שבשמים.

פרדס חנה, 27 אשריהם ישראל, הנה 28 פה בישיבה, אשריך, ה' יתן לך כח, 28 לזיווג הגון מהרה. מי עוד? עוד 12 אנחנו צריכים לארבעים. 28 חבר'ה, לא יפה, יש כמה רק שלא מה, כולם יצומו ואתם תאכלו? לא נעים, תצטרכו לצאת מהישיבה לאכול, לא יפה לאכול ליד אנשים רעבים. 28, מי עוד? עוד 12 יהודים מהארץ, מחו"ל, מהישיבה, עוד 12. בזריזות יהודים יקרים, זה אושר, אושר אושר. מעמוד השחר עד צאת הכוכבים שזה חמש וחצי בערך, חמש ועשרים, תלוי בכל מקום, לא אוכלים לא שותים, אחרי זה אפשר לאכול מה שרוצים ובשפע, ארבעים יום חוץ משבת, ר"ח וט"ו בשבט, קטן עלינו. כן, מהבוקר הזה. הנה יש עוד אחד? זה פטנט, אם זה בשביל ההתחלה כאילו לנסות ואם כן ממשיכים זה כדאי, כולם זה בלי נדר, אם חלילה יהיה אונס בן אדם לא מבקשים ממנו להסתכן, אם מרגיש סכנה, מה שלא מצוי רק אם חלילה יחלה ואני לא יודע מה, אבל אם זה כהתחלה להתחיל ככה זה טוב, אבל ארבעים זה יסוד גדול, זה לא דבר פשוט ארבעים יום. לא בכדי, תדעו לכם, ארבעים יום זה כנגד יצירת הולד. מה ששהה משה רבינו בשמים ארבעים יום וארבעים לילה כדי להתיש את כח החומר שלו שהוולד נוצר לארבעים יום, אז זה לביטול כל ההויה הגשמית ולהיות רק רוחני נבדל לגמרי צריך ארבעים יום. אנחנו אמנם לא עושים יום ולילה, אבל אנחנו מתחילים להתאמן, אנחנו מתחילים להתאמן, לך תדע לאן נגיע. אולי נזכה לעשות תענית הפסקה, יבבי, יבבי יבבי. תאמינו בעצמכם, יש לנו כוחות של מלאכים, המלאכים נבראו לשרת אותנו, המלאכים, "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך", אנחנו גדולים מן המלאכים, שתדעו לכם, רק אנחנו תקועים בחומר בינתיים, תקועים קצת בחומר, אבל אפשר להשתחרר. 28 יש לנו מי עוד? הנה עוד אחד, אשריך. 29 תימני, זה לא צחוק. 29 זה לוותר על הג'חנון ולוותר על הקובנה, 29. טלפונים, 050-6500666 אפשר להראות את זה. כן, אפשר לצלצל מחו"ל ומהארץ, 29 אנחנו עוד 11 איש, ישתבח הבורא, הנה ארבעים יום, לא עשרה ימים, אשריך. מספר שלשים. עוד עשרה, עשרת הנבחרים האחרונים שזוכים הערב להיות מחוברים, הנה אחד נוסף, 31. השבח לאל בורא עולם. אחרי זה נעשה ריקוד ביחד, יבבי. 32 יש לנו בישיבה. אשריך לחיי העולם הבא. אשה גם יכולה, מספר 33 אשה מאיפה? מירושלים, ירושלמית. 33 ישתבח הבורא ויתעלה שמו, שותפים בשביל עם ישראל שיתבטלו כל גזרות רעות מעלינו. 33. עוד שבעה יהודים יקרים וחשובים. עוד שבעה יהודים יקרים וחשובים. מי עוד? הנה עוד אחד, ישתבח הבורא. 34. 34 עוד ששה יהודים. עוד ששה יהודים, יש משהו מחו"ל שמה אוכלים מקדונלד. עוד ששה יהודים. הערב אתם יכולים לאכול בלי שום בעיה, בלי שום בעיה. רק מעמוד השחר עד מחר בחמש וחצי אפשר להיות בתענית, אחרי זה אפשר לאכול חופשי. לא לא לא לא, לא לא לא לא לא, לא. זה ההיא או שזה לא? זה נוספת. שמעתם אפילו אשה שמניקה מוכנה היתה, תארו לכם מה זה. אתם מה אתם? מה אתם עגלים אתם? מה אתם רק יונקים, המיניקות מוכנות. 34, נשאר לנו ששה. ששה יהודים. ששה יהודים חבר'ה, הישיבה הכי חשובה עכשיו בשמים. תיבת נח יחביבי. תיבת נח. נו, עוד ששה יהודים מהעולם, מהארץ ומהישיבה. עוד ששה. אין שום בעיה, תשאל אותו אם אפשר להתיר את הנדר. עוד ששה יהודים חבר'ה, איפה החבר'ה שלך שלשה, תשכנע אותם, נו צ'יק צדק, מה הבעיה? לא יאונה להם כל רע. זה הבטחה. לא יאונה כל רע. רק טובות יצאו. יש עוד אחד, 35 מהישיבה, אשריכם ישראל. עוד חמישה כנגד חומשי תורה, יאלה קדימה. עוד חמישה יהודים, אתה גם? 36 כנגד ל"ו צדיקים. עוד ארבעה יהודים. דדון מה קורה דדון? הנה לקח טרשד לוקח שני. עוד ארבעה חבר'ה, עוד ארבעה יש לנו כח אדיר, כח אדיר בשמים. כח אדיר, עוד ארבעה. עוד ארבעה יהודים. מותר לעשן, מותר לעשן. את הארבעים יש, אנחנו צריכים עוד שלשה, עוד שלשה אנחנו צריכים יש לנו את הארבעים, את מי שסוגר יש לנו כבר, עוד שלשה כנגד האבות, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, זה שמי לעולם, הנה עוד אחד, יש לנו עוד אחד, עוד שניים. עוד שני יהודים. עוד שני יהודים, הנה עוד אחד. יש לנו 39. עוד אחד ועוד אחד, ארבעים ואחד! ארבעים ואחד, 42, 42, שם הקדוש, ארבעים ושתיים. ישתבח הבורא. ישתבח הבורא. איזה הגנה יש עכשיו על ירושלים.

יש עוד מי שרוצה או שאני מברך? 43, השבח לאל בורא עולם. אני מברך ברכה שעוד לא היתה כמוה, 44, 45, השבח לאל בורא עולם. כשאני שמח זה עובד, עוד או שאני מתחיל? אל תפסיקו אותי אח"כ, 46. תזכה לבנים זכרים בעזרת ה'. 46. אני מתחיל? מתחיל? מתחיל.

46 מה עוד? ממקסיקו, מה אומרים? 47 ממקסיקו. יחביבי, יחביבי. 47. אנחנו חייבים חמישים, עגול עגול, 47 יש, חמישים שערי בינה, שיפתחו לנו בעזרת ה', עוד שלשה יהודים מהעולם, עוד שלשה יהודים זה שיא, שיא, שיא. אנשים איפה נשמע דבר כזה שבדרשה אפשר שחמישים יהודים יקבלו ארבעים יום תענית, אתם מבינים בכלל מה מדברים? מה מדברים פה. אתם לא יודעים מה זה עושה בשמים. עוד שלשה יהודים בעזרת ה', ברכה שיוצאת לי נטו מלא מלא מהלב, מלא מלא, חודרת עוברת עוקפת מגיעה לפני כסא הכבוד, מה שמבקשים בעזרת ה'. עוד שלשה יהודים שיהיה חמישים נחת רוח לאבינו שבשמים. על ההר הזה תעבדון את האלקים. עוד שלשה מהעולם, מהארץ ומהישיבה. יאלה, אחד לפחות מהישיבה אחד מהארץ ואחד מהעולם. מי עוד? עוד אחד יהודים יקרים פה 48 נראה מי שיש לו מח, מי הראשון שיש לו מח להיות 48, 48 אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, הטלפון 050-6500666, זריז עוד שלשה יהודים. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה, 48 יבבי. ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו. ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו. 49 עוד יהודי מאבני חשק אשריו ואשרי חלקו. מי סוגר חמישים? יס יס יס. אני מאמין, זיווג הגון מהרה השנה. בית שמש א' עוד אחד 51. 52 זה אליהו הנביא, לך תדע מה יהיה פה. יש עוד? 52 אליהו, הנה אליהו. אשריך. מטבריה 53. אליהו ברכה מירושלים 54, עוד אחד מירושלים 55. עוד אחד מראש העין 56. חייבים שישים, שישים. כפר סבא 57. אני לא יודע מי יאכל מחר. מתל אביב 58. יבבי יבבי. 58, עכשיו אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא.... אשה מחיפה 59. אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא, 60! 60. אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא, אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא.... אני אתה והוא עבדים של הקב"ה.... שלמה חלק תורם אלף שקל מניה לאצטדיון אשריו ואשרי חלקו. אני אתה והוא עבדים של הקב"ה.... אלירן רווה 62 איייי, מי היה מאמין בכלל שיכול להיות דבר כזה? עוד אחד מירושלים 63! ישתבח הבורא ויתעלה שמו, הרב יש לך זכויות בלי הגבלה, בלי הגבלה. זה לא יאומן. מאשקלון 64, רק תראו מאיפה מסתכלים עלינו עכשיו, מכל העולם. ממשיכים. תשמעו עכשיו, שים, מה? נחשון יהונתן מכפר סבא 65, מירושלים 66, חבר'ה לשיר אני מאמין עוד פעם, אני מאמין אני אומר לך שאני מאמין, אני מאמין שנגיע למאה, אנחנו נגיע למאה, אנחנו נהפוך את העולם, אנחנו נעצור את המלחמה, אנחנו נחזיר את הטילים על הראש שלהם, יש לנו כח ארבעים יום עכשיו אנחנו נראה להם מה זה. כמה אנחנו 66, נכון? 66 קדימה אני מאמין, איפה אני מאמין של ארז יחיאל יבבי, יבבי חבר'ה, אבל עם כל ההתלהבות יש לכם כח אדיר, הרסתם את המדינה הרסתם. כולם ביחד. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין... נתנאל בלע מירושלים 67 והיא תצליח במשפט, זה בחורה. בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין. איפה הופ. אני מאמין, אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין. ואע"פ שיתמהמה, 68 רמלה. אחכה לו. עוד אשה מנהריה, 69. אחכה לו. בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא בכל יום שיבוא אני מאמין. בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, אני מאמין. הופ. מי היה מאמין? רק אני מאמין. 69, פנו את הכסאות, אני נכנס לריקודים, פנו את הכסאות, כסא על כסא, כסא על כסא. כסא על כסא. מראש העין שבעים, שבעים מראש העין. אתם מוכנים? תשים לנו עבדא דקודשא בריך הוא, ואנחנו  נקבל בינתיים שיחות מבחוץ, ובתום הריקוד מי שיספיק לצלצל יהיה שותף לברכה הגדולה שאני אתן פה הערב, אז אנחנו נרקוד בינתיים הצופים יצפו, אלה שיחליטו יצטרפו והברכה תחול על כולם, כולל היהודי שנתן לי את הפתק שאני אברך אותו עוד מעט.

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וכל הקהילות הקדושות והטהורות הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה, וכל הצופים בנו, וכל המשתתפים וכל אלה שקיבלו על עצמם ארבעים יום תענית להצלת עם ישראל מגזרות רעות, ה' יזכה את כלכם שתמלאו משאלות ליבכם לטובה מהרה, תחשבו מה אתם רוצים בלב מהר, תחשבו, ה' ימלא משאלות ליבכם לטובה מהרה, תחשבו עוד פעם, ה' ימלא משאלות ליבכם לטובה מהרה, וישלח לנו משיח צדקנו בחיינו, ונזכה להקביל פני משיח מהרה, ונזכה לישועה ולגאולה, ולמרוק עוונות ותיקון הנפשות הרוחות והנשמות, ויתמלאו כל משאלות עמו בית ישראל לטובה מהרה וה' ישמח בנו שמחה גדולה גדולה גדולה שיחמול וירחם עלינו ויעזרנו למען כבוד שמו אמן.

אמן.

אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא....

עכשיו אני רוצה שבני הישיבה תברכו את הרב זריפי.

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב... הוא יברך את רבי אהרן בן משה לאה בכל ברכות התורה שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה, שיזכה וימלא לו כל החסרים וכל ברכות התורה, ויהיה לו שפע ונחת מהילדים ונחת מהשכנים, שתזכה לעבור דירה, ויזכה לבנות את בית המקדש עם כל עם ישראל ורבינו בעזרת ה'. עשירות גדולה גדולה ברוחניות ובגשמיות בעזרת ה' ונאמר אמן. יקרא שם ה' עלינו רבינו אמן.

הרב: שבעים וחמישה יהודים, הייתם מאמינים? כשהתחלנו אחד הסתכלתם עלי ככה לא נורמלי, 75 יהודים, תראו מה זה נשים ביניהם, ישתבח הבורא, עם ישראל קדושים רק צריך להוציא מהם את הטוב ואפשר לעלות עם זה למעלה למעלה להיות מלאכים, מלאכים, זה הפוטנציאל שלנו. תהיו בריאים, נתראה באצטדיון רמת גן מלא פול פול פול.