שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ג חלק א | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כשיתברר לנו ויאומת לנו דבריהם אז יהיה אדם שלם בביטחון בלבדו מה הם? חמש, אחת יאמין יתברר אצלו התקבצות שעועת העניינים שקוראים לברכותו

ואז יתקבץ שעועת העניינים האלה

מי שפותחים בו רק אז יצטרכו לפתוח בו

והראשון שבהם שהמורה יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם

ושכל הרחמים והחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם רחמי האל וחמלתו

זאת אומרת אין רחמים בכלל באנושות כולה ובבריאה כולה שהם לא מרחמי השם יתברך

כיוון שהוא נתן רחמים ונתן לך רחמים ונחמך מרבך זאת אומרת אין מקור לרחמים בכלל אם לא מהשם יתברך

וממילא צריך לדעת שדבר ראשון הבורא יתברך מרחם על האדם יותר

אז הוא מרחם יותר מכל מרחם פירושו של דבר אם אתה רוצה לבצע במישהו אז אתה צריך שהוא יהיה מרחם, אני אומר שיהיה מרחם

זה לא שייך שמה שתפתחנו תמיד יצא לפרחן אם הוא יהיה מרחם אז אתה יכול לבקש, אתה יכול לרצות, אתה יכול לרצות, לא יתקבל

דבר שני שבורא דברך לא יעלמו ממנו אופני

תועלת האדם זאת אומרת הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה מועיל לנו

באופנים של התועלת איך לספק לנו את התועלת והדין נותן את זה כל בר דעת לו בגללו מפני שאנחנו אחד ממעשיו

הוא עשה אותנו אז הוא יודע בדיוק את תכלית האדם, את בריאותו,

את שלמותו

ותועלתו ואין מי שיודע מאופני תקנות העשוי דהיינו אנחנו והפסדו מה יכול להפסיד אותנו?

האדם אבל מי שלא עשה את האדם לא יכול להגיע על תכלית הפיקון והתרופה

ואם יהיה זה מה עושים עם בני האדם אשר לא יחדשו ממעשיהם זו בעתית צורה מקרית

אך השורש בצורה עצמית אין להם ואין להם שום תחבולה והאכולת החדשה.

אז גם אם יהיו רופאים שיכולים לעשות זאת, בני האדם כאילו שיכולים לעשות בצורה מקרית אבל בשורשי הדברים עיקרם את סיבת המחלות

שברוב המקרים הם לא יודעים.

אבל מילא הם לא יכולים לחדש שום תחבולה שתוכל לתקן את האדם בטיפול גמור.

ושורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבורו רק החכם היודע בענייני תועלותיו ונזקיו

והטוב לו מועלמו ואחריתו בלי ספק זה רק אשר בוח.

ועל זה כתוב אני אדוני אלוהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.

אז לגבי התועלת שהקדוש ברוך הוא מועיל הוא יודע את כל אופני התועלת לאדם. כתוב בסוף אני אדוני אלוהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.

זאת אומרת אני יודע בגלל מה התועלת שלך ואני אלמד אותך איך להועיל בכל הדרכים

אתה תלך בהם.

זה אומר שעיה נמי, שלומם מלך חובה על מצד החוץ שגם השם שיודע כתועלת של האדם יודע שלפעמים צריך לאסר אותו לפעמים צריך להחליא אותו לפעמים צריך להפסיד אותו ותועלתו כמובן מה זה נאמר? כי את אשר יאהב אדוני יוכיח וכאב את בני רוצה כמו שהאב רוצה את בנו ורוצה טובתו

אז ממילא לפעמים נצטרך לתת עונש לבן ולתועלת הבן

אותו דבר הקדוש ברוך הוא כי את אשר יאהב השם יוכיח

הוא כאב את בן יוצא כמו שהאב רוצה את הבן שנותן לו עונש

ככה הקדוש ברוך הוא מוכיח אבל את מי הוא מוכיח?

מי שהוא אוהב ואין משיב דינו

זאת אומרת אין בכל הבריאה כולה מישהו חזק מכל חזק

שאי אפשר להניא אותו ממה שהוא רוצה לבצע

ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב דינו

אז אין לו שום בעיה מכל דבר לגזור את דינו

פירושו של דבר מי שהיה שמע את ההרצאה שלי האחרונה

אז אמרתי שאם יהיו ילדים טובים נעשה תשובה אין בעיה לקדוש ברוך הוא לגרום לאויבים שיתפוצצו לבד

ועכשיו בטהרן התפוצצו לבד לא משנה שזה הישראלים עשו אבל

התפוצצו לבד לפחות הם אומרים שהם התפוצצו לבד שהזיזו מחסני תחמושת

ואחד מהתת-אלופים שלהם של חברות המהפכה התפוצץ שם עם עוד 17 חבר'ה

ב-27 אצל האיראנים אי אפשר לדעת

מה אכפת לנו?

העיקר שרואים שאפשר להתפוצץ לבד

ואם הקדוש ברוך הוא רוצה אז בהתחלה היום קורות אמרו שזה בשני בסיסים שונים זאת אומרת במרחקים שונים אז איך התפוצצו לבד פתאום התפוצצו לבד אבל מה זה אכפת לנו עם הקדוש ברוך הוא? כי כתוב פה שהקדוש ברוך הוא החזק מכל חזק ולא נגזר מכל דבר אם זה ישראלים אם זה אמריקאים אם זה מהזזת תחמושת אם זה מטעות אנוש אם זה קיצוצים מה זה משנה אבל מה שהקדוש ברוך הוא מתפוצצים

וזה אומר שהקדוש ברוך הוא חזק מכל חזק ולא נגזר מכל דבר ואין משיב דינו.

אי אפשר להשיב את דינו של הקדוש ברוך הוא. אם הוא החליט וגזר אז נגזר, כמו שנאמר, כל אשר חפץ אדוני עשה.

מה שהוא חפץ הוא עושה ואי אפשר להניאו.

רק אם זו גזירה ביתית אבל אם זו גזירה בדם אין מה לעשות.

ואמר ישעיה הנביא כי אין יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי רקם כי אם עשה את אשר חפצתי.

אז כשהקדוש ברוך הוא קיבלו.

ולא ישכחו דבר את דבר.

אנחנו עוסקים בדבר מסוים אז אנחנו לא פנויים לחשוב על הדבר האחר.

בשעה שאנחנו עסוקים בעניינים מסוימים אנחנו שכוחים מדברים אחרים.

והקדוש ברוך הוא מתעסק במיליארדי מיליארדים מיליארדי מיליארדים של פרטים בכל מיליארדי מיליארדים של אנשים ובמיליוני ביליונים של בעלי חיים ולכולם הוא צריך לספק טרף והכול וכולי ולא ישכחו דבר את דבר.

אז גם הוא משגיח על בני האדם כולם לא מניח אותם לא

מתעלם מהם ולא יסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד זולם בדברים הקטנים והגדולים שלהם ולא משגיח אותו דבר לדבר.

כמו שכתוב למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור.

כתוב שיעקב אם לא אמר מעולם דבר שטות רק דבר זה שאמר למה נסתרה דרכי מאשר אלוהי משפטי יעבור

ומביאים פה את הפסוק להראות שהשם טוען עליו למה תאמר יעקב דבר ישראל נסתרה דרכי מהשם וכי נסתר ממני משהו וכי ממני לא יהיה משפט יעבור המשפט בלי שאני אדע ואמר הלא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם אדוני בורא קצות הארץ לא יעף ולא ייגע אין חקר לתמונתו

קדוש ברוך הוא הוא צמצם את העולם וברא אותו מקצות הארץ ואין אצלו מצב של עייפות, של יגיעה אין מצב כזה וגם אין חקר לתמונתו, לא תוכל להבין כלום, אפס קצה מתמונתו שלא לדבר שלהבין את המולקולה והרכבה אנחנו לא יודעים

זה חלקיק קטן שבגוף וכן להבין את המורכבות של כל דבר רק לחשוב איך אפשר לסלול מוח

איך אפשר לסלול מוח?

אם פה ש... וחלק רח, וחלק נוזלי, וחלק מסרי, וחלק עורי, וחלק... מה זה?

איך זה?

פיצוצים!

זאת אומרת, זאת אומרת, אין חקר לתבונתו.

למה? ללכת להם בשבת אין ג'רו.

כן.

והחמישים שאין מיד אחד מהברואים להאכיל את נחשור ולא להזיקה.

זאת אומרת, אף אחד לא יכול להאכיל את נחשור וגם לא יכול להזיק לנחשור.

גם לא יכול להזיק לנחשור.

סיפרתי בהרצאה האחרונה.

לא, אני חושב שאני אגיד את זה, איך סיפרתם,

אבל מי שישמע את זה במקור שם, התעלף וצחוק,

שיש משנה שאומרת שאדם נוצר בעל כורחו, נולד בעל כורחו,

חי בעל כורחו,

מת בעל כורחו,

אני מתכוון לרמוד פה.

כהבאתי, אני חי בעדו,

אבל בן אדם יכול לקחת את זה מאוד בעדו,

וזה לא בעדו,

וזה לא בעדו.

זה לא חי בעדו.

עד שיום אחד, לפני עשרים וכמה שנים,

קיבלתי טלפון ואחד שעומד ממנו שאומר לא להציג את הבן שלו כי הבן שלו ניסה לעבוד שלוש פעמים ואומר להם אין לו כוח לשמור עליו ואני אשכנע אותו אולי שעומד ממנו, שזה לא עולה משהו.

טוב, בקיצור לא הבנתי מה זה מגיע אליי כל כך איך הוא מגיע אליי, אבל בקיצור זה היה הטלפון.

לפני שנים נוסעתי, אז נסעתי גם פה ופותחתי

אפשר לקבל את הטלפון והרקומה שקמה את הדברים האלה.

בעיניים שלו בולדות,

ברחב ששקיעו,

הוא מחליט לצדדה לברות שהוא שוחד את הסבירה שלו עד שערות שלו וחש ומפחיד,

מפחיד.

הייתי מאוד מרוצה מאמורים שהתבלבלתי בכתובות ושאלתי את כל המשפחה שם בצדודות ובכל פעם באים עולה בקשה

היום.

מה התברר הבן אדם הזה בפעם ראשונה קרע לליכוד?

פעם ראשונה קרע לליכוד? פעם ראשונה קרע לליכוד?

פעם שנייה ברח עזרו נוספים גורמים.

ראשון סופר על אדם אמר איך הוא תעבור לאנשור ותקדים.

פעם שלישית בקולות הוא מחבר את הרצון הדקה קדימה,

בהצלחה ראשונה. וגם אבא שלו הציל אותה.

בקיצורו של דבר, מה אני אגיד לאחד כזה?

והייתי ללכת איתנו עד שאלה יום.

אז אמרתי לו,

תשמע,

הקדוש ברוך הוא אוהב אותך יותר ממה שאוהב אותי.

לאה, הוא אומר, לאה.

מאיפה אוהב אותי את זה?

אמרתי לו, תשמע, אני למדתי משנה ולא למדתי אותה עד היום.

איך זה בעל כורחך אתה חי?

הרי אדם יכול בכל רגע להתאבד וגמרנו, הוא לא חי.

אז איך אומרים?

עכשיו אני מבין את המשנה.

אתה מת למות, והקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה תחיה.

אני לא רוצה לתת לך מת, אתה תחיה.

אתה תחיה.

זה סימן שהצלחה אוהב אותך. אם לא,

היה לו קווי אוהב אותך, מה הבעיה? אתה רוצה ללכת? יהיה לו רוח,

אבל אתה רוצה ללכת, הוא לא רוצה. סימן שיש לך עוד עתיד, יש לך תקווה.

הוא רוצה ממך משהו.

אז למה אתה עושה את זה? מה אתה לא מבין פעם אחת, פעמיים? שלוש? גם פעמים של אסביר לך.

הוא לא רוצה שתמות, הוא רוצה שתחייה.

הבן אדם קנה את זה.

אחרי שבועיים צלצלתי לאבא, הוא אמר שהוא הולך לחב״ד כבר,

כי התחזק ושומר שבת וכל משנה.

לא יודע מאז מה היה,

אבל משנה תורצלית.

כנראה כשאתה רוצה מאוד להבין משהו,

זה הקדוש ברוך הוא.

וגם לא לזולתו.

אדם גם לא יכול להועיל לנפש חברו וגם לא להזיקה אם השם לא גזל.

כי אם ברשות הבורא יתברך, רק אם יש רשות מהבורא יתברך,

אז יכול לצאת לפועל מה שאדם בחר לעשות לעצמו או לזולתו,

בין אתי בין להרע.

כי העבד,

כשיהיה לו יותר מאדון אחד ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו,

לא ייתכן לו לבטוח על אחד מהם.

יש עבד, יש לו כמה אדונים, נגיד יש לו שלושה אדונים,

ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו, אז כל אחד יכול להועיל אותו במשהו.

אז לא ייתכן שהוא יבטח באחד מהם.

למה?

מפני שמקווי התועלת מכל אחד מהם,

כי כל אחד יכול להועילו,

אז הוא מקבל תועלת מכל אחד מהם.

ואם יהיה אחד מהם יכול על הגדלתו יותר משאר איתם,

ואם אחד הוא דווקא יכול ויש לו אפשרות גדולה יותר להיטיבו או להועילו יותר מאחרים,

אז יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו. זאת אומרת, במי הוא יובטח יותר? במי שיודע שיש לו את המסוגלות והיכולת יותר.

אף על-פי שהוא בוטח בשאר איתם, כי גם הם יכולים להועיל משהו.

כמו שנאמר שאחד יכול להלוות לך סכום של מיליון,

אבל יש עוד כמה גמלחים שאומרים לתת מאה אלף ומאה אלף. אז אתה בוטח כמובן יותר במיליון,

ואתה גם לא מזניח את אלה של המאה אלף והמאה אלף.

ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו, כי אם אחד מהם בלבד,

על כורחו יבטח עליו לבדו, כי אין לו על מי לבטוח.

אם יש רק אחד שיכול לבטוח בו, אז הוא יבטח בו, מפני שאינו מקווה תועלת מזולתו, כי אין דבר כזה.

וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים,

אלא ברשות הבורא יתברך, עכשיו לסיכום,

וכן כשירגיש האדם שלא יועיל ולא יזיק לו אחד מהנבראים, כמו שלמדנו ככה,

אלא ברשות הבורא יתברך,

זאת אומרת, כל מי שרוצה לא יועיל ולא להזיק, זורק ברשות הבורא יתברך. ילך לפלוני,

אחד עושה רשימה,

יש לו כתובות בחוץ-לארץ ולוס אנג'לס,

הוא אומר, אני אלך לזה ואני אלך לזה ואני אלך לזה ואני אלך לזה.

אז הוא מחליט.

מה הוא מחליט?

שאלה הוא יכול לבטוח בהם, שייתנו לו כסף.

אז הוא מחליט, והיא הולכת לכתובות.

ומה כתוב? אל תפתחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.

אז כשאני יצאתי לחוץ-לארץ לימדו אותי את הפסוק, לא כמו שכולם מבינים.

אל תפתחו בנדיבים, נקודה.

זהו.

אין טעם.

בבן אדם שאין לו תשועה שמה תקבל.

דווקא ממי שאתה לא מצפה,

אפשר להתקבל,

כי הקדוש-לארץ לומדים מראה לך שאין ביטחון בבני אדם.

נכון? עכשיו, לא רק זה, הפירוש פה,

אל תפתחו בנדיבים. למה אל תפתחו בנדיבים?

בבן אדם שאין לו תשועה בעצמו.

אז למה אתה פותח בו? הוא בעצמו תלוי בשם דבריו.

אז הוא לא יכול להשאיר אותך.

מצחיק, מאלף.

קוראים כל הזמן את הפסוק ומאים, מה הוא מדבר?

כתוב במפורש מה שאנחנו אומרים.

ממילא אם לא יוכל להזיק ולא יוכל להועיל אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ידבריו.

אז האדם החכם ישוב לבו מראתיו, לא יפחד מאנשים ולא ייקבע להם,

ויבטח על הבורא לבדו, כמו שנאמר.

אז תפתחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה בעצמו,

כי הוא לא יכול להועיל, לא יכול להזיק את עצמו כמו שלמדנו עכשיו.

אז ממילא מה אתה פותח?

ברוך הגבר אשר יבטח בשם והיה שם בבטחו.

זה מה שאתה יכול לבטוח.

וארור האיש אשר יבטח, ארור הגבר אשר יבטח.

זאת אומרת, אם הוא בוטח באדם ושם בשר זרועו,

אז האדם הזה הוא ארור.

למה? אין ביטחון רק בשם יתברך.

דבר שישי,

שידע רב טוב האלוהים עליו.

האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה.

כמה טוב הקדוש ברוך הוא, טוב השם לכל, ורחם על כל מעשיו.

צורך שיהיה אליו, ואם תאמר אולי יש צורך לקדוש ברוך הוא לברוך,

גם צורך אליו אין משהו ברב ברואים,

אלא רק מכוח הטבה, אך נדבה וטובה וחסד,

כמו שמבואר בשער הבחינה מהספר הזה.

כמו שאמר דוד עליו השלום,

רבות עשית,

אתה ה' אלוהי, נפלאותיך ומחשיבותיך אלינו,

אין ערוך אליך, הגידה והדברה,

עצמו מספר כמה אפשר לדבר דבר,

כמה נפלאות במחשבות שלך אלינו אלינו.

וזה גם כן דבר נוסף שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בעצם,

מיטיב לאדם הטבת חינם מעצם מה שברא אותו.

נסכם את הכללים האלה שהמורא יתברך מרחם על האדם והוא מקור הרחמים בעולם, ואין מרחם זולתו.

דבר שני, שלא מתעלמים מהקדוש ברוך הוא אופני התועלת וההיזק של האדם, ורק הוא יודע כפי שברא אותנו איך לתקן אותנו.

והתיקון יכול לבוא על ידי הועלה, מה שאנחנו קוראים תועלת אצלנו,

ויכול להיות על ידי הפסד,

איסורים ותוכחת,

שזה גם כן עניין תועלת שהקדוש ברוך הוא עושה בנו לתקן אותנו.

דבר שלישי, שהוא חזק מכל חזק ודינו נגזר מכל דבר.

ממילא שום דבר לא ישוב ריקם, ואם הוא החליט אין מי שיני אותו,

אז לכן אני יכול לבטוח שמה שהוא הבטיח ואמר שהוא יעשה, למי שיעשה מה שהוא אמר לעשות,

אז אני בטוח במאה אחוז שהוא יקיים,

כי הוא חזק מכל חזק ואף אחד לא יכול למנוע ממנו את מה שהבטיח ואת ההטבה.

ובפרט שהוא ברחם,

ובפרט שהוא רוצה להועיל, ובפרט שהוא חזק,

ודאי שאני יכול לסמוך לבטוח בקדוש ברוך הוא.

וגם דבר רביעי, שהוא מנהיג את הברואים כולם ומשגיח עליהם,

לא מתעלם ולא נסתר בעיניו כלום, הוא לא שוכח שום דבר.

ולכן אני יכול להיות בטוח שמשהו הבטיח יגיע עיני,

ואני לא אחשוש שאולי הוא שכח אותי.

אספר לכם סיפור,

לא על ידי האחרים.

וכשיתרחו בזה, מהתחלה לסוף, זכות הרבים.

והם החליטו שהם עושים ככה.

הם עשו את ההרצאה האדירה, היה שם פיצוץ מלא, היכל התרבות,

סייעתא דשמיא גדולה,

וברוך השם

דירכתי אותם שם ברבים בסוף ההרצאה, ואמרתי שהם טרחו ועשו וזה ופה ושם.

ואחרי תקופה קצרה מגיע אלי האבא,

והוא אומר לי, תשמע,

ברוך השם, אשתי בהיריון ויש לה תאומים,

אחרי 24 שנים.

הוא אומר, ולמה אני אצלך?

הוא אומר, שלצערנו הרב זה שלושה ימים, לא שומעים אותם.

אז אני הבנתי שפה יכול להיות משהו שהשם מרחם.

אז קודם כל אמרתי לו, השתבח הבורא, קודם כל אתה רואה שהקדוש ברוך הוא לא שכח אתכם.

אם חשבתם שהקדוש ברוך הוא דילג מעליכם, ולא זוכר, ולא שומע את התפילות שלכם והכול,

קודם כל הקדוש ברוך הוא חייך לכם,

הראה לכם מה?

אני נמצא, אני קיים, אני יודע, הכל בסדר.

מה רציתם אחת? הנה קיבלתם שתיים.

אז קודם כל להודות ולשבח שהקדוש ברוך הוא משגיח עליכם,

ורואה,

ואין שום בעיה.

אז קודם כל החינוך הזה של הקדוש ברוך הוא שווה עולם, שאדם יודע שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו, זה שווה עולם.

אי אפשר להגיד להם את אופני התועלת,

שיכול להיות שהתועלת לפעמים יהיה הפוך.

אז אמרתי לו, טוב, אני אברך, וברכתי, כמובן שזה לא עזור.

והיא הפילה את השניים.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הראה להם,

אם החשבתם שאני לא רואה, לא שומע,

אני רואה ואני שומע,

אבל אם אתם ראויים,

או צריכים, או זקוקים, זה אני מחליף.

ואני יודע שאתם לא.

אז ממילא, אם אתם לא, אז הוא לקח בחזרה.

מה קרה אחרי שנתיים?

האישה מתה מסתכלת. אז המספיד אמר שם, למה הוא נפטר?

כשלא היה לו ילדים,

חסוך בנים, חשבו כמת.

אז הייתה עליו גזירת מוות.

איך פדו אותו ממוות?

לא נתנו לו ילדים.

ואז הוא נחשב כמת.

אבל הוא כל כך הפציר בקדוש ברוך הוא.

והוא ביקש, אז נתנו לו בן.

אז חזרה את זרע אליו, והוא מת.

אז לפעמים לא צריך להתעקש יותר מדי.

לפני חודש באה אלי אמא ובת,

והן בוכות.

הבת נולדה בלי רחם.

הבת נולדה בלי רחם.

והיא רוצה שתתפלל, שיהיה לה רחם.

אמרתי לו, זה קצת מוגזר.

נכון שכבר היה בטבע ככה, הקדוש ברוך הוא יחזיר לרחם עמנו וסירה עמנו את רחמם,

אבל אני עדיין לא מעז לעשות דברים כאלה.

ודבר שני, נתתי לצדדים לכאן ולכאן, למה הקדוש ברוך הוא לא נתן, כי אפשר שככה ולא ככה, ואיך שמניע שככה וככה, נתתי את הדוגמאות האלה ואחרות.

ואמרתי לו, אבל אם אתם רוצים שאני אברך,

איך אני עושה אישור מהרב קניאבסקי.

תלכו לרב קניאבסקי ותגידו לו את הסיפור הזה פה ושם.

אז הם אמרו שהם כבר היו אצלו.

אז הוא אמר להם כבר עוד לפני,

שאין מה לעשות במצב כזה.

אמרתי לו, אם אתם מתעקשות ואתם לא ככה דווקא, אז תלכו, הם לא חזרו אליי.

כנראה שהוא אמר להם, כן,

אז זאת אומרת לפעמים אדם לא יודע מה התועלת שלו והוא רוצה להתעקש. אדם, עם גלגול מסוים, היה לו מספיק ילדים, תראי שפועלם כבר הכול בסופו של דבר,

עכשיו הוא בא לגלגול לתקן משהו מסוים והוא לא רוצה להתעקש.

אדם לא צריך להתעקש, אדם צריך לתפלל, אשר נתן, נתן, ועמד שלא נתן, אבל לפעמים אף צרה יותר מדי יכולה לגרום שם.

מה שלא מצפים בכלל.

לכן צריך לדעת שיושב משגיח על האגד בני אדם כולם.

לא יניחים, לא יתעלם מהם, לא יסתתר מהדבר ולהתקדם על זה, ולא ישכיחו דבר את דבר.

אז לכן אנחנו לועצים בדרך כלל לעשות הרצאה, ושהזכויות יהיו, לעשות מניה,

שהזכויות יהיו. ברוך השם, בחלק מן המקרים,

אפילו בהרבה מאוד מקרים, אנשים נושעים.

אבל זה בריבוי זכויות,

כי זכויות יכולות לשנות גזירות.

משה רבנו אבל,

רבותו פרום התגזר עליו, לא כמו נג'נז,

הקדוש ברוך הוא, נכון. הוא ב-15 תחילות. אסור להגיד נג'נז, אבל הוא ביקש, כן, מתחנן, מתחנן, מתחנן, ואי חנן אל השם באמת לגמור. נכון, אשר אמר לו,

אבל אל תרצה לדבר עליו. אז מפה רואים, מפה רואים שפעמים אתה יכול לבקש אבל אופני הטועלת הם גדועים לקדוש ברוך הוא, פשוט הוא דווקא לא ייכנס.

למה? כי אז יהיה חורבן לעם ישראל.

זאת אומרת, יכול להיות שהוא ירוויח חור,

אבל עם ישראל יפסידו,

כי אז לא יחרב בית המקדש כי הוא יבנה אותו,

ואז אם חנידה תהיה גזירה הוא לא ישבור חמתו על העצים והאבנים,

ובמילא זה יפגע בישראל.

אז מה אמרנו? הוא שומע את המהלך הזה?

הכול הוא יודע, אבל כשמו מתחנן לכדור ברוך הוא, אבל זה לטובתו שהוא לא יכנן, זה לטובת ישראל. אני אגיד לך למה. משום שכתוב בהתחנן אל השם בעת ההיא.

מה היה בעת ההיא? פתאום הוא החליט בעת ההיא. בעת ההיא הרצאה. לא.

כי הוא כבש את עוג וסיחון.

בעוג וסיחון, שמעבר לירדן,

ישבו שם שבטים, שתיים וחצי שבטים.

אז מילא הוא אמר, אז הלכאוי ראה זה חלק מארץ ישראל.

אז אם זה חלק מארץ ישראל, ואני הנה נכנסתי,

כי אני נלחמתי בעוג וסיחון,

אז אולי כבר נפתח, אז אפשר להטיל את הנדר של הקדוש ברוך הוא. מי שמטיר מקצתו יכול להטיל את כולו,

אז לכן הוא התחיל להתפלל והוא הפסיר.

תודה רבה. וגם הוא אומר, הרב, שהוא הפסיר דבורו לה עם הילד העיוור.

כשהוא אמרתי רפוד, הוא אמרו לה אמרו לו. אני לא אומר רפוד בגלל שהוא אמר, אני יודע למה הוא רפוד. אם אני רפוד, אני לא אוכל לעבוד בו.

הוא אמר מתרבות, איום, איום, הוא היה ככה באילת, לא? מה? מחשב רבנו היה באילת ובעציון דאבר, כן זה מלמד שאילת לא מארץ ישראל הרב עברו אני מכיר את זה טוב, דבר חמישי, שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו שאין ביד אחד מהברואים

להוחיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו.

זה מה שדאב נפוחה אמר בחוק שכזה שיוצא לדבר,

שאף אחד לא יכול אפילו להזיק את עצמו בלי רשות הבורא.

כי אם רשות הבורא יתברך יחרב, שיהיה לו יותר מאדון אחד.

ויהיה כל אחד מהם יכול לאחילו, אז אמרנו לו, ייתכן שהוא יפתח אליו כמה שהוא יכול למצוא, אבל אם זה יהיה יותר,

אז יפתח בזה שיותר, אם זה יהיה רק אחד ויפתח רק באחד,

וכל זה לא נמצא אלא באחד, הקדוש ברוך הוא, ואין לפתוח בזולתו. למה?

אם אתה יודע, הוא מרגיש כבר שלא יכול להוחיל לך, הוא לא יכול להזיק לך אחד מהנבלאים אלא פשוט הבורא,

אז למה אתה צריך לסמוך על הברואים?

אם אתה יכול לסמוך בבורא ישר, הוא נותן את הרשות או לא נותן את הרשות,

אז למה לך לבחור מאיפה זה יבוא?

תניח ביד הבורא, ומאיפה שהוא רוצה להעמיד אותי,

ועל זה נאמר, אל תרצחו בנדיבים ובן אדם שאין עוד שום.

דבר שישי,

שידע את תיאור תיאורו של האלוקים על האדם,

שהרי הבורא ברד לעולם יש מאין שהוא לא חייב לאף אחד כלום.

אז אם זו הטבה כזאת גמורה,

אתה לא היית ראוי לכיום כי לא היית קיים בכלל ולא חייב לך שום דבר, וכל מה שהוא נותן לך זה הכל הטבה גמורה,

אז למה שהקדוש ברוך הוא יהיה רע לך? הרי הוא בנה את העולם להטיל.

אז ודאי שלא תצא רעה מאת השם לאדם אם לא בחשבון לתועלת האדם.

כמו שאמרנו שהאימא רוחצת ומחתלת וקושרת את

הילד והכל והילד בוכה אבל מה היא עושה? היא יפה אותו, מנקה אותו, דואגת, תודה עד הבריאותו,

לכן צריכים לגלגל אותו, לסגול לו את הקיצון ועושים לו ככה. עושה לו את עמוד, מוקעת לו את הידיים,

הוא לא תמיד מתאים לו, אז הוא בוכה,

אבל מה היא עושה?

כל זה לתועלת.

אותו דבר לפעמים צריכים לקפל אותנו, פעם זה, לפעמים זה, פעם אין המכשל בדרך שעובר ככה או מעקב ככה או ככה.

כמה טיפות דם יצאו ממנו, תוך כמה זמן זה יגנית וכן הלאה. זה על קוץ שיושב בדיוק, שאר דברים, על אחת כמה וכמה.

אז רק אם מכריזים למעלה אדם נוקף,

ולא כמו שאנשים מבינים שאדם לא מזיז כלום, אין לו בחירה רק אם אומרים למעלה, לא יודע, אלא נוקף זה הכוונה שנותקר על ידי קוץ.

ואחרי שאנחנו רואים את כל הדברים האלה,

ברור לנו שהייטי שאנחנו נותנים למתוח,

שההשתדלות שלנו לא טועה שום דבר,

אלא רק הזכויות שלנו יכולות נועדים לנו,

זה הקדוש ברוך הוא.

גם אם יש רשימה שחורה שאני אבחוק אותה ברגע, עושים תשובה, מוחקים את הרשימה,

קורחים את הדף עם דף חדש,

כשתינוק שנולד דמי, מתחילים בכל מחדש.

והקדוש ברוך הוא אין בעיה, רשימות שחורות, מוחקים את הדף חדש.

אם הוא יעשה את כל תנאי התשובה כמו שכתוב בספרים,

אז הוא יכול להיות סמוך ובטוח. אם הוא לא יודע אם הוא עשה או שהוא לא למד בכלל מה זה תשובה,

אז הוא ימתין ויראה אם תשובתו התקבלה, ואם לא יקבל על זה, שעדיין לא התקבלה.

דבר שני, שהתברר אצלו,

כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מחצר הוא נקרא גבול ידוע,

ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך,

בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו אין מרבה למה שגזר במיעוטו,

ואין ממעט למה שגזר ברבותו,

ולא מאחר למה שגזר להגמימו,

ולא מקדים למה שגזר מאחרו.

זאת אומרת,

צריך שיתברר אצלנו שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בהיבה בעולם,

בעצם ומקרה יש להם גבול ידוע,

כל הנבראים יש להם גבול ידוע, יש להם זמן ידוע,

יש להם תפקיד ידוע,

ואדם לא יכול להוסיף ולא לגרוע מה שגזר הבורא, אם זה בכמות,

אם זה באיכות.

כשפעם אחת הוא עשה ניסיון והוא אמר שעבר זה יותר גרוע מעליך,

אז הוא החליט ללכת כברת דרך,

הוא יושא את עיניו בתור עיוור כדי שהוא יוכל להרגיש כמה שזה יותר קשה,

וכשהוא עבר,

הוא סדר את העיניים, הוא עבר מעל אוצר.

הוא המשיך ולא ידע מזה.

אז זאת אומרת, המזל שלו שלא יעזור שום דבר,

שום דבר.

הוא אמר שאם הוא היה מוכר נרות,

המזל שלו היה כזה שאם הוא היה מוכר נרות,

ומתי מוכר נרות?

ללילה.

הוא אומר, השמש לא הייתה כובה.

יעני, מרוב שהמזל שלו מכריח שהוא לא יוכל להתפלש.

הוא היה לא מזל.

מה זאת אומרת? כן, אבל יש אנשים שמארגנים במזל מסוים שלו להשתנה.

זה מה שכתוב,

שמה שהקב' ברוך הוא החליט על מיעוטו לא תוכל להרבותו ולא ממעט,

ומה שגזר ברבותו.

אם אחד אשר מחליט להרבות לו, לא משנה מה,

אם ירצו כל העולם למעט לו, לא יוכלו. כל העולם יקפשו עצה, לא יוכלו.

מה הראייה?

עם ישראל,

אתה רואה שהוא יחליט שהעם הזה יתקיים.

כל העולם כולם, במשך כל הדורות בלי הפסקה,

כל הזמן רוצים למחוק את העם הזה, לחנותנו.

והקב' ברוך הוא לא מניחנו בידיו.

זאת אומרת, זה תלוי אם הוא מניח או לא מניח.

אז אם הוא לא מניח,

תגידו לי, למה זה יהודי? 13 מיליארד היום. כמה זה העולם? 7 מיליארד.

7 מיליארד לא יכולים על 13. אתם יודעים כמה זה?

כמה צריך על בן-אדם? 100 איש זה מספיק על בן-אדם?

יש פה הרבה יותר, ולא יכולים.

והם שונאים? שונאים.

הם רוצים את ישראל? לא רוצים.

אבל הם לא יכולים.

לא שנה-שנתיים.

3,300 שנה כלום.

איך זה יכול להיות?

אם הקדוש ברוך הוא רוצה, אי-אפשר למעט.

אי-אפשר.

מה יש דוגמת אותו?

הרי תמיד כשיש ממלכה גדולה ויש ממלכה קטנה,

והממלכה הגדולה רוצה לבלעת בקטנה,

אז מה הברירה שעומדת בפני הקטנה?

מה הברירה?

או שהם נלחמים עד הסוף,

עד טיפת הדם האחרונה, שזה נקרא מדין הפקר,

מפקירים את התואנתות,

או מדין ייאוש,

שמתייאשים,

אז יותר טוב להיות,

נבלעים בתוך הממלכה הגדולה, מתבוללים,

וזהו, וככה הם שורדים.

אז או שהממלכה קוטשת אותם בגלל שהם החליטו להזכיר את עצמם,

וממילא הכוח של הגדולים החזקים מנצח,

או שמתייאשים.

אז זה שני דינים שאנחנו מכירים, נכון? דין ייאוש ודין מה? הפסק.

אז ישראל זה תמיד הממלכה הקטנה והאומה הקטנה והכול,

ותמיד כל האומות רצו לכבוש ולהילחם איתם.

אז איך הם נשארו?

הרי הם לא השתמשו לא בייאוש ולא באיפה.

אז מה הפטנט של עם ישראל?

אה, מה הפטנט?

הפטנט של עם ישראל זה מפסח, ביטול, ביטול.

מה זה ביטול?

היהודים מפרידים את הדין.

איך אנחנו אומרים?

כל חמירה וחמירה נוכל ברשותי ולבנה בתים ולרשים כאפרדרה.

אז אומרים על הגויים, כל גוי וגוי,

ללבנה בתים ולבנה כאפרדורה.

אז תביאו, לא רואים אותם מפטר.

מסתנתים עליהם, עושים דיחות, פעם היה גוי טורקי ורומני ויהודי שנסעו לביטה, אז אתה מכיר את הבדיחות האלה?

כלומר, הם בדיחות, הם צחוק, הם שינוי של הסגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש וכל הזמן משלמים לעצמם ומבטלים את הגוי.

את הכוהן, וככה נשארו, ופתאום, זה לא הגיוני, זה רק אם השם החליט שמה?

שאי אפשר למעט את מה שהוא גזר ברבותו. אם הוא מחליט שעם ישראל ימשיך לרוות ולפרוח את הכוהן, אי אפשר למעט. יש את זה. אז לכן היא התרחקה כפול, איפה שהוא לא יכול להגיע.

לכן היא התרחקה כפול.

למה מאז הוא כבר יורד פעילית?

זאת אומרת, הנה אתם רואים שהם יורים טילים,

ולמרות שהם יורים טילים, הקדוש ברוך הוא, הם רוצים למעט מעם ישראל והקדוש ברוך הוא לא נותן, הטילים לא פונחים.

עם ישראל עושים את זה למעשים טובים. נכון.

אם הוא עושה מעשים טובים, הוא לא ממעט. מעבר פיחד, למרות שהוא לא עושה כל כך מעשים טובים,

אז למדנו שהקדוש ברוך הוא מרחק.

אבל למעט הוא כן למעט.

זה כבר שהקדוש ברוך הוא מחכה כל כך הרבה דורות ומתאסף, כמו שהיה.

בני אדם עד נוח, עשרה דורות.

המתין הקדוש ברוך הוא, ראה שאין, לא מבין, עניין,

עשה את מה שעשה,

מלוח ועד אברהם,

ואז זה נשטף עולם, שליש עולם,

וכו' וכו'.

מחכה דור הפלגה, הקדוש ברוך הוא ממתין.

עד שמצטברים כל כך הרבה, אז הקדוש ברוך הוא פוקד.

גם שמה זה היה אותו דבר,

והמספר 6 מיליון זה 10 פעמים 600 כנגד עשרת השבטים ואין מה לעשות.

בכל מקום זה לא ממעט ממה שגזר ברבותו,

ולא מאחר ממה שגזר להקדימו.

הקדוש ברוך הוא גם לא,

אי אפשר לאחר את מה שהוא גזר להקדים. אם הוא החליט להקדים משהו,

אי אפשר לאחר את זה.

ואם הוא החליט הפוך להקדים, גם כן,

מה שמקדים אמרנו אי אפשר לאחר, ומה שאחר אי אפשר להקדים.

זאת אומרת,

ממין ההשתדלות של האדם לשנות מצב היא מצחיקה.

כתוב בספרים שהגזרה לועגת להשתדלות.

הגזרה עומדת בצד, רואה בן-אדם משתדל, מתעלפת וצחוק.

למה? היא יודעת מהגזרה, והוא מתאמץ, אז היא לועגת על ההשתדלות.

ההשתדלות צריכה להיות תמיד בכיוון הרוחני בלבד.

מהכיוון הרוחני תוכל להשיג אם אתה ראוי ואם זה לתועלת שלך, ואם השם יודע מה אתה צריך.

ואתה יודע כמה הקדוש ברוך הוא יכול לפעול בשביל לעשות?

נקרא לנו את זה פה בשעורים הקומונים, נחזור על זה.

כשרבא פעם אחת בא אליו עני,

והעני בא אליו, הוא שואל אותו במה אתה סועל,

אז העני אמר לו,

ותרנגולת מפותמת וביין ישן. אמר לו, אתה לא חי? יש לי טרחה דציבורה?

אתה לא חושב שאתה מגזים? שאתה מבקש?

אני בעצמי, מה אוכל? קטניות. אתה רוצה שאני אביא לך תרנגולת, מפותמת וביין ישן? מאיפה אני אעביר לך את הכוכל הזה?

אז אמר לו, בכיוון משולך אני אוכל.

אני אוכל משולך לקדוש ברוך הוא.

אתה נכנס אליי הביתה ואתה עומד לי שאתה רוצה לאחור, ואתה תומע לי גם מה לאחור, ואתה גם אומר שאתה לא אוכל בשבילי.

זה לא חוצפה.

ומה קרה?

דופקת אחותו של רבא אחרי 12 שנה, ועמה היא נכנסת?

פרנגולת מפותמת וביין ישן.

מה אמר רבא?

מעליתי לך.

אז הביטחון של הבן-אדם,

שהשם זן את האדם ועיתו ונותן לו את מה שהוא צריך ורוצה,

מי שבוטח בשם, מי שיודע שהוא אוכל משלו של הקדוש ברוך הוא, גם כשהוא אוכל אצל מישהו הוא יודע שהוא לא אוכל משלו,

הוא אוכל משל הקדוש ברוך הוא. דבר כזה, רבותי, מבטיח שהוא יקבל כל מה שהוא צריך בכל מקום.

אז זה דרגי ביטחון שאפילו רבא התפעל ממנו.

הוא אמר לו, לא נעניתי לך.

עכשיו, ברור שאחותו של רבא לא הייתה גרה קרוב אליו, נכון?

אם היא הייתה גרה קרוב אליו,

אז למה 12 שנה היא לא הגיעה אליו, נכון?

אז סימן שהיא באה ממרחקים.

אז בשביל הארוחה שצריך לאכול אותו אדם שייכנס אצל רבא,

הקדוש ברוך הוא כבר מלפני כמה זמן, שבוע, שבועיים, חודש, חמשיים, תלויין מהמרחק,

ואיזה מסתכלים עם חמורים או כרכרות, אני לא יודע מה,

הייתה צריכה לצאת לדרך ולהגיע בתזמון מתאים,

מתי שהוא רעב ורוצה לאכול בדיוק בזמן.

נו, אז מה יותר פשוט שצריך לפתוח בשם דבריו?

זאת בריאה, רק מה, של כל הגזירות הקודמות בידיעת הבורא,

של קודמות בידיעת הבורא,

יש סיבות,

בין הסיבות סיבות,

וסיבה מסורבת סיבה מסורבת סיבה מסורבת סיבה מסורבת סיבה, וככה יכול להיות אלפי סיבות,

עד שמגיעה הסיבה שתתן לך, תעניק לך, תיקח ממך, תעשה לך וכן הלאה.

אתם מבינים כמה מורכבות יש בעניין?

מה זה השפעתם?

היא אומרת שאני יודע מה אתה תעשה בשנה הזאת, אתה יתעזור בתשובה, אתה תעזור בתשובה,

אתה תעזור בתשובה.

לך יש את המחיר הערה? כל אדם ידע מה תקרא.

לא.

הוא יודע, הוא לא עושה, הוא לא מחליט.

אני ידעתי שיבואו כמה אנשים לשעון ואני לא החלטתי מי יבואו.

כל אחד בחר לבוא, לא לבוא.

הוא רק יודע, הוא רק יודע, גם מי יבוא ולא יבוא, וגם מי ישען ולמה ישען.

הוא יודע הכול.

אז לכן הקדוש ברוך הוא יודע ולא מחליט.

בגלל הידיעה הזאת הוא כבר מכין הכול, סיבי סיבות,

אבל זה כל כך מדהים כי כשהוא מכין,

אז כל סיבה היא תלויה באלפי סיבות.

באלפי סיבות.

דוגמה, עד כמה עכשיו לשעות?

אז כשהוא קל, מה לעשות, הוא עושה קצת רעה, אז הוא אין גם לשקוט.

אז זה גם בחשבון,

היא צריכה לקום כדי שהוא יקום לשעות.

אחרי התורה קודמת, אז אין לי תורה, אין לי לבטות,

אז היא צריכה עכשיו לתת בילד בגלל שהוא בוכה.

אז מה זה, בטעות? זה מסיבות.

הכול עלינו מסיבי-סיבות.

ואחר כך הוא רוצה להגיע בזמן,

פתאום הוא נוסף,

שיחה את הטלית, הוא חוזר בחזרה, אני את הטלית.

וגם אין סיבות לחשבון למה הוא צריך עכשיו,

ועל מה הוא צריך לעשות, וכן הלאה.

זה מאוד יפה.

זאת אומרת,

אז צריך לבקש מחילה מראש, שאני כאן בלילה אם אני אכן.

אז בואו נראה איך זה עובד עם הסיבות.

תשמעו, למה היה מתחילה פרח,

מאחר כך ציץ,

מאחר כך שקדים?

למה לא לתרבו השקדים מתחילה בשלמות הווייתם אשר הם נמצאים כעת?

למה צריך את המסלול הזה קודם כל פרח, אחר כך ציץ, אחר כך שקד?

מה תכליס?

אתה רוצה שקד?

שים את זה שקדים.

מה תכליס? אתה רוצה גאולה?

דבר של גאולה.

מה אתה רוצה?

שאומות העולם ימדו, כבד כבד.

למה צריך תהליכים ותהליך ותהליך מסיבי-סיבות?

וזה אמר, שכך גזרה חוכמתו ידברה,

התהווה כל דבר על ידי סיבות קודמות בהילוך הטבע.

הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם מתנהג בסיבות טבעיות, מה שאנחנו קוראים לזה, שזה נס כמובן,

אבל במהלך טבעי כזה סיבה קודמת לסיבה.

עכשיו, מי שאינו מתבונן בטבע המציאות, הוא חושב להתבוננות שהסיבה כחלושה וקלה.

אבל בואו תראו מה כתוב כאן.

מי שאינו מבין, ענייני העולם יחשוב כי הסיבה מתחדשת.

היא מחייבת שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין.

אבל הוא אומר, לא, לא הסיבה.

לא הסיבה היא הגורמת.

כמו שאומרים,

שלוני אלמוני, מה קרה לו? מה היה לו מחלה?

אה, לא מבינים? המחלה הפריעה אותו.

מה פתאום?

מה פתאום?

שואלת הגמרא, קריסה טעון וגלוי או רגלוי טעון קריסה מי שאוה את מי?

סוחב את הרגליים או הרגליים?

סוחב את הכרף.

מה אתם אומרים?

חזר צבא עכשיו,

מה נראה לי?

מה נראה כשאדם הולך, מה רואה מי סוחב את מי?

ולא מציע למצוא סיבוב, לא מציע זה לא יאמר, ולא חסר נבחור שום דבר,

הוא מבקש ברכה.

לא אמרתי בעזרת השם שעוד שעות רעיון דיבור שישה עוד שני כולו,

נתתי לו ברכה.

אחרי זה חודש עוד מעט הוא בא אליי ואומר לי ברוך השם הברכה שלך עודד פרס

ואמרתי לו שזה לא הברכה.

זה לא הברכה.

זה נגזר שהוא התחתן בתאריך זה.

רק מה, הקדוש ברוך הוא רוצה לפעמים שדברים יסתובבו ונבואו דרך סיבה כזאת או אחרת, וסיבה כזאת או אחרת,

אז הוא אומר שהוא הולך לפלוני אלמוני ואת מבקש ברכה, ועל שם אתה תבשח.

אבל זה לא בגלל זה, זה בגלל זה להתחתן.

הוא אומר לו, אל תשחק לי אותה, כי היא לא כזה, זה בגלל זה להברכה.

אמרתי לו, לא, אני מבטיח לך שלא.

אתה רוצה לראות שאני צודק?

בת כמה היא?

אמר לי, בת שמונה עשרה.

אמרתי לו, אתה רואה? מתי עצר שידוכים?

לפני שש שנים. בת כמה היא הייתה? שתיים עשרה. אז איך הוא יכול לאכול להתחתן?

אז היו חיילים אחרות,

אז נתניהו מגן,

כי הקדוש ברוך הוא החליט שהסיבה האחרונה,

כאילו, שיגרום, שבעצם זו לא הסיבה,

זה כבר מידיעת הפורה מלפני,

רק הוא משלשל דברים על ידי סיבה,

אז זה הוא עושה שהסיבה האחרונה היא לזה.

למה הקדוש ברוך הוא עושה שלפעמים לא נברך מזה?

זה לא ראוי שמי שקרוב אצל הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא שומע,

אבל זה לסיבה אחרת,

שמי שקרוב אז עוד דבר הוא מרוויח על ידי זה,

אבל לא זה שזה גורם.

לכן,

הסיבה החלושה הוא מקלה מידה שינוי או חילוף בעצמם.

הנה אנחנו רואים גרגיר אחד קטן.

האם ייתכן שגרגיר אחד קטן מצמיח ג'ונגל?

מי שיכול להגיד שטמון כוח בגרגיר הזה שייצא ג'ונגל בתוך הגיר, כן, יוצא ממנו עץ,

מעה בדרך טמחית כזאת ואחרת.

וגם נאמר בהוויית האדם,

ושאר החיים מטיפת הזרע.

איך יכול להיות שבן אדם נוצר מטיפת זרע? הרי זה לא יאומן כי סופה.

אמרנו לך בשעות, אגב, מטיפה שהיא לחוט לחוט.

איך מלאכות נהיה גולמולת?

איך מלאכות נהיה ציפורניים?

איך מלאכות נהיה עצמות?

איך מלאכות נהיה דם?

איך מלאכות נהיה בשר?

איך נהיה עור?

איך נהיה איברים מצוירים?

כליות, כבד, נב, רעור, כל אחד מורכב אחרת.

איך זה נהיה מטיפת זרע?

איך מביצת דת קטן יוצא לוויתן?

איך יכול להיות?

בפרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה איזה תקשור.

אדם מטריד את נפשו להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה. אם השם החליט לאחר משהו, הוא החליט לאדם.

מה אתה מטריד את נפשך להקדים? הרי אם זה צריך לבוא, זה יבוא בזמן לכל עת וזמן לכל חפץ דעת השמים.

זה כמו אחד שמחכה לאוטובוס, לאוטובוס מאחר.

אז הוא עומד בתחנה והוא לא רגוע,

הוא מאחר.

אז מה הוא אומר? הוא בלחץ,

אז הוא רוצה להקדים שהאוטובוס סבור יותר מהר. מה הוא עושה?

אז הוא ילך לתחנה אחת קודם.

אתה מקדים בתוכך? וגם אם תעלה לתחנה אחת קודם, לא תגיע לאותו מקום בזמן שאם היית נשמע, הוא היה מגיע.

או יש אחד לחוץ, הוא אומר, שמע, אם זה לא מגיע, אני מתקדם בדגל.

אז הוא מתקדם, נו, אז תתפוס אותו בתחנה הבאה. ואם היית מחכה, זה לא אותו דבר.

אז זאת אומרת, תרגע את הנפש להקדים מה שאחר הבורא יתעלם ולאחר את מה שהקדים, ולהרבות מה שהמחיד, ולהמחיד מה שהרבה מקבלים העולם,

ומבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו,

חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסיכלות מעתו,

באמיתת ידיעתו,

וסיכלות מלהבין את טובות הנהגתו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, לסיכום עד כאן,

אומר לנו רבנו בחייר,

כשאדם רוצה לשנות משהו זה רק על ידי קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו של הקדוש ברוך הוא.

ואם זה לא בדרך הזאת, אלא בהשתתנות מעשית, חומרית, תחבולות, תכסיסים, קומבינות,

כל הדברים,

זה חלישות בהכרת אמיתת ידיעת הבורא שיודע ממנו, מדין במצלחיו וכו',

זה סיכלוס מלהבין את טובות הנהגתו של הקדוש ברוך הוא,

שהוא פועל לפי מה שהוא כרגע במצבו הכי טוב בשבילו.

אז אין טעם לא להקדים, לא לאחר, לא למחץ ולא לאכול.

אם כן, לא נותר לנו אלא להניח עצמנו ביד הבורא יתברך ב-100% בכל ענייני ההשתדלות החומרית, הגשמית,

בכל ענייני העולם.

רק בדבר אחד לא,

קיבול תורתו וקיום מצוותיו,

שככל שנוסיף יותר ימהר ויחיש לנו הטבות שאנחנו ראויים לקבל אותן.

אבל אם נתאחר מעבודתו יתברך,

יתאחר לנו קבלת הדברים שאנחנו ראויים.

לדוגמה, הדבר ראוי למעלה מסוימת,

אז אם הוא לא פועל להשיגה הוא לא יקבלה,

אבל אם הוא ישתדל,

אז הוא יקבלה מוקדם יותר.

לדוגמה, אדם רוצה להיות רב.

אז אם הוא הולך לעבוד בתורייה הוא יהיה רב?

אז אם הוא 20 שנה עבוד בתורייה הוא יהיה רב? לא. אבל אם הוא יוכל, תוך שנתיים-שלוש, ללמוד את כל הדינים והכול,

אז הוא יוכל להיות.

זאת אומרת, המעלה הזאת שהייתה מיועדת לו, תגיעהו כפי השתדלותו בקיום התורה ומצוותיה.

אבל אם לא, כל טרחתו לשווא.

הוא אומר, למה אני עומד בתורייה אם לא נהיה רב?

עד שהוא נהיה כפי שהוא אומר לו, תורייה.

אה, אתם רואים שכוח של שבע אפשר לשנות הכול.

כן. אז אדם צריך להתפעל,

ההתפעלות של משה רחל אמנו, שאינתה את עצמו את אדם מוסף. נכון. הריסים נרו, שהדמויות של הראשונים ישרו. נכון. נכון. נכון. פה אתה רואה שגם זה עוד, נכון. אז אדם צריך להתפעל בכל כחול, אדם מוסף. נכון. אין בעיה. תתפלל.

משה התפלל ולא נענה.

זאת אומרת, לא כל מה שאתה מתפלל. אבל להתפלל זה אתה מצריך. הלוואי שיתפלל כל היום.

שנזכור שאנחנו תלויים בקדוש ברוך הוא, ובלעדי הפנייה אליו אין שום תוחלת.