חולון - שידור חוזר מההרצאה:חולון 16-12-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אלף, אלף, אלף, אלף, אלף,

אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף, אלף,

נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתניהו נתנ

מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך

במלך מלך מלך ימידה בוטות,

כי אף כה בידו, בקור יתעצור, כי אין הכל ה' שום רוצה להפוי,

אשר יגיע זנובר מלך,

מלך מלך מלך,

אשר יגיע זו הוא מלך,

מלך מלך,

אדומה חוזרת על רמה שעולה על מלך מלך,

ומלך מלך מלך מלך ומחוזרי בקוין השלום

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו בלחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת חי ישראל חיים,

רפואה שלמה, ויתעורר לחיים טובים ושלום.

להצלחה ובריאות איתנה ליפעת לאה בת ורדה.

ולכל המארגנים של הערב, איתן בת שרה, ארז בן מרגלית,

רפואת הנפש והגוף, שלום בית אמיתי, זכו לגדל את הילדים, לתורה ולעד שמים, אוריאל בן ציפורה, לידה כלה לילנית, בת בתיה,

בזרע חי וקיים לג'ולי בת חיה ורחמים בן שרה,

ואהרון בן מזל ומיכל בת מרים.

ועוד משה בן בדריה, זיווג הגון מהרה.

בפרשת השבוע,

פרשת ויגש,

כתוב

סיום פרשת מקץ ותחילת פרשת ויגש.

אחרי שנמצא הגביע באמתחת בנימין,

כתוב

ויאמרו אליו, למה ידבר אדוני כדברים האלה, חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה?

הן כסף אשר מצאנו בפי המתחותינו, השיבונו אליך מארץ כנען,

ואיך נגנוב מבית אדונייך כסף או זהב

אשר יימצא איתו מעבדיך ומת,

וגם אנחנו נהיה לאדוני, לעבדים.

ויאמר גם עתה כדבריכם, כן הוא,

אשר יימצא אתו יהיה לי עבד, ואתם תהיו נקיים.

וימהרו ויורידו איש את אמתחתו ארצה, ויפתחו איש אמתחתו,

ויחפש בגדול החיל ובקטון כלה,

וימצא הגביע באמתחת בנימין.

ויקרעו שמלותיהם, ויעמוס איש על חמורו, וישובו העירה.

ויבוא יהודה ואחיו ביתא יוסף,

והוא עודנו שם,

ויפלו לפניו ארצה.

ויאמר להם יוסף,

מה המעשה הזה אשר עשיתם?

הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני.

ויאמר יהודה, מה נאמר לאדוני

מה נדבר ומה נצטדק?

האלוהים מצא את עוון עבדיך,

הננו עבדים לאדוני,

גם אנחנו,

גם אשר נמצא הגביע בידו.

ויאמר,

חלילה לי מעשות זאת,

האיש אשר נמצא הגביע בידו,

הוא יהיה לי עבד,

ואתם

עלו לשלום אל אביכם.

מה כתוב מייד בתחילת הפרשה שלנו?

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני,

ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני,

ואל יחרא פיך בעבדיך כי כמוך כפרעו.

ניגש אליו יהודה למלחמה.

עד עכשיו

הם מדברים בפיוס.

תשמע, אם אתה תמצא את הגביע,

מי שעשה את זה ימות, אנחנו נהיה עבדים וכו'.

פתאום הוא ניגש אליו למלחמה. מה השתנה?

באיזה טענה בא יהודה אליו כעת? הלוא יהודה עצמו אמר לו,

הננו עבדים לאדוני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו.

והוא עונה לו בעדינות, והוא עונה להם בעדינות גדולה,

חלילה לי מעשות זאת,

ורוצה לקחת לחבד רק את האיש שנמצא גביע בידו.

אם כן, מה אירע שבא יהודה לכלל כעס גדול כזה וניגש למלחמה?

במקום לקחת את כולם לעבדים, הוא מוכן לקחת רק אחד.

מה לא טוב?

על זה אתה הולך למלחמה?

כי כמוך כפרעו.

אבל נקדים דבר קטן.

ידוע שעשרה הרוגי מלכות שנידונו בשעתו למות במיתות משונות ואכזריות מאוד.

כתוב שחכמים, זיכרונם לברכה, נתנו עיניהם ברבי ישמעאל, שהיה כהן גדול,

וידע את שם המפורש,

ביקשו ממנו שיעלה למרום ויתוודע עם גזירה זאת מן השמים.

ומצאנו בחכמים, זיכרונם לברכה, שכמה פעמים הם נתנו עיניהם למי שהיו צריכים לענישו ועשו אותו גל עצמות.

כשהחכמים

ראו מישהו שלא הולך על-פי דרכי התורה,

מספיק שהיו נותנים עיניהם בו,

הוא היה מת.

בתנאים,

כמו שהיו יכולים להשתמש בשם המפורש ולעלות לשמים, לברר אם יש גזירה כנגדם או לא,

היו יכולים ודאי להרוג את כל השונאים בתא בעלמא.

מה היתה כוונתם בזה שביקשו ממנו לעלות לשמים להיוודע?

האם זו גזירה מן השמים?

אז הם ימסרו את נפשם למיתה ויקבלו עליהם דין שמים.

אבל אם לאו, זו לא גזירה משמים, אלא זו בחירה רעה

של האויבים,

אז הם יילחמו בהם ויהפכו אותם לעפר ואפר.

ואכן, כשעלה רבי ישמעאל

למרום

פגש את המלאך גבריאל ושאל אותו על זה.

ויען גבריאל ויאמר,

ידידי הצדיקים, קבלו דין שמים עליכם.

כיוון ששמע כן ירד וגיד לחבריו,

מייד מסרו עצמם למיתה וקיבלו עליהם דין שמים ואהבה.

וכך מסרו את נפשם

עשרת הרוגי מלכות, רבי עקיבא וחבריו.

על-פי זה אפשר להבין היטב את כל מה שהתרחש פה בפרשה.

השבטים אמרו,

האלוקים מצא את עוון עבדיך,

הננו עבדים לאדוני.

ודאי לא כיוונו על הגביע,

לא בגלל הגביע,

אלא כמו שפרש רשי, אלוקים מצא את עוון עבדיך,

יודעים אנחנו שלא סרחנו,

לא גנבנו גביע ולא כלום.

אבל מאת המקום נהייתה להביא זאת עלינו

את עוון עצמו.

מצא בעל חוב לגבות את חובו.

מצא בעל חוב, הקדוש-ברוך-הוא, לגבות את חובו מהחייבים.

על מה הם היו חייבים?

על מכירת יוסף.

לכן הכול התגלגל בצורה כזאת שנמצא הגביע

בפיה מתחת בנימין.

ככה הם הבינו.

הצדיקים האלה לא הסתכלו מה אומר המושל שנמצא מולם,

שבמקרה זה היה יוסף אחיהם והם לא זיהו אותו,

אלא הם הסתכלו למה התגלגלה לידם גזירה זו.

מפה גם אפשר להבין,

כשהם הבינו שהכול

מתגלגל בגלל מכירת יוסף,

במצא בעל חוב לגבות את חובו,

מפה ניתן להבין שהם לא מצאו עוד שום עבירה בחיים שלהם במשך 22 שנה, מאז שהם נפרדו מחייהם.

לא מצאו שום עבירה שאפשר לתלות בה שבגינה נסוב העניין הזה שהם ייתפסו כשהגביע נמצא אצלם.

הרי שבדקו וחקרו במשך כל ימי חייהם ולא מצאו שום חטא ועמון

חוץ ממכירת יוסף, וגם זה לא כל כך פשוט.

אבל אנחנו נעשה חשבון אם אנחנו יכולים לספור כמה עבירות

אנחנו עוברים ביום אחד,

כמו לשון הרע,

רכילות,

הסתכלות אסורה,

הרהורים רעים,

כל שכן בשבוע,

בחודש,

בשנה במשך כל החיים.

אלפים ורבבות.

אם אחד יקרה לו משהו, הוא יכול לתלות בדיוק על מה קרה לו?

חסר על מה?

יש כאלה מצחיקים ששואלים לפעמים,

למה זה קרה לי?

או-אה,

למה זה קרה לו?

למה לא קרה לך קודם

ולמה לא כל הזמן?

ואתה שואל, למה זה קרה לי אחרי 20-30 שנה?

ויאמרו איש על אחיו,

אבל אשמים אנחנו

על אחינו

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.

אנחנו לא חייבים על מכירת יוסף,

כי על מכירת יוסף עשינו כדין,

ועשינו בית-דין,

ודנו אותו כדין רודף,

שלמעשה היה מביא את דיבת האחים אל אביהם,

רעה,

לומר מה מעשיהם,

מכיוון שהם חששו שזה הולך להיות סרט חוזר, מה שנקרא,

כמו שלאברהם היו שני בנים,

ישמעאל ויצחק.

ישמעאל נדחה

ויצחק נשאר.

ליצחק היו שני בנים,

עשיו יעקב.

עשיו נדחה

ויעקב המשיך.

ליעקב 12 בנים.

הבן זקונים והבר-חכים זה יוסף,

וכאילו ה-11 נדחים.

ואבא מאמץ אותו אליו,

אולי הוא ימשיך, והם יידחו מהעולם הבא.

אז דנו אותו כדין רודף.

בא עם חלומות?

המלוך תמלוך עלינו?

אם משול תמשול בנו?

כל הזמן.

היה להם חשש שיש לו דין רודף.

דנו אותו, פסקו שהוא רודף, הוא חייב מיתה, לכן עשו את כל מה שעשו.

אבל אחר כך, כשהם התבוננו,

אז הם אמרו, רק רגע, אנחנו מסבירים לבן-אדם הזה,

אנחנו מתחננים על נפשנו, אומרים לו, אנחנו לא אשמים,

אנחנו לא עשינו, לא לקחנו את הגביע,

אנחנו לא מרגלים.

הוא לא שומע.

אז זה כנראה מידה כנגד מידה שאנחנו לא שמענו כשיוסף התחנן אלינו.

אז זה מידה כנגד מידה.

אז מה היתה המסקנה שלהם?

אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו.

כותב אספורנו,

שהם לא התוודו על המכירה,

כי על המכירה הם ידעו ובטחו שהם עשו דין אמת.

רק אחרי הדין,

כשהוא התחנן והם לא שמעו

את צרת נפשו,

על זה דנו אותם מן השמים,

שהם התחננו למושל והוא לא יענה להם,

כי בזה היו סבורים שהם צודקים.

אלא כך אמרו,

אף-על-פי

שהיה רודף,

מכל מקום היה לנו לרחם עליו כשהתחנן אלינו.

ולכן באה אלינו הצהרה מידה כנגד מידה.

אנחנו התאכזרנו על אחינו,

משום כך מתאכזר אלינו כעת האיש הזה.

אבל פתאום נכנס לתמונה ראובן.

ביען ראובן

אותם לאמור.

הלא אמרתי עליכם לאמור,

אל תחטאו בילד

ולא שמעתם,

וגם דמו הנה נדרש.

לא דנים אותנו רק

על זה שהוא התחנן ולא שמענו,

אלא אנחנו נדונים כרגע גם על זה שאנחנו מכרנו אותו לעבד, ולכן גם דמו נדרש.

כלומר, זה לא רק על האכזריות,

אלא גם שחטאתם לשפוך דם נקי שהוא לא היה בן מוות.

על כל פנים הגיעו כולם להכרה והתוודו על עצם המכירה שמכרו אותו לעבד,

ומידה כנגד מידה נענשו להיות עבדים.

לכן הם קיבלו על עצמם דין שמים ואמרו בעצמם,

הננו עבדים לאדוני.

למה?

אם זה מן השמים ודנים אותנו על זה שמכרנו אותו חינם

והוא נמכר לעבד,

אז מגיע לנו מידה כנגד מידה. כולנו, כשהשתתפנו במכירה,

מגיע לנו להיות עבדים. לכן הם אמרו לבד,

הננו עבדים לאדוני.

אבל כשענה להם יוסף,

חלילה לי מעשות זאת,

האיש אשר נמצא הגביע בידו

הוא יהיה לי עבד?

ואתם עלו לשלום אל אביכם,

ראו בזה שאין פה גזירה מן השמים

להעניש אותם עבור חטא מכירת יוסף.

ואם כן,

בדיוק הפוך היה צריך להיות.

הם היו צריכים להיות עבדים,

ובנימין, שלא היה במכירה,

היה צריך לעלות לאביו.

אם זה גזירה משמים במידה כנגד מידה,

מי שמכר לעבד צריך להיות עבד,

ומי שלא השתתף במכירה לא צריך.

ומה יוסף אומר?

יוסף אומר הפוך,

הוא יישאר בנימין שנמצא הגביע באמתחתו,

ואתם עלו לאביכם לשלום.

אז הם אמרו,

זה לא גזירה משמים,

כי גזירה משמים היא מידה כנגד מידה.

לכן, ויגש אליו יהודה למלחמה, כי כמוך כפרעה.

זה אתה מתעלל בנו.

זה לא משמים, כל הסיפור הזה.

מדהים.

רואים מכאן באיזה אמונה חזקה היו חיים השבטים הקדושים?

וללמד אותנו

שאם אירע עזת צרה או מחלה, חס ושלום,

ידע האדם שאין העולם הפקר והכול בהשגחה פרטית,

שאין אדם נוקף אצבע למטה,

אפילו קוץ לא נכנס לו ביד,

אלא אם בבית דין ישבו למעלה ודנו שצריך להיכנס לו קוץ,

לאיזה עומק,

מכמה דם יצא,

ומה משך הזמן של הכאב שיהיה לו מזה.

אין דבר כזה באקראי.

הכול בהשגחה, מאיתו יתברך.

ככה חיו השבטים הקדושים.

למה? כמו שכתוב בפסוק,

מהשם מצעדי גבר קוננו.

אחד יוצא מהבית,

ורחמנא ניצלן

פגעה בו מכונית ונהרג.

ברור שאם הוא היה יוצא חמש דקות קודם

או אחר כך,

זה לא היה קורה.

התזמון הזה

זה מהשם

מצעדי גבר קוננו.

הקדוש ברוך הוא מכונן את הצעדים של האדם

להגיע אל הגזירה שקצובה וגזורה עליו מראש.

אין אקראי,

הכול בהשגחה.

אז לכן, אם קורה לאדם משהו, ולא משנה מה,

צריך לחפש את המידה כנגד מידה

על מה נותנים לו באותה מטבע.

לכן הם בחנו את הדברים,

הם התחננו אליו והוא לא שומע. אז אמרו, בגלל שהוא

התחנן אלינו יוסף, לא שמענו לו, לכן אנחנו מתחננים ולא שומעים לנו.

אבל ראובן אומר להם, זה לא בגלל זה, גם דמו נדרש.

המכירה גם לא היתה בסדר,

ומכרנו אותו על חינם לעבד.

אז הם אמרו, איננו לאדוני עבדים.

אבל כשהם ראו שזה לא כך,

והפוך, מי שמכר ופוטר אותו,

ומי שלא השתתף במכירה, כגון בנימין,

רוצה להשאיר אותו,

אז הם הבינו, זה לא מן השמים,

זו בחירה שלו, על זה הם מוכנים להילחם.

מכאן שכל ההסתכלות של השבטים היתה להסתכל את דרכי ההשגחה עליהם בכל מעשיהם.

ולכן

השבטים הקדושים ראו את הצרה הזאת עליהם,

יודעים היו שאין בהם שום שמץ חטא אחר, התוודאו ואמרו, אשמים אנחנו,

על כן באה אלינו הצרה הזאת.

וכן יהודה ראה גם

שנענשנו רעות במשך 22 שנה.

יהודה,

שהיה מלך באחיו,

22 שנה הוא סבל, נשא אשה ומתה,

ושני בנים קטנים שלו מתו בצעירותם, חר ועונן,

ותמר כלתו יושבת עגונה,

ואחר כך המעשה שהיה, הוא מגדיר עזים,

והוא פוסק את דינה,

הוציאוה ותסרב,

ולבסוף הוא מוצרך להודות לעיני בית-דין

בפני כולם,

צדקה ממני,

היא מעוברת ממני.

איזה ביזיונות, לעמוד מול כולם ולהגיד את זה.

רק יהודה היה יכול לעמוד בניסיון הזה,

ובזכות זה שהוא עמד בניסיון הזה

הוא זכה שכולנו נקראים יהודים על שמו,

כי עיקרו של היהודי זה להודות,

להודות על הטובה ולהודות אם חטא.

המלה הכי קשה בעברית, בלשון הקודש, טעיתי,

אבל זו המלה הכי חשובה שיש.

הכי חשובה שיש.

שאול לא אמר, טעיתי,

הפסיד את המלוכה.

דוד אמר, חטאתי, מייד,

השם ויתר לו.

טעיתי.

מלה אחת בזמן פותרת צרות רבות, מחלות,

הכול.

טעיתי, חוזר בי.

סליחה, טעיתי.

כיוון שראה יהודה שבאות עליו צרות כאלה רבות,

הבין שיש עליו טביעה גדולה ומיוחדת מן השמים.

היות שהוא אמר לאחיו,

מה בצע

כי נהרוג את אחינו?

שמעו אליו האחים.

ולא הרגו אותו,

ומכרו אותו.

לא הרגו, מכרו.

אבל אילו הוא היה אומר להם, נחזירהו לאבינו,

גם היו שומעים לו.

מכיוון

שהוא לא סיים את המצווה,

הוא התחיל את ההצלה.

שימו לב, הוא התחיל את ההצלה.

רצו להרוג אותו על-פי הדין,

כדין רודף.

והוא התחיל בהצלה, שלא יהרגו אותו,

רק אם ימכרו אותו.

אבל אם הוא היה ממשיך את המצווה ואומר, נחזיר אותו לאבינו,

הוא היה מסיים את המצווה.

ולא עשה זאת,

נענש,

שמתה אשתו

ושני בניו.

לכן כתוב, המתחיל במצווה, אומרים לו, גמור.

כשיהודה התחיל במצווה ולא גמר,

מתה אשתו ומתו בניו.

אתם שומעים מה קורה כשאדם לא גומר מצווה עד הסוף?

מתחיל במצווה, אומרים לו, גמור.

אם לא חס ושלום,

גומרים לו חלקם בסביבה.

לכן, ויאמר יהודה, מה נאמר

ומה נדבר ומה נצטדק?

האלוהים מצא את עוון עבדיך.

עכשיו בואו נבין.

אתם יודעים איזה גיבורים היו השבטים הקדושים?

כתוב במדרש שיהודה לקח חתיכות ברזל והיה שובר אותן בשיניים.

כל גיבורי מצרים לא יכולים לעמוד בפניהם

עד כדי איום להחריב את כל מצרים אם לא יחזירו להם את בנימין.

וראו זה פלא,

גיבורים כאלה,

שכל מצרים רועדת מהם,

הראו כל כך כוח וגבורה שהרתיעו את כל גיבורי מצרים, ומצרים היתה בסכנת קלעייה,

אבל כל כוחם היה עד שלא ידעו את יוסף.

כל זמן שלא נודע להם שזה יוסף,

היה להם כוח גבורה אדיר.

הם התכוונו להתפרס בעשרה שערים של מצרים, כל אחד לוקח לו פלך אחד

וגומר על כולם.

שמעון ולוי אחים,

כששכם בן חמור

עשה את מעשהו בדינה,

שני אחים,

שמעון ולוי, הרגו 24,000 אנשי שכם

על הבוקר, מה שנקרא.

השבטים היו חזקים מאוד.

אם בדורות מאוחרים יותר,

כמו החשמונאים, מתתיהו הזקן

וחמשת בניו ניצחו את יוון,

אז תבינו מי היו השבטים הקדושים.

ועם כל הכוח שלהם,

כשהתגלה עליהם יוסף ואמר להם

שתי מלים,

אני יוסף,

נמסה כל גבורתם,

נטל מהם כוחם,

נעשו כי אילמים לא יפצחו פיהם, כמו שכתוב, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

וכתוב, שפרחה נשמתן

מרוב בושה,

ובא מלאך והחזיר להם אותה.

אתם יודעים, בגיהינום

יש כמה סוגי דינים.

יש גיהינום שזה של אש,

יש גם של קרח.

לא ידעתם על הקרח, לא?

חדש.

זה לא החדש, זה ישן.

אבל

של אש,

זה כנגד כל אלה שמתחממים בעבירה.

אלה שעושים עבירות בחום,

משתוקקים לעבירה,

אז אלה נידונים באש של גיהינום.

ואלה שעושים מצוות בקרירות,

אז נותנים להם גיהינום של שלג.

אבל יש עוד גיהינום יותר גרוע,

זה גיהינום של בושה.

איזה פדיחות.

מראים לבן-אדם את הכול,

סרט לייב לפני כולם.

הכול, את כל העבירות,

גם בחושך, גם במסתרים.

ופותחים לו פול ווליום,

ושומעים מה הוא אומר.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו

משמיעים לו בשעת הדין.

יא וואי וואי.

ורואים הכול.

אין צנזורה.

הכול.

וכולם רואים.

אדם רוצה לקבור את עצמו, ואין.

אין, אין איפה להתחבא.

צריך לעמוד מול זה ולהסתכל.

לא מקרה אחד,

ולא שניים,

ולא שלוש,

ולא ארבע.

כל החיים עוברים לפניו.

בסוף דבר,

הכול נשמע.

לכן, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם. יראו לך אותך

בדיוק מי אתה.

ולא רק זה,

גם קול נעלם.

איך אתה דיברת עם אנשים?

חייכת, אהלה,

כי...

ומה חשבת בלב?

מי אמר לו לבוא בכלל?

אבל הוא עם חיוך.

ואחר כך

רואים סרט,

מה הוא מדבר,

ובתרגום כתוב מה הלב אומר.

וזה יושב לידו ואומר לו, אה?

ככה אמרת?

והוא אומר, חכה, נראה את הסרט שלך.

זה סרט טורקי,

כולם בוכים שם.

לכן נבהלו מפניו

מגודל הפחד והבושה פרחה נשמתם עד שבא מלאך וחזירן.

פה בעולם הזה אדם יכול ללכת בהליכות חייו כסוס,

כפרד,

אין הבין.

חי,

שועט לו בחיים,

רץ קדימה.

יש לו עסקים, יש לו תוכניות, יש לו לו'-לו'-לו'-לוח זמנים.

הוא קבע עם זה וקבע עם זה.

איי-איי-איי.

אבל יום אחד אנחנו צריכים לצאת מפה, רבותיי.

אז לכן כתוב,

ישעיה הנביא אומר,

שאו מרום עיניכם וראו מברא אלה.

למה צריך להסתכל למעלה, לראות מי ברא שמים בארץ?

מה פה בארץ אנחנו לא יכולים לראות?

מה עיניים זה דבר פשוט? מה זה בא מפיצוצים?

עין.

אתם רואים איזו חוכמה יש בעין.

אתם רואים כמה נימי דם.

אתם רואים מה זה מוח?

מה זה לב? איזה משאבות? איזה עורקים? איזה נימים? איך הכול עובר? איך הכול הולך?

הכול חוזר?

מה זה?

כדוריות אדומות? לבנות?

כליות?

כבד?

טחון?

בלוטת התריס?

הפרשה יתירה קצת מבלוטת התריס, נולד מונגלואיד.

קצת נוזל באוזן, לא במקום,

אדם מאבד שיווי משקל.

זהו, כמו שק תפוחי אדמה, טראח, נופל.

הכול על המילי של המילי של המילי של המיליגרם.

זה לא נפלאות הבורא?

מבשרי אחרי זה אלוקה?

אבל מי מסתכל? אנחנו רגילים לזה.

אה, וואלכ, אני לא רואה. מה קרה?

לא רואה.

מה זה לא רואה? מי אמר שאתה צריך לראות?

ברכת בבוקר פוגעים עיוורים?

לא, לא היה לו זמן. היה לו לוז.

הוא ממהר.

זה עוקף כפופים.

אמרת? לא.

אחרי זה הולך ככה,

אה,

אה,

צריך לקבל זיקות, מיליון ומאתיים פניצלין.

אולי הוא יתיישר.

פלא פלאות

שמיליארדים של מיליארדים של חלקיקים מתוכננים ומותאמים פועלים ברצף.

פלא, פלאות.

כל הבריאה.

ראיתם פעם איך נראה? עלה, עלה,

עלה.

ראיתם כמה צינוריות יש לו בשביל שהוא יקבל

את החיות מהמים?

איזה חוכמה, עצים בגובה עשרות מטרים.

איך הטיפה מלמטה מגיעה למעלה?

והיא מגיעה קודם כול לעלים העליונים,

שהם תמיד טריים ולחים בירוקים.

מעלית, אצלנו, מעל כמה קומות, צריך לתת לה מנוע עזר,

אחרת היא לא עולה.

ופה מה מעלה את המים למעלה?

איזה מעלית?

הידראולית

או מכנית?

ואיך המים יודעים ללכת לכל העלים?

אה?

פשוט לנו, מה זה? תשקה, נו, מה קרה לך? תשקה.

הוא יודע רק לפתוח את הברז,

שם טפטפת והולך, וזה מביא לו פירות, מביא לו פסיס.

שם מים, נהיה לך קוקוס.

איך ממים נהיה קוקוס?

ממים צריך לצאת משהו רכרוכי.

קוקוס?

טעוי.

ממים.

נפלו עליו טיפות מים.

איך נהיה ממים אבטיח?

5 קילו אבטיח ממים.

מילון.

שסק.

בננה.

אגס.

אש עדה.

זה נפלאות הבורא.

לא, זה היה מפיצוץ.

אבל הנביא לא סומך עלינו שנסתכל.

הנביא לא סומך עלינו. הוא יודע, אנחנו רגילים כבר פה, אז זה פשוט לנו, כאילו. אגסים, בננה. אם חסר, אומרים, מה קרה?

למה לא הבאת?

שאו מרום עיניכם

וראו מי ברא אלה.

כל הגלקסיות,

כל הקוסמוס,

כל הקשרים הרוחניים

שבין כוכב לכוכב,

אם יתקרבו כמה, קצת יותר מדי, אחד לשני,

כל האיזון בעולם משתחרר,

העולם מתפרק לגורמים.

טיפות המים.

תיקחו עכשיו נפה,

עושים מלט,

נכון? ראיתם פעם את החבר'ה האלה שעושים את המלט?

עושים ככה, צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק. הוא יורד,

אחרי שזה יורד מהרשת

נפגשים.

החלקיקים האלה שירדו דרך

הרשת

ונדבקים אחד בשני, נכון?

באוויר עוד.

אבל טיפות הגשם, אין טיפה אחת נוגעת בחברתה כשהן יורדות מלמעלה.

אש אדם.

מה זה?

אין חיטה אחת בעולם דומה לחברתה.

אין חיטה

דומה לחברתה בכל העולם כולו.

אין אדם דומה לחברו, לכן יש לנו טביעות אצבע שונות על בטוח.

עוד לא נמצא אדם

בעולם

שיש לו טביעת אצבע זהה למישהו אחר.

ה-DNA של כל הבריות בכל העולם כולו שונה, וזו טביעה וחותם של הקדוש-ברוך-הוא באדם זה,

שהאדם זה מיוחד שונה מכולם.

מי עושה דבר כזה?

אבל אנחנו בכלל לא פועלים.

אבל אם קורה לנו משהו, למה לי?

אם טביעת אצבע

שלך שונה מכולם,

וה-DNA שונה,

וטביעי הפנים שלך שונים,

והכל שונה,

גם מה שאתה מקבל זה בשונה מאחרים, כי זה בדיוק מה שמתאים לך,

לפי מה שאתה בדיוק.

אבל אדם סובב פה כסוס כפרד עיני וממהר,

יש לו תוכניות.

אבל אדם צריך להתבונן שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותו והביא אותו לכאן לא בכדי ולא סתם.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אוי לנו מיום הדין,

ואוי לנו מיום התוכחה,

שהרי יוסף היה הקטן שבשבטים,

ולא יכלו אחיו לעמוד מפניו בתוכחתו.

מה הוא אמר להם?

שתי מילים.

אני יוסף.

פרחה נשמתם.

פתאום כל האמת נתנה להם סטירה לפנים?

עכשיו הכול מסתדר.

זה שהוא בא ואמר לנו כל הזמן

שהוא חולם חלום,

שיש שיבולים,

ויש ככה, ויש ככה,

והוא מלך, והם יהיו עבדים לו וכו',

והשמש וירא הכוכבים משתחווים לו.

פתאום הכול חשבו שהוא בעל גאווה,

חולם חלומות עליהם, כל הזמן חושב איך להיות עליהם,

ופתאום הכול התקיים.

הם באו והם השתחוו לו,

והוא היה אדון עליהם,

והוא מושל על כל מצרים.

הכול התקיים,

והיה חסר להם רק דבר אחד, שתי מילים שהסבירו להם את האמת.

אני יוסף.

אז המכירה לא מכירה,

וכל מה שחשבו אותו היה לא נכון,

והם טעו לאורך כל הדרך,

והוא צדק בכול, והוא צדיק,

והוא מאה אחוז.

מתי זה יתברר? בשתי מילים.

אני יוסף.

הגיע הרגע שהקדוש ברוך הוא יגיד שתי מילים.

אני השם.

ואז כולנו נמסים,

כי פתאום יתברר לנו שכל מה ששאלו הן טענות וטרוניות וקשקושים ובלבולים

ומחשבות והרהורים והכול כביכול על דינו של הקדוש ברוך הוא,

פתאום הכול התבהר שאנחנו טעינו,

שיקרנו, רימינו את עצמנו,

היינו כסוס כפרד אין הבין,

כי היינו שקועים בתאוות שלנו ובתוכניות שלנו ובלוז שלנו.

מתי זה יתברר?

כשהקדוש ברוך הוא יכריז הכרזה אחת.

אני השם.

מה נעשה?

אצלם פרחה הנשמה,

אצלנו אני לא יודע אם היא תחזור.

מפדיה תישא אינסופית

מהבושה.

הבושה זה גיהנום חבל על הזמן.

הבושה

חבל על הזמן.

אתם שומעים שיש אנשים שמתאבדים הרבה, נכון?

מגיעים לפת לחם

ולא יכולים לשאת את הבושה שהם צריכים לבקש מאנשים אוכל, והם מתאבדים

בגלל אוכל. הם לא עשו עוון.

בגלל אוכל.

בגלל אוכל.

ואם אדם חוטא כנגד מי שמטיב לו,

מי שנותן לו,

ולא סתם,

אלא הבורא שלו, אביו ומלקו,

ולא פעם אחת,

ולא פעמיים,

ולא יום,

ולא יומיים,

ולא שנה,

ולא שנתיים,

כל החיים,

והוא עוד לא מבין מה רוצים ממנו.

איזה בושה תהיה לו כשישמע אני השם.

אז לכן אנחנו צריכים להיות חכמים ולהיות מוכנים

ליום הזה,

ומי שחכם

מכין צידה לדרך.

מכין צידה לדרך.

אדם לא יודע מה עתו.

לא כולם חזרו היום הביתה.

חלק לא.

לא מחר כולם יחזרו הביתה.

גם שלשום זה לא היה כך.

אף אחד לא יודע מתי.

אבל השרב של מי שמוכן,

השרב של מי שמבין ומתבונן ויודע שיש דין ויש דיין ויש עולם הבא, וצריך לתת דין וחשבון.

והקדוש ברוך הוא דן כל אדם ואדם באשר הוא.

כפי מה שהוא.

אתם יודעים מה זה כפי מה שהוא?

לפני שאתם ירדתם לעולם,

יש לכם את הדיוקן,

יש לכם את הרמה ואת המעמד

ואת הדרגה

השלמה שלכם,

הקומה האמיתית שלכם.

מה אתם הייתם

כנשמה לפני שירדתם למטה?

כל מה שיש לכם לעשות

זה לרדת למטה

ולמלא את הקומה שלכם

ולהחזיר אותה מלאה.

זאת אומרת הפוטנשיאל,

הפוטנציאל שלכם,

היכולת שלכם,

המסוגלות שלכם,

הכול טמון בכם, אתם צריכים למלא את זה לקומה המלאה.

אחד מביאים לו כלי קטן, צריך מלא כלי קטן,

אחד כלי גדול, כלי גדול,

אחד הביאו לו פיילאט, צריך למלא אותה,

אחד יכול להיות ענק שבענקים, צדיק שבצדיקים, חסיד שבחסידים.

אבל הבן אדם הזה לא עשה הרבה.

ירד לפה והיה נגר.

כשהוא הגיע למעלה, אוי ואבוי מה מחכה לו.

יראו לו מה שהוא היה צריך להיות.

מעשה ידוע ומפורסם

מילד שהיה לומד בחיידר

לא לצעוק, לא לצעוק, חברים, סגירת חשבונות בבית.

ובכן,

יהודים יקרים,

ילד בחיידר,

ופתאום הוא שומע באמצע הלילה שאבא ואמא

מדברים עליו ואומרים

שכיוון שהוא לומד כמה שנים כבר ולא מצליח בלימוד,

אין טעם להחזיקו בתלמוד תורה, כי בסוף הוא יתייאש ויצא לרחוב.

עדיף לקחת אותו ולתת אותו שוליה לנגר,

יעזור לו,

ויהיה לפחות ירא שמים.

ירא שמים.

אומנם עם הארץ, הוא לא ילמד,

אבל בסופו של דבר, מה יקרה?

בסופו של דבר,

יזכה לגן-עדן.

הילד שמע,

התפרץ ובכה ואמר לאבא שלו, אבא, לא, לא, לא, אבא, לא, לא, תן לי עוד צ'אנס,

תן לי עוד צ'אנס.

האבא אמר,

טוב,

אני אתן עוד צ'אנס.

אז האבא הסכים ואמר לו, נראה, ננסה עוד כמה חודשים.

כמה חודשים, והילד השקיע והתמיד,

ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה ועלה,

עד שנהיה הנציב מוולוז'ין, זכר צדיק, קדוש לברכה.

אחד מגדולי ישראל,

לפני שהוא נפטר הנציב מוולוז'ין שכתב ספרים,

לקח את הספרים שלו,

החזיק אותם ביד

והיה בוכה.

שאלו אותו, למה אתה בוכה?

הוא אומר, בעוד דקות ספורות אני עולה לפני בית דינו של הקדוש ברוך הוא.

אם לא הייתי שומע את השיחה שדיברו ההורים שלי,

והייתי מגיע לעולם האמת,

היו מוציאים לי את הספרים מעמק דבר,

והיו שואלים אותי, אתה מכיר את הספרים האלה?

הייתי אומר, לא, מאיפה לי? אני מכיר עצים, סנדוויץ',

עץ בוק,

עץ מלא,

זה מה שאני מכיר. מאיפה לי לדעת על ספרים?

היו אומרים לי,

זה ספרים שאתה היית צריך לכתוב.

מה הייתי אומר להם?

ומה היה העונש שלי אם לא עשיתי זאת?

זה מה שהקדוש ברוך הוא ידון, כל אחד מאתנו, לפי מה שהוא בתחילת הבריאה טרם ירידתו לכאן.

אנחנו צריכים לחזור למעלה כמו הקומה המלאה שלנו, האמיתית.

חברים, בן-אדם לקח את עצמו לכיוונים אחרים

ולא ניצל את הפוטנציאל שלו לעשות את רצון השם יתברך כמו שצריך,

ידונו אותו לא רק אם הוא עשה עבירות

או הוא לא עשה מצוות,

ידונו אותו גם לפי מה שהוא היה צריך להיות ולא היה.

אתם מבינים על מה אני מדבר?

זאת אומרת, אין בן-אדם שיכול להגיד,

אני לא יכול, אני לא מסוגל.

אתה בחרת בכיוון, מותיק.

אתה רצית להיות כזה וכזה.

אתה רצית לעסוק בנדלן, אתה בחרת את זה.

אתה רצית להתעסק בבורסה.

אתה לא רצית ללמוד תורה.

אתה לא רצית להיות באוהלה של תורה.

אתה רצית את העולם הזה,

וויתרת על העולם הבא.

מה אדם יגיד?

נתנו לו 70-80 שנה,

תרד,

תאסוף מה שצריך,

והבן-אדם פספס את הכול.

מה אתם אומרים?

כדאי

70-80 שנה זה נגמר.

לקחת?

לא לוקחים כלום מפה.

לוקחים אותנו.

אבל עם מה אתה הולך?

עם מה אתה הולך עכשיו? עם פלספה?

שם אתה לא יכול לבוא ולהגיד בי, בי, בי, בי, בי, בי.

זה לא משנה אם אתה יודע שמה, 11 שפות.

מדברים אתך בשפה אחת, שפת האמת.

תענה לעניין באיזה שפה שאתה רוצה.

אבל אם לא יהיו לך תשובות,

גיהנה, גיהנום.

בכל שפה.

בכל צבע.

שום תעודות.

שמים אדם בקבר,

אדם בא עם תעודה.

יש לו תעודה פרופסור.

אין תולעים אקדמאיות.

זה אותם תולעים.

התעודות לא משפיעות.

אתה צדיק או רשע? זו השאלה.

צדיק. צדיק אמיתי?

אין תולעים.

לא נוגעים בו.

כי זה גזרה.

למה צריך תולעים בכלל?

משום שאיברים שחטאו,

צריך

שרושם החטא שטבוע בגוף

יימחה.

אז התולעים אוכלות ומכרסמות

את אותם איברים בדיוק

שהם חטאו

ולא תוקנו.

כמו מעשה ברבי אלעזר,

בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

אחרי שהוא נפטר,

הוא היה צדיק גמור מאוד, מאוד, מאוד, מאוד.

כמו אביו רבי שמעון בר יוחאי.

הוא היה אדם גדול מאוד, אדם גדול גדול מאוד.

הוא היה מוריד שכבות של שומן אצלו מהבטן

לבדוק אם תשלוט בו רימה כשהוא ימות

ושם את השומן.

היה עושה ניתוח, הוציא שומן,

כמו שהיום עושים שאיבת שומן.

הוא לא עשה בשביל להיות דוגמן,

הוא עשה בשביל לבדוק אם תשלוט בו רימה.

הוא היה שם את זה בשמש כמה ימים לראות אם ישלטו בזה תולעים ולא היו נוגעים בזה תולעים. לא היה יוצא מזה תולעים ולא כלום. נשאר ככה.

כשהוא נפטר

הוא ביקש שלא יקברו אותו.

לא קברו אותו.

22 שנה השאירו אותו בעליית הגג כמו ישן.

היו באים לדון אצלו

בעלייה,

והיו עומדים שניים בעלי דינים,

והוא היה אומר מי זכאי ומי חייב.

מת.

יום אחד אשתו עלתה לנקות את העלייה,

והיא ראתה שמהאוזן שלו יוצאת תולעת.

אז היא חשבה שכבר אולי הוא מתחיל להרכיב,

ואז עלה בדעתה לקבור אותו.

הוא בא אליה בחלום בלילה ואמר לה, לא,

מה שראית, את התולעת יוצאת מהאוזן,

זה מפני שפעם אחת הלכתי בשוק

ושמעתי יהודי אומר על חברו לשון הרע.

לא קיבלתי את הלשון הרע,

אבל כיוון שלא מחיתי בו

לומר לו

שזה לא בסדר מה שהוא מדבר,

אז נענשתי בביזיון של התולעת שיוצאת מהאוזן ששמעה,

שזה מרוק

על העוון הזה.

אז האיבר הזה שחטא,

לקה.

ככה כל האיברים.

איבר שחטא, לוקה.

זאת אומרת,

דין התולעים הוא דין

באיברים

שחטאו

ולא תוקנו.

אבל אם אדם עושה תשובה אמיתית,

אמיתית גמורה,

או שהיה צדיק גמור,

או שהיה צדיק

ועל המעט שלא היה בסדר חזר בתשובה,

אין דין התולעים עליו.

וכבר נמצאו

אנשים מסוימים עם גופות שלמים

אחרי מאות ואלפי שנים.

אז זאת אומרת,

דינו של הקדוש ברוך הוא דין אמת,

מלווה אותנו כל ימי חיינו, מיום ההולדת,

עד יום המיטה ואחריו,

על פי דין אמת.

וכשיגיד השם, אני השם, הכול יתברר.

אבל חבל, זה יהיה מאוחר.

כדאי ללמוד מיוסף

ולראות כשהוא אמר

לאחים שלו הגדולים, שהיו בעלי כוחות אדירים,

שתי מילים.

אני, יוסף,

לא יכלו לעמוד מפניו.

זהו.

זהו.

האמת כל כך חזקה, כל כך קשה,

שאדם מתמוסס.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו פה, בבקשה. אני רק אזכיר

שבשלב הראשון של ההרצאה, עד שאני אגיד,

אנחנו רק

שואלים שאלות ומשתדלים לענות תשובות.

כבוד הרב זאב. לא אבקש בשלב הראשון ברכות, כי אני לא אברך בהתחלה.

קלעתי בול.

כן.

יש לך שאלה?

תן לגברת שמה

לשאול שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

האמת היא שזה יותר משאלה.

מה שאני רוצה לנהוג זה כמו יהודה.

אני רוצה להתוודות.

ובתוך הווידוי הזה יש לי שאלות גם כן, גם מתוך הווידוי.

האם דיברת עלי, שרה?

לא. אתה לא קשור לנושא הזה. ברוך השם. איך אפשר לך לדבר עליך, שיברך אותך.

ההפך, מפיצה אותך בכל מקום שאני הולכת.

השתדלתי להביא הרבה אנשים, אבל אנשים קצת לא מוכנים עדיין.

כן. לא.

אני מתכוונת להתנהג כמו יהודה בזה ש...

אני רוצה להתוודות שהתנהגתי כמו חיה כשדיברת על זה שאנחנו לא ידענו

לגבי האי-צניעות שלנו,

לגבי החשיפה העצמית שלנו, לגבי החיים. לא ידענו, גדלנו באי-ידיעת התורה.

אז דיברת עלי, שרה.

אתה לא קשור.

למה אתה מכניס את עצמך על העניין?

אמרת שאני דיברתי על צניעות, אז את דיברת על זה. לא. היה איזה שיעור אחד ששמעתי באינטרנט.

לא, זה אני, לא.

רק שנייה. אני לוקחת חלק מזה ואני מכניסה לזה. אני מתוודה מתוך זה, נכנסת לזה.

סיגורי. בסדר. ברור, ברור. בשביל זה לומדים דרך תורה, כדי שמה שלמדנו ניישם. בשביל זה אנחנו, אם לא, אנחנו קסימים.

זה מה שאני באה לעשות.

אני באה לנתוודות על זה שפעם הייתי חילונית, הכוונה. פעם חשפתי את עצמי, את הגוף שלי. הייתי בים, משחקת מתקות.

פעם הייתי מדברת עם בנים.

פעם הבנים היו יותר חברים שלי מאשר בנות.

לא שאני אגיד לך שהיום זה גם לא שונה, אבל בכל אופן.

עד שיום אחד,

ופה יש בזה שאלה אליך,

עד שיום אחד הרגשתי שהחיים שלי התרוקנו מבחינת התוכן שלהם.

הייתי בבית והרגשתי קשה, וביקשתי מהקדוש-ברוך-הוא תאונת דרכים.

השתבח שמולד.

הרבה זמן שאלתי כאילו להבין מה שביקשתי.

האם ביקשתי על עצמי, או בעצם הנשמה שלי ידעה מראש שאני הולכת לקבל תאונת דרכים?

עם הזמן שחזרתי תשובה ושמעתי תורה, הבנתי שהנשמה ידעה לפני זה, וגם נגזר עלי

את תאונת הדרכים.

בתאונת הדרכים עצמה,

ברוך השם, אני מודה ומתוודה, הקדוש-ברוך-הוא, כי בבית-חולים חזרתי בתשובה,

תוך כדי השיקום.

גיסתי והיה לי ברכת המזון, ושם יש את המשפט,

ואנחנו נברך יא, מעתה ועד עולם, הללויה.

ושם זה המשפט שלי,

שמאז אמרתי שאני מודה ומהללת,

כי כל החיים חיפשתי את הקדוש-ברוך-הוא.

אבל מאז הפכתי להיות בדיוק הצד השני.

אני יכולה להגיד לך, הרב, שהיום אני מתנהגת קצת כמו הבנים שצריכים להתנהג.

אני הרבה בבית.

אני, כמו שכתוב בתורה,

אני יושבת-בבית, אני לומדת תורה, אני יודעת תורה. מה שסיפרת לנו היום, אני יודעת את הכול.

אבל באיזשהו מקום הפכתי להיות בודדה,

בודדת מהעולם, גם לא מבינה הרבה דברים.

למשל,

ליוויתי להשכנה שלי כסף,

וקבענו זמן מסוים שהיא מחזירה לי את הכסף,

ובדיוק בזמן שהיא היתה צריכה להחזיר לי את הכסף,

לי נגמר הכסף. זאת אומרת, לא יכולתי לתת לה הערכה יותר.

באתי אליה וקיבלתי קללות, מכות,

קרשים.

היא זרקה אותי על הרצפה

ולא הבנתי.

ועד היום אני לא מבינה,

למרות שאני גם הבנתי שכשאנחנו מקבלים מכות, בעצם איש שליח של הקדוש-ברוך-הוא.

ויוצא מצב שיום לה יש כסף ולי אין כסף.

משהו התהפך.

הלוואי שהייתי חלק מהשבטים שיוכלו לבוא ולהגיד

אני מבינה מה עובר עלי כדי שאני אוכל לתקן.

לא יודעת

מה הרב אומר.

כמה זמן מאז שזה קרה?

איזה מה? את עומדת רחל?

לא.

עם השכנה? כן.

להביא את לה, נגיד, יום מסוים.

אחרי כמה זמן באת אליה?

חודש. אמרתי לה שתוך חודש? אחרי חודש. חודש. ואחרי חודש היא הרביצה לך כבר מכות.

באתי אליה למעלה, אמרתי את שמי. הבנתי, כבר. קודם כול, ברוך השם שזה נגמר ככה ולא יותר גרוע.

ושתיים, יש לך עוד 21 שנה ו-11 חודש לקבל תשובה.

למה? איפה הגעת לתאריכים האלה? רצית להיות כמו השבטים. השבטים קיבלו את התשובה רק אחרי 22 שנה.

אבל השבטים קיבלו אחרי 22 שנה בגלל שיעקב

ועזב את אביו ואימו 22 שנה. זה כנגד זה. נכון.

הנה, את יודעת, אבל אולי אצלך זה 43 שנה, מאיפה אנחנו יודעים?

הקדוש ברוך הוא, מתי שירצה להבהיר לך את הדברים, יבהיר.

אבל את צריכה להבין דבר אחד, מה שנעשה,

נעשה במשקל, במשורה, בדיוק

מה שמגיע בגרם אחד, לא יותר ולא פחות.

אמת. עכשיו, למה זה?

אני לא יכול להגיד לך, כי אני לא מכיר לא אותך ולא את השכנה, וגם לא ברור.

אני רוצה לדון. ברור, ברור. זה פריט קטנצ'יק, זה כלום. ברור. כמה חלעות זה כלום.

ברור. אני סיפרתי לך, אני בת-ימי. דרך אגב, אתה זוכר, אני, זה שעשו עלי אליהום, אתה כבר מכיר אותי. אז אני, כאילו, אני באתי מבת-ים. לפני כיפור הייתי אצלך וסיפרתי לך את הלאום של כל השכונה.

אתה זוכר? לפני כיפור רגע אצלנו. אה, אני זוכר משהו כזה, כן. זה אני, אותה אחת.

ברוך השם.

טוב, מכל מקום תשמעי.

כן.

החוכמה בחיים זה לקבל את מה שהקדוש ברוך הוא נותן,

ולומר,

כי צדיק אתה הכל הבא עלינו.

ואנחנו רואים. כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. זה ברור.

כן. עכשיו, זה שאנחנו לא יודעים על מה בא לנו,

זה, 1. בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו 100% תמיד, לכן אנחנו לא מוצאים בעצמנו כמעט דופי,

2. בגלל שאנחנו עושים כל כך הרבה עבירות, שאין לנו אפילו לדעת מה קשור למה.

נכון.

אבל קודם כול, הזכות שאת לווית לה היא זכות גדולה.

העוון שלה שהיא לא החזירה, עוון גדול, לובה רשע ולא ישלם.

דבר נוסף, על המכות שהיא נתנה לך, היא התקבל

לפחות אותו דבר.

אבל אני מוחלת לה. את מוחלת, בסדר, אבל הקדוש ברוך הוא צריך להחליט גם כן.

לך מותר למחול, אבל לקדוש ברוך הוא מותר לא למחול.

מכל מקום היא צריכה לעשות תשובה גם כלפי שמים, חוץ ממך.

כשאדם עובר עבירה כלפי חברו, הוא עובר 2.

אחד כלפי חברו ואחד כלפי קונו,

שציווה אותו לא לפגוע בחברו.

אז מחילה שלך,

תקובל ברצון כלפיה,

אבל הקדוש ברוך הוא גם צריך להחליט.

פה השאלה, הרב סלח לי שאני עוצרת אותך. בבקשה. פה השאלה.

כשסיפרת לנו על השבטים,

באיזשהו שלב הם ידעו וחשבו על זה שזו גזירה משמים.

באיזשהו שלב הם, באיזשהו שלב,

באיזשהו שלב אנחנו לא יודעים מתי זו גזירת שמים, מתי זה כבר הופך להיות משהו שקשור לשם. בחירה, בחירה של השני, כן.

זו השאלה שאני מרגישה שהרבה אני מתמודדת אתה.

מתי הם נותנים לי מכות בגלל שהקדוש ברוך הוא שלח אותם על העונות שלי?

או מתי הם לא בסדר ויש להם המידה המסוימת הזאת?

איזה מלא דילמה. זו הדילמה הכי גדולה ביומיומיות שלי. זאת אומרת, כשאני נקלעת, נקלעת לזה,

אי-אפשר לדעת מתי זה, בואי אני אסביר לך. גם במצב הזה זה נקרא שמגלגלים חובה על-ידי חייב.

היא חייבת,

לכן התגלגלה חובה אלייך

על-ידי חייבת, היא תענש על זה שהיא היתה חייבת והתגלגלה החובה אלייך,

אבל מכל מקום שום דבר לא נעשה סתם.

אין דבר כזה סתם.

נכון שיש בחירה לאדם להרע,

אבל לא תמיד הוא יכול להצליח.

לדוגמה,

הייתה יכולה להיות אפשרות שהיא תבחר להקותך והיא לא תצליח.

והפוך,

תוך כדי הניסיון היא תיפול בעצמה ותשבור רגל.

זה גם אפשרות.

אבל בינתיים זה לא היה כך,

ומן השמים גלגלו את הדבר בצורה כזאת או אחרת.

כמובן שהיא בחרה בעצמה לעשות את הדבר. הקב'-הוא לא אומר לאחד, לך תרביץ לפלוני,

אלא כשפלוני רוצה כבר להרביץ לפלוני,

אז הקב'-הוא לא מונע ממנו.

לא מונע, לחלק הוא כן מונע, כי תלוי

מה הגזירה כלפי האדם השני.

מכל מקום הכי טוב שאנחנו נצא חלקים

זה שלא נהרהר אחרי הקדוש-ברוך-הוא

ונהיה בטוחים

שאם יתגלגל אלינו, מה שנותר לנו זה לחפש במעשינו ולראות

מה ניתן לתקן, איפה אנחנו היינו בסיטואציה כזאת שהכינו אחרים,

ולאו דווקא מכות פיזיות,

כי כתוב גם, ארור מכה רעהו בסאטר.

מכה רעהו בסאטר זה גם מי שמדבר לשון הרע על חברו,

ואומר עליו שהוא ככה וככה וככה,

הוא לא צריך לתת לו אגרוף בפנים.

עצם זה הוא מנע ממנו פרנסה, כי הוא אמר עליו לשון הרע שהוא גזלן וגנב,

ומנע מאנשים לתת לו פרנסה ולא יהיה לילדים שלו.

זה ארור מכה רעהו בסאטר.

זאת אומרת,

לא תמיד הכאה היא תמורת הכאה פיזית בדיוק, לפעמים כן, לפעמים לא,

אבל אפשר שזה יהיה תמורת זה.

אז לכן אי-אפשר לדעת בדיוק, ואת צריכה לדעת.

זה שאת עושה את רצון השם ולומדת תורה זה מצוין,

זה שאת בודדה זה לא מומלץ,

אבל את צריכה לצאת לשידוכים,

ובעזרת השם, אה, סליחה, כאילו, גם יצאתי עם שידוכים,

אבל אני לא יודעת איך להסביר לך את זה.

אני נדחית.

אני נדחית.

כנראה שמחכה לך משהו יותר טוב ומתבשל.

בסדר, בעזרת השם, אמן, אבל אני עוברת שבתות קשים.

אפשר ללכת למקום שנמצאים בחברה גם.

אין חברה, אין קרובים, אין משפחה, אין ידידים, אין שום דבר.

כלום.

כלום?

לא ברוך השם שאני לא שמחה בשבתות,

אבל בשבתות בצהריים זה מתחיל להיות קשה.

הצהריים קשה. אבל יש לך אורח חשוב.

הקדוש-ברוך-הוא, במלא מלאכים יש לי ביום שישי, ואני אשארה אתיו. נכון. אם תזכרי שהוא לידך, אני יודעת, אני מרגישה את זה. אין יהודי לבד בעולם.

אין מצב שיהודי לבד בעולם.

אין. אמת, אמת. יהודי מאמין,

השם לידו תמיד.

אמת, אמת, מסכימה. אבל יש לי עוד רק משהו שאני רואה שהקהל כבר רוצה שאני אעזוב. לא שתעזבי, הוא רוצה גם לשאול.

כן, נכון. אני מרגישה את זה.

לגבי הייעוד שלנו,

כמו שאמרת, הקומה של כל אחד מאתנו.

אני מרגישה את הקומה שלי,

אבל אני באותה מידה מפחדת להוציא את הקומה שלי החוצה.

אני מרגישה שהקומה שלי היא נורא חזקה,

מאוד קשה.

הכוונה, אני הרבה יותר קרובה ליהודה מבחינת העוצמות שלי,

אבל מאז שחזרתי בתשובה,

אני גם אפילו לא יודעת מה לעבוד.

כי אם הייתי אשת מכירות, היום אני לא יכולה לדבר עם אנשים ולמכור, כי זה לא יהיה צנוע.

אם אני אלך להיות מזכירה, שוב פעם אני אעבוד עם חילונים, ואז אני אקלקל את המידות שתיקנתי.

אני מוצאת שאני לא מוצאת את המקום להוציא את הקומה שלי החוצה.

למה אפשר למכור במקום שיש נשים,

ואפשר למכור מוצרי ים-המלח, למשל?

מה זאת אומרת?

בדרך כלל קונות את זה נשים.

מה, ואנחנו לא מדברים עם גברים?

גברים קונים מוצרי ים-המלח.

לא יודעת בכלל מה זה מוצרי ים-המלח, הקרנים האלה? אם גברים קונים דבר כזה, הם גברברים?

סלח לי, הרב, סלח לי, אתה יודע שהדור שלנו, לא שלך, זה שלום לשון הרע. אני יודע, מכיר אותו, עזבי את הדור שלך. בדיוק, אני לא רוצה לדבר אתך. בואי נשאר עם יהודה.

בדיוק.

כאילו, בדיוק.

אני לא יודעת איפה להוציא את העוצמה שלי. אני לא יודעת איפה להוציא את הכוחות הגדולים שהקדוש-ברוך-הוא בירך אותי. תשתדלי, קודם כול, בעזרת השם, להיות בחברה של חרדיות.

תנסי

להגיע לחברה כזאת,

ואני מאמין שינצלו הם את הפוטנציאל שיש בך לדברים טובים.

קל לדבר.

מה שמך ושם האימא?

אמרת לי שאני אקרא לעצמי אסתר. אני אסתר בת פולט.

אסתר בת פולט, השם יזכה אותך בעזרת השם יתברך. שיסור ממך אסתר,

והשם יפלוט אותך לחברה בצורה או בתעצומות שיש בך להיטיב עם הזולת. אמן.

שיברח אותך.

תודה.

תן לה לידה שמה.

שלום, כבוד הרב.

שלום וברכה.

אפשר לשבת ולא לעמוד?

אפשר. הנה הוא עומד כבר.

אני פניתי אליך באתר כמה פעמים, כתבתי לך אימייל, ולא ענית לי.

יש לי 3,000 ומשהו אימיילים שעוד לא פתחתי.

אוקיי.

טוב.

מה השאלה? יש לי שאלה.

אתה אמרת שאין אדם נוקף אצבע למטה. נכון. אז גם על דברים רעים?

למשל.

למשל, שקורא, סתם לדוגמה, ילדה בת חמש במאי חטאה או פשעה

שמגיע לה לה נס.

סתם דוגמה. אני נותנת לך, יש הרבה דוגמאות שהן נורא קשות. כל הילדים עד גיל חיוב שלהם למצוות,

כל הילדים שמקבלים עונשים זה על גלגולים קודמים שלהם,

וזה מתאים גם לחשבון של ההורים שלהם עכשיו,

שהצער שיש להם ממה שמקבלים הילדים מתאים גם עם ההורים.

לכן כתוב, משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

זאת אומרת, הקב'-הוא מחבר

את הדין כלפי כל הסובבים

לאדם שקיבל את העונש או הצער.

יש לי עוד שאלה, מה התיקון של הפלות,

שאישה עוברת הפלות? אם אישה, חלילה, עשתה הפלה, מה שקרוי רצח

לעובר חף מפשע,

אז ככה, הרב קניבסקי פסק לזוג האלה שבאו אצלו

שביום שהם עשו את ההפלה יגזרו על עצמם תענית כל ימי חייהם, כל שנה,

באותו יום שעשו את ההפלה, שניהם, הבעל והאישה,

או החבר והחברה,

ובמידה שהם לא זוכרים את היום שזה היה, יבחרו להם יום אחד מימות השנה ויתענו בצום

יום שלם. זה חוץ מהתשובה שהם יעשו,

שהם מתחרטים על מה שעשו ומקבלים עליהם לעתיד לא לעשות, ומתוודים בפני השם

כדין התשובה על כל עבירה ועבירה שאדם עשה.

כן, אבל אני התכוונתי להפלות שקורות לאישה לא ביוזמתה, שקרו לה,

טוב, אתה ענית לי גם משהו שבעצם הייתי צריכה לדעת. אם נפל מעצמו,

אין לאישה שום חוב על זה.

זה קרה לה בגין

חוב שלה,

אבל אין לה חוב מכאן והלאה.

כן, טוב, אז אני גם אתוודה.

אני עשיתי הפלה כשהייתי יותר צעירה. לא צריך להגיד מתי, כן. לא משנה, לתאומים.

ועשיתי הרבה הרבה תשובה על זה.

הרבה הרבה תשובה על זה.

אז לפי הרב קניאבסקי את צריכה לטענות יומיים.

ועברתי אבל גם שלוש הפלות, זאת אומרת, הפלות רצופות אחת אחרי השנייה, כשרציתי ילד.

הבנתי.

אני באמת רוצה, כבוד הרב, בהזדמנות, מתי שתוכל לברך אותי.

אני באמת רוצה לעשות תשובה על הדבר הזה,

ואני רוצה ילדים. את רוצה תשובה אמיתית? כן. רגע, עד היום אין לך ילדים?

יש לי מהבעל הראשון. אני נשואה חמש שנים לבעל, זאת אומרת, התחתנתי עם בן-אדם רווק,

שאין לי ממנו ילדים.

הבנתי.

אני רוצה, ואני אעבר פה פשוט, טוב, טוב, טוב.

ואת רוצה באמת, נכון? באמת. ואת מוכנה למה שאני אגיד? מוכנה. גם כיסוי ראש.

אבל אני עם מכנסיים.

אז לא יהיה מכנסיים. היא חצאית או שמלה?

כן. כן, אני מוכנה. אשראי.

ויכול הכל ילדים.

לא, לא, אל תגידי, רגע, היא צריכה לקרוא את הכול. אין פה איש שטסים. לא, לא, היא צריכה לברך. אל תכף את הסין. לא. קודם כול, שטסים. למה לריב? למה לריב?

היא תברך עכשיו שהחיינו, וזהו. מה הבעיה? בדיוק. מה זה? ברוך. ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו,

וקיימנו, והגיענו,

והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מה השם שלך?

מה השם שלך ושם האמא?

קרין, בת ורד רוזה.

קרין, בת ורד רוזה,

תזכי לזרע חי וקיים מהירה.

אמן.

שאלה למי יש?

פה הבחור הזה, שורה שנייה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה. יש לי כמה שאלות.

נפלא. אני אקח לטפה זמן.

תחילה מכבוד הקהל.

הקדוש-ברוך-הוא יודע עברו ובעתיד.

אז למה הוא שם אותנו פה? הוא לא יכול לקחת דף, פוקוס, כן.

ולהסתכל

על הדף הזה,

מה? הוא לא יכול לקחת איזה משהו,

לראות את התהליך של הבן-אדם, של החיים שלו. הוא יודע מה אני אעשה, הוא יודע

מה היא תעשה, הוא יודע מה אתה תעשה.

למה הוא צריך לשים אותך פה? למה הוא צריך לשים אותי פה?

שיסתכל, הוא יודע כל אחד מה הוא עושה, וזהו.

למה הוא שם אותנו פה?

זהו?

יש לך לזה עוד כמה שאלות.

אה, לשאול עכשיו?

לא, לא.

שאלה.

אתה נשוי? לא. לא, איזה, אני בן 17 וחצי.

אתה מתכוון להתחתן?

בטח, ברוך השם.

מתכוון להביא ילדים?

כן.

אתה יודע שהם ימותו בסוף?

כן.

אז בשביל מה תביא?

בסדר, אבל.

בסדר, אבל.

שאלה שנייה.

אה, לא מספקת?

לא כל כך, לא יודע. לא, לא כל כך?

אתה יודע שהם ימותו, לא?

מאה אחוז, כן. אז למה אתה מביא אותם למות?

מצווה, יש מצווה, לא?

גם הוא, הוא מקיים מצוות, הקדוש-הלוך-הוא.

צדיק הקדוש-הלוך-הוא.

מאה אחוז. עושה מצוות. זהו, אין לי בעיה.

עוד שאלה.

כן.

מדובר, אם אני לא טועה, על החוזה מלובלין.

הוא יודע הכול, נכון? למה קראו לו החוזה? כי הוא היה רואה הכול.

אז אני משער, כמובן, שהדורות האחרונים הם יותר גדולים מאלה שבאים אחר כך. מה האחרונים?

הראשונים, אתה רוצה. סליחה, כן.

אז יעקב אבינו לא ידע שיוסף עדיין חי.

הרי עם מה? הוא יותר גדול מהחוזה.

איך הוא לא ידע את זה? שאלה יפה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא הסתיר ממנו

שלא ידע.

יש לי עוד שאלה.

יופי.

אני מקווה שאני צודק.

נאמר במסכת ברכות, פרק חמישי, דף ל״ד עמוד ב',

רגע, תן לי להיזכר בפסוק.

אני צריכה להיגש,

כי נאמר שם,

היכן שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גורמים עומדים.

כמה זמן זה נמשך?

מה, עכשיו אני חזרתי בתשובה.

אמרת, טעיתי. טעיתי.

כמה זמן זה יימשך? מה, אני יותר גרוע ממך עכשיו?

תקשיב.

אם אתה חוזר בתשובה אמיתית,

במקום שאתה עומד, צדיק לא יכול לעמוד. למה?

כי צדיק אין לו מצוות התשובה. הוא צדיק.

ואתה עומד במקום שיש לך מצווה נוספת שאין לה צדיק.

יש לך מצוות התשובה.

חזק וברוך. חזק וברוך. יש לי עוד שאלה. עוד שאלה. לא יודע.

קוראים לזה מוסף.

נאמר שלפני בואר המשיח, שלושה ימים לפני,

אליהו הנביא יצטרך לבוא.

כן.

וכנראה בשלושה ימים האלה, אני משער, יעשו תשובה.

גם אני יודע שהאומר יחטא וישור, יחטא וישור, הם מספיקים לידיו לעשות תשובה.

אני לא רוצה לעשות את הדבר הזה, כמובן.

אבל יהיה לנו זמן לעשות תשובה בשלושה ימים האלה, או שהשם יוצא חמר מנרפיקה וכולם יישרפו?

אתה אמרת בעצמך, לא?

אני לא יודע. אני לא בטוח מה יהיה עכשיו בשלושה ימים האלה.

בשלושה ימים האלה יהיה לך זמן לעשות תשובה, אבל יהיו כאלה שיגידו,

מי אמר שזה אליהו?

אוקיי, הבנתי.

סבבה.

חזק וברוך. תודה. יהיה בריא.

תן לו פה שאלה. יש לך שאלה, נכון?

בבקשה.

כבוד הרב?

טוב, אני כבר, אם תוכל לעמוד, נודה לך מאוד.

אני כבר הגעתי לכבוד הרב כמה פעמים, גם באנגליה, בבלגיה.

מה פירוש? אני הגעתי אליך. לא, אני הגעתי אליך.

מה, אני לא הגעתי אליך.

אתה הגעת לסביבה, אני הבאתי כבר.

לא, סביבה גם.

תשמע, כבוד הרב, אני לא יודע איך להגיד את זה במלים אחרות.

פשוט אני יודע שהכול אמת.

אין לי אפילו ספק. בכל פעם שאני בא להרצאה שלך,

אני מחדש יודע את זה.

אבל

לא יודע למה, תשמע, אבא שלי חזר בתשובה.

אבא, אתה גם מכיר את אבא שלי?

לא משנה.

בקיצור, אבא שלי גם חזר בתשובה,

ואני ירדתי מהדרך,

אפשר להגיד ככה, כי הוא בחיים לא הכריח אותי או משהו כזה. פשוט עברתי מחיים של כל החברים שלי חילונים, פתאום למסגרת דתי מאוד,

וירדתי,

ירדתי משם. אין לי הסבר לזה.

בקיצור, עכשיו,

אני יודע שהכול אמת,

אבל איפשהו הרגש,

הרגש השתפשה אצלי.

אני לא מרגיש את הרוע.

כאילו, אני יודע שאם אבא שלי חזר בתשובה, בגלל שהוא הרגיש שיש לו כבר הכל או לא יודע מה,

ועכשיו הגיע איזה רגע בחיים שלו שהוא מרגיש ריק. כמו שכל האנשים שחוזרים בתשובה, הם מרגישים איפשהו ריק.

אבל אני לא הרגשתי רע, ולא מרגיש רע, כאילו שאם אני מדליק...

בשבת ולא מדליק קור בשבת.

אין לי את הרגש, אפילו שאני יודע שהכול נכון.

ותמיד אני ניסיתי ואמרתי שאני אנסה דברים חדשים,

אני אנסה לשמור שבת, אנסה כל מיני דברים,

ואני מנסה לאט-לאט, ואני רואה שזה,

אני לא מצליח להיאחז בזה.

לא מצליח.

אני מנסה ולא מצליח.

אני נותן כבוד למשפחה שאני עימה בה, אני שם כיפה.

אני מנסה לברך ברכת המזון בגלל שחברה שלי,

שהיא גם יושבת פה,

היא שומרת שבת,

ובעזרת השם אני,

אל תסתובב, שלא תכתב שימורות.

זו הבחורה שתצא ממנה ישועה,

אבל אני לא יודע איך להיאחז במה שאני באמת רוצה, ואני יודע, בוא נסגור את הסוויץ' עכשיו ונגמור עם זה, בסדר?

בסדר. אתה טס יותר מדי בשביל זה.

עכשיו, תשמע,

אני שואל אותך שאלה,

אם מישהו עושה לך טובה, אתה מכיר לו טובה בחזרה?

בזמן האחרון כן.

יש לך רגש לאדם שעושה לך טובה, או שאתה חושב שהוא חייב לך?

בזמן האחרון כן. לפני זה לא הייתי מרגיש ככה. מה פירוש, אדם היה עושה לך טובה לקחת טרמפ ולא היית אומר לו תודה?

עד שהגעתי לארץ, לא.

כשהייתי גר בחו־לו.

היית עולה לטרמפ, היית אומר לו, למה הגעת רק עכשיו? אתה לא רואה שאני מחכה פה כל הזמן?

מה, הוא חייב לך משהו?

לא היה לי הרגש הזה עד שהגעתי לגור בארץ. עכשיו אני גר בארץ, ואני יחד עם הבחור פה. כן, כן, כן.

לאט-לאט.

הכול ישתנה אצלי ליותר רגש, יותר, אז קודם כול אל תלך מפה, תישאר כאן,

כי פה יש לך לפחות רגש.

אבל מכל מקום אני שואל אותך שאלה.

ברור שאדם שמיטיב לך,

אתה צריך להחזיר לו טובה תמורת הטובה,

בתלוי כמה הוא מיטיב, נכון?

נכון.

אם, לדוגמה, חס ושלום,

אתה לא היית רואה בעיניים

והיה איזה רופא שיכול להחזיר לך את מאור עיניך,

לא בדיוק, כשיש שש,

אבל עם המשקפיים קצת עבות,

היית מודה לו על הניתוח?

כמובן.

בורא עולם נותן לך לראות בחינם בלי כסף, בלי ניתוחים.

מגיעה לו תודה.

כבוד הרב, אתה צודק במיוחך. לא, לא, תענה לי. מגיעה לו תודה.

אין אפילו תודה עד כמה שמגיעה לו. אתה שואל שאלה, יש לך רגש למנתח?

אתה לא צריך רגש למנתח, אתה צריך רק הכרת הטוב. לא צריך רגש, אתה לא צריך לחבק אותו.

אבל אתה צריך לדעת שהעיניים שאתה רואה זה בזכות המנתח,

כל שכן הבורא, שבלי ניתוח נותן לך לראות.

בלי,

בלי ניתוח, בלי כאבים, בלי איסורים.

אתה שומע.

כמה אתה צריך להודות?

כל האיברים האלה שעומדים פה.

אתה צריך להיות מלא רגש.

כל הנשמה תהלל יה הללויה.

על כל נשימה ונשימה אתה צריך להודות.

אתה יודע, אם אתה פעם אחת היית בים או בבריכה

וכמעט טבעת, מי שהרגיש פעם את זה, כמעט טבע,

שזה רק חצי דקה שאין לו אוויר.

איך הריאות עומדות להתפוצץ. איך הוא מחפש רק לצאת, להוציא את הראש ולעשות,

פעם אחת כזה, אתה יודע כמה שווה?

אתה יודע מה זה לסתום לך את האף עכשיו דקה?

על דקה שאתה נושם,

דקה.

אתה יודע מה?

חוץ ממה שאתה נושם,

כשאתה נושם בשקט,

תאר לך אם היית נושם עם רעש.

פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פעם.

ישנת פעם ליד אדם שהוא נוחר?

אני יכול להמליץ לך על כמה.

אתה יודע איזה עונש?

יש כאלה שישנים בסלון בגלל זה.

הקדוש ברוך הוא עושה לך הכול טוב, כל כך נעים, כל כך זה.

למה לא להכיר לו טובה?

זה הכול, בלי רגש, אין לי רגש,

אין לי רגש.

אבל להכיר טובה?

עכשיו, לא רק זה.

כשאתה מכיר לו טובה,

הוא נותן לך יותר.

אני נותן לך משהו,

אתה אומר לי תודה, יש לי חשק לתת לך עוד.

אני נותן לך משהו, אתה לא אומר תודה, לא תקבל ממני כבר.

תשכח מזה.

בורא עולם נותן, ונותן אפילו שאתה לא אומר תודה.

אז כמה צריך להגיד לו תודה?

אפילו שאתה לא אומר לו תודה,

עוד יום נותן לך לראות, עוד יום לשמוע,

עוד יום ללכת,

עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.

כמה?

כמה אפשר לנצל את טובו של הקדוש-ברוך-הוא בלי להחזיר לו?

עכשיו אתה מחזיר לו, זה לך, לא לו.

כי אתה תתפרנס מזה גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. אתה מפסיד לעצמך פשוט.

אז רגש כלפי עצמך לפחות שיהיה לך, שלא תמנע מעצמך טובה.

הוא לא צריך את הטובה שלך, אם תהיה או לא תהיה.

הוא יסתדר בלעדיך.

לפניך הוא היה, אחריך הוא יהיה,

אתה מפסיד.

ורגש לעצמך אין לך?

הרי אתה אוהב את עצמך, חולה על עצמך.

אז למה אתה באמת לא מקנה לעצמך עוד יותר ממה שיש לך?

איך משיגים יותר?

כשמתקרבים לבורא יותר.

ואתה אומר גם שהוא הביא לך כלה מיועדת

שיכולה לבנות אותך, והיא שומרת שבת וכו'.

ואתה מסתובב כל רגע לראות אם היא רואה אותך?

נו, אז אני לא מבין מה, מה, אני לא רוצה לבייש אותה.

אז למה אתה מסתובב?

אתה רוצה לא לבייש אותה?

תתקבל עליך ציצית וצא לדרך ותגיד לקדוש-ברוך-הוא, עד היום

הייתי טמבל,

מהיום אני חכם,

ואבא, אני אוהב אותך,

אוהב אותך,

אוהב אותך.

מוכן?

בלי רגש.

בלי רגש. אבל אוהב אותך.

אני קיבלתי את הדבר הזה גם לפני כמה שנים,

ולא עמדתי בו.

אני יודע, כי לא היה לך רגש.

אני אקבל את זה,

אבל עם שכל, לא עם רגש. בעזרת השם גם אעמוד בזה. יופי, אשריך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

תודה רבה.

תודה רבה.

כן, עוד שאלה?

שאלה?

תן לה שם.

עם כובע לבן,

תרימי את היד.

ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שאלה קצת מתרגשת.

אני חזרתי בתשובה לפני תשעה חודשים בערך.

הייתי נשואה עם שני ילדים.

בעלי הוא חילוני לגמרי.

עכשיו התחיל בינינו מצב שהוא הלך אתי קצת להרצאות וניסג קצת לשמור שבת, אבל לא הצליח.

אנחנו שומעים, כמובן, מאז שניסינו את תיארת המשפחה, ואני שומרת שבת.

לפני ארבעה-חמישה חודשים

הגענו למצב שהוא נהיה פתאום קיצוני לגמרי,

והכיסוי ראש מאוד מפריע לו. אני הייתי הולכת עם מטפחת, כמובן, כמו שצריך,

ולפני שלושה שבועות בערך כבר הגענו למצב שאי-אפשר

להיות ביחד בבית ויש לנו ילדים קטנים,

אז פשוט נכנעתי והורדתי את כיסוי ראש,

אחרי התייעצות עם איזה רב שאמר לי לנסות כמה שיותר למשוך את הזמן, ולא הצלחתי.

עכשיו רציתי לדעת, נכון להיום אני הולכת בלי כיסוי ראש כשאני הולכת אתו,

ופשוט כשאני בלעדיו,

והוא לא נמצא, אני כן מכסה את הראש.

מה מפריע לו?

הוא, איך אני אסביר לך את זה, הוא, החברה, מפריע לו החברה, הוא נמצא, הוא די מוכר בעולם החילוני,

מכירים אותו המון,

ופתאום מפריע לו שהיא אשתו נהייתה דתייה,

וכסה את הראש, ונראית לו

הדוקה כזאת,

הוא מהצליח.

הבנתי.

בעיקר השיער מפריע. החציות עוד איכשהו. אני הולכת עם חציות ארוכות,

והוא יותר אוהב את החציות אדברך. אני אבל עוד פעם, איתו הולכת אדברך, ובלעדיו אני הולכת ארוך,

גם עם הכיס הראש.

אז רציתי לדעת מה,

אני יודעת שלא הייתי צריכה להוריד, אבל הגעתי למצב שפשוט אי-אפשר בבית.

בגלל השלום בית, כמובן, אני יודעת שזה פשוט קודם,

וחבל לפרק משפחה.

אז רציתי לדעת מה

מקבל היצע מכבוד הרב, מה עלי לעשות.

תראי,

בשביל להחליט בשאלה זו אני יכול לומר לך מה לעשות,

אבל אני מציע לך

שתלכי לרב קנייבסקי בבני-ברק

ותשאלי אותו מה שיגיד לך תעשי, ובכל מחיר.

אבל תדעי שאת סומכת על כתפיים גדולות מאוד.

ואם יש? בין ובין,

אני מציע שבעלך

ייצור איתי קשר ואני אנסה לדבר אתו.

אם כבוד הרב יוכל.

אני מוכן. אני אשמח מאוד.

אבל שהוא יהיה מוכן.

קשה.

עכשיו יש לי עוד שאלה,

האם הרב קנייבסקי יגיד לי להחזיר את הכיסוי,

פשוט עם בעלי,

וזה לא הולך אתו?

מה שהוא יגיד לך, הרב קנייבסקי, זה מה שהקדוש-ברוך-הוא אומר.

על-פי התורה זה מה שצריך לעשות.

הבנתי.

אוקיי, ואיך בעלי יוכל ליצור עם כבוד הרב?

יש פה יהודי חשוב, קוראים לו שלום.

הוא ייתן לך את מספר הטלפון, יצלצל אליו, והוא יעביר אותו.

בסדר? אוקיי, בסדר. שיהיה לך בהצלחה,

וששניכם תזכו ללכת בדרך התורה והמצוות בקלות.

אמן. תודה רבה.

שם בפינה, שם בפינה,

בפינה, כן.

שאלה, כן?

שאלה.

שאלה, לא, כן, שאלה אחת. שאלה. כן.

כבוד הרב, אני לפני ארבע שנים לקחתי כיסוי ראש,

אבל לא לקחתי על עצמי, והיה לי יצר רע גדול במשך הזמן הזה,

והייתי רוצה עכשיו להגיד שחיינו.

ככה ב... זאת אומרת, עד הערב לא הלכת עם כיסוי ראש? אני עם כיסוי ראש,

אבל כל הזמן, זאת אומרת, היה יצר רע גדול, אני עם כיסוי ראש,

ולא הורדתי, אבל לא לקחתי על עצמי.

עכשיו אני רוצה לקחת על עצמי.

רגע, רגע. מה פירוש לא לקחת? אבל הלכת עם כיסוי ראש. הלכתי עם כיסוי ראש, אבל יצר רע הוא גדול,

ואני עכשיו רוצה לקחת על עצמי כיסוי ראש.

אז את לא צריכה לברך שאחיינו, את צריכה להגיד שפטרנו מעונשו של זה.

להגיד?

שאת מתפטרת מהיצר הרע. להגיד?

זה בסדר, אמרת את זה כבר.

בעצם זה שאת מקבלת על עצמך מהיום והלאה, אשרייך ואשרי חלקך.

תודה רבה.

רציתי בבקשה ברכה לילדים, זה אפשרי?

בסוף.

כן.

תן לה מאחורה שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. אני אקום לכבודך, אבל אני אשב, כי אני מאוד מאוד נרגשת.

חיכינו הרבה זמן להרצאה הזאת.

אתה דיברת קודם על הגיהנום, אמרת שיש כל מיני סוגי גיהנום.

ויש גיהנום אחד שאתה לא הזכרת,

וזה גיהנום פרטי שאדם עובר בעולם הזה.

ואני לא באה לשאול אותך למה,

אני לא באה להעמיד אותך במצב לא נעים קטע. למה אנחנו כבר יודעים? עברנו מאחורינו 12 שנות סבל,

אז כבר עברנו את הכול. גם מדובר במשפחה בעלת אמונה.

אני מדברת על הילד הזה, שלכבודו אתה עושה את הערב הזה היום.

וזה חי ישראל חיים בן יפעת לאה.

הילד הזה שוכב 12 שנה צמח.

ילד שלקה במחלה נדירה בגיל שנתיים וקצת.

ילד שהלך עם ציציות, ילד שהלך עם פאות,

אמא עם שתי כיסויי ראש,

אמא שהיתה מחזירה אנשים בתשובה ברחוב.

אני לא באה לתת עכשיו לעשות חשבונות שמים.

יש לנו אמונה גדולה בבורא עולם.

קיבלנו תשובות בחלומות, קיבלנו הרבה הרבה מסרים.

אני באה אליך כי אני מאמינה שאתה שליח טוב של הקדוש-ברוך-הוא.

לפני עשר שנים אמא חלמה אותה עומדת בהרצאה שלך.

מעולם היא לא היתה בהרצאה, הערב היא בהרצאה. אז הקדוש-ברוך-הוא יודע איך הוא מגלגל את הדברים.

אני באה אליך כי אתה שליח טוב של הקדוש-ברוך-הוא,

ואני מאמינה, יש לך הרבה זכויות מאחוריך.

אני לא באה לעשות אתך גם עסקאות.

אני באה לבקש רחמי שמים, קודם כול בזכות הקהל הזה שיושב פה,

בזכות האמא שיושבת פה.

אני חברה טובה של המשפחה.

בלידה האחרונה שלי חוויתי מוות קליני,

והיה לי איזה אירוע מאוד מאוד מרגש. אני לא יודעת כמה אנשים יכולים להבין ולספוג את הדבר הגדול הזה שקרה לי.

אני פשוט,

מה שנקרא,

בורא עולם, אני דיברתי עם בורא עולם. אני לא ראיתי את פניו,

אבל בורא עולם דיבר אתי שעות,

פשוט ישב ומה שנקרא עשה אצלי ביקור חולים כמו שהוא עשה אצל אברהם אבינו.

הוא אמר לי הרבה דברים והראה לי הרבה דברים.

גם אני, בתשובה שלי,

עשיתי המון המון חרטות,

והמון המון, אחד הדברים, כמו שהאשה אמרה, זה היה אצלי הקטע של הפלה, שאני לא קיבלתי על עצמי בשום פנים ואופן

שמה שאני לא אעשה, אני לא אצליח לחזור בתשובה בגלל זה.

והקדוש-ברוך-הוא לקח אותי והראה לי את הילד שלי,

ואיך הוא נראה, והוא אמר לי שהוא סלח לי.

ועברתי כל מיני דברים, אבל מה שאני רוצה להגיד, שבסוף,

אני זוכרת שאני אמרתי, איך אני,

אף אחד לא יאמין לי, זה בטוח.

ביקשתי ממנו שלא ישכיח לי. חלק מהדברים כן ישכיחו, חלק מהדברים לא.

אמרתי, בטוח לא יאמין לי. אבל אמרתי,

בטוח יפעת, שזו אמא של איילת, שהיא חברה שלי,

אמרתי, רק היא תאמין לי.

אבל איך אני יכולה ללכת אליה ולא לשאול על הבן שלה? ואני שאלתי אותו ואמרתי לו, בורא עולם,

מה אם חי? תגיד לי מה אם חי. איך אני אלך ליפעת ולא אגיד לה מה אם חי?

אז הוא אמר לי, כאילו נאמר לי, זה הכול במסרים, בטלפתיה.

אמר לי, אין רשות לשאול על חי,

לא נוכל לענות לך, אבל מה שאני יכול להגיד לך,

זה שתגידי לאמא שאני מאוד מאוד אוהב אותה,

וגם אני אראה לך כמה אני אוהב אותה.

הרגשתי חום בכל הגוף, חום שאי-אפשר בכלל לתאר לו בעולם הזה. אין לתאר דבר כזה, אי-אפשר לתאר. אני זוכרת שאמרתי,

שיו, איך שבורא עולם אוהב את האשה הזאת, זה אי-אפשר לתאר.

אני לא אומרת שבורא עולם אוהב מישהו אחד יותר או מישהו אחד פחות,

כי גם אני הרגשתי שם מאוד אהובה,

ואי-אפשר לתאר את הרגש הזה, שהייתי נותנת הכול לשנייה, לשנייה.

אילו אנשים היו יודעים מה זה להיות שנייה עם בורא עולם,

היו יושבים מול הכותל המערבי ובוכים על השכינה שלא נמצאת,

ולא על השכינה ולא על אף אחד אחר, על השכינה שלא נמצאת אתנו היום.

אנשים לא יודעים.

מה שאני חוויתי זה דבר שאי-אפשר לתאר. בורא עולם כולו מלא רחמים,

כולו רחמים. הוא רק רחמים, הוא רק טוב.

אין בו טיפה, אי-אפשר לתאר בכלל את המעלות הגדולות.

אם יש משהו שאני יכולה לתאר אותו, שיצאתי משם, אמרתי,

הוא רק רחמים,

רחמים גדולים.

ואני מאמינה שגם ברחמים גדולים קורה מה שקורה לנו,

ואנחנו עוברים את הסבל הזה,

מקבלים באהבה,

לא רוצים שיהיה יותר גרוע.

אבל בכל העולם כולו המחלה שהילד קיבל, אף אחד לא שרד את השנה והשנתיים.

אבל בורא עולם החליט להשאיר את הילד הזה 12 שנה.

הילד הזה 12 שנה.

עבר גיל בר-מצווה שנה שעברה. עברה שנה מאוד קשה על המשפחה.

אז אם בורא עולם יודע למה הוא השאיר אותו, אני לא יודעת, אולי הוא מחכה שמשיח יבוא ויקים את הילד הזה,

יש לזה סיבה.

אבל שבורא עולם יעשה את מה שצריך לעשות להשלמת התיקון של הילד.

אני לא אומרת עכשיו שהילד יקום. מה שצריך לטובת הילד, לתיקון הנשמה שלו.

כי כבר אי-אפשר. האמא חיה, לא חיה.

המשפחה,

לא צריך לתאר. אנשים יודעים מה זה בן-אדם.

בשבוע שעבר הבן שלי עבר ניתוח אפנדציט.

ראיתי את הכוכבים, ראיתי שהוא נכנס לחדר ניתוח.

אז אפשר לתאר על מה עובר על אמא כשהילד שלה שוכב 12 שנה ולא פוקח עיניים וגודל ונראה כמו ילד

יפה תואר ויפה מראה.

ילד יפה תואר ויפה מראה.

זה אי-אפשר לתאר.

אני מבקשת ממך, כבוד הרב,

שתגיד לנו מה נוכל לעשות,

כי עשינו, עשינו. אולי לא עשינו מספיק, אולי זה כבר לא תלוי בנו,

אבל אתה, יש בכוחך...

לעשות, לעשות ערים וגבעות,

וגם בכל הקהל האהוב הזה, יש לכם כוחות אדירים.

כל אדם שייקח משהו קטן, אפילו אשר יצר לברך מתוך הבירקון,

משהו קטן, לקחת לרפואת הילד, להצלת הנשמה שלו,

זה יהיה דבר כביר.

אני מתחננת אליכם, תעשו חסד עם המשפחה,

תעשו חסד עם הצדיק הזה ששוכב. זה צדיק, זה צדיק.

הרב עצמו אמר בעצמו שילד שקורא לזה מתיקונים קודמים, הוא בא רק לתקן דברים קטנים.

אם אתם רוצים שיהיה לכם סנגור למעלה,

סנגור מצדיק כזה גדול, כי הוא צדיק גדול.

הוא צדיק גדול. גם בא בחלום ונאמר לנו שהוא צדיק מאוד מאוד גדול.

אז אני מתחננת אליכם, קהל קדוש, מה שאתם יכולים לקבל על עצמכם ולקחת בשביל האמא הזאת שיושבת פה,

שלקח לנו המון זמן, ושכנועים להביא אותה לפה ולשכנע אותה לקום ובכלל להקים את עצמה על החיים.

אז אני מתחננת בפניכם.

תודה. איפה האמא?

כאן. אפשר לקבל את המיקרופון?

כן, אם את יכולה לקום בבקשה.

בבקשה.

תגידי לי, אתם שומרים תורה ומצוות?

אני שומרת שבת

המון שנים.

הבנתי.

ולהתפלל, שלוש תפילות את מתפללת?

אני מתפללת ברכות השחר ושמע ישראל,

בלי נדר עמידה בבוקר,

ונשמת קול חי כל יום.

יש לי עוד חמישה ילדים קטנים, קצת קשה.

כשרות את שומרת בבית? כן, ברוך השם. צהרת משפחה שומרת? ברוך השם, ברור. בעלך, מה עושה?

בעלי, בוא נאמר, הוא קצת חילוני, הוא משתדל.

משתדל לא לנסוע בשבת, הוא מניח תפילין כל בוקר. הוא לא נמצא פה? לא.

אנחנו...

את הולכת תמיד עם כיסוי ראש או רק הערב?

לא, אני לא הולכת תמיד.

הייתי הולכת עם כיסוי מלא.

לקחתי על עצמי כיסוי לפני שהוא חלה,

ושמתי כיסוי מלא באהבה, באהבה, באמונה.

והוא קיבל מכה אחרי שלושה חודשים,

והוא נהיה לי צמח בידיים.

סחבתי עם זה שנתיים, והיה לי קשה, כי הרגשתי שאני עושה חילול השם, כי הייתי על סף שיגעון,

והעצבים, פשוט אנשים היו אומרים לי,

דתיים ככה לא מתנהגים.

אז לצערי הרב, יש לי עוד צער עד היום שהורדתי,

אבל קשה לי גם, אני לא באה בתנאים עם הקדוש-ברוך-הוא.

גם אם הוא ימתיק את הדימים ואני אצטרך

לפרק את השותפות עם הילד הזה,

יום יבוא, ויכול להיות שבלי נדר, בלי שום תנאים עם הקדוש-ברוך-הוא, אני אחזיר את הכיסוי.

עכשיו, קשה לי מאוד,

ולא אכפת לי מהיופי, ולא אכפת לי משום דבר חומרי.

הצער שלי הוא,

אין דברים כאלה. כאילו, יש, יש כל משפחה שנייה, אבל

אני יכולה לתאר, כי אני עומדת במקום הזה.

קשה מאוד, כואב מאוד,

ואני אוהבת את בורא עולם מהלב והנשמה,

ואני מודה לו בלראות שבת על הטוב וגם על הרע,

אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות.

איש תשע, אני לא יודעת.

תגידי לי.

השאלה היא אם את תהיי מוכנה להקריב קורבן בשביל

שיהיה סיכוי שהילד הזה יקום לחיים טובים ולשלום,

והאם בעלך יהיה מוכן להקריב קורבן בשביל זה?

אני לא יודעת על מה לדבר בשם בעלי,

הוא קצת מדוקן. אז בואי נדבר עלייך.

על מה זה להקריב קורבן?

שאת תקריבי את הסערות שלך לטובת הילד,

שלא ייראו החוצה כלל וכלל.

ברור שאני מוכנה, אבל אני מפחדת ליפול, כבוד הרב. אני נפלתי בצער רב.

נפלתי בצער. אני הייתי שנים וחצי בגלל כיסוי ראש הממשלה. אבל אני מדבר עכשיו על קורבן,

אז את לא יכולה ליפול.

למה? אז איך נפלתי?

כי זה לא היה קורבן,

זה היה ניסיון.

את עשית את זה לטובת העניין.

איזה טובת העניין?

בשביל שהילד יבריא. ממש לא.

אני שמתי כיסוי ראש שהיה לי גן-עדן על פני האדמה,

שהיה לי ילד בר יפה תואר. אז למה הוראת?

כי אני התייאשתי ככה. קשה לי, אני לא עזבתי את הדת. קשה לי כי בן-אדם עם כיסוי ראש בעיני הציבור הוא מחויב. אסור לו להיות קצת עדבני.

כי שופטים אותו.

לא משנה, לא אכפת לו. פעם מישהי שפטה אותי, ראתה אותי קצת עצבנית,

שהילדה נפלה ולא הזיז לי אפילו. היא אמרה לי, לא מגיע לכם, הדתיים, ילדים.

אז אמרתי לה, למה את מדברת ככה?

הייתי במשרד הפנים, אמרתי לה, את יודעת למה אני פה?

כי באתי להחליף לבן שלי את השם, כי תשע חודשים הוא צמח.

אתה מבין, רואים את הדתיים שאסור להם

להיות עצבנים או להיות כאובים כי מצפים מהם. ואני לא רוצה לעשות חילול השם.

קודם כול, זה חילול השם ללכת בלי כיסוי ראש. זה חילול השם גדול מאוד.

בטוח. עכשיו, אם יש אחת במשרד הפנים שאומרת פעם אחת את המלה חילול השם והיא בעצמה מחללת את השם,

אז לא מתפעלים ממנה.

ולא בגללה ממשיכים בחילול השם ומגלים את הסערות נגד רצון השם.

זה שיהיה לך ברור. בטוח. אז חילול השם הגדול והאמיתי זה מה שהולכים בלי כיסוי ראש,

ולא מה שאומרת חילונית,

שהיא בעצם עוברת על כל המצוות שבתורה.

והיא לא תטיף לך מוסר,

קודם כול שהיא תעשה בעצמה, ואחר כך נראה מה יש לדבר ולענות לה.

אז זו לא סיבה בשביל לא ללכת עם כיסוי ראש,

והפוך,

זה קידוש השם שאת הולכת,

ואם כעסת,

אז זה בסדר, אפשר לתקן את הכעס, אבל לא צריך בשביל זה להשיל מעלייך

את התפארת של האישה היהודייה ואת הצניעות שלה.

עד פה זה ברור.

אז לכן אני אומר, את הקורבן הזה תקריא בי לכבוד השם יתברך,

וזה, אני חושב, יש לו כוח גדול מאוד מאוד מאוד, בפרט

אחרי כל ההבנות שאימצת לך במשך השנים,

שזה יכול להועיל.

מעבר לזה,

צריך שהבעל יעשה מאמץ

ולא יישאר במצב שלו,

אלא יקבל על עצמו לשמור שבת ולהתפלל,

להניח תפילין

וללמוד

לפחות שעתיים בכל יום.

אפילו אם זה לא מתאים לו,

זה הקורבן שהוא צריך לעשות,

אפילו שהוא חייב בזה.

אבל בשבילו זה נקרא שהוא מקריב, כאילו,

מהחיים שלו,

מהחופש שלו, כאילו.

כל זה הוא יעשה בשביל שהבן שלו יקום.

אם אתם תקבלו עליכם את הדבר הזה, אני אברך את הילד,

ואם ירצה השם, אני מקווה שזה גם יועיל.

אבל אתם צריכים לעמוד במה שאמרתי בדיוק.

אני חוזר עוד פעם.

נהרי לא לישון.

זאת אומרת,

אנחנו,

יש נהרי פה?

אין נהרי.

נהרי, איפה האישה? אני לא רואה את האישה.

תודה רבה.

ובכן,

הנקודה היא כך, את תקבלי על עצמך כיסוי ראש מלא, קבוע,

ובעלך ילמד שעתיים

כל יום,

שמירת שבת,

תפילות ותפילין.

אבל, כבוד הרב, אני לא יכולה לקבל בשבילו, יש לי מילה. אני גם מתייסרת בקטע הזה.

גם בזה יש לי איסורים. אין בעיה. את מוכנה להרים לו טלפון, או החברה שידעה לדבר פה יפה? עכשיו להרים לו?

עכשיו להרים לו טלפון, להגיד לו שפה כל הציבור מחכה לדעת,

הציבור רוצה לעזור,

הציבור מוכן לקבל על עצמו מצוות,

הציבור מוכן לקבל על עצמו הרבה דברים לרפואת הילד.

כולנו רוצים לעזור,

אבל גם שאבא יעזור לילד שלו.

כבוד הרב, האבא מבין את זה, אבל האבא כבר כל כך מוכה ייסורים, שהוא, אני לא מרחם עליו בעניין הזה. לא, לא, חלילה.

הוא עושה מעל ומעבר, לא צריך לתפרד פה מה הוא עושה. אני לא מרחם, אני לא, הוא כן מתניח תפילין, סליחה, סליחה. והוא משתדל בשבת.

סליחה.

אני לא מרחם על האבא בזה.

הוא חייב בזה גם בלי הילד,

והוא לא עושה טובה.

אבל אנחנו מבקשים ממנו לטובת הילד, כיוון שהערב הזה נעשה לרפואת הילד,

וצריך לעשות את ההשקעה המינימלית הזאת, לקיים לפחות חלק מהמצוות

שיהודי חייב

בלי שום בעיה.

זה קצת יהיה קשה לדבר איתו ככה. יהיה קשה. ואולי מישהו מהסמכות שלך ידבר איתו. יהיה קשה. בואי אני אסביר לך, יהיה קשה.

זה אחד הקטרוגים הכי גדולים

שיכולים להיות לילד. למה?

משום שהעונש הוא לא רק לילד, גם להורים.

אז האמא מתייסרת מאוד מאוד,

והאבא יכול להיות שגם כן,

אבל הוא חייב,

לעשות משהו.

כשהם הולכים לבית-חולים ודואגים לכל מה שהרופאים אומרים,

כי אין ברירה,

הרופאים אומרים,

אז הם צריכים לקיים, אין להם ברירה.

אבל הם לא יכולים להגיד, תשמעו, אל תגזימו, אל תבקשו מאתנו כך וכך.

כשרופא אומר, אין ברירה, מקיימים.

וכשרופא כל בשר,

הוא מפליא לעשות,

הקדוש-ברוך-הוא, שהחיים מסורים בידו,

כשהוא אומר למה לא עושים אפילו חלק,

אז זה קטרוק גדול בשמים בשביל שהגזירה לא תתבטל.

בשביל לבטל את הגזירה חייב פה להקריב קורבן,

אפילו שזה לא קורבן בכלל, זה חובה וזכות ומצווה.

הבנתם?

אז אם אתן רוצות להרים טלפון בינתיים לבעל,

בשביל שבעזרת השם,

השם יעזור, שהילד הזה יוכל לקום ממיטת חוליו ושיהיה קידוש השם באמת גדול בעולם.

כבוד הרב, זה יהיה קצת קשה עכשיו. זה יהיה באמת קשה.

טוב, אני מחכה. יש לכם עוד חצי שעה זמן לפחות.

זה בעיה, זה בעיה. זה בעיה להרים לו טלפון עכשיו. בעיה, בעיה.

אני יכול לברך, אבל אני אומר לך מראש

שזה לא יועיל.

וגם בן-אדם שעובד עד שעות מאוחרות, זה בדיוק על, כולנו עובדים, עובדים את השם מהבוקר עד הערב, קמים אפילו ב-0330 לתת שיעור

בלי שום בעיה.

כל יום הולכים לישון ב-0100, ב-0200, קמים ב-0330, נותנים שיעור,

ממשיכים כל הזמן,

ככה עובדים את השם. יש עובדים בפלחה,

יש עובדים במפעל ויש עובדים את השם.

כולם עובדים.

אבל שלא יעבדו על עצמם.

צריך לעבוד את השם ולעשות משהו

בשביל הילד.

לא חבל שהילד הזה שוכב 12 שנה, ויכול להיות שזה מה שיקים אותו?

אז מה, עקשנות תועיל?

עקשנות לא תועיל.

כבוד הרב, אני פוחד שהוא יגיד לי את הלא.

אם הוא יגיד לי את הלא, זה לא יהיה טוב.

ואני מפחדת שאם נתקשר אליו עכשיו, אני מוכן לגרש. אבל זה לא מפריע אם לכם הוא יגיד את הלא. למה, יהיה עוד מקום שאני אדבר אתו אחר כך.

אבל אם הוא יגיד לכם את הלא,

אני עוד אהיה מוכן לדבר אתו.

כשהוא יירגע ויהיה לו שכל,

אם יהיה מוכן לדבר אתי, אני אדבר אתו.

אתה לא מכיר את בעלי. אם אני אתקשר עכשיו,

הוא גם ביישן, הוא יתייבא, שהוא לא יענה בכלל, והוא יכול לעשות לי ירס בית.

לא את. אני מוכנה להגיד, לקחתי יותר. לא את. לא,

לא.

צריך אותו.

לא את.

שהחברה תעשה את זה. תצא החוצה ותסביר לו מה קורה פה,

ושכולם רוצים ומייחלים ומחכים ורוצים לעזור ולתמוך,

ומקווים שבעזרת השם שלא יהיה קטרוג.

בסדר? אני מחכה. אני פה, אני לא הולך.

תעשו את המאמץ הזה,

ובעזרת השם נראה

מה ניתן לעשות.

כן, הנה יש פה יהודי באמצע.

תן לו בבקשה בינתיים.

כבוד הרב,

אני כבר הולך מדי פעם להרצאות שלך, בערך תשע-עשר שנים,

אבל מה שקרה בתקופה האחרונה,

בוא נגיד בשנה האחרונה, פתאום נוצר בעיה בבית.

אשתי התחילה להרגיש לא טוב.

היא נפלה יום אחד,

וחשבנו שיש לה בעיה אורתופדית.

בדקו אותה,

נתנו לה איזשהו טיפול וכו', ופתאום, אחרי כמה זמן, פתאום התברר,

הלכנו לייעוץ לרופא אורתופד, יועץ,

והוא אמר שזו בעיה נורולוגית.

ופתאום אני שמתי לב שהדיבור שלה קצת נהיה יותר לא טוב,

והתחילה,

אם היד אחת נהייתה חלשה,

פתאום אני רואה יד שנייה חלשה,

היא התחילה לגרור את הרגל,

והלכנו ליועץ נורולוגית,

ואתה יודע, עושים MRI, עושים כל הבדיקות,

ופתאום אני רואה שאין תשובות,

ואני רואה שהמצב נהיה יותר חמור.

היום החלטתי לבוא שוב לכאן, להרצאה, ואמרתי,

אני צריך לשאול מה לעשות.

אני מאוד סובל, וכל המשפחה סובלת,

ואשתי, ואני לא יכול לראות אותה, מה שקורה לך.

מה אתה מציע לי לעשות?

אתה שומר את המצוות היום?

היום אני, מאז שלפני כמה שנים כבר התחלתי להניח תפילין,

ואני עושה קידוש.

אני חילוני, אבל מסורתי, בוא נגיד דבר כזה. איך מסורתי אם אתה לא שומר שבת?

בכמה פעמים האחרונות אנחנו שומרים שבת, אני ואשתי,

אפשר להגיד.

תראה, אתה צריך לקבל על עצמך לשמור שבת כמו שצריך.

אני מבין שאתה הולך בלי כיפה.

איפה אתה עובד?

אני, המקצוע שלי הוא מקצוע אקדמי, היום אני, גם פרנסה לא היתה לי בצורה. היום אני עובד בתור מאבטח,

וגם בפרנסה לא מי-יודע-מה היום.

הבנתי.

אז קודם כול, תשים על עצמך את הכתר של הקדוש-ברוך-הוא עיתרת עם ישראל.

כשאנחנו מברכים בבוקר

עותר ישראל בתפארה,

אז זה על זה שיש לנו כיסוי ראש.

עותר ישראל בתפארה.

אז כדאי שתשים כיסוי ראש על הראש

ותשמרו שבת,

וכשרות בבית זה חשוב מאוד,

ואני אתן ברכה לאישה.

אתה מוכן?

כן. מוכן. אתה מאבטח?

כן. אתה בטוח שאתה מאבטח?

כן.

במה אתה בוטח?

אני בעצם, איך אומרים, דואג לכל הנערים של הבית-ספר.

אני דואג

לשמור עליהם.

ומי שומר עליך?

אשם.

הבנתי.

אתה לובש שכפץ כשאתה, לא. אקדח.

אקדח?

אז אני אביא לך שכפץ. אפשר?

בבקשה.

קח, תן לו גם כיפה,

שיהיה לו עותר ישראל בתפארה.

בבקשה.

תברך שהחיינו בעזרת השם.

שהחיינו בעזרת השם.

ברוך אתה. ברוך אתה.

אדון.

אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מה השם של האישה?

רבקה בת אהובה. רבקה בת אהובה. השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

מהרה.

אמן.

שלא תבינו שהיהודי הזה מבקש ברכה מקבל.

והאישה עם 12 שנים לא מקבלת.

לא תטעו.

בשביל להעמיד ילד במצב כזה מצמח,

אי-אפשר להעביר את זה בברכה לבד. צריך פה מאמץ וקורבן.

לא יהיה דבר כזה, זו בעיה.

לכן זה מתעכב, ואני מחכה לתשובה.

כן, תן לבחור שם על-ידו.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

שמעתי באחד מההרצאות שלך שאתה אומר שהאדם הראשון קיבל קללה לזיעת הפה חתוכה לאחים.

ענית לבחור שאדם בעולם הזה מחויב ללמוד תורה

ולא לעבוד כביכול.

אמרתי לו, אם נגיד הוא עובד מעל שמונה שעות אז הקללה שלו מתארכת,

או אני לא יודע מה מחבר עליו יותר.

אז קראתי במסכת אבות שאומרת

לימוד תורה ומלאכה משכחת עוון.

עכשיו, גם אמרת באחד מההרצאות שלך שבכל דרכיך דעהו.

זאת אומרת, אם אני בתור אדם היום

שמפרנס משפחה,

יוצא לפרנס את האשה והבנות שלי,

כביכול אני מכוון שאני הולך לשם חסד,

מביא פרנסה הביתה,

יושב ולומד שעה-שעתיים, הולך לתפילות.

עכשיו אני אומר,

מבחינת

כל הדור הזה, כל הבחורים הצעירים שעובדים,

עושים עבודה לשם שמים, גם זה שאני או כל אחד שהולך ועובד היום לכבוד השם יתברך,

אפילו בגלל שמי,

זה הולך כביכול כתורה גם.

אז אני שואל אותך שאלה,

מה אני בתור אדם רגיל שמאמין במורא העולם,

משתדל לעשות למה שמו יתברך,

מה אני צריך לעשות היום?

לשבת רק ללמוד תורה,

או שגם צריך לשלב את העבודה?

כמו שנאמר גם, אומר רבי שמעון ברוך הוא ורבי ישמעאל,

שזה עשה ועלתה בידו, זה עשה ולא עלתה בידם.

טוב,

יפה תורה עם דרך ארץ, שהגיעת שניהם משכחת עוון,

אז מדובר במי שלא...

לא יכול ללמוד כל היום,

אז כדי להשכיח את העוון צריך להיות תפוס בלימוד התורה,

וצריך

גם דרך ארץ, שזה עבודה, מלאכה,

ואז ממילא הוא תפוס וטרוד בתורה ובעבודה,

אז היצר הרע, קשה לו מאוד לטפל בו, כי הוא טרוד בענייניו,

ממילא זה משכחת עוון.

אבל אם אדם יכול על-ידי לימוד תורה בלבד להשכיח את העוון, אין לך מעלה יותר גדולה מזאת.

רבי ישמעאל,

לא שלא מסכים עם רבי שמעון,

גם הוא מסכים עם רבי שמעון, רק מה?

הוא אומר, הנהג בהן דרך ארץ.

הנהג בהן, בתורה ובמצוות, גם דרך ארץ, למה לא כל אחד יכול לעמוד בזה, לא כל אחד.

אז במה זה תלוי? בדרגת הביטחון של כל אדם ואדם.

אם תהיה לך דרגת ביטחון יותר גדולה,

תוכל למעט בעבודה וללמוד יותר.

מתוך 24 שעות ללמוד רק שעתיים,

זה מעט מאוד.

כן, אבל אתה משלב גם שלוש תפילות, לימוד תורה, גם החסד, שאתה עובד בזמן שאתה עובד, ואתה עושה את זה לשם חסד. אתה גם, הבנתי. זה גם תורה מנשב. הבנתי, הבנתי. בואו תבין.

בשמים ימדדו כמה באמת יכולת למתוח וכמה לא.

יבדקו בדיוק

בזבזת זמן או לא. אתה יודע שיש עוון ביטול תורה.

במקום שאתה יכול ללמוד ולא לומד, נקרא כי דבר ה' בזה.

עכשיו דנים אותך אם באמת יכולת ללמוד או לא יכולת. ויבדקו.

טיילת,

אכלת, הארכת באכילה, קיצרת בה.

מה עשית? התבטלת?

נחת? השתעממת?

דיברת? בלבלת? שמעת?

מה עשית?

מה עשית עם הזמן? יבדקו לך בדיוק את הזמן.

ואז יבדקו וימצאו שיכולת לדחוס עוד שעתיים, עוד שלוש.

מה תגיד?

שכל מעשיך לשם שמים? איך לשם שמים?

בשלוש שעות שביטלת עכשיו שיראו לך איפה לשם שמים?

זה שאתה אומר שאני עושה לשם שמים,

זה עדיין לא אומר שאתה עושה לשם שמים.

זה נכון.

אבל הלב,

הקדוש-ברוך-הוא בוחן את הלבבות, נכון? הלב נבחן לפי המציאות. הלב שלך, תלוי איפה הוא,

אם אתה עושה לשם שמים, שמעתי, שמעתי.

שמעתי.

אני משוגע עלייך.

אני אוהב אותך.

טוב, תקנה לי בושם.

לא, לא. אני אוהב אותך.

אני אומר לך.

אני אוהב אותך. לא צריך ריח.

את בסדר גמור.

תקנה לי בושם.

אני אוהב אותך.

תאמיני לי,

חולה.

אתה באמת חולה. למה אתה לא קונה לה בושם?

היא מבקשת בושם.

אתה אוהב? תקנה.

אדם

אומר, אני אוהב את השם.

השם אומר, אני לא רוצה את המילים האלה.

אני רוצה בפועל. בפועל.

שב, תלמד את התורה שלי, זה אתה מראה לי שאתה אוהב אותי.

מה כתוב בשמע ישראל?

ואהבת את ה'

והיו הדברים האלה

על לבביך. איזה דברים?

דברי תורה. דברי תורה?

אז אם דברי תורה, אז מה אתה מספר לו שאתה אוהב אותו? תראה לו שהדברים על הלב שלך,

שבאמת אתה לומד תורה וקיים אותה ושומר מצוות.

תראה לו.

זו אהבה.

לא תדבר אתו רק אני אוהב אותך,

אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני חולה,

אני אוהב, אני אוהב, אני אוהב. זה כרגע לא מתפעל.

וכל מעשיך לשם שמים זה שבאמת אתה הולך לישון בשביל לקום ללמוד תורה.

אתה אוכל שיהיה לך כוח ללמוד תורה.

אתה עובד בשביל שיש לך פרנסה בשביל שתוכל ללמוד תורה.

אבל כל הזמן אתה רץ מתורה אל תורה.

זאת אומרת, המוטו שלך,

ואתה,

כל החיים שלך זה לתכלית אחת תורה.

אתה אליה כל הזמן מגיע בסוף.

מה פירוש? לא שאתה עושה

שעה-שעתיים, כאילו לצאת ידי חובה. לא לצאת ידי חובה.

זאת אומרת, העיקר העיקרים, אתן לך דוגמה.

היה פעם צדיק גדול שקראו לו החיי אדם.

החיי אדם כתב ספר, החיי אדם,

והספר הזה הוא ספר הלכה

שבו כל יהדות אשכנז למדה, קיימה מצוות וכו' וכו'.

הוא נפטר בן 40,

היה לו מכולת,

והוא היה מוכר

את החיי אדם.

את הספר הוא כתב במכולת.

אתה שומע?

בין קליינט לקליינט הוא הספיק לעבור את כל התורה כולה ולחבר ספרים בהלכה,

שלא כל אדם יכול.

בשביל לפסוק צריך לדעת את התורה על בורייה,

ואת זה הוא עשה במכולת.

אתה יכול לעמוד לידו ולהגיד, גם אני עשיתי כמוך? כן, גם עשיתי כמוהו.

איפה הספרים שלך?

לא כתבתי, אבל קראתי.

היה לי גם מכולת, וגם הייתי יושב ולומד תורה במכולת. אני רוצה לראות שתתחיל עכשיו שנה אחת לכתוב רק

כל מה שזה ונראה לאן תגיע. לא, לכתוב אני לא יכול, כי אני לא אגיד לאן תגיע. לא, בשביל שנוכל להשוות, בשביל שנוכל להשוות בינך לבין חיי אדם. אבל מלמוד. לא, איפה אני ואיפה? אה, הבנתי. חשבתי שאתה בדיוק כמוהו.

עכשיו,

לכן אני מסביר מה טוב.

אני מבין שאתה פוחד שאתה תגיע למעלה, בסוף יתברר לך שהשקעת בלא-נכון.

אתה לא מפחד? אני לא מפחד, כי אני חושב שאם אני משקיע, לכבוד השם יתברך, אז למה אתה שואל?

לא, למה? אני רוצה לדעת.

מה יש לדעת? אתה יודע הרי. לא.

השאלה היא אם אדם בדור הזה,

שכל ההתקדמות מבטל את עצמו מטבע פלוויזיה, כמו שאתה אומר,

ויושב משקיע, לכבוד השם יתברך, שזו באמת השקעה נכונה. כן, כן. ואחר כך אני אומר לך, מה המעמד היום ומה הדרגה של האדם בדור הזה, לכבוד השם יתברך? היום משהו אחר. שמעתי, עכשיו אני שואל אותך שאלה. לא, מה המעמד שלו נכונה? כל הכבוד, כל הכבוד, אני שואל אותך שאלה.

ספר לי איך אתה קם בבוקר, מה אתה עושה? ספר לי.

אני קודם כול הולך לישון שמע ישראל,

ב-1520 אני קם לשחרית. מתי אתה הולך לישון?

אני הולך ב-10-11. יופי,

הלאה.

קם בבוקר ב-1520, תפילה.

כן. מגיע, עושה חסד עם המשפחה שלי, לוקח את אשתי לעבודה, את הבנות לגן.

כן. הולך לעבודה בעצמי. כן. יפה. כל דבר שאני עושה עם האשה, זה ברור, כן. באיזה שעה אתה מסיים?

מסיים ב-1200. בא הביתה, לומד חוק לישראל. מה, בצהריים? בצהריים? כן. כן, הלאה. בא, לומד חוק לישראל. כן. לומד הלכות בן-איש חי. כמה זמן?

אני, חוק לישראל מסיים חצי שעה. כן. עוד הלכות חצי שעה. כן. גורס זוהר קצת. כן. הולך לקחת את האשה, את הילדות. לפני איזה שעה?

שלוש וחצי, מגיע לבית-המשפחה. רגע, רגע, היה שלוש שעות וחצי באמצע ולמדת רק שעה.

לא, לא, לא, לא. כן, אמרת שאתה בא ב-1200.

לא, אמרתי חוק לישראל.

אבל אתה בא ב-1200.

כן?

לומד חצי שעה חוק לישראל,

אחר כך לאכול בין אישה חצי שעה, קצת זוהר קורא. לא קצת, עד 1500 כמעט אני לומד. אה, שלוש שעות?

כמעט. כמעט. קודם אמרת שאתה לומד שעה-שעתיים. רגע, רגע, רגע, רגע. איך הוספת לנו פתאום? קצת ארוחת צהריים לך, כוח לחודש יום ללמוד. אני אמרתי לך שלא תאכל, אני עושה לך את החשבון.

הלאה, 1530, מה קרה? לוקח את האישה,

מביא את הבנות, בית-כנסת, היום מוקדם, אז אני מזל. באיזה שעה? רגע, לקחת את האישה והבנות, כמה זמן זה לקח?

חצי שעה, 40 דקות. אז ב-1600 אתה חזרת, כן? ב-1700? אני ישר הולך לבית-כנסת.

אמרת ב-1700 ומשהו. לא, ב-1600 אני בבית-כנסת.

כבר ב-1600? כן. מה אתה עושה שם?

מתחילה, מנחה. מתי מתפללים צריכים מנחה? ב-1600 פתח אליהו.

פתח אליהו. פתחת, יאללה, קדימה, מה קרה? פתחתי.

הגענו ב-1700 ורבע, סיימנו ערבית? ערבית? יושבים, לומדים שעה וחצי. שעה וחצי, כן. כן. באים הביתה. רגע, מתי זה נגמר?

לא, אין לי עכשיו יום הכולל. אין לי היום הכולל. כן, שש ו... שש וחצי, שבע, אני בבית. כן. צריך קצת תשומת לב מהתורה לאישה. כמה תשומת לב אתה נותן?

עד 1100? לא, לא, לא. אז כמה אתה נותן תשומת לב? תשומת לב, שעה וחצי, שעתיים. איך אתה נותן תשומת לב, שאני אלמד בבית גם לעשות? איך אתה נותן תשומת לב? איך אני נותן? כן. יושב ומשוחח עם האישה, איך היה היום? איך עבר עלייך? מה אני יכול לעזור? מה כן לא יכול לעזור? כל יום אותן שאלות? לא, למה?

האם יום אחד דומה לשני או לא? בטח, אז כל פעם אותו סרי אתה שואל. לא, לא. מה נשמע? היא אומרת, טוב. צריך גם לערב את הבנות קצת,

לצאת קצת, זה לא ככה. אה, אתה גם יוצא.

הבנתי, בסדר, טוב.

בסדר. ומי שומר על הילדות?

לא, אנחנו יוצאים ביחד עם הילדות, כבוד הרב. אה, עם הילדות. יפה.

טוב. האם זה לא חסד?

אצלך לא שמעתי מילה שאין בה חסד. לא, אני שואל.

אני שואל. בטח, בטח.

עכשיו, ב-10 חזרתם מהסיבובים, הגעתם,

הלכת לישון, נכון? יפה. יופי. לפי החשבון שלך,

אתה שעה וחצי אחרי הצהריים,

שלוש שעות בצהריים,

ארבע וחצי שעות אתה לומד.

בהתחלה כשהתחלת לדבר, זה היה שעה-שעתיים.

וואלכ, אתה בשביל לדחוס את הזמן

הכנסת לי כבר ארבע וחצי שעות. לא, כבוד הרב, תדע לך, אני עכשיו מדבר אתך. כל מה שהמהלך היום שלי,

יכולים להעיד לא רק אני.

את האמת אני אומר לך.

אני מדבר עכשיו, מצלמים אותי, יכולים להעיד כמה אנשים. מה שאני עושה ביום, ככה. שואל.

אז עכשיו, אם אתה לומד ארבע וחצי שעות,

למה הסתפקת על שעה-שעתיים, בן-אדם לומד וכל היום עושה חסדים עם הבית והמשפחה? למה הסתפקת?

האם זה לא טוב?

לא. אני רציתי להגיע לשאלה, מה המעמד?

אותו אדם שמתעסק אותו דבר, מה שאני עושה, מה המעמד שלי לפני הקדוש-ברוך-הוא? זו השאלה השנייה השנייה. אני אגיד לך.

יפה.

המעמד שלך זה כמו האחד שלומד שעתיים או ארבע וחצי שעות

ועושה חסדים כל היום,

ביחס לאחד שלומד חמש שעות ועושה חסדים כל היום,

ביחס לאחד שלומד שש שעות ועושה חסדים כל היום,

לאחד שלומד שבע שעות ועושה חסדים כל היום.

כל היום לאחד שלומד שמונה שעות ועושה חסדים כל היום לאחד שלומד תשע שעות ועושה חסדים כל היום לאחד שלומד עשר שעות ועושה חסדים כל היום לאחד שעושה 11 שעות ועושה חסדים כל היום לאחד שעושה 12 שעות ועושה חסדים כל היום לאחד, ומה הוא עוסק?

מה זה משנה מה הוא עושה?

הוא לומד 12 שעות ועושה חסדים כל היום. מה הוא לומד? תורה?

בטח, אז מה לומד?

עכשיו, אתה מבין מה ההבדל בין אחד שלומד שעתיים לאחד שלומד שתיים-עשרה?

בלימוד תורה. בלימוד תורה. אז יש הבדל.

זה המעמד. שאלת מה המעמד.

אנחנו מדברים על המעמד.

המעמד של אחד שלומד שעתיים זה לא כמו ארבע ולא כמו שש ולא כמו שמונה ולא כמו עשר ולא כמו שתיים-עשרה ולא כמו שמונה-עשרה.

זה ברור שזה לא אותו מעמד. ברור. גם הוא עושה חסדים, לא רק אתה.

אז מה הפרנסה? לא צריך לפרנס את המשפחה? הנה, איך הוא לומד כל הזמן?

איך הוא מפרנס לו שני ילדים, אלה שמונה? הוא הגיע למעמד כזה, שהוא יכול לשבת, שאלת מה המעמד, זה המעמד. לא, הוא יכול לשבת אתם ללמוד השוואה של חלקו, למה לא? כל אחד יכול.

יפה, אבל זה צריך דרגות, נכון? זה לא רעבה. דרגות, נכון. נכון, נכון, נכון. מחילה, זה לא ככה, אחד ייכנס ויצא. נכון, נכון. כמה זמן אתה כבר בעל תשומה?

אני כמה שנים טובות. כמה?

היו לי ירידות ועליות. כמה?

שלוש-ארבע שנים, אני מתחזק.

ברוך השם. וכמה אתה לומד מההתחלה אותו דבר?

לא.

כמה?

הייתי לומד חצי שעה, שעה ביום. ועכשיו הגעת ל...

כמו ששמעת.

אתה לא רוצה להגיד בעצמך,

שלא נגיע לשש פתאום, כן,

אבל בסדר.

אז רגע, אז אתה,

ברוך השם, מתקדם, אז אתה מתכוון להמשיך, נכון? בוודאי. אז למה אתה שואל שאלה עכשיו?

תשאל בעוד שמונה שנים,

שכבר אתה תלמד כל היום ולא תעבוד,

תגיד, מה הדין של אחד שהיה פעם עובד והיום רק לומד,

מה המעמד שלו?

לא יותר טוב? אני אגיד לך למה אני שואל, כי אתה כבר הרבה שנים נותן הרצאות.

זכיתי פעם ראשונה להגיע אליך, אז אני אמרתי, אולי אני כבר לא אזכה עוד פעם להגיע, כי לא יהיה עסוק בלימוד. אתה תזכה, אתה תזכה. לא, אני רק אהיה עסוק בלימוד, אבל אני לא יכול להגיע אליך. תודה רבה. מכל מקום שתדע,

כל שתוסיף בתורה ותמחית בעבודה לא יחסר לך קול,

והמעמד שלך ודאי יגדל, ואתה תהיה

אצל רבי שמעון בר יוחאי. אמן. כדאי או לא כדאי? ודאי, ודאי. תודה רבה.

כן,

רגע, לא לקפוץ. אני יודע שיש לך ברכה, אני זוכר אותך.

גם שאלה, רגע.

לא להפריע לי ולסדר לי פה את העניינים. תן לו פה, לבחור הזה, כאן.

אני מחכה לתשובה מלמעלה, אם יש.

כבוד הרב,

הסיפור,

מה שהיא סיפרה בקשר לילד,

כן? זה באמת ריגש אותי,

ואני מוכן לקבל על עצמי לחזור בתשובה שלמה.

אשריך, אשריך, אשריך.

גם בעזרתך, אם תעזור לי גם לפנס את הדרך.

בעזרת השם, אני אעזור לך,

שתוכל ללכת ולעלות במעלות התורה ויירא.

אז אני אתן לך ציצית כפתיחה.

בבקשה.

רוב עטאים, אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אתה תיצור קשר מחר עם אלון אצלנו במשרד.

1-030-677779, אלון, ארגון שופר,

בצהריים.

תגיד לו שאתה רוצה שיכוון אותך בעזרת השם יתברך

ותעלה מעלה-מעלה.

תודה רבה.

מי עוד רוצה לקבל על עצמו מצוות לרפואת הילד

היקר הזה? כן, מי?

שעתיים אתה מוכן ללמוד תורה בתענית דיבור.

אשריך על חיי העולם הבא.

מי עוד מוכן, בעזרת השם יתברך,

גם כן לעשות למען?

עוד מעט, עוד מעט.

כן.

מי עוד רוצה לקבל על עצמו מצוות?

כן?

מה אתה מוכן?

כן, מה אתה מוכן?

עוד מעט. מי עוד מוכן לקבל על עצמו כן?

מה אתה מוכן?

אני רוצה, קודם כול, מי מוכן לקבל עליו?

שעתיים בתעני דיבור, שלושה חודשים רצוף. אשריך לחיי העולם הבא.

מי עוד?

כן?

לקרוא מזמורי תהילים, חזק וברוך. מי עוד?

חצי שעה מוסר. חצי שעה מוסר כל יום, אשריך.

עשרים פרקי תהילים. עשרים פרקי תהילים, חזק וברוך, כן?

מוסר חצי שעה, אשריך.

מהנשים היא מוכנה, כן?

נשמת קול חי, חזק וברוך.

יפה מאוד, שערי תשובה של רבנו יונה, חצי שעה כל יום, אשריך, כן?

פרק שירה.

עשרה פרקי תהילים, חזק וברוך, ואתה?

עשרה פרקי תהילים, אשריכם, מזמורי תהילים, כן, ואת?

גם תהילים, ו?

ו?

שבועיים, תפילת מנחה.

שבועיים תפילת מנחה, אחרי זה ערבית,

ואחרי זה שחרית,

ואחרי זה שלוש תפילות.

רגע,

כן?

שעה לימוד תורה בלי נדר, אשריך, כן?

פרקי שירה, כן?

שעה תעני דיבור ביום, חזק וברוך. מי עוד?

מי עוד מוכן, כן, בחור הצעיל?

חצי שעה מוסר ולימוד תורה בתוכנית דיבור. חזק וברוך. מי עוד?

מה?

לא הבנתי.

אהה בסדר.

צניעות אשריך, כן?

מה?

שיר השירים, ארבעים יום, חזק וברוך. מי עוד?

מי עוד?

אני פה.

כן?

צום ביום רביעי, אפילו שקשה לו.

לוקח עצמו תענית צום יום רביעי הקרוב, אפילו שקשה לו. חזק וברוך, אשריך.

מה?

אשר יצר בכוונה, כן?

מי אתה? כן?

ללכת לישיבה. או-או-או-או, ללכת לישיבה.

אשריך, אשריך, אשריך.

כן.

בבקשה.

כן. מי עוד?

עוד רגע.

אני

עוד מעט.

פרק שירה בטלפון. חזק וברוך. מי עוד?

חמש דקות מסילת ישרים, פרקי תהילים. מי עוד?

מי עוד?

פרקי תהילים.

15 פרקי תהילים, ארבעה בחורים פה, אשריכם, כן?

חצי שעה מוסר, אשריך, כן?

איזה קבלה.

איזה קבלה?

כן.

איך?

לכות לשון הרע. חזק וברוך. מי עוד?

תהיל שקט מנויימת.

תיכף.

מה?

חמש דקות במשך חודש ימים, מה?

מסילת ישרים, כן?

כל יום עשרה מזמורי תהילים, כן?

שעתיים לימוד תורה בתעמיד דיבור. חזק וברוך, כן?

להוסיף שעה ללימוד. חזק וברוך, כן?

חצי שעה

ללמוד דברי תורה, כן?

חודש ימים נשמת קול חי, כן?

ללמוד עשרה פרקי תהילים,

כן?

מי עוד?

חזק וברוך. קדיש

לעילוי נשמת, כן?

בסדר, בסדר. יש לי את זה.

יש לפני כתוב כבר.

מה אומר הבעל?

לא יועיל,

אבל לא יועיל.

תשמעי מה שאני אומר. את רוצה שיועיל?

תשמעי איך הציבור רוצה לעזור.

אני אין לי בעיה לדבר אתו מחר. אני אתן ברכה היום,

אני אומר לך, אם את רוצה שזה יועיל,

זה תלוי בקבלות שביקשתי מכם, ולא ביקשתי הרבה, מעט מאוד.

עזבי את העבר, אני מדבר על העתיד.

אני מדבר על העתיד.

תיכף.

ניסיתם לתפוס אותו?

הוא לא עונה או שהוא לא רוצה?

נו, אז מה יועיל היוש?

אבל אנחנו מנסים לעשות תקווה.

אבל אם היו אומרים לבן-אדם שצריך עכשיו ניתוח,

שזה הסיכוי לטוס לרוסיה לעשות ניתוח וצריך 100,000 דולר,

הוא היה מוצא 100,000 דולר בשביל הניתוח.

נו, אז מה ביקשתי?

טוב, אתם תראו לו את הסרט באינטרנט, כי זה יהיה בשידור חוזר,

ואם הוא רוצה, שייצור אתי קשר מחר ואני אדבר אתו. אני אתן ברכה במצב הזה, ואני אומר לכם עוד פעם, אם יש סיכוי זה אם תעשו מה שאני מבקש.

אם תעשו,

בעזרת השם,

אפשר שנתבשר בשורות טובות.

כן,

מה אתה אומר?

כבר,

כבר.

לפני כן אני רוצה עוד.

מי מהציבור רוצה ציצית לרפואתו של הילד?

רגע, חכו, חכו, רגע, חכו.

תודו י התעשר.

הכביו הילדים ילכו ביד רויט ישר המליא ילכו ביד ביה אדברית ילכים ליממי עין כי די אסר אחר.

שילם הכל הכל הכל הכל נחס רוח העלכוי.

שירי הכל הכל הכל הכל נחס רוחי לכו ובדי כל עיקר אבונותינו

ובדי כל עיקר אבונותינו שירי הכל הכל הכל הכל נחס רוחי לכו ובדי כל עיקר אבונותינו

ובדי כל עיקר אבונותינו שירי הכל הכל הכל הכל נחס רוחי לכו

שירי הכוילה, כוילה כויל, נחש נו-או-אפי לבוא.

רצוי, רצוי, רצוי, נחסנו ארכי לחוי, ותיקו ניתן לעבוד עצינו, ותיקו ניתן לעבוד עצינו, ותיקו ניתן לעבוד עצינו, ויהיה, רצוי, רצוי, רצוי, נחסנו ארכי לחוי.

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם

יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך

את השם

חי ישראל חיים בן יפעת לאה,

שהשם יעמיד אותו ממיטת חוליו לחיים טובים ולשלום מהרה.

אמן.

מי שרוצה, בעזרת השם יתברך,

לזכות את הרבים ולהציל יהודים, שבזכות זה תהיה זכות לחיות נפשות,

מי שחוזר בתשובה זה לחיות נפש,

שבזכותה יוכל לקום הילד הזה מה־DVD לחלק לאנשים חילונים 10 שקל כל־DVD,

1,000 שקל ו-20 תשלומים, 1,500 שקל ליום. מי שרוצה יוכל מלא הוראת קבע ויוכל לחלק את זה לזיכוי ולרפואת

הילד הזה שאנחנו מדברים,

מי שרוצה בכרטיס אשראי יכול למלא כאן את הפרטים ויקבל את ה-100 ה־DVD,

יחלק אותם,

בעזרת השם. אז הנה יש פה 100 ה־DVD לכל מי שמעוניין, ועוד מי שרוצה 1.5 שקל להשקיע בשביל זה יכול למלא פה הוראת קבע ויקבל גם 100 ה־DVD לחלוקה, או שאנחנו נחלק בעבורו.

בזכות זו תעמוד לילד הזה, בעזרת השם יתברך. אז מי שמעוניין ירים את הידיים וייתנו לו הוראת קבע ויימלא, או יבוא לכאן

ויימלא פה את הפרטים עם כרטיס אשראי.

כן, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? יש מישהי שרוצה לזכות בכיסוי ראש? קודם כול, האמא, תבוא לפה לקחת את הכיסוי ראש שאני נותן לה.

בבקשה, תן להם.

בבקשה.

כן, איזה אישה עוד מוכנה לשים כיסוי ראש?

כן, בבקשה.

כן.

למי שנהווה טלפון, פלאפון, יש כאן.

כן, עוד רגע.

כן.

מי שמעוניין בהוראה, ירים את היד, או שיבוא לכאן למלא למסור את פרטי הכרטיס שלו. בואי.

כן, האמא, להגיע לכאן?

רגע.

בבקשה.

שבת זה לא יספיק. תזכרי שאמרתי לך, שבת לא יספיק.

לא, לא, לא. חבל. אם אתם רוצים לקצר את התהליך, תעשו מה שאמרתי.

כן.

מי עוד רוצה כיסוי ראש, בעזרת השם יתברך,

יכולה להגיע לכאן.

כן, מה הברכה שרצית?

מה השם?

תמר בת-שרה, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל?

מהירה.

מי עוד? מה אתה רוצה? ברכה ל?

מה אתה רוצה? ברכה לשם. מה השם?

יוסף בן-ציונה, רפואה שלמה מהרה,

וייצא מן השיתוק יהיה בריא ושלם לעבודתו עד ברך.

רפאלי נתנאל, בן תהילה, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל.

מי שממלא הוראת קבע יכול למלא שם ושם האימא ולקבל ברכה.

כן, מי עוד רוצה כיסוי ראש?

הנה, בבקשה, גברת.

מי עוד רוצה כיסוי ראש?

כיסוי ראש, מי עוד?

כן.

שם?

רפאלי, אמרתי עכשיו, בן שנתיים וחצי, נכון?

רפאלי נתנאל, בן תהילה, רפואה שלמה מהרה, ומפרט בעיניים.

כן.

ארז בן-גילה, רפואה שלמה.

מי כיסוי ראש?

כיסוי ראש?

היא קיבלה כבר.

את רוצה?

בבקשה.

עוד אחת רוצה?

הנה, קחי, קחי.

בבקשה.

נתן בן רחל, זיווג הגון, יוסף בן נחמה ואורנה בת-ברכה, זרע חי וקיים מהרה.

בחור בן עשר ייקח על עצמו חצי שעה, מוסר, שערי תשובה.

אמן.

כן, כיסוי ראש את רוצה?

בבקשה, תזכי למצוות.

גיא בן רבקה,

זיווג הגון, מהרה.

עוד כיסוי ראש?

תן לה.

מי עוד?

יש עוד שני כיסוי ראש בלבד, למי שמעוניינת?

מה השם?

יותם בן-אורם לחי, רפואה שלמה, מהרה, מהרה.

כן.

שלום בן חנה, זיווג הגון, מהרה.

מה?

כיסוי ראש?

מי רוצה עוד?

מי רוצה כיסוי ראש?

אורלי, בתור מה? רפואה שלמה, כן.

שאול בן חנה, רפואה שלמה, כיסוי ראש?

בבקשה, מי רוצה?

ועוד אחד אחרון,

אחרון?

זה לא מחלקים סתם, זה לשים בראש.

כן?

את רוצה?

מי?

עוד אישה שרוצה שאין לה,

אבל היא תלך.

היא תלך, אבל היא תלך.

בבקשה, זרע חי וקיים.

השם יברך את כולכם בכלל הברכות וימלא משאלות לבכם לטובה,

ותצליחו לעבודתו יתברך,

בריאות ופרנסה, זיווגים הגונים וכל טוב.

תלמד שעתיים ותעני דיבור.

שעתיים ותעני דיבור, שלושה חודשים רצוף.

כיפה לא נשאר.

אמן.

ברכה והצלחה, בעזרת השם. דוד בן לואיז שמעון בן מריה,

זו לי בת חיה,

זרע חי וקיים, ללמוד חצי שעה מהירה, מיטל בת אורלי, לירן בן אורלי, יהודה עזרי, בן ארגז, זיווג הגון מהירה,

ושרית בת לאה, זרע חי וקיים מהירה.

לילה טוב, תזכו למצוות ושנתבשר בשורות טובות.

כך ממנה תפק.

ואישי נגיעו, אי תגורם, למען שם נהנדו.

ואישי נגיעו,

אדוני חנא מלך, אשר אומר,

ויעשה קבלו בחוץ-לארץ ישראל, וכך ירבה רב את אורלי המצוות שלאמר, אדוני חפץ סימן, תתקוע, יגדיד, תורה ויאתיר,

יתגדל ויתחדש, שמע רבא,

ועלמד יבירה קהילותיה, ואמליך מלכותיה, ועצמך פורקניה, ויקרב משחה,

בחייכון וביום יכונו ובחיית כל בית ישראל, באכלה ובזמן קרוי, ואמרו אמן.

תהא שמך רבא מברך לעלם ולעלמיה אלמיה, יתברך, ושתבח ותפר, ותרומם, ותנשא ותהדר, ותעלה ותהלה, אלשימה את הקדשה, וירכו לאלם, תנקוע ברכתה, אשר אתה תשבחתה, ונחמתה, אדם ודן בעלמה, ואמרו אמן.

על ישראל והרבנן, ועל תלמידיהן, ועל כל תלמידי תלמידי הון, תעסקי ומעלה תקדישתה,

תהיה בהתרעתנו, ותהיה בכל אתר ואתר, אהלה נא ולהון ונכון חניה וכסתה ורחמם, ונקודם מראה שמא יהיה ברעב, ואמרו אמן.

תהיה שלמה רבה מן שמאיה חיים וצבא, ומשועה ונחמה, וזבה ורפואה וגולה, ושיחה וכפרה,

ורווח והצלה, לאלם ונכון עמו ישראל, ואמרו אמן.

עושה שלום ומרומיו וברחמם, ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן.

תפילת ערבית. מי שרוצה להתפלל, תפילת ערבית.

לא, לא. תפילת ערבית בחוץ.

בדיוק.

ועושים תפילת ערבית.