החפץ חיים: וכל קרני רשעים אגדע... | הרב אמנון יצחק
הנציב יום: שירלי אן בת אדה פרנסיס ואברהם בן יצחק, חזרה בתשובה שלימה, שלום בית, בריאות הנפש והגוף ושמחת הנפש. אמן!!
אנחנו ממשיכים ה"חפץ חיים" על תהילים, מה שנוגע למצב שבו אנחנו נמצאים (תהלים עה, יא): "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק" משל למה הדבר דומה? למלך גדול ורם, שנתן עיניו לטובה באחת ממשפחות עמו, וברוב אהבתו וחיבתו אליה, מינה את בניה לשרים ולממונים על כל מקומות ממשלתו, כך נהנו כל בני המשפחה, ממנעמי השלטון והשררה, עבדו את המלך באמונה ובכל כוחם כיאה למלך רב חסד. אז הנה ברבות הימים, קם דור צעיר במשפחת פיתוחיו של המלך, דור חדש, אשר גבה לבו רמו עיניו, מבני הדור הזה יצאו בנים שהחלו למרוד במלך ולהמרות את מוצא שפתיו. פעם ופעמיים סרחו על המלך, עד כי הגדילו לעשות ופתחו במרד עז מול שליט הארץ. המלך שאהב עד מאוד את בני המשפחה, זכר חסדו לאבותיהם, ושלח את שריו ונכבדיו ידברו עם עצירי הבנים, שיחדלו ממעלליהם וישובו אל המלך. אולם משלא נענו הבנים לדברי השרים, לא נותרה ביד המלך ברירה, הוא שלח גדוד חיילים שעצרו את הסוררים והובילום אחר כבוד למעצר. מנקודה זו לא נראתה למורדים כל דרך מוצא והחלו למנות את הימים שנותרו להם עד ההוצאה להורג כפי שיעשה עם כל מורדי המלכות. חלפו כמה שבועות, והמלך שלח את אחד מפקידיו לראות מה מעשיהם של המורדים בבית הסוהר, והשר שראה בעוניים ודוחקם של האומללים, חזר למלך וחילה את פניו.
- "מלכי הרם! האם לא די להם לאנשים הללו המשפט המוות הקרב ובא, ומדוע נותנים להם כי אם לחם צר ומים במסורה? והלא בין כה ובין כה עוד מעט ימותו, ומדוע לא תצווה לפחות לתת להם עתה בשר יין טוב ומגדנות ייטיבו את נפשם בטרם ימותו?"
התבונן בו המלך ואמר לו: "הלוא צודק אתה באשר דיברת, אולם דע שיש לי חשבון כמוס והוא, כי לבי יוצא לאנשים הללו, אשר את אבותיהם אהבתי אהבת נפש. ומה גם שיודע אני נאמנה שלא כולם קשרו אתי קשר בוגדים, כי אם מעטים מהם, כל היתר נגררו אחריהם בסכלותם ותו לא. עתה כאשר כולם נתונים המעצר, ישבו החוקרים וידרשו מי לי ומי לצריי, ובבוא זמן המשפט - אפריד את הפושעים מהנאמנים. את אלו אשלח אל הגרדום ואת הנותרים אשיב על קנם ואגדיל חסדי עמם, ובטוחני שאז יעבדוני נאמנה בזוכרם את רחמיי עליהם. אולם עתה אעשה כעצתך ואפריד את הפושעים מהנאמנים, בנאמנים בהמשיל להצר כדי שיזכרו את טובתי עליהם מקדם ויתמרמרו על מרידתם, בכדי שברבות הימים כדי שישתחררו מ"קורונה" - מהכלא, יזכרו את רחמיי עליהם ואת אשר גאלתים מבור שביים. ואילו לפושעים, אעשה כאשר דיברת, אצווה לתת להם את כל אשר יחפצו, במעדנים ומגדלות כי הרי די להם במשפט המות אשר חרצתי עליהם".
הדבר יצא מפי המלך, והאסירים הופרדו לשתי קבוצות. בני הקבוצה אחת הנאמנים - המשיכו לסבול כבראשונה, ואילו בני הקבוצה השניה המורדים זכו לעדנה.
ראו כך המורדים, התחילו לשחוק על נאמני המלך: "הביטו!" אמרו להם: "הן לא הועילה לכם נאמנותכם מאומה, ולא עוד אנו המורדים, זכינו לרוחב לבב מצד המלך, האם לא משתלם למרוד יותר?" סיימו כשלבם טוב להם מאוד.
אומנם עבדי המלך הישרים, רק התבוננו בהם בצער, ונדו להם בראשם: "הלזאת יקרא עונג? הלזאת יקרא רוחב לב? האם לא תדעו כי הדבר מעיד רק על כל שבקרוב תובלו כצאן לטבח? כי המלך חפץ שתהא מפלתכם שלימה. אבל לא כן אנו, המלך חפץ להוציאנו לחופשי, לכן הוא מענה אותנו עתה, להשלים את חוק העונש, ואין כל זמן שאנחנו יושבים בבית האסורים הלזה, אין אנו חפצים בטובות שאתם נוחלים כלל ועיקר, לא הם ולא דומיהן".
הנמשל מובן מאיליו: הקב"ה בחר בנו המשפחה של אברהם יצחק ויעקב, בחר באבותינו לאהבה אותם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם (דברים י, טו) להיות לו לעם נחלה, עם סגולה, מינה אותנו מלכים ושרים בעולם, ויוציאם בכוחו הגדול ממצרים, וילמד אותם תורתו הקדושה, חוקים ומשפטים צדיקים, אשר הם מקדשים ומטהרים אותנו להיות קרובים אליו, שעיקר שכרן של המצוות הוא לעולם הבא. כמו שכתוב (ויקרא יח, ה): "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" באונקלוס תירגם: "ויחי בהם בחיי עלמא", שכל השומר אותם זוכר להיות דבוק בהשם בעולם הנצח, שזה הוא העידון הגדול שלא נתגלה עניינו הגדול לשום נברא. כמו שאומר ישעיה הנביא (סד, ג): "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" אפילו הנביאים לא ראו את גודל השכר הממתין לאלה שהם מחכים לקב"ה. בכל מקום רצה הקב"ה להטעים את ישראל גם העולם הזה מעין העולם הבא, לכן הכניסם לארץ הקדושה, והשפיע עליהם רובי טובותיו, והשכין את שכינתו בתוכם, כדי שיהיו ניכרים וגלויים לכל באי העולם שהם עם השם אשר בחר לו לנחלה מכל העמים. וכמו שאמר להם הקב"ה קודם מתן תורה (שמות יט, ה-ו): "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" וכן נאמר (דברים ד, ו-ח): "וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּהשם אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם". אך לא ארכו הימים ומרוב טובה שהשפיע עליהם השם יתברך - שכחו אותו, שבו מאחריו, הפירו מצוותיו וחוקיו, השם ברחמיו שלח להם את הנביאים הקדושים, יום יום להוכיחם ולא שמעו עליהם, כי נמצאו ביניהם מורדים בהשם אשר הדיחו אותם מעליו, עד שגרמו חטאיהם של ישראל, בניו אהוביו של המלך, ששלח אליהם הקב"ה מלכים עריצים ואכזרים, ויחריבו אותם ויגרשום בארצם, וישלפו עליהם חרב נוקמת לנקום בהם ולכלותם. אך הקב"ה ברוב טובו וחסדו, לא חפץ חס ושלום לכלותם בין העמים, וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כו, מד): "לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם" ורק אלו המורדים והפושעים יימקו בעוונם. אבל הישרים והתמימים המתחרטים על מעשיהם, יתייסרו על חטאותיהם, ובצר להם ישובו אל השם בלב שלם וישוב לרחם עליהם. וכמו שאמר הכתוב (דברים ד, ל): " בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד השם אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (דברים ל, ג) "וְשָׁב השם אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ" אכן לאלה הרשעים אשר גם בעת הגלות יוסיפו רשע על רשעתם, נותן הקב"ה טובה מרובה בעולם הזה, כדאי להם במשפט הנורא המעותד לבוא עליהם בסוף, ועל ידי זה ייתוסף שכר לצדיקים שהלכו בדרך השם ולא למדו ממעשיהם, אף שלהם ניתנו כל העונג והשמחה בעולם הזה, ועוד שלרבים מהרשעים יש כמה זכויות, "הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה". כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב, ד) שמאמן את דבריו ליתן לצדיקים לעולם הבא", "ואין עוול" שאף לרשעים משלם שכר מצוות קלות שעושים בעולם הזה". לכן אומר הכתוב (דברים ז, י): "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" זאת אומרת נותן להם בעולם הזה שכר כדי להאבידם מחיי העולם הבא, אלה הרשעים המורדים. והאנשים הנבונים יבינו זאת, ואינם מתקנאים כלל בטובתם של רשעים, כי יודעים ומבינים שהם הטובות, הטובות האלה הם לרעתם, מה שאחרים מתהללים ומאושרים, זמרים פסולים, נבלות וטריפות, וכל שאר מרעין בישין, ואדרבא! שמחים הם בייסורים שבאים עליהם, כי יודעים ומבינים הם שבסופו של דבר יהיה הכל טובתם. אבל מאידך, אם מצאו האנשים התמהים ומתרעמים על זאת: "מדוע דרכם צלחה להולכי בדרך השם באמת והתמים?"
על זה משיב הנביא: "כי חשכת הגלות שאנו יושבים בה בין הגויים הצרים אותנו, אינה מקום הגמול לטובה, כי הלא אינה אלא כבית אסורין לכלות פשע ולהתם חטאת, לכלות פשע ולסיים את החטאת. אבל עוד יבוא זמן, שתזרח השמש ויאיר היום ואז נראה את ההבדל בין העבדים הנאמנים לבין המורדים והפושעים, כי כשתבוא אחרית המשפט, ויוציא השם את כולם מבית האסורים, את אלה היראים אותו, שהם עבדיו הנאמנים, יקח לו הקב"ה וכמו שאמר מלאכי (ג, יז-כא): "וְהָיוּ לִי אָמַר השם צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה" היינו כשיבוא הזמן שיתקיים הכתוב שעם השם יהיו סגולה מכל העמים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כתוב: "וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ" דהיינו שיוסיף לרחם עליהם כי הם בניו וגם עבדו אותו באמת ובתמים, ואז יראו הכל את ההבדל, בין הצדיקים לרשעים, כמו שנאמר: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ". וכתוב: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר", זהו יום הדין הגדול לכל באי עולם, "וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא... וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ... וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם..." והיינו מידה כנגד מידה. שתחת שבזמן הגלות היו הרשעים מחרפין אותן, ודורכים עליהם ברגליהם - למחר יהיו אפר הרשעים תחת כפות רגלי הצדיקים. וכל זה נמצא בדברי חכמים זכרונם לברכה בבא מציעא פג', דרשו: "תשת חושך ויהי לילה" זה העולם הזה שדומה ללילה. "בו תרמוס כל חייתו יער" אלו הרשעים שדומים לחיות היער, שהם ירקדו ויתחוללו בחשכת הלילה. "תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון", "תזרח השמש" - לצדיקים. "ויאספון" - לגיהינום. "ואל מעונותם ירבצון" - שאין לך כל צדיק וצדיק שאין מדור לפי כבודו. "יצא אדם לפועלו" - יצאו המצדיקים לקבל את שכרן. "ולעבודתו עדי ערב" - מי שהשלים את עבודתו, "עדי ערב". ובאמת כל המתבונן בכל זה, לא ישים אל לבבו כלל וכלל שהשעה דחוקה לו, שזה טוב לו הרבה יותר מהאיש העשיר, אם הוא ובניו שרים מדרך התורה, וישמח בחלקו שנתן לו הקב"ה דעת לעבוד את השם, שזהו האושר האמתי והנצחי, אשר רבים לא יחכמו להבין זאת. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "אברך את השם אשר יעצני"
ואני רוצה להקריא לכם, קיבלתם מאחד הקפז'ניקים היקרים דברים שהוא כותב: "כבוד מורינו ורבינו היקר מפז, איך נוכל להודות לך? איני יודע! אך לאט לאט מתבהרים אור דבריך, בימים טרופים אלו אנו רואים אנשים בחוץ כולם בהיסטריה ולחץ אטומי, מה יהיה עם האוכל? מה יהיה? אין אירועים, אין חתונות המוניות, אין מסעדות, אין בתי מלון, אין חופשות, אין התקהלויות מיותרות לצחוק וקלות ראש, אין שירים וזמרים פסולים, כולם כולם מדוכאים, פתאום רואים בכל עיר בכל שכונה, קפזניק מאיר! כי למצב הזה הוא כבר רגיל, זה בזכות רבינו! שאת דרכנו האיר! תודה רבה לך כבוד הרב שהדבקת אותנו באמת הצרופה, המתאימה לכל תרחיש ומציאות קשה, שבת שלום ומבורך, שנזכה לימים טובים יותר, שכל עם ישראל יבינו ויעשו תשובה באמת, ויסירו מעליהם כל פסל ומסכה, שהידרדרות (הידברות) שס בהם דבקה!".
המשך יבוא.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".