חובות הלבבות | שער עבודת האלקים פרקים ז-ח | הרב אמנון יצחק

פרק שביעי: "ומה ששאלת על המעוטה שבעבודות האלוהים - שאין אדם יוצא ידי חובתו בפחות ממנה, ותתחייב לו בזה התמדת טובתו עליו, הם עשרה עניינים.
הנפש שואלת את השכל: "איך אני אתנהג בעבודת השם לכל הפחות ושעת הזה שאני אעשה יהיה בכוונה?"
אמר השכל: "זה עשרה עניינים שצריך לנהוג בהם וזה המינימום שבעבודות שאדם יוכל לקיים. מהם - שלא ישימנה סיבה להמרותו - זאת אומרת: שלא ישים את הטובה שהקב"ה השפיע עליו כלי משחית לחטוא בה. כמו שחכם יכול להשתמש בחכמתו להרע, ולהעשיר בעושרו, וגם לא יבעט באלוקים עושהו ברוב הטובה, כמו שכתוב: "וישמן ישורון ויבעט". אז קודם כל: שלא ישימנה את הטובה להמרות את השם, דבר ראשון בעשרה. דבר שני: ומהם - שיזכיר טובות האלוהים בלשונו תמיד, וירבה להודות לו ולשבחו בלבו עליה ובנראה מדבריו - דהיינו יזכיר תמיד את הטובות של הקב"ה עשה לו, כמו שיוסף תמיד היה מזכיר שם שמים היה שגור בפיו ועל כן הצליח בכל. ומהם - שלא תהיה נמבזה ומעוטה בעיניו - נמבזה בנמס. זאת אומרת: שלא תהיה נבזית עליו הטובה ומעוטה בעיניו,
יש כאלה שאומרים: "מה נתן לי מה, כאילו מה אני שונה מאחרים? כולם רואים כולם שומעים כולם הולכים מה..."
"ומהם - שלא יתלה בזולתו אם תהיה על ידי אמצעי, שיודה האמצעי ויתעלם מהודות הבורא עליה - ולפעמים הקב"ה נותן את הטובות על ידי אמצעי דהיינו על ידי אדם אחר, ומאיזה סיבה, אז שלא יהיה אדם מברך ומודה לאמצעי, לזה שהיה דרכו הטובה, ושוכח להודות לקב"ה ששלח אותו שאפשר לו, שנתן בלבו לתת לו. זאת אומרת אדם צריך לא לשכוח להודות לא רק לאמצעי אלא גם להשם יתברך. ומהם - שלא יתפאר בה, ויעלה על דעתו כי בכוחו לקחה ובחכמתו או במה שהוא ראוי לה - זאת אומרת: לא יתפאר בכוחו אם הוא השיג את הדבר בעוצם כוחו, יאמר שעוצם כוחו עשה לו את הדבר הזה,
או שעשה איזו תחבולה ויתפאר בה ויגיד: "חוכמתי עמדה לי".
אז שלא יתפאר בה, ויעלה על דעתו כי בכוחו לקחה ובחכמתו או במה שהוא ראוי לה, שפשוט היה מגיע לו, אז לכן הוא קיבל את מה שהוא קיבל והוא לא חייב על זה טובה לאף אחד. אז בינתיים ראינו שלא יהפוך את הטובות להמריה, ולא יבעט בטובות, ראינו שתמיד יזכיר את טובת האלוקים בלשונו וירבה לשבח לו, שהטובה לא תהיה מעוטה בעניו ונבזה, שלא יתלה בזולתו דהיינו יודה לאמצעי שדרכו השם נתן לו וישכח את הבורא, ודבר חמישי: שלא יחשוב שבכוחו ובחכמתו ותחבולותיו הוא משיג את הטובות שמגיעות אליו. ומהם - שלא יעלה במחשבתו שיתמידה בהשתדלותו בה, ושתאבד ממנו אם יתעלם ממנה. זאת אומרת: הבן אדם חושב שזה תלוי בכוחו וברצונו, אם הוא ירצה,
זאת אומרת אדם אומר: "אני אפתח את העסק בעוד כמה שעות אני יביא יותר כסף ואם אני ארצה אני אסגור את העסק",
אז הוא תולה הכל בכוחו ובהשתדלותו,
והוא אומר: "אם אני לא עובד לא יהיה ואם אני עובד כן יהיה ככה זה עובד".
אז דבר שגורם שאפילו את המעט שבמעט שצריך לעשות בעבודת הבורא, להודות לקב"ה - לא יהיה לו, כי אם הוא יתלה כל דבר בכוחו.
ש: זה דבר קשה מאוד
הרב: כל דבר קשה מה שאנחנו אומרים
ש: ...
הרב: זה לא קשה בכלל, למי שרוצה לראות את האמת ואני אסביר, לדוגמה יש אנשים משתדלים מאוד ברפואות ולא עוזר להם, אז הם רואים שההשתדלות ברפואות לא עוזר להם. יש אנשים שמשתדלים בעסק, ולא הולך להם, עושים פרסום עושים פה עושים שם ולא הולך להם. יש אנשים לא עושים כלום - ובא להם. יש אנשים שמן השמים למדנו שנותנים ברכה אפילו שהם רשעים, ולכן הם רואים כאילו הם משתדלים ומקבלים, זו ההטעיה שהקב"ה נמסה אותם, זה לא שההשתדלות עושה, וגם אחרי שהאדם משתדל נגיד והוא עשה נגיד, והוא היה מטין הקלקלה שלא יבחין שלא יוכל להבחין, והאדם הזה מרויח, אז יישאר ממונו בידו? כמה אנשים אוספים אוספים אוספים אוספים יום אחד טררררר נופלים ומתרסקים, כל מה שאספו שנים, נתן להם את הכוח להמר יותר, ללכת לבורסה ללכת לפה וללכת לשם וטראך נפלו בבת אחת. יש כאלה שהקב"ה מכסח אותם בבד אחת, מדינה שלמה מכסח אותה, מדינה, כך דוגמא אמריקה, מישהו חשב לפני שלוש שנים שהיא יכולה להתמוטט כלכלית כמו שהיא התמוטטה? שבניינים שהיו עולים מיליון וחצי דולר – היום אתה יכול להשיג אותם בארבעים אלף דולר? 40 אלף דולר. אתה יכול היום לקנות במיאמי דירות משהו דברים מדהימים משהו שלא חלמת ב-40 אלף דולר, ואין מבקש.
ש:...
הרב: לך מותק לך לך...
ש: ...
הרב: תודה רבה, אבל רבינו בחיי אומר: "שגם לא צריך את ההשתדלות" זה מישהו בעל מדרגה, טוב אתה דילגת על מה שלמדנו, טוב בסדר, יש עוד מקומות של רבינו בחיי ושם אומר שלא צריך השתדלות,
ש: אדם שהוא חלש
הרב: בדיוק אחד שהוא חלש מגיע לו עונש, מי שהוא לא חלש לא מגיע לא עונש.
ש: לא מבין
הרב: כשתבוא לשיעורים של הבטחון אז אתה תוכל אבל אנחנו לא נחזיר אותם עכשיו. "ומהם - שלא יבזה מי שחסר הטובה ההיא, ויראה את עצמו טוב ממנו לפני האלוהים, ושמא האלוהים מנסה אותו בה, להראות מה שנסתר בו מרוע המצפון, ותשיאנו הטובה ויהיה כל חסר טוב ממנו לפני האלוהים". זאת אומרת: אל תבזה אם יש לך טובה מן השמים את מי שאין לו טובה כמו שלך מן השמים. שלא יבזה מי שחסר הטובה ההיא, ויראה את עצמו טוב ממנו לפני האלוהים,
-    "הנה אני יש לי והוא אין לו, סימן שאני יותר טוב".
"ושמא האלוהים ינסה אותו בה, להראות מה שנסתר בו מרוע המצפון, ואז הטובה תשיא אותו ויהיה כל חסר טוב ממנו לפני האלוהים. הפוך, מה שאתה יש לך טובות - זה העונש, שאתה תשקע בהם ותבטחי לעצמך שאתה מסודר ואתה טוב אחרת על מה קיבלת? ואתה לא יודע על איזה עונש הם משלמים לך, ושאתה תרדם כמו שאומרים בשמירה, ודוקא זה שהוא חסר טוב ממנו לפני האלוהים, דוקא אברך שאין לו כלום - הוא טוב לפני האלוקים. אתה שיש לך ג'ובות בלי סוף וכל יום אתה מייצר כמה שאתה רוצה כאילו? אתה רע לפני האלוקים! אז תחלום חלומות ואל תבזה את מי שאין לו, ותחשוב שמי שיש לו אז הוא קרוב אצל הקב"ה. ומהם - שיהיה לבו שלם עם האלוהים בכוונתו ובהיכנעו, ואם לא יוסיף במעשהו על מה שהיה בתחילה, ולא הוסיף בהודאה ובשבח, יתמיד על מה שהיה בו, וישתדל לכוון את לבו במעשהו לאלוהים, ואל תהיה הטובה גורמת לקצר ממעשהו הראשון, ולטרוד אותו מהוסיף בכוונתו לאלוקים. זאת אומרת: והיה, שיהיה לבו שלם עם האלוהים בכוונתו ובהיכנעו - כמו שהוא תמיד נכנע כמו שהוא תמיד מתכוון והלב שלו שלם עם אלוקים, וגם אם לא יוסיף לו, הקב"ה לא יוסיף לו במעשהו על מה שהיה בתחילה, והקב"ה לא הוסיף, ולא הוסיף בהודאה ובשבח, יתמיד על מה שהיה בו, וישתדל לכוון את לבו במעשהו לאלוקים. אז בגלל שהשם לא הוסיף לו יותר, אז הוא גם לא הוסיף בהודאה ושבח, אבל מכל מקום יתמיד על מה שהיה בו, כמו שהיה נכנע לפני האלוקים, והיה מכוון אליו, וישתדל לכוון את לבו במעשהו לאלוקים, ואל תהיה הטובה גורמת לקצר ממעשהו הראשון, ולטרוד אותו מהוסיף בכוונתו לאלוקים.
אז הוא אומר: "הנה אני עובד משתדל עושה כל מה שאומרים לי אני לא רואה תוצאות",
ולא רק תוצאות אז כאילו הוא יתחיל להפחית מהכוונה לאלוקים ומכניעו לפניו והודאתו לו. תזהר, אך תרד מהמצב שאתה בו נמצא, תמיד תעלה או לפחות לא תרד.
ש: ...
הרב: אנחנו אומרים את זה בעניין עבודת האלוקים, אבל בהודאה אתה מודה לקב"ה, נגיד יש לך את התפילות שלך ואת השבחים ואת החיים שלך ומה שאתה עושה. "ומהם - להיות עינו תמיד על מי שהוא למטה ממנו ברוב הטובות - אז יש לנו עצה, תמיד העיניים שלנו צריכות להיות על מישהו למטה מאתנו, ברוב הטובות. זאת אומרת: לך יש 5,000 שקל, יש כאלה שיש להם 3,000 יש כאלה שאין להם כלום, אז תמיד בענייני הטובות להסתכל למי שלמטה ממך, אל תסתכל על "ביל גייטס", תסתכל למטה, יש כאלה עוד פחות ממך. כמו אליהו הנביא שבא אצל רבי עקיבא, בשעה שהיה יושן על קש ומתכסה בקש,
ואמר לו: "אולי יש לכם קש להשאיל לי?" אומר: "יש כאלה שאפילו קש אין להם!",
אז זאת אומרת לא על מי שהוא למעלה ממנו, אלא על מישהו למטה ממנו יסתכל. וכן ראוי לו להיות עינו תמיד על מי שהוא מרבה בעבודת האלוהים יותר ממנו. פה צריך "קנאת סופרים תרבה חוכמה" איך הבן אדם זוכה לעשות כל כך הרבה מצוות, ללמוד כל כך הרבה תורה, כל הזמן רודף אחרי מצוות - למה אני לא? כדי שישתדל לעלות אל מעלתו, ואל יביט למי שהוא ממעט בה יותר ממנו - ואל תסתכל הנה יש אנשים בקושי לומדים שיעור וזה, וכולם מכבדים אותם, ומרוצים מהם
-    "כל הכבוד שאתה בא לשיעור, כל הכבוד שאתה בא לשיעור"
-    "אני לומד חצי יום ואף אחד לא אומר לי: "כל הכבוד שאתה לומד"
אז לכן צריך לדעת יביט על מישהו שממעיט יותר ממנו ויתעלה במעשהו ויתעלם ממנו. אז לכן צריך לשמוח במעשה שלו, ויתעלם מזה שלמטה ממנו בעבודת האלוקים. "ומהם - שלא ישיאהו אורך סתר הבורא יתעלה עליו ואורך אפיו לו, כדי שיהיה בטוח מקצפו וימרה אותו". אז זאת אומרת: שלא יחשב בלבו לחטוא ולא יאמר שלום יהיה לי כי השם יתברך ארך אפיים ויסתיר את פניו מן החטא כאילו אינו רואהו. ואז תשיא אותו המחשבה הזאת שיהיה בטוח לבו מקצפו. אז שלא תתפתה לחשוב שהקב"ה הוא ארך אפיים, והוא יסתיר את עיניו מלהביט בקטנות שאתה חוטא פה ושם, כדי שיהיה בטוח מקצפו וימרה אותו
ואז כדי שאתה תבוא להגיד: "הנה הקב"ה רואה קטנות והוא לא שם לב, רק אם עושים משהו רציני איזה עבירה בולטת או משהו בפרהסיה, אז הקב"ה כועס!".
בקיצור; אלה עשרה תנאים שלא יפחות מהם, זה המינימום של המינימום של עבודת הבורא, כדי שאדם יוכל להכיר טובה להקב"ה,
כמו שהנפש בקשה: "בא ותראה לי דרכי עבודה ורפואה שאני אוכל לעבוד את הבורא או אמרה אותו".
אז הוא אמר לה: "הנה עשרה כללים, תתחילי לתרגל אותם, ותשימי לב עליהם, ואז בעזרת השם לפחות את המינימום תוכלי לשמור. כי כל מה שהגיעו דברים אלינו מן הקדמונים שעברו, וראינו מן הנמצאים עמנו, שהטיב להם האלוהים במיני הטובות, ונטו מעבודת האלוהים אל המרותו, לא נכשלו אלא במה שספרתי לך". אז הוא אומר: כל מה שהגיע עליהם, ככה הסיכום של רבינו בחיי, כי כל מה שהגיע אלינו מדברי הקדמונים שעברו, גם אלה שנמצאים עמנו בדורנו, כל אלה שהטיב להם האלוקים ממיני הטובות, ונטו מעבודת האלוהים אל המרותו - זאת אומרת: עזבו את דרך השם והמרו את הקב"ה, לא נכשלו אלא באלה עשרה מה שספרתי לך. לכן צריך להיזהר, שלא תיפול המוקש של אחד מהעשרה האלה, כי תפסיד את העבודה. {אתם מוזמנים לשתות תכף זה מסתיים - תענית 40 יום} וזה גלוי ומפורסם בספרי הנביאים עליהם השלום בכל דור ודור. זאת אומרת: כל מה שאמרנו כאן שלא יפחות מאלה, ומי שלא יכול להוסיף בעבודת האלוקים ברבות טובותיו - ואמרנו: שעל כל ריבוי טובה צריכים להוסיף שבח על הקב"ה, כי האדם נהיה חייב יותר, אבל מי שלא יכול להוסיף בעבודת האלוקים, שהקב"ה מרבה בטובותיו - והרי "הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו", ויכול לקבל מה שזכרתי לשם שמים את עשרה התנאים האלה, אז יהיה ראוי להתמדת הטובה לו המיוחדת בו. אז אדם כזה לפחות לא יפחות מאלה העשרה, השם ימשיך להתמיד טובתו שהיא טובה מיוחדת לו. ואם ייסירנה ממנו? ואם הוא שומר על עשרה התנאים האלה והשם יסיר ממנו את הטובה - אז יהיה לאחד משני דברים: או כדי למחות ממנו עוון שקדם לו, ואז יכול להיות שהקב"ה מסיר ממנו את הטובה כדי למחות העוון.
אומר: "במקום שאני אתן לך טובה - אני לוקח ובזה אני מוחה לך עוון!".
או לשלם לו בעולם הבא תמורתה משהו גדול ויקר ממנה ועודף עליה הרבה.
ש: ...
הרב: רק דאגות אתה דואג,
הוא אומר: "ואם אני מסיר לך טובה פה, למרות שאתה שומר את עשרת הכללים האלה - או לסיבה שאני מוחה לך על עוונות, או שאני שומר לך את זה שתקבל פי כמה וכמה לחיי העולם הבא, ושכר עודף על מה שתקבל כאן!".

פרק ח'
"אמרה הנפש: "התעסקת ברפואתי והעלית ארוכתי, והוכחתני, והגדלת והשקפת ביאורך על רפואתי. אז קודם כל הנפש סוף סוף אחרי שיעור ארוך שהיא לומדת מהשכל
אז היא אומרת: "תשמע, קודם על אני מודה לך אדוני השכל, שהתעסקת ברפואתי וניתחת לי את מצבי, והעלית ארוכתי, רפואה שלי, והוכחתני וקיבלתי את התוכחת, והגדלת והשקפת באורך על רפואתי. וגלית חשכת האיוולת מעלי. כי האיוולת והכסילות והטעות והשגגה שאדם חי בה - זה חשכה, זה חושך. אלא שנשאר עלי עדיין ממפסידי עבודת האלוקים עניין אחד, יש לי עוד דבר אחד שאני מרגישה שאני צריכה שתסביר לי שזה מפסיד אותי מעבודת האלוקים, אם תרפאני ממדווהו ותסיר ממני דאגתו - אנצל מן הגדול שבמדווים, ואהיה קרובה לרפואה מכל נגעי. עכשיו יש לי רק דבר אחד, סדר לי את העניין הזה, ואני יוצאת מכל הבעיות שלי",
אמר השכל: "ומה הוא עניין שהוא אצלך כאשר זכרת?"
אמרה הנפש: "מה שמצאתי בספרים מעניין ההכרח והגזרה, והממשלה, והחפץ, שהכל לאלוקים בכל מה שברא, מקופא וצומח וחי ומדבר. כמו שכתוב: "כל אשר חפץ השם עשה בשמים ובארץ". ואמר: "השם ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, השם מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. ואמר באיכה: "מי זה אמר ותהי השם לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". ואמר: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". ואמר: "אם השם לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם השם לא ישמר עיר שוא שקד שומר". ואמר: "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנא". והרבה ממה שדומה לזה, מה שיורה כולו כי האדם ושאר החיים, הכינם הבורא לזיון העולם הזה, אם יניעם - ינועו ברשותו וכוחו ויכולתו, ואם יניחם - ינוחו ממעשיהם. כמו שכתוב: "והוא ישקיט ומי ירשיע". ואמר: "תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון, ואל עפרם ישובון". וכל דברי הראשונים בכל ספר, מודים על העניין הזה מבלי מחלוקת עליו. ונמצא בספר התורה מה שחולק עליו, מה שמורה, כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו, והוא בוחר בהם בחפצו, והם הווים ברצונו ובחירתו, ועל כן התחייב בגמול ובעונש על העבודה ועל העבירה. והוא מה שאמר הכתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". ואמר: "ובחרת בחיים". ואמר מלאכי: "מידכם הייתה זאת". ואמר איוב: "כי פעל אדם ישלם לו". ואמר שלמה: "אוולת אדם תסלף דרכו". וכל מה שיש בספרנו מתורה ומצווה ומוסר מורה על בירור העניין הזה, וכן מה שיש בו מגמול העבודה ועונש העבירה, הכל מורה כי מעשי האדם מונחים אליו, וכי כבוד האלוקים נקי מטובתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו. והעניין אצלי קשה, והפיק בין שני העניינים קשה מאוד, ואם יש רפואה למדווה הזה, ירפאני האל ממנו על ידי. על ידך על ידי השכל. בא תסביר לי עכשיו את הבעיה!"
אז הנפש אומרת: "תרפא אותי ממדווה ותסיר ממנה דאגה, שזה יתרון המשכיל על הכסיל, שהכסיל נמשל כבהמה בלי דעת, וכשיש לבהמה איזה כאב או מחלה, אין לה אלא צער הרגשת הכאב והחולי. אבל אדם בר דעת - זולת הרגשת הכאב, דלפה נפשו מתוגה,
ודואג: "מה יהיה אחרית עניינו בכאב ובחולי הזה?"
וכמה הוא צריך להצטער ולילך בצער הזה, כמו שכתוב: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". ולכן, פרד בכם שתי חלוקות אלה.
אז הוא אומר: "תציל אותי מן הגדול שבמדווים, שיהיה נחשב אצלי שניצלתי ממדווה גדול שבכל המדווים, ואהיה קרובה לרפואה מכל נגעיי, שהמדווה הזה הוא שורש וסיבה לכל המדווים ובאשר הסיבה ...
אז מה הנפש שואלת? "מצאתי בספרים מעניין ההכרח, שרואים כאילו הקב"ה מכריח מצבים מסוימים, ורואים שיש גזרה שהוא גוזר, ורואים שיש לו ממשלה שרק הוא מחליט ומושל, ורואים כאילו יש לו חפץ ורצון כאילו בדברים מסוימים, ואז כאילו לכאורה, זה סותר את מה שכתוב בתורה, שיש בחירה לאדם, הכל מהאדם ולכן יש לו מזה שכר ויש לו עונש, אך איך זה מסתדר בקיצור? מצד אחד אתה אומר שככה וככה והוא קובע הכל, ומצד שני שהכל ביד האדם איך זה מסתדר?" זה בקצרה.
אז הוא אומר: "והגזרה והממשלה והפץ, אז המחבר רבינו בחיי סידר את ההשתלשלות מלמטה למעלה, ובאמת כך הסדר מלמעלה למטה, שאחר עלות חפצו יתברך, שיהיה הדבר באופן כך, יש לו יתברך ממשלה לעשות בחפצו, והוא גוזר אומר, ויקום לו כחפצו. ואחר כך צומח מזה הכרח באהבה את הדבר ההוא כפי רצונו יתברך. זאת אומרת: כביכול הקב"ה חפץ בהתחלה, ואחרי שהוא חפץ אז יש לו ממשלה, ואז הוא מכריח את המצב ואז הוא גוזר מה שהוא גוזר. שהכל אלוקים והוויית את כל המעשים שבכל הבריות מיוחסים אליו יתברך. מ - כופה שזה הדומם ואחר כך צומח ואחר כך חי ואחר כך מדבר. ואז כתוב: מי זה אמר "ותהי"? מיהו השכל שיאמר שיוכל להיות איזה הוויה בעולם אשר השם לא ציווה, לומר שלא גזר עליו יתברך שיהיה כן. זאת אומרת: הקב"ה הוא למעשה, "כל אשר חפץ השם עשה בשמים ובארץ, השם ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, השם מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם, ואמר מי שאמר "ותהי", השם לא ציווה? זאת אומרת: השכל יכול להגיד משהו נעשה שלא ברצון הקב"ה, "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" פירוש: הטובות והרעות הנעות בעולם, אינם יוצאים חוץ מגזרתו יתברך, מפי עליו מגזרתו ומאמרו. ואמר: "יוצר אור ויוצר חושך עושה שלום ובורא רע" וכן כל כל הפסוקים שמביא פה, שאם השם לא יבנה בית וכו' וכו'. ואומר: וכל הדברים האלה הם הכין אותם הקב"ה לזיון העולם, פירוש: למילוי העולם, שהעולם יהיה ממולא מהם, כמו שכתוב: חנות מזוינת הכוונה ממולאת בכל מילי דמיטב, ואז רואים, שאם יניעם ינועון כפשוטו וככל יכולתו, זאת אומרת: על הפועלים ברצון כגון המדבר והחי, אשר בשרותו, הכוונה שהשם נותן להם רשות ממנו יתברך שיפעלו ברצונם, והכוונה בזה שכל רצונו יתברך הוא מניע ומעורר רצונם. ועל הצומח אמר שזה כוחו, ועל הדומם זה התנועה, שיהיה הפך מטבעו, שטבע דומם להיות שוקט ונח. והקב"ה יתברך מעתיק הרים בכוחו ומרגיז ארץ ממקומה, אז רואים בזה את יכולת השם יתברך וזרוע עוזו, ומי ישקיט ומי ירשיע - כשהוא יתברך משקיט מאיזה דבר מי הוא זה שיכרית ויניע אותו, ירשיע - לשון חרדה ותנועה. "תסתיר פניך - יבהלון - כשאתה פוסק מלהניע אותם מבחינה זה כהסתר פנים כבן אדם שמניח את המלאכה ומסתלק ממנה, "אז יבהלון" תפסוק תנועתם, כאדם שמתנועע כעסק דבר מה ואז פתאום ומניח את העסק ופוסק מתנועתו. זאת אומרת: בספר בראשית כתוב בפסוק: "כי ...הרקיע" רש"י אומר: לומר שכל תנועות כל החיים בכוחו יתברך, שהרי אם איזה שעה יסתיר פניו - יפסקו מתנועותיהם עד שיחזור לפקוד אותם להניעם. ועל זה אמר: תוסף רוחם, לומר שאחר כלות חלדם יאסוף את רוחם, ואז אל עפרם ישובון, וינוחו מתנועתם לעד ולעולם. וכל דברי הראשונים, דהיינו קדמוני הפילוסופים בספרי חקירותיהם, מודים על העניין הזה בלי מחלוקת בו. אז עד עכשיו ראינו שלכאורה כל זה רואים שהקב"ה מחליט קובע מביא מזיז לפי חפץ מפיץ ממשלה לפי גזרה לפי זה... עכשיו מצד שני: נמצא בספר התורה מה שחולק על כל מה שאמרנו ומה שמורה שכל המעשים הנראים מן האדם הם נתונים ברשותו, והוא מוחל בהם בחפצו, והם הווים ומתהווים ברצונו ובחירתו. ולכן הוא מתחייב בגמול ועונש על העבודה ועל העבירה. וזה מה שאמר הכתוב: "הרי נתתי לפניך היום"זה היום תחליט, את החיים את הטוב את המות ואת הרע, והתורה אומרת "ובחרת בחיים" תלוי בך, ואמר מלאכי: "מידכם היתה זו", אתם קובעים, זה מהיד שלכם, ואמר: "כי פועל אדם ישלם לו" פעלת תקבל, לא פעלת - לא תקבל, ואמר: "אוולת אדם תסלף דרכו", מי גרם לך שתסלף את דרכך? האוולת שבך, מי אמר לך לעשות ככה? אז זאת אומרת רואים שאדם לא מוכרח, רואים שלא גזור עליו, אז איך זה מסתדר? אז אם כן - כל מה שיש בספר התורה, מתורה מצוות מוסר מורה על ברור העניין הזה, וכן מה שיש מגמול העבודה ועונש העבירה, הכל מורה כי מעשה אדם מונחים אליו, וכי כבוד האלוקים מנקים את כבוד טובתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו".
"אז העניין הזה קשה לי" אומרת לו הנפש: "ואני רוצה עכשיו שאתה תפיק לי בין שני העניינים קשה מאוד, זה העניין של המכשול כמו פיק ברכיים, זה קושי הפקה. אני רוצה שאתה תפיק לי תסיר אותי מהמצב הזה של פיק ברכיים כאילו, שאתה תפיק לי תסיר אותי מהמצב הזה של פיק ברכיים כאילו, ותוציא לי גם בלשון התלמוד נפקא מינה, תוציא לי מזה פטרות שאני אסתדר אתו ואני אבין איך הדברים האלה מסתדרים?"
אמר לה השכל: "אין במה שזכרת מקושי ההפקה בין שני אלו העניינים הנמצאים בספרים, גדול ממה שימצא ממנו בפועל בדרך הבחינה. והוא מה שאנחנו רואים ממעשי האדם שיהיו כפי דעתו וחפצו בקצת העתים, ויהיו שלא כרצונו וכוונתו בקצתם. זאת אומרת: את מתמיה מזה שיש פסוקים סותרים זה את זה בדבר הזה, ואת לא תמה שרואים בחוש ובדרך הבחינה ששני הדברים האלו סותרים זה את זה. זאת אומרת: רואים בקצת העתים, שאדם יכול לעשות כלמה שלבו חפץ ואין מוחה בידו, לפעמים אנחנו רואים שזה לא בכוונתו בקצת ובקצת עניינים וקצת זמנים לא יכול לגמור את הדברים כפי שלבו חפץ, וכמה דברים יבואו כמה דברים על האדם שלא כרצונו. למה את צריכה ללמוד מן הפסוקים ולהגיד כך וכך? שבחוש אנחנו רואים שיש דברים שאדם רוצה לעשות ועולה בידו לעשות, ויש דברים שהוא רוצה לעשות ולא עולה בידו לעשות. יש דברים שהוא משתדל ומצליח, ויש דברים שהוא משתדל ולא מצליח. כן אז למה את לא מסתכלת בחוש? שבכל אופן רואים שיש כאלה דברים. והם יורוך כי יש לבורא יתעלה ממשלת עליו, ושהוא תחת מאסרו, יתיר לו מה שיחפוץ, וימנעהו ממה שאינו חפץ. אז הממשלה היא לא ממשלה אבסולוטית, ששום דבר לא יזוז אלא ברצון הבורא יתברך. את רואה שבני אדם רוצים לעשות משהו, ואפילו עבירה נגד רצונו, והקב"ה לפעמים מאפשר להם לעשות, והם עושים ולפעמים גם רוצים לעשות עבירה ולא נותן ולפעמים הם רוצים לעשות מצווה ולא נותן. אז מה את רואה? שהממשלה זה אפשרות ולא אפשרות, זה לא שליטה טוטאלית והאדם מוכרח אלא זה ממשלה. וזה מראה שלבורא יתעלה ממשלה עליו, והאדם תחת מאסרו, רוצה נותן לו לצאת לחצר, לא רוצה לתת לו לצאת לחצר, רוצה לשחרר אותו לגמרי – משחרר אותו לגמרי, מה שהוא רוצה. יתיר לו מה שיחפץ וימנעהו מה שאינו חפץ.
ש: כביכול כל זה לא?
הרב: לא כביכול, ככה זה,
ש: ככה זה
הרב: הרב: מה ככה? אתה רצית לבוא היום? באת, היה איזה יום שרצית לבוא ולא באת,
ש: לא היה לי שליטה
הרב: מי גרם שלא היה לך שליטה? אתה רצית למה לא הגעת? כי השמש לא ממשלה, היום אתה לא הולך, יש לו סיבה למה הוא לא רוצה שתלך היום, היום אתה תהיה בשפעת, היום אתה לא הולך, עוד שבוע תלך, אז אתה רוצה - ולא יוצא.
ש: ...
הרב: מה פתאום! איזה זכות? זה כנגד השני שרצה לעשות כנגדו עבירה,
ש: ...
הרב: לא מגיע לו, או שרצו לראות שהוא מתאמץ אחריה, או שרוצים לראות עוד כל ימני סיבות, מזה רוצה? אז מה אם אתה רוצה? אני רוצה להיות כהן גדול - אז מה אם אתה רוצה? אני רוצה לזכות את הרבים - אז מה אם אתה רוצה? אתה רוצה יופי מתאים לך,
ש: מה הסיבות...
הרב: אלף סיבות, אלף סיבות, אני רוצה להיות חכם - בסדר אין בעיה, תלמד, לא אני רוצה להיות חכם, מה זה אתה רוצה להיות חכם? תלמד!
ש: אבל מונעים ממנו
הרב: לא מונעים ממנו, הוא נקרא חכם,
ש: לומד לומד לומד לומד
הרב: כל זמן שהוא לומד הוא חכם, לא אבל הוא רוצה את התואר שיקראו לו חכם, לא חכם זהו שלומד, "איזה הוא חכם? הלומד ממי? מכל אדם", כל זמן שאתה לומד אתה חכם, לא הוא רוצה את התואר חכם! הוא רוצה על הדלת יהיה כתוב "החכם" החכם, שעות קבלה של החכם... זה מה שהוא רוצה.
ש: אדם רוצה לעשות מצווה
הרב: איזה מצווה תגיד,
ש: רצה לבוא
הרב: רצה לבוא, אבל יש עוד חשבונות, הבן אדם לייב הרבה חובות לקב"ה, ויש לו כל מיני, והוא גם צריך להיות קצת לפעמים בשביל למרק את העוונות, אז מה אם הוא רוצה? הוא רוצה לעשות מצווה, אז מה עם העבירות שעשה בינתיים? מה אם הוא עשה עבירות בינתיים מי ימחק אותם? איך מוחקים לו?
ש: אבל רוצה לעשות מצווה
הרב: לא הבנת, אם כל הזמן יהיה עסוק במצוות ועבירות, אז כל פעם הוא יעשה מצוות והעבירות מתי יתוקנו? במה יתוקנו? מתי יתוקנו? ואז נראה אם הוא מצטער על מה שהוא עשה, התחרט בתשובה ואומר הרי העוונות מתי יגרמו? שהפסדתי עכשיו שבוע שלם של שיעורים. ואולי אפילו הוא יקום אפילו שהוא חולה ומצונן ויבוא לשיעור
ואז הוא יתבכיין ויגיד: "אני לא יכול" ואז יהיה לו עוד יותר שכר, ואולי הוא יראה את זה בשידור ישיר, ואולי ואולי ואולי כל מיני אולי. אולי הוא צריך להישאר בבית אחר כך כי יש איזה חשבון שעלולה לפרוץ דליקה ואם הוא לא היה בבית היה נשרף כל הבית, ואז בדיוק כשהוא היה שמה אז הוא הציל את כל הבית בגלל שיש חשבון כזה גם כן, ואלי אלף ואחד אלף ואחד אלף ואחד אלף ואחד ואלף ואחד כל מיני סיפורים וסיבות, אני יודע את כל הסיבות של כל בן אדם? לא יודע, אבל יש סיבות, אם השם החליט שלא – לא,
ש: ...
הרב: אמרנו ככלל כמו שאמרו חכמים: למקום שאתה רואה שקשה לך יותר שמה יש עיקוב סימן ששם אתה צריך להשקיע יותר כעיקרון. איפה שקשה לך יותר שמה אתה צריך להיות.
ש: אני לא בא להגיד איפה שקשה לי קשה לי לא זה, ...
הרב: אם הוא נסתר הוא לא צדיק, נו הלאה
ש:...
הרב: יש כאלה שאומרים אם עכבו אותם סימן שהם לא צריכים להמשיך, ויש כאלה שמתעקשים, תחליט מה שאתה רוצה,
ש: ...
הרב: תשאל קודם אם יש נסתר כזה, ובכן: "ויראה לך ממנו גם זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו, ואני רואה אחר כך, שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשהו ותנועותיו לעבודת האלוקים ולהמרותו". אז זאת אומרת: ויראה לך ממנו גם זה בתנועת אלה, לשונו שמעו וראותו, גם ראייה גם שמיעה וגם דיבור, אנחנו רואים את זה גם כן. זאת אומרת: שלפעמים בן אדם רוצה לדבר, ולא יוצא לו,
ואומר: "לא זוכר מה רציתי להגיד! מה רציתי להגיד, לא זוכר מה רציתי להגיד, לא זוכר",
ש: מה הסיבה?
הרב: מה הסיבה? אלף ואחד סיבות, מה זה מה הסיבה? יש סיבה אחת לכל אחד? זה אלפי סיבות,
ש: ...
הרב: איפה ראית תראה לי ככה את הפסוק הזה שאם אתה רוצה לדבר אתה לא תוכל לדבר, תראה לי את זה זה הכל, חבל להקריא רק תגיד ישר איפה הפסוק,
ש: אחר כך
הרב: או תודה זה אחר כך יש פסוק שלא כתוב פה, מי ישומי לב, לא משנה עכשיו בקיצורו של דבר הנקודה היא ככה. רואים שהקב"ה יכול לעכב בן אדם, בדיבור בראיה בשמיעה, לראות לראות לראות, אדם מחפש את המשקפיים, לא מוצא,
-    "איפה שמתי את המשקפיים?"
ש: בכיס שלו
הרב: בכיס שלו? על העיניים שלו גם והוא לא רואה, הקב"ה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה,
ש: אז אין לנו שליטה
הרב: יש לנו שליטה הנה אתה רואה, אז קורה לך מקרה פעם! אז תחשוב למה קרה המקרה! פשששששש מה אתה נושף!
ש: איפה יש לי שליטה, ... קמתי ב-4.30 ... רציתי לבוא מוקדם יותר ולא יצא לי, לא היה שליטה...
הרב: יש לך שליטה, קודם קמת ב-4.30 זה יפה, והיית רץ בלי כל ההקדמות שלך,
ש: ...
הרב: כן אם המטוס היה טס? לא היתה אומר למטוס חכה,
ש: אז שיטוס
הרב: אה שיטוס הבנתי, אבל הברית של הבן שלך שמה עכשיו זה היום השמיני עובר, ואז אם לא תטוס אין ברית ואתה הסנדק, אז מה יהיה? אבל אני שואל אותך: היה לך עוד זמן להספיק בלי הכנות
ש: לא היה לי זמן
הרב: היה לך אבל זמן! ואם אתה באמצע הדרך ואין לך עכשיו נוחיות מה אתה עושה?
ש: אני עושה במכנסיים
הרב: אז תעשה גם ...
ש: ...
הרב: "ככלל, ככלל, הקב"ה אומר - וזה נהיה, אם השם רוצה - במאמרו הכל הוא עושה, והוא אומר שלפעמים אתה תדבר ולפעמים אתה לא תדבר, לפעמים אתה תשמע ולפעמים אתה לא תשמע, לפעמים אתה תראה ולפעמים אתה לא תראה, לפעמים אתה תשמע ולפעמים אתה לא תשמע,
ש: זה סתירה
הרב: זה לא סתירה בכלל,
ש: יש פעמים...
הרב: יש פעמים שמענו, סימן שזה לא גזור ולא מוחלט ולא כלום, זאת אומרת: הקב"ה לא אפשר לך לחיות לבד שהוא מנותק ממך ואתה תעשה מה שאתה רוצה, הוא יכול לשים בלמים ולהחליט - עד כאן זהו,
ש: מתי...
הרב: הוא מחליט לפי הידיעה שלו מה צריך לעשות ואיך לנהל אותך
ש: ...
הרב: אתה כמו סוס, סוס עושים הופ הופ כל זמן שהוא רץ - לא עושים לו כלום, וכשרואים לעצור אומרים לו: "הוייסה, הוייסה!", למה עושים לו? כי זהו עד פה רוצים שהוא יגיע הגעת עצור, אחר כך רוצים עוד פעם ילה' "דיו דיו דיו! קדימה", מה הבעיה?
ש: ...
הרב: הנה נתתי לו אפשרות - תרוץ, אתה רץ? אתה רוצה לאכול? אני מבין שהוא רוצה לאכול נותן לו לאכול, אבל אם הוא רוצה לאכול כל היום - אני לא נותן לו לאכול כל היום אני רוצה גם לדהור, קדימה ילהה דיו מספיק לאכול,
ש: ...
הרב: ברור, ברור, הקב"ה מגלגל אליך סיבות, והסיבות האלה אתה צריך להתמודד איתם נכון, הוא הריץ לך סוס לפרצוף עכשיו,
בא אליך השכן כמו סוס, ומתחיל להגיד לך: "אדוני! אתה עשית ככה וככה ומתחיל לנפנף לך מול הפרצוף, סוס עומד לפניך",
עכשיו תתמודד עם הסוס ילהה, כן אתה לא הזמנת אותו הוא בא, השם שלח אותו עכשיו,
ש: ...
הרב: שניכם סוסים אתה סוסו והוא סוס ונפגשתם אחד מול השני, עכשיו תסתדרו.
ש: ...
הרב: תמיד השם שולח לנו את הסיבות,
ש: אז יש סוס מולי ואני צריך להתמודד איתו ויש לי חופש בחירה...
הרב: כל הזמן כל הזמן יש חופש בחירה, תוצאת חופש בחירה לא נקבעת על ידך, התוצאה של חופש בחירה, אתה רוצה לתת לו סתירה אבל הוא עשה ככה ולא הצלחת וקיבלת מכה בקיר, אז ריצת לתת לו סתירה, היה לך בחירה השלמת, את הבחירה, תוצאת הבחירה שחיפשת לא השגת, אז הבחירה יש לך והתוצאה לא שלך. רצית לירות במישהו - וירית, אבל זה לא פגע, אז אתה את הרצון שלך והבחירה ביצעת, תוצאת הבחירה שציפית לא קיבלת,
ש: ...
הרב: אין דבר כזה, איפה זה כתוב?
ש: ...
הרב: לעניין מה? לעניין מה לא לבחירה של אדם, בעניין הבריאה בעניין כל מיני דברים, דומם צומח הכל, לא רק מדבר הכל הכל...
ש: ...
הרב: נכון, נכון אדם יכול לערוך בלבבו דברים להגיד והקב"ה משבש לו ופתאום הוא אומר שטויות ולפעמים יוצא לו חידוש, לפעמים יוצא לא גם חידוש, ואומר דבר נבון,
-    "איך אמרת את זה?"
אפילו תכנן ויצא לו איך זה? אז לפי חשבון של הקב"ה מה ראוי אדם לפי מעשיו וכן הלאה. זה משתנה בכל רגע, בכל רגע זה משתנה לפי חשבון שיש.
ש: לסיכום
הרב: עוד לא סיכמנו, למדנו כבר את הכלל הזה, "הכלל אומר: יש בחירה אחד, יש כוונה והסכמה שניים, ויש גמר המעשה שלוש. שני הראשונים בידנו, השלישי לא בידינו. לבחור מה אנחנו רוצים אנחנו יכולים, ואנחנו גם חייבים לבחור מה שהשם אמר, שתיים אנחנו יכולים להסכים ולהתכוון דהיינו להתכוון לעשות את המעשה לא רק לבחור, אלא להתחיל לצאת לדרך ולפעול משאפשר, וגמר המעשה הוא לא בידינו. אם השם ישלים את חפצנו במקרים טובים - נקבל שכר גם על גמר המעשה, אם לא נכוון על הכוונה הסכמה והבחירה. ואם נרצה אותו דבר לכיוון הרע - אז או שהוא ישלים חפצנו, לא שהוא רוצה בהם, אבל לחשבון ש"מגלגלין חובה על ידי חייב", הוא יתן לנו להשלים את בנעשה בגלל חשבון של גם הנפגע וכו' וכו', ואז כבר המעשה נתחייב בו גם כן. ואם לא אז יהיה לנו רק את הבחירה וכוונת המעשה והסכמה עליו. זאת אומרת: גמר מעשה תמיד תלוי ביד השם, לכן אדם מתפלל שיהיה סייעתא דשמיא, שיוכל לגמור את הדברים לטובה תמיד.
ש: אבל הוא מכוון לי מאת המחשבה
הרב: לא מכוון לך שום מחשבה, "רבות מחשבות בלב איש" אבל "ועצת השם היא תקום",
ש: אבל יש מציאות
הרב: איזה מציאות? איזה מחשבה הוא הכניס לך?
ש: ...
הרב: זה שלך! כל המצאה שלך,
ש: ...
הרב: לא, לא, בגלל שאני רוצה לפנות המחשבתי לכיוון מסוים אז אני חושב מה שאני רוצה בכוון המסוים שאני רוצה, ואתה בכיוון המסוים שאתה רוצה. אחד ילך ברחוב וירצה לראות מראות אסורות, ואחד ירצה להשפיל את מבטו ולא לראות מראש, וממלא מחשבתו של זה במקום זה ומחשבתו של זה במקום זה וכן הלאה. אחד רוצה שהוא רוצה ללמוד במקום זה, אז הוא חושב: איפה ילמד? ומה ילמד ועם מי ילמד וכו' וכו', ואחד חושב: איפה יעבוד? ועם מי יעבוד כמה ירוויח כמה יעשה כמה יעבוד וכו' וכו',
ש: ...
הרב: כל מה שיש בדרך אתה צריך לכוון לפי מה שהכנת במחשבה מה מותר ומה אסור, אז אוטומט, מי שיודע שאסור לראות מראה אסור - אז אוטומט גם הוא יודע אם הוא נתקל - טזזז הוא יודע שהפעולה שהוא צריך לעשות זה טזזז ככה,
ש: הילד
הרב: הילד, אנחנו לא דנים אתו עד שיגיע לגיל 13, בינתיים מכוונים אותו מחנכים אותו, מכל מקום כל מה שאדם מכוון את עצמו מרגיל את עצמו לשמה מחשבותיו יזרמו. אדם שולט במחשבות שלו, למעט שברים שנכנסים לו כהרף עין ויכול לסלק אותם, כי אם הוא הכין הגנות במצבים מסוימים. כמו שהצבא מתכונן מפני אירועים שעולים לקרות, הוא צריך לנתח: מה האויב חושב שנקודות החולשה שלו? ואיפה הוא עלול לתקוף אותו, שמה הוא צריך לשים מוקשים לאויב כי אדרבא יבוא יפול שמה, ככה מנהלים מלחמה, אתה צריך לקרוא את האויב וככה יש לך סיכוי לנצח, אתה יודע את נקודות התורפה שלו ואז אתה יודע איך לתקוף. אם תדע שיצר הרע זה אויב יותר מהאיראנים והעזתים וכו', ואתה תכין לך מערכה של מלחמה לפי הספרים לפי רבינו בחיי, אז כל מקום שיבוא אליך - אוטומטית כלי הנשק שהכנת מראש - ישוגרו אליך מיד. אבל אם בן אדם חי אתה מבין במצב של דעמאם, לא צריך לתכנן כלום, בחיית דינק עזוב אותך כל החיים שלך אתה עם מחשבות, לא תהנה רגע אחד אתה רק כל הזמן בהיכון... אז אתה מפקיר את עצמך, אם אתה מפקיר את עצמך אז יכולים לחטוף אותך החיזבאללה ואתה תהיה אצלהם אצל נסראללה בבונקר. אז השאלה: האם אתה רוצה להיות ככה או אתה לא רוצה להיות ככה, אז לכן המחשבות יזרמו בהתאם למה שאתה הכנת, הבנת. לכן "חיל המודיעין" יושב כל הזמן ועוקב וחושב ומתכנן וזה... ויש כוחות וגורמים, שכל התפקיד שלהם זה רק לנתח: מה האויב מכין חושב ועושה...
ש: ...
הרב: אחרי שגדלת למשפחה בסיסית עצבנית, אתה רואה את גנות העצבים ולא מצדיק
ואומר: "אני לא רוצה להיות עצבני! אם הסבתא שלי עצבנית אני לא רוצה, וגם ראיתי שהיא קיבלה שבץ לב וזה ואני לא רוצה ולא מעוניין".
"לא!" אתה אומר: "לא! אם סבתא שלי הקדושה התעצבנה ומתה - אני חייב להמשיך את הדרך! אסור לי להפקיר את הדרך! חייבים למות בעבורה! חייבים למות בעצבים! כן, צריך להיות שאהיד..."
ש: ...
הרב: לא מפילים אף אחד, לאדם יש ניסיונות מזדמנים והוא או שנופל עליהם או שניצל מהם זה הכל לא מפילים אף אחד בכוח, חוץ מגזרת עונש אם עונשים אותו.
ש: אבל היתר הרע...
הרב: הוא מצוין הוא מצוין הוא השק אגרוף שלך, ודאי, אתה נותן לו בוקס ואתה מתחזק, ואתה נותן לו עוד בוקס מתחזק עוד בוקס אתה מתחזק,
ש: אבל גם הוא מתחזק
הרב: מה? הוא לא מתחזק, הוא לא מתחזק! אתה מחליף שק יותר לפי מה שהתפתחת, מה תיתן לשק קטן כמו שהיית קודם? עכשיו אתה צריך עם חצץ, כלע! כלע! ואחר כך ברזלים כלע! אם עכשיו אתה נהיית גיבור מה תיתן אתה מבין לחול זה כלום,
ש: על סיום המצווה או מחשבה סופית...
הרב: גם על זה אתה מקבל אבל. למרות שהקב"ה גמר בעדך, ודאי אז הוא נותן לך ודאי ותקבל שכר גם.
ש: ...
הרב: ודאי כל הזמן מלחמה, "לאדם מערכי לב" אתה צריך להכין מערכות מערכות, אתה צריך להיות מוכן, מה יקרה אם יהיה ככה? הנה עכשיו עוד מעט מלחמה, מה הכנת? הכנת משהו?
ש: כלום,
הרב: כלום! אה אתה בכלל לא יודע שיש מלחמה, בסדר גמור לא מעניין אותך, אבל אם יהיה טילים אחר כך תגיד: "לא מעניין אותי",
ש: יש דואגים לי
הרב: יש, בסדר גמור, זה הכי טוב...
ש: מה הרב מתכוון
הרב: עומדת להיות מלחמה והאדם צריך להכין את עצמו למלחמה, מה אתה מכין?
ש: אב"ך, לא יודע מה צריך להכין
הרב: אדם צריך בשתי בחינות להיות מוכן: אחד רוחנית שזה הגנה אמתית, ושתיים הכנות גשמיות. לדוגמא: אם תהיה הפצצה, ונגיד שיפגעו עכשיו חנויות, וישרפו מצבורי מזון, ויהיה כל מיני בלאגנים, ותהיה שביתה של תעסוקה, ויגייסו בצו שמונה הרבה אנשים,וייסגרו הרבה מקומות עבודה, ויסגרו מפעלים וכל מיני דברים, יש מפעלים שסוגרים אותם ויש מפעלים שהם חייבים להישאר בצו חירום וכו' וכו', וממילא קורה לפעמים שיש עיכוב באספקה, ונגיד שיש לך ילדים קטנים, והם צריכים חלב ואין חלב, מה תעשה עכשיו? לא הכנת כלום, אין חלב, אין לחם יומיים אין שלושה ימים אין, ואתה לא יודע לעשות לא חובז, ולא לחוח, ולא כלום וגם אין לך קמח, אז מה תעשה? אז אדם צריך להיות עירני, אם הוא מריח שיש משהו בדרך, אז הוא מכין לו חלב בקרטונים שנשמר לשבוע שבועיים נגיד, ומכין לו כמה דברים וכמה קונסרבים, שיהיה לו אתה מבין לפרק זמן סביר שיוכל לעמוד בהתקפה, ככה בן אדם נורמאלי מתארגן,
ש: ...
הרב: אם התינוקות של בני תורה לא צריכים חלב, הם יכולים לשתות תורה וש"ס ופוסקים - אז אפשר לתת להם לאכול ניירות ולתת להם משקאות כאלה, אבל אם הם גם כן מבני אדם שצריכים חלב אז גם בן תורה צריך אנחנו מדברים, אנחנו אומרים פגיעה, פגיעה שאדם ייפגע זה לחוד, אבל חסרון זה לחוד. אדם לא ייפגע נגיד הוא יחיה, אבל הוא צריך לאכול הוא צריך לשתות, הוא צריך שיהיה לו לתינוקות, הוא צריך שיהיה לו משהו, הוא לא ייפגע.
ש: ...
הרב: אין שום בעיה! בקשה, תשאל את הפוסקים: אם צריך להכין במקרה שיש מלחמה או לא צריך, ואז תראה מה הם יגידו לך. אבל אתם יכולים להתנחם, אתם מאמינים גדולים "שער הבטחון" עברתם "ושער הבחינה" ושער "עבודת האלוקים" והכל. יש בן אדם עכשיו הוציאו אותו עכשיו אחרי חודשיים מתחת לשלג קפוא, היה עם מכונית, אחרי חודשיים - חי.
ש: איך...
הרב. דדדדדדדדדדד מה שהשם מחליט אמרנו - זה מה שיהיה. אם הוא מחליט שבן אדם יחיה - יחיה, איך? הוא מחליט.
ש: ...
הרב: קודם לא צריך לדאוג לחרדים בכלל כי אין להם מסכות בכלל, אז כנראה שהם לא צריכים, אבל מכל מקום, אדם יש לו חדר אטום, יש לו מקלט, יש לו משהו - צריך לעשות את ההשתדלות להגיע לתווך הסביר במהירות למקום של מחסה, ולא מתגרים בזמן מלחמה אתה מבין בההוא שאני לא רוצה להזכיר את שמו. למה? כי "יש נספה בלא משפט" בזמן מלחמה ככה זה נאמר, כשאדם יכול להיספות, כי מקום סכנה, במקום סכנה אין מקום לביטחון במקום שך סכנה, כי כתוב: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" למה אתה צריך להוציא ממאגר הניסים על חשבון הזכויות שלך במקום שאתה יכול אתה מבין בלי לסמוך על הניסים ולהיכנס למקום על פי טבע. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" זה חיוב, ואם אתה לא נשמר אז אתה עובר עבירה, אם אתה עובר עבירה יש לך כבר קטרוג, ואם ימשך הקטרוג זה כבר סיבה להיפגע, אז ממילא בן אדם צריך לעשות השתדלות. אדם צריך לדעת: ביטחון בהשם חייבים כי לא יעזור שום דבר, ואם צריך לפגוע יכנס טיל של טונה בתוך החדר האטום, ואם השם רוצה אז יכול גם ליפול טיל ולעמוד שמה עקר, ואתה תצטלם לידו אחר כך. זאת אומרת: היו מקרים כאלה והיו מקרים כאלה, כל אחד לפי זכותו לפי מזלו, מה שהקב"ה ייעד לו. אבל חובה על האדם להתחזק ברוחניות, וחובה עליו לעשות כל מה שאל ידו ברוחניות, וגם הצד של הגשמיות צריך לעשות את המינימום המחייב בשביל שאדם יהיה מוכן לעת מצוא, פרשטייס (הבנת)? יופי. ועכשיו "ואני רואה שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשהו ותנועותיו לעבודת האלוקים ולהמרותו". אז רואים לפעמים שגם בתנועת הלשון ושמע וראות, אדם עושה מה שעושה מדבר מה שמדבר, שומע ורואה וכו', "בין ברצון הבורא בין נגד רצונו, ואחר כך אני רואה שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשהו. וכבר ארכו מחלוקת החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק". זאת אומרת בין הדברים האלה, שהם לכאורה נראים כהכרח, דהיינו להוציא פשר בין הכרח והצדק שיתכנו שניהם, איך ייתכנו שניהם הכרח וצדק, וזה קורה לה הבחירה צדק, שעל ידי הבחירה יתואר האדם בתואר צדיק ופועל צדק, מה שאין כן בהכרח. אדם שמוכרח לדבר מסוים אז הוא לא פעל שום דבר, וכשאדם פעל על פי צדק דהיינו על פי הבחירה. אז איך זה מסתדר מתי זה הכרח ומתי זה צדק?
אז הוא אומר: "כבר ארכו מחלוקת החכמים באופני ההפקה להוציא לאור ולמשפט מה בין ההכרח ובין הצדק. ומהם - מי שאמר כי כל המעשים האנושיים הולכים כחפץ האדם בהם ויכולתו וכוחו, מסר אלוקים בידו ענייניהם, והשליטו בהם, וכי כבוד האלוהים נקי מהם. ועל כן התחייב אליהם הגמול והעונש. אז מן החכמים שאומר דברים פשוטים וברורים דהיינו: שהמעשים האנושיים הולכים כחפץ האדם, מה שאדם חפץ הוא יכול לעשות, ויש לו יכולת ויש לו כוח, שאחר שאדם חפץ במחשבתו לעשות איזה פעולה - יש לו את היכולת על זה, והוא ויעורר את כוחו ויוציא אותה לפועל. מסר אלוקים בידו ענייניהם והשליטו, ולפי שיש דברים נמסרים לאדם בדרך פיקדון ואנינו שליט עליהם ולכן אמר והשליטו עליהן. אז מדובר באחד שכן השליטו אותו עליהם ונותנים לו לעשות כרצונו. וכי כבוד האלוהים נקי מהם. דהיינו אין לו עסק בהם הקב"ה ועל כן מתחייב אדם כזה עונש וגמול. תלוי לפי מה שהוא עשה. ומהם– מן החכמים שאומר: מי שמשיב המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא יתברך, ואמר: כי כל תנועה המתחדשת בעולם, ממדבר ודומם, היא ברשות הבורא יתברך, ברשות הבורא יתברך, וגזרתו ודינו, זאת אומרת היא נמצאת תחת גזרתו ותחת דינו ותחת מאסרו, ואין נמלט ממנו כשערה, לא פחות ממנה ולא למעלה ממנה. וכאשר הקשו עליהם בדרך הגמול והעונש, אמרו עניין הגמול והעונש, אין אנו יודעים צורתו ולא מהלכי דיניו, והאלוהים צדיק ולא יעוול, ונאמן במה שיעד מן הגמול והעונש ולא יעבור, נחלשו דעותינו מהשיג כוח הוויות חכמתו, וצדקו יותר גלוי, וחסדו נראה יותר ממה שנחשידהו בדיניו, אין אלוה מבלעדיו. אז יש שיטה שאנחנו לא כל כך מכירים אותה, והשיטה הזאת אומרת כך: יש כאלה שמשיבים את המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא יתברך, זאת אומרת הכל בידי הבורא יתברך, שכל תנועה המתחדשת בעולם, ממדבר ודומם, היא וגזרתו ודינו, ותחת מאסרו, ואין נמלט ממנו כשערה, לא פחות ממנה ולא למעלה ממנה. בואו נראה מה כותבים פה המפרשים בעניין זה.
אז אומר על זה הרמב"ם: שזה דעת כת האשרייה מן הישמעאלים, שהביא בספר "מורה נבוכים" שאמרו שאף על פי שאדם מוכרח בכל מעשיו, {הם טוענים שאדם מוכרח בכל מעשיו}, אם כל זה ניתנה להם התורה, שהוא יתברך כן רצה, שישלח ויצווה ויזהיר וייעד וירא, ואף על פי שאין יכולת בידנו כביכול לשיטתם, ויתכן שפקד עלינו עשיית הנמנעות, צורתו ולא מלאכי דיניו, רצה לומר עניינו ולא דין גמול ועונש, למי שיתכן הגמול ומי יתחייב בעונש. זאת אומרת הקב"ה בעצמו, אז הקשו עליהם בדרך גמול והעונש - אז הם אמרו אנחנו לא יודעים את צורתו ולא מהלכי דינם, אנחנו לא יודעים מה הוא עושה איך הוא עושה, רוצה לומר אנחנו לא יודעים עניינו בגמול ועונש, למי יתכן הגמול? מי חייב בעונש? אנחנו לא יכולים להגיד לך באיזה דרך את מי הוא מעניש ומי הוא גומל, אך הכל לפי מה שגזרה חוכמתו וקצרה דעתנו מהבין, ומאחר שאנו רואים חסדו עלינו תמיד - אז ודאי שהוא נאמן בדיניו ובגזרותיו, ... לפי הדעת הזאת שלהם שאפשר שמקיים המצוות נענש והעובר ייגמל טוב, וזה דעת מגונה מאוד. אז אלה הישמעאלים האלה שמביא אותם, הם טוענים טענה כזאת: אנחנו לא צריכים לפרש את הבורא הוא קובע הוא עושה הוא יודע הכל, והוא יודע מי טוב ומי לא טוב, אפילו שרואים שזה עושה טובות וזה עושה רעות ומקבלים הפוך, הכל בסדר כי הקב"ה הוא בחסדו יודע ... זהו ככה הם אומרים. וזה הדעה מגונה מאוד מאוד ומשובשת גם.
ש: ...
הרב: הם לא עושים כלום כאילו כולם מוכרחים כולם רובוטים, זה המצב חביבי אתה ישמעאלי להתראות. "ומהם - מי שראה להאמין בשתי הדעות: ההכרח והצדק", זאת אומרת יש גם הכרח ויש גם בחירה, "ואמר: כי המעמיק בהם אינו ניצול מחטא ומכשול על איזה דרך שיסבור אותם. ואמרו: הנכון, שנעשה מעשה מי שיאמין כי המעשים מונחים לאדם, ייגמל וייענש עליהם, יקבל שכר ועונש עליהם, ואנחנו נשתדל בכל אשר יועילנו אצל הבורא בשני העולמים, ונבטח באלוהים בטחון מי שהתברר אצלו, כי ממשלת כל המעשים והתנועות והתועלת והנזק בגזרת השם ורשותו ובמאמרו, וכי לאל יתברך הטענה הנצחת על האדם, ואין טענה לאדם על האלוקים יתברך. והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדם זכרו, כי מן האמת והנכונה שנודה בסיכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך, מפני חלישות דעתנו וממיעוט הכרתנו, ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, ולזה נעלם ממנו - מאתנו. ואילו הייתה לנו בעומדנו על הסוד הזה תקנה, היה הבורא מגלה אותה לנו". ותכף הוא מביא דוגמאות אז הוא אומר: "יש דרך ממוצעת בין שתי הקצוות, הדעה הראשונה אומרת שהקב"ה נתן לאדם לעשות מה שהוא רוצה, בכל מכל כל ויכול לעשות ולהפציץ ולהרוג ולז... ולעשות הכל והוא לא מתערב ולא שום דבר. הדעה השניה אמרה: שאין שום, הכל שרק השם, הוא מכלות והוא הכל והוא מחבת והכל הוא, הכל הוא עושה והכל בצדק ופה ושם, והדעה השלישית: זו הדעה הזאת, מי שראה להבין בשתי הדעות, דהיינו; גם בהכרח וגם בצדק, קודם ראינו שאחד אמר שהכל בחירה צדק, אחד אמר זה הכל הכרח, עכשיו יש מי שמשלב את שתיהם אומר: שרואים גם ההכרח והצדק. אז הוא אומר: "המעמיק בהם אינו ניצול מחטא ומכשול על איזה דרך שיסבור אותם". זאת אומרת: כי חכמת השם יתברך קצרה מהשיג, למה פעמים לוקח הקב"ה לאדם הבחירה כמו שהיה העניין בפרעה? שאמר "והכבדתי את לבו" ולפעמים יניח את הבחירה לאדם, למה זה קורה ככה? זאת אומרת אנחנו קצרה דעתנו מלהבין את החשבונות של הקב"ה, הרמב"ם אומר: שאנשים כמו פרעה שעושים עוונות יותר מידי גדולים עד שהשם שולל מהם את הבחירה. וחכמים אומרים: גם כשהרמב"ם אומר את זה הוא מתכוון ששולל ממנו את הבחירה אבל בידו לחזור למצב של בחירה. ויש כאלה שמפרשים שהוא הכביד את לבו פירושו איזן אותו עוד פעם, כיוון שהוא ברח מן הגזירה, אז עוד פעם הלב שלו נהיה חזק, אז הקב"ה הכביד את לבו, כאילו איזן את המשקולת ואז יהיה עוד פעם שווה, והביא לו עוד פעם לבחור במצב שווה, וכל הכבדה פירושו שהמאזניים יהיו מאוזנות ששוב יש לו משקל שווה להיכנס שוב פעם לניסיון. אחרת אם לא - אז זה לא ניסיון! אם הוא מוכרע לצד אחד - אז אין פה בחירה, אז לכן הוא מכביד לו מידי פעם.
ש: שייך לנסות אותו?
הרב: מה זה לנסות יש לו בחירה נותנים לו לבחור, אחרת אם השם שם אותו על הרצפה עם אקדח
ואומר לו: "תעשה ככה וככה!"
יש לו ברירה? אז הוא לא ברצון של ... הקב"ה רוצה שהוא יבחר, אם הוא רוצה לתת עונש - אז זה רק אם הוא יבחר, אם הוא יבחר והוא הכריח אותו לעשות טעויות, ואחר כך הוא מעניש אותו, אז בשביל מה אתה עושה את זה? תן לו ישר וגמרנו. אבל השם נתן בחירה, אז הוא נותן לו עוד פעם ניסיון;
-    "הנה! למדת? הרגשת עכשיו שאתה חזק? בא אני אסדר לך את זה עוד פעם, עכשיו עוד פעם ניסיון מחדש, נראה אותך, ועוד פעם!",
 זה העניין שהכביד את לבו כל הזמן בשביל לעשות לו את המצב השקול.
ש: ...
הרב: מה פירוש? תמיד יש איומים לאדם ותמיד יש ניסיונות,
ואומרים לו: "תבחר! מה אתה רוצה?", אוקי
הוא יכול להגיד: "אני משלח, מה זה אקדח?"
אתה יכול להגיד "תצאו" לפני שימותו, אתה יכול להגיד "תצאו", למה אתה צריך לחכות עד שימותו? מה אתה טמבל כבר תשע פעמים! אלא יש לאדם אגו, אפילו שהוא אזער כזה קטן יש לו אגו! אגו זה גדול זה יותר גדול מהגוף, אז זהו אז בן אדם כזה נופל, אז לכן נותנים לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס. אז אנחנו את המצב הזה המפשר בין שתי הדעות הקיצוניות בעזרת השם נלמד מחר.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".