קרית שמואל - קרית שמואל חיפה

קרית שמואל חיפה 2-9-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ללמדה את בני ישראל ולשימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". כמה קשה לעם סגולה אשר היתה לעין כל גבירה ונשתנו סדרי בראשית עבורה להיות בגויים מושפעים. עם ישראל זה עם סגולה בעיני כל האומות היא היתה גבירה, אבל נשתנו סדרי בראשית עבורה כדי שהיא תהיה בגויים מושפלה, דהיינו הקב"ה זרק אותנו בגלויות על חטאינו ובגלל שנאת חינם עדיין אנחנו לא נגאלים.
הגזרה המרה הזאת מעוררת מחשבות נוגות של עזבני ה' וה' שכחני, כמו שאומר הנביא ישעיה, על כן בא התורה בדברי עידוד שלא נתייאש ואומרת שהשירה הזאת תהיה לעד בבני ישראל.
כותב הרמב"ן, השירה זו התחייבות כביכול מצד הקב"ה שאפילו אם נעשה את הרע בעיניו וניווסר על כך בתוכחות של חימה, בכל זאת הוא לא יכלה אותנו אלא ישוב ויתנחם ויכפר על חטאותינו למען שמו, וינקום את נקמתנו מכל שונאינו בחרבו הקשה, ואם כן השירה הזאת היא הבטחה ברורה בגאולה העתידה ללא שום תנאים. אז כל מה שאנחנו אומרים, "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ללמדה את בני ישראל ולשימה בפיהם" זה "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". אם כן מובטחים אנחנו שלא יכלה אותנו הקב"ה גם אם נחטא לפניו, וגם אם ייסר אותנו ביסורים, אז אנחנו בכל מקרה נשאר חיים וקיימים והשירה הזאת תהיה לעד.
מצאנו שבשני אופנים הומתקה הגזרה הנוראה של הסתרת פנים, כרגע אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת הסתר פנים, פירושו של דבר אנחנו לא נמצאים במצב כמו שיצאו ישראל ממצרים שהיו רואים את ידו החזקה של הקב"ה מכה בגויים בשביל ישראל ונקרע הים ויורד מן ושותים מבארה של מרים, דברים אלו אנחנו כרגע לא רואים. בכל מקרה יש שני אופנים שהומתקה הגזרה הנוראה של הסתרת פנים, הראשון זה עצם העובדה שהכל נאמר מראש, אם כן עצם החורבן מהווה אות על הגאולה העתידה. זה שאנחנו נמצאים במצב של החורבן זו העדות עצמה שתבוא גאולה מהחורבן, והם דברי רבי עקיבא שצחק כשראה שועל יוצא מבית קודש הקודשים, מבית המקדש שהיה חרב, ולתמיהת החכמים שהיו עימו נימק את הדברים על הפסוק "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו", אלה שני נביאים שלא היה שום קשר בין שני האישים האלה והם חיו בתקופות שונות, אלא כשם שנתקיימה נבואת אוריהו על החורבן, בודאי תתקיים נבואת זכריהו על הגאולה, ועל זה השיבו לו חכמים, עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו. אז עצם הידיעה על החורבן מבשרת את הגאולה.
ובאמת, קושי השעבוד במצרים שעליו כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", זה הביא להם את התועלת, "ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה", אז בגלל שהם נאנחנו בני ישראל מריבוי העבודה שהטילו עלינו המצרים, דוקא בגלל זה עלתה שוועתם אל ה' יתברך וגאל אותם.
ואמרו חכמים ז"ל בירושלמי תענית א', שאחד הדברים שבגללם נגאלו ישראל במצרים זה אחד מתוך צווחה, שהם צווחו לפני הקב"ה. וגם כשהיו אצל ים סוף, כשהיו מכותרים מהים ומהמדבר, ומצרים נוסע אחריהם, על אותה שעה נאמר "ופרעה הקריב" מה זה ופרעה הקריב - הקריב את ישראל לאביהם שבשמים, מרוב פחד שהיה להם אז זה הקריב את ליבם לאביהם שבשמים.
ואמרו חכמים ז"ל, על מה שכתוב "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'" שתפסו אומנות אבותיהם בידיהם, הפחד והמורא שהיה להם מפרעה וחילותיו הביא אותם לצעוק בתפילה לקב"ה, והם תפסו את אומנות אבות הקדושים ושאר הצדיקים. מה עושה אדם שנקלע לצרה, מתפלל אל ה', אבל לא סתם תפילה, אלא צעקה ואנחה אמיתית, בריבוי דמעות. ולא רק גלות מצרים בלבד, כל הגלויות המטרה שלהם לעורר אותנו לתשובה ולתפילה, כמו שכתוב במדרש, רבי שמעון בן לקיש פתר את הפסוק במלכויות, הפסוק אומר "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים", את הפסוק הזה פתר רבי שמעון בן לקיש ואמר כך, והארץ היתה תוהו, זו מלכות בבל, הגלות הראשונה של ישראל. ובוהו - זו מלכות מדי הגלות השניה של ישראל. וחושך - זו מלכות יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזרותיהם, זו גלות שלישית. על פני תהום - זה מלוכת הרשעה, זו המלכות עכשיו של אדום שאין החקר כמו התהום. ורוח אלהים מרחפת - זה רוחו של מלך המשיח. באיזה זכות ממשמשת ובאה רוחו של משיח? מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שעושים ישראל מרחפת על פני המים, שהתשובה נמשלה למים שנאמר "שפכי כמים ליבך".
אבל לא כל צעקה רצויה לפני המקום, אלא צעקה שהיא בגדר אומנות אבותינו. צעקה של יאוש ושברון לב, שברון רוח, אין בה שום אומנות, אלא צעקה של תפילה ושל תחנונים שהיא בנויה על אמונה איתנה מתוך תקוה וצפיה, אלה יעלו לרצון לפני ה' יתברך. אז אם צועקים מתוך תחנונים אבל באמונה איתנה ומתוך תקוה וצפיה זה יעלה לרצון לפני ה'. כמו שאומר המשורר דוד המלך, "אותך קיויתי כל היום", מזה רואים שאותך קיויתי כל היום, וכי אפשר לאדם להתפלל לקב"ה כל היום? אלא לפי שעולם הזה הוא נקרא יומם של אומות העולם, והעולם הזה נקרא לילה לישראל, לכך קיויתי אותך כל היום זה כל זמן הגלות, שעם ישראל עדיין נמסרו תחת אומות העולם והשפעתם. אז זה אומר שצריכה להיות התפילה מתוך תקוה ובטחון.
ואנחנו רואים כמה אנחנו תלויים בדעתם של אומות העולם, לא אנחנו כן, הממשלה, היהודים שנמצאים בגולה, הם נמסרים תחת שלטון הגויים, אלה שנמצאים ברצון בחו"ל ודאי שהם נכנסו תחת עולם של הגויים כי כל רגע הם יכולים לקום ולעלות, אין להם מניעה והם לא עולים והם מעדיפים להיות תחת אומות העולם ובמקום שדומה כמי שאין להם אלוה, והתפילות שלהם עולות רק דרך שרי אומות העולם, ובכל אופן הם מעדיפים להמסר תחת הגויים, לא יאומן כי יסופר. מצד שני, פה יושבים יהודים בארץ ישראל ומחליטים גם הם להמסר תחת אומות העולם, אחרי שהם החליטו שהם רוצים מדינה משלהם, וקיבלו הכרה כביכול מאומות העולם, ויושבים פה זכות עצמם כביכול, עדיין לא עושים שום מעשה בלי רשות הגויים, עדיין שואלים את אמריקה, מתייעצים עם אירופה, מושפעים מכל מיני שיקולים כאלה ואחרים אפילו שהם נוגדים את האינטרסים של היושבים כאן. זו גלות מרצון כבר.
זאת ועוד אחרת, אפילו בתוך תוכו, בתוך תוך של חשכת ההסתר פנים של הגלויות, יש ניצוצי אור. הגמרא בחגיגה ה' אומרת, אמר רבא אע"פ שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו, פירש רש"י ש מראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, ז"א אדם שנמצא בתקופות כאלה, אפשר שהקב"ה על ידי מלאך טוב יחלים אותו חלום כדי שעל ידי זה יתפלל על הדבר.
רב יוסף אמר, ידו נטויה עלינו, שנאמר "ובצל ידי כיסיתיך" והמהרש"א אומר שיד שמופיע בפסוק זה מורה על יד שמאל שהיא מידת הדין, ובכל זאת "ובצל ידי כיסיתיך" למרות שזה ידי - יד שמאל, כיסיתיך - נטויה ידי להגן עליך. אז אלה ניצוצי אור בתוך הגלות והחשכה של הסתר פנים.
וכבר כתב הרמב"ן שבהיותנו בגלות לא נתקללו מעשי ידינו, אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא או בטוב מהם, שרחמיו עלינו, כישיבתנו בגלות ובהבטחה שאמר לנו, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלהיכם". גם בתוך התהום של הגלות המרה יתבצר לנו מקום על ידי ההשגחה העליונה לחיותינו כיום הזה. אין לנו אלא להתחזק בתורה ותפילה שהם מגינים עלינו אפילו בשעבוד מלכויות, משום שהקול של יעקב מבטל אתה ידיים - ידי עשיו.
אז איך אנחנו יכולים להתגונן? בתורה ובתפילה, למה? כי הידיים של עשיו יתבטלו ע"י קולו של יעקב.
אמרו חכמים ז"ל, "וצבא תנתן על התמיד בפשע" בפשעה של התורה, כל זמן שישראל משליכים דברי תורה בארץ הכוונה לא לומדים ולא עוסקים בתורה, מלכות הרשעה גוזרת גזרות על עם ישראל ומצלחת, אבל אם אנחנו מגביהים את התורה ואנחנו עוסקים בתורה, אין יד האומות יכולה לשלוט עלינו.
ובקשר לתפילה אמרו, אע"פ שחרב בית המקדש לא נתשייר בידינו אלא התפילה הזו. ז"א אנחנו בזכות התפילה "ונשלמה פרים שפתינו" במקום פרים וקרבנותש היינו מקריבים במקדש התפילה היום היא במקומה. מצד אחד עצם העובדה שכל מה שעבר על ראשינו כבר נועד מראש ונתקיים ככתבו וכלשונו, מוכרח לחזק את האמונה, אבל גם מצד שני בתוך ההסתר ניכרים רחמיו הגדוים באהבה מסותרת, ועלינו לשאוב מזה עידוד ולהתאזר בסבלנות עד עת בוא דודים שזה קרוב מאד, הכוונה שיבואו שני משיחים - משיח בן יוסף משיח בן דוד. והעיקר העיקרים, לפחות אנחנו העם לא נשים מבטחנו באומות, ולהזהר מלהתקרב אליהם, בבחינת "אשור לא יושיענו" ביבי כל כך סמך על אובמבה, שהבטיח לו כל כך שיטפל באיראנים אם הוא יתן לו רק להבחן בקדנציה השניה, ותיכף ומיד אחרי זה אם הם לא יכנסו למתן רציני אז הוא יפעיל את כוחו כביכול, הנה האיש הזה ליצן חוזר בו מכל דבר, אמר בפיו שהוא יתקוף את אסאד, ועכשיו לנסות שוב פעם, וכן על זה הדרך הבטיח לגאורגיה שיציל אותם מיד הרוסים ולא עשה כן, ובכל דבר ככה הוא מתנהל, כי אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב, ולא נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו. אסור לנו לסמוך על אומות העולם, גם אסור לנו לסמוך על הסוסים שלנו ועל F15, 16 ו-35, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, החטא הכי גדול שאדם אומר כוחי ועוצם ידי זה האלהים שלי, אני סומך על הפלדה והברזל והטנקים, אוי ואבוי לאותו עם שסומך על כך.
כבר ראינו מה עוללנו לנו התקרבות לאומות העולם והשואה תעיד על כך, כמה רצו יהודים להתערות עם הגויים להיות מחוברים אליהם, אחרי תקופת האמנציפציה, וראינו את התוצאות של החיבור אליהם. אז מה אנחנו צריכים, צריכים שכל אחד מאיתנו ישתדל לדאוג לכלל, לכלל ישראל להתחזק בתורה וביראת שמים, ולעשות את מה שמוטל עלינו, כל אחד בתחום שלו באפשרויותיו, בהכרתו, ביכלתו, ובעזרת ה' כך נוכל להפר עצת אויבינו ולבטל גזרות מעלינו, כמו שאומרים בסליחות, ולהרים את קרן משיחנו שיבוא במהרה על פי מעשינו.
אז צריך להתחזק מאד מאד בתפילה, ולכוון בתפילה כראוי להבין את פירוש המילות, להתפלל לאט, לשים לב מה אומרים, עם מי מדברים ולפני מי עומדים. כשאדם עומד בתפילה בכנות ומבקש בלשון תחנונים, הקב"ה שומע תפילה, עדיך כל בשר יבואו, ותפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, מי שהוא בא לפני הקב"ה כעני בהכנעה, אז התפילה שלו רצויה ומתקבלת לפני הקב"ה. על כן אם אדם ילמד את הסוד של התפילה כמו שצריך, יוכל לשנות הרבה דברים בחייו, ויוכל לפעול הרבה פעולות ולהשיג הישגים גדולים, וגם תפילות שאדם מתפלל ברוחניות כולן נענות אם כוונותיו אמיתיות. כל דרישה ובקשה ברוחניות, תוספת רוחניות מאת ה' יתברך, לא כאמירה מן הפה מן השפה ולחוץ אלא באמת מפנימיות ומעומק הלב, תתקבל ע"י הקב"ה ברצון ובשמחה וימהר לתת אותה ולמלא את שאלתו. כיון שזה רצונו יתברך, אם ילד יגיד לאביו אבא נגמרה לי המחברת, אני רוצה להכין שיעורים, הוא לא יתן לו? ודאי שיתן לו. אם יגיד לו אני זקוק לעוד ספר כדי להגביר את הלימודים - ודאי שיתן לו. אם אדם רוצה כלים מאת ה' יתברך כדי להוסיף ברוחניות ודאי שיתן לו, אבל צריך להיות מבקש באמת.
אנחנו נמצאים רבותי שעות ספורות לפני ראש השנה תשע"ג, המצב מבחוץ לא כל כך טוב, כולם רואים ושומעים, ויכולים להתרחש פה שינויים גדולים מאד. אנחנו מקוים שסוף סוף אם זה יתרחש אז שזה כבר יתגלגל למה שצריך להתגלגל כדי שנגמור את הסיפור ומהר, כמו שהיה אומר הגאון מוילנא "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" הוא היה שואל, איך אפשר להגיד שזה יהיה ברחמים? הרי כתוב במפורש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ז"א ציון תפדה דוקא במשפט, זה יהיה קשה, אז איך תקנו אנשי כנסת הגדולה להגיד "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"?
אמר הגאון מוילנא, כוונת מתקני התפילה היא שכבר תחזינה עינינו בשובך לציון, אמנם זה יהיה במשפט, אבל כבר תרחם עלינו שזה יהיה. שהרחמים יהיו שזה כבר יהיה ונגמור עם זה ונגיע סוף סוף לגאולה. אז לא פשוט המצב שבו אנחנו נמצאים, וצריך הרבה זכויות, מי שיצא לו ומי שלא יוכל לצפות בשידורים חוזרים אחרונים שלי שביארתי מה האפשרויות והזכויות של כל אחד לעמוד בדין ומה עליו לעשות כי זה ארוך מאד, אבל בכל אופן רבותי, לא רבים, לא רבים מצליחים לעמוד בדין של ראש השנה, מתי מספר עוברים את ראש השנה בזכות עצמם בדין שהם זכאים. כל השאר נידונים עדיין לחיים, לא בזכות עצמם אלא או רחמיו של הקב"ה, או בזכות אחרים., אבל לא בזכות עצמם, ז"א אם לא היו אחרים או לא היה רחמים מה' יתברך הם היו צריכים להפטר השנה, וככה זה נכון לכל שנה. בודדים מתי מספר זכאים לעבור בדין באמת בזכות מעשיהם של השנה האחרונה. אז לכן כל אחד צריך להגביר כמה שיותר חיילים לתורה ולהשתדל, אבל כבר אי אפשר להספיק, נותרו שעות אחרונות, מה עושים? צריך להחליט על כיוון כללי, מה זה כיוון כללי? צריך פשוט מאד להחליט שאני משנה כיוון, מה שהייתי לא אהיה יותר, עכשיו אני רוצה להתחזק בדברים אלו ואלו ואלו, עכשיו אני רוצה ממש להפסיק מההבלים והשטויות, מהרדיפה אחרי התאוות, אני רוצה לעלות במעלות התורה ולהתקרב לקב"ה. אם אדם מגלה דעתו שהוא רוצה לשנות כיוון, אפילו אם הוא לא פרט את הפרטים, זה דבר גדול מאד מאד מאד. גם אם הוא לא הצליח לעמוד בכל הכיוון שהוא אמר, אבל הכיוון החיובי שהוא אמר שהוא רוצה לצאת והתכוון באמת, זה מספיק בשביל לזכות אותו בדין.
אם אדם אומר אני יוצא כרגע לירושלים במקום לצאת לאילת משנה כיוון, התכוונתי לאילת ועכשיו אני נוסע לירושלים, עצם זה שהוא נוסע כבר לירושלים אפשר למחוא כפיים ולומר, אשריך ששינית כיוון. אם הוא יגיע או כמה זמן יקח לו עד שיגיע, זה כבר דבר נוסף, העיקר לשנות כיוון. אבל זה צריך להחליט, מי שיחליט כך יכול לזכות בדין. עכשיו הבחירה והברירה נמצאת בידכם, זו עצתי בשביל שתוכלו באמת לגזור על עצמכם טובות.
למי שיש שאלות בבקשה. כן, שאלה ראשונה למי שיש בבקשה. אין שאלה יפה מאד, אה יש?

ש. שלום כבוד הרב, ערב טוב

הרב: וברכה

ש. יש לי כמה שאלות, אני עקבתי אחרי מספר לא מבוטל בהרצאות גם ביוטיוב שדיברת על כל מיני נושאים, ויש כמה דברים שקצת צרמו לי מבחינת מתן התשובות וגם ההתייחסות לכל מיני דברים

הרב: רגע, אבל כמה דברים טובים ראית או ש

ש. לא, ללא ספק שראיתי גם הרבה תשובות עניניות וגם שהשיח היה ברמה די גבוהה, אז לשאלה הראשונה שזה בנושא המדעים, אני לא מבין למה יש איזה ניכר זלזול מסוים בכל הענין הזה של המדעים, וברמה של לבטל את זה וללגלגל על זה ולו רק בזה שיש איזושהי סתירה בין בריאת העולם מבחינת התורה ומבחינת המדע, המדע לא רק מתעסק כידוע בבריאת העולם, יש לו הרבה רבדים והרבה דברים, והרבה מקצועות ועובדה שכל הטכנולוגיה שכולנו משתמשים בה, הן חילונים והן חרדים, מבוססת על המדע, אז פשוט אני לא מבין למה יש גם הרבה, דרך אגב אני לומד בטכניון ויש קבוצה גם של חרדים שאצלנו לומדת ואני באמת רואה שהם סוג של התקדמות בענין הזה ואני לא מבין למה אין דחיפה מצד הרבנים באמת לחשוף אותם גם לאלמנטים האלה?

הרב: אז קודם כל כמה נקודות בתוך הדברים שלך, אחד אנחנו באמת מזלזלים במדע שבא להגיד לנו איך נוצר העולם, כיון שזה קשקושים. אנחנו לא מזלזלים בדברים שהם שימושיים, מה שהמדע זכה לגלות שנמצא בטבע ולפתח מזה כך וכך, אנחנו לא מזלזלים בדברים כאלה, אבל כשהמדע מתחיל לדבר על דעות והוא נכנס לתחום הפילוסופיה או לבוא במקום התורה ולהגיד דברים, אז זה אפשר להגדיר אותו קשקשתה וזה המקום המתאים לו. עכשיו, לגבי זה שיש אנשים שחרדים נמצאים בטכניון, זה לא אומר שהם נמצאים במקום הנכון, מבחינת שמים ודאי שהם לא במקום הנכון, כי המקום הנכון זה הגית בו יומם ולילה, ואם צריך להשתמש במדעים והכל יש מי שיעשה את זה, לא צריכים לעשות את זה אנשים שמאמינים בקב"ה, חכמי ישראל היו גדולי עולם וידעו מדעים בלי להכנס לאוניברסיטה מהתורה עצמה. מכל מקום אנחנו לא זקוקים בשביל המטרה שבאנו לעולם לכל הפיתוחים שקיימים בעולם, זה בשביל להקל את החיים פה או בשביל להשיג הישגים כאלה או דברים כאלה אבל אתה לא נשאר הרבה זמן, שבעים שמונים שנה אתה טס מפה, ואתה לא יוצא עם כל הפיתוחים ועם התעודות, אתה יוצא עם ההישגים שלך ברוחניות ובעבודת ה' אם הכרת את מי שברא אותך או לא הכרת אותו, אם השבת לו תמורת מה שקיבלת ממנו או לא, על זה יתבעו אותך, ולא ישאלו אותך איפה למדת ומה למדת, התוצאה מדברת ולא ההכנה וההקדמה אליה. אז ז"א, אם אתה מבין מה צריך לעשות בעולם, זה מצוין. אם יש אנשים שרוצים להתעסק בדברים אלה יערב להם, אנחנו לא אומרים להם מה לעשות, אבל שלא יגידו לנו גם מה לעשות כי א נחנו יותר חכמים מהם. אנחנו יודעים באמת למה נבראנו לעולם, הם לא יודעים, הם בדיוק על תקן של בעלי חיים, קיימים, נהנים, אוכלים, שותים, פרים ורבים והבהמות לא צריכות מדעים, הן לא צריכות פלאפון ולא אייפון ולא פייסבוק ולא שום דבר הם לא צריכים. שום דבר, בטבע הכל מזומן להם, המצעים שלהם זה הרצפה או הסלע או זה, הבגדים שלהם זה עליהם, חום וקור אין להם בעיות, נשק יש בתוכם, אין להם שום צורך, הם נבראו פיקס. לא צריכים טכניון ולא צריכים אוניברסיטה ולא צריכים תעודות ולא הולכים לגן ולא לומדים שום דבר ופנאן מהיום הראשון עד היום האחרון. אז בן אדם שלומד בטכניון אפילו לרמה שלהם הוא לא מגיע, כי כל מה שהוא עובד זה לשפר את חייו, להקל את חייו, למה? כי החיים לא מסתדרים לו בלי זה ובלי זה, הוא צריך עוד ועוד ועוד ועוד, ממילא זה מראה על חסרונו. אבל הם במצב נתון מיום שנבראו עד שימותו והם מסודרים, שור בן יומו קרוי שור, צב חי 200-300 שנה הולך לאט לאט לא בוער לו, הוא עם הדירה שלו מתפתח, יש לו הרחבת דירה כל הזמן, הוא לא משלם לא ארנונה לא מיסים לא כלום, הוא לא צריך לטפס על עצים, הוא אוכל עלים בכל מקום שהוא מוצא, בכיף, יש צב ים יש צב חוף, על הכיפאק, מה רע להם? אז ז"א זה לא מעלה.
אז אם כן אתה צריך לזכור, א', למה נבראת בעולם? שתיים - לאן פניך מועדות? שלש - אם נבראת ופניך מועדות - אז מה התכלית שבאת? מה עליך לקחת מכאן? אם באת בשביל להיות למה אתה יוצא, ואם אתה יוצא למה באת לכאן. אם באת לחיות למה אתה מת, ואם אתה מת בשביל מה אתה חי, וממילא מה זה משנה מה עשית. תענה לי לפי הטכניון.

ש. לא קשור זה

הרב: לא תענה לי עכשיו אתה, לפי הטכניון.

ש. לא, אני

הרב: לא לא, כן תענה לי, לא לא.

ש. רגע שניה, קודם כל אני לא מבין למה אתה מעודד סוג של בורות מסוימת בענין של אתה אומר גם בעלי חיים חיים וברור שאפשר לשרוד בעולם גם בלי הטכניון

הרב: לא הבנתי זה בורות לשרוד, הם לא שורדים הם חיים בכיף, ראית דולפין איך משתובב במים, איך הוא נהנה, איך כל הזמן אתה מבין קריר לו ונחמד לו וקופץ וזה, אתה יכול לעשות את זה.

ש. אוקי, מאד נחמד לו אבל ברגע שהבן אדם הכי פשוט ירצה להרוג אותו אז יקרה בן יום

הרב: גם לך, בחמשת אלפים דולר מורידים אותך עם וספה. אבל עד שיורידו אותך עם וספה אתה גם על בננה תחליק ואתה יכול לשבור את הראש ועוד אלף ואחד סוגי פגעים יכולים לפגוע בך כשהוא צריך להמתין עד שיבוא לו אחד משוגע מבני האדם ויוריד אותו.

ש. שוב, אני בענין הזה

הרב: הטכניון יסביר לי כבודו למה באנו לעולם, בטכניון.

ש. זה לא השאלה

הרב: זה השאלה שלי

ש. למה באנו לעולם

הרב: כן, בטכניון אני רוצה תשובה

ש. קודם כל זה מצב נתון, כאילו לא

הרב: תודה, המצב נתון הזה למה הוא נתון?

ש. אני דרך אגב, אני כן מאמין שיש בורא לעולם, זה לא

הרב: לא שאלתי מי אתה ומה אתה מאמין, בטכניון מה מלמדים אותך, למה באת לעולם?

ש. אנחנו לא מדברים על הסוגיה הזאת.

הרב: על העיקר לא מדברים, על הטפל אתה מבין, זה כמו בן אדם בא לבית ספר ואומר יאלה, מתי הפסקה.

ש. קודם כל אני יכול להגיד לך שיש הרבה, יותר נכון בזרם הדתי לאומי יש מספר לא מבוטל של אנשים שלומדים

הרב: זה לא הצדקה, כיפות לא מורות על דרך נכונה, הדרך מורה אם זה נכון שיש לו כיפה על הראש או לא,

ש. גם אם נגיד תקח את הענין של הצבא לצורך הענין

הרב: עכשיו פתחת לך חזית חדשה, לא הצלחת עם הטכניון אתה עובר לצבא, אין בעיה

ש. לא, אני אומר שכאילו

הרב: אין בעיה

ש. למה יש בעיה עם גיוס חרדים

הרב: מי אמר שיש בעיה, מי שרוצה להתגייס שיתגייס, מי שלא רוצה לא רוצה, רוצה ללמוד, מה הבעיה ללמוד?

ש. לראיה נגיד בארה"ב אני לא מכיר שהמדינה שם מממנת את הישיבות בשביל שישבו וילמדו, הם צריכים לכלכל את עצמם

הרב: נכון, אתה צודק, אבל המדינה שם גם לא מגייסת גיוס חובה. גם פה שלא יגייסו גיוס חובה ולא יממנו, היום הם גם מגייסים וגם לא מממנים

ש. למה לא מממנים?

הרב: לקחו את כלה כסף

ש. זה אני לא מכיר

הרב: אתה לא מכיר, לפיד הוריד לאברכים ל-280 שקל עכשיו, קצבה למשפחה עם עשר נפשות. 280 שקל, זה מה שהמדינה כאילו מממנת.

ש. לא, אני ידוע לי

הרב: צריך להחזיר להם את זה דחוף

ש. ידוע לי שרוב האוכלוסיה החרדית חיה בצניעות ואני לא חושב שהם מתעשרים מהכסף הזה או חיים חיי רווחה כאלו ואחרים

הרב: כן, ה' יצילנו ממדינה של גיהינום.

ש. עכשיו עוד שאלה, בסוגיה של השואה הזכרת את זה מקודם, שאמרת שהטמענו בגויים וכל הענין של ההתבוללות הזאת גרם לתוצאה הנוראית הזאת, עכשיו היה גם מספר לא מבוטל של חרדים שנספו בשואה, ובאחת ההרצאות שלך שמעתי איזשהו נסיון להסביר את זה שכמו שאם יש נמק ביד והיד חולה באיזשהי צורה צריך לכרות את כל היד כדי שהיא תבריא לגמרי, ז"א הנמק זה הכופרים והיד כוללת גם את האנשים כביכול הצדיקים שנהרגו.

הרב: אתה שמעת דברים נכונים אבל לא מדוייקים, חרדים זה לא ראיה, המלבוש לא קובע אם הם חרדים, תלמדו את זה לעולם. אל תלמדו מהבגדים של בן אדם, אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו, זה אחד, כלל ראשון. שתיים, אני אמרתי שצדיקים לקו בשואה בגלל שכשיש נמק אז גם נפגעים אחרים, שנאמר, בשעה שניתנת רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, אז ממילא גם צדיקים שנמצאים בקרבם של רשעים ורשעים זה לא צריכים להיות כאלה רוצחים וגנבים וגזלנים, רשעים זה לא מקיימי מצוות כראוי, לא בכלל, אפילו כראוי, אז זה נקרא רשעים ונתפסים הצדיקים שנמצאים במחיצתם, לא צדיקים גמורים, צדיקים שאינם גמורים. הם מוגדרים צדיקים אבל לא גמורים ממש, הצדיקים הגמורים ניצלים, והאחרים לא, אלא אם כן יילקחו צדיקים גמורים גם כמו שנאמר "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו" שפעמים הקב"ה לוקח צדיקים קרבן במקום להרוג עשרות אלפי יהודים או מאות אלפי אז הוא לוקח אחד, ירד דודי לגנו ללקוט שושנים.

ש. אוקי, עוד שאלה לגבי העדה החרדית בענין, זה משהו שקשור קצת נקרא לזה גזענות, אני לא מבין למה יש בעיה שזה לא מוגדר כבעיה אבל זה מה שקורה בפועל, בין לצורך הענין האשכנזים וספרדים בעדה החרדית, אני יודע שזה ברמה של נישואין זה משהו שכמעט לא קיים, ואני לא חושב שיש לזה מקום בכלל.

הרב: זה קיים, אם שניהם נכים מתחתנים.

ש. לא הבנתי, אם שניהם מה?

הרב: בריאים לא מתחתנים בד"כ אבל נכים כן

ש. למה?

הרב: למה כי המבחר קטן.

ש. לא, למה ז"א למה יש לזה בכלל מקום להפרדה הזאת?

הרב: תראה, אשכנזים כנראה אוהבים לאכול את המאכלים שלהם, את המנהגים שלהם, את המנטליות שלהם, את התרבות שלהם, את השיח שלהם, את השפה שלהם, אז זה בד"כ לא הולך ביחד. אז הם בוחרים כך או אחרת, אם זה בא מנקודה כמו שאתה אומר זה איום ונורא, אם זה גזענות וכאילו תורת הגזע, כמו הגרמנים, זה איום ונורא, אבל אם זה לא בגלל זה, זה בגלל סיבות כמו שאני אמרתי שזה גם בעדות אחרות, לדוגמא טריפוליטאים ומרוקאים בד"כ לא מסתדרים, וג'רבאים ואחרים לא מסתדרים, ויש תימנים ואחרים לא מסתדרים, ויש מרוקאים וכאלו לא מסתדרים ויש כל מיני, ורומנים לא מסתדרים עם הונגרים, ככה זה הולך בד"כ, אתה מבין, ככה עם ישראל נחמד.

ש. כן, אבל זה קודם כל אני היה איזה סיפור שרצו באיזה אולפנה בנות ללמוד באיזה ישיבה ובדיוק על הרקע הזה פשוט סילקו אותם מהישיבה.

הרב: נכון, חמור מאד, רע מאד, קשה מאד. ומי שאחראים לזה ישלמו על זה.

ש. אז בזה אנחנו מסכימים.

הרב: מה אנחנו מסכימים בכל, כל מה שאמרתי גם הסכמת כבר

ש. כן, לא היה לי משהו מיוחד להגיד

הרב: ברוך ה', העיקר שנפגשנו

ש. וטוב, כרגע אין לי עוד שאלות

הרב: תמשיך לעקוב אחרי ונפגש שוב.

ש. בעזרת ה'

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת.

ש. שלום וברכה

הרב: כן

ש. זה יותר התייחסות לאיזשהו נושא מסוים שאני מתעסק בו בשנים האחרונות, אני אתחיל בסיפור שהבן שלי חזר איתו מהגן, סיפור הבריאה כפי שהוא סיפר לי זה היה איש מבוץ, ואז אלקים בא ושם לו עיניים ואף ופה והוא התחיל לחיות. סיפור מקסים שהוא למד כאן בגן דתי בשכונה ליד. וכשחושבים על זה לעומק

הרב: דתי אתה מתכוון כיפות סרוגות

ש. חסידי, לא משנה ספציפית

הרב: לא, חשוב לי, חשוב לי לדעת

ש. גן חסידי, זה ככה פשטתי את הסיפור שלו אבל העקרון

הרב: לא, לא אני רוצה ללמוד איפה מספרים כזה סיפור, איזה חסידות?

ש. אני לא רוצה לסבך את הענינים, אני רוצה לגשת משמה

הרב: אני לא אבטל את הגן, אני לא מהמועצה

ש. אבל אני פשוט לא רוצה בפומבי לפתוח

הרב: אוקי בקשה

ש. אני רוצה לגשת לענין, החלק

הרב: אולי הבן שלך הבין שזה היה עם בוץ וזה, כי הסיפור

ש. אני דוקא מאד אהבתי את הפשטות הזאת

הרב: לא שניה, אבל זה חשוב לי, כי כתוב שהקב"ה גיבל את האדם, גיבל, לקח מארבע רוחות השמים עפר, גיבל - עשר גבול ככה וסידר אותו כביכול, ונפח בו נשמה. זה קרוב למה שאמר אבל בוץ וזה לא מתאים לחסידים להגיד, חסידים לא יגידו בוץ, יכול להיות שהוא הצטייר

ש. ילד קטן וזה המסננת שלו

הרב: כן, הוא הבין, ככה הוא הבין כנראה

ש. אבל דוקא בבוץ עסקינן, כי אני רוצה לחזור לבוץ טיפה, הבוץ הזה ששכחנו שעליו אנחנו עומדים וממנו אנחנו אוכלים- האדמה, אותה אדמה שאנחנו הרבה פעמים בשם הדברים החשובים שלהתעסק, גם אם זה דברי תורה ועכשיו פלפולים אז אין זמן להתעסק בדברים חשובים אז נאכל מהר בכלים מפלסטיק ונזרוק אותם ואחרי זה הם יעלמו, הם נעלמים, כל הסל הזה מפלסטיק שאספנו כאן כולנו כאן מהכיבוד ולא נורא נזרוק את זה בצד ונשתמש באיזה חומר כימי לשטוף את הכלים, הוא כבר יזרום לאיפה שהוא, לא נראה אותו, כל ההתעסקות הזאת בדברים הגבוהים כביכול והשכחה הזאת של האדמה, האמא הגדלה הזאת שאני קורא לה, שאני רואה את זה יותר ויותר במגזר, זה יותר חורה לי, כי השימוש הזה וההצדקה כביכול של עזבו שניה את החומר, ואז מגיע גם לגוף שלי, אה אני אוכל איזה ג'אנק איזה בורקס עם כל מיני דברים שדחפו פנימה כי אני חייב לחזור לשיעור, כי אני צריך לעשות משהו יותר חשוב, אז גם הכלי שלי שזה כמו האדמה, זה האדמה שהנשמה שלי חיה בה אז גם בה אני מזלזל ומרעיל אותו בכל מיני שטויות, ואני ארסס בכימיקלים הרבה מאד את החסה, כי אני מתעצל לשטוף את זה אחרי זה בהרבה מי מלח אז אני ארסס ברעלים ואני אוכל, ואיכשהו כל הנושא הזה של החומר

הרב: בקיצור, אתה בחור ירוק.

ש. אני בחור ירוק ולבן. כן.

הרב: אז עכשיו מה בקשתך?

ש. הבקשה שלי, אני אגיד לך שאני התחלתי תהליך התקרבות, ישבתי עם רב מאד יקר ובאחד הפעמים הבאתי לו חרוב ממעיין שהיו שמה כמה סיפורים תנכיים באזור מגידו, ושמתי לו על השולחן, הוא אמר לי אני לא מכיר מה זה, אני לא יודע כשרות וכאלה ואני מעדיף את זה ולקח שתי בפלות של עלית בד"צ, באותו רגע עזבתי את השיעור ולא חזרתי, כי הבנתי כמה התנתקנו מהאדמה ומהאמת, ואנחנו איפשהו בעולמות גבוהים ומרחפים בלי השורשים של העץ באדמה, והשאלה שלי איפה ההתייחסות לזה, איפה חוזרים ומבינים שבשביל שהעץ הזה יעלה גבוה ויגע עם הענפים הגבוהים שלו, איפה החזרה לאדמה, איפה אנחנו מבינים מאיפה באנו

הרב: אתה רוצה שאנחנו נהיה כמו הבדואים שהיו מקודם, נחיה עם האדמה ליד האדמה על האדמה, ונקח את הכבשים ונשתה מהם אתה מבין את החלב ונעשה מהם גבינה, ונאכל את הבשר שלהם וכו', אולי גם זה אתה לא מסכים, ונאכל את הבשר שלהם, ואולי נמצא כמה ירקות וכו' וכו', וככה נחיה כמו אבות אבותינו של פעם, ובזה אנחנו נהיה האנשים הצודקים והישרים והנבונים והחכמים והצדיקים.

ש. גם וגם. אתה יכול בעיר לעשות את כל מה שאתה עושה

הרב: מה אכפת לך אם בן אדם אוכל בחד פעמי וזורק אותו, מה אכפת לך?

ש. כי החד פעמי אחרי זה מגיע אלי

הרב: לא מגיע, אתה ליד האדמה לבד אף אחד לא מגיע אליך, עובדה שעזבת את כולם.

ש. דרך אגב אני באמת חי בהרים ועזבתי

הרב: זהו, ידעתי

ש. אבל אני באמת בחרתי דרך חיים כדי להתחבר חזרה לבריאה הקדושה ולהתפעם מהבריאה

הרב: מכיר, אני מכיר דברים כאלו, יש בשוויץ אפילו המודרנית, יש שמה כפרים למעלה שאין חשמל ואין זרימת מים, אתה מבין דרך העיריה, והם חיים ממש רק עם עץ, הכל עץ ואדמה

ש. אבל גם בעיר אפשר למצוא את הבלנס

הרב: אין שום בעיה

ש. יש אחריות למעשים שלנו

הרב: אתה יכול לקרוא לכולם לגבעה שלך לבוא לישון לידך, ותפתחו עיר שהיא תהיה שיבואו תיירים ויראו, אבל שיבואו בלי חד פעמי, ושיסתכלו, ואל תתן להם קיוסק כי בקיוסק אין מה למכור, אתה מבין, אז בכל אופן אתה תשב ותחיה את חייך והכל זה נפלא, אבל מי יהיה הרב שילמד אותך באדמה?

ש. דרך אגב זה שם המקום שאני גר בו אדמה

הרב: אבל מי ילמד

ש. מגיעים, מגיעים רבנים עד אלינו, מגיעים ובאים, ואני גם בא לכאן ללמוד

הרב: נפלא, יפה

ש. אבל אז מגישים לי ופלות וכל מיני בורקסים

הרב: אל תקח, תגיד להם תאכלו אתם, יפה.

ש. ואני מביא את האגוזים שלי ואנשים לא יודעים מה זה

הרב: אתה ממש כמו רבי חנינה בן דוסא, אתה יודע רבי חנינה בן דוסא כל העולם היה ניזון בזכותו, והוא היה די לו בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת. רק חרובים הוא היה אוכל

ש. ב"ה

הרב: אתה רואה, אז אני לא יודע אם שמך חנינה וגם לא הבן של דוסא, אבל בסדר, אתה בכיוון הנכון, אתה בכיוון, מכל מקום הכי חשוב שתלמד תורה, כי אם אתה כבר מתחבר לאדמה רק אל תראה הרבה געגועים לאדמה כי בסוף היא לוקחת את אלה שמתגעגעים אליה, תשתדל להשאר מעליה, קשה לי להבין רק איך אתה דורך עליה אם אתה כל כך מייקר אותה

ש. יחף

הרב: אה, יחף זה לא כואב לה?

ש. לא

הרב: עם נעליים רק.

ש. יחף, יחף.

הרב: אבל עם נעליים זה מעליב אותה

ש. קצת

הרב: הבנתי, אבל העור של הבהמה שאתה נועל בנעליים דרך עליה גם, אז מה יעשו אלה שהם בעלי חיים, ילכו באויר? כי הם דורכים עם העור. לא נורא, הכיוון שלך חיובי.

ש. אתה מוזמן לבקר

הרב: על העיני, אם זה אתר יפה למה לא. יש ג'יפים שמגיעים לשם?

ש. לא

הרב: אה, גם בלי ג'יפים?

ש. לא.

הרב: טוב, תהיה בריא.
שאלה לגברת.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. אני רציתי לעשות עסקה עם הרב

הרב: נפלא

ש. לא שאלה, אפשר?

הרב: בבקשה בואי נשמע

ש. אני בת 46 ויש לי ילד אחד בן 9, ועבר עשיר של הריונות, סיימתי כבר את הגיל של טיפולים אבל יש לי עוד תקוה

הרב: זה טוב, זה חשוב זה אחד הסימנים לאפשרויות. תגידי לי משהו, את תהיי מוכנה לגמור את כל התנ"ך תוך שלשה חדשים?

ש. כן.

הרב: יופי. מה השם שלך?

ש. גילה בת עליס עישה

הרב: ה' יזכה אותך בעזרת ה' יתברך בזכות התורה הקדושה הנביאים הקדושים והכתובים שתזכו להרות ולפרות ולרבות.

ש. אמן. אמן. תודה רבה.

הרב: שאלה נוספת, תן לגברת שם.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: וברכה

ש. אני במצב של האשה הזאת שאמרה, יש לי בן בן 15

הרב: איזה גיל את?

ש. כמעט כמו האשה

הרב: כמעט למעלה או כמעט למטה?

ש. שנה הפרש

הרב: את תהיי מוכנה גם אותו דבר, לגמור את התנ"ך תוך שלשה חדשים?

ש. קשה לי לקרוא בעברית, אם אפשר תרגום ברוסית

הרב: יש גם ברוסית תנ"ך, את יכולה להוסיף תנ"ך ברוסית

ש. כן, בעזרת ה'.

הרב: ולקרוא עברית את יודעת?

ש. כן.

הרב: אם את יודעת לקרוא בעברית אז חשוב שתקראי בעברית, אפילו אם לא תביני, יותר ממה שתקראי רוסית ותביני כי זה משבש את הכל

ש. אבל זה יקח לי יותר זמן

הרב: ז"א את קוראה לאט

ש. כן.

הרב: טוב, אז אני מקווה שלא יתאחר ההריון, בכל אופן תקראי בקצב מהיר כמה שאפשר להגיע לשלשה חדשים, מה שמך?

ש. אמה בת שושן פורים

הרב: ה' יזכה אותך בעזרת ה' בחנוכה ללדת.

ש. אמן.

הרב: כן, תן לגברת.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. רציתי לשאול שאלה שחמותי בעצם היא זאת ששואלת לגבי האויבים שלנו, הגויים, אם אנחנו צריכים לשמוח שהם ז"א שהם נלחמים ביניהם או לא?

הרב: תראי, אנחנו לא צריכים להתערב בחשבונות של הקב"ה, אבל מה שנעשה שמה כרגע זה איבוד צלם אנוש, זה מזויע, זה איום ונורא ואנחנו כיהודים לא צריכים לשמוח במה שקורה שמה כלל וכלל.

ש. ורציתי שהרב יברך אותי, ברכת אותי מספר פעמים וזה לא עבד. רציתי שהרב יברך אותי

הרב: ברכה למה?

ש. לזיווג הגון

הרב: כמה זמן את פרודה?

ש. כמה שנים

הרב: ואת היית בשידוכים?

ש. כן.

הרב: וזה לא צלח?

ש. לא.

הרב: את מוכנה לקחת כל אחד שיזדמן?

ש. לא.

הרב: אז זה לא בגלל הברכה שלי, זה בגלל שאת החלטת שאת לא רוצה אותו

ש. כי זה לא מסתדר מכל מיני סיבות

הרב: אז אני לא אשם אם אלה באים, מה השם שלך?

ש. פנינה ז'קלין בת עיזה

הרב: ה' יזכה אותך שיבוא אלייך האיש המאתים מהרה.

ש. אמן.

הרב: כן, שאלה נוספת. כן, הנה יש פה בחורה שרוצה לשאול.

ש. שלום כבוד הרב, אני אבקש גם כן ברכה לזיווג הגון, אני אשרת בת ציפורה.

הרב: את שומרת מצוות?

ש. אני שומרת שבת, מתחזקת

הרב: את מוכנה ללכת בצניעות קבוע?

ש. כן

הרב: זה אומר שרוולים אחרי המרפק

ש. כן

הרב: את יודעת מה זה צניעות

ש. כן

הרב: תזכי לזיווג הגון הראוי לך מהרה,

ש. תודה רבה. יש לי שאלה רק, דבר אחד לא מסתדר לי, הקטע עם הקרבנות בתורה, מדוע, לא מסתדר לי בראש, מדוע היינו צריכים לרצוח חיות בשביל לכפר על העוונות שלנו, לכפר על החטאים שלנו, נשמח לקבל תשובה בענין הזה

הרב: קודם כל אנחנו לא רוצחים כמו שאנחנו שוחטים, אנחנו לא רוצחים אותם בשביל לאכול אותם, אנחנו שוחטים למטרות שהקב"ה הציב לפנינו. אז לכן קרבן זה במקום שאדם יצטרך ללכת והקרבנות האלה הם נאכלים, אז מה הבעיה, כמו שאת שחטת עכשיו שור או שה ואכלת סטיק

ש. אני עשרים שנה לא אוכלת בשר ודגים

הרב: ברור, ברור, אבל בננות את אוכלת, למה את חותכת אותם, לא חבל הן כל כך צהובות יפות

ש. אני לא רואה את זה אותו דבר

הרב: בדיוק, זו הבעיה של הראיה, אנחנו רואים הכל אותו דבר.

ש. אוקי, קשה לי לתפוס את זה

הרב: לא נורא, לא נורא

ש. תודה

הרב: אם היית שומעת את הפרי בוכה אז גם היית מפסיקה, אבל לא היה נשאר לך כלום לאכול רק מים.

ש. אוקי, תודה.

הרב: כן, בבקשה.

ש. שלום, רציתי לשמוע, פשוט ראיתי באחת ההרצאות שלך שדיברת עם בחור, הוא שאל אותך לגבי ההרצאות של הרב יצחק פנגר, רציתי לשמוע מה הרב חושב, אם אפשר לשמוע את ההרצאות שלו, אם אפשר לשמוע את השיעורים שלו?

הרב: אנחנו כבר לא מדברים עליו בהוראה של בית דין.

ש. טוב. אוקי.

הרב: כן, שמה תן לבחורה.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני קצת מתרגשת, אני יש לי שאלה ויש לי בקשה גם, השאלה שלי, קודם דיברת על צניעות ואמרת שלא צריך להסתכל, לא על צניעות בדיוק, דיברת על זה שלא צריך להסתכל על דתיים לפי הלבוש שלהם, הלבוש לא קובע, מה קורה לגבי חילונים בענין הזה? יש אנשים שמתלבשים גברים, נשום

הרב: שמעתי, אני אסביר. אחד ששם שלט נגר, אני לא צריך לחשוש או לחשוד שהוא אינסטלטור או פקיד, הוא כתב נגר. אדם ששם שלט שהוא דתי על הראש אני לא צריך לחשוב שהוא חילוני, אבל זה לא אומר שהוא נגר מקצועי. כשכתוב נגר זה לא אומר שהוא מקצועי, הוא יודע לעשות ככה להפציע כמה עצים וכו', זה לא אומר שהוא יודע להוציא מזנון או ספריה כמו שצריך. אז לכן אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו, אבל אם אחד לא שם שלט בכלל, למה אני צריך לחשוד שהוא דתי? למה אני צריך לחשוד שהוא מאמין? הוא לא שם שלט בעצמו, לא אכפת לו שיחשבו עליו שהוא לא, אז למה אני צריך לחשוב עליו שהוא כן.

ש. לא מסכימה עם זה

הרב: מותר לך לא להסכים

ש. בהחלט, אני מתכוונת שיש אנשים שמתלבשים בצורה שלא בא נגיד לא הולמת

הרב: אני אמרתי, שמת לב למה שאמרתי?

ש. כן, שמתי לב.

הרב: אני אמרתי שאסור להתלבש? אני אמרתי שעצם זה שהוא לא שם כותרת אני לא צריך לחשוד אותו למה שלא נראה עליו, זה הכל.

ש. אוקי.

הרב: הבנת עכשיו את התשובה יותר?

ש. כן.

הרב: תודה.

ש. עכשיו יש לי בקשה לברכה בבקשה אם אפשר

הרב: למה לא? למה?

ש. אני נשואה עוד מעט שנתיים, ואני גרה אצל חמותי, וברכה לדיור, לפרנסה.

הרב: הבנתי, בעלך לומד?

ש. כן. אני ובעלי חוזרים בתשובה בזכותך, כבוד הרב.

הרב: תודה אבל הוא לומד?

ש. כן, כל יום

הרב: אז מגיע לו דירה. מה השם שלך?

ש. אילנה בת סופיה כהן

הרב: ה' יזכה אותך ובעלך ששמו?

ש. יוסף כהן בן אינט

הרב: ה' יזכה אתכם ליישוב טוב מהרה

ש. אמן.

הרב: תן לגברת מאחוריה.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. רציתי לשאול בקשר להסבר של אם אנשים נמצאים במחיצתם של רשעים אם גם נספים, מה זה אומר בחיצתם, מה אם יש שכן שהוא חילוני אז בעיה לגור לידו, אני לא מבינה מה הכוונה פה?

הרב: תראי, כשיונה היה בספינה והספינה חישבה להשבר, אז הם חיפשו אפילו המלחים שהיו גויים הם חיפשו מי אשם שבגללו נעשתה סערה, הם לא תלו את זה באיתני הטבע, יונה שפשפש במעשיו הבין שזה היה בגללו, והוא אמר בשלי היה הסער, לכן הוא אמר להם שאוני והטילוני, והם לקחו אותו וזרקו אותו למים באמת הים שכך. ז"א בכל סביבה שיש בעיות וצרות וחולדות ועכברים וכל מיני דברים, לא משנה מכל הסוגים, זה בגלל התושבים בסביבה. אז ז"א, אם את נמצאת בשכונה שהיא חילונית לדוגמא ואת דתיה יחידה אם את צדיקה גמורה יכולה את לגונן על כולם, אם את לא כזאת גמורה אז הזכויות שלך לא יספיקו לעמוד לך בשעה שחלילה יעלה חרון אף על הסביבה.

ש. מה עושים, עוברים דירה?

הרב: לא חייבים מיידית אבל אם תהיה סכנה אז צריך להיות במקום כמה שיותר מרובה בתורה ועוסקים בתורה. המקלט הוא חשוב, אבל הזכויות יותר חשובות.

ש. תודה.

הרב: כן, מה, עוד לא הבנת? קודם כל תשמעי, תן לה עוד פעם, אני לא אשם שהלכת לגור עם חילונים, אין איסור לגור, אבל לא משנה מה היה, הזכויות נקבעות לפי מקום גם, לא לפי אדם רק, לדוגמא, אם צריכים ליפול טילים על תל אביב, בגלל המעשים המקולקלים של תושביה נגיד, זו העיר הכי מקולקלת מבחינה רוחנית, כן, זה ברור לכולם, אז אם נגיד צריכים ליפול טילים שמה אז מי הזמין את הטילים - העוונות שלהם, אז ממילא אם נמצאים שם ומגיעים לתוכם דתיים כאלה ואחרים, אז הם נמצאים בתחום שהטילים צריכים לפגוע. עכשיו אני שואל אותך שאלה, אם את נכנסת לבית קפה, אני אומר בהמשלה, אם את נכנסת לבית קפה ש יושבים שמה אנשים מהעולם התחתון, ואת שומעת שקורים מקרים כאלה שאנשים עם אופנוע עוברים ויורים באנשים מבית קפה, נכון? יש סיכוי שאת תיפגעי, נכון? למה כי ככה זה הנוהג, הנוהג שמחפשים את האנשים האלה בכל מקום ואיפה שמוצאים אותם מחליטים לחסל אותם והיו מקרים כאלה בסביבה גם, אז ז"א זה על אותו קריטריון, איפה שנמצאים שיש סכנה מסתכנים.

ש. אז איך זה עובד שבן אדם יש לו גורל משלו ויכול לברוח כביכול ממקום מסוכן למקום שהוא חושב שהוא פחות מסוכן

הרב: מותר לאדם לברוח

ש. לא, אבל הגורל שלו, אם הוא אמור ללכת הוא הולך בכל אופן

הרב: לא, צריך לברוח ממקום סכנה. "ויברח יעקב", "ויברח דוד" "ויברח משה", אלה ברחו, מותר לברוח, מצוה לברוח, צריך לברוח ממקום שיש סכנה.

ש. אבל מי שאמור ללכת אפילו שהוא יברח הוא ילך

הרב: לא, מי שנגזרה עליו גזרה זה באמת, אבל מי שלא נגזרה ולא ברח יכול להפגע, כי בגלל שהוא נמצא במקום סכנה, אז מה החכמה?

ש. טוב תודה רבה

הרב: אם את תהיי ליד קיר נטוי את עלולה שיפול עלייך קיר, זה לא בגלל גזרה.

ש. חס ושלום

הרב: יפה. כן. תן לו לידך, כן.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב לא רואים אותך, עכשיו רואים.

ש. עכשיו רואים? בקשר לשאלה של החבר ששאל על השואה, הרי אמרו שהעם היהודי הוא עם הבחירה, והרבה שאלו את השאלה, איפה היה האלהים שכמעט כל עמו הושמד, האם זה היה נס משמים שנשארו חלקם שהיו פזורים בעולם, איפה היה שהשמידו כמעט חצי או

הרב: קודם כל כתוב צדקות פזרונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה שפיזרן בין האומות כדי שאם תהיה חלילה שואה כמו זה או גלות ספרד או אינקויזיציה או אחרות, תמיד תהיה שארית הפליטה וזה כבר למדנו מיעקב שחילק את המשפחה למחנות, והיה המחנה הנשאר לפליטה. וגזרות נאמרו מראש שיהיו כמו פרשת כי תבוא שקראנו לא מזמן, כתוב בפירוש מה יהיה והתיאור של השואה מתואר שמה גם כן.

ש. ז"א הגלות היתה מכוונת?

הרב: ודאי מכוונת וכעונש, ולא רק הגלות גם עונשיה

ש. ז"א יש שכר ועונש בעולם הזה

הרב: ודאי שיש, אז מה חשבת?

ש. מצד אחד אומר זה עם הבחירה, מצד שני

הרב: עם הבחירה בגלל שהוא נבחר הוא צריך לקבל מכות, למה? מי שנמצא אתה מבין בפיקוד העליון והוא עושה טעות ההשלכות הן גדולות אז העונש עליו יותר, אם זה חייל פשוט אז מבינים הוא פשוט, הוא רק התחיל, הוא לא יודע כלום, מה אפשר לעשות, והוא לא מבין, אבל אם זה קצין בכיר מצפים ממנו להרבה, אם אתה עם הבחירה אתה לא יכול לעשות שטויות, אתה צריך להתנהל בהתאם.

ש. טוב, אני לא מבין את זה

הרב: מה אתה לא מבין?

ש. אני פשוט לא מבין את זה

הרב: אז בא אני אסביר לך עכשיו

ש. בבקשה, העם הבחירה, ז"א אני בחרתי בו כדי שיהיה העם שלי, עד כאן

הרב: עד כאן, יש לך ילדים?

ש. כן

הרב: יופי, יש טובים יותר ופחות

ש. לא, בילדים לא

הרב: לא?

ש. כולם בשבילי אותו דבר.

הרב: גרוע מאד, מה זה כולם אותו דבר

ש. מה זה אותו דבר, אחד גבוה אחד רזה אחד בן אחד בת

הרב: לא, אחד חרוץ אחד בטלן, אחד אוהב זה והשני אוהב ככה, ההוא מקלקל וההוא בונה, ה עושה ככה וזה ככה, אין דבר כזה כולם אותו דבר

ש. בשבילי כולם אותו דבר

הרב: ז"א אחד שילכלך לך את הבית זה כמו זה שמנקה. אחד שישבור צלחות זה כמו זה שקנה לך פרחים, כן? אחד שלא בא הביתה הוא מצוין, זה שבבית הוא מפריע. מה אני לא מבין, איך אתה אומר כללים סתם, סתם לא אומרים כללים.

ש. הילדים שלי בשבילי אותו דבר

הרב: שמעתי, על כולם אתה צועק אותו דבר או לא צועק בכלל? חנכת אותם פעם?

ש. כן כל הזמן

הרב: על כולם אתה צועק אותו דבר?

ש. כן.

הרב: ז"א אם ראובן עשה משהו לא הגון ושמעון לא עשה אתה צועק על שניהם, כי הם אותו דבר. אתה מבין לאן אתה הולך? אין דבר כזה אותו דבר, הקב"ה בחר בנו ואם הילדים לא בסדר צריך להעיר להם, ואם הם לא שומעים צריך לתת להם עונש,

ש. העונש הזה כמעט כל העם הזה

הרב: נכון, אבל לאן הם הולכים? אליו,

ש. חוזרים אליו

הרב: אז מה קרה, מה רע? ואם הם מתו כהרוגי מלכות אז הם קנו עוד מעלה יותר, שהמיתה שלהם מכפרת, ולא סתם מכפרת אלא כהרוגי מלכות, אז מה רע? כרבי עקיבא וחבריו, מה לא טוב?

ש. טוב

הרב: תהיה בריא.
שאלה נוספת, תן לבחור שם הדתי עם המגבעת. שם.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. רציתי לשאול, אנחנו ברוך ה' בחודש אלול הרחמים והסליחות, והקב"ה ב"ה דן אותנו לכף זכות על הכל אבל עבירות בין אדם לחברו הקב"ה לא מכפר,

הרב: נכון

ש. רציתי לשאול, ם אדם עושה את ההשתדלות וביקש סליחה וברוך ה' משתדל לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, איך הוא יודע אם כולם סלחו, איך הוא יודע שבאמת הוא זכאי בבין אדם לחברו, שעשה את ההשתדלות ובאמת

הרב: אין זכאי, אם הוא יודע שהוא פגע במישהו הוא צריך לבקש מחילה עד שימחל לו מכל הלב באמת

ש. כן, וברוך ה' אדם מבקש ואדם משתדל אבל איך יודע אדם באמת כמה הוא באמת זכאי בזה, איך הוא יודע מה הוא צריך עוד לתקן, אם יש בן אדם שהוא לא יודע אם הוא סלח לו או לא סלח לו?

הרב: אתה צריך להרגיש, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

ש. אז אם יש אנשים שאתה כבר לא יכול לבקש מהם

הרב: אם אתה לא יכול אתה צריך להעמיד שלשה אנשים ועוד שלשה אנשים שיבואו ויפייסו אותו ואחרי זה אתה פטור

ש. ואם זה בן אדם שאתה כבר לא מכיר אותו וכבר לא נפגש איתו, אנשים שאתה כבר לא יודע איך אתה יכול ליצור איתם קשר

הרב: אז תתפלל לקב"ה שימציא לך אותם באיזושהי דרך, אם הם הלכו מן העולם אז תקח עשרה אנשים ותעמוד על קברם, ואם קברם לא קרוב אז תגיד ממקום שאתה נמצא עם עשרה אנשים, חטאתי לפלוני אלמוני ועשיתי לו כך וכך ואני מבקש את מחילתו לעיני עשרה אנשים.

ש. כן, אני מדבר במצב אבל שיש לאדם חברים

הרב: אמרתי, תנסה להשיג אותו. תנסה על ידי תפילות או על ידי חיפוש.

ש. בסדר, תודה כבוד הרב

הרב: תהיה בריא. שאלה אחרונה, תן לבחור שמה כן לפניך.

ש. שלום הרב

הרב: אתם מרגישים שחם קצת, לא? תודה רבה לכם, כן.

ש. כבוד הרב, אשתי לפני זה היא בקשתה את הברכה ממך לדיור והיא רצתה שתתן לה כיסוי ראש אז אם תוכל רק להסביר לה טיפה לפני והיא מוכנה לשים לפני

הרב: בשמחה רבה, מה להסביר לה, זה עשוי מבד, כיסוי הראש זה חובה על כל אישה שהיא נשואה גרושה או אלמנה, ויש גם מקרים שהיא רווקה, מכל מקום הכיסוי ראש זו מצוה מן התורה, ואישה חייבת בה, זה לא מצוה כאילו חסידות, זה חובה לאשה לשים כיסוי ראש יותר מגבר שהולך עם כיפה. והזוהר הקדוש מרבה לדבר בשבח הצניעות וכיסוי ראש, שזה גורם קדושה בבית שהבנים יהיו צדיקים תלמידי חכמים ושהשלום ישכון בבית וכו', הרבה דברים טובים בזכות זה ואם לא בדיוק הפוך רח"ל, נשים נפקדו, נושעו בזכות כיסוי ראש, יש סרטים ברוך ה' באתר שופר. טי וי, ניתן לראות כמה נשים שקיבלו על עצמן כיסוי ראש ונושעו בכל מיני ישועות, אם זה מחלות ואם זה זיווגים ואם זה הריונות וכו', אז לכן זו מצוה גדולה ורבה וזו המצוה שהקב"ה מצפה מהאשה, ולכן ברא אותה מן הצלע שהצלע צנועה, ועל כל אבר ואבר שברא בה אמר לה, היי צנועה, היי צנועה, היי צנועה, ועל זה צריך ומגיע להגיד לה אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים, תגיד לה כן, בבקשה שהחיינו.

ש. רגע, רגע אני אגיד לך מה, קשה לי קצת לכסות את כל הראש, אם אני אכסה רק חצי

הרב: לא הבנתי כאילו מה

ש. כאילו לא את כולו

הרב: מה, את חוששת שיחשבו שיש לך קרחת

ש. לא, חס וחלילה, באמת אני רואה, בעלי דואג להראות לי את כל ההרצאות שלך

הרב: עזבי את האחרים, תעני לי רק שאלה, למה את צריכה כמה שערות?

ש. שיהיה לי יותר בטחון, אולי בהמשך אני

הרב: לא הבנתי מה נשלל הבטחון מעצם הכיסוי

ש. כי אני לא רגילה להיות ככה

הרב: לא הבנתי, יראו אותך מכשפהל'ה, מה מה מה כאילו ממי את חוששת?

ש. אני לא חוששת ממה שיגידו

הרב: אז ממי?

ש. מאף אחד

הרב: אז למה את אומרת שיהיה לי בטחון? מה את תפלי מהאוטובוס בגלל זה? אז מה אני רוצה להבין, שאת אומרת משהו שיהיה מאחורי זה כיסוי, מה זה אני צריכה את זה שיהיה לי בטחון, מה יקרה?

ש. אני כבוד הרב, עד לא מזמן הלכתי עם מכנסיים

הרב: ברור, עכשיו אני שואל אותך שאלה,

ש. רגע, אני רוצה לענות לך, אני מסוגלת לשים כיסוי ראש אבל בשלבים. גם הצניעות שלי היום היא לא מאה אחוז

הרב: שואל שאלה, שמעתי אבל שואל מה הרווחת בינתיים שזה יהיה בשלבים כדי שזה יהיה בשבלבים בקטע הזה

ש. לא הבנתי

הרב: מה תרויחי אם תשאירי קצת שערות בחוץ?

ש. אני לא יודעת איך להסביר את זה

הרב: אני אסביר לך, קוראים לזה יצר הרע. לא, בשביל שתכירי אותו, הוא לא רוצה שתעשי מצוה בשלמות, כי מצוה בשלמות זה דבר אחר לגמרי ממצוה שאינה בשלמות. ז"א בלון עם חור זה בלון, אבל אין בו אויר. בלון מיועד להיות בלון, בלי חור, כיסוי צריך להיות כיסוי בלי חור, אם יבצבץ משם משהו אז זה לא כיסוי מלא.

ש. זה כיסוי

הרב: את עושה קיר? קיר עושים עד הסוף ואם בשביל הבטחון משאירים שמה חרך של עשר ס"מ אז זה לא קיר? זה קיר, אבל כל מי שיבוא יגיד מה קרה, למה זה פה ככה, כולם ילכו עם העין ישר לשמה, יגידו למה השארתם שמה? ז"א מה יבלוט יותר הכיסוי או מה שיוצא ממנו, יבלוט מה שיוצא ממנו. את מבינה, כשאת לובשת בגד בצניעות אז את מתכוונת לכסות את האיברים, נכון? אבל אם את לא מכסה אותם כולם, אז מה, איפה הכיסוי כאילו, אם חיפשנו צניעות אז אנחנו מחפשים להיות צנועים מוצנעים, כן? מוצנעים, מוסתרים, תעשי את זה בשלמות. בבית, קשה לך עדיין, בבית תלכי איך שאת אומרת ואם זה עוזר לך קצת לבטחון אין בעיה, אבל בחוץ תני לגברים שילכו עם בטחון שלא יכשלו בך, יותר טוב. שלהם יהיה בטחון. את אשת איש, אל תשכחי, את לא רווקה. שהחיינו. מאחורה, מאחורה, תני לה את זה מאחורה. יופי, מצויין. מצויין. נפלא מאד, זהו, עכשיו תברכי, טוב מאד. שהחיינו.

ש. ברכת שהחיינו

הרב: אמן. חזק וברוך.
אני מודה לכל הקהל, מי שרוצה ציציות יוכל לקבל, כיסויי ראש אם רוצות הנשים תעבירו להן שמה, ולגברים תעבירו שמה בבקשה. וכיפות תעבירו שמה, וכתיבה וחתימה טובה, ברוכים תהיו לה'.