הפלא ופלא - אות ת - חלק ה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

תמוז

מלכתחילה בחודש תמוז היה אמור להקבע מועד שחשיבותו רבה עד מאוד, אך מכיון שעם ישראל נכשלו בחטא העגל בחודש זה – הקב"ה ביטל את המועד. כן כתב החיד"א בספרו "דברים אחדים" (דרוש כ לשבת תשובה).

תמיד

כשיבנה בית המקדש השלישי – יקריבו רק תמיד של שחר, ולא תמיד של בין הערביים. כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (מערכת ת, אות ג).

מסיבה זו – הוא כותב – נקראת מסכת "תמיד" בלשון יחיד, ולא מסכת "תמידין" (כמו "קינים"), שכן כשיבנה המקדש יהיה רק תמיד אחד.

תמכין דאורייתא

מובא בשם הגר"ח מוולאז'ין שאמר, כי למרות מעלותיו הנשגבות של תומך תורה, מכל מקום העניין של "שפתותיו דובבות בקבר" שייך רק בלומד עצמו.

ברם, בביאורו של ה"חפץ חיים" על תורת כהנים מסופר בסוף ההקדמה על גביר אחד שתמך הרבה בתורה ומימן מכספו עשרה תלמידי חכמים שיעסקו בתורה, וכתב עליו ה"חפץ חיים": "וזכה ששפתותיו דובבות בקבר, שמעמלו ניזונים עשרה תלמידי חכמים מופלגים".

תמר

לעץ תמר יש תאווה ותשוקה, כעין תאוות עריות שיש בבני אדם. חז"ל (במדבר רבה ג, א) מספרים: "מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות. אמר להם דקלי (מומחה לענייני דקלים): תמרה היא רואה ביריחו, והיא מתאווה לה בלבה. הביאו ממנה והרכיבו אותה – ומיד עשתה פירות".

כאשר נקבת התמר התאוותה לעץ תמר מסויים – "לא תקבל עוד שום עץ תמר אחר, אם ירכיבו אותו עליה, כי אם העץ שנתאוותה לו". כן מבואר ב"מדרש רבה" (שם).

תנא; אמורא

מקובל, שאמורא לא יכול לחלוק על תנא. ברם, לדעת רבי חיים מבריסק – אמורא רשאי לחלוק על תנא, אלא שאינו רוצה לחלוק, אך אם הוא יחליט לחלוק על תנא – יתכן שתהיה הלכה כמותו ולא כדעת התנא. ומה שאמרו בגמרא 'רב תנא ופליג', היינו שהוא כתנא, שהשתמש בכוחו לחלוק על תנאים, ושאר האמוראים לא השתמשו בכח זה. כן אמר הגר"ח מבריסק לבנו הגרי"ז (אך ראה "אגרות חזון איש" ח"ג, נז, שאינו מסכים עם דברים אלו).

תנא דבי אליהו

אדם שזקוק לרפואת הנפש, יקפיד ללמוד מידי יום ביומו מתוך הספר "תנא דבי אליהו". יש סוברים, כי עצה זו מועילה רק אם לומדים מתוך הספר הנ"ל ברבים. כן הורה רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תוס' בן יחיאל).

תנין, קראקדיל, אלתמסח

כאשר ה"קראקדיל" (מין תנין, אלתמס"ח) רוצה לצוד ציפור הנמצאת על עץ, הוא עומד מתחתיה, פותח את פיו הענק, ומביט הבטה עמוקה על הציפור. מרוב פחד הציפור משתתקת וצונחת ישירת לתוך פיו. כן כתב בעל "מדרגות האדם" ("בקשת השלימות" פרק יז).

\

נקבת התנין הינה כה אכזרית, עד שאפילו את יוצאי חלציה היא רוצה לטרוף, אלא שהקב"ה מכניס רחמים ללבה, למען קיום המין; ובשעה שהיא מניקה את וולדותיה היא מסובבת את פניה מהם כדי שלא תתאווה לאוכלם. זוהי כוונת הפסוק (איכה ד, ג): "גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן", ואילו "בת עמי לאכזר" (ריטב"א כתובות מט, ב).

תענית אסתר

אדם שזקוק לישועה כל שהיא – "יקח פנאי לעצמו ביום תענית אסתר, ויאמר תחילה את פרק כב בתהלים 'למנצח על אילת השחר', ואחר כך ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו, ויזכיר זכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו ה' ויפתח לו שערי רחמים ויקובל תפילתו ברצון". כן כתב בעל "קב הישר" (ח"ב סימן צז).

\

המגיד גילה למרן ה"בית יוסף", שתענית אסתר "היא סגולה להנצל על ידה מן החטא, ולא יהיה כח לשטן לקטרג על ישראל ולהביאם לידי חטא ועוון ח"ו על ידי ריבוי אכילה ושתיה ושמחת פורים" ("מגיד מישרים" פרשת ויקהל; "קב הישר" ח"ב פרק צז).

תענית הראב"ד

בשעה שאדם סועד על שולחנו ומתאווה לאכול ולשתות יותר – אל ישלים תאוותו, ובזה יחשב לו כאילו זבח את יצרו והקריבו קרבן לה' ונמחלים כל עוונותיו. הנהגה זו מכונה "תענית הראב"ד", והמקפיד לעשותה – יזכה לחיי נצח. כן אמר ה"מגיד" למרן ה"בית יוסף".

תפוח

התפוח כולל מינים רבים, כאשר המיוחד שבהם הוא האתרוג, שמיוחסות לו סגולות רבות. כן כתב בעל "יערות דבש" (ח"ב, עמ' קסז): "המובחר שבתפוחים הוא האתרוג שממשיך חן ומרבה תאוה, ולכך עץ הדעת אתרוג היה".

\

אם תחתוך תפוח לרוחבו – תמצא בו עשרה חריצים כנגד עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני, שם גדלו עצי תפוחים. כן מבואר בספר "דעת שלום" (סוכות), בשם הגה"ק מראפשיץ זצ"ל: "כל תפוח ותפוח, אם תחתכנו לרוחבו, תמצא בו עשרה נקודות, כי על הר סיני היה גדל תפוחים, והנקודות הם נגד עשרת הדברות הקדושים".

\

אדם שאוכל תפוחים בסעודת ליל שבת קודש – מובטחת לו פרנסה בשפע באותו שבוע. כן קיבל בעל "חידושי הרי"ם" זצ"ל מהמגיד מקוזניץ זצ"ל ("חמדת צבי" ויקרא ד, כג).

תפילה

מי שמתפלל מעומק הלב – בכוחה של תפילתו לשנות את הטבע, ואף אם לפי טבעו אין הוא יכול להביא ילדים לעולם, על ידי התפילה ישתנה טבעו ויזכה לפרי בטן. כן כתב רבנו בחיי (פרשת עקב יא, יג).

\

יש להתפלל מתוך שמחה. המתפלל מתוך עצב – נגרם לו נזק גדול: תפילתו נמאסת ואין נפשו מסוגלת לקבל את האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. כן מבואר ב"שער הכוונות" (ריש ענין ברכת השחר).

\

יזהר מאוד שלא להגביה את קולו בתפילת שמונה עשרה באופן שתשמע לאוזני חברו – "כי יש מלאכים ממונים לקבל תפילתנו בלחש; ואם אותה התפילה נשמעת לאוזני חברו – אז המלאכים הנ"ל אין מקבלים התפילה", ואף "חיצונים נאחזים בקולו". כן מבואר ב"זוהר" (ח"ב) ובספר "אור צדיקים" ("שער מאמרי חז"ל" אבות א).

\

עצה מגדולי עולם לקבלת התפילה במרומים: לפני התפילה ללמוד קטע גמרא שמוזכר בו רב נחמן בר יצחק, "ומועיל לקבלת התפילה בשמים". כן כתב בעל "אלף כתב" (אות תשעט), בשם ה"חוזה מלובלין".

\

מרגלא בפומיה דהרה"ק רבי שלום מבעלז זצ"ל: "מכוונת פירוש המילות בתפילה – יכול אדם להגיע לרוח הקודש ולגילוי אליהו". כן מבואר בספר "אבקת רוכלים".

מאידך, "אדם שאינו מכוין בתפילה – משתתף עם רוח הטומאה, ויבוא גם השטן בתוכם, ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו". כן מבואר בספר "אור הישר" (פרק יד. הו"ד ב"כף החיים" פלאג'י סימן י).

\

כה כתב מרן ה"חתם סופר": "סגולה נפלאה שתתקבל התפילה ביותר, בעומדו סמוך לאיש צדיק ליהנות מזיו אורו, וטוב לצדיק – טוב לשכנו".

מסיבה זו, חנה עמדה להתפלל בתוך ארבע אמותיו של עלי הכהן (הגהות "חתם סופר" לשו"ע או"ח סימן קב ט"ז סק"ה).

\

חז"ל אסרו את השימוש במים מגולים, משום החשש שמא נחש שתה מהם והטיל בהם את ארסו הקטלני (ב"ק קט, ב). פוסקים רבים סבורים, כי במקומות שבהם אין הנחשים מצויים – מותר לשתות מים מגולים (שו"ע, יו"ד, קטז, א).

ברם, אדם שמחמיר על עצמו שלא לשתות מים מגולים גם במקום שאין חובה להימנע משתייתם – מובטח לו שלא תבוא מחשבה זרה בתפילתו. כך מקובלנו מהגר"א, כמבואר ב"שיח אליהו" לרבי אליה לנדא – נכד הגר"א.

\

יש מתפלל ונענה ויש מתפלל ולא נענה. מי לא נענה בתפילתו? אדם שחברו חי בצער והוא אינו מתפלל עליו – "ומאחר שאינו מצטער בצער חברו, לא יתכן שיהיה נענה". כן מובא בספר "חסידים" (תקנז).

\

לפעמים אדם מכין את עצמו לתפילה בכוונה ובהתלהבות, אך כשהוא מתחיל להתפלל – פגה כל הכוונה ונמוגה כל ההתלהבות. הסיבה לכך היא, משום שבעצם ההכנה לתפילה –"כבר נפקד משמים בכל משאלותיו, ואף על גב דאיהו לא חזי – מזליה חזי, וזהו שנאמר: 'והיה טרם יקראו ואני אענה'". כן מבואר בספר "דובב מישרים" (ישעיה סה).

\

סיבת העניות ומיתת הבנים וחוסר הצלחה היא משום שלא קובעים מקום לתפילה. כן כתב הגאון רבי חיים קנייבסקי בספרו "ארחות יושר" (תפילה) בשם ספר ה"גן": "וכל אדם יאמין, שהדלות והיקרות ומיתת בנים הבאים לאדם חס ושלום, ואין לו הצלחה במשא ומתן שלו – בעבור שאינו מתפלל במקום קבוע".

תפילה בציבור

אדם שהתגלתה בגופו מחלה קשה – יקבל על עצמו למשך שנה להקפיד הקפדה מלאה על תפילה בציבור, מתחילת התפילה ועד סופה. כן אמר רבי משה סולובייציק מציריך (הו"ד בספר "והאיש משה" ח"א עמוד ריב).

\

קבלה בידינו, כי מי שלא תיקן חטאת נעורים – "אין לו להתפלל ביחידות", ויש להזהר בזה מאוד, ושומר נפשו יתפלל אך ורק בציבור. כן מבואר בספר "זכרון שמואל" (פרשת מסעי), בשם היהודי מפרשיסחא, בשם האדמו"ר מלובלין.

\

כה אמר רבי אהרן מקרלין: "וזה ברור אצלי, אשר תפילה בציבור יכול לעזור לאדם בכל דבר כמו צדיק הדור". כן מבואר בספר "בית אהרן" (ה, א).

\

האזנה מוחלטת לכל מילה הנאמרת מפי שליח הציבור בחזרת הש"ץ, מתחילת התפילה ועד סופה – בכוחה לסלק מן האדם כל בעיה הקשורה לקשב וריכוז. כן מבואר ב"דברי חיים" (עמוד קכב) וב"כנסת יחזקאל" (עמוד שנ).

\

למרות שתפילה בציבור מועילה אף שציבור המתפללים לא מתפלל בלב שלם, מכל מקום צריך שלפחות אחד המתפללים יתפלל בלב שלם. ללא זאת – גם תפילה בציבור אינה מתקבלת. כן כתב הגאון רבי עקיבא איגר (תשובה ב, ו).

\

הקפדה על תפילה בציבור ביום שמיני עצרת – מתקנת ומעלה לשמים את כל התפילות שהתפללו ביחידות במשך כל השנה. כן מבואר ב"שפתי צדיק" וב"קול מבשר" (ח"ג, זמנים ומועדים), בשם רבי בונם מפרשיסחא.

תפילה פרטית

אדם שנזכר פתאום בהוריו או בידידיו ונכנסים בלבו רחמים עליהם – משמים רומזים לו שהם זקוקים לתפילתו, ולכן "יתפלל בעדם ויתן צדקה בעבורם כפי אשר תשיג ידו, כיון שאינו זוכר מהם ובא לו פתאום במחשבתו". כן מבואר בספר "דרכי צדק השלם" (סימן ה, אות טו).

\

ההולך בדרך ונתקל באשה בלתי צנועה, ומסיר את עיניו כדי שלא להביט בה – מובטח לו שכל תפילה שישא באותו הזמן תתקבל בשמים. כן אמר רבי אהרן ראטה זצ"ל, בעל "שומר אמונים".

\

כל בקשותיו של אדם מבורא עולם תהיינה גם עבור כלל ישראל. כן מבואר בספר "דרכי צדק" השלם (סימן א, אות ז): "כלל גדול: שלא יתפלל אדם בשום הצטרכות עליו לבדו, רק בשביל כל ישראל, שאם לאו – דנים אותו ומשגיחים עליו אם יש לו זכות, והזהר בזה. על דרך משל: לרפואה, יכלול כל חולי ישראל, וכיוצא בזה כל בקשה שיצטרך יתפלל על כל ישראל".