חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק ג - איך צמחו גדולי הדור? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, שלום בית, נאמן ואיתן, יעל בת נירה וחן בן מלכה, אמן.

הוא לא נולד גאון,

הוא לא היה יחסן,

בעל ייחוס.

הרבה שנים הוא לא למד תורה,

אבל ביום מן הימים הוא התחיל.

זה היה קשה,

אפילו קשה מאוד,

אבל הוא התחיל

בלהט אש קודש,

במסירות נפש עצומה ונוראה,

השקיע את כל כוחות נשמתו,

עמל ללא לאות יומם ולילה

עד שזכה להגיע

ולהיות התנא קדוש רבי עקיבא.

הוא לא נולד גאון,

כמו שמבואר בספר בניין יהושע על אבות רבי נתן

ובאגרות רבנו הגאון רבי ישראל מסלנד, מאגרת יוד.

הוא לא היה יחסן,

כאן בואר בגמרא בברכות כ' זן.

הוא הרבה שנים לא למד תורה, כמובן בעבוד רבי נתן, פרק ו' משנה ב'.

ועם כל זאת הוא התחיל

וישב להגות בתורה הקדושה במסירות נפש שנים על גבי שנים.

ולהיכן הוא הגיע?

למה הוא זכה?

נלמד ממה שמשה רבנו סבר,

שהוא מתאים היה להיות נותן התורה לעם ישראל במקומו.

כמו שמבארת הגמרא במנחות כ' ט'.

מכך שמצינו ברבי עקיבא מעין נתינת תורה,

שכן שנינו בגמרא ביבמות סב',

שאחר מיתת 24,000 מתלמידיו

היה עולם שמם,

עד שבא רבי עקיבא אצל ריבותינו שבדרום ושנאה להם.

דהיינו, הוא החזיר את התורה לעם ישראל,

ומכך שהוא היה היחידי באותה תקופת הזוהר בדור של ענקי רוח,

שנכנס לפרדס ויצא בשלום,

כבחגיגה י״ד.

כיצד הוא זכה לכל זאת?

רק בזכות העמל הנורא בעקבות המאמצים הכבירים לזכות לכתר של תורה,

מאמצים שנשאו פרי-הילולים.

הגאון רבי יצחק קוטנר, זכר צדיק לברכה, מתאונן באחד ממכתביו,

באגרות פחד יצחק, איגרת קכח,

על ספרי התולדות של ימינו.

וזה לשונו.

רעה חולה אצלנו,

שכאשר מתעסקים אנו

בצדדים של השלמות של גדולנו,

הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם.

מספרים אנחנו על דרכי השלמות שהגיעו אליהם.

בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הנפשי שהתחולל בנפשם,

הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם.

כולם מרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

אבל מי יודע על המלחמות,

המאבקים, המכשולים, הנפילות, הנסיגות לאחור,

שמצא חפץ חיים בדרכי מלחמתו עם יצרו עד שניצח והצליח להתגבר עליו.

תינוקות אינם נולדים גדולי האומה.

אין גדול בישראל שנולד גדול.

הכוונה במהות, לא בפרסומת.

כולם נולדו ילדים.

כולם התחילו מאלף בית והלאה.

כמו שכתב הגאון הרב מנחם שח,

זכר צדיק לברכה, במכתב, איגרת מלב אל לב,

לבין ישיבה בעמוד 6. אין אחד בעולם שניצול מעליות וירידות.

לכל אחד במשך כל הדורות,

היו עליות וירידות.

וכל גדולי הדורות שהיו להם מעלות נשגבות,

לא נולדו עם זה,

ולא בקל הלך להם.

כל אחד נכשל אין ספור פעמים,

וכל אחד התגבר על עצמו עוד ועוד,

עד שבמשך הזמן נהיו מעלותיו חלק מעצמיותו,

ונקנו לו למשך כל ימי חייו.

צדיקים ותלמידי חכמים אינם נעשים כאלה מכוח אותות ומופתים,

אלא בזכות עמל רב ויגע ממושך.

הם עבדו על המידות,

ליטשו אותן והבהיקו אותן

עד שנעשו מאירות כיהלומים.

הם עמלו יומם ולילה בלימוד התורה עד שנעשו גאונים.

הם לחמו באותו יצר רעש שיש לנו וניצחו אותו.

הם הכניעו אותו שוב ושוב עד שמיגרו אותו.

הם נתנסו בניסיונות קשים ויכלו להם,

וכך הם צמחו להיות צדיקים,

גאונים, קדושים וטהורים.

כתב פלא יועץ בערך עמל

ובוודאי הגמור שגם אברהם, יצחק ויעקב

ומשה רבנו

וכל הקדושים

היה להם יצר רע כמונו כמוהם

אלא שעל ידי העמל הוא הגיעה.

כפו את יצרם לדבק ביוצרם

עד שלבסוף נהפך להם לאוהב

כי אין זה כותב בספר ארוחות צדיקים על דוד המלך

בשער התשובה.

דוד היה לעולם יצרו קשה וחזק

והיה צריך לעשות עמו מלחמה בכל יום

וכאשר רעש אינו יכול לעמוד בו

עמד עליו והרגו

הרי לנו שכל אחד ביצר הרע שלו

כל אחד חייב להילחם ביצרו הרע כדי לעלות ולהתעלות

כי אין דרך אחרת

לא זו בלבד

אלא שאמרו חכמים זיכרוניו ברכה בסוכה נב

כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו

כל גדלות נפש

כל השגה רוחנית של גדולי ישראל

לוו בחבלי לידה מדממים של מאבק

יום יום

שעה שעה

כל רגע בניסיון שלו

הגאון מווילנה אמר לתלמיד שלו

המגיד מדובנה

שביקש מהגאון

את יצר הרע שלו

אז הוא אמר לו ביידיש והתרגום בעברית

ילדי שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך מהיצר הרע שלי

הוא בוער בי כמו אש

הוא בוער בי כמו אש

וכך אמר הרב הקדוש רבי משה מקוברין

זכותו תגן עלינו אמן

רבים חושבים

שלצדיקים אין יצר הרע

ישמרכם השם יתברך מהיצר הרע שלהם

הוא אינו מתבייש לפתות אותם אפילו לאיסורים הגרועים ביותר

למען המאבקים הללו

אדם בא לעולם הזה

כמו שמפורש בכתוב באיוב ה' ז'ן

אדם לעמל יולד

הרמחל מבאר בספרו דרך השם פרק ג' במין האנושי

וזה לשונו

אולם היות הדבר הזה נשלם כראוי

גזרה החוכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים

דהיינו מנשמה שכלית וזכה

בגוף ארצי ועכור

שכל אחד מהם ייטה בטבע לצידו

דהיינו הגוף לחומריות

והנשמה לשכליות

ותימצא ביניהם מלחמה

באופן שאם תגבר הנשמה

תתעלה היא ותעלה הגוף עמה

ויהיה אותו האדם המשתלם בשלמות המעוטד

ואם יניח האדם

שינצח בו חומר

הנה ישפל הגוף

ותשפל נשמתו עמו

ויהיה אותו האדם בלתי הגון לשלמות

ונדחה ממנו חס ושלום

ולאדם הזה יכולת

להשפיל את חומרו לפני שכלו ונשמתו

ולקנות שלמותו כמו שזכרנו.

הכל מסור ביד האדם.

הוא יכול לנצח את החומר ולהעלותו למעלה

ולהתדבק בשם.

זו הייתה כוונתו

של רבי אלימלך מניז'ינסק,

זכר צדיק ברכה,

כשכתב בצטל הקטן שלו

האדם לא נברא אלא לשבר את הטבע.

כל מה שאנחנו פה,

לשבר את הטבע ולתקן את המידות.

האדם התורני צועד תמיד במסלול של מאבקים.

איש,

מלבד יציר דמיון ספרותי,

אינו נולד, וכתר התורה על ראשו.

כולם נאבקו.

הסיפורים שהם מציירים, ציורים על כל מיני גדולים וזה, הם מציירים ציורים איך שרוצים.

במציאות,

כולם נאבקו.

בין גדולי ישראל

היו בעלי כישרון גדול

והיו בעלי כישרון קטן.

אבל מי שהשקיע השיג והגיע.

בתוצאה הסופית לא ניכר שואה לפני דל,

עשיר ועני.

בתוצאה הסופית זה לא משנה איך התחלת. התחלת עשיר עם כישרונות או שהיית דל בכישרונות.

בתוצאה הסופית כולם נהיו גדולים.

כל הנפקא מינא זה כמו שהגדיר רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה,

היא בתוספת נר.

כלומר, בעלי הכישרון הקטן היו חייבים להשקיע עוד.

זאת אומרת, אתה צריך להישאר בלילה עם עוד נר.

כי אתה עם כישרון קטן יותר,

אז אתה לא מספיק לך נר אחד, עוד נר. אתה צריך להישאר עוד קצת,

להתאמץ.

זה כל ההבדל.

בין אדם שיש לו כישרון קטן לכישרון גדול, עוד נר.

או כפי שהגדיר זאת מרן הגאון האדיר,

רבי חיים קנייבסקי שליטא באורחות יושר עמוד צדיק,

שכל הנפקא מינא בין בעל כישרון גדול לקטן

זה עוד חצי שעה.

מה שזה עושה בזמן מסוים, זה יעשה בעוד חצי שעה.

שעל בעל,

מי שחסר כישרון צריך לעמול יותר מחברו,

אבל כל אחד יכול,

ונעים הדברים למי שאמרם.

השמיים פתוחים לקבל את כל הבא בשעריהם.

כל מי שעובד ויגע, עוזרים לו מן השמיים.

כמו שאומרת הגמרא במנחות כט, הבא להיטהר.

מי זה הבא?

כל אחד שבא.

ללא חילוק, ללא הבדל.

מסייעין אותו.

כפי שאמר הגאון לבליעזר יהודל פינקל,

זכר צדיק ברוך הוא על ראש ישיבת מיר,

כך הוא היה רגיל לומר,

בלימוד התורה אין שום פטנטים וקיצורי דרך.

על כל דבר צריך לעמול ולהתייגע.

התורה אינה כשאר החוכמות

שקנייתה תלויה בכישרון האדם,

אלא היא חוכמה אלוהית שניתנת לאדם במתנה כפי הכנתו הרוחנית אליה.

כמו שאומרת הגמרא

מגילה ו',

אמר רבי יצחק,

אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי,

אל תאמן.

לא יגעתי ומצאתי,

אל תאמן.

יגעתי ומצאתי, האמן.

אנא מילה בדברי תורה,

אבל במשא ומתן

סיעתה הוא מן שמאייה.

ולדברי תורה לא אמרן,

אלא לחדודיה,

אבל לא קומה גרסה, סיעתה מן שמאייה היא.

הרי לנו כי קניין התורה תלוי בסיעתה דשמיא.

זאת אומרת, להעמיד את התורה על עמיתה,

לכוון להלכה,

זה צריך סיעתה דשמיא.

ואכן, הסיעתה דשמיא תלויה במעשה האדם,

שכן כפי מה שהוא משקיע ומתייגע בקניינים הרוחניים המבוארים במסכת אבות,

ממחאת קניינים,

כך הוא זוכה לקנות את התורה הקדושה ומעלותיה.

באותם קניינים,

הלוא הינם פעולות ומעשים שביד כל אחד ואחד לעשותם ולהשיגם.

ועל כן ידע כל אחד ואחד שביכולתו הוא להגיע להיות גדול בישראל,

ביכולתו הוא להיות צדיק הדור,

ביכולתו הוא לדעת את כל התורה כולה.

כמו שאמר הגאון הצדיק רבי מיכאל יהודה לבקוביץ,

זכר צדיק וברכה, באחת מדרשותיו,

שעיקר היסוד להצלחה בתורה הוא רק מכוח הגיעה,

ובלעדה אי אפשר לזכות בכלום,

ומכוחה זוכים לכל.

כמו שמדויק בדברי החכמים,

יגעת ומצאת, תאמין.

לא יגעת ומצאת, אל תאמין.

והדברים האלה נאמרו לכולנו,

בין אלה שניחונו מן השמיים בכישרונות מבורכים,

ובין אלה שלא זכו לכך.

לכולם קובעים חכמים, זיכרונם לברכה,

שהשגה בתורה תלויה אך ורק ביגיעה,

לא בכישרונות

ולא בכוחות.

שיש להם.

אפילו בעלי הכישרונות הגדולים,

אם לא יגעו מעצמם,

ויחשבו שיש להם תורה מכוח כישרונם, אל תאמין.

ומאידך,

אלו שלא זכו לכישרונות,

אם ידמו בנפשם

שהם יגעו בתורה ולא ימצאו ברכה בלימודם וביגיעתם, גם זה אל תאמין.

כי על ידי הגיעת האדם נותן לו הקדוש ברוך הוא כוחות

להשיג הרבה יותר ממה שבכוחו להשיג

בכוחות הטבעיים.

היגיעה מזכה את האדם במתנה מהקדוש ברוך הוא

בקניין אמיתי בתורתו.

וכן כתב

הרב שך באיגרת, מכתבים ומאמרים, איגרת ממה.

אין יוצא מן הכלל בזה,

בין מי שהוא בעל כישרונות גדולים

ובין שהוא לא כל כך כישרוני.

כולם יכולים לעלות במעלות התורה ולהיות מגדולי התורה והיראה.

הכל תלוי אך ורק בגיעה.

נפש עמל,

עמלה לא.

ויגעת ומצאת, תאמין.

הרי שהזכייה בתורה אינה תלויה בכישרונות,

כי אם במעשים.

מטעם זה היה אומר הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן, זכר צדיק וברכה, השם ינקום דמו,

בקובץ מאמרים ואגרות חלק א',

עמוד קטה ז',

הדרך להגיע לשלמות בתורה ויראת שמיים

אינה תלויה לא בכישורים ולא בגאונות.

את התכונות האלה צריכים באוניברסיטה.

לעומת זאת, מה שנחוץ לבן ישיבה,

אוזן קשבת,

שאיפה ורצון להבין ולגדול.

בלעת זקנתו,

התבטא רבי אלחנן.

אפילו בחור בעל כישרונות בינוניים,

אם ילמד בהתמדה 12 שעות ביום,

מובטח לו שיצמח להיות גדול בתורה.

בדבר זה למדתי מניסיון.

12 שעות רצוף ואתה תהיה גדול בתורה.

הבטחה עם ניסיון,

עם תעודה, עם פלומבה.

חפץ חיים אומר שהוא למד רגיל.

עד הצהריים, אכל, נח.

אחר כך למד עוד,

אכל, נח.

זהו, המשיך אחר כך בערב, כמו בישיבה.

ככה צמח.

אתם שומעים?

בעקבות היסוד הזה,

גם אגרם לפקוביץ' מדריך את התלמידים באמרי דעת עמוד כ',

שהדרך להגיע לשלמות היא שכל סדר היום מתנהל רק סביב התורה.

התפילה,

שמיעת השיעור,

חזרה עליו,

בירור הסוגיה לכל פרטיה,

לימוד המוסר,

שמיעת השיחות

וקבלת הדברים לידי מעשה.

זוהי שלמות.

לדעת את התפקיד שעליו למלא,

לרכוש ולזכות

בעתיד הגדול העומד לפניו,

עתיד של גאון,

עתיד של צדיק,

עתיד של מיטיב לכלל ישראל.

וכך היה דורש הגאון רבי בן ציון אבא שאול,

זכר צדיק וברכה לבני ישיבתו,

באור לציון, חוכמה ומוסר, עמוד נג.

כולנו יכולים להיות גאונים,

רק צריך לזה מרץ ולנצל את הזמן כראוי,

שכן ייתכן

שאנו לא מנצלים אפילו רבע מהזמן כראוי,

כי הלוא כל יום הוא ארוך בדיוק

כמו יום של תענית ארוך.

ואכן יעידו על כך אותם גדולי ישראל

שהם נולדו בעלי כישרון חלש,

הן בהבנה,

הן בהעמקה

והן בזיכרון,

ובעקבות חזרה והתמדה

זכו ונתעלו להיות גדולי ישראל.

כמו שמסופר על אחד מגדולי פוסקי דורנו,

שניחן בראש חלש

ויהי היום

שמע שבאחת הישיבות המפורסמות ביותר באותה העת שלפני מלחמת העולם השנייה

מקבלים בחורים

רק אם נבחנים על כמה מאות דפי גמרא בעל פה

להתקבל לישיבה.

הבחור ישב

והגה בתורה יומם ולילה.

ימים משנים.

עד שחש שהוא ראוי לעמוד

ולהצטרף בכור המבחן.

נסע לישיבה,

ניגש לבוחנים,

נבחן,

ולא הצליח במבחן.

במקום להישבר,

אחרי כל כך הרבה שנים של עמל וחזרה שלא התקבל,

לא חשב על כלום.

נכנס לישיבה,

התיישב ללמוד

עד שהרכבת

שבה הוא אמור לנסוע הביתה תגיע.

ראש הישיבה שנכנס לאולם הישיבה

ראה את הבחור יושב ולומד בהתמדה עצומה,

נפעם למראהו.

בחור שעמל ויגע להיבחן ולא הצליח,

ואף על פי כן לא נשבר,

אלא פשוט מתיישב ללמוד כאילו מאומה לא קרה.

ניגש ושאל אותו,

מפני מה עדיין לא נסעת הביתה?

היות שנותרו עוד כמה שעות עד צאת הרכבת, וחבל היה לי על הזמן.

לפיכך התיישבתי ללמוד.

מי שראה זאת ראש הישיבה,

אמר לו, לא,

כאן אתה נשאר ואני מקבל אותך באהבה.

בישיבה היו בחורים עילויים ממש,

בחורים שידעו ש״ס עם כל הראשונים,

וברעותם את הבחור שנכנס בצורה כזו,

על אף ההערכה שהם חשו כלפי ההתמדה והרצינות שלו,

זלזלו בו מחמת כישרונותיו וידיעותיו.

עברו שנים רבות,

מאותו המעשה.

ואותו בחור הצליח יותר מכל אותם בחורים,

שחלקם אומנם נעשו רבנים חשובים בעולם היהודי,

שכן אותו בחור

נהיה מגדולי פוסקי הדור והקים ישיבה לאלפי תלמידים,

וביניהם רבנים, ראשי ישיבות ומורי הוראה,

והכל מהכוח שהוא לא נשבר,

לא התייאש,

נלחם יום יום על התעללותו הרוחנית

עד שזכה למה שזכה.

וכך העיד

הגרי גרשונוביץ, זכר צדיק ברכה, בניצוצי אש עמוד רפאת,

שהוא שמע מהחזון איש,

שרוב גדולי ישראל לא היו בעלי כישרונות,

וכל גדולתם באה רק

על ידי עמלם.

ובאמת,

רוב גדולי דורנו לא נולדו עם כישרונות עילויים,

אלא עם כישרונות בינוניים במטה,

ורק על ידי עמל והתמדה.

תפילה ועבודה שהשקיעו,

הם גדלו.

אחד מהם

היה בחור שלא למד,

והחליט ללכת לעבוד,

עד שפוסק הדור הגאון הרב ווזנר,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

ראה אותו עובד,

שכנע אותו לעזוב הכול ולהתחיל ללמוד.

כיום הוא אחד מגדולי הרבנים בדורנו.

אחר

למד בישיבה בירושלים מכיוון שהיה בחור כל כך חלש,

עד שלא הבין מה מדברים בלימוד העיון בישיבה,

נשבר.

יום אחד ניגש אליו המשגיע בישיבה

מדוע אינך לומד.

הסביר לו שהוא לא יכול ללמוד בעיון, הוא לא מבין מה שמדברים בשיעורים.

אמר לו, אם אתה לא מסוגל עיון, תלמד בקיאות

או הלכה.

תלמד מה שאתה מסוגל.

העיקר שתלמד ותצליח.

ואכן התחיל ללמוד,

אט אט עלה ונתעלה עד שהוא היום אחד מהפוסקים החשובים בדור.

לא קלה הדרך.

בתחילה הוא לא היה יכול ללמוד אלא קיצור שולחן ערוך.

כל מחורי ישיבה לעגו לו, בזו לו,

כינו אותו בשמות גנאי, בעל בית,

עם הארץ,

אבל הוא לא נשבר.

התגבר על הבושה,

לא התחשב,

לא התפעל מאף אחד,

המשיך בעקביות,

מלימוד קיצור שולחן ערוך.

הוא עבר במשך שנים,

למד משנה ברורה,

התקדם לשולחן ערוך,

עד שנהיה אחד מגדולי הפוסקים.

ופעם הוא ביקש להתקבל לישיבת קול תורה בירושלים,

מישהו אחר, בחור שהיה כל כך חלש,

עד שהישיבה לא רצתה לקבל אותו.

הרב הגאון רבי ישראל גנץ בחן אותו,

ראה שהוא לא מתאים,

כיוון שאומנם היה לו זיכרון פנומינלי,

אבל ההבנה שלו שאפה לאפס.

הוא היה כל כך זוכר דברים שאמרו עליו בישיבה, שאת כל שערי אושר היה מבין,

היה יודע להגיד בלי להבין מילה.

ולכן הוא ביקש לדחות אותו.

אכן הבחור חשקה נפשו בתורה,

התחנן שיכניסו לישיבה,

ומשלא יכלו לעמוד בתחנוניו, הכניסו אותו.

היום הוא אחד מגדולי הרבנים.

מעשה עם בחור שאף ישיבה לא רצתה לקבל אותו בגלל הכישרון החלש.

אביו שראה כך פנה ואמר לו,

תראה בני, אולי אתה לא מסוגל לגדול בתורה,

מוטב שתצא לעבוד.

הבחור לא ויתר.

אבא, נפשי חשקה בתורה, אני לא מתייאש.

אנסה עד שאצליח.

הלך מישיבה לישיבה, התחנן לראשי ישיבות,

עד שהגיע לישיבת מיר.

אז קיבלו כל בחור שנפשו חשקה בתורה.

כיום הוא אחד מגדולי ראשי הישיבות ממש, אם לא הגדול שבהם.

כך היה עם גדולי האדמו״רים

בדורנו.

אחד מהם היה עם כישרונות חלשים,

אבל נפשו חשקה בתורה.

עמל יומם בלילה בתורה בירת שמיים,

כיום הוא גאון ובקיא בכל התורה כולה.

ופעם, בעת רצון, כשרצה לחזק את התלמידים, סיפר

איך לילות שלמים היה מתייגע על הבנה של תוספות פשוט,

והוא היה יכול להתפלל שעות להתחנן לקדוש ברוך הוא שיאיר את עיניו בתורתו.

בסוף זכה להיות גאון עצום ותלמיד חכם מופלג, הבקיא בכל התורה כולה בעיון.

וכפי שהעיד פוסק הדור הגאון הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה,

אחרי שדיבר עם האדמו״ר הזה בלימוד,

כשנפגשו פעם לצורך עניין ציבורי חשוב,

ואמר לו, ידעתי שהוא כזה גאון עצום.

וכן סיפר הגאון רבי ברוך שמעון שניאור סון, זכר צדיק לברכה,

שפעם שוחח עם אותו האדמו״ר בלימוד,

התווכחו על איזה חידוש,

אם כתוב בפני יהושע או לא כתוב.

האדמו״ר טען, לא כתוב.

רבי ברוך שמעון טען, כתוב.

כשהביאו את הפני יהושע ראו שהצדק עם האדמו״ר.

אבל רבי ברוך שמעון שניאורסון ביקש שיביאו את הפני יהושע החדש בהוצאת אור החוכמה,

ושם באמת נמצא גם כן.

אבל הייתה זו השלמה מכתיבת יד.

וכהנה היו עוד רבים מגדולי ישראל במשך הדורות,

לא היה להם כישרונות מבורכים,

אבל הם עמלו ויגעו עד שהשיגו מה שהשיגו ונהיו גדולי ומאורי הדור.

ואיך צמחו כל גדולי ישראל כמו מרן החפץ חיים זכר צדיק וברכה ואחרים?

פעם סח הגאון הצדיק רבי יוסף ליבננדיק זכר צדיק וברכה.

ייתכן ויש סבורים

שהם צמחו ככה מבריאתם,

ולא היא.

רק בזכות העקשנות וההתמדה הגדולה, ללא לאות,

ללא הרף,

הגיעו לרום מדרגתם.

מורגל בפיו של הגאון רבי ישראל זאב גוסטמן,

זכר צדיק לברכה בעל קונטרסי השיעורים,

שכבר בגיל 19 היה דיין בבית דינו של רבי חיים עוזר,

שלמרן החפץ חיים

ולגאון רבי שמעון שקופ,

זכר צדיק וברכה,

היה ראש רגיל,

ועלו ונתעלו רק בכוח יגיעתם ועמלם בתורה ויראת שמיים.

וכך העיד על עצמו כמה וכמה פעמים שכל גדולתו באה רק מכוח התמדה ועמל.

בעת לומדו בישיבת גרודנה כינו אותו בישיבה עילוי,

כששמע זאת רבי ישראל זאב זעק בקפיידה,

עילוי?

איזה עילוי?

את תמצית דם חיי נתתי בשביל התורה.

ואתם קוראים לעילוי?

כאילו נולדתי עם שפיץ,

עילוי.

וכעין זה מצינו שהעיד נכדו של מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר, זכר צדיק לברכה,

שכשהיה רבי ישראל יעקב מסיח אודות אנשים גדולים,

מעולם לא התייחס לטיב כישרונם במוחם,

אלא למידת התמדתם בלבד,

כאשר הוא מציין

כי פלוני הוא שקדן עצום.

פלוני מתמיד גדול.

זה היה אצלו המודד לגדלות.

לא כישרונות,

ולא שום פרט אחר.

ואכן כבר קדם לו בזה הנציב מוולוז'ין, זכר צדיק לברכה.

הוא התבטא פעם ואמר שהפוסק הכי גדול שבדור

הוא הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור,

זכר צדיק לברכה, שדיברנו עליו אתמול.

היות והוא המתמיד הכי גדול שבדור,

הרי לנו שלא אשיב

רבי אלחנן וסרמן אותו על הגאונות שהייתה לו אלא על ההתמדה שהייתה לו.

לא הבהירות אלא התמדה.

במצרים היו ימי חושך

עד שלא יכול איש לקום מתחתיו.

בימינו שורר חושך מצרים וכל אחד רץ וחובט ראשו בקיר

ודומא עליו שזו דרך.

שולחים את הרגליים קדימה ומדמים שזו הליכה.

מטלטלים את הידיים ומדמים שזו עבודה.

זו איננה דרך.

זה גישוש באפלה.

הרבה בחורים ואברכים

יש להם שאיפה כנה וחזקה

להתעלות במדרגות התורה והיראה.

מחפשים כל מיני דרכים או פטנטים להגיע להישגים רוחניים

על ידי סיגופים שונים,

לומדים ספרי מוסר או חסידות, שעות רבות,

תפילות, פעולות שונות.

אבל הדרך האמיתית היא לימוד התורה.

אין דרך אחרת.

כבר התעונן על כך אסטייפלר, זכר צדיק וברכה.

אנשים חושבים שאפשר להשיג השגות רוחניות באמצעות כל מיני דרכים,

אבל אינם יודעים שעיקר גדלותו ורוממותו של האדם

בא על ידי לימוד התורה.

ככל ששוקד ומשיג יותר בלימוד התורה,

כך מתרומם ומתעלם.

למה, מי יכול להגיד לי?

נו, למה?

אמרתי את זה קודם. למה?

כי מי שמתאמץ מקבל בסוף במתנה.

הקדוש ברוך הוא נותן את זה במתנה.

כמו שאמר פעם הכהן הגדול בישראל, מאיר הכהן מראדין,

החפץ חיים לקבוצת תלמידי ישיבה קטנה שבאו להתברך מפי קודשו.

אמר להם, מסתמא יונגלח,

אתם רוצים לדעת איך גדלים להיות תלמידי חכמים?

ובכן, זה נורא נורא פשוט.

בבוקר קמים,

מתפללים,

אוכלים משהו,

לומדים עד הצהריים,

בצהריים אוכלים משהו,

נחים,

מתפללים,

ואחר כך שוב לומדים עד הערב.

בערב עוד קצת לומדים,

עד שהולכים לישון.

וכאן נוסיף החפץ חיים עוד משפט אחד,

עצום בפשטותו.

לא צריכים לקרוע עולמות.

לא צריכים ללכת לטבול במקוואות.

לשבור קרח.

זה נורא פשוט.

ואת כל זה אני אומר מניסיוני.

אני למדתי מהבוקר עד הצהריים,

ומהצהריים ועד הערב. וכך גדלתי!

שמעתם?

וכך אמר הרב הקדוש,

הרב רבי ברצי מן הדבורנה,

לבן שלו,

רבי מרדכי מן הדבורנה, ארבועה רוזין.

בני,

אל תקרא הניחס.

אל תקרא הליכות.

אל תאמר שיש הילוך

ודרך כזה לשם יתברך,

או הילוך כזה לעבודת השם יתברך.

אלו הלוכס.

אלה הלכות.

רק על ידי לימוד תורה אפשר להתקרב לקדוש ברוך הוא, בלי קונצים ובלי קפיצות.

יותר מכך,

אמר האדמו רבי נחמן מברסלב, זכר צדיק וברכה,

שלא יכול אדם להיות בעל השגה רוחנית,

כי אם מישהו למדן בגמרא עם פירוש רשי ותוספות.

וכך כתב בספר שבט יהודה על התורה,

פרשת ויקל. שמעתי מתלמיד נאמן

למרן חותני זקני, בעל חתם סופר,

זכותו יגן עלינו, אמן,

שהוא שמע מפיו הקדוש של מרן החתם סופר, זכר צדיק וברכה,

דמי שאינו יודע שס ופוסקים אינו יכול להיות בעל רוח הקודש.

ומי שיודע שס ופוסקים

ולמד לשמה,

בוודאי הוא בעל רוח הקודש.

חתם סופר.

בכוח התורה אדם יכול להגיע לכל ההשגות הנפלאות.

וכמעשה שהיה באדמו״ר בעל אבני נזר, זכר צדיק וברכה,

ששאל פעם לתלמידו,

הגאון בעל החלקת יואב, זכר צדיק וברכה,

מדוע לא תקרא קוויתלך?

למה אתה לא מקבל קוויתלך? פתקאות כאלה לברכות שנותנים אצל החסידים.

וענה לו החלקת יואב,

אין לי שום ידיעה בעניונים אלה.

נענה לו אבני נזר ואמר לו,

הבריות סבורים שניתן לפעול ישועות רק על פי נסתר.

ואני אומר שייתכן לפעול גם על פי נגלה.

ויודע אני למשל קטע מסוים בנימוקי יוסף ובבא כמה שיכולים לפקוד בו עקרות בנגלה.

לכפות את היצר אפשר רק על ידי תורה.

העצה היחידה נגדו זה לימוד התורה הקדושה,

כמו שכותב המסילת ישרים בביאור מפסידי הזהירות בפרק ה'.

כמאמר רבי פנחס בן יאיר,

תורה מביאה לידי זהירות

וזולתה לא יגיע אליו כלל.

בלי תורה אין זהירות.

רק התורה מביאה לזהירות.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לך ולא עם הארץ חסיד.

איך הוא יכול להיות חסיד?

הוא לא יכול להיזהר, למה?

הוא יכול להרבות, להוסיף דברים וגם להגזים בדברים שלא צריך.

בגלל שהוא עם הארץ, עם הארץ, לא למד תורה, לא למד תורה, איך זהירות?

וזה כי הבורא יתברך, ברא את היצר הרע באדם והוא ברא את תורת ולין לו.

כמו שעברו בקידושין ל״ו, בראיתי יצר הרע, בראתי לו תורת ולין.

והנה פשוט הוא שאם הקדוש ברוך הוא לא ברא למכה זו אל הרפואה זו,

אי אפשר בשום פנים שירפא האדם זאת המכה בלתי זאת הרפואה.

ומי שיחשוב לנצל זולתה אינו אלא טועה

ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו.

כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאוד ומבלי ידיעתו של האדם הולך ומתגבר בו ושולט עליו.

ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא ייקח את הרפואה שנבראת לו,

שזוהי התורה?

כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבור את חוליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו.

היה למה זה דומה לחולה שדרש ברופאים

והכירו חוליו ואמרו שייקח סם זה.

הוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה,

יניח הסם ההוא

וייקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים.

הלא ימות החולה ההוא ודאי.

כן הוא הדבר הזה.

כי אין מי שמכיר בחולי היצר הרע ובכוחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו.

והוא הזהירנו שהרפואה לא תהיה תורה.

מי איפה יניחה וייקח מה שייקח,

זולתה ויחיה.

ודאי שחושך החומריות

ילך ויגבר עליו מדרגה אחר דרגה,

והוא לא יבין.

עד שיימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול,

אפילו הרהורי דברים לא יעלו על ליבו לבקש את האמת.

אך אם הוא עוסק בתורה,

בראותו דרכיה,

ציווייה ואזהרותיה,

הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב.

והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה,

הלוואי אותי עזבו בתורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב.

האוהב ישראל מאבטה

העיד על עצמו בזקנותו,

כשהיה צעיר התחיל יצר הרע להביא עליו ניסיונות בעבודת השם כדי להטריד אותו מעבודת קדשו.

החליט לטענות, לעשות סיגופים, להיפטר ממנו.

לאחר זמן רע ומצא שאדרבא, על ידי הטעניות והרעב,

ליצר הרע היה לו יותר אחיזה בו.

וכמו שמובא מבעל שם טוב הקדוש,

כשהגוף חלש גם הנשמה חלשה.

על כן לבסוף לקהל עצמו את העצה הטובה,

השקיע עצמו בהבנת דקות סברות הרן,

ועל ידי זה נפטר מהיצר הרע לגמרי.

ולא זו בלבד שהמאור שבתורה משפיע על הנפש ומרומם אותה,

אלא שאפילו על הגוף הוא משפיע.

שהגוף יתרצה וישתעבד לעבודת השם יתברך.

כמו שסיפר אבננזר, זכר צדיק וברכה,

שכשהיה בימי חלומיו בקוצק

היה חולה.

והזהירו אותו הרופאים שלא ילמד כלל.

לפיכך הביט בספר בחינת עולם.

פעם בא חותנו,

הרב הקדוש מקוץ, זכר צדיק וברכה, לבקר אותו,

ואמר לו, וכי מהי פעולת הבחינת עולם?

הוא מהביל את העולם.

אבל מה התועלת מזה?

אפילו שהשכל מבין זאת מאה פעמים,

הבשר מצידו עדיין אינו רוצה בכך.

אבל דף גמורת,

פועל שגם הבשר ירצה בכך.

להבין, הרבה השגות בשכל זה לא משפיע על הגוף.

אבל דף גמורת,

פועל שגם הבשר ירצה בכך.

כשאדם לומד באמת,

אדם יושב שעות והגוף לא מציק לו.

הגוף מתרצה.

לכן אתם רואים אנשים יכולים לשבת שעות על גבי שעות.

בן אדם אפילו יושב בדרשה, קם, הנה, תסתכלו כמה מסתובבים פה.

לא יכולים לשבת.

קם, זז, הולך, חוזר. לא יכול, הגוף לא נותן לו.

לא, לא מאפשר.

לא מאפשר.

ואנשים יושנים על ספסלים, על כיסאות,

ולא מפסיקים.

מה זה אומר?

שהגוף התרצה.

שהגוף מסכים.

מי גורם לו?

דף גמורת, כשלומדים כמו שצריך.

ועל כן היצר הרע נלחם בכל כוחו נגד לימוד התורה הקדושה יותר מנגד כל המצוות.

כמו שהביא הגאון רבי אלחונן וסרמן, זכר צדיק ברכה, בשם מרן החפץ חיים, זכר צדיק ברכה, שאמר

לא אכפת לו ליצר הרע שיהודי יתענב ויבכה ויתפלל כל היום.

העיקר שלא ילמד.

וכן כתב בהקדמה לשאלות ותשובות חבצלת השרון.

שמעתי מפי נכד מרן הקדוש מהריד מבלז,

זכר צדיק ברכה,

שמכל ענייני חסידות

ופרישות

וסיגופים

שאדם רוצה להתנהג,

היותר עיקר ומובחר לשמח את הקדוש ברוך הוא בלימוד התורה הקדושה.

והסימן לזה שכל ענייני חסידות וסיגופים שאדם רוצה להתנהג,

אין יצר הרע מוציא כל כך כוחו על זה לבטל אותו כמו שמוציא כל כוחו לבטל את האדם מתלמוד תורה בתחבולות שונות.

עוד קצת נמשיך.

אז כל אחד מהיושבים כאן והשומעים בכלל שמתמודד נואשות

על כל פסיעה בעלייה רוחנית,

על כל קטע גמרא,

על כל דיבור בתוספות,

עכשיו מופנים אליו הדברים.

דע שיש שכר לפעולתך.

יש מי שרואה את מאמציך כבירים

ואוסף אותם בנודו להיות.

בבוא היום

ייזקפו לזכותך כל המאבקים שנאבקת,

כל ההתמודדויות שהתמודדת בעת ההתאמצות להבין קטע גמרא או תוספות,

והם יעמדו לך כסולם לעלייתך רוחנית בדרכך להיות גדול בישראל.

כל גדולי ישראל

לא ידעו מראש שהם יהיו גדולי ישראל.

הם רק ישבו ועסקו בתורה יומם ולילה.

מי שלומד,

בטוח שיהיה גדול בתורה וירא שמים.

אין יוצא מן הכלל.

מי שלומד, גדל.

זה כמו עץ, אתה רואה עץ גדול?

מאה שנה.

גזע עבה.

איך זה?

פשוט תשקעו אותו כל יום, עוד קצת,

עוד קצת,

עוד קצת,

עוד קצת.

כל לימוד זה השקייה, השקייה. אתה גודל, אין דבר כזה. לימוד מגדל,

אתה גודל, אתה גודל, אתה גודל. אין דבר כזה שאתה לא גודל.

אין דבר כזה.

גודל.

על כן, אל תתרפא ממאמציך ולא מפעולותיך.

כל מאמץ זה עלייה בשליבה על פני הסולם הרוחני שלך.

והסולם יקבע עד שבין גדולי הדור יהיה חלקך,

כי לפום צערא אגרא,

וממילא אין בתורה או בירת שמיים מושג

אי הצלחה.

כל מאמץ הוא הצלחה.

לכן חזק ואמץ.

המשך ללא הרף.

ותזכור מה אמר שלמה, החכם מכל אדם.

תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי.

תורה שלמדתי באף,

וטוב פעם בצער ממאה שלא בצער.

עוד צריך לדעת יסוד מוצק

ולהשריש אותו בלב חזק

ויעמוד בכל הזמנים לאדם,

בכל המצבים הקשים.

אף אחד לא יוכל לעזור לך.

רק אתה תוכל לעזור לעצמך.

רק אתה בלבד.

כך אמר הלל הזקן. אם אין אני לי, מי לי.

כל העצות שייתנו לך, ראש ישיבה, משגיח, חבר טוב,

אין בהם אלא בכדי להוליך אותך ולהנחות אותך אל הדרך הטובה.

ואם תרצה אתה לשמוע בקולם ולצעוד בנתיבתם,

אז אתה תועיל לעצמך.

אל תבנה על אף אחד,

רק על עצמך.

תדע היטב את היסוד הזה,

ותיקח את עצמך בידיים ותצליח.

ספר הזה, שאיפות,

בא להראות לאדם שהוא מסוגל להיות גדול מגדולי הדור.

כל המאמרים פה באו לתת לנו את האפשרות לטפס במעלות ולתת לנו את הסיכוי להיות גדולים בישראל.

עכשיו זה תלוי בכל אחד ואחד.

אתה קובע את גורלך וידונו אותך לפי מה שאתה.

וכשתגיע למעלה,

אתם זוכרים את הסיפור מאתמול,

שרבי אלחנן ספקטור,

שאם היה גומר את החיים באופן שתיארנו בדרך המשל, אוי ואבוי, היו אומרים לו רוצח,

רצחת את רבי אלחנן ספקטור הגדול, גדול הדור.

כל אחד לא יודע בכלל מיהו,

עד שהוא יוציא לפועל את כל כוחותיו.

ויש לו כוחות

להיות כמשה רבנו, כך פסק הרמב״ם, הזכרנו אתמול.

כל אחד יכול להיות כמשה רבנו, וחייב כל אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב.

לא תלוי בכשרונות,

לא תלוי בייחוס,

לא תלוי בזיכרון, שום דבר.

הגיעה והתמדה.

זה מה שצריך, בשביל זה באנו לעולם.

נפש עמל,

עמלה לא, וזה שכרו לחיי הנצח, אמן.

רבי חנניהו ברגשי אומר, עושה הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל,

לפי כוחר בעולם תרום ומשפעות שנה,

אמר אדונו בסלמה על צדקו יגדיל תורו יעדו.