ובא לציון גואל - חלק כו | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'ובא לציון גואל' (עמודים קמו-קנ) שחיברו הרב יוסף רובינשטיין שליט"א - - - 

ידועים דברי הח"ח: 'שתשובה שלימה ואמיתית היא להתנקות מכל זוהמת החטא

שהטהרה כעין הדרך שמצינו לגבי הכשר כלים ששם הדין הוא: שמתחילה צריכים לנקות את הכלי לשפשפו ולהסיר את החלודה קודם שיגעילנו אח"כ צריכים להכשיר את הכלים כדרך תשמישם דהיינו; כלי שרגילים להשתמש בו באש צריכים להעבירו באש וכלי שתשמישו ברותחים הכשרו ברותחים וכך צריכה להיות גם טהרת בני אדם מטומאת עוונותיהם ומחלאת זוהמתם ראשית להעביר את החלודה של העוונות ע"י תשובה חרטה על העבר וקבלה לעתיד. אבל אח"כ כדי להכשיר את האדם ולפלוט ממנו את טומאתו צריך לעשות תשובה באותו המצב והאופן כמו שהיה החטא אם החטא היה באש בהתלהבות אז גם התשובה צריכה להיות בהתלהבות ועיקר הכשר האדם הא ע"י עסק עמל ויגיעת התורה שהיא מכשרתו ומרוממתו ומטהרתו וממילא באופן זה עליו לעסוק בתורה עם כל האש וכך בשאר דברים אם נכשל בדיבור לשון הרע יעסוק בדיבור של תורה וכדו' 

וכמאמר רז"ל: 'הצדיקים באותו דבר שחוטאין בו מתרצין, ואם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות!' (ח"ח על התורה פרשת מטות). 

ומכל מקום בדברי הח"ח כאן מבואר: שכדי לזכות לגאולה אין צורך עדיין להגיע לדרגה של תשובה כזו ומספיק חרטה וידוי וקבלה אמיתית.

מדת הדין מעכבת את הגאולה עד שנתחיל בפועל לעשות תשובה!

נתחיל את הענין במשל סוחר אחד בא לסיטונאי וביקש ממנו: 'שימכור לו הרבה סחורה בהקפה ותיכף כשיחזור לביתו ישלח לו את הכסף!' 

אמנם הסיטונאי לא האמין לדבריו כי כבר קרה כמה פעמים שההוא לקח ממנו סחורה ולא שילם וגם אז הוא: 'הבטיח שישלם מיד!' ובסוף לא קיים את דבריו והתחיל הלוקח להצדיק את עצמו: 'כי אז היו כמה סיבות שגרמו לו שלא יכל לקיים את דבריו אבל עכשיו הוא באמת יתאמץ בכל כחותיו לשלם מיד כשיבא לביתו!' והתחיל לבכות ולהתחנן מלפניו שיחוס עליו ועל אנשי ביתו שלא ימותו ברעב.

ואמנם הסיטונאי התרכך וריחם עליו וכבר היה חפץ לתת לו את הסחורה בהקפה אבל אז התקוממו כנגדו משרתיו המוכרים בחנות 

ואמרו לו: 'אנחנו מכירים את האיש הזה וכבר כמה פעמים הוא רימה אותנו! ולא שילם לנו על כל מה שהבאנו לו' ולכן בשום אופן לא הסכימו ליתן לו שוב בלי שישלם מראש. 

היה שם איש חכם ששמע את הויכוחים ואמר לקונה: 'אתן לך עצה תבקש מהסיטונאי; שאפילו שבעיקרון הוא מוכר רק בסיטונאות אבל מחמת קושי מצדך שירחם עליך! ויסכים למכור לך כעת רק מעט סחורה כפי הממון שכן מצוי לך בידך ולאחר שתמכור את זה תוכל לקנות עוד מעט וכך לאט לאט תוכל לקנות את כל הסחורה' 

ואכן הסכים לזה הסיטונאי ולאחר זמן קצר השיגה ידי הקונה לקנות את כל הסחורה ולהרויח.

הבטחה שנשוב בתשובה לא מספיק כי גם ביום הכיפורים הבטחנו ולא קיימנו!

 כן הדבר בענינינו כתיב (ישעיה ל): "לכן יחכה ה' לחננכם" ואמרו חז"ל (סנהדרין צח): 'שגם הקב"ה כביכול מחכה לחונן את עמו ישראל! ופריך בגמרא: 'מאחר שהקב"ה בעצמו מחכה! מי מעכב על ידו?' ותירצו: 'שמידת הדין מעכבת את הגאולה!' 

והיינו; כי אנחנו מתחננים להקב"ה: 'שישלח לנו משיח צדקנו! כי כבר אין בנו כח לסבול את עול הצרות והיסורים ואנחנו מבטיחים: שכאשר יבוא המשיח נתקן את כל מה שקלקלנו! 

אבל הקב"ה טוען: 'הנני מוכן לשלוח לכם את המשיח כל יום! אבל בתנאי; שקודם תשובו בתשובה כי כבר בעבר הבטחתם: שאם רק תוושעו אז תחזרו בתשובה שלמה! ולא קיימתם דבריכם!! וכדכתיב (תהילים עח'): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" 

והראיה לזה: מיום הכיפורים שאדם מבטיח: 'שלא ישוב לכסלה עוד!' ולמחרת יום הכיפורים שוכח כל מה שהבטיח ואת כל מה שקיבל עליו אתמול וכן הדבר תמיד בכל שנה ושנה! ואמנם אפילו אם הקב"ה בעצמו נעתר לנו לסמוך על הבטחותינו 

אבל מידת הדין מעכבת בטענה: 'שמעולם לא קיימנו את כל מה שהבטחנו וקיבלנו על עצמינו!' 

ואם כן לכאורה אין לנו שום עצה ותחבולה ח"ו.

הדרך לחזור בתשובה: לשלם בתשלומים קטנים ולשוב בהדרגה

אבל באמת יש לנו עצה לקרב קץ הגאולה והיא כי אמנם לשוב בתשובה שלמה על כל מה שקלקלנו אי אפשר בפעם אתת בזמן קצר משל; להפסיק ברגע אחד מכל דיבורי לשון הרע ושקר וכדו' וליזהר בכוונה בשמונה עשרה ולימנע מביטול תורה וממחשבה וראיה אסורה וכדו' אבל מכל מקום יש בידינו להתחיל בתשובה בהדרגה ונשוב ממה שאנחנו כן יכולים ונתחיל ללכת במהלך של תוספת תשובה מעט מעט והיינו שקודם נתפוס כמה פרטים שעליהם נעבוד לתקן ואח"כ נוסיף עליהם מעט מעט עוד ועוד פרטים והיינו שנתחיל לתקן מעט את כח הדיבור כגון; לשון הרע הלבנת פנים הונאת דברים וכדו' ובהם גופא נראה לתקן מתחילה את הדברים שנשתרשנו בהם ואחר זמן נתרגל להזהר מכל חלקי דבור האסור ואח"כ יראה להוסיף לעבוד על עצמו לתקן מה שקלקל בכח המחשבה וראיית העינים ובראשם יזדרז להזהר מחילול שבת הוא וביתו וכך יעבוד גם בעשה טוב ויזרז את עצמו לקיימם ככל אשר יהיה ביכלתו מעט מעט עד שבהמשך הזמן יתקן הרבה ענינים ויקובל זה לפני הקב"ה ויחשב לנו ששבנו בתשובה כראוי ואז בודאי ישלח לנו משיח צדקנו (בית ישראל פרק ה').

סדר עשיית תשובה:

ואין שום עצה לדחות את היצר הטוב ב: 'לך ושוב לאחר זמן!' אלא כל אחד צריך לעורר את עצמו מיד לתשובה בכל לב ונפש. ולהתבונן על הסיבות המפסידות לעבודת ה' ולהסירם ויסדר לעצמו הנהגה שיהיה כל ענינו על פי התורה וירשום את זה בפנקסו ברמז ויהיה לו עת קבוע ללימודו שלא יחסר לו יום אחד מקביעותו וגם יקבע לעצמו זמן קבוע ללימוד ספרי יראה וטוב מאוד שישכים כל בוקר ויסדר לעצמו איך יתנהג באותו היום ובכל ערב שבת קודש יתבונן: אם שמר כפי מה שסידר לעצמו. (תורת הבית פרק יג').

הזמן המתאים לחזור בתשובה הוא היום והרגע!

ידוע לכל איש ואיש: דסוף סוף נצטרך לתשובה! ופרשת התשובה זו עתידה להתקיים ואם כן מדוע נשב בחיבוק ידים ולא נתחיל בתשובה כעת הלא עתידין אנו ליתן את הדין ע"ז גופא שאחרנו את תשובתנו היוצא מדברינו: שצריך כל איש מישראל לחוש לכבוד דה ולזרז לעצמו וגם לאחרים לשוב תיכף בתשובה שלמה לפניו ולא לדחות את זה לזמן מאוחר יותר! כמו שאמר הכתוב (משלי ג'): "אל תאמר לרעך" - זה היצר הטוב "לך שוב ומחר אתן ויש אתך" (לקוטי אמרים פרק יב'). 

וראה בספר אהבת חסד (חלק ב' פרק יא') בהגהה שהביא מהמדרש (רבה בראשית פרק כא'): 'אין "ועתה" אלא תשובה – שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' א-לקיך שואל מעמך" והאריך שם שכוונת הכתוב: שאין לאדם לדחות את התשובה לרגע אחר אלא לחשוב: "ועתה ישראל" וגו' כעת ברגע זה מה הקב"ה רוצה ממני? ויחשוב: כאילו אין לו אלא רק יום זה בלבד לחיות! ולשוב ולכן מיד ברגע זה יזדרז לשוב!

אפילו בעד פרוטות מוכנים לשוב בתשובה!

הח"ח היה אומר: 'שוכרים אדם שיהיה עד לקידושין או גירושין ובעד איזה תשלום קטן הוא עושה: 'תשובה!' כדי שיהיה כשר לעדות והקב"ה המפרנס את האדם כל ימי חייו קורא לו תמיד: 'לשוב בתשובה!' ואיך יתכן שלא ישוב?' (ח"ח על התורה עמוד רכט' ועוד).

 ובעצם לא רק מי ששוכרים אותו אלא כל אדם שמבקשים ממנו להיות עד מוכן לשם כך לחזור בתשובה להתחרט על העבר ולקבל על העתיד והוא מפשפש במעשיו ומחליט להחזיר את כל הגניבות והחובות שלו ואם כן למה כשהקב"ה מזרז אותנו לשוב לא מוכנים להעצר ולעשות תשובה כזו?!

הח"ח היה אומר: 'באיזה זכות אנחנו יכולים בדור שכזה לזכות למשיח? - בבושה שיתבייש כל אחד מעצמו במומים שלו, שאין בו מתום!' (מע"י חלק ב' 662).

הדרכות שונות מהח"ח בעניני תשובה:

דע דבעניני תשובה אין מספיק לאדם שלא יעשה העבירה עוד פעם אלא צריך לשוב לפני ה' דהיינו; להתוודות לפניו ולהתחרט על העבר ולקבל על להבא שלא ישוב לכסלה עוד (תורת הבית פרק יג'). 

כמו אדם שקלקל את בריאותו וחלה מחמת שאוכל מאכלים לא בריאים וכדו' ראשית יאמר לו הרופא שעליו להפסיק לאכול את המאכלים הרעים ורק אח"כ יתן לו רפואות לרפא את חוליו וכך בענין התשובה וחולי הנפש ראשית יש לעשות קבלה לעתיד ורק אח"כ חרטה ווידוי ותיקון העבר (שיחות הח"ח עמוד צט'). 

א. ה. עיין בזה בשערי תשובה (א, יא) דתלוי בסוג החוטא.

'מהי תשובה? אתם חושבים שאם לובשים שק יוצאים בזה ידי חובה? - לא! תשובה נקראת להיטיב דרכיו כל אחד במה שהוא פגום לפי ערכו ומעמדו. 

ומסופר שחזן אחד נכנס אצל ר' ישראל סאלאנטר זצ"ל ושאל אותו: 'מה צריכה להיות התשובה שלי?' 

וענה לו: 'אתה צריך להשתדל לשיר בנעימה! כי על כך משלמים לך' (שיחות הח"ח עמוד קלט). 

ומתי נקרא שכבר עשה תשובה? - אדם צריך שירגיש אצל עצמו שהוא נהיה אדם אחר לגמרי ואם אינו מרגיש זאת עדיין שוכב הוא בבוץ כמו מקודם! (מע"י חלק ו' 357).

כעין זה אמר הח"ח פעם בליל הסדר: 'ודאי שתבוא הגאולה המובטחת! אבל לשם מה הסבל? בשביל מה העינויים? כתוב בגמרא: 'שישנם שני (2) זמנים לגאולה; האחד (1): "בעתה" והאחר (2): "אחישנה"; לא זכו – בעתה, זכו – אחישנה'. אם זכו - יהיה זה בלי לחכות! אם כן מה השטות שלנו לחכות בכמין עקשנות ילדותית מרושעת דווקא לזמן האחרון של בעתה?! וגם אז הרי יצטרכו תשובה 'אלא שהקב"ה יעמיד עליהם מלך קשה כהמן!' עד שישובו בעל כרחם. 

'היוצא מזה' מסכם הח"ח: 'הוא תשובה ותשובה! שומעים אתם רבותי?' שנה הח"ח לנוכחים: 'הדרך היחידה והנכונה להיפטר מכל הצרות והמרעין בישין של הגלות המר היא תשובה!' (מע"י חלק ו' 140).