ובא לציון גואל - חלק י | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'ובא לציון גואל' (עמודים סד-ע) שחיברו הרב יוסף רובינשטיין שליט"א - - - 

סיבה נוספת לאיחור הגאולה:

בהקמת המדינה היה נסיון אם באמת רוצים מלכות שמים או שמסתפקים במדינה ועצמאות

 חשוב להוסיף: סיבה נוספת לעיכוב הגאולה לא רק בגלל הרשעים אלא אדרבה! גם בגלל רבים משומרי התומו"צ שלא עמדו בנסיון כראוי!

בנו של הח"ח כותב: 'שבזמנו יראי ה' הצדיקים הבינו: שכל העליה הגדולה לארץ ישראל שעושים הציונים וכל הקמת המדינה - הכל הוא נסיון משמים! לנסות אותנו: האם אנחנו אכן מאמינים בכל הבטחות התורה? שנאמר על הגאולה ושיהיה יחד עם תשובה וקבלת עול מלכות שמים! וזהו רצונינו האמיתי או שח"ו מסתפקים במדינה ועצמאות לצאת מתחת עול ופחד הגוים ואין כל כך רצון אמיתי בגילוי מלכות שמים וקבלת עול עבודתו (תולדות חייו עמ' סד).

ולצערינו בנסיון זה נפלו רבים וטובים גם מאלו שהתרחקו מכל הציונים שבמקום להמשיך ולבכות לזכות לגאולה השלימה שמחו במועט בכך שקיבלו מדינה וכדו' 

וכידוע תלמידי הח"ח מספרים: 'שבשנת תרע"ח כשספרו לח"ח על אודות השמחה שפשטה בבתי ישראל בגלל 'הצהרת בלפור' פרץ הח"ח בבכי! ואמר: "לשמחה מה זו עושה?! הקב"ה הבטיח לנו: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" הרי זה שטר בטוח שהקב"ה יפרע אותו בזמנו! ולבסוף באים אנשים ומודים רק על חלק קטן שבשטר זה של הקב"ה?! והכל שמחים בהצהרה הזאת ורואים בה כעין 'גאולה' והם מסתפקים במועט ולא מחכים ליותר?!' (ח"ח עה"ת עמ' צט).

וכך אמר במפורש מרן הגרי"ז זצ"ל בעת הסכמת האו"ם בשנת תש"ח: 'שכעת אחר כל הצרות של השואה היה 'עת רצון' לפני ה' ואילו היו מתפללים בבכי ותחנונים - היינו זוכים לביאת המשיח! ואולם עכשיו שששו ושמחו עם המדינה ואמרו: 'שזה אתחלתא דגאולה!' גרמו שגם גורמים יסתפקו בגאולה פעוטה כזו לעם ישראל! (עובדות והנהגות לבית בריסק ת"ד רז).

וממילא כיון שרצוננו לתקן ענין זה חובתנו לעבוד על כך לצפות לא רק לכך שלא יהיה לנו פחד מהערבים וכדו' אלא לגאולה שלימה! בגילוי מלכות שמים!! ובכך שנזכה לקיים את כל המצוות שיהיו נוהגים אז עם כל עבודת המקדש ונזכה להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.

נתבאר כאן שתי (2) סיבות חשובות לאיחור הגאולה בגלל הרשעים ואפילו בגלל שומרי התורה ומצוות; 

ואמנם פשוט שאולי היו עוד סיבות אבל היה ברור לגדולי ישראל בדעת תורתם שסיבות אלו לבדם כבר מספיקים לאיחור הגאולה ואולם גם בלאו הכי חשוב להבהיר לבל נטעה להשליך את כל איחור הגאולה רק על המסיתים והמדיחים ועל כל אלו שהושפעו מהם והתרחקו משמירת התורה כי למעשה גודשי יש מגיעה על שומרי התורה ומצוות והצדיקים שבהם וכידוע שהח"ח היה אומר: 'שכל הפורעניות שנעשים בעולם שהם לעורר את עם ישראל!' (כמבואר בגמרא יבמות סג) - ענינם לעורר את הצדיקים ושמרי המצוות 

ואמר על כל משל: 'אם עומדים כמה אנשים וביניהם יש רק אחד שמבין איטלקית ובא לשם מישהו ומתחיל לדבר באיטלקית - ודאי אנו יודעים שכוונתו לדבר עם זה שיודע שפה זו! וכך כשהקב"ה רוצה לדבר איתנו ולעורר אותנו ע"י מאורעות שונות בעולם ודאי הוא מדבר למי שמבין שפה זו שהם הצדיקים ושומרי התורה ולא לרשעים שאינם מבינים כלל שה' מדבר איתם (מע"י ח"ה). 

וכידוע מרן הגרי"ז זצ"ל היה אומר: 'שכשם שיונה הנביא אמר: "בשלי הסער הזה" ולא תלה את זה בכל עובדי העבודה זרה שהיו עמו באניה כך עלינו כ"א להתעורר שבשלו הסער ולא בגלל הרשעים והחילוניים (עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ב קנד).

 וניתן להבין דבר זה בכמה אופנים:

 א אמנם כל חילולי השבת ונישואי תערובת וכו' מעכבים את הגאולה אבל כיון שהם 'תינוקות שנשבו' וגם טועים אחר המון העם ואחר מדריכיהם שמטעים אותם ממילא התביעה היא עלינו: למה אין אנו מחזירים אותם בתשובה?! וכפי שהאריך בזה הח"ח בספר 'חומת הדת' מדברי הנביא יחזקאל פרק לד' שכל התועים בעם ישראל הם כצאן השוגה ונחלה ונאבד שהתביעה היא על הרועים שיכלו לרעות אותם ולהצילם. 

ב כיון ששייך להגאל אפילו כשיש הרבה רשעים אם קבוצה של צדיקים שבים בתשובה מיוחדת ועובדים את ה' כראוי ממילא התביעה בזה היא עלינו. 

ג אעפ"י שמבואר בגמרא ב ח: 'שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ ובשביל ראשי ודייני ישראל הרשעים!' (שבת קלט) מכל מקום על עצם החטאים יש יותר תביעה על הת"ח וכמבואר בגמרא (ב"מ לג) שלת"ח שגגות נעשות כזדונות ולעמי הארץ זדונות כשגגות! ובפרט כיום שרובם ככולם של החילוניים והמסורתיים הם 'תינוקות שנשבו' (וע"ע לעיל הערה 32) שהחטאים שלנו הם שמחזקים את שרו של עמלק לשלוח את שליחיו ללחום בגאולה! 

דורנו יותר מסוגל לגאולת "בעתה"!

 לאחר מה שנתבאר לעיל נשאר עלינו לברר: האם כל מה שכתב הח"ח בזמנו שהזמן מסוגל מאוד לגאולה עדיין תקף בזמנינו? או שאולי ח"ו החמצנו את אותה ההזדמנות ועלינו להמתין לזכות להכל מחדש ולהתחיל הכל מהתחלה? 

והנראה בזה: שאף אם את אותה הפקידה שהיתה אז הפסדנו אבל גם כיום עדיין אנו בזמן המסוגל לגאולה ואף שהוצרכנו לעבור עוד כמה שלבים של חבלי משיח אבל סוף סוף אנחנו עדיין בתקופה של חבלי לידת משיח שבקלות ביכלתנו לזכות לגאולה 

כי הנה הח"ח עצמו כבר ראה בזמנו שהרשעים תפסו את השלטון בארץ ישראל וחקקו חוקי פריקת עול מלכות שמים ואף על פי כן עד סוף ימיו לא פסק מלומר ולהיות בטוח: 'שאנחנו קרובים לימות המשיח!' וכפי שרואים בעשרות מכתבים שכתב בחמש (5) שנותיו האחרונות בספר 'אגרות ומאמרים' ותמיד עורר על כך שעלינו להתחזק בשמירת התורה והמצוות ולהחזיר את הרשעים בתשובה כי הזמן מסוגל מאוד לגאולה! 

וכפי המובא לעיל ופתיחה ב כך מקובלנו גם מכל גדולי ישראל שהיו בדורות הבאים לאחר שכבר הוקמה מדינת ישראל שעדיין אנו בתקופה זו המסוגלת של עקבתא דמשיחא ואם נעשה את המוטל עלינו נוכל לזכות במהירות לגאולה וכפי שהאריך בזה גם מרן הגר"א וסרמן זצ"ל בספרו 'עקבתא דמשיחא' 

וביותר שאחד הדברים העיקרים שעליו סמך הח"ח כי זמננו קרוב לגאולה הוא מחמת כל הסימנים שנאמרו בגמרא על תקופה זו של 'עקבתא דמשיחא' ו: 'דור שבן דוד בא' והמתבונן יראה: שמאז זמן הח"ח לא רק שלא פסקו הסימנים אלא עוד התחזקו והתרבו כל הסימנים של 'חוצפא יסגא' וכו' ובית ועד לזנות ויראי חטא ימאסו וסר מרע משתולל והאמת תהא נעדרת וכו' ביתר שאת וביתר עוז באופן נורא רח"ל 

וכמו שכתב השומר אמונים: 'שאף שהראשונים וגדולי הדורות הקודמים כבר חשבו: 'שבימיהם נתקיימו הסימנים!' אבל לא מיניה ולא מקצתיה אפילו חלק אחד מאלף (1/1,000) ממה שאנו רואים בזמנינו וכגון; ענין 'פני הדור כפני הכלב' שפירש רש"י (סנהדרין צז) 'כפני הכלב - שלא יתביישו זה מזה!' ולא היה דור מימות דור המבול שהיה בו חוצפה כזו לילך בפריצות נוראה ברחובות כבהמות ממש בלי שום בושה (פו"ב ממאמר הגאולה). 

גם מה שנאמר: שבתקופת חבלי משיח יהיו צרות עם הפסקות בין חבל לחבל (כדלעיל פ"ג ו) ניתן להבין: שהתקיים ברציפות מאז מלחמת העולם הראשונה וגם לאחר מלחמת העולם השניה במשך כל כמה שנים היתה מלחמה כנגד ארץ ישראל ובמשך ששים (60) שנות קיום המדינה עברו כבר שבע (7) מלחמות! וביותר בעשרים (20) שנה האחרונות בה אנו במלחמה וסכנה תמידית מהערבים שבתוכנו ומחוצה לנו ובאיום גדול מהרבה אויבים בעולם וראה לעיל הערה שכל המאורעות והצרות של הכלל ושל הפרט נכללים בחבלי משיח.

סימני הגמרא אינם רק סימן אלא גם סיבה לקירוב הגאולה!

וחשוב לדעת: כי רבים מהסימנים שנכתבו בגמרא אינם רק סימנים כעין נבואה שכך יהיה לפני הגאולה אלא הם עצמם גם סיבות לזירוז הגאולה! 

וכמבואר בגר"א דלהלן וממילא פשוט שככל שסימני הגמרא מתחזקים הם סיבות לזירוז הגאולה הנה בגמרא (חגיגה יד) נאמר: 'י"ח קללות קילל ישעיה את ישראל: "ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם" וגו' ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם: "ירהבו הגער בזקן והנקלה בנכבד" וכבר פירש שם המהרש"א: 'דבזה נתקררה דעתו כיון דהם סימני עקבתא דמשיחא שנערים פני זקנים ילבינו וכו' וממילא כשיבואו למצב זה הוא סימן לביאת המשיח!' 

וצריך ביאור: למה ישעיה קילל את ישראל? 

וביאר הגר"א על מגילת אסתר: 'על פי מה שכתוב בגמרא (ברכות ו) 'אגרא דכלה דוחקא' שמרומז בזה: שככל שהגלות דוחקת על כנסת ישראל זה ממהר את גאולתה ולכן כל הקללות הם לטובתם לקרב הגאולה וכמו שבמצרים 'קושי השיעבוד קירב את הקץ!' ואעפי"כ 'לא נתקררה דעתו עד שאמר: "ירהבו הנער בזקן" שאז בודאי יבוא המשיח! ד: 'בעקבתא דמשיחא תוצפא יסגא ונערים פני זקנים ילבינו' וכו' ואם כן נמצינו למדים: דכל מה שאנו רואים שמאז זמנו של הח"ח התחזקו והתעצמו כל כך אלו הסימנים הרי זה ודאי שהסיבות מתחזקות הרבה יותר לזרז את הגאולה.

יסוד נפלא של הח"ח: גם גאולה "בעתה" אינו מצומצם ואנו כבר בזמן המסוגל לגאולה זו!

הנה בפשוטו ענין הסימנים הם להראות שאנו בתקופה המסוגלת לגאולת בעתה אבל יסוד גדול מבואר בח"ח שגם הזמן המסוגל לגאולת "בעתה" אפשר שיהיה כמה שנים וכמו שבלידת תינוק כל החודש התשיעי כבר יכול להחשב כזמן הבעתה של הלידה ואף על פי כן באותו החודש עצמו שייך שיזורז הלידה לתחילת העת ושייך שידחה לסוף העת כך גם לזמן המסוגל. 

לגאולת "בעתה" יש זמן ארוך! וזה לשון הח"ח: 'אל יטעה הקורא בדברינו שהגיע זמן אחרית הימים שאנו מחליטים שעת זו היא זמן הקץ בצמצום, כי הדבר הזה בודאי סתום וחתום עד הגלות נגלות אור ישועתה! אבל על כלל הזמן אנו אומרים: שהעת הזאת בודאי חבלי משיח הוא כי נתקיים בו כל הסימנים שנאמרו בגמרא אודות הזמן ההוא ועד כמה ימשך? לא נוכל לדעת! וביד ה' לשים קץ לחבלים ולמהר הלידה ולדעתי זהו שנאמר: "אני ה' בעתה אחישנה" ופטריה דקרא כי זמן הגאולה דבעתה ג"כ אינו מצומצם באיזה יום ממש ואפשר שהזמן הראוי להגאל בעתה הוא איזה חודשים או שנים וכמו שידוע שסתם לידה הוא לט' חדשים ואפילו הכי אפשר שתהיה הלידה בתחילת ער כך אפשר שיהיה הגאולה בתחילת הזמן או באמצעו או בסופו ח"ו וזה תלוי ברצון ה' ובזכות שיתעורר מלמטה וזהו פשטא דקרא במה שנאמר: "אני ה' בעתה אחישנה" דהיינו; שכשיבוא הזמן של בעתה אז ימהר ויחיש ברחמיו ולא ימתין עד סוף הזמן ועל כן עלינו לעורר רחמים מלמטה כדי שיחיש ישועתו לנו (חומת הדת פי"ג).

 ואם כן לפי מה שכתב הח"ח נראה מסימני הגמרא: כי כבר בזמנו הגענו לתחילת התקופה המסוגלת של 'חבלי לידת המשיח' ואמנם איננו יודעים מתי הוא הזמן האחרון של אותו העת אבל אף על פי כן יש בכך ידיעה חשובה עבורנו: שאנו בתקופה זו המסוגלת בקלות ללידה! וככל שמתאחר הזמן אגו מתקרבים לסיום התקופה שבהכרח תביא ללידת המשיח וגם בכוחנו לזרז אותה יותר בקלות על פי מעשינו וכדלעיל פ"א ועלינו להכין את עצמינו לכך!

בתקופת "בעתה" אפשר בקלות לזרז ל: "אחישנה" ולחסוך תהליכים!

 ויש להוסיף עוד דכידוע הח"ח עצמו אמר בזמנו לאחר מלחמת העולם הראשונה: 'כי אמור להיות עוד שתי (2) מלחמות עולם! על פי המבואר בחז"ל שיהיו ג' מלחמות גוג ומגוג! מובא במלבי"ם יחזקאל לח, ב ועיין להלן שעד ה פ"א בהערה! וכבר אז אמר הח"ח: 'שמלחמת העולם השניה תהיה כעבור שנה!' וכן בשנת תר"ץ אמר: 'שמלחמה עולמית אמורה להיות בעוד עשר (10) שנים כדי לקיים את התהליך של: "והניעותי את בית ישראל"! עיין לעיל פ"ג 

ואעפי"כ כתב באותם שנים עשרות מכתבים שהודפסו באגרות ומאמרים: על כך שחובתנו להכין את עצמינו לגאולה הקרובה! וזה תלוי בנו וכו' והיינו על כרחך כי הח"ח ידע: כי אלו תהליכים האמורים להיות בגאולת "בעתה" וכמבואר בגר"א לגבי כל תהליכי 'חבלי משיח' עיין להלן שער ה ספ"א אבל כיון שבגאולת "אחישנה" אפשר לדלג על ההרים ובזמן שמתחיל ה: "בעתה" אפשר בקלות לזרז ל: "אחישנה" לכן הח"ח שראה שאנחנו כבר בזמן המסוגל לבעתה עורר מאוד את עם ישראל להזדרז ולהכין את עצמם כי כעת מאוד בקלות אפשר לזכות ל: "אחישנה" ואז באמת לא יצטרכו את השלבים הנוספים!