שער הכניעה - חובות הלבבות - חלק ד 4 שנתגאו ופרקים ו-ז | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 28.01.2012, שעה: 19:06
בוקר טוב מאחר ואנחנו לומדים שכר הכניעה, להתרחק ממידת הגאוה שהיא המידה הגרועה ביותר, שמפסידה את האדם מכל מצוותיו ותורתו. אז נלמד היום על ארבעה שהתגאו, ומה היה בסופן. פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות והרעו לנפשן ואלו הן: חירם, ונבוכדנצר, ופרעה, ויואש מלך יהודה. חירם מנין? שנאמר: "אמור לנגיד צור כה אמר השם אלוקים: יען גבה לבך ותאמר אל אני" אז חירם אמר שהוא אל, כל אלה שעשו עצמן אלוהות - הרעו לנפשן, ומנין ששיחת לנפשו: שנאמר "גבה לבך ביופיך, שחת חכמתך על יפעתך, על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך",
זאת אומרת: "אל אני" הוא עושה כל מיני מעשים להוכיח את אלהותו, חירם, {ונלמד את זה בהרחבה עוד מעט}, ומנין ששיחת לנפשו? שהוא נבעל כנשים, שנאמר בדבר השם אליו: "גבה לבך ביופיך, שחת חכמתך על יפעתך, על ארץ השלכתיך, ולפני מלכים נתתיך לראוה בך", מזה לראווה? המילה הזאת יחידה בכל כתבי הקודש ומשמעותה: ראוה גלויה של דבר נסתר, ואם נחליף "וראוה" אותיות א' ב-ע', שאותיות אחר"ע אותיות הגרון הן מתחלפות - אז זה יהיה "רעוה" וזה רצון וחשק, אז זאת אומרת: "נתתיך לרעוה בך" שאתה תהיה לרצון וחשק שיעשו בך. ובגלל שהוא התגאה - אז הוא עשה אותו נבעל כנשים, שזה הביזיון הכי גדול שיכול להיות לבן אדם.
נבוכדנצר מנין? שעשה עצמו אלוה כמו שכתוב עליו בפסוק: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", ואתה אמרת בלבבך "שמים אעלה ממעל לרוכבי ארים כיסאי אעלה על במתי עב אדמה לעליון": על כן אמר לו הקב"ה: "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" מה עשה לו הקב"ה? הגלה את נבוכדנצר בעודו אוחז במלכותו למדבר, והאכיל אותו עשב כבהמות, כמו שכתוב בדניאל: "ועשבא כתורין יאכל" דהיינו: עשב הוא יאכל כבהמה. והיו הבהמות והחיות רואין בשדה בדמות בהמה, מסוג נקבה והולכין ובועלין אותו. שנאמר בדברי הנביא עליו: "ושוד בהמות יחיתן מדמי אדם, וחמס ארץ קריה ויושבי בה",
ובהמות ימשלו בו ויאנסו אותו ויפילו חיתתן עליו, בעוון של דמי אדם ששפך, ובעוון שחמס ארץ ישראל, והחריב ירושלים והרג את היושבין בה. והתיבה שכתוב פה "ושוד בהמות יחיתן" זו אחת ויחידה בכל כתבי הקודש, כדי שידרשו אותן לשון חתנות, "חיתן" זה כאילו התחתן עם בעלי החיים, כמו שכתוב: "ולא תתחתן בם" וחיות השדה אנסוהו באונס של רביעה, ועם כל זאת בהיותו חיית יער נרדפת, לא הסיר ממנו השם הכרת אדם, זאת אומרת: הוא סבל בתור אדם והיה כבהמה. כמו שנאמר בחזיונו של דניאל: שחזה את נבוכדנצר כחית בר, אריה שנמרטו כנפי הנשר שהיו לו ונפל שדוד.
וכתוב: "ולבב אינש יהיב ליה" וניתן לו לב אנוש לחיה הזאת גם בעת נפילתה, שהיה יודע באותה שעה ביער, שהוא מלך על כל העולם - וחיות ובהמות בועלות אותו, וכל זה עשה הקב"ה להכניע את גאוותו, וכך שטעה ועשה את עצמו אלוה - ייכנע וישבח להשם. כמו שכתוב: "ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב, ולעלא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר" ולקץ הימים, אני נבוכדנצר עיני לשמים נשאתי, ומדעי ישב עלי, ואל עליון ברכתי, ולחי עולם שבחתי ופארתי ששלטונו שלטון עולם ומלכותו בכל דור ודור. אז הקב"ה השפיל אותו בהיותו מלך, ושבע שנים נתן לו לסבול כחית השדה, {ונרחיב עליו עוד מעט}.
ופרעה מנין: שעשה את עצמו אלוה, שנאמר: "לי יאורי ואני עשיתני". אני אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת הנילוס. לכן מסר אותו השם ביד אויביו ונבעל כנשים, שנאמר בדברי הנביא עליו: "כה אמר השם הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו", מהי המשמעות שקורה לו בכינוי הגנאי "חפרע"? שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה, כענין שנאמר: "מה שהכהן עושה לאשה שהיתה פרוצה בזנות? "ופרע את ראש האשה, ונתן על כפיה את מנחת הזכרון" כאות לפריצותה. וכמו שכתוב בדברי הנביא על דמות פרעה: "ביום ההוא יהיה מצרים כנשים". וזה מה שהביא הקב"ה על כל העריצים האלה.
והשלישי היה יהודי, שלושה הראשונים, חירם ונבוכדנצר ופרעה היו גויים, והרביעי שהחזיק מעצמו אלוה היה יהודי. קראו לו יואש מלך יהודה. ומנין שחשב עצמו אלוה? כמו שכתוב: "ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם", מזה וישתחוו למלך? שעשו אותו אלוה, אמרו לו: "אלולי שאתה אלוה, לא היית יוצא לאחר שבעה שנים מבית קדשי הקדשים", אמר להן: "כך הוא!", הסכים אתם, וקיבל על עצמו לעשות אלוה והשחית לנפשו, שנאמר: "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם" וכתוב "ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי שפטים אלא שפוטים" וכתוב: "בלכתם ממנו כי עזבו אותו במחוליים רבים" התקשרו עליו עבדיו ויהרגוהו על מיטתו וימות, ולא קברוהו בקבורת המלכים כי נפל בבושת עד שאפילו מלהיקבר בקברי המלכים - הורחק בבוז.
ומה היה הסיפור שלו? כל זמן שהיה יהוידע הכהן חי - היה יואש הולך בדרכי השם, שכן יואש היה תינוק בן שנה, בעת שעתליה המרשעת מלכת יהודה, הרגה כל זרע ממלכי בית דוד, ויהושבע אחותו אשת יהוידע הצילתו, את יואש והוטמן בבית המקדש שש שנים, מגיל שנה עד שבע, עד שגברו הכוהנים והלויים והרגו את עתליה ואנשיה, והמליכו את יואש למלך עליהם. ורק במותו של יהוידע הגדול, שהיה מצילו דודו ורבו, באו השרים וקיבלו מלכותו עליהם בתנאי שיסור אל האלילים, ואז במות הכהן שמע להם. ולא מזכיר הכתוב בפרוש מהי ההשתחוויה הזו? אז זה ניתן להידרש, וישתחוו למלך שעשאוהו אלוה, כי אמרו לו: "אם אתה יוצא אחרי שבע שנים חי וקיים, מבית קודשי הקודשים, אחר ששהיתה שמה בכל אותה העת, מבן שנה עד גיל שבע - הרי כל זר רק בא לקודש ואפילו כהן גדול שבא לקודש הקודשים שלא ביום הכיפורים - חייב מיתה בידי שמים, ואתה לא נפגעת - אז אתה אלוה!",
אז אמר להם כן, אתם צודקים, וקיבל על עצמו להיות אלוה. סופו שהשחית לנפשו ובעלו אותו כנשים, כמו כתוב: "באו חיל ארם ועשו בו שפוטים", כמו שכתוב: "ותהי שם לנשים שפוטים עשו בה". בקיצור ראינו ארבעה מלכים שנענשו על גאוותם. בואו נראה מה היה הסיפור שלהם.
נבוכדנצר עשה עצמו אלוה כמו שכתוב "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" "אמר רבן יוחנן בן זכאי: "מה התשובה השיבה לו בת קול לאותו רשע כשאמר "אדמה לעליון"? יצאה בת קול ואמרה לו: "רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע". אז בספרים הקדושים כתוב: שנמרוד מרד באלוקים, ונבוכדנצר מרד באלוקים, ונמרוד הוא גלגול, הוא התגלגל בנבוכדנצר, נבוכדנצר הוא גלגול של נמרוד.
ש. ---
הרב: כן, לכן הוא הודה בסוף ואמר: ושולטנא לדר דר" שהיה בשני דורין, בדור הראשון כנמרוד, ובדור האחרון היה כנבוכדנצר. שהמריד את כל העולם עלי במולכו, כמה שנותיו של אדם? - שבעים שנה, "ואם בגבורות שמונים שנה", והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך - חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע - חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע ולמעלה מהן - חמש מאות שנה, זאת אומרת: בין כל רקיע שבעה רקיעים זה חמש מאות שנה, ועובי רקיע זה חמש מאות שנה,
ואחר כך רגלי החיות זה כנגד כולן. כל מה שמנינו - חמש מאות, חמש מאות 7 פעמים זאת אומרת אלף שבעת אלפים שנה, ורגלי החיות זה כנגד כולן - זה 14 אלף, וקרסולי החיות כנגד כולן - זה 28 אלף, ירכתי החיות כנגד כולן - זה 56 אלף, וגופי החיות כנגד כולן - זה 112 אלף, וצווארי החיות כנגד כולן - 224 אלף שנה, וראשי החיות ככולן - --- וקרני החיות ככולן--- ולמעלה מהן - כיסא הכבוד. ורגלי כיסא הכבוד - הרגליים רק - כנגד כולן. וכיסא הכבוד ככולן. ולמעלה מכל האמור: ועליהן יושב מלך אל חי וקים רם ונשא, עילת העילות וסיבת הסיבות שוכן עליהם, ומלוא כל הארץ כבודו. ואתה יא אזער, אמרת - "אעלה על במתי עב"? למאן דאמר: "גובהו של נבוכדנצר היה אמה ומאן דאמר גובהו היה טפח",
אמר לו הקב"ה: "אך אל שאול תורד, אל ירכתי בור", ומה עשה לו הקב"ה? קול יצא מן השמים, בת קול יצאה ונעשה בלי דעת כבהמה, רק בצורת אדם בלב בהמות, ונעשה שבע עידנין חלפו עליו, היה כארי, כדוב, כחזיר, כנמר, כזאב, שפן, ושועל. שבעה: פעם היה כנקבה ופעם היה כזכר - בועל ובועלים אותו, עד שידע כי האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואז חזר למלכותו, אבל הטבע הבהמי לא סר ממנו, ולכן היה אוכל ארנבת חיה, ונושך אותה ככלב ואוכל. וראה אותו צדקיהו המלך בגלותו שהוא אוכל ארנבת - ונשבע על זה שלא יגלה את קלונו לבני אדם.
ואחר כך צדקיהו גילה את הסוד, ועל זה הוא שחט אותו קודם את בניו לעיניו, ואחר כך עיוור גם את עיניו, והוריד אותו בבלה. עד שמת נבוכדנצר המלך של בבל - קם אוויל מרודך בנו אחריו כי לא רצו אנשי המדינה להמליך אותו עליהם. העם לא הסכים, הבבלי שימלוך הבן שלו תחתיו. הוא כל כך היה מפחיד, כל כך פחדו ממנו פחד מות שאפילו שהוא מת לא האמינו שהוא מת. וכתוב בזוהר הקדוש שנבוכדנצר הגיע לגיהינום - הרשעים עשו הפגנה שלא מוכנים שהוא יהיה שם, מהפחד שהוא הפיל בעולם. ואמרו לו: "אביך נבוכדנצר לא מת, אלא כבראשונה הלך ואיננו", כמו שפתאום הוא הסתלק להם לשבע שנים - אז הם אמרו: "גם עכשיו הוא יסתלק ועוד יחזור, אז איך תמלוך עלינו? אחר כך הוא יבוא ויהרוג אותנו שהמלכנו אותך עלינו".
כששמע את זה הבן מרודך, אמר להם: "אבא שלי כבר מת ואיננו, ואתם לא מאמינים לי?" אמרו לו: "אביך היה מרגיז הארץ וכל ממלכות, כי עליו נאמר: "מרגיז הארץ מרעיש ממלכות" באותה שעה הבן מרודך {הבן שלו} הלך לגנזי המלך, הוציא משם שלשלאות של ברזל ונחושת, קשר אותם בעקב של אביו, משך אותו והוציא אותו מקברו, וגרר אותו לעיניהם, שנאמר: "ואתה הושלכת מקברך כנצר נתעב", וכשראו בני המדינה כן - עשה טוב בעיני השם, אז הלבישו אותו ארגמן טוב ועשו לו כבוד גדול.
וענה דניאל איש חמודות ואמר לו: "הלוא כל ימי אביך לא הוציא אסיריו לעולם ומתו שם, שנאמר עליו "אסיריו לא פיתח הביתה", וכשגרם החטא, עלה לארץ ישראל נבוכדנצר, והחריב את בית המקדש והגלה את ישראל לבבל, והגלה עמם את יהויכין מלך יהודה, ואסר אותו בבבל 37 שנים בבית הסוהר. ואז אחרי מות נבוכדנצר, כאן הבין מרודך ועשה רצון אביו שבשמים, והוציא משם את יהויכין וגם את כל האסירים אשר עמו, והלביש אותם לבוש מלכות, ואכל לפניו לחם תמיד כל ימי חייו. זה הסיפור של נבוכדנצר.
ש. לא עשה תשובה?
הרב: בסוף הוא הודה שהשם הוא האלוקים.
ופרעה ונבוכדנצר וחירם, ירדו לגיהינום עד היום הזה, שנאמר: "ושכבה את ערלים", אז רואים מפה מה עבר עליהם. זאת אומרת: מי שמתגאה – הקב"ה מענישו.
מעשה בחירם מלך צור שנתגאה עד מאוד כי לפי מאן דאמר רבי יוחנן שחי 500 שנה, ולפי רבנן הוא חי 1200 שנה, מיהודה מחירם ועד עולמי עד יחזקאל, וזאת למה? כיוון שבנה את בית המקדש. והוא קבר כמה מלכים ונביאים, ואז אמר: "אל אני", מה עשה? נכנס לים הגדול, עשה לו 40 עמודים של ברזל, מרובעים וארוכים מאוד בתוך הים, ושיעור אחד לכולן, זאת אומרת בנה את כולם בהשוויה, בגובה אחד. ועליהם עשה שבעה רקיעים, ומעל זה כיסא, וארבע חיות ורעמים ומזיקים וברקים: הרקיע הראשון עשה אותו זכוכית, 500 מאות אמה על 500 אמה, כ - 250 מטר על 250 מטר.
ועשה בו חמה ולבנה וכוכבים, שיראה כמו הרקיע שאנחנו רואים. הרקיע השני עשה של ברזל, 1000 אמה על 1000 אמה, וסילון מים מפריש בין ראשון לשני. השלישי של ברזל, 1500 אמה על 1500 אמה, וסילון מפריש בין שני לשלישי. זאת אומרת: זה כיפה ככה וכיפה יותר גדולה וכיפה יותר גדולה ככה, וסילוני מים עוברים ביניהם, ואבנים מגולגלות עשה ברקיע של ברזל, ומתבקעים אלו עם אלו, ומשם בא כקול רעמים, כיוון שסילוני המים מעיפים אותם אחד על השני - זה עושה רעש כמו רעמים.
הרביעי עשה של עופרת, 2000 אמה על 2000 אמה, וסילון מים מפריש בין שלישי לרביעי. הרקיע החמישי עשה של נחושת, ועשה אותו 2500 אמה על 2500 אמה, וסילון מים מפריש בין רביעי לחמישי. והרקיע השיש של כסף, 3000 אמה על 3000 אמה, וסילון מים מפריש בין החמישי לשישי. והרקיע השביעי עשה של זהב, 3500אמה על 3500 אמה, וקבע בו אבנים טובות ומרגליות, אמה על אמה, אבנים טובות ומרגליות 56/60 סנטים על 50/60 סנטים, והיה מראן מכאן ומכאן, כי מכאן ומכאן נעשים ברקים, ומכאן ומכאן נעשים זיקים ומזדעזע עצמו, ואותם אבנים מתבקעים אלו עם אלו, ונשמעים הרעמים.
אמר הקב"ה ליחזקאל הנביא: "בן אדם אמור לחירם מלך צור, מה אתה מתגאה? ילוד אישה!". אמר הנביא: "ריבונו של עולם איך אני הולך אצלו והוא תלוי באויר?" מיד הביא הקב"ה רוח ובציצית תפס אותו את יחזקאל הביא והעלהו אצל חירם, שנאמר: "ותישאני רוח", וכשראהו נבהל חירם, ונזדעזע, ואמר לו: "מי העלה אותך לכאן?" אמר לו: "הקב"ה וציווני להגיד לך: למה אתה מתגאה ילוד אישה אתה!" אמר לו: "נכון ילוד אישה אני, אבל אני חי וקיים לעולם! וכביכול - מה הקב"ה מושבו בלב ים, ויושב על שבעה רקיעים - אף אני כן. ולא עוד, אלא 42 ממלכי בית יהודה וישראל מתו, וחמישים נביאים מתו, ועשרה כוהנים גדולים קברתי את כולם, ואני חי, הרי אני אל! מושב אלוקים ישבתי! בלב ימים!"
אמר לו יחזקאל: "והלא גדולים ממך לא כן כמעשיך, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: "למה היה דומה חירם? לעבד שעשה לבוש לאדונו, כל זמן שראה לבוש על אדונו - העבד היה מתגאה, ואומר: "אני עשיתי לבוש הזה". אמר האדון: "אני קורע את הלבוש ואל תתגאה עלי". כך חירם, היה מתגאה על ששלח ארזים לבית המקדש לשלמה המלך לבנות את בית המקדש, לכן אומר לו הקב"ה: "אתה מתגאה שנתת לי לבוש? הריני מחריבו שלא יהיה חירם מתגאה בזה, שנאמר: "פתח לבנון דלתך ותאכל אש בארזך",
ומה היה בסופו? הביא הקב"ה עליו את נבוכדנצר, ובעל את אמו בפניו, והורידו מכיסאו, והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכל יום, ומטביל תוך חומץ, ומאכילו מבשרו עד שמת מיתה משונה. ואותן הפלטין מה נעשה עמו? קרע הקב״ה את הארץ, וגנזם לצדיקים לעתיד לבוא. אז כל מה שבנה חירם שקוע בתוך הים אי שם, כשיגיע הזמן אנחנו נראה את זה בעזרת השם יתברך מה עשה הטיפש החכם הזה. אז רואים כל מי שמתגאה - הקב"ה משפיל אותו, ואלה שעשו עצמן אלוהות - נבעלו כנשים כולם.
ש. ---
הרב: איך רשעים עושים נאס"א ועולים לשמים, ועולים לירח, ועולים למאדים, ועולים לפה ועולים לשם?
ש---
הרב: למה לא, אחרי שעובדים אתה מבין ומגיעים כל כך ועושים דברים יפים, בסוף הקב"ה משפיל אותם ועושה אותם אתה מבין עושה אותם חיות השדה, משפיל אותם מוריד אותם לשאול, אתה מבין שיהיו דוגמה בעולם, דוגמה בעולם.
ש. ---
הרב: נכון יש מאן דאמר כזה, נכון ויש מאן דאמר שיהושע בן לוי זה במקום העשרה, כאילו העשירי חירם אז יהושע בן לוי, למאן דאמר בגלל שהוא בנה את בית המקדש, יפה מאוד.
ש. ---
הרב: ומה חשבת? כל אלה היו גאים, ונבעלו כבהמות, לכן הם נקראים "גאים"
ש. הם חיים באשליות
הרב: הם לא חיים באשליות, הם חיים כבהמות,
ש. יותר גרוע
הרב: אפילו הבהמות שומרות מין במינו, אלה לא שומרים אפילו--- זאת אומרת: מה שעברו אלה בלי רצון, אלה עם רצון, הבנת? והם לא מבינים שזה הביזיון, שהקב"ה משפיל אותם אתה מבין שהם מגיעים למצב כזה. והם עוד עושים מצעד על זה. תל אביב נבחרה לעיר הכי מלוכלכת בעולם מהסוג הזה. יותר משיקגו,
ש. ---
הרב: ומה חשבת? למה איראנים מכוונים לתל אביב עכשיו והסורים? מה חשבת?מה חשבת? יש גבול, לקב"ה יש סבלנות סבלנות ---
ש. אבל כל עם ישראל סובל
הרב: מה לעשות, אז בשביל זה אנחנו מתענים, והם מתענגים, ונראה מי צודק בסוף.
ש. ---
הרב: מה, אני לא ממליץ לגור בתל אביב בעת הזאת כלל וכלל, עד משיח צדקנו. בכלל לא ממליץ, ולכן חילקתי לפני שנתיים דיסקים 200 אלף "המלחמה על תל אביב" שכל המלחמה שתהיה עוד מעט - תהיה על תל אביב, זו עיקר המלחמה,
ש. ---
הרב: אני לא רוצה לפתוח את הפה אבל מי שמבין מבין, אתם מבינים?
ש. --- מה עם המן וגוליית---
הרב: אלה, החשיבו את עצמם לאלוה, לכן הקב"ה השפיל אותם, המן השפיל את עצמו לעבודה זרה לא לאלוה, וגוליית לא החשיב את עצמו לאלוה,
ש. מה ההבדל?
הרב: עבודה זרה זה עבודה זרה, ואלוה זה אלוה ממש,
ש. ---
הרב: מה פתאום, "אדמה לאל עליון" ממש, "השם יושב על שבעה רקיעים אז גם אני", זאת אומרת: אלה רצו – "לי יאורי ואני עשיתיני" אני! אני בעצמי אלוה. ואלה שלטו בכיפת העולם, זאת אומרת: האנשים האלה, אתה יודע מה זה לחיות 1200 שנה? לקבור את כל העולם כמו שאומרים? אז בן אדם מרגיש, אחד יוצא מקודש הקודשים 6 שנים בפנים, אומרים לו: "אתה אלוה!", אומר: "ילה קניתי!", אתה מבין, קודם היה עובד את השם ואחר כך נהיה עובד עבודה זרה, אז זאת אומרת: הקב"ה יש לו סבלנות אבל בסוף הוא מראה שלא משתלם, לא משתלם.
ש. מספר סיפור לא ברור---
הרב: מנוחתו שדה בוקר, נכון, נכון, נכון, מה לעשות כל אלה היו "שנו ופרשו".
ש. מה אכפת לו הוא עושה בשביל הגאוה---
הרב: אז מה נעשה במדינת ישראל או בארץ ישראל?
ש. במדינת ישראל
הרב: אז אם אנחנו כבר מדברים על ארץ ישראל ומדינת ישראל - אז ראיתי אתמול מה פיצי לבני אמרה לגבי החרדים, היא כל יום ככה מוציאה דברי שטנה כנגד החרדים, במתק לשונה כמובן, אז אני אגיד לכם מה תשובתי למה שהיא אומרת, כתוב ככה: "אל האוהלים הגיע יושבת ראש האופוזיציה פיצי לבני שאמרה: כי צדק חברתי מתחיל בשוויון בנטל, שירות צבאי לאומי או אזרחי היא הדרך שבה כל אזרח צריך לתרום לחברה בה הוא חי, כאשר זה לא מתקיים אז גם הציונות לא מתקיימת, זו מלחמה של כל מי שמאמין בציונות רוצה לחיות במדינה הזו,
מדובר באנשים שלומדים, משרתים בצבא, עושים מילואים, ומרגישים שהכל נופל עליהם, הם מוכנים לתת את החיים שלהם למען המדינה, הם רק מוכנים לתת את החיים למען המדינה, אבל הם גם רוצים לדעת שמדובר במדינה צודקת ושכל אחד תורם בו את חלקו". ככה היא אמרה בהפגנה עכשיו של אלה שמפגינים נגד "חוק טל". אז זה הלשון שלה כמובן שהיא הולכת היא צריכה את הקולות שלהם לבחירות - אז היא צריכה לפייס אותם ולומר....
אז אני יעבור שורה שורה ואשיב לה תשובה:
כתוב בעיתון שכך היה: "אל האוהלים הגיעה יושבת ראש האופוזיציה, לא לאוהלי התורה כמובן, לאוהלים של המפגינים, ואמרה: כי צדק חברתי מתחיל בשוויון בנטל!", נכון, אז לכן צריכים לגייס קודם כל בין 25% ל-50% שמאלנים ואחרים משתמטים שגרים ברמת אביו ג' ובמקומות אחרים, ואין להם אפילו לא "חוק" ולא "טל" ולא גשם, הם פשוט אומרים שהם לא משרתים במדינה כובשת, והם פציפיסטים, והם אנטי כל מה שהציונות והישראלים מציגים, ונגדם לא עושים הפגנות, ולא מקימים אוהלים, והפוך הם בעצם מהמפגינים, נגד החרדים!
ואם יבדקו לכל אחד את פנקס המילואים - יתברר שרבים מהם בכלל מאלה שעומדים בהפגנה לא משרתים ולא שרתו, אז כשהיא אומרת שצריך צדק חברתי, וזה מתחיל בשוויון בנטל, אז אחוז החרדים שלא הולכים לצבא באישור הממשלה - זה מתקרב ל-5% ואצל החילונים זה בין 25% ל-50% בלי אישור. אז על מה מדברים? ואחר כך היא אומרת שרות צבאי לאומי אזרחי הוא הדרך שבא כל אזרח צריך לתרום לחברה בה הוא חי, נו אז אנחנו מסכימים על כל מה שהיא אומרת.
הרב: כי אין שרות צבאי יותר מלימוד התורה, צבא השם אנחנו לא שלוש שנים כל החיים, זה צבא אמיתי!, לא פורש, לא עורק, משרת קבוע, מינקות עד מיתה, זה הצבא האמתי, צבא השם. שרות לאומי: גם אנחנו עושים, "אין אומה זו אומה אלא בתורותיה", הלאומיות שלנו נמדדת ואם אנחנו קשורים לתורה או לא. אזרחי: לשאת בנטל כל החיים - ולא לפרוע חוב ולהשתחרר, זה נקרא אזרחות, לא שלוש שנים לפרוע את החוב ולהשתחרר הביתה, אלא לשרת כאזרח נאמן לעם - כל החיים, זה שרות אזרחי. זה אזרחות.
אחר כך היא אומרת: כאשר זה לא מתקיים - אז גם הציונות לא מתקיימת. הרב: אז מה יותר חשוב? ציונות או היהדות? היהדות בת 3300 שנה, והציונות יצאה מהביצה לפני 60 וכמה שנה.
ש. ---
הרב: אמרתי היהדות בת 3300 שנה, והציונות 60 וכמה שנה, רק יצאה מהביצה, ואני לא רוצה להגיד לכם מה הריח היוצא ממנה. היא ממשיכה ואומרת: זו מלחמה לכל מי שמאמין בציונות ורוצה לחיות במדינה הזו, זו מלחמה היא אומרת.
הרב: מלחמה עושים נגד אויבים, ולא נגד יהודים שלומדים ללא תמורה, בחרפת רעב, ושמקיימים את כל העולם וגם את היהודים. אז לוחמים נגד הבונים האמתיים "אל תקרי בניך אלא בונייך".
היא אומרת שהמפגנים שעומדים שמה, מדובר באנשים שלומדים ומשרתים בצבא ועושים מילואים, מדובר באנשים שלומדים.
הרב: אלה שהיא מדברת לומדים עבור שכר, ואצלנו לומדים ללא שכר.
היא אומרת שהם משרתים בצבא,
הרב: ואצלנו זה הצבא האמתי שמשרת את העם בחירוף נפש ככתוב: "אדם כי ימות באהל" באוהלה של תורה ללא תשלום, במס רעב וגם זה רוצים לקצץ. ועושים מילואים הם אומרים.
הרב: כמה זה מילואים? חודש בשנה, וכמה לומדי תורה? שנה בשנה, כל השנה בשנה, אז מי משרת יותר? ומרגישים שהכל נופל עליהם! אלה שבהפגנה.
הרב: ולומדי התורה יודעים שהכל עומד עליהם, לא נופל עליהם הכל עומד בזכותם. והם מוכנים החבר'ה בהפגנה, לתת את החיים שלהם למען המדינה.
הרב: נכון הם רק מוכנים לתת, אבל לומדי התורה נותנים בפועל את כל חייהם למען עם ישראל, ולא רק המדינה, כי החבר'ה האלה בהפגנה מוכנים לתת את חייהם בשביל המדינה, אבל לא בשביל העם. אתם יודעים שמדינת ישראל מחלקת בין ישראלי ליהודי, תמיד היא דואגת שאם קרה משהו, איזה אסון בעולם - האם היו שם ישראלים? לא אם היו שם יהודים, אם נפגעו יהודים - זה לא מעניין אותם, ב"תאומים" - הם בדקו אם היו ישראלים, זה שמתו שמה יהודים רבים זה לא מעניין אותם, אבל את התמיכה של היהודים בכסף למדינה - זה הם יודעים הם צריכים את היהודים. אבל למי הם דואגים באמת? - רק לישראלים.
אבל הם גם רוצים לדעת המפגינים, שמדובר במדינה צודקת, ושכל אחד בה תורם את חלקו.
הרב: אכן, לומדי התורה נותנים יותר מחלקם למרות שהמדינה לא צודקת בחלוקת הנטל, כיוון שהצדק היה צריך להיות אם מדברים על צדק, שכולם ישרתו שלוש שנים, וכולם ילמדו תורה כל החיים, זה צדק! בקשה: כל החרדים ישרתו שלוש שנים, אבל גם החילונים ילמדו כל החיים. מה פתאום שהחרדים צריכים לקחת את כל הנטל של הגנת העם? לא המדינה רק, הגנת העם על גבם, הרי כתוב: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי",
אז זאת אומרת: מי שמקיים את כל העולם כולל יהודים - זה אלה שמשקיעים את חייהם בתורה. זה נקרא לתרום את החלק האמיתי, והמשתמטים האמתיים - אלו הם המפגינים ושולחיהם, מפלגות השקר והתרמית, שמונים את הציבור למפזרים סיסמאות שאין להם תוכן. מה היא האמת ומי היה צריך להפגין? החרדים היו צריכים להפגין ליד הקריה, ולהגיד לחבר'ה - אתם משתמטים, ממילוי החובות האמתיות, לשבת וללמוד תורה בנוסף למה שאתם עושים כאן.
מי שהחזיק את עם ישראל במשך 3,300 שנה זה לא צה"ל לא היה צה"ל, היה עולם הישיבות, והמנהיגים הרוחניים, שבזכותם אנחנו חיים. זה צריך לדעת, ולא להיבהל מהשטויות שלהם ומהבלבולים שלהם, ואנחנו צריכים לדעת את הערך האמיתי, מה שהקב"ה אמר, זה מה שמעניין אותנו, "והשם משפיל גאים עדי ארץ" כמו שראינו ועוד מעט יקוים בנו "מגביה שפלים עד מרום".
ועל זה נאמר משל נפלא: כשלוקחים את הקמח ומנפים אותו בנפה, אז כל הגושים הגדולים מרקדים למעלה מרקדים, הם לא יורדים, והקמח נופל למטה, הקמח האמתי נופל למטה, "אין קמח אלא תורה", בני התורה נופלים למטה, נופלים נופלים נופלים נופלים, והאבנים והגרגירים והחיטים קופצים למעלה מפסוטים שהחרדים נופלים, אתם יודעים אחרי שיפלו כל החרדים למטה כמו שאומרים ויושפלו מספיק, בסוף שנגמר כל הבירור, כל הבירור - מה עושים עם כל מה שנשאר למעלה הופ זורקים אותם החוצה ובמה משתמשים? בקמח! ולכן בצ'ולנט יש קמח ואתם מוזמנים לאכול את הקמח.
[הפסקת אוכל בדקה 54 עד 1:29:05]
שער הכניעה - פרק ו' אני חוזר בקצרה על מה שלמדנו, מה המנהגים שרואי לנהוג בעל הכניעה, ואמרנו שהם עשרה: הראשון: זה לדעת את השם יתברך, המידות הטובות, ואת היתרון שנתן הקב"ה לאדם על בעלי החיים שנתן לו ממשלה על כל הברואים, וצריך להכיר את גודל עוצמת הבורא, ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה, וכשאדם יכיר בכל זאת יכנע להשם וישפל לפניו. וילמד ממה שציווה שלמה המלך "אל תתהדר לפני מלך", אז אם מלך לא להתהדר - כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה,
הדבר השני: זה שאנחנו צריכים לדעת את החיובים של התורה ושל השכל, ולקרוא בספר תורת האלוקים תדיר, ולעמוד על החכמה המושכלת והכתובה והמקובלת, וללמוד ממנה מהתורה את תנאי הכניעה ומקום ההנהגה שלה. של המידה הזאת של הכניעה.
הדבר השלישי: זה רוחב הלב ולסבול מה שאנחנו שונאים מן הדברים ומן המעשים דהיינו נסבול מה שנגד הטבע שלנו, מה שאנחנו לא אוהבים, לכבוד הבורא יתברך ולשמור. וגם אם גומלים לנו רעה - אז אנחנו נקבל את זה באהבה. "ואל תאמר כשם שעשה לי אעשה לו". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: "הנעלבים ואינם עולבים, ושומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" וזה היה נקרא אצל חכמים זכרונם לברכה: "מעביר על מידותיו". {אני לא פותח את זה עוד פעם, דיברנו על זה אתמול אני רק מזכיר}
דבר רביעי: אדם שיש בו הכניעה, צריך לעשות טוב לבני אדם, לדבר טוב עליהם, לדון אותם לזכות, לא לספר בגנותם, ולמחול להם על שהם מדברים ומספרים בגנותו אפילו שהם לא ראויים לכך. כמו שאמר שלמה המלך בקהלת: "גם במדעך מלך אל תקלל" ואמר: "פיך שלחת ברעה - ולשונך תצמיד מרמה, תשב באחיך תדבר - בבן אמך תתן דופי" שזה ההפך ממה שאדם צריך להתנהג. ואמרנו שצריך למחול על דיבור רע וגינוי, כמו שכתוב: "ותדבר מרים ואהרן במשה", ונאמר על משה רבינו שהיה עניו, על מה הוא היה עניו? שמחל להם.
אז המחילה נובעת מענוה, אדם ששומר טינה ונוטר והכל - זה סימן שהוא בעל גאווה. הוא לא מוחל על עלבונו, אז הוא בעל גאווה, ומי שמוחל - הוא בעל ענווה. וזה מה שאמר החכם: "ואת כל הדברים אשר ידברו אל תיתן לבך", וגם אמר: "כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים", אז מה אתה מתחסד, מה אתה דן את כולם ככה וככה? ואמרו חכמים זכרונם לברכה: "מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר 24 רננות ולא נענה, ירד רבי עקיבא ואמר: "אבינו מלכנו" ונענה. יצתה בת קול ואמרה: "לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו", ולמדנו את הפירוש אתמול.
ולמדנו על אחד החסידים שעבר על נבלת כלב מסרח עד מאוד, ואמרו תלמידיו: "כמה מסרחת נבלה זאת!", אמר להם: "כמה לבנות שיניה". והתחרטו על מה שספרו בגנותה. וכיוון שהיא גנות לספר בכלב מת - כל שכן לספר גנות באדם חי, וכיוון שהוא טוב לשבח נבלת כלב ולובן השינים - כל שכן שחובה לשבח אדם משכיל ומבין. והיה כוונתו להוכיחם שלא ילמדו את לשונם לדבר רע, ואז ישוב להם טבע. אדם שמורגל לדבר רע - זה הופך אצלו להיות טבע.
וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע, כמו שכתוב: "לא רגל על לשונו" שאדם יש לו רגילות בלשון, יש אנשים רגילים להישבע, יש כאלה רגילים לקלל, יש כאלה רגילים לברך, יש כאלה רגילים לשבח, יש כאלה רגילים לגנות, רגילות. ואמר בהיפך זה: "הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה" "אהבת כל דברי בלע" זה מראה את אופיו של האדם לפי מהללו, לפי מה שאדם מהלל בפיו יודעים מי הוא, אם הוא מהלל רשעים, או מהלל צדיקים - אתה יכול לדעת מי שהוא. אחד שמלמד סנגוריה על רשעי כל הזמן, לא במקום שזה יועיל, לא בשביל לקרב אותם, סתם הוא מהלל, נכנס לויכוחים: "מה פתאום? הם בסדר!" הם ככה--- וכו' וכו', וצדיקים יש להם, יש לו עליהם ביקורת, זה רשע מרושע! "ואיש לפי מהללו". ואמר: "פי חכם חן ושפתות כסיל תלבענו", אז רואים לפי פיו של האדם - מי הוא.
ועכשיו אנחנו ממשיכים, והחמישי: הכניעה בעניני עולמו כולם, כשאדם יש לו את מידת הכניעה אז בכל ענייני העולם כולם הוא צריך להיות כנוע. במה? בנראה מהם והנסתר מהם, בדיבור ובמעשה ובתנועת האברים, ובנוחם של האיברים, ולא יהיה תוכו בכל זה הפך ברו, זאת אומרת: מה שהוא חושב בלבבו - גם בפיו הוא יוציא. החוץ והפנימיות יהיו שווים, ולא מצפונו כנגד נראהו, זאת אומרת: במצפון זה שונה ממה שאנחנו רואים ושומעים מפיו.
וצריך שתנועותיו היו שקולות ונכונות ושוות ומתדמות הולכות על דרך הכניעה והשפלות אלוקים יתברך ולבני אדם גם להיות כנוע. כמובן כפי התחלקות מעלותיו - כמה שהאדם יותר חשוב אתה צריך להיות יותר שפל לפניו, וכפי הטוב לו מהם לתורתו ולעולמו, אם אנשים שמועילים לו לעניין התורה שלו, ולעניין העולם שלו, עוזרים ומסייעים לו, כמובן שאדם צריך להיות כנוע לפניהם יותר ויותר. כמו שכתוב: "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" ואמרו רבותנו זכרונם לברכה: "הוי שפל רוח בפני כל אדם" ואמרו: "הוי קל לראש ונוח לתשחורת".
אז זאת אומרת: צריך להיות אדם כנוע בענייני עולמו, שעוסק בענייני העולם יהיה הכל בכניעה, בנראה בנסתר בדיבור ובמעשה בתנועת האברים, ובמנוחת האיברים, ולא יעשה דברים מנוגדים, ובדיבור ובמעשה בתנועת האברים, ובמנוחם צריך להיות שקול ונכון ושווה ומדמה, ויהיה שפל יותר בפני חשוב יותר, ומי שמטיב לו יותר בענייני התורה ובענייני העולם צריך להשפיל עצמו בפניו יותר, וטוב איש חונן ומלוה – הרי גם בהיטיבו לאחרים אז שיעשה את זה בתנועת שיפלות, ולא מתוך התגאות "הנה אני נותן, הנה אני עושה",
כמו שכתוב: "חונן ומלווה", שהוא מתחנן שיבקש וילווה אצלו, חונן - למה אתה מבקש מאחרים בא אני אתן לך. "הוי קל לראש ונוח לתשחורת". תהיה קל נגד אדם גדול, זה לראש, ותהיה נוח גם לאדם בחור בשנים זה תשחורת שהוא בימי השחרות. אז אם זה ראש הוא יותר ראש ממך, יותר חשוב - תהיה יותר קל. ונוח לתשחורת, וגם אם זה בחור צעיר ואתה יותר ממנו תהיה נוח לו.
דבר ששי: שיהיה יקר רוח וגבה נפש בעניני העולם הבא, פה אנחנו הולכים בהיפוך - שאדם בענייני העולם הבא - יהיה לו יקרות של הרוח, וגבהות בנפש, שלא יספיק לו מהם מה שיזדמן, בענייני העוה"ב, אם באה לו איזה מצוה ומה שהוא עושה, לא, אם אתה יקר רוח ואתה גבה נפש - אתה תחפש לעשות כל הזמן מצוות, אתה מחפש אתה מבין כמה יקרה הנפש, כמה אפשר למלא אותה כמה אפשר לעשות. ולא יאמר די במה שתמצא ידו בענייני העולם הבא, אבל ימעט בעיניו מעשהו ויכלתו והשתדלותו בעניניו ותגבה נפשו אל מה שלמעלה מזה תמיד,
כמו שכתוב ביהושפט: "ויגבה לבו בדרכי השם". כל הזמן "ויגבה" וכמו שאומרים חכמים בהיפוך: הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה", כל הזמן תהיה ממעט בעסק {לא יותר מ-5} ממעט בעסק ולעסוק בתורה, כל הזמן להוריד להוריד להוריד כמה שאפשר להוריד למעט למעט למעט "הווי ממעט" כל הזמן הווי ממעט הווי ממעט הווי ממעט - ועסוק בתורה. מה שאתה ממעט זה בשביל לעסוק בתורה לא בשביל לנוח לטייל, "הווי ממעט ועסוק בתורה". ופה: ויגבה ויגבה ויגבה "ויגבה לבו בדרכי השם" כל הזמן. לחפש דרכים איך לעלות ולהתעלות כל הזמן. זה רק מי שיקר רוח, מי שהנפש שלו באמת יקרה בעיניו, ויודע את הערך של עצמו. ולא יסתפק בתורה ובמעשים טובים.
ואם אתם רוצים אני אלמד אתכם עכשיו דבר מדהים! שלמה המלך כידוע היה בן אדם חכם גדול מאוד, ושלמה המלך אמר: "לך אל נמלה עצל וראה דרכה וחכם", בבית הספר חילוני למדו אותי - לך אל נמלה עצל וראה דרכיה ושב בצל, אבל, ראה דרכיה וכחם, אז אם שלמה המלך חכם מכל אדם אומר "לך אל נמלה" זה לך ממש פיזית לך לך, "וראה" תצפה מה מעשיה. והמדרש אומר שעשו ככה חכמים רבי שמעון בר יוחאי אומר: שפעם אחת מצאו בחורה של נמלה - כמות של 300 כור חיטים, שזה פי מיליונים ממה שהיא אוכלת, שמשך חיה של נמלה 6 חודשים, ומאכלה - שעורה וחצי, זה מה שהיא אוכלת כל ימי חייה חצי שנה, וכמה היא אספה פי מיליונים, למה?
אומרת הנמלה: שמא השם יאריך את ימיי, לך תדע אף אחד לא הבטיח לי למות מוקדם. טוב כמה להאריך? פי שתיים, אז אחד נגיד צריך לחיות 120 אז הוא אומר אולי הוא יתן לי 240, אבל מישהו יכול להגיד אולי 360? 480? 600 מי יכול להגיד? היא פי מיליונים אגרה, פי מיליונים. אומר שלמה המלך: "לך אל נמלה עצל, וראה דרכיה וחכם", תהיה חכם, שמא יאריך אתה ודאי יאריך לך ימיך, הרי אתה הולך לעולם של נצח! אתה לא הולך לעוד 200 שנה 300 שנה 1000 שנה 2000 שנה 5000 שנה, 10 אלף מיליון שנה, אתה הולך לנצח!
אז אם היא לעולם קצר של חצי שנה עשתה פי מיליונים, גם אתה צריך להכין לנצח! כמה אתה צריך להכין לנצח? זאת אומרת: אם תעשה את כל מה שאתה צריך לעשות תרי"ג מצוות, ואם תרבה מצוות כחול הים! כמו שלמדנו בשער הבטחון - עדיין לא מובטח לך עולם הבא, וגם לא מגיע לך עולם הבא! שכל מה שתעשה כל ימי חייך, זה כאין וכאפס לעומת טובת אחת מטובת הבורא שהרעיף עליך. אז במה זוכה האדם לעולם הבא בשני דברים: אחד - שהוא יורה את האנשים לדרך הטובה וינהיג אותם בדרך זו, וכל שכן אם יחזיר אותם בתשובה, שזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, וזה היחידי שמובטח שהוא בן העולם הבא. ה י ח י ד י. ויש עוד אפשרות שזה חסד ונדבה שהקב"ה נותן לבן אדם, פשוט מצאת חן בעיניו ועשית מה שעשית - והשם נותן לך עולם הבא.
ש. ---
הרב: ללא צורך לא
ש. ---
הרב: אם הוא מזיק ומעביר מחלות - כן,
ש. כל נמלה---
הרב: סתם נמלה לא, אבל אם אתה רואה קומונה
ש. על השיש
הרב: אם אתה רואה על השיש אז ודאי להרחיק אותם או לחסל אותם זבנג וגמרנו, כי אם תכנס לך אחת במאכל - אז אתה תקבל חמש פעמים חביט חביט,
ש. ---
הרב: נו, לפי רבנו בחיי זה מה שהוא כותב בשער הבטחון, וכל השונה הלכות בכל יום זה גם ומקיימן,
ש. ---
הרב: זה נכון, שעל זה הקב"ה יתחסד ויתן לו נדבה, --- לפי מה שכותב רבנו בחיי שזה שתי הסיבות זה מה שיש.
אז עכשיו יוצא: שאדם צריך לעשות הרבה הרבה פי מיליונים, פי מיליונים, לפחות כמו הנמלה לפחות! שעל --- אותנו שלמה המלך. אם אדם ילמד 24 שעות, יותר מהגאון מוילנה, 24 שעות, לא 22, הוא למד 22 שעות, הוא היה יושן חצי שעה כל שש שעות, ביממה היה יושן שעתיים לא יותר, היה לו חשבון מדויק, פעם אחת הוא הגיע לאיזה עיר, התפספס לו כשהוא חזר, אז הוא החזיר, הקיצור הוא היה חי מדוקדק! מדוקדק! נגיד שבן אדם ילמד 24 שעות, נו - אז הוא כמו הנמלה? הוא לא כמו הנמלה, למה? זה כאילו הנמלה הכינה לחצי שנה, פול, אבל היא הכינה פי מיליונים, אז גם אנחנו צריכים להכין פי מיליונים! איך נעשה זאת?
ש. ---
הרב: אז הכפלת אבל זה לא פי מיליונים, רק זיכוי הרבים אם אתה מורה את הזה--- מה שלמדנו, אם תורה אחרים ועוד תחזיק אותם ועוד תחזיר אותם בתשובה - יש לך אין סוף מצוות, אין סוף בכל רגע גם שתהיה למעלה, אין סוף! כל הזמן כל הזמן כל הזמן כל הזמן כל הזמן כל הזמן כל הזמן כל הזמן.... אומר רבי שמעון בר יוחאי: "מאן דמזכה לחיבייא אין קץ לשכרו" כי הם וזרעם וזרע זרעם עד סוף כל הדורות מייצרים מצוות כל הזמן. ואם אתה משדר בשידור ישיר? אז זה אלפים ורבבות שרואים ושומעים ועד ימות עולם זה היה מיליונים!
זה בשידור אחד, ואם זה כל פעם כל שידור? ואם זה דיסקים? וmp3 ואם חילקת 20מיליון? "גנזי המלך" - גנזי המלך, אתם יודעים כמה אנחנו חילקנו עד היום? 7 מיליון, אם כל אחד קרא "בגנזי" רק שורה - 7 מיליון שורות של תורה, כל אות זה תרי"ג מצוות, כמה יש בשורה - תכפילו בתרי"ג, זה אם למדו שורה, כפול 7 מיליון, ואם זה דף – יה בה בי. אז זאת אומרת אדם יכול פי מיליונים פי מיליארדים, אם הוא חכם. ואם אתה עושה אצטדיון? ועוד אצטדיון? ועוד הרצאה? ועוד ועוד ועוד...
פי מיליונים ומיליארדים וביליונים! וכמה שעה שעה תורה של שבת? ביליונים ביליונים לפי החשבון של החפץ חיים, זה אם אתה לומד לבד, ואם זה עם חברותא? ואם זה ברבים זה כפול כפול, ואם זה שמונה הרצאות בשבת יה בה בי, ואם אחרים לומדים בגללך? יה בה בי, זה נקרא "לך אל המלה עצל ראה דרכיה – וחכם". תהיה יותר חכם ילה עכשיו תתחילו, נו, כל אחד יקח פרוייקט, איך אני פי מיליונים עכשיו מגדיל את הזכויות שלי? איך? הבנתם!? ככה צריך לעבוד.
זה אם אדם ייקר את נפשו, זה מה שכתוב: "שיהיה יקר רוח וגבה נפש בענייני העולם הבא", שלא יספיק לו מהן מה שיזדמן, ולא יאמר די במה שתמצא ידו מהן, אבל ימעט בעניו מעשהו ועבודתו ויכולתו והשתדלותו בענייניו, "מה עשיתי? לא עשיתי כלום! יש עוד מה לעשות! אתה יודע מה? - בא נקים ישיבה, אתה יודע מה - ילה "ישיבה לבעלי תשובה!", ילה בא, בא נעשה "קופת העם", ילה בא בא עוד עוד עוד כמה שיותר זכויות לא להפסיק רגע, לא להפסיק כל הזמן. ותגבה נפשו למעלה מזה תמיד – ועל זה כתוב: "ויגבה לבו בדרכי השם". זה מדרכי הכניעה.
כי מדרכי הגאווה - "אתה יודע מה אני עשיתי?, אתה יודע את מי שיכנעתי, אתה יודע......" יעני הוא כבר יושב על זירי דפנה הוא מתחיל להתגאות, הוא מספר על העבר עתיד הוא כבר לא צריך כי הוא כבר מסודר, זה בעל גאווה! בעל כניעה לא מסתפק כי "מה עשיתי? עוד לא עשיתי כלום! עוד לא עשיתי כלום מה עשיתי?". מה שעשיתי נגמר אז מה היום? מה היום? כל רגע מה היום? מה מחר הלאה! צריך להזדרז. זה רק מי שיקר רוח, מי שהנפש שלו יקרה,
ובכן דבר שביעי: שיקטן בעיניו מעשהו, ויתרעם על נפשו על קיצורה, בענייני תורתו לפני האלוקים, ולפני בני אדם, ויבקש מאלוקים עזר ואומץ, ויניח הגבהות לכבוד הבורא, ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלוקים יתברך, בין שעושה לבדו בין בתוך מקהלות בני אדם, כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו "והרים את הדשן" למרות שהוא במעלה הגבוה ביותר בישראל, מעלת הכהן הגדול - בידיו היה מרים את הדשן. וחייב אותו הבורא להוציא את הדשן בכל יום תמיד, כדי שישפל ויסיר הגבהות מלבו, וכמו שאמר דוד: "ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני השם", ואמר: "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". מה מדברים כולם? מלחמות אני עשיתי, ניצחתי! ומה דוד מדבר? פרשת השבוע.
אחד שיושב ולומד, והיה נכנס עכשיו עם שלוש פלאפלים על הכתף - פשששששששש. מנה פלאפל, אז מחשיב אותו, ואז הוא יראה שיש איזה חרבות וזה... תת אלוף יה בה בי, ואם הוא יראה אלוף - יאו הוא נרתע, ואם הוא יהיה רב אלוף - יה בה בי. ואתה לומד תורה, אצל הקב"ה - אתה נחשב יותר מכל בעלי השררה הקיימים בעולם ביחד, אם יהיה רק אחד יהודי שלומד תורה, אחד יהודי שלומד תורה, ואפילו שלא מבין הרבה, הוא מבין פירוש המילות וזה... חשיבותו אצל הקב"ה - יותר מכל השש שבע מיליארד שיש היום בעולם, ובשבילו כדאי לקב"ה לקיים את העולם, אם הוא לא נמצא - על המקום הוא מחריב את העולם. והבן אדם הזה מחזיק את כל העולם.
למה אדם הראשון נברא יחידי? למה לא מיליארד על הפתיחה? שלעולם יאמר אדם "כל העולם כולו נברא בשבילי", בשביל יחד, אז מה אדם אומר: "מי אני? מה אני?"... מה זה "מי אתה?" אתה - מחזיק את העולם, מה זה מי אתה? אתה לומד - אתה מחזיק את העולם. אבל מה לעשות שכל כך מדברים נגד ונגד, עד שבן אדם מושפע מה.... במקום שבן אדם יחשיב את עצמו ידע במה הוא מתעסק - ---
קחו לדוגמה: יש אנשי ה"מוסד", זה האנשים, אנשי צללים, זה יכול בן משפחה שלך שאתה לא יודע בכלל שהוא כזה, ואתה חושב שהוא נעבאך, כלום הוא לא... סתם אתה מכיר אותו כזה... לא עובד אפילו, "מה איתך?" א... מה יהיה איתך בסוף אתה לא תעשה משהו? והוא לא יודע שהוא חיסל מדען באיזה מקום לפני כמה ימים.
אבל אנחנו מעריכים את אלה ה"מחסלים", למה? זה "מבצע הרואי", זה עם פטנטים ואומץ וזה... והאומץ הכי גדול זה להפקיר את כל העולם כולו –שלך, לטובת כל העולם כולו - של אחרים. זה "מסירות נפש!". זה מסירות נפש, אדם מוותר על חיי נוחות, על הרבה כסף, על הכבוד ועל הכל, יושב באיזה פינה באיזה בית מדרש יכול להיות לא מקום כזה יפה, כזה מקום אתה יודע זינך כזה, יושב שמה ככה ככה ואולי אוכל איזה סנדוויץ' כזה פשוט תוך כדי כי הוא לא רוצה להפסיק את הלימוד, והבן אדם הזה ויתר על הכל בשביל להציל את כל עם ישראל. והאדם הזה הכי חשוב אצל הקב"ה!.
היה עשו "איש ציד, איש שדה", כולם הכירו אותו מי לא שמע על עשו! הוא הרג את נמרוד! גיבור! הוא היה יורה פססססס חיצים פוגע! נלחם עם אריות ברדלסים, נותן כאפות לפילים, כל הכבוד! מי לא ידע מי זה עשו? כולם הכירו את עשו. אבל היה אחד כזה... יעקב כזה... יענק'ב יענק'ב, שהיה ככה "יושב אוהלים" לא ראו אותו בכלל, ומי החזיק את העולם? יעקב, ולא עשו. אז צריך היהודי שיהיה לו הערכה עצמית שיידע מי הוא! אם איש ב"מוסד" יודע להעריך את עצמו, אז אתה תדע לך שאתה מחזיק את העולם מן המסד עד הטפחות, אבל זה הבעיה שאנשים לא יודעים את הערך של עצמם, אין להם יקרת הנפש, אין להם, בגלל זה הם מחפשים לעשות דברים שיקבלו הערכה, הערכה!.
אז לכן בן אדם צריך לדעת תמיד שהוא לא עושה עדיין מספיק, והוא מקצר בין מצוות בין אדם למקום לבין אדם לחברו, צריך לאזור אומץ וכוח. ולא יגבה בלבו, ולא יחפש כבוד כי הכל ראוי רק לקב"ה. ולא יאמר: "איש גדול אני" ולא יגיד "זה? אני לא אעשה! בגלל גדולתי וחשיבותי", אלא - יעסוק בתורה ובתלמוד ויעזוב הגדולה, וישמע תורה מכל מי שיכול ללמדו, כמו שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי", ויהיה מוכן להתבזות על פעולות המצווה. ויראה את שיפלותו לעיני השם יתברך לבני אדם, וגם יסיר את הגבהות ממחשבות לבו. ומלכי העולם היו מזלזלים קצת בדוד המלך, והוא מדבר כנגדם במצוות השם ולא מתבייש.
ש. אחותו עם גוי וכו' מה ניתן לעשות זה ממש גומר אותם?
הרב: עד שבעה חודשים הוא כבר יברך, אתה יודע למה הוא יברח ? בגלל שהוא הפריע לשיעור, הוא גרם לשאלה הזאת, והפסק --- בלימוד מגיע לו עונש,
דבר שמיני: שיספיק לו מסבות המזון - מה שיזדמן ומה שימצא. אדם שהוא נכנע לפני השם ויש לו מידת הכניעה - אין לו גבהות, אז גבהות הולך גם באוכל, ואוכל, מה הוא יאכל? "מה אתה מביא לי, מה אתה מביא לי, זה אוכל זה? תפתח שולחן! תביא מה...." זאת אומרת יש לו גבהות גם באוכל, איך אוכלים, למה אוכלים, איך מסדרים את השולחן והכל? אתה מבין. אבל מי שיש לו מידת הכניעה, מספיק לו מסיבות המזון מה שיזדמן ומה שימצא, מאשר תהיה נפשו מנבזה ומקלה בעיניו, כיוון שהוא לא מחשיב את עצמו בחלק הזה, בחלק הרוחני הוא מאוד מחשיב את עצמו, בחלק הגופני הוא לא מחזיק מעצמו. ולחנך אותה כמו שאנחנו עושים עכשיו לעמוד מתאוותיה הגופניות.
לחנך את הגוף מהתאוות הגופניות. זה פעם ראשונה שהרגשתי צער בראש חודש, שהייתי צריך לאכול, מוזר כאילו אני ממממ אוכל.... התרגלנו לא לאכול, תענוג, בכלל לא מרגיש כלום כלום כלום כלום, כאילו גם כשמגיע הזמן כאילו מה בוער, כלום, יכול להיות שאנחנו נצליח לעשות יותר מזה אחר כך,
ש. יום ולילה
הרב: הכל מתרגלים, הכל מתרגלים זה לא יאומן איזה כוחות יש באדם.
אז הוא אומר: צריך לחנך אותה מתאוותיה הגופניות ולהפנות לפרוע חובות הבורא על גודל טובותיו ורוב חסדו עליו. כמו שאמר דוד "דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי". כשיש הרחבת הלב - אדם רץ לעבודת הבורא. לפרוע את החובות להיות פנוי, שהגוף לא יעסיק אותנו, ואז נהיה פנויים להחזיר לקב"ה רוב גודל הטובות ורוב חסדו.
![הסופה סנדי ואסונות טבע [קליפ]](https://shofar.tv/storage/thumb/videos/V002615_150.jpg)
![חדשות וירוס TV - מהדורה 7 • במי פוגעת הקורונה?! לא תאמינו!!! [13.05.2020]](https://shofar.tv/storage/thumb/videos/V012125_150.jpg)
![מיקס קליפים [2024]](/storage/thumb/videos/V018106_150.jpg)
![מיקס קליפים [2023]](/storage/thumb/videos/V017157_150.jpg)
![מיקס קליפים [2020] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V016615_150.jpg)
![חוזרים בעבר - מיקס - חלק 2 [3:30 שעות!]](/storage/thumb/videos/V015619_150.jpg)
![מיקס קליפים [2022] 3 שעות!](/storage/thumb/videos/V015525_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V014960_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
