הלכות חג מתן תורה תש"פ | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו בהלכות חג השבועות הקרב,

חג מתן תורה,

עצרת,

חג הביקורים וכולי.

חמישה שמות יש לחג השבועות.

העיקרי שבהם הוא חג מתן תורה, כי עם ישראל זכה ומקבל כל שנה ושנה את התורה,

קנתינתה מסיני.

בחודש זה, חודש סיוון, אדם צריך להעורר עצמו בתשובה,

לפשפש במעשיו, לתקן את אשר חטא,

ובפרט

בעוון ביטול תורה,

עוון ביטול החזקת בני תורה,

וכן

על זה הדרך.

ולכן בחודש הזה יש עניין מאוד מאוד גדול בתפילה שאדם מתפלל,

כדי שיזכה שכל זרעו יהיו לומדי תורה,

לשמה, קדושים וטהורים,

ויזכו גם הם כאבותיהם כל שנה ושנה לקבל את התורה.

בימים הללו, החל מראש חודש,

אנו לא אומרים תחנון.

אנו לא אומרים תחנון בימים הללו,

עד יב בחודש סיוון.

מהחשבון של אלו הימים שקודם לכן, וכן על זה הדרך,

לכן נהגו שלא לומר בהם תחנון.

חסידים ואנשי מעשה מפרישים את עצמם מכל דבר טומאה

בששת הימים הללו,

ונוהגים בהם פרישות יתר, כדי שיהיו מוכנים בקדושה וטהרה לקבל את התורה.

בכך

הנשמה זוכה לקבל הערה גדולה ליראה את השם הגדול, הנכבד והנורא.

פשוטי העם נוהגים לפרוש ג' ימים קודם לכן,

כפי שכתוב בתורה,

ויהיו נכונים ליום השלישי. אל תיגשו אל אישה.

מכאן ששלושת ימים קודם לכן, אדם צריך לפרוש. פה לא מדובר על טבילת מצווה,

אלא סתם פרישה,

כדי שיזכה ויקודש שם השם עליו ועל כל בני ביתו.

את הלכות חג השבועות נוהגים מאלף בסיוון להתחיל ללמוד אותם, בשונה משאר.

יש שנוהגים ללמוד אותם כמו שאר הלכות החג.

כפי שכתוב בשולחן הערוך,

סליחה, במשנה ברורה,

בהלכות חודש ניסן בפתיחה, משה תיקן להם לישראל,

שיהיו לומדים, עוסקים בהלכות חג בחג,

כן, שלושים יום קודם החג. למה כדי שיהיו מוכנים?

הלכות שבועות הן יחסית לשאר ההלכות, הן לא ארוכות.

ועקב כך

יש מרבותינו שאמרו שילמדו אותם, מספיק להתחיל ללמוד אותם מאלף בסיוון,

ויש אומרים שצריך ללמוד אותם כהלכות חג בחג. היות ושבועות זה חג בפני עצמו,

הוא אחד מגימל רגלים הכתובים בתורה פסח, שבועות וסוכות, לכן שלושים יום קודם החג צריך לעסוק בהם.

רוב הקהילות נוהגים כפי הדעה הראשונה,

שאמרנו א' בסיוון,

אז לומדים את הלכות חג השבועות.

בימים הללו בספר תומר דבורה יש הסבר מעשי כיצד לנהוג ולתקן את יוד הספירות

שקיימים על פי הסוד,

לכן בימים הללו יש המדקדקים בכך כל יום ויום לתקן את אותן עשר ספירות,

כפי שהבאנו בספרנו משה אמת, על פי מה שמופיע בספר תומר דבורה, עושים את זה על פי הסדר א' עד יוד,

וכן להפך מיוד לחלופין הולך וחוזר,

לאלף.

כן.

כמובן שבימים הללו צריך אדם לקבוע לעצמו,

נוסף על כל ימות השנה, סדר לימוד בקביעות של מוסר.

ולמה?

היות ודרך ארץ קדמה לתורה, ומה זה דרך ארץ אמיתית?

על ידי לימוד המוסר.

לולא לימוד המוסר אין דרך ארץ.

והיות ואין דרך ארץ,

חייב אדם בימים הללו להוסיף ומוליך

ללמוד עוד ועוד בספרי מוסר, כדי לקיים את העניין של דרך ארץ

קדמה לתורה.

בשבת האחרונה,

שהייתה קודם לחג השבועות, היא נקראת בשם שבת קלה.

ולמה שבת קלה? היות ועם ישראל מתחתן עם התורה,

שהיא הקלה, ואנחנו החתנים,

אז לכן השבת הזאת היא נקראת שבת קלה.

יש מרבותינו שקראו את השבת דרך ארץ,

כמו שהסברנו, משום שדרך ארץ,

הכוונה מידות,

השבת קדמה לתורה עצמה, שעם ישראל זכור לקבל. בשבת הזאת נהגו כל רבני ישראל לעסוק בהלכות חג השבועות,

העניינים שקשורים לבשר וחלב, וכן על זה הדרך,

להסביר לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.

רבותינו כתבו שחג השבועות יחול לעולם בימים א', ב',

ד', וו', או א', או ב', או ד', או ו'.

ראשי תיבות,

עבדו.

כפי שכתוב הפסוק בתהילים י' טז,

עבדו גויים מארצו.

זה רמז שהקדוש ברוך הוא יעביד את כל אומות העולם,

ועם ישראל יישאר חי וקיים לנצח.

הרב פלאג'י כותב בספרו מועד לכל חי,

וכן הובא בעוד

מספרי רבותינו,

שהאדם יפריש בערב חג השבועות 91 פרוטות לצדקה.

זה עולה,

יעשה את זה פעמיים,

זה יעלה לו כמניין עד שיעור של בית פעמים בן,

סליחה, זה עולה לו מניין 104 פרוטות.

את הכסף הזה נותנים לצדקה עבור עניים, תלמידי חכמים, וזו סגולה לתיקון חטא הדם הראשון, חטא העגל,

גם הברית,

מישהו חסוך בנים,

וגם זוכה ומקרב את הגאולה.

כמובן שכל אדם ואדם צריך לדאוג לבני עירו, בפרט בחגים.

יום אוהדים לדאוג להם כדי שיהיה להם לאכול מזון,

לסעוד, בפרט שהשנה זה יצא שלושה ימים רצופים, דהיינו יום חמישי,

חג השבועות, שישי,

ולאחר מכן מיד נכנסת השבת.

אז זה שלושה ימים צריכים לדאוג לאותם עניים ונזקקים.

בתפילת שחרית של ערב חג השבועות

מכוונים דהיינו יום חמישי,

מכוונים בברכת התורה כשאומרים

את ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים. אנחנו מכוונים שהברכה הזאת תתפוס עד מתי?

עד עלות השחר שלמחרת.

למה? כי אנחנו נשב לעסוק בתורה כל הלילה,

ואם אדם הלך לישון וקם, צריך לברך

ברכות התורה.

וכדי לצאת מן הספק הזה,

לכן אנחנו מכוונים בכך, ובבוקר לאחר התפילה יברך,

בבוקר לאחר התפילה, סליחה, ישב

אחרי שבירך, כן?

ישב וילמד

פרק זמן מואץ,

וכך יוכל בסייעתא דשמיא להמשיך את מה?

את היום כולו בתורה נוסף לזה שישב ועסק בתורה כל הלילה. הגמרא במסכת ביציע, דף טו עמוד ב', כותבת,

כשהקדוש ברוך הוא הבטיח,

בניי לבו עליי וקדשו קדושת היום ואני פורע.

דהיינו, שאדם בחגים ובמועדים לא יתקמצן,

יקנה את הכול ביד רחבה, כמובן הכול בכשרות המהודרת והטובה ביותר.

ובחגים ובמועדים גם אדם זוכה לירידת הנפש יתרה הזאת, שמה?

שאנחנו מכוונים אותה, מתי? באמירת כתר ייתנו לך, איה מקום כבודו לעריצו,

ואז הוא מושך לעצמו את קדושת הנשמה היתרה. ביום טוב גם יש את השפע הזה שיורד מלמעלה,

ולכן בשחרית של יום טוב אנחנו מתפללים כמו בשבת, ואנחנו אומרים מה? נשמת כל חי.

למה? משום הנשמה היתרה שנמצאת

גם ביום טוב.

גם הגבאים צריכים לדעת, אנשים מגיעים לבית הכנסת, יושבים ולומדים כל הלילה,

אחרי שהם אכלו ארוחת הערב, נכון, של סעודת חג,

אבל עדיין, אל תהיה קמצן, תדאג להם, שיהיה להם את הכיבוד הכי טוב,

את השתייה, את המים הכי טובים,

בלי פלוריד,

את כל הדברים הכי משובחים, פירות טובים, הכול, שיהיה הכול מעוסר,

כדת וכדין, רוצה לעשות להם דבר, נו, סעודה, יעשה להם סעודה,

וכן על זה הדרך,

אבל העיקר, העיקרים זה לא האוכל והשתייה,

אלא העיקר העיקרים זה לא לדבר בבית הכנסת ולשבת ולעסוק בתורה כל הלילה,

בכך

שהגבאי דואג והכל למתפללים,

יקוים בו דברי הכתוב במשלי כב' ט' טבע עין הוא יבורך.

מנהג ישראל שנוי במחלוקת אמנם,

אבל נהגו לקשט את בית הכנסת,

ולא רק את בית הכנסת, אלא גם את מה? את הבתים.

בפרחים,

כן?

יש כאלה שעושים את זה בפרחים חיים, יש כאלה שעושים את זה בפרחים,

נו,

מתים,

אבל העיקר שהבית יהיה מקושט בפרחים, זה זכר למעמד הר סיני,

שהקדוש ברוך הוא

קישט את הר סיני ועשה אותו יפה מכל הערים,

גבוה מכל הערים, הכל כדי שיוכל לתת עליו את התורה.

ולא רק זה, אלא גם הפריח הקדוש ברוך הוא עליו וטיז עליו.

כן? הקדוש ברוך הוא ריח מגן עדן.

למה? אני מביא את התורה עכשיו ויהיה ריח של מדבר?

לא מתאים. לכן הקדוש ברוך הוא הוריד ריח של גן עדן,

ובכך

זכה הר סיני להיות מכובד ומיוחד מכל הערים כולם. הראינו לאנשים פה השבוע את האבן.

מהר סיני, יש לנו אבן מהר סיני שקיבלנו לפני כמה שנים, יהודי יקר

שהיה שם,

והאבן הזו, כל מקום שתשברו אותה,

יש שם את מה? את הציור של הסנה,

של הפרחים, של הסנה שהקדוש ברוך הוא התגלה למשה בפעם הראשונה במדבר,

אז יש על זה את הציור. כל מקום שתשברו את האבן, שם תראה את הציור הזה של הסנה.

זה משהו מיוחד. זה סימן שהקדוש ברוך הוא לא רק בזמן מתן תורה חקק ונתן למה?

נו, להר סיני את היופי הזה, אלא גם השאירו אותו כסימן

קבוע לעתיד לבוא.

קריאת שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת חג השבועות לא צריך לקרוא,

וכן לא צריך לקרוא את החוק לישראל של אותו היום.

יש שנוהגים להשלים את כל השניים מקרא ואחד תרגום שפספסו במהלך כל השנה שעברה.

משלימים אותו מתי? קודם חג השבועות.

יושבים ולומדים לפני הלימוד בלילה.

למה? כי בחג השבועות לכאורה יש לנו שמחת התורה, אנחנו מקבלים את התורה.

היות שאנחנו מקבלים את התורה,

אז נשאל למה אין שמחת תורה בחג השבועות.

יותר נכון היה לשמוח בחג השבועות.

כשמקבלים את התורה, למה אתה שמח בסוף חג הסוכות?

התשובה כי השמחה שלנו על זה שסיימנו את התורה,

ואנחנו מתחילים אותה גם, לא רק על עצם הסיום, אלא גם על סיום וגם על ההתחלה שיש לנו.

ועוד ומתחילים את התורה ביום הזה, איך לא נשמח,

ועוד וסיימנו גם, איך לא נשמח.

אז רק לסיים זה לא שמחה.

אבל זכר לזה אנחנו עושים סעודה, תכף נדבר עליה וגם על העניין שקשור לספירה.

לכן, מי שלא השלים את שתיים יקרא ואחת ארגום כל ימות השנה כולה,

יכול לנצל את ההזדמנות הזו, מלבד זה שכתוב שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו הוא שנותיו.

המקובלים זכותם תגן עלינו, אמן.

נהגו ללמוד בערב החג בסדר מעשה הקורבנות, בפרשת ויקרא וצו.

לאחר מכן לומדים בסדר הנביאים, חזון עובדיה עד הסוף.

לאחר מכן בכתובים הם קוראים את מזמור יז' ומזמור קט שבתהילים.

לאחר מכן מתפללים את התפילה כפי שמובא בספר חמדת ימים, לרבי בנימין הלוי זכותו תגן עלינו, אמן.

הבאנו את זה בספר שלנו, משה אמת,

על הלכות חג השבועות, שם הכל הסדר מופיע.

ולאחר מכן נוהגים ללמוד את הסיפור הנורא בנוגע למעלת

לימוד התורה בליל חג השבועות מתוך הספר של השלע הקדוש,

מסכת שבועות,

זכותו תגן עלינו, אמן.

הראוי והנכון שלא ייכנס אדם מנוול לחג. מה זה נקרא מנוול?

כשהוא נותר בשערות ראשו שהן גדולות, לא יפות. כנראה לגבי אבל.

וכן על זה הדרך גם שציפורניו גדולות.

לכן,

אדם צריך להסתפר קודם החג, בערב החג, כן?

קודם חצות היום עושים את זה, אחר חצות היום רק על ידי ספר עני יהודי,

ולא על ידי גוי,

כדי שהוא ייכנס לחג השבועות כדת וכדין. גם לחג השבועות זה מעלתו כמו שבת.

מקבלים בו את התורה, אדם צריך ללבוש את החליפה של יום טוב,

נכרה לבוא משובח ומפואר לבית הכנסת,

כדי להראות שהוא באמת חתן אמיתי,

והוא הולך להתחתן עם התורה הקדושה.

בערב חג השבועות נוהגים לטבול שני טבילות בגלל בעיית המקווה.

אז כן, הולכים לים,

ושם הטובלים את הטבילות של חג השבועות,

מכוונים שני כוונות. כוונה ראשונה,

לפשוט את בגדי החול ושאר קליפות מגופו ונפשו.

וטבילה שנייה,

שהגבר טובל זה ללבוש עליו את קדושת המועד,

ולקבל עליו גם את קדושת המועד.

אדם שהוא קשה לו, זקן,

תשוש כוח, חולה, או אין לו מקווה,

או לא רוצה ללכת,

והוא לא יכול לטבול, מה יעשה? יעשה טבילת ידיים. יש נוסח כזה של המקובלים שיכול לעשות, זה מופיע בספר בית הבחירה.

שם מופיע הסידור הזה, יכול לעשות, הבן אישחי גם הביא את זה בספר שלו, בן אישחי, שם אפשר לראות את זה.

מי שאין לו לא זה ולא זה, ולא יכול לא את זה ולא את זה,

מה יעשה?

יעשה לפחות עד תשעה קבין.

הוא עומד בין ארבע לשש דקות, שבע דקות בערך, מתחת לברז מים קולח של המקלחת,

ומכוון בדעתו את הכוונות שאמרנו,

בלי להוציא בשפתיו, וככה עולה לו מקווה.

זה מה שעשו הרבה אנשים במהלך כל ההזדמנות הזו שניתנה להם,

של השביתה של הקורונה.

לא נקרא לזה נגיף, נקרא לזה שביתה.

יפה.

אדם צריך להתכונן ולהכין את הכל מראש,

כולל את הבישולים, כולל את ההכנות, הכל מראש.

לא לתת לאשתו לעבוד בחג, כי לא ניתנו ימים טובים לעם ישראל לנוח בהם ולעסוק בהם בתורם ובמצוות.

אתה אומר, לא, אני רוצה לאכול אוכל חם. אין בעיה, תאכל אוכל חם. אף אחד לא אמר לך לאכול קר בחג.

אבל מה אתה מטריח את אשתך עכשיו להיכנס למטבח ולבשל בחג השבועות?

תפנק אותה, קנה לה איזה כלים יפים הביתה,

הביתה, תנה לה פרחים יפים, מתנה לה ולילדים.

תנה לה את כל הדברים שנצרכים על הצד הטוב ביותר, בכשרות המהודרת והטובה ביותר,

כדי שהיא תוכל להכין לך את כל ההכנות מראש. זה כולל את המאכלי חלב,

זה כולל את המאכלי בשר, הכל שיהיה כדת וכדין, כדי שבאמת תהיה שמחה אמיתית ולא יהיה מר... נו, למה האוכל לא מוכן?

נו, למה מדי מלוח? נו, למה לא אוכל מספיק?

למה לא מבושל? אה, אתה רעב עכשיו.

אז הם מכינים מראש, ככה פותרים את הבעיה, שמים שעון שבת עם הפלטה והכול, וככה זה נותר לשבת ונגמר הסיפור,

פתרנו את הבעיה.

גם לגבי שעון האור של התאורה, של בית הכנסת, של המזגנים,

בבית, בבית הכנסת, הכל צריך להכין מראש.

יפה.

בערב יום טוב, כמו בערב שבת, נוהגים מזמן תפילת המנחה והלאה,

שלא לשעוד צעודה, כדי שיהיה תאב לאכול את מה?

את סעודת ערב החג, ביום טוב.

בשונה משבת, יש לנו שני סעודות, בית סעודות.

סעודה אחת בלילה, סעודה אחרת ביום.

מהו עיקרה של הסעודה, אם בלילה או ביום? נחלקו בזה רבותינו.

אבל עיקר סעודת יום טוב דווקא היא ביום.

מסגנת הדברים, עיקר סעודת יום טוב היא ביום.

ואין שמחה, אלא בבשר ויין. לכן,

נהוג ביותר לאכול את מה? את עיקר סעודה בשרית, מתי?

לא בלילה, אלא יאכל אותה ביום, מלבד זה שהשנה

זה יוצא חג השבועות ביום חול, יום חמישי.

אז אדם רוצה לאכול משהו קל, לבוא ללימוד בשעה 11, 10 וחצי,

כל בית כנסת והזמן שלו.

והוא אמר, עכשיו אני אוכל אוכל בשרי, אני יודע שאני ארדם בבית הכנסת, אני לא אשב ללמוד, אני אעייף.

לכן, מה אעשה?

ככה אנחנו נוהגים כל שנה לעשות סעודה חלבית,

מביאים סלטים, כמה סוגים, כל מיני גבינות מיוחדות,

וכן על זה הדרך, מעפים, עוגות וכן על זה הדרך, מביאים אותם,

כמובן, המוציא לכם מן הארץ, עושים מעט יין,

ועושים סעודה כדת וכדין,

ושמחת בחגיך והיית אך שמח. גם יש בזה עניין של מה?

של סעודת הגמר, איזה גמר?

סיום, מה סיום?

אם הוא לא סיים, שתיים יקרא ואחד תחגום, אז הוא עושה עכשיו סיום על כל התורה,

ששתיים יקרא ואחד תחגום. דבר נוסף, על ימי הספירה,

למה? סיימת עכשיו, כמו שאדם עושה סיום מסכת, מה הוא עושה?

הוא עושה סעודת מצווה, נכון? אם אתה תעשה את הסעודת מצווה בשרית,

אז לא יהיה מורגש שזה לכבוד מה? לכבוד העניין של סיום הספירה,

לכבוד, נו, לכבוד חג השבועות, איזה הרגשה? כל ערב אתה אוכל בשרי,

או כל ערב שבת, או כל ערב חג אתה אוכל בשרי, אז אין שום הרגשה פה.

מלבד זה שהאישה והבנות כולם טורחות כל כך על החלבי, לא שאוכלים מזה, כן,

כי סעודת שלמה בשעתו, אוכלים מזה קצת ונגמר.

אבל הם עדיין טורחים ועמלים ועושים כל מיני דברים.

לכן כדי, מה שנקרא, להרוויח את כל האופנים כולם, ביום תאכל את הסעודה בשרית,

דהיינו העיקר קודם חצות היום, בלילה תאכל את הסעודה החלבית, תפתח כאן לשולחן מכובד,

כל המשפחה, הילדים, האורחים הנוספים שמגיעים, וכן על זדך,

וכך פתרת את הבעיה, גם הרווחת את העניין של הסיום,

גם הרווחת את העניין של עיקר סעודה ביום טוב, שהוא ביום.

יש כאלה שקשה להם לאכול חלבי, גורם להם לכל מיני כאבי בטן ושלשולים והקאות,

עליהם לא דיבר הכתוב, לא נכריח אותם,

לכן הם לא חייבים לאכול מאכל החלב, זה רק מנהג,

אין חובה בזה.

מי שרוצה, ינהג, מי שלא, לא, יאכל בשרים.

יפה מאוד.

אדם שלא רוצה לאכול בשרי בלילה,

הוא רוצה לאכול דווקא, נו, חלבי בלילה,

רוצה לאכול דווקא את החלבי בבוקר.

אז הוא מפסיד את העניין של סעודת יום טוב, עיקר סעודת יום טוב, בשר ויין, ביום.

אז מה יעשה?

לכן חוזר מבית הכנסת,

יאכל משהו קל חלבי, כן, אחרי שעשה קידוש,

יאכל משהו קל,

ואחר כך ילך לישון, יקום קודם חצות היום,

ולאחר מכן שוב פעם יעשה את סעודתו כדת וכדין.

יפה מאוד.

נמשיך.

גם גלילת ספר התורה

שאדם צריך לעשות, גם הכנת הפמותים

עם השמן, הרי מדליקים גם לצדיקים דוד המלך, הבעל שם טוב הקדוש,

שנפטרו בחג השבועות,

נוסף לשאר הנרות

שזה כפול שתיים בעצם, גם ליום טוב, גם לשבת.

כל זה אדם צריך להכין מראש כדי שיהיה הכל מוכן. הפתיל צף

יכניס את הכל מראש, יכין את הכל, כדאי עם הקערות, הכל,

שיהיה מוכן לאשתו. כנראה לגבאים גם את הספר תורה, הכינו לשבת ספר ולחג השבועות את הספר שלו.

אם יש להם רק ספר תורה אחד בבית הכנסת, מה יעשו?

אז הם חייבים לגלול, לכן מתחילים קודם כל בשבועות, זה יום שישי, לאחר מכן מסיימים,

עוברים לקריאת המפטיר בפרשת הקורבנות, פרשת אמור,

לאחר מכן מגוללים את זה למה?

בשבת, כן? בשבת עצמה, נכנס שבת,

אז יכולים לגלול ולהכין את זה, אבל לא הכינו קודם לכן עבור השבת.

אדם שלא מטלטל,

יש לו מחזור בבית מעור מושקע,

או מה אני אקרא לו, זה ישים את זה בבית הכנסת מראש,

להביא איתו בערב החג וככה הוא יוכל להתפלל איתו בכל החג כולו.

יפה מאוד.

קודם כניסת החג נהגו לומר שני מזמורי תהילים,

מזמור י' ט' בתהילים ומזמור ס' ח' בתהילים.

מזמור י' ט' בתהילים, השמיים מספרים כבוד אל,

ומזמור ס' ח' בתהילים, יקום אלוקים יפוץ אויביו,

יאנוס ממשלה בפניו.

בזה רבותינו כתבו שיש בהם עניין גדול וחשוב.

כן, למי שכן נוהג לבשל,

ויש לו את כל הפתרונות היצירתיים בלי הקפית וכולי,

כן, לכבות את הגז,

כגון שיש לו את המכשיר של המכון הטכנולוגי,

לוח הגז השני,

וכן רוצה לבשל,

לכן על זה הדרך,

אז ידאג להכין לו נר,

שיהיה לו ל-48 שעות, כדי שהוא יוכל להשתמש בו.

מה זה להשתמש?

ערב החג מדליק, או 24 שעות, כן,

לאחר מכן, לערב שבת,

כדי שתוכל מזה אשתו להדליק.

השנה זה פחות בעיה מכל שנה ושנה מבחינת ההכנה.

אדם הולך לישון בבוקר

אחרי שלמד כל הלילה,

ואז קם, עושה את סעודתו,

ולאחר מכן מתארגן לשבת, בא לבית הכנסת,

יצא לו חל״ת.

טוב, כן, נח מספיק, למד מספיק, הכל, בלי תירוצים.

אין שום בעיה, אתה יכול לשבת ולעסוק בתורה כל הלילה, כדעת וכדין.

יפה מאוד.

קודם כניסת החג מדליקה האישה בית נרות.

הנר הראשון,

שתי הנרות מברכת עליהם להדליק נר של יום טוב.

אמירת שהחיינו,

אחינו האשכנזים נוהגים שהנשים כן מברכות, אנחנו הספרדים נוהגים

שלא לברך, למה? כי לאו ברד כוונה היא,

ולכן הבעל בעצמו מברך בקידוש את אמירת שהחיינו, גם בזה נחלקו רבותינו.

אם כן צריך לברך שהחיינו או לא,

האם חג השבועות זה חג העריכתא מפסח או שלא,

לגבי הדין של ברכת שהחיינו, למסקנה כן מברך הבעל שהחיינו.

יפה מאוד.

במקרה שהאישה מתאחרת מלהדליק, אין בעיה, היא יכולה להדליק מאש לאש.

וכך פתרה את הבעיה הטוב ביותר שתדליק בזמן,

קודם, מעט קודם, כניסת החג את הנרות, ובכך פתרנו את הבעיה.

גם הנרות של השעבה שצריכים לדבק אותם,

כן, אי אפשר לעשות את זה בחג בשביל השבת, לכן יעשו את זה קודם לכן,

כדי שלא יעברו על איסור

של ממרח.

יפה מאוד.

ערב יום טוב שחל בחול, כמו השנה, מתפללים תפילת מנחה כרגיל.

לאחר מכן אומרים יהי שם, קדיש,

למנצח.

כמו בכל יום, קדיש יהיה שלמה ועלינו לשבח.

לאחר מכן פותחים בדברי תורה מזמור

של חג,

ולאחריו, בשיאתא דשמיא,

אמירת יהיה שם, קדיש, הללויה,

יהיה שלמה, ועלינו לשבח,

והולכים לביתיו לסעוד את צעודת ליל יום טוב.

בתפילת מנחה, כשאדם יתפלל, צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא

שירצה את תפילתו,

והמועד הזה שמגיע, חג השבועות,

ייכנס לשלום ויצא בשלום, ויהיה בשמחה שלמה, בלי ערבובים פסולים ומחשבות פסולות, חס ושלום.

בתפילת ערבית, שהרב דורש קודם לכן,

על מה הוא מדבר?

הוא מדבר על הדברים.

דברים שקשורים להכנה לקראת קבלת התורה.

כיצד מקבלים את התורה?

מה זה קבלת התורה? אדם חושב שקבלת התורה זה כל פרשת שבוע שקוראים לו.

איך התורה תשפיע עליי?

אני עכשיו כמו חתן שהרב מסביר לו לפני הקידושין שהוא מקדש את אשתו.

בסדר, ישמע, צריך לדעת את כל הדברים, איך הם נוהגים עם התורה,

מה עושים איתה, לא לוקחים אותה, שמים אותה בספרייה ונגמר פעם בשנה,

פותחים אותה, מנקים את האבק ומחזירים בה חזרה.

אז כל זה הרב מדבר בחשיבות

בדרשת ערב יום תום.

כן, יש מקומות שנהגו להחמיר מעט

על עצמם, אני קורא לזה בצחוק,

להחמיר ולהתפלל תפילת ערבית מוקדמת,

כן?

הם יכולים לעשות את זה, אבל להקפיד על הזמן של מה?

של קריעת שמה.

יפה מאוד.

ויש לחילופין

מקומות שדווקא נהגו לאחר. ולמה?

כי כתוב

וספר בתורה, וספרתם לכם אחורת השבת.

מיום אביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה.

וזה לא תמימות.

מה זה תמימות?

תמימות מלשון שלמות.

ועכשיו, שמה שאתה לא הגעת לזמן עכשיו של צאת הכוכבים, התחלת להתפעל ערבית, איזה שלמות יש פה?

אתה מחסיר בשלמות של התמימות,

של הספירה שלך.

לכן נוהגים לאחר את תפילת ערבית מעט,

על ידי אמירת דברי תורה, על ידי הרב,

ובכך עושים את תפילת ערבית כדת וכדין.

בגדול אין מה למהר, כי אחרי חג זה שבת.

אז לאן אתה ממהר? לאיזה עבודה?

אין עבודה, אין שום דבר.

לכן אין לאן למהר. יעשו את הכל בנחת, עם סלסולים,

תפילה כתיקונה, בדקדוקיה והלכותיה כדת וכדין.

יפה מאוד.

בתפילות חג השבועות ובברכת המזון אנחנו מזכירים את יום חג מתן תורתנו.

כן?

זמן מתן תורתנו זה נקרא בדברי רבותינו הקדושים. את זה אנחנו מוסיפים

להודות ולהלל ולשבח לבורא עולם.

אנחנו פותחים במזמור, יקום אלוקים יפוץ אויביו, שאמרנו מקודם,

ולאחר מכן מתפללים את תפילת ערבית בנגינה ובשבח והודאה להשם יתברך.

קודם לתפילת העמידה,

אחרי אמירת אשכיבנו אנחנו רואים את הפסוק, אלה מועדי אדוני מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל אשר מוסיפים,

ולאחר מכן אומר החזן חצי קדיש תפילת העמידה, מזכירים בה את שבועות וכן על זה הדרך.

יפה מאוד.

בסיום התפילה, כמו שאמרנו, אומר השליח ציבור קדיש תתקבל,

לאחר מכן אומרים שיר המעלות לדוד שמחתי בו, אומרים מזמור קכב שבתהילים,

ולאחר מכן קדיש יהיה שלמה ועלינו לשבח.

כן,

מגיעים הביתה בסייעתא דשמיא אל הקידוש.

אחר ששב אדם מבית הכנסת,

מגיע הביתה, אין אמירת שלום עליכם,

זה יום חול, נכון?

אז לא אומרים שלום עליכם,

אז אומרים מועדים לשמחה,

או תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, יש אומרים,

חג שמח, כל אחד לפי מנהגו, הנכון ביותר להגיד, נו,

נו, מועדים לשמחה או חג שמח, כן, זה הנכון ביותר לומר.

לאחר מכן פותחים בקידוש של יום טוב של חג השבועות.

לשים לב,

שכבר הגיע הזמן של צאת הכוכבים.

מקומות שמתפללים, כמו שאמרנו, תופסים את השיטה של להתפלל מוקדם כדי להספיק יותר,

אז הם יכולים לכל שלום להיכשל,

ועשו את הקידוש קודם הזמן,

זה לא טוב הדבר הזה. לכן מאוד צריך לשים לב שהגיע הזמן של צאת הכוכבים,

שיהיה את התמימות, כמו שאמרנו,

שכתוב בתורה, ולאחר מכן אוסיף, פותחים,

באמירת הקידוש. מיד

באמירת הקידוש אנחנו מזכירים את מה? את פסוקי החג.

ותיתן לנו השם אלוקינו באהבה את יום

חג השבועות הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה. זמן מתן תורתנו באהבה מקרא קודש,

זכר ליציאת מצרים וכולי וכולי.

תמיד אנחנו מזכירים את העניין של זכר ליציאת מצרים,

ולאחר מכן מוסיפים אמירת שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

ואז יושבים, המברך שותה מהכוס,

ולאחריה בסייעתא דשמיא הוא מוזג לשאר בני הבית מהכוס

כדי לשתות.

לאחר הקידוש

נהוג גם בשבת וגם בימים טובים שאדם מברך את כל בני ביתו, את אשתו, את הילדים,

למקטענם ועד גדולם,

בברכה המסורתית ישמחה אלוקים כאפרים וכמנשה, יברכך השם ישמרך וכולי.

זה נוסח הברכת כהנים הידוע.

לאחר מכן נוטלים את הידיים בזריזות המוציא לחם מן הארץ.

נהוג, אמרנו, להוסיף על השולחן דבש,

לטבול, כמו שעושים בראש שנה שטובלים.

גם פה בשבועות נהוג, למה?

כתוב בשיר השירים דבש וחלב תחת לשונך.

תורה נמשלה גם לדבש וחלב, אז מאכלך עליו אתה מביא על השולחן, דבש לא תביא.

לכן בצנצנת קערה קטנה ישים קצת דבש,

כן, דבש דבורים בלי עקיצות.

ישים דבש דבורים טהור, לא דבש סוכר.

ישים דבש דבורים,

יטבול מעט את הלחם שלו צד במלח, צד בדבש,

ולאחר מכן יאכלו את שעודתם כדת וכדין.

בסעודה עצמה, למי שנוהג

בכל שבת ויום טוב ללמוד את סדר המשניות,

אז נוהגים ללמוד משניות, למרות שרבותינו כתבו שבזה הלילה, על פי הסוד, לא לומדים משניות.

אבל בסעודה עצמה, למי שנוהג ללמוד את המשניות, כמו בסוכות או פסח, כמו שבועות,

משניות שבת שעושים כל ערב שבת,

אז גם בשעודת חג השבועות לומדים

את משניות, איזה משניות לומדים? מסכת ביצה ומסכת ביקורים.

בסדר? מסכת ביצה, לא לומדים מסכת שבועות.

כן, מלשון שבועה.

לומדים מסכת ביצה, מסכת ביקורים על השולחן.

בשולחן צריך מאוד להיזהר,

בפרט בימים הללו שאחרי הנגיף המדומה,

שלא לדבר לשון הרע וליצנות ולשיר כל מיני שירים, השם ישמור ויציל, שהם לא שירים על טהרת הקודש.

בסיום הסעודה מברך ברכת המזון, לאחר מכן מביאים לו כל מיני עוגות ופירות, וכן על זה הדרך, מברך עליהם וישכור בסיום ברכה אחרונה,

ולאחר מכן עצים ורצים לבית הכנסת לשבת ולעסוק בתורה כל הלילה.

וכבר אמרנו מה מעלתם של היושבים והעוסקים בלילה הזה כל הלילה.

יש עשר מעלות ונמנה אותן.

המעלה הראשונה של אדם מנדד שינה מעליו בלילה הזה ועוסק בתורה, מובטח לו שישלים את שנתו, לא ימות באותה שנה,

ולא יארע לו שום נזק באותה השנה כלל.

המעלה השנייה נרשם ונכתב בספר הזיכרונות.

המעלה השלישית, הקדוש ברוך הוא מברך אותו בשבעים ברכות.

המעלה הרביעית זוכה לשבעים כתרים של העולם העליון.

המעלה החמישית, הוראת חיי האדם בשנה הזאת תלויה בעניין הזה.

כיצד הוא ינהג בשנה הזאת? מה יהיה איתו?

יהיה רגוע מדי עם צ'יפ, בלי צ'יפ, הכל תלוי

בלילה הזה.

לא ינום ולא יישן מזלו.

יזכה לבנים ובני בנים ותלמידי חכמים.

עושה תיקון לשכינה הקדושה.

הדבר התשישי זוכה לתקן את פגם הרעות של העיניים בזה שהוא מנדד שינה מעיניו.

והדבר העשירי,

אין הסטרא אחרה שולט בו בלילה הזה.

בלילה הזה שום דבר, אף אחד לא יכול לשלוט עליו.

אז זה בתנאי שהוא מקדש את הלילה הזה כדת וכדין.

דברי תורה, לימוד תורה, מנצל כל רגע ורגע בלילה הזה. חכם מנצל את הלילה הזה.

טיפש, מצער את עצמו, מדבר, מעביר את הזמן.

פאו נו מתי שחרית? פנו יאללה מתי נלך לישון?

אז עדיף תלך לישון, תקום לתפילת שחרית. מה אתה משגע את עצמך?

אם אדם יודע שהוא לא יכול ללמוד והוא יבוא לידי בטלה ודיבור, עדיף שלא יהיה.

יישב וילמד.

ילמד קצת לפני כן, ילך לישון, יקום לתפילת שחרית, צלול ורענן. למה?

אדם מה עושה?

נשער ער כל הלילה, מדבר דברים בטלים, הגיע לבוקר,

דווקא בקבלת התורה, מה אתה רואה אותו?

נוחר.

אה?

מפספס. אז מה עשית בזה? איזה חתן אתה?

הקהלה הגיעה לפה ואתה ישן?

הי, לא, תרצה להתחתן איתך.

תגיד, אני רוצה גט לפני החתונה.

גרשת אותו לפני, לא מעוניינת בו. איזה חתן הבאתם לי?

לכן אדם ינצל את עצמו,

ינצל את המעמד ולא יפספס את העניין של קבלת התורה.

ואנחנו רואים, מי שזוכה כל שנה לקבל את התורה, מרוויח.

יש לו מידות, יש לו דהרת,

יש לו הנהגה, יש לו אמת אמיתית. מי שלא זוכר,

ישמו.

רואים עליו, זה ניכר עליו בדיוק מי זכה לקבל ומי לא זכה לקבל.

יפה מאוד.

בית כנסת שאין שם עשרה, אין טעם לשבת וללמוד שם, ולכן אדם יכול ללכת לבית כנסת אחרת שיש שם עשרה, ושם יישב וילמד.

למה? כדי שהשכינה תשרה עליו, כפי שאומרת הגמרא,

כפי שכותב דוד המלך בתהילים, פב' א',

אלוקים ניצב בדעת, כן.

אדם שיודע שבבית כנסת

לא ילמד כמו שצריך,

ובבית הוא באמת לא ירדם. יש לו חדר לימוד, שם הוא מרביץ לימוד,

אף אחד לא יפריע לו, אין שום בעיה שמה? שיישב בבית וילמד. אין חובה לבוא לבית הכנסת. מקום שיש מניין והוא עשרה,

אחד מהעשרה יבוא, אין מה לעשות.

אבל מקום שאין,

או שסגור בגלל כל המצב,

יכול לשבת בבית ולעסוק בתורה, העיקר שבבוקר יתפלל תפילת שחרית במניין כדת וכדין,

ויזכה לקבל את התורה כהוגן.

העניין הזה של תיקון ליל שבועות זה רק לגברים.

בשנים האחרונות כל מיני כאלה יפי נפש,

שקוראים לעצמם רבנים.

תיקון ליל שבועות לנשים,

או תיקון משפחתי. הלו, מה הולך פה?

נשים לא צריכות ללמוד תורה, הם צריכים לעשות מה שצריכות,

צריכות תהלכות שצריכות לדעת במטבח,

תהלכות שצריכות לדעת מצניות,

צריכות לדעת מוסר, זה מה שצריכים לעשות.

אבל לעשות להם תיקון ליל שבועות, איפה עוד נשמע כדבר הזה?

מה זה הדבר הזה?

מה זה נשות הכותל? מה הולך פה?

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. אישה, כל כבודה בת מלך פנימה.

להפך,

אנחנו דואגים להם, אנחנו לא מנדרים אותם, כן? אנחנו לא מגרשים אותם.

אנחנו מקרבים אותם בכך שמה? שהיא תדאג לבית,

למחר, לחג, לכל,

שיהיה לה כבוד עצמי ולא יראו אותה עכשיו פתאום עייפה,

יושנת. וחוץ מזה, מה היא אצל לימוד תורה? מה היא קשורה ללימוד תורה? לימוד תורה,

התורה ניתנה לגברים. אי אפשר, זה לא השם ישמור מין בשאינו מינו שהיא תתחתן עם התורה.

ואי אפשר להתחתן אישה עם אישה,

כן?

מתחתנים גבר עם אישה, כמו שהתורה הקדושה צוותה.

יפה מאוד. לכן, הן לא שייכות אצל התיקון הזה.

אם כל כך היא רוצה והכל, אין בעיה.

תשב ותקרא, תסיים ספר התהילים, לכבוד דוד המלך,

להצלחת עם ישראל, לרפואה, לכל כל כך עם ישראל, למרות שבדרך כלל בלילה לא קוראים תהילים, אבל בגלל המצב,

להשמיד את כל הצורים ואת כל האיבים ולרפואת כל חולמו ישראל, היא יכולה לשבת וללמוד לקרוא את התהילים,

אחר כך תלך לישון והכל יהיה בסדר.

יפה מאוד. בבית הכנסת יש נוהגים להדליק נרות, תלוי, כל בית כנסת עם מקומו.

נוהגים להדליק נרות למשפט האיסקרים, זה אחרי שהשאירו שם נר שדולק מראש,

נר נשמה שדולק מראש.

את הנרות שאנחנו מדליקים, לכבוד דוד המלך ולכבוד הבעל שם טוב הקדוש, רבי ישראל בעל שם טוב,

אנחנו אומרים, לכבוד

נשמת הצדיק,

דוד בן ישי,

לכבוד

נשמת הצדיק, רבי ישראל בעל שם טוב, זכותם תגן עלינו, אמן,

ואז מדליקים אותם.

יפה.

כל זה כמובן, כן, מאש לאש, לא לשכוח.

תיקון ליל שבועות

נוסד על ידי רבי בנו בנימין הלוי,

מובא בספר חמדת ימים,

סליחה,

תיקון ליל שבועות נוסד על פי דברי רבותינו.

אבל רבי בנימין הלוי תיקן את התפילה שקודם לסדר הלימוד. היא מופיעה בכל המחזורים של חג השבועות קודם הלימוד.

בלילה הזה אנחנו לומדים בספר קריאי מועד.

את התיקון הזה ייסד מי הארי הקדוש.

מעלתו גדולה, רבי שמעון בר יוחאי, דיבר בשבח התיקון הזה.

כמה מעלה ותועלת ימצא מי שאינו ישן ועוסק בתורה כל הלילה עד הבוקר,

מתקן את נפשו מחטא הדם הראשון,

ואין הסטרא אחריו שולט עליו.

אני אקריא לכם את הנוסח בארמית.

חסידי קדמאי אליו, הבו נימה בהאי לילה,

ואין להן באורייתא ואמרי נייטל אך סיני ירותה קדישה לן ולבנן בטרין על מין, והוא לילה כנסת ישראל להתעטרת עליו,

ואל רשאיו דיינון דזכאן להן.

אז מעלתו של היום הזה,

כמו שאמרנו,

כפי שהעריכו בו רבותינו,

גדולה, של הלילה הזה היא גדולה,

כפולה ומכופלת.

אדם שרוצה ללמוד דברים אחרים,

הטוב ביותר שקודם כל ילמד את התיקון ויסיים את הכול,

לאחר, לפחות את פסוקי התנ״ך, ולאחר מכן ילמד מה שליבו חפש, שהיום רוצה ללמוד שס,

רוצה ללמוד פוסקים,

כל אחד ואחד ילמד. כמובן שבסיום הלימוד אנחנו עושים שיעור דברי תורה,

פעם מדברים על הלכות בשר וחלב, פעם מדברים על תרי״ג מצוות, פעם מדברים על מגילת רות,

פעם מדברים על שאר הלכות וכולי שחשובים,

כדי שבאמת יהיה חומר מעניין שגם אנשים עייפים,

יהיה להם מה לשמוע ולא יירדמו.

יפה מאוד.

החשוב ביותר, שאדם לא יסוח שיחת חולין בלילה הזה,

ולא יעשה כל מיני צחוק וקלות ראש,

וכך מפסיד את כל החשיבות של זה הלילה.

בין הפסוקים שאנחנו קוראים, וסדר הלימוד שאנחנו קוראים, אנחנו קוראים גם מעט פסוקים ממגילת איכה.

והיות ומגילת איכה זה דברים עציבים, מה יעשה אדם?

אז אומרים רבותינו שמה יעשה? ינמיך את מה? את הקול שלו בעת קריאת

מגילת איכה.

מעט קודם חצות הלילה,

עוצרים את הלימוד, או יש כאלה שמשתדלים לסיים, ואז

אומרים את סדר קריאת שמע בלי ברכת המפיל ווידוי,

ושאר הפסוקים, ולאחר מכן ממשיכים הלאה

בסדר הקריאה והלימוד.

אדם שמעשן במהלך הלימוד ישתדל לא לעשן,

כדי שלא יהיה הפסקה במהלך כל התיקון כולו. עדיף בכלל לא לעשן.

כל ימות השנה כולה.

אבל אדם שהוא כבר,

איך אומרים, מכור אצל

הסיגריות,

אז במהלך הלימוד לא יעצור את הלימוד ולא יעשן,

ויסיים את הלימוד. לאחר מכן

יוכל לעשן, כמובן, על פי הכללים וההלכות הידועים ביום טוב.

אדם שמתחיל לקרוא את התרי״ג מצוות, הרי קוראים גם את התרי״ג מצוות בלילה הזה, יאמר קודם לכן, הריני בא לקיים התרי״ג מצוות בדעתי.

למה יש מצוות שקשורים רק לכהן, בית המקדש,

חוץ לארץ, בארץ ישראל, אחד המקיים אותם.

אז יכוון בדעתו שמה שהוא בא לקיים את התרי״ג המצוות.

בכך זוכה שמה שהוא מקיים אותם בשלושה אופנים, גם במחשבה,

שהוא חושב על ענייני קיום, גם בדיבור שהוא מוציא בפה וגם על ידי מעשה,

דהיינו שהוא מתכוון בכך, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא קיים.

לאחר סיום הלימוד ותרי״ג מצוות נהגו לחלק את כל הזוהר הקדוש, עידרא רבא.

מחלקים אותו, כל אחד קורא ספרונים כאלה חלוקים,

ולאחר מכן אומרים

את הסיום של הקדיש. סך הכל בלילה הזה יש לנו 13 קדישים.

איך? לפי הסדר הבא.

בערבית יש לנו ארבעה קדישים.

אחרי אמירת התנ״ך, קדיש אחד.

אחרי העידרא רבא, קדיש אחד. תיקון חצות.

אומרים, עוד קדיש.

תהילים,

עוד קדיש. גמרא למי שלומד, עוד קדיש. מדרש,

כן, בשיעורים שעושים, עוד קדיש.

מדרש נוסף, עוד קדיש. מוסר, עוד קדיש. בקשות ותפילות לתיקון כרעת, עוד קדיש.

הרי לך סך הכל 13 קדישים. יש כאלה שלא נהגו לעשות את כל הסדר הזה.

כל עדה ועדה, מקום ומקום, ינהגו על פי מנהגם.

יפה מאוד.

בסיום הלימוד בלילה הזה יקרא אדם את שיר השירים על כל שמונת הפרקים שלו.

יקרא את זה בשמחה, יאודה להשם מאוד. לאחר מכן,

כבר הגיע הזמן של מה? של תפילת שחרית.

כן, הגיע הזמן של תפילת שחרית. עכשיו נדבר על זה. אבל אדם שנכנס פה לבית הכנסת וכן רוצה לאכול ולשתות בזה הלילה, יכוון בדעתו.

על הכוס הראשונה שהוא שותה לפתור את כל שאר הכוסות שהוא ישתה בלילה הזה.

אבל אם היה והפסיק 72 דקות,

בסדר? פה מדובר שלא יצא מחוץ לבית הכנסת,

לא צריך לחזור ולברך. אבל אם יצא מחוץ לבית הכנסת, עקר את דעתו וצריך בשנית לחזור ולברך.

יש מי שכותב שאם הניח מקצת חברים במקום וכולי,

אז לא צריך לחזור, סליחה, עדיין חוזר ומברך.

גם אם הניח, זה לא מועיל.

יפה.

כיוון שעלה עמוד השחר יפסיק מלימודו

ויתחיל לברך את ברכות התורה של שחרית, ולאחר מכן רשאי להמשיך בלימוד ולסיים אותו. אם הגיע זמן התפילה וכבר התחילות התפילה,

אז ימשיך לאחר מכן את לימודו אחרי התפילה, מעלתו, ישתבח שמו מעלה גדולה, יצא העומר, תראה מה זה.

הבן אדם הזה יותר ממלאך, גם בלילה לומד

וגם ביום לומד.

ובזכותו כל העולם כולו ניצון.

למה?

אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים בארץ לא שמתי. אם לא היה לימוד תורה בלילה,

אז חס ושלום חסך אל העולם היה נחרב. לכן מה עשה הקדוש ברוך הוא? החליף את הזמנים, שינה.

משנה איתי ומחליף את הזמנים.

פה עשה חושך, שם עשה אור במקום אחר בעולם.

פה עשה האור, שם עשה חושך, ככה בכל הזדמנות התורה קיימת.

אבל אם אדם מרוויח את שני הדברים, גם בלילה הוא לומד

טוב וגם ביום אחרי התפילה הוא לומד טוב, אה, ישתבח שמו לעד,

וזה הרוויח את כל הדברים כולם.

יפה מאוד.

כן,

יש שנהגו,

כפי שאומרים רבותינו המקובלים, לטבול ביום חג השבועות קודם תפילת שחרית.

זה בזמן של קודם 72 דקות,

שקודם הזריחה הולך לטבול.

זה נקרא זמן שקרוי בשם איילת השחר.

המעלה של הטבילה הזו היא גדולה.

הבאנו פה את הכוונות בשם הבן אישחי הקדוש,

את הלשם ייחוד מהלשון חכמים.

זה נמצא בחלק א', סימן סב', ניתן לעיין שם.

יפה מאוד.

כן, על פי הפשט,

לספרדים מברכים את כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידיים ואשר יצר,

אלא אם כן אדם נכנס לשירותים.

ויש מהספרדים שנמנעים מלברך ברכת על נטילת ידיים,

ואפילו שהוא הלך לשירותים ובירך אשר יצר. האשכנזים מברכים את כל הברכות,

בתנאי, כמובן, שאדם נכנס לבית הכיסא והוא צריך לנקביו.

אבל זה לפי הפשט. לפי הסוד,

מברכים את כל הברכות, חוץ מעל נטילת ידיים, אשר יצר וברכת התורה.

מי שהוא צריך להתפנות,

ללכת לבית הכיסא, אז מברך אשר יצר, לגבי ברכת

התורה, היות וכיוון

בערב

החג בבוקר כיוון את ברכות התורה,

אז לאחר מכן ביום,

קודם שילמד יאמר את ברכות התורה,

ולאחר מכן ילמד מעט, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה,

ולאחר מכן יכול להמשיך בסדר יומו כדת וכדין.

אה, יבוא אשכנזי חכם ויגיד, רגע, רגע, אני אגע במקומות המכוסים,

ואז ממילא אני אהיה חייב בנטילת ידיים.

בכל זאת, זה לא מועיל לו כדי להתחייב בנטילת ידיים ולברך

על נטילת ידיים.

ספרדי, כן, אשכנזי, לא.

יפה.

אדם שהיה נעור כל הלילה,

יבקש מהחבר שלו שישן

להוציא אותו ידי חובת ברכת התורה.

והוא ישמע ממנו ברכת התורה, ויענה המן לאחריו. זה גם אופציה בתנאי שהבן אדם הזה מקפיד

על הכשרות והאכילה כדת וכדין.

אחר העלות השחר כבר אין בעיה, יחול וברכת ברכת התורה. לאחר התפילה אמרנו יושב ולומד,

וכך פתר את הבעיה.

מי שאין לו, לא אשכנזי לידו, ולא חבר שישן לידו,

כן,

והוא בעצמו, זה מה יעשה?

ישן, מה יפסיד? הוא רוצה ללמוד עכשיו מה יעשה. בערבית,

כן, בערבית יש שם ברכת אהבת עולם אהבתנו, נכון?

שמה יכוון שמה יצאת ידי חובה,

ולאחר מכן, לאחר התפילה, יושב ומה וילמד מעט.

כמנהגנו,

גם כשאדם נכנס לבית הכנסת, וגם כשהוא שואל בית הכנסת, קודם התפילה נוהגים ליטול את הידיים,

ורק לאחר מכן, בלי ברכה, כן, ולאחר מכן,

יכול לברך על הטלית ולהתחיל את התפילה שלו.

בחג השבועות

אמרו רבותינו הקדושים,

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי,

היו קוראים בפרשת עשרת הדיברות בכל שנה ושנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם עומדים לפניי בהר סיני,

ומקבלים את התורה,

ובאותה שעה יש זמן מיוחד ויורדים מן השמיים כל מיני אורות גדולים וקטרי תורה,

כפי שירדו על אבותינו הקדושים במעמד הר סיני, וחבל שאדם ישן בדיוק בקבלת התורה. היה כל הילה מצוין, בקבלת התורה,

עץ שערה של השינה התגבר עליו, ואז פספס את התורה, היוועבו,

פספס את כל המתנות הללו,

והדברים המיוחדים שמוריד הקדוש ברוך הוא.

סדר התפילה של חג השבועות הוא דומה לסדר התפילה של חג הפסח.

רק במקום להזכיר את יום חג המצות הזה, מזכירים את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו, גומרים בו את ההלל,

ומזכירים בו, ובנו בחרת מכל עם ולשון.

בזה אנחנו גם מכוונים על מעמד הר סיני,

כשהקדוש ברוך הוא בוחר בנו כל שנה לקבל את התורה.

מכוונים גם באמירת,

ב... ב... נו,

נו, ויציב ונכון שמה, אמת אשרי איש ישמע למצוותיך.

ותורתך וברכה ישימה ליבו. בקטע הזה צריך להגביה את הקול שלו,

שיהיה כמו שצריך.

לאחר מכן בתפילת העמידה אומרים, אתה בחרתנו,

יעלה ויבוא, מתפלל בשברון לב לקדוש ברוך הוא ברחמים,

שירחם עליו ויזכור אותנו ביום הטוב הזה, בעזרת השם, לשנה הבאה.

המקובלים נהגו ביום טוב לומר יג מידות.

בהיכל יש כאלה שהתנגדו לכך, כל אחד לפי מנהגו, המנהג הארי הקדוש,

הרשע, שכן על זה הדרך, שאומרים יג מידות בהיכל.

לאחר מכן אומרים את ג' פסוקים, ג' פעמים, סליחה,

ואני תפילתי לך השם את רצון. אומרים נוסח האי רצון שתיקן בעלך עמדת ימים.

לאחר מכן אומרים אמירת בריך שמי, מי שברך הידוע,

לחולים וכולי וכולי, לתורמים,

ולאחר מכן מוציאים את ספר התורה.

קודם להוצאת ספר התורה,

פאפאפאם, פה עכשיו מגיע העניין החשוב ביותר.

אנחנו מתחתנים, הרי אמרנו, עם התורה, וקודם לכן הרב צריך להקריא את הכתובה.

רבי ישראל נג'אר, אז זכותו תגן עלינו. הוא היה מתלמידי אריזל, הוא חיבר את נוסח הכתובה.

יש את זה בספר שלנו, הבאנו את זה, נפלא ביותר.

כן, נוסח הכתובה שמקריאים אותה. אני אקריא לכם קטע אחד, רוצים לשמוע?

זה למי שאין את הספר.

אז בכל אופן, הוא יוכל למצוא את זה במחזורים.

שם מופיע העניין הזה של הכתובה.

וואוואווא.

ירד דודי לגנו לערוגות בשמו שמעתיהו להתעלס עם בת נדיב ולפרוס עליה סוכת שלמה ואהבת עולם אהבתיהו.

זה בכרוזים.

הפריון עשה לו המלך שלמה לחופה נתרצתה מחולת המחניים.

שרפים ואופנים נטש ופרשה ורכבו וכנגד נעשה ונשמע לקחה שישים ריבו עד יעדיים.

ובן שדי אל את האבים שם מסיבו ביום חתונתו וביום שמחת דיבו.

בחודש, אה, סליחה, קראתי את זה טוב.

סליחה, קראתי את זה לא טוב.

ירד דודי לגנו לערוגו בשמאל להתעלס עם בת נדיב ולפרוס עליה סוכת שלמה.

הפריון עשה לו המלך שלמה שרפים ואופנים נטש ופרשיו ורכבו.

ובן שדי אל את האבים שם מסיבו ויום חתונתו ויום שמחת ליבו.

רעייתי יונתי בואי איתי לדביר ואולם כי למענך אעזוב את כל עמוני מעלה וחילם.

וירסתיך לי לעולם אמרה האיומה את שמעת דוד שמעתיהו ואהבת עולמה אהבתיהו וישכן עם נשיקות פיהו.

לאחופן נטרצתה מחולת המחניים וכנגד נעשה ונשמר לקחה שישים ריבוע עד יעדיין.

בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים ויהיה קשר אמיץ עם עם זו קנה בסיני ואת ספר המקנד, התורח והחתום אקרא באוזני עמוני.

הנה היא כתובה לפניי בשישי בשבת וכולי שם מופיע את הכל.

משהו נפלא הכתובה הזאת.

יש על זה ביאורים ופירושים, משהו מעין עולם הבא.

לכן לא כדאי לפספס את זה. את זה אומרים בפתיחת ההיכל, קודם שמוציאים את ספר התורה החוצה.

אני אזכור מי חיבר את זה? חיבר את זה רבי ישראל נג'רה,

זכותו תגן עלינו אמן. חב'ד וחסידות חב'ד נוהגים בסיום המי שברח וקריאת הכתובה. מה אומרים?

כמו שאומרים לחתן, מזל טוב אומרים.

אז גם פה נוהגים לומר מזל טוב וחסידות חב'ד.

למה עכשיו כל אחד ואחד מה?

זכה עכשיו לקדש את הכלה. עוד רגע הוא יפתח את הכלה, שזו התורה הקדושה, ויעסוק בה,

וילמד ויראה מי זאת האישה שהוא קידש.

אה?

לשבור כוס לא צריך.

נוותר על המנהג הזה.

כן, לשבור כוס שוברים פעם אחת בחיים.

יפה.

יש שמוסיפים לפני כל עולה ועולה הקדמות, זה נקרא.

זה מופיע במחזורים, מחזורים מסוימים, לא בכל המחזורים. מוסיפים את הקריאה של ההקדמות לפני כל עולה.

לאחר מכן מברך העולה, קורא בסדר של יום טוב.

מוציאים שני ספרי תורה.

בראשון קוראים בפרשת יתרו,

מעמד הר סיני, בחודש השלישי, עד ולא תעלה מעלות על מזבחי.

לאחר מכן אומרים קדיש.

בספר השני קוראים פרשת פנחס. סליחה, אמרתי מקודם, פרשת אמור. פרשת פנחסה.

וביום הביקורים, לאחר מכן ועד נזכהם, לאחר מכן וחצי קדיש,

ולאחר מכן מפטירים בספר יחזקאל,

פרק א', ויהי בשלושים שנה עד ואשמע אחריי כל רעש גדול. ומוסיפים את הפסוק, ותישאני רוח ואשמע אחריי כל רעש גדול. מסיימים את הברכות,

ובכך פתרנו.

יפה מאוד.

המנהג שלנו לא לעמוד בעשרת הדיברות, אך היינו בני אשכנז נוהגים לעמוד בקריאת עשרת הדיברות.

את עשרת הדיברות אנחנו נוהגים לקרוא ולסלסל בהם בטעם עליון.

וכמובן, בכל פסוק ופסוק, בסיום שלו, קצת השליח ציבור מעריך.

יפה מאוד.

מי עולה לעשרת הדיברות? בדרך כלל נהוג שרב המקום הוא זה שעולה לעשרת הדיברות, כי הוא זה שמלמד את התורה לעם ישראל. במקום שאין רב,

אז מעלים את הבן אדם הכי ראוי, זה אם מכבדים.

במקום שלא מכבדים ומוכרים,

אז כל אחד לפי מנהגו. הטוב ביותר, כמובן שיעלה אדם ירא שמיים,

כדת וכדין, לעלייה הזאת של עשרת הדיברות.

את שמיעת עשרת הדיברות זה לא סתם צריך לשמוע איזה מילה במילה.

לכן בחב״ד נוהגים לעשות קריאת עשרת הדיברות. שוב פעם, למי שלא שמע, מה, איך אפשר

לא לשמוע את עשרת הדיברות? שזה הסלוגן שלנו, זה לא,

איך נקרא השיר הזה?

שיר התקווה, זה לא הסלוגן שלנו של העם היהודי.

שיר התקווה זה המצאה של העולם ה' ישמור ויציל הרחוק.

מה זה הסלוגן שלנו של העולם היהודי?

זה עשרת הדיברות.

אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי,

וכן על זה הדרך. שיר התקווה זה למי שאוהב את זה.

שמה שר את זה, אבל זה לא בשבילנו.

יפה מאוד.

כן.

בחגים ובמועדים נוהגים לעשות אשכבה לנפטרים כולם.

אני יודע שזה קצת קשה לשמוע את זה, ויגידו, מה אנחנו עייפים, עכשיו תעשה אשכבות לכל המשפחה. כן, מה לעשות?

למה כתוב שבגימל מועדים הנפטרים יורדים מבית המקדש העליון לבית המקדש התחתון.

והיות שאין לנו בית מקדש תחתון, יורדים למעלה בית הכנסת.

זה נקרא בית מקדש מעט,

ולכן ארץ ישראל נקראת ארץ הצבי, שהיא מתרחבת כמו הצבי, שהוא קטן, וכשהוא רץ הוא מתרחב, אותו דבר.

יפה מאוד, ולכן הבית המקדש הרוחני יורד עם כל אותם נפטרים, אז לכבודם או לעילוי נשמתם אנחנו מזכירים את אותן נשמות שנפטרו,

אנחנו מזכירים אותם,

ולאו דווקא של אותה שנה, אלא כל הנפטרים שיש לו יעשה רשימה,

יביא אותם לרב ויעשה לו את האשכבה אחר העלייה או לאחר

העליות כולן.

בית תפילת מוסף,

שהיא כנגד הקורבן מוסף של חג השבועות,

אנחנו מזכירים שם הוא מפני חטאינו,

וזה אדם צריך להתפלל בהתעוררות ובהשתפכות הנפש, באמירת כתר ייתנו לך,

מכוונים בהארת יום טוב, שם יורדת הנשמה היתרה כמו בשבת. לאחר מכן אומרים קדיש,

תתקבל אומר השליח ציבור,

הנוסח המקורי כמו בשבת אין כלא כנו אין כדוננו,

וכו' לכל ישראל מה שנקרא, ועלינו לשבח.

בסיום התפילה אומרים מזמור ס״ח וי״ט שבתהילים,

כמו בערבית, ולאחר מכן הולכים לשלום אל בתיהם, בברכה תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, מועדים לשמחה,

חגים וזמנים לששון.

כן,

לא לשכוח,

במוצאי

חג השבועות,

ולאו דווקא מוצאי חג שבועות, אלא במוצאי ג' רגלים,

צריך לעלות לכותל המערבי,

לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה. אז אדם שיכול,

יכול. בגל הנגיף עכשיו, לא נתנו לכל אחד לעלות.

עשו שם, מהכותל עשו ממנו קפסולות, ראיתם?

עשו חלוקה שם, עשו כל מיני מחיצות והכל כדי שלא יהיה ערבוביה שם.

אז זה מי שיש לו אישור מיוחד ועולה,

בכך הרוויח, יכול לעלות

לכותל ולהתפלל עבור בני משפחתו, וכו' וכו' וכו'.

אדם שרבו גר בעיר, מצווה להקביל פני רבו ברגל.

ברגל, לא הכוונה שהוא הולך ברגל, הרב שלו, זה ודאי שהוא עושה את זה, ולא באוטו,

כי זה חג, אלא ברגל, הכוונה בחג,

במועד,

זה הכוונה ברגל, לכן

ילך אצל רבו וכו',

יש כאלה, אפילו הרב שלו לא נמצא בעיר,

הולך גם אצל רבו שאינו בעיר, מסדר את כל העניינים של הזה,

הולך לשמה ועוזב את אשתו וכו' וכו',

הולך לבקר את הרב, לאחר מכן חוזר הביתה לבני ביתו ולאשתו. למה? כי צריך לשמח אותם

בחגים המועדים, ולאכול לעזוב אותם וללכת

בחג ולהשאיר אותם בצער לבן.

לאו דווקא השמחה היא בענייני אכילה ושתייה, אלא גם בבגדים נעים,

בכלים נעים,

וגם בשירות ותשפחות לבורא עולם כדת וכדין.

אלו שנוהגים להתענות תענית יחיד,

בחג השבועות לא מתענים תענית יחיד.

לגבי תענית חלום, אדם חלם חלום רב ורוצה להתענות,

למי שנוהג להתענות, מתענן, מי שאינו נוהג יכול לדחות את התענית לאחר מכן.

רק האשכנזים, לא הספרדים,

נוהגים למחוא כפיים.

כן?

זה לא טוב אמרנו, נכון?

הרב הזכיר את זה.

נמחוא כף.

כן?

בחג השבועות, לכבודה של התורה הקדושה.

למה? כי זה דומה לשמחת תורה, הספרדים נוהגים שלא לעשות כן.

יפה מאוד.

את הסעודה של יום טוב צריך לאכול אותה מעט קודם חצות. חצות היום 12, רבע לאחת בערך, פלוס מינוס.

מעט קודם חצות צריך לאכול.

כשהאישה אופה לחם

בערב חג השבועות צריכה לאפות לחם של ארבעה ראשים.

כמו עושים את זה כמו מקל כזה ארוך עם ארבע ראשים.

למה ארבע ראשים?

אז כתבנו

בשער הטעמים.

בואו נראה שמה

בדיוק מה הטעם.

איפה זה?

וואו וואו וואו איזה יופי פה.

אני נזכר.

אה.

ארבע ראשים.

יש ג' סיבות פה. סיבה ראשונה זכר לשני הלחם שהיו קרבים על גבי המזבח בחג השבועות.

סיבה שנייה, לרמז כי מזלו של חודש סיוונו תאומים.

אנחנו עושים שתיים, תאומים.

וסיבה שלישית, שהתורה נמשלה ללחם,

שנאמר ארוכה מארץ מידה.

פסוק באיוב יא' ט'.

ובה ארבע ראשים. למה ארבע ראשים? כי בתורה יש פשט,

רמז, דרש וסוד.

בראשי תיבות של הפרדס, לכן עושים את ארבע הראשים הללו.

יש כאלו נשים שנהגו לאפות לחם בצורה של הר גדול, פלדין גדול.

זכר להר סיני.

ויש כאלו שמכינות לחם ובו שבע מדרגות.

זכר לשבעה ריקיעים שהקדוש ברוך הוא,

מה עשה? קרע לעם ישראל במעמד הר סיני להראותם את מקום כיסא כבודו,

והם ראו ואמרו זה כליבן והוא.

יפה. ונוהגים לתת זיפרן, זה תבלין.

נוהגים לתת אותו בלחם לכבוד.

חג השבועות. פה אנחנו כתבנו דבר נפלא,

וחבל שלא יראו אותו המון העם.

למה אוכלים מאכלי בשר וחלב?

אתם יודעים כמה טעמים כתבנו על זה?

וואי, לא תאמינו.

כתבנו על זה 31 טעמים.

למה אוכלים מאכלי בשר וחלב? למי שיש את הספר,

יוכל לראות את הכול שם.

יפה מאוד.

בסעודת יום טוב של חג השבועות, כפי שעושים בדרך כלל במוצאי שבת, נוהגים לספר סיפור של הבעל שם טוב הקדוש.

הבעל שם טוב הקדוש נפטר בחג השבועות,

גם על דוד המלך, ללמוד ספר התהילים,

וכן על זה הדרך, מעמדות וכולי.

כל זה יכול לעשות בסעודה, ולאחר מכן במהלך כל היום. וסדר, גם הקרבת שתי הלחם

מופיעה גם במחזורים,

שם יכול ללמוד. לאחר מכן, בברכת המזון מוסיפים את נוסח יעלה ויבוא,

וכן על זה הדרך.

כן, אחר שאדם נח ביום חג השבועות,

ילמד את האזהרות שחיבר וייסע אותם רבי שלמה בן יהודה גבירול,

ולאחר מכן יתבונן במה שמוציא בפיו,

מפירושי המילים וכולי.

יש שנוהגים ללמוד את מגילת רות,

האשכנזים נוהגים לקרוא אותה מתוך הקלף עם ברכות,

כן, על מקרא מגילה ושאחיינו, הספרדים נוהגים לקרוא אותה מתוך הספר,

כל אחד ואחד כפי מן הגב.

באמירת סיום ספר התהילים יש את היעי רצון.

ביעי רצון צריך לדלג על הלשונות של מחילה וסליחה וכפרה,

וצריך להוסיף שם, ונזכה ונחיה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה,

כי יש בני אדם שחיים יותר מכך,

ו...סליחה,

לא יאמר ונזכה ונחיה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, אלא יאמר

ונזכה ונחיה באורך ימים ושנות חיים בתורה ובמצוות,

ולאחר מכן נמשיך את נוסח

היהי רצון.

הזוהר הקדוש בפרשת יתרו מדבר גם על מעלת לימוד התורה וחג השבועות, יש ללמוד אותו,

יש שלומדים הלכות תלמוד תורה לרמב״ם, יש הרבה מה ללמוד, ברוך השם,

ספר יד החזקה לרמב״ם, כל אחד ואחד לפי מנהגיו,

והדגש החשוב ביותר, שאדם ישתדל,

מה לעשות?

ישתדל לחדש חידוש ביום חג השבועות.

זה סימן טוב,

להתחיל ביום הזה עם הקלה החדשה,

בדברי תורה, ויש לנו מנהג טוב,

בנוסף לכל השנה שהוא לומד ספרים,

בחג השבועות יפתח ספר חדש שעוד לא למד אותו ויתחיל ללמוד אותו,

עד לשנה הבאה יסיים אותו. זה ספר שעדיין לא למד.

במוצאי חג השבועות,

בסייעתא דשמיא, מה זה זה?

זה ערב שבת.

ערב שבת יצא חג,

אנחנו עושים את מה?

את נוסח ההבדלה יחד עם נוסח

הקידוש.

יפה מאוד.

יום שאחרי חג השבועות, השנה זה יוצא יום שבת,

זה נקרא איסרו חג.

והוא קרוי בשם יום תבוח, גם בו,

עושים סעודה מיוחדת,

סעודת שבת, עושים שלושה, ארבע סעודות,

כן?

והעושה כן, סעודה משובחת, נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו עולות, גם ביום הזה לא מתענים ולא מספידים,

אלא לחכם בפניו, אם זה היוצא יום חול, אם זה שבת,

אז זה עדיין בוודאי שלא מתענים ולא מספידים, למעט למי שנוהג,

תענית של חלום מתענה.

לגבי שאר הדברים, נוהגים בהם כמו שבת,

רגילה. לא לשכוח,

וזה מאוד מאוד מאוד חשוב, ואני אפתח את זה רק ברשותכם,

רגע אחד.

יש לנו כמה דברים חשובים שאנחנו צריכים.

טוב,

אז לא לשכוח, נדלג על זה.

לא לשכוח להכין עירוב תבשילין.

עירוב תבשילין מערב שבת, את הנר של 48 שעות, את כל המאכלים כולם, פלטה, שעון שבת,

המזגנים, הספרי תורה, הפתילים,

כל הדברים הללו, אדם צריך להכין אותם מראש,

כדי שלא ייווצר לו בעיה של חס ושלום, חס וחלילה,

עכשיו חילול החג או חילול השבת.

יהי רצון בעזרת השם שנזכה שהתורה שניתנת לנו על ידי הקדוש ברוך הוא תשפיע עלינו במידות טובות,

במעשים טובים, בברכה, בהצלחה לכל ימות השנה כולה.

נזכה בעזרת השם כולנו, ננצל מכל המעין בישין והמקטרגין, והקדוש ברוך הוא יגעלנו גאולת עולם,

ישלח לנו את משיח צדקנו, יבנה לנו בית מקדשנו במהרה בימינו, אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשיע אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך בעליהם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ו...