נציב יום: יוכבד בת סעדה, יפתחו לה שערי שמים, שערי רפואה, שהביופסיה תצא תקינה, שערי זיווג רק מקהילות פז מהרה, ופרנסה בשפע ונקל, ושמחת חיים שערי תשובה, תשובה שלמה לה וכל יוצאי חלציה, ובפרט לשרה בת יוכבד שתעבור לבית ספר יהודי חרדי. אמן !!

במקום העבודה הקבוע שעבד יענקל'ה מזה שנים רבות חש עצמו מוגן, הוותק הרב שצבר, כמו הידע והניסיון שנזקפו לזכותו, רק הוסיפו לתחושת הביטחון שלו, ואכן העניינים התנהלו ביציבות למשך תקופה ארוכה עד שהתמנה מנכ"ל חדש לחברה. האיש שלא מכבר עלה לגדולה, הרגיש צורך עז להפגין סמכויות ולהוכיח לעיני כל כי הוא בעל עוצמה, לפיכך החליט על גל המוני של פיטורים.

בתחילה סבר יענקלה שכל העניין לא נוגע אליו, אולי לחדשים ולזוטרים יש מה לחשוש, אך לו? מחשבה כזו לא עלתה על דעת וכלל וכלל, משוכנע היה במעמדו שאינו נתון בסכנה. יום אחד תפחו העובדות על פניו, על שולחנו הונח מכתב פיטורין קר ומתנכר לקוני וחסר כל פרט מיותר. במילים קצרות הודיעו לו שהוחלט להפסיק את עבודתו במפעל ואינו זכאי לפיצויי פרישה על פי הסכמים שנחתמו עמו בעבר.

העילה האמתית לפיטורין פשוטה, למנכ"ל החדש שמסדרונות המפעל נהגו לקנותו "נפוליון הקטן" על פי עריצותו הקיף עצמו באנשי שלומו. {אנשי שלומנו}. ליענקלה שלא נמנה על הקבוצה המיוחסת לא נותר מקום במפעל. אולם לצערו של המנכ"ל העריץ, נתברר לו עד מהרה - כי לא בקלות יוכל לפטר את יענקלה. במפעל המדובר כמקובל בחברה מתקדמת ומודרנית היה "ועד עובדים" ותפקידו לייצג אותם מול ההנהלה,

ועד העובדים לא ראה כל סיבה ממשית לפיטורי יענקלה. כגון: חוסר יעילות, או ירידה בתפוקה שבעבודה, לכן הועד התנגד לפיטורין, ובמאבק משפטי בין הועד למנהל המפעל - יצא הועד וידו על העליונה, יענקלה נשאר בתפקיד כמלפנים. מה עשה המנכ"ל מצא דרך מקורית להתמודד עם המצב, לא התנגד לפסיקה לא ערער עליה, השתמש ברעיון מתוחכם פי כמה!

לצידו של יענקלה מונה מזכיר חדש, שהוכתר בתואר מקביל לזה של יענקלה. הוסמך לענות לטלפונים, לפתוח מכתבים, לשלוחי מעני לפונים, אף כי בפועל לא נאסרה שום פעולה משרדית על יענקלה לא הוגבל, מכל מקום מצא את עצמו נדחק לפינה, והעניינים התנהלו מאחורי גבו והשעמום אכל אותו מאוד. כל חבריו של יענקלה שטינה בפניהם את צערו לא הבינו!

-        "מה הבעיה?", אחד החברים אמר לו: "מצוין!, אתה פשוט משוחרר, תנצל את הזמן כפי שתרצה תקבל משכורת".

אבל יענקלה לא ידע את נפשו וכל יום היה עבורו סיוט מתמשך, אפילו הניסיונות של המזכיר החדש להיות נחמד כלפיו לא הקלו את המצב יש אומרים רק הכבידו. כוס הקפה שהוגש ליענקלה כל בוקר על ידי המזכיר, והתעניינות בשלומו, "מה שלומך יענקלה איך אתה מרגיש?" וכל זה גרמו לו לתחושת בושה כל כך עצומה! עד שיום אחד החליט לקום וללכת. כל הידידים מנסים להניאו מצעד זה, מדברים אליו בהגיון: "תחשוב רגע!, הלא זה בדיוק מה שהמנכ"ל החדש ניסה לעשות לך "נפוליון הקטן" לגרום לך לעזוב מרצונך את העבודה ולהיפטר ממך, אסור לך להישבר!"

אבל יענקלה בשלו: "אינני מסוגל לאכול לחם חסד" השיב לידידים. "האם אתם סבורים כי עם בצע כסף אוותר על כבודי? הרי בכל יום מבקש אני בברכת המזון "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד" כי הבושה קללה עצומה היא!".

וכך עשה, ארז את חפציו האישיים, הגיש מכתב התפטרות, יצא מבעד לשער המפעל בפעם אחרונה בחייו. מה אתם סוברים: יענקלה צודק או לא? אתם עוד ישנים? מה אתם סוברים? יענקלה צודק? יונה? - לא, מה אתה אומר מרילי? צודק,

הרב: למה הוא צודק? מקבל משכורת, מה אכפת לך?, הוא אומר: "לך תעבוד ככה אתה מקבל משכורת, מה הבעיה?"

תשובה: משעמם

הרב: מה? שייקח ספר,

תשובה: גזל?

הרב: הוא פינה את המקום שלו הוא נתן לו עוזר, הוא הגביל אותו, אמר לו: לעבוד כפול?, לא אמר לו כלום, מה אתה אומר ברדה? הההההה, דנוך? מה אתה אומר? צודק, ומה אתה אומר? אז מה בסוף הוא צודק שהוא התפטר?

תשובה: הוא צודק,

הרב: למה הוא צודק?

תשובה: (לא שומעים)

הרב: גזל?, לא, לא, הוא השאיר אותו לעבודה עם שותף, שותף ממלא את החלק שלו, אז שניים עושים את העבודה, "שניים שעשאוה פטורים"... מה הבעיה? ובכן האם צודק יענקלה שחש מושפל במצב הנוכחי? והעדיף להפסיד את מקום עבודתו מאשר להמשיך ולהתבזות? ודאי גם ודאי! אין אחד מאתנו שיסכים לאבד את כבודו, אפילו אם יציעו לו משכורת שמנה, הרי כולם יודעים במפעל איך דחקו אותו לפינה, ואיך גרמו לו את המצב הזה, שהוא יהיה מיותר וירגיש מיותר, ושיעוף כבר מפה, בלי להגיד, הכל ברור!,

ובן אדם בא עם תחושה כל הזמן, שסנדלו אותו באופן משפיל ביותר. אכן זו הסיבה שהקב"ה ברא את העולם הזה, ונתן בו את האדם, ולא הביא אותו מיד את העולם הבא. כמו שכתב הרמח"ל "בדרך השם" בשם הזוהר הקדוש: שכל מטרת הבריאה, בכדי שלא יצטרך אדם לאכול "לחם חסד" בעולם הבא. שכן הקב"ה חפץ להיטיב עם האדם בתכלית, לחם שאין איתו בושה! ואם כן פשוט איפה שלולא החיסרון שיש באכילת "לחם חסד" כמו שמגדיר זאת הזוהר הקדוש "נהמא דכיסופא" לחם של בושה.

הקב"ה מביא את האדם היישר אל העולם הבא אל העולם הנצחי, יכול היה להביא אותו ולחסוך ממנו את כל הקשיים וכל ההתמודדויות, כל הניסיונות, כל הסכנות הרובצות לפתחו. אבל רק מכיוון שאכילת "לחם חסד" חסרת טעם היא, ובושה גדולה בצידה, הביא אותנו הקב"ה לעולם הזה, והרבה לנו תורה ומצוות, כדי שנוכל לקנות את חלקנו בעולם הבא בעמלנו. ככל שנתגבר יותר ונתגבר על הקשיים ונעמוד בניסיונות - יתרבו הזכויות בהתאם, ואז זוכים להנאה מושלמת בעולם הבא הצפון לצדיקים.

את ההנאה קנינו בעמל ויזע, הנאה שאין בה בושה וכלימה, הנאה שאינה בגדר "לחם חסד". זוכרים את המסופר על הגאון מווילנה נכון? שהיה בוכה ומצטער שהיה עוזב עולם הזה, ותלמידיו תמהים: "צדיק יסוד עולם מתייפח ובוכה שעוזב עולם כה שפל?", לא הצליחו להסתיר את תמיהתם,

שאלו את רבם הגדול: "מה פשר הדבר? הרי הוא הולך לעולם הנצחי עם זכויות לאין שיעור! קרוב מאוד אצל הקב"ה!"

מה השיב להם? "כאן בעולם הגשמי אפשר לקנות מצוות בכמה פרוטות כגון ציצית, בעולם הבא לא אוכל לקנות מצוה אחת, אפילו אם אסכים לשלם עבורה - כל חלקי לעולם הבא, יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי העולם הבא!".

והתשובה הזאת של הגאון, יכולים אנו ללמוד ערכו העצום של עולמנו זה, אומנם בעולם הבא שהוא עולם של רוח ורווח זוכים לאור גדול, אין בו מפריעים לקדושה, אבל היא הנותנת דוקא משום כך, לא ניתן לעשות בו מעשה ולזכות על ידו, ולפיכך הוא אינו אלא עולם של שכר. אבל בעולם המגושם שלנו, שיש בו מאבקים עצומים בין כוחות הרוח וכוחות הגשם, מעלה גדולה היא לקיים מצוות! לפיכך ניתן לזכות בו על ידי ההתמודדות וההתגברות כל הכוחות המפריעים לקיום רצונו יתברך.

רק במקום שמתנהל מאבק בין הטוב והרע - יש בחירה והתגברות ושייכת לזכות על ידי הבחירה בטוב. אבל במקום שיש בו רק יצר טוב - אין בכלל בחירה, ולא שייכת התגברות, ואין דרך לזכות במאומה. נמצא שכל המאבקים והקשיים שהציב הקב"ה בדרכנו, זו היא המתנה הנפלאה ביותר שהעניק לנו הבורא, כי רק בזכותם ניתן לבחור בין טוב לרע, ולזכות על ידי הבחירה בטוב, אר על ידי שעמלים, מנצחים ומתגברים על המפריעים, זוכים לשכר האמתי והשלם, שכר שהוא לא "לחם של בושה".

בעל ה"סולם" אמר: "אם אין קמח אין תורה", אן אין תורה אין קמח, על המשנה ב"אבות", שכן לכאורה יש להבין: בשלמא הסיבה לכך שאם אין תורה אין קמח זה ברור ומובן, התורה היא השפע והברכה בעולם בלעדיה אין כלום. אבל העובדה שאם אין קמח אין תורה - טעון הסבר. לכאורה, מדוע סידר הקב"ה שסדר הבריאה תהיה כך שהתורה תהיה מותנית בקמח? למה לא ממציא לנו את המזון באופן נסי כמו המן שלא נצטרך להתייגע עליו ונחסוך זמן?

אלא התשובה היא: שאם יזכה הצדיק לפרנסה משמים בדרך ניסית לא תישאר לו כל התמודדות, ממלא תישלל ממנו הבחירה בין טוב לרע, שכן מה יותר טוב ונעים לאדם ממצב שהנשמה עוסקת רק בענייני קודש, וצורכי החול מסופקים לו באופן נסי? האם יש רבותא בכך שהנשמה הטהורה "חלק אלוה ממעל", חפצה ברוחניות כאשר אינו חסר מאומה? וכל הצרכים הגשמיים מזומנים בלי טורח? המבחן האמיתי של אדם דוקא כשנצרך לעסוק בצורכי הקמח, להתאמץ על מנת להשיג פרנסה לצרכים קיומיים,

כל זאת על פי חוקים גשמיים של הטבע, פה הבחינה באמתית, פה נבחן האדם! האם הוא מבין שגם הקמח שאותו משיג בסופו של עניין מאת הבורא הוא? שעליו לנצל אותו לתכלית הראויה, או שמא הוא תולה את הצלחתו ב"כוחי ועוצם ידי"? בזה יבוארו דברי המדרש על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", - ביקש יעקב ליישב בשלווה - קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים ליישב בשלווה?

אומר הקב"ה: "לא דיים לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים ליישב בשלווה בעולם הזה?" זאת אומרת: יהיה עוד הרבה לנצח לשבת בשלווה, זה לא עולם בשביל לשבת, זה "אדם לעמל יולד"! והנה כל ימי יעקב אבינו היו רצופי קשיים, כמו שהעיד על עצמו לפני פרעה, "מעט ורעים היו שני ימי חיי" כל חייו שרשרת מאבקים, עוד מהבטן ניטש ריב בינו לבין עשו, שהמשיך והתעצם כשגדלו הנערים, בסופו שיעקב הוכרח לגלות מבית אביו לחרן אל לבן דודו.

ושם גם לא היה רווח, לא רווה נחת. לבן התאנה לו רבות, הונה אותו בעסקים המשותפים, ורק בדרך נס יצא מחרן ברכוש גדול. לא קשה להבין את השאיפה הגדולה ביותר של יעקב אחרי כל זה - ליישב בשלווה, באיזה שלווה הוא חפץ? ודאי לא בשלווה גשמית, יעקב מעוניין בשלווה רוחנית, לעסוק בתורה מתוך רוגע, בלי מפריעים, בלי טרדה, לעלות במעלות האלוקיות, מה גרוע בזה? מדוע יש טענה עליו שהיקש ליישב בשלווה? מיד דאגו משמיים שיקפוץ עליו רוגזו של יוסף.

איך אנשים אומרים: "תאמין לי! אם היה לי את ה"זולה" - אני יושב לומד, לא מעניין אותי כל העולם, נכנס לכולל לא יוצא!",

כן, מי אמר שהשם רוצה את זה ככה? אבל התשובה היא: הקב"ה רצה ללמד את יעקב כי לא זוהי הדרך, לא טוב לו לאדם לאכול "לחם חסד" בדמות הנאה רוחנית ללא כל עמל כל עוד מצוי אתה בעולם הזה -מוטל עליך תפקיד רב עוצמה, מה הוא? לעמול, להיאבק, להילחם ולנצח. זו הסיבה שבגללה אנחנו נמצאים בארץ החיים, רק כדי שיוכל אדם בתוך הגוף להתקדם, להשיג, להתמודד ולהרבות שכר לעולם הבא, שכר שמוכן לצדיקים, ושמור לעתיד לבוא,

מקום שרק תהיה הנשמה בלי גוף, מקום שכבר לא צריך להתמודד ולא להילחם, אבל אתה תבוא לא כאוכל חינם עם "לחם בושה" אתה תבוא עם "מגיע לי" על מה שאתה עמלת כל ימיך. זה מה שאמר הקב"ה ליעקב: סבור אתה שתוכל לשבת המנוחה ולהשיג השגות בלי עמל וטורח? לא ולא, כל עוד שאתה בעולם הזה תמשיך, תעמול, תתמודד, תתייגע, רק כך עולים באמת. לפיכך קפץ עליו רוגזו של יוסף, ויעקב יצר מיד למאבק החדש ולהתמודדות החדשה.

כך היה אומר הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה: "מעולם הוא לא ראה בבית חרושת כיסא נוח, כי באים כולם לעבוד, מי בא לנוח?, באים לעבוד!. העולם הזה זה בית חרושת! אין מקום לנוח, צריך לעבוד, ולכן אין כיסא נוח איי אייאיי בהיכל התורה והיראה, צריך לעבוד לעמול!". את היסוד הזה הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק זכר צדיק לברכה לומד מדברי הגמרא ב"נידה": כתוב שעובר במעי אמו מלאך מלמדו את כל התורה.

מקשה הגר"ח: "אם שנמצא תינוק במעי אמו לומד הוא את כל התורה ממלאך משמים - בשביל מה הוא יוצא החוצה? בשביל מה הוא נולד? מה יש לך יותר טוב מזה? איפה ימצא מלאך שילמד אותו בחוץ? אלא על כורחך אומר: אדם נולד כדי לעמול, זה הדבר היחידי שחסר לו בלימוד התורה במעיים של אמא, שהוא לא עמל! הוא מקבל את הכל מוכן! בשביל זה ירדנו לעולם! כמו שאומר איוב: "אדם לעמל יולד".

מכאן לומד גם רש"י ומפרש את הפסוק: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - יכול שזה קיום המצוות? כשהוא אומר: "את מצוותי תשמרו" - הרי קיום המצוות אמור, אז מה אני מקיים "אם בחוקותיי תלכו"? שתהיו עמלים התורה!". לכאורה מניין הכוונה "ואם בחוקותי" שזה עמלים בתורה? אולי הכוונה ללמוד תורה, אלא כמו שאמרנו, אם חפץ השם בלימוד התורה – לא צריך להיוולד, יישאר בבטן אמו וילמד תורה כל הזמן עם המלאך.

הסיבה היחידה בגללה הגיע האדם לעולם - כדי שיוכל לעמול בתורה, מעתה פשוט רק עמל התורה נקרא "בחוקותי תלכו", תלכו תלכו תלכו תלכו תלכו כל הזמן ללכת ללכת ללכת ללכת עוד בתורה זה עמל! גם ב"מסגרת השולחן" מפרשת פנחס: "גילוי נורא! בעת עוסקי בכתיבת דברים אלה תיקוני שמירת הברית, היה אז פרשת פנחס, ביום רביעי ישנתי זמן מועט, ונתגלה לי בחלום דרוש אחד גדול ונורא על הסדרה {על הפרשה}

ואתבונן עליו אחר כך ואראה כי טוב הוא, אבל לא נזכרתי בכולו אבל אכתוב מה שיש בזיכרוני ומה שסיימתי עליו תכף בהקיץ, ובזה הלשון קיבלתי: "כתוב בתורה: "וידבר השם אל משה לאמור, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קינאתי בתוכם ולא כלתי את בני ישראל בקנאתי, ולכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוקיו, ויכפר על בני ישראל",

ומפני מה ה-ואו של שלום קטיעה? {הואו של ספר תורה של המילה שלום מקוטעת, יש הפסק בה} העניין הוא כך: הנה השם יתברך ברא כל העולמות, ומלוא כל העולמות מלוא השם יתברך, והוא עיקר החיות לכל הנשמה ולכל הנשמות, ומכל עת ורגע הוא מחיה את כל העולמות, ואין דבר פנוי מהשם יתברך וכל דברי וענייני העולם הזה הן גדול והן קטן - הכל מהשם יתברך, והוא ברא את האדם לעבוד לפניו.

כוונת הבריאה לא היתה כדי לאכול לשתות ולהרבות בתענוגים, כמו שגוף האדם חפץ בטבע, רק העיקר לעבוד את השם, ועסקי העולם הזה רק למען קיום הגוף לעבודת השם, ולהעלות את הניצוצות הקדושים, ולכפות את הסיטרא אחרא כידוע ליודעי ח"ן. ולכן, לא יאמר אדם בלבו: "אני חפץ להיות עבד השם רק באופן שיהיה לי חדר מיוחד סגור, והיה לי גם כל צרכיי ללא טרחה, ואז הייתי עובד את השם יתברך כל היום, כדי שאוכל בנקל!" וכו',

כי הרי לקב"ה אלפים ורבבות לאין שיעור מלאכים, שעובדים אותו בקדושה ובטהרה, והם נבראו לפנינו, מה שאין אנו יכולים להשיג כלל לעבודה כזו אפילו אם יהיה כל העולם הזה כל טוב העולם הזה יהיה לנו. ואם כן למה הוא ברא אותנו? אלא העניין כמו שכתוב בזוהר בפרשת "תצווה": "ואנפיק לה קוב"ה,.... הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, ללכת במדבר הזה, שהוא, {אני אתרגם ישר} הוא המקום של הסמ'ך מ'ם, וזה בשביל לשבור את תוקפו וחילו, ולכתת את ראשו, ולכפות לו שלא ישלוט!

ואנחנו פרשנו מהישוב למדבר הקשה כדי ללמוד תורה שם, כדי לכפות לאותו סיטרא אחרא! ועוד שלא מתיישבים דברי תורה אלא שם! שאין אור אלא זה היוצא מתוך החושך! כשאתה כופה לסיטרא הזה - מתעלה הקב"ה למעלה למעלה ומשתבח בכבודו, ואין עבודה של הקב"ה אלא מתוך החושך! מתוך הקושי! ואין טוב אלא מתוך הרע! ומזה הטוב מתעלה כבודו של הקב"ה וזה נקרא עבודה שלמה!".

זאת אומרת: העבודה היא להוציא את האור מן החושך ולברור את הטוב מן הרע, וככה לכתת את ראשו של הסיטרא אחרא, ובזה משתבח הקב"ה. זה כאילו יש פה מאבק איתנים בין האדם לבין מלאך, ואנחנו אמורים לנצח אותו, ויש לנו את הכלים זה התורה, ואם אתה מצליח המוחשך הזה הסיטרא אחרא להוציא את הניצוצות הקדושים ולקדש שם שמים בעולם - אין כבוד יותר גדול לקב"ה מזה, שאדם קרוץ מחומר מנצח מלאך!.

וממילא צריך לקבוע אדם בלבו את הדברים האלה: כי עיקר בריאתו היתה בשביל זה, הגם שיצר הרע מחשבות לבו מידות רעות של הגוף, מסיעים אותו מידי פעם לזה חס ושלום, הוא צריך לעשות את שלו מה שמצווה השם יתברך אותו ולדחות בו באופן תדיר מעליו מחשבות לא טובים, הרהורים רעים, כל מה שעולה על לבו, מידה רעה, מחשבות בטלות, לדחות את הכל ולהשיח דעתו בכל תוקף ועוז להתמודד ולנצח. ואם יהיה נקבע בלב האדם שכל הבריאה שלנו זה בשביל המלחמה הזו

 - ממילא לא יפול לב האדם כשהוא יראה כמה הרפתקאות ותלאות מצויים בעולם הזה בכל עת ובכל שעה, שהרי לכך הוא נברא, והוא צריך לכפות את כל זה, ולכוף את עצמו לעבודת השם בכל יכולתו.

אנשים מתלוננים: "אתה יודע כמה בעיות יש לי, אתה יודע כמה צרות, אתה יודע מה נפל עלי, אתה יודע....?"

-        אם השם מביא לך כל כך הרבה סימן שאתה לוחם מיוחד גדול, מה זה אם נותנים לך כל כך הרבה להתמודד? פירושו שיש בכוחך, אחרת מה יכריעו אותך מהשמים שלא תוכל לקום? הרי הקב"ה רוצה שתנצח, בשביל מה הביא אותך? אז אם מביאים עליך הרבה - פירושו שיש לך כוחות. אבל אם אתה רואה את זה כאילו מפילים עליך דברים, אם לא מבין שזה התמודדות--- אתם ראיתם אנשים שהולכים לקרב באגרוף,

פעם ראיתם? איך הם הולכים בשמחה!, נכנסים ככה לתוך הזירה, עושים רושם: "אני הולך לפרק אותו!",

מה פירוש? לא הבנתי, אתה הולך לקבל פיצוצים לפנים לז..... לגוף מי יודע אם תצא משמה חי? מה קרה לך?

-        "לא! מה זה, התמודדות!! זה התמודדות, מקבלים בסוף איזה חגורה ככה, שמים לך על הבטן, איזה חגורה בשביל זה אתה מוכן שתקבל מכות אבל גם תיתן, ושאתה תנצח!".

לא הבנתי, אז אם בא לאדם הרבה בעיות הרבה ז.... צריך להבין: "ילה! אני הולך עכשיו להילחם להוכיח לבורא יתברך שאני הולך לנצח!". אנחנו כל יום יש עלינו בום טרך, טרך בום, עוד אחד עוד זה עוד זה, סימן שאנחנו מתאגרפים מקצוענים, הורידו אתנו לעולם הזה חביבי כל אחד באופן פרטי בדיוק לפי האגרופים שלו, לפי הכוחות שלו, אל תחשוב שמפילים עליך מה שאתה לא יכול, חביבי כל אחד באופן פרטי בדיוק לפי האגרופים שלו, לפי הכוחות שלו,

אל תחשוב שמפילים עליך מה שאתה לא יכול אין דבר כזה, אבל לעשות כסדר בלי טרחה - ........... בבריאה יותר מהמלאכים, כיוון שהיא יכולה להתמודד בניסיונות קשים, שמלאך לא עובר אותם בכלל. "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה"

(מדקה 30.50 והלאה אין קול)

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".