השיעור מתקיים כל בוקר בבית כנסת יביע אומר בשעה 4:30 רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הכניעה א 25-1-12 בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח אנחנו לומדים עכשיו שער הכניעה. מהם אופני חיוב הכניעה לאלהים יתברך. 

ש. והכעס

ש. כבוד הרב היו כאלה, שהפסידו הכל בגלל הגאוה?

הרב: ודאי, ירבעם בן נבט ואלישע אחר וקרח

ש. בגלל התורה שהיתה להם או שסתם

ש. למה קוראים לזה כניעה ולא ענוה?

ש. הרב אם הוא מתעצבן ולא מראה את זה, הוא כועס באמת אבל הוא משחק אותה כאילו הוא לא כועס וממשיך רגיל אבל הוא בעצמו

הרב: אז הוא שולט

ש. אז זה גם נחשב טוב?

הרב: הוא מעביר על מידותיו, מידותיו פועלות והוא מעביר עליהם, אבל אדם אם יגיע למצב שלא יכעס בכלל, זה סוכר. כמו המעשה שמביא הרמב"ם שאומרים שזה סיפור עליו, שפעם הוא היה באניה ומישהו השתין עליו והוא לא עשה כלום, ורק תמה על הגוי שעושה עליו ואומר איזה שפלות יש לבן אדם הזה, והוא ממשיך לשבת במקומו, ואח"כ הוא רקד משמחה על השווית המידות, שיש לו בלנס, וזה לא פתאום ג'יו ג'יו ככה כמו אנשים כמו קפיצים, השוית המידות, אצלו אין שום בעיה, ככה ככה ככה, שבחו אותו גינו אותו עשו לו, זה אותו דבר, זה מדרגה, זה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם, זה שיא. אבל אתם בטח לא שואפים למידה כזאת, מי שואף למידה כזאת שיעשו עליו ככה קטנים והוא,

ש. בן אדם לא יכול להגיע לזה

הרב: הנה הרמב"ם הגיע לזה

ש. הוא הרמב"ם

הרב: הוא הרמב"ם, גם אתה יכול. אתה חלמת שאתה יכול להתענות,

ש. טוב אני כבר פוחד לדבר כבוד הרב.

ש. זה נטירה

ש. יש מספיק גויים

ש. אז מה הגבול בין

הרב: תיכף אנחנו נלמד עכשיו, יש שלשה דרכים,

ש. למשל הסיפור על הרמב"ם, האם זה לא כסילות?

הרב: לא, אצלו זה עבודה של מידות, כשאתה עושה את מה שאתה עושה כדי לעבוד על המידות זה בסדר, אבל כשאתה לא חש למידות ואתה לא יודע את ערכן, ובשבילך זה ראוי שיעשו לך ככה, זה ראוי, אין שום בעיה, בשבילך זה אותו דבר כאילו מצד הראוי, ואתה לא עובד על המידות שלך זה לא. חסידי נובהרדוק היו נכנסים לבתי מרקחת ומבקשים מסמרים, בשביל לעבוד על עצמם כדי שלא יהיה להם גאווה, ז"א הם רוצים שלא יהיה להם גאוה, אז הם מוכנים להיות מבוזים אבל בשביל לעבוד על עצמם, הם ידעו את ערך הנשמה שלהם, אבל מה, הם ידעו שערך הנשמה ייפגם אם הם יהיו בעלי גאוה, כי אם אתה מעריך את עצמך אבל אתה מתגאה בערך העצמי שלך, אתה כבר מפסיד, כדי ללכת לקצה השני הגאוה צריך ללכת לקצה השני הרחוק, אז הם היו עובדים לבזות את עצמם, אבל לא מצד שהם זלזלו בעצמם, הפוך, הם ידעו את ערכם ופחדו שהערך העצמי יביא אותם לידי גאוה אז הם עשו בלנס למטה. זה עבודה. אבל אחד שבאמת לא חש בכלל ולא אכפת לו מטינופת ולכלוך ויכול לעשות דברים שהם, וזה בגלל שככה הוא חושב שככה ראוי לו

ש. לא שומעים

הרב: לא, כלפי הבורא הוא מדבר, הוא לא מזלזל, כלפי הבורא.

ש. כלפי אדם

הרב: מה כלפי אדם

ש. כלפי אדם יש לך הוה אמינא שלא, סליחה שאני אומר כלפי אדם, אין הוה אמינה שזה כלפי אדם, גם בהמשך הוא אומר על אברהם אבינו שעשה כלפי אדם, ברור שכלפי ה', יש לו הוה אמינה שכלפי ה'?

הרב: זהו? לא, לא, אני רוצה לענות, זכותי לענות, גמרת? זהו. "ואנכי תולעת ולא איש" דוד המלך הגיע למעלות גדולות ביותר בעבודת הבורא, אז מה הוא יכול להחשיב את עצמו, אני מאן דאמר, אז אם אני מאן דאמר אז אני משנן לעצמי שאני תולעת ולא איש, איש זה לשון חשיבות, אני אין לי לשון חשיבות, אני תולעת. אברהם אבינו אמר, ואנכי עפר ואפר, מה זה עפר ואפר? כלפי ה' אני עפר ואפר. למה כלפי ה' אני עפר ואפר? כיון שאם הוא היה במלחמה נגד ארבעת המלכים אם הוא היה מפסיד, מה הוא היה? עפר, מי הצילו, מי עשה לו את הניסים שהוא זרק חול והצליח, מי זה זורק חול ומצליח? אם לא ה' שעשה זאת הייתי עפר, ואם ה' לא הציל אותי בכבשן האש הייתי אפר, כי מי שנכנס לתוך האש מה הוא? אפר. אז אנכי עפר ואפר כלפי ה' שהציל אותי והשאיר אותי, אז אני זוכר שאני עפר ואפר. אם לא ה' אני עפר ואפר, זו מציאותי, ולא ביחס לאנשים אלא ביחס לה'. שאלתך הבאה.

ש. לגבי אדם שעובד עבודה בזויה, וטוב לו משמונה עד ארבע כאשר בראש השנה הוא מבקש ה' תן לי שמונה עד ארבע פרנסה, כי מרוב ריבוי עוונותיו אין לו אומץ לבקש תן לי להיות להרויח מיליונים תן לי להתענג, מרוב שהוא מלא עוונות, מה יעקב אבינו ביקש? תן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ז"א תן לי את המינימום, זה מה שאני מבקש.

הרב: זהו? ובכן, מה אתה אומר, אדם יש לו הרבה עוונות אז מה הוא יבקש מיליונים? אז על מה אתה מדבר רק בכסף, או מעט כסף או הרבה כסף, אז אתה צנוע, אתה יודע יש לך עוונות אז מה תבקש הרבה, אתה מתכוון להמשיך בעוונות ממילא אתה לא תבקש הרבה כי אתה לא מתכוון להשתנות, אז ממילא תן לי את המינימום, מה אני מבקש מיליונים פרס על עוונות, הרי אתה לא תתן, אז מה אתה אומר אני ככה, למה לא תבקש שלא יהיה עוונות ושתהיה צדיק, למה לא תבקש שאני אהיה בן של מלך ולא עבד לעבדים, אז ז"א זה מה שאמרנו, זה הבקשה של הכסילים ועמי הארצות שלא יודעים את ערכם ולא יודעים את מעלתם, לכן מה הם מבקשים? מה שביקש הילד ההוא שהיה באי, תן לי רק פרנסה שלא יקפחו את פרנסתי ואהיה מסודר, הפוך זה מראה שפלות של האדם ודלות נפשו שהוא לא יודע את ערכה ויקרתה, אם היה יודע היה מבקש על אמת, תן לי לצאת מהבוץ ואני אהיה בן אדם כמו שצריך. הקב"ה מוכן לקבל כל בקשה בפרט ברוחניות. כל מה שיבקש אדם ברוחניות הקב"ה מבטיח לתת לו. ברוחניות אין גבול, תבקש מה שאתה רוצה, גם אם לא מגיע כן מגיע ה' יתן. אבל תראה שאתה בכיוון, לא תגיד אני רוצה ותחכה במיטה שהוא יבוא יעיר אותך ויקח אותך וירים אותך, לא לא, תעשה עד היכן שידך מגעת ושמה הקב"ה ירים אותך.

ש. לפני ראש השנה הייתי קם בשמונה מתפלל הייתי מתפלל בשמונה וחצי, ולפני ראש השנה אסף סיפר לי על השיעורים, כשהתפללתי בראש השנה אמרתי ה' תזכה אותי ללמוד שיעור אצל המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק, כך אמרתי, ושאני אקום תפילה בנץ, זה מה שאמרתי וזה אחד מהדברים שביקשתי אין מציאות שאני קם בשעות כאלה, לא עייף גם, ב"ה, קיבלתי, אילו ממש קיבלתי, אין מציאות שאני לא, לכן אני אומר זה לא טרחה עלי, וזה לא היתה מציאות כזאת.

הרב: ואתה גם מתענה ארבעים.

ש. זה כבר לא

ש. סורו נא

הרב: מה זה סורו נא, רק סורו נא? שמעו נא המורים והיה אומר דברים קשים ביותר, והיה אומר שמעת היותי, ז"א ממרים הייתם מעת היותכם, ז"א ל הזמן הייתם ממרים ארבעים שנה, אני מכיר אתכם ארבעים שנה אתם רק ממרים, ונותן תוכחת, ככה מדברים? ככה מדברים? בחיאת משה ככה מדברים? זה לא אומר שהוא לא עניו, זה נקרא כניעה אמיתית לפני הבורא אבל מתי ש צריך, אנחנו תיכף נראה, צריך לדעת לדבר, אבל כניעה בכל מקום, מה אני אגיד, מה אני אומר, מה אני מה חיי, אני יכול להוכיח אחרים, אייי, הלואי אני וזה וזה, זה כניעה בהמית. זה מה שאומר כאן, כי ליבם צפנת משכל על כן לא תרומם, מה זה אומר? זה אומר כלומר לפי שאין להם שכל אינם מכירים את ערך נפשם, ועל כן אין לבם מתרומם, והענוה שלהם היא ממילא ענוה בהמית. ז"א, ליבם צפנת משכל, השכל לא מגיע ללב שלהם בכלל, ולכן היא לא תרומם את הנפש שלהם וממילא הענווה שלהם היא ענוה בהמית, כמו שבהמה היא כנועה, אתה נותן מכה לחמור, חמור מה יעשה, אז הוא הולך לפי המכות, אבל הוא לא יכול ככה פתאום להגיד לך, הלו הגזמת, מה הבנתי, למה עוד אחד? זהו, כניעה בהמית, זו כניעה שהיא לא כניעה שאנחנו דורשים ומצפים מעצמנו. כן.

ש. ... אמרת המורים, רב לכם

הרב: לא משנה, כן על המורים גם אז מה?

ש. ז"א יש צד להגיד שחס ושלום, חס ושלום חס ושלום, שמשה לא בדיוק, ז"א חס ושלום אבל זה לא הדרך הנכונה

הרב: לא, זה הדרך הנכונה, רק הוא אמר את זה בכעס זה הנידון, אם היה אומר את זה בלי כעס לא היה נידון, שמי שחכם וכועס חכמתו נשכחת ממנו, מסתלק.

ש. משה עניו, לא יכול לכעוס, ז"א אין לו כזאת מציאות שיכול לכעוס

הרב: ודאי שיכול

ש. מי שעניו לא יכול לכעוס

ש. הרב הנפש זה

הרב: הנפש זה החלק הבהמי שנמצא באדם, ויש נפש שכלית, כרגע אנחנו מדברים על הנפש שבעצם מרגשת, השכלית על הבהמית שמרגשת את המעלה שלה, ושהיא מרוממת יותר מבעלי החיים, ואין לה שיתוף עם המידות המגונות שלהם. וגבהותה מהדמות במידות פחותי בני האדם במה היא גבוהה יותר מהפחותים שבבני האדם? ביתרון החכמה שיש לנפש הזאת, שאדם הוא בעל חכמה, ויקרת הנפש, שהוא מייקר את עצמו, לכן אומר הפסוק, "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו", אדם ביקר - אם אתה מייקר את הנפש שלך ואתה יודע את מעלתך ואתה לא מבין, אתה לא מבין את ייקר הנפש שלך, אז אתה נמשל לבהמות בדיוק. אז לכן, הנפש שלנו צריכה להיות מרוממת, מתנשאת ביחס לבהמות, גבוהה מהמידות הפחותות של בני האדם, במה? ביתרון החכמה ויקרת הנפש שאנחנו מייקרים את נפשנו. וידיעה ברורה שאדם יודע לברור בין מידות טובות למגונות, וכאשר יהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה, אחרי שאתה יודע את כל זה, את המעלות שלך, בסמוך לזה אתה תכניע את הנפש שלך ותשפיל את הנפש שלך, זה מתוך הכרה, מתוך רצון, מתוך ידיעה ברורה למה אתה עושה את זה, לא בגלל שאתה כזה בהמי, אלא בגלל שאתה יודע כמה צריך לשאוף להכניע את הנפש שלא תתגאה, אז תהיה המידה הזאת משובחת, ז"א שיש לך קונטרול עליה, יש לך שליטה ואתה מחליט מתי כן ומתי לא, ולא שאתה פסיבי תמיד לכל מה שקורה ואין לך שום הכרה בכלום. אבל זולת זה, אם אתה לא מרומם את נפשך ויודע את יקרתה ואת ערכה ואתה מגביה את עצמך מהאנשים בעלי המידות הפחותות, אז אם לא זה אינה נכנסת במידות המשובחת ובמעלות הנפש אלא במגונות שבהם, וזה ענין הבהמות. אז פה ראינו שכניעה מהסוג הזה שראינו שאדם הוא כזה, כנוע בכל מצב, כמו בהמה שמקבל הכל סובל הכל ואין לו שום הערכה עצמית ושום רוממות הנפש ושום חכמה ושום יתרון ושום כלום, אדם כזה שמקבל את הכל כמות שהוא, זה כניעה בהמית וענווה בהמית וזה פסול. זה לא מעלה, ז"א אלה שרואים את האנשים בכל מצב משחקים אותה, הם לא יודעים אפילו שמשחקים אותה, שהולכים ככה ובקושי מדברים זה, ואומרים זה וזה וזה וזה וזהזהזהז.... הכל אתה מבין הוא, אם הוא יכול להתאדות הוא היה מעדיף להתאדות ככה, זה הצגה, ואם זה לא הצגה וככה הוא חושב שצריך להיות אז הוא בהמה. זה נפש בהמית.

ש. עובד על המידות

ש. הרב בעצם מעמיד במה שנקרא להכנס לנסיון, אתה מכניס אותנו לנסיון מה הנסיון הוא, כשאתה אומר שמע תכיר בערך עצמך ושמה תכנע, לעומת זה הכניעה זה אם בכלל הוא אומר, תשמע אני לא רוצה לעמוד בנסיון הזה, מי אני, מה אני בכלל, ברגע שאני זה אני לא עומד בנסיון כי ברגע שאני משהו אז עכשיו אני צריך לעמוד בנסיון, אבל אם אני לא משהו אני לא כלום אז מי אני שצריך לעמוד בנסיון, למה זה לא טוב?

הרב: מה שאתה אומר זה כאילו אתה בוחר במה? במצב שלא תכנס לנסיון. מה שאנחנו דיברנו זה מעלה במרכאות נפשית של בהמה, זה לא שאתה בוחר, זה ככה אתה, כי אתה לא מכיר את ערך הנשמה, זה לא שאתה בורח מנסיון לא בורח מנסיון, ככה אתה מזולזל אצל עצמך, באדם שמזולזל אצל עצמו ולא יודע יקרת נפשו, נאמר שזו כניעה בהמית והיא פסולה. אתה עכשיו אומר, יש להכיר ולדעת והכל ולהכנע מרצון בשביל לברוח מהגאוה, השאלה עד איפה, האם להגיע למצב שדומה לבהמי או לא. אומר הרמב"ם, שאדם צריך להגיע למצב של ענוה ולא שפלות למטה למטה, שיגיע אל הממוצע, אז ז"א אדם לא יכול לרדת עד למטה למטה, זה יכול להיות טוב לפרק זמן מסוים עד שהוא יתרגל יתרגל יתרגל ולא יהיה לו שום שאיפה בכלל לגבהות. ממילא אח"כ אם הוא יתאזן לענוה אז זה בסדר, זה המידה הטובה הממוצעת שאדם צריך להגיע אליה.

ש. רוצה להעמיד דברים על דיוקם, לגבי כניעה לגבי משה רבינו אברהם ודוד, לגבי כניעה כמובן שזה כלפי הקב"ה ולא כלפי אדם, ולגבי שפלות אין הוה אמינה להגיד שאני תולעת ולא איש לגבי ה', איני יכול להגיד כלפי ה' שאני תולעת, אלא הכוונה לגבי דוד המלך שהוא אמר תולעת בפני אדם, לא בפני ה', יש הוה אמינה להגיד שהוא חשב שהוא תולעת לפני ה', זה לא.

הרב: כבר אמרנו את זה, דחינו, אין בעיה, אתה רוצה להשאר ככה תשאר. מכל מקום אתה צריך להבין דבר אחד, אדם צריך לדעת,

ש. אני מרגיש פחות מה'

הרב: אתה לא תולעת, אתה לא תולעת

ש. בפני ה', בפני ה'

הרב: אתה לא תולעת גם בפני ה', אם היית תולעת תולעת לא עושה שום עבירה לפני ה' ואתה עושה עדיין עבירות. אז ממילא אתה לא תולעת, אם היית תולעת בפני ה' שום דבר לא היית עוש, היית כמו תולעת, תולעת לא עושה עבירות בכלל, תולעת לא עושה שום דבר שום דבר, כשתהיה כזה שלא עושה שום דבר אנחנו נגיד שאתה תולעת בפני ה' והגעת לדרגה של דוד המלך, כל הכבוד, אבל אם בן אדם עדיין עושה עבירה אחת, תולעת לא עושה שום עבירה. איזה עבירה היא עושה, שום עבירה היא לא עושה, אבל בן אדם עושה עבירה אחת, עבירה אחת, או מצוה, דוחה, אומר לקב"ה נכון, כתוב זריזים מקדימים למצוות, אבל אני בחיאת אני לא תולעת אני, אני יכול להחליט ואני מחליט שאני דוחה את המצוה, או שאני מדלג על מצוה, או שאני עושה אותה פחות, או שאני לא מכוון בתפילה כל כך כי אני עכשיו עסוק, אני רץ, יש לי ביזנס קבעתי עם מישהו, לא נעים, לא נעים, אני יאחר לפגישה לא נעים, יגיד שאני מזלזל בו, מה קבענו פגישה ויגיד שאני לא בא? אבל קבעת פגישה עם ה' להתפלל אז