כח זכות אבות | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫כבוד הרב.

‫-כן,

היום אני מדבר

‫על העניין של זכות אבות.

‫זה באמת הייתי צריך לדבר לפני שבוע, ‫אבל

לא הספקנו לפני שבוע.

‫כתוב בפסוק,

‫גור אריה יהודה,

‫מטרף בני עליתא,

‫קרא רבת קריוך לביא מיקימנו.

‫מה זה מטרף בני עליתא?

‫אז ברש״י משמע ככה,

‫שיעקב אבינו חשד

את יהודה, היה חושד ביהודה ‫שהוא הרג את יוסף.

‫והאמת הוא שיהודה הציל את יוסף.

‫הוא אמר, מה בצע שנשאיר אותו בבור?

‫הרי בבור

‫או ימות ברעב

‫או ימות על ידי נסיכת נחש.

‫אז הוא אמר, בוא נמכור אותו.

‫לא יכול לעשות יותר מזה, ‫כי כולם החליטו,

‫צריך למנוע ממנו ההתנשאות עליהם.

‫אז החליטו להרחיק אותו מן הבית,

‫אז מכרו אותו, אבל הוא הציל אותו.

‫אז תמיד הייתי מבין מה שכתוב בפסוק, ‫מטרף בני עלית,

‫ככה הייתי מבין.

‫מטרף בני?

‫מטרף בני עלית.

‫כאילו כתוב,

‫כן, מטרף בני עלית. ‫אתה עלית מהטרף של יוסף.

‫מה זה בני? איזה בן?

יוסף.

‫מטרף בני, האתנ״ך הוא בבני.

‫מטרף בני עלית.

‫אבל ראיתי במדרש,

‫כתוב פסוק אחר.

‫במדרש כתוב,

‫מטרף

בני עלית.

‫האתנ״ך הוא במטרף.

‫בני, מה זה בני? יהודה.

לפי המדרש,

‫בני יהודה זה כמו עלית בני,

‫מטרף עלית בני. אומר ליהודה, בני,

‫אתה עלית,

‫הסתלקת מהחשד,

‫שהרי הצלת את יוסף.

‫אבל לא רק יוסף.

‫אילם לפי הגרסה הזאת ‫לא כתוב שזה יוסף.

‫אם בני הולך על מטרף, מטרף בני,

‫אז זה הולך על יוסף.

‫אבל האם מטרף זה בפני עצמו? ‫מטרף בני עלית, עלית בני.

מה זה מטרף?

‫אז כתוב במדרש, במדרש רב, ‫בו ראיתי בפנים.

‫מטרף בני עלית, הכוונה,

‫מטרף בני עלית, מטרף עלית בני.

‫מה זה טרף? אומר, ‫ארבע נפשות הציל יהודה מן המוות.

‫הציל את יוסף מן הבור,

‫הציל את תמר מן האש.

‫תמר אמר, הוציאוה ותישרף, ‫אבל כשהוא אמרה לו, הקרנה,

‫שאני לא, חס ושלום, היא זינתה עם מישהו,

‫היא הייתה שומרת יבם,

‫היא היו מייבאים, ‫גם אבא של המת גם היה מייבם, ‫אז יהודה ייבם אותה, ‫אז זה לא מגיע למיתה.

‫והוא הודה בדבר,

‫אפילו שהוא מתבייש מזה,

‫היא הייתה כמו זונה,

‫הוא מתבייש מזה, ‫אבל הוא הודה בשביל להציל,

‫חס ושלום, שלא תישרף תמר.

‫ותמר הייתה בהיריון ממנו, מזרח,

‫למי שאלה לא אני, אנוכי הרע. ‫היא הייתה בהיריון.

אם הייתה נשרפת,

‫היו מתים גם האטומים, זרח ופרץ.

‫על ידי שהוא הציל את תמר, ‫הציל עוד שתי נפשות.

‫אז זה שלוש נפשות.

‫אז בסך הכול, ‫ועם יוסף זה ארבע נפשות.

זה לפי הפירוש השני, מטרף.

‫בני עלית, מטרף, איזה טרף? ‫ארבע נפשות.

‫בני עלית, הסתלקת מן החשד.

‫אתה הצלת את יוסף והצלת את תמר ‫עם ההודעה שלך.

‫תמר ושני בניה במעיה, שהייתה בהיריון.

‫אומר המדרש,

לפיכך

ניצלו דניאל,

‫חנניה, מישאל ועזריה.

‫דניאל,

אתם יודעים מה היה עם דניאל,

‫שהשונאים שלו

הצליחו להוציא חוק

מנבוכדנצר,

‫שמי שיתפלל לאלוה האחר, ‫ולא לאלוה של נבוכדנצר,

‫ייכנס לגוב אריות.

טוב,

זה חל על כולם.

‫ודניאל המשיך להתפלל רגיל, ‫והם

תיעדו אותו שהוא, הם עדים,

אז לא היה וידאו, אבל היה,

‫הם עדים שהוא מתפלל.

וכתוב שהבית של

דניאל היו בטוחים בחלונות. ‫מכאן לומדים שבבית כנסת צריך להיות חלונות.

פה באמת, בבית כנסת הזה, ‫אני לא רואה שום חלון.

צריך חלונות גם פה כדי שהתפילה...

איפה יש חלון?

הכניסה. הכניסה.

‫וכבין פתיחן ל...

אז בקיצור, דניאל היה ממשיך להתפלל,

‫לא התפעל מן החוק,

‫צפצף על החוק.

אז הם הלשינו עליו,

‫ואז התחייב להכניסו לגוב אריות.

האריות, היה בור,

בור רחב, לא בור קטן, בור רחב,

‫ושמו שם אריות.

‫האריות לא יכולות לטפס.

‫אז זו שמירה טובה מן האריות,

‫והיו זורקים להם אוכל, בשר, ‫היו זורקים להם בשר לחיות אותם.

‫עכשיו זורקים להם את דניאל,

‫והאריות לא אכלו אותו, ‫לא הזיקו אותו בכלל.

‫אז למה הוא ניצל? בזכות מה הוא ניצל?

‫בזכות שהסבא אלתר זיידה שלו, ‫הסבא-רבא שלו, יהודה,

‫הוא הציל את יוסף מן הבור, ‫מידה כנגד מידה, ‫הוא ינצל מן הבור של האריות.

‫וחנניה, מישאל ועזריה,

‫הם,

הרי אז הייתה גזירה שברגע שישמעו את המוזיקה,

‫יש שם בספר דניאל שמות של מוזיקה,

‫סימפוניה.

וכשישמעו את המוזיקה,

‫כולם השתחוו לצלם שבנה נבוכדנצר,

‫והם לא רצו להשתחוות לצלם.

אז

הלכו והנשינו עליהם השונאים,

‫ובנבוכדנצר קרא להם, ‫אמר להביא אותם.

הביא אותם ואמר להם, ‫מה אתם,

‫אתם לא שמעתם את הגזירה שלי?

‫עכשיו תראו, אני הולך עוד פעם, ‫נעשה את המוזיקה,

‫ואתם צריכים להשתחוות לצלם. ‫אם לא תשתחוו,

‫אני שם אתכם בכבשן האש. ‫חנניה, מישאל ועזריה,

‫הם היו מנהלים את מדינת בבל ‫תחת דניאל.

‫אבל דניאל לא ידע, הוא לא היה שם.

‫בעסק הזה הוא לא היה, הוא לא מופיע.

‫ראיתי שמדברים, איפה היה דניאל?

‫על כל פעם דניאל לא היה,

‫אבל חנניה, מישאל ועזריה ‫נזרקו לכבשן האש.

‫אבל נבוכדנצר מאוד היה צר לו, ‫כי הם היו מנהלים את המדינה.

‫וגם אהב אותם, אבל חוק,

יש חוק.

‫זה חוק של המדינה.

‫אז הוא אמר להם, אז הם אמרו לו,

‫אנחנו לא משתחווים לצלם.

‫אנחנו לא נשתחווה לצלם.

‫והוא איים עליהם, יזרוק אותם ‫בגבשן האש.

‫אמרו לו,

לנו יש אלוה שיכול להציל אותנו ‫מכבשן האש.

‫ואנחנו לא משתחווים. ‫ואם לא,

ואם לא יציל אותנו,

‫אפילו על מנת שהוא לא יציל אותנו, ‫תדע לך, אנחנו לא נשתחווה.

‫יהרג ואל יעבור.

‫יהרג ואל יעבור.

‫אז מאוד התרגז נבוכדנצר,

‫והוא אמר

לחמם את הכבשן,

‫שבע פעמים ממה שראוי לחמם אותו,

‫כמה יותר.

הרבה אש.

‫אולי הביאו גחלים של רתמים.

‫יש, אתה יודע, גחלת של רתמים,

‫אתה יודע איפה מוצאים את זה?

‫בסאונה.

יש תמיד, הרבה פעמים, ‫הם שמים גחלת של רתמים,

‫שהיא מאוד תופסת חום וחמה מאוד.

‫אז

חיממו אותו מאוד,

‫ואמר לשלושה החיילים שלו,

‫חזקים, גיבורים,

‫תכפתו את חנניה, מישאל ועזריה ‫ותזרקו אותם לכבשן האש.

‫וכך הם עשו, כפתו אותם עם הבגדים שלהם,

‫הם כל ה...

הם באו עם הבגדים. ‫אז מכאן לומדים שאפילו בשעה צרה,

‫אדם יישאר עם הרבנות שלו.

‫לא...

נו, הכל פה, הם באו, התכפתו אותם, ‫זרקו אותם,

‫ואותם שזרקו אותם,

‫מתו מן הלהבה, מן החום,

‫שהיא יוצא מן הכבשן.

‫מתו, אבל דניאל רעשן רזר ‫לא נכנסו לכבשן האש.

‫אחר זמן, ונבוכדנצר היה מצטער על זה, ‫אבל

לא היה לו ברירה, אבל טוב.

‫הוא היה מצטער כל הלילה.

‫הוא שאל,

‫הוא היה הולך, רואה,

‫רואה את כבשן האש, ‫אם השם הציל אותם.

אם באמת, כמו שהם אומרים, ‫שאלוקנו יכול להציל גם מכבשן האש.

‫אז והנה, הוא רואה שם ארבעה אנשים,

‫לא שלושה.

‫אז הוא שואל את הפקידים, שואל אותם,

‫תגידו לי, כמה זרקנו לכבשן? ‫שלושה.

ואני רואה ארבעה.

‫והרביעי דמה לבר אלהין.

מלאך.

‫אז אחרי כן הוא התקרב לכבשן והתחיל לצעוק,

‫חנניה, מישאל ועזריה,

‫תצאו מכבשן האש.

‫והם עלו,

וגם נספר שם, ‫בספר דניאל הכול מסופר,

‫ששום סערה שלהם לא חסרה,

‫והבגדים,

‫אפילו ריח של אש, ריח של שרפה קצת,

‫כלום,

‫ממש כאילו לא היו בכבשן האש.

‫ואז נבוכדנצר,

‫הוא התחיל לברך את השם,

‫אין כמו האלוקה של היהודים,

‫של בני ישראל.

‫זה היה נבוכדנצר, או עבר,

‫נבוכדנצר הזה.

‫וככה, אז עכשיו, למה הם ניצלו?

‫בזכות שהוא הציל את תמר ושני בניה מן האש,

‫הוציאוה ותישרף, פסק עליה מקודם.

‫ועכשיו הוא הודה שהיא צדקה ממנו, ‫ממילא לא מגיעה לה השרפה.

‫אז הוא הציל את שלוש הנפשות.

‫בזכות זה זרחו ענניה משעד עזרה,

‫שלושה משבט יהודה,

‫זה זרעו של יהודה,

‫שלושה משבט יהודה,

‫לצאת,

להינצל מכבשן האש.

זה הסיפור, זה כתוב,

זה הפירוש מטרף בני עליתא.

‫אני ראיתי בטעמים,

‫האטנ״ך כתוב בבני,

‫מטרף בני עליתא.

‫לא, להפך, כתוב במטרף.

‫לפי המדרש,

‫אז באמת הטעם כתוב במטרף, ‫מטרף

בני עליתא.

אתה יודע, יש,

איך קוראים לזה? ‫האטנ״ך קוראים לו.

‫יש, תחת הטבע,

‫יש טעם כזה וכזה.

‫זה אטנ״ך.

‫האטנ״ך, אם היה כמו שאני הבנתי, ‫היה צריך להיות האטנ״ך בבני.

‫מטרף בני עליתא.

‫אבל עכשיו האטנ״ך הוא במטרף.

‫מטרף

בני אתה יהודה בני עליתא.

‫וזה כתוב, זה רבי אליהו מזרחי, ‫הבעל הראם.

‫הוא מפרש את הרשי. ‫הוא מפרש את ה...

‫כך כתוב במדרש.

‫אנחנו רואים דבר מעניין פה.

‫בזכות מה שעשה יהודה,

‫הציל ארבע נפשות.

‫אחרי כן, אחרי שנים רבות,

‫עשיתי חשבון כמה שנים היה ‫מזמן שיהודה עשה את הדברים האלה,

‫עד

חנניה מישל ועזריה, ‫דניאל חנניה מישל ועזריה.

‫החשבון הוא ככה.

‫הרי הסיפור הזה של מחירי התוספת ‫היה 22 שנה לפני,

לפני שהגיעו למצרים.

‫אחרי,

לא, יותר,

‫הם הגיעו למצרים ‫אחרי שבע שנות הצבא

‫ושני הרעב, שתי שנים רעב.

‫אבל זה היה חבש שנה מאז המכירה.

הרי זה, מאז המכירה,

‫עד שיוסף התוודע עם אביו,

‫זה היה 22 שנה.

‫אחרי כן, כמה הם נשארו במצרים?

‫רדו שנים.

210.

‫ובאותו 22?

230.

או שתיים.

‫אחרי זה היה שלמה המלך בנה בית המקדש

‫בשנת

480 מזמן יציאת מצרים.

‫ואחרי כן החורבן היה 410 שנים.

‫בית ראשון

עמד 410 שנים.

‫אז 410 ו-480, 890. ‫ועוד 210 ועוד 230 זה 1,000,

אמרתי כמה? ‫אמרתי 900?

‫-100 מיליון.

כן, ותוסיף לזה

890. תוסיף לזה

210 שהיו במצרים,

‫ועוד 230 ל-980,

‫ל-890, אמרת?

‫1120 בערך.

אלה למעלה מ-1,000 שנים מאז הסיפור הזה. ‫והסיפור של

תמר היה בערך 15 שנה אחרי זה,

‫אחרי מחירת יוסף.

‫כי אז הוא הלך, התחתן,

‫ונולדו לו שלושה בנים,

‫ער ועונן ושלה,

‫והיא מתה,

והוא נשאר פנוי,

‫ותמר הייתה מחכה,

‫הרי ער ועונן היו גדולים, התחתנו.

זה היה, אחרי גיל 13,

‫הרי נענשו על זה שהיו,

‫אז זאת אומרת, הם כבר יכלו

‫להוליד בנים ולא הולידו.

‫טוב, אז,

‫אז חיכתה לשלה.

‫אז היא ראתה שהיא רק,

‫הוא פחד,

‫אתה יודע, הוא פחד

‫שהיא קטלנית.

‫הרי הם מתו שני בניה, שני בניו ‫בגלל שהתחתנו איתה.

‫אז היא קטלנית.

‫ולפי רבי, בשטיימה וחזקה.

‫אז הוא חשש לדעת רבי,

‫שאולי היא קטלנית, ‫לא נתן לה, היה רק דוחה אותה.

‫עד יגדל שלי בני,

‫כי הוא פחד שהוא ימות גם כן.

‫לא, אז זה דוחה אותה. ‫אז היא באה ועשתה מה שעשתה,

‫שעמדה בדרך,

‫הוא ראה אותה והוא...

‫זה היה מן השמיים, זה היה בשביל להוליד.

‫את אבותיו של המשיח.

‫הרי מפרץ יצא משיח.

‫פרץ הוליד את חברון, ‫את מי הוא הוליד את פרץ?

‫את רום, ורום הוליד את אמינדב

‫נחשון.

‫זה היה עוזר המלוכה.

‫אז הקדוש ברוך הוא תמיד עשה להסתיר ‫שיש פה עתיד של מלוכת מלכות ישראל ודודיו.

‫הוא עשה תמיד והסתר את זה.

‫לכן היה בזנות וכתוב בחז״ל ‫שמלאך בא וכפה אותו ללכת עם תמר.

טוב, הכול פונים, הסיפור הזה היה יותר מאוחר,

‫אז פחות 15 שנה.

‫אז גם כן

אלף ומאה שנה.

‫אני אומר, תראו מה זה דבר.

‫שאדם עשה דבר לפני אלף מאה שנה,

‫ועכשיו משלמים בגלל זה לבנים שלו.

‫זאת אומרת, למה הקדוש ברוך הוא ‫לא שילם לו מיד ליהודה?

‫אללה, מה זה?

‫וידע הקדוש ברוך הוא שיהיה הסיפור של דניאל ‫והסיפור של הנמשה בעזריה,

‫והוא צריך זכויות כדי להציל אותם,

‫אז הוא לא שילם לו.

‫חיכה עד אחרי אלף ומאה שנה והציל,

‫את דניאל שהציל את יוסם מן הבור, ‫הציל אותו מגוף הראיות.

בור.

‫הם הם שמים את האריות בתוך בור,

‫ונותנים להם אוכל, ‫והם חיים שם בבור.

‫שלא יזיקו.

‫הם לא יכולים לטפס.

‫אריות, הנמר אולי יכול לטפס,

‫אבל בבור, אני לא יודע, ‫הם יכול לטפס בבור.

‫אבל האריות לא מטפסים.

‫אז הוא הציל, ובגלל שהוא הציל אחרי זה ‫את תמר ושני בניה מן האש,

‫לכן ניצלו חנניה, מישאל ועזריה ‫מכבשן האש.

‫זה הפלא ופלא שמשלמים לבן אדם אחרי.

‫זה מה שאומר הפסוק.

‫הפסוק נמצא בעשרת הדיברות.

‫בפרשת יתרו.

‫לא תעשה לך פסל כל תמונה,

‫ואשר בשמים מעל, ‫ואשר בארץ מתחת,

‫ואשר במים מתחת לארץ.

‫לא תשתחווה להם ולא תעבדם,

‫כי אנוכי השם אלוקיך כל כמה,

‫פוקד עוון אבות על בנים,

‫על שלישים וערביים לשונאי,

‫ועושה חסד לאלפים ‫לאוהביי ולשומרי מצוותיי.

‫אם אנשים, אם עובדים מאהבה,

‫הקדוש ברוך הוא שומר,

‫עושה חסד,

‫משלם להם שכר יותר ממה שמגיע להם.

‫עושה חסד לאלפים.

מה זה לאלפים?

‫אלפיים שנה לפחות, לאלפים,

או אלפיים דור.

‫במקום אחר כתוב בפרשת, ‫סוף פרשת ויתחנן,

כתוב,

‫בסוף פרשת הענן כתוב לאלף דור.

‫אז אומר רשי,

‫כאן בעובדים מאהבה,

‫כאן בעובדים מאהבה. ‫הם עובדים מאהבה אלף דור.

אבל לעובדים מאהבה אלפים, אלפיים,

‫אבל לא כתוב דור, מה זה דור?

דור זה יותר מכמה שנים דור.

לא הבנתי טוב את זה. טוב, עכו פונים זה הוא.

זה בנוגע לטובה. אדם שעשה דבר טוב כמו יהודה שהציל את יוסף

והציל את תמר,

אפילו שהוא התבייש מזה,

והוא היה צריך

בכל זאת, הוא הודה,

כי ידענו, זה נפשות, פיקוח נפש.

מוטב לו שיתביישו בעולם הזה ולא יגרום,

חס ושלום,

רציח, ספיכות דמים.

אז בגלל זה הוא קיבל

לאחר אלף, אלף שנים, אלף ומאה שנה,

את ההצלה של דניאל,

חנניה, מישאל ועזריה.

לעומת, כן, תכף נראה. לעומת זה כתוב באותו פסוק,

באותו פסוק כתוב,

מצד אחד,

זה בפרשת יתרו, וגם בפרשת לא יתענה.

בפרשת יתרו.

בפר... בעמ... בעשרת הדיברות, הנה,

פוקד עוון אבות על בנים,

ער רבעים, ער שילשים וער רבעים לשונאי.

אם אבא אחד חטא בעבודה זרה,

הקדוש ברוך הוא

משלם לו גם אפילו לנין שלו.

שילשים ורבעים, שלישים זה נכד

ורבעים זה נין.

אולי לא, אולי שילשים זה נין,

ורבעים זה בין הנין.

וגם זה,

הרי יש קושייה גדולה, כתוב לא ימתו בנים על אבות.

לא ימתו אבות על בנים ובנים לא ימתו על אבות.

אז מה זאת אומרת שתופסים את הילדים?

איש בחטאו יומת.

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה?

נכון.

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה?

הבנים לא נענשים בעבירות של אביהם.

אבל אם אוחזים במעשה אבותיהם, הם נענשים.

טוב, הם נענשים לצד עצמם.

הם חטאים.

אבל מוסיפים להם גם אחי של האבא.

אתה מבין? מה זה אם אוחזים?

התרגום אומר, מפורש פה התרגום אומר,

התרגום כאן בפרשת יתרו

אומר בפירוש מתי

הקדוש ברוך הוא משלם פוקד עוון אבות על בנים.

פוקד עוון אבות. הנה.

כן קנא מסער חווה אבהן על בנין מרדין

עד דר תליתאי ועד דר רביעאי.

דר תליתאי ודר רביעאי.

לסנאי כד משלמין

וניה למחטא

בתר אבותן.

כשהם הבנים ממשיכים לחטוא כמו אבא שלהם,

אז משלמים להם העוון של הסבא גם כן עליהם.

חוץ ממה שהם בעצמם חטאו,

מוסיפים להם

העוון של הסבא.

פוקד עוון אבות על בנים.

אם לא אוחזים במעשה אביהם,

איש בחטאו יומתו.

אבל אם הם גם חטאים,

הם מענישים אותם על החטאם,

ונוסף לזה מוסיף להם על החטא של הסבא,

של האבא.

ויש לנו פה קושייה גדולה.

הרי באדם הראשון

אכל מעצר דעת,

אז להתחייב מיתה.

להתחייב מיתה לדורי-דורות.

הרי אם האדם הראשון לא היה חוטא,

לא היה מוות בעולם.

ואז

היה האדם הראשון עוד חי.

ואברהם, יצחק, יעקב, היה עוד חי. אין מוות. היו חיים לתמיד.

רק נגזר עליהם מיתה מכוח החטא של האדם הראשון. נגזר מיתה עליו ועל בניו לדורותם.

פיל אפל האמיש מתבונן, מה שחטא יכול לגרום.

הרי המוות זה חורבן הגוף טוטאלי.

הגוף נחרב, נהיה עפר, אל עפר תשוב.

וכל זה, וכל האנושות

סובלת מהמוות,

בכלל חטאו של האדם הראשון.

ועוד, הנשים סובלות

מלבד החטא של האדם הראשון, שהוא על כל האנושות, גם נשים וגם אנשים.

כולם מתים.

גם נשים מתות.

אבל נוסף לזה, הן סובלות

בחיים שלהם, צער הריון,

צער עיבוד, נקרא, צער לידה,

צער גידול בנים, וגם הווסת.

יש כאלה שמאוד אוהב להם הווסת.

זה כל האנושות.

זה אנשים, אמריקה, הודו, סין, יפן.

אין הבדל. כל האנושות שהם צאצאים שלה חווה,

בגלל סבתא חווה הם מקבלים הכאבים האלה.

צער ההיריון,

צער הלידה, צער גידול בונים, וצער של הווסת.

הכל בגלל החטא של חווה.

הרי לא הן תואבות על בנים.

לא מענישים בנים על חטא של האבא. איך מענישים כל הנשים?

בגלל האבא. אותה קושיאה, זה אותה קושיאה. רק קודם שאלנו על המוות.

הרי אלמלא חטא עמדם הראשון, לא היה מוות בעולם.

ובגללו נגזרה מיטה בכל העולם.

זה,

והרי כתוב, לא ימתו בנים על אבות.

רק אם אוחזים מעשי אבותן.

אנחנו אוכלים מעצות דעת?

למה יש לנו עליהן מוות, ולנשים יש

גם צרות בחיים מכוח

החטא של חווה.

זה הקושיאה.

אז מה שחשבתי לתרץ,

חשבתי לתרץ כך.

הרי האדם הראשון נולד, נוצר,

נוצר, לא אגיד נולד, הוא לא נולד.

הוא לא יצא מאימה.

קדוש ברוך הוא קיבל עפר ועשה אותו, ואחרי כן הפך בו נשמה.

זה,

מתי זה היה? ביום שישי

של בריאת העולם.

הבריאה התחילה ביום ראשון

עד יום שישי.

זה היה מכפי אלול עד א' תשרה.

וא' תשרה היה יום שישי.

זה היום תחילת מעשיך,

זיכרון יום ראשון.

זה היה, ואותו יום הוא חטא,

בו ביום

הוא חטא מעץ הדעת,

מעץ הדעת,

ואחרי זה הוא נשפט

שימות ובזיעת הפיך תאכל לחם.

ארורה האדמה ומילא בזיעת הפיך תאכל לחם.

אז זה היה,

אני אומר שזה היה,

ביום אותו יום שישי עצמו,

עדיין זה יהיה ימי מעשה בראשית.

הרי בשבת הקדוש ברוך הוא נפש.

אז ביום שישי זה עדיין היה המשך של הבריאה.

אז כאן הקדוש, זה לא,

הוא מעניש את האנושות.

הוא שינה איך תהיה, לא יהיה אדם חי לעולם,

אלא יהיה קצבה לחיים.

כל אחד, מתי שהוא נולד,

קוצבים עליו כמה זמן הוא יחיה.

זה שינוי בבריאה.

הוא עשה שינוי בבריאה,

שיהיה,

האנושות צריכה את המוות.

באמת,

כתוב אחרי זה שהמוות זה טוב מאוד.

למה?

כשאדם, אדם יכול לחטוא

כל הזמן, אבל על ידי שהוא יודע שהוא צריך פעם למות

ולתת דין וחשבון,

אז הוא נרתע קצת מעבירות.

המוות זה טוב מאוד לו. איפה כתוב שהמוות הוא טוב מאוד?

טוב מאוד זה המוות. איפה זה כתוב?

איזה טוב מאוד זה המוות.

בפרשית. בפרשית, אבל שם לא מוזכר מוות.

רק חז״ל הוא מלבישים.

זה גם כן היה חלק מהבריאה.

אז הקרשבוך הוא עדיין ביום שישי,

עדיין זה ימי פרשית.

אז הוא ראה שיש צורך

לעשות מוות.

שיהיה מוות בעולם. וגם הצרות של הנשים,

גם כן זה בבריאה.

שבטבע שלה יהיה,

שיהיה לה צער עיבור, צער לידה, צער

גידול בונים.

אז זה לא נקרא בגדר עונש.

אבל ראיתי במדרש

שרבי פנחס בן יאיר,

רבי פנחס בן יאיר

עשה מדרש

יש לי הספר שלו, קטן.

מדרש תת-שא קוראים לזה.

כי הוא מתחיל בתת-שא הארץ דת-שא. שמה הוא מתחיל את הדברים לכן קוראים לזה מדרש תת-שא.

רבי פנחס בן יאיר אומר שהוא בדק

הוא בדק

בכל התנ״ך.

הרי הוא רואה

היו בעם ישראל,

היו מלכים,

מלכי בית יהודה זה של דוד, זרע דוד ושלמה.

זה תמיד נשאר בשבט יהודה.

ומלכי ישראל, כשנחלקה המלכות,

ירבעם לקח עשרת השבטים.

אז שם היו גם מלכים, אבל שם כל פעם

מלך ממקום אחר. פעם משבט זה, פעם משבט זה, פעם משבט זה.

ואותו דבר היו שופטים.

שופטים, בית ספר שופטים, יש השופטים. בראשון היה עתניאל בן כנז משבט יהודה.

השני היה אהוד בן גרא משבט בנימין.

אחרי כן היה שמגר, לא יודע מאיזה שבט הוא שמגר.

לא כתוב, אבל ברק הנבינועם היה משבט נפתולי.

ובסוף היה שמשון.

שמשון משבט דן.

כל אחד משבט אחר.

עוד לא אמרתי את מה שמחדש

רב פנחס ונר מעיר הערה עצמה.

היו גם נביאים בעם ישראל.

מ.ח. נביאים.

כמה נביאים יש במסכת מגילה כתוב.

מ.ח. נביאים היו בעם ישראל.

וכולם, זה נביא משבט זה, זה נביא משבט זה.

לא היה, כל השבטים.

הושע בן בארי,

הוא התנבא על תשובה. תשובה ישראל עד השם אלוקיך.

זה בגלל שהוא משבט ראובן. וראובן פתח בתשובה.

ראובן עשה תשובה על שהוא בלבל. אצלו היה אביו.

היה עסוק בשקו ותעניתו.

לכן אחד מנכדיו

הושע נהיה נובי.

אז אומר הפנחסר, בדקתי כל התנ״ך.

לא, ראיתי ששבט שמעון, אין לו כלום.

לא מלך,

אין שום אחד מזרעו מלך,

אין שום אחד מזרעו שופט,

אין שום אחד מזרעו נביא.

ואומר הפנחסר, זה בכלל המעשה של זמרי והשבט שלו,

שהם הלכו עם המדייניות.

זה,

כבוד ברוך הוא לא נותן להם שום זרור.

זה לדורות.

אתה רואה עוד פעם שמשלם הקרש-ברוך-הוא גם לדורות.

גם בפורענות הוא משלם לדורות.

אפילו שלא מחזיקים במעשה אבותיהם, כולם לא חללו מתחתים על זה שלום עם גויות.

ובכל זאת נענשים. אבל זה לא עונש.

זה רק שלא נותנים להם כיבודים,

לא נותנים להם שררות.

אבל ככה קרש-ברוך-הוא לא מעניש בנים על אבות.

לא ימתו בנים על אבות, רק ארבעה דורות

אם מחזיקים במעשה אבותיהם.

אבל ככה היום לא מחזיקים במעשה אבותיהם.

ובכל זאת,

שבט שמעון

לא היה. אבל זה לא בגדר עונש, זה רק לא נתנו להם את השררות.

הם נמאסו לקדוש ברוך הוא, חס ושלום, אני לא רוצה לומר המילה הזאת.

זה שבט גדול של עם ישראל, שמעון.

אבל הכסף ברוך הוא הזניח אותם.

זהו, זה כוח החטא.

אז לא קיבלו שררות.

אבל לא...

בפורענות

לא מצאנו ילד הרות.

אבל בזכויות,

זה זכויות אבות.

אמרתי לפני שבוע,

אמרתי מה שהיה גם אצל נבוכדנצר.

נבוכדנצר,

למה הוא זכה למלכות?

מלכות חזקה,

היה מלך על כל ה...

מלך בכיפה הוא היה.

בגלל ארבע פסיעות

שעשה לכבוד השם יתברך.

שאז, הרי כשחזקיהו

המלך

היה חולה,

האלוה שיחין.

והוא בא

והוא התפלל לקדוש ברוך הוא.

בא ישעיה ואמר לו בשם השם, כשהוא שמע את תפילתו,

והוא התרפא.

אמר, תשימו לו דבלה על ה...

תאנה.

תשימו לו דבלה על...

יבשה דבלה.

תשימו לו דבלה על השחין וזה יתרפא.

ואמר לו שמוסיפים לך חמש עשרה שנה.

אמר,

תן לי אות שיוסיפו לי חמש עשרה שנה.

אמר לו, האות הוא שהשמש תתעכב,

או תחזור אחורה ואחרי כן.

עשר שעות.

עשר מעלות כתוב.

כי בזמן אביב

אחז

היה רשע גדול, אחז.

אתה יודע, אחז

הוא סגר את

בתי הכנסת ובתי המדרש, כמו הקומוניסטים, כמו היבסקים.

שלא יהיו תלמידים, לא יהיו, ואז

חס ושלום הוא רצה שישכחו את הבורא העולם,

שישכחו את תורת משה וישכחו את הקדוש ברוך הוא.

איזה רשע.

אז כתוב בגמרא שחזקיהו,

כשמת אחז,

חזקיהו לא שם אותו בארון.

הביא אותו לבית הקברות

עם חבלים.

חבלים על הרצפה,

שמו, השכיבו אותו שמה,

וגררו את כל החבלים לבית הקברות.

זה לא נוח.

טוב, הוא לא מרגיש, אבל ביזיון גדול.

מלך.

חזקיהו היה

גדול בישראל.

חזקיהו גדול בטוירו,

והרביץ טוירו, והחזיר עטרה ליושנה.

אז,

והודו לו חכמים שזה דבר טוב מה שהוא עשה.

אחרי כן, אז כשהוא נהיה חולה,

לא.

אחרי כן, בזמן אחז בו ביום של ההלוויה,

השמש היא קדמה מהר.

מהר שקעה השמש.

שהיום יהיה קצר ויהיה לילה, ככה לא יספידו אותו.

זה מן הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

זה היה אביב, בזמן אחז.

עכשיו, בזמן חזקיה חזר השמש אחורה,

ונתוספו עוד. מה שהיה חסר בזמן אחז ביום,

נתוסף עכשיו.

ואז מלך בבל מרודח בלאדן

הוא היה רגיל לאכול בשעה 12,

שש שעות

מהנץ

או מעמוד השהר,

ואחרי כן הולך לישון

עד תשע שעות

או שלוש שעות.

ואז יהיה צהריים,

והשמש יהיה בצד מערב.

הוא קם, התעורר, הוא רואה שהשמש בצד מזרח.

אז הוא כעס על כולם,

אבל מה זה, השארתם אותי לישון

יום ולילה

עד הבוקר?

עכשיו בוקר, הוא רואה שהשמש בצד מזרח.

אמרו לו, זה לא ככה, באמת אתה ישנת משש שעות,

ועכשיו צריך להיות תשע.

רק השמש חזרה לאחורה בכלל לתת אות. נודע, ביררו,

נודע הדבר שזה בגלל חזקיהו.

אז המלך רצה לשלוח לו

דברי שלומות.

שלום ל...

אז המזכיר כתב

שלום למלך חזקיהו,

שלום לירושלים,

לירושלים,

ושלום ללקה רבה

לקדוש דחזקיה,

לאלוה הקדוש של חזקיה.

נבוכדנצר היה המזכיר של המלך,

רק באותו יום הוא לא היה.

אז כשהוא בא, סיפרו לו ששלחו מכתב לחזקיה.

הוא אמר להם,

אתם קוראים לו אל הקר הבא וכותבים אותו בסוף?

לא כל כך צריך לכתוב.

שלום ללקה רבה דישראל, דחזקיה,

שלום לחזקיה,

שלום לירושלים, אולייפה, שלום לנושלים שם לחזקיה.

אז אמרו לו, אבל המזכיר כבר הלך.

הוא רץ,

אמרו לו, אז אתה תרוץ ותשיג אותו ותתקן את המכתב.

אז הוא רץ ארבע פסיעות, ככה גמרא בסנהדרין,

צדיק בו ועמוד ב'.

עמוד א' אולי, לא זוכר.

לא שלוש פסיעות?

אז יש גרסה אחרת, שלוש פסיעות.

במסורת השס מביא גרסת הילקוד, שלוש פסיעות.

אז מה, אומר החפץ חיים דבר נפלא.

הרי כתוב באותה גמרא, אחרי שלוש פסיעות או ארבע פסיעות,

בא גבריאל ועצר אותו.

שלא ימשיך לרוץ.

לכבוד השם,

ככה הזכויות של רשע כזה עלולות להזיק לעם ישראל.

אז כתוב בגמרא, אמר רבי יוחנן,

אלמלא לא בא גבריאל,

ועצר את נבוכדנצר,

לא נשתייר משונאיהם שישראל שריד ופליט.

מה הפשט?

מה זה קשור ישראל עם הפסיעה של נבוכדנצר?

אומר ההבצעים, הפשט הוא פשוט.

הרי נבוכדנצר,

בשביל שלוש פסיעות,

הוא זכה שהוא מלאך,

ובנו מלאך, ובן בנו מלאך.

אחרי כן, הפסיעה הרביעית הייתה חצי.

אומר ההבצעים, הוא רק הרים את הרגל הימנית ללכת,

לעשות עוד פסיעה, בא מלאך גבריאל ועצר אותו.

בשביל החצי פסיעה

כיבשתי נינה שלא מלכה,

אבל נקטעה מלכותה,

כי לא הייתה פסיעה שלמה.

וזה מה שאומר רבי יוחנן.

אלמלא שגבריאל בא ועצר אותו,

אז בשתי הייתה ממשיכה למלוך.

ואז אסתר לא הייתה עולה למלכות, ולא הייתה הצלת ישראל מהגזירה של המן שהייתה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

ולא נשאר צריד ופליט, זה מגזירת המן.

זה נפלא איך עפץ חיים מסביר יפה.

אז מה אני רואה כאן?

גם כן אנחנו רואים זכות אבות

הסבא נבוכדנצר,

הלך שלוש וחצי פסיעות לכבוד השם,

אז הוא זכה לא למלכות ולבנו אלא לבן בנו ולנינתו,

אבל הכל בדין, בדקדוק הדין.

עשה חצי פסיעה, עוד חצי מלכות.

חצי זמן מלכות. לא כל החיים

שלבשתי הייתה מלכה.

רואים כאן העניין של זכותו.

אני אספר לכם סיפור.

הרי פה היה פעם, הרבי עליו השלום

היה שבע הברכות של הבן שלו,

של הנכד שלו,

ברשבי,

בישיבת הרשבי ברחוב אסלה.

לפי שמה רב מאיר, חתנו,

היה לו בית כנסת,

והיו בעלי בתים באים להתפלל שם.

והוא עשה שם שבע ברכות

בשבת, בסעודה שלישית.

ואני, לא יודע,

לא יודע, הזמינו אותי, לא הזמינו אותי. באתי, באתי.

באתי לשם,

וביקשו ממני לדבר.

אז קמתי ודיברתי ביידיש.

כי הציבור הבעלי בתים הם יהודים, מבוגרים, לא...

טוב, דיברתי ביידיש. מה אמרתי?

אמרתי שפה, בבני ברק,

מקובל

שכשהולכים לקחת שידוך,

לא מחפשים את היחוס.

העיקר שהבת או החתן,

הכלה או החתן יהיו

בעלי מידות טובות,

או החתן צריך להיות למדן ובעל מידות טובות,

וזהו, לא צריך לחפש את היחוס.

ככה מקובל בשם מחזון איש.

אם מוצאים למשל איזה בעלת תשובה,

צבדקת ובעלת מידות טובות, והיא

אישה משכלת,

לא צריך לעשוב, הרי

לא מאפסים יחס.

ואני אמרתי אז באותה דרשה שבגמרא לא משמע כך.

תראו מה זה עניין של זכות אבות.

נבוכדנצר זכה

את המלכות לבנים ולנינה שלו

בזכות מעשיו של נבוכדנצר, בזכות הפציעות שלו.

לכבוד השם.

אתה רואה ש... ועכשיו אנחנו רואים גם יהודה,

זו זכות אבות.

בגלל שיהודה הציל

ארבע נפשות,

לכן לאחר מאה אלף שנים,

לאחר אלף ומאה שנים, הוא אמרנו,

ניצלו חנניה, מישאל ועזריה ודניאל.

אתה רואה מה זה זכות אבות.

אתה מתחתן עם...

אז אמרתי שמה.

לכן מה זה?

פה יש חתונה עם נכד שלה רף.

שכל ימיו בתורה, זה זכות גדולה שיהיה ייחוס.

עכשיו, יש לי קושייה.

אני קודם אוסיף.

האדם לא אחראי על מעשה נגדו

או נינו.

אמא, למשל, הנכד

של ראובן

התחתן עם גויה, רחמנו לצלם, ויצא מכלל ישראל,

אבל לא יתבעו את ראובן.

הוא לא צריך לחנך את הנכד.

הנכד, הבן צריך לחנך.

אם הוא לא מחנך טוב, ודאי יתבעו אותו.

אדם שלא חינך את בניו טוב, הוא יתבע אותו.

אבל אם לא חינך את הנכד או את הנין,

זה לא העניין שלו.

ויש לי ראייה.

יש לי ראייה. אדם לא אחראי על העבירות של הנכדים.

הנה, חזקיהו המלך

לא התחתן בהתחלה.

בא ישעיה ואמר לו,

צב לביתך כי מת אתה.

צב לביתך שאתה הולך למות.

אמר לו, למה?

מה יקרה? הוא אמר לו, שלא קיימת מצוות פירי ורבייה.

הוא עוד לא התחתן.

הוא היה,

נדמה לי, בן 39, הוא נפטר.

הוא עוד לא התחתן.

אמר לו, אתה יודע למה אני לא מתחתן?

כי אני צופה שיצא ממני רשק, מנשה, מנשה.

המלך מנשה, בן של עזקיה, היה רשע גדול.

בהתחלה, רגע, נעשה תשובה.

בסוף ימיו עשה תשובה.

אז מה אמר לו ישעיה? מה אכפת לך מהבן אתה?

אתה מצווה בפירי ורבייה, ועדי כבשד רחמנה למלך.

מה פירוש?

אם אדם יענש על חטא של בנו,

אז מה אתה אומר לי, מה אכפת לך?

אני דואג לעצמי שלא ייענש על ידי החטא של הבן.

אמר לו, זה לא עניינך, אתה לא אחראי עליו.

אתה חינכת אותו, באמת,

חזקיה לימד את מנשה, כתוב בגמרא שמנשה אמר

בסוף ימיו,

אבא שלי לימד אותי בפרשת

ואת חנן,

בצר לך

ומצאוך

ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו,

והשם לא יעזבך ולא ירפך.

בקיצור,

מנשה, אבא שלא חינך אותו, אבל הוא יצא לתרבות רעה.

נהיה עובד עבודה זרה במידה גדולה

והעמיד צלם בהיכל,

רחמנו לצלן.

והוא,

אבל הוא אמר לו, ישעיה, זה לא אכפת לך,

זה לא עניינך,

אתה עשית את שלך ואתה צריך לעשות.

והוא אמר לו, אז תן לי את הבת שלך, אולי זכותך וזכותי יעמדו לי.

אולי

שאתה רואה, אדם לא אחראי על

על מעשיהם של הילדים.

היי, אז למה סבא שלי היה מתפלל כל יום

עם תפילין

על יד המזוזה,

יהי רצון מלפניך שלא יצא שום פסול

מזרעי וזרע זרעי עד עולם?

זה לא בכלל שהוא ייענש על

איזה נכד שחס ושלום יתחתן עם גויה,

אלא זו בושה בשבילו, פשוט הוא מתבייש

שיהיה לו נכד נשוא עם גויה.

זו תפילה בשבילו, לא שלא יחטא ילד

והוא ייענש על זה, הוא לא ייענש על זה.

זה לא עניינו.

רק זו בושה, פשוט זו בושה שאדם צריך לדאוג

שזרעו יהיה קדוש וטהור.

זה,

אדם צריך לדאוג.

והתפילות של סבא עזרו לנו, שברוך השם,

המשפחה שלנו, כולם

כולם

בני טוירו, ואין אפילו מחלל שבת אחת.

מכל צאצאיו של רבי ברוך הוא,

אין אפילו מחלל שבת אחת.

זה בזכות התפילות של סבא וגם הזכויות שלו.

הוא היה בעל צדקה גדולה.

אז יש לנו הזכויות של סבא מצד זכות אבות,

וגם התפילות שהוא התפלל על כל צאצאיו.

מה השעה?

שבע ועשרים. שבע ועשרים.

מתי התחלתי? בשש?

שש עשרים וחמש.

אז עוד מעט.

מה, רציתי להוסיף משהו. למה רבי ברוך התפלל על הקצאצאים? כן, טוב, אמרתי, למה הוא התפלל?

לפי זה בושה שיהיה לו בן שייצא לתרבות רעה.

בשביל עצמו, לא בשביל

ראשו בן צדיקה. הוא לא יענש.

ראשו בן ראשו.

איזה סובי הוא עם מחללת.

רבי חנניה בן עקשי אומר,

רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגעיל תורה ויאדי ער.