הפלא ופלא - אות ה - חלק א | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - -
ה
הארת פנים; חיוך
לעולם פנים מחייכות ומאירות סבר – יוצרות קשר של אהבה. זאת הסיבה העיקרית לעובדה שיש אנשים אהובים יותר ויש שאהובים פחות, ואפילו שנואים. החייכנים מקרינים חיוביות, ולכן אוהבים אותם. פנים קודרות משדרות רוע, ולכן שונאים אותם. מקור הדברים נמצא בספר "אוצרות החיים" (פרק סד).
\
מדרך הטבע, אדם מתעניין מה דעת האחרים עליו, אם הם מעריכים אותו או מזלזלים בו. כיצד הוא בודק זאת? על ידי התבוננות בהבעת פניהם. אם הם מחייכים אליו, הוא מבין שהם מעריכים אותו; אך אם פניהם חתומות וחסרות הבעה, הוא מקבל שדר של זלזול וחוסר הערכה. מקור הדברים נמצא בספר "אוצרות החיים" (פרק סד).
כשיש במשפחה או בכיתה ילד מאיר פנים וילד קודר פנים – מרבים להתבונן בילד המאיר פנים. בדוק. מקור הדברים נמצא בספר "הליכות הזמן" (פרק ז).
הבדלה
אדם שמקפיד לברך את ברכת ההבדלה במוצאי שבת על יין בלבד, ולא על מיץ ענבים, יזכה לבנים זכרים הראויים להוראה. כן מבואר במסכת שבועות (יח, ב) כביאורו של רבי חיים קנייבסקי (הובאו דבריו בקונטרס "נחלת ה'" עמוד יב).
\
אדם שבניו מתים בטרם עת, וכן אדם שסובל מצער גידול בנים – יקפיד לומר בשעת ההבדלה במוצאי שבת את הפסוקים דלהלן שלוש פעמים: "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה", "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך", "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". "והוא בחון". כן מבואר בספר "ישועות חכמה" (סימן עה, ח"ב, אות ז) ובספר "שפתי ישנים" (ח"ו).
הבל פה
בספר "מושב זקנים" (ויקרא טו, ח) מובא, כי כאשר צדים ארנבות על ידי כלבים, אזי "אם הארנבת נושמת על הארץ – מרגישים הכלבים הרצים אחריה, ואם נושמת למעלה – לא יבחינו בה הכלבים". מכאן למדנו, "שאפילו בהבל הפה יש ממשות הגוף".
ובזה יתבאר מדוע רוק ושאר מעיינות הזב מטמאים אחר שפרשו ממנו, שכן יש חיות בדברים שבגוף האדם אפילו לאחר שפרשו ממנו.
הגבהת ספר תורה
עצה נפלאה להצלחה: בשעה שמגביהים את ספר התורה כדי להראותו לציבור המתפללים – יחפש מילה בספר תורה שהאות הראשונה שלה היא כאות הראשונה של שמו. כן מבואר ב"כף החיים" (קלג, יג).
\
כשפותחים את ספר התורה ומראים את הכתב לפני ציבור המתפללים – "זו שעת רצון גדולה, שמתגברים הרחמים בעולם"; ולכן "יודה לאדון הכל ויתחנן כפי כוחו". כן כתב בעל "סדר היום" (עמוד קכ).
הודאה
במזמור לתודה (מזמור ק) יש מג מילים. במזמור קג, על ארבעה שצריכים להודות, יש מג פסוקים. ענין הודאה לה' על ידי מאה ברכות מופיע במסכת מנחות דף מג, א. הגדרת עם ישראל כעם שמהותו תהילה והודיה – מופיעה בספר ישעיהו פרק מג בפסוק: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו".
מספר 43, שחוזר על עצמו כמה פעמים בענין הודאה, בא לרמוז, שכדי להודות לה' צריך להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. שכן "כוס" בגימטריה פ"ו, וחצי כוס – מ"ג.
הנוהג כן, הוא החכם האמיתי. "חכם" בראשי תיבות חצי כוס מלאה.
הושענא רבה
הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר יד, ט) כותב, כי בליל הושענא רבה סר צילו של אדם שנגזרה עליו מיתה בשנה זו.
משום כך, היו שנהגו לכרוך את עצמם בסדין בליל הושענא רבה, וללכת למקום שמואר על ידי הלבנה. שם הסירו מעליהם את הסדין ופשטו את אבריהם מול הלבנה – "אם יצאו כולם שלמים, סימן טוב הוא; ואם יחסר צל ראשו – בנפשו הוא, ואם יחסר צד אחד מאצבעותיו, סימן לאחד מקרוביו: יד ימין – סימן לבניו, יד שמאל – סימן לבנותיו".
ברמ"א (או"ח סימן תרסד סעיף א) מובא, שאין ראוי לנהוג כן.
החזקת תלמידי חכמים
גם אדם רשע שראוי היה למות, "עם כל זה, אם יש לו מצות מחזיק תלמיד חכם, דהוי כאילו מקיים כל התורה כולה, הרי מתכפרים לו כל עוונותיו". כן כתב בעל "תנופת חיים".
הכאה
כיצד ינצל אדם ממי שרוצה להכותו? "כשרואה אחד שבא להכותו על לחייו, אם מזמין עצמו ונותן לו הלחי לקבל המכה – אז יסיר בחרפה וימנע מלהכותו". כן כתב החדי"א ב"מדבר קדמות" בשם האריז"ל.
הכנסת אורחים
כאשר אחד מבני המשפחה נפל למשכב, ישתדלו להכניס אורח לביתם. האורח יביא איתו רפואה. כן כתב בעל "צרור המור" (אות קסג) בשם רבי פנחס מקאריץ: "כאשר יש לאדם חולה בתוך ביתו, והשם יתברך מזכה אותו עם אורח – יהיה לבו בטוח שיהיה רפואה לחולה".
הכרת הטוב
כאשר עם ישראל יצא להלחם עם הכנענים, אחרי מות יהושע, הם ראו אדם אחד יוצא מהעיר, "ויאמרו לו: הראנו נא את מבוא העיר, ועשינו עמך חסד" (שופטים א, כד). הוא אכן הראה להם את מבוא העיר, ואיזה חסד הם עשו עמו?
אומרת הגמרא (סוטה מו, ב): "שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו. וילך האיש ארץ החתים, ויבן עיר וקרא שמה לוז, הוא שמה עד היום הזה. תניא: היא לוז שצובעין בה התכלת, היא לוז שמלאך המוות אין לו רשות לעבור בה".
מה אותו אדם עשה למענם ומה עם ישראל עשו למענו. אותו אדם בסך הכל הראה להם את הדרך למבוא העיר; ומה עם ישראל נתנו לו, את חייו, חיי משפחתו, ואת העיר לוז, שאין מלאך המוות שולט בה. ללמדך – הכרת הטוב עד כמה.
הלוואה
מקובלנו מהסטייפלר זצ"ל, כי אדם בלתי הגון שמבקש הלוואה, וחושש המלווה להלוות לו, ולכן אומר ללווה: "אין לי כסף" – אין זה שקר, כי מתכוין לומר לו: "אין לי להלוות לך". כן אמר הגאון רבי חיים קנייבסקי ("דרך שיחה" פרשת משפטים עמוד שס).
הלויה
קבלה מהנצי"ב מוולאז'ין: "מי שיש לו איזה צער ודבר להתפלל ולבכות לפני ה' – יבכה באותה שעה שהמת הנעלה מוטל לפניו, כי אותה שעה רצויה להעלות בכיותיו ומבוקשו, מפני כבוד שעושה בזה למת". כן כתב בעל "העמק דבר" (ויקרא י, ו).
\
קיימת סכנה מיוחדת להסתכל על נשים בשעת הלויה ואחריה; וכך שנינו במסכת ברכות (נא, א): "אמר רבי יהושע בן לוי: ג' דברים סח לי מלאך המוות, ואחד מהם: אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהם וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל".
מסיבה זו כתב ה"בית יוסף" (יו"ד סימן שנט), שיש למנוע מהנשים לצאת לבית הקברות בשעת הלויה, כי ביציאתן הן גורמות רעה לעולם.
גם לנשים עצמן יכול להגרם נזק נורא בהכנסן לבית הקברות, כי לפעמים נפש אחד המתים שהיה פרוץ בעריות – נדבק באשה הנכנסת לשם. כן מבואר בספר "ויען שמואל" בקונטרס "תורת משה" (עמוד לד).
כך גם מבואר ב"זוהר" (ויקהל, דף קצו, א): "בשעה שמוציאין את המת, השטן מזדמן בין הנשים בדרך, ויש לו רשות לקטול בני אדם, והוא מביט בפניהם בדרך כשהם מתראים לפניו משעה שמוציאים את המת מביתו עד שחוזרין לבתיהם, ובגין כך גרם מיתה לכמה אנשים בעולם בטרם זמנם".
\
יש נוהגים שלא ללכת לבית הקברות אלא לצורך הלוית המת, ובפרט אם לא תיקן עוון קרי, כי החיצונים מתדבקים בו. כן אמר האריז"ל (הו"ד ב"מגן אברהם" סוף סימן תקנט).
הלכות ארץ ישראל
"הלכות ארץ ישראל" הוא ספר על הלכות שחיטה שהביא אחד מבני עשרת השבטים הנמצאים מעבר לנהר סמבטיון, ושמו "אלדד הדני", ובו מופיעות ההלכות הנוהגות אצלם.
וכך כתב ה"מרדכי" בתחילת מסכת חולין: "כתב רבנו ברוך, ראיתי בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים, אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה...".
אלדד הדני הגיע מעבר לנהר סמבטיון בימי רב צמח גאון ("מדבר קדמות" מערכת ח, יח).
הלל הגדול
עצה לרפואה לכל מחלה שהיא: יכניסו אל החולה שלושה אנשים, והחולה יאמר בפניהם: "הריני מקבל עלי כשאקום מחולי זה, וכשאצא פעם ראשונה מבית הכנסת, לומר הלל הגדול ["הודו לה' כי טוב כל לעולם חסדו"] בפני עשרה בני אדם". כן כתב בעל "חמדה גנוזה" (עמוד שב), בשם המקובלים. והוסיף: "וכך היו מעשים רבים שהרופאים התייאשו מחיי החולים, ועשו כנ"ל והתרפאו מחוליים".