רמזים מהנביא עמוס על הבאת דבר מתאים לזמננו | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לעילוי נשמת חיה בת מרים מישה ומשה חיל בן מלטה, השם יניחם בגן עדן בכלל מתי עמו ישראל, ואנג'לה בת רעיה - רפואה שלמה זיווג הגון מהרה ותודות רבות על כל הפעולות שנעשות לזכות את עם ישראל בתשובה, אמן, אמן!

אנחנו הסתכלנו קצת בספר "עמוס" ומצאנו דברים שמזהים את המצב שלנו גם כן, יש לנו ללמוד משם לעכשיו.

"שמעו את הדבר הזה אשר אנוכי נושא עליכם קינה בית ישראל, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ניטשה על אדמתה אין מקימה, כי כה אמר השם אלוקים: "העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה בית ישראל".

זה מזכיר לכם משהו?

בהתחלה אמרו: "שיהיה כנסים עד 1000" ואחר כך "עד 100" ועכשיו ירדו ל - 10. "כי כה אמר השם אלוקים: "העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה בית ישראל". כי כה אמר השם לבית ישראל: "דרשוני וחיו"

אברבנאל מסביר: "כה אמר השם אלוקים, העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, רוצה לומר: שגם בהיותם על אדמתם היו נטושים ועזובים עד שמפני "הדבר" והרעב שהיה מכלה בהם, העיר שהיו יוצאים ממנה 1000 אנשים לצבא. לא נשארו בה כי אם 100. ומהעיר היוצאת 100 - יישארו עשרה, שגם בהיותם על אדמתם היו קרובים לכליה, כיוון שלא היה אלוקיהם בקרבם. אמרנו שב"דבר" זה בהסרת ההשגחה, ואז אין חיסונים פנימיים בגוף האדם. ואמר, אז מה עושים? כי כה אמר השם לבית ישראל: "דרשוני וחיו" זאת אומרת תדרשו את עבודתי, לעבוד אותי, ואת ביתי את בית המקדש לעזור להיבנות, ותחיו ולא תמותו. ולא תישארו מעט מהרבה, כי כל זה קרה לכם לפי שאינני בקרבכם.

והרד"ק אומר: כי כה אמר השם, היוצאים ממנה 1000 אנשים לצבא תשאיר 100 כי לא יישארו בהם אלא אחד מ - 10, כי כולם יכלו בחרב, ברעב וב"דבר" והנשארים יגלו. הקב"ה משתמש בדבר בשביל לעורר את העם,

ה"מצודת דוד" אומר: "דרשוני – דרשו אותי ותישארו בחיים, מי שרוצה להישאר בחיים מדבר - ידרוש את השם. אף על פי שנגזרה עליכם גזרה, וכבר הדבר התפשט, אם תדרשוני - אז תחיו. ולמה זה? למה באו כל הגזרות? "שנאו בשער מוכיח, ודובר תמים יתעבו".

המלבי"ם קודם מסביר לנו מה ההבדל בין שנאה לבין תיעוב? התיעוב הוא: יותר מן השנאה, כמו שאומר דוד המלך: "שקר שנאתי ואתעבה" עכשיו מי שמדבר עם העם להזהיר אותם, על מצוות של בין אדם למקום - גרוע אצלם יותר. והמלבי"ם אומר: שנאו - זה עוד סיבה לנפילה באין מקים, כיוון ששונאים את המוכיחים שרוצים ליישר אותם, להשיב אותם לדרך הנכונה, בין אם זה מי שמוכיח אותם על דבר משפט בין אדם לחברו, ובין אם זה דובר תמים ליישר אותם על דבר הצדקה במצוות שבין אדם למקום, מתעבים אותו, ואם כן אין תקוה שישובו ממעשיהם הרעים על ידי המורים והמוכיחים. ולא רק זה אומר ה"מצודת דוד": אלא שנאו בשער, פירושו שאפילו בשער העיר במקום פרסום, מקום פרהסיה, הם מראים שנאה על המוכיח. ה"מצודת דוד" אומר "ודובר תמים יתעבו" - מי שמדבר דברים תמימים וישרים אותו מתעבים. כשמבקשים מהם לעשות בשלמות התמימות, את המצוות בעניין - מאכלות אסורות, זמרים פסולים, כל שאר הדברים לעשות אותם בתמימות וביישרות - הם מתעבים. לכן, "המשכיל בעת ההיא" - יידום כי עת רעה היא. כשמתפשט ה"דבר" זה כבר עת רעה. המלבי"ם אומר: על ידי זה שנשתרשו בחטאים ובפשעים כמו שהסברנו אתמול בדרשה אחר הצהרים, יידום המשכיל בעת ההיא, כי משכילי העם יודעים את רשעתם, והיה דרכם להוכיח אותם, אבל עתה כבר יידומו וישימו יד לפה, באשר עת רעה היא. ועל כן אין מוכיח ומיישר את העם, ואין תקוה כלל שישובו מעוונותיהם.

והחיד"א הקדוש אומר דבר מבהיל: "לכן המשכיל בעת ההיא יידום - כי עת רעה" אם זה היה עת צרה - היה מציאות להתפלל להשם, אבל כמו שכתוב: "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" אפשר להיוושע בעת צרה. אבל פה כתוב "עת רעה" פירושו שהסטרא אחרא הנקראת "עת רעה" כבר קיבלה את הגזרה ומחילה לקיים את הגזרה.

ה"מצודת דוד" אומר: לכן בעבור המשפטים האלה – השם דן את העם, המשכיל יידום בעת ההיא שתבוא פורענות, ולא יהרהר אחר מידת הדין. כי באה העת הרעה שיקבלו כי נתמלאה השאה. רש"י קורא לזה "עת רעה" עת המזומנת לקבל רעתם. אז מה עושים? בהמשך הפסוקים כתוב: "דרשו טוב ואל רע, למען תחיו, ויהי כן השם אלוקי צבאות אתכם כאשר אמרתם"

שוב החיד"א אומר: "דרשו טוב ואל רע, אפשר במה שרמזתי הוא אומר בפסוק: "כי תבנה בית חדש" וכו' שם על התשובה רמזתי "זרע כרמך כלאיים" צריך שייזהר אדם שמעשיו יהיו מתוקנים, שלא יעשה מצוות וגם חטאות, איך? לדוגמא: הוא משכים לבית הכנסת אבל מדבר באמצע הזמירות. זה מצוות לקום להתפלל, וזה חטאות שמדבר באמצע הזמירות, כיוצא בזה: לתת צדקה – אבל לזלזל בתלמידי חכמים. מצד אחד עושה מצוות מצד שני עושה עבירות, ללמוד תורה - ולהתייהר, זאת אומרת להשוויץ, להתגאות, המעשים האלה הם כזורע כלאיים. לכן כתוב: "דרשו טוב ולא רע", שלא יהיה עם הטוב רע, למען תחיו, לא לצרף רע לטוב. ועוד דבר: שבטוב עצמו לא יהיה רע, כשאתה עושה טוב - שלא יהיה פניה או יוהרא או מחשבה רעה, אלא צריך לעשות את הטוב בשלמות לגמרה, כמו שאנחנו משתדלים ב"קהילות פז" לעשות הכול בשלמות. וכל זה למען "תחיו" ויהי כן השם צבאות אתכם כאשר אמרתם. שאם יצטרך המעשה הטוב איזה רע - לא תזכו שתהיה בכם השראת שכינה.

והרד"ק אומר: "ויהי כן השם צבאות אתכם כאשר אמרתם" אם תדרשו את הטוב ותרחיקו את הרע - אז יהיה השם אתכם כאשר אמרתם, כמו שחשבתם על הצלחה וטובה שתהיה לכם - ככה יהיה לכם. אל תערבבו אבל טוב עם רע. ועוד דבר: "שנאו רע ואהבו טוב" איך אנחנו אומרים תמיד, " לנשא את האמת ולהשפיל את השקר" מה אומר הנביא? "שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט", אולי יחנן השם אלוקי צבאות שארית יוסף" "שנאו רע" הכוונה זה אדם רע, "ואהבו טוב" זה מי שמוכיח אתכם ודובר תמים, ואז אולי יחנן השם אלוקי צבאות שארית יוסף - כי המלך יהיה מבני יוסף "משיח בן יוסף".

"המצודת דוד" אומר: "יחנן" מלשון חנינה וחמלה, אם תעשו ככה אז יש מקום שהקב"ה יחון. אבל עוד דבר אומר הנביא: "הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע"

הרד"ק אומר: "ריבוי השירים שהלוויים היו משוררים על הקרבן בפה ובכלי -

הקב"ה אומר: "איני רוצה לא בקורבנות ולא בשירים כי אינם לרצון, כי מעשיכם רעים ומה יועילו הקורבנות אם תעבדוני מצד אחד ותמרדו בי מצד אחר?". אז אפילו בזמן בית המקדש הקב"ה אומר: "אני לא רוצה לשמוע אפילו את הלוויים בבית המקדש, שהם עושים תפקידם, אומר אבל מצד שני מורדים בי, לא עושים את המצוות. מה, אני מחפש מוזיקה? זמרים "יניב מרחיק משיח"?! זה השירים בעבירות והשרים עבריינים, אז ודאי שאני לא רוצה!" יש גזרת החורבן! פה מדובר אפילו בזמן בית המקדש, השם אומר: "הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע"

ורש"י אומר: "הסר מעלי המון שריך" הלוויים שהיו משוררים על הדוכן - תסיר אותם, אחרי שאתם חמסנים ומעוותי משפט. ועכשיו לא יאומן מה הוא אומר: "והיה אם ייוותרו 10 אנשים בבית אחד ומתו" אסור להתאסף יותר מ- 10 אנשים, אבל הוא אומר גם, אם גם זה חס ושלום והגזרה תחריף, ועם ישראל לא ידרשו את השם כדי לחיות - יכול להיות מצב "והיה אם ייוותרו 10 אנשים בבית אחד ומתו"

אומר המלבי"ם: אלה שלא יהרוג אותם האויב, יישארו בבתים, למשל הוא אומר, אבא ו-9 בנים ומתו כולם על ידי ה"דבר"! שהיה בעיר. אתם שומעים מה אני מדבר? זה מדבר הנביא. ואנחנו צריכים לקחת מוסר, "דרשוני וחיו" כשיש דבר - דרשוני וחיו, לאהוב את הטוב ולשנאת את הרע, ולא לערבב טוב עם רע. ולהתקרב לבורא ולהבין את האיתות.

עכשיו בואו תשמעו דבר מדהים: אחד מגדולי ישראל המיוחדים במינם היה רבי יוסף דוד אזולאי, החיד"א, הוא חי ב-1724 – עד 1806. הוא כתב וחיבר למעלה מ-100 ספרים, בטור תלמיד חכם הוא נשלח כשד"ר [שד"ר - זה שליח דרבנן] מארץ ישראל לאסוף תרומות בחוץ לארץ למען הקהילה היהודית. ואחת מהמסעות ב-1774 , מגיע החיד"א לליוורנו שבאטליה, איטליה - אתם יודעים מה קורה עכשיו באיטליה, כן? דבר כבד, כיוון שהגיע לשם מארץ אחרת, היה צריך להישאר ב"הסגר" כדי לוודא שאינו נושא עמו מחלה מדבקת, הכניסו אותו לבידוד! ובידוד לא היה לרב שום ספר, איך הוא העביר את הזמן? ביומן שלו שיצא לאור תחת השם "מעגל טוב" יש ספר מעגל טוב על כל הטיולים והסיורים והנסיעות שלו בכל העולם, הוא מתאר כל מקום ומקום שהוא הלך ומה עשה ומה ראה. הוא כותב בעמוד 66, בתרגום חופשי: "יום א' פרשת "בהר", הלכנו לבית המצורעים, והזמינו לי בית טוב עם בית התבשיל ובית אכסה, והיתה עליה אחת, ובצדו עליה אחרת, ואני ושני נעריי בעליה אחרת, אבל היו שמה שני אנשים שהיו בעליה השניה, והתחלתי שם, וסיימתי שם את הספרים "שם הגדולים".

שלושה שבועות היה החיד"א בבידוד, ובהם כתב את הספרים "שם הגדולים" מי שלא יודע מזה "שם הגדולים" זה אנציקלופדיה! בספר הזה... עובר על כל גדולי ישראל אחד אחד לפי א' ב', וכותב על כל אחד - מתי חי, מי היו רבותיו, אלה ספרים חיבר ועוד וממעלותיו של כל אדם ואדם, ומה אמרו עליו כל מי שאמרו עליו. אחר כך הוא עובר אחד אחד על כל הספרים שחוברו על ידי גדולי ישראל, לפי א' ב', וכותב מי חיבר אותם ובמה עוסקים הספרים, הספר הזה הוא ספר מחקרי ממדרגה ראשונה, לא רק גדולי ישראל סומכים ידיהם עליו - אלא אפילו בעולם המחקר נעשה בו שימוש רב. כל האוצר הזה התחבר על ידי אדם אחד, בזמן שהיה בבידוד, וללא כל סופרים הכול על סמך זיכרונו העמוק של החיד"א שבמהלך נסיעותיו הרבות ברחבי העולם - נחשף לכול הספרים הרבים. נו, אז עכשיו כל אחד שנמצא בבידוד, יש לו הזדמנות מהזיכרון לכתוב הרבה ספרים, נראה מה מסוגלים בדור הזה לעשות בבידוד. אבל בכול אופן צריך לדעת אפילו נמצאים בבידוד - מוזהרים אנחנו בנביא, שיכולים גם בבידוד חס ושלום שהדבר יפגע אפילו במשפחה שלמה 10 נפשות. שלא נגיע לזה, השם ירחם. אבל העצה היא פשוטה: "דרשוני וחיו" זה הזמן עכשיו, "דרשוני וחיו" לא לשחק!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"