הפלא ופלא - אות ת - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ת

תאוה

תאות עריות קשורה ברוחו של אדם שנים רבות לאחר המוות. כן מבואר בחז"ל במקומות רבים. בספר "אוצר אגרות קודש" (מכתב סג) מובא: "בעל אוב, כשהוא מעלה את רוח המת, הוא מעלה אותו בזכורו, באבר שהוא זכר, היינו שאפילו במותו עדיין לא פקע כל רוחו מהגוף, מפני שהחמדה קשרה הדק היטב את רוחו, עד שבקושי ובשנים רבות יתפרד החבילה".

\

אדם שראה אשה יפה, ועלה רוק בפיו מחמת גרוי ותאוה – לא יבלע רוק זה, אלא מיד יפלטנו החוצה, וינצל מהעבירה. כן כתב החיד"א בספרו "כסא רחמים", בשם גורי האר"י.

מקור דבריו הוא ב"אבות דרבי נתן" (פרק טז), שם מסופר על רבי עקיבא שהלך לרומי, והגמון אחד שלח אליו שתי נשים יפות, "רחצום וסכום וקישטום ככלות, והיו מתנפלות עליו כל הלילה, זאת אומרת חזור אצלי, וזאת אומרת חזור אצלי, והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן". סיבת הרקיקה היתה – לדברי החיד"א – כדי להינצל מן העבירה.

\

עצה נפלאה לביטול תאות עריות: לצנן את עקבי הרגליים. כן כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" (ח"ב, עמוד סד): "נודע, כי כח התאוה תלוי בעקבים, וכאשר יצונן העקב – אז יבטל התאוה".

מסיבה זו, "נזהרים חסידים ואנשי מעשה לשכב על מיטתם בעקבים מגולים, להחליש כח התאוה". כן מבואר בספר "מטבע של אברהם" (אות ה"א שצ"ב).

\

אדם ששובר תאוה כל שהיא, למרות שבשעת שבירת התאוה קיים צער, מכל מקום לאחר מכן "תערב לנפשו ונהנה מזה מאוד". כן כתב הגר"א בביאורו למשלי (יג, יט).

\

"כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר, בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' – אם ישוב אל ה' בכל לבבו". כן מובא בספר "צדקת הצדיק" (אות קפא).

\

תאות עריות מתגברת ביותר אצל אנשים טובי עין ורצויים לבריות, אך אדם שהוא רע עין ולא נח לבריות – אינו שטוף בתאות המשגל. כן מבואר בספר "תקנת השבין" (עג, ב): "בטבע בעל תאוה הוא טוב עין ואיש טוב לבריות, ומי שהוא רע עין – אינו כל כך שטוף בתאוה".

תאומי צביה

הצביה יולדת על פי רוב תאומים. "תאומי הצביה נפשותם קשורות זה בזה, כי בהעדר האחד יעדר גם השני". כן כתב בעל "עץ יוסף" (מדרש שיר השירים ה, אות ג).

תאומים

לתאומים יש מזל משותף ולכן הם מרגישים זה את זה. אם לאחד טוב – גם לתאומו יהיה טוב, ואם לאחד רע – גם תאומו ירגיש רע. הסיבה לכך היא, "לפי דבר מזליה הוא, שנבראו בשעה אחת". כן מבואר בספר "עבודת ישראל" (שבועות).

\

לתאומים יש תכונה להיות דוברי אמת, אלא אם כן הם השחיתו את תכונתם. כן מבואר בספר "חיי עולם הבא".

\

בדרך כלל נשים ביישניות יולדות תאומים. כן כתב בעל "עץ יוסף" (מדרש רבה ס, טו, ד"ה וילדו תאומים). זאת הסיבה שרבקה ותמר ילדו תאומים, לפי שהן היו ביישניות. רבקה – שנאמר: "ותקח הצעיף ותתכס". תמר – שנאמר: "ותכס בצעיף".

\

בלידת תאומים צריך רחמי שמים מרובים שיתקיימו שניהם, ועוד יותר זקוקים לרחמי שמים בלידת שני ילדים בתוך שנה.

הסיבה לכך היא, כי אין אלו מקרים רגילים, ויש לחשוש מפני עין רעה. כן כתב בעל "ספר חסידים" (אות תשצב). סיבה נוספת בתאומים, כי "כל תאומים דרכם להיות חלשים בטבע". כן כתב בעל "כלי יקר" (שמות א, ט).

תאנה

אין נקבת התאנה מוציאה תאנים עד שתקבל את הכח המפרה מזכר התאנה. ישנה צרעה קטנה, שאינה נראית לעין מרוב קוטנה, שגדלה בתוך פרח הזכר, ועם גמר הבשלתו – יוצאת הצרעה ממנו כשהיא מכוסה באבקת פרחים זכריים, ונכנסת לתוך פרח הנקבה ומזה גדל פרי התאנה.

על פי רוב, הצרעה מתה בפרח הנקבה. משום כך דנו הפוסקים האם צרעה זו נחשבת כשרץ האסור. להלכה, מכיון שצרעה זו היא כה קטנה עד שלא ניתן לראותה ללא טלסקוף וכדומה – אינה נחשבת כשרץ האסור (ראה "מנחת שלמה" סימן סג ו"שבט הלוי" ח"ז סימן ב).

\

נוזל, כמין חלב, המופרש מפרי התאנה עם קציצתה – מרפא יבלות, שחין, נגעים ושאר מחלות עור. כן מבואר בספר "תפארת יונתן" (בראשית): "והנה בחזקיה ציוה הנביא לשום דבלה על המכה, כי תאנים חריפים, והאוכלם – גופו מתחמם שמוציא שחין ונגעים, אבל אם נותנם מבחוץ, הואיל הם חריפים – מוציאים הנגעים לחוץ". וכן מבואר ב"יערות דבש" (ח"ב, עמוד קסג).

\

בעל חיים שהשתגע – אם יקשרוהו לעץ תנאים, יתרפא וישוב לקדמותו. כן כתב רבי שלמה אלקבץ (בספרו "אילת אהבים").

זאת אולי הסיבה – כותב המהרש"ם ("תכלת מרדכי" בראשית אות כה) – שאדם וחוה תפרו לעצמם מלבוש מעץ התאנה, שכן על ידי חטאם נכנסה בהם רוח שטות, אותה רצו לרפאות על ידי עלי תאנה.

תבל

ישנו מקום שנמצא בעומק האדמה, מרחק חמש מאות שנה מעולמנו. מקום זה נקרא "תבל". חז"ל ("אוצר המדרשים" עמוד תקכו) מספרים, שבתקופת שלמה המלך, אשמדאי שלף מ"תבל" אדם בעל שני ראשים מבני קין. אדם זה סיפר שגם ב"תבל" יש בני אדם שחורשים וזורעים.

תהלים

כל לב נשבר, מכל סוג שהוא ומכל סיבה שהיא, ימצא מרגוע באמירת תהלים. כן מבואר בספר "המידות" (שער הדעת, פרק חמשה עשר): "המלך החסיד ע"ה יסד ספר תהלים בו כל לב נשבר ימצא תחבושת, עד כי אין לך בקשה בעולם מהבקשות המזדמנות שלא תמצא מרגוע לנפשך כצלמה ודמותה בספר תהלים, כאילו מלבך תוציא מילים כאלה".

\

כל הדברים שבעולם, בכל מכל כל, הן הדברים הרוחניים והן הדברים הגשמיים, הכל נמצא ברש"י על ספר תהלים. כן מבואר בספר "אלף כתב" (אות קג): "הגר"ש, בנו של הגה"ק דסאכטשוב, סיפר, שמר אביו מצוה מאוד ללמוד היטב ובהתמדה רש"י על תהלים, כי בו נמצא כל דבר שבעולם, וגם החילוק שבר"ן נדרים שבין איסור חפצא לאיסור גברא, נמצא גם כן ברש"י תהלים".

תואר פנים

אדם ששומר על השבת בקדושה ובטהרה, בהגיע יום שבת – אור פניו משתנה. כן מבואר ב"מדרש רבה" (בראשית יא, ב): "'ויברך אלוקים את יום השביעי' – ברכו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת".

מקובלנו, כי רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", לאחר שטבל במקוה לכבוד שבת – תואר פניו היה משתנה לחלוטין עד שהיה נדמה לאיש אחר.

תולעים

אדם שמודע לאיסור החמור של אכילת תולעים הנמצאות בפירות וירקות, ומחליט בדעתו כי מוטב לו להיחנק באכילתו מלבלוע תולעת – מובטח לו שלא יכשל לעולם באיסור זה, בשום אופן, ואף לא באונס. כן כתב בעל "שם משמואל" (אמור, סוף תרעה, דף שכו) בשם בעל "חידושי הרי"ם".

\

כל תולעת שאינה נראית בעין אדם, אלא על ידי זכוכית מגדלת וכדומה – בידוע שאין לה נקבים להכנסת והוצאת המזון. כן מבואר בספר "בינת ישראל" (ליקוטים): "אותם התולעים הקטנים שאי אפשר לראותם אלא על ידי כלי ראות מיוחדים המגדילים את כל דבר אלפי פעמים – אין להם שום נקבים להכניס מזון ולהוציא, וכל חיותם היא באופן פלא".

\

תולעים שנמצאות במקומות מסויימים, כגון בתוך בגדים או בתוך רהיטים, ניתן להבריחם על ידי הנחת דם עוף במקום בו הם נמצאות. כן מבואר במסכת חולין (פה, ב).

תולעת ספרים

קבלה בידינו, כי בכל ספרי התשב"ץ הפזורים בכל רחבי תבל, מעולם לא שלטה תולעת ספרים. הסיבה לכך היא, משום שהתשב"ץ הקפיד מאוד על כבודם של הספרים, לכן משמים מדדו לו כמידתו וכיבדו את ספריו שלא יהיו מתולעים.

תולעת שמיר

בעת בניית בית המקדש הראשון התחבט שלמה המלך כיצד לסתת את אבני המקדש, שכן בברזל אסור לסתתם, משום שנאמר (דברים כז, ה): "לא תניף עליהם ברזל". לבסוף יעצו לו חכמים, שיעשה זאת על ידי תולעת שמיר שנבראה בששת ימי בראשית, בערב שבת בין השמשות (אבות ה, ז).

סגולתה של תולעת השמיר היא, שכאשר מניחים אותה על דבר קשה – מיד הוא נבקע (סוטה מח, ב). גם משה רבינו השתמש בתולעת השמיר כדי לחקוק את שמות בני ישראל על אבני האפוד (גיטין סח, א).

\

בזמן בניית הבית, היו צריכים להעביר חומרי בנייה ממקומות שונים לירושלים. פעמים שהרים גבוהים הקשו את הגישה לירושלים. מה עשו? נטלו את תולעת השמיר, הניחוה על גבי תרנגול שצעד עמה בין שני הרים תלולים, ותוך כדי כך ניסרה השמיר את ההרים לשניים ואף סללה שביל ביניהם שדרכו הובילו את חומרי הבניה לבית המקדש (ראה גיטין סח, ב ובמפרשים).