הפלא ופלא - אות ת - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

תלמוד תורה

גם אדם שנגזר עליו להיות טיפש מטופש, אם יעסוק בתורה בהתמדה, התורה תחכים אותו, לא רק בדברי תורה, אלא אפילו במילי דעלמא. כן כתב בעל "ישמח ישראל" (פרשת מטות) בשם הקדמונים: "כל איש יוכל להיות חכם כאשר יעסוק בתורה, והתורה מחכימה פתי ונותנת לפתאים ערמה, ומזה נעשה חכם אפילו במילי דעלמא, והוא חכם כמו החכמים שנגזר עליהם שיהיו חכמים".

\

אין יהודי בכל רחבי תבל – מכל סוג שהוא ובכל מצב שהוא – שאינו מסוגל ללמוד תורה. כן כתב המהרש"א (סנהדרין צא, ב): "התורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית. רצה לומר, לפי בריאתם וטבעם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה".

\

כל יהודי בעולם יכול להבין כל דבר בתורה, ואפילו את הדבר הקשה והחמור ביותר. כן כתב בעל "אגרא דכלה" (ואתחנן, על הפסוק ונשב בגיא): "ידוע מה שכתבו חכמי האמת, באם אדם לומד ואינו מבין איזה ענין – אזי יהרהר בתשובה, כי בטבע איש הישראלי להבין כל התורה לפי שורש נשמתו, כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד, ובאם אינו מבין – אזי בודאי מחמת החטא שמעוור עיניו".

\

לימוד מתוך חשק במשך שעה אחת – שווה בערכו ללימוד יום שלם ללא חשק. כן מבואר בספר "סור מרע ועשה טוב" (הוספות אות נז לבני"ש): "כאשר יעסוק האדם בתורה בחשק נמרץ יהיה לו ברכה בגודש, ויוכל ללמוד בשעה אחת מה שלא יוכל ללמוד בזולת החשק ביום שלם, כי בחשק הלב והשכל תתברך בו התורה".

\

אדם שחושק ומתאווה ללימוד מסויים מתוך כל חלקי התורה, אות וסימן שלימוד זה היה חסר לו בגלגוליו הקודמים, והוא הוצרך לרדת בגלגול להשלים חלק זה שאליו הוא משתוקק כעת. כן כתב החיד"א בספרו "חדרי בטן" (וארא אות ז, בשם האריז"ל): "חלק הלימוד שחושק בו, הנה זה בא בגלגול זה, כי הגלגולים שעברו חסורי מחסרא והכי קתני בגלגול זה להשלים חוקו".

\

קיימת מעלה גדולה גם בלימוד תורה ללא הבנה. כן כתב בעל "רחמי אב" (סימן כו). הוא הוסיף לספר: "אני הכרתי סנדלר אחד שלא היה לו יד בלימוד, והיה גומר בכל שנה סדר הש"ס באמירה בעלמא, והיה צלם אלקים על פניו כאחד הגדולים".

\

גם דברי תורה שאדם למד ללא שום הבנה, לאחר תחיית המתים הוא יבינם על בוריים. כן מבואר בספר "זהרי חמה" (פרשת וישב, עמוד קפד): "מה שהאדם לומד בחייו בלי שום ידיעה והבנה – אחר התחייה יידע הכל על בוריו".

\

אין לך אדם בעולם שעוסק בתורה לשם שמים, שאין לו שפע בגשמיות. כן מבואר ב"מגדל עוז" (בית מידות, עליית החכמה): "לא תראה אדם שעסק בתורה לשם שמים, שלא עלה לגדולה ופרנסתו מעופפת לו כציפור ונכסיו מצליחים. ואם אמר החכם 'גם לא לחכמים לחם' – לא דיבר כי אם מחכמים בעניני העולם בלבד, ולא זכו לפקוח עיניים בחכמת התורה. ומה שמצינו גם מהחכמים שהיו עניים, כגון רבי חנינא בן דוסא וריב"ח וראב"פ וחבריהם, לא תטעה לומר שלא היו יכולים למצוא די פרנסתם בכבוד, אלא לפי שלא רצו ליהנות מכבוד התורה, כמו שכתב הרמב"ם. אבל הרוצה ליהנות – פרנסתו מצויה תמיד ואינו צריך להצטער, ובלבד שיעסוק בתורה לשמה".

\

תורה מתשת כוחו של אדם, רק אם אינו יגע בה די הצורך, אך אדם שיגע בתורה בכל יכולתו – התורה נותנת לו כח ומחייה אותו. כן מבואר ב"קרבן העדה" (ירושלמי כתובות סוף פרק ח): "הא דאמרינן תורה מתשת כוחו של אדם, זה רק אם אינה ביגיעה כל צרכה, אבל ביגיעה – הרי הוא חייכם".

\

אדם שנקלע לקושי בהבנת סוגיה מסויימת – אם יאחז בשערות ראשו או בשערות זקנו או בפיאותיו, קיים סיכוי שיתיישבו לו הדברים ויעלמו הקשיים. כן מבואר בספר "אגרא דפרקא" (אות שלז): "אדם העוסק בלימוד התורה, דרכו להיות מסלסל בשערותיו ואוחז בפאותיו וזקנו, כי המה רומזים לי"ג מידות של רחמים, והם מכוונים נגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, ועל ידי כן נתגלה לו הדבר שהיה מתקשה בו ונעלם ממנו".

\

לימוד בקול – משפר את תפקוד המח. כן כתב בעל "רשפי אש" (אות עו): "כשם שיש חילוק ממחשבה למוציא בפיו, כן יש חילוק עוד למי שמרים בקול – על ידי זה מתעלה המח".

\

אדם שלומד תורה, ותוך כדי לימוד הוא מרגיש צימאון, ואינו מפסיק מלימודו כדי לשתות – נחשב לו הדבר לכפרת עוונות על עוון דברים בטלים שדיבר. כן כתב בעל "קב הישר" (פרק יג).

\

הגורס במהירות – שוכח את כל אשר כבר ידע בעל פה. כן כתב תלמיד הגר"א בספרו "גביע הכסף" (עמוד כו). הוא הוסיף לספר: "מעשה בא לידי באיש אחד שהיה יודע ששה סדרים בעל פה, והיה גורס במהירות ותש כוחו שלא היה יכול כלל לגרוס בעל פה, רק מהספר, וידוע שדבר זה גרם לו השכחה".

\

הגורם היחידי לאפשרות לצפות מסוף העולם ועד סופו הוא רק לימוד תורה ולא שום מעלה אחרת. כן אמר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל.

ראיה לדבר – הוא מביא – ממה שאמרו חז"ל במסכת נידה, כי בשעה שהעובר נמצא במעי אמו – בא מלאך ומלמדו תורה, והוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ובעת יציאתו – בא מלאך ומשכחו את התורה שלמד. מדוע – מקשה האדמו"ר מסאטמר – הוא לא נוטל ממנו את כח הראיה שעל ידה הוא מביט מסוף העולם ועד סופו? אלא, ודאי, שכל כחה של ראיה זו נובע מהתורה שלמד, וברגע שהמלאך משכח את תלמודו, בו ברגע נפסקת הצפיה מסוף העולם ועד סופו.

\

אדם שמבאר דברי חכם – כגון דברי תנא, או אמורא, או ראשון, או אחרון – וכלפי שמיא גליא כי לא לזה התכוין האמורא, אל לו לחשוש כי אינו אומר תורת אמת, כי "כך נתגלה לי מן השמים, כי אם אומרים בשכל הישר וצח, ומשלבים הדברים בהקדמות ראויות וטובות – אז גם אם אינו אמת, כגון שלא היתה כוונת בעל המימרא בזה, עם כל זה נעשה עתה בשמים אמת מזה". כן מבואר בספר "נטעי חיים" (עמוד קמ).

תלמיד חכם

בדורות האחרונים נתמעטו התלמידי חכמים המיוחדים והמושלמים. הסיבה לכך היא – אומר הגאון רבי חיים מצאנז זצ"ל – לפי שרבים מקילים בתפילה שלפני הלימוד ושלאחריו (ראה שו"ת שבט הקהתי חלק ב, סימן א).

ה"חזון איש" היה אומר, שמי שרוצה להצליח בתורה ולהיות תלמיד חכם, שיזהר בג' דברים: א. יזהר בדברים הצריכים נטילה, כמבואר ב"שולחן ערוך" (סימן ד, סעיף ד); ב. יזהר שלא להוציא שקר מפיו; ג. יזהר לומר את ה"יהי רצון" שאומרים לפני הלימוד.

\

לאחר החורבן רק תפילה מתוך בכיה מתקבלת, כפי שאמרו חז"ל, שלאחר החורבן שערי תפילה ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו. ברם, תלמיד חכם העוסק בתורה – תפילתו נשמעת גם ללא בכיה ואין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר (ישעיה ל, יט): "כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה – חנון יחנך לקול זעקך". כן כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "תורה וחיים" (מערכת ח, אות נה).

\

הגדרת תלמיד חכם בזמנינו היא שונה מהגדרתו בדורות קודמים. כן אמר רבי יעקב ישראל קנייבסקי.

מעשה היה בבחור שלאחר אירוסיו גילה שהמאורסת הינה בת כהן, ויש שמקפידים שלא לשאת בת כהן אם הבעל אינו תלמיד חכם. כשהסטייפלר נשאל על כך הוא ביקש לדעת: האם המדובר הוא מתמיד בלימוד התורה, וכן האם הוא מתכוין להמשיך לעסוק בתורה בהתמדה לאחר נישואיו. כאשר התשובה היתה חיובית, הוא אמר: "זה נקרא בזמנינו תלמיד חכם, ושיהיה הכל למזל ולברכה".

\

קבלה מאשלי רברבי: "סימן ללמדן שהוא תלמיד חכם עצום, שאשתו קשה ובעלת מריבה, ולפי מה שיגדיל בתורה – תהיה קשה יותר". כן כתב רבי אברהם פלאג'י (בספרו "אברהם אנכי").

זאת הסיבה – הוא כותב שם – שנשותיהם של רבי חייא ורב יהודה ורבי יוסי הגלילי היו מצערות את בעליהן, כמבואר במסכת יבמות (סג, א) ובמדרש רבה (בראשית פי"ז).

תמוז

מלכתחילה בחודש תמוז היה אמור להקבע מועד שחשיבותו רבה עד מאוד, אך מכיון שעם ישראל נכשלו בחטא העגל בחודש זה – הקב"ה ביטל את המועד. כן כתב החיד"א בספרו "דברים אחדים" (דרוש כ לשבת תשובה).

תמיד

כשיבנה בית המקדש השלישי – יקריבו רק תמיד של שחר, ולא תמיד של בין הערביים. כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (מערכת ת, אות ג).

מסיבה זו – הוא כותב – נקראת מסכת "תמיד" בלשון יחיד, ולא מסכת "תמידין" (כמו "קינים"), שכן כשיבנה המקדש יהיה רק תמיד אחד.

תמכין דאורייתא

מובא בשם הגר"ח מוולאז'ין שאמר, כי למרות מעלותיו הנשגבות של תומך תורה, מכל מקום העניין של "שפתותיו דובבות בקבר" שייך רק בלומד עצמו.

ברם, בביאורו של ה"חפץ חיים" על תורת כהנים מסופר בסוף ההקדמה על גביר אחד שתמך הרבה בתורה ומימן מכספו עשרה תלמידי חכמים שיעסקו בתורה, וכתב עליו ה"חפץ חיים": "וזכה ששפתותיו דובבות בקבר, שמעמלו ניזונים עשרה תלמידי חכמים מופלגים".

תמר

לעץ תמר יש תאווה ותשוקה, כעין תאוות עריות שיש בבני אדם. חז"ל (במדבר רבה ג, א) מספרים: "מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות. אמר להם דקלי (מומחה לענייני דקלים): תמרה היא רואה ביריחו, והיא מתאווה לה בלבה. הביאו ממנה והרכיבו אותה – ומיד עשתה פירות".

כאשר נקבת התמר התאוותה לעץ תמר מסויים – "לא תקבל עוד שום עץ תמר אחר, אם ירכיבו אותו עליה, כי אם העץ שנתאוותה לו". כן מבואר ב"מדרש רבה" (שם).

תנא; אמורא

מקובל, שאמורא לא יכול לחלוק על תנא. ברם, לדעת רבי חיים מבריסק – אמורא רשאי לחלוק על תנא, אלא שאינו רוצה לחלוק, אך אם הוא יחליט לחלוק על תנא – יתכן שתהיה הלכה כמותו ולא כדעת התנא. ומה שאמרו בגמרא 'רב תנא ופליג', היינו שהוא כתנא, שהשתמש בכוחו לחלוק על תנאים, ושאר האמוראים לא השתמשו בכח זה. כן אמר הגר"ח מבריסק לבנו הגרי"ז (אך ראה "אגרות חזון איש" ח"ג, נז, שאינו מסכים עם דברים אלו).

תנא דבי אליהו

אדם שזקוק לרפואת הנפש, יקפיד ללמוד מידי יום ביומו מתוך הספר "תנא דבי אליהו". יש סוברים, כי עצה זו מועילה רק אם לומדים מתוך הספר הנ"ל ברבים. כן הורה רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תוס' בן יחיאל).

תנין, קראקדיל, אלתמסח

כאשר ה"קראקדיל" (מין תנין, אלתמס"ח) רוצה לצוד ציפור הנמצאת על עץ, הוא עומד מתחתיה, פותח את פיו הענק, ומביט הבטה עמוקה על הציפור. מרוב פחד הציפור משתתקת וצונחת ישירת לתוך פיו. כן כתב בעל "מדרגות האדם" ("בקשת השלימות" פרק יז).

\

נקבת התנין הינה כה אכזרית, עד שאפילו את יוצאי חלציה היא רוצה לטרוף, אלא שהקב"ה מכניס רחמים ללבה, למען קיום המין; ובשעה שהיא מניקה את וולדותיה היא מסובבת את פניה מהם כדי שלא תתאווה לאוכלם. זוהי כוונת הפסוק (איכה ד, ג): "גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן", ואילו "בת עמי לאכזר" (ריטב"א כתובות מט, ב).

תענית אסתר

אדם שזקוק לישועה כל שהיא – "יקח פנאי לעצמו ביום תענית אסתר, ויאמר תחילה את פרק כב בתהלים 'למנצח על אילת השחר', ואחר כך ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו, ויזכיר זכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו ה' ויפתח לו שערי רחמים ויקובל תפילתו ברצון". כן כתב בעל "קב הישר" (ח"ב סימן צז).

\

המגיד גילה למרן ה"בית יוסף", שתענית אסתר "היא סגולה להנצל על ידה מן החטא, ולא יהיה כח לשטן לקטרג על ישראל ולהביאם לידי חטא ועוון ח"ו על ידי ריבוי אכילה ושתיה ושמחת פורים" ("מגיד מישרים" פרשת ויקהל; "קב הישר" ח"ב פרק צז).

תענית הראב"ד

בשעה שאדם סועד על שולחנו ומתאווה לאכול ולשתות יותר – אל ישלים תאוותו, ובזה יחשב לו כאילו זבח את יצרו והקריבו קרבן לה' ונמחלים כל עוונותיו. הנהגה זו מכונה "תענית הראב"ד", והמקפיד לעשותה – יזכה לחיי נצח. כן אמר ה"מגיד" למרן ה"בית יוסף".

תפוח

התפוח כולל מינים רבים, כאשר המיוחד שבהם הוא האתרוג, שמיוחסות לו סגולות רבות. כן כתב בעל "יערות דבש" (ח"ב, עמ' קסז): "המובחר שבתפוחים הוא האתרוג שממשיך חן ומרבה תאוה, ולכך עץ הדעת אתרוג היה".

\

אם תחתוך תפוח לרוחבו – תמצא בו עשרה חריצים כנגד עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני, שם גדלו עצי תפוחים. כן מבואר בספר "דעת שלום" (סוכות), בשם הגה"ק מראפשיץ זצ"ל: "כל תפוח ותפוח, אם תחתכנו לרוחבו, תמצא בו עשרה נקודות, כי על הר סיני היה גדל תפוחים, והנקודות הם נגד עשרת הדברות הקדושים".

\

אדם שאוכל תפוחים בסעודת ליל שבת קודש – מובטחת לו פרנסה בשפע באותו שבוע. כן קיבל בעל "חידושי הרי"ם" זצ"ל מהמגיד מקוזניץ זצ"ל ("חמדת צבי" ויקרא ד, כג).

תפילין

הרוצה שבנו יהיה תלמיד חכם גדול ושתורת ה' תהיה בפיו כל ימי חייו – בהגיע הבן למצוות יקנה לו תפילין מהודרות. כן כתבו המקובלים (ראה "ישועות מרדכי" עמוד רד).

\

אדם שנזהר בכל עת שהתפילין שלו תהיינה מתוקנות ובודקם מעת לעת וצובע את הרצועות במקומות המועדים, גם אם נגזר עליו למות בטרם עת – ה' יזכהו לזקנה ולשיבה. כן מבואר בספר "קול החיים" לרבי חיים פלאג'י.

\

צריך להקפיד שהקשר של יו"ד שברצועה של יד יהיה צמוד לבית של יד ולא יזוז ממנו, "ומי שמרחיקו – ירחקו חיים ממנו, ואף מרחיקים אותו מהעידון בעולם הבא". כן מבואר ב"בית חדש" (סוף סימן כו), בשם ה"אגור".

\

קיפול תפילין של ראש באופן שקשר התפילין מונח על המעברתא ולא מתחת לתיתורא – "הוא סגולה גדולה לאריכות ימים". כן מבואר בספר "אבני זכרון", בשם "רמזי תורה", ובספר "שפתי צדיקים" (כתבי רצ"ד גלזר).

\

תפילין דרבנו תם

כידוע, אין מברכים על תפילין של רבנו תם. אולם ישנה קבלה, כי אדם שמניח תפילין דרבנו תם בקביעות מבלי לדלג על יום אחד – מובטח לו שפעם אחת הוא יטעה ויניח תפילין של רבנו תם במקום תפילין של רש"י ויברך עליהם. כן כתב בעל "שולחן מלכים" (הלכות תפילין דר"ת, הערה מב).

אומרים, כי "רבנו תם פעל במרומים – ונענו לו משמים – שכל אדם שיניח גם תפילין של רבנו תם באופן תמידי – יטעה פעם בחייו ויברך בטעות על תפילין דרבנו תם" ("בקדושתו של אהרן").

\

אדם שמניח תפילין גם של רש"י וגם של ר"ת, ומקפיד שהן תהיינה מהודרות – אף שמלאו שנותיו וחי את הזמן שקצבו לו משמים בשעת לידתו, הקב"ה מוסיף לו עוד שנות חיים, ולא יעזוב את עולם אלא מתוך שיבה טובה. כן אמר רבי חיים פלאג'י ("קול החיים").

תפילת חנה

מקובל בשם האר"י ז"ל, כי אשה שלא זכתה להפקד בזרע של קיימא - תתן צדקה לפני הדלקת נרות שבת, ולאחר ההדלקה תאמר בכוונה את ההפטרה הנאמרת ביום הראשון של ראש השנה, המתארת כיצד נפקדה חנה. כן כתב בעל "ארץ החיים" (עמוד קל) בשם האר"י ז"ל.