החפץ חיים: לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי | הרב אמנון יצחק [31.03.2020]

החפץ חיים, ממשיכים פסוק בתהילים: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי"

אומר החפץ חיים: "בא וראה את גודל העניין, איך צריך האדם להשתדל שתפילותיו ותורתו שמתפלל ולומד בעולם, יהיו נקיים בתמימות ובלי פגמים. ונמשיל בזה משל נורא ממנה יתבונן האדם עד כמה צריך לשים לב על כך. בעיר אחת היה עשיר מופלג אשר תשוקתו היתה לקנות ספרים מספרים שונים, הן דפוסים ישנים והן חדשים ולעשות לעצמו אוצר ספרים מכובד ביותר. והנה נזדמן לו לעשיר הזה, לפגוש מישהו אחד שהחזיק ברשותו אוצר ספרים גדול, אשר עתה הוא חפץ למכרו. שלח אליו העשיר שליח מיוחד שיראה את כל הספרים,

אבל ציווה עליו: שהספרים יהיו טובים ויפים ולא אותיות מטושטשות, כמו שן ציווה שלא יהיו הספרים חסרים דפים, לא מתחילה לא באמצע ולא בסוף, וכן שיהיה ספור ומנוי אצלו, כמה סידורים כמה חומשים כמה משניות, כמה ש"סים נמצאים בבית ספרים זה. והנה כשבא השליח לראות את הספרים, הראו לו משרתי בעל הבית בתחילה סידורים שונים דפוסים ישנים וחדשים למאות ואלפים, וכאשר חיפש ובדק אותם היטב - פסל כמעט את כולם,

כיוון שבהרבה מהם נמצאו הדפים חסרים בתחילתם באמצע בסוף, הרבה האותיות מטושטשות והרבה מהם הדפוס בלא תואר ובלא הדר, ורק מתוך כך זה ברר לו מספר קטן שמצא חן בעיניו לקנות. אחר כך הראו לו מאות חומשים, אחרי הבדיקה כראוי פסל מהם רבים רבים מאותן הסיבות שמצא בסידורים, וברר מהן מבחר קטן. אחר כך הראו לו משניות, כמה וכמה דפוסים, השתדל בכל ימיו לקנות במידה מרובה המוכר, אבל אחרי בדיקה נמצא בהם חיסורים, בזה חסר "סדר זרעים" בזה חסר "סדר מועד" וזה "זרעים" וזה "נזיקין", פה חסר חצי פרק פה כמה פרקים,

בקיצור, בכולם לא מצא אלא שישה סידרי משנה אחדים שלמים, שהם היו בתכלית ההידור ועליהם נגה האור. אחר כך הראו לו ש"סים מדפוסים שונים, וגם הם לא חסך את שבט ביקורתו, מכולם לא מצא רק בודדים שהם שלמים. אותם חסרונות שבסידורים במשניות חסרה מסכת פלונית חסרה פלונית, חצי מסכת כמה דפים חסרים, וכמה חסר הרי"ף מכל הש"סים, ולא נמצאו ש"סים עם פרוש הרי"ף שישרו בעיניו לקחתם. נו, בסיום החיפוש המייגע,

שאל השליח את בעל הבית: "האם ניתן למצוא אצלו "תלמוד ירושלמי" האם יש לו מדרשים, ספרי הלכה נוספים?",

בעל הבית השיב: "כי ספרים אלו אינם נמצאים בנמצא כלל וכלל!".

בסופו של יום יצא השליח עם האוצר העמוס לעייפה, שבצקלונו מונחים רק כמה סידורים, חומשים, שישה סדרי משנה, וכמה ש"סים שנמצאו מהודרים וראויים. אבל בעל האוצר לא הניח לשליח ללכת כך סתם לדרכו,

פנה אליו ושאל אותו: "הנה לפי ראותי אותך במשך היום, פשוט וברור אצלי כי כבודך כבר בקיא במכמני אוצר ספריי היטב. אם כן הגידה נא לי: מה היא דעתך סיבה שכל כך הרבה פגמים וחיסורים נמצאו בכל ספריי? הן במקרא הן במשנה והן בגמרא מה שלא נמצא כמותו בשום בית אוצר ספרים? מדוע נגרע אוצרי ויהי לבז?"

 התבונן השליח בחיוך מר ואמר לו: "דע לך ידידי הסיבה העיקרית לכל זאת היא אתה בעצמך, כי בזה שהיו הספרים מונחים אצלך על גבי הקרקע כמו מרצפות, נפל עליהם ריקבון עובש עשים וכנימות, מדוע לא נהגת בבית אוצרך באופן נאה ומתוקן? מדוע לא נתת לספרך את הכבוד המגיע להם? מדוע מימיך לא חקרת לא בררת – האם הם משתמרים כהוגן ומה ניתן לעשות ולהגיע לכך? דע לך, כי כפי דעתי כי אפילו הספרים שנותרו לפליטה ונמצאו שלמים שרדו בבית אוצרך בדרך נס בלבד!".

זה הוא המשל הנמשל: הוא האדם בימי חייו, הקב"ה אדון העולם מסר בבית האדם את בית האוצר הרוחני והקדוש שלו, שבו התורה הקדושה על כל חלקיה. המקרא המשנה הגמרא, בהם גנוזים כל תרי"ג מצוות, כאשר כל מצווה יש עולם בפני עצמו כידוע, והנה כולנו מאמינים שכולם נתנו מפי השם, ורק על ידי קיומם נתקדש השם נתקדש האדם להשם. ככתוב: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוקיכם" אם כן התורה מקדשת את האדם. ואם כן היה לו לאדם להתבונן תמיד אודותם, האם הוא אותם?

האם מקיים הוא אותם באמת? כי זה העסק שלנו פה בעולם, כמו שכתוב: "כי היא חייך ואורך ימיך" ועל העניין הזה בלבד הוריד אותנו הקב"ה לעולם הזה, ולא על חיי ההבל שהוא מטריד את עצמו עם יצרו הרע. ועם כל זאת העסק הקדוש הזה מונח במחשבות האדם כדבר של הפקר, ואיננו משים דעתו עליו, ולפי זה גם הרבה דברי תורה שלמד אדם, כיוון שלא שם לב עליהם לקיים אותם שיהיו כראוי - ממילא נפסדו ונתקלקלו. והנה ידוע מכמה פסוקים ומאמרי חכמים זכרונם לברכה תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים.

אבל אם האדם לומד ולא משים על לב דברי הלימוד להביא אותם לידי קיום - עליו אמרו חכמים זכרונם לברכה: "הלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא" ולפי זה חלק גדול ממצותיו הם בסכנה, האם התקבלו בכלל התורה מצוות? ועל העניין הזה רמזו חכמים זכרונם לברכה בשבת לא' על הפסוק: "והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת השם היא אוצרו". אמרו חכמים: "אמונת" זה "סדר זרעים", "עתך" זה סדר מועד" , "חוסן" זה "סדר נשים", "ישועות" זה "סדר נזיקין", "חכמה" זה "סדר קודשים", "ודעת" זה "סדר טהרות". ואפילו הכי אי יראת השם אוצרו – אין! אי לא – לא!!".

משמע מזה שתורה ומצוות בלי יראת שמים כלל - מרחפת עליה סכנה - האם התקבלו מעשיו הטובים בכלל. ועל כך צריך אדם לעורר רחמי שמים גדולים, להעתיר לפני השם שיקבל אותם בתוך חשבון מצוותיו, וזוהי הסיבה העיקרית ייחסרו לו לעתיד לבוא הרבה מאוד תורה ומצוות. מדוע? מפני שלא השגיח עליהם מעולם שיהיו ביראת שמים כהוגן. ובאמת על העניין הזה ידוו כל הדווים, וצריך כל האדם לשים לב על זה, להתבונן שכל המצוות שלמד צריך לקיימן בדקדוק וביראת שמים, כך יראה טובה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

"ועכשיו נתבונן" אומר החפץ חיים: "כיצד אדם נראה בתמונה הבאה: אדם מגיע לעולם הבא בפני דין של מעלה, יראו את כל התפילות שמתפלל כל ימי חייו, ויבדקו אחריהם - האם היו כראוי או חלילה לא? והנה נמצאו אלפי תפילות פסולות, והרבה מהן חסרים בתחילתן ובאמצעיתן והרבה בסופן. לעומתם ימצאו מספר תפילות שהתפלל אותן בשלמות אבל לא היו המחשבה טהורה כדין, וכן זה על הדרך, ורק תפילות אחדות ימצאו שלמות טהורות ונקיות שנוגה עליהם אור, והאדם יעמוד משתומם ומשתאה בבושה וכלימה, בראותו שרוב תפילותיו בחייו - הלכו לטמיון, כי הם עומדות ומרחפות באוויר השמים בלא יכולת לעלות למעלה.

אחר כך יאמר לו הבית דין: "עמוד וערוך מקרא שקראית, בבקשה תתחיל להגיד לנו את כל המקרא שקראית, תסביר לנו בקשה, תגיד פסוק ראשון "בראשית ברא" ותתחיל קדימה!".

אחר כך אומרים "עמוד וערוך משנה ששנית, תגיד לנו בבקשה "שישה סדרי משנה"!"

ויביאו את קריאת המקרא שקרא כל ימי חייו, וימצאו הרבה חומשים והרבה פרשיות והרבה משניות חסרים לגמרה, אין לו, והרבה מהם ימצאו שלמד בהם והפסיק באמצע ודברים בטלים, בלשון הרע ושאר דיבורים אסורים, ועל ידי כך משך עליהם כח טומאה, וגם אלה לא יכולים לעלות למעלה על שולחן מלכים. ורק מעט מזעיר חומשים שלמים ימצאו שלמד אותם כהוגן ועליהם נגה אור. מדברים כמובן מאנשים שהם לומדים, לא על אלה שבכלל לא לומדים.

וכן יהיה הדבר בעת שיביאו לפניו את המשניות שלמד בימי חייו ויבדקו אחריהן, כאשר יבדקו את כל המשניות שלמד ימצאו, שישה סדרי משנה אחדים שלמד אותם כראוי, ואילו השאר - בשנה פלוני חסר לו סדר פלוני, בשנה זו חסר לו סדר פלוני. פה מדברים כמו שהרב קנייבסקי מסיים את הש"ס ואת הירושלמי ואת הרמב"ם כל שנה, ופה ימצאו שיש ימים שבכלל אין חסר לו, במסכת פלוני הפסיק בדברים בטלים ובדיבורים אסורים, ובמסכת פלוני למד לחצאים, ועל כל אלה יצטרך לתת דין וחשבון.

כמה בושה וכלימה ישיג אותו שם בראותו שכל מה שלמד משניות - ימצאו מעט מזער שימצאו בבית דין של מעלה ויאירו ויזרחו שם. אחר כך יביאו לפניו את הש"סים שלמד בכל ימי חייו, שוב פעם אנחנו מדברים באלה שלומדים, שלא נדבר על אלה אוי ואבוי שבכלל לא לומדים, אז תשמח נפשו מאוד בראותו את הש"סים הרבים שלמד, אבל כמה תדאג נפשו עליו בראותו אחר כך כי כמעט מש"ס לש"ס מתחילתו עד סופו הרבה מאוד חיסורים, פה חסרה מסכת פלונית ופה אחרת, ובהרבה מסכתות חסרים פרקים ודפים, כי נסע פעם לכמה ימים ולא השלים ונשארו חסרים.

לא כרבי יעקב בר אידי כשהיה מחסר ביום ומשלים בלילה. וגם פרוש הרי"ף על כל הש"סים, חסר לו לגמרי הוא לא למד רי"ף. בקיצור העניין, בכל הש"סים ימצאו לאחר עמל ויגיעה כמה בודדים עם פרוש הרי"ף שלמד כהוגן. אה! איזה פנים יהיו לו באותה שעה, כי יתפרסם בכל פמליה של מעלה: כמה הוא עני בכל חלקי התורה. הן במקרא הן במשנה הן הגמרא. ואילם יהיה בעת שלא ידע להשיב שישאלו עליהם, ויכלם ותאבל עליו נפשו, כאשר ישאלו אותו בבית דין של מעלה, על "ירושלמי" ומדרשים, ופיו ייחתם ואין מענה כי לא למד אותם כלל,

וגם מכך יכלם, שכמה שעות בכל שבוע היה מהלך בטל והיה מדבר דברי הבלים ושטות ואילו על זאת לא היה לו פנאי, רו קורונה קורונה קורונה, חדשות ונעייס וכו'. ולמרות הבידוד הוא לא נותן על לב לנצל את הזמן, בוחנים אותנו עכשיו בזמן הזה: מה עושים בבידוד? בידוד זה שם הוי"ה, כל הבידוד זה להתחבר לאלוקים, והנה ידוע מאמר חכמים זכרונם לברכה: "כל מי שלא למד אגדה - לא טעם, טעם יראת חטא מימיו", ומה מאוד יכבד עליו ליבו, שיזכור כל החשבונות שמנינו, בתפילות במקרא במשנה בגמרא, זה לא שנה ולא שנתיים אלא חסרון לעולם ולעולמי עולמים.

ביותר תהמה נפשו עליו שלא עשה תשובה בעודו בחייו, כי פה בעולם הזה עדיין בבידוד הפתח פתוח וכולם יכולים לשוב, אל תשכחו שאמרתי לכם שאפשר עכשיו לשוב בתשובה בבידוד, זה הזמן להתבודד עם הקב"ה, לעשות חשבון נפש, ולא להיות בזרם החיים שלא נותן לנו לחשוב לרגע. אז לפני הגאולה מכינים אותנו שנוכל לתת דעת ואז כבר לא יהיה תרוץ

 - "לא היה לי זמן, לא הייתי פנוי",

תקעו אותך בבית בשביל זה. על כן יתבונן אדם בנפשו, וישים את הדברים האלה תמיד לנגד עיניו, ויראה ויכיר בכל מקום שהוא פונה – חסר לו, הרבה תפילות ימצא שלא מתפלל כראוי, הרבה פרשיות בתורה דילג חסרים לו בכל שנה ושנה, חסרים מסכתות, פרקים במשניות ודפים. ועל כך יצטרך לתת דין וחשבון, היה בידו להשיגם אך מסיבת עצלותו חסרים לו, כדי להבין שאפשר להספיק הכל אז נזכיר: שעקיבא היה עם הארץ עד גיל 40, אחר כך הוא למד 24 שנה והפך להיות רבם של כל ישראל, הקיף את כל התורה, ולמד יותר מכולם, ולמד תילי תילים של הלכות על קוצו של יו"ד, עד שמשה רבנו כשראה אותו במרום – התפעל!

"איך זה מזה? איך הוא מביא את כל הדברים? אני בעצמי לא יודע את זה!".

 זאת אומרת: ב-24 שנים רצופות, אפשר שאתם ישיג את כל התורה על כל חלקיה, וזה התחיל בגיל 40, מי שיכול להתחיל לפני כן - אשריו ואשרי חלקו! אז אין תירוץ:

-          "זה המון זה גדול עליו, אני לא יכול וכו'".

צריך פשוט להשקיע, הזמן ניתן רק בשביל זה לא בשביל משהו אחר. והנה, מה שעבר עבר, קדימה, הבנו איפה היינו עד עכשיו, אבל מכאן ולהבא צריך לעשות חשבון צודק בינו לבין עצמו על כל פעולות שעשה עד היום, לחזור בתשובה, להתחזק, ולראות: שמעכשיו לא ישוב עוד למעשיו הראשונים, והשנים האחרונות הללו יכפרו לו על הראשונות. אז אם כן, כל אחד יתן דעתו על הדברים שאמרנו, וזה הזמן להתחיל רבותי! לעשות קביעות של זמן שלא זזים מהכיסא בבידוד, ולומדים ומתחברים לקב"ה, ועושים תשובה.

ואם יפתיע אותנו הקב"ה, "פתאום יבוא האדון על היכלו" - לפחות התחלנו! כמו שאומרים בדרך הנכונה, וכמו שידוע שאם אדם עשה תשובה ואפילו נפטר - אז זה עולה לו ומכפר לו על כל העבר. חזק וברוך!