הפלא ופלא - אות ש - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

שגעון

רוב משוגעי העולם השתגעו מחמת גאוותם. כן כתב בעל "אמרי פנחס" (לרבי פנחס מקאריץ): "רוב משוגעים בעולם נעשה מחמת גאוה, שהיו גדלנים גדולים, ועל ידי שלא יכלו לגמור גאותם על ידי זה נשתגעו".

\

כמעט כל עשירי תבל הם משוגעים. כן מבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" (תנינא, סד): "מה שאנו רואים שכל הנגידים הגדולים – כמעט כולם – הם משוגעים ממש, כמו שאנו רואים בחוש, שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול; דע, כי הממון עושה אותו משוגע".

שדים

לשדים יש רגליים של תרנגול. הסיבה לכך מבוארת בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ד, סימן אלף כג): "הקב"ה ברא את השדים ערב שבת עם חשכה, וכשהגיע לרגליים לא רצה לחלל שבת, וברא להם רגליים של תרנגול".

\

בעל שו"ת "קול אריה" מספר על שדים ורוחות שקוננו על הגגות בעיר מסויימת, עד כי הוכרחו הדרים לצאת מן הבית, ושמעו שם בלילות שאמרו "לכה דודי" בניגון של "אלי ציון ועריה" – קינה הנאמרת בתשעה באב במנגינת אבל ויגון. ואמר הגאון, כי הסיבה לכך היא, משום שבשבתות בין המצרים האשכנזים מנגנים בבתי כנסיות את פיוט "לכה דודי" במנגינת "אלי ציון", "על כן ראוי שלא לנהוג כן בשבת קודש בימי המצרים". כן מובא בספר "דברי תורה" (מהדורא שתיתאה, אות צח).

\

אחד המקומות ששדים מצויים בהם הוא מתחת למרזבים. כך מבואר במסכת חולין (קב, ב). הגמרא שם מספרת על אדם שהניח חבית תחת מרזב והשדים הזיקו לו. לכשנשאלו השדים מדוע הזיקו לאיש זה, הם השיבו, שמקום מושבם הוא מתחת למרזב, והאיש שהניח את החבית, כאילו הניח אותה עליהם, ולכן הם הזיקו לו.

\

הרמב"ם (פירוש המשניות ע"ז ד, ז) כתב, שאין בנמצא יצורים שנקראים שדים. ותמהו עליו רבים: כיצד הוא סותר גמרות מפורשות בהם נזכר ענין השדים?

התשובה לכך היא: הרמב"ם פסק שאין שדים, כדי שלא יהיו שדים, כלומר בעצם פסקו של הרמב"ם שאין שדים בעולם – בטלו השדים מהעולם, למרות שקודם לכן הם היו, כי פסק שיוצא מתחת ידו של חכם מחכמי ישראל, הוא פסק שמחייב את פמליא של מעלה לעשות כדבריו. כן אמר הרה"ק מקאצק ("אמת מקאצק תצמח" אות תתעט).

שדכן

שידוך שבו השדכן דובר רק אמת – לא יצא לפועל בלי שום ספק. כן כתב רבי ברוך ממעזיבוז ("בוצינא דנהורא" עניני נישואין, אות יג): "וכשמתחילין לדבר משידוך, הסטרא אחרא עושה כל הפעולות שיתבטל ולא יוגמר השידוך. השדכן שמדבר איזה שקרים בענין השידוך, מזה יש לסטרא אחרא קורת רוח, לומר שעל ידי זה לא יהיה נגמר השידוך. וכשנזדמן לפעמים אשר השדכן אינו אומר שום דבר שקר בענין השידוך – אני ערב בזה שלא יוגמר השידוך".

שה

בשה קיימת תכונה מיוחדת שאינה קיימת בשאר בעלי חיים, והיא: כאשר יש לשה כאב או מחלה אפילו באבר אחד בלבד – הוא נשכב על הארץ מבלי יכולת להתרומם.

מסיבה זו, עם ישראל נמשל לשה – "שה פזורה ישראל" – כי כשאחד סובל, כולם סובלים עמו, שכן כל עם ישראל עשויים מקשה אחת (דרשות "אבן שועיב" אמור נג, ב).

\

לאביי היה שה שהיה מתלווה אליו לכל מקום. כן מובא ברש"י (ברכות סב, א).

רבי משה פיינשטיין רצה להוכיח מכך, כי מותר לעיור להכניס את כלבו לבית הכנסת, שכן ודאי שאביי היה נמצא רוב זמנו בבית הכנסת ובבית המדרש ושיו עמו.

שוהם

תכונתה של אבן ה"שוהם" – מי"ב אבני החושן – היא: מצילה את בולע סם המוות, מצילה מחולאיים, מעשירה, מחכימה ומועילה לזכרון. כן כתב בעל "שלטי גבורים" (הו"ד ב"מדרש תלפיות" ענף אפוד).

שולחן ערוך

מספר הסימנים שבכל ארבעת חלקי השולחן ערוך הוא: 1704 – סכום השווה בדיוק (עם הכולל) לגימטריה של שמות ארבעת חלקי השולחן ערוך: "אורח חיים", "יורה דעה", "אבן העזר", "חושן משפט".

שום

עצה לזרע של קיימא: לאכול כזית או כביצה פלחי שום מטוגנים מעט במחבת עם מעט שמן. יש להקפיד על הוצאת פלחי השום מן המחבת בתחילת השחמתם, כאשר הם מתחילים לקבל מראה חום. כן הורה לרבים רבי יעקב ישראל קנייבסקי (פניני רבנו הקהילות יעקב עמוד סב).

שומר דפין

בספר "חוסן ישועות" מסופר על תלמיד חכם אחד שעסק בכתיבת דברי תורה, וסיים את כתיבתו בטרם לכתו לישון במילים: "ושעירים ירקדו שם".

למחרת, בעת שהמשיך בכתיבת חידושיו, ראה מולו אדם שמראהו נורא כגחלי אש, שאמר לו: "דע לך, ששגית מאוד בזה שסיימת בפסוק 'ושעירים ירקדו שם'. מזיק אני, ושמי 'שומר דפין', כי ממתין אני על הדפין, ובכל עת שאדם מסיים בספר בדבר רע – אני מוכן להזיקו, אך מאחר שבשמים מעריכים אותך – אני לא אזיקך".

ה"חוסן ישועות" מסיים, כי מצוה לפרסם דבר זה למלמדים או לסופרים, שתמיד יסיימו בדבר טוב. וכך אמרו רבותינו במסכת דרך ארץ (זוטא פרק ב): "למוד להיות גומר בטוב".