חודש ניסן וחג הפסח - חלק א - 30 יום קודם הפסח...

נציב יום: הילה דורית בת מלכה - רפואה שלמה, פרנסה טובה, זיווג הגון השנה והצלחה לכל הילדים – אמן! 

הקהל: אמן.

אנחנו מתחילים בחודש ניסן וחג הפסח.

 משלושים (30) יום קודם הפסח יש להתפלל ביותר על גאולתנו ועל פדות נפשנו! כך אומר הפלא יועץ. 

ומ-30 יום קודם הפסח יש להיזהר בכל פעולה; לא לפזר חמץ, לא להותיר חמץ שלא ניתן להסיר אותו אחר כך בקלות! ככה מביא המשנה ברורה. 

מ-30 יום קודם הפסח יש להקפיד במיוחד; שלא יכנסו פירורים לתוך הספרים, ככה מביא ערוך השולחן. 

ובמעשה רב להגאון מובא: מכיוון שיש קושי רב לבדוק את הספרים, לכן במשך ימות השנה יזהר: לא להשתמש בעת הסעודה בספרים שהוא יודע שיצטרך ללמוד בהם בפסח! כי אז הוא יגיש את זה על שולחן של פסח ויהיו לו פירורים בתוך הספרים... שאר הספרים שלא צריכים לו לפסח - יסגור בארון או יעמיד מחיצה ביניהם וימכור לגוי. 

מי שמעיין בספר בעת האכילה, נכון שמפורים והלאה יקפיד ביותר לנקות הפירורים שנפלו על הספר! בכלל לא להניח ספר על השולחן, לא להניח ספר. אם יש לך סטנדר שים על הסטנדר ולא לאכול בשעה שאתה קורא, לומד וגם לא לגעת בידיים שנגעו בחמץ ואז אתה מעביר דפים ואתה מדביק קצת חמצים וכולי. 

מי שצריך לסייד את הבית, יעשה זאת לפני פסח, לא לחכות לרגע האחרון! ולמה צריך לפני פסח? בדומה לבית המקדש שהיו מסיידים אותו כל שנה לפני פסח! 

מ-30 יום קודם הפסח יש להתקדש ולהיטהר כדי להגיע לחג בקדושה ובטהרה! אז ללמוד ספרי מוסר והכל, להתעלות ולדקדק במעשים והכל להישמר מדברים אסורים וכולי. 

'שואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח 30 יום!' זה דין בשולחן ערוך. 'ומצווה על כל אחד ואחד שילמד בעצמו את הלכות החג קודם החג כדי שידע את המעשה אשר יעשה', הלומד את הלכות וענייני הרגל בטרם בוא הרגל - הבורא יתברך יערה עליו שמחה ברגל! ויזכהו לקיים את המצוות התלויות ללא מכשול! כי אם ביראה טהורה ובאהבה שלמה, בגילה, ברינה ושמחה רבה! מי שיודע: שהוא לא יספיק ללמוד את כל ההלכות המעשיות ב-30 יום, ראוי שיתחיל ללמוד מוקדם יותר! לא לחכות 30 יום לפני... עוד חודש חודשיים לפניהם אין ברירה! 

גם מי שלמד הלכות פסח לפני הפסח, יש להוסיף ללמוד הלכות פסח גם בימי הפסח. כשיש שיעור תורה 30 יום לפני הפסח - מותר לשאול בענייני הפסח באמצע הלימוד! הגם שעוסקים בעניין אחר ואין בזה: 'דין שואל שלא כעניין' כי חשוב מאוד להיות ערוכים ומוכנים לקראת הפסח! 

בכל עת בשנה ראוי ללמוד מסכת בשס שנוגעת לאותו זמן וכך נוהגים צדיקים ויראי שמים בכל מועד ללמוד את המסכת השייכת לאותו המועד. וחסידים ואנשי מעשה נוהגים בכל מועד ללמוד בספרי יראה, מוסר וחסידות השייכים לאותו המועד. 

'בפסח נידונים על התבואה' נו, במה ניתן לזכות בדין? בדין התבואה, כמה פרנסה יהיה לכל אחד ואחד - בנתינת 'קמחא דפסחא' לעניים! אז ידונו את האדם על הצד הטוב ביותר!! כפי שהלב והמתת שלו. 

המשתמטים מליתן קמחא דפסחא לצורך עניים - עוון בידם! גם מי שפטור לתת צדקה, מפני שאין לו כדי פרנסתו, חייב לתת קמחא דפסחא! מי זה פטור? כתוב: 'עני' - הוא חייב פעם בשנה לתת צדקה! לקיים מצוות צדקה, פעם אחת בשנה! אין לו, עני! מסכן. אז מי שפטור אפילו לתת צדקה, 'קמחא דפסחא' הוא חייב! למה? 

היסוד של חיוב קמחא דפסחא זה לא משום מצוות צדקה בלבד, אלא זה גם מדין: 'שמחת יום טוב!' כמו שמבאר הרמב"ם בפרק ו' מהלכות יום טוב הלכות יז-יח: 'וחייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים! אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכילו ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו!' 

"וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" כך אומר הנביא (מלאכי ב, ג) אדם נפטר מתבקעת לו הבטן וכל מה שהיה לו בפנים פאף... על הפנים! למה? כי זה "חַגֵּיכֶם" אתם עושים חג רק לעצמכם! לא דואגים לאחרים!! 

והבאנו את הזוהר בכמה מקרים שאומר: על מה נענש אברהם אבינו? שהיה לו הניסיון של העקדה - בשעה ש: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל" (בראשית כא, ח) אז הוא הזמין את כל גדולי עולם! ופתח שמה שולחנות כידוע ונתן... 

בא השטן ועמד בפתח, אברהם לא הבחין בו! אז הוא לא הזמין אותו. 

ישר עלה למעלה לקטרג! ואמר: 'ריבונו של עולם! תראה, הייתי אצל אברהם, כולם הוזמנו ואותי לא הכניס! לא הזמין אותי לא כלום!' 

- 'לא! יש לך עוד מישהו יותר מאברהם אבינו בעניין זה?!' 

אמר לו: 'אבל עובדה עמדתי שמה! או לא?...' 

ולא זז משמה עם הקטרוג עד שכתוב: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א) הקדוש ברוך הוא ציווה אותו לעשות: 'עקידה!' יא בא ביי... 

אז אומר הזוהר הקדוש: 'שהקדוש ברוך הוא מסתכל על 'שברי כלים' שלו! מי אלה? - אלה העניים! מתי הוא מסתכל? - בימים טובים, שאנשים כולם בבתים ספונים אוכלים ושותים ושמחים! והם לא מביטים על העניים... כי: 'חייב אדם במועד' בחגים 'חייב!' או להזמין אורחים על שולחנו שאיין להם, או ליתן להם מעות. ואם לא - הקדוש ברוך הוא מקפיד! ועל זה אמרנו את הפסוק... וכולי וכולי. 

אז פה בקמחא דפסחא זה לא רק מדין 'צדקה' אלא מדין שמחת יום טוב. והקראנו את הרמב"ם ונחזור עליו שוב: 'וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים! אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכילו ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו!' 

וזה אמרנו שגם אדם שפטור לתת צדקה, כיוון שאין לו כדי פרנסתו, הוא חייב לתת קמחא דפסחא! 

ומשם כך מביא הרמ"א את החיוב: 'לתת מעות חיטים!' בהלכות פסח, שכן חיוב זה אינו מהלכות צדקה בלבד, אלא אף מהלכות פסח, לכן זה מופיע בהלכות פסח. אם לא, היה מביא את זה בהלכות צדקה ואומר: 'שבפסח צריך לתת' אז אם ככה צריך לדעת את הדבר הזה כי הרמב"ם אומר: 'חייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב!' אבל לא אתה לבד! תדאג גם לאלה שסביבך, תתבונן! ואל תתעלם - כי השם יתעלם ממך! 

ואמרנו, שאם אתה רוצה להיות מבורך בעניין התבואה, כי 'בפסח נידונים על התבואה' תן קמחא דפסחא לעניים. 

לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זכר צדיק ברכה (הקהל: אהבה ויראה!) והגאון רבי ניס מ קרליץ זכר צדיק לברכה (הקהל: אהבה ויראה!) הם פוסקים: שבזמננו אפשר לתת קמחא דפסחא ממעשר כספים! למה? מה, זה לא פורע חובו! 

הוא אומר: משום שבזמננו אין סדר גבייה קבוע לקמחא דפסחא וגם אין סכום קבוע אותו מחיייבים לתת ולכן אפשר לתת ממעשר כספים ואינו נחשב 'פורע חובו בכספי מעשר'. כי אם יש חוב, אז אתה לא יכול לתת את זה ממעשרות. כמו במשלוח מנות, מתנות לאביונים - זה חוב! אתה צריך לעשות את זה, אז אתה לא יכול לתת את זה ממעשר כי אתה פורע חוב במעשר כספים! מעשר כספים, במצוות שאתה צריך לקיים - אתה לא יכול לעשות! אבל אם אתה מוסיף על משלוח מנות אחרי שיצאת את החיוב, אז אפשר גם ממעשר! ופה (קמחא דפסחא) זה לא חוב שהוא מוגדר ממש כמה ואיך? ואיך גובים ממנו וכולי אז לכן הם נוטים לומר וככה הם פוסקים: שאפשר בזמננו גם לתת מכספי מעשר. 

אם אתה יודע שיש לך קרוב, קרוב משפחה שהוא עני - חייב לתת לו קמחא דפסחא לפני שאר עניים! 

קיימת מעלה גדולה לתת קמחא דפסחא לאלמנה נזקקת באופן הנכון והראוי! כך אומר הרב שריה דבליצקי זכר צדיק לברכה (הקהל: אהבה ויראה!). 

בזמננו, שאין כל אחד אופה מצות לעצמו אלא רוכש אותם, יש לתת לעניים מעות לקניית מצות. הגאון רבי ניסים קרליץ זכר צדיק לברכה (הקהל: אהבה ויראה!) ככה אומר. ובנהר מצרים בהלכות פסח כתב: 'בזמנו היו נוהגים במצרים לחלק לעניים דווקא את המצות האפויות כבר! משום שצער להם לטפל בטחינה ובאפיה וכתב: שכך נהגו גם בירושלים וכך נוהגים גם בקפ"ז (קהילות פז) מחלקים מצות מוכנות אפויות של קפז למשפחות רבות בקפ"ז!! מי מחלק? אתם יודעים? מי? כן! איך קוראים לזה? 'בצדקה תכונני!' יש מצווה לתרום להם גם! כדי שזה... אז אם רוצים לצאת ידי חובת קמחא דפסחא אפשר גם לתת להם זה 'בצדקה תכונני' מישהו שלח לי עכשיו שהוא מאושר! שנתנו לו חמש (5) קילו מצות! זה באלף (1,000) שקל! אז שלחתי לאיתן (ארז) שיראה שברוך השם אנשים שמחים! 

הוא אומר: 'הוא לא יודע עוד שזה רק הפתיח... כי הסלים עוד לא הגיעו!' 

יפה מאוד! 

הרוצה לקיים את מנהג קמחא דפסחא באופן מהודר ביותר - יתן לעניים לא רק מצות אלא גם שאר צורכי החג! אז למה הזכירו 'קמחא' קמחא 'קמחא דפסחא' למה הזכירו רק את הנתינת חיטים והקמח? כי זה הנתינה המועטת ביותר! זה המינימום שמקיימים עם זה את המנהג הזה. ככה פוסק הגאון הרב ניסים קרליץ. 

ונשאיר אותכם בטעם הטוב הזה! עד מחר... 

ותחשבו: איך אתם חוסכים כסף בצד בשביל לתת קמחא דפסחא כראוי! ותתברכו בכל השנה מהקדוש ברוך הוא - שהוא שמח! שנותנים לבנים שלו שאין להם. 

מה כתוב? "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (משלי יט, יז) השם אומר: אם אתה חוֹנֵן את הדל - אתה נחשב מַלְוֵה לי כסף! והשם לא מחזיר?! אם הוא לקח הלואה הוא לא יחזיר?! חוֹנֵן דָּל! זאת אומרת אתה בא עכשיו ומקדים אותי נותן לו - אז אני חייב לך! נו, והקדוש ברוך הוא תמיד נותן! עם תוספת!! לא מתאים, אפילו אדם עשיר לא נותן בדיוק, אה... תמיד לארג'! והקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!! 

אז הנה תתכוננו יש לכם חודש ימים להכין בצד קופת קמחא דפסחא שיהיה מוכן בשביל להרבות אהבה ואחווה ורעות ושמחה בעם ישראל! ושכולם יהיו שווים בשמחה בחג! 

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה:

'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!'. 

יום טוב ומוצלח! 

הקהל: יום טוב.