פאר תחת אפר - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מתוך הספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

ברכת אריכות ימים 

הרה"ק רבי שלמה מרדומסק זיע"א בספרו תפארת שלמה (פרשת עקב), מסביר, שלכן הצדיקים הקדמונים אשר היו מתאבלים ומצטערים על חורבן בית המקדש, הראה להם הקדוש ברוך הוא את כל הישועות והנחמות שניבאו הנביאים, כאשר זכו לראותם במוחש ממש. 

הגזירה התבטלה 

וכמו שמסופר בספר "עמק המלך", על הצדיק הקדוש רבי אברהם הלוי זיע"א, שגילה לו האריז"ל שנגזרה עליו גזירת מיתה, ותקנתו היא שילך לכותל ושם יצטער ויבכה על חורבן בית המקדש, ואם יראה את השכינה הקדושה, ידע שהתבטלה הגזירה מעליו, והלך לכותל המערבי, ובכה וקונן בכי נורא ועצום על צער השכינה הקדושה וחורבן בית המקדש, עד שראה את השכינה הקדושה בכותל המערבי, בדמות אשה אבילה וראשה חפוי, והוסיף עוד בכיה על בכייתו וצער על צערו הנורא. ותיכף אחר כך ראה אותה בבגדי ישע ושמחה. 

וזאת מפני שהראו לו בחוש כיצד בתפילתו ובכייתו פעל והמשיך את הארת בית המקדש בתוך הגלות, עד שתיקן והעלה את השכינה הקדושה, וכשחזר לרבו האריז"ל אמר לו רבו, שהגזירה שהיתה עליו התבטלה והוא עתיד לחיות עוד עשרים וחמש שנים וכך היה. 

וממעשה זו לומדים אנו לימוד נוסף, שכאשר האדם מתאבל ומצטער על חורבן בית המקדש מעמקי לבו, על ידי כך מתבטלים מעליו אף הגזירות שכבר נגזרו ונחתמו עליו, והוא זוכה לכל הישועות ברוחניות ובגשמיות. 

כיצד נבנה בית מדרש באמצע היער? 

כאשר האדם מצטער ומתאבל על בית המקדש, הוא ממשיך את קדושתו הגדולה והנוראה למקום בו הוא מתפלל ומבקש על בנינו, כמו שמסופר על הגאון הגדול רבי יצחק בלאזר זיע"א שהלך פעם באיזה שדה, ושמע קול בכי קורע לב, וכאשר הלך אחרי הקול ראה חייל יהודי יושב ומקונן בקול נהי ובכי על חורבן בית המקדש, כאשר הוא קורא בקול בכי "שכינתא בגלותא", התרגש מאד רבי יצחק בלאזר ואמר, מובטחני שבמקום הזה יקום ויבנה בית המדרש, וכך היה שבמקום זה נבנה אחר כך בית הכנסת גדול, 

וזה כאמור, מפני שכאשר מתאבלים על חורבן בית המקדש ממשיכים מיד את אורו הגדול והעצום של בית המקדש, ונמשך גם על המקום הזה שהתפללו בו קדושה נוראה ועצומה מאוד, מקדושתו של בית המקדש, עד שמכח זה נגרם שנבנה במקום זה בית המדרש, שהוא בית המקדש מעט. 

שהלב ירגיש 

וזה הטעם שתיקנו חז"ל לומר בכל סעודה את פרק על נהרות בבל, ובימים שאין אומרים תחנון - שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון, וזאת כדי שנזכור את בית המקדש ונעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, ועל כך כותב המשנה ברורה כי אין העיקר האמירה, אלא אחר כוונת הלב הן הן הדברים, דהיינו שצריך האדם לומר זאת מתוך צער וגעגועים לבית המקדש ולבניינו. 

וכן באמירת תיקון חצות, העיקר הוא לומר זאת מעומק ליבו, כמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן [ק"א]. וזאת על ידי שיתבונן האדם, שכל הצרות והבעיות שעוברים עליו ועל כל בית ישראל הכל בגלל חורבן הבית, ובגלל מעשיו שגרמו לכך אשר ברגעים אלו עדיין לא נבנה הבית, כמו שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא א') 

המקור של כל הבעיות 

הנה בכל הדורות כולם, ידעו חכמי ישראל שכל הצרות והבעיות שישנם בעולם, הן בכלליות האומה והן בפרט לכל אחד ואחד מקורם ושרשם בחורבן בית המקדש, כמו שמספרת הגמרא (במסכת סנהדרין דף ק"ב) על אלמנה שבעלה נפטר ובכתה עליו בכי רב, עד שנשרו כל ריסי עיניה ורבן גמליאל ששמע את קול בכיה - מאחר שגר בשכנותה, נזכר על ידי זה בחורבן בית המקדש, ובכה אף הוא כל הלילה עד שנשרו כל ריסי עיניו, בבוקר כשבאו התלמידים וראו זאת - העבירו את האלמנה לגור במקום אחר כדי שלא תצער את רבן גמליאל. 

ועל כך שואלים המפרשים, מדוע גרם קול בכי האלמנה לרבן גמליאל להזכר בחורבן הבית ולבכות בכי כה רב עד שנשרו כל ריסי עיניו? 

ומתרצים המפרשים, שרבן גמליאל ידע שכל הצרות והבעיות שישנם בכל העולם כולו, נובעות מכך שנחרב בית המקדש ולכן כששמע רבן גמליאל את בכיה נזכר בחורבן בית המקדש, כי ידע שכל בכיה של אלמנה זו נובע מחורבן הבית שלולא הוא, לא היתה מתרחשת ובאה צרה נוראה זו. 

ולכן כששמע את קול בכיה הוא נזכר במקור כל הצרות, שהוא חורבן הבית, ועל כך נפתח מעין דמעותיו ובכה בכי כה רב עד שנשרו כל ריסי עיניו. 

ומכאן לומדים אנו לימוד חזק ועצום, אשר גדולי ישראל ידעו תמיד בבירור, אשר מקור כל הצרות והבעיות שישנם בעולם כולו כולם נובעים רק מחורבן בית המקדש. 

ובבואנו להתפלל ולבקש על צרות הכלל והפרט, עלינו לבקש ולהתחנן על בניינו של בית המקדש ועל ידי זה נזכה ממילא לכל הישועות בכל התחומים כולם. 

שתי התמידין שלא נקרבו 

וכך מסופר על ה"אוהב ישראל" מאפטא, שכשאר תינה מאן דהו את צרותיו הרבות לפניו, השיב לו הרב ואמר לו: צרתי גדולה משלך, וכששאלו כיצד יתכן שצרותיו גדולות ממנו הרי צרותיו שלו כה רבות הם וכה גדולות, השיב לו הרב: צרתי כוללת את כל הצרות שבעולם, והיא, שלא הקריבו היום את שתי קרבנות התמיד בבית המקדש, והצרה הזאת כוללת את כל הצרות שישנם בעולם, מפני שהוא המקור שכל הצרות הנוראות המתחדשות ובאות בכל עת רחמנא ליצלן, כמו שאמרו חז"ל, מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו גדולה משל חבירו ולכן כאשר מתפללים על בניינו של בית המקדש זוכים לכל הישועות כולם. 

אמירה שהיא תיקון 

הנה לאמירת תיקון חצות ישנה תועלת גדולה ועצומה מאוד לנפש האדם, כמו שכתב על כל האריז"ל (שער הכוונת דף נב) ותזהר מאד שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחד כי הוא ענין רב התועלת, וכן פסקו האחרונים (החיד"א ברכי יוסף או"ח סימן תקפא אות ג, והרב עובדיה יוסף זצ"ל) שאמירתו עדיפה יותר מאמירת סליחות בימי אלול ותשרי, ולכן אדם אשר קם לפנות בוקר ואין לו זמן לומר את שניהם, עדיף שיאמר תיקון חצות מאשר יאמר סליחות. 

ועלינו לדעת, שאף על פי שאין האדם מרגיש בנפשו שום התעוררות באמירת התיקון חצות, לא ידלג על זה משום כך, אלא יאמר אותו כך, כי עצם אמירתם של מזמורים אלו בשעות אלו, פועלת תיקונים גדולים בנפשו של האדם, ופועלת תיקונים גדולים ונוראים בעולמות העליונים. 

כמו שכתב מרן הבן איש חי [שו"ת רב פעלים חלק ראשון], לאחד ששאלו אשר אינו מרגיש שום התעוררות באמירת סדר התיקון חצות, האם טוב שיאמרם כך, או מכיון שתיקון חצות נתקן על ידי האריז"ל לאמרו בצער ובכיה על חורבן הבית, אין שום תועלת באמירתו מן השפה ולחוץ בלבד, ועל כך השיב לו מרן הבן איש חי, שטענה זו הינה היא טענת היצר הרע, שחפץ בכל מאודו לבטל את האדם מלקיים המצוות ודברים שבקדושה, אבל צריך לדעת, שכשם שהתפילות הקבועות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה פועלת בשמים תיקונים גדולים ועצומים, ואין שום תפילה דומה לחברתה בתיקונים העצומים שפועלת במרום כמו שכתב האריז"ל, ואף אדם לא יבוא לבטלה אף כאשר אינו מרגיש התעוררות הלב, כך אמירת תיקון חצות פועלת תיקונים נוראים ועצומים בעולמות העליונים ואין לבטל אמירתה בשום אופן אף כאשר האדם אינו מרגיש התעוררות בעת אמירתם כי תועלתם גדולה ועצומה מאד. 

וישנו הסבר נוסף לכך, והוא מפני שבכל לילה כאשר מגיע שעת חצות הלילה ישנו בשמים בכיה גדולה ועצומה מאד, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ג'), והקדוש ברוך הוא מעורר בשעה זו את כל המלאכים וצבא מרום לבכיה על חורבן בית המקדש, והקדוש ברוך הוא בצערו הנורא בועט בכל הרקיעים ומזדעזעים העליונים והתחתונים, כמובא בזוהר (פרשת ויחי רל"א). 

ויש לדעת יסוד חשוב מאוד, שהנה כל אדם נשמתו מחוברת למעלה בחוט הכסף אשר מחבר את נשמתו לשורשה, אשר נמצא בעולמות העליונים (בסוד חבל נחלתו), ולכן כשמתעוררת בשמים שמחה או בכיה - מוכרח האדם להרגיש זאת למטה, כי דרכו של חוט הכסף המחבר את האדם למרום יורד ומשתלשל הכל לנשמתו אשר נמצאת למטה, והוא חש ומרגיש את כל אשר מתרחש כל הזמן בעולמות העליונים, 

אבל הפגם והקלקול שנגרם כתוצאה מחטאיו ועוונתיו של האדם, הוא גורם לכך שנחתך או נפגם קצת, החוט המחבר את האדם עם שורש נשמתו אשר במרום, ועל ידי כך האדם אינו חש ומרגיש את אשר חשה ומרגישה באותה עת, שורש נשמתו שנמצאת למעלה בשמים, וזה עיקר הפגם שנוצר ונגרם לנפשו של האדם כתוצאה מחטאיו ועונותיו של האדם, שבגללם היא נכרתת כולה או בחלקה משורש נשמתה אשר למעלה במרום. 

ולכן כותב הפלא יועץ אשר הסימן לאדם לדעת האם נפשו טהורה וזכה מכל חטא ועוון, הוא הרגשת השמחה הגדולה, אשר באה מאליה בימי שמחה כגון בשבתות וחגים, וכן תחושת צער ויגון נוראה בימי בכיה ותוגה, כגון בימי בין המצרים, או בשעת חצות הלילה. 

ומי שנפשו טהורה מרגיש מיד, את אשר חשה ומרגישה שורש נשמתו שנמצאת למעלה, וזה הסימן לדעת את מדרגתו האמיתית בעבודת השם (וכן כתב בעל הבאר מים חיים בספרו סידורו של שבת). 

ולכן תיקן האריז"ל, שעל כל חטא ועון צריך לצום אלפי צומות וסיגופים, וזאת כדי לתקן את הפגם שנוצר בעולמות העליונים, ולחבר בחזרה את נפשו של האדם בשרשה העליון. 

והנה דרכו של האריז"ל היא כידוע קשה מאד, כי האדם יצטרך לצום כל ימי חייו ועדיין לא יתקן אפילו חלק מחטאיו ועונותיו. 

אבל גילו הצדיקים אשר ישנה דרך השוה ומתאימה לכל נפש, אשר על ידה יכול כל אדם לחבר בחזרה את נפשו בשרשה העליון, ועל ידי כך להעביר את כל זוהמת חטאיו ועונותיו. 

להיות מחובר 

והדרך הזאת היא - להתחבר בעצמו בכל עת למה שמתרחש בשעה זו ממש בעולמות העליונים, וזה על ידי שגילו לנו חז"ל - מה מתרחש בכל עת בעולמות העליונים, והאדם אשר יעשה זאת הוא מחבר ממילא את נפשו בשרשה העליון ועל ידי כך נמחלים כל עונותיו ופשעיו. 

ולכן הפליגו בספרי הקבלה והחסידות במעלתה העצומה והנוראה של השמחה בשבת קודש, שמעלתה גבוהה מאוד ותועלתה רבה לתיקון ולזיכוך נפשו של האדם יותר מתעניות וסיגופים רבים, כמו שכתוב בלקוטי מוהר"ן נ"ח, וכן כתב בעל השומר אמונים בספרו טהרת הקודש ועוד , וזאת מפני שעל ידי שהאדם שמח בשבת קודש, כאשר ישנה שמחה נוראה ועצומה מאד בעולמות העליונים כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל, על ידי כך נפשו מתחברת בחזרה לשרשה העליון, וממילא נמחלים כל עונותיו ופשעיו של האדם. וזאת כיון שעיקר הפגם שנוצר ונגרם מהחטאים והעונות, הוא הפירוד שנגרם על ידם בין נשמתו של האדם לשרשה העליון אשר במרום, אבל על ידי שהוא שמח בשבת שהוא זמן שמחה במרום, הוא מחבר בחזרה את נפשו בשרשה העליון, ולכן נמחלים כל עונותיו ופשעיו. 

וכך הוא בכל לילה ולילה בעת חצות לילה, כאשר בשמים ישנו בכיה גדולה - וצער נורא מאד על חורבן בית המקדש, וצערן של ישראל בגלות, הנה האדם אשר מתנהג בשעה זו כפי מה שמתרחש בשורש נפשו למעלה, ובעולמות העליונים, ומשתדל לבכות ולהצטער על חורבן בית המקדש על ידי כך הוא מחבר בחזרה את נפשו בשרשה העליון - ומזכך את נפשו מאד, ולכן כתב האריז"ל, שתועלת הבכיה לנפשו של האדם בתיקון חצות גדולה ונוראה ועצומה מאד, כי על ידי זה פועל האדם תיקונים עצומים שאינו יכול לפעול על ידי תעניות וסיגופים רבים. 

ואם הוא ער ואינו עושה ופועל, כפי שמתנהגים בשעה זו בשמים ובשורש נשמתו אשר למעלה - זה בעצמו גורם פגם עצום מאד, כי בכך הוא מפריד את נשמתו משרשה העליון חס ושלום על ידי שאינו מתנהג כמותה. 

ומידה טובה מרובה, שאם מתנהג האדם כפי שמתנהגים באותו השעה והעת למעלה, על ידי כך הוא מטהר ומתקן את נשמתו - ועל ידי זה הוא זוכה לזיכוך עצום ונורא מאד. 

ולכן, אפילו כאשר האדם אינו מרגיש שום צער בנפשו בעת חצות הלילה, יאמר את התיקון חצות, ועל ידי זה במשך הזמן תזדכך נפשו וירגיש את הצער שיש למעלה בשעה זו, ומובטח לו שבמשך הזמן יתעורר לבכיה עצומה מאד, כי על ידי כך הוא מחבר את נפשו בשרשה העליון, כאמור לעיל, וזאת מפני שכל צעד קטן לקראת מה שמתרחש כעת בעולמות העליונים מחבר את האדם בחזרה לנשמתו, ואפילו כאשר אינו חש ומרגיש כלום, כי כל צעד כזה בזמן אמת חשוב לאין ערוך מסיגופים ותעניות רבים בזמן אחר, כי בכך בפעולה קטנה מאד יכול לקנות לנפשו שלימות עצומה מאד, ולזכך את נפשו בקלות רבה מכל חטאיה ופשעיה, וזאת על ידי שמחברה בחזרה לשורש נשמתו אשר בעולמות העליונים, ועל ידי זה זוכה האדם לתיקון נפשו בשלימות אמן.