הלכות חודש אדר חלק ג' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חשוב ביותר שקודם פריסת המגילה, היות וכתבי הקודש מטמאים את הידיים,

ייטול

כל אדם המשתמש ופורס את מגילתו,

אם אין לה מות, אם אין לה עץ,

ייטול את ידיו לסרוגין כדת וכדין.

אפשרי לפתור את עניין הנטילה על ידי לבישת כפפות,

הדבר תקף גם בימים הללו,

בימי הפורים,

אדם יכול ללבוש כפפות ולא ייראה משונה מן הציבור.

גם היחידים הקוראים את המגילה יקפידו מאוד שלא תיגרר חס ושלום מגילתם על גבי הקרקע,

אלא יפשטוה ויקפלוה כדת וכדין שלא תינזק ושלא תתבזן.

מקומות שנהגו לעמוד קודם הברכות יעמדו,

מקומות שנהגו לשב, ישבו.

אבל מאוד חשוב לומר את נוסח הלשם איכות שתקנו רבנו יוסף חיים,

הבן אישחי הקדוש בספרו לשון חכמים, חלק א',

והובא גם אצלנו, ולאחר מכן יאמר שליח ציבור ברשות מוריי ורבותיי,

ואם יענו אותו ברשות שמיים,

ולאחריהם יברך את ג' הברכות.

בלילה מברך שלושה ברכות, והן ברכת

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה,

לאחריה ברכת שעשה ניסים לאבותינו,

ולאחריה ברכת שהחיינו,

מקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ביום מברך בית ברכות,

ברכה ראשונה ברכת

על מקרא מגילה, ולאחריה ברכת שעשה ניסים.

מי ששכח

ולא בירך בלילה ברכת שיחיינו, רשאי לברך,

לחזור ולברך

קודם

שיסיים את קריאת המגילה, או לחלופין לאחריה ביום פורים,

קודם קריאת המגילה.

לאותם הקוראים,

לא למנייני נשים, כי לא עושים מניינים לנשים,

לאותם הנשים השומעות

קריאת מגילה,

לאותם השליחי ציבור הקוראים קריאת מגילה לנשים,

מאוד חשוב בראש ובראשונה להקפיד

על גדרי הצניעות הגמורה,

שלא יקרא כשפניו נשואות אליהם,

שהדבר הזה איננו מן הצניעות, אלא להפך, גבו

מופנה אליהם,

ובנוסף לכך, אם אין שם

גברים, איננו יכול לברך את ברכות המגילה.

אבל

יש מי שכתב שאם ישנם שם יותר ממניין של נשים,

רשאי לברך בסיום קריאת המגילה את ברכת הרב את ריבנו.

בימים כתיקונם

שומעים את קריאת המגילה כדת וכדין מפי השליח ציבור,

אבל באלו הימים

קריאת המגילה

המצויה דרך הטלפון

או דרך בר מינן רדיו

וכולי

או מיקרופון, ולא שומעים את קולו של השליח ציבור כדת וכדין, בוודאי ובוודאי

שלא יוצאים ידי חובת הקריאה, וכל שכן שאין לענות

אחר

ברכות השליח ציבור.

אמן.

אחינו בני אשכנז נוהגים לברך ברכת שהחיינו גם ביום פורים,

אבל חשוב מאוד להזכיר לנו בערב,

סליחה, בערב פורים, לא בערב כיפור,

בערב פורים, לנו חשוב להזכיר

שברכת שהחיינו בליל פורים אנחנו נתכוון גם על המצוות

המצויות ביום המחרת,

שזה משלוח מנות ומתנות לאביונים,

שהיה צריך גם עליהם לברך ברכת שהחיינו,

אבל היות ואנו מברכים שהחיינו, מתכוונים אנחנו גם על המצוות הללו, פותרים בכך

ולא מברכים.

אבל מנהג בני אשכנז שקוראים את המגילה ביום

פורים, הם מתכוונים ממש ביום פורים לצאת ידי חובה שלא כבני עדות המזרח,

גם על העניין של משלוח מנות ומתנות לאביונים המתקיימים בו ביום.

אדם שברשותו מגילה כשרה שנכתבה על ידי סופר כשר שאיננו אוכל נבלות וטרפות, רשאי לקרוא מילה במילה,

ולא חייב לשמוע בבית הכנסת, אלא רשאי

לקרוא אפילו בביתו, לבני ביתו,

וכמובן שיברך את הברכות כדת וכדין.

השומעים

חייבים להתכוון לצאת ידי חובת הברכות,

ועל כן יענו אמן בלבד ללא אמירת ברוך וברוך שמו, ובנוסף ישמעו ויעכבו מילה במילה.

והיה,

אם ברשותם מגילה כשרה ופספסו מילה או שתיים, רשאים להשלים מתוך המגילה בזריזות.

לאחר מכן ימשיכו

את נוסח

קריאת המגילה הלאה.

בסיום קריאת המגילה, כפי שאמרנו,

גם אם יחתמו בברכת הרב את ריבנו,

הברכה ושאר הפסוקים והמאמרים הנאמרים שם.

גם ספרדי השומע את המגילה או את הברכות מפי שליח ציבור

אשכנזי יוצא ידי חובת

קריאת המגילה.

גר צדק

שהתגייר

מוציא את האחרים ידי חובה כי אף הוא מחויב בקריאת המגילה.

ובברכות

יברך ברכת שעשה ניסים לאבותינו,

כי היות והוא נתגייר,

הוא משוייך לאברהם אבינו ולא להוריו.

ועל כן אומרים עליו, ייקרא שמו בישראל,

לדוגמה, יצחק בן אברהם אבינו.

והיות והוא מיוחס לאברהם אבינו, כל הניסים אף על פי שלא נעשו לאבותיו,

מעלה עליו הכתוב, היות והוא שייך באברהם אבינו כאילו נעשו בו ובאבותיו,

ועל כן איננו צריך לשנות ולומר נוסח שעשה ניסים לישראל, אלא יאמר שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

כותב מרן השולחן הערוך,

חובה על האדם לכרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום.

זמנה של קריאת המגילה הוא כל הלילה עד עלות השחר, וביום

שעה וחומש קודם הנצח אמה בשעות זמניות.

סליחה, מנצח אמה ועד השקיעה.

ואם קרא מעמוד השחר,

יצא בדיעבד ידי חובה כדין שאר המצוות.

כדי לקרות את המגילה גם בלילה וגם ביום מבטלים תלמוד תורה,

כפי שאומרת הגמרא, מבטלים תלמוד תורה בשביל קריאת המגילה.

ואפילו אם יש בבית המדרש מאה איש,

ילכו לבית הכנסת הגדול כדי לקרוא אותה בציבור.

ומכל מקום, אם יש רעש גדול, יכולים לקרותה בעשרה ודיום.

גם הנשים והקטנים שאינם מפריעים,

והגרים והאנשים בכללם,

חייבים לשמוע ולקרוא את המגילה הן בלילה והן ביום.

בעל הקורא לאשתו את המגילה בביתו,

היות ואיננה חייבת להגיע לבית הכנסת ולשמוע ברוב עם הדרת מלך,

ולא הדרת נשים,

ברוב עם הדרת מלך איננה מחויבת להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע את קריאת המגילה, אלא יכולה לשמוע מפי בעלה,

אז

יברך את ג' הברכות

שקודם לקריאה,

אבל ברכת הרב את ריבנו אינו מברך, כפי שאמרנו,

אלא רק בציבור.

מאוד חשוב לשמוע את קריאת המגילה כדת וכדין, בלא להרעיש,

לא להכות את המן

ולא את אחמדינג'אד ולא את הדומים לו שנמצאים פה בארץ ישראל,

אלא מאוד חשוב לשמוע מילה במילה,

ולאחר קריאת המגילה יכוונו על כל צוררי ישראל,

בכל מקומות שהם,

שיעשה הקדוש ברוך הוא עמנו נשים ונפלאות,

ובסייעתא דשמיא ישמידם ויאבדם מן העולם.

כמובן שלא צריך להזכיר את הדבר הזה, אבל תמיד חשוב לזכור שאין מכניסים את המרעישים

ואת המפריעים בקפצונים, פיקות ונפצים ודומיהם לבית הכנסת,

כדי שהציבור יוכלו לשמוע כדת וכדין,

וכדי שקורא המגילה יקרא הנה בלא הפרעות כהוגן.

באותם מקומות הפזיזים שקוראים בפזיזות את המגילה, לא טוב הם עושים.

היות,

וחס ושלום, חס וחלילה, יבלע או ידלג על מילים השליח ציבור,

ואז יצא שכרם של הציבור בהפסדם שהפסידו,

גם הוא יצא שכרו בהפסדו.

בקהילות ישראל השונות נהגו לומר ארבעה פסוקים,

ויש המוסיפים גם פסוק חמישי, והם

איש יהודי היה בשושן הבירה

בלילה ההוא,

ומרדכי יצא,

ליהודים הייתה.

ובירושלים, כמו שאמרתי, מוסיפים גם כי מרדכי יהודי משנה למלך אחשורוש,

אותם הפסוקים הללו נאמרים קודם לכן על ידי הציבור

בקול ורק לאחר מכן השליח ציבור אומרם מתוך הכתוב מילה במילה.

יש מן שליחי הציבור שאומרים אותם במנגינה מיוחדת

ובולטת יותר לשם האוזנם של הציבור.

את אמירת עשרת בני המן

אומר השליח ציבור בנשימה אחת.

זה לא קשה,

גם לא צריך להשקיע בזה יותר מדי מרץ וחזרות,

אלא אומר את הכל,

אבל מאוד חשוב שיקרא מבפנים מתוך הכתב,

ולא יסמוך על זה שהוא זוכר את פרשנדתו ומשפחתו

והמן ועשרת בניו בעל פה,

אלא יקראה מתוך הכתוב מילה במילה

ובנשימה אחת. ואם פספס,

וכמעט ויצאה נשמתו באחד,

כן,

בנשימה אחת,

עדיין יצא ידי חובה ואיננו צריך לחזור ולקרותם.

כל העניין הזה של אמירת

חסרת בני המן להורות, כפי שכתבו רבותינו, שניטלו כולם

בבת אחת.

גם עניי הצדקה

או מהדרי מצוות הצדקה,

ובפרט מהדרי דברי הכתוב, כל הפושט יד נותנים לו,

המצוי בימי הפורים,

לא יסתובבו

בבית הכנסת ובשאר המקומות בהם קוראים את המגילה וירעישו בקופותיהם,

בשעה זו דבר מפריע מאוד לשמיעת וקריאת המגילה כהלכה.

ביום הפורים בבוקר השתדל כל אדם להשכים לבית הכנסת,

להתפלל תפילת ותיקין עם נצח חמה,

בשמחה ובחשק גדול לעבודת הבורא יתברך שמו.

בימים הללו,

כל אחד כפי מנהגו, בי״ד,

ט״ו,

לא אומרים וידוי

ונפילת אפיים,

כיוון שמובא נאמר במגילה לעשות אותם ימי משתה ושמחה.

ומתפללים תפילת שחרית כהרגלם שהזכרנו ומוציאים ספר תורה,

ובו קוראים ג' עולים בפרשת בשלח את נוסח הקריאה ויבוא עמלק,

ולאחר מכן חוזר על הפסוק האחרון,

זה תשעה פסוקים חוזר כדי שישלים לעשרה פסוקים,

לאחר מכן העולה השלישי, הישראל אומר חצי קדיש.

ממשיכים באשרי יושבי ביתך, מדלגים את מזמור יענך השם ביום צרה,

ואומרים ובא לציון עד ועתה קדוש.

פוסקים, קוראים את המגילה בברכות תחילה בסוף,

לאחר מכן ממשיכים בנוסח ועתה קדוש, שיר של יום,

מזמור כב שבתהילים וכולי, עלינו לשבח והולכים בשלום

לבתיהם כדי לסעוד

את סעודת הפורים ולקיים את שאר המצוות כולם.

אלו הנוהגים להניח בתפילין,

האחד של רשי בזמן התפילה והאחר של רבנו טעם,

יעשו זאת

קודם לקריאת המגילה, כדי שירוויחו

את העניין של וששון ועיקר,

כבר דרשו חז״ל ועיקר, אלו הם

תפילין של יד ותפילין

של ראש.

בעת אמירת את איגרת הפורים הזאת,

יש לשליח ציבור לנענע, או כל מי שמחזיק במגילה כשרה בניהו,

לנענע את המגילה מעט בידם.

ולאחר מכן, כפי שאמרנו, ממשיכים

עד

וסייעתא דשמיא, שמסיימים את התפילה כדת וכדומה.

ברית מילה נערכת בימי הפורים,

מקיימים אותה לאחר סיום תפילת שחרית וקריאת המגילה, כמו בכל יום.

ויש שנהגו לקיימה קודם לקריאת המגילה,

ומנהג גם כך.

זה מנהג של חלק מבני אשכנז,

והעניין הזה, כדי שרצו להרוויח

את דברי הנאמר, כמו בתפילין, שהם קודם להרוויח את מה שנאמר, ליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון,

דרשו רבותינו, ששון זו מילה.

ביום פורים ישתדל כל אדם להיות שמח ויימנע מלכעוס,

מלדון ומלריב,

היינו לדון מלשון מדון ומריבה,

ויעביר על מידותיו,

בפרט אם דופקים לו כל רגע בדלת לצדקה ומשלוח מנות וכו',

נקפיד על הדבר הזה.

וביום פורים יזדרז, ובפרט השנה שזה בערב

שבת קודש, יזדרז כל אדם

במהירות ובחיפזון, כדי לקיים את מצוות היום, ולא ישתהה,

לא במיתתו ולא לאחר התפילה,

כדי שיספיק לקיים את הכול ולהכניס את השבת המיוחדת כדת וכדין.

ביום הפורים, כפי שאמרנו, מה טוב ומה נעים שאדם ישתדל לסעוד

את

סעודתו,

וגם לאחריה

וגם לפניה ישב וילמד בהלכות

חג הפסח.

כי כבר נאמר במשנה ברורה, משה תיקן להם לישראל

שיהיו לומדים שלושים יום קודם החג, הלכות חג בחג.

ושלושים יום לחג הפסח, מתי זה?

בדיוק ביום הפורים.

ועל כן אין תירוצים,

ואין לאן ללכת, ברוך השם, יש סגר.

יושבים ולומדים ועוסקים ומקיימים את המצוות,

בפרט שמקפידים על ענייני לימוד

הלכות הפסח הרבים.

כי מי שאינו לומדם, בוודאי ובוודאי שיכול להיכשל בהם.

הנוהגים להתחפש בימי הפורים

ולקיים את דברי הכתוב, ונהפוך הוא,

על ידי מלבוש,

או על ידי שקופצים ומתהפכים,

או מתהפכים בדעותיהם הכוזבות לדעות ישרות והגונות.

מה טוב ומה נעים שידעו שאסור להתחפש בבגדי נשים.

דהיינו שהגברים לא ילבשו בגדי נשים, והנשים לא ילבשו בגדי דברים.

וכפי שאומרת התורה, לא יקל גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה,

כי אין שום היתר לעבור על איסור תורה בשביל שמחת ימי הפורים.

ובפרט,

כבר בעודם הילדים המתחפשים הם קטנים,

כבר חשוב מאוד להקפיד בדבר הזה ולהרגילם,

שלא לעשות, חס ושלום, עבירות, אלא מצוות.

כל אדם משתדל

לקיים את כל המצוות כולם וללמוד.

ולעסוק בתורה בספר הערוך,

הקרוי אורה ושמחה,

מערכת ל'ד' עד מ'ב, שמה הובא

סדר לימוד,

וכן בספר נגיד ומצווה, ספר ישן,

שמה מופיע בדיוק על חשיבות

וקיום מצוות ימי הפורים.

יש שנהגו,

כפי שראיתם בסרטון

שעשה הרב יעקב יוסף,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

בפעם אחת בהזדמנות כזאת, שהיה בשמחת התורה,

הוא עשה את השיר המיוחד ההוא, אתם זוכרים?

יש שיר כזה מיוחד

שעשה אותו הרב יעקב יוסף, ניתן לראות את זה בסרטון הזה של א', ב', ג', ד' וכולי.

אז ביום פורים יש, נהגו

לומר פסוקים כאלו שראשי התיבות שלהם וסופי התיבות שלהם,

יש בהם את שם הוויה ושם אדנות.

הבאנו את זה בספר שלנו, מי שירצה,

משה אמת לחודש אדר, יוכל לעיין שמה.

יש הנוהגים לומר 120 פעמים את המילים ברוך מרדכי.

היות והם כנגד חמש אבנים שבשם מרדכי,

הבונים 120 בתים.

ונהגו לומר זאת גם בלילה וגם ביום.

ויש שנהגו לומר, ברוכה אסתר בת אביחיל,

עשרים וארבע פעמים גם בלילה וגם ביום, ומנהגם עימהם.

בעניין מתנות לאביונים נהגו,

וקבעו חכמינו, זיכרונם לברכה, כי ביום הפורים

חובה על כל אדם להביא שני מתנות לשני אביונים.

הן מתנות של אכילה והן מתנות של משקה,

דהיינו שני מינים,

אותם מביאים.

מאוד חשוב להקפיד בדבר הזה,

שיהא דבר המאכל או המשקה בכשרות המהודרת ביותר.

ובנוסף לכך, שיהיה ראוי למקבל לאוכלו,

ולא שהוא מעביר אותו, ובסופו של דבר המשלוח חוזר בחזרה אליו,

עם הפתק אפילו, שזה טמון ככה בפנים,

מוחבא בפנים, וכבר אמרו והיו מעשים שכאלו.

בספר אישי ישראל,

בעמוד 493 וגם בספרנו,

הבאנו נוסח תפילה קודם,

קיום מצוות מתנות לאביונים.

את כסף המתנות לאביונים חובה ליתנו בו ביום,

ביום פורים,

ולא נותנים אותו מכספי מעשר.

אבל אם רוצה להוסיף

מכספי מעשר ולהעשיר את המתנות לאביונים,

ולהעשיר את האביונים עצמם, רשאי

ליתן אף מכספי מעשרותיו על הסכום שאיננו מכספי המעשרות.

הסכום הוא,

כידוע לכל,

20 שקלים לנפש, לאביון.

אז נותנים סך הכל 40 שקל,

שתי מתנות לשתי אביונים.

כל אביון מקבל 40,

סליחה, 20 שקלים, שתי מתנות לשתי אביונים.

היות ויש מקומות שיחששו לצאת בעקבות הסגר של הציונים,

אז מאוד חשוב הדבר הזה שהם יכולים להקדים ולתת כבר,

אבל אותו אחד שמחלק עבורם ומזכה אותם לעניין הזה של נתינת המתנות לאביונים, או שהם הקדימו ונתנו כבר לאביון, יאמרו לו שיתכוון בדעתו לצאת ידי חובת

המצווה בו ביום,

כאילו קיבלו בו ביום,

כנל גם לגבי משלוח מנות.

אם יהיה סגר,

לפי עצתם,

מהרה אפר עצתם וקלקל מחשב אותם,

אז יהיה בעיה לאנשים לקיים את המצוות, מה יעשו?

על כן, מאוד צריכים להיות זהירים וזריזים,

ויקדימו, ישאירו כמובן לקיים את המצווה בו ביום, כדת וכדין,

ולא יחששו כי שומר מצווה לא ידע דבר רע.

אבל במקומות הרחוקים שאינם יכולים להגיע וחששים מפני כל המרעין בשיעין,

אז יכולים להקדים ויתכוון המקבל והנותן,

כאילו קיבלם או נתנם בו ביום.

במעות הללו של המתנות לאביונים,

האביון רשאי לעשות בהם ככל העולה על רוחו, כמובן

לא להשתמש בהם לדברים שאינם ראויים,

או חס ושלום לעשות איתם עבירות.

בימים הללו אין מדקדקין במעות פורים,

אלא כל הפושט יד נותנים לו,

וזוהי מצווה, ולכן אדם יכין לעצמו הרבה שטרות,

מסיעתא דשמיא, כדי שכל מי שיפנה אליו, בן גדול, בן קטן,

יוכל לתת.

כמובן שצריך זהירות בעניין, כפי שמזהירים אותנו בעלי המוסר.

ייתן לא יעביר מידו לידה מיד של אישה אלא מניח לה ואז או משלשל לתוך הקופה שברשותה או בכך

פתר את הבעיה כי אסור לעבור על איסורים

כדי לכאורה לקיים את המצוות הללו.

גם אני חייב

המתפרנס מן הצדקה חייב לתת שתי מתנות לשתי אביונים

זה ידאג לתת לחברים

שלו והם יעבירו גם לו.

גם הבנים הקטנים

והאישה והבנות יש להרגילם בעניין הזה ולכן אדם שנותן צ'ק

או שמעביר כרטיס

האם יצא ידי חובת מתנות לאביונים בו ביום או לא

אז אנחנו צריכים לדעת

שכן יוצא ידי חובה אבל העדיפות היא לתת מה שנקרא מזומן בזמן

מזומן בזמן תן להם בסייעתא דשמיא לידם בכך כדי שיוכלו להשתמש ולקטות

העניין הזה מסכן האביון הזה יש לו מכשיר של אשראי

שהוא יכול למשוך הוא יודע מה זה מספר החשבון שלו הוא לא זוכר

אז איך אתה רוצה לתת לו לכן מאוד חשוב הדבר הזה

שיקפידו לתת להם את זה כדי שבאמת יוכלו להשתמש

כן

בדיני סעודת פורים

כתוב במגילה לעשות אותם ימי משתה ושמחה

ומכאן שצריך האדם לשמוח ולסעוד בכל מיני מאכל ומשקה משובחים

בימי הפורים

על פי הסוד

עושים את הסעודה קודם לזמן תפילת המנחה

השנה כולם יעשו כך בעקבות העניין שאמרנו שצריך להיכנס שהוא תעב

דבר מאכל ומשקה לסעודת השבה

ועל כן יש שנהגו להתפלל מנחה מוקדמת קודם חצות היום

בשנה רגילה או לחלופין

עושים את סעודתם לאחר מכן

אכן מי שנוהג כמנהג המקובלים עושה את זה קודם לכן

וכך

גם השנה נוהג כבסעודת ימי הפורים

הן בלילה והן ביום טוב להדליק נר כפי שאמרנו ולומר את המזמור כב

והתפילה

וכולי ולהתפלל מכירות ליבו ולזעוק לקדוש ברוך הוא

שימלא הקדוש ברוך הוא משאלות

ליבנו לטובה ולברכה.

את הנרות שמדליקים אומרים לכבוד מרדכי הצדיק ואסתר המלכה לא לעילוי נשמת.

בסעודת שבת כרגיל או בשאר סעודות

חובה על האדם להשאיר מקום זך ריק בשולחן זכר

בן בית המקדש

אבל בימי הפורים לא צריך כך כדי שלא יצטער

חס ושלום חס וחלילה אלא

אשמח כדת וכדין.

המקובלים נהגו ליטול שני בדי הדסים

קודם תחילת סעודת

הפורים

לברך עליהם ברכת בורא עצי בשמים

למה היות והדסה רומזת להדסים

זאת והדסה רומזת להדסים מברכים עליהם

ובכך פותחים לאחר מכן בנטילת ידיים וסעודת מצווה.

סעודת המצווה תיעשה בכמה וכמה דברים משובחים כגון דגים,

כגון בשר,

שמן

ויין משובח.

וכן על זה הדרך לאחר מכן

המשתכר מיינו ילך ויישן

ובסופו של דבר יקום

כשהוא מוכן וערוך לתפילות

השבת כדת וכדין ולא חס ושלום חס וחלילה מתוך שכרות.

וכבר אמרו רבותינו חייב איניש לי וסומי עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי. אין חובה

לישון בחדר האשפה

אלא חובה להשתכר באופן כזה שאם רגיל בכוס אחת

ישתה שתי כוסות

ובכך קיים את המצווה של חייב איניש לי בסומי בפוריה.

אבל אם אדם מכיר שיבוא חס ושלום

בשכרותו לידי זלזול

בנטילת ידיים,

בשאר המצוות, ברכת המזון,

זימון, ברכות, בלימוד התורה וכו',

בוודאי ובוודאי שלא ישתכר

אלא ימעט בשתייה וישתה כהרגלו.

כבר אמרו רבותינו, אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד

שיכוון את ליבו בשמיים, בשאר המצוות כולם.

ביום פורים

עוד דבר חשוב, ילמוד את משניות מסכת מגילה,

שיש בה ארבע פרקים, הטוב ביותר לעשות עם,

ללומדם קודם לברכת המזון

שבסעודת פורים.

ויכוון בהם, כי הם באים ארבעה פרקים,

כנגד

ארבע אותיות שבשם הוויה ברוך הוא.

יפה מאוד.

וכן,

נהגו ללמוד במסכת שקלים העוסקת בענייני די יומא.

בקונטרס שלנו לא הבאנו, אבל במהדורה החדשה שתצא,

יש סדר לימוד מיוחד מהפורים.

זה הובא בספר אישי ישראל בעמוד 494, עד עמוד 512.

בברכת המזון מזכירין אמירת על הניסים

בימי מרדכי ואסתר, ובנוסף לכך יאמרו את נוסח האחמן,

למי ששכח, כן?

את נוסח האחמן הוא יעשה עמם הניסים הנפלאות, כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

יש שנהגו להוסיף את מזמור צדיק

חטא שבתהילים.

בו נאמר, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה להודות ולהלל ולשבח לבורא עולם.

בדיני משלוח מנות נאמר במגילה, ומשלוח מנות איש לרעהו,

ודרשו חז״ל בית מנות לאיש אחד,

ומצווה מדברי קבלה לשלוח לחברו בית מנות של תבשיל

או בית מיני מאכל או מיני בשר,

כמובן בכשרות של קפז,

ובכך יוצא ידי חובת המצווה. המרבים

לשלוח משלוחי מנות, בוודאי שזה גדול ומשובח,

בפרט שמרבים באהבה ואחווה, שלום ורעות.

ועל כן נזכור,

זמן נתינת המשלוח מנות דווקא הוא ביום,

למעט מקרים שאדם אנוס ולא יכול להביא,

יכול לשלוח על ידי שליח או להקדים קודם לכן, והאחר יזדכה לקבל את זה דווקא ביום.

גם הנשים חייבות במצוות

משלוח מנות, ומן הראוי שישלחו לנשים.

כנע לשכנים, לא יביאו את המשלוח מנות לשכנה.

איפה צניעות?

חובה להקפיד על הדבר הזה היטב.

ולכן, אישה שולחת לאישה חברתה,

ואישה וגבר שולח לחברו,

ולא ייכשלו חס ושלום, חס וחלילה.

אבל, אם הבעל איננו בבית ובמלונית, תקוע,

שם במלונית, איך יקיימו מצוות משלוח מנות השכנים,

יכולים להביא לקטן שהוא מגיל שלוש עשרה ומעלה.

והמנהג, לחנך גם את הקטנים מגיל שש ואילך,

לקיים את המצווה של משלוח מנות החשובה כדת וכדין.

גם העני המתפרנס מן הצדקה מחויב בעניין של נתינת

משלוח מנות, ובכך יזכה לקיים העני האחר

גם

מצוות משלוח מנות וגם סעודת פורים, וכן הוא כדי שהם

שניהם יחליפו.

את המשלוח מנות ראוי ונכון לקיים קודם לסעודת פורים,

ועל כן, כפי שהזכרנו, חובה להשכים בבוקר מוקדם ולהתפלל,

ואז יוכל לקיים את כל המצוות כולם כדת וכדין ובהידור, בלי טורח כלל ובלי שייכנס לספקות

לגבי העניין של זמן סעודת ימי הפורים.

בימי הפורים אסורים בעשיית מלאכה,

כי העושה מלאכה ביום הפורים איננו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה,

אבל רשאי לעשות מלאכתו על ידי גוי.

לכתוב חידושי תורה בפסקי הלכה ביום הפורים מותר,

אבל מלאכות שיפסיקו

או יפריעו לו בשמחת ימי הפורים, בוודאי

שלא עושים אותם.

האבלים בימי הפורים נוהגים

לתת משלוח מנות ומתנות לאביונים, אבל לא לקבל,

אלא יכולים להעביר לבני ביתם

את המשלוח מנות,

היות והם

צריכים לקיים את המצוות, ומצד שני אינם יכולים לקבל,

על כן יביאו לבני ביתם, ולשנה האחרת

ייתן לו משלוח כפול.

כן, לא שיתקן את העניין, אבל כדי לשמח אותו, שלא יחשוב שהשכן או פלוני אלמוני פסח

עליו

בשיאתא דשמיא נתפלל ונבקש מפורא עולם, שיגאלנו גאולת עולם,

וימי הפורים האלו

וזכרם לא יסוף

מעם ישראל, ויעשה עמנו הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות,

כשם שעשה עם אבותינו בימים ההם,

בזמן הזה, אמן ואמן.

ברוכים תהיו להשם. רבי חנניה בן הקשייא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך נראה להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.