מנהיגות - חלק כה | הרב אמנון יצחק

מנהיגות - חלק כה' | יח' תמוז תשפא'

מנהיגות כה', ההוכחה הגדולה ביותר לאמיתת דבריו של הישועות משה זה האדמו"ר מויז'ניץ הקודם הוא האדמו"ר החמישי, היתה היא עצמו! הוא היה בעל כישרון חלש מאוד הן בהבנה והן בזיכרון כפי שהוא סיפר על עצמו לא פעם כדי לחזק את צעירי הצאן בכל זאת עלה ונתעלה מכח עמלו ויגיעתו יומם ולילה עד שהיה מגאוני הדור והדרו שכל התורה כולה מונחת בראשו כבקופסה. הוא סיפר על עצמו: 'בעודו נער שלמד בתלמוד תורה 'יסודי התורה' שבעירו, לא פעם אירע שהוא לא הביר את דברי המלמד על בוריים ועל כן ביקש לחזור על הדברים ולא התבייש לבקש 'פעם נוספת!' 

אבל באחת הפעמים קצרה רוחו של המלמד והגיב כך: 'עד כאן! הסברתי לך. אם אין די לך בכך, הנח לדברים כפי שהם והבה נתקדם הלאה!' והוא מספר: 'שוויתור או כניעה בלימוד התורה להסתפק במעט רוחניות – הס! הס מלהזכיר. הרי הוא חפץ להבין חפץ לדעת חפץ לזכור' אז הוא מספר: 'שהוא פרץ בבכי מר! והחברים לספסל לא יכלו לראות בצרת נפשו והפצירו במלמד: 'שיואיל להסביר לו שוב!' כי הדברים נוגעים לליבו הרך. 

בהזדמנות אחרת הוא סיפר: 'היה לי ראש קשה! לכן כל יום שישי בצהרים הייתי ממהר כדי שאוכל לעמוד מאחורי הכסא של זקני בעל 'אהבת ישראל' זה רבי ישראל הגר האדמו"ר השלישי שהיה באדמו"רות רומניה של ויז'ניץ, לנצל רגע בו הפסיק מלימודו, זה היה הסבא שלו. הייתי מתכופף ומזכיר לו: 'משה יהושע בן מרגלית - שיידע ללמוד!' אני זוכר שהיה עונה לי באותה הלשון: 'מוישל'ה! מוישל'ה תלמד! תלמד, אתה תראה: הקב"ה יעזור לך!' 

בצעירותו, מלבד קשיי ההבנה, הוא התמודד גם עם קושי בזיכרון! שזה דבר שעלול למוטט כל נער בתחילת דרכו. הוא היה יכול לעמול על הבנה במשך שעות ארוכות - ולאחר מכן היה שוכח כל מה שלמד והבין! והיה צריך להתחיל הכל מהתחלה. פעם התיישב ללמוד במשך שעות כל היום! עד שהגיע לאפיסת כוחות ונאלץ לנוח, אחרי שעות חזר ללמוד - אימה חשכה גדולה נופלת עליו! מביט לדפי הגמרא שחזר עליהם לא מכבר - והינם כספר חתום לפניו!! ליבו נשבר בקרבו, בסערת נפש הומיה מיהר אל ה'אהבת ישראל' זקנו ופרץ בבכי מר! 'כל עמלי יורד לטמיון! - מה יהיה בסופי?' 

והסבא קדישא מביט עליו בעין חמלתו, ובקול מלטף ומרגיע אומר לו דברי נוחם: 'מוישלה! עוד יהיה טוב' וכך בכוחות מחודשים שב לתלמודו צולל במים אדירים, זונח את העולם ומלואו, מחייה את נפשו בדפי הגמרא הקדושה לומד וחוזר ומשנן ומסכם - אוי ואבוי! ושוב נשנה המחזה; אחרי הפוגה קצרה והכרחית - כל הלימוד של יום תמים כחלום יעוף! שוב רץ מוישל'ה אל הסבא ממרר בבכי תמרורים! הרי הוא חפץ כל כך בחיים, והוא מרגיש שהחיים חומקים ועוברים!! מה עונה לו הסבא? 'מוישל'ה! עוד יהיה טוב' אותן מילים חוזרות ומתנגנות מפיו הקדוש, ופורטות על מיתרי ליבו הטהור, ומשרות בו תקווה מחודשת. 

'עבדתי קשה בשנים הצעירות! והתמדתי יגעתי זה לא הגיע בקלות כלל!', כך היה מעודד את הצעירים לעמול בדברי תורה ולא להרפות: 'וגם כשקשה גם כשנראה שמגיעים למבוי סתום, אם תעמלו - תזכו להגיע להישגים נפלאים בתורה הקדושה! 'וכך לא תמו הקשיים שניצבו בפניו, קושי נוסף ועצום היה בדמות הבדידות, הקושי הזה כידוע הוא נורא כל כך! עד שחכמים קבעו: 'או חברותא או מיתותא!' באותם ימים לא מצא חברה מתאימה לרוחו הטהורה כי בקרב ההמון פסו אידאות מאידאות שונות, רוב הנוער נשר מהדרך! כך שנותר בודד במערכה על גדלותו הרוחנית. 

והתבטא פעם בשיחה עם תלמידיו: 'אשריכם שיש לכם חבורה נפלאה כזו! בחורים ואברכים שמתעלים בצוותא יחדיו, בילדותי לא זכיתי לכך! לו זכיתי - אפשר שהייתי יותר טוב!' לימים סיפר עוד: 'היה לי חבר נעורים, למדתי בבית מדרשו של הסבא, מוכשר מאוד היה הבחור ומצטיין בלימודו; בסברא ישרה ובעומק העיון! והנה החליט אביו: 'שיש לפתח ולנצל את כשרונותיו ולהרחיב את ידיעותיו!' מה עשה? שלח אותו לטש'רנוביץ, שם התקיים 'סמינר' למורים של ה'מזרחי'. כתוב ש'רוח מזרחית - קשה מכולם!' למה? 'כי חבל על כשרונותיו! שם ימצא את תיקונו'... 

מה עלה בגורלו? הפטיר הבעל 'ישועות משה' בכאב: 'עם שובו התמנה להיות 'מורה לעברית' בבית הספר של הקהילה הרפורמית! זה היה ה'אושר' הגדול והתכלית הנרצה שבעבורה התנתק מן התורה וחסידות והרחיק נדוד, בכדי להיות מורה לעברית לילדי המתפקרים! רחמנא ליצלן!! זה כשנופלים עם אבא טמבל 'שרוצה לפתח את הכשרונות של הבן' - איזה גיהני גיהנם מחכה לאבא הזה ולבן! 

איך צמח הרבי 'אהבת ישראל'? הסבא שלו: 'זקני הקדוש בעל 'אהבת ישראל' היה אחד מגאוני הדור! הוא היה גאון הגאונים מפורסם בדורו כבקי בכל חדרי תורה, גדול בנגלה ובנסתר, בד בבד עם גאונותו היה גם מופלג בקדושה ובטהרה, קדוש וטהור במלוא מובן המילה, ואיך אתם חושבים שהוא צמח? התשובה: הוא עובד על עצמו כבר מנעוריו! וכך גדל והתעלה. הוא למד בהתמדה עם דודי אחיו הקדוש מאנטניה, שניהם יחדיו נבחנו אצל הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה הלמברג רו'ב שהוא בעל ה'שואל ומשיב' והוא נחשב בזמנו מגאוני הדור! 

לא היה מדובר במי שנקרא היום 'גאון' הוא היה בקי בשס ופוסקים, בעת המבחן היה סבא שלי בגיל 13! והדוד שלי אחיו היה יותר צעיר ממנו!! והלמברג רו'ב העמיד את שניהם במבחן קשה מאוד! ושאל אותם שאלות עמוקות וקשות ביותר, באותם ימים לזכות ב'היתר הוראה' לא היה די כמו היום בידיעת דברי מר"ן השולחן ערוך והרמ"א, באותם ימים המבחן החל מהגמרא! מהראשונים בבהירות עם ה'בית יוסף' ה'פרי מגדים' וה'חוות דעת' וכולם! ואכן שניהם הגו יומם ולילה להיות ראויים ומוכנים לבחינה הקשה אצל הרב מלמברג בעל ה'שואל ומשיב'. 

בכדי לקבל מושג על אודות יגיעתם, נספר: כי הבבא = הסבתא, אשת ה'צמח צדיק' היתה ביתו של הרוז'ינר, היא חששה לבריאות גופם, ולכן קבעה להם זמנים מדוייקים: מתי עליהם ללמוד? ומתי עליהם לישון! אולם הם מרוב אהבת התורה שבערה בקרבם! לא הקפידו על הזמנים, וכשהיו שומעים את קולו של ה'צמח' שהוא בא לבדוק אם הם מצייתים - פססט נכנסו מיד למיטות! ושמו עצמם כישנים, עד שהלך זקנם היו שבים לתלמוד! באחת הזדמנויות הוא גילה את התרמית, והם כבר חששו שעתה ימנע מהם כבר את הרגלם, שאחרי הביקורת הם חוזרים ללמוד... 

אבל ה'צמח' ראה ואמר (משלי לא יח): "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ!" כשטועמים את טוב הטעם של התורה - אז בלילה הנר לא כבה! רק כשלא מכירים עדיין את טעם התורה - אין חשק ללמוד! אולם לאחר שמרגישים את העם "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהלים לד ט) - אזי לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ! לומדים ולומדים ולומדים. פעם, התלוננה הסבתא לפני בעלה ה'צמח' על כך: 'שאין הנכדים שומרים על הזמנים כראוי!' מה השיב לה? 'מלאכול קרפאלך ולעקך - לא יכולים לצמוח הארליכר יוד' העובד ה'!' 

אמר לה: 'סבתא, מזה שהם יאכלו קרפאלך ולעקך - הם לא יצמחו מזה להיות יהודים יראי שמים ולא יהיו עובדי ה'!' ההקפדה על האכילה - לא תביא ואתם להיות גדולים בתורה, אז זה בסדר שאת דואגת אבל הם דואגים לעתידם - ובסוף הם זכו! זכו להיות גדולי עולם. אתם מבינים מה זה? זאת אומרת אין דבר כזה 'אני מוגבל! אין לי כשרונות אין לי זכרון, אני חוזר, הכל סתום! הכל מבוי אטום, אין לי! אין לי אין לי תקווה... יש בשנייה צ'יק שנייה... יש אחד לומד את 17 התנאים (לקיום מצוה בשלימות) - ומילה במילה כמעט! יש אחרים אפילו לא מתחילים, ויש כאלה מתחילים ומתייאשים... ודברים פשוטים! דברים פשוטים. 

אפילו אם תלמד כל יום רק אחד, כל יום רק אחד, בעוד 17 יום תדע הכל! – לא! מיואשים מעצמם... מזלזלים בנפשותם, ומה יהיה עתידם? הרי ידונו את כל אחד ואחד לפי מה שהוא! מה הוא יגיד? 'לא יכולתי ללמוד את 17 התנאים' מה הוא יגיד? טוב, שנה שייקח לך! בוא נראה שאתה תגמור את זה, אתה לא רוצה בכלל! אתה הכל מתעצל הכל מתייאש כל דבר אתה לוקח את זה כאילו 'וואי! איזה הר גדול צריך עכשיו 17 תנאים ללמוד יה בה בי...' זה מראה שאתה גורנישט מיט גורנישט! אפס אפסים, שלא רוצה לזוז ממקומך, זה הכל. שום תואנה! שום אמתלה, שום טצדקי, כלום לא יעזור לך! 

ישאלו אותך על הכל: 'מקרא קרית? משנה שנית? תלמוד למדת?' והלאה! והלאה והלאה כל החיים ניתנו רק בשביל זה! לא לשום משהו אחר. לא תתחיל – לא תסיים, אם תתחיל ותתייגע - מצוא תמצא 'יגעת ומצאת – האמן!'.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבל שיעור זה ושיעורים אחרים במייל [email protected]