מנהיגות - חלק כא - מה יסוד ההצלחה של גדולי ישראל? | הרב אמנון יצחק

 \n - - - לא מוגה! - - -  \n

נציב יום זרע חי וקיים ליעקב והודיה ברקו לי ורפואה שלמה לכל עם ישראל להפלת מלכות הרשעה ונזכה לגאולה ברחמים שכולם ידעו אותם זימה העולמית של ביליה דבילי וחמירה וימח שבם בזכרם. אמן באמן.

מנהיגות כא', נשאלת השאלה מה היה סוד ההצלחה של הנציב ושל שאר גדולי התורה שלא היה נראה שיש להם כישרון לצמוח להיות גדולי תורה והוראה ובכל אופן עלו ונתעלו למאוד. איך קרה הפלא הזה? התשובה מורכבת משני מרכיבים. דבר ראשון, התורה והמצוות הם עוצמתיים ונצחיים. ואת התורה נתן הקדוש ברוך הוא לכל יהודי ויהודי. ולכן נתן לכולם כוחות וכישרונות עצומים שיוכלו להוציא מהכוח אל הפועל את מלוא היקף ועומק שישנם בתורה ובמצוות. אבל לא תמיד הם ניכרים באנשים, כי צריך לפעול בשביל לגלות ולהוציאם לפועל. לפעמים זה לוקח ימים, לפעמים שנים. אבל כל מי שעמל זוכה להוציא מהכוח אל הפועל את כל היכולות והכישרונות שבקרבו. אז זה דבר ראשון. בכל אחד טמון אפילו מי שנראה לא כישרוני בעליל. אין דבר כזה. הקדוש ברוך הוא לא יכול לחייב את כולם בשווה ללמוד את כל התורה ולקיים את מצוותיה. אם יש פער אדיר בין כישרונים ללא כישרונים ובין כאלה לכאלה, אז מה? אז מה? המרכיב השני זה הסיעתא דשמיא שהשם מעניק לעמלים בתורה. כי הקדוש ברוך הוא ממלא כל שאיפותם, כמו שנראה תכף בהרחבה. כותב הרמב״ם, מה הלכה? פרק ה' ערכו תשובה, הלכה שנייה. כל אדם כולל אמזלג, בברקולי, בבזלי, ושלוימה, וכהן, וכל, כל אדם. ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כי ירבעם. או חכם. או שחל. או רחמן. או אכזרי. או כילאי. קמצן. או שואה. נדיב. וכן שאר כל הדעות. כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כי ירבעם. וגם ההמשך. חכם רחמן כי לי או שחל אכזרי בשואה. וכן כל הדעות. הרמב״ם לא פונה ליחידי סגולה. כל אדם. הוא מדבר על כל יהודי ויהודי באשר הוא. כל יהודי, הוא אומר לו, יהודי יקר. אתה יודע מי אתה יכול להיות. אתה יכול להיות כמו משה רבנו. אתה יכול להגיע לדרגה הכי גבוהה בתורה ועבודת השם יתברך. אין שום מגבלות בעולם הרוחני. בכל כיוון שתבחר, בין אם מדובר בכיוון החיובי, להתעלות במעלות התורה ויראה, והשם ירחם גם להפך. אבל אם תעמול, תגיע. וכולם יקפצו וישאלו שאלה, ייתכן? האם אמנם אדם יכול להגיע להיות כמשה רבנו? המשיח יהיה יותר גדול ממנו. והוא בא אחריו. אז אפשר או אי אפשר? אפשר. והתשובה היא כן, זה ייתכן. הקדוש ברוך הוא נטע באדם כוחות, נטע בו יכולות, נטע בו כישרונות עצומים, נוראים ונשגבים, שיכולים להביא אותו לכל מדרגה שהיא. וכך באיר רבנו חיים ביטל, בספרו נעדר בקודש ערי קדושה את מהות האדם. גוף האדם איננו האדם עצמו. מה שאנחנו רואים לנכחנו זה לא האדם. זה נקרא בשר האדם. ואני קורא לזה פיג'מה. הגוף הוא לבוש. לבוש. פיג'מה. הוא לבוש. שבו מתלבשת נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה. ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה הפיג'מה. ויתלבש למעלה בלבוש זך ונקי רוחני. כמו הבבואה שיש במראה שזה לא ממשות אבל רואים אותך כאילו אי אפשר לתפוס את זה. כך האדם יהיה בעולם העליון לבוש בלבוש זך ונקי רוחני. ממה מורכבים גוף האדם הגשמי ונפשו הרוחנית? ממשיך רבנו חיים ויטל להסביר. ועתה נבער את מהות האדם. ונתחיל. הווייתו מעולם העשייה. זאת אומרת, החלק התחתון ביותר של עולם העשייה, פה זה עולם העשייה, והחלק התחתון של עולם העשייה יש בו ארבעה יסודות. ארמע אש, רוח, מים, עפר. והם נבראו בגופ האדם. אין אדם שאין בו מארבעת היסודות האלה. והמורכבות והשינויים, כמה יש אחוזים מכל דבר, זה גם משנה את המידות של הבן אדם. נוסף עליו, נפש הצומחת. יש בנו גם נפש צומחת. אתה רואה תינוק קטן, והוא צומח, צומח, צומח, עד לגובה מסוים. זה נקרא נפש הצומחת. ועליו נוסף נפש החיה. זה לא כמו נפש הצומחת. יותר מזה, כמו בעל חי שהולך ומסתובב והכול. הצומח, הוא לא קם והולך. ונוסף עליהם נפש המדברת. רוח ממללה שאנחנו יכולים לדבר. לא להשמיע קולות רק, אלא לדבר. לדבר בתבונה, בשכל והכול. אחר כך ברא את האדם הישראלי. זו זרמה עוד יותר גבוהה מכל בני האדם. לא ישראלי פה בארץ ישראל. ישראלי הכוונה מבני ישראל, בני יעקב אבינו. למה? להיותו יותר זך מכל הנבראים בארץ. ונתעלה עוד כי גם הוא נכלל ונקשר בכל העולמות ובכל פרטיהם ממטה למעלה. אנחנו, ישראל, קשורים בכל העולמות. ממטה עד למעלה. הכיצד? תחילה נכנסת בו נפש מרקיע ששמו וילון. וילון זה הרקיע שבו רואים כביכול את השמש, מסתלקת, עולה, יורדת וכן הלאה. תחילה נכנסת בו נפש מרקיע וילון. נפש. ומשם ולמעלה עד הרקיע העליון דא עשייה, עד הרקיע העליון בעשייה, יש עולמות אביע. אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. אז משם ולמעלה עד הרקיע העליון דא עשייה, הכל נקרא נפש דא עשייה. ואחר כך לוקח רוח אחת מעולם היצירה, שזה עולם יותר גבוה. ועל דרך זה אחר כך הנשמה באה מעולם הבריאה, שזה יותר גבוה. ואחר כך החלק שנקרא חיה בא מאצילות אביע. אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. והחלק החמישי זה נקרא יחידה, זה בא מאדם קדמון, שזה מושגים קבליים. הרי נתבער היטב מהות האדם, שהוא כולל כל העולמות כולן, בין בכללותם ובין בפרטם. ככה מורכב כל יהודי. שם זה מבואר יותר בהרחבה. אז אם נסכם את דברי רבנו חיים ויטל על מהות האדם וכוחותיו, נאמר, האדם מורכב מגוף גשמי, מנשמה רוחנית. בגוף הגשמי שלו יש את כל הכוחות הגשמיים שבבריאה. כמו שאומר את הסוד הזה הזוהר הקדוש, כשהקדוש ברוך הוא אמר נעשה אדם. למי הוא אמר נעשה אדם? לכל הברואים בעולם, כולל בעלי חיות, כולל מלאכים, כולל כל, כל, כל, כל, כל, כל, כל. ואמר להם, כל אחד ייתן חלק ונעשה אדם. אז האדם מורכב מכל הכוחות כולם. ובנשמה הרוחנית שלו יש את כל הכוחות הרוחניים שבבריאה. כל הכוחות הרוחניים שבבריאה יש בנשמה של המזלג. נדגיש. אין הכוונה לומר שיש באדם רק ניצוץ של כל הכוחות האלה, לא ולא. באדם יש את כל הכוחות הללו בשלמות. הן הכוחות הגשמיים של כל בעלי החיים, והן את כל הכוחות הרוחניים של הנשמה. וכאן המקור בהסבר לדברי הרמב״ם, שכתב שכל אחד מישראל ראוי לא להיות כמשה רבנו, צדיק כמשה רבנו, שכן בכל אחד מישראל יש את הכוחות העצומים והנשגבים הללו. וכך כותב גם המלבים באבות פרק ה' משנה כ'. סליחה. וכך כותב המלבים בבראשית ב', זן. האדם כולל ברוחו כל כוחות מעשה בראשית, שכל הכוחות הנמצאים והמפוזרים בנפשות של בעלי החיים למיניהם כלולים ומקובצים בנפש האדם. האדם, יען שנפשו עליונה, אין גבול לכל מידה ומידה ממידותיה. וכל כוח מתפשט לאין תכלית. למדנו שזה פסיק רשע, אם אדם עוצם עיניים הוא הולך לישון, נכון? האדם יען שנפשו עליונה אין גבול לכל מידה ומידה ממידותיה וכל כוח מתפשט לאין תכלית. בשביל להצדיק את הדברים האלה, שיש לנו כוחות של כל החיות, אז יש כמה שרוצים להוכיח לנו את זה כל הזמן, ומשתפרים, משתפרים. באולימפיאדות שולחים בני אדם לחקות את הבהמות, את החיות, לראות מי רץ כמו אייל, כמו צבי, מי שיש לו כוח סיבולת לרוץ 5,000, מי שמפגר 42 קילומטר מרתון. כל זה רק בשביל להוכיח לנו שיש לנו כוחות של בעלי חיים. יש קופצים, קפיצה משולשת להראות שהם קנגרו, יש שחיינים שמנסים להשיג דג, ומראים שיש כוחות באדם אפילו לשחות קרוב לדג קטן, וכל אלה באים רק להוכיח לנו. הם עובדים ימים ולילות, וקוראים לזה אולימפיאדה, ונותנים להם פרסים, רק תוכיחו לדתיים, שמה שכתוב בספרים שלהם זה נכון, שאתה יכול להיות כמו אריה, ואתה יכול להיות כמו צבי, ואתה יכול להיות הכול. גם נחש, כמו בממשלה, מלאה נחשים. אז כל זה הוכחות למה שאמרנו. ולכן מצינו שהתנא הקדוש באבות, פרק ה', משנה כ', יהודה בן תימה אומר, הביא עז כאן נמר. יש אנשים שיש להם עזות, ממש כמו נמרים. ויש קל כאן נשר, ויש רץ כצבי, ויש גיבור כארי. היום קל קל נשר. זה לא בעיה, אתה רואה שאנשים היום מחברים לעצמם מין כזה בד לפה, ועפים. האדם יכול לפתח הכול. לא יאומן כי יסופר. האדם נדרש להתאזר בעזות של נמר, בקלות של נשר, בריצה של צבי ובגבורה של ארי, משום שלאמיתו של דבר יש בו את הכוחות הללו. וכל זה למה ניתן לו לעשות רצון אביך שבשמיים. זאת אומרת, אתה לא יכול להגיד לי, אני מוגבל, אני חלש, אני עייף, אני מסכן, אני לא מפותח, אני זה. אתה לא אומר לנו, הביא. הביא. תהיה מה שנתון בך, מה שגלום בך. הביא. וכל זה ניתן לך בשביל לעשות רצון אביך שבשמיים. אין תירוצים. אז הנה כל אדם לפי כוחו יכול להרים משקל מסוים בנסיבות רגילות. יש אנשים מרימים 25 קילוגרם, יש אחרים 50 קילוגרם, יש מסוגלים 100 קילוגרם, ויש אחת שהרים כבר 500 קילוגרם. בן אדם מרים חצי טון. אז זאת אומרת, אם אתה יכול להרים רק 25 קילו, זה לא אומר שאתה לא יכול להרים חצי טון. אם אתה תתאמן כמו ההוא ותשקיע את כל החיים שלך להתנפח, בשביל להוכיח לנו שיש לך כוח של ארי, יש אומרים שמכה של ארי זה חצי טון. כשהוא נותן לך חלעה אחת, זה חצי טון. יכול להיות שאחד כזה שמרים חצי טון, יכול להיות שיש לו גם מכה קרוב לזה, אז הוא יכול לתת גם מכה לארי. שמשון הגיבור שיסע את הארי. אתם יודעים מה כוח המלטעות והסגירה של הפה של הארי? הוא לקח ושיסע אותו. זה כוחות עצומים שיש באדם. אז זה יש בכל אדם. בכל אדם יש את זה. תכף נראה. יש מקרים שבהם גבולות היכולת הרגילים מאבדים את המשמעות. מתי? בשעת חירום. אם פורצת שרפה או מתפרץ שיטפון וכיוצא בזה, אדם יכול לקפוץ למרחק רב, יכול לעקם מוט של ברזל, יכול להרים מסעות כבדים בדברים בלתי אפשריים בנסיבות רגילות. ידוע הסיפור באותו אדם שתיקן את המכונית והבת שיחקה לצידו, הושיטה רגלה מתחת למכונית המוגבהת על גבי צ'ק, ג'ק, ג'ק. לפתע נשבר הג'ק והמכונית צרחה לה רגל והיא צרחה מכאבים. האבא קיבל כוחות והצליח בידו אחת להרים את המכונית ובשנייה לחלץ את הרגל של הבת. הביאו אותה לבית החולים וקיבעו אותה בגבס. מאוחר יותר, כשהוא נרגע, התפלא איך יכול היה להרים את המכונית, ניסה לחזור להרים אותה בשתי ידיים ולא הצליחה. עכשיו הביולוגיה אומרת שיש הסבר לתופעה. כשאנו חשים במצב חירום, משתחרר למחזור אדם שבגופנו חומר הקרוי אדרנלין. והוא מאפשר לנו להוציא לפועל גבורה רבה מזו שאנו מסוגלים להוציא לפועל באופן רגיל. לכן אנשים בשעת סכנה יכולים לא לישון כמעט שלושה ימים. אני לא ישנתי כמעט שלושה ימים. מתי זה היה? במלחמת יום כיפור. בשתיים בלילה היינו ברפידים והפציצו אותנו מטוסים מצריים וזה היה ביום הכיפורים כידוע ואמרו לנו נוח, נוח לכיוון התעלה. מאותו רגע, שלושה ימים לערך, אף אחד לא ישן. היינו מוקפים. טנקים מצריים שהיו מבולבלים בשטח, סיפרתי באחת ההרצאות. בכלל לא זכרנו צריך לישון. לא יאומן. לא התקלחנו קרוב לחודש. כשהורדנו את, חוץ מכבודכם, את הנעליים והגרביים, הגרביים עמדו ליד הנעליים. אחר כך הביאו לנו איזה משאית, עם ברזייה מלמעלה, וככה באמצע השטח כל אחד הרטיב את עצמו קצת, ומהר, מהר, מהר, מהר להספיק. מי זכר? מי ידע בכלל? אתה מקבל כוחות שזה לא יאומן כי יסופר. למה? כי אתה במצב של סכנה, ואדרנלין משוחרר, וזה נותן לך כוחות עצומים. אז הגבורה הזאת נמצאת בכל הזמן בעצם בתוך האדם. היא לא מגיעה ממקור חיצוני, אלא בשעה של חירום, כל מה שהיה עלום בך צף על פני השטח, ובשעת החירום הוא מתגלה. וכך אנחנו מוצאים במעשה דרב עמרם בגמרא בקידושין, פא. אני אומר לכם בעברית. הביאו אצלו שבויות, הוא היה, קראו לו עמרם חסידה. למה קראו לו חסידה? כי הוא היה שמור טהור וקדוש מכל נושא עריות וראייה וכל הדברים. אז איפה המקום הכי בטוח לשים אצלו? הכי בטוח זה אצלו. אז שמו אותם בעלייה של הגג, והוא היה למטה. והמנורה פתאום האירה את רגליה של אחת מהשבויות שמה. הוא היה מבוגר כבר, זקן. כתוב שהיה לו שמה ספסל, אה, לא ספסל, סולם. אתם יודעים, סולמות של פעם היו עושים מעצים, מקורות. סולם שרק עשרה צעירים ביחד יכולים להזיז אותו. ומרוב השיגעון של התאווה שהכניס בו יצר הרע, בשביל להכשיל אותו עד שסוף סוף יש לו הזדמנות להכשיל אותו, נתן לו כוחות שהיו עלומים בו. והוא הרים, הרים את הסולם לבד. והשטיח אותו על גבי העלייה לעלות למעלה. מה זה? עשרה צעירים צריכים להרים את הסולם. והוא הרים אותו לבד. זה רואים את הכוח שעלום בתוך האדם, נמצא בו. כמובן שהוא לא נכשל בסוף, איכשהו עלה כמה מדרגות, תפס את עצמו וצעק, אש בבית עמרם, אש! כל התלמידים שגרו בסביבה, מיד. נחלצו לעזרא וראו אותו למעלה. אמרו לנו, אוי אוי אוי, שראינו אותך בכך, אוי אוי אוי. אמר להם, אוי לי אם לא ראיתם אותי בכך. הוא קרא לעזרא, והוא ניצח את היצר הרע. אבל רואים איזה כוחות יש באדם? אז כתוב בערה בספר של חשבון הנפש, ויש להתבונן, שמה שכתוב שהשפעת הכוחות מושכת במתינות תמיד, אין זה אלא בנוהג שבעולם. זאת אומרת, הכוחות של האדם הם מושכים אותו במתינות תמיד. הוא לא משתדל להוציא יותר מדי מרץ, וכל מה שהוא יכול לעשות בפחות מרץ, הוא עושה בפחות מרץ. תשאלו את עמרם ולא חסידה. אבל בשעת התפעלות הנפש, מתעוררת השפעה זו במהירות מופלגת. כשיש התפעלות של הנפש, אז מתעוררת השפעה זו במהירות מופלגת. נגיד, אם נגיד לאחד עכשיו, בוא, בוא תרקוד לנו קצת עכשיו ככה. אני אשאיר לך ככה, ואתה תרקוד. אה, לא יהיה לו כוח לזוז, זום עזב, אין לי כוח וזה. אבל אם בערב תהיה חתונה, מרגע שהתחילה התזמורת, עד שנגמר, הוא רוקד בלי הפסקה. מאיפה הכוחות האלה? אתה רואה אפילו זקנים, הסבא של החתן והסבתא שלהם, רוקדים, רוקדים, רוקדים, רוקדים, רוקדים, רוקדים. כשהיא במטבח, אה, אה, כואב, אה, אה, לא יכולים לזוז. לא יכול לקום, תביא לי את הזה, תביא לי את הזה, תביא לי את זה. ופתאום הם רוקדים, מאיפה זה? כשיש התפעלות של הנפש, אז זה נגמר. וכן על ידי התפעלות של קדושה, או שיש קנאת השם. אז הכל תלוי בצדיקים מלחובם ופושעים מכשלובם. כל אחד לוקח את הכוחות האלה למקומות שהוא רוצה. אנחנו מוצאים את זה גם במישור הרגשי, לא רק הכוחני-פיזי, גם במישור הרגשי. כולנו יודעים שאימא אוהבת את הבן, אבל לא תמיד זה ניכר ממש, ממש, ממש, גם לא לה. גם לא לה. תמיד היא רוצה שיהיה טובות לילד וכו'. אבל מה יקרה אם חלילה נחטף הילד? וואו, וואו, איזה בכי, איזה צעקות, איזה זה. ואז היא תעשה הכל שבכל שבכל להביא את הילד. אבל, באותה שעמא, באותה שעמא, היא תחוש כלפיו רגשות אהבה וגעגועים עזים יותר ממה שחשה לפני שחטפו אותו, נכון? אז זאת אומרת שגם בתוך הרגשות של האדם, יש המון מהם כבויים, כבויים. הם קיימים, אבל הם כבויים. וכשמגיע איזה מקרה שמסעיר את הנפש, אז פתאום מתגלה הכל. או כשאדם חלילה מאבד, פתאום אבא או אימא, קודם הוא היה לא בא, לא מצלצל, לא כלום, ופתאום הם נעלמו לו, ופתאום הוא תופס את הכל בבת אחת, ורציתי ולא הספקתי, ורציתי לעזור בזה, ורציתי ורציתי ולא הספקתי ולא עשיתי וזה. ופתאום החרטה והכל והכל. האם חטיפת, הילד הגבירה את האהבה ויצרה רגשות חדשים? לא, מה פתאום. תמיד היה לה את כל זה. אלא במצב רגיל, יש רק ככה ברובד העליון את האהבה, אבל כשיש כבר סכנת התנתקות, אז זה צף הכל באהבה עזה ועמוקה. אתה רואה את זה, כמו שאני אומר, בלוויות, שילדים שאפילו לא היו בקשר עם ההורים בכלל. ומגיע הרגע הזה שהם עומדים מול הגופה, הם מתפרצים ולא שולטים על עצמם והכל. היה להם את זה. הם העלימו את זה, הם כיסו את זה הם בעצמם. זה לא שאין להם. הם חושבים שכבר לא אכפת לו מאבא שלו, לא אכפת לו מזה, אבל כשמגיע הרגע הזה, הכל מתפרץ. אז לא רק במישור הפיזי יש לנו כוחות אדירים, ולא רק במישור הרגשי, גם במישור השכלי. אדם יושב ולומד, והוא מבין את החומר, לפי מה? לפי מה שהוא מתאמן, זה הכול. לפי מידת היכולת השכלית, אומרים, כן? זה מה שאני מבין. לא הבנתי, כן הבנתי. אבל יש זמנים שהשכל נטבע למאמץ יתר. או כשיש סוגיות של שאלות קשות שעומדות להכרעה מיד. אם אתה לא תחליט מיד, אתה עלול לפספס, להפסיד, לגרום נזק, אסון וכו'. וזה מעורר אצלו כבר הבנה ברובד עמוק יותר, עד כדי שיכול לחדש חידושים נפלאים בהשגות מיוחדות. והוא לא מאמין איך, איך הוא הצליח להחליט החלטות כאלה ולהשיג הישגים כאלה. היו פה בחורים, ילדים, שנתנו להם כל מיני סנקציות בשביל לעודד אותם, חוץ מהפרסים. והצטבר להם סנקציות, ונתתי להם הזדמנות, אם תצליחו שלוש פעמים, מאה, מתבטל כל הסנקציות. אבל, בתנאי שאתם תלמדו, תוך שלושה ימים, לא תוך שבוע, את כל המשניות, שני פרקים בעל פה ובהבנה. כולם הצליחו. איך בשבוע, בקושי, לפעמים מצליחים, ובתוך שלושה ימים, משתלם. כי אם אני מבטל את כל הסנקציות, אז כדאי לי. אז רואים שבשכל אתה יכול, ורק הרצון הוא הבעיה. אתה פשוט עצלן, דוחה כל דבר, כמו המבוגרים, אוהבים לדחות. יש עוד זמן, יש עוד זמן, יש עוד זמן, ולכן יכולים להגיע למצב שגם לא מספיקים, ומקבלים רק 95. אז זאת אומרת, יש לאדם יכולות יותר ממה שהוא חושב. לי ישועות אחון גביתי, אדוני. ברוכים תהיו. והנה סיפור שימחיש לנו. אחד הבחורים מישיבת מיר נלקח בעל כורחו לצבא, ושוחרר לאחר זמן קצר. רבי ירוחם ליבוביץ', המשגיח שדאג לו מאוד בעוד היותו בצבא, שאל אותו בעניין רב, מה התרחש עמו שם? אז הוא אמר לו, גויסתי לחיל הפרשים. היינו קבוצה של בחורים צעירים, הורידו אותנו מהמשאית, ושיכנו אותנו במחנה, וכמעט מיד העמידו לפנינו שורה של סוסים. מיד. כל אחד מוכרח לעלות על הסוס ולדהור, ולא סתם לדהור, אלא לקפוץ על פני תעלה שרוחבה כמה מטרים. רבי ירוחם שאל אותו, האם ידעת לפני כן לרכב על סוס? הבחור השיב, לא ידעתי. מעולם לא התקרבתי אפילו לסוס. והצלחת לדהור על הסוס ולעבור עמות התעלה? איך עלה בדעתך בכלל שתוכל לעשות זאת? הסביר הבחור, עמד שם חייל עם נשק דרוך, והמפקד הודיע שכל מי שלא מוכן לרכב ולקפוץ על פני התעלה, יורים בו בלי לחשוב פעמיים. פתאום כולנו ידענו לרכב על הסוס ולעבור את התעלה. ואז אמר רבי ירוחם בהתרגשות, רואים כמה אדם יודע ויכול לדעת באמת, אף על פי שהוא חושב שהוא לא יודע, זה רק נדמה לו. אם הוא היה יודע שהתורה היא חיינו, הוא כבר היה יודע את היפך ללמוד, והוא היה נהיה גאון בתורה. צריך לאלץ אותו איי-איי-איי-איי-איי. מה אתם אומרים? האם יכול להיות שאם אני אבקש מכולם שילמדו עכשיו מסכת חולין ושכולם יהיו בקיאים בה, ואני אגיד שכולם חייבים, גם ילדים, גם נערות, גם בחורים, גם נשים וגם גברים, כולם חייבים לדעת מסכת חולין? צ'יק-צ'אק, תוך שנה אני רוצה שיגמרו את זה ונביא את הגולה. מה אתם אומרים? יש מישהו שיוכל לקחת על עצמו דבר כזה ולהגיד, אם הרב אמר, אז אני עושה, ודאי, מה הפירוש? אני מסוגל. שלומי, אתה חושב שאתה יכול? אה? הנה, הוא כבר חושב, זה, כבר לא יהיו לי חופשות, לא יהיו לי משחקים, לא יהיה לי זמן. אתה חושב שאתה מסוגל? לא יודע, אה? אבל אם הייתי שם לך חרב על הצוואר ואומר לך, אם לא, אני מוריד לך את הראש, היית מסוגל? או שהיית חושב על משחקים? היית מסוגל, נכון? אז בואו תשמעו מי עשה את זה. את זה עשה חזקיה המלך. חזקיה המלך עשה את זה. ככה מובא בגמרא בסנהדרין צדיק ד', צדיק ד' זה צד, צד את כולם. אמר רבי יצחק נפחה, חובל עול מפני שמן, חובל עול של סנחריב, מפני שמנו של חזקיהו, שהיה דולג בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה זה אומר? חובל עול, סנחריב הטיל עול על ישראל, ורצה לכבוש אותם. מה עשה חזקיה? הקדים אותו. ידע שהוא רוצה לבוא ולכבוש את ירושלים. מה עשה? ציווה את כל ישראל ללמוד את כל התורה כולה. ואז חובל עול, העול שרצה להטיל עליהם סנחריב, חובל, הושחת מפני שמנו של חזקיה. מה זה שמנו? שהיו מדליקים שמן, מנורות, אור. לא היה חשמל. אז היו לומדים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בלי הפסקה. ומה עשה? בשביל שיקיימו את מה שהוא אומר. נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר, כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו. ובדקו מדן ועד באר שבע, קצות גבולות ישראל, ולא מצאו עם הארץ. בדקו מגבת ועד אנתפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה שלא היו בקיאים בהילכות טומאה וטהרה. תוך שלוש שנים. שלוש שנים. אז כולם יכולים או לא יכולים? אין אחד שיכול להגיד, אני לא מוכשר, אני מוגבל, אני לא זה. צריך רק חרב. אם יש חרב, כולם יודעים הכול. או פרס. או פרס. איש כאלה לא צריך חרב. פרס. איש כאלה לא אוהבים פרסים, אז צריך חרב. איש כאלה אוהבים פרסים, אז לא צריך חרב. אפשר ככה. כן? אני מוכן. יאללה, קדימה. כשיש חרב, כולם כבר נהיים גאונים, שיודעים את כל התורה כולה. כשיש חרב, אפילו תינוק ותינוקת יכולים לדעת את כל עילכות טומאה וטהרה. כשגזר מרדכי יהודי ואסתר המלכה, גזרו על כל ישראל לצום 72 שעות רצוף, אז צמו גם הילדים, לא רק מבוגרים, גם הזקנים. כולם צמו. למה? בגלל שזה סכנס נפושס. אם אתה לא צם, לא תבטל את הגזירה, יש גזירה להרוג את כל היהודים. אז זאת אומרת, כשיש הכרח, פתאום רואים שיש לאנשים כוחות. הנה, אנחנו צמנו שלושה ימים רצוף, מאות אנשים, ונשים, ונשים בהיריון. לא יאומן כי יסופר. וזה עבר בקלות ביחסית לכולם. איך זה? כשיש רצון, הכוחות נמצאים, היכולות נמצאות, רק צריך להוציא אותם לפועל. ואנחנו רואים דפוס דומה בכל שלושת הדוגמאות שהבאנו, כן? בפיזי, ברגשי ובשכלי. בנסיבות רגילות, מה שעולה על פני השטח זה הממד השטחי החיצוני של האישיות של האדם. דבר יחיד שיכול להוציא ולחשוף את הממד העמוק ביותר שיש לכל אחד, זה אתגר או סכנה או מצב חירום. אבל האתגר מוכיח שיש לאדם מאגרים בלתי נדלים של כוחות ויכולות עצומות שדרכם יכול לעלות ולהתעלות עד להיות כמשה רבנו. עד כאן המשך יבוא.