מנהיגות - חלק יט - לבנות ברוחניות לנצח! | הרב אמנון יצחק

מנהיגות - חלק יט' – לבנות ברוחניות לנצח! | יד' תמוז תשפא'

"אנחנו מאמינים באמונה שלמה בביאת המשיח, אבל כשהולכים לבנות 'חיידר' ישיבה וכיוצא בזה צריך לבנות את המוסד באופן כזה שיחזיק לעולם ועד כאילו המשיח לא יבוא!" - כך אומר החת"ם סופר - זכותו תגן עלינו אמן. וביקש החת"ם סופר להדגיש: 'כי עולם התורה לא בונים באופן רעוע וזמני מתוך הנחה 'תיכף ובא המשיח! בשביל מה להתאמץ? בשביל מה להתייגע? תכף הוא מגיע! תכף הוא מגיע'. אלא הפוך! צריך לבנות חזק ויציב כאילו חלילה אין משיח. כי כשבונים רוחניות כשבונים תורה צריך עם ראש גדול של נצחיות!' כ

ידוע אנחנו נמצאים פה (בית מדרש קהילות פז) בשכירות, והשקענו פה המון כסף! המון המון כסף!! שאלו אותי: 'בשכירות?! זה הכל הולך לידיים אחרות או לטמיון!' אמרתי: 'אם אני זוכה רק לבנות את זה שיתפללו יום אחד - שווה כל ההשקעה!' צריך לבנות כאילו נצח לפניך, אין דבר כזה 'זה שכירות...' בונים! עושים!! כן כל מוסד רוחני מי שבונה אותו צריך לבנות אותו כך שהוא בונה לעולם ועד, ולא רק הוא, הוא לא יהיה כבר בעולם, וכשתלמידיו ימשיכו ורוחו תמשיך להזרים חיים לעמלי תורה - שנים לאחר מותו לנצח! ככה צריך לבנות. 

זה היה המבט של כל גדולי ישראל שבנו תורה ועבודת ה' הקימו מוסדות, חיברו ספרים וכיוצא בזה, כל בניין שכזה היה עם כל העוצמה בשלמות מירבית - בכדי שיוכל להחזיק מעמד לנצח נצחים! כל אלה שבנו תורה ועבודת ה' מתוך מחשבה זו זכו שאורם ימשיך להאיר בשמי היהדות למשך דורות על גבי דורות - זו התוצאה של חיים בעלי משמעות נצחית! חיים למען הקב"ה. 

אלה שבנו מוסדות רק להעצים את כבודם האישי, ב'זוהר' כתוב: 'יש חמישה קליפות של ערב רב, אחד מהם עמלקים ועוד ועוד, יש שבונים רק לכבודם! מתוך מחשבה על הצלחתם שלהם' - אלה לא הצליחו להעמיד מוסדות ברי קיימא! ואין מי שימשיך אותם גם, לאחר פטירתם הכל קרס! למה? כי הם פעלו על פי מושגים שלהם, ולא מושגי הנצח למען ה'. וזה אחד הסודות של הצלחת ישיבת 'מיר' לדורותיה! מאז ועד היום, היום מונה הישיבה למעלה מ-9,000 איש מפוזרת בכמה מקומות; יש במודיעין, יש בירושלים, יש בארצות הברית, יש... יש... יש... יש! 

וכפי שהעיד עליה אחד מגדולי ישראל: 'כי מייסדי הישיבה לא הקימוה בכדי להאדיר את שמם ולהרבות את כבודם - אלא אך ורק בשביל הקב"ה! ומשום כך היה זה בניין שנבנה מתוך מושגים אין סופיים! מושגים של נצח וקיומו בהתאם'. זו הישיבה השנייה אחרי וואלוז'ין! הנה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל שהיה ראש ישיבה של מיר, הוא מינה את המשגיח רבי ירוחם כבעל הבית על הישיבה, על אף שידע כי הדבר יפגע בהשפעתו שלו! בכל זאת הוא עשה זאת, כי ידע שרבי ירוחם בכוחו הגדול - יצליח להעמיד את הישיבה על יסודות איתנים ברוחניות! וזו בלבד היתה מטרתו. 

ואף רבי ירוחם עצמו עבד רק בשביל הקב"ה - כפי שהעיד עליו מרן החפץ חיים זכותו תגן עלינו אמן. אתם יודעים מה זה שהחפץ חיים מעיד על מישהו? היה זה כשרבי ירוחם כיהן כמשגיח בישיבת ראדין, הישיבה של החפץ חיים, והוא עמל להחדיר את לימוד המוסר בישיבה. כידוע שהיו התנגדויות כמו שלימדנו אתכם לגבי רבי ישראל סלנטר ממייסדי תנועת המוסר, כמה מלחמות היה לו! עם ראשי הישיבות גם! עם גדולי עולם, תלמידי חכמים, לא כולם הסכימו עם שיטת המוסר. אז חלק מהתלמידים התנגדו, וכך החלה מתלקחת בישיבה אש של מחלוקת! 

מה שהוביל את רבי ירוחם להחלטה: 'שהוא עוזב את הישיבה!' מבלי לדעת לאן הוא פונה. לא שהוא מצא ג'וב אחר במקום אחר... לימים כשהתמנה רבי ירוחם כמשגיח בישיבת מיר, והצליח לחולל גדולות ונצורות בקרב בני הישיבה, הטעים החפץ חיים ואמר: 'איך זכה רבי ירוחם לכל זה? משום שפעל לשם שמים! והעדיף לעזוב את ישיבת ראדין כדי לא להיכנס למחלוקת'. 

ואמנם מאחר וכל מטרתם של מקימי ישיבת מיר לא היתה אלא למען הקב"ה, גם לא היתה להם שום בעיה לתמוך בבני ישיבות אחרות! כפי שידוע שרבי אליעזר יהודה פינקל היה תומך בכל בן תורה שאמר לו: 'חַבּוּרֵ'ה!' ובכל ישיבה שהיתה זקוקה לעזרה, כי הוא אמר: 'וכי אני בונה תורה בשבילי?! אני בונה בשביל הקב"ה!' ככה 'שופר' מימות עולם! תמיד שלח את כולם לאחרים! לא החזיק פה אף אחד, לכל הארגונים!! אף אחד לא שלח אלינו... משום כך אף הנהיג רבי אליעזר יהודה פינקל: שכל מי שנפשו חשקה בתורה - יכול להצטרף אל בני הישיבה, שכן ישיבתו היא ישיבה של הקב"ה, ויש מקום לכולם! 

אתם יודעים מה זה לזון ולפרנס כמויות כאלה של תלמידים? מיליארדים! 'זה ישיבה של הקב"ה!' ואכן כך נהגו אחריו בניו ונכדיו, ואולי זו הסיבה לכך שישיבת מיר זכתה להצלה מופלאה וניסית בשנות השואה! והמשיכה לצמוח למימדים עצומים בידי הנכד של רבי אליעזר יהודה - הגאון רבי נתן צבי פינקל זכרונו לחיי העולם הבא, שהמשיך באותו הקו ובאותה הדרך. 

אבל יכול לשאול השואל: 'מה יקרה אם אני אשקיע את כל אוני ומרצי בבניין תורה, בניין של נצח - והמשיח יגיע מחר! כי אנחנו חייבים להאמין שהוא יכול להגיע היום!! הלא נמצא שהשקעתי את הכוחות בחינם?' – אַה! זה שואל טֵמְבֵּל, אבל יכול להיות שישאל השואל כזה... אולם לאמיתו של דבר שאלה זו בטעות יסודה! לפי שכבר מצינו תשובה לאותה טענה, תקשיבו טוב! בדברי המדרש תנחומא פרשת כי תישא, ושם שנינו... מה שסיפרתי לכם לפני כמה ימים כאן: 'פתח רבי תנחומא בר אבא: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן (קהלת ה יא)" 

אמרו לו לשלמה: 'אילו אחר היה אומר את הפסוק הזה - היינו שוחקים עליו! אתה? שכתוב בך (מלכים-א ה יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם!" אתה אומר מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל?! אין הדבר כן! שכל מי שהוא רעב אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו! אבל אם אכל הרבה שנתו מתוקה. איך אתה אומר אם מעט ואם הרבה יאכל? שזה מתוקה השינה! זה לא משנה כמה הוא אכל, מה פירוש? אדם הולך לישון רעב! איך אתה אומר כזה דבר?' 

אמר להם: 'איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה! כיצד? אדם שכל שנותיו 30 שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ומצוות, ומת ל-30 שנה, חי רק 30 שנה! מגיל 10 עד 30 למד ועמל בתורה ובמצוות, ואדם אחד חיה 80 שנה ומ-10 שנים ואילך עמל בתורה ובמצוות עד שמת בגיל 80 שנה, אז זה כמה עמל? 70 וזה כמה עמל? 20, אַת אומר: הואיל ולא יגע הראשון אלא 20 שנה בתורה וזה יגע 70 שנה בתורה שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה 20 שנה! כי יש לו 50 שנה יותר ממנו שהוא עמל בתורה. 

לפיכך אני אומר: אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל! כי יכול בן ה-20 שנה לומר לפני הקב"ה: 'אילולא שסילקתני מן העולם בחצי ימיי - הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצוות!' לפיכך אני אומר אם מעט ואם הרבה יאכל כי מתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה!' שמעתם? דבר נפלא! 

'תדע' ממשיך המדרש: 'אמר רבי חנינא: 'שהרי משה שימש את ישראל במצרים ובמדבר 40 שנה, וחיה 120 שנה, ושמואל הנביא כל ימיו היו 52 שנה! וסבל משאן וטורחן של ישראל - ושקלן הכתוב כאחד! שנאמר (תהלים צט ו): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" הווי מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל רואים ששקלן הכתוב כאחד. 'אמר רבי לוי: 'משל למה הדבר דומה? למלך ששכר פועלים למלאכתו עם שהם עושים, הכוונה תוך כדי שהם עובדים ועושים, נטל המלך אחד אמר לו: 'בוא! בוא' וטייל איתו. 

לערב באו הפועלים ליטול שכרן וגם בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהם שכרו, שמא יכול המלך לומר לו: 'אתה לא עשית עמהם רק 2 שעות טול כפי מה שעשית!' ?! אף הוא יכול לומר למלך: 'אילולא אתה ביטלתני וטיילתני עמך - היה שכרי מרובה!' כך הקב"ה, המלך זה הקב"ה, והפועלים זה עמלי התורה! מי שיגע בתורה 50 שנה, ומי שיגע בתורה 20 או 30 שנה יכול לומר: 'אילולא שסילקתני הייתי ממשיך לעסוק בתורה!' לפיכך אמר שלמה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, כי מתן שכרן שווה!' 

הנה תשובה מפורשת: האדם אינו מקבל שכר לפי התוצאות, אלא על פי המעשים! אדם שעושה למען הקב"ה בשאיפות ומושגים של נצח - שהם המושגים האלוקיים! יקבל שכר כאילו עמד בניינו לנצח!! אדם בנה, ונפטר תוך כדי הבנייה, אדם רצה לבנות ולא בנה, כאילו בנה! גם אם יבוא המשיח מחר - הוא יקבל כאילו הבניין עומד על תילו לנצח נצחים! הרי דוד לא זכה לבנות את הבניין, בניין בית המקדש "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל א) הוא היה ב'חנוכה'? לא! אז מה? 

זה אומר: שאם אתה רוצה אפילו, באמת! וה' יודע שזה באמת, ואפילו לא עלה בידך - אמרנו 'הקב"ה מצרף מחשבה למעשה!' וכשעושים לבניין נצח - אפילו אם זה יום אחד יתקיים! אין 'יום אחד' בשמים - זה לנצח! אז זאת אומרת כל אדם לא יתייאש, צריך לקחת את הדברים, לא לפרק זמן קצר, כל מה שעושים - זה ללא הפסקה! מכאן ולמעלה!! ואפילו אם עוצרים את האדם באמצע, זה נחשב שהוא ממשיך ממשיך ממשיך ממשיך. זה מה שלימד אותנו החת"ם סופר: 'אל תתייחס אם יבוא משיח היום או יבוא מחר, אתה עושה כל דבריך לנצח! והם אכן יתקיימו לנצח!!'.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבל שיעור זה ושיעורים אחרים במייל [email protected]