ובא לציון גואל - חלק כט (מעודכן!) | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יוסף ז'ו ראל, בן שושנה סוזי,

הצלחה בחיים, פרנסה בשפע וזיווג הגון.

ענת בת בלה, תזכה לפרית בטן ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל.

אמן. להצלחתנו ולהצלחת שופר. אמן. אמן.

מרדכי בן מסעודה, פרנסה טובה ורפואה שלמה.

תצא ממנו המחלה בדם ותעבור לקלאוס שווה במהרה.

אמן.

בת שבע הלוי תצא ממעשרה מהרה, תחזור בתשובה שלמה אמיתית

ותזכה לתקן הכול ותהיה באמת תמיד אמן.

אמן.

ובא לציון גואל, חלק ל״א.

עוד דבר שצריך לתקן כדי שיבוא מלך המשיח

זה עניין הצניעות.

בשנת תרפ״ט

חפץ חיים פרסם מכתב גלוי.

הנה אנחנו צועקים לשם

אל תשליכנו מלפניך

ברוח קודשך אל תפקע ממנו.

ואנחנו בעצמנו מרחיקים את הקדוש ברוך הוא מאיתנו.

הקדוש ברוך הוא ציווה והתקדישתם והייתם קדושים.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו כל המקדש עצמו מלמטה

מקדישים אותו מלמעלה.

מעט

מקדישים אותו הרבה.

בעולם הזה מקדישים אותו לעולם הבא.

מצד שני,

כתוב כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב ממחניך להצינך.

והיה מחניך קדוש,

ולא יראה בך ערוות דבר.

ושם מאחריך,

אם הוא יראה בך ערוות דבר,

מסתלקת השכינה, מסתלקת ההשגחה.

נמצא אם כן,

שכל פריצות

גורמת לעם ישראל להיות נתונים בהסתר פנים,

חס ושלום.

וגם גורמת להשרות את הסטרא אחריו במקום.

אז זוהר הקדוש, פרשת נשוא,

לאף קוב קווי,

אפילו גילוי מעט משער ראש האישה בבית,

משרה שם את הסטרא אחריו, ומביא עניות וקללה לבית.

אמר רבי חזקיה,

תבוא מהירה על האיש שמניח לאשתו לתרועות

משערות ראשה חוץ לכיפתה כשהיא בבית.

אישה שהולכת בבית ומגלה קצת משערות ראשה, חוץ לכיפתה, יש לה כיפה אחת, אבל היא מגלה חלק.

היא בבית.

גורמת עניות בבית,

מסירה את הקדושה מהבית, ובניה לא יהיו גדולים בדור.

ואסור להתפלל כנגדה, ואסור לברך כנגדה.

וזה גם עיקר סיבת הצרות ודוחק הפרנסה שבדורנו.

שהרי מפורש בתורה שרק אם אנחנו קדושים,

השם יתהלך בינינו להצילנו.

וזה כולל את כל סוגי ההצלה,

מחרב, מרעב וכדומה.

אבל אם חס ושלום יש ערוות דבר,

הקדוש ברוך הוא שם מאחרינו, ממילא

יכולים לחול עלינו חס ושלום כל הסיבות.

והרי אמרו חכמים זיכרונם רוחת טפח והאישה.

במקום שהדרך להיות מכוסה

זה בכלל חרבה,

אפילו מאשתו ובתו.

ואסור לברך כנגדה.

וכיום באמנות הרבים מתפרץ הדבר מאוד על ידי מודה,

שהיא גרועה ביותר, שהיצר רע פיתה לנשים ללכת בביתן

עם חלוקים

באופן שזרועותיהן מגולות

וצווארן מגולה

במקום שהדרך להיות מכוסה.

אין אף אחד

בבית.

והצניע ללכת עם השם אלוקיך זה בכל מקום.

או שאין שיער ראשן מכוסה מתוך הבית.

ועל ידי זה כל הברכות שהבעל מברך כנגד אשתו ובנותיו

הן כנגד חרבה.

ובמקום להמשיך ברכה,

ממשיכים לבית עניות.

ועוד,

שהמודה הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הורים,

ולפעמים

לשפיכת זרע,

ומסכן בזה את בניו הקטנים,

כמו שכתב המייעבץ בסידורו,

מי שבא לידי כך.

וכמעט מבטלים בזה בידיים את מה שחייבה התורה והיה מחנך הקדוש.

ידוע שחכמים זכרו רבינו, אנחנו אמרו, כל המביא עצמו לידי הרהור,

אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

ובזמננו,

השטן התחכם לטול מישראל כוח קדושתם,

ולפגוע בהם,

כעין עצת בלעם הרשע.

ולכן,

מגרש השטן

את הנשים ללכת בפריצות בבית.

ומה שהיה צריך יצררה מלפנים, לעמוד כמה שנים,

התחכם היום, עושה זאת בזמן קצר.

על כן, מחויב כל איש לתקן מלבושי בני ביתו כראוי,

שלא יוכלו להביא לידי שום הרהור, חס ושלום.

ואף אם ילעגו לו,

לא יחוש לזה.

וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה, מותר לאדם להיקרא שותה כל ימיו,

ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום.

צריך להזיל את הנשים גם מאיפור יותר,

שמתאפרות יותר מדי עם שפתון אדום וכזה מכל מיני צבחים,

וזה לא מותר.

אישה יכולה לשים איפור, לסלק ממנה,

אם יש לה איזה חסרון בפנים, משהו,

איזה בהרת, ואיזה חיברון,

ואיזה פצעים, ודברים כאלה, נסתיר את זה ככה בעדינות.

אבל לא להבליט שכולם יסתכלו,

זה ודאי שאסור.

והנה ידוע, כשפורצת שרפה בחרם המלך

והלהבות גדולות,

יוצא כרוז, התחזקו כולם לכבות האש, בכל מה שתאכלו.

כרם המלך מוער.

ואם תתעצלו בדבר,

תקראו מורדים,

כי לא אכפת לכם שהכרם של המלך נסרח.

אתם לא חוששים לכבודו?

אבל אם תתחזקו כראוי ותכבו את האש,

כל אחד יקבל שכרו ברוב כבוד, לפי ערך התחזקותו.

חפץ חיים ימים במקום אחר, למשל,

שגם אדם פשוט

יכול לקנות מדרגה של שר.

לא שר הפנים ושר הבריאות,

איש הבצל,

אלא ממש להיות שר אצל הקדוש ברוך הוא. איך הוא יכול?

עידש עד מלחמה,

והאויבים התחילו לתקוף

את המלך שהיה נמצא בשדה המערכה.

ובא אחד, לא מהשרים,

אחד מהחיילים,

וקפץ וגיפף את המלך,

שעם יבוא חצי ייכנס בו.

והוא לא נפגע,

ואחרי המלחמה מיד הוא נתן לו צלש ועלה אותו להיות שר.

במלכות.

כי באותה שעה כל השרים שהיו סביבו, כל אחד דגל עצמו ברח.

והשאירו את המלך, הפקירו אותו.

ובא זה האיש הפשוט,

ועשה מעשה,

וגונן.

אותו דבר פה.

יש אנשים שלא מתריעים על הדברים האלה,

ולא אומרים, ורואים בעיניים דברים כאלה,

ושותקים וכו'.

וכרם בית ישראל מתחלל,

ויש שרפה,

חצר רע שורף את העיניים של האנשים,

מבחיר בהם,

את האש והתשוקה והחמדה והכול,

וכולם שותקים.

ואם בא מישהו ומתריע בשער,

ומזעיק את כולם וכולם,

יגיע הרגע שהקדוש ברוך הוא ינשא אותו מעל כולם.

כי זה לא משנה מי אתה,

העיקר מה אתה עושה

לכבוד השם.

אתה מבעיר בעירות או מכבה אותן.

זו הנקודה.

כך הדבר בענייננו.

עם ישראל נקראים כרם השם,

כמו שכתוב בישעיה וו.

כרם השם בית ישראל.

ובעברותינו הרבים,

תבערה גדולה נפלה בכרם בכמה מקומות על ידי המודה המשתנה כל שלושה חודשים.

ומתגבר כוחת טומאה מאוד.

שהרי אפילו הרהור ביום מביא נידי טומאה בלילה.

ולכן נפסקת ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד מעסקיו,

ונסבבים עליו צרות.

והחוב על כל איש בישראל לכבות את האש הנורא הזה,

ולתקן בבית

שיהיה הכול בקדושה ובצניעות כדין.

ולעתיד לבוא,

יזכה כל אחד לראות פני שכינה כפי ששמר את עיניו

בעת הזאת.

וידוע שפנתי בן ליש,

שהיה צדיק גדול,

ועמד ל... יותר קשה משל יוסף הצדיק,

יותר קשה

משל בועז.

הוא ישן

עם אישה שאסורה עליו, ותקע חרב בינו לבינה,

כי היא הייתה מיוחדת לדוד המלך.

והוא לא נגע בה, שנים.

זו גבורה שאין כתורמתה.

שאול המלך נתן לו אותה,

אבל הוא ידע שהיא מיוחדת לדוד.

אבל הוא הביט בה.

וכיוון שהוא הביט בה,

כשהוא הגיע לעולם האמת,

במקום שיושבים צדיקים בעטרותיהם בראשיהם,

ונהנים מזיו השכינה,

ולהנון מזיו השכינה זה בעיניים.

וכיוון שהעיניים שלו לקו, חטאו,

אז הוא לא יכול להיכנס.

אז הורידו אותו עוד פעם לעולם הזה לתקן,

והוא בא בגלגול של מטייע בן חרש.

רבי מטייע בן חרש.

ואז בא אליו היצר הרע, בני סלאח שילה,

בדמות אישה יפה,

ובא מולו,

אז הוא הסיט את מבטו.

בא לו, מה הצעה? עושה ככה.

רעש, הוא לא יכול לזה, כל מקום הוא בא.

אמר לנעל שלו שיחמם את המסמרון לבין אותו באש,

ותקע את זה בעיניים וסימן עיניים.

הקדוש ברוך הוא שלח לו את המלאך רפאל לרפאת אותי.

הוא אמר לו, מי אתה? אמר לו, אני המלאך רפאל, שלח אותי הקדוש ברוך הוא.

אמר לו, מה אתה רוצה? הוא אומר, לרפא אותך.

הקדוש ברוך הוא שלחה לי.

אמר לו, תודה רבה, לא רוצה.

חזר לקדוש ברוך הוא.

אבל הוא לא רוצה.

אמר לו, תבטיח לו שהוא לא ייכשל יותר בעיניים.

ירד, הבטיח וריפא אותו.

ורק אז הוא גמר את התיקון.

אומר רבי ישחי,

זה מה שכתוב בגמרא.

פעמים שואלת הגמרא אבוך

במה אהבה זהיר תפק?

במה אבא שלך היה זהיר ביותר?

מה פירוש?

צריך להיות זהיר בכל התורה, בכל המצוות.

אבל לא, הם היו יודעים את סוד הגלגולים.

וכל אחד היה יודע מה הגלגול שהוא בא לתקן.

ולכן היה זהיר בדבר מאוד.

ולכן עדיף תהיה בן חרש שידע שהוא בא לתקן את עניין העיניים.

לא נכשל מעולם.

אז יצר הרע אמר אפשר שזה לא ייכשל?

אבל הוא זוכל אותו מבלטיבן לאש.

ניסה להכשיל אותו ולא הצליח.

וזה היה מעשה.

אז רואים שבן אדם,

שאם הוא חטא בעיניו, לא יזכה לראות פני שכינה.

זה מה שאומר, חפץ חיים.

לעתיד לבוא יזכה כל אחד לראות פני שכינה לפי איך ששמר עיניו

בעת הזאת.

ובקובץ מאמרים לאגרות חלק אל עמוד ר״פ אומר,

החפץ חיים.

אנחנו אומרים על הקדוש ברוך הוא שהוא שומר עמו ישראל.

איזה שומר?

שומר שכר?

לא. אנחנו משלמים לו.

לא משלמים לו על השמירה.

אלא מה? הוא שומר חינך?

ושומר חינך,

זכותו לסרב לשמור.

אני חייב לך משהו?

מה הוא אומר? אני שומר חינך.

מתי הקדוש ברוך הוא מסרב לשמור?

כתוב מפורש בתורה.

ולא יראה בך ערבת דבר.

כי אם הוא רואה ערבת דבר, שם מאחריך.

מסרב לשמור.

אז הקדוש ברוך הוא מודיע לנו מפורשות שיש פריצות,

מסיר את השמירה מעלינו.

ואז מופקרים לכל פגיעה.

חפץ האם היה מסתפק בשעת החופה.

אם יש פריצות,

אם אפשר למרח

את השם הברכות,

שהשמחה במעונו.

איזה שמחה יש פה?

פריצות.

שכינה לא שורה.

ואתם לא יודעים איך באים לחתונות.

ואיזה בגדים, ואיזה צבעים על הפנים, ואיזה מה.

יש כאלה שעושות

כיסוי ראש. מגדלים.

מגדלים.

יש כאלה ככה, לרוחב, וזה כמו הודים.

ויש ככה ויש ככה.

צריך לחסות, אבל לא לעשות מגדל.

גם זה לא צנוע.

כל דבר שמסב תשומת לב, מושך,

זה ההפך מציאור.

אישה צריכה לא לבלוט.

אבל מה לעשות, נחמדה מצנע.

זה כבר

הופך להיות כמו...

אני עוד הגעתי לבני ברק, היה כשהיו מדברים שהחצאית בישיבה לפחות עשר סנטים אחריהם בישיבה.

היום אתה רואה כבר אלה שהם כאילו מותחות,

מותחות ככה שזה יחסל לה את חצי הברך. מותחות כשהן יושבות כבר זה כמגדל צנועה, יש כאלה בכלל אכפת להם.

מה קרה?

תעריכו קצת את הזמנות וזהו. מה העניין לראות את הברך? מה יש שם? לראות שיש לך עצם? יודעים שיש שם עצמות.

מה, לא יודעים?

לא מובן. אבל זה הפיתויים של עץ הרעיון. פה עוד סנטים, שם עוד סנטים, פה עוד צערות, פה בצל, פה ככה.

מה זה?

מה זה?

ראיתי אישה,

כיסוי ראש, חסה את הראש,

אבל מוציאה מפה סערות, מפה סערות, מפה סערות.

ככה, חבילות,

כמו צמות, בלי צמות.

כמו צמות, השיעור שיש לה סערות, שלא חשוב שיש לה קרעת.

ולעומת זאת, הוא רואה גברים

מגלחים את הזקן, רוצים להיות כמו נשים.

אומרים להם, תגדל.

לא, הוא מגלח.

לא, אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע.

אבא שלי המנוח היה עובד בבנק

ולא היה לו זקן.

אמרתי לו, אבא, די,

גדל זקן.

לא, אני עובד ציבור, אני לא יכול להשאיר וזה וזה.

אמרתי לו, אבא,

בסוף הוא הסכים, אמר לי טוב, בעבר,

נתחיל מהעובר.

בסדר.

שאלו אותך מה קרה, מה קרה, אם רואים אחת שהוא לא עוזר וחושבים שהוא באבן,

מה קרה או כאילו זה קרה.

אמרתי לו, תגיד עומר.

עומר, כולם מבינים.

טוב, אז הוא אומר עומר, נגמר העומר, לא מבין.

מה אני אגיד עכשיו?

אמרתי לו, תגיד ניסון.

אז הוא אומר לי, מה זה ניסון?

אמרתי לו, תגיד ניסון, תראה.

‫אחד שואל אותו,

‫אמר לו ניסון, אבל אה, נכון.

‫בתחבולות תעשה לך מלחמה.

‫בא איש הבצל.

‫וביחד אני אומר,

‫שאומר מוסר בנושא קודקס, ‫מביא קודם ארבונותו ומסורות, ‫שנה אמרנו מוסלמות, סמדו,

‫יא בין תורו, יא אדיב.

‫-כן.