חיזוקים לעלות בעבודת השם - חלק מב - נשבר לי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת שרה בת נעמי,

נשמתה עדן.

שושנה בת נעמי, אריכות ימי ורפואה שלמה.

אמן

אמן

ממשיכים בחיזוקים

לעבודת השם.

נשבר לי

באחת מהדרשות הנפלאות של הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר,

זכר צדיק וברכה,

הוא עסק במשברים הפוקדים לעיתים את הבחורים

מפאת חשיבותה של הדרשה נביא אותה בשלמותה.

ברוך השם, כל הנמצאים כאן היום

אינם אנשים צעירים שזה עתה מתחילים את חייהם

ורק כעת מתחילים ללמוד.

לפיכך נעמוד על מספר נקודות

שכדאי כבר לדעת בתחילת הדרך.

כאשר היו נכנסים בחורים

למרן הסטייפלר, זכר צדיק וברכה,

וטענתם בפיהם בסגנון של נשבר לי,

עוד לא התחלתי ללמוד.

אני מקנא בזה או באחר.

מה בכלל יצא ממני?

הוא היה אומר,

דעו, כל ההתבטאויות הללו והתירוצים למיניהם

נובעים מכך שאינכם יודעים לשם מה אתם לומדים.

אדם שלומד לשם כבוד,

לשם משרה,

וכיוצא בזה,

כל אחד והדמיונות שלו

אינו יכול להצליח.

וכדי להצליח בלימוד התורה צריך ללמוד תורה רק מסיבה אחת.

מכיוון שכאן בעולם הזה אנו מצויים בפרוזדור.

לבסוף נגיע לטרקלין.

ושם

אין שום נושא אחר פרט לתורה.

שם מדברים רק תורה.

ואם מישהו רוצה לדבר שטויות

או להתעסק בכל אותם דברים שהשתעשע פה והעביר זמנו,

ושימח את עצמו בעולם הזה עם נשון הרע ורכילות וכן זה, הוא לא יכול.

שם אין את כל זה.

שם מדברים רק בתורה.

והערך של כל אחד נמדד רק לפי התורה שלמד כאן בעולם הזה.

מי שלא למד תורה כמו שצריך,

זה כמו להושיב אותו בין סינים,

ושהם יגידו צ'אק צ'וק צ'יק צ'ק צ'אנג צ'וק צ'אנג צ'ק צ'אנג צ'ק צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג צ'אנג. לך תבין אותם עכשיו שב שם לנצח.

וכל היום תשמע אותם מצ'אנג צ'יקים.

ולא תבין מילה.

מילה.

בגן עדן תהיה בעונש.

אם מגיע לך.

אם אדם זוכר את כל זה בעודו כאן בעולם הזה והמגמה שלו בלימוד היא למטרה הזו,

ממילא לא משנה לו כלל

אם המגיד שיעור מתייחס לקושייה שלו או לא מתייחס,

לא אכפת לו,

אם חייך אל המגיד שיעור או ראש הישיבה,

לא מעניין אותו,

מי יקשה את הקושי הטובה,

האם זה הוא או חברו.

ללמוד צריך,

לא לקבל מחמאות,

לא לקבל יחס,

לומדים כי צריך ללמוד.

כשאתה אוכל, אכפת לך מה הוא אוכל,

תאכל, להשביע את רעבונך, זה הכל.

ואם אנשים לא ילכו לך כשאתה אוכל, אז אתה לא יכול לאכול, תפסיק לאכול.

מה הקשר?

אם אתה יודע למה לומדים כמו שהסברנו,

אז לא תרגיש צער על כך שהחבר שאל שאלה טובה וקיבל כבוד,

שהרי אתה יודע ודאי שהכבוד זה עניין של דמיון.

כמו כל ענייני העולם הזה שהכול דמיונות.

דמיונות שמדכאים את האדם ומשברים אותו.

דמיונות שאין בהם נפקא מינא.

למה הדמיונות משברים אותו?

כי הוא ראה שההוא השיג, וההוא השיג, וההוא השיג, אז הוא מתייאש.

כולם משיגים, כולם מתעלים, כולם קנו, כולם הלכו, כולם נסעו, כולם עשו.

זה הכל דמיונות.

אז ממילא,

אם אתה מבין את כל מה שאמרנו עד עכשיו, אז אתה גם יכול לפרגן לשני.

זה לא עולה לך שום דבר, זה לא ממחית מערכך,

זה לא מפסיד אותך.

אתה יכול לשמוח שהחבר שלך שעל קושייה טובה.

אתה יכול ליהנות מתירוץ שחבר ענה,

שכן אין שום נפקא מינא אם מכבדים אותו או לא.

לומדים רק בשביל דבר אחד,

בשביל שתוכל לשאת פנים בפני בית דין של מעלה,

לאחר 120 שנה,

ותוכל למצוא את עצמך במקום שמתגדרים בעולם שכולו תורה.

ויש לזכור את מה שהזכרנו לכם כמה פעמים, ואתם נוטים לשכוח.

סוף סוף יבוא יום,

ההוא יומא,

שיצטרך כל אחד ואחד להיבחן על כל מה שלמד בעולם הזה.

וזה לא מבחן כמו פה בעולם הזה שאפשר להעתיק.

והגאון מווילנה לימד אותנו שהמבחן בעולם הבא הוא נורא מאוד,

כי כשיגיע אדם למעלה יאמרו לו תאמר מה שלמדת ועליו יהיה מותר לחזור

בפניהם על כל מה שלמד בעולם הזה ויוקצבו לו לצורך זה 180 יום.

יאללה.

דרשה רצופה, 180 יום, תתחיל לשחרר את כל מה שלמדת.

אתם יכולים לתת דרשה שלוש שעות?

עשר שעות?

יומיים רצוף אתם יכולים?

180 יום.

שם לא מספיק להגיד דברי התעוררות.

שם עוברים דבר-דבר. חומש, תתחיל להגיד.

משניות.

גמרא.

גומרים עם זה תורת כהנים.

מי שיעמוד במבחן המפחיד הזה יטבעו אותו גם על מעשה מרכבה.

וזה לא מדרש בעלמא.

המניח לאדם מקום להתחמק ולטעון

מדרשים חלוקים בעניין.

חפץ חיים מביא את העניין הזה בביאור הלכה בסימן קנא.

כשיבוא האדם לפני בית דין של מעלה יאמרו לו ערוך מקרא שכרית משנה ששנית עמוד ואמור.

כאן

בקושי אדם יודע להשלים פסוק אחד.

שם

ארוך מקרא שכרית משנה ששנית נמצא איפה כי הצלחה

היא נחלתם של אלו שיש להם שכל.

ומיהו בעל שכל?

זה שלא מסתכל לא לימינו ולא לשמאלו.

לא לפניו ולא לאחריו.

לא משנה באיזה ישיבה, באיזה מקום אדם לומד.

מישהו שקדן,

שום דבר אינו נוגע לו.

איפה שיש סטנדר, שם הוא יושב ולומד.

הוא עושה את כל המוטל עליו בשקדנות ובעקשנות,

ומקפיד על סדר היום שלו.

זה סוד ההצלחה.

את הכלל הזה יש ללמוד ולשנן,

ולומר לעצמו, כשאתה לומד אתה גדל,

ואתה צומח בלימוד.

אל תביט לשום צד,

שכן מה תראה אצל היושב מימינך?

קרוב לוודאי שלא תמצא אל הגמרא,

שארבעת הדפים הראשונים בלויים מרוב שימוש.

משאר הדפים שלמים לגמרי.

לפיכך,

מוטב שלא תסתכל כלל.

עשה את המוטל עליך,

תמשיך ללמוד ולחזור דף אחרי דף,

מסכת אחר מסכת,

עד שתגדל להיות גדול בישראל.

אל תשים לב אם מחזיקים ממך או לא מחזיקים,

משבחים אותך או לא,

שכן

שום דבר מכל זה לא נוגע לך באמת.

אתה צריך לאכול.

משבחים אותך שאתה אוכל

או לא? את מי זה מעניין?

מעריכים שאתה אוכל או לא? מה זה מעניין?

נכו,

לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

התורה זה המזון הרוחני שלך.

צריך לאכול תורה כל הזמן.

מה זה אכפת לך? מה סובב?

לא זו בלבד שהלומד למטרת כבוד וכדומה אינו יכול להצליח,

אלא שהמשך חוכמה בפרשת ויקרא מלמד אותנו שאף מי שלנגד עיניו

ניצבת המטרה המשובחת לכאורה של השגת שלמות הנפש,

אף הוא רחוק מרחק רב מדרך ההצלחה.

מה הטעם?

הלומד בשביל להשיג שלמות הנפש,

הרי גם הוא עושה את התורה אמצעי בשביל דבר אחר,

ואין מגמתו לעצם הלימוד.

יש לו מטרה בלימוד, להשיג משהו,

אפילו שהוא רוצה שלמות הנפש.

אבל לימוד צריך ללמוד בגלל שצריך ללמוד.

המטרה האמיתית והתכלית הנרצית בלימוד התורה היא אחת בלבד,

לימוד תורה כדי להתקשר לתורה.

ברגע שאתה לומד תורה,

אתה מדובק בקדוש ברוך הוא.

ההתקשרות לתורה זה התקשרות לבורא יתברך.

כי הם חיינו ואורך ימינו.

כמו שאומר רבי ברוך ביר,

התורה אינה החמצן של החיים,

אלא מהות החיים עצמם.

כי הם חיינו.

זה החיים הרוחניים שנשארים.

זהו, כל השאר,

כל המסביב,

מתאדה.

אין אותו שם.

שם אשרי מי שבא לכאן מתלמודו בידו.

זהו.

כל השאר אין.

מתאדה.

לא קיים.

שום ערך.

תורה.

למדת, התחברת, קיימת, עשית, פעלת.

זהו.

זה מה שנדרש האדם.

כל מה שאתה מסתכל מסביב וכולי,

הכל קשקושים בעלמא.

לא חולשה ולא כלום. לכולם מיני ספרים, קח את הספר, תפתח, תקרא. מבין, לא מבין, קשה, לא קשה.

מחובר!

יש לפעמים לחם קשה, לפעמים לחם רך.

לפעמים לחם טעים, לפעמים מלחם.

לפעמים עם הרבה מלח, לפעמים חסר מלח.

אבל אוכלים, צריך לאכול.

אוכלים.

צריך לאכול.

זהו.

גם מכונית.

צריכה דלק. איזה אוקטן? 94?

7? 8?

לא חשוב. מלא עקר שייסע. אפילו סולר.

סע.

סע.

ממלאים, נוסעים.

לא. מלים, עומדים.

כמו שתיל.

אתה משקה, הוא גדל.

משקה, הוא גדל.

משקה, הוא גדל.

מפסיק לזה, נובל.

כל הזמן שאתה לומד, גדל.

לומד, גדל.

לומד, גדל. מפסיק,

דועך.

רבי חנניה ברגע שאומר, עושה הקודש ברוך הוא זכות את ישראל.

לפי כוח ירבו להם תרום ומשואות.

שנעמור ה' וסלמחן שאת גוייך דיל תרום יא אדיר.