הפלא ופלא - אות ש - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

שלג

הקב"ה שם גבול מקסימלי לגובה השלג, ולכל היותר הוא יגיע לגובהו של אדם בינוני. הסיבה לכך היא, כדי לאפשר חיים תקינים במקומות ישוב. כן אמר ה"סבא מקלם", וביאר כי אין רשות לשלג לחרוג מהגבול שהקב"ה הציב לו, ויהי מה.

\

"ידוע, כי השלג הוא הגשם, ועל ידי האויר הקר יתהפך הגשם לשלג. והנה דבר מצוי שירדו גשמים הרבה ימים רצופים בשטף, ומדוע לא יקרה כה בשלג שירדו הרבה ימים רצופים בכמות גדולה; וזה לא קרה מעולם שירד שלג הרבה ימים או שבועות רצופים כמו שיקרה בגשם, הלא על פי הטבע אם יקרה כזה בגשם – היה ראוי שיקרה כמו כן בשלג. הנה אין לנו שכל ופתרון לזה לפי דרך הטבע, כי אם נראה בזה השגחה מאת השי"ת וחמלתו על בריותיו, שאם יקרה כמו כן בשלג, אז ימותו כולם בחנק וברעב מפני השלג הרב אשר יכסה את הבתים". כן כתב רבי שמחה זיסל מקלם ב"יסודי הדעת" (פ"ל).

\

"ידוע שאנשי המדע הפרידו ובדקו אלפי אלפים של פתיתי שלג, והבחינו שאין חתיכת שלג אחת דומה לחברתה, וכל אחת יש לה ציור נפלא בפני עצמה, דהיינו שכל הרבוא רבבות פתיתי שלג הנופלים על הארץ, כל אחת היא יצירה בפני עצמה, וזה נכלל בגדר מה שכתב רבנו בשיחות הר"ן (אות נד), שהשם יתברך אינו עושה שתי פעמים דבר אחד". כן מבואר בספר "לקט מאמרים" (ח"ב, עמוד נז).

\

אדם שנמצא על הר מושלג, וחושש לרדת פן יחליק מטה, עצתו אמונה, לרדת מן ההר תוך כדי השפלת ראשו והכנעתו. אם יקפיד על כך משך כל זמן הירידה – "ירד מן ההר בשלום". כן מבואר בספר "תהלות יהודה" (עמוד תתקלט).

\

שטיפת המצח עם שלג שלוש פעמים – משמשת סגולה לזכרון, וסימנך: "שלג" בגימטריה "שכחה". כן כתב בעל "משנת חסידים" (סדר מועד פ"ב אות ד).

לדעות אחרות, סגולה זו קיימת רק בשלג הראשון שיורד על פני הארץ. כן כתב בעל ספר ה"זכירה" (ח"ב, ענין תלמוד תורה).

לדעות אחרות, מלבד שטיפת המצח בשלג, יש גם להתגלגל בו. כן דעת רבי חיים ויטאל ("פרי עץ חיים", שער הנהגת הלימוד).

\

לדבש יש תכונה שהוא משמר את כל אשר נמצא בתוכו. בספר "שבילי אמונה" (הנתיב הרביעי) מובא: "אם תשים שלג או אתרוג בדבש – לא ישתנה לעולם".

שלו

השלו שאכלו ישראל במדבר הוא מין "עוף הגדל באילן, ובהגיע העת אשר כבר נתבשל כל צרכו – נופל לתוך המים ומתנועע וגדל שם". כן כתב רבנו חיים פלטיאל (פרשת בהעלותך יא, לא).

האם עוף זה טעון שחיטה? כה כתב ה"מרדכי" (חולין, פרק העור והרוטב): "עופות הגדלים באילן, יש אומרים שאין טעונים שחיטה, לפי שאין פרין ורבין, והוי כעץ בעלמא. ואמר רבנו יהודה, ששמע מאביו, שרבנו תם הצריכן שחיטה".

ה"בית יוסף" (הלכות טרפות) כתב, שעוף זה מועיל מאוד לתאות המשגל.

שלום, ברכת שלום

קבלה בידינו, כי הפוגש את חברו כשהוא חוזר מדרך ארוכה ואינו לוחץ את ידו ומברכו בברכת שלום – עונשו רב, והוא עלול לצאת נקי מנכסיו. כן מבואר בספר "דברים נחמדים" (משלי יא), בשם הקדמונים: "מי שבא מן הדרך חייבים ליתן לו שלום ביד תקיפה ובשפה חריפה, ולא בשפה רפה, אבל מי שלא נותן שלום בידו למי שבא בדרך – יצא כרוז ברקיע: פלוני הרע יצא מנכסיו וצדיקים ירשוהו".

שלום (שם)

השם "שלום" הוא שם של איש, אך מצינו בחז"ל אשה ששמה היה "שלום": במסכת נדרים (כ, א) מובא, כי לאשתו של רבי אליעזר קראו "אמא שלום", וביאר הריטב"א (הו"ד בשיטמ"ק נדרים שם), כי "שלום" היה שמה, ו"אמא" הוא מלשון גברת, דרך כבוד.

שלום בית

אדם שחש כי עומדת לפרוץ מריבה בביתו – יעמוד על יד המזוזה ויקרא "פיטום הקטורת", החל מהמילים: "אתה הוא ה' ...", עד המילים: "וכשנים קדמוניות", "והוא בדוק ומנוסה". כן כתבו הקדמונים ("ארץ נתיבות" עמוד שלה).

\

הרוצה שישרור השלום בביתו, ללא מריבות וללא קטטות, יקבע בביתו מזוזות מהודרות מאוד, ויקפיד לבודקם מידי פעם בפעם על ידי מגיה מומחה. כן כתב בעל "פתחי שערים" (סימן רפה, אות ד) בשם רנ"צ מראפשיץ.

\

קיפול הטלית במוצאי שבת קודש מיד לאחר ההבדלה – מסוגל למניעת מריבות וקטטות בין בני הזוג. כן אמר הגרי"ז מבריסק בשם הקדמונים.

שליח ציבור

למרות שאמרו חכמים כי "אין דנים את האדם אלא על פי מעשיו של אותה שעה", מכל מקום, העולה לתיבה כשליח ציבור – דנים אותו גם לפי מעשיו הקודמים. כן מבואר ב"אלף המגן" (סימן תקפא).

\

כל מי שעוזר ומסייע למינויו של שליח ציבור בלתי הגון – "כאילו גוזל טוב מהקהל ועתיד ליתן את הדין". כן מבואר ב"משנה ברורה" (תקפא, י) בשם ספר "חסידים" (תשנח).

\

על ציבור המתפללים לפקוד את שליח הציבור בגמר התפילה בפקידת שלום, ואומרים לו: "יישר כח". אדם שמקפיד בכך – זוכה לאריכות ימים ושנים בטובה. כן מבואר ב"מטה אפרים" (תקצב, יא) ובספר "ארץ נתנה יבולה" (עמוד רח).

שלך

ה"שלך" הוא עוף שניזון מדגים שאותם הוא שולה מהים. ה"שלך" משליך את ילדיו ואינו מגדלם. למרות זאת, הקב"ה, ברוב רחמיו, דואג לזון את צאצאי השלך, כדי לקיים את המין שלא יושמד (חולין סג, א; "אבן עזרא" שמיני יא, יז).

שם

שמותם של כל בני האדם עלי אדמות, שהיו בעבר, הקיימים בהווה ושיהיו בעתיד, כולם, ללא יוצא מן הכלל – רשומים בתורה. ולא שמותם בלבד, אלא גם מהותם וענינם. כן מבואר בספר "ערבי נחל" (בראשית) בשם הרמב"ן: "'ועל ספרך כולם יכתבו' – דהיינו בספר תורה כולם הם כתובים. וזה דבר פלא אשר עשה ה', שריבוי אנשים כל כך יהיה כל אחד כתוב בתורה במהותו וענינו. אין זה כי אם מעשה אלקים ואחד מנפלאותיו ונוראותיו".

כך גם מבואר ב"עמק המלך" (שער ראשון, סוף פד): "אין לך אדם מישראל אשר שמו אינו יוצא מתורתנו הקדושה, ואפילו הרשעים נרשמים בתורה".

\

שמו של אדם משפיע ישירות על מהותו, כוחות נפשו ורוחניותו. כן כתב רבי האי גאון ("כתבי הגאונים" עמוד שו).

מסיבה זו – אומר בעל ה"בני יששכר" (ניסן, דרוש י) – שינה פרעה את שמותיהם העבריים של יוכבד ומרים לשמות מצריים – שפרה ופועה – כדי שיושפעו לרעה וישמעו לעצתו.

\

בדרך כלל, אדם שלשמו יש משמעות חיובית – הוא אדם חיובי. מאידך, אדם שלשמו יש משמעות שלילית – על פי רוב הוא אדם שלילי. כן מבואר בספר "כפות תמרים" (יומא פג): "רבי מאיר דייק בשמא, הגם שאמרו במדרש יש ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, אולם על פי רוב, מי ששמו נאה גם מעשיו נאים, וכן להיפך; ומיעוט יש שאינו כן, ושפיר דייק רבי מאיר מכח הרוב".

\

הסיבה שנח מצא חן בעיני ה', היתה, משום ששמו של אדם משפיע על מהותו, ואותיות שמו של נח הם "חן", ולכן הוא מצא חן.

הסיבה ש"ער" – בכור יהודה – היה רע בעיני ה', היתה, משום ששמו של אדם משפיע על מהותו, ואותיות שמו של "ער" הם "רע", ולכן הוא היה רע. כן מבואר במסכת כלה רבתי (פרק שני).

\

כל זמן שלא ניתן שם לתינוק – אין כישוף שולט בו. כן מבואר ב"דעת זקנים" מבעלי התוספות (בראשית ה, כח): "'ויחי למך – ויולד בן'. מתושלח הצדיק נתן לו עצה שלא ימהר לקרוא לו שם, לפי שאנשי הדור מכשפים היו, ויהיו מכשפים אותו אם ידעו שמו".

\

קבלה בידינו, כי כשקוראים את שם התינוק על שם אדם שכבר הלך לבית עולמו, אותו נפטר שהתינוק קרוי על שמו – עומד ליד התינוק בשעת קריאת השם. כן אמר רבי פנחס מקאריץ ("פאר לישרים" אות נו).

\

אדם שבניו נפטרים בקטנותם – יקרא לנולדים הבאים בשמות של חיות, כגון צבי, דב, אריה, ויתקיימו לו בניו. כן כתב בעל "זכר דוד" (מאמר פג, ד"ה מצאתי כתוב), והוסיף: "והוא בדוק ומנוסה". כמו כן, נתינת שמות של חיות לבנים מצילתם מחולאים רעים. כן כתב החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת גדולים, מערכת ו, אות ג).

שם הויה

אדם שמעונין לדעת מהי דרגתו הרוחנית, יעצום את עיניו ויצייר שם הויה במחשבתו. "אם הוא רואה את השם הויה מצוייר במחשבתו באותיות של אור ממש – אז יידע שנפשו זכתה למדרגה מעולה". כן כתב בעל "ערבי נחל" (סוף פרשת וזאת הברכה) בשם האריז"ל.

שם הכתיבה

"שם הכתיבה" הוא שם קדוש, שכאשר מזכירים אותו – הקולמוס כותב מאליו כל מה שאומרים. החיד"א בספרו "מעגל טוב" כותב, שרבנו הש"ך היה יודע את "שם הכתיבה".

שם המפורש

בו ברגע שהכהן הגדול יצא מן המקדש, היה נעלם ונשכח ממנו כל כוונות שם המפורש. כן מובא ב"אוצר הגאונים" (קידושין עא, א).

שם המציאה

"שם המציאה" הוא שם קדוש, שבעזרתו ניתן למצוא מיידית מקור לכל דבר תורני בכל רחבי התלמוד ובשאר ספרים.

החיד"א ב"שם הגדולים" ("מערכת ספרים", ערך "שפתי כהן") כתב: "שמעתי מרב אחד, שהרב הש"ך היה יודע שם המציאה".

שם קפיצת הדרך

"שם קפיצת הדרך" הוא שם קדוש, שכאשר מזכירים אותו – האדם עובר ממקום למקום כהרף עין. "שם קפיצת הדרך" יוצא מהפסוק: "ואבוא היום אל העין" (בראשית כד, מב). כן כתב בעל "עבודת ישראל": "הנה מפסוק זה גופא יוצא שם לקפיצת הארץ, וזה פירוש 'היום יצאתי והיום באתי' – 'מכאן שקפצה לו הדרך' (כפי שפירש רש"י), פירוש 'מכאן' גופא".